מספר בקשה:36
בפני
כבוד השופטת אפרת ונקרט
מבקשת
ד'
נגד
משיבים
1. האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב משרדי ממשלה 999010
2. אב'
3. ג'
4. ה'
5. סמ'
בעניין המנוחה: פלונית
החלטה
לפני בקשה לפסילת חוות דעת מומחה שהוגשה ביום 9.7.23 (להלן: "חוות הדעת").
ביום 3.8.22 נתנה החלטה על מינוי פרופ' xx מומחה בתחום הגריאטריה על מנת לבחון את מצבה הקוגניטיבי של גב' xx(להלן: "המנוחה") נכון ליום 23.8.09 ו- 24.5.12.
המומחה התבקש לבחון את יכולתה של המנוחה לערוך צוואה בכל אחד מן המועדים לעיל, תוך בדיקה של הבנת המנוחה את המשמעות של עריכת צוואה והבעת רצונה באופן מושכל הנדרש לצורך כך.
בחוות דעתו קבע המומחה כי בשנת 2009 הייתה המנוחה כשירה לצוות את צוואתה הראשונה. לגבי צוואת 24.5.12 קבע המומחה כי במאזן הסתברות של מעל 50% הייתה המנוחה כשירה לצוות גם צוואה זו.
ביום 6.8.23 לאחר קבלת חוות הדעת הגישה הנתבעת 1 גב' xx (להלן: "המבקשת"), בקשה לפסילת חוות הדעת ובקשה למינוי מומחה אחר וכן להאריך את המועד להגשת שאלות הבהרה למומחה. לטענת המבקשת, למומחה הוצגו על ידי המשיבים חוות דעת פרטית מיום 12.1.13 וכן סרטון וידאו ותימלולו מיום 4.1.13, לטענת המבקשת מסמכים אלו אינם קבילים ואינם מהווים חומר רפואי גולמי אותו נדרשו הצדדים להעביר למומחה (להלן: "המסמכים שבמחלוקת").
לטענת המבקשת, למומחה הוגשו מסמכים רפואיים בהסכמה אשר הסרטון וחוות הדעת הפרטית לא נכללו בהם, מחוות הדעת עלה כי מי מהמשיבים המציא למומחה את המסמכים שבמחלוקת והמומחה ביסס החלטתו לעניין הצוואה השנייה על בסיס מסמכים אלו.
לטענת המשיבים החומר הועבר למומחה בהתאם להחלטה מיום 18.2.23 הקובעת: "הצדדים יעבירו למומחה את העתק הצוואות שבמחלוקת וכל מסמך אחר נדרש בהתאם להחלטתי על מינוי המומחה…."
לטענת המשיבים המומחה הגיע למסקנה כי החשד לדמנציה הועלה רק לאחר הצוואה המאוחרת גם בלי המסמכים שבמחלוקת. זאת ועוד המומחה נקט משנה זהירות וערך את חוות הדעת בשיתוף פעולה עם ד"ר XX. עוד נטען כי המסמך הרפואי של ד"ר XX מהווה מסמך רפואי קביל ואין לראות בו חוות דעת וכך אף ראו בו שני המומחים מטעם בית המשפט.
טענה נוספת אותה העלו המשיבים נוגעת לאינטרס המבקשת לפסילת הצוואה המאוחרת, אך אינטרס זה לא היה ידוע למומחה ולכן חוות דעתו אובייקטיבית.
עם זאת, לטענת המשיבים המסמכים שבמחלוקת הועברו למומחה בתום לב על ידי האחים בעת מסירת דיסק און קי עם כל החומר למומחה. מסירת המסמכים לא נעשתה במטרה לשבש או להטות את המומחה ובעקבות כך לא נעשה נזק או פגם המצדיק את פסילת חוות הדעת.
בשים לב כי בכל המסמכים הרפואיים אין אזכור או חשד לדמנציה במועד המוקדם לצוואה המאוחרת. לעניין הסרטון אף נתנה הסכמה עקרונית להעברתו למומחה לאחר שיתברר כי הוא אותנטי.
בתגובת המומחה לבקשת הפסילה הסביר המומחה כי הוא מתרשם מכל החומר המועבר אליו אלא אם מקבל הנחייה מפורשת מבית משפט שלא להתייחס לחומר מסוים, עוד ציין המומחה כי בשנים האחרונות הוא מקבל לא מעט חומר מצולם ולכן ככל ולא נתנה הנחייה שלא להתייחס לחומר המצולם אין לו סיבה להתעלם ממנו.
עם זאת אומר המומחה כי אין זה נכון שחוות הדעת התבססה על הסרטון, חוות הדעת פורטה בהרחבה על גבי 9 עמודים תוך הנמקה מפורשת לקביעות לעניין כשירות המנוחה תוך התייחסות לכל מסמך בנפרד, הסרטון שימש כדבר מה נוסף.
לעניין ההערכה הגריאטרית של ד"ר XXX טוען המומחה כי התייחס אליה כמו לכל מסמך רפואי אחר בתיק, על גבי המסמך לא נרשמה כותרת של חוות דעת.
המומחה סבור כי ככל שלא נתבקש שלא להתייחס למסמך ספציפי אין סיבה שיתעלם ממנו, יתרה מכך פעמים רבות הוא נדרש כמומחה בית משפט להכריע בין חוות דעת שהגישו הצדדים. כאשר מדובר בחוות דעת לעניין צוואה הוא אינו בוחן האם מסמך מסוים "עוזר" לצד זה או אחר, מטרת חוות הדעת הינה להגיע לחקר האמת ולרצון המצווה בעודו בחיים.
לטענת המומחה, אכן להערכה של ד"ר XXX ניתן משקל רב מהטעם שהיא התייחסה לצוואה בזמן הקרוב לכתיבתה, כאשר הכותב מודע לכך שהמנוחה מעוניינת לחלק את עיזבונה לחמשת ילדיה וכותב שהיא כשירה, הדבר אף הלם את ההיקש מהסרטון.
לטענת המומחה, לא הייתה לו כל סיבה להניח שהסרטון לא קביל, הוא צפה בו יחד עם מזכירתו הדוברת את השפה הערבית והתמלול נראה להם מדויק ונכון.
עוד מצא המומחה להעיר כי הוא אינו מקבל את טענות המבקשת כי חרג מתפקידו וכי נקט פעולה לא מקצועית, לטענתו מאות חוות דעת מטעמו הוגשו לבית המשפט ומעולם לא נפסלה אף לא חוות דעת אחת.
כאמור, ביום 6.8.23 הוגשה בקשת הפסילה שבפניי.
לאחר עיון בעמדות הצדדים והמומחה, מצאתי לדחות את הבקשה.
בית המשפט העליון חזר ברע"א 1867/20 פלוני נ' בית חולים העמק מיום 3.5.20 (פורסם בנבו) על ההלכה הידועה, פסילתה של חוות דעת מומחה היא צעד קיצוני אשר יינקט רק במקרים חריגים, בהם נפל בחוות הדעת פגם היורד לשורש העניין ואשר עלול לגרום לעיוות דין ראו גם: רע"א 7819/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני מיום 25.12.16 (פורסם בנבו); רע"א 5902/19 פלונית נ' מדינת ישראל משרד הבריאות מיום 18.11.19 (פורסם בנבו);רע"א 8617-03-20 פ. נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ מיום 06.03.20 (פורסם בנבו) ורבים אחרים.
ברע"א 6117/19 פלוני נ' מרכז החינוך העצמאי [פורסם בנבו] (9.12.2019) קבע בית המשפט העליון כלהלן:
"פסילת חוות הדעת של המומחה ומינוי מומחה אחר תחתיו ייעשו במקרים בהם הקושי באימוץ חוות דעת המומחה נעוץ במהימנות חוות הדעת או במהימנות המומחה עצמו (המשליכה אף על מהימנות חוות הדעת)… בית המשפט ינקוט בצעד זה אך במקרים בהם חוסר מהימנותם של חוות הדעת או של המומחה יורד לשורש העניין וכאשר עלול להיגרם עיוות דין למי מהצדדים".
לא מצאתי כי המקרה שלפניי נכנס לגדר המקרים החריגים אשר מצדיקים את פסילת חוות הדעת, לא מצאתי כי המומחה נקט בחוסר מהימנות או חוסר מקצועיות. אדרבא, התרשמתי מעבודתו המקצועית של המומחה ומרצונו להגיע לרצונה האמיתי של המנוחה ולחקר האמת ומצאתי כי חוות הדעת מקצועית ולא נפל בה פגם העלול לגרום עיוות דין , מצאתי כי חוות הדעת מפורטת, מנומקת, מבוססת ונערכה בהתאם להחלטותיי מיום 3.8.22 ו- 18.2.23 בהם נכתב ברחל בתך הקטנה:
"הצדדים ימציאו למומחה את המסמכים הרפואיים המצויים בידיהם והוא יהיה רשאי לקבל כל מסמך רפואי נוסף שיידרש לשם עריכת חוות הדעת"
חיזוק נוסף למהימנותו, אחריותו ומקצועיותו של המומחה מצאתי בכך, שאף טרם עריכת חוות הדעת הגיש המומחה בקשת הבהרה באשר למיקוד השאלה שבמחלוקת ואף ביקש את רשות בית המשפט להסתייע ברופאה נוספת לשם עריכת חוות הדעת עקב עומס עבודה.
בעניין חוות הדעת של ד"ר XXX מצאתי כי היא נכנסת לגדר המסמכים הרפואיים המותרים להגשה בהתאם להחלטת המינוי. לעניין הסרטון אף אם הייתי סבורה כי הסרטון שהגישו המשיבים אינו עונה להגדרה של מסמך רפואי, שעה שלא נתנה למומחה במפורש הנחייה שלא להתייחס אליו אזי המומחה נקט בהתאם להחלטת המינוי. עוד מצאתי כי מקום בו המבקשת נתנה הסכמה העקרונית להגשתו של הסרטון (בכפוף לבדיקת אותנטיותו) ונוכח המשקל המועט שיוחס לו בעת קביעת מסקנות המומחה בחוות הדעת, אין בכך בכדי להביא לפסילת חוות הדעת. למעלה מן הצורך אציין כי יש להניח, שהייתי מתירה את הגשת הסרטון למומחה בכפוף לבדיקת מהימנותו, שכן "אין טוב ממראה עיניים" והסרטון אפשר למומחה להתרשם מהמנוחה עצמה ויכולותיה לרבות שפתה ושפת הגוף שלה (גם אם לא ישירות אלא באמצעות הקלטת וידאו).
זאת ועוד, הבקשה לפסילת המומחה/חוות הדעת הוגשה לאחר הגשת חוות הדעת לתיק בית המשפט . בית המשפט העליון הבהיר כי, כאשר בקשת פסילה, מוגשת לאחר הגשת חוות דעת מומחה, מתעורר חשש כי בקשה זו נובעת מחוסר שביעות רצון של מבקש הפסילה, מתוצאות חוות הדעת ראו: רע"א 6264/15 פלונית נ' משרד הבריאות, מיום 10.11.15 (פורסם בנבו); רע"א 6142/16 פלוני נ' מרכז רפואי ע"ש שיבא – תל השומר מיום 28.9.16 (פורסם בנבו). אף מטעם זה יש להתייחס לבקשה בזהירות הראויה.
כאמור, למעט במקרים קיצונים אשר מצדיקים פסילת חוות דעת מומחה הדרך להתמודד עם חוות דעת מומחה היא באמצעות הגשת שאלות הבהרה למומחה וככל שיעלה צורך לאחר מכן בקשה לחקירתו.
ביום 10.7.23 ניתנה החלטתי על אפשרות הצדדים להגיש שאלות הבהרה למומחה, המבקשת בחרה שלא להגיש שאלות הבהרה ותחת זאת הגישה את בקשת הפסילה דנן.
במסגרת בקשת הפסילה, עתרה המבקשת לסעד של הארכת מועד להגשת שאלות הבהרה. לפנים משורת הדין ועל אף שלא מצאתי בבקשה כל נימוק מדוע לא הוגשו שאלות ההבהרה במועד הקבוע בדין. על מנת שלא תיחסם דרכה של המבקשת לחקור את המומחה, מצאתי, מבלי לקבוע כל מסמרות לעניין חוות הדעת, לחרוג מהזכות הקבועה בתקנות ומגבילה את פרק הזמן העומד לרשות הצדדים לשם הגשת השאלות על 14 יום בלבד (התקנה צוינה במפורש בהחלטתי מיום 10.7.23), ולאפשר למבקשת, גם כעת לשלוח בתוך 14 יום מהיום (פגרה במניין) מספר שאלות הבהרה ענייניות למומחה. המבקשת תישא בעלות תשובותיו של המומחה לשאלותיה.
ככל שיבקש הצד השני להגיש שאלות הבהרה אף הוא, בעקבות השאלות שהגישה המבקשת, רשאי הוא לעשות כן בתוך 14 יום מיום הגשת שאלותיה. כך גם רשאי הוא לבקש חקירת המומחה ככל שיעלה הצורך לאחר עיון בתשובות המומחה.
שעה שמצאתי שלא לפסול את חוות הדעת ולפנים משורת הדין מצאתי להיעתר לבקשת מתן הארכה להגשת שאלות הבהרה, ככל שיעלה הצורך, לאחר קבלת תשובותיו של המומחה, תוכל המבקשת להגיש בקשה לחקור את המומחה בהתאם לקבוע בתקנה 91(ד) לתקנות סדר הדין החדשות -2018.
לאור דחיית הבקשה, המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 1,500 ₪. אשר ישולמו בתוך 7 ימים.
החלטתי ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, י"ח אלול תשפ"ג, 04 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
