centercenter
00
בית משפט לענייני משפחה באילת
תלה"מ 68945-11-21 ד. נ' א
בפניכב' סגן הנשיא, השופט מרדכי (מוטי) לוי
תובעת
א.ד.
מיוצגת על ידי עו"ד יפעת בן אבי בראון
נגד
נתבע
ד.א.
מיוצג ע"י עו"ד אלכסנדרה פרוצנקו
פסק דין
לפני 3 תביעות אשר הוגשו בין הצדדים:
תמ"ש 57387-11-21 – עניינה "פירוק שיתוף במקרקעין באופן של הפרדה רכושית" הוגשה על ידי בן הזוג. (תכונה גם – התביעה הראשונה).
תמ"ש 68945-11-21 – עניינה "תביעה רכושית – חלוקת רכוש" הוגשה על ידי בת הזוג.(תכונה גם – התביעה השנייה).
תמ"ש 68889-11-21 – עניינה "תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין" הוגשה על ידי בת הזוג (תכונה גם- התביעה השלישית) .
רקע רלוונטי:
1. הצדדים חסרי דת אשר ניהלו מערכת יחסים זוגית שהגיעה לסיומה בחודש 04/2021. תחילת הקשר הזוגי שנוי במחלוקת בין הצדדים: על פי בת הזוג תחילת הקשר בשנת 2000 ואילו על פי בן הזוג ראשיתו בשנת 2004.
2. מהקשר בין הצדדים נולדה להם בת משותפת כבת 16 לעת הגשת התביעות (ילידת 07/02/2005). בעניינה של הבת התנהלו שני הליכים: תביעה הקשורה באחריות הורית (תלה"מ 40550-09-21) ותביעה לפסיקת מזונות (תלה"מ 53936-11-21). הליכים אלו הסתיימו.
3. זה המקום להדגיש שעובר להליכים שלפני בת הזוג הגישה תביעה קודמת לפירוק שיתוף (תמ"ש 40519-09-21) שנמחקה מחוסר מעש טרם הוגש כתב הגנה מטעם בן הזוג (להלן-התביעה שנמחקה).
4. הדירה מושא המחלוקת מצויה ברחוב XXXבאילת (להלן-הדירה).
5. כפי שיוצג להלן הצדדים חלוקים ביניהם באופן חלקי על המערכת הכלכלית ביניהם. בן הזוג טוען להפרדה רכושית ובת הזוג טוענת לשיתוף והפרדה רכושית בו זמנית.
התביעה הראשונה – תמ"ש 57387-11-21: (הוגשה על ידי בן הזוג)
עיקר טענות התובע:
6. הוא והנתבעת התנהלו בהפרדה רכושית מוחלטת ולא הייתה ביניהם כל כוונת שיתוף. כל צד ניהל חשבון פרטי באופן עצמאי כראות עיניו והם לא שיתפו האחד את השנייה בדבר ההתנהלות בחשבונות או בדבר הכנסותיהם והוצאותיהם.
7. הדירה נרכשה על ידו והיא רשומה על שמו בחברה המשכנת על פי אישור זכויות מיום 22/11/2021.
8. הדירה נרכשה על ידו באמצעות הון עצמי, הלוואת משכנתא שהוא נושא בהחזרה והלוואה מהנתבעת בסך 150,000 ₪.
לו ולבת זוגו הקודמת הייתה דירה באילת (ב XXX להלן-הדירה הראשונה) דירה זו נותרה בבעלות לאחר פרידתו מאותה בת זוג על דרך התרת נישואיהם. הדירה הראשונה נרשמה על שמו ביום 10/07/2008. דירה זו נמכרה ביום 17/07/2011 בתמורה ל- 632,000 ₪.
ב. ביום 26/07/2011 רכש דירה אחרת ברחוב XXX באילת (להלן – הדירה השנייה) הדירה השנייה נרכשה בסך של 645,000 ₪ ששולמו מתמורת המכר של הדירה הראשונה והלוואת משכנתא בסך 54,910 ₪.
ג. הדירה השנייה נמכרה ביום 21/01/2019 בתמורה לסך של 1,065,000 ₪. הוא רצה לשפר "…את תנאי הדיור שלו ולעבור לדירה חדשה. לאחר שחישב את הונו העצמי, גילה שחסרים לו כ- 150,000 ₪ לצורך רכישת [ה]דירה אשר עלותה נאמדה בסך של 1,650,000 ₪ ".
"הנתבעת טענה שברצונה לרכוש דירה להשקעה באמצעות הכספים שחסכה בחשבונה הפרטי בזמן החיים המשותפים עם התובע". לבסוף הוא והנתבעת הסכימו שהוא יקנה את הדירה "…הנתבעת תתן לו כהלוואה 150,000 ₪ וכשתרצה לרכוש דירה עבור עצמה יחזיר התובע את ההלוואה לנתבעת, וכך שניהם יוכלו להנות מנכסיהם ופירותיהם".
כללו של דבר הדירה נרכשה בסך של 1,650,000 ₪ על פי הפרוט:
הסכום בש"ח
המקור
1,065,000
הון עצמי של התובע ממכירת הדירה השנייה
200,000
משכנתא על שם התובע
200,000
חסכונות של התובע
150,000
הלוואה מהנתבעת
9. הדירה אמנם שימשה למגורים משותפים שלו ושל הנתבעת אך, כאמור, לא נרכשה כרכוש משותף. לא נעשה כל מאמץ משותף לרכישת הדירה ואלמלא קיבל את הדירה הראשונה לאחר פרידתו מבת זוגו הקודמת "…סביר שבני הזוג היו חיים בדמי שכירות את חייהם המשותפים".
10. על מנת לחסוך זמן שיפוטי ולסיים המחלוקת כדי שהצדדים יוכלו להמשיך את חייהם בנפרד "…באין מפריע" הציע לשלם לנתבעת סך של 200,000 ₪ (150,000 ₪ החזר הלוואה "…בתוספת 50,000 ₪ עבור הסכומים שטוענת הנתבעת שהשקיעה בנכס").
11. בסעיף העתירות ובשים לב לאמור עתר להורות "על פירוק השיתוף בין הצדדים באופן בו כל צד יישאר עם זכויותיו ו/או חובותיו ו/או רכושו מכל סוג ומין שהוא, הרשומים על שם מי מהצדדים ו/או מצויים בבעלותם ובכלל זאת, בין היתר, המיטלטלין, המכוניות וחשבונות בנק של כל אחד מהצדדים, יישארו בגדר בעלותו ו/או ישויכו, לפי העניין, באופן בלעדי, לאותו הצד, הרשום כבעליהם לפי כל רישום המתנהל על פי כל דין, או שהינו בעליהם על פי כל דין, וכי אין, וגם לא יהיה, כדי לשנות מזכויותיו ו/או חובותיו ו/או רכושו של כל צד ו/או להקנות לצד השני אילו שהם זכויות ו/או דרישות ו/או תביעות לגביהם".
התובע ביקש להכיל הפרדה זו וקביעות אלו גם על זכויות הצדדים ממקומות העבודה ובכלל זה "…זכויות מי מהם לעת פרישה, פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות טרם הקשר הזוגי, במהלכם ואחרי פקיעת הקשר הזוגי…"
עוד עתר להורות "כי התובע ישלם לנתבעת סך של 200,000 ₪ …וכנגד ויתור הנתבעת על כל חזקה או מעמד משפטי בדירה, לא מכוח החיים המשותפים ולא על פי דין כלשהו, כי הדירה שייכת באופן בלעדי לתובע ואין לנתבעת ולא תהיינה כל זכות ו/או טענה ו/או תביעה ביחס לדירה זו".
עיקר טענות הנתבעת:
12. הדירה היא דירת יד ראשונה בת 5 חדרים שנרכשה מקבלן על ידי שני הצדדים בעלות של 1,650,000 ₪. זו נרכשה "ממכירת דירה קודמת שהייתה בבעלותם המשותפת ונרכשה באמצעות כספים שהשלימו כל אחד מהצדדים, מכספם האישי, לטובת רכישת הדירה, בצירוף משכנתא שנלקחה מהבנק ע"י התובע". התובע לקח משכנתא בסך 200,000 ₪ "נכון להיום המשכנתא נעמדת (כך במקור) על כ 150,000 ₪ שמשולמים ע"י התובע בכל חודש מחשבונו האישי והנתבעת משיבה לו את התשלום מאחר ומתגוררת בדירה עם הבת המשותפת." מבלי להקדים המאוחר יאמר שכבר בהצבת טיעוני הגנתה מעוררת גרסתה קושי אינהרנטי.
מהלך כל השנים שילמה עבור השבחת הנכסים "…כך למשל בדירה הראשונה שנרכשה, בה התגוררו הצדדים בלבד, ללא שגרה שם גרושתו של התובע כפי הנטען מאחר וכלל לא שהתה בארץ כלל".
בדירה זו הראשונה שילמה סך של 30,000 ₪ "…בהוספת קומה להקמת יחידת דיור בסך 30,000 ₪ בנוסף שילמה למהנדס חשמל בסך 2,000 ₪, ושיפצה את חדר המקלחת באמבטיה חדשה בסך 5,000 ₪ וריהטה את הדירה על כל תכולתה".
בדירה השנייה "השביחה בכך ששיפצה את המטבח בסך של 30,000 ₪ וקרמיקה בסך 2,000 ₪. ובנוסף רכשה את כל תכולת הדירה מוצרי חשמל והריהוט בסך 30,000 ₪ ".
הסך של 150,000 ₪ אכן ניתן על ידה לנתבע אך "…לא כהלוואה אלה (כך במקור) כהשתתפות ברכישת הדירה. גם בדירה זו, הנתבעת שיבחה את הנכס, בהשקעה מכספה כך למשל: הגדילה את המרפסת, מטבח שדרגה, מקלחות, ורכשה ריהוט בהשקעה של 65,000 ₪. מכשירי החשמל נרכשו במשותף, חצי חצי, על ידי שני הצדדים. … 21. כך שהנתבעת השקיעה את כל הונה ברכישת מוצרים, ריהוט והשבחה של הנכסים… 22. כיום המשכנתא משולמת לבנק ישירות על ידי התובע, אולם הנתבעת משיבה לתובע מדי חודש תשלום רציף וקבוע בשיעור של 1,500 ₪ וזאת בהתאם להסכמות אליהם הגיעו הצדדים במסגרת הליך משפטי שניהלו".
הנתבעת הדגישה את משך חייהם המשותפים וטענה שרישום הדירה על שם התובע לבדו אין בה כשלעצמה לשמש כראיה בלעדית לטענה כי הדירה בבעלותו של התובע.
13. הנתבעת התייחסה לתיאורי התובע בדבר אופן ההגעה לסכום הרכישה של הדירה.
א. ביחס לדירה שהייתה בבעלותם של התובע וגרושתו טענה שהסברו של התובע מוכחש "…מאחר וגרושתו מעולם לא שהתה בדירה זו ובכלל לא הגיעה ארצה" הנתבעת לא הכחישה את הסך שהתקבל ממכירתה של הדירה הראשונה אך טענה שהיה לה חלק בכך.
ב. ביחס לדירה השנייה טענה שזו נרכשה במזומן ולא נלקחה משכנתא "…אלא הוסף חלק בסך 20,000 ₪ מהון אישי של התובע".
ג. לעניין טענת התובע שהיה לו הון עצמי של 1,065,000 ₪ "…אינה מהווה ראיה מוצקה לכך שלנתבעת לא היו זכויות בדירה המשותפת שנרכשה על ידם באופן משותף". הנתבעת טענה שהסכום של 150,000 ₪ לא ניתן על ידה כשגילה התובע שחסר לו סכום זה לרכישה, אלא על פי תכנון מראש ומכאן ביקשה לקבוע כי "…רכשה במשותף את התובע (כך במקור) את דירתם לצורך מגוריהם המשותפים וחייהם המשותפים".
התביעה השנייה – תמ"ש 68945-11-21: (הוגשה על ידי בת הזוג)
14. הואיל ומסת הטענות הובאה בכתב ההגנה בתביעה של בן הזוג לא יובאו הטענות בשנית ויוצגו אך הרכיבים הנוספים העולים מכתב התביעה והדברים נכונים גם ביחס לטענות בן הזוג בהגנתו.
עיקר טענות התובעת:
15. כל הריהוט בדירה שייך לה שכן "…הכל נרכש על ידה מכספה האישי. לרבות התקנת המטבח ומקלחות, כך גם יתר הרהיטים הם נרכשו על ידי התובעת, לרבות המיטה לקטינה".
התובעת פרטה את "רשימת הרהיטים" "כל ארונות המטבח וכיור, סלון פינתי, שולחן אוכל וכסאות, כסאות בר למטבח, חדר שינה הורים- מיטה זוגית…שידות, לחדר של הילדה ארון בגדים, מיטה וחצי, …ארונות לשני חדרי רחצה ארון עליון ותחתון, מקלחון זכוכית ואמבטיון זכוכית." להוכחת טענתה צירפה רק קבלה המעידה על רכישת המיטה והמזרן של הבת.
ביחס למוצרי החשמל טענה שאלו נרכשו על ידי שני הצדדים בתשלום שווה. ביחס אליהם ביקשה לקבוע "…כי בוצע בהם שימוש בכל זמן שהותו של הנתבע בדירה ועד היום וכל אלה יישארו לשמש את התובעת והקטינה." מבלי להקדים המאוחר ראוי להדגיש שהקטינה בגרה ומזה תקופה לא קצרה אינה מתגוררת עם האם אלא עם האב.
התובעת טענה שהריהוט שהיה בדירה השנייה נמכר על ידי הנתבע ועתרה להשיב לה מחצית מערך המכירה שבוצעה.
התובעת עתרה לקבל מחצית שוויו של אופנועו של הנתבע וכן החזר של מחצית הסכום (5,500 ₪ ) ששילמה עת רכשה לבת מחשב "מכספה הפרטי, מבוקש להורות לנתבע לשלם לתובעת מחצית משווי הרכישה".
עוד טענה שהיא "…זכאית למחצית מכלל הזכויות הסוציאליות שמגיעות לנתבע, תוך קיום איזון בין זכויות הצדדים".
התובעת הוסיפה וטענה כי ביום 24/4/2021 עזב הנתבע את הדירה. "16. …פרידת בני הזוג נגרמה משעה שהתובעת גילתה (לאחר עיונה בהודעות הטלפון הנייד של הנתבע) כי הנתבע מאוהב בבחורה צעירה אחרת, העובדת עימו ולאחר שהנתבע התוודע (כך במקור) שהוא אכן מאוהב באותה בחורה ורוצה בה. 17. התובעת מבקשת להסביר כי בתקופה בה השקיעה את כל מרצה וכספיה, הנתבע שילם כספיו לטובת הוצאות בזבוז ומיותרות לטובת הבחורה אותה הכיר".
בסיכום תביעתה טענה התובעת וביקשה ש"…כל פריט רכושי שנרכש מכספה האישי לאחר מועד פרידתם יישאר בבעלותם הבלעדית" ובהמשך התבקש בית המשפט "…לקבל התביעה כמפורט ולחלק את רכושם של הצדדים".
עיקר טענות הנתבע:
16. הנתבע הביע פליאה על טיעוני התובעת בתביעה העומדים בסתירה לטענותיה בתביעתה האחרת לפירוק שיתוף אותה הגישה בד בבד עם תביעה זו שכן "כתב התביעה לחלוקת רכוש עומד בסתירה לתביעתה לפירוק שיתוף במקרקעין, כי בתביעה דנן, טוענת התובעת להפרדה רכושית ואף מציינת את הרכוש אשר נרכש מכספה הפרטי. …יש לקבל את גרסתה בתביעה דנן, ממנה עולה כי הצדדים נהגו לאורך כל חיי הזוגיות ביניהם בהפרדה רכושית מוחלטת, וכל צד ניהל את ענייניו הכספיים כראות עיניו".
טענה זו עוברת כחוט השני בטיעוני הנתבע. הנתבע הפנה לסעיפים 6 ו-7 לכתב התביעה בהם נכתב על ידי התובעת ש"…ביחס לרהיטים ותכולת הדירה: מבוקש לקבוע כי שייכים לתובעת מאחר והכל נרכש על ידה מכספה האישי לרבות …כך גם יתר הרהיטים נרכשו על ידי התובעת, לרבות המיטה לקטינה…מקרר נרכש על ידי התובעת בלבד ומכאן מבקשת שישאר בבעלותה האישית" . כך טען שהראיה לאותה הפרדה רכושית מקבלת ביטוי בהבנה של התובעת "…שאם משהו נרכש מכספו האישי של מי מהצדדים אז הוא שייך לצד שרוכש אותו…" והפנה לטענתה "ארון הבגדים של הנתבע נרכש על ידו ואין לתובעת התנגדות שיושב לו ".
17. הנתבע הפנה לכך שאין בתביעה תימוכין וראיות לתביעתה ולטענותיה של התובעת. הוא 'הסכים' "… להשיב לתובעת את שווי הרהיטים ומוצרי החשמל אשר נרכשו על ידה ומכספה האישי במידה ותעמוד בנטל ההוכחה". הנתבע טען שלכתב התביעה לא צורפה כל קבלה זולת זו המעידה על רכישת מיטה ומזרן לבת בסך 2,800 ₪ .
הנתבע טען שרכש מוצרי חשמל ורהיטים מכספו האישי בסך כולל של 8,480 ₪ (צירף פירוט חיוב על כך בכרטיס אשראי). עוד טען בקשר עם מוצרי החשמל שברכישתם יש עדות להפרדה הרכושית לה הוא טוען. גם על פי התובעת אלו נרכשו "…בתשלום שווה חצי חצי…". עם זאת הביע פליאה על תביעתה (הגם ששלל זכותה) להורות שכל אלו יוותרו לשימושה. כך נכון הדבר ביחס למקרר אשר לטענתה "…נרכש על ידי התובעת בלבד".
באשר לתביעתה של התובעת להשיב לה מחצית מתמורת מכר הרהיטים שהיו בדירה השנייה טען הנתבע שהתמורה שימשה, בין היתר, לרכישת הריהוט בדירה "…וממילא כספים אלו הוטמעו ברכוש החדש שרכש הנתבע ואין לתובעת כל חלק בהם".
ביחס לתביעתה של התובעת לקבל לידיה מחצית משווי האופנוע של הנתבע טען האחרון שזה נרכש מכספו האישי ב-36 תשלומים "…כאשר במועד הפרידה שולמו 14 תשלומים מתוך 36. כאמור לתובעת אין חלק באופנוע".
ביחס למחשב שרכשה התובעת לבת טען הנתבע שרכישת המחשב מכספה "הפרטי" של התובעת כמתנה לבת ולכן "…אין להתייחס למתנה זו כרכוש משותף של הצדדים".
בהתבסס על טענתה של התובעת להפרדה רכושית מוחלטת טען ש"…ראוי לאמץ גישתה גם באשר לזכויות סוציאליות – פנסיה".
הנתבע טען שהתובעת נעה בין הפרדה רכושית המדגישה את "כספיה" ו-"כספיו" לבין שיתוף נטען כפי שנוח לה. הנתבע שב והדגיש שהתובעת "…לא צירפה כל הוכחה לטענותיה" .
התביעה השלישית – תמ"ש 68889-11-21: (הוגשה על ידי בת הזוג)
18. טיעוני הצדדים בתביעה זו הם תמונת מראה לתביעה שהוגשה על ידי בן הזוג ב-תמ"ש 57387-11-12 הנ"ל ולא מצאתי לשוב ולהביאם.
ההליך:
19. דיון שמיעת ההוכחות התקיים ביום 30/10/2022 ובמהלכו העידו רק הצדדים עצמם.
השאלות בפסק הדין:
20. הבריח התיכון במחלוקת שלפני הוא מהות מערכת היחסים שבין הצדדים והטענות. לאחר ההכרעה בשאלה זו יבחנו טענות הצדדים ביחס לרכוש המובא בתביעות כאשר ברי שהדירה היא המהות של ההתנהלות הדיונית שלפני.
דיון והכרעה:
21. טרם פניה לבחינת ההליכים שלפני ראוי ונכון לבחון את טיעוני בת הזוג בתביעה שנמחקה (צורפה כנספח לתביעתו של בן הזוג) שכן יש בה להקרין על טיעוניה בתביעותיה כאן.
עיון באותה תביעה מלמד שחלק גדול מטענותיה של התובעת ביחס להשקעותיה בדירות הקודמות לדירה מושא פסק דין לצורך מצג של שותפות באותן דירות לא עלה שם. כך, טענתה להשקעתה בדירה הראשונה (סעיפים 16-15 לכתב הגנתה בתביעה הראשונה) בסך של 37,000 ₪ אינם בתביעה שנמחקה.
כך נכונים הדברים ביחס להשקעותיה בדירה השנייה בסך 32,000 ₪ (סעיף 17 לכתב הגנתה בתביעה הראשונה).אשר אין להם ביטוי בתביעה שנמחקה.
בסעיף 22 לכתב התביעה שנמחקה ובהתייחס להשקעותיה טענה: "יודגש כי התובעת שיבחה את הנכס בחלקים בבית במרפסת ובמטבח מכספה האישי (במטבח השקיעה כ-30,000 ₪ ובמרפסת השקיעה התובעת כ- 20,000 ₪ הכל מכספה הפרטי) מכאן שהתובעת תעתור להערכת ההשקעות הכספיות שנעשו על ידה להשבחת הנכס, לצורך קיזוז סכומי (כך במקור) אלו מתשלום שתצטרך לרכוש את חלקו של הנתבע בנכס". נוסח דומה מצוי בכתב הגנתה בתביעה הראשונה.
די בסיפא לדרישה זו כדי להעיד על אותה הפרדה רכושית נטענת על ידי בן הזוג ועולה דה פקטו גם מטיעוניה של בת הזוג. יתמה הקורא, אם על פי גישת בת הזוג הצדדים שותפים ברכישת הדירה והיא עתרה לחלקת שווי הדירה לעת הזו בחלקים שווים כשהשקעתה ברכישת הדירה לטענתה עמדה על סך 150,000 ₪ המהווים כ- 9% משווי הדירה לעת רכישתה מה טעם ועל פי איזה הגיון של שותפות מבקשת היא לקזז/להחזיר לה את חלקה, לכאורה (שכן לא צורפה כל ראיה לכך לבד מטענתה שלה) על השקעותיה בדירה שבוצעו "מכספה האישי" ו- "כספה הפרטי" שעמדו לטענתה על 50,000 ₪ ?
דברים אלו מתיישבים עם העובדה שלתביעותיה לא צירפה ראיה כלשהי לתמיכה באותן טענות על השקעה ושיתוף.
בתביעה שנמחקה עולה קו דומה לזה של התביעות שלפני שהוגשו על ידי בת הזוג וממנה עולה חיזוק להפרדה הרכושית שטען בן הזוג.
יודגש שבאותה תביעה שנמחקה טענה התובעת וזו מופיעה גם בטיעוניה כאן ש "הדירה נרכשה ממכירת דירה קודמת שהייתה בבעלותם ונרכשה באמצעות כספים שהשלימו כל אחד מהצדדים, מכספם האישי, לטובת רכישת הדירה, בצירוף משכנתא שנלקחה מהבנק על ידי הנתבע" וכן "…הסכם המשכנתא מצוי ברשות הנתבע מאחר וחשבון ממנו נלקחה המשכנתא היה בבעלות פרטית של הנתבע".
בתביעה שנמחקה נטען בלאקוניות ש"דירת בני הזוג במקרה דנא הינה בבעלות משותפת של הצדדים, מכאן שיש להורות על פירוק השיתוף כך שתבוצע חלוקה שוויונית בין הצדדים. ובמקרה דנא מבקשת התובעת לרכוש את חלקו של הנתבע בדירה על מנת להישאר לגור בה יחד עם הקטינה".
אמור מעתה שעד כה מטיעוני התובעת בתביעה שנמחקה עולה תמונה של הפרדה רכושית בין הצדדים. ברם, דיוננו לא יתבסס על כך בלבד הגם שיש בכך להעיד על אופי היחסים הרכושיים בין הצדדים.
דומה שתביעותיה של בת הזוג נועדו לפיצוי על תחושת הכאב שלה על פרידתם של הצדדים. "אני רציתי לסדר בית לכל המשפחה שיהיה נוח, שיהיה יפה, שיהיה טוב לכל החיים שלנו, שאנחנו יכולים לגור במקום יפה (בוכה). אני חשבתי שאני יכולה לגור איתו עד סוף החיים, אני אהבתי, כל הבית אני עשיתי מאוד יפה ומאוד מסודר והכל. עכשיו אני נשארתי לבד." (פרוטוקול עמ' 11 ש' 24-21) וכן "חשבתי שיש לי משפחה, שיש לי גבר, שיש לי הכל…" (שם, עמ' 12 ש' 20) דברים אלו מתקשרים עם דברים קשים (ובהחלט בלתי ראויים) שלטענתה אמר לה "הוא אמר שבזבז איתי 20 שנה," ושואלת בכאבה "…אם לא היה לו כל כך טוב למה הוא היה איתי 20 שנה" (פרוטוקול עמ' 13 ש' 22). כאמור, דברים בלתי ראויים לשון המעטה ככל שאכן נאמרו אולם יש במכלול כדי להעיד על חוסר רצונו של בן הזוג לשיתוף.
עם כל האמפטיה לכאבה של בת הזוג וליבי אינו גס בתחושותיה גם מתוך כאבה זה עולה תובנה של חוסר כוונה בשיתוף בין הצדדים. די בטענתה ש"…בתקופה בה השקיעה את כל מרצה וכספיה, הנתבע שילם כספיו לטובת הוצאות בזבוז ומיותרות לטובת הבחורה אותה הכיר" והוא הודה בפניה "…שהוא אכן מאוהב באותה בחורה ורוצה בה".
יודגש בהקשר זה שהדירה נרכשה בחודש 12/2018 וכעבור שנתיים ומחצה נפרדו דרכיהם של הצדדים ויש בפרק זמן קצר זה של מגורים בדירה זו, להעיד על המשבר בחיי הצדדים שבזהירות יאמר לא חל באותו מועד של הפרידה עצמה ומכאן למשמעות הכוונה לשיתוף, אומד דעת הצדדים, מקל וחומר שכעולה מהחומר שלפני ומזה שלא הובא עולה בוודאות שלבת הזוג, בניגוד לטענותיה, לא היה כל חלק ברכישתן.
22. עוד ראוי להבהיר כבר בפתחו של דיוננו שדין שתי התביעות הראשונה והשלישית להימחק שכן בחירת ההליכים בהן אינם ההליכים הנכונים ולא ניתן לתת מכוחם את הסעדים המבוקשים. כך, בתביעה הראשונה, תביעה לפירוק השיתוף שהוגשה על ידי בן הזוג, עתר בן הזוג ל"פירוק שיתוף" כאשר בפועל כוונתו והסעדים המבוקשים מכוונים לתביעה רכושית בה התבקש בית המשפט להחליט על חלוקת רכוש, קביעה שכל צד יוותר עם זכויותיו בכל הרכוש הקיים על שם מי מהצדדים, מה שאמור להתנהל במסגרת תביעה רכושית או לחלופין תביעה לסעד הצהרתי. כך, ומנגד, התביעה השלישית לפירוק שיתוף במקרקעין שהוגשה על ידי בת הזוג דינה להימחק שכן בת הזוג לא עברה את המשוכה של בחינת טענותיה והצהרה של בית המשפט בפסק דין שהיא בעלת זכויות בדירה.
משכך אני מורה על מחיקת שתי תביעות אלו. יחד עם זאת טענותיהם של שני הצדדים באותן תביעות, נאספו בחלקן אל תוך התביעה השנייה התביעה הרכושית שהוגשה על ידי בת הזוג.
יודגש בפועל לא העלתה בת הזוג טיעוניה ביחס לדירה ה אלא רק טענה בלאקוניות ש"הצדדים התגוררו בדירה משותפת אותה רכשו ביום 25/12/2018…" ולכן עתרה "…להורות על חלוקת רכוש הקיימת לצדדים. הן בדירת המגורים והן ברכוש המשותף".
בנסיבות אלו בו בתביעתה הרכושית הסתמכה על התביעה לפירוק שיתוף שנמחקה בשל ההליך השגוי ניתן היה להתעלם מטיעוניה בדבר זכויות בדירה. יחד עם זאת, למעלה מן הצורך תבחן גם שאלת זכות, לכאורה, הקיימת לה בדירה. משכך, דברים שנכתבו בכתבי הטענות הראשונה והשלישית שנמחקו ישמשו כמידת הצורך, לדיון והכרעה בתביעה זו-התביעה הרכושית.
23. כאמור, השאלה העולה היא האם נהגה בין הצדדים, ידועים בציבור, כהגדרתם את עצמם (ראו: סעיף 1 לכתב תביעתה הרכושית של בת הזוג וסעיף 9 לכתב הגנתו של בן הזוג).
24. הצדדים שלפני לא נישאו מעולם. הסכמות בין מכללא ובין במפורש, של בני זוג אשר לא נישאו מעידות על היקף הזכויות של צד ברכושו של משנהו. התשובה לשאלה אם בחרו הצדדים לחיות בשיתוף כלכלי היא סובייקטיבית ומתייחסת לצדדים שעניינם נבחן. בית המשפט אמור לבחון כיצד ראו הצדדים עצמם את הקשר ביניהם (ראו למשל: תמ"ש 9731-08-13 פלונית נ' אלמוני (13/4/16), ס' 25 וההפניות שם).
באותו פסק דין סיכם, עמיתי כבוד השופט שקד את עיקרי הדין בסעיף 30 לפסק דינו בזו הלשון:
"א. אין די בהיותם של בני זוג כמי שחיים יחדיו ומקימים משק בית משותף כדי לקבוע שיתוף בנכסים;
ב. על מנת לבחון את קיומו או אי קיומו של שיתוף בנכסים יש לבחון את כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים;
ג. יש ליתן משקל רב לדרך שבה ראו הצדדים את מערכת היחסים ביניהם מתוך דגש על האוטונומיה של הפרט;
ד. יש להיזהר מקביעת שיתוף כלכלי היכן שהצדדים לא קבעו זאת ביניהם;
ה. הסיבה שצדדים יכלו להינשא ולא נישאו, יכולה להוות ראיה אף לעניין היעדר רצון לשיתוף כלכלי;
ו. אף אם מוקמת חזקת שיתוף בין ידועים בציבור, היא עשויה להעיד אך ורק על שיתוף בנכסים המשמשים את הצדדים בחיי היום יום או בנכסים שנרכשו על ידם במשותף להבדיל מנכסים עסקיים;
ז. על דרך ההיקש – נטל הראיה הנדרש להוכחת שיתוף בין ידועים בציבור, שיחסיהם אינם בגדר זוגיות ראשונה, הוא נטל מוגבר ביחס להוכחת שיתוף בין ידועים בציבור שיחסיהם בגדר זוגיות ראשונה."
24. נטל הראיה המונח על בת הזוג להוכחת הטענה בדבר שיתוף בנכסים רק מעצם היותה ידועה בציבור הוא נטל מוגבר. לבחירת הצדדים לחיות ללא נישואין משמעות. משעה שבחרו אלו שלא להינשא ועשו כן מבחירה ולא ממניעות חיצונית לרצונם להימנע מאקט הנישואין המסקנה המתבקשת היא שהם לא רצו להחיל עליהם משטר של שיתוף רכושי. שתי נקודות חשובות אלו מצאו ביטוין ב-בג"צ 4178/04 מפי כב' השופטת בייניש ובזו הלשון:
"7. כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי "…מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני-זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא" … עוד נפסק כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק…הכבדת הנטל על הטוען לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור, נובעת מהמשמעות שעשויה להיות להעדר הנישואין ביניהם. לעיתים, בני-זוג מקיימים חיי זוגיות משותפים ללא אקט פורמאלי של נישואין מתוך בחירה שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם, להבדיל ממקרים בהם העדר הנישואין נובע ממניעות להינשא זה לזו. במקרים אחרים, עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי. יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעקרון תום-הלב המחיל על המערכת ההסכמית – המפורשת או המשתמעת – בין בני-הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון (ראו: ש' ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס"ה) 159-157) …
הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור. בהתחשב בכך, נראה כי אין מקום לחשש שהביע הרב דיכובסקי בפסק-דינו, שמא נכפה על בני-זוג שאינם נשואים התחייבויות רכושיות בניגוד לרצונם, רק בשל מגוריהם המשותפים יחד." (בג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים פ"ד ס"ב (1) 235 (13/12/2006), פסקה 7 לפסק דינה של כבוד השופטת בייניש; ע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים –משרד הביטחון 31/08/2008).
25. ער אני לפסק דינה של כבוד השופטת דפנה ברק ארז בהסכמת כבוד השופטים דנציגר ומזוז ב-בע"מ 2478/14. כבוד השופטת ברק ארז הורתנו שאין "…מקום לקבוע כי רמת ההוכחה הנדרשת לכוונת שיתוף בין הזוג אמורה להיות שונה בכלל המקרים שבהם קיימת מניעות "חיצונית" לנשואיהם", עולה שבחירת הצדדים שלא להינשא במכוון, הגם שאין בה די כדי לשלול כוונת שיתוף, מצטרפת היא ל"…הצהרות, מכל סוג, על אופיו של הקשר הזוגי, יכולות להצטרף לנסיבות המעידות על אותה כוונת לשיתוף, גם בנכסים הספציפיים, ולו באופן נסיבתי" (בע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (20/08/2015) פסקה 41 ופסקה 42 לפסק הדין).
26. בעניינם של הצדדים שלפני לא עלתה כל טענה למניעות מצדם להינשא זו לזה ובחירתם שלא להינשא זו לזה הייתה בחירה מושכלת ומודעת אשר יש בה כדי להעיד על רצונם שלא להחיל עליהם משטר של שותפות ברכוש. בחירתם זו שזורה כחוט השני בטיעוני בת הזוג אשר לאורך כל טיעוניה מפנה לכספה הפרטי אל מול כספו הפרטי של בן הזוג.
27. בהקשר זה מצאתי להדגיש שלא ניתן לקבל את עמדת בת הזוג המתארת את עצמה כאישה כנועה ותלותית "…ואני לא אישה שאומרת לגבר מה לעשות…" (פרוטוקול עמ' 12 ש' 10-9). הצגת הדברים ברוח זו חוטאת לאמת שעולה הן מכתבי הטענות (בהן לא הוזכר דבר זה) והן מן הראיות.
28. הצדדים שלפני לא ערכו הסכם ממון השולל את זכויותיה בדירה (עדות בן הזוג בפרוטוקול עמ' 18 ש' 32-31). ברם, בשים לב לטענות בת הזוג עצמה איני רואה לנכון לפסוק בעניין זה לחובתו של בן הזוג. זה המקום להדגיש טענתה המרכזית של בת הזוג היא לזכות בדירה מכוח השקעתה – הרכישה ביחד עם בן הזוג "הצדדים התגוררו בדירה משותפת אותה רכשו…". (ראו למשל סעיפים 40, 41, 42, 44 לכתב הגנתה בתביעה הראשונה) התובנה העולה היא שבת הזוג לא השתיתה את זכותה בדירה מכוח החיים המשותפים, תחולת חזקת השיתוף שבין הצדדים, אלא ההשקעה הכספית שהשקיעה בדירה. טענה זו לשיתוף עלתה לראשונה בסיכומי בת הזוג (למשל סעיפים 19, 24). מנגד ראו עדותה ביחס לדירה השנייה "קנינו יחד…" הדברים לא נאמרים בחלל ריק והם עולים מדרך חקירתו הנגדית בדיון ההוכחות בפרוטוקול עמ' 17-16).
מבלי לגרוע באמור, בסיכומיה השתיתה בת הזוג את השיתוף על עצם החיים המשותפים (סעיפים 23 24, 25) ברם, באלו אין די. בסיכומיה טענה בת הזוג שבן הזוג לא הצליח להוכיח הפרדה רכושית ועל כן ממילא קמה החזקה בדבר שיתוף לאור החיים המשותפים כפי שראתה אותם. בת הזוג טועה. הנטל הוא עליה להוכיח את אותו דבר מה נוסף על מנת לקבוע שיתוף בזוגיות ועל פי תיאוריה שלה מדובר בהפרדה רכושית.
ראוי להדגיש שבת הזוג לא הציגה כל ראיה לתמוך בטענותיה ביחס לסכומים שהושקעו בדירה, בהליך החיים המשותפים זולת אותה קבלה על רכישת מיטה ומזרן לבת.
נקבע ש"… יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית כאילו הייתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד…" (יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) (להלן: קדמי) בעמ' 1391).
ממשיך קדמי וקובע "… הימנעות מהבאת ראיה- במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל – מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים לפיה דין ההימנעות ודין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (שם וכן ה"ש 192).
29. בחקירתו הנגדית הנתבע לא נחקר על טענתו בדבר הפרדה רכושית בין הצדדים. גרסתו לא זו בלבד שלא הוזמה, אלא שלא הועמדה כלל למבחן ראוי.
30. כאשר אני בוחן את הראיות שהוצגו לי, אך גם את אלו שלא הוצגו לי, ולאור מבחני הפסיקה בא אני לכדי מסקנה שבין הצדדים נהגה הפרדה רכושית ואין בטענות התובעת לשנות את אופן רישום הזכויות ככלל ובדירה בפרט.
הצדדים ניהלו מערכת של חשבונות בנק נפרדים, הנכסים הפיננסיים של הצדדים רשומים על שם אחד הצדדים, הסבריה של בת הזוג לשבר בחייהם שככל הנראה היה בסמוך לרכישת הדירה, הצדדים בחרו שלא להינשא הגם שלא חלה כל מניעה מבחינתם לעשות כן.
כך, לטעמי, לא ניתן לטעון בנשימה אחת רכשתי את הדירה במשותף עם בן הזוג על פי ההבנה שזה יהיה חלקי ברכישה ואם לא רכשתי שכן אין בידי ראיות לתמוך טענתי מגיעה לי מחצית, חרף אופן הרישום מכוח הלכת השיתוף. הטענה הראשונה טענה עובדתית היא ומשעה שאינה נתמכת בראיות בתיק זה מקימה דווקא את החזקה ההפוכה של אותה הפרדה נטענת.
אחרית דבר:
31. שלוש התביעות נדחות. כפי שנקבע לעיל על פי החומר שהוצג בין הצדדים נהגה הפרדה רכושית.
הרישום של הזכויות בדירה הוא המגדיר את הזכויות והבעלות. בן הזוג ישלם לבת הזוג את הסכום של 150,000 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום רכישת הדירה ועד למועד התשלום בפועל. כן ישלם בן הזוג לבת הזוג סך של 50,000 ₪ על השקעותיה בדירה, בכפוף להצגת חשבוניות, העברת תשלום או כל מסמך אחר היכול להעיד על ביצוע התשלום כשסכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום לנותן השרות ועד לתשלום בפועל על ידי בן הזוג.
32. לאור התוצאה אליה הגעתי לא מצאתי לחייב מי מהצדדים בהוצאות.
33. מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת כל פרט מזהה.
34. תואיל המזכירות לסרוק פסק דין זה גם בתיקים הקשורים תמ"ש 57387-11-21ו- תמ"ש 68889-11-21 ולסגור את 3 התיקים.
ניתן היום, י"ט תשרי תשפ"ד, 04 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
