בפני
כב' השופטת הילה גלבוע
מבקשים
ע.ל.
ש.ל.
ע"י ב"כ עו"ד גיתית רמות אדלר ועו"ד אברהם שון, ממשרד עו"ד ארנון, תדמור לוי
י.ל.ח.
נגד
משיבים
1. האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים
2. משרד הרווחה – לשכה משפטית ירושלים
3. ד.ל.
ע"י ב"כ עו"ד אבישי חלפון
ממשרד עו"ד גולדפרב גרוס זליגמן ושות'
בעניין: אדם שמונה לו אפוטרופוס ר.ל.
באמצעות האפוטרופסית לדין- עוה"ד מיכל כהן-קורינאלדי
וכן באמצעות המרכז הישראלי לאפוטרופסות – אפוטרופוס זמני לכלל ענייניה
החלטה
מהו היקף תחולתו של חיסיון עורך דין-לקוח ביחסים שבין עורך הדין שערך ייפוי כוח מתמשך לבין הממנה, בשלב בו נבחן תוקפו של ייפוי הכוח המתמשך (בדיעבד), לאחר שהממנה לא כשיר עוד להביע עמדתו לעניין זה?
במסגרת הליך ביטול של ייפוי כוח מתמשך בו נקטו חלק מילדיה של הגב' ר.ל. (המבקשים 1-3), זומן לעדות עורך הדין שערך את ייפוי הכוח המתמשך – עו"ד א', אלא שבתחילת חקירתו התנגד עורך הדין להעיד אודות נסיבות עריכת ייפוי הכוח המתמשך, מטעמי "חיסיון עורך דין לקוח" (ראו עמ' 72 ש' 24-26 לפרוט').
אין מחלוקת בין הצדדים כי כיום הגב' ל' אינה כשירה, ובהתאם להחלטתי מיום 16.1.24 בתיק 17851-04-23 המרכז הישראלי לאפוטרופסות מונה כאפוטרופוס זמני לכלל עניינה למשך 6 חודשים.
לנוכח האמור התבקשה בדיון עמדת האפוטרופסית לדין שמונתה לייצג את האם במסגרת ההליכים הנדונים בין ילדיה בסוגיית החיסיון.
האפוטרופסית לדין טענה בדיון כי אין בידה סמכות להסיר החיסיון בשם הגב' ל', כי הדבר "חורג מגבולות תפקידי" (עמ' 88 ש' 1-3, 6-8, 32-36 לפרוט'), והעלתה אפשרות כי האפוטרופוס הזמני שמונה לגב' ל' לענייניה האישיים יביע עמדתו בסוגיית החיסיון. (עמ' 91 ש' 26-33 לפרוט').
עו"ד א' ביקש אף הוא לקבל עמדת וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לעניין זה, ולאחר הפסקה בדיון טען כי נאמר לו שיש לקבל את עמדתה של הממנה לעניין החיסיון.
בנסיבות אלה, הופסקה חקירתו של עו"ד א', תוך שהתבקשה עמדה בכתב מטעם האפוטרופסית לדין ומטעם ב"כ היועמ"ש, ניתנה זכות תגובה למשיב 3 (בנה של הגב' ל' ואחיהם של המבקשים, הממונה על פי ייפוי הכוח המתמשך הנדון בהליך דנן- מר ד.ל.); וכן ניתנה זכות תשובה ליתר הצדדים, לרבות עו"ד א', לאחר הגשת העמדות המבוקשות בכתב. ראו: החלטתי מיום 16.5.24 שניתנה בתום הדיון.
עמדת האפוטרופסית לדין
האפוטרופסית לדין הגישה עמדתה לפיה יש להבחין בין תפקידו של אפוטרופוס שמונה לעניינים האישיים או הרכושיים של אדם שחדל להיות כשיר, לבין אפוטרופוס לדין שעל פי הוראת סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית, התשכ"ב -1962 (להלן – "חוק הכשרות המשפטית") תפקידו לשמור על זכויותיו של אדם, ולהביא את קולו, טובתו ורצונו של אדם שמונה לו אפוטרופוס או שיש ספק בנוגע לכשירותו המשפטית, במסגרת הליך תלוי ועומד; להבדיל מביצוע פעולות משפטיות בנוגע לנכסיו או זכויותיו של אותו אדם. לשיטתה אין זה מסמכותו של האפוטרופוס לדין לוותר או לגרוע מזכויותיו של האדם, פעולות החורגות מהמנדט לשמירה על ענייניו של האדם בהתאם להוראת סעיף 68 (א) לחוק. מאחר והסדרת חיסיון יש בה משום ויתור על זכויות דיוניות ואחרות, הרי שאין זה מסמכותה כאפוטרופסית לדין של הגב' ל' להסכים להסרת חיסיון עו"ד לקוח, כפי עמדתה בדיון. האפוטרופסית לדין ציינה כי ד"ר מיטל סגל רייך עוה"ד הממונה הארצית – תחום זקנה ותחום כשרות משפטית במשרד המשפטים, הנהלת הסיוע המשפטי – מצטרפת לעמדה זו.
עמדת עו"ד א'
ביום 22.5.24 הוגשה מטעם עו"ד א' פנייה שנעשתה מטעמו לוועדת האתיקה, ותשובתם במייל מיום 21.5.24, לפיה:
"1. ניתן לקבל את עמדת הלקוחה וזאת מפי האפוטרופוס שלה, אשר בפנייה שלך כתבת שהיא מתנגדת לביטול החיסיון. יובהר שלעניין זה אפוטרופסית הוא כלקוחה ויש לפנות אליה ולקבל את עמדתה.
2. במקרה בו בית המשפט יצווה עליך להשיב לאחר שטענת שיש חיסיון ובית המשפט לא יקבל את עמדתך בעניין זה – עליך לפעול על פי החלטת בית המשפט, אולם לשקול אפשרות של הגשת בקשת רשות ערעור על החלטה כזו, ככל שניתן להגיש בקשה כזו".
עמדת ב"כ היועמ"ש
ב"כ היועמ"ש טענה כי מאחר ובהתאם להחלטת ביהמ"ש מונה המרכז הישראלי לאפוטרופסות כאפוטרופוס זמני לכל ענייניה של הגב' ל', הרי שיש מקום לקבל עמדתו ביחס לשאלת הסרת החיסיון (ששייך בעצם לגב' ר.ל.), וכי עמדתו העניינית תוגש לאחר קבלת עמדת האפוטרופוס הזמני; יחד עם זאת ציין כי "כבר עתה ניכר בחומר שעומד בפני בית המשפט כי טובתה של הגב' ר.ל. היא במסירת הפרטים על ידי עורך הדין א' ונראה כי החיסיון הנטען איננו לטובתה" (סעיף 4 לתגובה מיום 20.5.24); יתרה מזאת, לשיטת ב"כ היועמ"ש אין רלבנטיות במקרה של ייפוי כוח מתמשך לנושא של חיסיון עו"ד-לקוח מכיוון שבמקרה של ייפוי כח מתמשך עו"ד מקבל רישיון ממשרד המשפטים לערוך את המסמך והוא כפוף לחובותיו בחוק וכן למדיניות האפוטרופוס הכללי אשר לפיה יש מקום למסירת פרטים מלאים באשר לנסיבות עריכת ייפוי הכוח עת יידרש לעשות זאת. למעלה מן הצורך, ציינה ב"כ היועמ"ש כי לאור הנתונים שהוצגו לפני ביהמ"ש היא מבקשת לציין בפני הצדדים כבר עתה כי בנפרד משאלת היותה של הממנה כשירה בעת החתימה על מסמך ייפוי כוח מתמשך ושאלת כשרות המסמך עצמו – יהיה צורך לבחון אף את טובתה של הגברת ל' ואין זה מן הנמנע שיהיה צורך לבחון את תפקודו של מר ד.ל. בהתאם להוראת סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית.
עמדת האפוטרופוס הזמני – המרכז הישראלי לאפוטרופסות
בהתאם להחלטתי מיום 20.5.24 הוגשה עמדת האפוטרופוס הזמני של הגב' ל' מיום 26.5.24 במסגרתה טען, כי המרכז תומך בבקשה להסרת חיסיון עו"ד-לקוח באופן שיאפשר בדיקת מתן ייפוי הכוח המתמשך.
עמדה משלימה מטעם ב"כ היועמ"ש בא"כ ובמשרד הרווחה
בעמדתה המשלימה מיום 2.6.24, שבה וחזרה ב"כ היועמ"ש על עמדתה מיום 20.5.24, לפיה מדיניות משרד המשפטים הינה כי על עורך ייפוי הכוח למסור פרטים מלאים באשר לנסיבות עריכת ייפוי הכוח עת נציגי האפוטרופוס הכללי מבקשים זאת; ב"כ היועמ"ש בהיותה נציגת האפוטרופוס הכללי עתרה כי בית המשפט יקבל מעורך ייפוי הכוח את כל המידע באשר לנסיבות עריכתו; במקביל – מאחר וחיסיון עו"ד לקוח שייך לגב' ר.ל. ומאחר ומונה לה אפוטרופוס (המרכז הישראלי לאפוטרופסות) ומאחר והאפוטרופוס שמונה לה הביע עמדתו כי הינו תומך בהסרת החיסיון על מנת שעו"ד א' יוכל להעיד ללא סייג במטרה לבחון את אופן עריכת ייפוי הכוח המתמשך, הרי שעמדת ב"כ היועמ"ש הא"כ וכן עמדת ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה, הינה כי יש להסיר את החיסיון ולאפשר מתן עדות וחקירה של עו"ד א' בעניין זה.
עמדת המשיב מס' 3
ביום 4.6.24 הוגשה עמדתו של המשיב מס' 3 לפיה הוא אינו מתנגד להסרת החיסיון על מנת לאפשר מתן עדות וחקירה של עו"ד א'.
עמדת המבקשים 1 ו-2
המבקשים עותרים על סמך עמדתו של המרכז הישראלי לאפוטרופסות וב"כ היועמ"ש בא"כ בשיתוף עם ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה להסיר את החיסיון ולאפשר מתן עדות וחקירה של עו"ד א' לעניין זה. למעלה מן הצורך הפנתה לעמדת ב"כ היועמ"ש בא"כ כי במקרה של ייפוי כוח מתמשך אין רלוונטיות לשאלת חסיון עו"ד לקוח. עוד נטען כי הותרת החיסיון אינו לטובתה של הגב' ל' וכי השכל הישר מחייב לחקור את עורך ייפוי הכוח שאחרת לא ניתן יהיה לברר האם ייפוי הכוח המתמשך נערך בהתאם להוראות הדין, באופן שהחיסיון יופעל למעשה כנגד הגב' ל' אשר אינה יכולה להביע את דעתה.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי ככל שאכן קיים חסיון לעניין זה, יש להסיר את חיסיון עו"ד לקוח ביחסים בין עורך הדין א' שערך את ייפוי הכוח המתמשך עבור הגב' ל' – לבין הגב' ל' – הממנה, בכל הנוגע לנסיבות עריכת ייפוי הכוח המתמשך, זאת מפאת טובתה של הממנה; לנוכח עמדת האפוטרופוס הזמני שבא בנעלי הגב' ל' לעניין זה, ותמך כאמור בהסרת החיסיון בשם טובתה; לאור דרישת הדין ולאור עמדת ב"כ היועמ"ש; כאשר לאחר שהוגשו כלל עמדות הצדדים עולה ממילא כי אין מי שמתנגד לכך. להלן אבאר.
תיקון מס' 18 לחוק הכשרות המשפטית הביא לשינוי בדין עת נקבע מוסד חדש – ייפוי הכוח המתמשך, כחלופה לאפוטרופסות. הולדתו של התיקון לחוק הכשרות, אשר נעשה על רקע סעיף 12 לאמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, מבטא את השאיפה להתנתק מן הגישה הפטרנליסטית כלפי קבוצות אוכלוסייה אלה, כקבוצות מוחלשות הזקוקות לסעד ולהתערבות מטעם המדינה, ומעבר לתפיסה אוטונומית – השמה דגש על כבודם ועל זכויותיהם, בשים לב לשונות ולנבדלות של כל אדם ואדם, על קיומו של מגוון מוגבלויות, מתוך הצורך בכיבוד רצונו של האדם המסוים עד כמה שאפשר, חירותו, ושיתופו בהחלטות הנוגעות אליו. ראו: דברי ההסבר לחוק, ה"ח הממשלה (תשע"ה) 890, עמ' 2.
ייפוי כוח מתמשך הוא כלי באמצעותו רשאי אדם, בהיותו כשיר מבחינה משפטית ומסוגל לדאוג לענייניו, למנות אדם אחר לפעול בשמו ולדאוג לענייניו כפי שיוגדרו על ידו, החל מהמועד בו תיגרע כשרותו. על מנת להכיר בייפוי כוח כייפוי כוח מתמשך, עליו לעמוד בתנאים הקבועים בחוק הכשרות לרבות בקשר לאופן בו נערך (סעיף 32יג לחוק על תתי סעיפיו), באשר לאופן בו יש לחתום עליו ולאשר החתימה (סעיף 32יד לחוק), באשר להפקדתו בידי הגורם המוסמך לכך (סעיף 32יז לחוק) וכיו"ב. ראו: תמ"ש (ק' גת) 57254-12-16 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה והשירותים החברתיים (08.12.2019).
לצורך עריכת ייפוי כח מתמשך העורך דין נדרש לעבור הכשרה מיוחדת מטעם האפוטרופוס הכללי בשיתוף עם לשכת עורכי הדין בסיומה הוא מוסמך לעריכת ייפוי כח מתמשך.
סעיף 32יד לחוק הכשרות המשפטית מטיל על עוה"ד שעורך את ייפוי הכוח המתמשך שלל חובות, ובין היתר, נקבע בסעיף קטן (ה), כי: "עורך הדין שבפניו נחתם ייפוי הכוח, יאשר על גבי הטופס כי הממנה חתם בפניו על ייפוי הכוח במועד הנקוב בו לאחר שהביא לידיעתו את הפרטים המפורטים בסעיף קטן (ג), וכי נוכח לדעת כי הממנה מבין את משמעות מתן ייפוי הכוח, מטרותיו ותוצאותיו והתרשם, לאחר שנתן על כך את דעתו, כי ייפוי הכוח ניתן בהסכמה חופשית ומרצון בלא שהופעלו על הממנה לחץ או השפעה בלתי הוגנת ובלא ניצול של מצוקתו או חולשתו".
בדברי ההסבר לתיקון מס' 18 נאמר ביחס לסעיף זה (שבהצעת החוק מופיע בסעיף 32י (ז)) כי "החתימה בפני עורך דין נותנת לממנה יתר הגנה וביטחון לגבי אפשרות עתידית כי יערערו על ייפוי הכוח, שכן על עורך הדין לאשר כי הוא נוכח שהממנה הניצב לפניו מבין את משמעות מתן ייפוי הכוח , מטרותיו ותוצאותיו וכי עשה את ייפוי הכוח בהסכמה חופשית ומרצון בלא שהופעלו עליו לחץ אן השפעה בלתי הוגנת ובלא ניצול של מצוקתו או חולשתו (ראה סעיף קטן (ז)). הוראה דומה קיימת בסעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973". ראו: ה"ח הממשלה (תשע"ה) 890, עמ' 13.
יפים לעניין זה גם הדברים האמורים בספרו של עו"ד משה בן דוד, ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות וחלופותיה – הלכה ומעשה (מהדורה שניה, 2019), בנוגע לכובד אחריותו של עוה"ד שעורך את ייפוי הכוח המתמשך:
"בעת עריכת ייפוי הכוח על העורך לשוות לנגד עיניו את העובדה שהוא האחראי על התהליך המשפטי שהוא חלופת אפוטרופסות. ללא כלי עזר כמו כתבי טענות, תסקיר, עורך דין מייצג, עובד סוציאלי. עליו האחריות לוודא הבנת המשמעות והתוצאות, הסכמה חופשית ורצון, היעדר השפעה בלתי הוגנת וללא ניצול מצוקה…כדי שיהיה ברור מה רצון הממנה ישנו צורך לוודא תחילה כי לממנה כשירות משפטית, ובין השאר הוא מבין למה הוא נפגש עם עורך ייפוי הכוח. מומלץ כי עורך היכ"מ יחשוש מפני תאונה משפטית, שבגינה הוא יזומן לחקירה על אודות נסיבות עריכת היכ"מ. במקרה כזה, הוא יישאל מן הסתם כיצד וידא את כשירותו של הניצב לפניו, ואחר כך כיצד וידא את שאר המרכיבים הקוגנטיביים הנדרשים בחוק כגון הסכמה חופשית ורצון. כדאי לעורך להניח כהנחת עבודה שלא יהיה פרט שלא יישאל לגביו, ולפיכך, חשוב שישאל ויברר כל פרט עליו הוא עלול להישאל "מדוע לא בדקת?"… ". ראו שם, בעמ' 185.
בין שלל החובות המוטלים בחוק על עורך הדין שעורך יכ"מ הוטלה אף חובה מרכזית של מתן מידע והסברים לממנה על ייפוי הכוח, משמעותו והשלכותיו האפשריות (סעיפים 32יג(ד) ו-32יד(ג) לחוק הכשרות המשפטית).
עו"ד בן דוד הבהיר לעניין זה בספרו הנ"ל כי על פי ידיעתו, הרי שאין תקדים להטלת חובה זו בשיטות משפט אחרות, ולפיכך ערך השוואה בין בעלי תפקידים אחרים בישראל על מנת להקיש מהם על היקף החובה המוטלת על עורך היכ"מ על פי החוק. (ראו פרק 7 בעמ' 195 ואילך לספרו).
עו"ד בן דוד מתייחס לאחריות המוגברת המוטלת על עורך הדין עורך יכ"מ: "…קשה יהיה להפריז בחשיבות החתימה על היכ"מ על עתידו וגורלו של הממנה. אין מדובר בעניין משפטי הנוגע לנכס בודד, או לטיפול רפואי בודד, אלא למערכת שלימה שנועדה להסדיר את הטיפול בכל נכסי הממנה ובאופן הטיפול בו וברווחתו מרגע שכבר לא יהיה "מסוגל להבין בדבר". משנכנס היכ"מ לתוקף, הרי שהוא כמעט בלתי הפיך. לפיכך האחריות המוטלת על עורך הדין לברר ולוודא שהממנה מבין היטב את משמעות המסמך עליו הוא חותם כבידה פי כמה….השאלה האם הממנה הבין היטב את משמעות היכ"מ, תעלה לדיון והכרעה משפטית מדרך טבע בדיעבד, כאשר יתברר כי היכ"מ נוצל לרעה על ידי מיופה הכח, או כאשר מי מבני המשפחה, מבקש להטיל ספק בתקפותו. במצבים של ניצול לרעה של היכ"מ, במיוחד כאשר אין גורם אחר שאותו ניתן לתבוע, כגון שלא ניתן להיפרע ממיופה הכח, ינסו הנפגעים מכך, להעלות טענות כנגד הליך החתימה של היכ"מ, אשר בדיעבד נתברר כי שימש כלי לניצול לרעה. טענות אלו, יסובו גם כנגד הליך מתן ההסבר והמידע, וייעשה ניסיון להטיל ספק באיכות ההסבר ובהבנת הממנה את משמעות חתימתו. במצבים אלו, כאשר אין גורם אחר שעליו ניתן להטיל אחריות, עלולה להיות נטיה להטיל אחריות מוגברת על עורך הדין, כדי שהנפגעים מהניצול לא יישארו חסרי כל…." (עמ' 222-223).
לנוכח נקודת המוצא כי מסמך היכ"מ אינו מהווה ראיה מספקת לכך שהממנה קיבל הסבר נדרש, אלא רק ראיה לכאורה (זאת על פי חזקת התקינות של היכ"מ הנובעת מהוראת סעיף 32יז(ד) לחוק), מצא לנכון עו"ד בן דוד בספרו, לעמוד בין היתר, על חשיבות התיעוד של עוה"ד עורך היכ"מ, לצורך עדותו בביהמ"ש: "הנפקות היא בצורך לזמן את עורך היכ"מ לעדות שעה שתעלה טענה כנגד מהימנות היכ"מ כראיה, או אז לא ניתן יהיה להגיש את היכ"מ כמסמך ללא העדת העורך. כפי שהזהרנו לעיל, ספק רב אם במהלך עדות יוכל העורך לעמוד בנטל השכנוע באמירה כללית כי הוא אינו זוכר את ההחתמה הספציפית, אולם הוא תמיד הקפיד ומקפיד לפעול לפי הנוהל הקיים אצלו בעת ההחתמה על יכ"מ. לפיכך, אף שאין בחוק דרישה מהממנה לתעד את הליך החתמת היכ"מ מעבר לשמירת עותק מהטופס, החכם עיניו בראשו, ומומלץ לתעד ולשמור תיעוד התהליך שעבר הממנה. בכלל זה מומלץ לערוך ולשמור תרשומת של הראיון שנערך עם הממנה (כפי שמומלץ לתעד את המידע והתהליך שעברו מיופי הכוח, כגון להחתים את מיופי הכוח על שאלונים). נטל הראיה להוכיח כי היכ"מ נערך כייאות הוא על המבקש להסתמך עליו והיכ"מ עצמו מהווה ראיה לכאורה לתקינותו. ככל שיתגלו פגמים ביכ"מ אין הוא בטל בהכרח מעיקרו, אלא שבמקרה זה, הנטל יגבר על שכמו של הצד המבקש להסתמך עליו". (עמ' 225).
עינינו הרואות, תפקידו של עורך דין שעורך את ייפוי הכוח עבור הממנה הוא כשל "שומר סף", שאמור להבטיח את טובת הממנה ולהגן עליו מפני אפשרות עתידית כי יערערו על ייפוי הכוח. בכובעו זה, דומה אפוא כי עדותו של עוה"ד שערך את היכ"מ, עת מתעוררת מחלוקת (בדיעבד) אודות תוקפו של היכ"מ, על נסיבות עריכת היכ"מ, מהווה המשך ישיר של חובתו זו, ושל אחריותו כלפי הממנה.
אף לו נבחן זאת מצדו השני של המטבע – מנקודת מבטו של הממנה עצמו – הרי שגם אז דומה כי מדובר באינטרס טבוע של הממנה כי עורך הדין שערך עבורו את ייפוי הכוח המתמשך יעיד עבורו עת עולה בכך צורך בעתיד, ככל שמאן דהוא יערער על תוקפו של היכ"מ שערך עבורו, ובמובן זה ניתן אפוא לדמות את עורך הדין שערך את היכ"מ אף "כידו הארוכה" של הממנה, שכן הוא גורם שיכול להעיד על נסיבות עריכת היכ"מ לאחר שנגרעת כשרותו של הממנה והוא עצמו אינו יכול עוד להידרש לכך.
לאור האמור, סבורתני כי מעצם טיבו וטבעו של ייפויי הכוח המתמשך לא יכולה להיות רלוונטיות לעיקרון חיסיון עו"ד לקוח במישור היחסים שבין עורך ייפוי הכוח המתמשך לבין הממנה, למצער, בשלב שלאחר גריעת כשרותו של הממנה, אז דומה כי ההיפך הוא הנכון, וכי על פי שורת הדין, והחובות שהוטלו על עורך היכ"מ, משתמעת מאליה אף חובתו להעיד אודות נסיבות עריכת היכ"מ הספציפי, כשירותו ואומד דעתו של הממנה, עת מתנהל הליך משפטי ביחס לתוקפו של ייפוי הכוח המתמשך בדיעבד.
מסקנה זו מתיישבת אפוא עם מדיניות משרד המשפטים עליה עמד אף ב"כ היועמ"ש בתגובותיו בהליך זה, לפיה על עורך ייפוי הכוח למסור פרטים מלאים באשר לנסיבות עריכת ייפוי הכוח עת נציגי האפוטרופוס הכללי מבקשים זאת.
הדברים יפים ביתר שאת, עת בית המשפט מתרשם כי הדבר עולה בקנה אחד עם טובתה של הממנה, מפאת מצבה כיום ובנסיבות בהן ילדיה, המצויים בסכסוך בעצימות גבוהה שמתנהל לפני בהליכים ענפים, חלוקים אודות תוקפו של ייפוי הכוח שנערך לגב' ל' ונסיבות עריכתו; ומקבלים משנה תוקף, עת הטענות שהועלו כנגד ייפוי הכוח המתמשך נסובות סביב טעמים הקשורים בנסיבות עריכת ייפוי הכוח, כגון היעדר כשירות במועד עריכת ייפוי הכוח, וטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת (ראו סעיף 32כט(2) לחוק הכשרות המשפטית), העילות עליהן ביססו המבקשים את תביעתם דנן לביטול היכ"מ.
בנסיבות אלה דומה כי הטעמים העומדים ביסוד חיסיון עו"ד לקוח מתאיינים, שכן בכובעו של עורך יכ"מ כשומר סף של טובתו והגנה על זכויותיו לעתיד לבוא של הממנה, הרי שהוא מחויב אפוא – למסור כל מידע רלוונטי בנוגע לנסיבות עריכת ייפוי הכוח שעשוי לסייע לקביעה אודות הצורך בהפעלתו או לעניין תוקפו במקרה שכופרים בו, כגון במקרה דנן.
לעניין זה אך מתבקש להקיש בין מצב דברים זה, לבין הפסיקה שצמצמה את תחולתו של חיסיון עו"ד-לקוח במישור היחסים שבין היורשים (בינם לבין עצמם) בדיון אודות תקפות צוואה של הוריהם, בפרט כאשר נידונות טענות של השפעה בלתי הוגנת.
ודוק, קשה להשתחרר מהרושם כי התביעה דנן מהווה הלכה למעשה מעין "הקדמה" לסכסוך ירושה עתידי בין אחים – ילדיה של הגב' ל'- כיורשיה הפוטנציאלים על פי דין, בנוגע לעיזבון שתותיר אחריה אמם, שתבדל לחיים ארוכים; סכסוך אשר הוקדם למועד זה, בו כופרים חלק מילדיה בתוקפו של ייפוי הכוח המתמשך שניתן על ידי האם לטובת אחיהם – המשיב 3.
המבקשים העלו במסגרת ההליכים דנן טענות בדבר נסיבות העברת המשיב 3 (מיופה הכוח) שלוש דירות שהיו רשומות על שם האם – על שמו, כמו גם פעולות שביצע בחשבונות הבנק של האם, וכן טענו כי החתמתה של האם על ייפוי הכוח המתמשך נעשה בנסיבות של השפעה בלתי הוגנת של האם מצד המשיב 3 וניצולו את מצבה (ראו סעיף 57 להחלטתי מיום 16.1.24).
בנסיבות מעין אלה נקבע בפסיקה ובספרות המשפטית כי ניתן להקיש ממבחני השפעה בלתי הוגנת בחוק הירושה גם ביחס למצב דברים כגון דא ובחינת תביעה לביטול ייפוי כוח מתמשך.
ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט יזרעאלי בא"פ (פ"ת) 5658-06-20 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (17.11.2022) לפיהם: " מוסד ייפוי הכוח המתמשך הינו מוסד חדש, אשר החקיקה לגביו טרם יושמה בפועל בבתי המשפט. הלכה למעשה כפי שצוואה הינה פעולה בה אדם מחליט כיצד יטפלו ברכושו לאחר שלא יהיה בחיים, הרי שייפויי כוח מתמשך הינה פעולה בה אדם מחליט כיצד יטפלו בענייניו וברכושו – לאחר שלא יהיה כשיר. אשר על כן, סבורני כי ניתן, ואף מתבקש, להקיש בין ההוראות והכללים הנוגעים להשפעה בלתי הוגנת בדיני הירושה – להוראות והכללים הנוגעים להשפעה בלתי הוגנת בדיני הכשרות ובפרט במוסד יפויי הכוח המתמשך."
ראו גם דבריו של עו"ד בן דוד בספרו ייפוי כוח מתמשך, לפיהם "השימוש במטבע הלשון "השפעה בלתי הוגנת" בחוק הירושה והפסיקה הרבה שניתנה בעניינו הפכה אותו לביטוי משפטי מובהק. לפיכך המבחנים להשפעה בלתי הוגנת שנקבעו בפסיקה לגבי ירושה, רלוונטיים למקרה בו תועלה טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת בעשיית יכ"מ. משום כך על עורך הדין המתכוון לערוך יכ"מ, לתת את הדעת על מבחנים אלו העשויים לסייע לו לבחון האם הממנה שלפניו עשוי להיות מצוי תחת השפעה בלתי הוגנת של מיופה הכוח המיועד או של אדם אחר". שם, בעמ' 184.
זאת ועוד, ניתן לבחון זאת אף בפרספקטיבה של "ניכור לעת זקנה", שהוכר בספרות כתת מקרה של השפעה בלתי הוגנת, ואף בשים לב "להלכת החוטים השזורים". ראו: ענת ליפשיץ, "ניכור לעת זִקנה כהשפעה בלתי הוגנת בעקבות הלכת החוטים השזורים", הוצאת הארת דין, י"ד (תש"פ) 49, 68-69; א"פ 5658-06-20, פסקה 123-124 לפסה"ד; ספרו של בן דוד הנ"ל, בעמ' 184.
לעניין בחינת תוקפה של צוואה, בין היתר בטענה של השפעה בלתי הוגנת, עמדה הפסיקה על הקושי בהעלאת טענת חסיון עו"ד-לקוח כאשר עסקינן במחלוקת בין יורשים אפשריים, בינם לבין עצמם, ובנסיבות כאלה נטתה הפסיקה לצמצם את תחולתו.
כב' השופט שוחט קבע לעניין זה ברמ"ש (ת"א) 40045-08-20 ש.ז.צ נ' י.פ.ר (30.09.2020) כי: "טרם פטירת המנוחה הייתה רשאית היא בלבד לוותר על החיסיון. לאחר פטירתה ולאחר שיוכרזו יורשיה – אין חולק כי הזכות לויתור על החיסיון תהא נתונה להם כשככל שתתקיים מחלוקת ביניהם בעניין זה, בהליך המתנהל בינם לבין עצמם, לא יחול החיסיון" (ההדגשה אינה במקור- ה.ג.).
הטעם לכך הובהר בפסק דינה של כב' השופטת (בדימוס) נילי מימון, בת"ע (י-ם) 43032/00 עזבון המנוח א. פ. ז"ל נ' מ. פ (10.01.2008), אשר הבהירה כי לאחר פטירת המצווה, נחלשת עוצמת החיסיון, ובמחלוקת בין היורשים בינם לבין עצמם הוא ייבחן כחיסיון יחסי, ולא מוחלט:
"הגישה לפיה חסיון עו"ד-לקוח אינו פג עם מותו של הלקוח טומנת בחובה קושי רב. כך, למשל, אם בשעת בירור מחלוקת בדבר זכאות לירושה מתעורר הצורך להסיר חיסיון כדי לברר מיהו היורש, לא ברור מי מהצדדים רשאי לטעון לחסיון. כן, במקרים כגון הנדון דנן, שעניינם מחלוקת בין יורשים שונים אשר חלקם טוענים לקיומו של חיסיון וחלקם חפצים לוותר עליו. לעניין אחרון זה נאמר בפסק הדין תום נ' תום כי : "לא יימנע עורך הדין מחשיפת המסמכים שקיבל מהמוכרים והדברים ששמע מפיו מפני יורשיו, כי שלהם המה, וזאת גם אם מי מהיורשים מתנגד לכך", ת"א 1088/87 תום נ' תם בעמ' 761 . עם זאת נראה כי זכות החסיון העוברת ליורשי המנוח פחותה בעוצמתה מכפי שהיתה בחיי המנוח – הלקוח בחייו. בחיי הלקוח היתה נתונה זכות זו אך ורק להחלטתו. לאחר פטירת הלקוח מקבלים אינטרסים קיימים עוצמה ומשנה תוקף העומדים מנגד לאינטרס ההגנה על החיסיון, כמו אינטרס גילוי האמת, הזכות למשפט צדק ולקיום הליך משפטי הוגן. … ככלל כאשר עולה מהנסיבות שלמנוח היה חשוב שמידע שהוחלף בינו לבין עורך דינו ישמר חסוי אף לאחר מותו – יש לכבד רצון זה מתוך רצון לשמור על כבוד המת ופרטיותו. מנגד, אם ממכלול הנסיבות נראה כי אין טעם מיוחד ולא היה גילוי רצון מצד המנוח שמידע כאמור ימשיך להיות חסוי, הרי שהאינטרס של גילוי האמת וניהול משפט הוגן יש שיגברו על זכות החסיון. בית המשפט יכריע בסוגיה זו על דרך של איזון בין זכויותיהם הבסיסיות של הצדדים- הזכות לפרטיות, אשר חיסיון עו"ד- לקוח הוא אחד מביטוייה, למול הזכות למשפט צדק ולקיום הליך משפטי הוגן והערך של גילוי האמת …… לכך יווסף כי קיימת מחלוקת בין היורשים, התובעים מבקשים לשמור על החסיון כלומר על מידע בדבר עסקאות שעשה המנוח בהן טיפל עורך דינו ואילו הנתבע מבקש להסיר החסיון על מנת שיוכל לנהל את ההליך המשפטי במלוא היכולת, כאשר כל המידע ייפרש בפני בית המשפט. אף מחלוקת זו בין היורשים מחלישה את עוצמת החסיון שנותרה לאחר פטירת הלקוח ונראה שהרצון לשמור על החסיון איננו נובע בשלב זה מהרצון להגן על האינטרס או פרטיותו של המנוח, כי אם להגן על האינטרס של היורשים המתנגדים להסרת החסיון בסכסוך שבינם לבין היורש האחר. נוכח מכלול האמור נראה כי חסיון עו"ד- לקוח לאחר פטירת הלקוח הינו חסיון יחסי ולא מוחלט כבחיי המנוח. כאמור, המנוח איננו נושא חובות וזכויות, השארת החסיון מושתתת על שיקולים לבר משפטיים משכך עוצמת החסיון נחלשת ובנסיבות אלה ניתן לבחון את האינטרסים העומדים מאחורי החסיון והנסיבות האופפות אותם, זאת מול האינטרסים הנוגדים. …." (ההדגשות אינן במקור – ה.ג.).
כב' השופטת גאולה לוין נדרשה אף היא להיקף התחולה של חיסיון עו"ד-לקוח במחלוקת שנתגלעה בין היורשים במקרה של התדיינות על תוקפה של צוואה נוכח טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, ועמדה על כך שבייחוד במצב דברים מעין זה גוברים הטעמים של גילוי וחקר האמת, באופן שגורע מתוקפו של חיסיון עו"ד-לקוח, כחיסיון מוחלט, ומביא לכך שייבחן כחיסיון יחסי, אל מול יתר האינטרסים העומדים על הפרק, כדבריה:
"כאשר עסקינן בהליך של בקשה לקיום צוואה, קשה לבסס קביעה בדבר חסיון המידע והמסמכים שקיימים אצל עורך הדין על כך שהמצווה, בחייו, ביקש לשמור בחשאיות את עצם עריכתה של צוואה. הגשת הבקשה, יחד עם הצוואה, לרשם לענייני ירושה ולבית המשפט, היא כשלעצמה, חושפת את הדבר אותו ביקש המצווה לשמור חסוי בחייו. הדעת נותנת כי הוא לא ביקש לשמור את דבר הצוואה חסוי לאחר מותו, שהרי אז לא תהיה לצוואה כל נפקות… נמצא כי עריכת צוואה, גם אם בחייו של המצווה מצויה תחת חסיון עו"ד-לקוח, אינה חוסה תחת החיסיון לאחר פטירת המנוח… זאת ועוד. מסמך הצוואה אינו עומד כשלעצמו. כאשר מועלות טענות כנגד תוקפה המהותי של הצוואה, מחויב בית המשפט לבחון ולהכריע בטענות אלה, ובכלל זה טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, המביאה לבטלות הצוואה. חוק הירושה אינו מורה כי כל צוואה העומדת בדרישות הצורניות תקוים, אלא במקרים מסוימים מורה על בדיקה מהותית. במצב דברים זה, על בית המשפט לבחון את מכלול הנסיבות של עריכת הצוואה והטעמים לעשייתה. על בית המשפט לבחון כל ראיה שעשויה לשפוך אור, ולו באופן עקיף, על הלך רוחו ואומד דעתו של המצווה בעת עריכת הצוואה. עליו לברר האם הצוואה משקפת את רצון המצווה או את רצונו של הזולת. בחינה זו מעוררת קשיים ראייתיים מיוחדים, מעבר לקושי הרגיל שטמון בכל ניסיון לגלות את האמת…בית המשפט – המצווה בכבודו של המת – מצווה בראש וראשונה לברר האם הצוואה משקפת את "רצונו הנחזה" או את "רצונו החופשי" של המצווה. כדי לברר זאת, אין מנוס מהיזקקות לראיות שנוגעות לעניינים הפרטיים והאינטימיים ביותר של המצווה, ובכלל זה מצבו הגופני והנפשי, תלותו בזולת, מערכת יחסיו עם הסובבים אותו ועם עורך הצוואה ונסיבות עריכת הצוואה. דומה כי בהליך הנסב על תוקפה של צוואה, האינטרס שבכיבוד רצונו של המת מתוך שמירת כבוד המת, גובר על אינטרסים אחרים, ובהם שמירת הפרטיות של המנוח ושמירה על חסיונות שעמדו לו בחייו ובכללם חסיון עו"ד-לקוח. אינטרסים אלה נסוגים מפני אינטרס העל של התחקות אחר רצונו האמיתי והחופשי של המצווה, והכל מתוך מחויבות לכבודו. נמצא כי בהליכי קיום צוואה והתנגדות, גילוי המידע לא רק שהוא משרת את הערך החברתי הכללי של גילוי האמת ועשיית משפט צדק, אלא שהוא מתחייב מהתכלית העומדת ביסוד הליכי קיום צוואה. המסקנה היא כי אין מקום לקביעה גורפת כי המידע והמסמכים שבידי עורך הדין שטיפל בהכנת הצוואה חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח ואין לגלותם מאחר שהמנוח, בחייו, לא ויתר על החיסיון. בקשה לחיוב עו"ד למסור עדות ולהמציא מסמכים תוכרע על פי הרלוונטיות של העדות והמסמכים לשאלות השנויות במחלוקת, והכל על פי דיני הראיות הכלליים." ראו: רמ"ש (ב"ש) 42302-10-15 א.צ נ' י.צ (27.01.2016) (ההדגשות אינן במקור– ה.ג.).
עקרון העל בחוק הכשרות, כידוע, הוא "עקרון טובת האדם שמונה לו אפוטרופוס", וזו תכליתו החקיקתית. ראו: תמ"ש (פ"ת) 52238-10-18 פלוני נ' אלמונית ואח' (16.06.2021); א"פ (ת"א) 40061-11-19 הקרן לטיפול בחסויים נ' ש.ל (09.12.2019).
באופן דומה לעקרון העל החל בדיני הירושה – לבחון את "רצון המת" החופשי, הרי שגם כאשר נדרשים אנו לבחינת תוקפו של ייפוי הכוח המתמשך, עקרון העל הוא טובת הממנה והגשמת רצונו האמיתי והחופשי (ראו לעניין זה גם החלטתי מיום 9.1.24).
עיקרון זה קיבל משנה תוקף בשלל ההוראות שנועדו להגן על טובת הממנה בתיקון מס' 18, באופן העולה בקנה אחד עם תכליתו של החוק ושל מוסד ייפוי הכוח המתמשך.
יפים לעניין זה אף דברי כב' השופט יזרעאלי בא"פ 5658-06-20, לפיהם: "חזרת המחוקק על הצורך בבדיקת רצונו של הממנה, ובכלל זה האם הושפע הממנה ממאן דהוא, או נוצל על ידי מאן דהוא, עת חתם על ייפוי הכח המתמשך, מביאה לידי ביטוי את העקרונות עליהם מבקש החוק להגן: כיבוד והגנה על רצונו של הממנה ושליטתו בשאלה מי ינהל את ענייניו כשלא יוכל לטפל בהם – יהא מיופה הכח אשר יהא". (פסקה 80 לפסק דינו).
באופן דומה למחלוקות המתעוררות בין יורשים, או יורשים פוטנציאלים לאחר הפטירה, הרי שגם במקרה של סכסוך מקדים בין אותם צדדים, המתעורר עוד בחיי המצווה במסגרת הליך האפוטרופסות, בכל הנוגע לתוקפו של ייפוי כוח מתמשך, עולה חשש זהה כי החיסיון עשוי לשרת אינטרס של אחת מקבוצות ילדיו (הם למעשה היורשים הפוטנציאלים שרבים כבר עתה על העיזבון שיותיר להם ההורה שנגרעה כשרותו בחייו), וכן מתקיים אינטרס דומה לחתור לגילוי רצונו האמיתי של עושה הפעולה המשפטית (המצווה או הממנה) ומשכך דומה כי מתקיימים אותם הרציונאלים הקבועים בפסיקה המצמצמים את תחולתו של חיסיון עורך דין-לקוח ביחסים שבין היורשים בינם לבין עצמם, גם ביחס למצב בו קיים סכסוך בין ילדיו של אדם שנגרעה כשרותו המשפטית, בשלב מקדמי של בחינת תוקפו של ייפוי הכוח המתמשך שערך בחייו.
לנוכח הטעמים האמורים לעיל סבורתני, כי בנסיבות המקרה דנן יש טעם לצמצם את חיסיון עורך דין-לקוח במישור היחסים בין הממנה לבין עורך ייפוי הכוח המתמשך לאחר שנגרעה כשרותו של הממנה, שכאמור יש לראות בו משום 'חיסיון יחסי', וזאת לצורך בירור תוקפו של ייפוי הכוח המתמשך במסגרת ההליך המתנהל בסוגיה זו, ועל עורך הדין שערך את ייפוי הכוח המתמשך, בכובעו כ"שומר סף", להעיד ביחס למילוי חובותיו על פי הדין, משום "ידו הארוכה" של הממנה עצמו, והגשמת תכלית החוק ומוסד ייפוי הכוח המתמשך.
דברים אלו יפים ביתר שאת לנוכח הסכמת הצדדים להליך זה להסרת החיסיון.
אף לו נניח כי יש רלוונטיות לחיסיון עורך דין-לקוח במצב דברים זה, וזאת במלוא עוזו – כחיסיון מוחלט (לעניין המשמעות של חיסיון מוחלט, ראו: רמ"ש (ת"א) 43781-05-17 א.מ נ' כ.מ (31.10.2017)); הרי גם אז, בהינתן הסכמת האפוטרופוס הזמני להסרת החיסיון, כמי שבא בנעליה של הגב' ל' לעניין זה, הרי שיש בכל מקרה טעם להורות על הסרת החיסיון במקרה דנן.
יפים לעניין זה דברי כב' השופט פלקס בתלה"מ (י-ם) 35186-04-17 נ.מ.ז. נ' נ.ש.ז (12.08.2021), לפיהם: "עמדת האם שבפני, בנסיבות בהן מונתה לה אפוטרופסית לדין – היא איפוא עמדת האפוטרופסית לדין, האמונה על טובתה לצורך הליך זה. כאשר מתמנה אפוטרופוס לאדם, נוצרים בינו לבין האדם יחסי נאמנות (סעיף 67ד' לחוק הכשרות המשפטית). אפוטרופוס הוא גם נאמנו של בית המשפט הממנה אותו, שהרי בבסיס המינוי מונחת מסקנת בית המשפט, לפיה האפוטרופוס הוא מי שנראה לו בנסיבות העניין מתאים יותר לטובת האדם (סעיף 35(א) לחוק הכשרות המשפטית). מערכת נאמנויות כפולה זו מבססת חזקה שאפוטרופוס ממונה פועל בהתאם לחובותיו לטובת האדם שמונה לשמש לו כאפוטרופוס "…לדאוג לעניינים שנמסרו לו על-ידי בית המשפט ולפעול לשמירת הזכויות, האינטרסים והצרכים של האדם ולקבל החלטות בקשר א'הם והכול בהתאם להוראות פרק שלישי1" (סעיף 39(א) לחוק הכשרות המשפטית). ראו: א"פ (ת"א) 42296-10-20 ש.ב. נ' פ' (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח' [פורסם בנבו] (2021), עמ' 5-6."
במקרה דנן האפוטרופסית לדין סברה כאמור כי לא היא זו שבאה בנעלי הגב' ל' לעניין זה, אלא דווקא האפוטרופוס הזמני שמונה לכלל ענייניה על פי החלטתי מיום 16.1.24 , וב"כ היועמ"ש בא"כ הבהירה אף היא כי העמדה הרלוונטית הינה של האפוטרופוס הזמני לכלל ענייניה של הגב' ל', אשר בא בנעליה לעניין זכותה לוותר על חיסיון עו"ד-לקוח.
כאמור, הוגשה לפתחי עמדה ברורה מטעם המרכז הישראלי לאפוטרופסות, האפוטרופוס הזמני שמונה לכלל ענייניה של הגב' ל' (אשר לגביו אין חולק כי הוא בא בנעליה), התומכת בוויתור על החיסיון מטעמה.
במסקנה זו, יש לציין, תומכת על פניו גם וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, כפי שניתן ללמוד מתגובתה הנ"ל מיום 21.5.24, שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 22.5.24.
לפיכך, גם נוכח הסכמת האפוטרופוס הזמני שמונה עבור הגב' ל', יש להסיר את החיסיון ולאפשר לעו"ד א' למסור לבית המשפט תמונה מלאה אודות תהליך עריכת ייפוי הכוח המתמשך, כשירותה, ואומד דעתה של הגב' ל' לעניין זה.
סיכומם של דברים הוא שעו"ד א' נדרש להעיד בדיון הקרוב על נסיבות עריכת ייפוי הכוח המתמשך, כאשר לעניין זה לא תעמוד לו טענה בדבר חיסיון עו"ד-לקוח, אשר אין לו רלוונטיות לעניין ייפוי הכח המתמשך, ולחילופין יש להורות על צמצומו כחסיון יחסי הנסוג מפני טובתה של הגב' ל', ומכל מקום, בעניינו, אף לו הייתה תחולה לחיסיון, יש להורות על הסרתו מפאת ויתורה של הגב' ל' עליו, באמצעות האפוטרופוס הזמני שמונה לה וכאמור, בא בנעליה לעניין זה.
ההחלטה הותרה לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"ד, 06 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
