centercenter
00
בית משפט לענייני משפחה באילת
תמ"ש 6547-08-20 פ. נ' ט.
בפני כב' סגן הנשיא, השופט מרדכי (מוטי) לוי
תובע
י. פ.
מיוצג ע"י עו"ד איתי גריידי
נגד
נתבעת
ל.ל.ט.
מיוצגת ע"י עו"ד יוסף לוי
פסק דין
מבוא:
1. לפני תביעת "לשון הרע, כספית, נזיקית" אותה הגיש התובע שהוא בן זוגה לשעבר של הנתבעת. עמה חי כעשור לבני הזוג ילד משותף שאובחן על הרצף האוטיסטי. הצדדים נפרדו "…לפני מספר שנים".
התובע העמיד תביעתו על סך 191,000 ₪ בשל "…כל אחד מהפרסומים ברשת החברתית, במוסדות השונים וכן לאנשים שהפיצו את השקר הגס לבקשת הנתבעת ובסה"כ 100,000 ₪ לחילופין או במצטבר יתבקש בית המשפט הנכבד לפסוק סכומים אלו לפי נזק לא ממוני שנגרם לתובע כתוצאה מהפצת המידע השקרי והמבזה…לפסוק לטובת התובע סך של 55,000 ₪ בעבור עגמת הנפש ומפח הנפש הגדול אתו חווה כתוצאה מהאמור בכתב תביעה זה וכן סך בסך 36,000 ₪ בעבור הפגיעה, הסמוכה להפצת המידע השקרי, בגין עסקיו של התובע".
2. התקופה בה מתרחש הסיפור הנבחן בתקופה זו היא תקופת שיא מגפת הקורונה.
תמצית טענות התובע:
3. ביום 2/7/2020 הוא שלח לנתבעת הודעת ווטסאפ בה הודיע לה ש"לחברה טובה של מ. גילו שיש לה קורונה…מ. עושה היום או מחר בדיקת קורונה מעדיף שעד שהיא לא תקבל תשובה עדיף בשביל כולם שאני יהיה מרוחק…אני אעדכן בהמשך". במענה איחלה לו הנתבעת "מיתפללת לאלוהים שיהיה לה ותמות ואל דאגה אם לבן שלי יש משהו תמותו שניכם בע"ה".
4. מספר שעות לאחר מכן הודיעה לו הנתבעת שהעבירה את הודעתו "…למשרד החינוך, לפרסום רחב היקף בפייסבוק, למשטרת ישראל ולרבים טובים ונוספים… הנתבעת בשיא חוצפתה ותוך חוסר לב מוחלט, פרסמה בחוצות העיר ולמול כל המוסדות הרלוונטיים כי התובע הינו חולה קורונה מאומת אשר למרות היותו חולה, ממשיך ומסתובב בקרב הציבור ומפיץ את המחלה ברחבי העיר וזאת כאמור מבלי שבדקה ו/או ראתה ממצאים המוכיחים זאת".
5. למחרת היום שלחה לו הנתבעת הודעה נוספת ביחס לבנם המשותף: "זה שסיכנת את ע. ואת כל הלקוחות שלך את כולם תודה לאל שדיווחתי למשטרה ולכולם ואתה לא תראה את ע. עד שיהיה מסמך לבית המשפט שאני יראה לשופט הבן שלי חולה" .
6. הנתבעת לא הסתפקה בהפצת השקר בפייסבוק כמו בפרסום שהעלתה לעמוד "הצודקות" אלא פנתה גם לתושבים רבים של העיר ובכללם למכרה שלה אחת נ.ב. (להלן- נ.ב.) "אשר הינה גורם המקושר ביותר לאוכלוסיית העיר אילת באמצעות הקלטה קולית באפליקציית "וואצאפ"".
בפנייתה לאותה מכרה נ.ב. תיארה באזניה שהוא ובת זוגו הנוכחית היו בקפה שבבעלותם תוך שהם מפיצים מחלתם "…לכל עבר". הנתבעת ביקשה מאותה מכרה להפיץ את הידיעה באמצעיה ובאמצעות בעלה נהג מונית המוכר אף הוא בקרב תושבי העיר אילת.
7. הפרסום התפשט לממדים עצומים והחלו להגיע לתובע "…אינספור פניות מלקוחות ומכרים השאלו לשלומו ובריאותו" (כך במקור) ולעומתם חלק כעסו עליו שהוא מפיץ את המחלה. הוא "…יצרף התובע לכתב תביעה זה עדויות של לקוחות ומכרים אשר נרתעו להגיע לעסקיו לאחר הפצת המידע השיקרי".
בשלב זה "…החלה התרסקות עסקית לעסקיו של התובע באופן חד חלק ומהיר…יומנו של התובע, מיד לאחר הפרסום השקרי בוטל במלואו ובית הקפה בו שותף חווה ירידה של 90% באיכלוס המקום בשעות שלאחר הפצת השקר"
8. הוא ובת זוגו עברו בדיקת קורונה בזמן אמת ויצאו שליליים.
9. על בסיס מידע שקרי זה שהועבר גם למשטרת ישראל (נטען שהנתבעת מקורבת לגורמים בתחנת המשטרה באילת) גם הוצא כנגדו על ידי בית המשפט צו הרחקה מבנו: "ניתן צו ההרחקה במעמד צד אחד אך ביטל אותו מיד לאחר התערבותו של התובע והצגת בדיקת קורונה השלילית אותה ביצע בסמוך מאוד לשליחת ההודעה הראשונה לנתבעת…"
10. מצבו הנפשי לא נותן לו מרגוע הוא חווה מפח נפש גדול וחש "…כי שמו הטוב בעיר אילת בה הוא חי שנים רבות …נפגע באופן בו מספר רב של אנשים מסרבים להסתובב בין עסקיו וטוענים כי הוא מפיץ מחלות ועוד בתקופה רגישה זו".
תמצית טענות הנתבעת:
11. בסיטואציה הרלוונטית באותו מועד היה על התובע להיכנס לבידוד הוא ידע זאת ולמרות זאת ביקש לקיים הסדרי שהייה עם הבן שלא אמור להיות חשוף לאפשרות הדבקה במחלות זיהומיות (צרפה נספח המעיד על כך) ולכן "…איחלה לו הנתבעת את שאיחלה לו מתוך מצוקה ומתוך וחשש לשלום בנה הקטין …בעידנא דריתחא אמרה את שאמרה ואין ממש בכוונתה כי התובע אכן ימות. כעסה על התובע היה ועודנו על כך כי ידוע שהיה אמור להית בבידוד, אולם לא נקט כל אמצעי זהירות כמתחייב על פי הוראות שעת חירום לנוכח המחלה והתפשטותה בקרב הציבור, ובמיוחד כאשר מדובר בבנו הקטין אשר נמצא בקבוצת סיכון".
12. הנתבעת הכחישה את הפרסומים המיוחסים לה בפייסבוק שכן אין לה כלל פייסבוק. "הפנייה היחידה הייתה לגננת של הקטין על מנת להודיע לה לא לאפשר לתובע לקחת את הקטין. הפנייה נעשתה גם למנהל החינות לאחר שהגננת הורתה לה לפנות לשם". הנתבעת לא פנתה למשרד הבריאות.
כך הכחישה הנתבעת את הפרסומים "…בחוצות העיר" ברם מעבר לכך טענה שאם היה על התובע להיות "…בבידוד למשך 14 יום כנדרש, הרי שאין בדרישה כי התובע יישאר בידוד על פי ההנחיות על מנת להיחשב הוצאת דיבה או לשון הרע ".
כל כוונתה הייתה אחת: דאגה כנה ואמיתית לבנה שמשתייך לקבוצת סיכון ואסור לו להיחשף למחלות זיהומיות ולא כוונה לפגוע בתובע או בעסקיו ואם התובע לא נהג על פי ההנחיות טענה אין לו אלא להלין על עצמו. יוער שקו הגנה זה של הנתבעת באשר להפרת החובה של התובע להיות בבידוד על פי ההנחיות כך שהוא "אינו מספיק אחראי לבודד עצמו מבנו 3 ימים לאחר מכן ואינו מספיק אחראי לבודד עצמו משאר האנשים איתם הוא בא במגע, אין לו להלין על עצמו" עובר כחוט השני בהגנתה.
13. התובע העיד על עצמו שהוא נחשף לחולה קורונה ועדיף שיהיה מורחק. פעולותיה היו על פי המידע שהועבר לה על ידי התובע בהודעתו אליה מיום 2/7/2020.
14. הגב' נ.ב. היא חברתה והתובעת סיפרה לה את דבר הודעתו של התובע מיום 2/7/2020.
15. אם התובע הודיע לה ביום 2/7/20 שהוא נפגש בחולה מאומת והמשיך 'להסתובב'. ביום 3/7/20 נראה בציבור וזאת עד ליום 5/7/20, המועד בו ערך את הבדיקה לגילוי מחלת הקורונה, ללא בידוד האם מדובר בלשון הרע תהתה הנתבעת? האם מדובר בהוצאת דיבה?. לבד משיחתה עם נ.ב. לא דיברה בעניין זה עם אנשים אחרים.
16. הטענה שהיא ניסתה לפגוע בתובע מופרכת שכן הוא עצמו טען שהוא מבודד את עצמו ומשעה שהוא לא עשה כן על פי דבריו שלו הכיצד מגיעים דבריה ללשון הרע או הוצאת דיבה המשיכה ותהתה הנתבע.
17. התובע לא צירף את תאריך קבלת תוצאות הבדיקה אלא את מועד ביצוע הבדיקה.
השאלות בפסק הדין:
18. עניינו של פסק הדין בשאלות הבאות: האם הפרסומים עליהם מצביע התובע אכן עולים כדי לשון הרע והאם יש לייחס את הפרסומים לנתבעת וכאחראית להם. ככל שיימצא כך מהו הפיצוי הראוי לתובע, אם בכלל, הן ביחס לנזק בר הוכחה (אבדן רווחים, לכאורה, בעסקיו) והן בפיצוי על פי החוק (ללא הוכחת נזק).
ההליך:
19. בדיון ההוכחות העידו התובע הנתבעת ואותה מכרה גב' נ.ב. שהעידה מטעם התובע. מבלי להקדים המאוחר יאמר כבר עתה שהתובע צירף לכתב התביעה הודעות ווטסאפ של לקוחות שלו ותמלול של שיחה שלו עם לקוחה שלו:
א. נספחים ו' ו- ז': תמלול שנערך ביום 19/7/2020 לשיחה שניהל עם לקוחה שלו אחת, ר. שמה. מועד קיום השיחה אינו מצוין על גבי התמלול. התמלול הוא חלק ממסמך שהוגדר כ- 'חוות דעת מומחה' (יוער בהקשר זה שעצם ההפניה למסמך הנחזה להיות 'חוות דעת של מומחה' כדי שתהווה ציון דרך בנספחי כתב התביעה אינה מאיינת את הצורך לדון בעצם הגדרת המסמך כ'חוות דעת מומחה' לתיק מטעם צד בבית משפט לענייני משפחה. עוד יוער בהקשר זה שהתמלולים שהובאו במסגרת מסמך זה כוללים גם את השיחות בין הנתבעת לגב' נ.ב. );
ב. נספח ח': הודעת ווטסאפ של אחת גב' מ.ש. אף היא ללא תאריך שליחתה;
ג. נספח ח': הודעת ווטסאפ נוספת מיום 3/7/23 של אחת גב' מ.מ.
שולחות ההודעות והמשוחחת לא התייצבו לעדות בבית המשפט.
20. ראוי להעיר ולקבוע שתי קביעות כבר עתה וטרם בחינת המחלוקת לגופה:
האחת, שעדותן של אותן לקוחות/חברות חיונית ביותר לבירור טענות התובע וביסוסן.אי הבאתן לעדות פועלת מדרך הטבע נגד התובע. ב-ע"א 240/77 נקבע "… על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו עמד בית משפט נכבד זה בע"פ 112/52… ובע"א 373/54…" (יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) (להלן- קדמי) בעמ' 1393).
בעניין אי הבאת עד לעדות נשוב ונזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד … אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו.."(ראו: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד (1) 239 8/1/1990)).
השנייה, אין לפני 'חוות דעת' של 'מומחה' חרף הכתרת המסמך ככזה על ידי התובע. לבד מאי הבאתו לעדות של מי שחתום על המסמך הנחזה להיות 'חוות דעת' ולו כעד על המשתמע מכך תקנה 25 (ח) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה תשפ"א 2020 קובעת "בעל דין לא יגיש חוות דעת של מומחה מטעמו אלא לאחר שבית משפט בחן אם לתת החלטה לפי סעיף 8(ג) לחוק". לא התבקשתי ולא נדרשתי לסוגיה זו על ידי התובע. (תקנה דומה הייתה גם בתקנות הקודמות (תקנה 258יב (יז) (להרחבה שאול שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (2009) עמ' 288- 290).
מבלי לגרוע באמור ועל מנת להוסיף יודגש שאותה 'חוות דעת של מומחה' שנערכה על ידי המומחה שהגדיר עצמו כ"מומחה אודיו ווידאו" הסתכמה בתמלול קבצים שנשלו אליו על ידי התובע ומבלי שיש לפני נתונים נדרשים לאופן ההקלטות, מועדן, וכיוצא באלה נתונים נדרשים לצורך קבלת המהות העולה מהן.
דיון והכרעה:
מתווה נורמטיבי:
21. מדובר בתביעתו מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: החוק) הגם שבכותרתה הוגדרה גם כספית נזיקית ליבה של התביעה היא פרסומים העולים לדעת התובע כלשון הרע כנגדו.
22. סעיף 1 לחוק מגדיר מה היא לשון הרע וקובע שמדובר בדבר שפרסומו עלול:
" (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצוע ולבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;"
סעיף 2 לחוק מגדיר מהו פרסום וקובע ש:
"(א) פרסום, לענין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:
(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע."
23. זכותו של אדם לשמו הטוב זכתה להכרה בשיטת המשפט הישראלית כבר מראשיתה. זכות זו עיגונה עוד במקורותינו בתפיסת קהלת שראה להדגיש ש"טוב שם טוב משמן טוב" (קהלת, ז' א'). זכות זו הוכרה בשיטתנו כבר מתחילת דרכה. זכות זו קיבלה ביטויה באחד מפסקי הדין הראשונים שניתנו בבית המשפט העליון בפרשת בנטוב שם נקבע ש"כל עוד קיים חוק המכיר בזכותו של אדם ששמו הטוב לא יוכתם, הרי הציבור כולו מעוניין בכך שזכות זו תכובד ולא תפגע" (ע"א 90/49 מרדכי בנטוב נ' יעקב קוטיק, פ"ד ה' 593 (30/1/1951) עמ' 597).
"חוק איסור לשון הרע משקף את האיזון שאותו קבע המחוקק בין זכות היסוד לחופש הביטוי לבין זכות היסוד לשם טוב. הגנה על שמו הטוב של הנפגע מעוגנת באיסור על פרסום לשון הרע ובקביעה כי במקרים מסוימים תהא בלשון הרע משום עבירה פלילית או עוולה אזרחית. בה בעת נדרש החוק שבא להגן מפני לשון הרע גם לצורך להבטיח את חופש הביטוי, והדבר בא לכלל ביטוי ברשימת ההגנות וברשימת הפרסומים המותרים המנויים בפרק ג' לחוק…"( ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (8/2/2012) (להלן: עניין אילנה דיין) ס' 76 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין).
נקבע ש "בית משפט זה קבע משכבר הימים, כי כבוד האדם חובק אגד רחב של זכויות, ובין היתר, תוך ניואנסים שלא זה המקום להידרש אליהם, הזכות לשויון, הזכות לחופש דת ולחופש מדת, הזכות לחופש ביטוי, הזכות לשם טוב והזכות לחיי משפחה (א' ברק הזכות החוקתית ובנותיה פרק 13 (תשע"ד)). בחוקי היסוד לא הוכרו זכויות חברתיות מפורשות, ובתי המשפט גם הם נמנעו מקביעה חד משמעית, כי חובת השלטון לכבד זכויות חברתיות (ב' מדינה דיני זכויות האדם בישראל 753 (תשע"ז)); ברם נקבע, ואולי זה העיקר, כי הזכות לכבוד כוללת גם זכות לקיום בסיסי בכבוד". (בג"צ 1892/14 האגודה לזכויות האזרח בישראל ואח' נ' השר לבטחון פנים ואח' (13/6/2017)ס' ל"ז).
גם המשפט העברי רואה בלשון הרע איסור חמור "השם הטוב לעניין כבוד האדם הוא הפשט; חופש הביטוי הוא הדרש" בהתחשב בכתבו ורוחו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הדברים מתעצמים כשעסקינן בביוש, ממגפות דורנו. הגם שעמדת היסוד של המשפט העברי היתה שאין עונשים על ביוש בהיותו לאו שאין בו מעשה, גבר הצורך החברתי והאנושי, … שהביאה לפסיקת … "המבייש בדברים מנדין אותו עד שיפייסנו על פי כבודו" (אליקים רובינשטיין "להרחיב גבול הצדקה והמישרים" הארץ (תרבות וספרות) (13/3/2020) עמ' 4) (נחום רקובר "על לשון הרע ועל הענישה עליה במשפט העברי" סיני (תשכ"ב).
בסעיף 6 לפסק דינו של כבוד השופט עמית בעניין אילנה דיין הוא הניח "תרשים זרימה" בתביעת לשון הרע על פיו בשלב ראשון יש לבחון האם הביטוי מהווה לשון הרע על פי לשון סעיף 1 לחוק. השלב השני הוא בדיקה האם מתקיים יסוד הפרסום המוגדר בסעיף 2 לחוק. בהמשך יש לבחון האם 'נהנה' הפרסום מאחד החסיונות המוחלטים שבסעיף 13 לחוק. ככל שעל הפרסום לא חל אחד מהחסיונות, כאמור, תבחן ההגנה של אמת בפרסום ואינטרס ציבורי על פי סעיף 14 לחוק. אם הפרסום אינו חוסה תחת ההגנה שבסעיף 14 לחוק יבחן תום ליבו של המפרסם במסגרת החלופות שבסעיף 15 לחוק. ככל שנתיב זה לא הביא ל'הכשרתו' של הפרסום והוא אינו חוסה בצלה של ההגנה הקבועה בסעיפים 14 ו-15 לחוק עוברת הבחינה לשלב הסעד. (עניין אילנה דיין סעיף 6 לפסק דינו של כב' השופט עמית).
עוד קבע כבוד השופט עמית בהקשר זה ש"בחינת כל אחד מהשלבים לא נעשית באופן "סטרילי" במנותק מהשלבים האחרים" ושניתן לומר שיש "מקבילית כוחות" בין השלבים השונים – ככל שהביטוי או הפרסום הפוגע הוא עוצמתי יותר, כך יידרש יותר בשלב ההגנות הקבועות בסעיף 14 – 15 לחוק ולהיפך" (שם, סעיף 7).
בפרשת יגאל סרנה נקבע "… גם הטענה כי פרסומים בפייסבוק ימיהם קצרים והם נבלעים ונעלמים כאדווה קלה בשצף הפרסומים מבלי שניתן לאתרם במנועי החיפוש, אינה מדוייקת. רוצה לומר כי מתן חסינות לפרסום בפייסבוק מפני איסור לשון הרע, משקפת גישה רומנטית – משהו כלפי כיכר השוק הוירטואלית על ההמולה השוררת בה, ריחותיה וצבעיה. קבלת גישתו של בא כוח המבקש לגבי זירת הפייסבוק משמעה התרה מוחלטת של הרסן, ובמקום שכיכר השוק תוצף באלף פרחים של חופש הביטוי, עלול דווקא הניחוח הכבד של מי השופכין שעלו על גדותיהם להשתלט על השיח. איסור לשון הרע, על מכלול החסינויות וההגנות שבו, תוך יישומו המושכל והתאמתו לעידן המודרני – כולל התחשבנות בטיב הפרסום ובזירת הפרסום בבחינת "המדיום הוא המסר" – יש בו כדי לאזן בין מוכרי הפרחים בכיכר השוק לבין אחרים, שמרכולתם גסה ודברי הבלע והכזב שלהם מבקשים למלא את החלל" (רע"א 1688/18 יגאל סרנה נ' בנימין נתניהו (15.04.18)ס' 4 לפסק הדין).
האם מדובר בפרסומים והאם נעשו על ידי הנתבעת:
24. לאור הגדרת 'פרסום' בחוק ברי שלו פורסמו כנטען ברבים הם עונים להגדרת פרסום על פי סעיף 2 (ב) (1) לחוק. ברם, בפועל יש לאבחן בין הפרסומים השונים עליהם סומך התובע את תביעתו.
25. לצורך גיבוש העוולה של לשון הרע יש חובה שלשון הרע פורסמה לאמור היא חייבת "…לשא ביטוי חיצוני היוצא מהנתבע…" (אורי שנהר דיני לשון הרע (1997), להלן: שנהר) ויכול שיהיה כל מעשה של העברת מסר. כך, "פרסום, העשוי להוות עוולה או עבירה לפי החוק, חייב להיעשות לפחות לאדם אחד (בעוולה)…" (שנהר עמ' 87). עוד נקבע שאין חובה שהפרסום יגיע בפועל לאדם נוסף לבד מהנפגע "…אם עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע". לפיכך נקבע שניתן להטיל אחריות מכוח החוק על פרסום בכתב, "…גם כאשר הכתב לא הגיע לידיעת אדם כלשהו זולת הנפגע" (שנהר, עמ' 90; ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני פ"ד מג(2) 333 (30/7/1989)].
26. לו היה כך. התביעה היא כנגד הנתבעת. בכתב התביעה או בנספחיו אין כל ראיה לפרסום מטעמה של הנתבעת באתר כלשהו באופן שהוכח. נטען על ידי התובע שהנתבעת פרסמה באתר הפייסבוק של "הצודקת" (סעיף 17 לכתב התביעה) ברם, לא צורף אותו פרסום, לכאורה. בחקירתה הנגדית נשאלה והשיבה: " ש. את מכירה את קבוצת הפייסבוק "את צודקת" ת. אין לי פייסבוק. ש. מעולם לא היה לך? ת. לא" (פרוטוקול עמ' 21 ש' 32-29). מעבר לכך לא עומתה הנתבעת עם הפרסום האמור.
"… יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית כאילו הייתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד…" (קדמי עמ' 1391).
ממשיך קדמי וקובע "… הימנעות מהבאת ראיה- במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל – מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים לפיה דין ההימנעות ודין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (שם וכן ה"ש 192).
התובע ביסס את תביעתו בין היתר על 'פרסום דבר היותו חולה על הודעת ווטסאפ מיום 2/7/2020 ששלחה לו הנתבעת בה הודיעה לו שתפנה לגורמים השונים (נספח ב' לכתב התביעה). בהודעה כתבה הנתבעת: "ההודעה הועברה למישרד החינוך לפייסבוק לכולם" על כך השיב התובע "סתומה" והנתבעת בהמשך "אתה קללת הבורא והבריאה תיכף מישרד הבריאות יפרסמו אותך פירסומת חינם …צולם הכל לשופט". התובע צירף לכתב התביעה את נספח ג' (מיום 3/7/2020)- הודעת ווטסאפ ששלחה לו הנתבעת בה כתבה "זה שסיכנת את ע. ואת כל הלקוחות שלך ואת כולם תודה לאל שדיווחתי למישטרה ולכולם ואתה לא תיראה את ע. עד שיהיה מסמך לבית המשפט שאני יראה לשופט הבן שלי חולה. ואני כמעט בטוחה שלא רצית לראות אותו ולקחת אותו שבץ (כך במקור) שביעית כי הוא עול עליך".
בחקירתה הנגדית נשאלה הנתבעת והשיבה:
"ת. למוסדות לא פניתי. לשאלתך לבית משפט כן פניתי.
ש. למשטרה פנית?
ת. עם הצו של השופט פניתי למשטרה.
ש. למשרד החינוך פנית?
ת. כן.
ש. אז יש לנו פה מוסדות. בית משפט, משרד החינוך, משטרה וכדומה.
ת. כל מה שמגן על הבן שלי פניתי.
ש. מה אמרת להם?
ת. שאבא שלהם שלח לי את ההודעה שעדיף שיהיה מרוחק, יש לו מחלה והוא לא
מציג לי אישור." (פרוטוקול עמ' 21 ש' 9-1)
זה המקום להדגיש שפעולותיה של הנתבעת נעשו לאחר הודעתו של התובע אליה מיום 2/7/2020 (נספח א' לכתב התביעה) בזו הלשון: "לחברה של מ. גילו שיש לה קורונה..מ. עושה היום או מחר בדיקת קורונה מעדיף שעד שהיא לא תקבל תשובה עדיף בשביל כולם שאני יהיה מרוחק..אני אעדכן אותך בהמשך".
27. הנה כי כן הודעת הווטסאפ שנשלחו על ידי הנתבעת לתובע כשלעצמן אינן מהוות לשון הרע שעה שמדובר בתכתובת בינה לבין אבי בנה, אמנם בלשון בלתי ראויה לשון המעטה מצד שני ההורים, אך לא מדובר בפרסום העונה לדרישת החוק והגדרתו על פי החוק, קרי פרסומים אסורים על פי החוק.
28. אדן שני לתביעתו של התובע הוא פנייתה של הנתבעת לאותה אחת נ.ב. בה הודיעה לה שהתובע חולה. התובע צירף לכתב התביעה את נספח ד' תמלול שיחה מוקלטת בין הנתבעת לבין אותה נ.ב. כחלק מאותה 'חוות דעת' (ראו לעיל) וזו לשון ההודעה " נ. זה מה-XX. י. הוא אבא של הבן שלי הוא נדבק בקורונה, הוא והבת זוג שלו הוא היה במרו…במ. וכל ה… את יודעת הק. ב. שהוא שותף שמה. אז כולם שמה …כל מי שהיה שם, הם נדבקו והם לא מודיעים לאף אחד. ושיחה נוספת שהוקלטה "אני מקווה, נ. בעזרת השם. טוב, רציתי…פשוט דאגתי לך, אז אמרתי שאני אודיע לך. אני יודעת שאת מגיעה לשם. אז שהבן זוג שלך בטח יודיע לכולם במוניות לפחות. אז אני סומכת עלייך . אני יודעת שאת דואגת פה לכולם, אז אה…אני רגועה" (הסימון של 3 נקודות, …, הוסברו בתמלול כמצב -"בהם לא נשמעו הדוברים ו/או לא נשמעו ברור נכתב על ידי המתמלל "(לא ברור)" או "…"").
אין לפני הסבר מניח את הדעת מה טעם הוקלטו שיחות אלו ומדוע וסביר להניח שאלו נעשו על ידי הגב' נ.ב. מי שהעידה, כזכור, מטעם התובע. עצם ההקלטה של השיחה בעלת משמעות בהקשר לתביעה זו.
לשיחות אלו השיבה הגב' נ.ב. "אני לא מגיעה לב. כבר יותר מ…שנה, כמעט שנה. אני לא אהבתי את הניהול של הבעלים הזה, לא של י. […] …אין לי איך להעביר את זה. אין לי פייסבוק, אני לא אתחיל בווטסאפים. את מי שאני מכירה אני אזהיר ומי שאני לא מכירה אני לא אזהיר ו…אני מקווה שהבן שלך לא נדבק עם י. כי זה אבא שלו ואז גם את תידבקי ואז אוי ואבוי וגם י. ילד אה… הבן שלך מ – י. הוא ילד יקר מאוד שבא אלייך ב…במ… בניסיונות קשים. אני מקווה שזה לא יהיה משהו רע, אני ממש מתפללת. בסדר? אז אה …אני מקווה לטוב ואני מתפללת. אני אגיד לק. שיגיד, מה אני אגיד לך".
בחקירתה הנגדית הסבירה הנתבעת את פנייתה לגב' נ.ב. במענה לשאלות שנשאלה בזו הלשון:
ש. חוץ מהמוסדות למי עוד פנית? להפצת הידיעה שיחיעם מפיץ את המחלה?
ת. דיברתי עם נ.
ש. למה פנית לנ.?
ת. כי נ. מבוגרת והיא יושבת עם המבוגרים.
ש. מה זה אומר?
ת. שהיא צריכה להגן עליהם שהוא לא יהיה שם ביום של העבודה עד שיקבל את החיסון כי אם הוא לא יכול לקבל את הבן שלי הוא גם לא יכול לעבוד.
ש. אז פנית לנ. שתפיץ את הידיעה שיחיעם מפיץ את המחלה…
ת. לא אמרתי לה שתפיץ את הידיעה ושלחתי לה את ההודעה.
ש. והוא מסתובב ברחבי העיר בעסקיו מבלי לעדכן את הלקוחות שלו שהוא חולה מאומת, זה מה שאמרת לנ.?
ת. שלחתי לה את ההודעה, דיברתי איתה בטלפון, היא התקשרה אלי.
ש. מה אמרת לה בטלפון?
ת. שאם יש מבוגרים שתשמור עליהם.
ש. אמרת לה שתזהיר את המבוגרים מפני י.?
ת. לא, זה שהיא החליטה לעשות את זה לא אומר שאני אמרתי. " (פרוטוקול עמ'21ש' 25-10 ).
29. התובע מייחס לנתבעת את הפרסום ברחבי אילת "התובעת בשיא חוצפתה ותוך חוסר תום לב מוחלט, פרסמה בחוצות העיר ולמול כלל המוסדות הרלוונטיים כי התובע הינו חולה קורונה מאומת אשר למרות היותו חולה, ממשיך ומסתובב בקרב הציבור ומפיץ את המחלה בעיר וזאת כאמור מבלי שבדקה ו/או ראתה ממצאים המוכיחים זאת. ברור לכל, כי ממצא או תוצאות בדיקת קורונה אינם רלוונטיים עבור הנתבעת אשר עושה מספר רב של שנים כל שלאל ידה על מנת להרוס את חייו של התובע לרבות חציית קו אדום כבעניינינו ".
העובדות העולות המהתיק מלמדות אחרת. סיכום ביניים מלמד שהנתבעת פנתה למוסדות "הרלוונטיים" כטענת התובע וכן לגב' נ.ב. מרבית הפרסומים ככולם נעשו על ידי הגב' נ.ב. בעדותה בבית המשפט העידה הגב' נ.ב.
"ש. אני רוצה להקריא את נספח ד' לכתב התביעה, ביום 03.07.2020 שלחה לך הנתבעת את ההודעה הקולית שתומללה: "נ., זה מה… שהוא אבא של הבן שלי נדבק בקורונה, הוא ובת הזוג שלו…" מצטט. את יכולה להסביר לי מה קרה בעקבות ההודעה? מה היו התחושות שלך?
ת. אני רוצה לדבוק באמת, אני לא יודעת אם ההודעה הייתה אחרי שהיא צלצלה אליי או לפני, אני ממש לא זוכרת אבל היא דיברה איתי בטלפון. השיחה זכורה לי, היא שלחה לי הודעה בוטה מאוד "הזונה שלו והוא מדביקים את כולם" אני התחלחלתי מההודעה, לא כותבים דבר כזה אבל היא טוענת שהיא הייתה בסערת רגשות ואני הבנתי לליבה כי גם אני טיפוס אימפולסיבי שאומרת לפעמים דברים לא מדויקים. לענייננו, בשעה בין רבע לחצות לחצות, אני לא ישנה לפני שלוש בלילה ואז כשאני הולכת לישון אני סוגרת, אם מישהו מת אני אדע כל זה בבוקר. היא צלצלה לי ואמרה לי הוא מאומת י., אמרתי לה מאיפה את יודעת, לכל אורך הדרך במעט התכתבויות שהיו לנו והשיחות כל הזמן אמרתי יש לך הוכחה? כן, הייתי במשטרה, הייתי במשרד הבריאות, אני אשלח לך. היא שלחה לי שהיא הראתה אבל היא לא שלחה לי מעולם שהוא הוכח כלא מעומת ואני ביקשתי. רק בסוף בסוף היא אמרה לי הוא הוכח כלא מאומת ולא כלום כשזה היה כבר כמה חודשים טובים אחרי. אני לא יודעת להעריך זמן, אבל בטח לא חודש ולא חודשיים, כשבינתיים השתוללה הקורונה ואני כבר הספקתי לפרסם באותו לילה. היא אמרה לי נ., את מקושרת, את מכירה הרבה אנשים, תודיעי למי שאת יכולה, אמרתי לה אוי אבל חצות ואין לי פייסבוק וגם לא יהיה לי, אין לי, והיום את יודעת שהודעות בווצאפ אפשר לשלוח רק חמש – חמש, אז אני צריכה למצוא מבין כל אנשי הקשר שלי את הפופולאריים ביותר ולמצוא חמישה אנשים, להעביר להם ואז עוד חמישה ועוד חמישה, אני לא יודעת כמה סבלנות תהיה לי אבל אני אעשה את המקסימום, והיא אמרה לי גם הבעל שלך נהג מונית או אני אמרתי לה גם ק. אני אגיד לו במוניות, אני לא זוכרת אם היא הציעה לי או אני הצעתי לה שגם ק. הוא נהג מונית ואני אציע לו. הוא עובד עד אחת – שתיים בלילה, הוא עצמאי, והיא אמרה תודה רבה, ואני מודה ומתוודה שבסערת הקורונה הראשונה שכולנו היינו באטרף אני בלי שיקול דעת שבגללו אני היום פה, אני התחלתי להעביר, כשהגעתי והייתי איתה בקשר גם אחרי זה והודעתי לה שהעברתי ל – 40 איש, יעני זה קבוצות של 8 כפול 5.
ש. מה?
ת. את מה שהיא אמרה, שהוא מאומת.
ש. מה בדיוק אמרת?
ת. לא זוכרת את המילים המדויקות, לא בערך ולא בדיוק, העברתי שהוא חולה מאומת ולכן לא לבוא לXXX שלו כי הוא עלול להדביק אתכם בקורונה. זה מה שהעברתי בהודעה וזה מה שהיא יודעת שהעברתי בהודעה.
ש. אמרת שאין לך פייסבוק ואין לך ווצאפ וששלחת בעצם לאנשים את העובדה
שהתובע הוא חולה מאומת ושהוא מפיץ את המחלה. את יודעת להגיד לנו לכמה אנשים זה הגיע?
ת. 40.
ש. איזה שיחה היה בינך לבין אותם אנשים?
ת. שום שיח, לא היה שיח, אני העברתי להם. אני העברתי לאותם 40 איש, את חלקם פגשתי אחרי זה ברחוב ואמרו לי מאיפה את יודעת, מאיפה את בטוחה, ואמרתי האמת אני לא יודעת ובטוחה אבל אני סומכת עליה שהיא אמרה לי אמת. ככה היה.
ש. עם איזה אנשים דיברת?
ת. אני דיברתי עם כמה שהעברתי להם, אני לא זוכרת מי הם בדיוק, וזה היה שיחות סרק, לא במיוחד, תוך כדי זה את בטוחה או לא בטוחה, אני אפילו לא וזכרת את ה – 40 ששלחתי להם כי אני מוחקת הודעות.
ש. בית המשפט: העברת את זה בלילה?
ת. בלילה. סליחה על השעה כתבתי ואז העברתי את זה בשרשרת.
ש. בית המשפט: השמש זרחה בבוקר, ויש כאן זריחות מהממות באילת, מה עשית
בבוקר? התקשרת למשל למר פ. ושאלת אותו מה הוא אומר על כל הדבר הזה?
ת. ל-י.? לא. אני החזקתי את זה בבטן איזה שבועיים שלושה, אני מודה שהרגשתי
לא נוח עם זה. לפחות שבועיים – שלושה לא שיתפתי.
ש. בית המשפט: אני מבין שכל מי ששלחת לו את זה אלה אנשים שיש לך ידיעה
אישית שהם XXX אצל י.?
ת. לא, לא, היא אמרה לי תעבירי למי שאת רוצה והעברתי במיוחד לאנשים
מקושרים שיעבירו הלאה, ז"א עשיתי עבודה משהו, לעבור אחד אחד, אין לי ווצאפ קבוצתי, אם היה לי קבוצתי הייתי מעבירה לאנשי העירייה. אני ישבתי עם הטלפון, עברתי אחד אחד ואמרתי זאת לא מכירה אף אחד אז לא אעביר לה, העברתי לעיתונאית מירב לוי, לדנה זנטי שהיא דוברת ראש העיר, לגיל ממן הסגן שלה, העברתי לאנשים שאני יודעת, אז היה ראש העיר הקודם, הוא לא רלוונטי כי לא היה לי את הנייד שלו, אם היה לי את הנייד שלו בוודאי הייתי מעבירה גם לו, כמו טיפשה, אני מודה, הייתי בהיסטריה, עשיתי עבודה הכי טובה שאני יכולה כדי לעזור ללאה לדאוג לזה שתושבי העיר לא יהיו חולים בקורונה ולא ידביקו אנשים אחרים ואם הוא חולה מאומת אוי ואבוי, כולם ימותו מקורונה, יהיו חולים קשה.
ש. תספרי על התחושות שלך בגל הראשון של הקורונה?
ת. כמו כולם. אני יודעת למה אתה שואל, התחושות שלי לא כל כך מעניינות, אני הייתי היסטרית, אני מודה.
ש. למה?
ת. כי אני מבוגרת ואין עדיין חיסון ובן הזוג שלי סוכרתי עם הרבה מחלות רקע, חששתי וישר רציתי להזהיר את כולם מתום לב וטוב לב, שלא יידבקו. הסתמכתי על האמירה שלה ומסתבר שהאמירה שלה הייתה לא נכונה. בסערת הרגשות שלה היא לא שלטה מוצא פיה ואמרה לי הוא מאומת, שאלתי אותה את בטוחה והיא אמרה לי כן, אני אשלח לך ולא שלחה לי. היא שלחה לי שהיא הגישה תלונה. היא אמרה לי אמרתי את זה בגן של הילד, במשטרה ובמשרד הבריאות. אני מדגישה, ברצוני להדגיש, השיחה שלנו מאוד זכורה לי, אני זוכרת שאמרתי לה שאין לי פייסבוק וזה ייקח זמן ואני עושה את זה עכשיו וזה לא יפה, היא דירבנה אותי לעשות את זה עוד באותו לילה, התעייפתי אחרי 40 איש, יש לי איזה 4,000 אנשי קשר ולא היה לי כח, לא היה בא לי, הייתי כבר עייפה. כשק. בא הוא אמר לי למה את מכניסה את עצמך לסיפור הזה, אמר לי מי שמתעסק עם חרא שלא יתפלא שהוא מסריח אבל זה היה אחרי שכבר התעסקתי. זהו, כל המוסיף גורע. הצטערתי מאוד שעשיתי את זה. מה יצא לי?
ש. מה בעצם היה עם ק.? …
ת. ביקשתי ממנו גם להגיד במוניות והוא אמר לי אני לא יודע אם אני אגיד, אל תכניסי אותי לזה. לא ביררתי אצלו אם הוא אמר או לא. " (פרוטוקול עמ' 12 ש' 35- עד עמ' 14 ש' 21).
30. טרחתי והבאתי בהרחבה את עדותה של הגב' נ.ב. ממנה עולה מפורשות שאת הפרסומים המיוחסים לנתבעת היא פרסמה אמנם לאחר הודעת הנתבעת אליה ואפילו בקשתה של הנתבעת אל הגב' נ.ב. עשתה כן ללא שבדקה, ללא הזהירות שהיה עליה לנקוט ולמעשה כמי ששה אלי הפרסומים כעולה מעדותה שלה. יודגש שוב אין לפני את תוכן ההודעות ששלחה הגב' נ.ב. למי ממכריה כמו גם את הרשימה של אותם מכרים ומי מהם לא הובא לעדות.
31. הפניה של הנתבעת אל נ.ב. כשלעצמה, על בסיס המידע החלקי שהיה בידה, ללא הפרשנות של גב' נ.ב. או תוספות שאין להן אחיזה בראיות, היא פרסום על פי דרישת החוק כדי שאפשר שתוגדר כלשון הרע.
32. הפניה אל המוסדות "הרלוונטיים" לא יכולה להחשב כפרסום על פי הפסיקה ובשים לב שלא ניתן לנתקם מהתקופה בה נעשו – שיאה של מגפת הקורונה כאשר הציבור היה נתון לחרדה ובהלה, הודעות והנחיות סותרות, חוסר ידע ומידע אחיד שהעמיק את החרדה שהייה ארוכה בבידוד, שמועות על מי שמתים מהמחלה, מחלקות סגורות, חרדה מהשפעת המגפה לעתיד וזו רק תמצית החוויה שעברה על כלל האזרחים ברקע בנה המאבחן על הרצף שכאמור אסור לו להחשף למחלות זיהומיות. בהקשר זה ראוי לציין שהתובע טען שהפרסומים נעשו, לכאורה, שממצא בדבר המחלה אינו רלוונטי לנתבעת וראוי להדגיש על כן שאין בצרופות של התובע מתי קיבל את תוצאות הבדיקה שנערכה ביום 5/7/2020 (נספח ה' לכתב התביעה) והאם טרח לעדכן את הנתבעת כפי שהתחייב בהודעתו.
עוד ראוי להדגיש שאיני יכול להתייחס לטענות התובע והאם התנהל נכון באופן שפניית הנתבעת לגופים הרלוונטיים מהווה לשון הרע משעה שלא צורפו ההנחיות התקפות לאותה עת. התובע לא הצליח להוכיח, למשל, שלא היה עליו להיות בבידוד שעה שנחשף למי שהיה על יד חולה מאומת. נושא זה הוא בלב ליבה של המחלוקת.
33. אם כן מכלל הנושאים שעלו בתביעתו של התובע ניתן ניתן לייחס לנתבעת לשון הרע רק בשאלת ההודעה שמסרה הנתבעת לגב' נ.ב. ברם, כזכור תביעתו של התובע אינה כנגד העברת הידיעה לגב' נ.ב. אלא על פרסום "בחוצות העיר" על ידי הנתבעת ולא היא.
התובע טען שהפרסומים שפרסמה הנתבעת ב"חוצות העיר" גרמו לו לנזקים מיידייןם בעסקיו. יומנו בוטל לחלוטין על ידי לקוחותיו. ברם, התובע לא צירף עותק צילומי של היומן ולא של הודעות הביטול. דווקא מהודעות הווטסאפ שצירף עולה תמונה אחרת. כך או כך לא ניתן לתבוע אבדן כספי בעסק, אבדן שניתן וצריך להוכיחו במסגרת הגשת סכומי תביעה ללא נזק. כך, גם הטענה של התובע לנזק נפשי הניתן להוכחה.
האם מדובר בפרסום מותר מכוח סעיף 13 לחוק והגנתה של הנתבעת:
34. הגשת תלונה כשלעצמה לרשויות השונות בוודאי אינה מהווה עילה לקביעה כי מדובר בלשון הרע. השאלה היא האם הוגשה התלונה בידיעה שהיא כוזבת או שאינה נכונה.
ס' 15 (10) חוק איסור לשון הרע קובע :
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
…(10) הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן";
סקירת הפסיקה מביאה לכדי מסקנה מתבקשת מאליה שהשאלה הצריכה לבחינה היא בדבר המוטיבציה של המתלונן בהגשת התלונה. לאמור, האם הגשת התלונה נועדה כדי לפגוע בנילון, מצד אחד או שהמתלונן לרשות עשה כן באמונה שלמה בדבר נכונות תלונתו ויתרה מכך חובתו לעשות כן, מצד שני. כך, ברור שחלק מאותו מארג המחייב בדיקה יסודית של המתלונן בדבר אמיתות תלונתו נגזרת ממקור ידיעתו של המתלונן האם ידיעתו ידיעה אישית או שזו הגיעה אליו מצד שלישי כלשהו. (ת.א. (ת"א) 30526-07-11 הילה ספיר שבה נ' גלקסי טכנולוגיה רפואית בע"מ (30/1/2014). התרגום של אבחנה זו היא תום הלב של המתלונן (שם ס' 82-77).
35. הדיון בשאלה האם מדובר בפרסום מותר על פי מהות התביעה אינו רלוונטי לנתבעת שכן את הפרסום, לכאורה, ב"חוצות העיר" אותו מצייר התובע לפגיעה בו, לכאורה, לא נעשה על ידי הנתבעת אלא על ידי הגב' נ.ב. אין די בדברים אותם אמרה הנתבעת לגב' נ.ב. כדי לראות בנתבעת כמי שפרסמה את הדברים. כזכור טענה הגב' נ.ב. "… גם אני טיפוס אימפולסיבי שאומרת לפעמים דברים לא מדויקים" בשילוב עם תחושותיה של הגב' נ.ב. בתקופת הקורונה "…אני הייתי היסטרית, אני מודה." עולה תמונה של רצון ל'שליטה בהתרחשויות'. תוכן ההודעה ששלחה לחבריה בווטסאפ לא צורף (ראו לעניין זה המובא לעיל בעניין אי הבאת ראיה). איני יודע מה היו דבריה מה היה תוכן ההודעות ששלחה לחבריה בווטסאפ אלו לא הוצגו וממילא איני יכול לזקוף אותן לחובת הנתבעת כפי שמבקש התובע בתביעתו ולאור הודעות ווטסאפ שקיבל מלקוחותיו אותן לא זימן לעדות. יוער בהקשר זה ובשולי הדברים שתגובתו של התובע במענה לגב' מ.ש. "לא מאמי… האקסית שלי מפיצה עלי שמועות!" ללא שיש בידיו ראיה וודאית לכך מהווה אמירה זו פגיעה דווקא בנתבעת.
36. התקופה בה מתרחש האירוע מושא פסק הדין הוא בשיאה של תקופת הקורונה. הפחד, אי הידיעה, המידע הסותר, השמועות על מתים ברחבי העולם ובישראל העדר החיסונים אך כאמור בעיקר אי ההודאות מהווים מענה לפנייתה של הנתבעת לגב' נ.ב. כאם וכאזרחית מודאגת. מקובלת עלי גרסת הנתבעת שלאור המידע באותה עת של הפצת המגפה והצורך להשמר מפני הדבקה היוו את המניע לשיחת הטלפון שלה לגב' נ.ב.. לא הוכח לפני שכוונתה של הנתבעת לא הייתה כפי שהצהירה עליה בחקירתה מתוכה הבאתי לעיל. לא הוכח לפני שמעשיה של הנתבעת בפנייתה לגב' נ.ב. נועדה לפגוע בתובע, שנהגה בחוסר תום לב. ראוי לשוב ולהביא מדברי נ.ב. שהובאו לעיל בקשר עם עסקיו של התובע "לדעתי לא הייתי אצלו אף פעם כי לא XXX" (פרוטוקול עמ' 12 ש' 3) וביחס לעסק האחר "אני לא מגיעה ל –XXX כבר יותר מ…שנה. אני לא אהבתי את הניהול של הבעלים הזה, לא של י. […] …אין לי איך להעביר את זה". לו הייתה הגב' נ.ב. עוצרת ובודקת ולא פועלת באימפולסיביות וחוסר הדיוק המאפיינים אותה מדי פעם כטענתה או בחוסר אחריות והייתה נוהגת כפי שהיה מצופה ממנה ככל הנראה לא היה האירוע מגיע לממדים המתוארים על ידי התובע ככל שהגיעו. יתרה מכך. על פי עדותה גם למחרת היום לא בדקה עם התובע (כזכור הודעותיה נשלחו בלילה) ולו נהגה כך ממילא יכול היה שמחול השמועות המתואר על ידי התובע היה נגדע באיבו.
37. מצאתי להדגיש אין בכתב התביעה את מועד קבלת התוצאה של הבדיקה שערך התובע. מדוע ערך את הבדיקה רק ביום 5/7/2020 ולא מייד במועד שנודע לו על חשיפת בת הזוג שלו לחולה מאומתת מה שבהכרח היה מקטין את אי הוודאות בשאלת הדבקותו אם לאו. נקודה זו הודגשה כי התובע ניסה להראות את נספח ה' כדי ללמד שהנתבעת לא יכולה הייתה לסבור כלל שהוא מאומת ולא היא לגופו של עניין ולא נמשום שלא טרח לעדכנה.
38. בטרם נעילה מצאתי להתייחס לדרך הגשת התביעה. בספרה בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי מביאה המחברת שרה בייקוול מהגותו של אדמונד הורסל. לא זה המקום להיכנס לפילוסופיה שלו שדגלה בפנומולוגיה (תאור התופעות) אולם דוגמא קטנה עשוי להאיר הדברים ביחס לכתב התביעה:
כוס קפה ניתן לתאר על דרך היבטים כימיים ובוטניים הקשורים בגידול צמח הקפה, בדרך הכנת הקפה אופן מזיגתו ואופן השתייה. ברם בכל אלו לא יהא די כדי לתאר את כוס הקפה "אילו ראיתי בכל אלה מרכיבים "סובייקטיביים" לגמרי שיש לסלקם כדי להיות "אובייקטיבי" בעניין הקפה שלי, הייתי מגלה שלא נותר דבר מכוס הקפה שלי כתופעה – כלומר כפי שהיא מופיעה בחוויה שלי, חווית שתית הקפה. כוס הקפה החווייתית הזאת היא כוס קפה שאני יכולה לדבר עליה בוודאות, ואילו כל שאר הדברים הקשורים לגידול פולי הקפה ולכימיה של הקפה הם שמועה. יתכן שזו שמועה מעניינת, אבל היא לא רלוונטית…" שרה בייקוול בבית הקפה האקזיסטנציאליסטי (2019) עמ' 46).
אחרית דבר:
39. התביעה נדחית.
40. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך 20,000 ₪.
41. מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.
42. תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.
ניתן היום, י"ח אלול תשפ"ג, 04 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
