בפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
בעניין הקטין:
התובע:
ע.מ. ת”ז ——– (יליד xx.xx.2011)
י.מ. ת”ז ——–
ע”י ב”כ עוה”ד ואקנין יריב
נגד
הנתבעת:
ל.מ. ת”ז ——–
ע”י ב”כ עוה”ד גל טורס
פסק דין
תובענה להפחתת מזונות קטין שנקבעו בהסכם בין הוריו.
להסכם ניתן תוקף של פסק דין ביום 16.9.2015.
הצדדים והרקע לתובענה:
הצדדים יהודים, בני זוג לשעבר, נישאו כדמו”י ביום 23.7.2008 ולהם קטין משותף, ע.מ. נושא ת”ז ——– יליד xx.xx.2011.
בסיוע יחידת הסיעו שליד בית המשפט לענייני משפחה, חתמו הצדדים על הסכם שכולל הסכמה לעניין מזונות הקטין, ביום 3.9.15 ולהסכם זה ניתן תוקף של פסק דין ביום 16.9.2015. יוער כי הצדדים נפגשו ביחידת הסיוע לא מכוח חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע”ה-2014 אלא מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984 שהיו בתוקף באותה עת, כך שהמפגש ביח”ס היה גישור ולא מהו”ת.
על פי ההסכם שנחתם, הקטין במשמורת האֵם, וזמני השהות בין האב ובין הקטין מתקיימים בימים א’ ו- ג’ כולל לינה, ובכל סוף שבוע שני מיום ו’ ועד ליום א’. האיסוף וההחזרה מהמסגרת החינוכית. חגים חולקו בין ההורים בחלקים שווים ובחופשות ממשיכים זמני השהות הרגילים.
אשר למזונות, הוסכמו מזונות כולל מדור ואחזקת מדור. הוסכם כי כל עוד הנתבע משתכר סך הנמוך מ-9,000 ₪ נטו או למשך שנה, לפי המוקדם, הסכום יעמוד על סך 1,500 ₪ לחודש וממועד זה יעמוד על סך 2,000 ₪ לחודש.
עוד הוסכם כי ההורים יחלקו בחלקים שווים בהוצאות החריגות וכל הוצאה שכזו תותנה בהסכמת שני ההורים, לרבות הוצאות רפואיות שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי והוצאות חינוך חריגות כגון צהרון, אגרות חינוך חובה, סל תרבות, חוגים, שיעורים פרטיים אם ידרשו , טיול שנתי בבית הספר וכיוצ”ב.
כיום הקטין מתחנך בחינוך פרטי (בשיטה האנתרופוסופית) והאב אינו משתתף בתשלום מאחר ולא נתן הסכמתו לרישום הקטין לבית הספר הנ”ל. כל אחד מההורים רושם את הקטין לחוגים לפי רצונו ולמעשה אין בהם חולקים בהוצאה מאחר ולכאורה הדבר לא נעשה בהסכמה.
התובע הגיש תביעתו ועתר לביטול ולחילופין הפחתת המזונות. נטען כי מאז נחתם ההסכם חל שינוי נסיבות מהותי שיש בו להשליך על סכום המזונות. נטען כי שינוי זה בא לידי ביטוי מאחר ולאחר הגירושין כל אחד מההורים הקים תא משפחתי חדש, התובע נישא ולו שני ילדים נוספים והנתבעת חיה עם בן זוג להם 2 ילדים משותפים. נטען כי מאחר והצדדים מקיימים משק בית משותף עם בני זוגם, יש בהקמת תא זוגי חדש לשמש כשינוי נסיבות מהותי מאחר וחל שינוי ברכיב המדור וההכנסה הפנויה הואיל וצריכת החלק היחסי במדור ובצריכה האישית פוחתים משמעותית מקום בו קיים בן זוג עם הכנסה קבועה נוספת למשק הבית.
עוד נטען כי האב מטפל בקטין, דואג לצרכיו הנפשיים והכלכליים וגם רוכש לו ביגוד והנעלה באופן קבוע שכן הנתבעת מספקת לקטין רק בגדי יד-שניה באיכות ירודה מאוד. עוד נטען כי הוא נושא בתשלום לצהרון והנתבעת מסרבת להשתתף בהוצאה זו. נטען גם כי האב נושא בהוצאות דלק בשל זמני השהות וכי הוא מחזיק עבור הקטין חדר משלו בביתו. התובע טען כי חלוקת זמני השהות שלו עם הקטין חופפים כמעט למשמורת משותפת ועל אף זאת הוא ממשיך לשאת בגובה דמי המזונות שהוסכמו, ללא כל הצדקה.
אשר להכנסותיו והוצאותיו – נטען כי התובע עובד בחברת ——- כמתכנת ומשתכר סך 16,000 ₪ ברוטו, אשתו מתקיימת מקִצבת אבטלה והוא נאלץ לשלם עבור פעוטון (3,000 ₪) שכר דירה (4,200 ₪) וגם הוצאות שוטפות בגין כלכלת הבית ממוצע כ- 5,000 ₪ לחודש. אשר להכנסות והוצאות הנתבעת – נטען כי אין לתובע ידיעה אודות הכנסותיה אך התובעת משתכרת שכר לא מוצהר מנהל משק בית עם בן זוג, מתגוררת בבית פרטי שבבעלותה ובבעלות בן זוגה וחיה ברמת חיים גבוהה.
טענתו היא כי שינוי הנסיבות המהותי מחייב שינוי במזונות ובכך נסללת הדרך ליישם העקרונות והקטריונים שנקבעו בהלכת בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית מיום 19.7.17 ולקבוע גם כי השתתפות התובע בהוצאות החינוך תהיה מחצית מהוצאות שמשולמות בפועל לאחר כל ההנחות המגיעות למי מהצדדים.
התובעת הכחישה את טענות הנתבע וטענה כי לא מתקיים שינוי נסיבות מהותי. נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב מאחר והנתבע אינו משלם מחציות בתואנה כי לא נתן לכך הסכמתו וכי הלכת בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית מיום 19.7.17 כשלעצמה אינה עילה להפחתת מזונות. נטען כי בשנה הראשונה שילם הנתבע סך 1,500 ₪ מתוך התחשבות בהכנסתו לאותה עת וכיום הוא הכפיל את שכרו שאוזכר בהסכם (9,000 ₪) כשכר שמאפשר תשלום סך 2,000 ₪ לחודש.
נטען כי אין מתקיים שינוי נסיבות מהותי. צרכי הקטין לא השתנו, מאז נחתם ההסכם, הנתבעת משלמת לבדה כ-10,000 ₪ (סך כ- 850 ₪ לחודש) עבור שנת לימודים של הקטין בבית הספר ש’ הפועל על פי השיטה האנטרופוסופית, ללא השתתפות של התובע שאינו משלם גם עבור טיולי בית הספר או עבור מתנות למורות או עבור רכישת אוכל לטיולים וגם לא נוטל חלק בפעילויות בית הספר ולמעשה נאלץ בן זוגה לשאת גם הוא בהוצאות. צויין כי התובע מתחמק מתשלום שכר הלימוד בטענה כי לא הסכים לכך למרות שמסגרת הגן המוסכמת של הקטין הייתה גם היא על בסיס השיטה האנטרופוסופית. עוד נטען כי התובע לא צירף אסמכתאות המעידות על רכישות עבור קטין באופן קבוע והתובעת רוכשת עבור הקטין בגדים, נעלים, משחקים, ספרים, ביטוח רפואי חוג פסתנתר, חוג “שומרי הגן” וכל דבר הדרוש לו. אשר לצהרון בו נושא התובע, נטען כי התשלום הוא עבור יומיים בהם הקטין שוהה עם התובע על אף שהנתבעת הציעה כי הקטין ישהה עימה שכן אינה עובדת ומדובר בילד גדול שהצהרון אינו מתאים לו. בימים בהם אין בית הספר וכך היה גם בימי הסגר של הקורונה. לטענתה ברוב ימי החופש שהיו בהם לא התקיים צהרון פעיל, היה הקטין איתה עד השעה 16:00 ורק אז מגיע התובע לקחת אותו. נטען התובע אף טרם נתן הסכמה להתחיל טיפול רגשי לקטין על פי דרישת הצוות החינוכי.
אשר לזמני השהות – לטענת הנתבעת זמני השהות של התובע עם הקטין לא השתנו מאז חתמו הצדדים על הסכם גירושין ביום 3.9.15 וככל שחל שינוי הוא בכך שהקטין שוהה יותר ימים עם אימו בעיקר בכל תקופת הקורונה.
אשר להכנסתה והוצאותיה – נטען כי במועד החתימה על ההסכם התובעת עבדה והיא אינה ועבדת מאז אוקוטובר 2018 עת ילדה את בנה השני ולא תשוב למעגל העבדוה עד סוף שנת 2024 בשל הצורך לטפל בבנה השלישי שסובל מאלרגיה מסכנת חיים. נטען כי הכנסת בן זוגה אינה חלק מהכנסתה, הוא נושא בגידול שני ילדיו ואינו חב בפרנסת הקטין. הכנסתו 15,000-10,000 ₪ לחודש. ביחס לנתבע נטען כי שכרו החודשי הממוצע לפי תלושי שכרו לשנת 2020 הוא סך 16,500 ₪ וגם זכאי לזכויות סוציאליות, קרן השתלמות, קרן פנסיה וגמל. בת זוגו מהנדסת תוכנה ובעלת פוטנציאל השתכרות גבוהה. נטען כי שני הצדדים רכשו בית למגוריהם והם משלמים משכנתא.
נטען כי תביעת התובע לא עומדת בתנאים שבפסיקה המצדיקים שינוי נסיבות מהותי, הצדדים לא השאירו פתח מפורש או מכללא לשינוי נסיבות, הסכום שנפסק הוא על הרף הנמוך ולמעשה התובע הכפיל הכנסתו והכנסתה פחתה והתביעה הוגשה בחוסר תום לב מאחר והתובע אינו משלם עבור חוגים בהם משתתף הקטין, בית הספר או היטפול הרגשי – בניגוד להצהרתו בדיון.
לאחר שניסיון להביא את הצדדים להבנות לא צלח, נשמעו עדויות הצדדים וראיותיהם. תיק המוצגים מטעם התובע הוגש וסומן ת/1. הסכם הגירושין עליו חתמו הצדדים הוגש וסומן נ/1.
התשתית המשפטית:
מקום שאירע שינוי נסיבות מהותי בנסיבות שהיו בפני בית המשפט עובר למתן פסה”ד למזונות, פסק דין שעניינו מזונות קטינים, אינו סופי ומוחלט. ראו ע”א 511/78 דלהרוזה נ’ דלהרוזה, לג (1) 449, 454; ע”א 749/83 ליפינסקי נ’ ליף (ליפינסקי), לח (3) , 128,126 וגם ע”א 363/81 יואכים (יהויכין) פייגה נ’ רועי ברנרד פייגה, לו(3) 187, 188. מפי הנשיא כתוארו אז, שופט שמגר:
“כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר”.
ברציונל ההלכה הנ”ל, מונחת העובדה כי פסק דין למזונות הוא פסק דין הצופה פני עתיד, ועל כן, שינוי מהותי בנסיבות שהתקיימו בעת מתן פסק הדין, יכול ויצדיק שינוי במזונות. ראו ע”א 177/81 גלעדי נ’ גלעדי פ”ד לו(3), 179, 185.
נפסק כי לשֵם איזון בין עיקרון סופיוּת הדיון ולבין הצורך לאפשר גישה חוזרת לערכאות על פי נסיבות החיים המשתנות – צמד המילים “שינוי נסיבות” יפורש באופן דווקני. ראו ע”א 363/81 יואכים (יהויכין) פייגה נ’ רועי ברנרד פייגה, לו(3) 187, 188 וגם מ”א (ירושלים) 410/94 ריבי הלוי נ’ אליהו הלוי, מיום 15.02.1996עמודים 2,3 לפסק הדין.
שינוי נסיבות יכול שיהיה באחד ממרכיבים אלו: עצם החיוב במזונות, שיעור החיוב, צרכי הקטין, יכולת החייב, יכולת ההורה המשמורן ורכושו של הקטין. ראו א. גריידי, מזונות ילדים הלכה ולמעשה מהדורה שלישית מורחבת 2005, עמוד 283 יג’. ובכל מקרה יש הכרח ששינוי הנסיבות יהא שינוי שלא היה צפוי ולא ניתן היה לצפותו במועד מתן פסה”ד. ראו תלה”מ 28665-02-19 ש.ר נ’ א.פ מיום 6.9.20, סעיף 51 לפסק הדין.
ובכל מקרה, שינוי מזונות שנפסקו, ייעשה במקרים נדירים ובהתקיים שלושה תנאים מצטברים:
(א) שינוי הנסיבות הנטען הוא כה מהותי והופך את הותרת פסק הדין על כנו – ללא צודק.
(ב)הצדדים הותירו פתח, במפורש או מכללא, לשינוי נסיבות
(ג) מבקש השינוי פעל בתום לב. ראו ע”א 442/83 קם נ’ קם, לח (1) 761, 770-771.
ביחס לתום הלב נפסק בע”מ 3148/07 פלונית נ’ פלוני מיום 13.6.07, סעיפים ה-ו לפסק הדין:
“אכן, ניתן לדון מחדש בגובה מזונות בהתאם לשינוי הנסיבות…ואולם, אין זה השיקול היחיד. במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי (ראו ע”א 32/81 צונן נ’ שטל, פ”ד לז(2) 761), הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973; ראו לדוגמה ע”א 468/84 קוטלר נ’ קוטלר (לא פורסם); (תמ”ש (כפר-סבא) 17150/03 מ. נ. נ’ מ. נ. (לא פורסם); ולדרישות נוספות, כגון תקנת הציבור הקבועה בסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי) (פרשת צונן הנזכרת; תמ”ש (תל-אביב-יפו) 16650/97 ש’ פ. נ’ ר’ מ’ פ (לא פורסם)).”
לעניין תום לב ראו גם תלה”מ 42185-03-20 פ.ז. נ’ א.ד.י.ט., מיום 23.2.2021.
הנטל להוכיח שינוי הנסיבות ומהותו מוטל על התובע, בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה. ראו לעניין זה עמ”ש חיפה 47200-12-20 א. נ’ ב’ מיום 27.6.2001; עמ”ש (חיפה) 45821-03-20 פלונית נ’ פלוני מיום 12.11.2020 ועוד. עם זאת, הוכחת שינוי נסיבות מהותי שיש בו להצדיק שינוי סכום מזונות שהוסכם בהסכם, הוא נטל כבד ולא על נקלה יתערב בית המשפט במזונות שנפסקו בהסכמת הצדדים, אלא במקרים חריגים וראויים. ראו ע”א 413/78 אשתר נ’ אשתר, פ”ד לד(1) 57, ע”א 1880/94 קטן נ’ קטן מט(1), 215.
ההבדל נובע מכך שבהסכם בין בני זוג, בדרך כלל ההסכם מסדיר את מכלול היחסים, כורך וקושר עניינים שונים הנוגעים וההסכמות בהסכם הם תוצאה של פשרה לגבי המכלול. ההסכם הוא מכלול אחד. ראו עמ”ש ת”א 1191/02 ח’ א’ נ’ ח’ מ’ 29.12.2003. על כן שינוי במזונות קטינים שהוסדרו בהסכם כולל, עלול לפגוע בציפייה הלגיטימית של צדדים שהם צד להסכם, ועלול לפוגע גם בעיקרון היציבות והוודאות שבין צדדים להסכם. ראו לעניין זה תמ”ש (ב”ש) 61089-07-13 פלוני נ’ אלמונית פסקה 11 לפסק הדין מיום 10.7.2014 וגם ע”א 4515/92 סילביה מרתה שטיין קומרוב נ’ לדיסלאו שטיין, פסקה 3, 13.6.1994.
זאת ועוד, המדיניות השיפוטית היא, כי בענייני משפחה, בהם מעורבים קטינים יש לשמור על יציבות וודאות בין צדדים שעניינם הוכרע. עוד יותר חשוב לעשות כן כאשר קדמה להכרעה הסכמה – זאת לשם חיזוק אמינות ומהימנות אכיפה של הסכמים ביחסי משפחה ששומרים על סופיות הסכסוך. ראו בהקשר זה ע”א 4515/92 סילביה מרתה שטיין קומרוב נ’ לדיסלאו שטיין, [פורסם בנבו] פסקה 3 לפסה”ד של כב’ הנשיא דאז מ. שמגר מיום 13.6.1994:
“כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת. יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת לייוב (כך במקור ה.ג.ע), אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט. סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם”.
חשוב להדגיש, כי בתביעה לשינוי מזונות שנפסקו, בית המשפט אינו בודק איזה סכום מזונות היה פוסק היום, אִילו הנתונים הובאו בפניו במסגרת תביעת מזונות חדשה, אלא האִם חל שינוי נסיבות מהותי בהתאם לתנאֵי פסק המזונות המקורי. ראו השופט שרעבי בעמ”ש (חי) 53288-03-18 פלוני נ’ פלונית מיום 13.11.18, סעיף 17 לפסה”ד, ע”מ (ת”א) 1080/01 י’ ש’ נ’ נ’ ש’ מיום 5.8.03, ראו ע”א 473/78 אשתר נ’ אשתר, פ”ד לד(1) 57, 60, תלה”מ 42185-03-20 פ.ז. נ’ א.ד.י.ט., מיום 23.2.2021 וגם א’ גריידי מזונות ילדים הלכה ולמעשה מהדורה שלישית מורחבת 2005, בעמוד 283-285 יד.
דיון והכרעה:
האִם מתקיים שינוי נסיבות מהותי במקרה כאן? מצאתי התשובה לכך שלילית.
טענת התובע כי זמני שהותו עם הקטין “חופפים כמעט למשמורת משותפת” אין בה לשנות. אין זה מקרה בו הורחבו זמני שהות מעבר להסכם ובחריגה מהותית מהמוסכם. אין מחלוקת כי זמני השהות מתקיימים, לכל היותר, כפי הוראות ההסכם. על כן אין בזמני השהות המתקיימים שינוי נסיבות. אעיר בהקשר זה כי עדות התובעת שבתקופת הסגר בקורונה שהה הקטין אצלה ולא התקיימו זמני שהות לפי ההסכם – לא נסתרה. ראו עמוד 22 שורות 38-39, עמוד 23 שורות 1-19. ועדות התובע שאישר זאת בעדותו בעמוד עמוד 3 שורות 35-38, עמוד 4 שורות 1-5.
טענת התובע כי הוא מספק את צרכי הקטין, בפרט הוצאות חריגות – גם טענה זו אני דוחה. התובע לא הוכיח כי הוא נושא בצרכי הקטין מאחר ואלו לא מסופקים על ידי אמו. בעדותו לא ידע התובע לציין מהו הסכום אותו הוא מוציא על רכישת בגדים. ראו עדותו עמוד 9 שורות 7-12 וכל שהציג התובע הוא מסרון אחד מיום 2.12.2018 (למעלה משנתיים לפני הגשת התביעה) שם כתב לבן זוג הנתבעת “אני כל הזמן קונה לע.מ. בגדים חדשים והוא חוזר עם בגדים יד שניה. בבקשה לשלוח אותו לבית הספר ואליי עם בגדים ראויים, זה מביך”. ראו עמוד 25 שורות 35-41. גם אם אין מחלוקת כי הנתבעת רוכשת לקטין ביגוד יד 2 (ראו עדותה בעמוד 26 שורות 1-14) אין בכך להוכיח שינוי נסיבות. על התובע היה לצרף אסמכתאות עדכניות המעידות כי הנתבעת אינה מספקת את צרכי הקטין באופן קבוע. אי-הצגת אסכמתאות מלמדת על חולשת טענתו. כאשר בעל דין נמנע מהלציג ראיה או להביא עד, יש להניח כי המדובר בראיה או עדות הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו. ראו ע”א 465/88 הבנק למימון מסחר בע”מ נ’ סלימה מתתיהו ואח’, פד”י מ”ה (4) 651, ע”א 795/99 פרנסואה נ’ פוזיל פד”י נ”ד (3) 107. אשר להוצאות ספציפיות שנטענו, תשלום לצהרון, תשלום לחוגים, תשלום לבית הספר, הרי שהתשלום לצהרון הוא רק עבור הימים בהם שוהה הקטין אצל התובע (חרף כי אכן לכאורה המסגרת כבר אינה מתאימה לו) והוכח כי האב אינו נושא בתשלומים האחרים. כך בעניין בית הספר מאחר ולטענתו לא נתן הסכמתו ללמוד בשיטה האנתרופוסופית. ראו עדותו “כבד עליי אני לא מצליח לעמוד בזה, ההסכם הוא אומר שאני לא צריך לשלם על בית ספר פרטי ועוד פעם אין לי את הכסף לשלם על בית ספר פרטי…”. עמוד 6 שורות 25-26, על אף שהמשיך ושילם את הגן עד כיתה א. כל שהוכח הוא כי האב נשא בתשלומי החובה לבית הספר. ראו נספח 2 לתיק מוצגים התובעת, בעניין החוגים, עלה מהראיות כי כל הורה שילם את החוג אליו רשם את הקטין, האב מחצית שחייה, טניס גלישה והאם חוג פסנתר וחוג שומרי הגן. עדות האב עמוד 7 שורות 11-27, עמוד 10 שורות 1-7 ועדות האם בעמוד 19 ואילך. בהתייחס לטענה כי התובע דואג לצרכיו הנפשיים של הקטין במסגרת זמני השהות, הרי שממילא כאביו של הקטין זו חובתו ולא רק שלא הוכח כי הוא נוטל על עצמו מעבר לזמני השוהות – הוכח כי ההיפך הוא הנכון. התובע לא ידע לתת הסבר המניח את הדעת מדוע לא חתם על מתן טיפול רגשי לקטין להמלצת בית הספר, ראו עדותו בעמוד 8 שורות 5-36. גם הטענה לנטל הנסיעה אין בה לשנות. האב בחר מיוזמתו להעיתק את מקום מגוריו מ-ט’ ל-י’.
אשר לטענת האב לשינוי נסיבות מהותי בשל הקמת תא משפחתי משני הצדדים – טענתו של התובע עיקרה היא הגדלת הוצאותיו בשל לידת ילדיו והמצב הכלכלי של התא המשפחתי החדש שהקים. לאור סכום המזונות המוסכם שאינו גבוה, ושכרו של התובע כיום – ביחס לצפי בעת חתימת ההסכם, אין בטענתו זו להוכיח שינוי נסיבות מהותי או שיש בו להשליך על המזונות.
ואפרט. בעת חתימת ההסכם, הצדדים גילו דעתם שלמרות שהתובע מובטל, עליו לשאת בסך סך 1,500 ₪ לחודש עבור מזונות ומדור הקטין. ועוד יגלו הצדדים דעתם כי שכרו הצפוי של התובע יהיה לכל הפחות 9,000 ₪ נטו שאז הוא יישא בסך 2,000 ₪ עבור מזונות ומדור הקטין. כך הסכימו הצדדים. כיום משכורתו של התובע גבוה בשיעור של 47% מהשכר המינימלי שצפו הצדדים בחתימת ההסכם. לידת שני ילדיו הנוספים של האב שאכן גורמים להוצאותיו, יכול ותשמש כטענה לשינוי נסיבות מהותי, אך טענה זו אינה נבחנת כלשעצמה – אלא בראי המצב הכלכלי הכולל של התא המשפחתי והתחייבות האב לתא המשפחתי החדש. היקף זה יש לבחון גם על פי הכנסת בת זוגתו החדשה של התובע. ראו גריידי ושלם הלכה ומעשה, עדכון מספר 6, אפריל 2019 בעמודים 291-292 וכן ע”א 5478/93 כרמי נ’ כרמי מיום 12.12.1994. וראו ע”א 552/87 ורד נ’ ורד פ”ד מב(3)599, עמוד 602.
במקרה כאן, לא היה בלידת קטינים נוספים לתובע כדי להביא לשינוי מהותי לרעה במצבו הכלכלי הכללי – ביחס למצבו הכלכלי הכללי של התובע בעת החתימה על ההסכם. ואסביר. כפי שפרטתי לעיל, חל אצל התובע שינוי לטובה בהכנסתו כיום לעומת הכנסתו במועד מתן פסק הדין. ודוק, במועד מתן פסק הדין, לא עבד התובע והצפיה של הצדדים הייתה כי ישתכר בתוך שנה 9,000 ₪ נטו לכל הפחות. כיום משתכר התובע כ-17,000 ₪ נטו לחודש, זאת על פי תלושי שכרו לחודשים 1/20 -1/21. מאחר והתובע הוא החב במזונות, היקף התחייבות התובע כלפי משפחתו החדשה יבחן גם בהינתן הכנסת בת הזוג מאחר וככל שהכנסתה גדולה יותר יצטמצמו התחייבויותיו כלפי משפחתו החדשה וההפך. ראו לעניין זה תמ”ש (ת”א) 71263/98 ז.ש. נ’ ז.ש., מיום 29.12.2003 שם קובע כב’ השופט שוחט בסעיף 6 (ב) לפסק הדין:
“משכך יש לבחון את הכנסתו של התובע ואת מצבו הכלכלי בהרכב המשפחתי החדש, כולל את הכנסת אשתו. משבחר התובע לפתוח פרק ב’ בחייו, וחלילה לבוא אליו בטרוניא על כך, ומשבחרה אשתו השניה להינשא לו תוך ידיעה ברורה בדבר התחייבויותיו אין לשקול אך ורק את הכנסתו שלו אלא גם את הכנסות אשתו שלו בהיבט של חלוקת הנטל ביניהם כלפי ילדיהם המשותפים בהתייחס לחבות שנטל על עצמו התובע כלפי בתו מנישואיו הראשונים, הנתבעת”
במקרה דנן, טען התובע כי נכון לעת הזאת אשתו אינה עובדת. עם זאת, אשת התובע היא מהנדסת חומרים שביקשה בעבר לעשות הסבה לתכנות, עבדה בכך מספר חודשים עובר לקורונה ופוטרה. משמעות הדבר כי יש להביא בחשבון את פוטנציאל השתכרותה גם אם כיום אינה עובדת. זאת ועוד, מאחר וכיום אשת התובע שוהה בבית עם שני ילדיהם, והיא מתעתדת לחפש מקום עבודה לכשיכנס הגדול מבין ילדיו לגן. ראו עדותו בעמוד 11 שורות 6-14. שהות אשת התובע בבית מאיינת את טענת התובע להוצאה בגין הפעוטונים. ראו כי גם התובע בעצמו אישר בעדותו כי בשל שהות אשתו בבית הקטינים אינם שוהים בפעוטון אלא שוהים בבית עד תחילת מסגרת ציבורית בגיל 3. ראו עמוד 2 שורות 21-25, וטענותיו לעניין השכירות גם היא אינה רלוונטית שהרי השכירות הייתה צפויה בעת חתימת ההסכם, מה גם שני הצדדים רכשו דירות ונושאים במשכנתא, תשלום שכולל גם רכיב הוני.
על כן, במקרה כאן, לאור השינוי לטובת בהכנסת התובע ממועד מתן פסק הדין ופוטנציאל השתכרות אשת התובע ולידת שני קטינים נוספים, אינו מהווה שינוי נסיבות מהותי במצבו הכלכלי הכללי של התובע – בהשוואה למצבו בעת החתימה על ההסכם.
מצבה הכלכלי של הנתבעת – גם בטענה זו אין לסייע לתובע. היה מקום לבחון את מצבה הכלכלי של התובעת והשינוי בו אם היה מוכח שינוי נסיבות מהותי, שאז מחילים היינו את הכללים שנקבעו בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית מיום 19.7.17, על מנת לבחון את אופן חלוקת הנטל. לא כך המצב, כפי שפרטתי לעיל לא הוכח שינוי נסיבות מהותי.
למעלה מהדרוש אציין כי ספק אם אכן קיים שינוי לטובה מהותי במצבה הכלכלי של הנתבעת. כפי שלתובע נולדו שני ילדים כך גם לנתבעת אשר הקימה תא משפחתי חדש עם בן זוג. התובעת במועד החתימה על ההסכם עבדה בחנות “—-” והשתכרה סך 4,000 ₪ לחודש. ראו עדותה בעמוד 21 שורות 23-26 וגם עדות התובע בעמוד 11 שורות 4-5. כיום הנתבעת אינה עובדת ובן זוגה נושא בפרנסת הבית, לרבות חלקה של הנתבעת בצרכי הבן. ראו עמוד 17 שורות 17-20. טענת התובע כי האם עובדת ואינה מצהירה על הכנסותיה נטענה בעלמא מה גם שהתובע העיד כי “בזמנו… זאת אומרת כשהיינו ביחד אני ידעתי שקשה לה להחזיק עבודה מסודרת או להרוויח כסף….”. התובע לא הוכיח רמת חיים גבוהה משמעותית. עדות התובעת כי בן זוגה משתכר 10,000-15,000 ₪ ₪ לחודש לא נסתרה.ראו עמוד 17 שורות 6-7, ולא ניתן “לזקוף” לזכות התובעת את כל שכרו של בן זוגה, כהכנסתה.
הוצאת המדור של שני הצדדים כמעט זהה והסכומים סבירים. ראו כי בעת החיים המשותפים שילמו הצדדים שכ”ד סך 4,500 ₪ לחודש. עמוד 10 שורות 27-37. כיום הנתבע משלם משכנתא וקודם לכן שילם שכ”ד סך 4,200 ₪ לחודש. עמוד 10 שורות 11-24. הנתבעת משלמת סך 5,000 ₪ לחודש.
טענת התובע כי בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית מיום 19.7.17 מהווה שינוי נסיבות מהותי – טענה זו נדחתה בפסה”ד שניתן בבע”מ 7670/18 פלוני נ’ פלוני, מיום 20.1.2021 . נפסק שם כי פסה”ד בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית מיום 19.7.17 כשלעצמו אינו מהווה שינוי נסיבות מהותי שיש בו לשנות ממזונות שנפסקו, אם לפי הסכם ואם בפסק דין.
למעלה מהדרוש אציין כי הצדדים לא הותירו בהסכם, לא מפורש ולא מכללא, פתח לשינוי נסיבות, למעט בשנה הראשונה שלאחר ההסכם.
אשר לטענת הנתבעת כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב מאחר והתובע אינו משלם את המחציות על פי ההסכם, בתואנה כי לא הסכים להן (ובפרט בית הספר שבשיטה בשיטה האנתרופוסופית לאחר ששילם גן בשיטה האנתרופוסופית עד כיתה א’), יש בטענה זו ממש. אב הטוען כי הוא ממלא אחר צרכיו של בנו במלואם ולמעלה מהם, ומבקש שיפחיתו מחיוב לו הסכים, מצופה היה כי ראשית, ישלם את שהתחייב לפי הסכם, ויקיים את ההסכם בתום לב, אך לאור התוצאה אליה הגעתי איני מוצאת להרחיב מעבר לאמירה זו.
על כן התביעה נדחית.
בנסיבות כאן, את הוצאות ההליך אני פוסקת על הצד הנמוך; התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט סך 750 ₪ ושכר טרחת עו”ד סך 5,000 ₪.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.
ניתן היום, י’ אב תשפ”ב, 07 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
