מספר בקשה:1
בפני
כבוד הרשמת שלי פרקש
מבקשים
1. פלוני
2. …
3. …
נגד
משיבה
אלמונית
החלטה
לפניי בקשה לצו מניעה זמני "על מלא המטלטלין שמצויים בבית המגורים".
המבקשים הם בניו של המנוח …. ז"ל אשר נפטר ביום …2022. המשיבה היא אלמנתו, רעייתו השנייה.
לאחר ארכות שניתנה למבקשים בהסכמה, על מנת שישקלו האם להגיש התנגדות לצוואה, בחרו המבקשים שלא להתנגד לצוואה, וביום 30.5.23 ניתן צו קיום צוואה. ר' עמ' 6, שו' 16-17.
אלא שמתן הצו לא הוביל לסיום המחלוקות, אלא להפך. המשאלה לה ייחל המנוח, שלאחר פטירתו לא יתעוררו מחלוקות אשר יובילו את הצדדים להליכים משפטיים, לא התגשמה. ר' ס' 8.3 לצוואה. לא רק המבקשים נקטו בהליך אלא גם המשיבה נקטה בהליך במסגרתו עתרה לצו גילוי מסמכים. ר' בתיק הקשור.
הבקשה הוגשה במעמד צד אחד אך לא נמצאה הצדקה להידרש אליה ככזו ועל כן הועברה לקבלת תשובה.
ניסיון לקדם את הצדדים לקראת הסכמה ולו חלקית במהלך הדיון לא צלח ומכאן ההחלטה.
תמצית טענות המבקשים, כי המנוח נהג בהפרדה רכושית מוחלטת במשך כל השנים לרבות חפצים שהיו לו עוד בטרם הכיר את המשיבה, כי המנוח אמר למבקשים שהוא שומר על הרכוש לטובתם וכי המשיבה "קיבלה די במחצית הבית", כלשונם, כי בהתאם לסעיף 5.2 "יתרת העיזבון", הם זוכים בתכולת הבית, כי מדובר בתכולה יקרת ערך, כי מרבית המיטלטלין הועברו למנוח במתנה ובירושה מהוריו, וכי מדובר במזכרת אחרונה מהאב המנוח.
מטרת הסעד הזמני הוגדרה בהוראת תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 כהאי לישנא: "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק-הדין".
השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה כפי שמורה לנו הוראת תקנה 95 לתקנות, הם קיומן של ראיות מספקות לכאורה לקיום עילת תביעה; נחיצות הסעד הזמני, קרי, רכיב ההכבדה שמשמעותו שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין; האם אין סעד אחר שפגיעתו במשיבה קלה יותר המשיג את אותה התכלית; תום-לבם של הצדדים; והאם המבקשים לא השתהו בהגשת הבקשה; אחר זאת יש לבצע השוואת נזקים במסגרת מאזן הנוחות. בהתאם לפסיקה, בין עוצמתה הלכאורית של עילת התביעה לבין מאזן הנוחות, קיים יחס של מעין "מקבילית כוחות". כידוע, על המבקשים בכל מקרה לעמוד ברף מינימאלי בנוגע לכל אחד מהתנאים בנפרד.
אשר לראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. ראשית, עיון בתביעה מעלה כי הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי, הוא "שמירת נכסי העיזבון". כידוע, מידת הזהות שבין הסעד הזמני לסעד העיקרי מהווה שיקול שלא להיעתר לבקשה ולו מהטעם שאין מקום להכריע בהליך העיקרי במסגרת הליך מקדמי. רע"א 7696/19 ההתאחדות לכדורגל בישראל נ' עירוני מודיעין – העמותה העירונית לספורט מודיעין מכבים רעות, מיום 25.11.19; רע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, מיום 10.9.17. במצב דברים זה, אם ייעתר בית המשפט למבוקש, הלכה למעשה יינתן פסק-הדין. טענת המשיבה מקובלת.
לא לגמרי ברור מדוע לא עתרו המבקשים לקבלת המיטלטלין לידם ואימתי אם בכלל יעתרו לסעד כזה. הסעד הזמני המבוקש איננו משרת אפוא את הסעד העיקרי כפי הוראות הדין.
מבלי לגרוע מכך, כפי שיפורט להלן, לא נחה דעתי כי הוצגו ראיות לכאורה לתימוכין בטענת המבקשים שלפיה מלוא המיטלטלין שבבית מגורי המשיבה והמנוח, שייכים להם, באופן העולה עד כדי חציית הרף שמתחת לו אין להיעתר לבקשה לסעד זמני.
המשיבה והמנוח נישאו בשנת 1999 או בסמוך לכך (הצדדים לא נקבו במועד).
המשיבה והמנוח רכשו בשנת 2000 או בסמוך לכך את בית המגורים ב…., והזכויות בו נרשמו ביום ….2001, על-שם שניהם בחלקים שווים (להלן: "הבית").
בסעיף 5.1.1 לצוואה, ציווה המנוח את זכויותיו בבית (ובחשבון הבנק, ובזכויות סוציאליות) למשיבה.
תכולת הבית היא שבמחלוקת כאמור. המבקשים משליכים יהבם על הסכם הממון שערכו המשיבה והמנוח, לו ניתן תוקף של פסק-דין ביום… 1999. ר' נספח ב'. עמוד ראשון להסכם לא נסרק. הסכם ממון קודם אינו רלבנטי.
לא אמור להיות חולק שתכולת הבית אשר נרכשה על-ידי המשיבה והמנוח במשך כ-22 שנות הנישואין, היא רכוש משותף. ר' ס' .7.א. להסכם הממון. אמנם המבקשים סבורים אחרת, אך לצורך הדיון בבקשה זו בסעד הזמני, זו נקודת המוצא.
במאמר מוסגר, טענת המבקשים שלפיה "המנוח בחר להעניק בחייו לנתבעת מחצית מזכויותיו…" אינה עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 6.ג. להסכם הממון לפיו "הצדדים מצהירים כי הם מתעתדים לקנות בית מגורים…". טענת המשיבה מקובלת.
הטעם הראשון. המבקשים בחרו לכלול בבקשתם את כל תכולת הבית כמקשה אחת. ברם, ככלל, ונוכח האמור בדבר חלוקה שהתקיימה זה כבר בפרט, לא ניתן להתייחס אליה ככזו. בית המשפט אינו מאפשר מתן צווים כלליים ובעלמא ומבלי שינקוב המבקש ויזהה מפורשות את הנכס שביחס אליו מתבקש הצו. העדר זיהוי הנכס מוביל לכך שלא ניתן יהיה לטעון בעתיד להפרת הצו, נוכח שלא ידוע ביחס לאיזה נכס ניתן מלכתחילה והצו הוא בבחינת אות מתה. טענת המשיבה מקובלת גם בעניין זה.
העדר הפירוט וחוסר ההבחנה, עומדים אפוא למבקשים לרועץ ומטים את הכף.
העובדה שהמבקשים כבר קיבלו לידם מספר פריטים, "היא שלחה אלינו 3 ארגזים עם ציוד חלקי", ר' עמ' 2, שו' 32, מצד אחד, והעדרה של רשימה מפורטת של פריטים נטענים חסרים מצד שני, כמקובל בבירור מחלוקות מסוג זה, מחדדים את הקושי שבבירור הבקשה. טענת המבקשים שלפיה שווי המיטלטלין הוא גבוה, אינה מעלה או מורידה לעניין העדר פירוט מספק.
כחלק מהניסיון לקדם הסכמות במהלך הדיון, הואילו המבקשים למסור מידע לגבי חלק מהפריטים שנטען ששייכים להם. ר', בין היתר, עמ' 2, שו' 30-31. התבהר כי מדובר, בין היתר, …., …., העתקי …, ….., ….., ….., ….., מצלמת וידיאו, מצלמה נוספת, כובע ושעון. רשימה כתובה שנמסרה במהלך הדיון אף היא לא הועילה בניסיון לקדם הסכמה. יוטעם, כי ….. ככל הנראה כבר נמסרו למבקשים. ר' עמ' 6, שו' 9.
הטעם השני, וזה העיקר. אמנם בית המשפט אינו מעניק פרשנות לצוואה במסגרת הבקשה דנן, אך לא ניתן להתעלם מדברי המצווה אשר ציין בסעיף 3 הגדרות כך: "הבית ב….. – משמע – כל זכויותיי מכל מין וסוג שהוא בבית…".
לצורך ענייננו, הוראה זו, שהיא ספציפית ומיוחדת, היא על פניו, לכאורה, כוללת את תכולת הבית. פרשנות זו מתיישבת טוב יותר עם שאר הוראות הצוואה מאשר הפרשנות של המבקשים, שלפיה מכוח סעיף "יתרת העיזבון" 5.2, שהוא סעיף כללי וסטנדרטי, הם הזוכים במלוא תכולת הבית. מקובלת בהקשר זה גם טענת המשיבה לעניין מימון החזקת הבית, ס' 5.1.2 לצוואה, כתימוכין לפרשנות כאמור, כך שהמנוח כלל לא העלה על הכתב אפשרות של חלוקת המיטלטלין בין הזוכים.
על יסוד אלה, לא נחה דעתי כי נחצה הרף שמתחת לו אין להיעתר לבקשה לסעד זמני. מאליו מובן, כי הרף לצורך בחינת הבקשה לסעד זמני שונה ממאזן ההסתברויות בהליך האזרחי.
אשר לרכיב ההכבדה, נחיצות הסעד הזמני, המהווה אבן בוחן מרכזית בבקשה לסעד זמני. המשיבה שלחה למבקשים ביום 5.6.23 מסרון שלפיו היא עוזבת את הבית והאם הם מעוניינים לקבל "את ….. ודברים ששייכים למשפחה". בעקבות כך נמסרו אותם 3 ארגזים כמפורט לעיל.
יוטעם, כי אף אחד מ-3 המבקשים לא הואיל להגיע לבית ולראות אילו פריטים נמסרים להם, אלא בחרו לשלוח שליח לאסוף את הארגזים.
המשיבה אכן עזבה את הבית והוא הושכר בהתאם להסכם השכירות שצורף לתשובה. ר' נספח 5 לתשובה.
המשיבה מסרה זה כבר מספר פריטים "ל…..". ר' מסרונים. פשיטא כי לא יהיה בצו המבוקש, גם אם היה ניתן, כדי להועיל ביחס לפריטים אלה.
היקף תכולת הבית לאחר ההשכרה לא לגמרי ברור. כאמור מצד אחד המשיבה כתבה במסרון שהיא מפנה את הבית מתכולתו, כלשונה, ומצד שני בהסכם השכירות צוין כי ההשכרה כוללת מיטלטלין בשווי 1,600,000 ₪ וציוד חשמלי בסך 300,000 ₪. ניתן להניח, כי הכוונה היא שהריהוט ומכשירי חשמל נשארו בבית ואילו חפצים אישיים, פונו. ר' עמ' 2, שו' 13, 21. בין כך ובין כך, רשימת תכולה איננה כאמור.
ההתרשמות היא אפוא שגם ללא מתן הצו המבוקש, הפריטים שזוהו על-ידי המבקשים במהלך הדיון כשנשאלו על-ידי בית המשפט, לא יימכרו, יוברחו או ייעלמו. חלקם נמצאים אצל אחיו של המנוח או יועברו אליו מחברתה של המשיבה, חלקם נמצאים בבית המושכר, וחלקם בידי המשיבה. לא נחה דעתי כי התמלא הרכיב "נחיצות הסעד הזמני". יצוין בהקשר זה שביחס לחלק מהפריטים טענה המשיבה שהם כלל אינם שייכים לה אלא לאחיו של המנוח כגון ….. ביחס לפריטים נוספים טענה שקיבלה אותם במתנות שהעניק לה המנוח כגון המצלמות. המבקשת הסכימה למסור את …. כחלק מהסכמות.
לא נחה דעתי שלאחר וככל שיתנהל הליך שעניינו זכויות המבקשים בכל אחד ואחד מהפריטים – וזהו איננו כאמור ההליך בענייננו – יהיה קושי לקבל את הפריטים לידם.
במצב דברים זה, שבו בחינת הרכיבים דלעיל מעלה כי לא הורם הנטל להראות הצורך בהטלת סעד זמני ולא נחצה הרף המינימאלי, אין צורך להידרש למאזן הנוחות ולהשוות נזקים. יצוין כי בהקשר זה, שדווקא מתן הצו עלול לגרור קושי ביחסים בין המשיבה לשוכרת ועלול לגרום לה נזקים.
אשר לרכיבי העזר, תום-הלב והשיהוי. חוסר האמון בין הצדדים מובהק, וכל אחד מהם עושה שימוש בכלים המשפטיים העומדים לרשותו במסגרת מאבקו בצד שכנגד. בכפוף לכך, הרי שחרף ניהול משא ומתן במשך כ-5 חודשים, וחרף רמת הקונפליקט הגבוהה שבאה לידי ביטוי באופן ניסוח הטענות, לא נמצא לייחס רכיבים אלה למי מהצדדים באופן המטה את הכף.
בשאר טענות הצדדים, לרבות צוואת אביו של המנוח, שזכרה לא בא בבקשה אלא במהלך הדיון, לא נמצאה רלבנטיות לענייננו.
על יסוד מכלול האמור, לא נמצאו כל טעם והצדקה למתן הצו המבוקש, והבקשה נדחית.
בקשה למינוי בעל תפקיד יש להגיש בנפרד.
למען הסר ספק, כל הקביעות דלעיל הן בקשר עם הבקשה לסעד זמני בלבד ואין בכך כדי לקבע דבר בהליך העיקרי.
לאחר שנלקחו בחשבון בין היתר סוג ההליך, אופי הטענות והתנהלות הצדדים, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבה בסך 5,000 ₪ אשר ישולם לה בתוך 30 ימים, בהתאם להוראות תקנות 53, 151(ב), ו-153(ג) לתקנות וכן תקנה 18(ג) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020.
ניתן לפרסם החלטה זו לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ו' תמוז תשפ"ג, 25 יוני 2023, בהעדר הצדדים.
