בפני
כב' השופט פליקס גורודצקי
תובע
מ.מ.
ע"י ב"כ עוה"ד ע. ליפשיץ
נגד
נתבעת
ת.מ.
ע"י ב"כ עוה"ד ש. אלדן
פסק דין
לפניי שני הליכים משפטיים:
תלה"מ 25897-12-22 – שעניינו תביעה למזונות ומדור (להלן: "התביעה למזונות").
תלה"מ 25841-12-22 – שעניינו תביעה כספית בגין מזונות עבר (להלן: "התביעה הכספית").
רקע עובדתי רלוונטי
האב והאם (להלן: "הצדדים") נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1999.
לצדדים נולדו 3 ילדים משותפים:
א' יליד 00.00.2004 (בגיר)
ב' ילידת 00.00.2005 (קטינה)
ג' יליד 00.00.2010 (קטין)
(להלן: "הילדים").
הצדדים נפרדו בשנת 2013 והתגרשו זמ"ז בשנת 2014.
הליכים משפטיים קודמים רלוונטיים
על רקע גירושי הצדדים נפתחו והתנהלו הליכים משפטיים רבים בערכאות שונות, כאשר רק בבית משפט זה נפתחו בעניין המשפחה לא פחות מ-35 הליכים משפטיים.
בפרק זה יפורטו ההליכים המשפטיים, שיש להם זיקה ונפקות להליכים הנוכחיים כדלהלן:
תמ"ש *** – שעניינו תביעה למזונות הילדים ותמ"ש *** – שעניינו תביעה למשמורת וחלוקת זמני שהות – שני הליכים אלה הסתיימו בפסק דין מיום 4.6.15 בגדרו הוסדרו שני עניינים אלה.
תמ"ש *** – שעניינו משמורת וחלוקת זמני שהות – הליך זה הסתיים בפסק דין מיום 20.6.20 במסגרתו נקבע כי המשמורת על הילדים תהא בידי האב.
תמ"ש *** – שעניינו תביעת האב לביטול מזונות הילדים – הליך זה הסתיים בפסק דין מיום 5.2.24 בגדרו בוטלו מזונות ילדים ששילם האב לאם.
תלה"מ *** – שעניינו תביעת האב למזונות הילדים (להלן: "התביעה הראשונה למזונות") – הליך זה הסתיים בפסק דין מיום 2.7.18, שאישר הסכמת הצדדים, לאחר שהוסבר לאב, על-ידי ב"כ, המצב המשפטי, כדלהלן:
"האב:
לאחר שהוסבר לי המצב המשפטי אני מבקש לסלק את התביעה.
ב"כ הצדדים:
מוסכם בינינו כי תירשם הבהרה על פיה שני הצדדים מחויבים לשאת בהוצאות הרפואיות החריגות של הילדים בחלקים שווים בהתאם לפסק הדין של כב' השופט מנחם הכהן ביום 4.6.15 בתמ"ש *** ותמ"ש ***"
על יסוד הסכמות אלה, התביעה הראשונה למזונות נמחקה.
תלה"מ *** – שעניינה תביעת האב למזונות ילדים (להלן: "התביעה השנייה למזונות") – הליך זה נמחק בהחלטה מיום 6.7.20 שניתנה בעקבות הגשת בקשת האב למחיקת תביעה זו. חרף עתירת האם לחיוב האב בהוצאות משפט, בגדרי החלטה זו לא חויב האב בהוצאות לפנים משורת הדין ואולם נפסק כי ככל שיגיש האב תביעה נוספת באותה עילה, יישא בהוצאות בסך של 5,000 ₪.
התביעה למזונות והתביעה הכספית – הינן סבב נוסף של הליכים משפטיים שנפתחו על-ידי האב בנושא מזונות הילדים והשבת הוצאותיהם.
התביעה למזונות
עיקר טענות האב
ביום 15.8.2019 [במסגרת התביעה השנייה למזונות – פ"ג] עתר האב לחיוב האם במזונות הילדים, אולם בשל טענות האם כי אינה מסוגלת לעבוד בשל מצבה הנפשי שמשליך על מצבה הכלכלי, ובעקבות דברים שנאמרו בדיון שהתקיים ביום 9.6.2020, הודיע האב כי הוא מבקש למחוק את תביעתו. עם חלוף הזמן התברר כי טענות האם שקריות וכי מצבה הכלכלי משופר לעומת טענותיה ולעומת מצבו הכלכלי של האב.
הכנסות האם – האם, בת *** ובעלת השכלה אקדמאית, *** במקצועה אשר השתכרה בעבר 5,500 ₪ בחודש כ***. לפי מיטב הידיעה עובדת האם כיום בעמותת *** בתור *** תמורת שכר של 5,600 ₪ בחודש ברוטו, העולה לסך 5,200 ₪ נטו.
חיזוק לטענה זו ניתן לראות בטופס הרצאת פרטים שצורף לתביעה שהגישה האם בשנת 2021 במסגרתו הצהירה האם שהיא מרוויחה סכום של כ-5,500 ₪ כל חודש.
בנוסף, מדברים שאמרה האם בהליכים קודמים בפני בית המשפט עולה שהיא מקבלת קצבת נכות בסך של כ-3,700 ₪ מביטוח לאומי.
בבעלות האם דירת מגורים בת 3 חדרים ברחוב *** ב*** שמושכרת לטענת האם תמורת סך של 2,200 לחודש.
על-פי האמור, סכום הכנסתה החודשית של האם כיום מסתכם בסך של 11,400 ₪ נטו בחודש.
כושר השתכרות האם אף גדול יותר שכן שכר המינימום עלה וכן קצבאות הנכות גדלו, מה עוד שאין לה מניעה לעבוד בשעות אחה"צ.
כמו כן, מבדיקה במאגרי המידע עולה שהדירה בבעלות שמושכרת לדבריה בסך 2,200 ₪ ניתן להשכירה גם בסכומים גבוהים יותר בין 2,600 ₪ ועד כ- 3,000 ₪ בחודש.
לפיכך, אין ספק שהאם יכולה להגדיל את הכנסותיה החודשיות בסכום שנע בין 2,000 ל-3,000 ₪ בחודש.
הכנסות האב: האב עובד ב*** תמורת שכר חודשי בסך של 3,000 ₪ בממוצע.
שעות עבודתו של האב הינן 8:30 עד 13:00 מדי יום ואת שעות אחר הצהריים מקדיש האב לטיפול בילדים ודאגה לצורכיהם.
לאב אין אפשרות להגדיל את הכנסתו שכן הוא מתמודד עם נכות המוכרת על-ידי הביטוח הלאומי, אשר מגבילה את יכולתו לעבוד מעבר לעבודתו הנוכחית ובשל האחריות ההורית המלאה על הקטינים.
האב מקבל קצבת נכות בסך 5,600 ₪ לחודש.
נוסף על כך מקבל האב ממדינת *** סכום של כ-1,400 ₪ בשנה (400 דולר עבור כל קטין) ולאחר הפחתת הוצאות הדיווח ההכנסה מסתכמת בכ-150 ₪ לחודש עבור שני הילדים.
לפיכך סך הכנסותיו המקסימליות של האב הוא כ- 8,750 ₪ בחודש.
נכסי הצדדים – לאם דירת מגורים בבעלותה בשווי של 1,000,000 ₪ ללא שיעבוד והחזרי משכנתה.
לפי מיטב הידיעה, האם ירשה נכס ו/או נכסים ו/או סכומי כסף מאביה המנוח שהלך לעולמו בשנת 2016.
מנגד, על שם האב רשומה דירה שנרכשה בהסכם הגירושין באמצעות הלוואה שקיבל מאביו בסכום של 726,000 ₪, ובגין זאת הדירה משועבדת לאביו של האב עד להשבת ההלוואה.
דירת האב מושכרת תמורת סך ממוצע של 4,400 ₪ בחודש, הכנסות דירת האב בסך 4,400 ₪ בחודש משולמים ישירות לאביו של האב להחזרת הלוואה אותה לקח לקניית הדירה.
דמי השכירות מועברים לחשבון האב לתקופה של 15 שנה ממועד ההלוואה.
בנוסף בשל המצוקה הכלכלית בה מצוי האב ישנן מספר הלוואות אותן נדרש להחזיר:
א. *** – סכום הלוואה: 20,000 ₪ בהחזר חודשי של 1,250 ₪ בחודש.
ב. י. מ. – סכום הלוואה: 15,000 ₪ בהחזר חודשי של 500 ₪ בחודש.
ג. *** – סכום הלוואה: 60,300 ₪ בהחזר חד פעמי של מלוא הסכום במועד הפירעון על פי תנאי ההלוואה.
הוצאות הילדים: מדור – האב שוכר דירה בת 4 חדרים תמורת 5,600 ₪ בחודש.
נוסף על כך ישנן הוצאות מדור בסך של 1,200 ₪, כדלהלן:
ארנונה
150 ₪ בחודש
חשמל
250 ₪ בחודש
מים
70 ₪ בחודש
גז
70 ₪ בחודש
ועד בית
100 ₪ בחודש
אינטרנט
100 ₪ בחודש
תחזוקה
500 ₪ בחודש
לפיכך הוצאות המדור מסתכמות בסכום של כ-6,800 ₪ בחודש.
הוצאות מחיה – מגיעות לסכום של 1,460 ₪ מדי חודש לכל קטין, כדלהלן:
ב'
ג'
כלכלה ומזון
800 ₪
800 ₪
ביגוד והנעלה
250 ₪
250 ₪
נסיעות
רב קו: 130 ₪
רב קו: 130 ₪
הוצאות טלפון נייד
80 ₪
80 ₪
שונות (דמי כיס, תרבות ופנאי, ימי הולדת)
200 ₪
200 ₪
סך הכול
1,460 ₪
1,460 ₪
נוכח האחריות המוגברת המוטלת על האב בגידול הילדים והפערים בכושר ההשתכרות של הצדדים, יש להורות כדלהלן:
עבור שני הילדים הקטינים: לחייב את האם להשתתף ב-60% מהוצאות הקטינים בסך של 900 ₪ לכל קטין ועד הגיע כל קטין לגיל 18 או עד סיום לימודי התיכון (המאוחר בין שני המועדים), ובשיעור של שליש מסכום זה עד הגיע כל קטין לגיל 21.
עבור הבן הבגיר: ככל שהבן הבגיר יתגייס או ישרת בשירות הלאומי יש לחייב את האם בתשלום שליש מהסכום שייקבע לתשלום מזונות כל קטין וזאת עד לסיום השירות.
חינוך – יש לחייב את האם בתשלום 60% מהוצאות אלו לרבות הוצאות בתי ספר, צהרונים, חוגים, שיעורי עזר פרטיים, תלבושת אחידה, קייטנה ופעילויות חינוכיות נוספות על פי מחירון המוסד החינוכי, וכל הוצאה אחרת הנדרשת בסכום העולה על מענק לימודים שמקבל האב מביטוח לאומי עבור סיוע בהוצאות אלו.
בריאות – נכון למועד זה האם חייבת להשתתף ב-50% מההוצאות הרפואיות החריגות של הילדים (גם בחיוב זה לא עומדת האם ומערימה קשיים בעניין) ויש לחייבה לשאת ב-60% מההוצאות אשר לא יהיו מכוסות על-ידי קופת החולים, לרבות ביטוחי בריאות, טיפולי שיניים, משקפיים, עדשות, טיפולים רגשיים, פסיכולוג, טיפולים משלימים וכדומה.
מצבם הכלכלי של בני הזוג בסוף החודש – הוצאות האב מגיעות לסכום של כ-9,720 ₪, בנוסף להוצאות חינוך ובריאות בסך של כ-1,720 ₪.
האב משלם גם את הוצאות הישיבה הגבוהה של הבן הבגיר בסך 500 ₪ בחודש, וכן את הוצאות הביגוד וצרכים נוספים בסכום נוסף של 850 ₪ בחודש.
הוצאות המחיה של האב המגיעות לסך של 3,000 ₪.
בהתחשב בכך שהכנסות האב עומדות על סך 8,750 ₪, האב מסיים כל חודש במאזן שלילי בסך 5,440 ₪.
מנגד, הכנסות האם מגיעות לכדי סכום של 11,400 ₪ לחודש, האם מתגוררת אצל אימה כך שאין לה הוצאות מדור, ובהנחה שהוצאות מחייתה דומות להוצאות האב יתרתה החודשית עומדת על סך 8,400 ₪.
אשר על כן, יש לחייב את האם בתשלום מזונות הילדים ומדורם כדלהלן:
עבור שני הילדים הקטינים – לשלם לאב סך של 900 ₪ עבור כל קטין וזאת עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון (המאוחר מביניהם), ותשלום שליש מסכום זה עד הגיע כל קטין לגיל 21.
עבור הבן הבגיר – ככל שהבן יתגייס לשירות צבאי יש לחייב את האם לשלם לאב סך של 300 ₪ לתקופת שירותו הצבאי הסדיר או לתקופת שירות לאומי.
עבור מדור והוצאות מדור – יש לחייב את האם לשלם לאב סך של 2,800 ₪ לחודש.
עבור הוצאות חינוך ובריאות – יש לחייב את האם להשתתף בתשלום ההוצאות בשיעור של 60%.
עיקר טענות האם
יש לדחות את התביעה – מדובר בתביעה ממוחזרת אשר מוגשת בפעם השלישית.
האב לא הצביע על שום שינוי נסיבות מאז התביעות ופסקי הדין האחרונים.
האב הגיש תביעה למזונות אך לא ברור מדוע לא טרח להגיש עד כה בקשה למזונות זמניים ולו פעם אחת. המשמעות היא שאין לאב כל קושי לכלכל את הקטינים.
אין לתביעה כל יסוד. האם מעולם לא חויבה לשלם מזונות ולא נפסק כי עליה לשלם מזונות לקטינים בפרט כאשר אינה זוכה לראות אותם וכך גם בוודאי שלא ניתן לתבוע מזונות עבר. האב יודע זאת היטב ואף התביעות הקודמות שהגיש נמחקו ונראה כי הוא "מנסה את מזלו שוב ושוב" ולפיכך יש להורות על דחיית התביעה ולהשית על האב הוצאות.
לא קיים פער השתכרות לטובת האב.
האב מתגורר בדירה השייכת לסבו וסבתו ז"ל והודה בעבר שאינו משלם דמי שכירות.
האב משכיר את הדירה אותה רכש מהאם בעשרות אלפי שקלים בחודש, מקבל קצבת נכות בסך אלפי שקלים מהביטוח הלאומי, מקבל קצבת ילדים המשולמת לו מ***, עובד ב*** ומקבל שכר בסך 3,000 ₪, מלמד נערים שיעורים פרטיים בביתו, עובד ב*** ומקבל על כך שכר מבלי להצהיר לרשויות המדינה, עובד ב*** תמורת שכר גבוה במיוחד לאור המיומנות והזריזות המיוחדת הנדרשת לשם כך.
האם אכן עבדה תקופה מסוימת כ*** ב***, אך כבר במהלך שנת 2022 היא עבדה שם בצורה מוגבלת ולמעשה ברוב החודשים היא לא עבדה שם ובמהלך דצמבר 2022 התחילה עבודה אחרת.
האם לא עובדת כ*** ואינה עובדת כיום ב*** וכן היא אינה מרוויחה את הסכומים אותם ציין האב בכתב התביעה. האם עבדה בעבר והרוויחה יפה, אך בשנים האחרונות מצבה לא שפר עליה ובעטיו של האב וניהול המלחמות נגדה היא אינה מחזיקה מעמד בעבודות לאורך זמן.
האם עובדת במשרה חלקית ובמשרה מוגבלת בימים ובשעות לפי דרישת המעסיק וככל שיהיה צורך יוכחו עובדות אלה.
האם אינה מקבלת כלל קצבת ביטוח לאומי. האם קיבלה בעבר קצבת נכות במשך שנה בלבד ולאחר ועדה רפואית אחוזי הנכות שנקבעו לה אינם מזכים אותה בקצבה.
האם מקבלת דמי שכירות עבור דירתה ב*** בסך של כ-2,000 ₪ והיא משלמת דמי שכירות בסך של 2,700 ₪ לחודש.
הבן א' אינו בבית כלל ולומד בישיבה. הבת ב' אינה בבית רוב הזמן ורק הקטין ג' מגיע לבית כל יום וכנער מתבגר הוא עסוק בענייניו והאב יכול להעביר שיעורים פרטיים בבית ללא הפרעה.
האב הציג תמונה חלקית בלבד ביחס להכנסותיו.
האב עשה קורס של *** ומעיון בפירוט כרטיסי האשראי אותם הציג עולה כי הוא מרבה לרכוש ציוד ***.
התביעה לחיוב האם בתשלום 60% מההוצאות לא מוצדקת לאור הניכור ההורי החמור והקשה והעובדה כי האם אינה זוכה לראות את הילדים ומתאפשר לה לשוחח עמם פעמיים בשבוע בלבד.
האב מרוויח מדי חודש סכומים גבוהים העומדים להערכת האם על סך של כ-15-20 אלף ₪.
לאב אין הוצאות מדור (שכירות או משכנתה).
בעוד שהכנסותיה של האם עומדות על סך של כ-3,400 ₪ הוצאות המדור שלה מסתכמות בסך של 2,700 ₪.
דיון והכרעה
בפתח הדברים יש לבחון האם מדובר בתביעה למזונות או בתביעה לשינוי מזונות.
להבחנה זו משמעות ממשית שכן ככל שייקבע כי עסקינן בתביעה לשינוי מזונות ולא בתביעה מזונות "רגילה", יידרש האב להוכיח שינוי נסיבות מהותי ביחס למצב ששרר בעת מתן פסק הדין למזונות ראו: רמ"ש 17013-02-24 א.ק. נ' א.ק. (19.3.2024).
עיון במלוא התשתית העובדתית והראייתית, מוביל למסקנה כי חרף הכותרת "תביעה למזונות ומדור", בפועל עסקינן בתביעה לשינוי מזונות.
ראשית, במסגרת התביעה הראשונה למזונות הוסכם – ותהא לכך סיבה אשר תהא – כי "שני הצדדים מחויבים לשאת בהוצאות הרפואיות החריגות של הילדים בחלקים שווים בהתאם לפסק הדין של כב' השופט מנחם הכהן ביום 4.6.15 בתמ"ש *** ותמ"ש ***". הסכמה זו משמעותה כי בין הצדדים נכרת הסכם, לפיו האם לא תישא במזונות הילדים, למעט במחצית מהוצאות רפואיות חריגות, ולא בכדי בדיון שהתקיים ביום 9.6.2020 במסגרת התביעה השנייה למזונות, הודיע האב כי הוא מוחק את התביעה "לאור הערת בית המשפט כי החלטה בדבר תשלום מזונות ניתנה ב2018" ראו: פרוט' עמ' 2 ש' 27-28.
שנית, בס' 5 לכתב התביעה טען האב כי: "בתאריך 15.8.19 עתר התובע בתביעה לחיוב האישה בתשלום מזונות הילדים (תלה"מ ***), אולם בשל טענות שקריות שטענה התובעת [צ"ל הנתבעת/האם – פ"ג] שאינה מסוגלת לעבוד בגלל מצבה הנפשי שמשליך על מצבה הכלכלי ובעקבות דברים שנאמרו בדיון שהתקיים ביום 09.06.20 הודיע התובע כי מבקש למחוק את תביעתו" [ההדגשה במקור – פ"ג]. המשמעות של טענה זו הינה כי לשיטתו של האב, לאחר התביעה הראשונה והשנייה למזונות (שתי התביעות ייחד ייקראו להלן: "התביעות הקודמות") גילה הוא כי טענות האם בדבר יכולתה להשתכר אינן נכונות, וגילוי זה מהווה שינוי נסיבות מהותי, ביחס ליכולתה של האם להשתכר בתקופה הרלוונטית לתביעות הקודמות.
שלישית, בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 29.5.24 (להלן: "הדיון") לשאלת בית המשפט "…איפה יש שינוי נסיבות מהותי שמצדיק בירור נוסף של עניין מזונות" השיב האב כי שינוי נסיבות מהותי בא לידי ביטוי בכך שהאם "…טענה שהיא לא מסוגלת לעבוד, צירפה נכות נפשית ובאותו חודש היא כבר עבדה" ראו: פרוטוקול הדיון (להלן: "פרוט'") עמ' 37 ש' 14-17.
רביעית, גם האם התייחסה לתביעה זו כתביעה לשינוי מזונות ולא כתביעה למזונות "רגילה" ראו: ס' 1 לפרק "תמצית טענות הגנה" לכתב ההגנה.
חמישית, על אף שהאם טענה בכתב ההגנה, במפורש, כי עסקינן בתביעה לשינוי מזונות, האב לא הכחיש טענה זו בסיכומים ולא טען כי מדובר בתביעת מזונות "רגילה".
על יסוד טעמים אלה אני קובע כי התביעה למזונות הינה תביעה לשינוי מזונות ולא תביעת מזונות "רגילה" ועל האב להוכיח שינוי מהותי שהתרחש בתקופה בין התביעות הקודמות לבין תביעת מזונות זו.
כידוע, פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום מוחלט בפני התדיינות חוזרת בעניין זה בכל עת, אך זאת בכפוף לכך שהוכח כי מתקיים שינוי נסיבות מהותי בהשוואה למצב ששרר עת ניתן פסק דין זה ראו: רמ"ש 17013-02-24 לעיל.
נפסק כי "הנסיבות החדשות הן כאלה שלא היו בעת מתן פסק הדין ולא ניתן היה לחזותם מראש, ורק אז, ניתן לפעול על פי הדוקטרינה של שינוי נסיבות'" ראו: בר"ע (י-ם) 305/08 פלוני נ' פלוני (12.6.2009). התפתחויות שנוצרו לאחר פסק הדין המקורי וניתן היה לצפות מראש, אינן מהוות שינוי נסיבות מהותי המחייב בחינה נוספת של דמי המזונות ראו: תלה"מ 61565-03-21 פלוני נ' אלמונית (8.12.2023).
במקרה שלפניי, טענתו המרכזית של האב הינה כי חל שינוי נסיבות מהותי בהכנסת האב.
בתלה"מ 27487-04-20 ב' .נ.' ב' (10.6.2021) נפסק כי:
"על כל אלה מן הראוי לקבוע תנאי נוסף: כאשר בעל דין טוען לשינוי נסיבות מהותי הנעוץ בגובה הכנסות הצדדים, נקודת המוצא לבחינת אותו שינוי בהכנסות תהא גובה ההכנסות להן טען בכתב הטענות בהליך הקודם, וזאת כחלק מבחינת תום הלב של מגיש ההליך, וחובתו לנהוג בהגינות דיונית כמתחייב, וכנדרש כיום בהתאם לתקסד"א החדשות, ומכוח חובת תום הלב המוגברת החלה על מי שמבקש להפחית את מזונותיו (עמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.11.18))".
בכל הנוגע להכנסות האם ממעשה ידיה נטען על-ידי האב:
במסגרת התביעה למזונות כי הכנסתה מעבודתה מגיעה לסך של 5,200-5,500 ₪ לחודש ראו: ס 12-13 לכתב התביעה;
גם במסגרת התביעה הראשונה למזונות נטען על-ידי האב כי שכרה של האם מגיע לסך של 5,500 ₪ לחודש ראו: ס' 14 לכתב התביעה;
גם במסגרת התביעה השנייה למזונות נטען על-ידי האב כי שכרה של האם מגיע לסך של 5,500 ₪ לחודש ראו: ס' 15 לכתב התביעה;
גם בדיון שהתקיים ביום 9.6.20 במסגרת התביעה השנייה למזונות נטען על-ידי האב כי:
"היא עמדה כאן ושיקרה שהיא מרוויחה 400 ₪ כשהיא בפועל מרוויחה 5,000 ₪" ראו: פרוט' עמ' 1 ש' 11-12;
גם במסגרת בקשה למחיקת התביעה השנייה למזונות נטען על-ידי האב כי האם לא משתכרת תמורת סך של 400 ₪ לחודש אלא שכרה מגיע לסך של 5,000 ₪ לחודש ראו: ס' 4 לבקשה.
במילים אחרות, לא חל כל שינוי בטענות האב, בכל הנוגע להשתכרות האם בכל ההליכים ולא הוכח שינוי נסיבות מהותי בעניין זה.
בכל הנוגע לקבלת קצבת הנכות על-ידי האם נטען על-ידי האב כדלהלן:
במסגרת התביעה למזונות טען האב כי האם מקבלת קצבת נכות בסך של 3,700 ₪ לחודש ראו: ס' 14 לכתב התביעה;
גם בדיון שהתקיים ביום 9.6.20 במסגרת התביעה השנייה למזונות טען האב כי "אנו רואים שהיא מקבלת קצבת נכות, ולא מציינת את הסכום" ראו: פרוט' עמ' 1 ש' 16 כך שגם קבלת קצבת הנכות אינה מהווה שינוי נסיבות מהותי במסגרת התביעה למזונות.
במילים אחרות, לא חל כל שינוי בטענות האב, בכל הנוגע לקבלת קצבת הנכות על-ידי האם ולא הוכח שינוי נסיבות מהותי בעניין זה.
בכל הנוגע לקבלת שכר הדירה נטען על-ידי האב כדלהלן:
במסגרת התביעה למזונות נטען על-ידי האב כי האם משכירה דירה תמורת סך של 2,200 ₪ לחודש ראו: ס' 15 לכתב התביעה;
בדיון שהתקיים ביום 2.7.18 במסגרת התביעה הראשונה למזונות נטען על-ידי האב כי האם "…רכשה דירה ב***, היא משכירה את הדירה" ראו: פרוט' עמ' 1 ש' 20;
במסגרת התביעת השנייה למזונות נטען על-ידי האב טענה דומה ראו: ס' 17 לכתב התביעה.
במילים אחרות, לא חל כל שינוי בטענות האב, בכל הנוגע לקבלת שכר הדירה על-ידי האם ולא הוכח שינוי נסיבות מהותי בעניין זה.
לא התעלמתי מהודאת האם כי היא עבדה בתקופות שונות במקומות עבודה שונים ראו: פרוט' עמ' 30 ש' 32-35, עמ' 31 ש' 2-4, ש' 7-9 ואולם כל עוד לא הוכח כי הכנסת האם עלתה לעומת השכר הנטען בתביעות הקודמות – והדבר לא נטען ולא הוכח – אין כל ערך ממשי להודאת האם, בפרט לנוכח העובדה כי עסקינן בתקופת העסקה אשר חופפת, בחלקה לפחות, לתביעות הקודמות.
במילים אחרות, לא הוכח כל שינוי בטענות התביעה בתביעה למזונות ביחס לטענות שהועלו במסגרת התביעה הראשונה והשנייה למזונות בכל הנוגע להכנסות האם, ולא בכדי במסגרת הסיכומים, לא הצביע האב על כל שינוי שחל בהכנסות האם.
האם הודתה בחקירה כי יש ברשותה סכומי כסף שונים, לעתים סכומי כסף לא מבוטלים ראו: פרוט' עמ' 31 ש' 26-27, ש' 30-31, ש' 34-36, עמ' 32 ש' 5-12, 16-17, 27-31, עמ' 33 ש' 6-8, ש' 13-17, 27-29, 32-33, עמ' 34 ש' 8-12, ש' 12-23, ש' 32-35, עמ' 35 ש' 33-35 ואולם, אין בקיומם של סכומים אלה כדי לסייע לאב שכן:
ראשית, גם במסגרת התביעות הקודמות נטען על-ידי האב כי הועבר לחשבון הבנק של האם סך של 726,617 ₪ על-פי החלטת בית הדין הרבני ראו: ס' 15 לכתב התביעה בתביעה הראשונה למזונות וס' 16 לכתב התביעה בתביעה השנייה למזונות וכי למיטב ידיעתו, האם קיבלה פיצויי פיטורין בסך של 60,000 ₪ וברשותה קרן השתלמות בעשרות אלפי ₪ ראו: ס' 16 לכתב התביעה בתביעה הראשונה למזונות וס' 17 לכתב התביעה בתביעה השנייה למזונות, כך ש"אין כל חדש תחת השמש" בטענות אלה, למעט שינוי בסכומים, שלגביו לא ניתן לומר כי לא היה צפוי בשים לב לפרק הזמן שחלף בין התביעות הקודמות למזונות לבין התביעה למזונות.
שנית, חלק לא מבוטל מהכספים, בסכומים שונים, היו ברשות האם בזמן ניהול התביעות הקודמות והיה לאב את "שעת כושר להשמיע את טענתו ולהביא ראיות להוכחתה" במסגרתן ראו והשוו: ע"א 102/88 אבוניל נ' אבוניל, פ"ד מו(1) 741 (1992); תלה"מ 29012-05-18 א.פ. נ' צ.פ. (15.4.2019).
על יסוד כל אלה אני קובע כי האב לא הוכיח כי חל כל שינוי בהכנסות האם או ברכושה – ודאי לא שינוי נסיבות מהותי – שלא היה צפוי עת התבררו התביעות הקודמות ודין התביעה למזונות להידחות.
על אף שניתן היה לעצור כאן ולדחות את התביעה בהעדר הוכחת שינוי נסיבות מהותי, בבחינת למעלה מן הצורך אתייחס לתביעה למזונות כתביעת מזונות רגילה תוך דחיית תביעה זו.
נטען על-ידי האב ובצדק כי בתביעה למזונות קטינים "על בית המשפט לבחון מספר פרמטרים אשר על פיהם יקבע את חלוקת הנטל הכללי של גידול הילדים" ראו: ס' 2 לכתב התביעה.
פרמטרים אלה נקבעו במסגרת עמ"ש 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20.12.2017) ואלה הם: הערכת וקביעת צרכי הילדים, היכולות הכלכליות של ההורים, קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה וחלוקת משמורת בפועל.
על האב – על פי הכלל המוציא מחברו עליו הראיה – להוכיח את העובדות הנחוצות לביסוס טענתו ראו: ע"א 1700/16 עמותת כספי הצדקה צור באהר נ' ארבאהים סאלם אלאטרש, (31.7.2017); ת"א (מחוזי ת"א) 39852-01-19 כחלון נ' יהודה (11.11.2022).
לצורך הכרעה בתביעה למזונות, על האב להוכיח את כל הפרמטרים שנקבעו בפסיקה ולהניח תשתית עובדתית וראייתית לצורך הוכחתם. תשתית זו לא הונחה על-ידי האב.
במסגרת הסיכומים האב לא פירט את שיעור ההכנסות של שני הצדדים ובכך לא אפשר לקבוע את יחס ההכנסות, שהינו אחד הפרמטרים לצורך קביעת דמי המזונות.
בנוסף, האב אף לא הוכיח את שיעור ההכנסות של כל צד.
בפרק "הכנסות האב" לכתב התביעה נטען על-ידי האב כי הכנסתו החודשית מסתכמת בסך כולל של 8,750 ₪ לחודש ראו: ס' 25 לכתב התביעה, והיא מורכבת משכרו בסך של 3,000 ₪ לחודש ראו: ס' 20 לכתב התביעה, קצבת נכות בסך של 5,600 ₪ לחודש ראו: ס' 23 לכתב התביעה וקצבת ילדים מ*** בסך של 150 ₪ לחודש ראו: ס' 24 לכתב התביעה.
עוד נטען על-ידי האב כי לאור הכנסתו, "מצבו הכלכלי קשה ביותר" ראו: ס' 6 לכתב התביעה והוא "נזקק לחסדים ולסיוע מצדדי ג' בכדי לשרוד ולכלכל את ילדיו ואת עצמו מדי חודש בחודשו" ראו: ס' 45 לכתב התביעה. האומנם?
עיון בתדפיסי חשבון הבנק של האב, מוביל למסקנה כי הוא נמצא ביתרת זכות בדרך כלל ראו: עמ' 254-293 ועמ' 1107-1120 לתיק המוצגים של האב ועובדה זו איננה מתיישבת עם טענת האב כי הוא מסיים כל חודש במאזן שלילי בסך 5,440 ₪ ראו: ס' 44 לכתב התביעה.
מלבד המשכורת וקצבת הנכות, לחשבונו של האב מופקדים דרך קבע סכומים משמעותיים. האב ביקש לטעון כי סכומים אלה הינם בגדר חסדי אחרים, אולם עיון בתדפיסי חשבון הבנק של האב מלמד על מצב אחר, השונה לחלוטין מטענות האב. כך למשל:
בחודש 3/2020 הופקדו לחשבון הבנק של האב, יום אחר יום, מבנק דיסקונט סך של 15,000 ₪ ו-13,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-7,000 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו. יומיים לאחר הפקדת סכומים אלה, הועבר מחשבון הבנק של האב ב"העברת זיכוי מיידי" סך של 29,000 ₪ ראו: עמ' 268 לתיק המוצגים של האב לבית השקעות לצורך השקעה כספית ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 27-34.
בחודש 4/2020 הופקד לחשבון הבנק של האב מ"***" סך של 12,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך העולה על 1,300 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו. יצוין כי בסמוך להעברה זו, הועבר מחשבון הבנק של האב ב"העברת זיכוי מיידי", לגורם שאינו ידוע, סך מצטבר של 12,500 ₪ ראו: עמ' 269 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 1/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 3,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-2,000 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו ראו: עמ' 273 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 2/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 3,500 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-3,700 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו ראו: עמ' 274 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 3/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-4,800 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו ראו: עמ' 274 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 4/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 4,200 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-2,600 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו ראו: עמ' 274 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 5/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-4,000 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו ראו: עמ' 275 לתיק המוצגים של האב.
בתחילת חודש 6/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,500 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-4,600 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו ראו: עמ' 275 לתיק המוצגים של האב.
בסוף חודש 6/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, באמצעות הפקדת המחאה בבנקומט סך של 20,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-4,700 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו ראו: עמ' 276 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 8/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 4,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב היה מאוזן וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, בפרט לנוכח העובדה כי בנוסף, בתוך יומיים, הופקד לחשבונו של האב סכום מצטבר בסך של 6,500 ₪ לערך המורכב משכרו ומקצבת מל"ל ראו: עמ' 277 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 9/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,000 ₪. בתקופה זו חשבון הבנק של האב היה ביתרת חובה בסך של כ-4,000 ₪ ואולם בתוך זמן קצר לאחר ההפקדה מבנק דיסקונט, הופקד לחשבון הבנק של האב סך של 5,229 ₪ מביטוח לאומי – סכום אשר "הקפיץ" את יתרת הזכות לסך של כ-7,000 ₪ וברור כי האב "היה מסתדר" גם ללא ההפקדה מבנק דיסקונט ראו: עמ' 277 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 10/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,000 ₪. בתקופה זו חשבון הבנק של האב היה ביתרת חובה בסך של כ-2,600 ₪ ואולם בתוך זמן קצר לאחר ההפקדה מבנק דיסקונט, הופקד לחשבון הבנק של האב סך של 5,229 ₪ מביטוח לאומי – סכום אשר "הקפיץ" את יתרת הזכות לסך של כ-4,200 ₪ וברור כי האב "היה מסתדר" גם ללא ההפקדה מבנק דיסקונט ראו: עמ' 278 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 11/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-600 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו ראו: עמ' 278 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 12/2021 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,500 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-600 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו ראו: עמ' 278-279 לתיק המוצגים של האב. הדבר נכון ביתר שאת, לנוכח העובדה כי בד בבד עם ההפקדה לבנק דיסקונט, הופקדה לחשבון הבנק של האב משכורתו בסך של כ-4,000 ₪, אשר "הקפיצה" את היתרה לסך של כ-10,000 ₪.
בחודש 01/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,500 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-8,800 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-14,000 ₪ ראו: עמ' 280 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 02/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,500 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-8,900 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-14,400 ₪ ראו: עמ' 281 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 03/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 4,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-5,000 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-9,000 ₪ ראו: עמ' 282 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 04/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 4,000 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-4,700 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-8,700 ₪ ראו: עמ' 283 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 05/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,500 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-4,500 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-10,000 ₪ ראו: עמ' 284 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 06/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 4,200 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-4,200 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-8,400 ₪ ראו: עמ' 285 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 07/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 3,400 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-6,800 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-10,200 ₪ ראו: עמ' 288 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 08/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 3,600 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-8,600 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-12,200 ₪ ראו: עמ' 289 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 09/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,500 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-2,300 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-7,800 ₪ ראו: עמ' 290 לתיק המוצגים של האב.
בחודש 10/2022 הופקד לחשבון הבנק של האב, מבנק דיסקונט סך של 5,500 ₪. זאת כאשר באותה העת בחשבון הבנק של האב הייתה יתרת זכות בסך של כ-6,245 ₪ וברור כי בעת הזו האב לא נזקק לסיוע כלשהו, שכן לאחר הפקדה זו יתרת הזכות בחשבון הבנק של האב הגיעה לכ-11,745 ₪ ראו: עמ' 292 לתיק המוצגים של האב.
התנהלות כלכלית זו נמשכת על פני תקופה ארוכה, עד לחודש מאי 2024 לפחות ראו: עמ' 1107-1120 לתיק המוצגים של האב כאשר בתקופה זו מופקדים לחשבונו של האב גם סכומים משמעותיים אחרים כגון: סך של 25,600 ₪ וסך של 30,000 ₪ בחודש 12/2022 ראו: עמ' 293 לתיק המוצגים של האב, שעושים את דרכם, במלואם או בחלקם הגדול, באמצעות "העברת זיכוי מיידי" לגורם שאינו ידוע.
בתוך כך, לא עלה בידי האב להוכיח כי הסכומים שהופקדו לחשבונו דרך קבע הינם גמ"ח כפי שטען. פירוט כספי הגמ"ח הנטען ראו: עמ' 220-222 לתיק המוצגים של האב אינו חתום על-ידי איש, ואיש מטעם האב לא זומן על ידו להעיד כי הכספים שהופקדו לחשבונו הינם כספי גמ"ח.
האב גם לא הצליח לספק הסבר המניח את הדעת על-אודות הדרך בה הוא החזיר את כספי גמ"ח הנטענים.
כך למשל, טען האב כי ביום 30.6.21 הופקד לחשבונו גמ"ח בסך של 20,000 ₪ וביום 12.7.21 – דהיינו לאחר 12 ימים – סך של 12,000 ₪ הוחזר לגמ"ח ראו: פרוט' עמ' 28 ש' 1-11, עמ' 276 לתיק המוצגים של האב. פעולה נטענת זו, בגדרה נלקחים כספי גמ"ח ורובם מוחזרים לגמ"ח בתוך ימים אחדים, זו פעולה שנעדרת כל הגיון כלכלי, בפרט לנוכח העובדה כי כדי לקבל כספי גמ"ח יש להמתין בתור, לבקש את הכסף ולקבל אישור לקבלתם ראו: פרוט' עמ' 27 ש' 18-20.
כך למשל, כאשר התבקש האב להסביר באיזה אופן הוחזר לגמ"ח סך של 5,000 ₪, הוא לא הצליח לעשות כן ולאחר עיון ממושך בתדפיסי חשבן הבנק השיב האב ש"זה נמצא בדפי עו"ש" ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 6-7, מבלי שניתן על ידו הסבר ממשי לאופן השבת סכום זה.
ניתן לסכם ולומר כי לא עלה בידי האב להוכיח כי סכומי הכסף שהופקדו לחשבונו דרך קבע מבנק דיסקונט, הינם כספי הלוואות או כספי גמ"ח, ובמצב דברים זה אין לי אלא לראות בסכומי כסף אלה הכנסה נוספת של האב, מגורם שאינו ידוע.
פועל יוצא של מסקנה זו הינו כי "רב הנסתר על הגלוי" בכל הנוגע להכנסות האב ומשכך, ניתן לבוא ולומר כי שיעור הכנסתו של האב לא הוכח ראו: ע"א 6460/21 פרץ' נ' כהן (18.6.2023); תלה"מ 34968-02-20 פלונית נ' אלמוני (15.11.2023).
באופן דומה, לא הוכח על-ידי האב שיעור הכנסתה של האם ראו: פרוט' עמ' 31 ש' 17-18 ולא ניתן לקבוע, כאמור, את יחס ההכנסות ולחשב את סכום המזונות בהתאם לפרמטרים שנקבעו בפסיקה.
לפני נעילת תביעה זו, מחובתי לציין כי האב לא הוכיח את הטענה כי הוא נמצא במצב כלכלי קשה ביותר ראו: ס' 6 לתביעה למזונות ובמצוקה ראו: פרוט' עמ' 39 ש' 21-24 והוא "מושיט יד כקבצן" כדי לקבל עזרה מבני משפחתו ראו: פרוט' עמ' 40 ש' 32-35.
ראשית, לחשבונו של האב הופקד סך של 28,000 ₪ והאב הודה כי סך של 29,000 ₪ הועבר מחשבונו לבית השקעות בתוך יומיים. לטענת האב, סך של 28,000 ₪ ניתן לו כהלוואה על-ידי אחיו ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 27-34, עמ' 268 לתיק המוצגים של האב. יוצא אפוא, כי הכספים שהעניק לאב אחיו, יועדו להשקעה ולא לסילוק חובות כפי שטען האב בכתב התביעה ראו: ס' 45 לכתב התביעה.
שנית, אחיו של האב העיד כי האב חב לו סך של 72,000 ₪ והוא סומך עליו שיחזיר כי "הוא אמר שברגע שאני אצטרך את הכסף הוא יביא אלינו" ראו: פרוט' עמ' עמ' 16 ש' 9-11, עמ' 15 ש' 14-15 עדות זו מלמדת על יכולת האב לגייס כספים, בסכומים גבוהים, בטווח זמן מיידי.
שלישית, כל קרובי המשפחה של האב מדרגה ראשונה – אביו, אחותו ואחיו – אשר באו להעיד על מצבו הכלכלי הקשה של האב ועל הסיוע הכספי שהם נדרשים להעניק לו כדי לייצב את מצבו הכלכלי. יחד עם זאת, כל קרובי המשפחה של האב ביקשו לחייבו בשכר בטלת עדים בסך של 500 ₪ כל אחד ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 21-35, עמ' 16 ש' 18-38, עמ' 18 ש' 25-35 כאשר דרישה זו שומטת את הקרקע תחת הטענה כי האב זקוק לסיוע כספי של בני המשפחה וכי הוא "מושיט להם יד כקבצן".
רביעית, חרף מצבו הכלכלי הקשה הנטען, האב לא פנה לבדיקת זכאות לקבלת סיוע בשכר דירה ראו: פרוט' עמ' 21 ש' 32-36.
על יסוד נימוקים אלה, כאשר האב לא הוכיח את שיעור השתכרותו ואת שיעור השתכרות האם, ולא אפשר לקבוע את יחס ההכנסות, אין לי אלא לדחות את התביעה למזונות שכן "תביעת מזונות ככל תביעה אזרחית היא. לא נכביר מילים על כך. פועל יוצא – טעונה היא הוכחה על כל רכיביה" ראו: עמ"ש 4385-01-23 פלונית נ' אלמוני (7.1.2024).
התביעה הכספית
עיקר טענות האב
בשני ההליכים המשפטיים בהם עתר האב לחיוב האם במזונות, הציגה האם מצג שווא שנוגע למצבה הכלכלי ויכולתה לעבוד ובשל כך משך האב את תביעותיו בשלבים מוקדמים.
פסק הדין למשמורת ניתן לאחר שבמסגרת ניהול ההליך הוצגו בפני בית המשפט תסקירי עו"ס המוכיחים כי קיימת סכנה לשלומם הפיזי והנפשי של הילדים. ממועד פסק הדין למשמורת ועד היום האב הוא אחראי על כל צורכי הילדים ונושא במלוא הנטל הכלכלי לכך.
בדיון שהתקיים ביום 2.7.2018 במסגרת תביעת המזונות הראשונה, נקבע כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות בריאות חריגות. בהליך זה האם הצהירה כי היא משתכרת בסך של 400 ₪, אולם בדיעבד התברר לאב שבתקופה זו עבדה האם בעבודה סדורה תמורת 5,000 ₪ בחודש לכל הפחות, האם אף עבדה ביותר ממקום עבודה אחד, כך שהכנסותיה היו גבוהות יותר.
כל טענות האם בתביעת מזונות הראשונה לא הוכחו שכן כבר בקדם המשפט הראשון משך האב את תביעתו על סמך מידע שקרי ומסולף שהציגה האם.
במסגרת התביעה השנייה למזונות טענה האם כי היא אינה מסוגלת לעבוד בגלל מצבה הנפשי המשליך על מצבה הכלכלי, גם בפעם זו בעקבות הדברים שנאמרו בדיון שהתקיים ביום 9.6.2020 מחק האב את תביעתו.
לפי מיטב הידיעה, האם הפסיקה לעבוד בסמוך למועד הדיון, ולאחר שמשך האב את תביעתו חזרה לעבוד כרגיל.
תביעה זו מוגשת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 9.6.2020 בתביעת מזונות השנייה אשר לפיה קבע בית המשפט כי "אין במחיקת התביעה בכדי למנוע מהאב להגיש תביעה בגין מזונות העבר שהיא תביעה כספית לכל דבר ועניין". תביעה זו הוגשה בגין מזונות הילדים, הוצאות המדור, החינוך והבריאות שהוציא האב החל ממועד הגשת התביעה שנמחקה, דהיינו מיום 22.1.2018 ועד למועד הגשת תביעת מזונות הילדים בהליך המקביל.
מיום פרידת הצדדים האב נושא במלוא הנטל הכלכלי לצורך גידול הילדים.
סך ההוצאות שהוציא האב במהלך השנים הרלוונטיות מסתכם בסך של כ-686,000 ₪, הוצאות אלו כוללות את הסכומים המתועדים ששילם האב עבור מדור הילדים, הוצאות מחיה וכלכלה, הוצאות חינוך ובריאות, רכישת ביגוד והנעלה וכיוצ"ב.
סיכום התשלומים ששילם האב מצורף בנספחי כתב התביעה והם מחולקים כדלהלן:
שכירות
מימון צד ג' (סיוע בתשלומים ממקורות אחרים)
דפי בנק
שולם במזומן
שולם באשראי
מזון וצריכה
סה"כ
2018
45,000
46,262
10,080
3,657
15,510
31,200
151,710
2019
45,000
40,937
10,881
6,188
13,500
31,200
147,706
2020
45,000
26,744
12,269
5,015
10,300
34,000
133,328
2021
45,000
22,687
15,600
7,473
15,634
31,200
137,594
2022
46,000
16,108
10,723
2,480
11,064
31,200
115,575
כעולה מהטבלה ומנספחי כתב התביעה ההוצאות מסתכמות בסך של כ-688,000 ₪ סכום המשקף הוצאה סבירה של כ-11,500 ₪ מדי חודש עבור שלושה ילדים.
לפיכך סכום התביעה על סך של 344,000 ₪ משקף את מחצית ההוצאות שהוציא האב, ואשר כפי שיוכח היה בידי האם לשלמו כל השנים.
עיקר טענות האם
אין כל בסיס לתביעה בגין מזונות עבר כל עוד לא נקבע כי על האם לשלם מזונות.
יש לדחות את התביעה, האב חוזר שוב ושוב על תביעתו כחלק ממלחמה שהוא מנהל כנגד האם ששיאה הוא ניכור הקטינים כלפי האם.
האם מעולם לא חויבה במזונות מכמה סיבות ועל כן אין כל "זכות עמידה" לתביעה זו.
התביעה והסכומים הנטענים להם עתר האב לא נתמכו באסמכתאות.
המצג כאילו קיים פער השתכרות לטובת האם הוא שקרי.
האב לא מגלה את כל הכנסותיו וגם האסמכתאות שצורפו חשודות כמזויפות.
תביעת המזונות הראשונה נדחתה בגלל מצבה המשפטי של התביעה ולא בשל מצבה הכלכלי של האם.
במהלך הדיון בתביעת המזונות השנייה שהתקיים ביום 9.6.20 נטענו על-ידי ב"כ האב טענות זהות בנוגע לשכרה של האם אך תביעה זו נדחתה, כך שלא ברור לאיזו עובדה חדשה שלא ידע עליה קודם לכן טען האב.
האם אכן עבדה בשנים עברו והשתכרה יפה אך בשנים האחרונות מצבה לא שפר עליה ונוכח התנהלות האב וניהול המלחמות נגד האם, האם לא מחזיקה מעמד בעבודות לאורך זמן.
האב מקבל קצבת נכות וקצבת תלויים עבור שני הקטינים ומסיבה זו הוא אינו עובד יותר מחצי יום.
האם לא ויתרה מעולם על הקשר עם ילדיה, ואף יש הליך בעניין זה הממתין לתסקיר עו"ס (החלטה מיום 15.12.2022 בתלה"מ ***), ובמצב זה סרבנות הקשר ככל שקיימת נוצרה על-ידי האב עצמו, וכבר נפסק שאין זכות למזונות קטין סרבן.
לאב לא עומדת כלל עילת תביעה בשים לב לכך שמעולם לא נקבע כי על האם לשלם לאב מזונות אלא להפך נקבע בעבר פעם אחת כי האב ישלם לאם מזונות ובפסק דין מאוחר יותר נקבע כי האב לא ישלם לאם מזונות.
דיון והכרעה
לאחר עיון במלוא התשתית העובדתית והראייתית, הגעתי למסקנה כי דין התביעה הכספית להידחות.
התביעה למזונות עבר היא תביעה כספית לכל דבר ראו: תלה"מ 48737-03-19 פלוני נ' אלמונית (24.9.2021); בש"א (ק"ג) 299/08 ד.ב. נ' ד.א. (7.1.2009).
כאשר הסעד הנתבע הינו סעד כספי, אין האב יכול להסתפק אך בהצגת הפגיעה שנגרמה לו, אלא נדרש הוא לצייד את בית המשפט בראיות שיאפשרו לקבוע מהו הסכום הכספי לו הוא זכאי בגין פגיעה זו ראו: ע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל ביתיים בע"מ נ' שרות פלוס בע"מ (24.1.2021).
בתוך כך, תביעה כספית טעונה פירוט של העובדות המהוות את עילת התביעה ובהמשך נדרש האב להוכיח טענותיו באמצעות מסמכים ואסמכתאות הבאים לתמוך בעילת התביעה. נטל הבאת הראיות בהליך כגון דא מהותי ומכריע ראו: תמ"ש 38862-02-11 פ. נ' א. (15.11.2015).
במקרה שלפניי האב לא הצליח לעמוד בנטל זה.
במסגרת התביעה הכספית עתר האב לחייב את האם המחצית ההוצאות שהוצאו על ידו, לטענתו, עבור הילדים, בין השנים 2018-2022 ראו: ס' 25-30 לכתב התביעה, פרוט' עמ' 27 ש' 6-7.
בפועל, כאשר נשאל האב מדוע הוא מבקש לחייב את האם במחצית ההוצאות, של ארנונה למשל, האב התקשה לענות תחילה לשאלה זו והשיב כי הוא ביקש "שתשתתף כמה שאפשר". בהמשך הסביר האב כי הוא מבקש לחייב את האם במחצית הארנונה כי הוא "גר בדירה עם הילדים" ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 35 עד עמ' 29 ש' 9.
ואולם, חיוב זה איננו מתיישב עם הוראות הפסיקה אשר לפיה חלקם של 3 ילדים בהוצאות אחזקת המדור הינו 50-55% ראו: ע"א 52/87, הראל נ' הראל פ"ד מג (4) 201 (1989); תמ"ש 52057-05-15 ר.ב. נ' ג.ב.ע. (18.4.2016), כך שהאב יכול היה לעתור לחיוב האם במחצית משיעור השתתפות זה, לכל היותר.
הוא הדין ביחס לרכיב השכירות, לגביו נדרש סך כולל של 226,000 ₪ המהווה חלק משמעותי מהתביעה הכספית ראו: ס' 28 לכתב התביעה.
בעניין רכיב השכירות, לא ניתן להתעלם מעדותו של אבי האב אשר לפיה האב עבר להתגורר בשכירות "בתקופה האחרונה" ולשם כך ביקש להלוות לו כספים החל משנת 2021 ואילך ראו: פרוט' עמ' 6 ש' 14-18 כאשר עדות זו שומטת את הקרקע תחת הטענה כי האם חייבת להשיב לאב דמי השכירות בגין התקופה שקדמה לשנה זו.
בתוך כך, כאשר האב לא הצליח להוכיח חלק נכבד מהסכומים שנדרשו על ידו בכתב התביעה, אין לי אלא לדחות את התביעה כולה שכן "אין הצדקה לכך שבית המשפט יחויב לעסוק בהשערות, בהנחות ובניחושים, כשמדובר על תביעה כספית אשר אותה חייבים להוכיח כיאות" ראו: ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ (1), 69 (1986); תמ"ש 40041-01-14 פלוני נ' אלמונית (23.12.2014).
זאת ועוד, האב טען כי במסגרת תיק המוצגים – שהיקפו אינו נופל מ-1,200 עמודי מסמכים – יכול ונכנסו קבלות כפולות ונוצר בלבול, כך שיש לערוך חישוב "לפי הטבלאות למעט תשלומי מזומן או תשלום לצד ג' שאם נכנסה קבלה פעמיים זו טעות אנוש" ראו: פרוט' עמ' 26 ש' 6-8, ש' 24-25.
כידוע, אין לצפות מן השופט היושב בדין, כי בבואו ליתן פסק דין, יבחן כל הוצאה והוצאה במסמכים אשר הוגשו במעורבב השוו: תמ"ש 16207-01-16 ש.ד. נ' א.ד. (14.9.2017); תלה"מ 50414-01-18 פלוני נ' פלונית (5.12.2019) ולהסתפק בטבלאות שערך האב ולא בראיות.
ישנו טעם נוסף לדחיית התביעה.
תביעה להחזר הוצאות נשענת על שתי הוראות דין כדלהלן: סעיף 4 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט–1979 (להלן:" חוק עשיית עושר") וסעיף 16 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט–1959 (להלן: "חוק המזונות") ראו: תלה"מ 8467-12-19 האב נ' האם (13.9.2021).
סעיף 4 לחוק עשיית עושר קובע:
"מי שפרע חובו של אדם אחר בלי שהיה חייב לכך כלפיו, אינו זכאי להשבה אלא אם לא היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפרעון החוב, כולו או מקצתו, ואינו זכאי להשבה זו אלא כדי מה שנתן לפרעון החוב" [ההדגשה לא במקור – פ"ג]
ס' 16 לחוק המזונות קובע:
מי שנתן מזונות מעל למוטל עליו ולא התכוון ליתן מתנה, רשאי לדרוש
החזרת היתרה ממי שקיבלה או ממי שנתן פחות מן המוטל עליו
ובמידה שנתן פחות מן המוטל עליו.
מי שנתן מזונות שלא היה חייב בהם ולא התכוון ליתן מתנה, רשאי
לדרוש החזרתם ממי שקיבלם או ממי שהיה חייב בהם ובמידה שהיה
חייב בהם.
[ההדגשה לא במקור – פ"ג]
במקרה שלפניי, האב ביקש למחוק את התביעות הקודמות. משכך, בתקופה בגינה הוגשה התביעה הכספית, לא היה מוטל על האם כל חיוב לשאת במזונות הקטינים. כפועל יוצא, האב אינו יכול לדרוש מן האם את ההשבה מכוח שתי הוראות דין אלה.
על יסוד כל אלה, אני קובע כי התביעה הכספית לא הוכחה כדבעי ואני דוחה תביעה זו.
הוצאות משפט
משנדחו שתי התביעות, יש לחייב את האב בהוצאות משפט.
בימים אלה ממש, חידד בית המשפט העליון ברע"א 2507/24 לבון נ' ד"ר שולמית שרון (14.4.2024) כי:
"פסיקת הוצאות נועדה לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך, וזאת בהתחשב, בין היתר, בתוצאות ההליך, במורכבותו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין – כך על פי הקבוע בתקנות 151(א) ו-153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)). ההוצאות נדרשות להיות סבירות והוגנות, ועל שיעורן לבטא איזון ראוי בין הבטחת זכות הגישה לערכאות ובין הגנה על זכות הקניין של הפרט, תוך שמירה על שוויון בין בעלי הדין (תקנות 152 ו-151(ב) לתקנות)".
במקרה שלפניי, עסקינן בשתי תביעות, שהגיעו להכרעה לאחר שמיעת ראיות.
האם הייתה מיוצגת תחילה על-ידי עו"ד פרטי ולקראת דיון ההוכחות ייצוגה הוחלף בייצוג מטעם הלשכה לסיוע המשפטי.
במצב דברים זה, יש לחייב את האב בהוצאות משפט הן לידי האם בשל צורך לשכור ייצוג פרטי והן לטובת אוצר המדינה בשל צורך לספק לאם ייצוג מטעם הלשכה לסיוע המשפטי.
לאור זאת אני מחייב את האב בהוצאות משפט, בגין שני ההליכים, בסכומים מצטברים כדלהלן:
בסך של 5,000 ₪ בגין התביעה השנייה למזונות (בהתאם להחלטה מיום 6.7.20 שניתנה בהליך זה) שישולמו לידי האם;
בסך של 15,000 ₪ בגין נטילת הייצוג הפרטי שישולמו לידי האם;
בסך של 5,000 ₪ בגין הייצוג על-ידי הלשכה לסיוע המשפטי, שישולם לטובת אוצר המדינה.
זכות ערעור כדין.
המזכירות תסרוק את פסק הדין בשני ההליכים ותסגור את שניהם.
אני מתיר את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ח אייר תשפ"ד, 05 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
