בפני
כבוד השופטת אליה נוס
התובע בתמ"ש 56898-11-18
א.י
התובע בתמ"ש 5871-04-21ד.י
נגד
הנתבעת
הנתבע בתמ"ש 5871-04-21
1.ש.י (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ע"י האפוט' עו"ד דוד פולק
2. א.י
פסק דין
רקע
משפחת **** מנהלת בפני בית המשפט זה הליכים מרובים, 39 במספר, משנת 2012 ואילך. הליכים אלה עניינם צווי הגנה, אפוטרופסות, ותביעות כספיות שונות.
התביעות נשוא פסק דין זה הן תביעה לאישור הסכם מתנה, ותביעה למתן צו מניעה קבוע, לסעד הצהרתי ולמתן צו עשה.
למען הנוחות, יכונו הצדדים בפסק הדין בשמותיהם הפרטיים: א.י, ד.י וש.י. היא אמם של א.י, ד.י ויתר אחיהם.
בשנת 2012 הגישו ילדיה של ש.י, מלבד הבן ש.י, בקשה למינוי אפוטרופוס לגופה ורכושה של ש.י. במסגרת ההליך מונה לש.י אפוטרופוס חיצוני לגוף ולרכוש. כיום, משמש עו"ד פולק כאפוטרופוס לרכוש לש.י, והאפוטרופסית לגופה של ש.י היא פ.מ, בתה של ש.י, ואחותם של א.י וד.י.
ביום 28.7.15 הגיש א.י במסגרת תיק אפ' 551717-07-15 בקשה לאישור הסכם מתנה מיום 24.6.15 (להלן: "הסכם המתנה הראשון"). בהסכם המתנה הראשון העבירה ש.י לא.י את מלוא זכויותיה במשק המצוי ב**** (להלן: "המשק"), וכן כספים ונכסים מכל מין וסוג שהוא שבבעלותה, או שיהיו בבעלותה בעתיד.
בית המשפט הורה על מינוי ד"ר חבר כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן חוות דעת בדבר מצבה של ש.י. בהמשך, התבקש ד"ר חבר לחוות דעתו בשאלת יכולתה של ש.י להעניק לא.י את המתנה בהתאם להסכם המתנה הראשון.
ביום 26.4.17 ניתן פסק דין אשר הורה על דחיית הבקשה לאישור הסכם המתנה הראשון, תוך שבית המשפט קובע כך:
" בית המשפט ער לכך שכלל אין מניעה כי אדם שמונה לו אפוטרופוס יערוך צוואה, או יתן מתנה, גם אם מונה לו אפוטרופוס, שכן אין בכך כדי לפגוע בכשירותו כל עוד תקפה היא ונעשתה בנקודת זמן שבה ידע להבחין בטיבה של המתנה (וראו עמ"ש 27565-09-16 ל.נ. נ' ע.ד.). כפי שפורט לעיל, לא היתה הגב' י. כשירה לעריכת הסכם המתנה במועד בו נערך ההסכם, והדבר הוכח כנדרש…
..משמעות אישור הסכם זה, היא הותרתה של הגב' י. בחוסר כל, ואין בהתחייבות המבקש לדאוג לאמו עד אחרית ימיה וכן להעניק לה זכות מגורים במשק עד מלאת ימיה כדי לשנות מן הוויתור המוחלט אשר עושה הגב' י. מוותרת על כל זכויותיה בכל רכושה לטובת המבקש, כאשר אין ספק כי הדבר אינו לטובתה.
כך, ככל שהמבקש, מטעם כלשהו, לא יוכל לדאוג למחסורה של הגב' י. או למגוריה, עלולה הגב' י. להיקלע למצוקה כלכלית של ממש, כשהיא נותרת בחוסר כל בעקבות ההסכם".
ערעור שהוגש על פסק הדין נדחה בפסק דין מיום 24.5.18, ובקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון נדחתה אף היא בהחלטה מיום 6.8.18.
ביום 22.8.18 חתמו א.י וש.י על הסכם מתנה נוסף (להלן: "הסכם המתנה השני"), בפני הנוטריון משה סיון. בהתאם להסכם המתנה השני, העבירה ש.י לא.י את זכויותיה במשק, תוך שמירת זכותה להתגורר במשק כל ימי חייה. ההליך בתמ"ש 56898-11-18 עניינו אישור הסכם המתנה השני.
להשלמת התמונה יצוין, כי בתמ"ש 23738-09-14, תביעה לפירוק שיתוף שהגיש מר ח.י ז"ל, בעלה של ש.י, נגדה, ניתן ביום 21.6.18 צו לפירוק שיתוף במשק ונקבע כי הנכס יימכר לצד ג' בכפוף למתן זכות מגורים לש.י ולח.י ז"ל, עד מלאת ימיהם.
בהליך זה ניתנה ביום 2.12.19 החלטה בה אושר הסכם מכר המשק לד.י, תוך שנקבע:
"…. אכן, שאלת כשירותה של הגב' י. עודנה מתבררת בפני ביהמ"ש, ובהתאם מתברר אף תוקפו של הסכם המתנה בינה לבין מר א.י. ואולם, לא מצאתי מקום לקשור בין הליכים אלו לבין מכירת הנכס.
כאמור, החלטה בעניין פירוק השיתוף ניתנה לפני למעלה משנה. בוצעה התמחרות כדין שאחריה ובעקבות מו"מ, אף שיפר מר ד.י את הצעתו והובהר כי הצעה זו הינה על דעת מר ח.י וכן על דעת האפוטרופוס שמונה לגב' י. להגנה על אינטרסיה.
מנגד, לבית המשפט הוגשה בפעם השניה תביעה לאישור מתנה, תביעה אשר נדחתה בפעם הקודמת על ידי בית המשפט בפסק דין חלוט, כאשר אף כעת טוען האפוטרופוס לגב' י. כי המתנה אינה לטובתה של הגב' י. בנסיבות אלו, איני רואה כל מקום לעכב את הליכי במכר למשך תקופה נוספת ולא ידועה, שהרי ממילא, אף אם בסופו של יום יאושר הסכם המתנה, יבוא מר א.י בנעליה של הגב' י. ויקבל את חלקו בתמורה, לאחר ביצוע הליך פירוק השיתוף.
נוכח כל האמור, הנני מאשרת הסכם המכר ומורה על דחיית הבקשה לעיכוב ההליכים."
פסק הדין הנוכחי ניתן אפוא אחר שהמשק נמכר לד.י, וח.י ז"ל הלך לעולמו. ש.י אינה מתגוררת לעת הזו במשק, ושוהה בבית אבות מיום 29.9.20. מאחר שא.י ביקש בהליך נוסף שפתח, בתיק 38913-03-19, לבטל את מינוי האפוטרופוס לש.י, נבחן שוב הצורך במינוי אפוטרופוס, אלא שהתסקירים בעניין זה המליצו באופן חד משמעי על הותרת המינוי על כנו.
הצדדים באו לכלל הסכמה, כי התביעות יוכרעו על בסיס החומר המצוי בתיק וסיכומים שיגישו, ללא שמיעת ראיות, פרט לחקירת המומחה שמונה בידי בית המשפט, פרופ' פניג.
התביעה בתמ"ש 56898-11-18 – אישור הסכם מתנה
טענות א.י
אף שמונה לש.י אפוטרופוס, היא לא הוכרזה כפסולת דין. ש.י בעלת כושר שיפוט תקין וביכולתה לקבל החלטות בעניין רכושה. אין מניעה כי אדם אשר מונה לו אפוטרופוס יערוך מסמכים משפטיים, כל עוד לא נשללה כשרותו המשפטית.
ש.י הביעה מספר רב של פעמים את רצונה להעביר לא.י את חלקה במשק: ביום 2.11.16, במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, בפני האפוטרופוס הקודם שמונה לה, בפני פרופ' פניג, המומחה מטעם בית המשפט, בפני פרופ' קוטלר, אצלו נבדקה ש.י טרם החתימה על הסכם המתנה השני, בפני ילדיה ועוד.
הבקשה לאישור הסכם המתנה הראשון נדחתה שכן ההסכם לא היה לטובת ש.י, ולא הותיר בידיה מאומה. הדר' חבר סבר אז, כי הדבר מעיד על פגם בשיקול דעתה.
א.י התרשל בניהול ההליך לאישור הסכם המתנה הראשון, נוכח חוסר ניסיונו, ולא הציג את מלוא הראיות לתמיכה בטענותיו.
מאחר שש.י לא השלימה עם תוצאת פסק הדין בו נדחתה הבקשה לאישור הסכם המתנה הראשון, חתמו א.י והיא על הסכם המתנה השני בפני נוטריון. ש.י העבירה לידי א.י את חלקה במשק, אגב שמירה על זכותה להתגורר במשק כל ימי חייה. כמו כן, בניגוד להסכם המתנה הראשון, הותירה ש.י בידיה את יתרת רכושה.
טרם שחתמה על הסכם המתנה השני, פנתה ש.י לפרופ' קוטלר, על מנת שיחווה דעתו בנוגע ליכולתה לחתום על ההסכם. בחוות דעתו, קבע פרופ' קוטלר כי מצבה הנפשי של ש.י יציב וכי באפשרותה לחתום על מסמכים משפטיים.
קבלת הבקשה עולה בקנה אחד עם טובתה של ש.י, שכן באופן זה ישמרו זכויותיה ויובטחו מגוריה במשק עד מלאת ימיה. נוסף לכך, א.י הוא היחיד מבין ילדיה של ש.י המטפל בה ודואג לכל צרכיה.
על בית המשפט לבחון את כשרותה של ש.י במועד החתימה על הסכם המתנה השני, ואין להתייחס לפסק הדין מיום 26.4.17 אשר בחן את המצבה של ש.י בעת שנחתם הסכם המתנה הראשון.
מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' פניג, עולה כי ש.י כשירה להתקשר בהסכם המתנה השני, וכי ביכולתה לקבל החלטות הנוגעות לרכושה.
טענות ש.י, באמצעות האפוטרופוס לרכוש, עו"ד פולק
ש.י נעדרת גמירות דעת להתקשר בהסכם המתנה השני, ואין תוקף לחתימתה עליו. הענקת המתנה אינה לטובתה של ש.י ומשכך אין לאשר את הסכם המתנה השני. בנוסף, ש.י אינה בעלת רצון עצמאי, שכן היא נתונה באופן מלא להשפעתו של א.י.
בהתאם לאמור בכתב התביעה, תנאי להענקת המתנה הוא כי א.י יטפל בש.י. אולם, במסגרת ההליך המקביל בו ביקש א.י לבטל את מינוי האפוטרופוס, עלה כי א.י הפסיק לטפל בש.י, ואך מטעם זה יש לדחות הבקשה לאישור הסכם המתנה השני.
האפוטרופוס חולק על חוות דעתו של המומחה פרופ' פניג. אף אם יקבע כי ש.י מסוגלת לקבל החלטה בדבר המתנה, יש בהתחייבות א.י לטפל בה, התחייבות השלובה בהעברת הזכויות במשק, כדי להוות עושק.
הבקשה לאישור הסכם המתנה הראשון נדחתה לאחר שנקבע כי ש.י נעדרת גמירות דעת וכי ההסכם אינו לטובתה. פסק הדין שניתן בעניין זה חלוט והוא מהווה מעשה בית דין.
ויתור על רכושה העיקרי של ש.י אינו לטובתה, וא.י לא הוכיח כי מדובר בפעולה העולה בקנה אחד עם טובתה של ש.י.
עם מינוי אפוטרופוס לש.י, נשללה מש.י האפשרות לפגוע בזכויותיה, ואף אם מעוניינת ש.י לעשות כן, לא ניתן לאשר פגיעה זו.
במסגרת הליך זה לא ביטאה ש.י את רצונה להעביר מתנה לא.י, שכן א.י ויתר על שמיעת ראיות.
חוות דעתו של מומחה בית המשפט, פרופ' פניג, אינה קובעת כי לש.י שיקול דעת עצמאי. פרופ' פניג, ממש כמו קודמו, ד"ר חבר, קבע כי מופעלים לחצים בתוך המשפחה, דבר הפוגע בשיקול דעתה העצמאי של ש.י.
עמדת ב"כ האפוטרופוס הכללי
ב"כ האפוטרופוס הכללי הודיע כי אין בדעתו להתערב בהליכים, שכן הזכויות והאינטרסים של ש.י מוגנים ומיוצגים על ידי האפוטרופוס, עו"ד פולק.
דיון והכרעה
בפסק הדין שניתן בתיק אפ' 551717-07-15 נדחתה התביעה לאישור הסכם המתנה הראשון, כאשר הסכם המתנה השני נחתם ימים ספורים לאחר שנדחתה בידי בית המשפט העליון בר"ע ביחס לפסק דין זה. א.י טוען, כי ש.י לא השלימה עם פסק הדין וביקשה לחתום על הסכם המתנה השני, אלא שכפי שיובא להלן, דין התובענה הנוכחית כדין קודמתה – להידחות.
כשרות ש.י לעריכת הסכם המתנה השני
על מנת לבחון את כשרותה של ש.י לעריכת הסכם המתנה השני מונה הפרופ' פניג, לצורך מתן חוות דעת בדבר יכולתה של ש.י להעניק את המתנה לא.י במועד בו נחתם הסכם המתנה השני, וכן בדבר הצורך בהמשך מינוי אפוטרופוס לש.י.
ביום 11.7.19 הוגשה חוות דעתו של פרופ' פניג, בה הביע דעתו כדלקמן:
"האם הנבדקת סובלת מדמנציה? כאן הדעות חלוקות. גם לפי בדיקתי יש לנבדקת ליקויים קוגנטיביים אותם ציינתי בבדיקה אולם לדעתי אינם מגיעים לחומרה של שיטיון ואינם פוגעים ביכולותיה לקבל החלטות.
…
להערכתי, ובהתחשב ברקע התרבותי של הנבדקת וכן במערכת היחסים שלה עם בנה א.י שיפוטה תקין לחלוטין.
…
לגבי כשירותה במועד החתימה
חוות דעתו של ד"ר חבר היא משנת 2016. תוצאות הבדיקה הקוגניטיבית שלו בשלש הבדיקות שערך לה היו לדבריו דומות.
בדיקת המיני מנטל שערכתי לה הצביעה על כך שאין ירידה משמעותית בתפקודה הקוגניטיבי.
…
מכיוון שבבדיקתי מצאתי אותה כשירה למתן מתנה בעודה בחיים והערכתי את שיפוטה כתקין הרי אין לי כל סיבה/עדות שכנגד להניח שלפני כשנה תפקודה הקוגניטיבי היה לקוי יותר. לגבי כשירותה לנהל את ענייניה נראה לי שעם מגבלותיה הקוגניטיביות והרפואיות (הנבדקת הגיעה אלי עם כסא גלגלים לאחר נפילה) רצוי שיהיה אדם שינהל את ענייניה- אפוטרופוס.
…
מסקנות
לנבדקת ליקויים קוגניטיביים אך ללא פגיעה בשיפוט החברתי.
הנבדקת יכולה לקבל החלטות לגבי רכושה, כולל מתנה בעודה בחיים.
הנבדקת מתקשה לנהל את ענייניה בגלל מגבלותיה הגופניות, הקוגניטיביות והעובדה שניהל העניינים מתנהל בצל סכסוך משפחתי קשה ולכן אינני רואה כל סיבה שלא יימשך המצב הקיים ושיהיה אפוטרופוס שיגן על האינטרסים שלה ויפקח על ניהול רכושה וגופה.
הנבדקת במצבה הרגשי והקוגניטיבי כשירה לבטא את רצונה בקשר לזהות האפוטרופוס."
פרופ' פניג סבר, אפוא, כי ש.י זקוקה לאפוטרופוס מחד, אולם יכולה לקבל החלטות לגבי רכושה, לרבות הענקת מתנה, מאידך.
במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, ענה פרופ' פניג כי " אין לי מידע אילו לחצים מופעלים עליה ובאיזה נסיבות. אלו פרטים שיכולים להחשף במסגרת העדויות בבית המשפט. חוות דעתי התמקדה בהיבט הקוגניטיבי".
פרופ' פניג נחקר בפני בית המשפט. הוא חיווה דעתו, כי ש.י סובלת מליקויים קוגניטיביים (עמ' 15 ש' 16-17, 20-21), אף שלשיטתו תהליך דמנטי לא קיים כלל במקרה זה או שמדובר בתהליך קל (עמ' 15 ש' 18-19). הוא הוסיף: "לפי הבדיקה שלי תוצאות הבדיקה די דומות לשל ד"ר חבר" (ראו עמ' 16 שורה 10).
וכן: "אני עניינית רוצה לציין שחוות דעתו מתייחסת לזה שבאמת לגבי הנושא של המתנה היו לה בעיות בשיפוט. זה שיפוטו של ד"ר חבר. לא בדקתי אותה ב-2014 ואין חולק על זה. אני בדקתי ב-2019 ולפי הבדיקה שלי השיפוט שלה בזמן הבדיקה היה תקין… חושב שיש תמימות דעים בין הבודקים השונים שלגב' יש מגבלות קוגניטיביות מסוימות. לגבי השיפוט לפי הנתונים שד"ר חבר מביא זה אותם נתונים שעמדו בפניי, הגעתי למסקנה שונה מהמסקנה שלו." (ראו עמ' 16 שורות 20-25).
פרופ' פניג סבר כי ניסו להכין את ש.י לפגישה עמו בסוגיית ההתמצאות בזמן (עמ' 29 ש' 25), אולם לשיטתו "אם הכינו אותה אז הכינו לגבי המיני מנטל כי זה מה שעלה. הסברתי למה המיני מנטל לא עומד המרכז הדברים. אם הכינו אותה זה לא מהותי לגבי כשירותה" (מ' 27 ש' 3-4).
אף לאחר חקירתו נותר פרופ' פניג איתן בדעתו כי ש.י הייתה כשירה לחתום על גבי הסכם המתנה השני, אף שמסקנתו עומדת בסתירה לזו של הדר' חבר אשר סבר כי ש.י לא הייתה כשירה לחתום על הסכם המתנה הראשון, בנסיבות דומות.
להשלמת התמונה יצוין, כי א.י צירף לכתב התביעה חוות דעת מטעמו, שנערכה בידי פרופ' קוטלר ביום 21.8.18, ערב חתימת הסכם המתנה השני, בה קבע כך:
"על אף כי הגב' י. נמצאת תחת צו אפוטרופסות במטרה להגן עליה בשל היחסים המורכבים המתוארים בינה לבין בעלה ואחד מבניה התרשמתי כי היא כיום בהחלטה כשירה קוגניטיבית לחתום על מסמכים משפטיים ולחוות את דעתה לגבי רכושה.
נמצאת כיום במצב נפשי יציב ולא התרשמתי בבדיקה מכל עדות להפרעה אפקטיבית או פסיכוטית אשר עלולה לפגום בכושר שיפוטה".
מכל האמור, עולה כי אליבא המומחים שחיוו דעתם בעניין הסכם המתנה נשוא התביעה, המומחה מטעם א.י וזה שמטעם בית המשפט, הייתה ש.י כשירה לקבלת החלטות בנוגע לרכושה, במועד בו נערך הסכם המתנה השני.
ש.י זקוקה לאפוטרופוס
פרופ' פניג, בחוות דעתו, קבע כי יש צורך בהמשך מינוי אפוטרופוס לש.י, כפי שפורט לעיל. בחקירתו, העלה פרופ' פניג השערה, כי יכול וניתן להסתפק במינוי תומך החלטות לש.י. לפיכך, הורה בית המשפט ביום 6.1.20 על קבלת תסקיר משלים שיתייחס לשאלת מתווה האפוטרופסות, תחומי האפוטרופסות, האפשרות למנות תומכי החלטות וכן לשאלת זהות האפוטרופוס.
בתסקיר מיום 20.2.20 המליצה העו"ס על המשך מינוי האפוטרופוס הנוכחי לתקופה של 6 חודשים נוספים. היא ציינה כי "מהתרשמותי, בשל החשש שא.י יעזוב אותה ומתוך הצורך ההכרחי באדם קרוב שיידאג לה היא הסכימה לחתום לו על חצי המשק. להערכתי, היא רגישה שהיא תלויה בו לחלוטין וחוששת מאוד להישאר בודדה בשל הנתק שנותר עם שאר הילדים." העו"ס הוסיפה כי "לעניות דעתי, א.י שם לו למטרה להסיר את מינויו של עו"ד פולק כאפוטרופוס על אימו, ולשם כך עושה כל מאמץ להציג אותו כמי שאינו ממלא את תפקידו כראוי, למרות שבפועל התרשמתי שעו"ד פולק עושה כל מאמץ ליצירת פתרונות.."
בתסקיר מיום 8.7.21התייחסה העו"ס לשאלה האם עו"ד לימור, ששימש כבא כוחה של ש.י יוכל לשמש לה אפוטרופוס, וקבעה, כי היא אינה יכולה להמליץ על מינויו של עו"ד לימור, וכי היא עומדת מאחורי המלצתה הקודמת כי עו"ד פולק יהיה האפוטרופוס לרכושה של ש.י.
במענה לשאלות ההבהרה הרבות שנשאלה בידי א.י, ציינה העו"ס, בהתבטאות חריגה, כך:
"א.י ידוע כאדם שבוחר להשמיץ ולתקוף את אנשי המקצוע אשר מונעים מבעדו להשיג את מבוקשו.. הזילות שלו כלפינו וכלפי המקצוע שלנו עוברת כל גבול. ברור לי שזה חלק משיטת ההתשה שלו כאשר בכוונתו להרפות את ידנו ובכך להשיג את רצונו – כספי המשק של ש.י כאשר כל מי שעומד בדרכו "זוכה להשמצות והתקפות מצידו. למרות זאת, הוא לא יצליח להתיש את כוחנו, אני אמשיך ואפעל למען שמירה על זכויותיה ורווחתה של הגב' י. ולהגן על האינטרסים שלה".
תסקיר אחרון מיום 11.1.22, אשר הוגש זו הפעם בידי המח' לשירותים חברתיים בעירית *** ממליץ על הותרת מינוי אפוטרופוס קבוע לש.י, לגוף ולרכוש, תוך הותרת מינויו של עו"ד פולק על כנו.
התסקיר תומך בחשש כי אף אם "הקול קול ש.י", אין מדובר בקול צלול ועצמאי, כי אם בקולו של א.י.
וכך כותבת העו"ס:
"שרה מלר, עו"ס אחראית השירות הסוציאלי.. שרה מתרשמת שא.י מרבה לבקר את אמו על מנת להשפיע עליה לטובת האינטרסים האישיים שלו.. לדברי שרה, מצבה הנפשי של גב' י. ירוד עקב הלחצים שא.י מפעיל עליה וכל בשל המחלוקת בין ילדיה. כמו כן, א.י לוקח את אמו מס' פעמים לביהמ"ש על מנת למסור עדות, לדברי שרה הוא חוקר אותה בכוח בביהמ"ש, והיא חוזרת לבית האבות במצב נפשי סוער או דכאוני, ולוקח זמן רב עד שמצליחים להרגיעה. מור האחות סיפרה שבתחילה א.י היה היחיד שהגיע לבקר את אמו ולדאוג לה. גב' י. סיפרה לה שהיא אינה בקשר עם שאר ילדיה. עם הזמן התברר כי א.י אינו דובר אמת ושאר הילדים דואגים לאמם..היא סיפרה שלילה אחד גב' י. התקשתה להירדם, וכשנשאלה מדוע, היא ענתה שהיא לא זוכרת מה א.י ביקש ממנה לומר בדיון בביהמ"ש מחר ולכן לא מצליחה להירדם..".
העו"ס מתארת, כי א.י לא אפשר לה לדבר בפרטיות עם ש.י לצורך הכנת התסקיר. היא מצטטת את העו"ס הקודמת אשר טיפלה במשפחה, שכתבה לבית המשפט ביום 10.8.21:
" אני סבורה שש.י, אשר נתונה להשפעתו המוחלטת של א.י, אשר באופן מודע ומניפולטיבי משפיע על דעתה, לא מדברת מתוך גרונה, אלא עונה מתוך מה שא.י "שתל" במוחה. א.י השפיע על דעתה וכך גרם לנתק עם ילדיה, נתק עם הצוות המטפל במחלקת הרווחה, וגורם לה להאמין ולומר את מה שהוא רוצה כדרך לקידום האינטרסים שלו".
על יסוד האמור לעיל ניתן לקבוע, כי על עו"ד פולק להוסיף ולשמש כאפוטרופוס לרכושה של ש.י.
הסכם המתנה השני אינו לטובתה של ש.י, הנתונה ללחץ מצד א.י
המומחה מטעם בית המשפט קבע כי ש.י כשירה הייתה לחתום על הסכם המתנה השני. אלא שנראה כי חוות הדעת ניתנה בחלל ריק, כאשר המומחה אינו מודע לכלל הנסיבות והנתונים האופפים את חתימת ההסכם השני. המומחה לא התבקש לבחון ולא בחן קיום השפעה ולחץ על ש.י עובר לחתימת ההסכם, ומשכך סבר כי ניתן לאשרו.
מנגד, מי שמכירים את הנתונים הנוספים, סבורים כי אין לאשר את ההסכם. כך, סבור עו"ד פולק כי ההסכם אינו לטובתה של ש.י, ואך מטעם זה אין לקבל את התביעה. אולם, מעבר לכך וחמור מכך, בפני בית המשפט הונחו די נתונים אודות מסע לחצים ארוך ומתמשך המופעל על ש.י מצד א.י. הוכח, כי א.י אינו בוחל בדבר, לרבות השתלחות בעו"ס, באפוטרופוסים שמונו בידי בית המשפט, ואף בבית המשפט עצמו, בניסיון להכשיר את הסכם המתנה השני, אשר לא בכדי נחתם סמוך למועד בו הפך פסק הדין בו נדחתה התובענה לאישור הסכם המתנה הראשון – לחלוט. א.י אינו מהסס לפעול על מנת להכשיל את עו"ד פולק בתפקידו, אף במחיר של פגיעה בש.י, והדברים עולים באופן ברור וחמור מפיהן של שתי עו"ס, שהן גורמי מקצוע אובייקטיביים, אשר טובתה של ש.י בלבד לנגד עיניהן.
עקרון על בענייני אפוטרופסות הינו שמירה על טובתו של האדם שמונה לו אפוטרופוס. תיקון 18 לחוק מעניק מעמד משמעותי לרצונו של אדם שמונה לו אפוטרופוס. ואולם, אין התיקון נוגד את עיקרון העל, ומקום בו קיים קונפליקט בין רצונו של אדם שמונה לו אפוטרופוס לבין טובתו, יגבר עקרון העל (ראו: א"פ (משפחה פתח תקווה) 12050-06-18 המרכז הישראלי לאפוטרופסות הקרן לטיפול בחסויים נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב (12.6.18); א"פ (משפחה טבריה) 14206-01-17 נ.פ. נ' היועץ המשפטי לממשלה-משרד הרווחה והשירותים החברתיים (13.1.17)). גם במקרה זה, יש לבחון התביעה בראש ובראשונה בראי טובתה של ש.י.
בהתקיים האמור לעיל, ניתן להוסיף ולקבוע, כי א.י ניצל את חולשתה של אמו והחתים אותה על ההסכם השני, באופן העולה כדי עושק. לעניין זה נפנה לסעיף 18 לחוק החוזים, הקובע:
"18. מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר נסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".
כאן, יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות מצטברים:
מצבו של העשוק (מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון).
התנהגות של העושק (ניצול מצבו של המתקשר).
תנאי החוזה שנוצר כתוצאה מהניצול גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל.
יסודות עילת העושק שלובים זה בזה, כך, שככל שאחד מן התנאים יוכח בעוצמה גבוהה יותר, כך יקטן הצורך בהוכחת היסודות האחרים (ראו: ע"א 3156/98 בן ישי נ' ויינגרטן ( 30.12.99)).
בעת חתימת הסכם המתנה השני, הייתה ש.י נתונה לכל הפחות במצב של חולשה גופנית ושכלית, הענקת כלל זכויותיה במשק לא.י במתנה הופכת את ההסכם לכזה שתנאיו בלתי סבירים, וכאמור עלה כי א.י נהג להפעיל על ש.י לחצים, כך שמדובר בנימוק נוסף בגינו אין לאשר את ההסכם.
א.י נמנע מהבאת עדים שיתמכו בגרסתו, לרבות העדת הנוטריון בפניו נחתם הסכם המתנה השני, והדבר פועל לחובתו (וראו: ע"א 1206/16 חברת יהלומי סמואל-רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (9.10.18)).
על יסוד כל האמור לעיל, שוכנעתי כי אין לאשר את הסכם המתנה השני, אשר נחתם תוך הפעלת לחץ על ש.י, עד כדי עושק, וכן היות שמדובר בהסכם שאינו לטובתה של ש.י, שהיא אדם שמונה לו אפוטרופוס. קביעה זו יפה בין אם מדובר בזכויות במשק, ובין אם בתמורת הזכויות הללו, נוכח אישור ההסכם בו נמכר המשק לד.י.
לעניין הוצאות ההליך, מדובר בהליך נוסף שיזם א.י, בו הוגשו חוות דעת, תסקירים, והתנהל הליך ארוך ומתמשך. עם דחיית התביעה מצאתי לחייב את א.י לשלם לש.י הוצאות בסך של 20,000 ₪, לאפוטרופוס עו"ד פולק 20,000 ₪ נוספים וכן ראיתי לפסוק הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 20,000 ₪ נוספים.
התביעה בתמ"ש 5871-04-21 – צו מניעה
טענות ד.י
ד.י עותר למנוע מא.י להיכנס לשטח המשק כל עוד ש.י אינה מתגוררת במשק, לפטור אותו מתשלום הוצאות האחזקה של יחידת הדיור בה התגוררה ש.י, ולהתיר לו להסיר את מצלמות האבטחה שהותקנו במשק על ידי א.י.
ד.י השלים את רכישת זכויותיה של ש.י במשק, תוך תשלום מלוא התמורה בגינן, בסך של 2,750,000 ₪ , ולצורך זאת נטל מספר הלוואות.
בעת הגשת התביעה, נשא ד.י במלוא הוצאות המחייה של אביו, מר ח.י ז"ל, בגובה 7,000 ₪ בחודש. הוצאותיו של ד.י עולות על הכנסותיו מקצבת הפנסיה המשולמת לו.
ש.י אינה מתגוררת עוד ביחידת הדיור שבמשק, ואילו א.י מגיע אל המשק במטרה לגרום לד.י לנזקים. כך , הוא נוהג לבזבז מים ומותיר את הברזים פתוחים וכן מבזבז חשמל, כשהוא מותיר את המזגנים ומכשירי חשמל נוספים פועלים במשך כל שעות היממה.
מאחר שד.י שילם מלוא התמורה בגין המשק, יש לש.י די כספים בחשבון הבנק המנוהל על ידי האפוטרופוס כדי לאפשר לה לחיות ברווחה ולשאת בהוצאות אחזקת יחידת הדיור.
מצלמות האבטחה שהותקנו על ידי א.י פוגעות בפרטיותם של ד.י ושל השוכרים המתגוררים במשק.
בסיכומיו הוסיף ד.י, כי מעמדת האפוטרופסית לגוף של ש.י עולה, כי ש.י לא תשוב להתגורר במשק, כך שניתן להשכיר את יחידת הדיור של ש.י, ולהעביר את היתרה לחשבון האפוטרופסות של ש.י.
התחייבותו של ד.י לשאת בהוצאות אחזקת יחידת הדיור ניתנה בשנת 2013, טרם שרכש את זכויות ש.י, ובנסיבות שונות לחלוטין, כאשר ש.י סבלה ממצוקה כלכלית.
טענות א.י
בהסכם המכר התחייב ד.י להוסיף ולשאת במלוא הוצאות החשמל והמים של ש.י, חרף טענותיו על בזבוז מים וחשמל, אשר הופרכו במסגרת ההליכים השונים.
ד.י רכש את המשק כתפוס והוא מנוע מלעשות במשק כרצונו. ש.י רשאית לדרוש מא.י לטפל בענייניה כל עוד היא אינה מתגוררת שם. א.י מתגורר באשקלון ואין לו צורך ביחידת הדיור של ש.י, אולם, הוא הגיע אל המשק כמה וכמה פעמים על מנת לכבס את בגדיה של ש.י, לטפל בלול התרנגולות שלה ולתחזק את ביתה וגינתה.
מצלמות האבטחה הותקנו בהוראת בית המשפט נוכח צווי ההגנה הרבים אשר ניתנו נגד ד.י, ועל מנת לתעד את הפרות הצווים. בנוסף, מצלמות האבטחה מתעדות את פעולותיו של ד.י בעת הוא מנתק את המים והחשמל מיחידת הדיור של ש.י ובכך מונע את שובה לשם.
במסגרת סיכומיו טען א.י כי בשלב זה אין המצלמות פעילות, ועד מתן החלטה בעניין מגוריה של ש.י אין להסירן.
טענות ש.י
ש.י מתנגדת לפטור את ד.י מלשאת בהוצאות אחזקת יחידת הדיור, שכן היא מבקשת לשוב ולהתגורר שם.
לא חל שינוי בתנאים בגינם הורה בית המשפט על תשלום הוצאות יחידת הדיור של ש.י ע"י ד.י.
עד להכרעה בסוגיית מקום המגורים של ש.י, אין לפטור את ד.י מתשלום הוצאות יחידת הדיור, מאחר שיכול וייקבע כי ש.י תשוב להתגורר ביחידת הדיור. בנוסף, במסגרת הסכם המכר התחייב ד.י לשאת בהוצאות המים, החשמל ומיסי המועצה בגין יחידת הדיור, כפי שנשא בהוצאות אלה טרם חתימת ההסכם.
דיון והכרעה
עת הוגש לתיק התסקיר האחרון בחודש 1/22 ביקשה העו"ס להותירו חסוי, לנוכח חשש שהביעו הגורמים אשר חיוו דעתם במסגרת התסקיר, ולטובת ש.י.
לנוכח התנגדותו של א.י לחיסיון התסקיר, הורה בית המשפט ביום 22.3.22 על סריקת התסקיר לתיק ועל הגשת תגובות לתסקיר בתוך 10 ימים. בתסקיר התבקש בית המשפט להורות על מינוי עו"ד פולק כאפוטרופוס קבוע לרכוש, על מינוי הבנות פ' וד' כאפוטרופסות לגוף, וכן על הותרת ש.י בבית האבות. עורכת התסקיר ציינה, כי כל הגורמים פרט לא.י תומכים בהותרת ש.י בבית האבות, וכי לדעתה המקום הנכון והבטוח ביותר למגורים עבור ש.י הוא בית האבות, לנוכח ההרעה במצבה הסיעודי והקוגניטיבי, הדורש השגחה מלאה.
בשולי התסקיר הוסיפה העו"ס:
"אני מצטרפת לבקשתה של העו"ס ענת קימחי ומציינת אותה לסיכום: "לעניות דעתי יש מקום לשים סוף להתנהלות זו של מר א.י, אשר גורמת להתמשכות אינסופית של ההליכים המשפטיים, דבר אשר להערכתי המקצועית החד משמעית לא מיטיב עם אמו הקשישה ועם המשפחה בכללותה המשתוקקת לשקט ולשלווה.. כולי תקווה כי בית המשפט יקבל החלטה סופית בעניינה של הגברת ש.י ובכך יביא לסיום ההליכים לטובתה ולטובת המשפחה כולה".
עו"ד פולק הודיע, כי הוא מותיר את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.
ב"כ היועמ"ר תמכה בהמלצות התסקיר, והוסיפה, כי א.י ממחזר שוב ושוב טענותיו כנגד האפוטרופוס לרכוש ואינו משלים עם פסקי הדין אשר דחו את בקשתו להתמנות לתפקיד, וכי הדבר פוגע בסופו של דבר בטובתה של ש.י. היא הוסיפה, כי א.י מפעיל לחץ על עורכות התסקירים, על מנת להרתיע אותן ולגרום להן לשנות את המלצותיהן.
א.י הודיע, כי הוא מוותר על שאלות הבהרה, ומבקש לקיים דיון בו ייחקרו העו"סיות ושאר הגורמים המופיעים בתסקיר.
ב"כ ש.י הודיע אף הוא כי הוא מבקש לחקור את העו"ס.
בית המשפט הורה ביום 4.4.22 כי יש למצות את הוראת התקנות בעניין משלוח שאלות הבהרה טרם חקירת העו"ס. עד כה לא הוגשו שאלות הבהרה, אף שהמועד הנקוב בתקנה 25 (ו') לתקנות המשפחה – חלף.
בהעדר שאלות הבהרה, אין בכוונתי להתיר לא.י לחקור את העו"ס אודות התסקיר שהגישה. בנוסף, בפני בית המשפט הונחו די נתונים שיש בהם כדי לקבוע כי מצבה של ש.י מחייב המשך מינוי אפוטרופוס עבורה. א.י לא יוכל לשמש אפוטרופוס נוכח ניגוד העניינים בינו לבין ש.י, כך שלא ברור מה מטרת החקירה שביקש לקיים אודות התסקיר.
בהינתן האמור לעיל, מצאתי לקבל את המלצות התסקיר המפורט והמנומק ככתבן וכלשונן, שכן הן עולות בקנה אחד עם טובתה של ש.י. לעומת זאת, אם יתיר בית המשפט לא.י להוסיף ולהאריך את ההליך בעניין מינוי האפוטרופוס שלא לצורך, מעבר להטרדה בלתי פוסקת של גורמי המקצוע, שהגיע העת לסיימה, יפגע הדבר בטובתה של ש.י.
בית משפט זה גילה סבלנות ואורך רוח כלפי א.י עד כה, ניתן לו יומו להשמיע כל טענה בפני בית המשפט, וההליכים המרובים מעידים על כך, אולם א.י אינו מהסס לעשות שימוש לרעה בכך, כאשר הנפגעת העיקרית היא ש.י.
מכל האמור, ישמש עו"ד פולק כאפוטרופוס קבוע לרכוש, הבנות פ' וד' ישמשו כאפוטרופסיות קבועות לגוף, כאשר ש.י תוסיף להתגורר בבית האבות.
צווים מתאימים יינתנו בנפרד.
קביעה זו משליכה על גורל התביעה, שכן עת נפלה החלטה כי על ש.י להיוותר בבית האבות, אין מניעה כי ד.י ישכיר את יחידת הדיור שלה, כאשר דמי השכירות יועברו לחשבון האפוטרופסות של ש.י. ד.י ישכיר את יחידת הדיור לפרקי זמן שלא יעלו על שנה, למקרה בו תוכל ש.י לשוב ליחידת הדיור בעתיד.
ממילא, כל עת שש.י אינה מתגוררת במשק, יינתן צו מניעה קבוע האוסר על א.י להיכנס אל המשק שנרכש על ידי ד.י, בהעדרה של ש.י ולאחר פטירתו של ח.י. עוד אני מורה כי המצלמות שהציב א.י במשק יוסרו לאלתר.
א.י יישא בהוצאותיו של ד.י בסך של 30,000 ₪.
בכך באים לסיומם ההליכים המתנהלים בבית המשפט, והמזכירות תסגור את התיקים.
ניתן היום, ח' אייר תשפ"ב, 09 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
