בפני
כבוד השופטת רונית גורביץ
תובעת /אם (והנתבעת בתלה"מ 39438-11-19)
XXX ת"ז XXX
ע"י ב"כ עוה"ד זהר גולן
נגד
נתבע/אב/(והתובע בתלה"מ 39438-11-19)
XXX ת"ז XXX
ע"י ב"כ עוה"ד איריס מנור
פסק דין
1. בפני עומדות ותלויות להכרעה תביעות בענייני אחריות הורית על הקטינים וחלוקת זמני שהות, מזונות הקטינים ורכוש שהוגשו על ידי התובעת, ודמי שימוש שהוגשה על ידי הנתבע.
2. הצדדים נשאו ביום 7.9.2003 ולהם שלושה ילדים : XXX יליד 2006XXX ו-XXX תאומות ילידות 2011.
3. הצדדים בעלים של בית מגורים צמוד קרקע חד משפחתי במושב XXX(להלן :"בית המגורים").
4. הרקע לקרע הזוגי פורט בהרחבה בכתבי הטענות, בתצהירים ובסיכומי הצדדים.
בקליפת אגוז, יצויין כי התובעת טענה לחיי נישואין אומללים, אלימות כלכלית ומילולית לאורך שנים, השפלות, עלבונות, הקטנות כלפיה וכלפי הקטינים, התפרצויות אלימות ועוד. ואילו הנתבע, טען כי מעולם לא נהג כלפיה וכלפי הקטינים באלימות, שנים רבות היה מפרנס יחידי בעוד התובעת סירבה לצאת לשוק העבודה. לפיכך, היה מחויב לנהוג באחריות כלפי משק הבית, כל זאת על מנת שהצדדים לא ייקלעו לחובות, ואלה מוצגים על ידה כקמצנות חולנית ואלימות וטרור כלכלית. ובשנת 2017 עם פיטוריו, שעה שלא הצליח לפרנס כבעבר, התובעת כבר לא עמדה לצידו.
5. בעקבות הקרע במערכת היחסים ביניהם, שלוותה בהגשת בקשות מצד התובעת למתן צווי הגנה כנגד הנתבע, אולץ הנתבע בצו שיפוטי מיום 20.1.19 לעזוב את בית המגורים.
6. המועד הקובע נקבע בהסכמת הצדדים ליום 18.7.2019.
7. ביום 14.12.19 פסקתי את מזונותיהם הזמניים של שלושת הקטנים בסך של 2700 ₪ לחודש לפי הפירוט הבא, 1500 ₪ מזונות, 786 ₪ מחצית עלות משכנתא ו- 450 ₪ הוצאות מדור. בנוסף, חיוב במחצית הוצאות חריגות.
8. ביום 10.10.19 הוגשה חוות דעת השמאי לגבי בית המגורים שהוערך לפי שווי שוק של הזכויות בנכס בסך של 1,800,000 ₪.
9. ביום 14.12.19 הוריתי על מינוי אקטואר שיערוך חוות דעת שתבחן את רכושם הפיננסי/בנקאי/ביטוחי/סוציאלי המשותף של הצדדים מכל מין וסוג כפי שנצבר על ידם בנפרד ו/או במשותף ממועד הנישואין ועד למועד הקובע המוסכם שהוא 18.7.19. בנוסף, המומחה נתבקש לבחון את טענות התובעת להברחות כספים שלוש שנים אחורה מהמועד הקובע.
10. ביום 3.6.21 הוגשה חוות דעת האקטואר, אשר גם נחקר.
11. הצדדים ועדי הנתבע נחקרו והוגשו סיכומים בכתב.
12. הכרעות בית משפט תינתנה בנפרד לגבי כל תביעה ותביעה כפי סדרן.
א. טענות התובעת
לגבי אחריות הורית וזמני שהות
13. לטענתה, על הנייר הצהיר הנתבע, כי הוא חולק עמה משמורת משותפת על הקטינים. בפועל, הודה הנתבע בחקירתו וכפי שהובא בתסקיר מיום 22.2.22 כי XXX וXXXלא ישנים אצלו כלל ובקושי מתראים איתו, וXXXישנה בבית אימו פעם בשבוע וכל סופ"ש שני.
הנטל הבלעדי המוטל עליה כבד מאוד, בייחוד מאז פרוץ מגיפת הקורונה, תקופה בה שהו הקטינים רוב הזמן בבית ועל חשבונה בלבד.
14. התובעת טוענת כי ביתה מהווה בית עיקרי לקטינים, בו הם חשים בנוח והורותה אינה מוטלת בספק, היא מעניקה לקטינים בית חם, מוגן, מהווה עבורם משענת, תומכת ומסייעת להם עם קשייהם ככל יכולתה, בעודה משלבת בין תפקידה ההורי לבין עבודתה כאחות בבי"ח. לטענתה, הקטינים חשים בנוח עמה ונמצאים בסביבה חברתית של חברים מהמושב.
15. הנתבע מנגד בחודש אוגוסט 2020, עזב את ביתו השכור ביישוב ניר יפה ועבר להתגורר בעפולה עם בת זוגו, וכעבור מספר חודשים עבר להתגורר בבית אמו, סבתם של הקטינים, אותה הם חווים כנוקשה ומחמירה, סובלים מהיעדר פרטיות בביתה ואינם חשים בנוח בקרבתה. לטענתה, בשל "קמצנותו" נמנע מלשכור דירה בה יוכל לספק לקטינים בית חם, חדרים משלהם, פרטיות ונוחות.
16. לטענתה, את מרבית זמני השהות של הנתבע עם הקטינים מקיים בביתה, מכין להם ארוחות ערב ומכבס את בגדיהם אצלה.
17. עוד טוענת, כי נוח לנתבע כי היא זו שנושאת במלוא הוצאות הקטינים בעין, רוכשת מזון וביגוד, מכבסת, מסיעה לפעילויות וחברים ואף מגלה התחשבות וגמישות כלפי הנתבע ונעזרת בהוריה על מנת שהלה יסיים את לימודי הסיעוד. אך חשש בליבה, כי הנתבע רוצה להמשיך לאחוז בכותרת של "חלוקת זמנים שווה" ולשוב ולומר שהוא "זמין רגשית" לקטינים, זאת ללא נשיאה רציפה בנטל ובאחריות מבחינה קונקרטית וכלכלית.
18. בשורה התחתונה, התובעת נכונה לוותר על הכותרת, בשל טובת ילדיה, תוך שהיא תמשיך להיות מבחינה מהותית ההורה המשמורן.
19. התובעת מסכימה להותרת זמני השהות על כנם, כאשר בשבוע אחד בימי ב' ללא לינה, ימים ד'-ה' כולל לינה, ובשבוע שני בימי ב' ללא לינה, ימי ד' כולל לינה, וסופ"ש משישי ועד לראשון בבוקר. ובלבד, שחלוקת הזמנים בפועל, תשפיע על גובה המזונות ותהווה תמריץ לנתבע לשכור דירה כפי המלצת העו"ס.
לגבי מזונות הקטינים
20. התובעת טענה בכתב התביעה כי צרכי הקטינים בסך של 6870 ₪. הוצאות אחזקת הבית הינן בסך של 5350 ₪ לחודש הכוללות משכנתא בסך 1600 ₪.
21. בסיכומיה ציינה כי צורכי הקטינים אינם עולים על צרכים של ילד ממוצע בישראל, בהתאם לחזקה המקובלת כיום בסך 2250 ₪ לילד לא כולל מדור ואחזקתו חינוך ובריאות.
על כן, ובשים לב להלכת ורד, יש לפסוק לכל קטין הוצאות שוטפות בסך 2000 ₪ אף מבלי ראיות שיוכיחו כל הוצאה והוצאה, משימה שהיא בלתי אפשרית בעליל.
22. הכנסותיה כ- 11,000 ₪ נטו והיא ממצה את כושר השתכרותה.
23. לטענתה, הנתבע סיים את הכשרתו כאח מוסמך, ועתה יכול להשתכר לפחות כמוה אם לא יותר.
24. עיקר האחריות ההורית על הקטינים היא עליה, והם לנים בביתה לבד, למעט לילה ממוצע בשבוע, בו XXXלבדה ישנה אצל הנתבע.
25. מבקשת לקבוע כי צרכיו השוטפים של כל קטין בסך 2000 ₪, את חלקו של כל הורה בסך 1000 ₪, ולחילופין ביחס ל XXXבלבד, ישלם הנתבע סך של 850 ₪. וכי יינתן משקל להשקעתה העודפת בילדים, כך שחלקו של הנתבע בסך 1200 ₪ לכל קטין. בנוסף, חיוב הנתבע במחצית החזר המשכנתא כחלף מדור רעיוני. לחלופין, ככל שלא יאופשר לה לרכוש את חלקו בבית המגורים, מחצית משכירות מקובלת באיזור מגוריה. כמו כן, חיוב הנתבע ברבע הוצאות אחזקת המדור האמיתיות. וחיוב בהוצאות חינוך ובריאות בהתאם ליחס ההכנסות.
26. מבקשת כי תיקבע כהורה מרכז לעניין הוצאות שאינן תלויות שהות וכי תקופת תום החיוב במזונות ככל שלא יגויסו תהיה עד לגיל 21 בסכום מלא.
לגבי התביעה הרכושית
27. התובעת טוענת כי במהלך שלוש שנים שקדמו לפתיחת ההליך, נהג הנתבע לבצע העברות בסכומים גדולים לצדדי ג' והבריח כספים מהחשבון המשותף. לטענתה, הנתבע גם ביצע רכישות רבות של ניירות ערך בסכומים שונים מהחשבון המשותף.
28. עוד טוענת כי הנתבע פוטר משני בנקים בהם עבד בשל עבירות משמעת, וגילתה כי ניהל הליך משפטי מול בנק אוצר החייל שהסתיים בהסכם פשרה במסגרתו קיבל הנתבע פיצויים בסך 217,182 ₪, מתוכם הפקיד לחשבון המשותף סך של 112,004 ₪ בלבד, ואת יתר הסכום הפקיד ככל הנראה בבנק אחר.
29. לטענתה מחודש יולי 2019 נושאת לבדה בתשלומי המשכנתא עבור הנכס המשותף בסך של 1600 ₪, ובשל התחמקויות הנתבע נאלצת אף לשאת לבדה בטיפולים רגשיים להם זקוקים הקטינים וכל עול הדאגה והטיפוח של הבית והילדים רובץ בעיקר על שכמה.
30. התובעת עותרת לחלוקת הזכויות הסוציאליות וכספי הפנסיה של הנתבע כפי חוות דעת האקטואר על פי החלופה הראשונה, איזון זכויות על בסיס ערכן הנוכחי.
31. התובעת עותרת לרכישת חלקו של הנתבע בדירה על פי שומה בסך של 900,000 ₪ בקיזוז הסכומים שלטענתה הוכיחה כי הוברחו מהחשבון המשותף.
32. לשיטתה, לא הוכחו הנסיבות לפסיקת דמי שימוש, בשל הרחקת הנתבע מכוח צווי הגנה, ועיכוב בירור הההליך הרכושי על ידו.
א. טענות הנתבע
לגבי אחריות הורית וזמני שהות
33. לטענתו, מהתסקירים כולם, עולה תמונה ברורה ועקבית, ולפיה, הינו אב אוהב, מסור, דואג, מטפל, בעל יכולת הורית דומה לזו של התובעת וכי הקטינים אוהבים אותו, קשורים אליו, זקוקים לו, נהנים לבלות במחיצתו וחווים אותו כאב דואג, מתחשב, קשוב ומשמעותי.
34. כך גם מהתסקירים כולם, עולה כי ההורים, על אף המחלוקות ביניהם, מתקשרים, מגלים גמישות, משתפים פעולה יפה בכל הנוגע לקטינים ורואים את טובת הקטינים לנגד עיניהם.
35. הנתבע מפנה לתסקיר האחרון מיום 24.2.22, אשר ממנו עולה כי היעדר בית קבוע לאב, בשל קשייו הכלכליים, אשר מאז הפרידה נע ונד בין בתים זמניים, וכיום עודנו מתגורר בבית אימו, הינו הגורם היחיד המשפיע על קיום זמני שהות שויוניים, באשר לקטינים XXX וXXX.
36. טוען כי חוסר יכולתו לספק בית קבוע נובע בשל קשייו הכלכליים, לרבות הכנסה נמוכה ותשלום מזונות, וכן בשל השתלטות התובעת על בית המגורים וסירובה לפרק בו את השיתוף תוך שהיא מושכת את הזמן.
37. בשורה התחתונה, הנתבע מסכים להצעת התובעת, אודות חלוקת זמני השהות, בהסתייגות שגם ימי שני יכללו לינה, שכן לאור יכולותיו ההוריות והשוות, שאינו נופלות מאלה של התובעת, ולאור הרצון שמביעים הקטינים, אין כל סיבה למנוע לינה גם בימי שני.
לגבי מזונות הקטינים
38. הנתבע מעמיד את צרכי הקטינים, לפי צרכיהם בפועל כפי שעלה מחקירתה של התובעת, כך שאת צרכיו של XXX מעריך ע"ס 1180 ₪ ואת צרכי התאומות XXX וXXX כל אחת 1280 ₪
39. הנתבע טוען כי התובעת משתכרת כ- 13,628 ₪ נטו בכל חודש, לא כולל משכורת 13 ותוספת ביגוד שנתיים. בעוד הוא החל מיום 1.8.22 לעבוד בקופ"ח בתקן ניסיוני ומשתכר כ-7200 ₪.
40. לגרסתו, אין מקום לחייבו בהוצאות מדור ואחזקתו, שעה שאין הוא יכול לשאת בהוצאות מדור עבור עצמו, ולכן נאלץ להתגורר אצל אימו.
41. וטוען כי לפי יחס ההכנסות ויחס זמני השהות, אין לחייבו במזונות כלל, ואף יש לחייב את התובעת לשלם לו את דמי המזונות.
42. הנתבע טוען לעניין מקורות הכספים בחשבון "פפר" והחברה שהקים, כי מדובר בהלוואות שנלקחו לטובת הקמת עסק שכשל והותירוהו עם חובות וחשבון מוגבל.
43. לגבי הוצאות חריגות, הנתבע מסכים כי יש לקבוע אותם ביחס להכנסות הצדדים. הנתבע מבקש לציין כי קצבת הילדים מתחלקת בין הצדדים בהסכמה וביחס לזמני השהות השווים ואין לשנות דבר לעניין זה.
לגבי התביעה הרכושית
44. הנתבע מכחיש את טענות התובעת להברחות כספים, וטוען כי הייתה לה גישה לחשבון המשותף והייתה בקיאה בכל הפעולות שנעשו בו. לטענתו, לאחר שהחלה לעבוד פתחה חשבון בנק פרטי אליו הופקדו כל הכנסותיה ולנתבע לא הייתה כל גישה לחשבון זה. התובעת אף התנגדה להפקיד חסכונותיה בחשבון המשותף.
45. הנתבע טוען כי כספי ניירות הערך בחשבון המשותף, להם טוענת התובעת, שייכים לאמו אשר ביקשה כי ינהל עבורה תיק ניירות ערך. לטענתו, הוכח כי ההעברות בוצעו מחשבון בנק ע"ש אמו, והתובעת ידעה כי הכספים שהופקדו לחשבון זה, שייכים לה.
46. לעניין איזון משאבים, הנתבע מודיע כי הוא בוחר בחלופה השנייה, של איזון הזכויות בעת מימושן בפועל.
47. באשר לפירוק השיתוף, מבקש לפעול למכירת בית המגורים בשוק החופשי לכל המרבה במחיר, ולטענתו, אינו יכול לרכוש את חלקה של התובעת בו.
48. בנוסף, עותר לפסיקת דמי שימוש בסך של 2250 ₪ לחודש, הואיל והתובעת מנעה ממנו את זכות השימוש בבית בהגשת בקשות סרק לצווי הגנה ותלונות שווא משוללות יסוד. כמו כן, לא נתנה כל הסבר מדוע היא מתנגדת להצעתו, כי סכום הכסף שמגיע לה ומצוי במחלוקת, יישאר בנאמנות עד למתן פסק דין ובינתיים יקודם ויבוצע הליך פירוק השיתוף בבית המגורים.
א. הכרעה
ג-1 אחריות הורית וחלוקת זמני שהות
49. תחילתו של ההליך בהגשת תביעה על ידי התובעת לקבלת משמורת מלאה על הקטינים בעוד הנתבע בכתב הגנתו הביע את תקוותו כי התובעת תשכיל לראות בו אב מיטיב לקטינים ועתר לחלוקת זמני שהות שווים.
50. מאז לוותה המשפחה על ידי הרווחה, הוגשו תסקירים, גובש מתווה של זמני שהות שהורחב בהדרגה, וההורים עצמם עברו תהליך משמעותי, לאורו השכילו להתעלות מעל הסכסוך ומטעניו ושמו לנגד עיניהם אך ורק את טובת הקטינים, ובהתאמה חל שינוי לטובה בתקשורת ביניהם ובתפיסה של כל אחד מהם את האחר כהורה מייטיב.
51. מהתסקירים עולה כי ההורים על אף המחלוקות ביניהם, מתקשרים, מגלים גמישות, משתפים פעולה יפה בכל הנוגע לקטינים ורואים את טובתם לנגד עיניהם.
52. בתסקיר מיום 24.10.19, צויינה התרשמות העו"ס כי : "מדובר בזוג הורים שאוהבים את ילדיהם ודואגים להם. ניכרת מסירותם ורצונם בעת משבר זה, לסייע לקטינים ולהיות נוכחים בחייהם. התרשמות הח"מ, היא מהורים אשר משתפים פעולה, נכונים לעבור תהליך כנה על מנת להיות טובים ככל שיוכלו. שניהם מגלים אחריות, גמישות ויכולת התארגנות יפה לטובת הקטינים". והמליצה על חלוקת זמני שהות עם האב ביום שני ללא לינה, ביום רביעי עם לינה, יום חמישי לסירוגיו וסופ"ש לסירוגין.
53. בדיון ביום 14.11.19 הוסיפה העו"ס : "אני משבחת את התנהלות ההורים, על אף המטענים התקשורת ביניהם היא לטובת הילדים. לקיחת אחריות ומחויבות…שני ההורים עושים עבודה טובה מאוד למרות שיש עדיין מטענים".
54. המלצות העו"ס לגבי מתווה זמני השהות, קבלו תוקף של החלטה ביום 14.12.19.
55. בתסקיר מיום 7.4.20 דיווחה העו"ס כי עדיין קיימים מתחים ומטענים בין ההורים, אך לרוב הם מצליחים לעשות הפרדה בין הסכסוך להורותם ולתקשר ביניהם באופן ראוי מה שמוביל לשיפור והטבה במצבם הרגשי של הקטינים. צוין כי : "שני ההורים הנם הורים אחראיים, מסורים, אשר קשובים לצורכי הקטינים ומסוגלותם ההורית טובה. הם מעניקים לקטינים בטחון ויציבות".
56. באותו תסקיר נערכה הערכת מצב לגבי כל האחד מהקטינים.
לגבי הקטין XXX: "תאר שזמני השהות טובים עבורו וכי הקשר עם הוריו טוב. הוא תאר את הגמישות הקיימת מצד הוריו בזמני השהות… הקשר עם האב, תואר קשר קרוב יותר ופתוח יותר. נראה כי הזמנים של הקטין עם אביו חשובים עבורו. ניכר כי האב עושה מאמצים להיות קשוב לקטין, לאפשר לו גמישות לצד גבולות…הקשר עם האם, נראה שקיים קשר קרוב וטוב בין הקטין לאימו".
לגבי הקטינה XXX: "תארה שרוצה זמן שווה עם שני ההורים. בקשר של XXX עם האב, "בשיחה עם הקטינה עלה הרושם כי היא חשה בטוב בבית האב. חשובה לה נוכחותו. ולדבריה היא ואביה מצאו דרכים להתמודד עם קשיים שעולים…הקשר עם האם קשר קרוב ובטוח. ניכר כי האם מהווה עבור הקטינה מקום משמעותי".
לגבי הקטינה XXX: "היא תיארה כי טוב לה לראות את שני הוריה בתדירות גבוהה וזהה. היא תיארה את זמני השהות בשני הבתים כטובים ונעימים והביעה שביעות רצון עם נוכחות הורית תקינה. לדבריה פרידת הוריה מתאימה לה יותר, משום שאין ריבים וצעקות וכי שני הוריה מדברים בצורה מכבדת ביניהם והיא אוהבת את זה לדבריה…הקשר עם האב, הקטינה תיארה קשר קרוב, נעים וטוב. היא מרגישה בנוח בביתו". גם ביחס לאמה "נראה כי הקטינה סומכת על אימה, אשר מייצרת קרקע של יציבות ובטחון".
בהערכת מאפייני ההורים, העו"ס מציינת את התרשמותה מאב שמצליח לראות את טובת הקטינים על אף הפגיעות ומשקעי הסכסוך, ומאם הקשובה וזמינה לצרכיהם, פועלת במסירות ואחריות לטובתם ומגלה גמישות סביב בקשות האב לשינויים.
57. בסיכום התסקיר, המליצה העו"ס על חלוקת זמני שהות שווה הכוללת לינה אצל האב בימי
שני, רביעי חמישי לסירוגין וסופ"ש לסירוגין.
58. בהחלטתי מיום 3.5.20 ציינתי לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים להמלצות התסקיר, כי הכרעה תינתן בפסק הדין לאחר שמיעת הוכחות.
59. כבר אז, התנגדה התובעת ללינה אצל הנתבע בימי שני, שכן לטענתה, הוא אינו מעורב בגידול הקטינים והנטל כולו מוטל על שכמה. לגרסתה, הקטינים והנתבע אינם מצליחים ליישם את המלצות התסקיר, ובשעת משבר, בורחים הקטינים לביתה. לגישתה, לנתבע אין פניות ומסוגלות לקיים זמני שהות שווים והוא אלים בעיקר מילולית כלפי הקטינים. לטענתה, הקטינים לא משתפים את העו"ס באירועי האלימות מתוך פחד וקונפליקט נאמנות ועדויותיהם המוצגות בתסקיר אינן אותנטיות. על כן, ההסדר המוצע בתסקיר אינו יישים היות והקטינים שבים לביתה בכל ימות השבוע וסועדים רק בביתה.
מנגד, הנתבע טען כי המלצות התסקיר משקפות נאמנה את רצון הקטינים לשהות עמו והכחיש את טענות התובעת לאלימות שנולדו, לשיטתו, משיקולים שעניינם תשלום מזונות.
60. בתסקיר האחרון מיום 24.2.22, ציינה העו"ס כי על אף המשבר הקשה שחוו הצדדים ביניהם ובכלל כמשפחה, הצליחו לאורך התהליך לראות את טובת הקטינים.
61. העו"ס דיווחה כי בחודש 8/20 עזב הנתבע את דירתו השכורה בשל דוחק כלכלי ועבר להתגורר בבית אמו שבXXX. בעוד התובעת המשיכה להתגורר בבית ביישוב XXX.
62. העו"ס ציינה את דברי התובעת כי : "עד המעבר של האב מהמושב לXXX, זמני השהות עמו התנהלו בסך הכול היטב, וגם שנתגלעו קשים הנוגעים לקטינים, דווח מצידה…שהצליחו להתנהל עם זה בגמישות והבנה תוך שיתוף פעולה".
63. ואולם, "מאז עזיבת האב את ביתו במושב, חל שינוי בהגעתם של קטינים XXX וXXX לזמני השהות עם האב. היא תיארה שהקטינה XXX איננה לנה אצל האב ובעיקר מגיעה בסופי שבוע ללא לינה, ושהקטין XXX, כמעט ואיננו נפגש עם האב כלל".
64. התובעת סיפרה לעו"ס כי על אף הצמצום בהגעה הפיזית של הקטינים XXX וXXX לבית האב, בנסיבות בהן הוא מתגורר בבית אימו, הקשר בין האב לקטינים הדוק "וכי הסיבות לצמצום זה, איננו קשור לטיב היחסים בין האב לקטינים ותארה כי קיים קשר קרוב, רצוף וטוב ביניהם שנשמר גם לצד הצמצום בהגעה הפיזית לזמני השהות".
עוד ציינה כי לקטינים קושי לשהות בבית הסבתא, וכי אין להם פרטיות בביתה.
רק הקטינה XXX, ממשיכה לקיים את זמני השהות כרגיל וישנה שם, כאשר היו מצבים ספורים בהם וויתרה על לינה.
65. הנתבע סיפר לעו"ס כי "על אף הצמצום בלינה של הקטינה XXX ושל הקטן XXX, הקשר עם כל הילדים רציף, יומיומי קרוב וטוב. הוא ממשיך לקחת אחריות בזמנים שלו על הסעות הקטינים לחברים, את הקטין XXX לוקח באופן קבוע לטיפול רגשי וגם את הקטינות XXX וXXX וכן את הקטינה XXXלוקח ומחזיר בתום אורחת הערב בזמני השהות".
66. עוד התרשמה לגבי האב כי: "הוא מתאר מציאות זו, כנובעת מחוסר יכולת כלכלית שלו למצוא בית משלו, אך לצד זה, נראה כי האב ממשיך להחזיק את האחריות ההורית ככל הניתן ולהיות נוכח בחיי הקטינים ככל יכולתו. ניכר כי הקשר שלו עם כל אחד מן הקטינים הוא קרוב ואוהב, האב והקטינים תארו קשר רצף וימיומי מצידו".
67. עו"ס דיווחה כי משיחה עם הקטינים, עלה הקשר הטוב שלהם עם שני ההורים והם הביעו רצונם כי לאב יהיה בית משלו בו יוכלו להרגיש חופשי ונוח.
הקטין XXX סיפר שעם המעבר של אביו לXXX, לצד הצורך שלו להשקיע בלימודים ההגעה לבית אביו הצטמצמה מאוד עד שנפסקה. לדבריו המרחק הפיזי מהאב, לא פגע בקרבה ביניהם, והוא משוחח עם האב כל יום מרגיש אליו קרוב, כך גם האב ממשיך לקחת אותו פעם בשבוע לטיפול רגשי. כמו כן, ציין שהמחשב שלו והנוחות שלו נמצאים כרגע בבית האם ולכן מעדיף בשל כך להיות בעיקר שם.
הקטינה XXX תיארה שכאשר האב עבר להתגורר בבית סבתה היא ישנה שם פעם אחת ואז הפסיקה ללון שם, כבר תקופה ארוכה. היא ציינה שאיננה חשה בנוח מול סבתה. בסופי שבוע היא לא לנה אצל האב, אך מגיעה אליו לארוחת שישי, ולעיתים שבת בצהריים על מנת לשהות עם האב ועם אחותה.
העו"ס מדווחת כי נראה שXXX זקוקה לסביבה יציבה ובטוחה ומקבלת זאת בעיקר בבית האם. לצד זה, ניכר כי היא קרובה לאביה והוא משמעותי עבורה אך הסביבה בבית האב כיום, איננה מיטיבה עמה ואיננה מספקת לה את שצריכה. העו"ס סיכמה כי הרצף בין הרגישות לצרכיה לצד שמירה על קשר רציף ויציב עם האב, הוא חשוב ואלו חלקים שעל שני ההורים לשמור וליצור.
הקטינה XXX תיארה כי בבית סבתה יש לה חדר מסודר, ציינה כי התרגלה ללון שם לבד ללא אחיה, תיארה קושי מול הסבתא, אך מספרת כי אביה מגונן עליה מולה.
68. העו"ס מתארת כי חוסר היציבות במקום מגורי הנתבע ומעבר לבית אמו מקשה על הקטינים בתחושת השייכות והביטחון ומערער את היציבות ובכך משליך על קיום זמני השהות ועל
הנוכחות הפיזית שלו בחיי הקטינים.
69. העו"ס מדווחת כי בית האם מהווה עבור הקטינים עוגן ומקור ליציבות וביטחון.
70. לדעת העו"ס, המוקד העיקרי כעת הוא התארגנותו של האב לספק לקטינים בית קבוע ויציב, אשר יאפשר נוכחות פיזית שלו עם הקטינים וכן לקיחת אחריות מרבית מצדו על התארגנות בזמני השהות שלו.
71. העו"ס הציעה מספר חלופות לזמני השהות.
חלופה ראשונה – צמצום זמני השהות עם האב על פי המציאות בה הקטינים XXX וXXX אינם לנים אצלו. האב מתנגד להמלצה זו וטוען, כי המצב הוא זמני עד מציאת בית עבורו ועבור הקטינים, והצמצום אינו מפחית את היותו אב נוכח ומשמעותי בחייהם.
החלופה השנייה – השארת המצב כפי שהוא מבחינת חלוקת הזמנים כשהאב מבקש להוסיף לינה בימי שני. האם מתנגדת לחלופה זו, משום שנוכחותו הפיזית בחיי הקטינים פחתה משמעותית כבר זמן רב, והיא סבורה שזה צריך לבוא לידי ביטוי בחלוקת הזמנים.
חלופה שלישית – השארת המצב הקיים מבחינת חלוקת הזמנים, כאשר הקטינה XXX תגיע לאב ותלון אצלו על פי רצונה בהתאם לתנאים בבית האב, והקטין XXX יגיע לאב על פי יכולותיו ורצונו, כאשר פעם בשבועיים האב יקבע זמן שלו עם XXX לבד בו יהנו ממפגש משותף.
חלופה זו הוסכמה על שני ההורים.
72. העו"ס מסכמת כי צמצום הנוכחות הפיזית של האב בחי הקטינים XXX וXXX, משמעותו אחריות נוספת על האם. לצד זה, עולה הרושם, כי צמצום פורמאלי בזמני השהות לא ייטיב עם הקטינים.
עוד ניכר כי עצם השארת אחריות הורית בידי שני ההורים, כך שבהגדרה יש לאב, גם במציאות מורכבת זו, אחריות על ילדיו, משמרת ומספקת יציבות וקביעות בנוכחותו, אשר כיום באה לידי ביטוי בעיקר, אבל לא רק, בקשר הרגשי הקיים בינו לבין כל אחד מהקטינים.
כך שלדעתה, מנקודת מבט של טובת הקטינים והיחסים במשפחה, נראה לנכון לשמר את המצב הקיים, ועל כן, החלופה המומלצת על ידה היא החלופה השלישית.
73. בשורה התחתונה, עולה מתסקירי העו"ס, כי שני ההורים מיטיבים, אוהבים את ילדיהם, דואגים להם ונכונים לשתף פעולה כדי להיות הורים טובים יותר.
74. ואולם, ניכר כי הבית העיקרי של הקטינים הוא בית האם, שמספק עבורם מקום של ביטחון ורוגע, והאחריות לגביהם מוטלת יותר על כתפיה, בין היתר, גם לנוכח העובדה כי לאב אין בית קבוע, בשל קשייו הכלכליים ועודנו מתגורר בבית אמו : "בנוסף נראה כי המוקד העיקרי כעת הוא התארגנותו של האב לספק לקטינים בית קבוע ויציב אשר יאפשר נוכחות פיזית שלו עם הקטינים וכן לקיחת אחריות מרבית מצדו על התארגנות בזמני השהות שלו".
75. במציאות הקיימת, ולמרות הקשר הקרוב, הרציף והטוב בין הנתבע לקטינים, לא מתקיימים זמני שהות שוויוניים.
76. לגבי XXX וXXX, אושר על ידי הנתבע (עמ' 71 ש' 13-2 ועמ' 84 ש' 6-17 לפרוטוקול) ונכתב בתסקיר האחרון, כי הם לא ישנים אצלו כלל בשנתיים האחרונות. XXX אינו מגיע כלל וXXX צמצמה את ביקוריה. לגבי XXX, היא לנה בבית הסבתא, לגרסתו, 3-4 פעמים בשבוע (עמ' 60 ש' 3).
77. על שום כך, אינני מוצאת כל טעם בבקשת הנתבע, להלין את הקטינים אצלו גם בימי שני, שעה שכשמילא, הקטינים XXX וXXX אינם לנים שם, ואינם חשים ביטחון ונוחות בבית הסבתא.
78. חרף העובדה כי חל צמצום בנוכחותו הפיזית של הנתבע בחיי הקטינים, הרי שעבור הקטינים הינו אב משמעותי, אשר נוכח בחייהם, ומספק להם מבחינה רגשית את היציבות והביטחון לה הם נדרשים.
79. ההורים מודעים לחשיבות שניהם בחיי הקטינים, ועל כן מתוך ראיית טובת הקטינים ולאור
המלצות העו"ס, אני קובעת כי תתקיים אחריות הורית משותפת.
המתווה של זמני השהות הקיים יישאר על כנו, בשבוע אחד בימי ב' ללא לינה בימים ד'-ה' כולל לינה, ובשבוע השני בימי ב' ללא לינה, ימי ד' כולל לינה, וסופ"ש משישי ועד לראשון בבוקר.
ג-2 מזונות הקטינים
80. בהלכת בע"מ 919/15 נקבע כי: "בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה בניהם תיקבע עפ"י יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלהמקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת משמורת הפיזית ובשים לב לכלל נסיבות המקרה."
81. בעמ"ש 33549-04-16 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו) הובהר אופן יישום הלכת בע"מ 919/15:"כמובן, שבבואנו ליישם את החלת העיקרון כדלעיל, יש להתחשב במכלול הנסיבות לרבות שאלת יכולתם הכלכלית היחסית של כל אחד מן ההורים מכלל המקורות כולל הכנסה מעבודה, כמו גם יתר נסיבות העניין (פסקה 142 לפסק דינו של כב' השופט פוגלמן), ובעת שמדובר בזמני שהייה שאינם שווים, הרי יהיה מקום כמובן להתחשב גם באותם זמני שהייה כפי שהינם בפועל".
82. בנוסף לאמור, יש להפנות גם לקביעותיה של כב' השופטת דפנה ברק ארז אודות יישום חלוקת האחריות וההוצאות תוך ההתייחסות הספציפית לנושא המדור, וכפי שהדברים באו לידי ביטוי בפסקה 64 לפסק דינה והעקרונות המפורטים שם, תוך הדגשה "… הכל לפישיקול דעתה של הערכאה הדיונית עפ"י הנסיבות המשפחתיות …" לרבות בחינת שאלת הוצאות המדור ותשלום המזונות."
83. משכך הם פני הדברים, פסק כב' השופט שאול שוחט, כי בבואה של הערכאה הדיונית לפסוק את חיוב המזונות לילדים בגילאי 6-15, שעל מזונותיהם חולש הדין העברי, היא נדרשת גם להכריע בנטל חלוקת החיוב בין ההורים על פי כללים שנקבעו בבע"מ 919/15.
84. לשם כך, על הערכאה הדיונית לקבוע ממצאים עובדתיים ביחס לפרמטרים הבאים:
צרכי הקטינים – יש לקבוע את גובה הצרכים תלויי השהות ובכללם מדור והוצאות מדור; הצרכים שאינם תלויי שהות. צרכים חריגים/הוצאות חריגות – והכל "עד כדי רמת החיים לה הורגל ערב הפירוד או שלה היה ראוי ללא הבחנה בין הכרחי ללא הכרחי."
יכולות כלכליות של ההורים – בית המשפט העליון אינו נוקט בהיגד הכנסות ההורים אלא בהיגד רחב יותר. יש לקבוע את היכולות הכלכליות של כל אחד מן ההורים מכל המקורות העומדים לרשותם, "לרבות" שכר עבודה.
קביעת היחסיות של היכולת הכלכלית של ההורים, האחד מול רעהו – נתון זה רלוונטי ביחסלצרכים שאינם תלויי שהות ולצרכים החריגי.
חלוקת המשמורת בפועל – נתון זה יילקח בחשבון לעת קביעת חלוקת הנטל בין שני ההורים ביחס לצרכים תלויי שהות יחד עם נתון היכולות הכלכליות של ההורים (עמ"ש 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב, פורסם בנבו). (ראה גם בתלה"מ (ת"א) 53712-11-16 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו) ותלה"מ (ראשל"צ) 17237-01-17 ו.ג. נ' ש.ג. (פורסם בנבו)); תלה"מ (ראשל"צ) 7531-05- 17 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו)).
צורכי הקטינים
85. צורכי הקטינים פורטו בכתב התביעה למזונות, ואולם, הם כוללים גם הוצאות חינוכיותכגון אגרות, ספרים, שיעורים פרטיים וחוגים והוצאות בריאות חריגות כמו טיפולי שיניים. צרכי הקטינים ללא הפרדה, תלויי השהות ושאינם תלויי שהות, הועמדו כדלקמן : XXX ע"ס
2890 ₪, וכל אחת מהקטינות XXX וXXX ע"ס 1990, ובסה"כ צרכי הקטינים הינם בסכום של 6870 ₪.
86. בסיכומי התובעת, ציינה כי צורכי הקטינים אינם עולים על צרכים של ילד ממוצע בישראל, בהתאם לחזקה המקובלת כיום בסך 2250 ₪ לילד לא כולל מדור ואחזקתו חינוך ובריאות. על כן, ובשים לב להלכת ורד, יש לפסוק לכל קטין הוצאות שוטפות בסך 2000 ₪ אף מבלי ראיות שיוכיחו כל הוצאה והוצאה, משימה שהיא בלתי אפשרית בעליל.
87. לטענתה, הוכח מעל ומעבר כי היא נושאת בפועל ברוב רובן של הוצאות הקטינים, בין הוצאות תלויות שהות, כגון: מזון, תמרוקים, ביגוד והנעלה, בילויים, הוצאות דלק ונסיעה ועוד ובין בהוצאות לא תלויות שהות, כשיעורים פרטיים, טיפולים רגשיים, הוצאות חינוך ובית ספר, מימון מתנות לימי הולדת של חברים ועוד.
88. מאז שנת 2019, זמני השהות הצטמצמו בפועל, משכך עיקר גידול הקטינים, הטיפול בהם והוצאותיהם הם עליה, ויש ליתן ביטוי למושקעות הורית עודפת.
89. התובעת צירפה לאורך ההליך קבלות עבור רכישות מזון, הוצאות אחזקת הבית, ביגודוהנעלה, טיפולים רגשיים ותשלומי בית ספר ששולמו על ידה. בבקשות פרטניות שהוגשו על ידהלהגדלת מזונות זמניים שנפסקו, רוכזו סכומים השייכים להוצאה מוגדרת, למשל על הוצאות אחזקת בית או הוצאות על טיפוליים רגשיים של הקטינים.
90. בעמ"ש (חי') 59345-11-12 פורסם בנבו מיום 13.2.23 נקבע כי על בית המשפט להידרש שוב ושוב לבחינת התשתית הראייתית המצויה בפניו, ואם היא אינה מספיקה, לדרוש מןהצדדים להניחה בפניו, ולהימנע בשימוש באומדנא על מנת לקבוע את מזונות הקטינים. מפסק הדין עולה שלא ניתן, בכל מקרה, לפנות לאומדן הנהוג אלא יש לבחון את מאפייניה של כל משפחה.
91. עוד נקבע כי אין להשתמש בסכומי האומדנא שנקבעו בבית משפט מחוזי מרכז לקביעת צרכים מינימליים לילד שחיי בחלוקת זמני שהות רחבה בשני בתי הוריו (2250 ₪) שכן : "אין צורך להכביר מילים על ההבדלים המשמעותיים שקיימים בעלויות המחייה באזורהמרכז לביןאלו באזור חיפה והצפון, מה גם שקיים בנמצא מספר לא מבוטל של פסקי-דין,שניתנו בבית המשפט המחוזי בחיפה ושעליהם להנחות, מקל וחומר בסוגיות של דמי מזונות, את בתי המשפט לענייני משפחה זה.
פנה, לדוגמה, לפסק-דיני ב-עמ"ש 44496-10-20 א. נ' ב. [פורסם בנבו] (11.08.2021), פסקה 24(להלן: "עניין א."): "….אעיר, כי גם אנוכי סבור, שיש מקום לעדכן את מנעד הצרכים המינימליים, ובהתאם גם את הצרכים הממוצעים של קטין, עת כאמור לעיל, סבור אני, כי סך של 1,400 ₪ מצוי בצידו הנמוך של המנעד האמור".
92. בענייננו, בנסיבות בהן התובעת נקבה בסכומים בכתב התביעה, ובחקירתה התברר כיהסכומים אינם משקפים את המציאות של התא המשפחתי אלא נמוכים יותר, לא ניתן לפנותלאומדן מבלי צורך בראיות והוכחת כל הוצאה והוצאה.
93. התובעת בחקירתה אישרה כי הסכומים שפירטה בכתב התביעה, כלל אינם משקפים את הוצאות הקטינים בפועל , אלא צרכים של בן אדם במעמד הביניים:
"ש…ואני רוצה שתגידי לי, כשאת מציינת צרכים שלך, האוכל
ת. זה לא אומר הוצאות בפועל
ש. אז מה שאני מבינה כאן לא מפרטת הוצאות בפועל?
ת. לא הלכנו למסעדות ובתי קפה
ש. אז זו טבלה מומצאת?
ת. זה מבטא צרכים של בן אדם
ש. ובן אדם מבטא את הצרכים שלך?
ת. לא
ש. אז לפי מי? את ממציאה כאן מספרים שמתאימים למי?
ת. לאדם במעמד הביניים"
(עמ' 6 ש' 6-17).
94. התובעת נחקרה על ההוצאות השוטפות שפירטה בטבלה:
מזון – בטבלה 750 ₪ לכל קטין, בחקירתה חזרה על אותו סכום (עמ' 22 ש' 6, 12-13).מוצרי היגיינה, בריאות וקוסמטיקה – בטבלה 100 ₪ לXXX ו- 250 ₪ לכל קטינה, התובעת לא נחקרה על כך, ואולם הסכום הנתבע עבור כל קטינה גבוה מדי ואני מעמידה אותו על סך של 150 ₪ לאחת.
מסעדות – בטבלה 200 ₪ לכל קטין, בחקירתה הודתה כי מדובר בהוצאה שאינה קיימת (עמ' 19ש' 10) רק כשהוריה מימנו (עמ' 19 ש' 18).
ביגוד והנעלה – בטבלה 300 ₪ לכל קטין, וסה"כ 900 ₪ בחודש, בחקירתה הודתה כי סכום זה אינו מבטא את ההוצאות בפועל.
"ש. ובעניין הילדים שלך – למה ביולי 2019 לא צירפת שום קבלה לתמוך באיזה מההוצאות הנטענות של הילדים, למשל על קנייה של ביגוד והנעלה של 900 ₪ לילדים כל חודש?
ת. שוב, הטבלה מפרטת צרכים, לא מה שיש בפועל".
(עמ' 20 ש' 25-28).
בנסיבות, אני מעמידה הוצאה זו על סך חודשי ממוצע של 200 ₪ לכל ילד.
ספרים, כלי כתיבה, משחקים ומתנות לימי הולדת – בטבלה 150 ₪ לכל קטין.
טלפון סלולרי – בטבלה 70 ₪ לכל קטין. לטענת הנתבע הסכום אינו משקף את גובה ההוצאה בפועל, כאשר עלות הנייד של כל אחד מהקטינים עומדת ע"ס של 30 ₪ בלבד, בהתאם לחבילות הסלולארי הקיימות בשוק, וכפי שהוא משלם מזה שנים עבור XXX.
עמדתו של הנתבע מקובלת עליי, ואני מעמידה הוצאה זו בסך של 30 ₪ עבור כל קטין.
שונות – בטבלה 250 ₪ לכל קטין. התובעת נחקרה על רכיב זה, והתקשתה להסבירו, כך שמסתמן שאינו נחוץ:
"ש. וכל חודש, מה זה שונות? מה נכנס שם?
ת. נשבר לי מייבש שיער נגיד, אני צריכה לקנות חדש".
(עמ' 20 ש' 12-13).
95. כל יתר ההוצאות בטבלה, הן הוצאות בריאות וחינוכיות שוטפות וחריגות אשר נכללות במחציות שמחולקות בין ההורים.
96. לאור הנתונים שעלו מחקירת התובעת ולאור עמדת הנתבע, ולנוכח ההלכה המנחה בעמ"ש 5934-11-22, לפיה על שני הצדדים להעמיד בפני בית משפט תשתית ראייתית נכוחה לטענותיהם ביחס לצרכי הקטינים, אני מעמידה את מזונות הקטינים, ללא הוצאות אחזקת מדור וחלקם במדור, כדלקמן:
XXX – 1230 ₪.
XXX– 1280 ₪.
XXX– 1280 ₪.
97. לגבי הוצאות המדור, לטענת התובעת יש לחייב את הנתבע להמשיך ולשאת לכל הפחות במחצית ההחזר החודשי של הלוואת המשכנתא כיום בסך 786 ₪ (מחצית מ- 1573 ₪) וזאת כחלף מדור או מדור רעיוני, הגם שאינו משקף את הוצאת המדור במלואה, שכן בכוונתה לרכוש את חלקו בדירה ולהגדיל את המשכנתא וההחזר החודשי. וככל שלא יאושר לה לרכוש את חלקו של הנתבע בשווי השמאות, תעתור לדמי מדור של מחצית מהשכירות המקובלת באזור מגוריה לדירת 5 חדרים ובסך של מינימום 2250 ₪ (מחצית מ-4500 ₪ דמי שימוש מינימליים להם טוען בכתב התביעה לדמי שימוש).
הנתבע טוען כי אין ביכולתו לשכור מדור ולכן הוא נאלץ להתגורר בבית אמו. לפיכך, אין מקוםלחייבו בהוצאות מדור של התובעת, שעה שהוא אינו יכול לשאת בהוצאות מדור אף עבור עצמו. כך גם לאחר שישכור דירה, אין לחייבו לשאת בהוצאות מדור אצל התובעת מאותם הטעמים, וכי יש לקבוע כי כל צד יישא בהוצאות מדורו.
98. בסעיף 59 לחוות דעתה של כבוד השופטת דפנה ארז בבע"מ 9191/15 היא מציינת לעניין הנשיאה בהוצאות המדור במצב של משמורת משותפת, כי הינה סבורה : "שכל אימת שבית המשפט מורה על משמורת משותפת שומה עליו לבחון האם רמת ההכנסה הפנויה של ההורים מאפשרת להם לדאוג לצורכי הילדים גם ללא השתתפות (ולו חלקית) של ההורה האחר בהוצאות המדור. אם התשובה על כך היא שלילית, על בית המשפט לחזור ולבחון את ההחלטה להורות על משמורת משותפת. אכן, משמורת משותפת אינה יכולה להיות הסדר לעשירים בלבד, אך היא גם לא יכולה להיות "עקרון על" הדוחק מעל פניו את הבטחת צורכי הקיום של הילדים".
99. סבורני כי בנסיבות בהן במציאות קיים פער גדול בין המצב הרישומי של חלוקת זמני השהות על פי המלצות התסקיר, לפיהן הקטינים לנים בבית הנתבע 5 ימים מתוך 14, לבין המצב בפועל בו XXX וXXX לא לנים בביתו מזה כשנתיים בעוד XXX לנה בביתו שני לילות בשבוע (ראה קביעתי בחלוקת זמני שהות בהמשך), וכאשר לפי התסקיר הנתבע פוגש את הקטינים באמצע השבוע בעיקר בבית התובעת, מוצדקת השתתפות ולו חלקית של הנתבע בהוצאות המדור.
100. הואיל ובדיון בסוגיית פירוק השיתוף בדירת המגורים, הכרעתי כי התובעת תרכוש את מחציתזכויותיו של הנתבע על פי שמאות מעודכנת, אזי אני מורה כי הנתבע ימשיך לשלם ולשאת מחצית ההחזר החודשי של הלוואת המשכנתא בסך של 786 ₪ שיעור השתתפותו בחלף מדור,ללא קשר להגדלת ההחזר החודשי של המשכנתא.
101. באשר להוצאות אחזקת המדור, לטענת התובעת יש לחייב את הנתבע ברבע מההוצאה, מחצית מתוך המחצית שהיא חלקם של שלושה קטינים. מבקשת לחייב את הנתבע בסך של 600 ש"ח שהם רבע מ- 2400 ₪, שזהו סדר גודל הוצאות המדור האמתיות, שכן בהחלטה למזונות זמניים, לא נלקחו בחשבון הוצאות עבור ביוב בסך של 100 ₪ לחודש, חשבונות מים שבין 200-370 ₪, ארנונה 550 ₪, הוצאות גינון והדברה בסך של 450 ₪ בגין חשבונית מיום 10.9.19.
לטענת הנתבע, התובעת לא הגישה אסמכתאות מתאימות ונראה כי בסיכומיה זנחה את הטענות אודות הוצאות עוזרת בית, תיקונים, ועד וביטוח.
102. התובעת הפנתה לנספח י"ב שצורף לתצהירי העדות הראשית שלה. לגבי הוצאות ביוב, צורפו קבלות לאורן חיוב ממוצע של 100 ₪ לחודש.
לגבי חשבונות מים, לפי 10 קבלות שצורפו ממוצע חודשי 230 ₪.
לגבי ארנונה, צורפו מספר קבלות, ורכיב זה נלקח בחשבון בהחלטתי למזונות זמניים.
לגבי הוצאות גינון והדברה, צורפה קבלת אחת מיום 10.9.19, כך שמדובר בהוצאה חד פעמית,או שנעשית אחת לכמה שנים ועל כן נבלעת בסכום הכולל.
103. כך יוצא, שלהוצאות מדור יש להוסיף חיוב של 130 ₪ לחודש (הוצאות ביוב ותוספת של 30 ₪עבור חיוב המים) ובסה"כ הינן מסתכמות בסכום של 1930 ₪ שרבע מהן הינו 482 ₪.
104. לנוכח העובדה כי זמני שהות לרבות לינה, לא מתקיימים לפי המתווה שהומלץ על ידי העו"ס, אין מקום להפחית את רכיב אחזקת המדור, על אחת כמה וכמה, שעה שכפי שעולה מהתסקירומעדות הנתבע (עמ' 62 ש' 12-13), לעיתים מקיים הנתבע שם זמני שהות באמצע השבוע.
105. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע בסך של 482 ₪ בגין הוצאות אחזקת המדור.
חלוקת זמני שהות
106. קיים פער בין המצב הרשמי של חלוקת זמני השהות לפי המתווה המומלץ בתסקיר לפיו הקטינים שוהים אצל הנתבע 5 לילות מתוך 14 ואצל האם 9 לילות מתוך 14, בשיעור 65% אצל האם ו- 35% אצל האב, לבין המצב בפועל בו XXX וXXXלא לנים בבית האב, XXX לא מגיע לביתו והקטינה XXX מבקרת את אביה למשך מספר שעות בזמנים לא קבועים, ולגבי XXX, לפי גרסת האב, היא לנה בבית הסבתא אחת לשבוע בלבד בממוצע. האב העיד כי "XXX ישנה 3-4 בשבוע" (עמ' 60 ש' 3). האם טוענת כי XXX לנה בביתו 2 לילות מתוך שבועיים. לצורך העניין, אניח כי XXX לנה בביתו 2 לילות בשבוע, כלומר 4 לילות מתוך שבועיים.
107. לפיכך, יחס זמני השהות בין ההורים לגבי שלושת הקטינים הוא כדלקמן: אשר לקטינים XXXוXXX שוהים אצל האם 100% מהזמן, והקטינה XXX נמצאת בזמני שהות 29% מהזמן אצל האב ו- 71% אצל האם.
108. חלקו של הנתבע במזונות הקטינים, ייקבע ביחס ישיר לזמני השהות שמתקיימים בפועל ולא לפי המתווה שהומלץ ושאינו מתקיים במציאות.
109. לו יעבור הנתבע לבית משלו ויקיים את זמני השהות כפי שנקבעו, ניתן יהיה להפחית מחלקו
הוצאות הקטינים, סך שווה ערך ל- 35% מהוצאותיהם תלויות השהות של הקטינים.
הכנסות התובעת
110. התובעת העידה כי החל מחודש 5/19 מועסקת כאחות בבי"ח XXX בהיקף של 100% משרה
ומשתכרת כ- 10,100 ₪ לחודש (פרוט' 24.2.22 עמ' 10 ש' 6). לטענתה, תלושי השכר בחודשי הקיץ מגלמים שכר גבוה יותר בשל תוספות שונות. הנתבע טען לעניין זה, כי לא מדובר בתוספות רק בחודשי הקיץ, אלא שהתובעת מקבלת תוספות אלו כל שנה כפי שטענה בעדותה (עמ' 10 ש' 24-25).
111. שכרה של התובעת על סמך חישוב ממוצע תלושי השכר שצורפו עובר החודשים 1-12/21 שצורפו להודעתה מיום 31.1.22 הינו 11,712 ₪ נטו לחודש, בתוספת קצבת הילדים מהמל"ל בסך 378 ₪, ובסה"כ 12,090 ₪.
112. הנתבע ביקש לצרף להכנסותיה את התמיכה הכספית שהיא מקבלת מהוריה כל השנים, בבחינת שכר שלא הפסיק ואין סיבה שיפסיק, כעת כשהיא לבד, ולמעשה יש לה תמיכה וגב כלכלי קבוע. אני דוחה את טענתו זו הנתבע, הואיל והוריה אינם צריכים לפרנס את הקטינים, והם יכולים להפסיק את תמיכתם בכל עת. לא כל שכן, שלא ניתן לראות בעזרה שמושיטים הורים כדי להקל בהיבט של רווחה חומרית, משום הכנסה חודשית קבועה.
113. יוצא אפוא, כי הכנסתה הפנויה של התובעת בהפחתת מדור (מחצית משכנתא 786 ₪) ואחזקתו (בהפחתת השתתפות הנתבע פוחת ל- 1448 ₪), הינה בסך 9856 ₪ נטו לחודש.
הכנסות הנתבע
114. הנתבע בעל הכשרה של יועץ עסקי בעל תואר ראשון ושני במנהל עסקים, אך מאז פיטוריו מעבודתו בבנק בשנת 2017, השתלב בעבודות מזדמנות (השגחה בבגרות ומתן חיסוני קורונה) עד שהחל ללמוד סיעוד בהיקף של כ-3 ימים בשבוע והשתכר כ-3500 ₪ (על פי תלושי שכר לחודשים 1-10/21).
115. התובעת טוענת כי פוטנציאל השתכרותו של הנתבע, זהה לשכרה ואף יותר. לטענתה, נודע לה כי הנתבע החל קורס מתקדם בטיפול נמרץ הצפוי להעלות את שכרו.
116. הנתבע הצהיר במענה לשאלת בית משפט, כי בחודש אפריל סיים את הכשרתו כאח מוסמך (עמ'50 ש' 14) ובסיכומיו טען כי החל מיום 2.8.22 הוא עובד במקצועו בקופ"ח כללית במעמד של עובד בניסיון ומשתכר כ-7200 ₪ לחודש.
117. לנתבע יש פוטנציאל להשתכר יותר בעתיד הקרוב בשל היותו פנוי למשרה מלאה ולמשמרות.
118. בהפחתת מחצית מתשלום המשכנתא ורבע מעלויות המדור השוטפות כפי שנקבע בפסק הדין,יוצא כי בסה"כ הכנסתו הפנויה של הנתבע הינה 5932 ש"ח לחודש.
119. התובעת טענה כי הנתבע הצהיר כי בבעלותו חברה שפתח בחודש אוקטובר 2021 לגידול צמחיםבמים וליצירת מצע לדגים, ממנה יתכן ויצמחו לו הכנסות נוספות.
התובעת מפנה לעובדה כי בין התאריכים 18.8.21-14.10.21 הופקד בחשבונו, במזומן בעיקר, סךכולל של 563,000 ₪ בעשרות רבות של פעולות כפי שעולה מדפי הבנק "בXXX" שצורפו להודעתו מיום 20.2.22. החשבון נפתח לאחר הפרידה, והיה קיים בעת הגשת כתב ההגנה (עמ' 18 ש' 11).
הנתבע הצהיר כי לחברה אין כל הכנסות וכי שקע בחובות ובהפסדים.
חזר על כך גם בחקירתו "אין כלום. אני אוכל לצרף את זה" (עמ' 49 ש' 20-21).
עוד טען כי כי פתח חשבון XXX, ומקור הכספים שהופקדו בחשבון זה, הינו הלוואות שנטלולהקמת העסק (חלקם הקטן מהמשפחה וחלקם הגדול כניכיון שיקים והלוואות חוץ בנקאיות), שכשל והותירוהו עם חובות וחשבון מוגבל.
120.הנתבע טוען כי התובעת מתעלמת מהשיקים שיצאו מהחשבון לעסק באותו סכום, וממכתב
הרו"ח שלחברה אין רווחים או נכסים. והסביר כי הפעילות נעשתה בחשבון הפרטי, שכן הקמת העסק קרתה מהר ועד היום אין לחברה חשבון בנק או רווחים, וכי העסק כשל ונסגר טרם הניב את הרווח לו ציפה הנתבע.
121. בהסתמך על מכתב רו"ח "מלכיור מרים" מיום 20.2.22 המאשר כי לחברה אין הכנסות מיום היווסדה, אני מקבלת את גרסתו של הנתבע כי העסק כשל ונסגר. מה גם, שניתן להניח שאם היו לו רווחים, היה הדבר בא לידי ביטוי בשיפור איכות חייו.
קביעת גובה החיוב במזונות
122. ברמ"ש (מחוזי מרכז) 59188-10-18 נ' נ נ' (פורסם בנבו מיום 25.10.2018) נקבע כי חובת כל הורה לתשלום עלויות הקטין, הינה לפי יחס הכנסתו מתוך ההכנסה המשותפת של ההורים. מתוך חלקו של ההורה המחויב בתשלום, הופחת הסכום בו הוא נושא ישירות בגין זמני השהות בביתו. הסכום בו ההורה נושא ישירות נקבע בדרך של הכפלת יחס זמני השהות בבית ההורה המשלם בסכום שנקבע כעלויות הקטין.
123. לטענת התובעת, יש לקבוע את יחס ההכנסות באופן שווה, שכן לא מן הנמנע, שהנתבע ישתכר משמעותית יותר ממנה. כמו כן, אין להתחשב בזמני השהות כפרמטר לגובה המזונות שישילם הנתבע, ולכל היותר להפחית 15% מסך ההוצאות ביחס לXXX. כמו כן, יש להתחשב בהשקעה העודפת של התובעת.
124. לטענת הנתבע, על פי יחס ההכנסות בין הצדדים ויחס זמני השהות, לא רק שאין לחייבו כללבמזונות, אלא יש לחייב את התובעת לשלם לנתבע.
125.לגבי הוצאות חריגות, מוסכם על שניהם כי יש לקבוע אותם ביחס להכנסות בין הצדדים.
126.בענייננו, יחס ההכנסות בין הצדדים כאמור הינו 62% לתובעת ו-38% לנתבע.
127. יחס זמני השהות בין ההורים לגבי שלושת הקטינים הוא כדלקמן: אשר לקטינים XXX וXXX שוהים אצל האם 100% מהזמן, הקטינה XXXנמצאת בזמני שהות 29% מהזמן אצל האב ו- 71% אצל האם.
128. לא ניתן ליישם חישוב מתמטי, לקביעת חיוב הנתבע במזונות ילדיו, שגם כך נקבעו על דרך הצמצום, אך ורק בהתאם ליחס ההכנסות, שאינו נותן ביטוי מלא להוצאות גידול הקטינים
הזנתם, מלבושם, סיפוק ציוד לימודי וצרכי קטין מתבגר, כמו גם להשקעתה העודפת של האם בהיותה המטפלת העיקרית בהם. יש ליתן את הדעת גם לעובדה, כי למעט יומיים בשבוע שXXX ישנה אצלו, אין לאב הוצאות שהייה של שני הילדים הנוספים.
129. ההלכה המנחה היא כי חישוב מזונות, אינו מתמטי ודווקני ויש מקום לתחושת השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל הנטל בגידול הקטינים: "אלא יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדויק – של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי – כדוגמא בלבד – אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד 70% אצל האחד ו-30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחסי מתמטי אחוזי של זמני השהייה – הכל כמובן תלוי נסיבות". (עמ"ש 11623-07-17 (מיום 24.6.18 פורסם בנבו).
130. לאחר ששקלתי את מלוא הנתונים, אני מעמידה את חלקו של האב בצרכיו של הקטין XXX בסכום של 800 ₪, של הקטינה XXXבסכום של 800 ₪ ושל הקטינה XXX בסכום של 650 ₪. סה"כ 2250 ₪ בתוספת השתתפותו בעלות מדור ואחזקתו בסכום של 1268 ₪, סה"כ בסכום מצטבר מעוגל של 3500 ₪.
131. באשר להוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות באמצעות הביטוח הרפואי, וכן הוצאות חינוך, חוגים, שיעורי עזר, יחולקו בין הצדדים ביחס להכנסותיהם, קרי : יחס ההכנסות בין הצדדים כאמור הינו 62% לתובעת ו-38% לנתבע. שכן מדובר בהוצאות שאינן תלויות שהות ועל כן יחושבו אלו ללא קשר לזמני השהות (תלה"מ (משפחה ת"א) 13548-04-17 ת. א. נ נ' ק. נ, פורסם בנבו, 30.01.2018, סעיף 77 לפסק הדין).
132 לא מצאתי לנכון, לקבוע את התובעת כהורה מרכז, שעה שהנתבע חויב במזונות הקטינים והיא תדאג לרכוש עבורם את כל צורכיהם.
הוראות אופרטיביות לעניין המזונות
133. סה"כ דמי מזונות, מדור ואחזקתו עבור שלושת הקטינים בסך של 3500 ₪ לחודש, וזאת החל מיום 1.8.22 ומדי כל ראשון לחודש השוטף, כאשר תשלום ראשון יבוצע ביום 1.9.23.
134. מזונות חיוב עבר החל מיום 1.8.22 בו הנתבע השתלב בעבודה במקצועו, ועד ליום 31.8.23 יקוזז במלואו ממחצית חלקו בבית המגורים על פי שומה מעודכנת.
135. סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן ויעודכן אחת ל-3 חודשים ללא עדכוןרטרואקטיבי. המדד הבסיסי הקובע לצורך העדכון הינו זה שפורסם ביום 15.8.23.
136. בנוסף, יישאו שני הצדדים בשיעור 62% לתובעת ו-38% לנתבע, בהוצאות חריגות או מיוחדותבתחומי הבריאות, אשר ביטוח בריאות ממלכתי אינו מכסה אותן, ובלבד שיהיה מדובר בהוצאות החיוניות לבריאותם של הקטינים, לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים, טיפולים פסיכולוגיים, רכיבה על סוסים, ותרופות שלא כלולות בסל.
137. כמו כן, יישאו שני הצדדים בשיעור 62% לתובעת ו-38% לנתבע בהוצאות חינוך שוטפות מלוא התשלומים לבית הספר, חריגות ו/או מיוחדות, הכוללות עלות קייטנת קיץ לפי תעריף של קייטנה עירונית בלבד, עד חוג אחד לשנה (בכפוף לכך שעלות החוג לא תעלה על 250 ₪ בחודש), שיעורים פרטיים, טיפולים סביב קשיי למידה ואבחונים (ככל שיידרשו בהמלצת גורם מקצועי ו/או מחנך כיתה).
138. כל החלטה באשר להוצאה חריגה תתקבל במשותף במידת האפשר. במקרה של מחלוקת לגבי
חיוניות הטיפול או ההוצאה החריגה יכריע במחלוקת גורם טיפולי הרלוונטי לתחום לגביו נדרשת ההוצאה.
139. הנתבע יישא במחצית ההוצאות החריגות בהתאם לאישורים בכתב או קבלות שתציג התובעת. בכל מקרה תינתן לנתבע האפשרות להציע חלופה זולה יותר וסבירה מבחינת מיהות, מהותומקום מתן השירות להצעת התובעת תוך 10 יום ממועד פנייתה אליו שתעשה במסרון. בחלוף 10 ימים תשלם האם את ההוצאה והאב יחויב בתשלום מחציתה. האמור לעיל לא חל על טיפול רפואי, פסיכולוגי של חירום.
140. כל דרישה לטיפול או להשתתפות של הנתבע במימון או תשלום הוצאות חריגות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהתובעת תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות או מתן הנחות והטבות.
141 דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי התובעת בנוסף לקצבת הילדים המשולמת ע"י המל"ל ו/או בנוסף לכל קצבה, גמלה או הטבה להם היא זכאית, ככל שהיא זכאית על פי כל דין. לענין זה, יובהר כי לאור החלטה שיפוטית קודמת והוראה זו, והתנגדות התובעת להתחשבנות בעניין זה, אני אוסרת על הנתבע לבצע כל קיזוז עצמי של קצבאות הילדים מביטוח לאומי.
142. דמי המזונות ישולמו עד למועד סיום לימודיו התיכוניים של כל אחד מהקטינים ו/או הגיעם לגיל 18 שנים לפי המאוחר מבין השניים, ולאחר מכן יעמדו על שליש עד לסיום שירות חובה בצה"ל או השירות הלאומי.
143. יצוין כי לא ראיתי לנכון, לקבוע כבקשת התובעת, את חיוב המזונות עבור הקטינים עד גיל 21 בסכום מלא, וללא כל הפחתה מתוך חשש שמא לא יגוייסו לצה"ל, שכן מדובר בחשש תיאורטי, הנסמך על הצעת חוק בלבד, וממילא הבגיר יוכל להגיש תביעה עצמאית ככל שיידרש לתמיכה כלכלית.
ג-3 רכושית – פירוק שיתוף ואיזון משאבים
144. ביום 14.12.19 הוריתי על מינוי אקטואר שיערוך חוות דעת שתבחן את רכושם הפיננסי/בנקאי/ביטוחי/סוציאלי המשותף של הצדדים מכל מין וסוג כפי שנצבר על ידם בנפרד ו/או במשותף ממועד הנישואין ועד למועד הקובע המוסכם שהוא 18.7.19. בנוסף, המומחה נתבקש לבחון את טענות התובעת להברחות כספים שלוש שנים אחורה מהמועד הקובע.
145. ביום 3.6.21 הוגשה חוות דעת האקטואר.
146. הסוגיות הטעונות הכרעה – הבעלות בכספי הניירות ערך, האם הוברחו כספים מהחשבון המשותף, איזון מיידי או דחוי של זכויות סוציאלית, אופן פירוק שיתוף בבית המגורים ודמי
שימוש.
נירות הערך
147. התובעת טענה בכתב התביעה, כי לצדדים חיסכון בחשבון הבנק המשותף ע"ס שלכ- 200,000 ₪.
148. לטענתה, הנתבע ביצע רכישות רבות של ני"ע בסכומים שונים מהחשבון המשותף.וכי הנתבע כשל בהוכחת טענתו לפיה מדובר בכספים של אמו.
הדבר נלמד גם מהעובדה, כי אמו עד היום לא תבעה את הכספים בתיק ני"ע, כפי שנטען בכתב
הגנה שייעשה, עוד לפני שלוש שנים. וכי אין לקבל את גרסתו, לפיה אמו לא הגישה תביעהשכן "חלתה, עברה ניתוח להחלפת מפרק ברך". גם העובדה שהנתבע לא העיד מטעמו אתאמו, מקימה חזקה שעדותה לא הייתה מסייעת לו.
בנוסף, קיימת "חזקת המתנה" בין הורים לילדיהם, והמבקש לסתור חזקה זו עליו הראייהממש כפי שקבלו שיק מאבי התובעת בסך 70,000 ₪ במתנה.
149. הנתבע טען כי מדובר בכספיה של אמו, אשר ביקשה כי ינהל עבורה תיק ניירות ערך, שכן כבנקאי הוא פטור מתשלום עמלות בגין ניהול נ"ע וכי והם אינם ברי איזון. לטענתו, הם לא עשו שימוש בכספים אלו משנת 2005 והדבר מלמד כי הצדדים לא ראו בכספים אלו כשייכים להם.
150. מנספח ביאורים וחישובים לחוות הדעת האקטואר, עולה כי יתרת ני"ע ליום 31.12.19 עמדה על סך של כ- 196,611 ₪.המומחה מציין כי הנתבע טען שבמהלך השנים 2005-2009, הועבר אליו סך כולל של כ- 139,892 ₪ (קרן בלבד), שאותו נדרש לנהל עבורה, נוכח היותו בנקאי, הבקיא בשוק ההון. לצורך בירור הדברים, נדרש הנתבע להעביר אסמכתאות. עד ליום עריכת חוות הדעת, לא קיבל נתונים מלאים, אלא מסמכים חלקיים בלבד, ולא ניתן לעמוד נכוחה על הפרטים, כמו גם על הפרדה מוחלטת של הכספים.
האקטואר ציין כי לא קיימות תנועות בתיק בשנת 2019 פרט לשערוך הנובע מתשואות שהשיגהתיק, ולפי אישור ליום 5.2.21 שוויו של תיק ניירות הערך עמד על סך של כ- 223,911 ₪.המומחה מסכים כי נכון לקבל לעניין זה את הכרעת בית משפט.
151. בחקירתו אישר האקטואר, לאחר עיון במסמכי הבנק שהציג הנתבע ובשיק של אמו שסומן נ/1, שכל ההעברות לניירות ערך בוצעו מחשבון בנק של XXXאמו של הנתבע.
"ש. אני רוצה להציג צ'ק ואני רוצה שתאשר לי שהפרטים שאתה רואה בצ'ק הזה תואמים לפרטים של ההעברות.
ת. ממה שעברתי עד עכשיו. לא כל הפרטים זהים. אני יכול לאשר שבדפי הבנק שב"כ האיש מפנה אותי אליהם, יש מרקורים של סכומים שונים שחלק מהם אפשר לזהות שהמקור שלהם זה בבנק הבינלאומי 31 והזיהוי של פרטי החשבון לפי הצילום צ'ק זה חשבון של XXX. הסכומים האלה הגיעו מהחשבון הזה.
ש. סכמת את הסכומים?
ת. לא, כי לא ידעתי לזהות שזה של האמא, אבל ראיתי שזה מאותו המקור. רק עכשיו אני יודע שזה מאמא שלו".
(פרוטוקול מיום 24.2.22 עמ' 7 ש' 30-36 ההדגשה שלי – ר.ג.)
152. עסקינן בחשבון משותף, שלתובעת הייתה גישה אליו מיום פתיחתו, וחזקה עליה שהייתה לה ידיעה כי סכומי כסף גבוהים שהופקדו לחשבון אינם ממקורות הצדדים, הואיל והמשפחה התפרנסה בדוחק מהכנסת הנתבע בלבד. התובעת לא הצליחה להוכיח מקור אחר לעתודה כספית זו או להוכיח כי לא ידעה שמדובר בכספי אמו, וזאת חרף טענתה כי מעולם לא נאמר לה אודות כספים אלו עד להגשת כתב ההגנה.
153. בנוסף, בעוד התובעת טענה שהוריה עזרו לצדדים כספית, הרי שלא העלתה לאורך כל ההליך טענה זהה לגבי אמו של הנתבע. גם העובדה, כי הצדדים מעולם לא עשו שימוש בכספי ניירות הערך, אשר מצויים בחשבונם מאז שנת 2005, מלמדת אף היא, שלא ראו בהם ככספים שלהם.
154. הנתבע נשאל בחקירתו, מדוע לא זימן את אמו לעדות, והסביר זאת מטעמי בריאות:
"ש. למה לא זימנת אותה?
ת. למה? אמי מאז ומתמיד ניהלתי לה את כל ענייני הכספים עוד בזמן שהייתי באוצר
החייל
ש. אבל XXX באה בשביל 3000 שקל XXX בא בשביל 80 וXXX בא בשביל 20. למה אמךלא בה (במקור. צ"ל "באה") בשביל כל כך הרבה כסף?
ת. אמי לא תגיע לכאן מטעמי בריאות
ש. תצהיר משהו?
ת. לא נראה לי רלוונטי. הוכח בתדפיסים שהעבירה לנו כספים סמכה שאנהל לה את
הכספים אין מחלוקת שהכספים הועברו מהחשבון שלה. רואה חשבון אישר את זה".
(פרוטוקול מיום 8.5.22 עמ' 39 ש' 11-18).
155. בסיכומיו הסביר כי אמו מבוגרת וחולה, וכי הגעתה לבית משפט עלולה לפגוע בה.
156. אני דוחה את טענת התובעת, כי חלה "חזקת המתנה" על כספי הניירות ערך של אימו של הנתבע, לאור העובדה כי התובעת לא טענה לאורך כל ההליך כי הצדדים קבלו כספי מתנה מאימו של הנתבע, וזו עלתה לראשונה בסיכומיה, רק לאחר שהוכח כי כספי ניירות הערך הינם ממקורותיה של אם הנתבע בלבד.
157. לא ניתן ללמוד גזירה שווה, מכך שהוריה של התובעת נתנו לה מתנות כספיות, כי גם אימו של הנתבע נתנה, אף היא, לצדדים מתנות כספיות, בפרט שהתובעת לא טענה שהצדדים קבלו מתנות או עזרה כספית ממנה, וכן לאור הצהרתו של הנתבע כי אימו הינה קשת יום ולפיכך מעולם לא יכלה לחלק מתנות.
158. בנסיבות, אני פוסקת כי כספי ניירות הערך אינם ברי איזון, והם שייכים לאימו של הנתבע.
האם היו הברחות כספים
159. לטענת התובעת, הנתבע הבריח כספים בסך של 245,815 ש"ח מהחשבון המשותף לטובת צדדי ג', אחיו וחבריו.
160. הנתבע טוען כי חזקה על התובעת כבעלת החשבון, כי הייתה לה ידיעה אודות כל הפעולות שנעשו בחשבון הבנק בזמן אמת והיא נתנה הסכמתה להן.
לגרסתו, לתובעת הייתה גישה מלאה לחשבון המשותף, והמידע כולו היה ברשותה ובידיעתה, כךשיכלה בנקל להמציא מסמכים המוכיחים את הפעולות בחשבון שצוינו על ידה, אך לא הביאה כל ראייה מצידה התומכת בגרסתה והתעלמה מפעולות של זיכויים בחשבון שמקורן בהפקדות מזומנים, שיקים או העברות בנקאיות לחשבון.
161. טענות התובעת נחלקות לשתיים : האחת, חסר הפרש של 105,182 ₪ מתוך כספי הפיצויים שקיבל הנתבע מבנק אוצר החייל שלא הופקד בחשבון המשותף והינם ברי איזון שנית, משיכות כספים מהחשבון המשותף לצדדי ג'.
לעניין, הפרש של 105,182 ₪ בין סכום הפשרה לסכום שנכנס לחשבון המשותף.
162. לטענת התובעת, לא ניתן מענה לפער העצום בסך 105,182 ₪ בין סכום הפיצוי בסך 217,178 ₪ כולל שכ"ט שקיבל מבנק אוצר החייל לפי הסכם פשרה מיום 13.9.18 שקיבל תוקף של פסק דין, לבין הסכום שהתקבל בפועל בחשבון המשותף ביום 15.11.18 בסך 112,004 ₪.
163. לטענת הנתבע, ההפרש דווח במסגרת המסלקה הפנסיונית, ונמצא ביתרת הקופות ואוזן במסגרת איזון המשאבים.
164. בחוות הדעת ציין המומחה כי אין בידו אסמכתאות כדי להתייחס לגבי גורל ההפרש (סעיף 6 עמ' 16). במענה לשאלות ההבהרה, (שאלה 23) ציין כי עניין מסוג זה, שאין לגביו אסמכתאות, צריך להתברר בפני בית משפט.
165. בחקירתו אישר המומחה כי הפרש הפיצויים צבורים בחברת "מגדל".
"ש. אשר לי שהפיצויים שצבורים במגדל זה בעצם החלק הנוסף שמגיע לאישה.
ת. זה נכתב בחו"ד. כדי לשקף את זה אפשר להמציא טופס 161"
(עמ' 8 ש' 20-21).
"ב"כ התובעת:
ש. אני רוצה להפנות את ביהמ"ש שנכתב ב25/5 שרו"ח ואקנין מבקש את טופס 161
ת. לא קיבלתי טופס כזה והסברתי בחקירה שלא התעקשתי על זה כי זה אירוע שקרה זמן רב לפני המועד המדובר. לכן הנחתי שלכן כל הכספים האלה, הבנק ישמור אותם לעצמו.
ב"כ הנתבע: אני מוכנה להמציא טופס 161".
(ש' 24-30).
166. הנתבע צירף לסיכומיו מסמכים מרשות המיסים בהם צוין כי התקבל טופס 161 ואושר לחברת מגדל לייעוד לקצבה סכום בסך של 77,339 ₪ (מכתב מיום 25.10.18) ואושר לחברת מיטב לייעוד לקצבה סכום בסך של 22,153 ₪ (מכתב מיום 25.10.18).
167. לאור האמור, אני דוחה את טענה התובעת, הואיל וההפרש נמצא ביתרת הקופות ואוזן במסגרת איזון המשאבים.
לעניין, משיכות הכספים מהחשבון המשותף מיום 1.1.16 ועד למועד הקובע
168. המומחה נתבקש לבחון במסגרת כתב המינוי את טענות התובעת על הברחת כספים משך שלוש שנים עובר למועד הקובע.
המומחה תיאר כי התקבלה מהתובעת רשימת הברחות כספים, אשר לטענתה ביצע הנתבע מהחשבון המשותף לצדדים במהלך התקופה הנבדקת. ואולם, פרט לתדפיסי תנועות הבנק המשותף לשנים הרלוונטיות והרשימה מטעמה, לא העבירה כל סימוכין נוסף בעניין.
הנתבע העביר את התייחסותו לכלל הטענות בהתאם לרשימה זו, אך ברובן ללא סימוכין מתאימים ו/או חלקיים בלבד.
האקטואר כימת את סך המשיכות בסכום של 245,815 ₪ ואת הזיכויים בסך של 148,304 ₪ כך שנותרה יתרה של 97,511 ₪.
169. האקטואר הגדיר את עיקר המחלוקת בעניין העברת כספים לקרובי משפחה וחברים, בסך של 170,000 ₪.
בחקירתו העיד כי :
"ש. אני מפנה לסעיף של הביאורים בעמ' 17 לחו"ד. אתה כותב "עיקר המחלוקת…" תסכים איתי שזה כבר לא 170 אש"ח.
ת. זה אני לא מסכים. מתוך ה245 אש"ח, יש פה אסמכתאות לדברים מסוימים. מה שכתבתי פה שסעיפים 1-5 שפירטתי בחו"ד הם עיקר המחלוקת. יש פה בטבלה הזו סכומים ולצד כל אחד מהם איזשהו הסבר, כשהמספר מפנה להסבר, וכמו שאני רואה את הדברים מתוך ךף הסכומים שמוצגים פה המחלוקת הקשה היא על 175 אש"ח שזה משיכה של כספים שאין לי עליהם הסבר שמניח את הדעת".
(עמ' 5 ש' 26-32).
170. לטענת התובעת, שגה המומחה בסכום בו נקב כשנוי במחלוקת. לגרסתה הסכומים שמסומנים בכוכבית, ואף לשיטתו טעונים בירור, הם בסך של 213,700 ₪, תוצאה של כספים מוברחים בסך 245,815 ₪ פחות סך של 32,115 ₪ ששולם לעו"ד אלפסי.
171. אבדוק את הטענות בשני מישורים, האחד ביחס לטעויות שנפלו בקיזוז סכומים כפי שעולה מעדות המומחה והשני בחינת העברות לקרובי משפחה וחברים שהעידו.
קיזוז 112,000 ₪ וקיזוז אשראי של אמו
172. מחקירת המומחה עלה כי יש לבטל את הקיזוז שבוצע בגין כספי הפיצויים בסך של 112,000 ₪ שנכנסו לחשבון המשותף, הואיל והכנסה זו, לא באה כנגד משיכות כספים, וכי הפיצויים הם ברי איזון.המומחה הסביר כי בטבלה נתן ביטוי למשיכות או זיכויים שאין להם הסבר, ועל כן הסך של 112,000 ₪ שהינו פיצויים לא צריך להיכלל בטבלה.
"ולכן הסכום הזה שהיא מצביעה עליו, ה112,000 ₪, אם ההסבר שלו שזה התקבל באמת ויוכח שזה באמת פיצויים מבנק אוצר החייל, יכול להיות שיש לי הצהרה שלו על זה. אם זה ככה ואנימתרשם שזה הדבר אז הסכום הזה צריך לצאת מהטבלה כזיכוי, מה שיביא לך שהמשיכות יסתכמו בסכום גבוה יותר" (עמ' 4 ש' 33-36).
173. ואולם, הקפיד לציין בחקירתו, כי אין בשינוי זה כדי להשפיע על קביעתו שהמחלוקת הקשה היא על סכום של 170,000 ₪ שלגביהם אין הסבר.
"ש. אני מפנה לסעיף של הביאורים בעמ' 17 לחו"ד. אתה כותב "עיקר המחלוקת…" תסכים איתי שזה כבר לא 170 אש"ח.
ת. זה אני לא מסכים. מתוך ה245 אש"ח, יש פה אסמכתאות לדברים מסוימים. מה שכתבתי פה שסעיפים 1-5 שפירטתי בחו"ד הם עיקר המחלוקת. יש פה בטבלה הזו סכומים ולצד כל אחד מהם איזשהו הסבר, כשהמספר מפנה להסבר, וכמו שאני רואה את הדברים מתוך הסכומים שמוצגים פה המחלוקת הקשה היא על 175 אש"ח שזה משיכה של כספים שאין לי עליהם הסבר שמניח את הדעת".
(עמ' 5 ש' 26-31).
174. אני סבורה, שאין קשר בין הפקדת הפיצויים בחשבון המשותף לבין ההוצאות שאין להן הסבר, ובהיותם נכס בר איזון, לא היה מקום לקזז אותם מהחובות בחשבון המשותף.
על כן, התובעת זכאית למחצית מהפיצויים שהופקדו שהינם בסך של 56,000 ₪ משוערך מיום 15.11.18.
175. המומחה אישר בחקירתו כי קיזז בשגגה סך של 1547 ₪ בגין כרטיס אשראי שסבר בטעות כי הוא של הנתבע, אך התברר בעת מתן עדותו, כי הוא שייך לאמו.
"ש. עמ'8 לביאורים, וקוזז 1,500 ₪. ולמה?
ת. קיזזתי את 7846. התשובה שלי היא שהפירוט של כרטיס האשראי מתחיל בנספח ה' כתוב XXX. אם עוברים לעמוד הבא כתוב XXX ומתחת לזה כתוב אין נתונים להצגה ובעוד מאסטרקארד 7846. אני לא יודע אם זה ההמשך של XXX או שזה כרטיס בפני עצמו ששייך לאיש. חשבתי שיש לו שני כרטיסים. גם 0091 וגם 7846. ה7846, אין לידו מספר זיהוי של שם. שהאיש יביא אסמכתא שהכרטיס משויך לו. אם הוא לא מביא צריך לגרוע את הקיזוז של 1,547 ₪ של ביאור 6".
(עמ' 6 ש' 9-15 ).
175. משהוברר כי מדובר בכרטיס אשראי של אמו של הנתבע, הרי שאני מורה על ביטול קיזוז של סכום של 1547 ₪ (ראה ביאור 6 בעמ' 8 לחוות הדעת) שיועבר לטובת התובעת משוערך מהמועד הקובע 18.7.19.
בחינת העברות לקרובי משפחה וחברים
גרסת האח XXX לעניין העברה ע"ס 40,000 מיום 6.1.16 וזיכוי ע"ס 36,300 ₪ מבנק דיסקונט מיום 17.6.18 וסמוך לאחר מכן (ביום 1.7.18) משיכות מזומנים בסך מצטבר של 33,600 ₪.
176. העד הצהיר כי הצדדים הלוו לו סך של 40,000 ₪ ביום 6.1.16, וכי השיב את הכספים בשלוש פעימות: רכש לנתבע ב- 8/14 רכב יונדאי בסך של 10,000 ₪, מימן מכיסו את ההפרש בין שני הרכבים של התובעת בעסקת חליפין בסך של 10,000 ₪, ומימן את עלות הניתוח שעבר הנתבע במרכז הרפואי "מדיקל סנטר" בסך של 25,000 ₪, שמתוכו 10,000 ₪ הופקד בחשבון המשותף ושולם בכרטיס אשראי ע"י הנתבע והיתרה שולמה במזומן לרופא המנתח. בעדותו ציין כי הצדדים עודם חייבים לו 5000 ₪, אותם לא דרש.
177. בנוסף, הצהיר כי השתמש בחשבון המשותף לצדדים לשם הפקדת שיק בסך של 36,300 ₪ ביום 17.6.18, בגין מכירת רכב בעסקת החלפת רכב שביצע למכרתו הגב' XXX, עקב קשיי תזרים בחשבונו, אשר הוחזר לו ע"י הנתבע במזומן ביום 1.7.18 לאור דרישת המוכר של הרכב שסירב לקבל שיק בנקאי.
178. העד לא הציג כל אסמכתא לטענותיו (אלו שצורפו אינם קריאים).
179. בעדותו הסביר כי אינו שומר ניירת מלפני מלא זמן (עמ' 14 ש' 30-31).
"אני מתהלים ככה במשפחה, אנו לא שומרים את הניירת שאולי נצטרך להוכיח שנתתי לו" (עמ' 15 ש' 8).
והסביר בעדותו כי "במשפחה לא מנהלים פנקסנות".
"ברגע שאני צריך לתת תשובות על 40 אלף שקל, לא ניהלתי פנקסי כסף לא עם אחי ולא אף אחד מהמשפחה. יש הרבה מעבר לזה הרבה מאוד. שניהם יעידו על זה. אלו נקודות שזכרתי. לא ניהלתי פנקסאות, ניהלתי דברים בהרבה מאוד כסף. לדוגמא בנייה של הבית שם הייתה הרבה מאוד כסף". (פרוטוקול מום 8.5.23 עמ' 12 ש' 5-8 וגם עמ' 13 ש' 4-5).
180. עדותו של העד הייתה אמינה עלי וגרסתו לגבי האירועים מהימנה.
מעדותו אף עולה כי התובעת הייתה מעורבת בעניין הרכבים (עמ' 14 ש' 20-25).
181. אשר על כן, אני קובעת כי קיים קשר בין הסכום של 40,000 ₪ שהועבר ביום 6.1.16 לבין אותן הפעולות שטען העד שביצע בתמורה – רכישת רכב, מימון הפרש בעסקת חליפין ומימון ניתוח לנתבע. כך גם, אני קובעת לגבי המשיכות במזומן שביצע הנתבע ביום 1.7.18 כקשורות לסכום שהתקבל בחשבון בסך של 36,300 ₪ ביום 17.6.18.
182. יצוין כי האקטואר הסביר בעדותו כי: "הכוונה שלי בטבלה הזו הייתה להביא סכומים שהם משיכות או לחילופין זיכוים שאין להם הסבר של מקום" (עמ' 4 ש' 5-8).
מכאן, שבעת שהוכחה זיקה בין משיכות אליהן סמוכים גם זיכוים דומים, שאין להם הסבר, אזי יש לקשור ביניהם ולא ניתן להתייחס למשיכה כהברחה.
גרסת האחות XXX לעניין 8 השיקים לפקודת מר XXX ע"ס 3000 ₪ אשר נמשכו מהחשבון המשותף בימים 7.2.16, 6.3.16, 5.4.16, 5.5.16, 5.7.16, 7.8.16, 5.9.16, 5.10.16 והעברה בנקאית ע"ס 3000 ₪ אליו מיום 15.6.16
183. העדה הצהירה כי הצדדים מסרו לה 12 שיקים ע"ס 3000 ₪ החל מחודש 11/15 ועד חודש 10/16 לטובת דמי שכירות למשכיר ממנו שכרה, מר XXX.
184. העדה צירפה לתצהירה כתמיכה לגרסתה, חוזה שכירות, העתק שיק וספחי שיקים אשר תואמים למספרי השיקים אשר מופיעים בתדפיסי החשבון המשותף.
185. העדה העידה כי לאור הליכי גירושין שעברה באותה העת, והיות וחשבון הבנק שלה מעוקל, ביקשה מהצדדים שיסייעו לה בשיקים, ומדי חודש הביאה לביתם 3000 ₪ במזומן כנגד השיק, אשר מומנו מ- 2000 ₪ דמי מזונות שקיבלה וכן משיכה נוספת של 1000 ₪ מחשבון הבנק שלה. היא אף הסבירה כי היות והשיק עבור חודש 6/16 אבד למשכיר, הצדדים בצעו באותו החודש העברה בנקאית ע"ס 3000 ₪ לטובת משכיר הדירה.
העדה העידה כי החזירה את מלוא ההלוואה "לא חייבת כלום. על כל צ'ק שנפרע החזרתי כסף" (עמ' 26 ש' 21).
186. אמנם, העדה העידה שלא נתנה מעולם את הסכום במזומן ביד לתובעת, אך באותה נשימה העידה "היא גיסתי וידעה בוודאות…שמתי לה בבית. מה אני עוקבת אחר תנועות בבית?" (עמ' 27 ש' 4-6).
187. גם אם נפלו אי דיוקים בין תצהירה לעדותה, אין בכך לפגום באמינות עדותה של העדה שהייתה מהימנה עלי.
188. אשר על כן, אני קובעת כי ההלוואה שניתנה לעדה הוחזרה על ידה.
גרסת האח מר XXX לגבי העברה ע"ס 20,000 ₪ ביום 31.10.16
189. העד הצהיר כי הצדדים הלוו לו סך של 20,000 ₪ בהעברת זה"ב מיום 31.10.16, נוכח קשיי תזרים בעסק בבעלותו. להצהרתו, השיב את ההלוואה במלואה, מרביתה במזומן בסכומים משתנים לידי מי מהצדדים, ותשלום אחרון שולם מחשבונו בהעברה בסך של 5000 ₪ מיום 27.9.18 לחשבון הצדדים ביום 27.9.18.
"ש. החזרת לXXX את הכסף
ת. כן. כל פעם נתתי למישהו אחר סכום.
ש. לXXX נתת כסף?
ת. ברור ביד בבית. את הסך של 5000 ₪ העברתי בהעברה בנקאית מהבנק שלי, בנק לאומי".
(עמ' 2 ש' 21-24).
190.העד הסביר כי הם משפחה מלוכדת והאחים עוזרים אחד לשני :
"ש. כמה הוא הלווה לך כסף?
ת. רק פעם אחת. אנו משפחה מלוכדת. עוזרים אחד לשני. עם כל הכבוד, לא ידעתי שאני אעמוד ואצטרך להצהיר על הסכום הזה. עם כל הכבוד, נתתי להם הרבה יותר".
(עמ' 2 ש' 9-10).
191. העד גם העיד כי ביצע עבודות עבור הצדדים בעת בניית ביתם, מבלי שיקבל תשלום.
"ש. לא היה עניין שהלווה לך כסף ושיעבד סכום בבנק?
ת. לא זוכר. אני זוכר שעד היום אני עשיתי להם מטבח ולא קיבלתי כסף. פרגולות שעשיתי לבית שלהם לא קיבלתי כסף. כל הגינה שנעשתה אני עשיתי ולא קיבלתי כסף. את הגדרות והשערים אני עשיתי ולא קיבלתי כסף לא חשבתי שאצטרך לומר לXXX לשלם את זה"
(עמ' 2 ש' 17-20).
192. גם אם נפלו אי דיוקים בעדותו, אין בכך לפגום באמינות העד שהיה מהימן עלי.
193. אשר על כן, אני קובעת כי ההלוואה שניתנה לעד הוחזרה על ידו.
גרסת החבר מר XXX לגבי העברה בנקאית ע"ס 6000 ₪ מיום 19.12.16
194. בתצהירו ובעדותו, מסר כי ההעברה הבנקאית הייתה כנגד סך של 6000 ₪ שהלווה לנתבע כמה ימים קודם לכן במזומן.
195. עדותו הייתה עניינית, הוא הסביר כי הנתבע חבר טוב שלו ולכן "לא חשב פעמיים" (עמ' 2 ש' 2).
196. אני דוחה את הטענה כי מדובר בהברחה ללא ידיעת התובעת והסכמתה, לנוכח גובה הסכום, המועד כשנתיים לפני המועד הקובע, והעובדה כי לתובעת הייתה גישה מלאה לחשבון.
שיקים ע"ס 3500 ₪ לתאריכים 15.1.18, 15.2.18, 15.3.18, 15.4.18 ,15.5.18, 15.6.18 ו- 15.7.18 ושיק ע"ס 11,115 ₪ לעו"ד אלפסי מיום 12.3.19
197. בהתאם לקבלות מעו"ד XXX, בהן מצוינים מספרי השיקים בתואם לתדפיסי ח-ן, אין חולק כי מדובר בתשלום שכ"ט עבור ייצוג הנתבע מול בנק אוצר החייל.
השיק הנוסף, הינו עבור שכר טרחתו בגין הסכם גירושין לחילופין שלום בית שערך עבור הצדדים בידיעת ובהסכמת התובעת.
198. גם המומחה העיד כי הוצגו אסמכתאות על תשלום שכ"ט לעו"ד (עמ' 5 ש' 24).
199. על כן הוצאות אלה אינן בגדר הברחות.
שיק ע"ס 13,500 ₪ לפקודת אמו של הנתבע והעברה בנקאית ע"ס 30,000 ₪ לאמו שלהנתבע
200. לטענת הנתבע, כפי שעולה מחוות הדעת, הוא החזיר הלוואות שקיבלו כסיוע כלכלי מאמו בין התאריכים 10.3.17 ועד 21.8.18. כך ששיק ע"ס 13,500 ₪ ניתן כנגד מזומן שנתנה אמו וסך נוסף של כ- 30,000 ₪ הוחזרו באמצעות העברה בנקאית כנגד כספים שהתקבלו מהאם מעת לעת לחשבון המשותף של הצדדים.
201. המומחה ציין בחוות דעתו, כי בתדפיסי תנועות של החשבון המשותף נמצאו זיכויים מבנק בינלאומי בסכומים שונים, הנעים בין 1000 ₪ ל- 6000 ₪ ללא זהות המעביר.
202. לטענת התובעת, לא ניתן לקבל את גרסת הנתבע, שכן לא טרח להזמינה להעיד, ואין לקבל את הימנעותו מלהעידה מטעמים בריאותיים.
בנוסף, מפנה לכך, שהנתבע עומת בחקירתו עם כך שלפתע נזכר, יומיים לאחר צו ההגנה מיום 20.1.19, להשיב לאמו חוב בסך 30,000 ש"ח, בגין הלוואה שלגרסתו, העניקה אמו לצדדים בשנים עברו.
203. הנתבע הכחיש בעדותו, את הטענה כי הבריח כספים ששולמו לאמו על חשבון הלוואה שנתנה לצדדים, והפנה לתדפיסי חשבון הבנק המשותף זיכויים מחשבון בינלאומי של אמו.
204. לעניין העזרה במזומן העיד:
"ש. מאיפה יש לה כסף
ת. יש לה עודפים ו-13000 שקל זה לא המון כסף. זה דור שאהב להתנהל במזומן ואם אין מזומן המצב לא טוב
ש. אז היה לה 13500 במזומן
ת. כן"
(עמ' 31 ש' 30-35).
205. לעניין כספים שהתקבלו מאמו מעת לעת בחשבון המשותף:
"ש. אתה הברחת 30000 שקל
ת. לא הברחתי כלום. תפסיקי להשתמש בזה. לא הברחתי
ש. העברת לאמך
ת. כן
ש. זה לא מגובה באסמכתאות
ת. זה מגובה. אם את אומרת שזה החשבון של ההורים של XXX אז תראי. לומר דברים בעלמא
ש. לא רשום מאיפה זה כתוב
ת. כי את לא אמורה לראות את זה. אבל אם תוציאי ממערכת הבנק את תראי.
אבל את בוחרת לא להראות את זה. ואני לא צריך זיכרון זה כתוב בתדפיסים".
(עמ' 29 ש' 10-17).
206. אני נותנת אמון בעדותו של הנתבע כי השיק ע"ס 13,500 לפקודת אמו הוא כנגד עזרה במזומן שנתנה לו, ולגבי ההעברה הבנקאית ע"ס 30,000 ₪ לאמו, עבור כספים שהלוותה לצדדים, האמור נתמך בהפקדות מחשבונה לחשבון המשותף, כפי שעולה מתדפיסי הבנק שצורפו – ביום 10.3.17 סך של 6000 ₪, ביום 21.11.17 סך של 1000 ₪, ביום 19.2.18 סך של 2000 ₪, ביום 15.3.18 סך של 6000 ₪, ביום 22.4.18 סך של 3300 ₪ וביום 21.8.18 סך של 4000 ₪ (ראה גם טבלה של הפקדות בסעיף 109 לסיכומי הנתבע בה נצפות הפקדות כספיות גם לאורך שנת 2016). אשר על כן, לא מדובר בכספים שהוברחו.
משיכת מזומן בסך של 12,000 ₪ ביום 31.5.16 לטובת חבר XXX
207. לטענת הנתבע, כפי שצוין בחוות הדעת, מדובר בכספים ששימשו לטובת החזרי הלוואה ע"ס 39,000 ₪ שנטלו הצדדים בשנים 2014-2015, מהחבר המשותף, XXX בידיעתה ובהסכמתה של התובעת. עוד טען כי המשיכה מיום 31.5.16 ע"ס 12,000 ₪ בוצעה ע"י התובעת עצמה שמסרה לו את הכספים על חשבון החזר ההלוואה.
208. ביום 10.5.22 הוריתי על מחיקת תצהירו של העד הואיל ולא התייצב לעדות.
209. שני הצדדים לא נחקרו על ההלוואה הנטענת בחקירה נגדית.
210. גרסאותיהם נוגדות. התובעת לא הוכיחה על ידי מי בוצעה המשיכה ולצורך מה.
211 לעניין זה, אני פוסקת כי השימוש שנעשה בסכום מזומן של 12,000 ₪ שנמשך מהחשבון המשותף, לא הוכח. ואולם, אין באמור כדי להעיד על כך שמדובר בהברחה. מדובר במועד משיכה רחוק מהמועד הקובע, פעולה רגילה שמבצע בן זוג מחשבון בנק יחיד שהיה לו, אליו מופקדת הכנסתו בלבד ומשק הבית מנוהל מחשבון זה. בוצעו משיכות מכספומט לאורך כל הדרך בסכומים הגיוניים, ועל כן, אין לראות בכך הברחה של כספים.
העברה בנקאית ע"ס 9500 ₪ מיום 15.7.19 לטובת מר XXX ומשיכת סכום של 2200 ₪ במזומן ביום 15.7.19 בכרטיס אשראי
212. לטענת התובעת, ההעברה בוצעה ארבעה ימים לאחר הודעת באת כוחה על סיום הליכי גישור, מה גם שהנתבע לא זכר מה רכש הגם שחלפו שלוש שנים בלבד, עובדה זו לא מתיישבת עם התנהלותו התחשיבית וקופצת היד.
213. כך גם לגרסתה, אין לקבל את עמדתו, לגבי משיכת סכום של 2200 ₪, כי הביא את הסכום לקטין XXX, ולא זוכר לשם מה.
214. לטענת הנתבע, לגבי ההעברה הבנקאית, הוכח כי מדובר בסכום שהועבר למר XXXעבור רכישת מוצרים לבית.
215. הנתבע העיד על כך :
"ת. בחור שקניתי ממנו דברים לבית
ש. מה קנית?
ת. לא זוכר מה קניתי. זה בשנת 2019.
…
ש. אבל זה 9500 זה הרבה כסף זה כמו רכב
ת. לא. רכב זה פריט אחד. קניתי הרבה פריטים. יש לו חנות בחיפה"
(עמ' 24 ש' 24 -36).
216. לעניין זה, אני פוסקת כי השימוש שנעשה בסכום של 9500 ₪ שנמשך בהעברה בנקאית מהחשבון המשותף, לא הוכח. לא צורפו ראיות על המוצרים שנרכשו לבית, הגם שהקנייה בוצעה לפני שלוש שנים, לא הוצגה קבלה ולא נעשתה מצד הנתבע פניה למוכר כדי להוכיח רכישה לבית. בשל סמיכות הרכישה לפתיחת ההליכים וכארבעה ימים לאחר הודעת באת כוחה על סיום הליכי גישור, אני מורה כי מחצית מסכום זה שייך לתובעת.
217. לגבי משיכת סכום של 2200 ₪ במזומן ביום 15.7.19 בכרטיס אשראי, העיד הנתבע כי :
"ש. מה עשית בסך הזה של 2200
ת. אני יודע מה עשיתי איתם לא זוכר לומר מה גיהצתי, אבל באותו יום הבן xxx היה איתי הוא ניגש לבנק איתי והוצאתי
ש. הוצאת לו 2200 שקל
ת. מה לעשות. רק כשלא היה לי גיהצתי מהאחים שלי לקנות לו ב1100 שקל אורגן אז ההיתממות שלך לא במקום בכלל. xxx לא קנה מכספו. ממתי היה לו כספו".
(עמ' 23 ש' 3 עד עמ' 24 ש' 2).
218. גם לעניין זה, אני פוסקת כי השימוש שנעשה בסכום מזומן של 2200 ₪ שנמשך מהחשבון המשותף, לא הוכח. לא מתקבל על הדעת כי סכום משמעותי ניתן לקטין בנסיבות של רמת חיים ממשכורת אחת הפחותה משכר ממוצע במשק, בשל סמיכות המשיכה לפתיחת הליכים וכארבעה ימים לאחר הודעת באת כוחה על סיום הליכי גישור, אני מורה כי מחצית מסכום זה שייך לתובעת.
219. בסיכום כולל, אני פוסקת כי לא הוכח שהנתבע הבריח כטענת התובעת כספים בסכום של 350,933 ₪, הואיל וקיבלתי את מירב הסבריו של הנתבע להתנהלותו בחשבון המשותף, שמעולם לא נמנע מהתובעת כל גישה אליו.
התובעת בעצמה אישרה בעדותה, כי היא הבעלים של חשבון הבנק המשותף יחד עם הנתבע מיום פתיחתו, כי עשתה שימוש שוטף בחשבון המשותף ובכרטיס האשראי, והמשיכה לעשות כך גם לאחר שפתחה חשבון אישי שלה ב- 8/18 לאחר שהתחילה לעבוד ושלנתבע לא היה כל גישה אליו, וכי הנתבע מעולם לא מנע ממנה לעשות שימוש בחשבון או לקבל מידע אודותיו (עמ' 12 ש' 24-28 ועמ' 13 ש' 10-15).
התובעת אף הודתה, כי היא זו אשר פנתה לבנק לבדה לצורך הטלת מגבלה על החשבון, באופןשהנתבע לא יוכל לבצע בו אף פעולה, ללא חתימתה (עמ' 1 ש' 15-16) והיא אף ידעה לגשת לבנק ולקבל ממנו את מכלל תדפיסי החשבון המשותף שהגישה לבית משפט.
לאור האמור, אני דוחה את טענת התובעת אודות מידורה מהחשבון המשותף. עם זאת אציין כיהתרשמתי שהנתבע לא הקפיד למסור לתובעת דיווח מלא על הנעשה בכספים, משיכתם או העברתם לצדדי ג', אלא שבאותה המידה, גם לא הייתה התעניינות מצידה בנעשה בכספים. לפינסיבות חייה של המשפחה, לא באתי לכלל מסקנה כי הופרה חובת אמון כלפי התובעת או כי הנתבע נהג בחוסר הגינות שהצדיקה התערבות שיפוטית באוטונומיה של ניהול הכספים.
220. למעשה, נמנעתי מלקבוע כי בוצעה הברחת כספים, אלא הוריתי על איזון כספים שלא היה מקום לביצוע קיזוז לגביהם או כאלה שנמשכו בסמוך לפתיחת ההליכים.
221. נתתי את הדעת בעת מתן הכרעתי, גם למוסכמה לפיה, כל עוד בן הזוג עומד בחלקו מבחינת התרומה למשק הבית ולחיסכון הפנסיוני המינימלי שלו, וכל עוד אינו פוגע בסיפוק צרכי התלויים בו (ילדים קטינים או בת זוג חסרת הכנסות כמו בענייננו), הנטייה השיפוטית להתערב באוטונומיה שלו ובשיקול דעתו על מה לבזבז, לכלות או להוציא כספים אחרים שהוא מרוויח מפרי עמלו תקטן. ולהיפך, ככל שמדובר יהיה בבן זוג המכלה חלקים ניכרים מהכנסותיו על צרכים שאינם קשורים למשק הבית, הפוגעים בסיפוק צרכי התלויים בו, לרבות חיסכון פנסיוני מינימלי, כך תגדל הנטייה השיפוטית להתערב באוטונומיה שלו לעשות כבשלו בכספיו (רמ"ש (חי') 3778-03-16 פורסם בנבו מיום 15.11.16).
222. בענייננו, הנתבע היה המפרנס של הבית במהלך כל שנות הנישואין, המשיכות לא גרמו לצדדים להיכנס ליתרת חובה גבוהה, לא פגעו במידה ניכרת במשק הבית, ולא פגעו בחיסכון הפנסיוני של הנתבע ממקום עבודתו.
223. כמובא בזאת, מצאתי לנכון, להורות על איזון כספים שנמשכו בסמוך לפתיחת ההליכים וכארבעה ימים לאחר הודעת באת כוחה של התובעת על סיום הליכי גישור, לטובת התובעת, בסך של 5850 ₪ בשערוך מיום 15.7.19.
כמו כן, אני מוצאת לנכון, לפסוק לתובעת מחצית מכספי הפיצויים, שערכם 56,000 ₪ בשערוך מיום 15.11.18, וסכום של 1547 ₪ משוערך מיום 18.7.19.
איזון מיידי או דחוי
224. המומחה הגיש את חוות דעתו ובה הציע חלופות לאיזון:
חלופה א': היוון מיידי, איזון הזכויות על בסיס ערכן הנוכחי, לפי חלופה זו, הנתבע יעביר לתובעת סך של 136,929 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיו הממוניות.
חלופה ב': היוון דחוי, איזון הזכויות על בסיס מימושן בפועל, לפי חלופה זו, זכויות בני הזוג יאוזנו בעת מימושן בפועל, על ידי מי מהצדדים. מכוחה איזון מיידי של הכספים הנזילים, בסך 43,973 ₪, ואיזון דחוי של הזכויות שטרם גמלו.
225. לטענת התובעת, מדובר בנסיבות בהן מוצדק לקבל את החלופה הראשונה, זאת נוכח ההליכים הממושכים, התנהלותו חסרת תום הלב של הנתבע וקמצנותו הכפייתית, שמצדיקה לסיים את הסאגה הרכושית אחת ולתמיד, ולמנוע תלות בו והתדיינות מיותרת בעתיד.
226. לטענת הנתבע, לא מתקיימות שום נסיבות חריגות, שיש בהן כדי להצדיק סטייה מהכלל לפיו המשלם בוחר את אופן התשלום, והוא בוחר בחלופה השנייה של חוות הדעת.
227. על פי הפסיקה, הכלל הוא איזון וקבלת זכויות פנסיוניות וסוציאליות בעת הבשלתן ופירעונן ולא במועד איזון המשאבים בין הצדדים. עם זאת, ישנם יוצאים מן הכלל אשר יופעלו רק במקרים חריגים.
228. לאחרונה נפסק כי במקרה שבו חובות הצדדים והתחייבויותיהם עולים, דומים או שווי ערך לשווי זכויות הסוציאליות בערך מהוון, נראה כי הניתוק הכלכלי באמצעות קיזוז הפרש היוון הזכויות הסוציאליות מההתחייבויות עדיף משמעותית על פני איזון מיידי של החובות ורישום הערות אצל גורמים משלמים לפי חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו. וכי מקום שנערך איזון משאבים כולל, ובפרט במקרה שבו מתבצע פירוק שיתוף בדירה באמצעות מימוש זכות קדימה על ידי אחד מבני הזוג וחלופת היוון זכויות פנסיוניות אל מול חובות (ככל שיש) היא בסכום נמוך יחסית (עד כ-100,000 ₪) יש לשקול ביתר חיוב אפשרות כפיית ההיוון. צוין כי בהיוון זכויות סוציאליות יש יתרון לצד החוסך מבחינת גמישות ניהול וטיפול בכספי השקעותיו ומכאן שנקיטה בגישה זו מועילה גם לצד "החזק" מקום שאין חשש כי הטלת חובת היוון הפרשי הזכויות תקשה עליו כלכלית יתר על המידה. יתרון זה הוא כמובן דו כיווני בין הצדדים (תלה"מ 35697-03-21 ד.א. נ' נ.א. פורסם בנבו מיום 13.3.22).
229. לאחר ששקלתי את המכלול, אני סבורה כי בענייננו מדובר בנסיבות המצדיקות כפיית היוון מיידי לנוכח ההליכים הממושכים, הודעתו של הנתבע כי אין ביכולתו לרכוש את זכויותיה של התובעת בבית המגורים, בעוד היא מעוניינת לרכוש את חלקו, וגם לאחר קיזוז הפרש הזכויות הסוציאליות יישאר עם סכום כספי שיאפשר לו לארגן את חייו מחדש.
פירוק שיתוף בבית המגורים
230. הצדדים בעלים של בית מגורים במושב XXX, הנמצא בשכונת ההרחבה הידוע כמגרש XXX, גוש XXX חלקה XX (להלן: "בית המגורים").
231. על פי חוות דעת שמאי מקרקעין מיום 10.10.2019 שווי בית המגורים 1,800,000 ₪.
232. על בית המגורים רשומה יתרת משכנתא נכון לסוף 6/22 בסך של 125,000 ₪.
233. התובעת עותרת לרכישת חלקו של הנתבע בבית המגורים בסך של 900,000 ₪ ובקיזוז הסכומים שלטענתה מגיעים לה ממנו.
234. הנתבע עותר למכירת בית המגורים בשוק החופשי לכל המרבה במחיר, ולטענתו אינו יכול לרכוש את חלקה של התובעת בו.
235. התובעת מתגוררת בבית המגורים עם שלושת הקטינים מאז הפרידה.
236. סבורני כי נסיבותיה של המשפחה, מצדיקות מתן זכות ראשונים לתובעת לרכוש את חלקו של הנתבע בבית המגורים, וזאת מכוח סעיף 6(א) וסעיף 40 א לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, בדבר הצורך לדאוג למגורים חלופיים לילדים ולבן הזוג המחזיק בהם, ולאור סעיף 6 (ד) לחוק זה, הקובע כי באיזון המשאבים בין בני זוג, יש להתחשב בטובת וברווחת ילדיהם הקטינים.
237. פרופ' ליפשיץ במאמרו מצביע על הצורך להתחשב בטובתם של הילדים, גם במחיר פגיעה בזכויותיו הקנייניות של בן הזוג הלא משמורן.
במאמרו ישנה הפנייה למחקרים פסיכולוגיים שעסקו בהשפעותיהם ארוכות הטווח של גירושים על ילדים ועמדו על חשיבות היציבות בחייהם של הילדים למשפחות גרושות, ועל הצורך של הילדים הללו להמשיך ולהתגורר בבית המגורים המשפחתי גם לאחר הגירושים (ראה המאמרים המצוינים בה"ש 193 במאמרו של שחר ליפשיץ, "ברצוני להתגרש ומייד! על ההסדרה האזרחית של הגירושים", עיוני משפט כח (תשס"ו-תש"ז) עמ' 671 בעמ' 732 (להלן: "מאמר ראשון") וכן ראה מאמרו "יחסי משפחה וממון: אתגרים ומשימות בעקבות תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון" חוקים א 2009, עמ' 227 בעמ' 306-310 (להלן: "מאמר שני").
כך למשל, נקבע במספר מדינות כי טובת הילדים חייבת להיות שיקול מנחה לא רק בדיני מזונות אלא גם בדינים נוספים העוסקים ביחסים הכלכליים במשפחה, לרבות דיני הרכוש. וברוח זו הוצגו רפורמות משפטיות בכמה ממדינות המערב, אשר העניקו להורה המחזיק בילדים זכות מדור בדירת המגורים של בני הזוג גם לאחר הגירושים במנותק מהזכויות הקנייניות (מאמר ראשון עמ' 736).
לגישתו, ניתן לעשות שימוש בסעיף 6(ד)(4) לחוק יחסי ממון אשר משלב באופן מימוש איזון המשאבים גם שיקולים של טובת הקטינים ומניעת פגיעה ברווחתם, ולאורו להקנות עדיפות, במקרים שבהם מסת הנכסים המאוזנים מאפשרת זאת, לטכניקת חלוקה קניינית שתותיר את בית המגורים בידי ההורה המשמורן (מאמר שני עמ' 306).
238. מצבם הרגשי של הקטינים הובא בתסקירי העו"ס.
מהתסקיר האחרון עולה כי מעבר הקטינים לבית אחר יפגע קשות בנפשם וברווחתם.
XXX מתקשה לצאת מחדרו, וספק אם יתגייס נוכח עודף משקל ובעיות נפשיות מהן סובל, לרבות דיכאון בגינו מצוי בטיפול פסיכיאטרי.
XXX סובלת מחרדות ובעיות רגשיות.
XXX, שהגם שלא חושפת רגשות, היא מופנמת ומרצה.
XXX וXXX טופלו באופן אינטנסיבי על ידי פסיכולוג מסובסד של הקהילה, XXXגם ע"י פסיכיאטר לאחר אמירות אובדניות (ראה בקשה מיום 14.1.21 למתן החלטה בתיק מזונות).
239. בעניין דידן הכרעה בדבר מכר זכויות הנתבע לתובעת, תיתן מענה למדור הקטינים ואף תיקח בחשבון את טובתם עקב הישארותם בסביבת מגורים מוכרת ובמסגרת חינוכית בית ספרית תומכת אליה הם מורגלים. אין חולק כי יציבות זו חשובה לבריאותם הנפשית של הקטינים.
240. מעבר לאמור, אני סבורה כי לאחר ארבע שנים של התדיינויות, אין הצדקה לעיכוב משמעותי נוסף בפירוק השיתוף, ויש להביא לכדי סיומו המוחלט ללא הותרת פתח להתדיינויות נוספות בעתיד.
נקל לשער, כי מכירה בשוק החופשי באמצעות הצדדים עצמם, תאריך את זמן הפירוק על רקע מחלוקות כפי שעלה מהתמשכות בירור ההליך הרכושי, והוצאות שעלולות להידרש כגון עלות שכרו של כונס נכסים לצורך ביצוע הליך של התמחרות.
241. בנסיבות אלה, השיקול של הותרת מחזיק בדירה שאצלו שוהים מרבית הזמן הקטינים בפועל, הגם שקיימת אחריות הורית משותפת, גובר על הערך של מקסום הרווח על ידי שימוש בהליך התמחרות לרבות תחרות בשוק החופשי.
"בהליכי כינוס נכסים, בתוך תחום המשפחה, קיים ניגוד אינטרסים מובנה.
מחד- הרצון להביא למיטוב המחיר, ע"י שימוש בהליך של התמחרות, ובעיקרון התחרות בשוק החופשי. מאידך – השיקולים בתוך תחום המשפחה, וביניהם הרצון להביא לסיום מהיר (מתוך הכרה כי עצם התמשכות ההליך גורמת נזק), שיקולים של טובת הקטין (במקרים המתאימים), ושיקולים של מתן עדיפות לבני משפחה, על פני צדדי ג'".
(ראה תמ"ש (משפחה קר') 8572-11-08 מיום 25.1.11 מופיע במאגרי המשפט).
242. במסגרת ניגודי אינטרסים אלו, נקבע כי אין ערך מקסום שווי הנכס צריך שיהא שיקול בלעדי או מכריע.
ראה בש"א (חי') 10518/08 שם נדחה מכר הדירה המשותפת למציע חדש עם הצעה גבוהה יותר לאחר שהצדדים הסכימו על התמחרות ביניהם ללא מעורבות צד ג', ולאחר שהסכם המכר הובא לאישור בית משפט.
וכן ראה בע"מ 17/11 מיום 2.1.11 בו אושר פירוק שיתוף שלא על דרך מקסום הרווחים, תוך מתן עדיפות לאחד הצדדים, על פני צד ג', לרכוש את הזכויות בדרך עליה הורה בית המשפט לענייני משפחה.
243. בסיפא של סעיף 40 (ב) לחוק המקרקעין הותיר המחוקק פתח למכירת הנכסים שלא בדרך מכירה פומבית הקבועה בחוק ההוצאה לפועל, באמרו כי בית – המשפט רשאי להורות על דרך אחרת, הנראית לו יעילה וצודקת בנסיבות העניין.
"40.(א במקרקעין שאינם ניתנים לחלוקה, וכן אם נוכח בית המשפט כיחלוקה בעין תגרום הפסד ניכר לשותפים, כולם או מקצתם, יהיה
פירוק השיתוף בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון.
המכירה תהיה בדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, זולת אם הורה בית המשפט על דרך אחרת שנראית לו יעילה וצודקת יותר בנסיבות הענין".
244. בנוסף, הוענקה לבית המשפט סמכות לחרוג מסדרי דין ולנהוג בדרך הנראית לו כטובה ביותר לעשיית משפט צדק בהוראת סעיף 8 (א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995.
245. אשר על כן, מכוח שיקול הדעת המסור לי בעניין מתן הוראות לפירוק שיתוף ולאופן ביצועו, הנני קובעת כי מכר זכויותיו של הנתבע בבית המגורים על פי שווי הערכת שמאי מעודכנת, הינה הדרך היעילה והצודקת יותר בנסיבות העניין אשר עולה בקנה אחד עם האינטרס המשותף של הצדדים והוא טובת הקטינים ילדיהם המשותפים.
246. על מנת שלא לקפח את זכותו של הנתבע לקבל את מלוא שווין של מחצית זכויותיו בבית המגורים, ולאחר שחלפו כמעט 4 שנים ממועד עריכת השומה, אני מורה כי תתבצע שומה מעודכנת על ידי אותו שמאי, תוך 21 יום, כאשר בשכר טרחתו יישאו שני הצדדים בחלקים שווים.
(התובעת תישא בפועל במלוא העלות ותקזז מחלקו של הנתבע את מחצית שכרו של השמאי).
247. התובעת תרכוש את חלקו של הנתבע בבית המגורים בהתאם לשווי השומה המעודכנת, בקיזוז הסכומים הבאים –
מחצית יתרת הלוואת משכנתא מעודכנת
קיזוז מחצית תשלומי משכנתא אשר לא שולמו על ידי הנתבע החל מחודש יולי 2019 משוערך בניגוד להחלטת בית משפט (מכפלת סכום של 786 ₪ במספר החודשים שחלפו עד למועד הקנייה). אמנם, הנתבע טוען כי שילם את המשכנתא כסדרה ואולם לא צירף אסמכתא על כך, אלא טוען כי לו היו דבריה נכונים הייתה פעולת כנגדו התובעת ברשות האכיפה והגבייה. יצוין כי ככל והנתבע יציג אישורים על תשלום החזרי משכנתא, ולו חלקיים, הרי שאלה לא יכללו במסגרת הקיזוז.
חוב מזונות עבר לפי סעיף 136 לפסק הדין.
סך של 5850 ₪ בשערוך מיום 15.7.19.
כספי פיצויים בסך של 56,000 ₪ בשערוך מיום 15.11.18.
סכום של 1547 ₪ משוערך מיום 18.7.19.
היוון מיידי, סך של 136,929 ₪ משוערך מיום מועד חוות הדעת 3.6.21
קיזוז מחצית עלות שכר שמאי עבור שומה מעודכנת
אני לא מתירה קיזוז סך של 1500 ₪ ששילמה התובעת לאקטואר על חשבון הנתבע, כיוון שהוא טוען שהחזיר לה בהתחשבנות דרך תשלום צורכי הקטינים (ראה סעיף 121 לסיכומיו: "הנתבע שילם חלק משכ"ט האקטואר ואילו סך של 1150 ₪ שילמה התובעת, תוך קיזוז מחלקה במשקפים של עמית וטיפולים של נגה ששילם הנתבע בלבד"). וכמו כן, לא מתירה קיזוז של קצבאות ילדים ומענקי קורונה שקיזז הנתבע לטענתה מאז מתן ההחלטה למזונות זמניים, כיוון שהוא טוען שהייתה הסכמה מצידה לאמור (ראה עדותו עמ' 70 ש' 15-25 : "הילדים כמעט במשמורת משותפת של שנינו ההוצאות שוות לשנינו גם קצבת הילדים אמורה להתחלק וזה מה שסוכם בינינו").
בגין שני עניינים אלו, לא הוגשו בקשות בהליך, וככל שטענותיה נכונות, ייגבו על ידה בלשכת רשות האכיפה והגבייה.
248. הסכם המכר אגב גירושין ייחתם תוך 60 יום מקבלת השומה המעודכנת.
ג-4 דמי שימוש
249. הנתבע הגיש כתב תביעה לפסיקת דמי שימוש ביום 18.11.19 ממועד הגשת התביעה, בגין חלקו ע"ס של 2250 ₪ לחודש עד למועד הפירוק שיתוף בפועל (ע"ס המלצת יועץ נדל"ן שצורפה).
250. לטענתו, הבקשות למתן צו הגנה כנגדו, הוגשו מתוך אסטרטגיה משפטית בלבד. התובעת היא זו שדרשה שיעזוב את הבית, וכשסירב לכך, הגישה בקשות סרק למתן צוהגנה, כך שהתובעת היא זו אשר מנעה ממנו לעשות שימוש בקניינו, שלא כדין.
251. עוד טוען, כי מעולם לא הייתה קביעה פוזיטיבית של בית משפט שטענותיה של התובעת בדבר אלימות או הסתה פרועה של הקטינים וצלוק נפשם ע"י הנתבע הן אמת. לטענתו, העו"ס ציינה מפרשות בתסקירה כי אין מסוכנות מצידו. גם תלונות שהגישה התובעת במשטרה נסגרו.
252. בנוסף, ברור כי העו"ס לא הייתה ממליצה, ובית משפט לא היה מאשר קביעה של זמני שהות שוויוניים, לו הייתה אמת בטענת ההסתה הפרועה וצלוק נפשם של הקטינים.
253. לשיטתו, צווי ההגנה ניתנו במעמד צד אחד, מבלי שהתנהל דיון לגופו של עניין, וניתנה הכרעה פוזיטיבית. על כן, טענתה של התובעת להשתק שיפוטי כביכול, אינה נכונה.
254. התובעת טוענת כי העובדה כי נתנו שלוש פעמים צווי הגנה, ואף בהסכמת הנתבע, מקימה השתק שיפוטי מלטעון כעת כי ניתנו שלא כדין. והלכה היא, כי בעל דין לא זכאי לדמי שימוש בגין התקופה בה היה מורחק כדין.
255. התובעת טוענת כי כל שביקשה הוא, כי פירוק השיתוף ייעשה בד בבד עם איזון משאבים כולל, בכדי למנוע מצב בו "תרדוף" אחר הנתבע שישיב כספים, ובקשה להתקזז ולהימנע מעוד שנים רבות של הליכי גירושין.
256. ואילו הנתבע, הוא שעיכב ללא הצדקה ובחוסר תום לב, את בירור ההליך הרכושי, בכך שלא שילם למשך חודשים רבים את חלקו בשכ"ט שמאי, גרר רגלים ללא הצדקה בהעברת מסמכים לאקטואר, ואף את החלק הראשון של שכ"ט האקטואר לא שילם, והתובעת שילמה זאת במקומו בסופו של יום, בכדי לקדם את ההליך הרכושי.
257. לטענתה, הואיל והנתבע עיכב את ביצוע פירוק השיתוף, אין הוא יכול להישמע בטענת דמי שימוש ראויים.
258. לאחר שקילת טיעוני הצדדים, אני מוצאת לנכון לפסוק כי אין מקום לחיוב בדמי שימוש עד למועד הגשת חוות דעת האקטואר ביום 3.6.21.
259. החל מיום 4.6.21 ועד למועד פירוק השיתוף בפועל, אשר יתבצע לא יאוחר מ- 75 יום ממועד מתן פסק הדין, תחויב התובעת ב- 35% מעלות דמי שימוש בבית המגורים כפי שתיקבע על ידי השמאי המומחה.
260. הנתבע הורחק מבית המגורים בצו בית משפט בתיק ה"ט 46425-07-19 במעמד צד אחד, ביום 20.1.19 שהוארך בהסכמתו בדיון ביום 27.1.19 למשך 60 יום, שבסיומם חזר לבית המגורים.
261. הנתבע הורחק בשנית בצו בית משפט ביום 29.7.19 בתיק ה"ט ,69173-07-19, ועל פי פסק דין מיום 19.9.19, בו ניתן תוקף להמלצת עו"ס לסדרי דין בתסקיר מיום 4.8.19, הורחק למשך חודשיים נוספים, קרי עד ליום 1.10.19.
262. צווי ההגנה ניתנו כדין, לאחר מתן עדות התובעת תחת אזהרה ומשבית משפט שוכנע כי קיימות עילות מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה תשנ"א – 1991, ובהמשך הוארכו הצווים על סמך תסקירים ובהסכמת הנתבע. כידוע, אין בית משפט זה יושב כערכאת ערעור על פסיקותיו, ומשלא הוגש ערעור, הן הפכו לחלוטות.
263. מכל מקום, הנתבע עותר לפסיקת דמי שימוש החל מיום 18.11.19, ועל כן ממועד זה תיבחן התנהלות הצדדים.
264. התובעת עוד בכתב התביעה הרכושית שהגישה ביום 18.7.19, עתרה לפירוק שיתוף מיידי והפנתה לשיקול הדעת להקדמת פירוק השיתוף בהתאם להלכת בר אל (סעיפים 44-50).
265. התובעת הסבירה בעדותה כי בקשה לכרוך בין פירוק השיתוף לאיזון הכולל, בכדי למנוע מצב בו "תרדוף" אחר הנתבע שישיב כספים, ובקשה להתקזז מעוד שנים רבות של הליכי גירושין (עמ' 10 ש' 23-24).
266. זאת ועוד, לטענתה התנהלות הנתבע עכבה את פירוק השיתוף.
267. מעיון בהתנהלות הנתבע בהליכים, עולה כי הנתבע עיכב את תשלום חלקו בשכר טרחת המומחים למשך מספר חודשים, לאקטואר אף נאלצה התובעת לשלם את החלק הראשון של התובע בשכר טרחתו ביום 25.11.20, בכדי לקדם את ההליך הרכושי, הנתבע אף התעכב בהמצאת מסמכים נדרשים לאקטואר לצורך הכנת חוות דעתו, והעבירם בחלוף למעלה משנה ממועד מינויו, לאחר שהוגשו מספר בקשות לחייבו להמציא מסמכים על ידי התובעת והחלטה אחרונה בעניין זה ניתנה על ידי ביום 26.5.21.
268. בהחלטתי מיום 29.11.20 פסקתי כי הנתבע מחויב להסדיר לאלתר את תשלומו למומחה, וכי מובהר שעיכוב בקבלת חוות הדעת מעכב בין היתר את פירוק השיתוף.
269. ראה לעניין זה בתמ"ש 8856-07-10 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, 11.11.10), כדלקמן:
"מכוח הפסיקה, נוצר מצב שבעידן בית המשפט לענייני משפחה, אין עוד מקום לתחולה אוטומטית של דרישת פירוק השיתוף בדירת המגורים מטעם אחד מבני הזוג. אמנם כל שותף יכול לדרוש פירוק השיתוף בכל עת, אך זכות זו אינה מוחלטת והיא נתונה לבקרה שיפוטית של בית המשפט לענייני משפחה בשים לב לשיקולים מתחום דיני המשפחה שהם שיקולים חוקתיים. דרישה אכן יכולה לבוא בכל עת, אך לא הפירוק עצמו. זכות הקניין היא חוקתית, אך כך גם זכויות הצדדים להסדרה כוללת של הסכסוך על פי הוראות חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973".
270. מגמת בתי המשפט לענייני משפחה היא להביא לפתרון כולל-אינטגרטיבי של ענייני הרכוש אגב גירושין. בהתאם למגמה זו, יש לערוך התאמה בין דיני הקניין לדיני המשפחה ולהימנע ממתן החלטה על פירוק השיתוף קודם לניהול ההליכים במכלול התביעות וזאת על מנת להימנע מפיצול מלאכותי וחלוקה לא שיוויונית של הרכוש.
271. מגמה זו התאימה עד למועד הגשת חוות דעת האקטואר, נוכח התביעה הרכושית וטענות התובעת להברחת כספים על יד הנתבע, ובהעדר חוו"ד מומחה חוקר לא ניתן היה לבחון את טענותיה.
272. פירוק השיתוף בדירה בשלב עובר להגשת חוות דעת האקטואר, הלכה למעשה, משמעותו הייתה סיכול התביעה הרכושית והסעדים שנתבקשו במסגרתה.
273. ביום 3.6.21 הונחה חוות דעת האקטואר בתיק, וכבר הייתה פרוסה תמונה כלכלית רכושית ברורה יותר גם אם הצדדים היו חלוקים לגביה.
274. במועד זה, היה על התובעת להידרש להצעת הנתבע כפי שהציע בבקשה הדחופה מטעמו לפירוק שיתוף בנכס, להפקדת חלקו בהברחות מתוך תמורת בית המגורים בחשבון נאמנות, עד להכרעה.
275. כך בהינתן חוות דעת המומחה, היה באפשרות התובעת על יסודה, לרכוש את חלקו של בן הזוג האחר.
276. לעומת זאת, עיכוב פירוק השיתוף מעבר למועד הגשת חוות דעת האקטואר, לצורך בירור ממצאי חוות הדעת וטענות התובעת בעניין הברחות הכספים, ובפרט לאור הסכום הנקוב שנקבע על ידי האקטואר כשנוי במחלוקת שנמוך במידה ניכרת מהיקף טענותיה להברחות בהיקפים של מאות אלפי שקלים, לא היה מוצדק, בנסיבות בהן בית הצדדים מהווה את עיקר רכושם.
277. בקשה שהוגשה על ידי התובעת מיום 4.5.20 להבהיר כי סוגיית מכר בית המגורים תוכרע על ידי בית משפט רק לאחר הגשת חוות דעת האקטואר ובירור טענות התובעת בעניין הברחת הכספים, לא נתקבלה במלואה ביחס לחלק השני עד למיצוי הבירור.
278. התובעת לא נתנה הסבר בחקירתה או בסיכומיה, מדוע היא מתנגדת להצעת הנתבע כי סכום הכסף שמגיע לה ומצוי במחלוקת, יישאר בנאמנות, עד למתן פסק דין, ובינתיים יקודם ויבוצע הליך פירוק השיתוף בבית המגורים.
כפי שעולה מעדותה:
"ש. הוא לא השלים מסמכים עד היום. הטבלה שערכת כל הסכומים שיש מגיעים לסך של 245000 שקל זה נכון? אם יוחלט שהנתבע הבריח כספים מגיע לך חצי מזה
ת. נכון
ש. נגיד 200 אלף שקל מגיעים לך מהנתבע יכול להיות? למרות שזה הרבה פחות. אבל אעמיד את זה על 200 אלף שקל יש מניעה לקדם פירוק שיתוף בנכס?
…
ש. את 4 שנים יושבת בנכס. לנתבע אין איפה לארח את הילדים שלו. אתם כתבתם בכתב התביעה שלכם על אבן הנגף אז רוצים לפרק אותה. אם נשמור לך בצד את הכסף הזה. ואת תהיי מובטחת עם הסך הזה, מה מניעה למכור את הנכס? לתת אפשרות לנתבע להעמיד בית
ת. המניעה היא שהערכת שמאי עמדה על סכום מסוים לאחר עיכוב הליכים על ידי הנתבע, עיכוב משמעותי הבית שווה יותר. הערכה ניתנה לפני שנתיים
ש. אז צריך לעדכן הערכה
ת. לא. צריך ללכת לפי הערכת השמאי
ש. לא יכול להיות כי יש חוקים.
ת. מבחינתי בשנת 2020 הייתי מסיימת את זה. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה?
ש. אני יכולה להפנות בבקשות לבית משפט לפירוק"
(עמ' 11 ש' 3-20).
279. בנסיבות אלה, אני פוסקת כי ניתן היה לאחר הגשת חוות דעת האקטואר, לקדם את פירוק השיתוף בבית המגורים.
280. משכך, יש מקום לחייב את התובעת בדמי שימוש החל מיום 4.6.21 ועד למועד פירוק השיתוף בפועל, אשר יתבצע לא יאוחר מ- 75 יום ממועד מתן פסק הדין .
281. עם זאת, ראיתי לנכון לחייב את התובעת ב- 35% (ולא במחצית) מעלות דמי שימוש בבית המגורים כפי שתיקבע על ידי השמאי המומחה.
282. הטעם לכך נעוץ בעובדה, כי הנתבע חויב במחצית תשלומי משכנתא, כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות ברכוש המשותף של בני הזוג, ואין בכך כדי לפטור אותו מחבותו במדור ילדיו (ראה עמוד 9 ש' 5 להחלטתי במזונות זמניים).
282. בעת פסיקת מזונות הקטינים, לא נדרשתי לשאלת המדור, הואיל והדירה המשותפת שימשה למגורי התובעת והילדים. על כן, יש לקזז שיעור חיוב רעיוני במדור הקטינים כנגזרת של דמי השימוש הראויים בהתייחס לבית, ובשים לב לחלוקת זמני השהות שהייתה נכון למועד זה, כדי למנוע "התעשרות" הנתבע, הנימוקים לכך הובאו בפסיקה:
"קביעה של חבות בדמי שימוש ראויים לאחר מכן, ובהתייחס לתקופה בה נפסקו מזונות ללא חיוב במדור, תגרום ל"התעשרות" דווקא מצד הנתבע. דהיינו, ככל שאכן היה מתבצע הפירוק מיד לאחר הגשת התביעה לפירוק שיתוף אזי יכול והתובע עתה דמי שימוש ראויים, משפירוק השיתוף עוכב, היה מחויב בתשלום בגין מדור. משכך, התעלמות מרכיב זה בעת הפסיקה בשאלת דמי השימוש הראויים תוצאתה, כי התובע אומנם יקבל את אשר הוא זכאי לו בגין השימוש בזכויותיו בדירה, אולם מנגד, "ירוויח" או "יחסוך" את אשר היה עליו לשלם בגין המדור. יתר על כן, אם מדובר על מי מילדיו הקטינים אשר עושה שימוש בזכויותיו בדירה, הרי בגין שימוש זה, אין מקום שהתובע יבקש להיפרע מאם הקטינים….ככל שעסקינן בשאלת אותו חיוב רעיוני אין גם להתעלם מכך, שאם אכן היה מבוצע פירוק השיתוף בסמוך לאחר מתן החלטה על פירוק, אזי יש להביא בחשבון את אשר הייתה האישה מקבלת בגין חלקה ואשר בגין כך לא היה מחויב הבעל בהוצאות עבור מדורה. כך גם יהיה מקום לבחון נוכח התמורה שהייתה נותרת, את שיעור חבותו של האב ביחס להוצאות מדור ילדיו הקטינים.
ברור, כי בחינות אלו נדרשות לתשתית עובדתית ולנתונים, אשר על פיהם בית המשפט לענייני משפחה, אשר הוא האמון על כך וכפי שהובא לעיל, יבחן את כל הנדרש."
(ראה עמ"ש 48595-05-10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (17.12.12 ההדגשות שלי – ר.ג.).
ד-אחרית דבר
274. הכרעת בית משפט ניתנה בנפרד בכל תביעה.
275. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התביעות שבכותרת.
276. יצוין כי לא מצאתי לנכון לחייב בהוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, י' אלול תשפ"ג, 27 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
