בפני
כבוד השופטת בכירה שושנה ברגר
בעניין:
התובע:
עיזבון המנוחה XXX ז”ל ת”ז XXX
XXX ת.ז. XXX
ע”י ב”כ עוה”ד ד”ר רן מובשוביץ
ו/או עו”ד רוית טוב-לי
נגד
הנתבעים:
1. XXX ת”ז XXX
2. XXX ת”ז XXX
3. XXX ת”ז XXX
4. XXX ת”ז XXX
5. XXX ת”ז XXX
6. XXX ת”ז XXX
ע”י ב”כ עו”ד עמית אלזם ואח’
7. XXX ת.ז. XXX
8. יד שרה
9. בית יולס בע”מ
10. האגודה למען החייל
11. XXX ת”ז XXX
12. האפוט’ הכללי – חיפה
פסק דין
בפניי תובענה לביטול צו קיום צוואה.
רקע רלבנטי בקצרה:
המנוחה, הגב’ XXX ז”ל (להלן: “המנוחה”) הייתה ידועתו בציבור של מר XXX (להלן: “המנוח”), במשך כ-40 שנה ועד לפטירתו ביום 29.9.18.
למנוחה לא היו ילדים. למנוח היו 3 ילדים מנישואיו לאשתו שהלכה לעולמה: XXX (להלן: “פלוני”), XXX (להלן: “אלמונית”) וXXX (להלן: “אלמוני”).
המנוחה נפטרה ביום 22.2.19.
ביום 25.8.19 ניתן על ידי צו קיום לצוואת המנוחה מיום 19.9.17 (להלן: “הצוואה” או “צוואת המנוחה”). הצוואה נערכה על ידי עו”ד כ’ (להלן: “עו”ד כ'”). אשתו של עו”ד כ’, הגב’ כ’ (להלן: “הגב’ כ'”) מונתה בצוואה לשמש כמנהלת עיזבון. הזוכים על פי הצוואה הינם:
פלוני.
פלונית (להלן: “פלונית”)- גרושתו של פלוני ואם 3 בנותיו.
ע’- בתם של פלוני ופלונית.
א’- בתם של פלוני ופלונית.
ד’- בתם של פלוני ופלונית.
ח’- חברה קרובה של המנוחה.
י’- בנה של אלמונית.
יד שרה.
בית יולס בע”מ.
האגודה למען החייל.
יצוין כי צו קיום הצוואה ניתן על ידי לאחר הליכים שהתקיימו בעניין במסגרת ת”ע 52010-05-19 והתיקים הקשורים) לפי הפירוט כדלקמן:
ביום 17.3.19 הוגשה בקשה לקיום צוואת המנוחה.
ביום 17.3.19 הוגשה בקשה למינוי מנהלת עיזבון, על ידי הגב’ כ’.
ביום 5.5.19 הגיש אלמוני התנגדות לקיום הצוואה.
ביום 7.5.19 ניתנה החלטת כב’ הרשמת אולגה גורדון לפיה היא מעבירה את התיק לבית משפט זה (לאור הוראת סעיף 67 (א) (1) לחוק הירושה תשכ”ה-1965 (להלן: “חוק הירושה”).
ביום 3.6.19 הגיש אלמוני בקשה למתן צו לגילוי צוואותיה הקודמות של המנוחה. בו ביום הגיש אלמוני בקשה למתן ארכה לצורך הגשת כתב התנגדות מתוקן. בהחלטתי מיום 6.8.19 הוריתי לעו”ד כ’ להמציא לידי אלמוני העתק מכל צוואה קודמת של המנוחה המצויה בידו. עוד נקבע כי כתב התנגדות מתוקן יוגש 30 יום לאחר מכן.
ביום 6.8.19 הגיש עו”ד קראוס (ב”כ הנתבעים 1-6) בקשה למינוי מנהל עיזבון זמני, במסגרתה צוין כי הגב’ כ’ אינה מעוניינת עוד לשמש כמנהלת עיזבון (סעיף 11 לבקשה).
ביום 18.8.19 הגיש אלמוני הודעה במסגרתה הודיע כי נוכח העובדה שהומצאה לידיו צוואה הנחזית להיות צוואת המנוחה מיום 28.7.15, הרי שהוא מודיע כי אין בכוונתו להגיש את ההתנגדות לצוואת המנוחה.
ביום 22.8.19 ניתן על ידי פסק דין, לפיו נוכח הודעת אלמוני מיום 18.8.19, הוריתי על מחיקת ההתנגדות ללא צו להוצאות. הבקשה לצו קיום צוואת המנוחה התקבלה. כן מיניתי את עו”ד קראוס כמנהל עיזבון לתקופה בת שנתיים. כאמור, ביום 25.8.19 נחתם צו קיום הצוואה.
סקירה דיונית של ההליך דנן:
ביום 23.2.20 הגיש אלמוני בקשה לביטול צו קיום צוואה. ביום 27.5.20 הגישו הנתבעים 1-6 תגובתם לבקשה. ביום 14.6.20 הגיש ב”כ היועמ”ש תגובתו לפיה אין בכוונתו להתערב בהליך. אלמונית לא לקחה חלק מההליך (כנסקר לעיל, היא איננה זוכה על פי הצוואה).
ביום 9.12.20 התקיים דיון, בסיומו הופנו הצדדים להליך גישור. למרבה הצער, בהיעדר נכונות להליך גישורי, ההליך המשפטי המשיך (ראו החלטתי מיום 18.2.21). דיון נוסף התקיים ביום 19.10.21.
עדויות ראשיות של הצדדים הוגשו בתצהירים: אלמוני הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו ביום 12.5.21 (ת/4), והנתבעים 1-6 הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמם ביום 15.7.21 (תצהירה של פלונית- נ/2).
ישיבות ההוכחות התקיימו במועדים כדלקמן:
בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 3.1.22- נחקרו עו”ד כ’, הגב’ כ’, ואלמוני.
בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 7.2.22- נחקרו פלוני ופלונית.
בסיום הישיבה נקצבו מועדים להגשת סיכומים בכתב. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
דיון והכרעה:
שתי הערות כלליות ומקדימות-
כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.
טענות הצדדים ישולבו, במידת הצורך, במסגרת פסק הדין.
ביטול צו קיום צוואה- הדין:
כידוע, סעיף 72 (א) לחוק הירושה שכותרתו: “תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום” קובע כדלקמן: “נתן רשם לעניני ירושה או בית משפט צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו…”.
כב’ השופט סארי ג’יוסי מבית המשפט המחוזי בחיפה עמד על המבחנים שהסעיף הנ”ל מציב בעמ”ש (חי’) 39186-10-13 נ.ח. נ’ א.ס.ח. [פורסם בנבו] (27.4.14) באומרו (בפסקאות 15-18):
“15. סעיף זה מאפשר לבית המשפט לסטות מכלל סופיות הדיון, אם כי מותיר לכך פתח צר ביותר, ועל כך אומר בית המשפט העליון בע”א 601/88 עזבון רודה ז”ל ואח’ נ’ שרייבר פ”ד מז(2), 441, 459 (1993):
“אכן מלשון הסיפא של סעיף 72(א) עולה, כי בית המשפט אינו חייב לדחות בקשה המוגשת לפי סעיף זה אף אם הוגשה שלא בהזדמנות סבירה הראשונה, ונתון לו שיקול דעת בכגון דא. יחד עם זאת, ראוי כי ההזקקות לבקשות המוגשות באיחור לא תיעשה על דרך השיגרה, כי הדבר ייעשה על יסוד שיקולים ענייניים ומבוססים (ראה ג’ טדסקי, “היורש הנחזה” עיוני משפט יג’ (תשמ”ח-מט) 9, 15), אשר יביאו בחשבון את חומרת הפגיעה בכל אחד מהצדדים עקב שינוי הצו המקורי (או אי שינויו) ואת הקושי אשר עלולה ההשתהות בהגשת הבקשה לתיקון לגרום בבירור זכויות הצדדים…”.
16. באשר לאמות המידה להפעלת סמכותו של בית המשפט לתקן או לבטל צו ירושה נאמר כי בגדרי אלה על בית המשפט להביא במסגרת שיקוליו את מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה או הטענה החדשה שלא הונחה קודם בפני בית המשפט או הרשם משניתן צו הירושה וצו הקיום.
כמו כן, על בית המשפט לשקול ולבחון הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה ואת מידת הסבירות של הסבריו אלה כשם שעליו גם לבחון האם בעטיו של אותו איחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן (ע”א 516/80 לשינסקי נ’ הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי, פד”י לו(4) 337 (1982).
בע”א 4440/91 טורנר נ’ טורנר פ”ד מז(2), 436 (1993), ובהתייחס לשאלה מתי יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, שב בית המשפט העליון להלכת לשינסקי הנ”ל בקובעו כך:
“התשובה לשאלה, מתי יפעיל בית המשפט את שיקול הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה. אולם כעיקרון ניתן לומר, כי על בית המשפט לתת דעתו, בין היתר, למהותה, לטיבה ולמשקלה הלכאורי של העובדה או של הטענה החדשה, וכן לגורמים עליהם עמד השופט בך בע”א 516/80 לשינסקי נ’ הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי [פורסם בנבו] [1]. בעמוד 346 (שהתייחס אמנם לנוסחו הקודם של הסעיף), דהיינו:
א. מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני בית המשפט.
ב. מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות של הסבר זה.
ג. האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו”.
17. …
בית המשפט קמא מציין בפסק דינו כי בבואנו ליישם את הוראת סעיף 72 לחוק יש לשקול גם שני שיקולים נוספים, קשורים ורלבנטים והם אלה:
א. מה טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה שמצדיקה לטענת המבקשים את ביטול צו הירושה?
ב. האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון בהבאת חומר ראיות לפני בית המשפט לביסוס טענותיו, כמתחייב על פי הלכת לשינסקי?
18. סבורני כי יישום הוראת סעיף 72 ייעשה לרוב בשני שלבים; הראשון, בחינת טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה. רק אם בכוחה של עובדה לכאורית זו, אילו הייתה מובאת לפני בית משפט או הרשם לענייני ירושה קודם למתן הצו, כדי לגרום בהכרח למתן צו שונה, כי אז יבחן בית המשפט קיום שאר הדרישות. הדבר משול לקיומה של עילה לכאורה, שבהעדרה יש להורות על סילוקה של תובענה על הסף. בתנאי זה עמדה בקשת הביטול דנן. מכאן ואילך וכפי שציינתי בפרקים קודמים יש לבחון את שאר התנאים וביניהם האם יש לקבל את אותה טענה או עובדה שלא הובאה קודם כנכונה. במקרה דנן יש לברר את אמיתות הצוואה. עד לנקודה זו הרי שאין חולק כי נטל הבאת הראיה מוטל על מבקש הביטול”.
מן הדין אל הנדון:
על פי ההלכה, כנסקר לעיל, עלי ליישם את הוראת סעיף 72 לחוק הירושה ב-2 שלבים כדלקמן:
בחינת טיבה, מהותה ומשקלה הלכאורי של העובדה החדשה-
לטענת אלמוני, העובדות החדשות שלא היו בפניו בזמן מתן צו קיום הצוואה הינן כדלקמן (ראו: סעיף 108 לסיכומי אלמוני): “בענייננו, חזקה שבית המשפט הנכבד לא היה נותן מלכתחילה את צו קיום הצוואה, אילו בזמן אמת היה מודע לעובדות הבאות, וקל וחומר לכולן גם יחד: בשורה של 9 הקלטות שהוקלטו על פני שנה וחצי מספרת המנוחה ביוזמתה, שערכה צוואה פשוטה ושוויונית לטובת שלושת ילדיה; שבאותן הקלטות מספרת המנוחה שהצוואות שערך לה עו”ד כ’ כלל אינן בשליטתה, עובדה שאושרה על ידו; שעורך הצוואה והעד לה הוא עורך דינו של אחד הזוכים לה; שעורך הצוואה והעד לה הוא בעלה של מנה”ע שמונתה בצוואה, והייתה עדה לה, אשר כיהנה 24 שנים בהנהלת אחד מהזוכים, ואמה מתגוררת אצלו; שאין בנמצא כל טיוטה, תרשומת, או אישור רפואי ממהלך עריכת הצוואה, שהתרחש כאשר המנוחה בת ה-91 הייתה מרותקת למיטתה ונעזרת במכשיר שמיעה; שבסמיכות למועד עריכת הצוואה קבעה פסיכיאטרית מטעם ביהמ”ש שלמנוחה יש יכולת חלקית לקבלת החלטות, והדובדבן הרקוב שעל הקצפת- שעורך הצוואה קשר קשר לשיבוש הליכי משפט עם מי שיחד עם גרושתו ובנותיו זוכה מכוחה בעיקר העיזבון”.
סבורני כי בתנאי זה עמדה בקשת הביטול דנן.
דומני כי במקרה דנן מתקיים התנאי של עילה לכאורה, שכן בית משפט זה לא היה מורה על סילוקה של התובענה על הסף, מבלי לבררה ומבלי ליתן לאלמוני את יומו בבית המשפט.
בחינת שאר התנאים על פי הלכת שלונסקי:
מידת האיחור בהגשת הבקשה- מידת האיחור אינה גדולה, שכן ביום 25.8.19 ניתן צו קיום הצוואה. ביום 23.2.20 הגיש אלמוני את הבקשה לביטול צו קיום הצוואה בה עסקינן. בין שני המועדים מפרידים כ- 6 חודשים, קרי מדובר בפרק זמן שאינו קצר, אם כי ניתן לומר שמידת האיחור אינה גדולה (באופן יחסי).
מהו הסברו של המבקש לאיחור וסבירותו של ההסבר- הסברו של אלמוני הובא בסעיף 113 לסיכומיו:
לעניין זה טענו הנתבעים 1-6 בסעיף 55 לסיכומיהם כי:
גם אני סבורה כי ההסבר שניתן על ידי אלמוני אינו מניח את הדעת. אלמוני הפנה לנספח 41 לתצהירו מיום 12.5.21- אישור אשפוזו בביה”ח XXX מיום 23.12.19 ועד ליום 30.12.19. על פי האישור, אלמוני אמור היה להגיע שוב לאשפוז ביום 1.1.20, אולם לא צורף אישור נוסף המעיד על משך אשפוז זה. מהאישור עולה כי מיום מתן צו קיום הצוואה (25.8.19) עד למועד האשפוז (23.12.19) חלפו 4 חודשים.
מכאן אני קובעת כי הסבירות של ההסבר הינה נמוכה.
האם השיהוי יצר קושי בבירור עובדות המקרה- אכן, כנטען על ידי אלמוני (סעיף 116 לסיכומיו), הנתבעים לא טענו זאת. מכאן שהשיהוי לא יצר קושי בבירור עובדות המקרה.
האם יש לקבל את אותה טענה או עובדה שלא הובאה קודם כנכונה- לאחר בחינת מכלול הראיות שבתיק, נחה דעתי כי אין מקום לקבל את הטענות שלא הובאו קודם כנכונות. ואבאר דבריי.
ייאמר כבר עתה כי שוכנעתי שלפנינו צוואת אמת, אשר נערכה בהתאם לרצון המנוחה. ובמה דברים אמורים?
נסיבות עריכת הצוואה: כאמור, הצוואה נערכה על ידי עו”ד כ’, אשר הכיר את המנוחה מעל ל-36 שנים, והיה ביניהם קשר קרוב. עו”ד כ’ העיד בדיון מיום 3.1.22 לעניין זה (בעמ’ 2 בשורות 15-34):
“ש: כן. עו”ד עמית אלזם, אני ביקשתי לזמן אותך לעדות היום בעניין המנוחה XXX זכרונה לברכה. אני מבין שאתה ערכת את צוואת המנוחה מיום 19/09/2017
ת: אני ערכתי הרבה צוואות של המנוחה, בין היתר אותה צוואה של 2017
ש: הבנתי. ואני מבין שגם ערכת לה צוואה קודמת משנת 2015
ת: ערכתי לה צוואות החל משנת 2004. אני מעריך בין 6-7 צוואות במהלך כל השנים האלה, כולל הצוואה שאתה אמרת עכשיו גם
ש: הבנתי. אז בוא תספר לנו בבקשה, איך הכרת את המנוחה?
ת: אני מכיר את המנוחה כבר מעל ל-36 שנה, לפני שהתחתנתי עם אשתי. היא ידידה מאוד קרובה של המשפחה של אשתי. היא התחילה להיות לקוחה שלי ב-2003 או 2004, לקוחה וידידת משפחה קרובה, גם לענייני ייעוץ רגילים וגם בנושא הזה של הצוואות. נפגשים גם באירועים חברתיים, הרבה. נגיד כשהיא הייתה בבר המצווה של הבן שלי, שהיו 10 אנשים. זה הכול, עו”ד שלה כל הזמן, עו”ד נאמן לחלוטין לה
ש: הבנתי. את בעלה המנוח גם הכרת?
ת: הרבה פחות
ש: הרבה פחות?
ת: כן. זה טיפוס אחר
ש: טיפוס אחר. אבל הקשר בין המנוחה לבינך היה קשר יותר קרוב?
ת: ללא ספק בכלל
ש: ללא ספק. תאמר לי בבקשה, מה ידעת על מערכת היחסים בין המנוחה לבין ילדיו של בעלה המנוח?
ת: אני אנסה להיות עדין – הרבה. כלומר, היא הייתה לקוחה שלא רק שהלקוחה מכתיבה או משהו, היא הייתה מספרת, אנחנו מתייעצים, מספרת על מערכות היחסים גם עם הבת, גם עם בני הזוג – פלוני ואשתו, גם עם הבת אלמונית וגם עם אלמוני. מה שאני יכול, אני מספר לך”.
על נסיבות עריכת הצוואה, העיד בפניי עו”ד כ’ בדיון מיום 3.1.22, כדבריו (בעמ’ 4 בשורות 1-39 ובעמ’ 5 בשורות 1-19):
“ש: אז בוא תספר לנו, מאחר ואנחנו עוסקים כאן בצוואה האחרונה של המנוחה משנת 2017, בוא תאמר לנו בבקשה איך הצוואה הזאת נולדה, איך היא נערכה, כל מה שאתה יודע
ת: מה שאני זוכר. אנחנו היינו מכירים אותה המון, גם גב’ כ’ אשתי וגם אני. היה איזשהו כלל בינינו, שאם היא הייתה צריכה אותי היא הייתה מתקשרת, אני לא הסכמתי לקבל אף אחת אחרת. עכשיו, בתור תפקיד שלי, אני גם קונסול של XXX, והייתי אמור לאשר
ש: תמשיך
ת: אה, הייתי אמור לאשר את אישורי החיים שלה כל שנה. אז באיזשהו שלב היא צלצלה ואמרה לי שהיא רוצה לדבר איתי. היא הייתה בבית, הלכתי אליה אני בלי גב’ כ’. אני הייתי אצלה, בהתחלה קשקושים רגילים וכו’, לאחר מכן היא אמרה שהיא עשתה חשבונות בראש ויש לה הרגשה שהיא, בין הנכדות שלה בצוואה של 2015, היא נתנה משהו וזה לא פייר ואז היא רוצה לתקן את זה, תיקון קל. אמרתי לה שאין בעיה, בסדר. הלכתי למשרד, הכנתי את זה ואז דיברתי איתה, תיאמתי איתה, כיוון שכל הצוואות עד אז נחתמו על ידי ועל ידי המזכירה במשרד. הפעם זה היה לבוא אליה הביתה ואז זה קלאסי, קפצה אשתי כיוון שהיא מכירה אותה היטב-היטב, קפצנו אליה לביקור, קשקשנו, קשקשנו, קשקשנו, בסוף היא חתמה לאחר כל מה שהיה. עוד משהו אתה רוצה לשמוע או להגיד?
ש: כשאתה אומר שינוי בנכדות שלה, הכוונה לילדים של פלוני ופלונית?
ת: נכון, נכון, סליחה. כן, פשוט הן נשמעות כמו נכדות אבל לא, הכוונה לבנות
ש: היא התייחסה אליהן
ת: היא התייחסה אליהן כמו נכדות, היא התייחסה אליהן “סופר”. אני אומר שוב, למשפחה הזאת היא התייחסה “סופר”, את זה אני חייב להגיד
ש: הבנתי. וכשצוואת 2017 נחתמה, מי נכח במעמד החתימה?
ת: גב’ כ’ ואני
ש: היה עוד מישהו נוסף בבית?
ת: היו המטפלות שהיו נמצאות בבית, אני לא זוכר אם זו הייתה אחת או שתיים. היא לא שמעה טוב אז אחת שמה לה את המכשיר. הרגע שהיא שומעת היה חלומי, אבל אחת שמה לה, מישהי מהמטפלות אני לא יודע בדיוק, שמה לה את מכשיר השמיעה. אני לא יודע אם היו שתי מטפלות או מטפלת אחת, אני לא זוכר. חוץ מזה אף אחד לא היה
ש: אף אחד?
ת: אף אחד. עכשיו, שוב, מרוב ביקורים יכול להיות מצב שאני קצת טועה. לא טועה, אלא באחד הביקורים, או שזה היה מצב כזה, שיצאנו ראינו את פלוני שבא מקניות, אבל אני לא זוכר אם זה הביקור הזה או שזה היה ביקור אחרי זה. היו עוד שני ביקורים נוספים אחרי זה, אני לא בטוח, אני לא זוכר
ש: הבנתי. השאלה שלי היא, עוד פעם, רק בשעת חתימת הצוואה
ת: בשעת חתימת הצוואה זו גב’ כ’, החדר סגור
ש: אף אחד לא נמצא?
ת: חדר סגור
ש: תודה. איך התרשמת מהמנוחה בזמן שהיא חתמה על הצוואה שלה משנת 2017 ובכלל?
ת: טוב, זה גם אפילו אלמוני אמר, כולם אמרו את זה, היא צלולה ברמות. אנחנו נכנסנו, ברור מאליו שכשאנחנו נכנסים אנחנו מדברים, ודיברנו הרבה אני חייב להגיד. היא הייתה קוראת עיתון דרך אגב, סגרה את העיתון, דיברנו משהו על מה שהיה, מה שקרה, ולאחר מכן היא התחילה בחקירות שלה על הילדים שלי. הרי היא מכירה אותם מגיל אפס ובדיוק נולד לי גם איזה נכד, אז היא התחילה על הנכד ועל שני הילדים שלי בחוץ לארץ, אז דיברנו הרבה מאוד על זה. צלולה ברמה, פשוט אין
ש: ובאילו שפות דיברת עם המנוחה?
ת: עם המנוחה דיברתי בעברית. היא מדי פעם השחילה מילה באנגלית, אבל בניגוד למשל לבעלה שלא, כאילו הוא היה בן זוגה שממש לא היה קשר, וגם כשהיה אז היה באנגלית, איתה זה היה בעברית
ש: איתה זה היה בעברית
ת: בעברית
ש: ולא היה לך ספק בנוגע לצלילותה, כשירותה, עצמאותה?
ת: ממש לא”.
התרשמתי מאמינותו של עו”ד כ’ במהלך עדותו בפניי. שוכנעתי מעדותו של עו”ד כ’ כי נסיבות החתימה על הצוואה היו כפי שתיאר בעדותו.
התרשמתי כי עו”ד כ’ היה מכר קרוב של המנוחה, היא הכירה אותו שנים רבות וסמכה עליו. כן התרשמתי מנאמנותו של עו”ד כ’ למנוחה, כעו”ד וכאדם.
נסיבות עריכת הצוואה כפי שפורטו על ידי עו”ד כ’ קיבלו חיזוק גם בעדותה של גב’ כ’ בדיון מיום 3.1.22. גב’ כ’ הכירה את המנוחה מילדותה, והן היו בקשר טוב וקרוב, כדבריה (בעמ’ 39 בשורות 12-32):
“ש: כן. ואמרת כאן שהכרת את המנוחה עוד מלידתך
ת: לא מלידתי, אבל בשלבים מאוד מוקדמים כן
ש: היא יילדה אותך
ת: היא הייתה ידידה מאוד טובה של המשפחה, בוא נגדיר את זה כך
ש: ואיזה קשר נוצר ביניכם לבין המנוחה לאורך השנים?
ת: תראה, אם מסתכלים על שנים אנחנו מדברים, ההיכרות שלה עם המנוח, עם אבא של אלמוני, אני הכרתי את המנוחה הרבה לפני ההיכרות שלה עם אבא של אלמוני. היא הייתה אצלנו בת בית, היא הייתה XXX, היא באה עם הווספה בערב והלכה למשמרת אחר כך. בתקופה מסוימת שבה היא הייתה מאוד חולה, היא עברה ניתוח כריתת שד, היא אחר כך אפילו התגוררה אצל אימא שלי בבית כדי קצת לגשר על התקופה. כשהיא הכירה את המנוח, את אבא של אלמוני, כמובן שכל החיים קיבלו תפנית אחרת. אני בינתיים גם כבר הייתי יותר בגירה ומן הסתם הקשר הזה הולך ומתרופף, כאשר אני יכולה להגיד בפירוש שאיפשהו בין 76′ ו-78′, כי אני זוכרת שהייתי חיילת, אימא של המנוחה שהייתה דיירת בבית יולס הישן בXXX, נפטרה והמנוחה הייתה אחר כך מוזמנת כל השנים לבר המצוות של הילדים שלי, לחתונות של הילדים שלי, היו בינינו קשרים טובים. עד היום אני מזכירה את השם שלה, היא הייתה אישה עם המון חוש הומור ועם המון דרך חיים, איך אומרים, היא עולה על השולחן שלנו עוד הרבה פעמים בהקשרים מצחיקים וחיוביים
ש: זאת אומרת, אני אסכם שעד יום פטירתה הייתם בקשר טוב וקרוב מאוד
ת: כן, בהחלט”.
הגב’ כ’ העידה על מעמד החתימה על הצוואה כדלקמן (בעמ’ 31 בשורות 20-39 ובעמ’ 32 בשורות 1-12):
“ש: מי ניסח את הצוואה של 2017?
ת: אני מניחה שהמנוחה. אני הייתי עדה לצוואה
ש: המנוחה נוסחה למיטב ידיעתך?
ת: למיטב ידיעתי כן. אני הייתי עדה לצוואה, אני שוב אומרת
ש: או-קיי. איפה חתמתם אליה?
ת: אצלה בבית, בחדר שבו היא שכבה
ש: היא הייתה שכובה?
ת: כן, היה לה קשה להתרומם, ממש. היא הייתה לגמרי צלולה. אני ביקרתי אצלה הרבה פעמים, אני הכרתי אותה היטב, כמעט הייתי אומרת מילדותי. תעזבו את העובדה שהיא יילדה אותי
ש: אה, גם אותך היא יילדה?
ת: כן, גם אותי היא יילדה
ש: איזו פעילה
ת: אבל היא הייתה אחת המכרות הטובות ביותר בחוג המכרים של ההורים שלי ובתור שכזאת אני אחר כך, כשאימי כבר לא יכלה לבקר אותה והיא כבר לא יכלה לבוא לבקר את אמי, אני התמדתי ובאתי לבקר אותה די הרבה פעמים, גם במסגרת אותו ביקור של הצוואה הזו
ש: כמה זמן ערכה הפגישה הזאת של הצוואה?
ת: קשה לי להגיד, אני חושבת שבסביבות 45 דקות/שעה
ש: 45 דקות/שעה?
ת: אני חושבת. אני לא יכולה להגיד את זה בצורה מפורשת, את יודעת התרשמות. אני לא תיעדתי לי את ה…
ש: ומי עוד נכח שם?
ת: עו”ד כ’
ש: זהו?
ת: והיא. תראי, נכנסנו לשם, הייתה מטפלת שעזרה לשים לה את האוזניות על האוזניים, כי התקשורת איתה בשנה האחרונה בלי אוזניות הייתה קשה יחסית. דיברנו על דא ועל הא ועל שמוז ועל פה ושם. אמי הייתה באותו שלב כבר במצב מאוד לא טוב, היא התעניינה בשלומה של אמי, בילדים שלי, בנכדים שלי שכבר היו לי אז
ש: פלוני היה שם?
ת: לא”.
ובהמשך עדותה (בעמ’ 37 בשורות 11-19) חזרה על הנסיבות שפורטו בעקביות: “…אני שוב חוזרת, אני הייתי עדה לצוואה, אני באתי לבית שלה, עו”ד כ’ הקריא לה את הצוואה, אני ישבתי באותו חדר. אחרי זה הוא הדגיש עוד פעם את הסעיפים שבהם יש שינוי בין הצוואה הזאת ובין הצוואה הקודמת, ואז היא חתמה ואני הייתי עדה לצוואה. אני לא זאת שיעצתי או אמרתי לה או כיוונתי אותה אי-פעם, לא בצוואה הזאת ולא בצוואות הקודמות שאני לא הייתי עדה להן, על מה לכתוב ולא לכתוב. הסיטואציה של המצב שלה הייתה כזאת שכשעו”ד כ’ הלך להחתים אותה על הצוואה הזאת, אני הצטרפתי אליו. כמעט הייתי אומרת כי זה לא היה נוח להביא את המזכירה וזו הייתה הזדמנות נהדרת לשבת ולשוחח איתה”.
מקבלת אני את גרסתם של עו”ד כ’ וגב’ כ’ לעניין נסיבות עריכת הצוואה.
לעניין זה ייאמר כי הצוואה הייתה למעשה נוסח דומה לצוואה קודמת שנחתמה על ידי המנוחה ביום 27.8.15 (ראו: נספח “3” לתצהיר פלונית (נ/2), כאשר בצוואה האחרונה תוקנו על ידי המנוחה תיקונים מינוריים (ראו גם: דברי עו”ד כ’ בדיון מיום 3.1.22 בעמ’ 4 בשורות 9-18, ובעמ’ 13 בשורות 32-33).
לעניין טענת אלמוני, לפיה מעמד עריכת הצוואה מוכיח כי המנוחה לא הבינה ולא הייתה מסוגלת להבין את הוראותיה וכי המנוחה לא הייתה בעלת יכולת להבין את טיב הוראות צוואתה המסובכת: אין בידי לקבל טענה זו. טענה זו לא הוכחה בפניי. כידוע, סעיף 26 לחוק הירושה קובע: “צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה”. לגבי הדרישה לפיה המצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה, נקבעו בפסיקה שלושה תנאים:
המצווה היה מודע לכך שהוא עורך צוואה.
המצווה היה מסוגל לדעת מה היקף רכושו ומיהם יורשיו על פי דין.
המצווה מודע להשפעת הצוואה שעשה על יורשיו.
המועד הרלוונטי לבחינת יסודות אלו, הוא מועד עריכת הצוואה (ע”א 15/85 מזרחי נ’ רז, פ”ד מא(4) 454, 458 (15/7/87).
בעת עריכת הצוואה על המצווה להיות צלול בדעתו, מסוגל לפרש את המציאות נכונה וללא לחצים, תעתועי דמיון או מחשבות שווא (ראו: דנ”א 1516/95 מרום נ’ היועמ”ש נב(2) 813 (22/6/98).
על מנת להוכיח כי המצווה לא היה כשיר לחתימה על הצוואה, יש להביא עדות רפואית או עדות אחרת על מצבו בעת עריכת הצוואה (ע”א 851/79, 160/80 בנדל נ’ בנדל לה(3) 101, 105).
בענייננו, אלמוני לא הביא ראיה כי המנוחה לא הייתה כשירה לצוות או לא הייתה יכולה להבחין בטיבה של הצוואה או הייתה במצוקה גופנית ונפשית. אלמוני לא צירף מסמך רפואי המעיד על אי כשירות לצוות, לא פנה בבקשה למינוי מומחה ולא הביא עדים להוכחת טענותיו.
לעניין תעודת הרופא מיום 31.12.17 החתומה ע”י ד”ר ט’ (להלן: “תעודת הרופא”) נספח 24 לתצהירו של אלמוני (ת/4)- איני מוצאת לייחס לתעודת הרופא משקל בהליך שבפניי, וזאת לאור הטעמים כדלקמן:
תעודת הרופא הוגשה במסגרת הליך אחר שאינו קשור להליך דנן- תיק אפוט’ בעניינו של המנוח (א”פ 37548-10-17). לא רק שלא הוגשה לבית המשפט ההחלטה המתייחסת למינוי ולסמכויות המומחית (מהאמור בתעודת הרופא מדובר בהחלטה מיום 30.11.17 (ראו בעמ’ הראשון לתעודת הרופא באמצע)) כך שהלכה למעשה התמונה העובדתית במלואה בנוגע לתעודת הרופא אינה עומדת בפניי, אלא אף זאת ששאלות רבות מתעוררות ביחס לתעודת הרפואית לרבות ולא רק:
האם מדובר בחוו”ד מומחית מטעם בית המשפט אם לאו?
מי הגיש את תעודת הרופא במסגרת הליך האפוט’?
האם מדובר בתעודת רופא מטעם מי מהצדדים, קרי אחד הצדדים שילם בגינה.
באילו נסיבות היה צורך בתעודה זו במסגרת הליך האפוט’? שהרי מטבע הדברים במסגרת הליך אפוט’ בעניינו של המנוח, יש צורך בתעודה רפואית הנוגעת למנוח, ותעודה רפואית זו מתייחסת למנוחה.
עורכת התעודה הרפואית (ד”ר ט’) כלל לא זומנה לחקירה במסגרת ההליך שבפניי.
גם לגופו של עניין, איני מוצאת כי בתעודת הרופא לבדה יש כדי להעיד על אי צלילות ואי כושר לצוות של המנוחה.
עוד יוזכר כי הצוואה הייתה למעשה נוסח דומה לצוואה קודמת שנחתמה על ידי המנוחה ביום 27.8.15, כשנתיים קודם לתעודה הרפואית.
בנסיבות אלו, שעה שהאלמוני לא פרס בפני בית המשפט את מלוא הנתונים הרלבנטיים אודות התעודה הרפואית, הרי שהיא עומדת בעצמה ללא הקשר ברור וידוע, כמו גם אין בה כדי להעיד על אי צלילות/אי כשירות לצוות, ולפיכך אין לי אלא לקבוע כי איני מייחסת כל משקל לתעודת הרפואית.
עוד יוער כי תעודת הרופא הייתה ברשותו של אלמוני כל העת למן עריכתה. ראו דברי אלמוני בעדותו בדיון מיום 3.1.22 (בעמ’ 56 בשורות 6-17):
“ש: המסמך של ד”ר ט’, ממתי הוא אצלך?
ת: הוא אצלי מהזמן שהוא ניתן. זאת אומרת, הוא ניתן 3 חודשים לאחר צוואת 2017, בדצמבר 2017
ש: אז מאז הוא אצלך, המסמך הזה?
ת: כן
ש: אז למה לא השתמשת בו כדי להגיש התנגדות לצוואה?
ת: שוב, או-קיי. כשאני ביקשתי הארכת זמן לפני שאני… כן? אז אני התייחסתי לצוואות קודמות, או-קיי? ברגע שניתנה לי צוואת 2015 שהיא כמעט זהה ל-2017, אז היה נראה לי באותו זמן שזה אכן הרצון של המנוחה. אני כיבדתי את זה, כיבדתי את רצונה למרות שזה לא היה מובן לי, זה היה שונה בכל מובן שהוא מהיחסים שאני הכרתי ושהיו לי עם המנוחה. קיבלתי את זה, אם זה רצונה אני מכבד את זה. לכן אני לא הגשתי מסמכים נוספים”.
מנגד, עו”ד כ’ והגב’ כ’ העידו כי המנוחה הייתה צלולה במעמד החתימה על הצוואה, ומהעדים נלמד כי המנוחה לא הייתה במצוקה כלל (לא נפשית ולא גופנית). עו”ד כ’ וגב’ כ’ העידו שניהם כי המנוחה שוחחה עמם לרבות אודות בני משפחתם, ולא ניכר כי הייתה במצוקה כלשהי. ראו דברי עו”ד כ’ בדיון מיום 3.1.23 (בעמ’ 5 בשורות 3-11):
“ש: תודה. איך את התרשמת מהמנוחה בזמן שהיא חתמה על הצוואה שלה משנת 2017 ובכלל?
ת: טוב, זה גם אפילו אלמוני אמר, כולם אמרו את זה, היא צלולה ברמות. אנחנו נכנסנו, ברור מאליו שכשאנחנו נכנסים אנחנו מדברים, ודיברנו הרבה אני חייב להגיד. היא הייתה קוראת עיתון דרך אגב, סגרה את העיתון, דיברנו משהו על מה שהיה, מה שקרה, ולאחר מכן היא התחילה בחקירות שלה על הילדים שלי. הרי היא מכירה אותם מגיל אפס ובדיוק נולד לי גם איזה נכד, אז היא התחילה על הנכד ועל שני הילדים שלי בחוץ לארץ, אז דיברנו הרבה מאוד על זה. צלולה ברמה, פשוט אין”.
וכן (בעמ’ 5 בשורות 18-19):
“ש: ולא היה לך ספק בנוגע לצלילותה, כשירותה, עצמאותה?
ת: ממש לא”.
וגם (בעמ’ 11 בשורות 34-36):
“ש: לא חשבת שצריך אישור רפואי?
ת: לא, כיוון שהיא הייתה צלולה ברמות. לא רק שאני טענתי שהיא הייתה צלולה ברמות, אלא כולם טענו שהיא צלולה ברמות, והיא הייתה צלולה ברמות”.
דבריו של עו”ד כ’ קיבלו חיזוק מגב’ כ’, העדה לצוואה, בעדותה בדיון מיום 3.1.22 כדלקמן (בעמ’ 31 בשורות 27-28): “…היא הייתה לגמרי צלולה. אני ביקרתי אצלה הרבה פעמים, אני הכרתי אותה היטב, כמעט הייתי אומרת מילדותי…”. ובהמשך עדותה (בעמ’ 32 בשורות 6-10): “…והיא. תראי, נכנסנו לשם, הייתה מטפלת שעזרה לשים לה את האוזניות על האוזניים, כי התקשורת איתה בשנה האחרונה בלי אוזניות הייתה קשה יחסית. דיברנו על דא ועל הא ועל שמוז ועל פה ושם. אמי הייתה באותו שלב כבר במצב מאוד לא טוב, היא התעניינה בשלומה של אמי, בילדים שלי, בנכדים שלי שכבר היו לי אז”.
ראו גם (בעמ’ 41 בשורות 13-16):
“ש: הבנתי. כשהמנוחה חתמה על הצוואה בשנת 2017, איך התרשמת ממנה?
ת: היא הייתה 100% צלולה. אני ישבתי איתה בחדר, עו”ד כ’ ישב איתה בחדר, אנחנו דיברנו על המצב של אימא שלי, אנחנו דיברנו על הדברים באופן כללי והתרשמתי ממנה בסדר גמור”.
זאת ועוד, מעדותו של אלמוני עצמו בדיון מיום 3.1.22 עלה כי המנוחה הייתה כשירה לחלוטין בעת ההקלטות שהקליט אותה בעת ביקוריו בין השנים 2017-2019 (ראו הרחבה להלן). כדבריו (בעמ’ 50 בשורות 20-26):
“ש: אדוני, אני שואל שאלה מאוד פשוטה. כשאתה דיברת איתה בהקלטות שצירפת ואמרת שזה בין 2017
ת: כן
ש: ו-2019, האם ממה שאתה התרשמת היא הייתה כשירה או לא היית הכשירה?
ת: בהקלטות היא הייתה כשירה לחלוטין
ש: תודה, התקדמנו. אתה גם אומר את זה אגב בסעיף 61 לתצהיר שלך, אתה אומר שהדברים שלה היו עקביים, נכון?
ת: נכון
ש: זאת אומרת שאתה התרשמת שיש בן-אדם לדבר איתו
ת: נכון”.
ובהמשך דבריו (בעמ’ 51 בשורות 27-29): “…הזיכרון שלה היה בסדר גמור, לא הייתה לה שום בעיה עם זכרון, זה גם מה שד”ר ט’ כותבת. אין פגיעה בזכרון לא בטווח קצר, אין כמעט פגיעה לטווח קצר ולא לטווח ארוך”.
ראו גם דברי אלמוני בעדותו לעניין המנוחה בשנים אלו (בעמ’ 52 בשורות 33-39 ובעמ’ 53 בשורות 1-37):
“ש: הבנתי. בתמליל 13 אתה מדבר עם המנוחה על הכספים שלה בXXX
ת: איזה עמוד?
ש: למשל בעמוד 184. אתה אומר ל: “את אמרת שאת רוצה להעביר את הכספים שלך מXXX לפה, נכון?” אז היא אומרת לך: “אין הרבה”. בהמשך היא אומרת לך: “אני רוצה להחליט לבד, אני אתן אחר כך הוראה לבנק”. אתה זוכר את זה שהיא דיברה איתך על הכספים בXXX?
ת: רגע, אני קורא את זה. כן
ש: אתה זוכר את שהיא דיברה איתך על הכספים בXXX?
ת: כן
ש: תאמר לי, ובעמוד 211 בתמליל בנספח 14 אתה משבח את המנוחה על איך שהיא דאגה לאביך המנוח. אתה אומר לה: “כן, כן, את דאגת לו”, בעמוד 211, “כן, כן, את דאגת לו לכל מה שהוא היה צריך, את היית מבשלת לו ומכינה לו מה שהוא היה רוצה”.
ת: כן
ש: התכוונת לזה?
ת: בוודאי
ש: היא באמת טיפלה בו עד יום מותו?
ת: כל עוד היא יכלה כן. כל עוד היא הייתה כשירה מבחינה פיזית
ש: מתי אביך נפטר?
ת: ב-2019
ש: ב-2019
ת: ב-2018, סליחה
ש: ב-2018. ועד יום מותו היא דאגה לו, הכינו לו מה שהוא אהב?
ת: לא, היא הייתה מרותקת למיטתה כבר מ-2016 אם אני לא טועה. כן, וגם הייתה להם עוזרת שהייתה מכינה, אבל עדיין היא זאת שקילחה והכול, בוודאי
ש: היא נתנה את ההוראות למטפלות
ת: נכון
ש: הייתה ממש שמעורבת בהכול, בכל הטיפול בו
ת: לגמרי, כן
ש: מי זאת ח’?
ת: ח’ זאת בת דודה וחברה קרובה של פלוני
ש: כי בנספח 16 אתה מדבר עם המנוחה עוד פעם על הצוואה
ת: היא זוכה בצוואה, סליחה. סליחה שאני קוטע
ש: מה?
ת: היא גם זוכה בצוואה
ש: כן, כן. לא, בנספח 16 אתה עוד פעם מדבר איתה על הצוואה והיא אומרת לך איפה עו”ד כ’ יושב, איפה המשרד שלו. אתה אומר לה שלח’ היה יום הולדת
ת: כן
ש: ואז היא אומרת לך ב- 16 לחודש
ת: כן
ש: זאת אומרת, המנוחה אפשר להגיד שהיא ממש קומפטנטית, שהיא מדברת לעניין
ת: נכון”.
יוזכר כי הצוואה נחתמה בשנת 2017, בעת תיעוד הביקורים באמצעות ההקלטות (ראו: הרחבה להלן לעניין ההקלטות).
ראו גם: דברי פלונית בדיון מיום 7.2.22 (בעמ’ 38 בשורות 32-34): “…בסך הכל הייתה אישה צלולה, קשירה (טעות סופר- הכוונה “כשירה”- ש.ב) והיא ידעה מה היא עושה והיא הייתה דעתנית והיא בחרה בדרך שלה!…”.
נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי המנוחה הבינה את הוראות הצוואה והייתה מסוגלת להבין את הוראותיה. מה גם, שכאמור, הוראות הצוואה הינן למעשה הוראות זהות לצוואה מיום 27.8.15, צוואה שנחתמה על ידי המנוחה כשנתיים קודם לכן. עובדה שמחזקת את מסקנתי לפיה הצוואה הביאה לידי ביטוי את רצונה המוחלט של המנוחה, רצון שבא לידי ביטוי זה מכבר (עוד בשנת 2015).
לעניין טענת אלמוני לפיה המנוחה לא שלטה על צוואותיה: אין בידי לקבל טענה זו. עו”ד כ’ הבהיר כי המנוחה עצמה לא חפצה לקבל עותק לרשותה נוכח המורכבות המשפחתית. ראו דבריו בדיון מיום 3.1.22 (בעמ’ 17 בשורות 34-39 ובעמ’ 18 בשורות 1-21):
“ש: אז אני אספר לך ואם אתה רוצה אני אפנה אותך. על פני המון, המון שיחות, על פני תקופה של למעלה משנה וחצי, היא מספרת לאלמוני שאין לה עותק מהצוואה ושהיא צריכה לבקש ממך עותק. היה לה עותק?
ת: בשנת 2014 היא התחילה לחשוש. היא התחילה לחשוש דווקא לא מאלמוני, סליחה
ש: אז ממי?
ת: מהבת שלה
ש: אלמונית?
ת: היא התחילה לחשוש שהיא מחטטת לה ומעיינת לה במסמכים
ש: אז משנת 2014 היא לא קיבלה עותק של הצוואה?
ת: משנת 2014, אני עושה 3 עותקים, את העותק שלה היא הייתה נותנת לי, הייתה מסתכלת על זה, מחזירה לי ואומרת לי: תשמור, אני אדע. לא רק זה, מידי פעם משנת 2014-2015, אחרי שהיא כבר השאירה עותקים אצלי, היא כבר הייתה רוצה לחדד כמה דברים, להיזכר ולחדד. היא הייתה באה אליי למשרד, היינו יושבים והייתי מוציא את העותק שהיא לא הסכימה, חששה לקחת הביתה, והיא עיינה בו לראות שזה באמת מהווה את רצונה האמיתי
ש: המנוח גם לא קיבל עותק?
ת: המנוח?
ש: בן זוגה, XXX
ת: בן זוגה קיבל עותק
ש: קיבל עותק?
ת: כן, כן, בהחלט
ש: או-קיי, בסדר. עכשיו, אז הבנו
ת: הוא לא הביע חשש, הוא לא הביע חשש
ש: הבנתי, נהדר. אז שמעתי ממך שהיא אמרה שאין לה עותק כי אין לה עותק, לבקשתה כדבריך
ת: כי אין לה את המקור של הצוואה שלה, לבקשתה, כן”.
מקבלת אני את גרסתו של עו”ד כ’, אשר סבורני כי היא עולה בקנה אחד עם המציאות העובדתית כפי שהתרחשה.
זאת ועוד, טענת אלמוני לפיה המנוחה “יראה” מבית יולס כלל לא הוכחה בפניי. פלוני העיד בחקירתו הנגדית בדיון מיום 7.2.22 כי המנוחה שמרה מקום בבית יולס, כדבריו (בעמ’ 24 בשורות 37-39 ובעמ’ 25 בשורות 1-9):
“ש’: לא רצית להעביר המנוחים ל”בית יוליס”?
ת’: לא ,בוודאי שלא ,היה דבר ,אני רוצה להסביר.
ש’: תסביר.
ת’: המנוחה לאחר נפילתה וכן הלאה ,היא ביקשה ממני ואמרה לי “פלוני תקשיב ,אני לפני 25 שנה שמרתי מקום בב”בית יוליס” אני רוצה שתלך תיפגש שמה ותראה אם אנחנו יכולים לעבור ,אבא ואני. וכך עשיתי ,התקשרתי לבית יוליס ,נפגשתי עם מנהל המקום כבר לא זוכר את שמו… הוא היה די חדש הבנתי ,בתפקיד הוא אפילו לא הכיר את המנוחה ואת המנוח, הוא לא מהגוורדיה הXXX והוא אמר “בית יוליס” מלא לגמרי ,אני אחזור אליך לצערי אחרי תקופה מאוד קצרה של ימים או שבועות או משהו כזה , אבא נפל ושוב אני הייתי ,בחצות הצלחתי לעשות את מה שהיה צריך לעשות ,כשהוצאתי את אבא מטיפול נמרץ הפרופסור ישב איתי ואמר לי “תקשיב פלוני ,את אבא אסור להוציא מהבית ,הוא חייב להיות בסביבה ,בסביבה הטבעית שלו ,בסביבה המוכרת ,העליתי את זה בפניי המנוחה והמנוחה החליטה מיידית אם כך אנחנו פוסלים את “בית יוליס” ואבא ואני נשארים בבית”.
דבריו של פלוני עולים בקנה אחד עם דבריו של מנכ”ל בית יולס בתגובתו מיום 25.6.20 (סעיף 2): “המחזיק לא הכיר את הגב’ XXX המנוחה בהיכרות כלשהי, לא שוחח איתה ולא התקשר איתה. המחזיק לא ידע על המנוחה דבר למעט שיחות טלפון שניהל איתו פלוני (ולזיכרונו- אך לא בטוח בכך, אף אלמוני) לאפשרות הכנסתה למחלקה הסיעודית בבית יולס ו- הודעה שנמסרה ל”בית יולס” לעניין זוכה על פי צוואה”.
יתרה מכך, למנוחה היה קשר לבית יולס שהרי מוצאה היה מXXX, וכן אמה הייתה דיירת בבית יולס עד לפטירתה, וכן היה לה חוג חברים בבית יולס והיא נהגה להיפגש עמם. ראו דברי גב’ כ’ בדיון מיום 3.1.22 (בעמ’ 39 בשורות 25-26): “…אימא של המנוחה שהייתה דיירת בבית יולס הישן בXXX, נפטרה…”. ובהמשך עדותה (בעמ’ 39 בשורות 36-37): “…היא הייתה באה, היה לה איזה מין “קלאב חברתי” כזה עם עוד 2-3 חברות של אימא שלי בבית יולס”.
נוכח האמור, טענת אלמוני לעניין ה”יראה” כביכול של המנוחה מבית יולס לא הוכחה.
לעניין טענת אלמוני לפיה קיים קשר אישי ומקצועי בין גב’ כ’ לבית יולס אשר הוסתר מבית המשפט- אין בידי לקבל הטענה. גב’ כ’ העידה בדיון מיום 3.1.22 כדלקמן (בעמ’ 32 בשורות 33-39 ובעמ’ 33 בשורות 1-21):
“ש: הבנתי, בסדר גמור. או-קיי. עכשיו, בסעיף 3 בתצהיר את מצהירה שסיימת את התנדבותך
ת: נכון
ש: ותפקידך בבית יולס
ת: נכון
ש: אז את יכולה לחדד לי? כי אני לא הבנתי. את עבדת גם בשכר וגם התנדבות בבית יולס?
ת: לא
ש: אז תסבירי לי בבקשה
ת: אז אני אסביר את זה בדיוק. אמי הייתה בין המייסדות של הבניין של בית יולס בXXX ואני הייתי מאוד מחוברת רגשית למקום. לפני נישואיי אפילו עבדתי שם כחשבת שכר, אחר כך עשיתי הפסקה של 5 שנים, משהו כזה, וכשנולדה בתי הבכורה ב-84′ עזבתי שם לחלוטין, כאשר ב-89′ שאלו אם אני יכולה להיכנס לדירקטוריון, או להנהלה. אז קראו לזה הנהלה, היום קוראים לזה דירקטוריון שם. משנת 88′-89′ ועד שנת 2014 הייתי חברה שם בהנהלה והייתי בחלק מהזמן מורשה חתימה. בתור שכזאת, מוניתי במספר גופים אחרים של הקהילה הXXX לייצג את בית יולס. בין היתר באחד הגופים שקוראים לו קרן יד דוידס, ששם אני הייתי גם כן, כל הדברים האלה הם בהתנדבות ללא שום תמורה
ש: או-קיי, אז זה מה ששאלתי, אז אפשר לעבור הלאה
ת: עכשיו… לא, לא, לא קיבלתי שם שום תמורה. מה שאני יכולה להגיד שבוודאות כן, זה שב-2014 כשהפסקתי לכהן בהנהלה שם, זה לא היה באווירה נעימה, זה היה בפיצוץ אדיר. יושב-הראש, הפרעתי לו והוא הציק לי וכו’. בקיצור, למעט העובדה שאמי הייתה דיירת בבית יולס עד יום פטירתה במחלקה הסיעודית, בתשלום מלא וגם פה לא הייתה שום טובת הנאה, לא היה לי שום… אין לי תחושה טובה כלפי המקום הלאה
ש: ממתי?
ת: מ-2014″.
ובהמשך דבריה (בעמ’ 34 בשורות 1-11):
ש: אמרת שהיה פיצוץ, שעזבת באווירה לא נעימה
ת: מה, בבית יולס? אני לא חושבת שזה קשור לעניין, אני באמת לא חושבת שזה קשור. מה עוד שזה קרה הרבה קודם ואת צריכה גם לזכור דבר אחד – אמי הייתה דיירת בבית יולס עד אוקטובר 2017 שבו היא נפטרה
ש: ראינו שאפילו השבעה שלה הייתה שם
ת: ברור, כי היא גרה שם מ-2010 עד 2017, אז ברור שהשבעה הייתה שם בין היתר. עכשיו, אני הפרדתי ראיתי לחלוטין בין הקטע הרגשי, אני גם עכשיו עוד מפרידה לחלוטין, בין הקטע הרגשי שלי כלפי בית יולס ובין הקטע של הפיצוץ שלי עם יושב-הראש. אני עברתי שניים-שלושה-ארבעה יושבי ראש. כיהנתי בדירקטוריון 24 שנים, אלה דברים שקורים ואני לא חשבתי שזה משהו שצריך להיות איכשהו קשור לאיזשהו הקשר שקשור לזה”.
וכן (בעמ’ 37 בשורות 25-27): “… מה שטוענים פה כלפיי, שיש איזשהו קשר בין בית יולס וביני, אני בכלל לא רואה את הקשר הזה כי זה היה בשנת 2000 ו… זה היה הרבה אחרי שעזבתי את בית יולס”.
וגם (בעמ’ 38 בשורות 10-15): “…אני היום בכלל, בכל הקשר הזה של הקהילה הXXX אני ב-2014 כשעבר אותו חתול שחור ביני ובין הנהלת בית יולס, התפטרתי באותו שלב מכל הגופים הXXX שהייתי חברה בהם, כולל יד דוידס. אבל בנובמבר 2014 ביקשו ממני יד דוידס להפוך לעובדת או לנותנת שירות בתחום הנהלת החשבונות, ואת זה אני עושה עד היום, זה אחד מלקוחותיי עד היום. זה לא קשור לא לתקופות הקודמות שבהן הייתי שם כמתנדבת וזה פרק לגמרי אחר”.
ובהמשך (בעמ’ 38 בשורות 32-38 ובעמ’ 39 בשורות 1-2): “…שוב, אימא שלי נפטרה ב-2017. בין 2014 שסולקתי מההנהלה ובין 2017 היו ימים שהייתי שם פעמיים ביום, היו ימים שהייתי שם פעם אחת ביום. ברור שאני החלפתי דעות גם עם XXX שהיה אז יחסית חדש בהנהלת בית יולס, והוא שאל אותי: מה היית עושה עם דייר שכן יכול לשלם, שלא יכול לשלם, עם דייר שרוצה לעבור ממחלקה X למחלקה Y. שאלות שהיו קשורות ומופנות בעבר לדירקטוריון והוא חשב שאולי יש לי איזשהו רעיון איך לעזור. כנ”ל לגבי דיירים שנזקקו לעזרה מקרן כזו או אחרת. את חושבת שאפשר להגיש את זה, את חושבת שאי אפשר להגיש את זה, זהו, זה סוג השאלות. אני לא הייתי יודעת למה הוא חותר פה בדברים אחרים.”
התרשמתי מאמינותה ומיושרה של הגב’ כ’ במהלך עדותה בפניי.
ראו גם: חזרה על הדברים בעקביות בעדותה בעמ’ 42 בשורות 2-39 ובעמ’ 43 בשורות 1-10):
“ש: וזה קשר פסול לטענתו, ושיש לך לכאורה אינטרס כלכלי. מה יש לך לומר על זה?
ת: אני חושבת שאמרתי את זה מקודם, אבל אני אדגיש את זה עוד פעם. אני הייתי בעצמי עובדת כילדונת בבית יולס עד שנת 85′. הפסקתי לעבוד כשהתחלתי סטאז’ במשרד רואי חשבון בנובמבר 85′. חזרתי או התבקשתי לכהן בהנהלת בית יולס החל משנת 89′, ובין שנת 89′ לשנת 2014 כיהנתי בהנהלה של בית יולס והייתי נציגה של בית יולס בהנהלת XXX והייתי נציגה של בית יולס בXXX. במרץ 2014 קיבלתי מכתב “אהבה” בציניות מיושב-הראש שאמר לי שבאסיפה הכללית הבאה אני לא מועמדת מחדש להיות חברת הנהלה. היה לו אין סוף טענות ומענות, שחלקן היו נכונות וחלקן הן לא נכונות. אני בלי ספק הפרעתי לו לכהן כיושב ראש, ולכן ביוני 2014 כשהייתה אסיפה כללית לא התמניתי מחדש. כל אותן שנים שאנחנו מדברים עליהן, שהייתי בדירקטוריון או בהנהלה, שוב אני אומרת שקודם קראו לזה הנהלה ואחר כך קראו לזה דירקטוריון, אני לא קיבלתי אגורה אחת מאותו דבר, וגם לא היו לי עניינים כלכליים עם בית יולס או עם משהו שם
ש: אלמוני גם טוען שבמועד עריכת הצוואה בשנת 2017 את כיהנת בתפקידים בכירים בארגונים נוספים
ת: אז זה מה שאני אומרת
ש: שמקיימים קשר כלכלי הדוק עם בית יולס, ואשר נושאי משרה מבית יולס מכהנים גם הם באותם ארגונים בתפקידי מפתח. למשל הוא אומר יד דוידס
ת: נכון, אז זה מה שאני אומרת. יד דוידס עצמה היא חלק שמורכב מ-9 נציגים. הנציגים הם 3 של ארגון עולי XXX, 3 של בית יולס ו-3 של בית יוליאנה, אלה שני בתי האבות הXXX בישראל פלוס ארגון עולי XXX. ההנהלות ההן ממנות נציג. עד 2014 שבה הייתי בהנהלת בית יולס, הייתי גם נציגה של הנהלת בית יולס וכיהנתי בלי ספק בתפקיד בכיר ביד דוידס, כנ”ל בהנהלת XXX. ביום שאותו יושב-ראש כתב לי את המכתב הנחמד, אני כתבתי שאני מתפטרת גם מהנהלת יד דוידס, כי אמרתי שאם הוא לא נותן לי מספיק אמון כדי לכהן בבית יולס אני גם לא מוכנה לכהן כנציגה שלו ביד דוידס
ש: זאת אומרת אם נסכם ונאמר, משנת 2014 אין לך שום קשר עם בית יולס, קשר כלכלי
ת: ההיפך, קשר כלכלי התחדש עם יד דוידס בנובמבר-דצמבר 2014, כאשר הם ביקשו ממני לעבוד כנותן שירות. אני עצמאית, אני יועצת מס, אני נותנת שירות. אני מקבלת מהם כסף כל חודש ואני עושה את התפקיד שלי, אבל אין לי שום בסיס או החלטה בכל מה שקשור בארגונים האלה, וגם הקשר ההתנדבותי שלי איתם נותק לגמרי. זה לא נכון להגיד שבין יד דוידס ובין בית יולס יש קשר כלכלי הדוק. יד דוידס זו קרן שתומכת ביוצאי XXX בקהילה ובישראל ובבתי האבות, אבל היא לא תומכת בכלל בבית יולס כבית יולס. זאת אומרת, אני סתם נותנת את הדוגמה הכי קיצונית, אם המנוחה הייתה דיירת בבית יולס והייתה נזקקת מבחינה כלכלית, היא הייתה יכולה להגיש בקשה ליד דוידס ולקבל עזרה מאותה קרן XXX, זה הקשר
ש: הבנתי. אבל עם בית יולס אין לך שום קשר
ת: אין קשר. יש לי שם מכרים, חברים, אני 30 שנה
ש: בסדר אבל, אבל קשר כלכלי, אינטרס כלכלי, קשר פסול כמו שאלמוני טוען
ת: לא, לא. קשר כלכלי היה לי, אני שילמתי עשרות אלפי שקלים כל חודש עבור אמי
ש: כן
ת: עד שאמי נפטרה. אם הייתי יכולה לתבוע אותם על זה, הייתי גם תובעת אותם על זה”.
מקבלת אני את גרסתה של הגב’ כ’ בנוגע לקשר בינה לבין בית יולס לאורך השנים. לדידי, גם נוכח העובדה כי הקשרים שהיו לגב’ כ’ עם בית יולס הסתיימו עוד בשנת 2014 (כאשר, כאמור, הצוואה נחתמה כ-3 שנים לאחר מכן) דינן של טענות אלמוני לעניין זה- דחייה.
שוכנעתי כי הגב’ כ’ מונתה לשמש כמנהלת עיזבון בשל יחסיה החמים עם המנוחה למן לידתה (המנוחה יילדה אותה), אשר סמכה עליה, וחפצה שהיא תשמש בתפקיד זה. ראו דברי הגב’ כ’ בדיון מיום 3.1.22 (בעמ’ 33 בשורות 24-35):
“ש: גם בצוואות הקודמות את מונית כמנהלת עיזבון?
ת: לדעתי כן
ש: והיא ביקשה ממך?
ת: היא ביקשה, זה אני יכולה להגיד בפירוש כן
ש: בעצמה
ת: היא שוחחה איתי מספר פעמים והיא ביקשה ממני. באמת, המנוחה הייתה מאוד, מאוד יקרה לי ובעיקר בגלל היכרות רבת השנים איתה באופן משפחתי. אני לא חשבתי שזו איזושהי בעיה, בייחוד לא כשידעתי שאם אני אזדקק מעבר לצד החשבונאי לאיזושהי עצה משפטית, אז ידעתי שיש לי את הייעוץ המשפטי לשאול אותו
ש: אז למה לא מלכתחילה למנות את עו”ד כ’?
ת: כי היא הייתה קשורה אליי, היא באמת הייתה קשורה אליי”.
ראו גם: דברי עו”ד כ’ בדיון מיום 3.1.22 (בעמ’ 28 בשורות 21-24): “…הרי מי שביקש שממנה להיות מנהלת עיזבון זו המנוחה, וכבר משנת 2004 פחות או יותר בכל הצוואות של המנוחה תמיד היא חוזרת להיות מנהלת עיזבון, כיוון שהיא סמכה עליה לחלוטין”.
בנסיבות אלו, אני קובעת כי הוכח בפניי שהיוזמה למינוי הגב’ כ’ כמנהלת עיזבון הייתה של המנוחה.
עוד ייאמר כי, כנסקר לעיל, בסופו של יום, הגב’ כ’ לא מונתה לשמש כמנהלת עיזבון, לבקשתה.
זאת ועוד, אין בידי לקבל את טענת אלמוני לפיה הקשר בין הגב’ כ’ לבית יולס הוסתר. אלמוני העיד בעדותו בדיון מיום 3.1.22 כיצד למד על קיומו של ה”קשר” (בעמ’ 48 בשורות 30-38 ובעמ’ 49 בשורות 1-3):
“ש: ואתה גם מאשר בעדות שלך כאן שעוה”ד שלך בדק את הקשר הנטען בין הגב’ כ’ ועו”ד כ’ לבית יולס אחרי שניתן הצו והביא את זה בפניך, נכון?
ת: נכון
ש: אתה יודע איך עוה”ד שלך בדק את זה?
ת: באינטרנט
ש: באינטרנט. באתר שהוא פתוח לכל הציבור?
ת: כן
ש: כן
ת: לפי מה שידוע לי כן, אני מניח שכן
ש: זאת אומרת, לא הייתה פה איזושהי חקירה מעמיקה, אלא הקשה פשוטה בגוגל
ת: כן, אני מניח שכך הוא הגיע לזה, אני לא יודע בדיוק איך עשה את זה”.
לשיטתי, הדברים מדברים בעד עצמם.
בנסיבות אלו, אני דוחה את טענות אלמוני לעניין ההסתרה.
לא מצאתי כי עו”ד כ’ והגב’ כ’ הסתירו בכוונת מכוון דבר וחצי דבר. מכלול טענות אלמוני לעניין הקשר והסתרתו דינן דחייה.
לעניין טענת אלמוני לפיה עו”ד כ’ “דאג” לזכייתו של לקוחו בית יולס בצוואה- הטענה לא הוכחה בפניי. כאמור, שוכנעתי כי המנוחה ציוותה את עיזבונה בהתאם לרצונה. גם טענת אלמוני לפיה עו”ד כ’ היה מעורב בצוואה מעורבות אסורה בניגוד לסעיף 35 לחוק הירושה, לא הוכחה בפניי. כאמור, התרשמתי כי עו”ד כ’ היה מכר קרוב של המנוחה, היא הכירה אותו שנים רבות וסמכה עליו. כן התרשמתי מאמינותו ויושרו של עו”ד כ’ במהלך עדותו בפניי בדיון מיום 3.1.22.
זאת ועוד, עו”ד כ’ הבהיר כי “בית יולס” אינו לקוחו. ראו דבריו של עו”ד כ’ בדיון מיום 3.1.22 (בעמ’ 12 בשורות 38-39): “…לא, ממש לא, צר לי לאכזב אותך. את חשבת שאני מייצג את בית יולס ואני לא מייצג את בית יולס אז…”.
ובהמשך עדותו (בעמ’ 21 בשורות 24-31):
“ש: את מי ייצגת?
ת: את XXX
ש: את XXX המנכ”ל באופן אישי?
ת: כן. XXX פנה אליי… בואי נבין. ראני מבית יולס, אני כתבתי את זה גם, אני עו”ד של בית יולס בנושאים של החוזים עם הדיירים ולפעמים אם צריך משהו אחר, בין היתר פונים גם אליי, אם אני מוכן או בתמורה לתשלום או שפונים למשרדים אחרים, ברור מאליו. במקרה הזה XXX פנה אליי, לא גביתי שום דבר מXXX על זה, לא גביתי על זה, והגשתי את זה כתגובה שלו”.
וכן (בעמ’ 22 בשורות 27-32): “…XXX פנה אליי ונתן לי את זה, אני הסתכלתי וראיתי שהגב’ כ’ וXXX נמצאים בתוך אותה סירה. אמרתי לXXX: XXX, אני כותב משהו עבור הגב’ כ’, אני אכתוב משהו עבורך. אותו דבר בדיוק, לא קשור לבית יולס, לא קשור לשום דבר. אני לא נשכרתי על ידי בית יולס בנושא הזה, אני לא נשכרתי על ידי אף אחד בנושא הזה. XXX אני עשיתי לו, סליחה שאני אומר, טובה. כן”.
בנסיבות אלו, אני דוחה את טענות אלמוני מכל וכל.
לעניין ההקלטות- אלמוני צירף לתצהירו (ת/4) הקלטות של ביקורים שביקר בביתה של המנוחה בין השנים 2017-2019 במועדים כדלקמן:
הקלטה מיום 10.11.17- נספח “16”.
הקלטה מיום 11.5.18- נספח “17”.
הקלטה מיום 18.5.18- נספח “18”.
הקלטה מיום 6.7.18- נספח “19”.
הקלטה מיום 1.11.18- נספח “12”.
הקלטה מיום 11.11.18- נספח “13”.
הקלטה מיום 29.11.18- נספח “14”.
הקלטה מיום 11.12.18- נספח “15”.
הקלטה מיום 28.1.19- נספח “20”.
להלן: “ההקלטות” או “הקלטות המנוחה”.
ראשית ייאמר כי אין חולק שההקלטות אינן יכולות להיכנס תחת הגדרת “עובדה חדשה”. מדובר בהקלטות שהקליט אלמוני בעצמו את המנוחה, והיו ברשותו למן מועדי השיחות שהוקלטו. כמו כן, ברי כי אלמוני ידע מהו תוכן ההקלטות למן מועד ההקלטה, שהרי נכח בשיחה והיה חלק פעיל ממנה. בנסיבות אלו, אין לקבל את הטענה לפיה ההקלטות הינן עובדה חדשה, שעה שהיו ברשותו כל העת.
ראו לענין זה דברי אלמוני בדיון מיום 3.1.22 (בעמ’ 45 בשורות 8-21):
“ש: מאשר. תאמר לי בבקשה, אחרי שניתן צו קיום הצוואה על ידי בית המשפט, אתה הגשת בקשה לביטול צו קיום הצוואה וטענת, אחת הטענות שלך היא שיש בידיך תמלילים של הקלטות של שיחות שניהלת עם המנוחה
ת: נכון
ש: מאיזו שנה השיחות האלה?
ת: התחילו מ-2017, עד בעצם לפטירתה ב-2019
ש: הבנתי. וכשאתה ניהלת את השיחות האלה עם המנוחה, לכאורה, אתה הקלטת את השיחות, נכון?
ת: נכון
ש: ואיפה אחסנת את השיחות האלה?
ת: הן היו במחשב שלי
ש: במחשב שלך. זאת אומרת שבין 2017 לבין מועד מתן צו קיום הצוואה בהודעה שלך שאתה רוצה להתנגד לצוואה, ההקלטות האלה היו בידך, נכון?
ת: כן, נכון.”
גם לגופו של עניין, אין בידי לקבל את הטענות לעניין ההקלטות. לטענת אלמוני, ההקלטות הינן “ראיות הזהב” במהלכן הביעה המנוחה את רצונה המובהק להוריש לילדיה בחלקים שווים. איני מוצאת כי יש בהקלטות כדי לסטות מקביעתי לעיל לעניין רצונה של המנוחה שבא לידי ביטוי בצוואה. ואלו נימוקיי.
מקבלת אני את גרסתה של פלונית לעניין זה, כפי שבאה לידי ביטוי בחקירתה בדיון מיום 7.2.22 (בעמ’ 38 בשורות 19-36):
“ש’: או-קיי ,אז איך זה מסתדר עם זה שבתמלולים שהראינו ,המנוחה מציעה לו כל הזמן כסף והוא אומר “לא ,תודה XXX (המנוחה- ש.ב.)” , “אני מסתדר XXX (המנוחה- ש.ב.)” ,מי שמונחה מבצע כסף הדעת נותנת שהיה מקבל כמה שאפשר ,במרוקאית אימא שלי קוראת לזה “סאטה”.
ת’: או-קיי.
ש’: אז איך זה מסתדר?
ת’: אז אני אסביר איך זה מסתדר!
ש’: בבקשה.
ת’: זה מסתדר מתוך זה שמערכת שהיחסים הייתה מאוד אמביוולנטית ביניהם ,היא פחדה ממנו ,פחד מוות! כשהוא היה בא אליה ,אני לא יודעת מה היה שם בתוך החדר אני יודעת שהיא אמרה לו דברים ,אני למשל ,אני באיזשהו תמלול שראיתי כתבה “אל תדאג הכל ל-3” בעיניי הכל מחולק ל-3 בנותינו שזה אכן מה שהיה! הצוואה ,הכל מחולק ל-3! הכל מחולק ל-3 ,לשלושת בנותינו! שאכן זכו בצוואה ממה שהיא רוצה לתת ,בסך הכל הייתה אישה צלולה ,קשירה והיא ידעה מה היא עושה והיא הייתה דעתנית והיא בחרה בדרך שלה! לדעתי כל מה שאת אומרת ,היא אמרה לאלמוני רק כדי להוריד אותו כי הוא התקרצץ אליה ,התעלק עליה “רד לי מהראש! עזוב אותי!” ,זה מה יש.
ובהמשך עדותה (בעמ’ 39 בשורות 32-38):”…רגע ,רגע ,תקשיבי אין לי ספק שזה הקול שלה! אני ,אני מכירה אותה ,אין לי ספק ,אני יודעת היא גם אמרה לי ,אני רוצה ,אני רוצה להגיד שמערכת היחסים בינינו הייתה נפלאה ,אני היא תמיד אמרה לי “את הבת שמעולם לא הייתה לי” והיא תמיד סיפרה לי גם שאלמוני בא ומציק לה ומתקצץ עליה ומתעלק עליה וכל הזמן שואל אותה -מה עם הירושה? תתקשרי לעו”ד כ’ ,תתקשרי לעו”ד כ’ ,היא אמרה “נמאס לי כבר ממנו ,אני לא יכולה את זה יותר” עכשיו היא פשוט אמרה לו מה שהוא רצה לשמוע זה הכל!”.
עדותה של פלונית הייתה אמינה בעיני ואני מקבלת את גרסתה.
ראו בהמשך עדותה (בעמ’ 40 בשורות 21-39 ובעמ’ 41 בשורות 1-5):
“ת’: או-קיי. אז אני רוצה להשיב כך: המנוחה הייתה רתוקה ,כמה שנים היא לא יצאה מהמיטה! כל מי שעבר ובא לבקר ,היה משמח אותה! זה לא משנה מה ,אלמוני הגיע במרץ 2017 ,הוא התחיל לבקר אותה ולפני זה הוא היה בא פעם בראש השנה ופעם בפסח מאז שהוא בא ,הוא פשוט התחיל להביא לפרחים ,להביא… כאילו לאט-לאט חיממת את היחסים ,חימם את הקשרים! בוודאי שהיא שמחה שמישהו בא אליה ,כל מי שבא אליה היא שמחה! וכל מי שבא היא אמרה לו “תבוא שוב” ,כי תחשבי על אישה במיטה שלא זזה ,בוודאי שהיא שמחה שמישהו בא אליה אבל…
ש’: אז…
ת’: היא אומרת את מה שהיא רוצה להגיד לו ומה שהוא רוצה לשמוע זה מה שהיא עשתה.
ש’: אז זה לא נכון מה שאמרת קודם שהוא התקרצץ אליה והיא פחדה ממנו?
ת’: א’ כן ,אני לא…
ש’: איך הדברים…
ת’: אני אסביר את עצמי!
ש’: תסבירי לי כי אני לא הבנתי.
ת’: זה שהוא בא לבקר אותה זה דבר אחד! זה שהוא מביא פרחים ומנסה להיות מתוק ,מתוק ,מתוק ,דבר אחד! זה שהוא לוחץ עליה כל הזמן בקונסיסטנטית “מה עם הצוואה?” ,”מה עם הצוואה? תתקשרי לעו”ד כ'” אז היא אומרת לו “אני עושה את זה” ואפילו ראיתי באחד התמלולים שהוא אומר לה “תקשיבי אני מציע לך ,תביא… יש כסף בXXX ,נכון שיש כסף בXXX?” היא אומרת לו “אין הרבה ,יש מעט” וזה שטויות כי היא רוצה להוריד אותו! זאת דוגמה שהיא לא רוצה בכלל להיכנס איתו לניואנסים “עזוב אותי” ואז היא מעבירה את הנושא ,גם אני שמעתי והיא אומרת לו “תגיד אז מה שלומך?”
וגם (בשורות 30-38): “…תקשיבי ,אל תכניס לי מילים לפי! אמרתי שבשנים ,ב10 שנים שהוא היה בארץ ,הוא בא פעם ,פעמיים בשנה ,בשנה חצי מ2017 ,ממרץ 2017 הוא התחיל להגיע הביתה אחרי שהוא הבין שימיהם ספורים ,המנוח אולי יסיים את חייו בקרוב ואז הוא היה בא לבקר אותה ,אותם נכנס לחדר של המנוח ,נשאר שם 5 דקות ,מחלק הוראות למטפלות ויושב ליד המנוחה כי שם הוא הבין שמשם יכול לבוא עזרו כי הוא הבין שאבא שלו חילק את כל מה שיש לו שלו ,זה מאוחר מדי ,הוא דמנטי הוא לא יכול לתרום אבל היא? עליה צריך לעבוד והכל הייתה פה עבודה של הקלטות ,של שכנועים ושואל אותה נכון? אני בטוחה שהוא שאל אותה!”.
גרסת פלונית קיבלה חיזוק גם בעדותו של עו”ד כ’ בדיון מיום 3.1.22 (בעמ’ 3 בשורות 20-32): “…אלמוני הוא היה עין. כלומר, הוא לא היה בהתחלה שום דבר. כלומר, היא לא התייחסה אליו בצורה מאוד אוהבת בהתחלה ולא בצורה לא אוהבת, לאט-לאט זה השתנה. ב-2015, בעקבות משהו שהיה בXXX, גם ככה היא לא בדיוק הייתה מחוברת אליו, אבל ב-2015 בעקבות משהו שהיה בXXX היא החליטה, אני זוכר שזה היה משהו בסביבות ה… אל תתפוס אותי במילה, 15,000-20,000 שקל שהיא נתנה לו, גם את זה היא ביקשה למחוק. לאחר מכן, היא פשוט זעמה עליו. הוא מופיע באיזשהו שלב, הוא היה עין, רק באיזשהו שלב הוא הופיע, והוא התחיל לנבור בדברים והוא התחיל, אני מנסה לברור את המילים, לא נעים לי, הוא החליט קצת לשגע אותה בלשונה, זו המילה. גם הוא יצר איתי קשר בטענה שהיא שלחה אותו, ובאמת היא פשוט שלחה אותו כדי להרחיק אותו ממנה. גם אותי הוא שיגע, אבל זה משהו אחר. אבל כשהיה ממש לקראת הסוף, כלומר בשנתיים-שלום האחרונות זה היה פשוט, בשנתיים באחרונות זה היה פשוט נורא”.
ובהמשך עדותו חזר על הדברים (בעמ’ 8 בשורות 25-39 ובעמ’ 9-10 עד שורה 18):
“ש: נהדר. עכשיו, שמענו מילים קשות ממך, גם הסתייגת מלהגיד אותן בגלל זה. אמרת שהמנוחה זעמה על אלמוני, נכון? עכשיו
ת: כן, בהחלט
ש: זעמה זו מילה מאוד קשה, אתה עומד מאחוריה? אמרת שבשנתיים האחרונות
ת: אמרתי שאני אהיה עדין, אז אני עדין
ש: לא, אל תהיה עדין
ת: לא, אז לא להיות עדין?
ש: אנחנו כולנו רוצים פה לחקור את האמת
ת: או-קיי, אז בואו נתחיל לחקור את האמת. אלמוני הופיע, אלמוני אני מצטער ולא רציתי, אלמוני הופיע
ש: זה בסדר, תאשים אותי
ת: אלמוני הופיע בסביבות 2017. אם אני לא טועה משהו בסביבות פברואר-מרץ 2017. באיזשהו שלב, אני לא ידעתי דרך אגב שהוא הופיע
ש: אתה יכול להסביר למה זה הופיע?
ת: הוא לא היה קודם נוכח לגביי
ש: לא היה נוכח
ת: גם לא לגביי
ש: אני מצטערת, זה בגלל המסכה, אני לא מקשה עליך
ת: אה, בסדר, בסדר. לא היה נוכח לגביי
ש: אה, אז לא שהוא הופיע
ת: לא, לא, לא
ש: יצר קשר איתך
ת: בדיוק. ב-2017, בסביבות 2017, השאירו לי הודעה. היה כתוב שם: “אלמוני רוצה להיפגש איתך”. האמת שאני עשיתי טעות אז בזמנו, חשבתי שמדובר בשליח, בפלוני, שרוצה להביא לי שוב אישור חיים ואמרתי בסדר ונתתי לו כמה דקות. פתאום ראיתי אז את אלמוני, אלמוני אז הופיע. הוא נכנס והתחיל לדבר איתי במשך כשעה. הוא אמר שהמנוחה שלחה אותו והוא בא ודיבר איתי במשך כשעה על כל מיני דברים שקשורים בפלוני וכו’ וכו’. אמרתי לו שעד שXXX (המנוחה- ש.ב.) לא תערב אותי וXXX (המנוחה- ש.ב.) תרים אליי טלפון, אני לא מוכן לדבר על זה. שיבקש מXXX (המנוחה- ש.ב.) להרים אליי טלפון ואני אבוא אליה ונדבר, אין שום בעיה. לאחר מכן, עברה תקופה של לא זוכר כמה זמן, שוב אלמוני בא, שוב ישב איתי כשעה בערך, הרבה זמן. היחיד מבין כולם שישב איתי. הוא ניסה להסביר לי מה הוא מוצא שגנבו
ש: מה הוא רוצה?
ת: מה הוא מוצא שגנבו. כלומר, הוא הראה לי מסמכי בנקים וכו’
ש: סימן שהוא מאוד סמך עליך
ת: כן יש לך שלך אלה תמיד
ש: להוציא משהו שמח
ת: ואז אמרתי
ש: אם הוא ביקש ממך לבדוק את אי הסדרים בחשבונות
ת: נכון, אמר, לא ביקש
ש: סימן שהיית איש אמונו
ת: לא, ממש לא
ש: לא?
ת: לא. מה שהוא אמר לי כל הזמן זה: XXX (המנוחה- ש.ב.) ביקשה שתעשה את זה. אלמוני הוא לא לקוח שלי, לא מכיר אותו. לגביי זה היה: XXX (המנוחה- ש.ב.) אמרה ש… אמרתי לו: אלמוני, אם XXX (המנוחה- ש.ב.) אומרת ש… XXX (המנוחה- ש.ב.) יודעת לדבר. שתקרא לי
ש: טוב, בוא נתקדם
ת: לא, בואי נמשיך. היה איזה קטע שפה באמת אמרתי, סליחה מראש, אני רציתי… אמרתי לו שXXX (המנוחה- ש.ב.) תרים אליי טלפון ותבקש את זה. אז יום אחד אלמוני מצלצל ואומר: XXX (המנוחה- ש.ב.) רוצה להגיד לך שתבוא. דבר שאני כרגיל לא עושה, כיוון שהמנוחה כרגיל מצלצלת לבדה. כלומר, מבקשת שיצלצלו, אבל לא מאלמוני. דיברתי עם המנוחה והמנוחה אמרה לי: היי, מה נשמע? מה שלום הילדים? איך המצב? וכו’. תודה, שלום ולהתראות. לא ביקשה שום דבר. אלמוני סגר ואחרי כמה דקות שוב הרים טלפון, אמר: תכף אני אגיד לה לצלצל אליך בקשר לזה
ש: אה, אדוני
ת: אמרתי לו: לא, לא
ש: אשתך מחכה בחוץ אז בוא נתקדם, זה לא מה ששאלתי
ת: אני יודע
ש: חבל על הזמן של כולנו
ת: ואז לא הייתה לי ברירה, אלא כאשר אף אחד לא היה, ללכת לגב’ XXX (המנוחה- ש.ב.) ולברר מה קורה. אז המנוחה הסבירה לי שאלמוני פחות או יותר משגע אותה, שהוא מחטט לה בכל המסמכים שלה, שהיא לא סובלת אותו שהוא נמצא פה בבית, שהוא מתעלק עליה וזה מי שהוא. זה לשאלה שלך מה אני חושב שהיה היחס
ש: תודה, נהדר, ענית לי. אז תסביר לי בבקשה איך זה שהיא מתה בזרועותיו? הוא היה איתה ברגעיה האחרונים
ת: זה שהוא היה איתה ברגעיה האחרונים זה לא אומר שהיא סבלה אותו, סליחה שאני אומר, כן?
ש: אה, אז הוא נדחף שם ל…
ת: אני לא יודע מה היה שם, אבל היא לא סבלה אותו, נקודה”.
וכן (בעמ’ 18 בשורות 26-32):
“ש: כמו הצוואה שלה מ-89′. אז איך זה? בשביל שלא יתעלק עליה?
ת: לא. היא אמרה לו הרבה דברים שלא היו נכונים, נו אז מה?
ש: אז אתה מכיר אותה כאישה לא ישרה? הפעם אני נזהרת, הפעם אני עדינה
ת: אז מאוד תיזהרי, כיוון שהיא אישה סופר ישרה, סופר מדויקת, אבל היא אישה שחוששת מאנשים מסוימים. כן
ש: אז היא חששה
ת: וכאשר הוא הופיע היא בפירוש חששה”.
לעניין טענת אלמוני לפיה עו”ד כ’ קשר קשר לשיבוש הליכי משפט עם פלוני- אין בידי לקבלה. הטענה כלל לא הוכחה בפניי. ייאמר כי מדובר בטענה שהנטל להוכיחה הינו כבד משקל, מטבע הדברים לאור ההשלכות והמשמעות של הטענות (באם יוכחו, וכאמור, הטענות לא הוכחו בפניי). ראו דברי עו”ד כ’ בחקירתו בדיון מיום 3.1.22 לענין הקשר בינו לבין פלוני (בעמ’ 28 בשורות 33-35):
“ש: לא שמעת מפלוני שבסוף ניתן צו קיום צוואה?
ת: צר לי לאכזב אותך, פלוני ואני לא ביחסים. פלוני הוא שליח, הוא שליח של המנוחה, הוא שליח לכל מיני דברים קטנטנים”.
מקבלת אני את הדברים.
יתרה מכך, אין בידי לקבל את טענת אלמוני לפיה הוכח שפלוני הזהיר את עו”ד כ’ על הבקשה למתן צו לתפיסת נכסים. הטענה לא הוכחה בפניי. איני סבורה כי יש בעובדה כי פלוני שלח הודעה וואטסאפ לעו”ד כ’ במסגרתה שלח את המייל של באת כוחו כדי להעיד על אמיתות הנטען. מדובר בטענה מרחיקת לכת שלא הוכחה. עוד ייאמר כי הבקשה למתן צו לתפיסת נכסים נמחקה בהחלטתי מיום 9.12.20.
לעניין טענת הנתק בין אלמוני למנוחה- לנוכח כל האמור והמפורט לעיל, איני מוצאת טעם להידרש לקביעה העובדתית האם היה נתק בין המנוחה לאלמוני אם לאו. אני סבורה כי הוכח בפניי כי רצון המנוחה היה לא להוריש לאלמוני דבר, במנותק משאלת הנתק (באם התקיים). מערכת היחסים בין המנוחה לאלמוני הייתה מורכבת למן תחילתה. ראו עדותה של פלונית בדיון מיום 7.2.22 (בעמ’ 34 בשורות 3-12):
“ש’: האם המנוחה הייתה האדם פסיבי? שאפשר לקבוע לו איפה הוא יגור?
ת’: את זה תקשיבי ,קודם כל המנוחה לא הייתה גם פסיבי ,היא הייתה כשירה ,היא הייתה עצמאית והחליטה את ההחלטות שלה בעצמה! אבל ברגע שמערכת היחסים החלה בין אבא של אלמוני המנוח לבינה, אלמוני לא הסכים שהיא תיכנס לגור איתם בבית ,היא לא יכלה לעשות שום דבר ,זו הייתה מערכת חדשה ,מערכת שנבנית והוא אמר “את! על גופתי המתה תדרכי בבית הזה”.
ש’: אלמוני אמר לה?
ת’: כן! אלמוני אמר! הוא התנהג אליה בגסות ,בבוטות ומתנהג בצורה מחפירה ולכן היא הייתה באה ,רק מבשלת ,מנקה ,מסדרת והולכת לישון בבית שלה עד שהוא עזב את הבית”.
על המורכבות האמורה העיד גם עו”ד כ’ בדיון מיום 3.1.22 (בעמ’ 3 בשורות 18-37):
“ש: או-קיי. בוא תאמר לנו מה הייתה מערכת היחסים, ממה שידעת, בין המנוחה לבין אלמוני
ת: אלמוני הוא היה עין. כלומר, הוא לא היה בהתחלה שום דבר. כלומר, היא לא התייחסה אליו בצורה מאוד אוהבת בהתחלה ולא בצורה לא אוהבת, לאט-לאט זה השתנה. ב-2015, בעקבות משהו שהיה בXXX, גם ככה היא לא בדיוק הייתה מחוברת אליו, אבל ב-2015 בעקבות משהו שהיה בXXX היא החליטה, אני זוכר שזה היה משהו בסביבות ה… אל תתפוס אותי במילה, 15,000-20,000 שקל שהיא נתנה לו, גם את זה היא ביקשה למחוק. לאחר מכן, היא פשוט זעמה עליו. הוא מופיע באיזשהו שלב, הוא היה עין, רק באיזשהו שלב הוא הופיע, והוא התחיל לנבור בדברים והוא התחיל, אני מנסה לברור את המילים, לא נעים לי, הוא החליט קצת לשגע אותה בלשונה, זו המילה. גם הוא יצר איתי קשר בטענה שהיא שלחה אותו, ובאמת היא פשוט שלחה אותו כדי להרחיק אותו ממנה. גם אותי הוא שיגע, אבל זה משהו אחר. אבל כשהיה ממש לקראת הסוף, כלומר בשנתיים-שלום האחרונות זה היה פשוט, בשנתיים באחרונות זה היה פשוט נורא
ש: אתה יכול לומר לנו מה קרה באירוע שאתה אומר שהיה בXXX?
ת: זה כבר מתחילות שמועות, ולכן אני מעדיף לא להיכנס לשמועות האלה
ש: מה ששמעת ממנה, רק ממנה
ת: שהיא ניסתה להגיע אליו והוא לא פתח לה את הדלת, זה בקיצור מה שהיא אמרה. כל היתר, יש המון שמועות על מה שהיה שם”.
המורכבת במערכת היחסים המשיכה גם בשנת 2017 ועד סמוך לפטירתה, כאשר אלמוני חש צורך להקליט את ביקוריו אצל המנוחה, ולשוחח עמה על הצוואה/ירושה (ראו הרחבה לעיל לעניין ההקלטות). אני מוצאת כי המורכבות האמורה באה לידי ביטוי ברצונה של המנוחה לא לכלול את אלמוני בצוואתה.
לעניין טענת אלמוני בדבר אי סבירותה וחוסר הגיונה של הצוואה- אין לי אלא להביא מדבריו של כב’ השופט פליקס גורודצקי בת”ע (י-ם) 53944-02-21 פלונית נ’ פלונים [פורסם בנבו] (3.1.23) בפיסקה לפסק הדין, אשר מתאימים בדיוק רב גם לענייננו:
“131. מעבר לכך, נקבע בפסיקה ראו: ת”ע 11259-03-10 פלונית נ’ פלוני (16.3.2014) כי:
“לא-אחת עדים אנו לצוואות המעדיפות חלק מהיורשים הטבעיים מקרב המשפחה על-פני האחרים.
לא לנו לבוא ולבחון צדקתן של העדפות אלה. אם נעשה כן, נחטא לעקרון היסוד שבמשפט הצוואות, עיקרון ראשון ו”נעלה בין נעלים” – מצווה לקיים דברי המת
ראה: ע”א 1099/90 שילה שרוני ואח’ נ’ שאול שרוני, פ”ד מז(4) 785;
ע”א 1212/91 קרן לב”י ואח’ נ’ בינשטוק ואח’, פ”ד מח(3) 705″.
132. בפסקי דין רבים נוספים נקבע כי גם אם המנוח הותיר אחריו צוואה בלתי סבירה המקפחת מי מקרוביו, עדיין יש לכבד את רצונו: “נכבד רצונו של אדם בצוואתו, ויהא רצונו שרירותי, בלתי סביר, מקפח ואף אכזרי ככל שיהיה” ראו: ע”א 1212/91 קרן לב”י נ’ בינשטוק, פ”ד מח(3) 705 (1994); עמ”ש 40614-10-16 ד. פ. נ’ כ. פ. (18.11.2018).
133. לאור האמור אני דוחה את הטענה כי יש לבטל את הצוואה משום שהיא אינה סבירה”.
לאור האמור, אני דוחה את טענת אלמוני לעניין אי סבירותה וחוסר הגיונה של הצוואה.
לנוכח כל האמור והמבואר לעיל, אני קובעת כי אין לקבל את טענות אלמוני- כנכונות.
לפיכך, התובענה לביטול צו קיום צוואה נדחית.
צו קיום הצוואה מיום 25.8.19 עומד על כנו.
בטרם חתימה ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הצדדים. ואולם, לא מצאתי לנכון לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידם , שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל כדי לבסס את התוצאה אליה הגעתי.
סוף דבר:
על כן, הנני מורה כדלקמן:
התובענה לביטול צו קיום הצוואה- נדחית.
צו קיום הצוואה מיום 25.8.19 עומד על כנו.
לאור התוצאה, הנני מחייבת את אלמוני בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד, בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע”מ כחוק, אשר ישולמו תוך 60 יום וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד לתשלום המלא בפועל.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב”כ הצדדים ותסגור התיק שבכותרת.
ניתן היום, ל’ שבט תשפ”ג, 21 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
