centercenter
00
בית משפט לענייני משפחה באילת
תלה"מ 14057-09-21 פ. נ' א. ואח'
בפני
כב' סגן הנשיא, השופט מרדכי (מוטי) לוי
תובעת
ר.פ.
מיוצגת ע"י עו"ד דן סודאי
נגד
נתבע
י. א.
מיוצג ע"י עו"ד עידן רוקח
פסק דין
לפני תביעה שהוגדרה "מתן צו הצהרתי/צו עשה" בה עתרה התובעת "ליתן צו הצהרתי קבוע לפיו המבקשת הינה הבעלים או המחזיקה הבלעדית בנכס ברח' XXX גוש: XX חלקה XX תת חלקה XX (להלן: "הנכס" ו/או "הדירה" ו/או דירת המגורים המשותפת").
(בכתב התביעה נרשמה לשכת רישום מקרקעין כ"נתבעת 2" ולכן בהתייחס לנתבע בציטוטים מתוך כתבי הטענות מתואר הנתבע כ"נתבע 1" או "משיב 1" ).
עיקר טענות התובעת:
1. היא והנתבע בני זוג שנישאו בשנת 1991 והתגרשו בשנת 2001 מבלי שנערך ביניהם הסכם גירושין. לה ולנתבע בן משותף.
לאחר מתן הגט היא נותרה להתגורר בדירה עם הבן שהיה לעת ההיא כבן 8 שנים.
הנתבע ויתר על זכויותיו בנכס והיא "…לא ידעה כי עליה להחתים את המשיב 1 או כי הרישום על שמה בלבד לא עובר 'אוטומטית' מהרגע בו ויתר המשיב 1 על זכויותיו בנכס. לאור נסיבות החיים הקשות בהן הייתה המבקשת, אשר נאלצה לגדל לבד את בנה בקושי ובצמצום, לא השכילה לטפל באמור".
עצם ההעברה נעשתה ביום 1/9/2000 "…כשעלו נישואי המבקשת והמשיב 1 על שרטון ובטרם פקעו רשמית, העביר המשיב 1, ללא תמורה, את כל זכויותיו בנכס למבקשת".
התובעת שבה על טענותיה ביחס לנסיבות חייה שלא "…אפשרו לה להתעמק בחשיבות העלאת העברת הזכויות בנכס על הכתב, וזאת בתום לב מוחלט ומחוסר ידע משפטי כי חשבה שהזכויות עוברות אליה באופן אוטומטי".
במשך 20 השנים האחרונות היא נשאה לבדה בכל ההוצאות של הנכס לרבות תשלומי משכנתא שרבצה על הנכס.
תביעה שהוגשה על ידה לבית המשפט בשנת 2021 נמחקה משעה שהתביעה הוגשה מבלי שקדם להגשתה הליך יישוב סכסוך.
2. לכתב התביעה צירפה התובעת (נספח ג') תצהיר חתום על ידה מיום 5/5/2011 שנחתם לפני עורכת דין יעל דראבי (להלן- תצהיר התובעת). בתצהירה הצהירה התובעת שהייתה נשואה לנתבע, שהיא הבעלים של מחצית הזכויות בנכס וכן "3. ביום 11/9/2000, אני קיבלתי בהעברה ללא תמורה מי. את כל זכויותיו בדירה זו. 4. הנני מאשרת כי את הדירה קיבלתי כאמור לעיל בהעברה ללא תמורה ומבלי שנתתי לי.כל תמורה שהיא."
עוד צירפה תצהיר מיום 8/2/2011 (אף הוא חלק מנספח ג') שנחתם על ידי הנתבע לפני עורך דין עמיר ג'ורג' (להלן- תצהיר הנתבע).
בשל הסתמכותה של התובעת על תצהיר זה לצורך ביסוס תביעתה יובא התצהיר כלשונו:
"אני הח"מ א. י. בעל ת.ז. מספר —– לאחר שהוזהרתי כי עלי לאמר את האמת וכי אהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק אם לא אעשה כן מצהיר בזאת בכתב כדלקמן:
1. הנני בעל מחצית מזכויות החכירה של הדירה XXX אילת והרשומה בספרי מינהל מקרקעי ישראל במסגרת תיק XXX (להלן: "הדירה")
2. אני הייתי נשוי לגב' פ. ר. ת.ז. —— (להלן: "רותי") בעלת המחצית השניה של הזכויות בדירה זו.
3. ביום 11.9.2000 , אני העברתי בהעברה ללא תמורה את כל זכויותי בדירה לר.
4. הנני מאשר כי את הדירה העברתי כאמור לר. בהעברה ללא תמורה ומבלי שקבלתי מר. כל תמורה שהיא.
5. הנני מצהיר כי זה שמי, זו חתימתי ותוכן תצהירי לעיל אמת."
עיקר טענות הנתבע:
3. מדובר בכתב תביעה מופרך מיסודו. טען ש"הבית שייך גם לי ותשלומי המשכנתא מקוזזים מול דמי השימוש המגיעים לי".
בהקשר לתצהיר הנתבע טען שמדובר בתצהיר מלפני 20 שננה שנחתם על מנת "…לחמוק מגורמים עברייניים (בתקופות אלו הייתי נכנס ויוצא מהכלא)… בזמן החתימה על התצהיר הייתי נשוי לתובעת והדבר נעשה למראית עין".
הנתבע העלה תהייה ביחס לעיתוי הגשת התביעה וטען שלא בכדי צירפה את רשימת החובות שלו לגורמים שונים בבחינת לאור החובות עדיף שהנכס יועבר על שמה ולא ילך לצדדים שלישיים.
ההליך:
4. התיק נקבע לשמיעת הוכחות. בדיון העידו בעלי הדין עצמם בלבד. ראוי להדגיש כבר עתה הגם שיובהר בהמשך שעורכי הדין שאישרו את התצהירים (עו"ד דראבי ועו"ד ג'ורג') שהם עדים חיוניים ביותר וקשורים ללב ליבה של המחלוקת לא העידו.
השאלה בפסק הדין:
5. השאלה בפסק הדין היא האם על בסיס הראיות ניתן לראות במסכת הראייתית שהוצגה לבית המשפט על ידי התובעת די כדי לקבוע, חרף התנגדות הנתבע, שזכויותיו הועברו לנתבעת ועל כן יש להצהיר שהיא בעלת מלוא הזכויות בנכס.
דיון והכרעה:
6. בפתח דיוננו להלן נבהיר שהתביעה היא למתן פסק דין הצהרתי ברכוש. מקורו של סעד זה הוא בדיני היושר הדורשת מהעותר, בין היתר, תום לב, ניקיון כפים והגשת התובענה ללא שיהוי.
"…בית המשפט יירתע מלהעניק סעד הצהרתי לתובע, שהתנהגותו בנושא המשפט לוקה בפגמים של שיהוי, חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים… שיהוי בהגשת תביעה, כשלעצמו, אינו עומד כמכשול בפני התובע את הסעד ההצהרתי אלא בהתקיים תנאים נוספים. בית המשפט לא ידחה תביעה בשל שיהוי אלא בנסיבות מיוחדות; על אחת כמה וכמה שלא יעשה כן עת מתבקש הוא להימנע מלהכיר בזכות קניינית רק בשל שיהוי בהגשת התביעה" (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה) 2013 עמ' 829).
6. התובענה שלפני הוגשה בשיהוי ניכר של כ- 20 שנה. גם אם אקבל את הסבריה של התובעת לנסיבות חיים שלא אפשרו לה, לכאורה, לטפל בהסדרת הרישום לצורך העברת הזכויות של הנתבע בנכס על שמה, הרי שמדובר בשיהוי של כ- 11 שנה.
אין מחלוקת שהתובעת ידעה והייתה מודעת בשנת 2011 לכך שלא בוצע 'רישום אוטומטי' בשנת 2000 רק מדברי הנתבע במועד בו חתמו היא והנתבע על תצהיריהם (סעיף 22 לסיכומי התובעת) ומאז משך כ-11 שנה לא עשתה דבר וחצי דבר.
יוער בהקשר זה שכתב התביעה מנוסח באופן שהתובעת מבקשת לקבל את הסברה שלא ידעה שהרישום על שמה לא עובר "'אוטמטית' מהרגע בו ויתר המשיב 1 על זכויותיו בנכס".
בע"א 2140/01 נקבע: "סעד ההצהרה מקורו בדיני היושר. מאז קבלת חוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, מתיישנת תביעה שביושר כדרך שמתיישנת תביעה שבדין, אך תביעה שביושר יכול שתדחה גם מחמת שיהוי, אף אם תקופת השיהוי קצרה מתקופת ההתיישנות…בית המשפט יכול שישלול סעד הצהרתי מבעל דין בטענת שיהוי בהתקיים התנאים האלה: כאשר נסיבות המקרה מצביעות על כך שהשיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה; כאשר הורע מעמד הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה וכאשר קופחו עקב השיהוי אפשרויות הצד שכנגד להוכיח טענותיו כנגד התביעה … בית המשפט יכול שישלול סעד הצהרתי מבעל דין בטענת שיהוי בהתקיים התנאים האלה: כאשר נסיבות המקרה מצביעות על כך שהשיהוי כמוהו כזניחת זכות התביעה; כאשר הורע מעמד הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה וכאשר קופחו עקב השיהוי אפשרויות הצד שכנגד להוכיח טענותיו כנגד התביעה" (ע"א 2140/01 נחמיאס נ' נכסי משפחת מושקוביץ בע"מ פ"ד נו(3) 482 (19/08/2002)).
עוד נציין בהקשר זה ש "…החוק עוזר לערים…ולא לנרדמים…לתביעה שב'יושר' שופט יכול לסרב מחמת ה'שיהוי' …והוא כשהשיהוי אינו עולה בקנה אחד עם אותה מידת היושר הדרושה גם מן התובע…השאלה העומדת לפני השופט היא אם הביא השיהוי לידי שינוי במצבו של הנתבע או אם מכל סיבה אחרת לא יהא זה מן הצדק, לאחר שעברה התקופה, לחייב את הנתבע בכיבוד זכויות התובע. 'בית משפט של "יושר" תמיד סירב להיענות לתביעות שהעלו חלודה כשהתובע ישן על זכותו והשלים עם מצבו תקופה ממושכת…". (חיים כהן, המשפט (1996) עמ' 105).
7. הבאת המקורות לעיל מניחה את התשתית לדחיית תביעה מכוח הדוקטרינה של שיהוי. מטעם זה "בית המשפט של "יושר" מופעל רק בפעולות המצפון, תום הלב והזריזות הסבירה ובהעדר אחד מאלה בית המשפט יושב לו ואינו עושה כלום" (חיים כהן שם).
8. התובעת העלתה טענות עובדתיות הנשללות על ידי הנתבע ולא תמכה טענותיה ולו בראיה אחת מדוע חתם הנתבע על תצהירו 11 שנים מאוחר יותר מהמועד שלכאורה "… ויתר על זכויותיו בנכס". היה על התובעת להסביר מה טעם נחתם באותו מועד. משלא עשתה כן דומני שגילתה שאין לה הסבר ממשי שונה מהסברו של הנתבע עצמו – הרצון (אולי המשותף) להציל את הנכס מגורמים עבריניים (ע"א 7456/11 מוריס ברנוי ואח' נ' מליחי אמנון ואח' (11/4/2013)).
9. איני מקבל את הסברה של התובעת שלא דאגה לביצוע הרישום הן כשלעצמו משום סברה שהרישום אוטומטי בבחינת "…עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר" (קהלת פרק י' פסוק כ') והן לאור גרסתה המשתנה כפי שעלתה בחקירתה הנגדית.
התובעת הייתה רשומה כבעלים של מחצית דירה. משכך הדעת סוברת שהייתה לה ידיעה שלצורך ביצוע פעולות רישומיות בדירה יש לדווח על כך לרשויות. לא אטעה אם אסבור שידיעה זו שהצהרה בעל פה של פלוני אינה מייצרת רישום במאגרים או ברשויות השונות היא מושכלות יסוד של כל אדם, מקל וחומר התובעת שלפני.
אלא שבטענה זו כשל לוגי מובנה. תצהיר הנתבע נחתם 11 שנים לאחר שהצהיר בפועל על ויתורו על זכויותיו, לכאורה. אם כך הוא על איזה מסמך סמכה התובעת שדי בו כדי לבצע את הרישום בתקופה שבין שנת 2000 לשנת 2011? טענה זו לרישום "אוטומטי" אינה ראויה לשון המעטה, חבל שהועלתה והיא נדחית.
מבלי לגרוע באמור, גם אם אקבל הסבר זה, הגם שדחיתיו ורק לשם ביסוס התובנה ראוי להדגיש שהתובעת העלתה בעדותה הסבר אחר: במענה לשאלה מדוע לא העבירה את הדירה על שמה משך 13 שנים מאז החתימה על התצהיר השיבה "ת. כי יש חובות, אתה יודע מי זה יגאל אפללו? יש חובות מותק שלי (כך במקור) שאם הוא לא יסיים אותם יש את אלי חסין בתוך הבית" (פרוטוקול עמ'13).
ובהמשך:
"ש. אבל את בכתב התביעה שלך בסעיף 6 אומרת שאת לא יודעת אם הזכויות הועברו או לא, את אמרת בכתב התביעה מחוסר ידע משפטי חשבת הזכויות עברו, עכשיו את אומרת שלא עברו בגלל החובות.
ת. אני אומרת כזה דבר, שיחליט כבוד השופט, החקירה שלך הכל טוב ויפה, יודעים במי מדובר, עורך הדין שלי יודע במי מדובר, ניסינו את כל הדרכים.
ש. בית המשפט: השאלה פשוטה, בסעיף 6 כתבת שהיית בטוחה שהזכויות עברו
אלייך, עכשיו אמרת שלא יכולת להעביר את הזכויות בגלל חובות, מה נכון?
ת. נכון, לא יכולתי להעביר. כל עוד יש חובות הבית שייך לחברת שלדג. הייתי
בהוצאה לפועל.
ש. ומה השתנה עכשיו? עדיין יש לו חובות, לא? הרי החובות לא נמחקו. מה השתנה הלילה הזה שפנית לבית המשפט?
ת. כדי שיישאר לי בית, בגלל זה אני רוצה שהוא ייצא לי מהבית, אני לא מאמינה באדם הזה, מה לא בסדר? לא רק זה, רוצה להעביר על הילד שלו את הבית, למה? למה הילד שלו מסוכסך איתו היום ולא מדבר איתו, יש לו תשובה? למה? רוצה להעביר לו את הבית ז"א להוציא אותי מהבית. " (פרוטוקול עמ' 4 ).
הדברים מדברים בעד עצמם. אם בכך לא די טענה התובעת בסעיף 18 לסיכומיה: "אולם ברגע שזיהה "סכנה מוחשית" שכן לא יוכל לפרוע את חובותיו שהצטברו ממעלליו אשר לפרטיהם יידרשו ימי דיון נוספים, עט כטרף המוצא שלל רב בחלקו לשיטתו" (מה שלא הובא בכתב התביעה). יתמה הקורא, הרי טענתה של התובעת שכל אותן שנים היו לנתבע חובות שמנעו ממנה, לכאורה, להעביר הנכס על שמה אז מה השתנה לעת הזו כפי שנשאלה בחקירתה הנגדית ותשובתה המובאת לעיל אינה תשובה שיש בה לתרום לביסוס תביעתה.
10. יודגש: אין לפני הסבר מניח את הדעת מדוע נחתם התצהיר לאחר 11 שנים מהמועד עליו מצהירים הצדדים. רב הנסתר על הגלוי והצדדים ידעו היטב מה טעם הגיעו להכנת התצהירים בשנת 2011, אך מידע זה לא הובא בפני בית המשפט. אין הסבר של התובעת מדוע דווקא אז נחתמו התצהירים.
11. אם בכך לא די לא ברור לוּ כך הדבר והנתבע אכן ויתר על זכויותיו והיה נכון לתת את תצהירו מה טעם באותו מועד בשנת 2011 לא נחתמו תצהירי ההעברה בפועל. אין ספק ולא יכול לקום כזה שבמעמד החתימה על התצהיר כ- 11 שנים טרם הגשת התביעה ידעה התובעת שיש צורך ברישום שיבטא העברת זכויות הנתבע בנכס על שמה. התובעת נשאלה והשיבה:
"ש. אם העניין עם עו"ד דראבי לא צלח בשנת 2011, למה ראית צורך להמתין עד שנת 2021? למה לא פנית לפני כן?
ת. כי יש לי דברים אחרים, יש לי ילד לטפל בו בצורה טובה שיהיה לו את הבית שלו, את המקום, בית ספר, צבא, הילד שלי היה חשוב יותר מאשר הדבר הזה כרגע." (פרוטוקול עמ' 5).
אף זו טענה מפתיעה. על פי עדתה של התובעת שבשנת 2000 היה הבן בן 8 מביא למסקנה שבשנת 2011 היה כבן 19 שנים ובזהירות יאמר שהוא לא היה זקוק 'לטיפול' אינטנסיבי של התובעת באופן שלא אפשר לה לטפל בהעברת הזכויות של הנתבע בנכס על שמה. וכשהיה בן 22, 23, 24 וכך הלאה עד להגשת התביעה כ-11 שנים לאחר החתימה על התצהיר מדוע לא נקטה כל פעולה?
12. הסבריה של התובעת שאינם מהווים הסברים בעיני לשיהוי שבהגשת התביעה מתיישבים יותר עם גרסתו של הנתבע שטען כזכור שתצהירו נועד כדי להגן על חלקו של הנתבע מפני גורמים עברייניים על מנת להעבירו בעתיד לבן. אין כמובן באמור כדי להביע דעה על עצם מתן תצהיר שקרי לצורך העלמת זכויות מפני צדדים שלישיים כלשהם. הנתבע העיד:
"אני אמרתי לעו"ד שאני חותם שאני אעביר את הזכויות בתנאי שהזכויות שלי בחלק שלי יעברו על שם הילד שלי, זה כל הזמן הויכוח שהיה גם עם עורכת הדין, היא אמרה לי הבן שלך יפסיד זכויות, יפסיד זה, אמרתי לה החלק שלי עובר לילד." פרוטוקול עמ' 6).
יודגש שהעדפת גרסתו של הנתבע על פני גרסתה של התובעת לצורך בעריכת התצהיר אין בה מתן גושפנקא לעצם המעשה. יחד עם זאת, מהמארג הנסיבתי מצטיירת תמונה שהתובעת ידעה מדוע נחתם התצהיר, שהרי אף היא חתמה על תצהיר ולפני חתימת הנתבע על תצהירו כך שטענתה בסעיף 19 א לסיכומיה מעלה תהייה. (ראו בהקשר זה: עמ"ש (ת"א) 11971-06-14 פלוני נ' אלמונית (24/09/2015) פסקה 17 לפסק הדין).
13. כאמור עורכי הדין שערכו את התצהירים לא העידו. עדותם הייתה חיונית. עדותה של עו"ד דראבי נדרשה גם לאור עדותה של התובעת ש "… ניסיתי ליצור איתו קשר, הוא חתם על זה יפה ויום אחד בבוקר אמר לי אין שום בעיה, הבית יעבור אליך. דראבי יעל ניסתה בכל הדרכים, אמרה לי הוא מנתק טלפונים, מקלל, מדבר לא יפה, לא מעוניין לדבר, זה ניסיון למרוח עוד עו"ד. (פרוטוקול עמ' 3). ראו לעניין זה גם האמור בסעיף 22 לסיכומי התובעת.
גם אי העדתו של עו"ד ג'ורג' שעדותו בעלת חשיבות רבה להאיר את הנסיבות לעריכת תצהיר הנתבע בשנת 2011 פועלת כנגד התובעת. הנטל לזימונו היה עליה מכוח היותה התובעת (עמ"ש (חי) 25995-04-19 ו.ע. נ' ו.ח. (18/9/2020)).
נקבע "… יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית כאילו הייתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד…" (ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) (להלן: קדמי) בעמ' 1391).
עוד נקבע ב-ע"א 240/77 "… על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו עמד בית משפט נכבד זה בע"פ 112/52… ובע"א 373/54…" (קדמי עמ' 1393).
בעניין אי הבאת עד לעדות נשוב ונזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד … אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו.."(ראו: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד (1) 239 8/1/1990)).
עוד נפסק לעניין אי הבאת עד ש "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" " (ראו: ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 59 (14/11/1990)).
14. הנה כי כן לפני שתי גרסאות סותרות וכפי שקבעתי לעיל רב הנסתר על הגלוי בעניין זה. האחת, של התובעת בכתב תביעתה שחשבה שהרישום הוא אוטומטי ודי בהצהרתו, לכאורה, של הנתבע בשנת 2000 כדי להעביר את זכויותיו על שמה (ס' 3 לכתב התביעה) גרסה שהוחלפה לאי ביצוע ההעברה בשל לקיומם של חובותשהתפתחה לרצונה שיהא לה בית והיא מבקשת ל'הוציא' את הנתבע מהבית . מנגד, יש את טענת הנתבע הטוען שתצהירו נחתם בכדי להגן על התובעת ובנו מפני מי גורמים עבריינים אליהם היה מחובר באותה עת. אין כל הסבר לעיתוי של החתימה על התצהירים בשנת 2011.
שיקול הדעת השיפוטי בפתרון בעיות שעה שהכלים העומדים לרשות בית המשפט דלים מצריכים פניה "…לשכל הישר, לניסיון החיים ולחוש המומחיות של המשפטן" (בג"צ 246/81 אגודת דרך ארץ ואח' נ' רשות השידור פ"ד לה(4)1 (1981).
שיקול דעת שיפוטי הוא אותו שיקול דעתו של בית המשפט "…על בסיס הידע המשפטי, ניסיון הידע המשפטי, ניסיון החיים השיפוטי והשכל הישר…" (ע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל (1994) סעיף 4 לפסק הדין).
15. בסיכומיה ביקשה התובעת לערער על אמינותו של הנתבע (סעיפים 19-18 לסיכומים). ההתפתחות בהסבריו לא נעלמה מעיני. ער אני להתפתחות בהסבריו של הנתבע לעניין חתימתו על התצהיר: תחילה טען שהחתימה נועדה על מנת להתחמק מגורמים עברייניים; אחר כך שטען שחתם על תצהירו על מנת להעביר זכויותיו בדירה לבן; בהמשך טען שהחתימה על תצהירו נעשתה כדי להגן על התובעת והבן שלא ייפגעו בעטיו. בחינה מדוקדקת של מהות התשובות על אף השוני הנחזה אינה מותירה רושם של סטייה מהותית מאותו קו. הדברים מתחזקים מקל וחומר לאור גרסתה של הנתבעת (עליה רובץ הנטל להוכיח גרסתה) שכזכור לא הבהירה ולא הסבירה מדוע נחתם תצהיר הנתבע 11 שנים לאחר אותה הבטחה בעל פה, לכאורה, שהביאה אותה למחשבה שהרישום ישונה ב'אופן אוטומטי', מדוע לא נחתמו תצהירי העברה/קבלה של זכויות הנתבע אליה בשנת 2011 חלף התצהירים שנחתמו באותו מועד, מדוע השתהתה כ-11 שנים מהחתימה על התצהירים ועד להגשת התביעה, כל אלו לצד השיהוי הניכר מביאים לכדי דחיית גרסתה.
משהובאו הדברים לעיל לעניין דרך פעולה נדרש כאשר דלות הכלים המובאים לפני על ידי בעלי הדין ומשעה שמסתמן ששני הצדדים יודעים את שאינם רוצים לחשוף ככל הנראה, בנסיבות של הראיות והעדויות שכן הובאו לפני אך לא פחות מתוך העדויות שלא הובאו לפני (עדות עורכי הדין דראבי וג'ורג') עדיפה עלי גרסתו של הנתבע על פני זו של התובעת לעניין החתימה על התצהירים.
16. איני מקבל את טענת התובעת בסעיף 24 לסיכומיה שתצהיר הנתבע מהווה תצהיר העברה אגב גירושין כנדרש על פי כל דין. איני מקבל הטענה שאותו תצהיר מהווה תחליף ראוי ונכון התומך בטענתה שניתן להצהיר על בסיס תצהיר הנתבע שזכויותיו הועברו אליה אגב גירושין בהעדרו של הסכם כלשהו, תצהירי העברה וקבלה שלה ושל הנתבע להעברת זכויותיו בדירה (תמ"ש (קריות) 52268-09-20 פלוני נ' פלוני ופלונית (14/8/2023) ס' 57 לפסק הדין והפסיקה המובאת שם).
17. בטרם נעילה מצאתי להעיר משקבעתי את האמור איני נדרש ואיני נצרך לבדוק את השאלה שהעלה הנתבע בסעיף 12 לסיכומיו האם מדובר ב"מתנה" או ב"התחייבות לתת מתנה".
אחרית דבר:
18. לאור האמור לעיל, לאחר שבחנתי את גרסת התובעת, תביעתה לפסק דין הצהרתי שהיא בעלת מלוא הזכויות בנכס המתבססת על אותו תצהיר הנתבע משנת 2011– נדחית.
19. לאור התוצאה אליה הגעתי התובעת תשלם לנתבע הוצאות מופחתות בסך 10,000 ₪.
20. מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת כל פרט מזהה.
21. תואיל המזכירות לשלוח לצדדים ולסגור התיק.
ניתן היום, ג' אלול תשפ"ג, 20 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
