בפניי : כבוד השופטת לירון זרבל – קדשאי
הקטין :קטין, יליד 00.00.19
המבקש :פלוני
הנתבעע"י ב"כ עו"ד שרין סולן
נ ג ד
המשיבה :פלונית
התובעתע"י ב"כ עו"ד רויטל לוין
החלטה
החלטה בבקשה להפחתת מזונות זמניים לקטין.
מזונות זמניים לקטין נקבעו על ידי המותב הקודם בהחלטתו המפורטת מיום 26.1.22 (להלן – "ההחלטה הקודמת"). המבקש חויב במזונות זמניים בסך 1,550, ובנוסף בסך 1,000 ₪ עבור חלקו של הקטין בהוצאות המדור ואחזקתו, וסה"כ 2,550 ₪.
בבסיס הבקשה הניח המבקש את הרחבת זמני השהות בינו ובין הקטין, אשר נעשתה טיפין טיפין מאז מועד ההחלטה הקודמת. כיום חולקים הצדדים זמני שהות שווים עם הקטין. יצוין כי שאלת המשמורת וזמני השהות תפסה נפח רב בהתדיינות בין הצדדים, בהתאם לעומק המחלוקת בהקשר זה. לשם שמירה על טובתו ועניינו של הקטין בצל להט המחלוקת בין הוריו, אשר נתנה אותותיה על מצבו של הקטין, מונתה מומחית לעריכת בדיקת מסוגלות הורית להורים, מונתה לקטין אפוט' לדין, הוגשו תסקירים מאת עו"ס לס"ד, ואף התקיימו ועדת תסקירים וועדת תכנון וטיפול בעניין הקטין. בד בבד עוכבו כלל ההליכים בהסכמה למשך שנה על מנת לאפשר מיצוי הליך טיפולי בראי טובת הקטין. יוער כי הגם שהצדדים שניהם לקחו חלק באופן עקבי בהליך הטיפולי, בתום תקופת עיכוב ההליכים, שבו והתגלעו מחלוקו מרובות ביניהם.
טענות המבקש
המבקש סוקר את הרחבת זמני השהות לאורך ניהול ההליך, ולדבריו במועד ההחלטה הקודמת היקף זמני השהות עם הקטין היה מצומצם – יומיים בשבוע, מתוכם יום אחד כולל לינה; יום נוסף אחת לשבועיים ביום ה' (ללא לינה), ואחת לשבועיים בימי ו' ו – שבת ללא לינה. בהמשך הדברים אעמוד בפירוט על הרחבת זמני השהות, בהתאם להמלצות הגורמים המקצועיים וההחלטות השונות.
לטענת המבקש, כיום מתכונת זמני השהות היא שווה, ומדובר בשינוי מהותי. ההחלטה הקודמת ניתנה לפני כשנתיים וחצי, ועל בסיס זמני השהות שהתקיימו אותה עת. בנוסף טוען המבקש לשינוי נסיבות אף במישור הכלכלי. לדבריו כ – 5 חודשים לאחר ההחלטה הראשונה, ומיום 1.6.22, המשיבה מקבלת לידיה מחצית מדמי השכירות המתקבלים עבור דירתם המשותפת של הצדדים, ויש בכך כפילות של דמי המדור. עוד לדבריו זכתה המשיבה להנחה או הטבה בתשלום דמי שכירות, עליה לא דיווחה לבית המשפט. עוד מוסיף המבקש, כי במועד ההחלטה הראשונה התגורר אצל הוריו, ונשא בהוצאות מדור חלקיות. כיום, והחל מיום 1.1.24 המבקש שוכר דירה עבור שכ"ד בשיעור 3,600 ₪ (צורף הסכם שכירות), ונושא בהוצאות אחזקת מדור בסך 1,500 ₪. בנוסף, שוכר משרד לצורכי עבודה, תמורת שכ"ד בשיעור 1,500 ₪ (צורפה קבלה עבור תשלום שכ"ד).
הוצאות אלה לצד הוצאותיו הישירות עבור הקטין העמידו אותו בפני שוקת שבורה. הוא מכר את רכבו, ונאלץ ליטול הלוואות מהוריו (צורפו סימוכין להלוואות הנטענות). פערי השכר בין הצדדים אינם משמעותיים לדבריו (צורף לבקשה פלט דו"ח רווח והפסד לשנת 2023 ולחודשים 6-1 לשנת 2024, דפי חשבון ופירוט חיובי אשראי, וקבלות עבור הוצאות שונות לטובת הקטין). המבקש עותר להפחית את דמי המזונות, לכל הפחות עד הגיע הקטין לגיל 6, ולבטל את המזונות כליל בעת הגיעו לגיל 6. המבקש מוסיף ומתייחס בהרחבה להוצאות חריגות בהן המשיבה סירבה לקחת חלק והוא נשא בהן בגפו.
טענות המשיבה
בהחלטתי מיום 8.9.24 הוריתי על הגשת תגובת המשיבה תוך 15 יום, אליה יצורפו סימוכין על מצבה הכלכלי, לרבות תלושי שכר, דפי חשבון, ריכוז יתרות, פירוט חיובי אשראי וכיו"ב. המשיבה עתרה למתן אורכה להגשת תגובתה עד ליום 26.10.24 – לאחר פגרת חג הסוכות. המבקש הסכים למבוקש תחת מחאה, ובלבד שהחלטת בית המשפט בבקשתו תחול למפרע.
חלק הארי מן הנקוב בתגובת המשיבה אינו רלוונטי לסעד המבוקש. הטענות הרלוונטיות מלוות תדיר בהכפשת המבקש, מניעיו ותפקודו כאב, והמשיבה פורשת בהרחבה את התנגדותה להיותו הורה משמורן בכלל. להלן אתייחס לתמצית הטענות ככל שרלוונטיות לענייננו בלבד.
המשיבה תוהה על שום מה הוגשה הבקשה שעה שלקטין טרם מלאו 6. כמו כן, טרם נקבעו זמני שהות קבועים בין הצדדים. לטענתה האקטואר שמונה בתיק הרכושי, העמיד את רמת השכר של המבקש על 14,681 ₪ (לפי חישוב הצמדה אותו ערכה המשיבה. בהמשך מאשרת המשיבה כי האקטואר הפיק נתון זה כחלק מהערכת שווי עסקו של המבקש). לדבריה המבקש אינו מוסיף הפרשי הצמדה לתשלומי המזונות והמדור, והיא אף נשאה בהוצאות חריגות בהן לא השתתף. הסימוכין שהציג המבקש ביחס להכנסתו אינם אמינים. לטענתה משתכרת מעבודתה כמורה (שכירה) סך ממוצע של 6,078 ₪ (אותו חישבה על בסיס 3 חודשים "אחרונים", יוני עד אוגוסט 2023, כשבחודש אוגוסט, במהלך חופשת הקיץ, השתכרה כ – 5700 ₪ בלבד). מעבודתה כעצמאית כ"עוסק פטור" מרוויחה לדבריה סך ממוצע של 1,553 ₪ בחודש. לפיכך הכנסתה הממוצעת היא 8,531 ₪. בנוסף, שני הצדדים זוכים למחצית מדמי השכירות המשולמים עבור דירתם בסך 2,100 ₪ כ"א. המשיבה מוסיפה כי נושאת בדמי שכירות בסך 3,700 ₪ לצד הוצאות אחזקת מדור. בשלהי תגובתה דורשת המשיבה להגדיל את דמי המזונות והמדור. לתגובת המשיבה לא צורף תצהיר ולא צורפו דפי חשבון או נתונים עדכניים על הכנסתה.
אציין כי התרתי למבקש להגיש תשובה לתגובת המשיבה. הואיל ומצאתי כי מרבית טענות אלה אינן רלוונטיות, אין צורך בפירט טענות הנגד מצד המבקש.
דיון והכרעה
הקטין יליד 14.3.19. בעוד כ-4 חודשים ימלאו לו 6. ככלל, ולהלכה, ההלכה שקבע בית המשפט העליון בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (מיום 19.7.2017) אינה חלה על נסיבות המקרה, שעה שלקטין לא מלאו 6. עם זאת לא מצאתי בסיס לטענת המשיבה, ולגישה העולה מתגובתה, כי נסתם הגולל על בקשת המבקש מטעם זה בלבד עד כי היא תוהה על עצם הגשת הבקשה. מבלי לגרוע מן ההלכה בבע"מ 919/15, הערכאות הדיוניות ובתי המשפט המחוזיים העניקו במקרים המתאימים משקל לחלוקת זמני השהות בפועל לשם קביעת שיעור המזונות, גם ביחס לקטינים שגילם פחות מגיל 6. בתי המשפט ראו לנגד עינייהם את ההוצאות הישירות להן נדרש האב באופן ישיר עבור הקטינים בעת שהם ברשותו, ו"במרוצת השנים שונה, בהתאם לנסיבות העניין, שיעור ההפחתה של דמי המזונות והתגבשה בפסיקה על פיה שיעור ההפחתה נע בין 25% בבע"מ 318/05 ל-50% בעמ"ש (מרכז) 25027-02-14 […]" (מ' (י-ם) 8402-04-17 א"ב נ' ע"ב, מיום 14.1.18).
לדברים משנה תוקף בענייננו. לקטין ימלאו 6 בעוד 4 חודשים בלבד כאמור. איני סבורה שבנסיבות אלה ראוי להעמיד מחסום מפני בירור הבקשה, או מפני הפעלת שיקול הדעת הרחב המוקנה לבית משפט זה ביחס לקביעת מזונות זמניים.
שנית, המשיבה נמנעה כליל מלהתייחס להרחבת זמני השהות המצויה בלב הבקשה, ופטרה עצמה באמירה כי אין מקום לדון בטענות המבקש כל עוד לא נקבעו זמני השהות הקבועים בין הצדדים. המשיבה לא הפנתה את בית המשפט למקור כלשהו לאמירה מרחיקת לכת כגון זו, ולא העמידה כל טיעון בהקשר זה. בית המשפט אינו מכיר מניעה לבירור גובה המזונות או לבירור שינוי נסיבות ביחס לזמני השהות, כל עוד זמני השהות לא נקבעו כקבועים. אוסיף כי אף לא מצאתי את ההיגיון הטמון בטענה זו, לשיטת המשיבה.
סבורני כי בענייננו התרחש שינוי נסיבות שאפשר לאפיינו כ"מהותי" לשם בחינה מחדש של גובה המזונות, והוא טמון בעיקר בהרחבת זמני השהות. להלן אפרט בתמצית.
בראשיתם של ההליכים המשפטיים בין הצדדים ובמועד ההחלטה הקודמת, שהה הקטין בחזקת המבקש יומיים בשבוע, מתוכם רק יום אחד כלל לינה; יום נוסף אחת לשבועיים ביום ה' (ללא לינה), ואחת לשבועיים בימי ו' ו – שבת (ללא לינה).
בהתאם לתסקיר משלים שהוגש ביום 2.2.22, הורחבו זמני השהות הנקובים לעיל, ליומיים בשבוע הכוללים לינה (ר' החלטת המותב הקודם מיום 6.2.22).
בהתאם לתסקיר מיום 26.7.22 שהוגש בסמוך לאחר מתן ההחלטה הקודמת, הורחבו שעות שהיית הקטין עם המבקש בימי ו' (ללא לינה) ובימי חול בהם אין מסגרת חינוכית (ר' החלטתי מיום 14.8.22).
בתום דיון במעמד הצדדים ביום 23.3.23, השכילו הצדדים להגיע לשורה רחבה של הסכמות, הכוללת עיכוב כלל ההליכים למשך 12 חודשים, לצורך הירתמותם להליך טיפולי לטובת הקטין. בין היתר הוסכם גם כי אחת לחודש, הקטין ילון בבית המבקש גם במהלך שהותו בסופ"ש, בלילה בין שישי לשבת. הסכמה זו היוותה חלק מאגד הסכמות תלויות ושלובות זו בזו, אשר יישומן נתקל בקשיים (ר' החלטתי המפורטת מיום 1.5.23).
ביום 6.10.23 ניתן תוקף של החלטה להמלצות תסקיר מיום 28.9.23, ולפיהן יורחבו זמני השהות באופן ששהיית הקטין עם המבקש בסופי השבוע תימשך מיום ו' ועד יום א' בבוקר, אז ישיבו למסגרת החינוכית.
בתום תקופת עיכוב ההליכים, ביום 8.4.24 הוגש תסקיר מקיף שהמליץ על חלוקה שוויונית של זמני השהות (למעט זמני השהות בימי ה' אחת לשבועיים), שתבוא לידי ביטוי אף בחלוקת ימי חופשות וחגים, לרבות במניין שעות השהייה בימים אלה. הצדדים היו חלוקים לגבי המלצות אלה כמו גם לגבי סוגיות נוספות הקשורות לקטין ועמדו על הפרק.
ביום 11.7.24 התקיים דיון בהשתתפות הצדדים ובאות כוחם, עו"ס לס"ד והאפוט' לדין. בהחלטתי המפורטת ביום 29.7.24 התייחסתי לסוגיות רבות הנוגעות לקטין ולטובתו, ובין היתר קבעתי כי בנוסף לזמני השהות הקיימים, הקטין ישהה עם המבקש בימי ה', אחת לשבועיים, כולל לינה (בשבועות בהם הקטין אינו לן בסופ"ש בבית המבקש). עוד נקבע כי לאחר עריכת אבחון פסיכודיאגנוסטי לקטין, תידרש המשיבה ליתן עמדה סופית לעניין שמיעת ראיות בתיק או מתן פסק דין מוסכם ברוח ההחלטה הנ"ל. יוער, כי טרם הושלמה עריכת האבחון.
הנה כי כן, לא ניתן להתעלם מהרחבת זמני השהות, שנעשתה בלווי הגורמים המקצועיים, במשורה, ותוך השגחה על טובת הקטין. סבורני שחיוב המזונות הנוכחי אינו הולם נסיבות אלה ויש בו אי-צדק כלפי המבקש. אמנם נכון הוא שבעת כתיבת שורות אלה טרם מלאו לקטין 6, וקביעת שיעור המזונות בהתאם להוראות בע"מ 919/15 הוא כלי שלכאורה אינו זמין בשלב זה לבית המשפט, אך בית המשפט עודנו אוחז בסמכות רחבה בהקשר לקביעת מזונות זמניים. כשם שצוין לעיל, במקרים המתאימים בתי המשפט מצאו לנכון להתחשב בהוצאות הישירות בהן נושא האב לטובת ילדיו, שגילם מתחת לגיל 6, לשם קביעת מזונות זמניים. הערכאות הדיוניות עשו כן מתוקף שיקול דעתם הרחב בקביעת מזונות זמניים והן מתוקף פסקי דין מנחים של בתי המשפט המחוזיים. פסק הדין בבע"מ 919/15 לא עסק בשכבת גיל זו ולא איין את שיקול הדעת האמור.
לדברים משנה תוקף בענייננו מקום בו לקטין ימלאו 6 בעוד 4 חודשים כאמור. ביחס להתמשכות ההליכים בתיק זה, שאינם על סף סיום, ולסד הזמנים הצפוי בסכסוכים מסוג זה, אין לראות בפרק זמן בן 4 חודשים כמשמעותי. כמו כן, מצאתי לנכון לתת הוראות נפרדות לפרק זמן זה, ולשנות את שיעור המזונות שיחול בו במשורה בלבד.
מבלי לגרוע מן האמור, יש מקום להתייחס לרובד הכלכלי של הנסיבות. כאמור, המשיבה הרחיבה בתגובתה באופן בלתי סביר בנוגע לשאלת האחריות ההורית. לעומת זאת, ניכר כי בקשה באופן מובהק להסתיר את שיעור הכנסתה מבית המשפט. המשיבה מייחסת לעצמה שכר עבודה כמורה שכירה בשיעור 6,078 ₪ (ולא תמכה טענותיה בתצהיר). בכך התבססה על ממוצע של 3 חודשי שכר "אחרונים" לדבריה, יוני עד אוגוסט 2023 (כשבחודש אוגוסט, במהלך חופשת הקיץ, השתכרה כאמור כ – 5700 ₪ בלבד). יתירה מכך, על פי טענתה היא מועסקת על ידי עיריית חיפה מחודש 9/2023, אך לא צרפה תלושי שכר כלשהם מעבודתה הנוכחית. המשיבה הסתפקה בהצגת טופס 106 עבור חודשים 12 – 9 לשנת 2023 (!). יתירה אף מכך, המשיבה נמנעה מלצרף דפי חשבון בנק, ולבית המשפט אין אף לא קנה מידה להכנסותיה או להטבות וסיוע אחר להם היא זכאית לכאורה.
ועוד. לטענת המשיבה, לצד עבודתה כשכירה משתכרת כעצמאית ("עוסק פטור") סך ממוצע של 1,553 ₪ בחודש. גם לטענה זו לא צורפו סימוכין כלשהם למעט דו"ח שנתי שהוגש לרשויות המס עבור שנת המס 2023. אין בפניי נתון עדכני כלשהו לגבי הכנסה זו. אציין כי מהדו"ח עולה שהמשיבה מצהירה בין היתר על הוצאות שכר דירה והוצאות רכב כהוצאה עסקית. סבורני כי בנסיבות העניין יש מקום להניח לחובת המשיבה כי הצגת סימוכין להכנסתה וחוסנה הכלכלי, כשם שהורה בית המשפט, היתה מלמדת על הכנסה גבוהה יותר מהנטען (8,531 ₪). לשם הכרעה זו, אעמידה לכל הפחות על שיעור כ- 10,000 ₪ (לא כולל סיוע בשכ"ד, קצבאות, גמלות או הטבות אחרות שאינן מעבודה).
המבקש ביסס את שיעור השתכרותו באופן המניח את הדעת בשלב הנוכחי. מפלט דו"ח רווח והפסד לשנת 2023, עולה כי הרווח הנקי לשנה זו היה 140,455 ₪, שמניב שכר ממוצע של כ – 11,700 ₪ בחודש. פלט דו"ח רווח והפסד לחודשים 8-1 לשנת 2024 מצביע כל רווח נקי של 82,321 ₪, שמניב שכר ממוצע של כ- 10,300 ₪. לשם הכרעה זו אפשר להעמיד את שיעור השתכרותו החודשי של המבקש על סך כ- 11,000 ₪. עיון בדפי החשבון שצירף המבקש אינו מלמד על הכנסות חריגות, או על סיבה לפקפק בטענות המבקש בשלב זה. אף לא מצאתי בשלב זה משקל בטענת המשיבה כי שכרו של המבקש הוא 14,681 ₪. כאמור, המשיבה ביססה סכום זה על נתון שעולה לטענתה מחוות דעת האקטואר, והתאימה אותו לערכו הנוכחי. המשיבה לא ביססה נתון זה, אף לא בצמד חוות דעת המומחה שהוגשו בתיק הרכושי. לפיכך אומר בתמצית בלבד כי המומחה הגיש חוות דעת לשם איזון המשאבים בין הצדדים וחוות דעת נוספת לבחינת שווי עסקו של המבקש כעצמאי. לשם עבודתו התייחס לנתונים רבים, אותם גזר מנתונים רבים אחרים, ובדרך למסקנתו התייחס לשלל נתונים אלה בערכים שונים ומורכבים. נדמה כי המשיבה נטלה נתון כלשהו מתוך אלה, אותו לא ביססה כלל או למצער הפנתה לחוות הדעת, ולא ליוותה את טענתה בהסבר כשלהו.
יוצא אפוא כי פער ההכנסות בין הצדדים, לשם הכרעה זו, אינו משמעותי. אזכיר כי שני הצדדים נהנים ממחצית שכר הדירה המשולם עבור דירתם, בשיעור 2,100 ₪ כ"א. בהקשר זה יש מקום לציין כי המבקש נושא בשכ"ד בשיעור 3,600 ₪, ונושא בהוצאות אחזקת מדור. במועד ההחלטה הקודמת התגורר המבקש בבית הוריו. סבורני כי בשלב זה, ובהעדר ראיות למצבה הכלכלי של המשיבה, אין מקום לקבוע מסמרות ברובד הכלכלי של הנסיבות. עם זאת, חלפו יותר משנתיים וחצי ממועד ההחלטה הקודמת, ומשנדרש בית המשפט לשקול מחדש את גובה המזונות נוכח שינוי נסיבות מהותי, יש מקום לתת משקל אף לתמורות הכלכליות שבנסיבות העניין.
לבסוף אציין כי אין מקום לדון באכסניה זו בטענות ההדדיות ביחס להוצאות חריגות בעבר, או טענות אחרות שמקומן בהליך הראוי להן ובפני הערכאה המוסמכת. כמו כן, אחדד כי ענייננו במזונות הזמניים עבור הקטין, ואין בהחלטה דנן לגרוע מטענות הצדדים בהליך העיקרי.
על בסיס כל הנקוב לעיל, אני קובעת כדלקמן:
החל מחודש 9/2024 יעמדו דמי המזונות על סך 1,200 ₪ ודמי המדור ואחזקתו על סך 750 ₪. חיוב זה יחול למשך שישה חודשים ועד לחודש 2/2025 (כולל). סכום זה לא יוצמד למדד המחירים לצרכן.
החל מחודש 3/2025 (כולל) ועד החלטה אחרת, יעמדו דמי המזונות ע"ס 700 ₪, ודמי המדור ואחזקתו על סך 200 ₪. עדכון סכום המזונות יערך אחת לשלושה חודשים כאשר מדד הבסיס הוא המדד שיקבע בחודש 3/2025.
ההוראות האחרות ביחס למזונות הקטין ונקובות בהחלטה הקודמת או כל החלטה אחרת של בית המשפט, תוספנה לעמוד בתוקפן.
אין צו להוצאות.
ההחלטה מותרת לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ו חשוון תשפ"ה, 27 נובמבר 2024, בהעדר הצדדים.
