מספר בקשה:15
בפני
כבוד הרשמת שלי פרקש
מבקשת
ו.ג.
נגד
משיבים
ל
א
ד
החלטה
לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני לפיו לא תעשה דיספוזיציה בנכס המקרקעין ב…. שהזכויות בו שייכות לחברה … בע"מ.
המבקשת היא בתה של המשיבה 1 ואחותם של המשיבים 2-3. בת-אחות נוספת אינה צד להליך. האב-הבעל נפטר בשנת 2013.
בעלי הזכויות בחברה הם המשיבה 1 בשיעור 50%, והמשיבים 2-3 בשיעור 25% כל אחד.
הפעילות היחידה שבה עוסקת החברה היא השכרת נכס המקרקעין לשוכרים שונים.
המבקשת הגישה תובענה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו היא בעלת 25% ממניות החברה.
ניסיון לקדם את הצדדים לקראת הסכמה לא צלח ומכאן ההחלטה.
מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת ועל כן יינתן צו כמבוקש כפי שיפורט להלן.
מטרת הסעד הזמני הוגדרה בהוראת תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, כהאי לישנא: "מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק-הדין".
השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה כפי שמורה לנו הוראת תקנה 95 לתקנות הם קיומן של ראיות מספקות לכאורה לקיום עילת תביעה; נחיצות הסעד הזמני, קרי, רכיב ההכבדה שמשמעותו שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק-הדין; האם אין סעד אחר שפגיעתו במשיבה קלה יותר המשיג את אותה התכלית; תום-לבם של הצדדים; והאם המבקשת לא השתהתה בהגשת הבקשה; אחר זאת יש לבצע השוואת נזקים במסגרת מאזן הנוחות. כידוע, בין עוצמתה הלכאורית של עילת התביעה לבין מאזן הנוחות, קיים יחס של מעין "מקבילית כוחות".
אשר לראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. המבקשת הגישה "הודעה על העברת מניות בחברה פרטית" עליה חתמה המשיבה ביום 7.6.20 בפניו של עו"ד … . ר' נספח 5 לתביעה; מ/1. ההעברה נרשמה אצל רשם התאגידים. ר' נספח 2 לתביעה. המבקשת הגישה בנוסף העתק דיווח של רואה-החשבון של החברה, מר … , לרשות המיסים, אודות העברה כאמור. אין מחלוקת שהמשיבה נפגשה עם רואה-החשבון במשרדו בעניין זה וחתמה בפניו, ביום 7.6.20 או במועד סמוך לכך. יוטעם, כי בשונה מהנטען כלפי עו"ד … , שאינו מכיר את החברה והמשפחה, הרי שרו"ח …. הוא משמש רואה-החשבון של החברה "הרבה שנים". ר' עמ' 19, שו' 30.
יתרה מזאת, המשיבה חתמה על תצהיר אותו אימת בחתימת נוטריון עו"ד נוסף, עו"ד … , ביום 21.6.20 (או ביום 1.7.20). בתצהיר זה ציינה כי העבירה 25% ממניותיה למבקשת. ר' נספח 9 לתביעה.
בית המשפט התרשם, בזהירות המתבקשת, מבלי לקבע דבר בהליך העיקרי, כי מסיבה זו או אחרת, ייתכן רפואית, קשה להסתמך, נכון למועד הדיון, על דבריה של המשיבה. כך, למרות שכתבה באותו תצהיר, ס' 4, שהוסכם בינה לבין בעלה המנוח שהוא יוריש לבנים ואילו היא תוריש לבנות, במהלך הדיון טענה "כשבעלי נפטר הוא עשה צוואה שלא ידעתי עליה, זו הייתה מכה בשבילי כי לא עושים דבר כזה, מה עושים לבד בלי להתייעץ איתי? מה אני סמרטוט? הוא היה צריך להתייעץ איתי כמו כל בן אדם נורמלי. מאוד הופתעתי ממה שהוא כתב בצוואה שהוא נתן רק לבנים, הוא צריך לתת לארבעתם". ר' עמ' 16, שו' 26-29.
חרף האמור, יצוין, ואולי זה העיקר, בזהירות המתבקשת, מבלי לקבע דבר בהליך העיקרי, כי ההתרשמות היא שהמשיבה פשוט שינתה את דעתה, או במילותיה כהאי לישנא: "היום לא הייתי עושה את זה בשום פנים ואופן. אז עשיתי את זה בלי לחשוב. ו… אמרה לי בואי איתי לעו"ד כדי לחתום על המניות". ר' עמ' 16, שו' 24-25.
די באלה על מנת לקבוע כי הוצגו ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת התביעה.
ואם לא די באלה, ניתן לתמוך את מצב הדברים בכך שהמשיבים 2-3 הגישו ביום 10.9.20 תובענה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו "לא בוצעה העברה של מניות החברה" מהמשיבה למבקשת. נדמה כי הדבר מדבר בעד עצמו ואין צורך להרחיב ולהטעים שאם לא בוצעה העברה של המניות אז אין צורך בעתירה לבית המשפט להצהיר שלא בוצעה העברה של המניות.
אשר לרכיב ההכבדה המהווה כידוע אבן בוחן מרכזית בבקשה לסעד זמני. המשיב 2, המוציא והמביא, העיד כי הזמין חוות-דעת שמאי מקרקעין על מנת להעריך את שווי הנכס וכן כי מחובתו "לבדוק את הפוטנציאל של המבנה הזה". ר' עמ' 17, שו' 11. המשיב 2 אמנם העיד כי לא קיימת עסקת מכירה על הפרק בשלב זה וכי לא פנה למתווך, אך לצד זאת גם לא שלל אפשרות של מכירת הנכס.
בהינתן שאין צפי נראה לעין לסיום ההליכים המשפטיים, ההתרשמות היא שבהחלט יש מקום להגן על האפשרות הפוטנציאלית שלפיה למבקשת מניות בחברה. במצב דברים שבו הנכס היחיד של החברה הוא נכס המקרקעין וכי הפעילות היחידה היא השכרתו, בהחלט יש מקום לייתן צו המגביל עשיית דיספוזיציה בו. מאליו ברור שאם יימכר הנכס, לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור במקרה שטענות המבקשת תתקבלנה.
לא זו בלבד. דירת המגורים היחידה של המשיבה ברחוב …. (מען החברה) נמכרה לפני כ-3 שנים. את התמורה, חלקה או רובה, חילקה לבניה המשיבים ולבתה הרביעית. ר' עמ' 16, שו' 10-13. מצב דברים שבו המשיבה מכרה את דירת המגורים והיא מתגוררת בשכירות וכן חילקה את התמורה בין ילדיה, מגביר את החשש מפני ביצוע פעולות שיסכלו ביצועו של פסק-דין ככל שתתקבלנה טענות המבקשת.
יתרה מזאת, מצבה הרפואי או הנפשי של המשיבה, אשר, ככל הנראה, ללא כל מומחיות בתחום, אינו יציב כעת, מחדד את הצורך בהטלת הצו המבוקש. לא יהיה מוגזם לומר כי גם למשיבה תצמח תועלת ממתן הצו ויהיה בכך כדי לשמור על ענייניה בעת שהיא נתונה ללחצים מצד 4 ילדיה שתהום נפערה ביניהם.
אשר לרכיבי העזר אשר עוגנו בהוראת תקנה 95(ד)(3) לתקנות. אשר למועד הגשת הבקשה. אמנם הבקשה הוגשה בחלוף כשנתיים וחצי ממועד נקיטת ההליך, אולם, חוות דעת שמאי המקרקעין נערכה לפני כ-5 חודשים. בנסיבות אלה לא נמצאה הצדקה לייחס למבקשת שיהוי בהגשת הבקשה. ניתן אף לומר, בזהירות, שהעובדה שהמבקשת לא עתרה לסעד זמני בתחילת ההליך אלא רק כשעלה חשש לעשיית דיספוזיציה שיש בה פוטנציאל לפגיעה בה, נזקפת לזכותה ולא לחובתה. ר' עמ' 17, שו' 16.
אשר למאזן הנוחות במסגרתו על בית המשפט להסתכל על התמונה המלאה. בחינת הרכיבים דלעיל בצירוף מאזן הנוחות מובילים לכך לתוצאה שלפיה ידה של המבקשת על העליונה. הנזק שעלול להיגרם למבקשת אם לא יוטל הצו, גדול מהנזק העלול להיגרם למשיבים אם יוטל הצו, כשממילא לא שוכנעתי איזה נזק ייגרם להם בהינתן שעסקת מכירה אינה בשלב זה על הפרק.
בשאר טענות הצדדים, לרבות סכום המשכנתה, והוראות צוואת האב המנוח, ר' נספח 3 לתביעה, לא נמצאה רלבנטיות בשלב זה לענייננו והן תתלבנה בהליך העיקרי. כל טענות המשיבים בעניין מסמך שחסר לשם השלמת ההעברה, תקנון החברה וכיוצא בזה, אינן רלבנטיות בשלב זה של דיון בבקשה לסעד זמני.
אשר על כן, ניתן בזאת צו מניעה זמני שלפיו לא תעשה כל דיספוזיציה בזכויות בנכס המקרקעין ברחוב …..
אין בצו דבר כדי לפגוע, לגרוע או לסכל התנהלות שוטפת לרבות תשלום לעובדים, לספקים, לחומרי גלם, ולהוצאות שוטפות.
אשר לבטוחות. את הבטוחות יש לקבוע בהיקף ההולם את הנסיבות והן מהוות גורם ממתן מהנזק הפוטנציאלי הטמון בצו. במכלול נסיבות המקרה, לפיצוי בגין כל נזק שייגרם כתוצאה ממתן הצו תפקיד המבקשת בקופת בית המשפט התחייבות עצמית מכוח הוראת תקנה 96(א) לתקנות ועירבון (ערבות בנקאית או מזומן באמצעות שובר) מכוח הוראת תקנה 96(ג) לתקנות, בסך 20,000 ₪ וזאת לא יאוחר מיום 9.8.23. תחילת תוקפו של הצו מותנה בהפקדה כאמור. ניתן להגיש פסיקתה לחתימה.
לאחר שנלקחו בחשבון סוג ההליך, התוצאה, אופי הטענות והתנהלות הצדדים, יישאו המשיבים בהוצאות המבקשת בסך 5,000 ₪ בתוך 30 ימים, הכל בהתאם להוראת תקנות 53, 151(ב) ו-153(ג) לתקנות ותקנה 18(ג) לתקנות בית משפט לעניני משפחה (סדרי דין) התשפ"א-2020.
ניתן לפרסם החלטה זו לאחר השמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ט"ו אב תשפ"ג, 02 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
