centercenter
00
בית משפט לענייני משפחה באילת
תלה"מ 49965-05-17 כ. נ' כ.
בפני
כב' סגן הנשיא, השופט מרדכי (מוטי) לוי
תובע
(נתבע
בתלה"מ 23346-05-17)
א.א.כ.
מיוצג ע"י עו"ד מיכל זמרן
נגד
נתבעת
(תובעת
בתלה"מ 23346-05-17)
מ. מ.כ.
מיוצגת ע"י עו"ד אור ליסקר
פסק דין
1. עניינו של פסק דין זה הוא השלמה לפסק דין חלקי, שניתן בהסכמה, ביום 05/06/2021 וכלל חלוקת נכסי מקרקעין של הצדדים ושל הצדדים עם אחרים (בני משפחה מורחבת) הכול כאמור בפסק הדין החלקי (להלן-פסק הדין החלקי).
מבוא:
2. שתי תביעות נותרו להכרעה: תלה"מ 23346-05-17 (שהוגדרה כתביעה ל"פירוק שיתוף, שמירת זכויות, מזונות משקמים ופיצוי, אובדן פנסיה". תביעה זו הוגשה על ידי בת הזוג והנתבע הוא בן הזוג (להלן-תביעת האישה).
התביעה השנייה תלה"מ 49965-05-17הוגשה על ידי בן הזוג כשהנתבעת היא בת הזוג ואף היא תביעה בעניין רכוש המתייחסת לכלל נכסי דלא ניידי שלו, של הצדדים ושל הצדדים עם אותם אחרים חברי המשפחה המורחבת. ברם, בשים לב לפסק הדין החלקי שניתן עניינה של תביעת האיש בעיקרה בבית ברח XXX 2 באילת (להלן-הנכס) ובזכויות אותן צברו הצדדים. עוד ביקש האיש בתביעתו לחייב את האישה בהשבת מלוא דמי השכירות שגבתה מהשכרת יחידת דיור בנכס ללא הסכמתו או רשותו, להורת על סילוק ידה מהנכס, ולחייבה בדמי שימוש ראוי עבור תקופת מגוריה בנכס ממועד הקרע ועד לפינוי על ידה (להלן- תביעת האיש).
תלה"מ 23346-05-17 – תביעת האישה:
3. על אתר יאמר שבשים לב למחלוקת הנטושה בין הצדדים הטיעונים שיובאו מכתבי הטענות יתמצו בקשר ישיר למהות המחלוקת שנותרה כצריכה להכרעה.
עיקר טיעוני התובעת:
4. בהתייחס לנכס טענה האישה שלאחר שהאיש שכנע אותה לעלות לישראל הם התגוררו בנכס, הובטח לה בעל פה על ידי האיש ויתרה מכך הוא "…אף הקליט עצמו ונתן לה הבטחה שכך יהיה, הדירה תהיה שלה, אומנם הדירה אינה רשומה על שמה של התובעת שכן היא עדיין רשומה במחציתה על שמה של גרושתו של הנתבע החיה בצרפת אך את מחצית הכספים המגיעים לה בגין הדירה קיבלה זה מכבר. עוד טען הנתבע בפני התובעת לפני עלו (כך במקור) לישראל כי האישה הגויה תקבל הדירה בצרפת והיהודייה תקבל הדירה בישראל" (ס' 30 לכתב התביעה). עוד הדגישה האישה שיש בעיה ברישום הנכס וליקויים מקשים אלו נוחים לאיש "…למקרה שיבוא יום וירצה לשוב בו מהבטחתו כפי שניתנה לתובעת זה מכבר". (ס' 31 לכתב התביעה).
בהסתמך על האמור לעיל ולאור טענתה שהצדדים השקיעו בשיפוץ הבית 300,000 יורו (ס' 86.1 לכתב התביעה) הרי שראוי שיינתן פסק דין הצהרתי "…כי הדירה שייכת אך ורק לה שכן כולה הייתה אמורה להיות ע"ש נתבע ולעבור אליה ועקב מחדלו כי רב היא הדבר לא אירע" (כך במקור).
בסעיף העתירות עתרה האישה "להורות לנתבע לעזוב מידית את דירת הצדדים" ?! (ס' 93.1); "להורות על פירוק שיתוף בנכסי הצדדים כולל החברות אשר בבעלות הנתבע ושייכות גם לתובעת" (ס' 93.2); "לאזן את הזכויות במקרקעין אשר שייכות לצדדים" (ס' 93.3); "להורות כי הדירה ב XXX באילת תרשם על שם התובעת בלבד" (ס' 93.4) "לפסוק וליתן סעדים בכל הרכיבים אשר נתבעו בתביעה זו כולל מזונות משקמים, כימות פנסיה עתידית ופיצוי" (93.5).
עיקר טיעוני הנתבע:
5. הנכס שייך רק לו. הוא נרכש בתקופת נישואיו הקודמים, נרשם על שמו ועל שם גרושתו ו "…במסגרת איזון משאבים, עליו הסכימו בהליכי גירושיהם, ויתרה גרושתו לטובתו על חלקה בדירה המשותפת להם באילת והוא מנגד ויתר על חלקו בדירתם בצרפת" (ס' 22 לכתב ההגנה). ברם, "האישה נתנה עינה בנכס זה של הבעל מנישואיו הקודמים (XXX) ושמה לה למטרה להשתלט עליו בכוח. האישה הבהירה פעמים רבות כי זו היא מטרתה היום ולכן לא תבחל בשום אמצעי כולל שקרים, מניפולציות והסתת הילדים נגדו כדי להשיג את מבוקשה". (ס' 23 לכתב ההגנה).
האיש הכחיש את גרסתה של האישה לעניין העלייה לישראל וטען "הנתבע מעולם לא הציע ולא היה צורך להציע לה כל "שוחד" כדי שתעלה ארצה וגם ביתו ב-XXX באילת, הבית שרכש בזמן נישואיו הראשונים, ואליו לוטשת עתה את עיניה, היה ונותר קניינו ורכושו – בניגוד לטענתה ההזויה אינה מהווה הבטחה או "שוחד" שנועד לפתותה לעלות ארצה. (ס' 83 לכתב ההגנה)…
אין כל בעיה ברישום הדירה ב-XXX, … התובעת מספרת שלל בדיות וסיפורים על הבטחות מוכחשות וצוואות שהשתנו ומיני טענות על הסכמות מומצאות המוכחשות מכל וכל מהם מנסה לבנות טלאי על טלאי וזאת בנסיון לנכס לעצמה את רכוש הבעל מלפני הנישואין" (ס' 84-83). מעבר לאותם הגיגים אין בטיעוניה דבר וחצי דבר עם הקבוע בסעיפים 1 ו- 2 לחוק יחסי ממון "…פרט לגרסה ההזויה שבאה לתרץ בדיעבד את המשך מעשה ההשתלטות הבריוני שעושה בפועל" (ס' 84 לכתב ההגנה).
תלה"מ 49965-05-17 – תביעת האיש:
6. על אתר יאמר שמדובר בטיעונים שהם תמונת מראה לטיעוני הצדדים בתביעת האישה. טיעוני האישה בתביעתה הם טיעוני הגנתה בתביעה זו וכך הוא בתביעת האיש שטיעוניו בה הם טיעוניו בהגנתו בתביעת האישה בתוספת הרכיבים שהוסיף לתביעתו: סילוק ידה של האישה מהנכס, חיובה בדמי שימוש ראוי על התקופה בה היא מתגוררת בנכס ממועד הקרע עד לפינוי בפועל וכן לחייבה להשיב לו את דמי השכירות שגבתה מהשכרת יחידת דיור בנכס לתקופה ממועד הקרע ועד למתן פסק הדין.
עיקר טיעוני התובע:
7. בין יתר נכסיו טרם נישואיו לנתבעת גם הנכס (כהגדרתו לעיל) בו נתנה הנתבעת עינה ושמה לה למטרה להשתלט עליו.
התובע ביקש לסלק ידה של הנתבעת מהנכס, לחייבה בדמי שימוש ראויים בשווי 2,000 ₪ לחודש לתקופה "…מיום הגשת התביעה ועד לפינוי בפועל של הנכס השייך לתובע בלבד במשעול XXX 2, באילת." עוד עתר "…לחייב את האישה לשלם להשיב לתובע את מלוא דמי השכירות שגבתה ותגבה בגין השכרה ללא רשותו/הסכמתו של חלק מרכושו (יחידת הדיור) במשעול XXX ,2 באילת" (ס' 48.2 לכתב התביעה וכן לחייבה "…לשלם /להשיב לתובע את מלוא דמי השכירות שגבתה ללא /רשותו של חלק מרכושו (יחידת הדיור ) במשעול ה XXX , באילת") (ס' 48.3 לכתב התביעה).
עיקר טיעוני הנתבעת:
8. כאמור, כתב תביעתה זהה לכתב הגנתה. בהקשר למושאיה הייחודיים של תביעת האיש לעניין דמי שימוש ראוי, השבת דמי השכירות שגבתה וסילוק ידה מהנכס למעשה שותק כתב ההגנה ואין כל התייחסות קונקרטית לסעדים אלו והיא, לכאורה, שלובה בהתייחסות לסיפור החיים של הצדדים המובא בכתבי טענותיה.
עוד בהתייחס לאמור טענה האישה בכלליות: "אין להיעתר לסעדים אותה ביקשה בחוסר תום לב ב"כ התובע כי יש להידרש לכלל רכוש הצדדים ומצב הצדדים תוך כדי איזונים מתאימים וראויים אשר יביאו הצדדים לפרידה מכובדת וראויה" (ס'101 לכתב הגנתה).
השאלות בפסק הדין:
9. כמובא לעיל והדבר עולה מכתבי הטענות סלע המחלוקת העיקרי הוא הבעלות בנכס המצוי ברחוב ה-XXX, באילת. המחלוקת נעה על הציר בו טוענת האישה שהנכס כולו שלה מכוח הבטחה. טענה זו נדחתה והוכחשה על ידי האיש שטען שהנכס הוא נכס חיצוני בו אין לאישה כל זכות. שאלה זו היא בלב ליבו של פסק הדין: מעמדו של הנכס וקביעת הזכויות בו.
במסגרת שאלה זו יש לבחון שתי שאלות משנה המקבלות חיותן מההחלטה העיקרית. השאלה האחת, האם יש להורות על פינויה של האישה מהנכס תוך כדי חיובה בדמי שימוש ראוי מיום הקרע ועד למועד הפינוי בפועל. השאלה השנייה, חיוב האישה בהשבת מלוא הסכומים של דמי שכירות שהתקבלו על ידה מהלך השנים מהשכרת יחידת דיור בנכס ולפחות ממועד הקרע ועד לפינוי בפועל ככל שכך ייפסק.
נושא נוסף שנוי במחלוקת במסת הנכסים של הצדדים היא החברה שבבעלות האיש – חברת הצילום (להלן- חברת הצילום). השאלה היא האם בנתונים שהוצגו ניתן לקבוע שלאישה יש זכויות בחברת הצילום? לאיזה מועד? ואם כן מה הן זכויותיה? יוער, שהאישה העמידה, לראשונה בסיכומיה, את שווי חברת הצילום על סך של 4 מיליון ₪ סכום זה נגזר מכך שהאישה עתרה לחייב האיש בסך של 2,000,000 ₪ בעבור חלקה בחברת הצילום.
בהקשר לחברות הרשומות על שם האיש חברת הצילום וחברת נדל"ן נוספת (להלן- חברת הנדל"ן) (שהצדדים חלוקים על מועד הקמתה) ביקשה התובעת בכתב התביעה: "להורות על פירוק שיתוף בנכסי הצדדים כולל החברות אשר בבעלות הנתבע ושייכות גם לתובעת" (ס' 93.2 לתביעת האישה) ובכתב הגנתה בתביעת האיש טענה בכלליות " אין להעתר לסעדים אותם ביקשה בחוסר תום לב ב"כ התובע יש להידרש לכלל רכוש הצדדים ומצב הצדדים תוך כדי איזונים מתאימים וראויים אשר יביאו הצדדים לפרידה מכובדת וראויה" (ס' 101 לכתב הגנתה).
דיון והכרעה:
מבוא:
10. בניגוד לתובנות שהועלו על ידי האישה בסיכומיה לעניין חוב מזונות, לכאורה, הוצאות שהאיש חייב, לכאורה, לאישה בשל הוצאות של הילדים שלא שולמו, מזונות משקמים וכיוצא באלה טיעונים וזאת בהסתמך על מסמכים שערכה האישה "כפי שמופיע בטבלאות אותן צירפה התובעת" מקומן לא במסגרת תביעה זו באופן בו הועלו ואין באמור כדי להביע דעתי על עצם התביעה.
ראוי להדגיש שביום 24/6/2021 לאחר שניתן פסק הדין החלקי ביחס לכל שאר נכסי דלא ניידי של הצדדים, הוריתי ש"לצורך איזון כולל על האישה להמציא את כלל המסמכים הנדרשים בקשר להכנסות והוצאות ביחס להשכרת הדירות כאמור בסעיף 9 לפסק הדין למזונות". בהמשכו של פסק הדין למזונות (תלה"מ 23250-05-17 (10/6/2021)) הבהרתי בסעיף 10 לאותו פסק דין בעניין המזונות את הכשל שבאופן ניהול תביעת האישה וחוסר האפשרות להתייחס לטענותיה בהקשרם שם ומטבע הדברים כאן.
לגופו של עניין ולמען הסר ספק אין לפני את הראיות בדרך בה התבקשה האישה לפעול. ביום 15/7/2021 הוגשה לתיק אסופת מסמכים. בעמוד המקדים לאסופת המסמכים (שרובם טבלאות שנערכו על ידי התובעת) נכתב והובהר: "יחד עם זאת מבוקש כי כל המסמכים יוצגו במידה ויש עליהם מחלוקת בדיון הקבוע שכן מדובר במסמכים רבים אשר יגזלו שעות צילום רבות ויצטרכו לצאת לביצוע מחוץ לעיר אילת מדובר ב-5 קלסרים של מסמכים על פני 4 שנים. להגיש הדבר מדוגל ומסומן יקח למשרד הח"מ שעות עבודה רבות לאחר שהחומר יחזור מצילום באם בית משפט יעמוד על הגשתו ולא הצגתו בדיון שיתקיים".
בהקשר זה מצאתי להעיר שבית משפט אינו "עומד" על הגשה כזו או אחרת ואינו מתערב בשיקולי התובעת. התובעת מנהלת תביעתה וחזקה שהדרך לעשות זו נהירה לה. גם ביחס לסיפא אין לי, כדברי התובעת עצמה, אלא את המסמכים שהוגשו כמוצגים לתיק.
אכן לתיק הוגשו מסמכים רבים. ברם, עצם הגשת אסופת מסמכים אינה מייצרת תמיכה עובדתית בטענות. לבד מכך, חלק מהמסמכים שצורפו צורפו בשפה הצרפתית ללא תרגום ואימות ולבד מהכנסתם לתיק אין הם מעלים או מורידים לצורך מתן פסק הדין.
מצאתי להביא כבר עתה הערתי לבאת כוחה של האישה בדיון ההוכחות ותשובתה בזו הלשון:
"להערת בית המשפט שבחקירה הנגדית מוצגים יותר מידי מסמכים שלא צורפו לתביעה וגם לא הוגשה בקשה לאחר התביעה להגשתם כמו שמצופה בהליך שמתנהל בבית משפט למשפחה, אני מבקשת להגיב שאני צרפתי עשרות מסמכים ועשרות נספחים לכתב התביעה ולכתב ההגנה, ובמהלך כל השנים בית המשפט לענייני משפחה, ואני אפנה אליהם כמובן בסיכומים, אבל כאשר אני צריכה להוכיח שאדם לא ישר ולא אומר את האמת בבית המשפט והוא זה שמסתיר מסמכים שמצויים בידו ומתכסה בטענה שהכל נשאר ב-XXX, כאשר כל המסמכים בידיים שלו, כאשר הוא מנהל בצרפת את כל העניינים, אני חושבת שדוח הצהרת הון משנת 2002 אני יכולה להגיש". (עמ' 32 ש 33 עד עמ' 33 ש' 3).
הוסיפה ואמרה: "לשאלת בית המשפט איך זה קשור לעובדה שלא צירפתי את זה לתביעה אני משיבה שמותר לי. נעבור הלאה למסמכים שכן הגשתי." (עמ' ש 33 ש' 6-5).
כך או כך, עורכת הדין עברה לסדר היום, לנושא אחר ובסופו של יום אין לפני את הצהרת ההון המדוברת.
בהקשר זה מצאתי להביא לעניין אופן הגשת ראיות מתוך הפסיקה המובאת בספרו של המלומד קדמי. יוער שקביעות אלו נכונות מקום בו לא נהג מי מהצדדים על פי הנדרש.
"… יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית כאילו הייתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד…" (יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) (להלן- קדמי) בעמ' 1391).
ממשיך קדמי וקובע "… הימנעות מהבאת ראיה- במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל – מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים לפיה דין ההימנעות ודין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה" (שם וכן ה"ש 192).
עוד נקבע ב-ע"א 240/77 "… על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו עמד בית משפט נכבד זה בע"פ 112/52… ובע"א 373/54…" (קדמי עמ' 1393).
למועד שמיעת ההוכחות לא זומנו עדים רלוונטיים לתמיכה בטענות האישה. בעניין אי הבאת עד לעדות נשוב ונזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד … אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו.."(ראו: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד (1) 239 8/1/1990)).
לעניין אי הבאת עד לעדות נפסק – "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" " (ראו: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 59 (14/11/1990)).
זה המקום להדגיש וראוי להדגיש לצורך חובת דיוק שהאישה הגישה, באיחור ובניגוד להחלטה, בקשה לזימון עדים אשר כללו עדים אשר לפי מיטב הבנתי, לאור הסבריה של האישה בבקשתה, לא היה להם מה לתרום עובדתית לחקר המחלוקת מעבר לרכילות והתובנות שלהם על יחסיהם של הצדדים – מה שאינו נדרש לצורך ניהול התיק.
משכך לאחר שקראתי הבקשה ובה דברי הסבר למהות עדותם של העדים המבוקשים ואת תגובת האיש כתבתי בהחלטה מיום 8/11/21 " על פי החלטתי מיום 22/7/21 בקשה לזימון עדים הייתה אמורה להיות מוגשת עד ליום 11/10/21, דהיינו 45 יום לפני. האישה הגישה בקשתה רק ביום 19/10 ללא בקשה למתן ארכה או כל התייחסות לאיחור. די בכך לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך אתייחס גם לבקשה עצמה כאשר לא ברור מה תרומת העדים 10-3 לסוגייה שבמחלוקת. כך גם לגבי עדים מס' 2-1 ו-11 מקום בו אין משכנתא בבנק הפועלים. מכל המקובץ הבקשה לזימון עדים מטעם האישה נדחית. בדיון הקבוע יעידו הצדדים וגרושתו של הבעל".
על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.
כפי שיועלה להלן כאשר פסק הדין מפנה לאי הגשת ראיה או זימון עדים נדרשים הכוונה לעדים שיש בידיעתם וביכולתם להאיר ולהעיר ביחס לטענות 'העובדתיות' שהועלו על ידי האישה. (ראו למשל פרוטוקול הדיון בו נשאל האיש על נסיעה לבנק למשכנתאות באשדוד ובירושלים עם שניים (מר ז' ו. ומר פ), לבד מאותם שניים האיש נשאל שם על אחד עו"ד נקש פדאל. כל אלו לא זומנו לעדות על מנת להוכיח טענה של לקיחת משכנתא על הנכס.
למעלה מהצורך יצוין שבין העדים שהיו ברשימה היה אחד ו.ז' הנ"ל. אותו מר ו.ז' הגיש תצהיר שצורף כנספח לבקשה לזימון עדים מטעם האישה. בתצהירו זה של מר ו.ז'. כתב שהחברות בינו לבין האיש, שנמשכה מימי בית ספר יסודי, הופסקה "…כאשר הרים יד על בני ד. ומרגע זה אמרתי לו שאין לנו מה לחפש עוד יחד" (ס' 27). זימונו לעדות היה מיותר. לבד מהמלל הרכילותי באותו תצהיר, בהקשר למשכנתא על הנכס (הגם שלאור טיעוני האישה המקימים לה זכות, טענה זו לאו טענה היא), הסיבה היחידה לזמנו לעדות יכולה הייתה להיות שמר ו.ז' ידע להעיד על לקיחת המשכנתא אולם בתצהירו הצהיר "…אני מצרף את ההלוואה שלי מבנק הפועלים. דבר דומה היה גם לו." (ס' 20 לתצהיר) – הא ותו לא. דומה? האמנם? כך מוכיחים טענה שעולה בעל פה מול מסמך רשמי של הבנק הטוען לאי קיומה של משכנתא על פי ספרי הבנק? לא!.
בניהול הראיות צורפו לתצהיר עמודים רבים של תדפיסי חשבונות בנק של המצהיר. גם אם הייתי חושב שיש ממש בעדותו, ולא היא, שכן אם ידיעתו היא עריכת אנלוגיה בין מצבו שלו ברכישת נכס שלו לאופן הרכישה של הנכס על ידי האיש, אין בתצהירו לתמוך בטענת האישה. לתצהירו לא צורפו מסמכים מהותיים של לקיחת המשכנתא ולוח סילוקין. החזרי הלוואות בחשבונות הבנק שלו מעידים רק על קיומן של הלוואת והחזרתן. אגב כך, ראוי להביא מעדות האיש שסיים לשלם את כל התשלומים על הנכס בשנים 98-97 ושאכן לקח הלוואה לרכישת רהיטים (פרוטוקול עמ' 32 ש' 5-2).
כך או כך, ההחלטה לדחיית זימונם של העדים לאחר העלאת טיעוני הצדדים לא עמדה למבחנו של בית המשפט המחוזי ועל כן לא יכולה להישמע הטענה "בית המשפט לא אישר לי שום עדים,…" (פרוטוקול עמ' 8 ש' 7).
מבלי להקדים המאוחר וכבר עתה יאמר, שלמעשה האישה לא הניחה תשתית ראייתית לטענותיה ביחס לנכס לבד מטענתה בעל פה בדבר הבטחתו, לכאורה, של האיש שהנכס יינתן לה.
גם אם ארצה לראות בטענות אלו של האישה בסיכומיה לחובות מסוימים של האיש כלפיה בעבור רכיבים שונים (מזונות קטינים, הוצאות הקשורות בקטינים, חוב כספי לה ולבנם ס' 64-62 לסיכומיה) כטענת קיזוז להגנה בתביעת האיש (רכיבים אלו נפקדים מתביעת האישה) יש דרך כיצד להעלות טענת קיזוז בכתבי טענות. כך, ומבלי למעט במשמעות המשפטית של עצם העלאת טענת קיזוז על ידי האישה.
11. עוד מצאתי להעיר שסיכומי האישה לרוב הן אמירות כלליות, קביעת עובדות ללא הפנייה לראיה התומכת, והעלאת תובנות העולות, לכאורה, מהדיונים או המסמכים ללא הפנייה מפורשת.
12. עוד ראוי להדגיש מושכלות יסוד שהנטל להוכחת תביעה מונחת על התובע. לא ניתן לבקש לקבל סעד, למשל, בתביעת התובעת שמגיע לה שני מיליון ₪ כחלקה בשווי חברת הצילום מכוח "…מוצגים במסמכים חלקיים שהצליחה התובעת להשיג ושהנתבע לא טרח להציג" (ס' 66 לסיכומי האישה).
13. בטרם הפנייה הן למתווה נורמטיבי קצר והן לרכיבים השונים בשתי התביעות מצאתי להבהיר גם זאת: האישה טוענת לשווי חברת הצילום של 4 מיליון ₪. קביעה כזו על ידי בעלת דין ומבלי שהגישה חוות דעת של מומחה להערכת שווי חברות שבה הצגת הדרך להגעתו של אותו מומחה להערכתו חשיפתו האפשרית לשאלות הבהרה וחקירה נגדית, די בכך כדי לדחות רכיב זה לאלתר. אלא שבמקרה שלפני אין זה הכשל היחיד. מדובר בחברה זרה המאוגדת על פי הדין הצרפתי בו הוקמה. אין לפני חוות דעת לדין הזר, הצרפתי, האם ניתן לפרק חברה כזו? מה אופן רישומה? מה משמעות פירוק כזה אם אפשרי כלל? האם פירוק הוא העברת מניות? האם לבת זוג על פי הדין הצרפתי זכויות בחברה מכוח הנישואין? מה מעמד מי שאינו חי בצרפת לעניין בעלות בחברה המתנהלת בצרפת ועוד שאלות רבות. דומני שתביעה חסרת בסיס זו לא יכולה לקבל מענה לטענה שניתן לקבוע עקרונות חלוקה. איך אדע שפסק הדין נכון? לא יהיה מסמך חסר משמעות ויהפוך כאבן שאין לה הופכין?
מתווה נורמטיבי קצר:
14. על מערכת היחסים שבין הצדדים חל חוק יחסי ממון תשל"ג- 1974 (להלן-החוק). הכללים שנקבעו בחוק ביחס לאיזון משאבים בין בני זוג החוסים תחת המסגרת הנורמטיבית של החוק אינם זקוקים עוד להרחבה והסבר. יחד עם זאת בשים לב לאופי הטענות שהעלה הנתבע מצאתי לשוב ולהדגיש מספר מושכלות יסוד.
בחוק כמו בפסיקה אבחנה בין שני סוגי נכסים בתא המשפחתי: נכסים אשר הצטברו לזכות הצדדים כתוצאה ממאמץ משותף והם בדרך כלל אינם שנויים במחלוקת – מוסכם שהם שייכים לשני הצדדים. (אין באמור לסתור טענה על חלוקה בלתי שוויונית שנגזרת מהקביעה דלעיל). הסוג השני של הנכסים אשר עשויים להיות בתא משפחתי הם נכסים אשר מי מבני הזוג היה בעלים שלהם עובר לנישואיו לבן הזוג האחר או כאלו שהתקבלו במתנה או בירושה שאינם ברי חלוקה אפריורי והם נחשבים לנכסים חיצוניים.
סעיף 5 לחוק קובע:
"5. (א) עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק
זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם."
15. הצדדים שלפני לא ערכו ולא חתמו על הסכם ממון. הנכס רשום על שמו של האיש וגרושתו. מוסכם על הצדדים שהנכס נרכש על ידי האיש וגרושתו מספר שנים עובר להיכרות הצדדים (הצדדים חלוקים במשך הזמן של תחילת מגוריהם המשותפים) אך פרק הזמן המינימלי, כטענת האישה, הוא 3 שנים טרם היכרותם
אמור מעתה שהנכס על פניו הוא "נכס חיצוני" .
16. עניין שיתופו של נכס חיצוני בין צדדים מצא היבטים שונים בפסיקה ואין אחדות דעים בין הפוסקים השונים וכך הדבר אף בכתבי המלומדים. מצד אחד, "הנוטה לכלול גם נכסים חיצוניים בגדרי חזקת השיתוף בתנאים מסוימים…" ומצד שני "…קיימת גישה מסויגת יותר השוללת את הכללתם" (עמ"ש 29298-05-20 ש.כ. נ' נ.כ. (26/4/2021) (להלן- עניין ש.כ.) ס' 4 לפסק דינו של כבוד השופט נ. שילה. בפסק הדין הנ"ל מביא כבוד השופט שילה סקירה רחבה של הפסיקה והספרות, וכך סעיף 8 לפסק דינה של כבוד השופטת ע. רביד. פסק הדין ניתן בדעת רוב דעות של כבוד השופטים נ. שילה ו-נ. גרוסמן כנגד דעתה החולקת של כבוד השופטת ע. רביד).
עמיתי כבוד השופט ארז שני ראה בפסק דין זה "…ההלכה האחרונה … ש "…למעשה קובעת במפורש נטל הוכחה או נטל להודיע מראש על זה החפץ באי שיתוף בנכס חיצוני (גם לא בנכסי מגורים) להודיע כי אין ברצונו בשיתוף, בבחינת כמעט ראיית השיתוף בנכסים חיצוניים כמעין ברירת המחדל, ואין די למחזיק בנכס חיצוני בנפרד כדי להימנע מהשיתוף" (תלה"מ (ת"א) 36965-04-20 פלונית נ' פלוני (8/6/21) ס' 32-31 לפסק הדין).
הגם שכך, ופסיקתו זו של בית המשפט המחוזי לנגד עיני אני כשלעצמי איני רואה בנכס מושא תיק זה ככזה שצריך היה לקבוע לגביו ש "…ללא ספק היה מקום לאמץ את עקרון השיתוף על פי ה"גישה הקישורית קהילתית" כפי שמאפיין פרופ' ליפשיץ את הפסיקה הנוהגת לשתף גם נכסים חיצוניים בתנאים מסוימים" (עניין ש.כ. הנ"ל).
17. זה המקום לעצור לרגע קט ולאבחן את התיק שלפני מזה שבעניין ש.כ. הנ"ל. שם דובר על תביעת אלמנה כנגד עזבון בעלה המנוח שכלל נכסי מקרקעין שהתקבלו או נרכשו מכספי מתנה וירושה של המנוח. כך, גם פרק הזמן של נישואיי הצדדים שם וכאן שונה.
18. אבקש להקשות על הלכה זו בתיק שלפני ולא לקבוע אפריורי שיתוף בנכס חיצוני בשל אי עריכת הסכם ממון שמחריג את הנכס מהתא המשפחתי. החרגת המקרה שלפני נגזרת מטענתה של האישה עצמה. זו אינה טוענת לשיתוף בנכס מכוח ההלכות שנקבעו ביחס לנכס חיצוני לאמור, זכותה למחצית שווי הנכס, אלא טוענת בפירוש שהנכס מגיע לה בשלמותו מכוח הבטחת האיש לעשות כן. היא אינה עותרת לזכות מכוח השיתוף הזוגי שלה עם האיש אלא, כאמור, נסמכת על הבטחה בעל פה לקבלת הזכות. (הבטחה שלא הוכחה ועומדת בסתירה לרישום הנכס במרשם).לטענתה זכותה היא מכוח הבטחתו של האיש שניתנה לה כ'תמריץ' על מנת לשכנעה לעלות לישראל ולכאורה מעין פיצוי על המהלך שבו לא רצתה.
מבלי לגרוע בכך לצורך הוכחת כוונת שיתוף ספציפי בנכס חיצוני יש צורך בהצגת "דבר מה נוסף" אשר יש בו כדי להטות הכף להבנה בדבר כוונת השיתוף המפורש באותו נכס החיצוני. הוכחה זו נגזרת מכוח הדין הכללי: בפסיקה נקבעו מספר היבטים שיש בהם כדי להעיד על אותה כוונה משתמעת וביניהם, השקעות כספיות, העברת פירות העסק לטובת התא המשפחתי- החשבון המשותף שיש בהם לגרום להסתמכות מצד בן הזוג הלא רשום (להרחבה: תמ"ש קריות 4701-06-09 (23/1/2011). משעה שהאישה לא ביססה זכותה על אותם עקרונות שיתופיים בפסיקה הרי שלא ניסתה להוכיח את אותו דבר מה נוסף.
לטעמי לא ניתן להעלות שתי טענות אלו בצוותא חדא, כלומר לטעון שהנכס מגיע לה מכוח הבטחה מפורשת ואם יוכח שלא הובטח לה או אם תכשל בהוכחת טענתה הרי זכותה קמה לה מכוח העקרונות שנקבעו בעניין זה בפסיקה.
בסעיף 69 לסיכומיה דרשה לקבל את הנכס במלואו, לא מחציתו, כך שטענה חלופית לזכות מכוח חזקת השיתוף והעקרונות שנקבעו בהלכת ש.כ. הנ"ל אינה חלה במקרה שלפני.
19. זאת ועוד. ככל שיסבור אי מי שניתן להעלות טענות חלופיות אלו כמחליפות האחת את השנייה לא מדובר ב"דירת מגורים" כהגדרתה לצורך החלת הילכת השיתוף (לבד ממהלכה שנקבעה בפסק דין ש.כ. הנ"ל ראו ניסים שלם, יחסי ממון ורכוש הדין והפסיקה (2019 עמ' 107, 177-173). יובהר לא זו בלבד שלא הוצג אותו "דבר מה נוסף" לא הוכחה גם כל ראיה לטענתה העיקרית של האישה שאינה נסמכת כלל על עקרונות אלו, אלא נטענה טענה לרבות בסיכומיה שהנכס כולו שלה כי הוא הובטח לה בעל פה על מנת שתתרצה ותעלה לישראל. אין דבר וחצי דבר בין העקרונות הקבועים בפסיקה לבין טענתה של האישה כמקימה לה זכות. בשים לב לדברים שיובאו להלן שעיקרם חוסר הוכחת הבסיס לטענתה: ההבטחה, לא מצאתי להתייחס לכך שגם אם אקבל את כל טענות האישה מדובר, כטענת האיש בסיכומיו, לכל היותר בהתחייבות לתת מתנה על המשתמע מכך.
הנכס:
20. הצדדים אינם חלוקים שהנכס נרכש על ידי האיש וגרושתו מנישואיו הקודמים בשנת 1995 זמן רב טרם החלה הזוגיות בין הצדדים שלפני. כך, אין מחלוקת בין הצדדים שהנכס רשום עד לעת הזו על שם האיש וגרושתו (עדות האישה – פרוטוקול עמ' 8 ש' 25-21).
לשני הצדדים אלו נישואים שניים. מועד הנישואין של הצדדים אף הוא אינו שנוי במחלוקת ואלו נישאו בצרפת ביום 6/6/2007 ובישראל כדמו"י ביום 12/8/2007.
בהקשר לנישואי הצדדים טען האיש שיש ספק גדול בכשרותם שכן הם בניגוד להלכה היהודית (ס' 17-13 להגנת האיש בתביעת האישה) אולם, כל עוד לא בוטלו הנישואים על ידי בית הדין הרבני ואין לפני כל אינדיקציה שהוגשה תביעה כזו לבית הדין הרבני בפסק דין זה יראו ויחשבו הצדדים לנשואים כדמו"י ככל שיש בכך להשפיע על שייקבע בפסק דין זה.
טענתה של האישה ביחס לנכס שזה הובטח לה על ידי האיש וזאת בשל העובדה שהיא "…עזבה קריירה, משפחה, ילדים וכל חייה שהיה שם הבטיח לה הנתבע כי הדירה אליה הם עוברים והמצויה ב-XXX 2 באילת תהיה דירתה בישראל ואין לה מה לחשוש מענייני ממון שכן הוא מרחיב את עסקו אשר נימצא בפריז-צרפת ומגיע לבקר מידי פעם את המשפחה בישראל … התובעת לא הסתפקה בהבטחה של הנתבע בעניין הדירה ב-XXX ממס 2 באילת והוא אף הקליט עצמו ונתן לה הבטחה שכך יהיה, הדירה תהיה שלה…" (ס' 30-29 לכתב התביעה של האישה. נוסח זה מצא ביטויו גם בסעיפים 84-83 לכתב הגנתה לתביעת האיש).
אין לפני כל ראיה לטענה זו זולת הטענה עצמה. אין לפני את אותה הקלטה נטענת. בדיון ההוכחות ניסתה באת כוחה של האישה להשמיע לאישה (?!) את מה שנחזה להישמע כאותה הבטחה להענקת הנכס בקולו של האיש. באת כוחו של האיש התנגדה משעה שהקלטה זו לא מצויה בתיק ולא נמסרה לה. טרם מתן החלטה בהתנגדות הודיעה באת כוחה של האישה "אין בעיה, דרכו אני אעשה זאת" (פרוטוקול עמ' 23 ש' 8). כך עשתה. בחקירתו הנגדית של האיש נשאל הוא:
ש. אני רוצה להשמיע לך משהו, תגיד לי אם זה הקול שלך.
ת. זה לא אני. האם זה עבר למ.?
ש. שאלתי אם זה אתה בהקלטה, אני משמיעה שוב.
ת. זה לא אני.
ש. מה אומרים בהקלטה הזו? ….
ש. זה לא אתה בהקלטה?
ת. לא.
ש. מי זה א.מ.?
ת. א.מ. זה מי שהיה מטפל בבית הפרטי שלי שקניתי לבד והסטודיו שיש למ. בצרפת. " ( פרוטוקול עמ' 28 ש' 23 עד עמ' 29 ש' 6)
תשובתו זו של האיש נותרה ללא המשך התייחסות חקירתית או הזמתה ואני ניצב עם גרסת האיש השוללת טענה בעל פה להבטחה האמורה. מה ניתן לעשות עם טענה זו שהאיש נתן הבטחתו בעל פה? כלום. לא הוגשה כל בקשה להזים את דברי האיש. אותו א.מ לא זומן להעיד. האישה לא ביקשה לשלוח ההקלטה למעבדת קול (ברור שמושכלות יסוד הן שהבדיקה צריכה הייתה להתבצע עובר לדיון ההוכחות). האישה לא נקטה בדרך כלשהי לתמוך בטענתה להבטחה האמורה שהיא הבסיס לתביעתה לקבל מלוא הזכויות בנכס ודינה להידחות במובן זה ולא ניתן לקבלה.
אם בכך לא די בעדותה האישה עצמה לא זכרה מתי נערכה אותה הקלטה. לא זכרה?! את אותה הקלטה שהיא "…לא הסתפקה בהבטחה של הנתבע …והוא אף הקליט עצמו…" (ס' 30 לכתב התביעה) לא זכרה מתי נערכה? עדות זו בדיון ההוכחות עומדת בסתירה למהות ההבטחה, לכאורה, "ש. ואת אומרת שהוא נתן לך את כל XXX לפני שעלית לארץ, באיזושהי הקלטה? ת. עשינו את ההקלטה אבל אני לא זוכרת מאיזה שנה, אין תאריך. ש. מתישהו בחיים שלכם הייתה איזושהי הקלטה? ת. אני לא יודעת מתי, הוא עשה הקלטה" ( עמ' 10 ש' 34-31).
ההססנות של האישה בתשובותיה הולמות את גרסתו של האיש ולא להפך. חלוף הזמן אינו מביא לתשובות אלו מקל וחומר שבעת הכנת התביעה היה הדבר "טרי" יחסית וגם שם לא נכתבו המועד, היכן ואיך.
בסעיף 4 לסיכומיה, חרף המובא לעיל, טענה האישה ש "תמלול הקלטה בה נשמע היטב הנתבע והתובעת בעניין הדירה ב XXX אילת צורף כנספח לח בכתב לתביעה שאליו כלל לא התייחס הנתבע בכתבי טענותיו ומילא פיו מים". האמור בסעיף זה הוכחש על ידי האיש (ס' 112 לכתב הגנתו). לגופו של עניין הקורא את סיכומי האישה סבור שנספח ל"ח הוא תמלול של ההקלטה האמורה- הרי טענה זאת מפורשות. בחנתי את אותו מסמך ל"ח אליו הפנתה האישה בסיכומיה. עצם הגשתו מנוגדת לדיני הראיות בהעדר הכללים המחייבים להגשת מסמך שכזה. למשל, אין תצהיר של המתרגמת שהיא מודעת לחובתה להגישו על פי דיני הראיות וכך היא עושה. זה לשון המסמך:
"הינה מ. …זה מקליט: "אם מחר אני חייב לעזוב אותך, אני אשאיר לך את הבית, אני אשאיר לך כל מה שצריך, לא אגנוב ממך שום דבר ואני אדאג לאוכל של הילדים שלי ש. ו-י. הינה… לעולם לא אנטוש אותכם. זה מוקלט. זה מוקלט. זה ברור? יש לך עוד שעלות? אני יכול לנתק?" תרגום נאמן למקור ג'ינה (דליה) ברנס תורגמנית מוסמכת על ידי הקונסוליה הצרפתית בתל אביב, אילת 23 מרץ 2017" (השגיאות במקור). היכן המקור? מי ערך את המקור? ("…מישהי לקחה ותרגמה" עדות האישה בפרוטוקול עמ' 10 ש' 10)) מניין נלקח? מה נאמר באותן שלוש נקודות (…) שבפתיח למסמך המתורגם – לאישה פתרונים.
כך, איני מקבל את גרסת האישה שאין הקלטה בקולו של האיש כי "השופט הראשון שמע את זה. אני לא יודעת מה עשו, שמתי בתיק שלי" (פרוטוקול עמ' 10 ש' 22). אם יש צורך אוסיף כי כשנשאלה האישה אם יש לטובתה הערת אזהרה על הנכס השיבה באת כוחה "זה מופיע בנספח ל"ח בחומר הראיות" (שם ש' 17) האמנם? ממש לא!
ברם, ברור ללא צל של ספק שלא מדובר בתמלול אותה הקלטה נטענת שבה נשמעת הבטחת האיש להעניק לאישה את הנכס. ביני לביני אני סבור שנוסח זה יכול להיות בכל זמן על ציר חיים משותף של כל זוג המצוי במשבר ואולי מנסה לשקם חייו. אך, כאמור, ברור לגמרי שלא מדובר בתמלול הקלטה של שיחה בה, לכאורה, הבטיח האיש לאישה את הנכס – טענתה העיקרית של האישה ביחס לזכות כלשהי בנכס. לא מצאתי להרחיב מעבר לכך.
אם בכל האמור לא די המתרגמת לא זומנה ולא העידה בבית המשפט. איני יכול לקבל את הסברה של האישה בעדותה "אני ביקשתי ממנה לבוא והיא לא יכולה כי היא מבוגרת. היא לא יכולה לבוא" (פרוטוקול עמ' 21 ש' 16) – היכן הפניה למתרגמת? היכן התשובה של המתרגמת? היכן הפניה לבית המשפט בעניין זה. אין לפני ראיות. הראינו לעיל משמעות אי זימונו של עד.
ביחס לטענה בדבר זניחת הקריירה שלה כ'תמריץ' לאיש להבטיח לה, לכאורה, את הנכס יוזכר שטרם העלייה ארצה האישה לא עבדה על פי טענתה שלה בכתב תביעתה. בסעיף 70 לכתב תביעתה נכתב: "התובעת כפי שכבר ניכתב עסקה בכל השנים במלאכת הבית וגידול הילדים ומידי פעם הייתה מבצעת עבודות מזדמנות בתחום הצילום בישראל יודגש כי לא כך היה הדבר בעברה של התובעת בצרפת ועל כך הוסבר בהרחיבה לעיל". עיון בכתב התביעה מעלה שהתובעת עבדה "עובר לנישואין" כצלמת ששכרה היומי מגיע לכדי 300 יורו למספר שעות ביום (לא הוצגו ראיות לכך) ואף נטען ש"אם הייתה עובדת התובעת בתחום זה בצרפת כיום הסכומים הינם 500 יורו ויותר ליום עבודה ויותר" גם לכך לא הוצגה ראיה כלשהי.
אני שב ומדגיש שלא הוצגה ראיה לתמוך בטענותיה שכן על אף כמויות אדירות של מסמכים לא צורפו מסמכים העונים באופן קונקרטי לטענותיה מצד אחד ואין הפנייה מדויקת אל אותם מסמכים אשר לכאורה ניתן ללמוד מהם על נכונות הטענה, מצד שני. האישה טענה שהצדדים השקיעו 300,000 יורו בשיפוץ הנכס. גם כאן אין לפני ראיות להשקעות אלו ברמה שניתן להתייחס אליהן לצורך הכרעה: למשל, מתי בוצעו? באילו רכיבים בנכס? חשוב מכך האיש לא עומת בחקירתו הנגדית עם מסמכים הקשורים, לכאורה, בהוצאות לטובת השיפוצים בנכס כדי לאשש את טענותיה על ההוצאה האמורה. היכן ההפניה למסמכים התומכים בטענה זו בסיכומי האישה? ככלל התחושה בכתיבת פסק דין זה שהאישה החליטה לצרף מסמכים רבים גם כאלה שאינם קשורים למהות התביעה כדי שבית המשפט יבחר לו מתוכם – לא זו הדרך.
ראו בהקשר זה סעיף 55 לסיכומי האישה שם נקבע בהקשר אחר "יצורפו מסמכים תומכים לסיכומים" .
בהחלטתו מיום 31/7/23 (עפ"ג (מחוזי ת"א) 71579-06-23 ) ציטט כבוד השופט עודד מאור מספרו של לואיס קרול הרפתקאות אליס בארץ הפלאות בזו הלשון: ""אני חושבת שהיית יכול לעשות שימוש יותר טוב בזמן, מאשר לבזבז על חידות שאין להן פתרון". כך אמרה אליס לכובען ה[מ]טורף" – לא יכול הייתי להיטיב לתאר תחושתי בתיק זה.
טענה נוספת של האישה שאי העברת הנכס על שמה היא שיש "…בעיה טכנית ברישום הדירה …" (הנכס-מ.ל) רישום הנכס על שם מי? הרי הנכס רשום על שם האיש וגרושתו? האישה היא אשת עסקים שניהלה ביד רמה את כל נכסי המקרקעין של הצדדים, השכירה נכסי מקרקעין, חתמה על הסכמים, דיווחה לרשויות המס על הכנסות הצדדים (וובני המשפחה האחרים עמם רכשו הצדדים או מי מהם נכסי מקרקעין) מהשכרת המקרקעין, הייתה מעורבת ברכישת נכסי דלא ניידי (ראו למשל פרוטוקול עמ' 12 ש' 15-14; עמ' 13 ש' 15-1; שם ש' 36-35;עמ' 15 ש 17-10) ולא יכולה הייתה להסביר מהי אותה בעיה רישומית? למצוא דרך לקבלת הסבר מהגורמים הרשמיים ולעדכן את בית המשפט? עד לכתיבת שורות אלו לא ברור מהי אותה בעיה שהוכחשה על ידי האיש אלא שגרסתה להבטחה, לכאורה, מקבלת מימד אחר לנוכח דבריה שלה ש"…לנתבע היה נוח להשאיר מצב זה כך למקרה שיבוא היום וירצה לשוב בו מהבטחתו כפי שניתנה לתובעת זה מכבר". חרף ידיעתה זו כבר בהגשת התביעה לפני כ- 6 שנים האישה לא עשתה כלום בעניין כשזו ידיעתה? גם אם אלך לגישת האישה, מדוע לא נקטה הליך ספציפי ביחס לנכס זה כאשר טוענת היא כולו שלי? קשה לקבל גרסה זו – לשון המעטה.
סיכום ביניים מלמדנו שהנכס רשום על שם הנתבע וגרושתו גם לעת הזו, אין ראיה להבטחה הנטענת לא באמצעות ראיה כדוגמת מסמך או עד/ה שיכול/ה להעיד על כך והדברים נכונים גם לגבי ההשקעה.
על הדברים הללו יש להוסיף שהאישה טענה שעל מנת שיוכל האיש לשלם לגרושתו על חלקה בנכס נלקחה על ידו משכנתא. יובהר ומיד שדבר המשכנתא אינו מעלה ואינו מוריד בשים לב לטענת האישה, כאמור, למקור הזכות – אותה הבטחה מתמרצת של האיש כלפיה. ואף על פי כן יובאו הדברים: לאחר קבלת צו לבנק למשכנתאות (פועלים) התקבלה תשובת הבנק לפיה"…נודיעך כי לא נמצאה בספרי בנק הפועלים בע"מ (לרבות משכן בנק הפועלים למשכנתאות שמוזג אל הבנק ב 31/12/2003) תיעוד החל מיום 1/5/2020 לקיומה של הלוואה לדיור על שם א.כ. ת"ז XXX או א. כ. תעודת זהות צרפתית XXX" (ראו נ/1).
האישה אשר סברה שנפלה שגגה לפני הבנק לא השיגה על כך על פי הסיפא להודעת הבנק. האישה טענה בבקשת המשך ש "באישור הזכויות בסעיף 3 ניתן לראות כי נרשמה משכנתא בדיוק כפי שטענה המבקשת אך מסמכים עובר לשנת 2000 לא ניתן לקבל שכן הצו שניתן הינו אך ורק משנת 2000 ועל כן יש ליתן צו מתוקן ו/או צו חדש אשר יכלול השנים משנת 1995"
האישה צירפה אישור זכויות של הנכס חתום על ידי עו"ד שלמה עמיאור והפנתה כאמור לסעיף 3 שם נכתב "לבקשת הרוכש ניתנה התחייבות לרישום משכנתא בדרגה ראשונה לטובת בנק הפועלים בע"מ ללא הגבלה בסכום".
איני מבין כיצד סוברת האישה שיש בכך לתמוך בגרסתה, אך עו"ד עמיאור לא זומן לעדות (ראו לעניין זה פרוטוקול עמ' 23 ש' 20-18 וכן שורה 36).
מבלי לגרוע באמור לעניין הכשל בהנחת תשתית לטענת תשלום המשכנתא אציין שביני לביני איני מבין את הטענה החלופית: הרי לטענת האישה הנכס הובטח לה במלואו אם כן מה לי תשלום משכנתא? גם אם שלא במתכוון ביקשה האישה להציג שתשלום המשכנתא יצא מהתא המשפחתי מה שמקים לה זכויות, לכאורה, בנכס הרי שלא טענה זו מפורשות נהפוך הוא. על כן לא ברורה ההתעקשות לדון בשאלת המשכנתא זולת אם מדובר בתביעה כספית כשלעצמה שממילא לא הוכחה. יודגש שוב. טענות עובדתיות אלו אינן חיות בצוותא חדא. דרך הוכחת תשלומי משכנתא עיתיים יכולה להימצא בחשבונות הבנק. האישה לא הצביעה על תשלומים אלו.
גרסתו של האיש ביחס לרכישת חלקה של גרושתו בנכס הובהרה בעדותו בבית המשפט שם העיד במענה לשאלת באת כוחה של האישה :
"ש. אתה בעצם סיימת את המאבק גירושין שלך עם ק. (היא הגרושה –מ.ל) בתקופה שכבר היית עם מ., זה נכון?
ת. כן.
ש. וכתוצאה מסיום העניין הזה, כשהיית עם מ. העברת כספים לק., נכון?
ת. כן.
ש. ובעצם ק. הלכה לעו"ד וחתמה שהדירה ב XXX לא שייכת לה.
ת. לא, זה לא ככה.
ש. אז מה כן?
ת. כשהם היו בפריז ומכרו את הדירה שהם קנו עם ק. בצרפת, מכרנו ועשינו חישוב כמה כל אחד מקבל. היא הייתה חייבת לי כסף, אני הייתי חייב לה כסף, ישבנו יחד ועשינו התחשבנות, והסכמנו על סכום מסוים של 65,000 יורו. ה – 65,000 יורו אני שילמתי מהחלק שקיבלתי מהבית שמכרתי עם ק. נתתי לה, זה סגר את ההתחשבנות בנינו.
ש. בתוך ה 65,000 יורו האלה היו מה שבית המשפט פסק 55,000 + 1,000, הפיצויים על מה שעשית לק.?
ת. ישבנו עם ק. ו…
ש. אתה מכיר פסק דין כזה של 55,000?
ת. כן. ישבנו מול נוטרי ועשינו את זה בלי בלגאן, ישבנו וסגרנו את כל הפינות האלה של 65,000 יורו כולל הכל.
ש. כולל הדירה ב XXX?
ת. לכל הבעיות.
ש. מתי זה היה כל הסיפור הזה שסיפרת עכשיו לבית המשפט?
ת. כשמכרתי את הדירה בצרפת שהייתה לי עם ק., בסביבות 2014.
ש. בשנת 2014 בעצם ק. ויתרה, מעבירה לך ללא תמורה את הדירה ב XXX. אם אגיד לך שק. בהסכם שעשיתם מתחייבת להעביר בשנת 2014 את החלק שלה בXXX ללא תמורה, זה נכון?
ת. חלק שהיא הסכימה לדבר הזה זה בגלל שהיא אמרה שבתנאי שהבית יילך לילדים שלה אם יהיה בלגאן, בעיה, לפחות שהילדים יהיו מכוסים עם הבית הזה אז היא ויתרה עליו מהמקום הזה.
ש. לא הבנתי.
ת. ק. ויתרה על חלק מהבית שלה בתמורה שזה יעבור לילדים שלה ושלי אחר כך. זה מה שסגרנו מול הנוטרי. אני לא הולך להגיד תשובה אחרת, מה שסגרנו שזה סוגר את כל הבעיות.
ש. יכול להיות שבשנת 2005 כשאתה נמצא כבר עם נ., ק. סגרתם בצורה כל כך יפה
מול הנוטורי, ישבתם וסגרתם, אני אומרת לך שבשנת 2005 ק. הגישה ערעור בפריז על הקצבה והפיצויים שהיא קיבלה על זה שהיא ישבה בבית וגידלה את הילדים 20 שנה ולא עבדה, זה נכון?
ת. כן.
ש. זה נכון שנתנו לה 55,000 אירו פיצוי על זה שהיא ישבה בבית וגידלה את הילדים?
ת. לק.? זה לא נכון. לא ב – 2005, אמרתי ב – 2014. משנת 2005 – 2014 היא הייתה חיה בבית הזה ללא תשלום שכירות ושום דבר, אז היא הייתה חייבת לי שכירות, הייתי חייב לה כסף ובשנת 2014 שכרנו את הכל ב – 65,000 אירו כולל הפיצויים."
בסעיף 4 לסיכומיה טענה האישה חרף האמור, "את החלק הארי של העברת הכספים לטובת סילוק חלקה של הגרושה בדירה בXXX ניתן לראות בנספח כ 3-1 לכתב התביעה, כספים שעברו לאחיו של הנתבע וההסבר שנתן בדיון ביום 6.6.2022 (עמוד 30 שורות 36-19 עמדו (כך במקור) 31 שורות 7-1) תשובה תמוהה יותר מזה לא ניתן לקבל ולנסות ולספר סיפור נוסף על הכסף שעבר ממכירת הדירה בZZZ לאחיו של הנתבע. יודגש שהסיפור ש"המציא" מהלך חקירתו לא בא לידי ביטוי כל השנים שמנהלים את התיק בבית משפט ולא בכתבי בית הדין".
עיינתי בנספח אליו הפנתה האישה בסיכומיה. לא מיני ולא מקצתי. נספח זה כולל כ- 15 עמודים:
מספר המסמך
המסמך
תאריך
הערות
1
2 עמודים ראשונים מתוך הסכם רכישה של נכס שנרכש על ידי הצדדים מיום 22/6/2006 מחברת א. לוי השקעות בע"מ.
22/6/2006
2
מסמך המסומן 1 עליו כתוב בכתב יד: "כספים שעברו לצרפת מדירה מס' 9"
22/4/2012
איני יודע מי כתב זאת אך מסמך זה הוא מסמך של רכישת מט"ח בבנק הדואר ביום 22/4/2012. הרכישה בוצעה על ידי שני הצדדים ששמם על המסמך.
3
חוזה חכירה שנחתם ביום 11/11/1999 כשהחכרים הם האיש והגב' ק.ס.
11/11/1999
4
שטר מכר בו נרכשה דירה מחברת גיא לי שהאישה נרשמה כרוכשת וכן עמוד ראשון להסכם המכר בדירה האמורה מיום 19/03/2003
19/3/2003
5
עמוד ראשון להסכם מכר של רכישת דירה מחברת גיא לי כשהרוכשים הם האיש ומר א.ח.ו מיום 8/4/2004
8/4/2004
6
עמוד ראשון להסכם מכר של רכישת דירה מחברת גיא לי כשהרוכשים הם האיש האישה ועוד ועוד שניים – בני משפחה מיום 12/8/2004
12/8/2004
7
מסמך המעיד על העברת סך של 48,700 יורו לצרפת למר E.C ההעברה בוצעה על ידי ניקול צוברי הגם שפרטי המעבירים הם הצדדים. ביום 22/4/2012. צורף מסמך על תשלום עמלה.
22/4/2012
8
אסופה של מסמכים בצרפתית (4 עמודים) עליהם כתוב בכתב יד "דירה מס 1 בצרפת"
ויתמה השואל איך מכל האמור יכול בית המשפט להסיק שיש ממש בטענת האישה ומדוע גרסת האיש אינה נכונה? אדרבא, סברה האישה שמדובר בהמצאה של האיש בהסבריו מדוע לא הזימה את הסיפור בראיה? בעימות האיש עם מסמכים השוללים את 'הסיפור'?
כזכור על אותו מסמך של עסקת רכישת מט"ח (מסמך 2 בטבלה) נרשם בכתב יד "כספים שעברו מדירה מס 9" – אין פירוש מהי דירה מס' 9. למעלה מן הצורך ניסיתי לפענח מהי דירה מס' 9 ושבתי לכתב התביעה שם צוינה דירה המצויה ב ZZZ "אשר נרכשה ונמכרה והכספים בגינה הועברו לאחיו של הנתבע בצרפת על מנת לשמר אותם בחשבון ע"ש הצדדים (להלן דירה מס' 9)". האישה לא צירפה את הסכם המכר: רכישה ומכירה של אותה דירה לנספח זה ואיך אפשר להתייחס לטענה זו?!
האיש מאשר את ההעברה תוך הסבר שמניח את הדעת שהאישה לא הזימה במסמכים או בעדות הזמה שביקשה להביא. אבהיר, אותו אח אליו הועבר הסך האמור 48,700 יורו) מר א.ח.ו מעורב עם הצדדים ו/או מי מהם ברכישת 3 דירות. למה אין זה הגיוני שיש ביניהם העברת כספים? ואם זה לא הגיוני מה היא ההוכחה של האישה זולת טענה בעלמא שזה לא הגיוני.
זה מקום להפנות לסעיף 54 לסיכומי האישה: "התובעת ממשיכה ומעידה כי עו"ד צ'ליוק שלא ענתה לצווי בית המשפט מסרה לנתבע את כל מסמכי הבית ב XXX כולל המשכנתאות, מובהר כי עו"ד צ'ליוק הייתה עו"ד של הניתבע (כך במקור) והיא זו שבישרה לתובעת שהוא מעוניין להתגרש ממנה" ויתמה השואל " לא ענתה לצווי בית המשפט? ומה עשתה עם זה האישה? העלתה זאת בסיכומיה?
כך, אני מוצא לדחות את האמור בסעיף 51 לסיכומי האישה ש"גם שניסתה הנתבעת לספר למה היא חושבת שהבית ב XXX הובטח לה סתמו את פיה" – דיון הוכחות ייעודו לבחון ראיות וביסוס טענות ולא לספר סיפורים מקל וחומר שהרצון "לספר" את אותם סיפורים היה בתום שמיעת ההוכחות :
טרם הכרזת ב"כ האיש אלו עדיי ביקשה באת כוחה של האישה "אני מבקשת לתת למרשתי לדבר חמש דקות. אני לא יודעת מה היא רוצה להגיד, אולי זו טעות אבל אני כבר לא יכולה להגיד לה לא לדבר" התרתי לאישה לדבר ומרגע שביקשה לגולל את מסלול חייה עם האיש ולאחר תום פרשת ההוכחות סברתי שאין מקום להליך כזה. ראוי היה שסעיף זה לא היה נכתב בסיכומי האישה. חלקי אינו עם אלה שחושבים שהשיח עלי כתב אינו ראוי לריסון והנייר סובל הכול. ראוי היה להשית על האישה הוצאות לטובת אוצר המדינה, אך לפנים משורת הדין מצאתי שלא לעשות כן. ברם, אין באמור כדי הסכמה עם העלאת טענה זו.
21. הפכתי והפכתי בכל טענותיה של האישה – בטענתה הישירה להבטחה שלא הוכחה כמו גם בטענות עובדתיות חלופיות אשר גם בהן לא נמצאה כל ראייה לאותו דבר מה נוסף הנדרש להפיכתו של נכס חיצוני לנכס משותף. יוזכר שקבעתי לעיל שלא מדובר בדירת מגורים – גולת הכותרת של התא המשפחתי.
משכך, יש להיעתר לרכיב התביעה של האיש לפינוי האישה מהנכס. על כן אני מורה שהאישה תפנה הנכס עד לא מאוחר מיום 5/11/2023.
חברת הצילום:
22. בשים לדברים המובאים לעיל תביעת האישה לחייב האיש בתשלום סך של 2 מיליון ₪ נמחקת. יודגש שאין לפני לא שווי החברה כפי שנערכה על ידי מומחה להערכת שווי חברות (ככל ששיטת ההערכה זהה לישראל וצרפת) ואין לפני חוות דעת לעניין הדין הזר בעניין זה.
איני קובע מסמרות וייתכן אמנם שבהליך נכון יהיה בידי האישה להוכיח זכות שוות כסף ותמורה מחברת הצילום מתקופת הנישואין (ראו עניין ש.כ. הנ"ל), אך לא בדרך ניהול הדברים בהליך זה ולא כך.
מזונות משקמים:
23. דין תביעת האישה למזונות משקמים להידחות בשני היבטים: הצדדים אינם חיים יחדיו כבר כ-6 שנים ואין לפני כל עדכון באשר לקושי כלכלי וקשיי הסתגלות – מהות מזונות משקמים, אין לפני כל סכום שחושבת האישה שראוי לפסוק לה. יתרה מכך האישה לא הגישה תביעה למזונות. ראו לעניינים אלו תקנה 15 ל-תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א 2020. אם בכך לא די, לא ברורה לי תביעת האישה באופן ניסוחה בכתב התביעה תחת הכותרת מזונות משקמים: "מכוון שהנתבע משך השנים צבר מוניטין אישי ונכסי קריירה למרות שהתובעת זכאית למחצית מהרכוש אותו צברו הצדדים משך חייהם המשותפים יש לפסוק לתובעת פיצוי למשך כל ימי חייה (בסיכומים קוצרה התקופה "לתקופה שבית המשפט הנכבד יחליט" – ס' 65) בסך של לפחות 20,000 ₪ לחודש וזאת בהתחשב ברמת החיים וברמת ההכנסה של הנתבע ובהתחשב במוניטין האישי של הנתבע" פיצוי? מזונות משקמים הם פיצוי על זכויות קריירה ומוניטין? כיצד נקבע הסכום? למה לא 50,000 או 5,000 – אין לפני תשובה. אגב זכויות קריירה, מכתב התביעה וטיעוני האישה נמצאתי למד שהיא היא העסק.
"16. עובר לנישואי התובעת כבר היה לה מקצוע חופשי נדרש כצלמת מוכשרת ונדרשת. התובעת השתכרה מעבודתה זו סך של 300 יורו ויותר למספר שעות ביום וזאת בשנת 1998. אם הייתה עובדת התובעת בתחום זה בצרפת כיום הסכומים הינם 500 יורו ויותר ליום עבודה אחד.
17. לנתבע היה עסק קטן לצילום, הנתבעת נכנסה לעסק ועבדה בו כפרילנסרית טרם נישואיה לנתבע.
18. כישוריה של התובעת רבים הם והעסק הלך גדל והתפתח ושגשג בזכות שני הצדדים שכן התובעת עוד עובר ליחסי הצדדים הרוויחה מטה לחמה באופן שאפשר לה ליהנות ממנעמי החיים ובכלל …" (בהמשך הסעיף האישה הביאה מתוך הליך גישור ולא מצאתי לצטט זאת).
הנה כי כן הרוח החיה שהביאה את העסק הקטן לשגשוג על פי טענתה המשתמעת זו היא עצמה. הכיצד מתיישבים הדברים עם דרישתה לפיצוי של 20,000 ₪ לכל חייה והכיצד עומדת תביעה זו עם תביעתה לקבלת 2 מיליון ₪ חלקה בשווי חברת הצילום.
דמי שימוש ראויים:
24. תביעת האיש לדמי שימוש ראויים נדחית ולו מהפן הפרוצדורלי, שהוא גם מהותי. אין לפני חוות דעת לשווי שכר דירה במגורים בנכס והעמדתם על סך 2,000 ₪ לחודש על פי עמדת המשיב אינה מאפשרת פסיקת דמי השימוש הנתבעים. לא נעלמה מעיני עדות האישה בעניין זה (ראו הפרוטוקול עמ' 22 ש' 6-5) שם העמידה דמי שכירות ראויים על סך של 5,000 ₪ לחודש על פי הערכתה (ראו פרוטוקול עמ' 22 ש' 17-7). הערכתה טובה כהערכת האיש, אך אין בה כדי להורות על תשלום על פי נתון זה. יובהר שבמסגרת ניהול ההליך לא הוגשה בקשה לפינוי האישה מהנכס. מדובר בתביעה כספית שיש להוכיח אותה ולא אגב אורחא.
דמי השכירות שהתקבלו אצל האישה מהשכרת יחידת דיור בנכס:
25. לעניין תשלומים שהתקבלו אצל האישה מהשכרת יחידת הדיור בנכס. האיש עתר לחייבה ב- 2,000 ₪ לחודש אך זכאותו היא רק 50%. נכון שפסקתי לעיל שהנכס הוא בבעלותו ולאישה אין בה זכויות ,אולם אין בכך לאיין את ההכנסות המתקבלות מהשכרת יחידה בנכס כחלק מהכנסות הצדדים. האיש לא טען שדמי השכירות שימשו רק אותו ולא את חייהם המשותפים, ככל שהושכרה יחידת הדיור לאותה תקופה בה חיו הצדדים יחדיו בנכס. לכן על האישה לשלם לאיש רק מחצית מדמי השכירות שגבתה, העומדים על סך של 2,000 ₪ לחודש מיום הגשת התביעה ועד ליום 5/11/2023 בקיזוז כל סכום שהוצא על ידי האישה בעבור נכס זה ישירות וכנגד קבלות על תשלום בפועל.
חברת המקרקעין:
26. החברה הוקמה בשנת 2019 לאחר שהצדדים נפרדו (ראו פרוטוקול עמ' 30 ש' 10 שם שאלה באת כוחה של האישה את האיש בחקירה נגדית: " ש. אז מאפריל 2019 יש חברה חדשה עם גב' ל. נכון? ת. אז יש חברה חדשה משנת 2019 אבל אין כניסה של כסף") משכך אין לאישה זכויות בחברת המקרקעין שנרשמה בצרפת שנתיים לאחר הקרע והגשת התביעות ורכיב זה בתביעתה נדחה. זאת מבלי לגרוע באמור לעיל בעניין החברות הרשומות בצרפת.
שאר זכויות וחובות:
27. כל שאר הזכויות אשר נצברו לצדדים בזמן נישואיהם מיום נישואיהם ועד למועד הקרע יחולקו בשווה כשהמועד הקובע לבחינת רכיבים אלו (חשבונות בנק, זכויות פנסיוניות וכו') יהיה מועד הגשת תביעת האישה.
אחרית דבר:
28. דין רכיבי התביעות כמפורט לעיל בפסק הדין.
29. חרף ניהול ההליך והערותיי לכך בגוף פסק הדין לאור התוצאה אליה הגעתי לא חייבתי מי מהצדדים בהוצאות משפט.
30. מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.
31. תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין לצדדים. לסרוק את פסק הדין גם לתיק הקשור 23346-05-17 ולסגור את שני התיקים.
ניתן היום, ט"ז אב תשפ"ג, 03 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
