בפני
כבוד השופטת הילה גורביץ עובדיה
המבקשת:
אולגה קרבצ'נקו ת"ז ——-
ע"י ב"כ עוה"ד ורדית אבידן
נגד
המשיב:
אדיר חבני ת"ז ———-
פסק דין
תובענה למתן צווים מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 או מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001. ברקע, פירסומים הנוגעים למבקשת, שנכתבו על ידי המשיב בפלטפורמות חברתיות שונות.
הרקע וטענות הצדדים:
הצדדים, בני זוג לשעבר שניהלו מערכת יחסים בשנים 2003 ועד 2012.
נטען בבקשה כי המבקשת אשר נמצאה במערכת יחסים מתעללת, אזרה אומץ להיפרד מהמשיב אך הוא ממשיך ופועל על מנת להתעלל ולנקום בה על כי סיימה את מערכת היחסים. המבקשת טענה כי סבלה מפגיעות פיזיות ומיניות בשל "אובססיה חולנית" מצד המשיב. עוד נטען כי מעת פרידת הצדדים, המשיב פרסם ומפרסם באופן אובססיבי ומאסיבי פרסומים מטרידים הנוגעים למבקשת ובני משפחתה, מידע אישי ומידע כוזב ברשתות החברתיות, "מאות אם לא אלפי פרסומים ישירים ועקיפים כלפי המבקשת, במסגרתם הוא מכפיש את שמה, מתעסק באופן כפייתי בחייה ומשפחתה, חושף לגביה פרטים אישיים לרבות באשר למיניותה וכיוצ"ב באופן שמטריד את שלוות חייה ולא מאפשר לה לנהל באופן סביר ותקין את חייה". עוד נטען כי המשיב מפרסם באובססיביות שהמבקשת היא הרוצחת של תאיר ראדה ז"ל. המבקשת הפנתה לקבוצות המתנהלות ביישומון "טלגרם" אשר מונות מאות חברים כל אחת, ערוץ "של אמת" וקבוצה "של אמת-דיונים". בקבוצות אלה מפרסם המשיב צילומים של המבקשת ובני משפחתה, חושף פרטים אישיים אודות מצבהּ הרפואי, מקום מגוריה ותיאוריות קונספירציה כנגד המבקשת. עוד הפנתה המבקשת לערוץ "יוטיוב" עם עשרות אלפי עוקבים והועלו בו סרטונים הכוללים מידע בריאותי ותיאורים מיניים אודותיה.
נטען כי הפירסומים מסבים למבקשת עוגמת נפש ומערערים את מצבה הבריאותי. המבקשת טענה כי מסע הפירסומים נועד להטרידה, להתישה, להלך עליה איימים ולפגוע בשלוות חייה. נטען כי הפסיכולוג המטפל במבקשת מציין כי הקושי הנפשי של המבקשת קשור להכפשות והאשמות שווא קשות שפורסמו זמן רב בכלי התקשרות וגרמו למבקשת לנזק רב והדבר גורם לה ליאוש, חוסר אונים, חרדה והסתגרות והיא מוצפת זכרונות מההתעללות המתמשכת שחוותה, מה שפוגע בשיקום מצבה הנפשי. נטען כי אינטנסיביות הפירסומים מהווה הטרדה מאיימת . בית המשפט התבקש להורות על הסרת הפרסומים הפוגעניים וליתן צו מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 או מכוח סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, לתקופה המירבית על פי דין.
ביום 23.03.2023 ניתן צו במעמד צד אחד האוסר על המשיב להטריד את המבקשת בכל מקום או בכל דרך ולהעלות נגדה פרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות, נקבע דיון במעמד הצדדים והורתי למשיב להגיש כתב תשובה.
המשיב בתגובתו לא כפר כי פרסם את הפרסומים אליהם הפנתה המבקשת. נטען כי המשיב לא יזם "שום שידור או ראיון, אלו תמיד הגיעו בתגובה לפרסומים לגבי המשיב אשר מכפישים את שמו". עוד טען כי התובענה היא "מניפולאציה דורסנית", באמצעות שמוש בהליכים משפטיים וכי טענות המבקשת כי התיק כנגדה בעניין הרצח נסגר במשטרת ישראל "מחוסר אשמה" אינה נכונה. המשיב פירט ארוכות אודות הליכים אחרים שהתנהלו בין הצדדים – תביעת לשון הרע מטעם המבקשת וטען כי מדובר בתביעות השתקה כאשר המבקשת עצמה הפרה צו איסור פרסום שניתן שם. נטען כי תביעה זו תוקנה לפי החלטות שניתנו ולאחר מכן נמחקה לבקשת המבקשת שהגישה תביעה חדשה כנגד המשיב וצדדי ג' וגם הליך זה נמחק. המשיב הכחיש טענות המבקשת. אשר לסרטונים בערוץ "יוטיוב" נטען כי המשיב נענה לבקשה לראיון לאחר שפורסם בכלי התקשורת כי נמצאה התאמה גנטית לשערה של המשיב בזירת הרצח של תאיר ראדה ז"ל – מה שלטענתו, מוכיח את מעורבות המבקשת בפרשת הרצח. לטענת המשיב, המבקשת עצמה הודתה כי האלימות בעת החיים המשותפים של הצדדים הייתה הדדית, ובהקשר זה הפנה לראיון טלוויזיה שערכה המבקשת. לגוף פרסומים שונים, טען המשיב כי לא פירסם פרטים רפואיים, אלא צטט מחוות הדעת שהגישה המבקשת בתביעת לשון הרע שהגישה כנגדו. עוד טען כי לא הפעיל את הפונים בערוץ הטלגארם "של אמת".
המשיב הודה כי פרסם תכנים מיניים של המבקשת וכי הדבר נעשה בתגובה לכך שהמבקשת החלה לצאת עם חברו הקרוב של המשיב. לטענת המשיב, הוא לא פרסם את מקום מגוריה של המבקשת אלא העלה השערה בדְבר מקום הימצאותה הנוכחי והצילומים האישיים של המבקשת שפורסמו ברשתות החברתיות היו מטושטשים. לטענת המשיב, המבקשת היא זו אשר "מהלכת אימים על המשיב" והתובענה דנן היא פגיעה בחופש הביטוי, מצג חד-צדדי ודורסני כלפי המשיב, ונועדה להסוות את מעורבות המבקשת בפרשיית הרצח האמורה. עוד נטען כי המבקשת עצמה ממשיכה להעלות את הנושאים על סדר היום כשהיא מתראיינת בשלל פלטפורמות –כדוגמת ערב ההכרעה בעניין המשפט החוזר והכרעת הדין של רומן זדורוב.
נטען כי הפרסומים אינם אינטנסיבים וכפייתים, וכי איתר אנשים המכירים את המבקשת "מתוך רצון להבין כמה פרטים שעלו, סתירות שהתגלו (למשל בנושא עברה העקוב מדם של משפחתה)…". נטען כי יש להפריד בין פרסומיו הוא שנועדו להשמיע את קולו במצב הלא מאוזן מול המבקשת שהאשימה אותו באונס לבין האיומים מצדדי ג', והוא מגנה את הודעות האיומים שהופנו אל המבקשת על ידי צדדי ג'. המשיב טען כי בעבר ייתכן וביצע מעשים שנחשבים "הטרדה מאיימת" אך הוא שולל קיום מעשים אלו כיום ואין הצדקה כי המשיב ישוב ויטריד את המבקשת (סעיף 26 לכתב התשובה) ואין לו רצון אלא להתנתק מהמבקשת. נטען כי לא היה מקום להגיש התובענה לבית משפט זה – אלא על מנת לאפשר דיון במעמד צד אחד והיה על המבקשת לעתור בתובענה מתאימה לבית המשפט בו מנהל הליך תביעה מכוח חוק לשון הרע, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בשולי התגובה נטען כי בעת שעמד בתוקפו הצו הזמני, המבקשת עצמה פרסמה למעלה מ-11 פרסומים שונים המגוללים את גרסתה, ואילו המשיב מנוע היה, בשל הצו להגיב להם.
לאחר שהמשיב לא התייצב לדיון, נקבע מועד נדחה ובמועד זה נחקרו שני הצדדים וכעת הגישו סיכומיהם.
דיון והכרעה:
סעיף 1 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, קובע שני תנאים לסמכותו של בית משפט זה; היותם של הצדדים בני משפחה ועילתה של התובענה, סכסוך בתוך המשפחה. במקרה של בן זוג לשעבר, מתווסף תנאי נוסף, נושא התובענה "נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג".
הצדדים ניהלו מערכת יחסים זוגית, אמנם היו בני זוג אך הזוגיות ביניהם הסתיימה לפני למעלה מעשור ורק בסיכומיה טענה המבקשת כי היו ידועים בציבור. טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי המבקשת, רק על מנת להכפיף התובענה לסמכות בית משפט זה ולמשיב לא ניתנה ההזדמנות להתגונן מפני טענה זו. בסיכומיו כפר המשיב בטענה.
בהעדר העובדות הנדרשות להוכחת הטענה, הרי שלא הונחה בפני תשתית לקבוע כי הצדדים הם "בני משפחה" כמשמעות המונח בחוק בתי המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. על כן, הסכמות לדון בתובענה היא לבית המשפט השלום.
למעלה מן הדרוש אוסיף כי גם התנאי הנוסף לסמכות בית משפט זה אינו מתקיים. הצדדים פרודים זה מזה למעלה מעשור, לא רק שלא נטען בתובענה כי הצדדים היו ידועים בציבור, העובדות שברקע הסכסוך, אינן נוגעות ל"קשר הזוגי". הסכסוך בין הצדדים נוגע להאשמות שהעלה המשיב כלפי המבקשת, בעניין קשירתה לפרשת רצח תאיר ראדה ז"ל. אין מדובר בסכסוך שנובע מהקשר הזוגי ושני הצדדים טוענים למעשה כי הם מפרסמים זה על זה – כהתגוננות מפני האשמות הצד שכנגד. לכן, במשקפיים מהותיים הסכסוך אינו "נובע מהקשר שהיה ביניהם בתקופה שבה היו בני זוג" (סעיף 1(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995) ולא ניתן לומר "שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה" (רע"א 6558/99 חבס נ' חבס, פ"ד נד(4) 337, 344) וגם לא מתקיים התנאי כי "עילת התביעה כרוכה באופן משמעותי ביחסים המשפחתיים שבין הצדדים". (דנ"א 1292/20 פלונית נ' פלוני, סעיף 7 לפסה"ד מיום 19.7.2020; רע"א 8368/18 פלונית נ' פלוני, מיום 11.2.202) . כך או כך סוגיה זו אינה נוגעת לדיון לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 או חוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א-1991 שכן לשם תחולתם די בזהות הצדדים, כבני משפחה, אם לאו.
עם זאת, משההליך והראיות הובאו בפני, ובהיות בית משפט לענייני משפחה, בית משפט שלום היושב כבית משפט לענייני משפחה, החלטתי זו תינתן כסמכותי כבית משפט שלום.
שאלה אחרת היא האם המקרה נופל בגדר חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 כטענת המבקשת שאז בסמכותי ליתן סעד, או בגדר סעדים שיש לעתור להם מכוח הדין הנוגע לטענות מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 שאז עלי לדחות התובענה.
חוק מניעת הטרדה מאיימת התשס"ב-2001 נועד "להגן על אדם מפני פגיעה בשלוות חייו, בפרטיותו, בחירותו או בגופו, בידי אדם אחר שנקט נגדו הטרדה מאיימת או שפגע בגופו". ראו סעיף 1 שם.
סעיף 2(א) לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, מגדיר מהי הטרדה: "הטרדה מאיימת היא הטרדתו של אדם בידי אחר בכל דרך שהיא או נקיטת איומים כלפיו, בנסיבות הנותנות בסיס סביר להניח כי המטריד או המאיים עלול לשוב ולפגוע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו של האדם או כי הוא עלול לפגוע בגופו" (הדגשה שלי).
על בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו שבחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, במשורה ובזהירות המתבקשת, על מנת לא לפגוע בזכויות יסוד וחירויות יסוד של האדם; ובמקרה כאן בעיקר, חופש הביטוי (בג"צ 73/53 חברת קול העם נ' שר הפנים, פד"י ז(1) 871, וזכותו של אדם להגן על כבודו וגופו (ראו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו). ראו גם בר"ע (י-ם) 179/04 נס שובל נ' מרים ניסים, סעיף 21 לפסה"ד מיום 10.08.2004.
הואיל והדגש בחוק, כשמו, הוא על היות המעשה מושא ההליך, "הטרדה מאיימת" או פגיעה בשלוות חייו ופרטיותו של אדם. על כן, לא כל הטרדה תהא בגדר הטרדה מאיימת שתביא למתן סעד. על ההטרדה לשאת אופי מאיים או להקים חשש מפני חזרה על אותה הטרדה – מה שהופך אותה ל"הטרדה מאיימת". ראו גלי רון, צווי הרחקה במשפט האזרחי, 2019 בעמוד 149.
גם לא כל פרסום הפוגע בשמו הטוב או בשלוות חייו של אדם ולא כל סיקור עיתונאי גם אם הם נכתבו באופן שאינו מחמיא, ביקורתי או נוקב, או עלולים לפגוע, בשם הטוב, או להכפיש או לעשות אדם ללעג ולקלס, ואפילו אם הם בגדר לשון הרע – יהיו בגדר "הטרדה מאיימת" ראו ה"ט 9757-07-22 ד"ר שרון אלרעי פרייס נ' יוספה טמיר ברק ואחרים, מיום 17.07.2022.
כשהדבר נוגע לפרסומים, יש להוכיח כי מדובר בפרסומים רבים, חוזרים ונשנים, כך שהתדירות, האינטנסיביות, יחד עם תוכנם, גורמת לפגיעה ממשית במבקש הסעד, בשגרת חיים או בפגיעה בפרטיותו. במקרה שכזה, של פרסומים חוזרים ונשנים, ושימוש באמצעים שונים, הם שיכול ויוציאו הפירסום מתחולת חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 אל תחולתו של חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.
מרכז הכובד עובר מהפרסום ותוכנו למידת האינטנסיביות והחזרה על פרסומים, בתדירות ובאמצעים שונים. ראו ה"ט 73665-12-20 גלובל קורייר אקספרס בע"מ נ' דרורי, מיום 17.1.2021; ע"א 6861/22 יוספה ברק טמיר נ' ד"ר שרון אלרעי פרייס סעיף 11 לפסה"ד מיום 31.102022.
המבקשת צירפה העתק פרסומים שנכתבו בקבוצת ובערוץ הטלגרם שמנהל המשיב.
פרסומים אלו כוללים פרטים אישים על משפחתה, כגון שם ושנת לידת אימה, שם ושנת לידת אחותה, סבא וסבתא, פרטים אודות רצח לכאורי של סבא, קטעים או הפניות לספר שכתב בן זוג אחר של התובעת, ושנטען כי מתוארת שם היסטוריה משפחתית של המבקשת, המשיב ביקש לאתר אנשים שמכירים/הכירו את המבקשת, פירסם תמונות מילדותה, ברכות ששלחו/כתבו זה לזה, העתקי תכתובת או דוא"ל או יומן שכתבו ועוד. ראו עמודים 20-43 לתובענה.
המשיב מאשר, בסעיף 26 לתשובתו לתובענה כי הטריד את המבקשת בעבר.
וכך הוא כותב שם: המשיב אינו מכחיש כי בעבר בוצעו אי-אילו מעשיו אשר נחשבים, כלשונם בחוק 'הטרדה מאיימת' אך המשיב שולל מכול וכול שכך הדבר הוא כיום ושקיימת איזושהי הצדקה כי המשיב ישוב ויטריד את המבקשת כפי שקרה בעבר מאחר ולמשיב אין כול רצון אחר חוץ מאשר להתנתק מכול דבר אשר עלול אפילו להזכיר את המבקשת; ברם לאור קיומו של הליך פלילי בפרשת הרצח, וכן לאור שלל הפירסומים שמבצעת המבקשת בעצמה ו/או אחרים בגינה, למשיב אין אלא להמשיך ולעסוק בהבאת גרסתו באופו הנקי ביותר שניתן". המשיב אינו מתייחס לפירסומים דווקא ולא נשאל על אמירה זו בחקירתו.
אלא שהמבקשת לא ציינה את מועד הפרסומים.
מתוכן הפרסומים עולה כי נעשו בשנת 2021 או קודם לכן. המבקשת לא הצביעה על פרסומים שנעשו סמוך להגשת התובענה.
גם הסרטונים שצורפו (קישורים לסרטונים פורטו בעמוד 45 לתובענה) בהם המשיב התראיין, פורסמו חודשים רבים טרם הגשת התובענה ולא הועלו על ידי המשיב, אלא הועלו בערוץ יוטיוב של צד ג' בשם דניאל עמרם.
בסעיף 4(א) רישא לחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 לא נכללת דרישת סמיכות הזמנים בין האירוע מושא התובענה להגשת התובענה והחשש. אך פרשנות תכליתית של החוק מחייבת ליתן משקל לעיתוי הגשת התובענה. תובענה שעלולה לפגוע בחרויות הפרט. שאם לא כן, יוכל המבקש "לשמור בבטן" אירוע מהעבר ולעשות בו שימוש כנגד אותו "מטריד" זמן רב לאחר מכן. איני סבורה כי זו מטרת החוק. המטרה היא להגן על הזקוק להגנה. מי אשר לא פנה בסמיכות לאירוע הנטען, חזקה כי לא ראה באירוע הטרדה כמשמעותה בחוק הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 או מחל באותה עת על הפגיעה. וראו בעניין זה דברי השופט דרורי בבר"ע (י-ם) 179/04 שאוזכר לעיל, סעיפים 27-29 לפסה"ד מיום 10.08.2004.
ואכן, המבקשת לא הוכיחה כי המשיב המשיך ועדין פועל על מנת להטרידה ולא הוכח כי קיים חשש שימשיך לעשות כן.
ודוק, התנאים למתן סעד על פי חוק מניעת הטרדה מאיימת הם שניים; אם אדם ביצע הטרדה בעבר (התנאי הראשון צופה פני עבר) והנסיבות נותנות בסיס סביר להניח כי אותו אדם יטריד או יאיים שוב ויפגע בשלוות חייו, בפרטיותו או בחירותו או בגופו של אותו אדם (התנאי השני צופה פני עתיד), כי אז, רשאי בית משפט ליתן צו למניעת הטרדה מאיימת. ראו בר"ע (י-ם) 179/04 שאוזכר לעיל, סעיף 20 לפסה"ד מיום 10.08.2004.
חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 מתמקד בהשפעתו הנמשכת של הפרסום על האדם עצמו, בשל כך שהוא מאיים על שלוות חייו ופרטיותו ועל כן, לביטוי חוזר ונשנה יש משמעות לעניין הטרדה מאיימת – בעתיד. ראו ע"א 6861/22 יוספה ברק טמיר נ' ד"ר שרון אלרעי פרייס סעיף 11 לפסה"ד מיום 31.102022.
המבקשת עצמה, בעת שתלוי ועומד צו זמני שניתן על ידי בית משפט זה – לבקשתה, התראיינה ומתראיינת במדיות שונות, בנוגע לטענות כנגדה. המבקשת עצמה חוזרת ומחזירה עצמה ועניינה "לעין הציבור" .על כן, הסברה של המבקשת כי עיתוי הגשת התובענה נובע מכך שעתידה להתפרסם הכרעת הדין במשפט החוזר בעניין רצח תאיר ראדה, מה שעלול לעורר מחדש עניין במבקשת ובפירסומים אין בו לשנות – שכן איני יכולה לקבלו.
ודוק איני ממעיטה מהקושי שחווה המבקשת בשל האיומים המופנים אליה נוכח חשדות שהופנו אליה בנוגע לרצח תאיר ראדה ז"ל – אלא שמקום בו המבקשת עצמה, מעלה לסדר היום הציבורי, במדיות שונות, את ההקשר הנטען כלפיה בנוגע לרצח תאיר ראדה ז"ל, אין היא יכולה לטעון כעת כי מדובר בפירסום הפוגע בפרטיותה או בשלוות חייה. ראו נספח 5 לתשובת המשיב עמודים 26-29 לתשובה וסעיף טו לסיכומיו.
התנהגותה זו של המבקשת, היא אשר מאיינת את הטענה כי הפרסומים "חצו את הגבול" והעבירו את הפירסומים לשדה תחולת חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. והשווה ע"א (ת"א) 28699-08-22 יוספה ברק טמיר נ' ד"ר שרון אלרועי-פרייס, מיום 19.08.2022.
נוסף על כך, המבקשת הגישה כנגד המשיב תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. נפסק כי התרופה הטבעית לפגיעה בשם הטוב הוא סעד הפיצויים ולא על נקלה יאסור פרסום בשלב המקדמי – ולכן אין לאפשר "כביש עוקף" לדינים החלים על טענות שעניינן חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 או חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, באמצעות שימוש בתובענה מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001 למצוא דרך עוקפת שכזו. ראו ה"ט 73665-12-20 גלובל קורייר אקספרס בע"מ נ' דרורי, סעיף 36 לפסה"ד מיום 17.1.2021; ה"ט (ת"א) 18134-09-22 יוספה ברק נ' נתי לנגרמן, סעיף 16 לפסה"ד מיום 8.9.2022.
ואכן, עיתוי הגשת התובענה, זמן רב לאחר אותם פרסומים, מעלה חשש כי יש ממש בטענות המשיב כי המבקשת עושה שימוש בהליך זה "ככביש עוקף" ולא למטרה לשמה חוקק חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001.
לאמור יש להוסיף את התרשמותי הישירה מהצדדים. שני הצדדים לא והתירו רושם מהיימן ותשובותיהן ועדותם הותירו תחושה של התנהלות חסרת תום לב מצד שני הצדדים.
על כן מסקנתי היא כי אין מדובר במקרה בו יש ליתן איסור גורף לפרסומים כעתירת המבקשת.
שקלתי אם יש מקום ליתן צו בנוגע לפירסום פרטים אישיים של המבקשת או מעקב על חייה כיום או פרטים כאמור על מי מבני משפחתה או ניהול ערוץ או קבוצה שעניינם המרכזי הוא חייה של המבקשת ופרטים הנוגעים אליה, ולא מצאתי לעשות כן, בהינתן שהמבקשת עצמה, כמפורט לעיל, חוזרת ומתראיינת במדיות השונות כשהיא מפרטת בעצמה פרטים אלו וכאלו.
טענות המבקשת כי יש ליתן צו מכוח סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 אין בהם לשנות ממסקנתי. ראשית, כפי שציינתי לא הוכח כי הצדדים היו ידועים בציבור, כך שזהות הצדדים אינה "בני משפחה". שנית, משחלף זמן בין הפרסומים למועד הגשת התובענה, לא ניתן לומר כי מדובר במי שמתעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת או מאפשר לבן משפחתו לנהל אורח חיים תקין וסביר. כאמור, המבקשת עצמה ממשיכה ומתראיינת לא אחת בנוגע לנסיבות שהן בבסיס הסכסוך כאן, אם בנוגע ליחסיה עם המשיב, ואם בנוגע לטענות בעניין פרשת רצח תאיר ראדה ז"ל.
לאור האמור התובענה נדחית.
לפנים משורת הדין, הואיל והמשיב אינו מיוצג, אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא לצדדים.
בהינתן שפסה"ד ניתן בסמכותי כבית משפט שלום אך הוגש לבית המשפט לענייני משפחה, אני מעכבת פרסום פסה"ד למשך 14 יום – על מנת לאפשר לנקוט בהליך מתאים אם הם חפצים בכך.
ניתן היום, כ"ג סיוון תשפ"ג, 12 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
