בפני
כב' השופטת הילה גלבוע
מבקש
ר.ע.
נגד
משיבה
א.ע.
החלטה
בקשת המבקש להכיר בהיעדר התייצבותו לישיבת המהו"ת בתיק הי"ס שפתח בביה"ד הרבני כמוצדקת בנסיבות בהן שהה בשירות מילואים פעיל בצו 8, והעברת ההליך לבית הדין הרבני בירושלים.
התיק דנן ליישוב סכסוך נפתח על ידי המשיבה ביום 29.3.24, וישיבת המהו"ת ביחידת הסיוע נקבעה ליום 1.5.24.
ערב קיום הפגישה עתר המבקש בבקשה נשוא ההכרעה דנן, להעברת הליך יישוב הסכסוך לבית הדין בירושלים, בנסיבות בהן הוא עצמו פתח תיק י"ס בביה"ד הרבני ביום 19.9.23 ולא עלה בידו להגיע לישיבת המהו"ת שנקבעה במסגרתו ליום ה 26.10.23 לאחר שביום 7.10.23 גויס בצו 8 ולמלחמה ושירת ברצף, למעט חופשות קצרות, עד ליום 10.3.24.
לדבריו הודיע טלפונית ליחידת הסיוע בביה"ד כשבוע לפני ישיבת המהות כי לא יוכל להתייצב בשל שירות מילואים פעיל, ונאמר לו שלאחר השחרור ניתן לקבוע מועד חדש וכי הוא לא יפגע כתוצאה מגיוסו.
לדבריו, הצדדים פנו לבקשת האישה לגישור עצמאי, ובמהלך חופשותיו מהמילואים התקיימו פגישות אצל המגשרת, אולם בעיצומו של הגישור פנתה האישה בבקשה דנן לי"ס לבית המשפט, מבלי שנשלחה לו הבקשה אלא רק הזימון לישיבת המהו"ת.
הבעל עתר להורות כי היעדר התייצבותו לישיבת המהו"ת בביה"ד הרבני ביום 26.10.23 תחשב כהתייצבות היות ובאותה העת שירת במילואים בצו 8, ולהעביר את התיק להמשך טיפולו של ביה"ד הרבני.
בהחלטתי מיום 30.4.24 הוריתי כי בנסיבות בהן גם לשיטתו של הבעל לא התקיימה ישיבת מהו"ת, הצדדים יתייצבו לישיבת המהו"ת הקבועה ביחידת הסיוע שליד ביהמ"ש ליום 1.5.24, וככל שלא יעלה בידם להגיע להסכמות במהלך הפגישה תידון הסוגיה העולה מהבקשה דנן. דא עקא, בניגוד להחלטה זו, המבקש לא התייצב לישיבת המהו"ת האמורה.
המשיבה נדרשה להשיב לטענות המבקש, וטענה כי מעולם לא קיבלה זימון לישיבת המהו"ת בבית הדין הרבני ומכל מקום המבקש זנח את בקשתו בביה"ד הרבני וביום 11.12.24 הודיע לה כי הוא מעוניין בשלום בית.
לדבריה, בשיחה מיום 4.1.24 הודיעה המשיבה למבקש כי אינה רואה סיכוי לשלום בית, והצדדים פנו למגשרת, אולם הצדדים הגיעו למבוי סתום.
לטענתה, המבקש אכן היה בשירות מילואים אולם היה תקופות רצופות בבית והחל מיום 10.3.24 הוא אינו מגוייס.
המבקש הכחיש את הטענות שהמשיבה לא ידעה על הליך הי"ס בביה"ד הרבני שכן היא קיבלה זימון בדואר ובדוא"ל. לטענתו גם בעת שהשתחרר לתקופות קצרות מהמילואים הובהר לו על ידי מפקדו כי יידרש לשוב לגזרה בה לחמו וכי מדובר בחופשת התרעננות בלבד, ולפיכך לא יכול היה להגיש בקשה נוספת לישיבת מהו"ת שאינו יודע מתי יידרש לשוב למילואים, ולאחר שחרורו היו לו דברים נוספים לעשות לאחר חודשים בהם לא היה בבית, ולא יתכן כי ייצא נפסד בשל שירותו את המדינה במלחמה.
בהמשך להחלטה מיום 26.5.24, המבקש הבהיר כי תיק יישוב הסכסוך בביה"ד הרבני עדיין פתוח וטרם נסגר, ולאחר שהבין כי המשיבה פנתה בבקשה לי"ס לביהמ"ש למשפחה וזאת בעיצומו של הליך הגישור, עתר לביה"ד בבקשה לקיים את פגישת המהו"ת באמצעותו, וזאת כחודש לאחר סיום שירות המילואים.
בהחלטת ביה"ד מיום 14.4.24, אשר הוגשה לראשונה במסגרת תגובה זו, הורה ביה"ד למבקש לפנות לביהמ"ש, שהוא הערכאה הרלוונטית לדון בעניין זה, בבקשה להביא בחשבון טענות בדבר אי התייצבותו כאמור בסעיף 3 (ח1)(1) לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ה-2014 (להלן – החוק).
המשיבה טענה כי ככל שהתיק הי"ס בביה"ד פתוח, הרי שהדבר נובע מטעמים טכניים בלבד, שכן לא הוארכה בעניינם תקופת עיכוב ההליכים. ככל שהיה עומד על בקשת יישוב הסכסוך בבית דין רבני אזי בחופשות בין פרקי הזמן בהם היה מגויס היה עליו להגיש בקשה לקביעת פגישת מהו"ת נוספת.
לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים, מצאתי להיעתר לבקשה באופן חלקי, כמפורט להלן:
ראשית, איני סבורה כי יש לראות בהיעדר ההתייצבות לישיבת המהו"ת, אף אם העילה הינה שירות מילואים פעיל, משום התייצבות אליה, שכן מטרת החוק להסדר התדיינות בסכסוכי משפחה לבחון, בישיבת המהו"ת אפשרות להבאת הצדדים להסכמות בדרכי שלום ומחוץ לכתלי ביהמ"ש ולמנוע או לצמצם התדיינויות בבית המשפט, וכן כדי להפחית מעצמת הסכסוך, שכידוע, פוגע בקטינים וגם בצדדים, וזאת בנוסף לעלויות הכספיות הכרוכות בו.
דומה כי הצדדים שניהם חפצים היו בהידברות ובהגעה להסכם ולפיכך יש טעם רב בקיום פגישת מהו"ת שיכול ויהא בה לקדם עניין זה ולסייע בעד הצדדים, ולשם כך על הצדדים שניהם להתייצב לישיבת המהו"ת.
לפיכך, היה על המבקש לפעול בהתאם להחלטתי מיום 30.4.24 ולהתייצב לישיבת המהו"ת שנקבעה ביחידת הסיוע, עליה הוא ידע מבעוד מועד.
מאחר ואין הבדל ענייני בין יחידת הסיוע שליד ביה"ד הרבני לבין יחידת הסיוע שליד ביהמ"ש, וחלק מהצוות של העובדות הסוציאליות ועורכי הדין ביחידת הסיוע יושב בפגישות מהו"ת הן ביח"ס ליד ביה"ד והן ביח"ס ליד ביהמ"ש למשפחה, הרי שאיני רואה חשיבות למקום קיומה של ישיבת המהו"ת, ומאחר והתיק דנן פתוח, תתואם לצדדים פגישה חדשה לישיבת המהו"ת ביחידת הסיוע שליד ביהמ"ש למשפחה, והצדדים שניהם יתייצבו אליה.
יחד עם זאת, מאחר ואכן המבקש הקדים והגיש בקשה ליישוב סכסוך לבית הדין הרבני קודם לבקשה שהוגשה מטעם המשיבה לביהמ"ש למשפחה, אותה לא יכול היה לממש בשל שירות המילואים הפעיל במלחמה בצו 8, ועת פנה ליחידת הסיוע שליד ביה"ד הרבני נאמר לו כי לא יינזק כתוצאה משירות המילואים, הרי שככל שפגישת המהו"ת לא תשא פרי, לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים, מצאתי להותיר את זכות הקדימה בידי המבקש להחליט לאיזו ערכאה להגיש תביעותיו, בהתאם להוראות החוק, ואנמק להלן.
בצוק העיתים, התפרצה עלינו מלחמה, אשר גבתה מחירים יקרים.
המחוקק מצא להתחשב בתקופה חריגה זו, כלל הדיונים בוטלו בתחילה והמועדים הקבועים בחוק או בהחלטה שיפוטית הוקפאו בתקופת החירום המיוחדת, ואף לאחריה הוארכו המועדים למשרתי המילואים (ראו למשל חוק דחיית מועדים (הוראת שעה- חרבות ברזל) (חוזה פסק דין או תשלום לרשות), התשפ"ד- 2023 ותקנות סדרי דין בתי המשפט (סדרי דין בבתי המשפט ובבתי הדין הדתיים הדרוזיים) (חרבות ברזל) (הוראת שעה), תשפ"ד-2023 והצווים שניתנו מכוחם).
יתרה מזאת, לגבי ההליכים בבתי הדין הרבני הוחלו תקנות הדיינים (סדרי דין בבתי הדין הרבניים בעת מצב חירום מיוחד) (הוראת שעה), תשפ"ד-2023, המתייחסות מפורשות להליכי יישב סכסוך בזו הלשון:
"תקופת תוקפה של ההודעה לא תבוא במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שהורה בית הדין, ובכלל זה מניין ימי תקופת עיכוב ההליכים לפי חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), התשע"ה-2014, אלא אם כן הורה בית הדין אחרת בהחלטה, מטעמים מיוחדים שיירשמו." (הדגשות לא במקור – ה.ג.)
בענייננו, המבקש נקרא לשירות מילואים פעיל בצו 8 לתקופה של חודשים ארוכים. פרקי הזמן הקצרים בהם יצא לחופשות היו אף הם תחת הבנה, שאכן יצאה לפועל, כי יידרש לשוב ולשרת, ובפועל דומה כי משך כל התקופה עתותיו לא היו בידיו, והוא השתחרר באופן סופי משירות המילואים אך ביום 10.3.24, כחודש קודם להגשת הבקשה לביה"ד הרבני לקביעת ישיבת מהו"ת.
בנסיבות העניין, לאחר שהמבקש פתח בתחילה בקשה ליישוב סכסוך אשר התייצבותו אליה נמנעה בשל שירותו הצבאי, ויש לראות בה כאי התייצבות מוצדקת כמשמעה בסעיף 3 (ח1)(1) לחוק, אין זה סביר כי הוא יפגע כתוצאה משירות זה בתקופת המלחמה ותישלל ממנו זכות הקדימה לניהול ההליך המשפטי בערכאה שיבחר בהתאם לסעיף 4 לחוק, ככל שלא יעלה בידי הצדדים להגיע להסכם מוסכם ביחידת הסיוע.
ערה אני לכך כי המבקש לא שהה בכל התקופה ברצף בשירות מילואים פעיל, אלא הגיע לחופשות הביתה במהלכו, אולם מדובר בפרקי זמן קצרים, כאשר כפי שהבהיר המבקש בעצמו הוא ידע כי עתיד להתגייס שוב בקרוב ולא התאפשר לו לתכנן לטווח ארוך בתקופה זו, בה כאמור לעיל עתותיו לא היו בידיו.
לאור האמור, מצאתי כי בנסיבות המקרה דנן יש למנות את מניין הימים במסגרת תיק הי"ס שפתח הבעל בביה"ד הרבני החל ממועד שחרורו הסופי של המבקש משירותו הצבאי בצו 8, דהיינו 10.3.24, ומשכך בעת הגשת בקשתו לקביעת ישיבת מהו"ת נוספת במסגרת תיק הי"ס שפתח בביה"ד הרבני ונותר כאמור פתוח, טרם חלפה תקופת עיכוב ההליכים.
אשר על כן הנני מורה כדלהלן:
המזכירות תעביר החלטה זו ליחידת הסיוע שליד ביהמ"ש למשפחה, אשר תקבע לצדדים ישיבת מהו"ת נוספת, ובמידת הצורך תוארך תקופת עיכוב ההליכים עד לאחר קיום הפגישה האמורה;
הצדדים שניהם יתייצבו לישיבת המהו"ת. ככל שמי מהצדדים לא יתייצב לישיבת המהו"ת אשקול להטיל עליו הוצאות משפט בהתאם לסמכותי מכח תקנה 4 (א) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע"ו-2016.
ככל שיבקשו הצדדים להאריך את תקופת ההליכים מעבר לאמור בכדי למצות את ההידברות והמשא ומתן ביניהם יגישו בקשה מתאימה.
ככל שלא יעלה בידי הצדדים להגיע להסכמות בישיבת המהות ייסגר התיק דנן ותסתיים תקופת עיכוב ההליכים, כאשר זכות הקדימה בהתאם לסעיף 4 לחוק תוקנה למבקש לפתיחת הליכים מתאימים בפרק הזמן הקבוע בחוק.
טוב יעשו הצדדים אם יגיעו לישיבת המהו"ת בלב פתוח ונפש חפצה, בתקווה כי במסגרתה ניתן יהיה להגיע להסכם כולל או למצער לצמצם את המחלוקות ביניהם.
ההחלטה הותרה לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ג' סיוון תשפ"ד, 09 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
