בית משפט לענייני משפחה באילת
תלה"מ 16709-11-20 ג. נ' ש.
מספר בקשה:8
בפני
כב' השופט הבכיר, מרדכי (מוטי) לוי
מבקש
א.ש.
מיוצג ע"י עו"ד דוד ביטון
נגד
משיבה
ח. ג.
מיוצגת ע"י עו"ד אושרת לוי
החלטה
בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה
מבוא:
1. לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה שהוגשה ביום 1/6/2021.
2. על אתר יש וראוי שיאמר שמותב זה מצר על העיכוב בהחלטה שנבעה מרצף אירועים שהובילו להתאחרות במתן ההחלטה.
3. פסק הדין אותו מבקש המבקש לבטל ניתן על ידי ביום 16/05/2021 בו קבעתי לאחר בקשת התובעת בזו הלשון: "משעה שהנתבע קיבל לכתובתו הרשמית את כתב התביעה ולא הגיש כתב הגנה ומשעה שמדובר על תובענה לאכיפת הסכם זכאית התובעת לפסק דין בהעדר הגנה. ניתן בזאת פסק דין כמבוקש בתובענה. תוגש פסיקתא לחתימה. תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור התיק" .
רקע עובדתי נדרש:
4. ביום 11/3/2019 נחתם הסכם גירושין בין הצדדים (להלן- ההסכם/ הסכם הגירושין). ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני האזורי בבאר שבע ביום 22/1/2019 שם קבע בית הדין הרבני "ביה"ד נותן תוקף פס"ד להסכם הגירושין ולנספח להסכם הגירושים".
5. ביום 6/11/2020 הגישה התובעת "בקשה להארכת צו עיכוב יציאה מן הארץ". בבקשתה עתרה להאריך את צו עיכוב היציאה שניתן כנגד הנתבע ביום 27/7/2020 במסגרת תיק י"ס 61617-07-20.
6. ביום 16/11/2020 התקיים דיון בבקשת התובעת להארכת צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד הנתבע. הנתבע לא התייצב לדיון. בדיון טענה באת כוח התובעת:
"הנתבע לא הגיע. הדיון נקבע לשעה 08:30, השעה כעת 09:15. הוא לא הגיע לכל ההליך של י"ס, הוא לא עונה לטלפונים, גם שליח לא מוצא אותו.
אנו רוצים את הצו קודם כל כדי שלא ייצא.
שנית, היא לא יכולה ללכת עם ההסכם להוצאה לפועל. הוצאה לפועל רוצים סכומים. בסופו של דבר הגשנו בקשה לאכוף את ההסכם דרך בית המשפט והעניין הוא שהוא מתחמק מהכל, אם לא יהיה צו הוא לא יהיה פה. כל המטרה הזו היא בכלל להגיע לאיזשהו פסק דין. היא יכולה להראות מה יש, העניין שבהוצאה לפועל אומרים לה תשלמי מה שיש ואז תבואי אבל היא לא יכולה לשלם את זה.
אני מבקשת לתת פסק דין בשל העדר הגנה והעדר התייצבות ואגיש פסיקתא לחתימה."
בהחלטה העוקבת לדיון נקבע:
"ככל שלא יוגש כתב הגנה, תהא רשאית התובעת להגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. משעה שהמשיב לא התייצב לדיון היום יישא בהוצאות המשיבה בסך 500 ₪. תז"פ ליום 20.12.20."
7. ביום 7/12/2020 הגישה התובעת הודעה על אישור מסירה של כתבי בית דין ובכללם: כתב התביעה; בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ; צו עיכוב יציאה מן הארץ; פרוטוקול הדיון מיום 16/11/2020. נטען שהמסירה בוצעה לידי אמו של הנתבע גב' ר. ש. בכתובת רח' XXX בפתח תקווה.
8. כתב הגנה לא הוגש. ביום 18/1/2021 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
על בקשה זו ניתנה ביום 27/1/2021 ההחלטה:
"אין במסמכים שלפניי אינדיקציה שנשלה (כך במקור) למשיב ההחלטה על הגשת כתב ההגנה בפרוטוקול הדיון מיום 16/11/20. יודגש שגם אין אינדיקציה לזימונו לאותו דיון. משכך על המבקשת למסור את פרוטוקול הדיון וההחלטה על הנתבע ולסרוק את אישור המסירה. עו (כך במקור) יש לצרף תדפיס מרשם האוכלוסין שכתובת אמו היא כתובתו הרשומה במשרד הפנים. בא כוח התובעת תגיש האמור תוך 15 יום תזכורת פנימית 15/2/21"
9. ביום 18/2/2021 צורפו לתיק אישורי המסירה ותצהירי מוסר על ביצוע המסירה על פי החלטתי מיום 27/1/21.
10. ביום 24/2/2021 הוריתי בהחלטה נוספת בזו הלשון: "יש לצרף תדפיס מרשם האוכלוסין שכתובת אמו היא כתובתו הרשומה במשרד הפנים ת"פ ליום 4/3/21"
11. ביום 21/3/2021 הוגשה לתיק "תשובה לשאילתא ממאגר הנתונים" ביחס לכתובתו של הנתבע שם נכתב "המען האחרון הרשום במרשם האוכלוסין שאותו מסר לנו התושב הוא: XXX פתח תקווה XX".
12. חרף הצגת התשובה לשאילתא לא ניתן פסק הדין בהעדר הגנה כבקשת התובעת ובהחלטה עוקבת מיום 22/4/2021 קבעתי:
"משבוצעה מסירה כדין והנתבע לא הגיש כתב הגנה אין מניעה להיעתר לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה. לגופו של עניין אין בבקשה שלפניי משום התייחסות ליתרת החובה או ההלוואות המצויים בחשבון בבנק Natwest המנויים בסעיפים 6.3.2 ו- 6.3.3 להסכם הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22/12/19. לעמדת התובעת תוך 15 ימים. ת"פ ליום 12/5/21."
13. לאחר שהתקבלו ההבהרות שהתבקשו ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 16/5/2021.
עיקר טענות התובעת בתביעה:
14. עניינו של כתב התביעה הוא אכיפת פסק הדין שתיקף את הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים. בתביעתה טענה התובעת שהנתבע מכר את העסק שהיה להם בלונדון, אך בניגוד להסכם הגירושין הנתבע לא סגר את חשבונות הבנק בלונדון ולא את זה שבבנק לאומי סניף אילת, וזאת בניגוד להסכם הגירושין. התובעת הדגישה שתמורת המכר הייתה אמורה לשלם את יתרות החובה בחשבונות הבנקים השונים בלונדון ובבנק לאומי בסניף אילת. לאחר תשלום אותן יתרות חובה היתרה שתיוותר אמורה הייתה להתחלק בין הצדדים בחלקים שווים. מכוח ההסכם הוטל על הנתבע למכור את הנכס בלונדון. על פי התובעת הוצע לנתבע ע"י צד ג' לרכוש את העסק ב- 90,000 לי"ש. ברם, הנתבע לא פעל על פי הסכם הגירושין ולא פרע את יתרת חובות הצדדים בסניפי הבנקים בלונדון ובאילת וכך נותרו על שמה חובות בחשבונות אלו. התובעת עתרה לחייב את הנתבע "לעמוד בהתחייבויות ההסכם ו/או לשלם החוב בבנק לאומי, להציג מסמכים על מכירת העסק וחשבונות הבנק בלונדון, להותיר צו עיכוב היציאה מהארץ עד לתום התחייבויות הנתבע בהסכם."
הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה:
15. משעה שלא הוגש כתב ההגנה, כאמור, חרף ההמצאה כדין, עתרה התובעת לראות בהצעה שהוצעה לנתבע לרכישת העסק על סך 90,000 ₪ כמחייבת לצורך ההתחשבנות ביניהם (סך של 396,623 ₪) כך שחלקה עומד על סך של 198,311 ₪ (בעיגול קל כלפי מטה). על סכום זה ביקשה להפחית מחלקו של הנתבע סך של 30,000 ₪ עבור החוב בבנק לאומי וסך של 4,412 ₪ עבור הריבית ששילמה לאור מחדלי הנתבע. על כן עתרה לחייב את הנתבע בסך של 232,723 ₪.
עוד ביקשה לחייב את הנתבע בהוצאות עבור עוגמת נפש "…נוכח העלמות הנתבע, הדרת התובעת מכלל נכסי ועסק הצדדים בחו"ל. התחמקות הנתבע מתשלום חובות הצדדים והתעלמות הנתבע מההליכים המשפטיים."
הבקשה לביטול פסק דין:
16. בבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה כאמור ביום 1/6/2021 טען הנתבע שלא קיבל את כתב התביעה ולא קיבל הזמנה לדין המורה לו "להגיש כתב הגנה בתוך 60 יום הקבועים בתקנות". הנתבע טען שהמשיבה הציגה בחוסר תום לב מצג שווא לפיו הוא קיבל את כתב התביעה אולם לא כך הוא.
עוד טען שלא ניתן היה לקבל פסק דין בתביעה בהעדר הגנה שכן התובעת לא זכאית לפסק הדין שניתן על בסיס הבקשה משום שהסעד הכספי אותו ביקשה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה אינו מופיע בתביעה.
טען שיש לו סיכויי הגנה גבוהים מאוד משום שבפועל העסק לא נמכר ולא התקבלה כל תמורה ממכירתו, לכאורה. מה שהוגש לו זו הצעה לרכוש את העסק שלא יצאה אל הפועל. חיובו על פי ההסכם הוא על מכירה בפועל ורק לאחר שתתקבל תמורה ממכירת העסק ישולמו אותם חובות. ברם, לגישתו העסק לא נמכר אלא חולט על ידי חברת הניהול שלו בשל חובות של הצדדים והצדדים פונו ממנו.
עוד טען שהתובעת הייתה מעורבת באופן מלא ושהתה בלונדון בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, ידעה על כל המהלכים לרבות אי מכירת העסק ולרבות חילוטו על ידי חברת הניהול כמו גם הניסיונות למכירת ציוד שהיה בעסק באישור מיוחד של חברת הניהול. כל הפעולות הללו היו בידיעת התובעת ובשיתוף פעולה איתה.
עוד טען שהוא שילם לבדו את יתרת החוב בבנק לאומי ומשעה שעל פי ההסכם התובעת אמורה לשאת במחצית התשלומים עליה לשלם את המחצית.
עוד טען ש"… מאחר והמחדל בהגשת כתב הגנה רובץ לפתחה של המשיבה (בהעדר מסירה והמצאה כדין) מאחר שסיכויי ההגנה גבוהים מאוד, זכאי המבקש לביטולו של פסק הדין שניתן על פי מעמד צד אחד בלבד על מנת ליתן לו את זכותו הבסיסית ליומו בבית המשפט. זכותו זו של המבקש הינה ראשונה במעלה ותלי תלים של הלכות נכתבו בעניינה כמפורט בבקשה זו. … בשל חוסר תום ליבה של המשיבה כפי שעולה מן העובדות דנן, מתבקש כבוד בית המשפט לבטל את פסק הדין ולחייב את המשיבה בהוצאות ההליך ובשכ"ט עו"ד".
17. בקשתו של הנתבע לביטול פסק הדין נסמכת על שני אדנים: האדן הראשון שלא קיבל את כתב התביעה והזימון לדין, האדן השני, העלאת טענות הגנה כנגד התביעה עצמה מהן ניתן ללמוד, על פי גישתו, על סיכויי הגנה גבוהים שיש לו כנגד התביעה ועל כן יש לבטל את פסק הדין על מנת לאפשר לו "את יומו" בבית המשפט לטענתו.
תשובת התובעת לבקשה לביטול פסק הדין:
18. בתגובתה התייחסה התובעת לשני האדנים.
מסירת כתבי בי-דין:
ביחס לטענתו שלא קיבל את כתב התביעה והזימון לדין טענה התובעת שיש לדחות טענה זו שכן הוגשה בחוסר תום לב. התובעת טענה שכנראה לא בכדי הנתבע לא מציין מתי כן נודע לו על ההליך ואיך (לציין שביום 14/5/2021 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה – מ.ל).
התובעת שבה והדגישה שכתובתו הרשמית של הנתבע היא ברחוב XXX פתח תקווה, שבה והפנתה לתשובה לשאילתא ממאגר הנתונים וטענה שלכתובת זו בוצעו כל המסירות של כתבי בי-דין.
על מנת לדייק וברמה דווקנית יותר ממנה ניתן ללמוד על ידיעתו של הנתבע על הגשת כתב התביעה הפנתה לבקשתה מיום 5/1/21 בה ביקשה ארכה להגשת מסמכים ובסעיף 1 לאותה בקשה נכתב " התובעת מתכוונת להגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה". ההחלטה על בקשה זו של בית המשפט הייתה "כמבוקש. תזכורת פנימית ליום 14/1/21". הבקשה האמורה וההחלטה נשלחו לנתבע על ידי מזכירות בית המשפט לכתובתו הרשומה רחוב XXX פתח תקווה. אישור המסירה (אליו הפנתה התובעת) מלמד שזה נחתם בכתב ידו של הנתבע ביום 17/1/21.
משכך ברור שהנתבע ידע גם ידע על ההליך מהבקשה צופה פני העתיד כ – 5 חודשים לפני מתן פסק הדין. המסקנה המתבקשת בניגוד לטענת הנתבע היא שהוא זלזל בבית המשפט, התעלם מבית המשפט ומתביעת התובעת.
טענות ההגנה של הנתבע:
בפתח טיעוניה טענה התובעת שפסק הדין ניתן על בסיס טענותיה והראיות שצורפו. מנגד "…המבקש בבקשתו לא צירף לבקשתו כל רשומה מוסדית כדוגמת רשות המיסים המידע על מועד סגירת תיק המס שלו ו/או על היעדר דיווח על מכירת העסק לכאורה ו/או אישור של רשות המיסים כי לכאורה חברת הניהול אכן קיבלה את הנכס לידיה והוסיפה אותו למצבת הנכסים שלה ברשות החוק שם, עוד יוער כי לא בכדי המבקש מסתמך ""אסמכתאות"" מאנשים עלומים מחו"ל ולא מצרף כל תצהיר לכל הפחות התומך בטענותיו. "
עוד טענה כבר בפתח התייחסות שעותק הסכם הגירושין שצורף כנספח ב' לבקשת הנתבע הוא נוסח מזויף והפנתה לנוסח הנכון (צורף העמוד השני להסכם. מבלי להקדים המאוחר יאמר שההסכם שצורף על ידי הנתבע כנספח לבקשתו לביטול פסק הדין אינו חתום על ידי הצדדים ולא נושא חותמת בית הדין הרבני בניגוד למסמך אליו הפנתה התובעת).
לעניין טענת הנתבע בסעיף 6 לבקשתו ש "הסכמת הצדדים בהסכם הגירושין קובעת באופן חד משמעי כי רק אילו נמכר העסק ואילו התקבלה תמורה בעד מכירתו, כי אז מכספי התמורה ישלמו הצדדים את כל חובותיהם ורק לאחר תשלום ופירעון מלא של חובותיהם, יחלקו ביניהם את יתרת התמורה, ככל ותיוותר יתרה לאחר פירעון החובות". התובעת הפנתה להסכם הגירושין וטענה שבניגוד לדברים האלה ההסכם קובע שהבעל התחייב למכור את העסק. עוד ממשיך ההסכם בחיובו של הבעל למכירת העסק שהופקד בידיו וקובע כי "… מבלי לגרוע מהאמור בהסכם, מוסכם על הצדדים כי הם יתחלקו בחלקים שווים ביניהם ביתרת ה[ת]מורה שתוותר ממכירת העסק לאחר כיסוי וסגירת חשבונות הבנק…"
התובעת טענה שהודעת החילוט עליה הסתמך הנתבע היא מיום 11/4/2019. התובעת טענה שהודעת חילוט זו ניתנה על סמך חוב זעום לחברת החשמל על "פאונדים ספורים" בודדים ועל כן גם התחייב למכר העסק בהסכם. התובעת הדגישה שבין אותה הודעת חילוט לבין אישור ההסכם בבית הדין הרבני חלפו חודשים. טענה "…שהבעל התחייב למכור את העסק כשהיה עסק, התחייב לשלם את החובות חשבונות הבנק, להתחלק ברווחים עם האישה במסגרת האיזון – זו הראיה הכי טובה לעובדה כי היה עסק והוא היה רווחי – העסק פרנס במשך שנים את המשיבה והילדים ברווחה, את המאהבת, מהעסק היו מתקבלים פירות במרוצת השנים שחלקם הוצהר וחלקם לא הוצהר באלפי פאונדים בכל חודש…".
עוד טענה התובעת שכל שקיבלה מהבעל הוא סכום של 400 ₪ בלבד שאין לו דבר וחצי דבר עם "איזון הנכסים".
המסקנה המתבקשת לדעתה היא שהעסק היה קיים. טענתה נסמכה על כך שביום אישור ההסכם התחייב הנתבע למכור את העסק ולאזן את רכושם של הצדדים: עניין המכירה הופקד בבלעדיות בידיו ועל כן אין בפיו טענת הגנה שכן "…או שהבריח נכסים ו/או שהתרשל ובכך איבד את בית העסק, בכל מקרה הוא לא הרים את נטל הראיה המינימאלי מעבר להסבר פשוט מדוע לא הגיש כתב הגנתו ואף שיקר בנושא…".
עוד טענה התובעת שבעת מכירת הנכסים לא הייתה באנגליה אלא שהתה בארץ ובכל אופן אין קשר בין מכירת הציוד העסקי, ציוד לא יקר של עסק שמכין שניצלים ("צ'יפסר או מחבט" (כך במקור)) לבין מכירה שעוסקת בדמי מפתח ובבית העסק פיזית. הנתבע מנסה להטות את הדיון ממכירת העסק הגדול לעסק של מכירת מחבתות כאמור.
בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ובקשה דחופה לדחות בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה:
19. ביום 18/5/2021 הגיש התובע באמצעות בא כוחו את הבקשה.
על פי הבקשה ביום 14/5/2021 שכר הנתבע את שירותי בא כוחו ובית המשפט התבקש "לדחות לאלתר את הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה וליתן למבקש ארכה להגשת כתב הגנה ב-60 ימים ו/או במועד אחר על פי שיקול דעתו של כבוד בית המשפט, כמפורט בבקשה זו…"
בבקשה נטען שהידיעה על ההליכים המשפטיים נודעה למבקש "…רק לאחרונה ואף כתב התביעה טרם הומצא לידו והוא מיהר ופנה לייצוג משפטי לצורך הגנה מפני התביעה כפי שהוא זכאי לעשות על פי כל דין כזכות יסוד. … ככל הנראה הוצג מצג שווא לכב' בית המשפט בדבר ביצוע מסירה שלא כדין על מנת לבצע "מחטף" של פסק דין! …
עולה כי בקשתה הינה בחוסר תום לב מובהק משום שהיא יודעת שהעסק נשוא הבקשה לא נמכר ולא הגיעו לידי המבקש כספים כלשהם בגינו! יתרה מכך, נותרו על כתפי המבקש אך חובות אשר המשיבה איננה לוקחת בהם כל חלק והיא אף איננה מציינת כי קיבלה מן המבקש במסגרת חלוקת רכוש את כלל זכויות המבקש בדירה ברחוב XXX באילת, וזאת ללא תשלום תמורה כלשהי מצידה ועל אף כי הצהירו הצדדים כי הם בעלים במשותף ובחלקים שווים של הנכס הנ"ל! פירוט החובות, תשלומם ו/או יתר הפרטים הצריכים לעניין יפורטו ויובאו בצירוף אסמכתאות כדין במסגרת כתב הגנה. על כן ברור כבר על פניו כי לא מדובר במצב בו חלילה נמצאת האישה בחסרון כיס אלא בדיוק להיפך!"
דיון והכרעה:
מתווה נורמטיבי:
20. בהקשר זה נקבע ש"כאשר פסק הדין שניתן במעמד צד אחד הוא פגום- ובדרך כלל נובע הפגם מהיעדר המצאה כדין למבקש- יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה… ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק". פסק דין כזה הוא פגום ומשום כך אין לקיימו, תהא אשר תהא הגנת הנתבע לגופו של עניין. בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין אפילו פסק דין נכון וצודק אלא בדרך משפטית תקינה… פסק דין שניתן שלא בפני הנתבע, שלא הוכח שהנתבע אמנם הוזמן כדין, חייב בית המשפט לבטלו מתוך חובת הצדק."
"כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו. לעניין שיקול הדעת יש להציב את שני המבחנים הבאים: א. סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן; ב. סיכויי ההצלחה כי הגנתו תתקבל. התשובה לשאלה השנייה היא החשובה יותר." אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה 11 עמ' 677-676).
האם קיבל או לחלופין ידע הנתבע על התביעה:
21. נושא המען מופיע בסעיף 11(2) לחוק מרשם האוכלוסין תשכ"ה – 1965. סעיף 3 לחוק קובע ש "הרישום במרשם, כל העתק או תמצית ממנו וכל תעודה שניתנה לפי חוק זה יהיו ראיה לכאורה לנכונות פרטי הרישום המפורטים בפסקאות (1) עד (4) ו- (9) עד (13) לסעיף 2".
אמור מעתה על פי המסמך שצורף לתיק התשובה לשאילתא מעידה בוודאות שכתובתו של הנתבע היא "רח' XXX בפתח תקווה". כך, צורפו לתיק אישורי מסירה ותצהיר מוסר המעידים על ביצוע המסירה לאמו של הנתבע בכתובתו הרשמית. הנתבע לא צירף תצהיר מטעם אמו שלא חתמה על קבלת כתב התביעה, כפי שעלה מאישור המסירה שצורף לתיק, אלא טען בעלמא שלא קיבל חרף אישור המסירה.
אי הגשת התצהיר מטעם האם מקים חזקה הפועלת כנגד הנתבע. נקבע ש"… יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית כאילו הייתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד…" (יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) (להלן: קדמי) בעמ' 1391).
ממשיך קדמי וקובע "… הימנעות מהבאת ראיה- במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל – מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים לפיה דין ההימנעות ודין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (ראו: שם וכן ה"ש 192).
וכן "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" " (ראו: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 59 (14/11/1990)).
גם אם הייתי מתעלם מכל אלו ואין מקום לנהוג כך, יודגש עוד שהנתבע חתם ביום 17/1/21 בכתב ידו על אישור מסירה שנשלח אליו מטעם מזכירות בית המשפט (אישור המסירה בתיק המצאות שבתיק המזכירות). הנתבע לא טען לא חתימתי היא. העובדה שקיבל את הבקשה וההחלטה עולה מבקשתו לעכב ההחלטה בבקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה שבה טען שנודע לו לאחרונה "…בדבר ההליכים המשפטיים" עוד טענה לאקונית של הנתבע שאינה מגובה בהסבר כיצד נודע לו? מתי "לאחרונה"? הנתבע חתם על אישור מסירה ביום 17/1/21 על בקשת התובעת מיום 5/1/21 (בה הודיעה שבדעתה להגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה). מידע זה היה מוביל כל אדם לברר במה מדובר באיזה הליך מה משמעות הבקשה זולת אם ההליך היה ידוע ומוכר לו. אני דוחה את הטענה שפרק זמן של 4 חודשים מקופל בדיבור "…והוא מיהר לקבל ייצוג משפטי…" (פרק הזמן מיום החתימה ביום 17/1/21 ועד ליום בו פנה, לטענתו, לקבלת ייצוג משפטי ביום 14/5/21 ).
חיזוק נוסף לכך הוא ששתי מסירות נוספות שנשלחו לו מבית המשפט חזרו עם הכיתוב "עזב". אין לפני אסמכתא כלשהי שהנתבע אכן עזב את כתובתו, ועדכן את המרשם כמצוות החוק, אך ככל הנראה כך נטען באזני פקיד המסירה של הדואר. בהקשר זה הפנתה כבוד השופטת נועה גרוסמן ב-הפ"ב 2964-08-18 לחזקת המסירה בדואר כפי שנקבע ב- רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' אברהם חנוך כרם (11/6/2013) שם נקבע:
"בבסיס חזקת המסירה בדואר עומד טעם כפול: האחד עניינו בחובה החוקית של כל תושב לעדכן את מרשם האוכלוסין על כל שינוי במענו…הטעם השני טמון בניסיון החיים והשכל הישר המלמדים כי מסמך שנשלח בדואר מגיע ליעדו ברוב המכריע של המקרים…עוד מלמד הניסיון כי מקום שההודעה לא נדרשה במען שאליו נשלחה, ברגיל נעוץ הטעם לכך בנמען…זוהי קביעה נורמטיבית הזוקפת לחובת הנמען אי-קיום חובות המוטלות עליו מכוח הדין לעדכן כתובת ולדרוש דואר רשום ששלחה אליו רשות מוסמכת". (הפ"ב 2964-08-18 ד"ר יעקב משה וינברג נ' ארז קרני (28/8/2018) (להלן- עניין וינברג) ס' 36 להחלטה).
22. לאור המובא לעיל אני קובע שפסק הדין ניתן כדין.
23. משעה שפסק הדין ניתן כדין ביטולו האפשרי, כאמור לעיל, הוא לא מחובת הצדק אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו של בית המשפט. במקרה שכזה שניים הם התנאים הנחוצים לעניין זה : האחד סיבת המחדל והשני, סיכויי ההצלחה בהגנתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי פ"ד ח 395 ; רע"א 1000/17 פלוני נ' פלוני (12/9/2017).
הנתבע כשל כבר ביסוד הראשון: כמובא לעיל גם אם אתעלם ממסירת כתב התביעה לידי אמו כבר ביום 16/11/2020 הרי שלפחות 4 חודשים טרם מתן פסק הדין ידע הנתבע על קיום ההליך כנגדו וזאת מכוח חתימתו על אישור המסירה ביום 17/1/2021 ועד שפנה לייצוג משפטי ביום 14/5/2021 (בקשתו נסרקה לתיק ביום 18/5/2021 לאחר מתן פסק הדין). הגיונם של דברים עולה גם מכך שמי שעיסוקו היה באנגליה ולו לכאורה נותרו לו עניינים להסדיר שם (למשל חובות לבנקים) והוצא כנגדו צו עיכוב יציאה מהארץ בחר להתעלם במפגיע מההליך שננקט כנגדו והתעלם מההחלטות השיפוטיות בעניינו. פנייתו לבית המשפט נעשתה רק כאשר כלו כל הקיצין והוא הבין שדרכו להתעלם מההחלטות השיפוטיות ומההליכים הננקטים כנגדו לא יסייעו לו לגרור את ההליך עוד. לטעמי התנהגותו מגלה יחס של זלזול והתעלמות מההליך המשפטי. נקבע ש "במקרה של נתבע אשר מדעת התעלם מההליך המשפטי וגילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, רשאי השופט לדחות את הבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר, על אף סיכויי הנתבע להצליח בהגנתו" (רע"א 6905/11 גולדנברג בפש"ר נ' רובנר (31/12/2012).
היסוד השני הוא סיכויי ההצלחה בהגנתו.
הנתבע סמך יהבו בזיקוק טענותיו על כך שהעסק לא נמכר אלא חולט, לכאורה. ברם, אין לפני ראיה לכך זולת אותו מסמך שפשרו אינו ברור והא נושא תאריך של כ- 9 חודשים עובר לאישור הסכם הגירושין ע"י בית הדין הרבני (נספח ה' לבקשת הנתבע). נהפוך הוא. הנתבע העלה אמירות כלליות כלפי כתב התביעה וטען שיוכל לבססן לאחר ביטול פסק הדין. את סיכויי ההגנה יש להוכיח בראיות ולא באמירות כלליות אשר יכול ויוכחו לדעת הנתבע בעתיד.
הנתבע צירף לבקשתו את נספח ה' אותו מסמך שכינה "הודעת חילוט העסק XXX". הנתבע לא תמך מסמך זה בהסבר לתוכנו, מי חתום עליו, מה הדין האנגלי אומר בעניין זה. לא נעלם מעיני הסברה של התובעת שמדובר בחוב מזערי של "פאונדים בודדים" לחברת החשמל. אלא שהכשל, לטעמי, בטענה זו היא ציר הזמן. המסמך האמור הוא מיום 11/4/2019. הסכם הגירושין שבין הצדדים אושר בבית הדין הרבני 9 חודשים לאחר מכן בחודש 12/2019. חרף זאת, בסעיף 6 להסכם הגירושין נקבע: "הצדדים מאשרים ומצהירים כי הם הבעלים והמפעילים של XXX בלונדון, אנגליה המצוי בכתובת…(להלן: "העסק") הבעל מתחייב לפעול למכירת העסק…" עוד נקבע שם ש"מתוך כספי התמורה אשר יתקבלו ממכירת העסק תשולם יתרת החובה לרבות יתרת פירעון בהלוואות בחשבונות הבנק להלן:…".
לא זו אף זו. הצדדים אשר היו מודעים לשווי העסק ושווי החובות הסכימו ביניהם "… כי הם יתחלקו בחלקים שווים ביניהם ביתרת התמורה שתיוותר ממכירת העסק לאחר כיסוי וסגירת חשבונות הבנק".
לו ממש בטענת הנתבע שהעסק חולט והופקע מבעלותם של הצדדים 9 חודשים לפני כן בחודש 04/19 – התאריך על נספח ה' דלעיל) כיצד עמד בפני ביה"ד הרבני אישר ולקח על עצמו למכור את העסק שכבר לא ברשותו? המסקנה המתבקשת היא שהוא הסכים וידע שככל הנראה לאחר מכירת העסק יוותרו סכומי כסף לחלוקה לאחר פירעון החובות.
ללמדך שהנתבע ידע בוודאות שהעסק הוא עסק שניתן למכור אותו, להיפרע ממנו, לשלם את החובות ואף להתחלק ביתרה שתיווצר, ככל שתיווצר, לאחר סילוק כל החובות. משכך אין בפי הנתבע כל טענת הגנה ביחס לבעלות וחובת המכירה שכן הוא לא הציג כל מסמך זולת אותו נספח ה' ממנו ניתן ללמוד שלא מכר את העסק או שלא השאיר התמורה אצלו.
24. למעלה מן הצורך יוערו עוד מספר הערות:
א. הנתבע לא הראה ששילם את יתרת החובות בבנקים באנגליה. אכן, הנתבע צירף לבקשתו לביטול פסק הדין אישור מיום 21/1/2021 על תשלום סך 31,088.99 ₪ לבנק לאומי באילת. מסמך העברה זה ככל שיכול להעיד על סגירת החוב כמוסכם בהסכם הגירושין עשוי להקים לנתבע זכות תביעה כלפי התובעת על הסכום האמור, אך איני קובע מסמרות בכך. ברם, יודגש שבבקשתו לביטול פסק הדין טען הנתבע ששילם את החוב. איני יודע מה היה החוב: האם מדובר במלוא הסכום אליו התחייב על פי ההסכם ועוד ראיות שהיה על הנתבע להציג.
ב. אגב כך דווקא תשלום החוב לבנק לאומי, על פי הנתבע, ביום 21/1/2021 מעיד כאלף עדים על שליטתו במתרחש בהליך המשפטי. ההעברה של הסך האמור בוצעה 4 ימים לאחר שחתם על בקשת התובעת (מיום 5/1/21) בה הודיעה שבדעתה להגיש בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה. הנתבע לא שלח לה הודעה, לפחות לא טען זאת, ששילם את הסך האמור בזמן אמת, ואין לו לנתבע אלא להלין על עצמו.
ג. התשלום לבנק לאומי מעלה תהייה נוספת בה רב הנסתר על הגלוי. על פי הסכם הגירושין חובת הנתבע היא מכוח התמורה שתתקבל ממכר העסק. מבלי לגרוע באמור לעיל על חוסר ההיתכנות בטענה זו אם העסק הופקע מבעלותם של הצדדים מדוע לא פנה לבית הדין בבקשה לתקן ההסכם לחייב התובעת בתשלומים שונים (כפי שביקש לחייבה אגב אורחה בבקשה לביטול פסק דין חרף הקבוע בסעיף 6.4 "…האישה לא תחויב בחובות הבנק, העסק ובחובות נוספים ככל שיהיו ובכל מקרה אין ולא תהיינה לבעל כל תביעות ו/א טענות בגין כך".
ד. באשר לטענת הנתבע שמאחר והתובעת לא הגישה תביעה כספית שכן "…הסעד הכספי המבוקש במסגרת הבקשה למתן פסק דין איננו מופיע במסגרת כתב התביעה" טענה זו נדחית שכן זו מהות התביעה – אכיפת ההסכם – רכיבים אלו הם הביטוי לאכיפת ההסכם. ומה משמעות הקביעה ניתן פסק דין לאכיפת ההסכם בפני עצמה? כך או כך אין בכך להשפיע על עצם הטענה של הנתבע לביטול פסק הדין.
ה. ביום 13/9/2012 התקיים דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם, אולם משעה שהטיעונים בו לא הוסיפו על האמור מבחינה מהותית לא הורחב בכך.
25. בשים לב לאמור משעה שהחלטה על ביטול פסק דין בהעדר הגנה במקרה שפסק הדין ניתן כדין – הוא המקרה שלפני- נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ובהעדר סיכוי להצלחת ההגנה שעלתה בטיעוניו בבקשתו ובהעדר ראיות לתמוך את אותן טענות בעלמא אין מקום לקבל הבקשה.
אחרית דבר:
26. הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.
27. מטבע הדברים לאור התוצאה אליה הגעתי ומכוח התקנות היה עלי להשית על הנתבע הוצאות אשר ישקפו את ההתנהלות שלו בהליך. עם זאת, לאור התקלה ביחס אליה הבעתי צערי והתנצלותי בפתח החלטה זו, לא מצאתי לחייב הנתבע בהוצאות.
28. מתיר פרסום ההחלטה בהסתרת פרטים מזהים.
29. תואיל המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים ולסגור את הבקשה.
ניתנה היום, כ"ח אדר ב' תשפ"ד, 07 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
