בפני
כבוד השופטת הילה מלר-שלו
מבקשת
א.א.
נגד
משיב
ב.ב
החלטה
הכרעה בעניין זהות מוסד החינוך, שבו יחל בנם הקטין של הצדדים, שהינו כבן 6 שנים, את דרכו במסגרת בית ספרית בשנת הלימודים תשפ"ד.
רקע נדרש
המבקשת (להלן גם: "האם") והמשיב (להלן גם: "האב") הם בני זוג לשעבר ולהם שלושה ילדים משותפים; הקטין הניצב בלב הכרעה זו יליד שנת 2017 ולו אחות גדולה ילידת 2014 ואחות קטנה ילידת שנת 2019.
במסגרת הליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים בבית המשפט, לרבות בסוגיית חלוקת אחריות הורית כמו גם קביעת מזונותיהם, הצליחו הצדדים להגיע לידי הסכמות שאושררו בתוקף
פסק-דין; שבמסגרתו נקבעה אחריות הורית משותפת וחלוקת זמני שהות שיוויוניים של ההורים עם הקטינים (ר' בעמ' 1 לפרוט'; פסק-דין מיום 30.12.2021); ובהמשך אף נקבע שיעור מזונות הקטינים החודשי לצד נשיאת הצדדים בחלקים שווים בהוצאות החינוך והרפואה החריגות של הקטינים (ר' בעמ' 11-13 לפרוט'; פסק-דין מיום 19.10.2022).
זמן לא רב לאחר סיום ההליכים, נפתח ע"י האב, ביום 17.1.2023, הליך י"ס; במסגרתו עתרה האם בבקשה דחופה לרישום הקטין לבית ספר שבו לומדת בתם הבכורה של הצדדים, העתידה לעלות לשנתה הרביעית במוסד החינוכי, ובו גם עובדת האם כמורה ומחנכת. האב התנגד למבוקש והצהיר, כי הוא מעוניין לרשום את הקטין לביה"ס אחר; שהינו ביה"ס שאליו יועד הקטין לכתחילה.
להבטחת זכויות הקטין למסגרת חינוכית זמינה, ניתן צו לרישום כפול; והוסף, כי בנסיבות העניין ובהינתו טיב המחלוקת, טוב יעשו הצדדים, בסיוע ב"כ, אם יידברו בסוגייה על מנת לייתר ניהול הליכים, ר' החלטה מיום 25.4.2023).
דיווח מטעם יחידת הסיוע הוגש לתיק, לאחר קיומה של פגישת מהו"ת נוספת, ממנו עלה, כי כי מדובר בסכסוך בעוצמות גבוהות המאיין אפשרות הגעה להסכמות; על כן הומלץ על מינוי אפוט' לדין במסגרת הליך מהו"ת (ר' דיווח יח"ס מיום 3.5.2023, הדגשות לא במקור).
בנסיבות אלה ולנוכח הסכסוך הגואה בין הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 16.5.2023 על מינוי אפוט' לדין לקטין; בד בבד ולאור מיצוי הליך הי"ס, עת לא גובשה הסכמה להארכת תקופת עיכוב ההליכים, נסגר התיק.
ביום 4.6.2023 הגישה האם תביעה בעניינם של הקטינים שעיקרה קביעת מסגרת שבה מבקשת שילמד; במסגרתה, התבקשו והתקבלו תגובות הצדדים לעמדת האפוט' לדין.
בין לבין וביום 26.6.23 הגיש האב מטעמו תביעה רכושית בעניינם של הצדדים.
לעניין הכרעה בסוגיית זהות המוסד החינוכי, הסכימו הצדדים על מתווה דיוני מוסכם לפיו זו תינתן על סמך החומר המצוי בתיק, לרבות הגשת סיכומים קצרים שיוגשו מטעם הצדדים והאפוט' לדין (ר' החלטה מיום 19.7.2023 וכן תגובות הצדדים שהוגשו בנדון).
טענות הצדדים בעיקרן
לטענת האם, אין לקבל את התנגדות הסרק מטעם האב לרישום הקטין לבית ספר "X" שעה שהוא מוּנע מתחושות נקם; כל רצונו שהקטין לא ילמד בבית הספר בו מלמדת האם, כאשר הוצע על ידו, שככל והאם תתפטר ממשרתה הנוכחית, יוכל הקטין ללמוד שם. לפני ארבע שנים כאשר הבת הבכורה עלתה לכיתה א', האב פעל ללא לאות, תוך הפעלת קשרים, כדי שהקטינה תשובץ בבית הספר בו מלמדת האם, בניגוד לשיבוץ הראשוני שקיבלה בבית ספר "Y" ואכן הקטינה לומדת שם מני אז. במשך השנים לא נשמעו כל טענות מצד האב כנגד בית הספר או הצוות החינוכי, אלא רק לעת רישום הקטין. הטענות אשר הועלו מצד האב נוגעות לתחושותיו האישיות ואינן עולות בקנה אחד עם טובת הקטין, לרבות החשש כי יוודע לצוות החינוכי כי האב הוכר כסובל מפוסט טראומה. גם מדברי הפסיכולוג המכיר את הקטין אין העדפה קונקרטית של מסגרת חינוכית כלשהי, כאשר אלו לא נבדקו על ידו ביחס למקרה הנדון. אין מקום להעדפת בית ספר "Y" מן הטענה כי לשם עולים מרבית חבריו של הקטין, כאשר לתחושתו של האחרון אין לו חברים בגן, משמע לא נוצרו שם חברויות חזקות. האב לא המציא כל אסמכתא לטענה, כי מוטב לקטין שלא ילמד במסגרת חינוכית שבה עובדת האם; משכך יש לדחות את נבואות הזעם של האב אודות הנזק שייגרם לקטין. בלא עוול בכפו, נקלע הקטין לסערה אודות המחלוקת שפרצה סביב המוסד החינוכי, כאשר הדבר גורם לו לחרדה, התפרצויות בכי וכן חשש מהאב שמא יכעס עליו. נוכחות האם והקטינה במסגרת החינוכית אפוא ישמשו עוגן לקטין בימים קשים אלו.
לטענת האב, הוא אב מעורב ופעיל בחיי הקטינים וטובתם נר לרגליו. עמד על כך שהקטין ילמד בית ספר "Y" מן הטעמים הבאים- הימצאות האם בבית הספר תפגע בביטחון העצמי של הקטין; בהתאם לניסיון עם הבת הבכורה, צוות בית הספר יכול שלא לשתף עמו פעולה בנוגע לקטין. מרבית חבריו של הקטין הולכים ללמוד ב"Y", כאשר מדובר בבית ספר על אזורי אשר קיבל תקצוב גבוה יותר לתוכניות הלימודים. על אף הפגיעה בנוחות לאב, שכן בית ספר "X" קרוב יותר לדירתו וגם הבת הבכורה לומדת שם, מעדיף הוא את טובת הקטין. הוא לא פנה להוציא את הבת הבכורה מבית הספר, על אף התנכלויות הצוות החינוכי, מאחר והיא לומדת שם, ויש לה חברות. מטענות האם עולה, כי רצונה שהקטין ילמד בבית ספר בו היא מלמדת נובע משיקולי נוחות בלבד. נוכחותה של הבת הבכורה בבית ספר "X" לא תהיה מורגשת שכן הקטין ילמד בחטיבה הצעירה. שיבוצו הרגיל של הקטין מהגן בו התחנך, הינו לבית ספר "Y", האם היא זאת שביקשה לשנות זאת.
האפוט' לדין, מציינת, כי הקטין חש בלבול גדול וחוסר וודאות בהעדר ידיעה בדבר המסגרת החינוכית שבה ילמד בשנת הלימודים הנפתחת; ככלל לכל אחד מבתי הספר שאליהם מבקשים מי מההורים לרשום את הקטין יש יתרונות ואין המדובר במקרה שבו מסגרת אחת "מצויינת" באופן מכריע ביחס לרעותה; בנסיבות אלה מצופה היה מההורים לתמוך בקטין במסגרת חינוכית שאליה יירשם ולשתף ביניהם פעולה תוך מעורבות פעילה של שניהם; הקטין עצמו אינו מבכר מסגרת חינוכית אחת על פני השנייה; מרבית הילדים בגן הילדים שבו הוא לומד מתעתדים ללמוד בביה"ס שאליו מבקש האב לרושמו, ואף הקטין ציין זאת; האפוט' לדין התרשמה, כי הקטין חש עצמו בטוח ביכולותיו על מנת להסתדר גם במסגרת בית ספרית שבה לא מלמדת אמו ולא לומדת אחותו; הקטין אף הוסיף כי הוא ואחותו הגדולה רבים הרבה והוא אינו סבור שנוכחותה בביה"ס תסייע לו; הגננת התקשתה לחזות מי מבין המסגרות תתאים יותר לקטין, ציינה כי שני הוריו מעורבים, כי הקטין ילד חברותי ואהוב (הגם שאינו תמיד רואה עצמו כך) וכי היא לא רואה יתרון בלימודיו בבי"ס שבו מלמדת האם (חלילה שלא בשל התנהגות האם); הפסיכולוג החינוכי שערך תצפית על הקטין התרשם כי הוא בעל יכולת התמודדות עם סיטואציות חברתיות גם בהעדר נוכחות אמו; הוסיף וציין כי שני בתי הספר טובים וראויים; כאשר ביה"ס שאליו מבקש האב לרשום את הקטין מכיל ויציב יותר אך לא בפער משמעותי; הפסיכולוג אף ציין, כי יש להביא בחשבון את טיב הקשר שיש לקטין עם אחותו והאם נוכחות האם בביה"ס תאפשר או תעכב; מסכמת האפוט' לדין טענותיה, כי לאור 3 הנקודות שהועלו על ידי הפסיכולוג החינוכי נוטה הכף במעט על בחירה במסגרת הבית ספרית שאליה מבקש האב לרשום את הקטין, בעיקר בהתבסס על כמות הילדים מהגן של הקטין העתידה ללמוד שם; בנסיבות אלה מותירה האפוט' לדין את ההכרעה לבית המשפט.
דיון והכרעה
אין מחלוקת וכך גם עולה בבירור מהחומרים המצויים בתיק, כי המדובר בשתי מסגרות בית ספריות טובות; יותר מכן, שני בתי הספר שאליהם מבקש כל אחד מההורים לרשום את הקטין הם שני בתי הספר שאליהם נרשמו ילדי הגן שבו לומד הקטין; כך גם לא נטען וממילא לא הוכח, כי לקטין צרכים ייחודיים או מיוחדים, למצער מסוג המצדיק לימוד באחת מבין שני בתי ספר העומדים על הפרק כחלופה עבורו.
בהינתן האמור, דומה, כי בנסיבות הסכסוך דנא לדילמה שבין ההורים בבחירה שבין שני בתי הספר העומדים על הפרק "אין תשובה נכונה או לא נכונה", למצער בזיקה לבנם הקטין (ר' דברי הגננת של הקטין, כפי שהובאה בעמדת האפוט' לדין מיום 14.6.23, סעיף 42).
שני הורים דכאן, מעבר לאפוטרופסותם השווה על הקטין עפ"י חוק, חולקים אחריות הורית משותפת וחלוקת שווה בזמני השהות של כלל ילדיהם ובהם הקטין העומד בלב הסכסוך, בהתאם לקביעת פסק-הדין המוסכם שניתן בעניינם, כאמור לעיל.
הורים אלו, לעת חייהם המשותפים, אף פעלו בצוואת חדא לרישומה של בתם הבכורה לאותו מוסד חינוכי שכיום מבקשת האם לרשום את אחיה, הקטין; הגם שכך, כיום, מתבצר כל אחד מהם בעמדתו ביחס למסגרת החינוכית המתאימה ומתנגד נחרצות לעמדתו של האחר; והכל בשם טובת הילד.
הסכסוך ההורי מתנהל בעוצמות קונפליקט גבוהות ביותר, שאינן מאפשרות לצדדים כל הידברות חיובית היכולה לקדם הסכמה (ר' כאמור דיווח יחידת הסיוע , לעיל); נהפוך הוא.
מעבר ליתרונות הגלומים לדעת כל אחד מההורים במסגרת שאותה הוא מבכר עבור הקטין, מוטחות על ידם האשמות לצד פרשנויות בלתי מחמיאות (לשון המעטה) למוטיבציה ולמניעים העומדים ביסוד בחירתו של האחר.
מטבע הדברים וגם במקרה זה, לקונפליקט ההורי המועצם יש, למרבה הצער, השפעה בלתי מיטיבה על הקטין, החווה מצוקה מעצם קיומו.
השפעת הקונפליקט על מצבו ותפקודו של הקטין ניכרת בבירור מדיווחי האפוט' לדין בעמדתה המפורטת; בה צוין, בין השאר, כי פסיכולוג שערך תצפית על הקטין דיווח כי, בעקבות המתח שבין ההורים שבו חש הקטין, החלו להופיע אצלו התפרצויות שהוא לא ידע להסבירן, וכאשר ערכה הגננת בירור עמו עלה כי מקורן נעוץ בסוגיית הצורך בבחירה בין בתי הספר לשנת הלימודים הבאה (ר' סעיף 46 לעמדת האפוט' לדין).
בנסיבות אלה, הבהיר הפסיכולוג להורים, לכאורה, את המובן מאליו, כי "חוסר הוודאות, המתיחות בין ההורים בעניין זה וההתעסקות עם זה הינה בעייתית הרבה יותר מאשר רישומו לבי"ס כזה או אחר" (סעיף 47 לעמדת האפוט' לדין).
על טובת הילד וקבלת החלטה "טובה דיה"
החלטות בעניינם של קטינים, מורה אותנו החוק, מחייבות את הוריהם לנהוג לטובת ילדיהם וזאת "כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין" (סעיף 17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב- 1962).
לעת פרידת הורים ובהעדר הסכמה – קובע אותו החוק, כי בית המשפט הוא שיכריע בהתאם לעקרון טובת הקטין (סעיף 25, סעיף 17).
כאן מתעוררת שאלת הזיקה שבין אופן הגשמת עקרון טובת הילד לבין אופן קבלת החלטות בעניינו ע"י אפוטרופסיו הטבעיים לעת פרידתם; שבהקשרה תונח שאלה נגזרת – האם במקרים שבהם קיימת מחלוקת הורית המייצרת צורך בהכרעה בין שתי חלופות טובות דיין בעניינם של קטינים – נכון כי אלו יובאו להכרעה לפתחו של בית המשפט? וביתר שאת, בשעה שמדובר בשני הורים מיטיבים, החולקים זמן טיפול שווה בקטינים.
שאלה זו נשאלת בזהירות המתחייבת ומבלי חלילה למעט או לגרוע מזכויות דיוניות ומהותיות המוקנות להורים עפ"י חוק בעצם הפנייה לבתי המשפט לענייני משפחה, אלא כדי לעורר תחילתו של שיח בנוגע לטיב והיקף הסכסוכים הוריים המובאים על ידם להכרעה תחת כתלי בית המשפט למשפחה.
שהרי לכאורה, כל זוג הורים, באשר הם, בזוגיות משותפת אם לאו, מחוייבים לקבל החלטות קטנות כגדולות, בנוגע לילדיהם. וברי, כי כשני אינדיבידואלים הם לא תמיד רואים עין בעין כל סוגיה או נושא הכרוכים מטבעם בגידול ילדים; והגם שכך, הם נדרשים לקבל בסופו של יום החלטה משותפת "טובה דיה" עבור ילדיהם.
דומה, כי הנזק הנגרם לקטין מהעדר ההסכמה ההורית בין שתי חלופות חינוכיות טובות דיין עבורו, המייצר מאבק משפטי בעוצמות גבוהות, עולה על התועלת שהיתה מושגת מבחירה באחת מהן; גם אם המדובר בפשרה של מי מהם. וכפי שניכר בנסיבותיו של סכסוך זה- הדבר גובה לעיתים מחיר לא פשוט מאותו קטין, העומד בתווך בין שני הורין, הפועלים כל אחד מתוך מוטיבציה כנה להגשמת "טובתו".
מכאן שלעיתים מסירותם של הורים לקטינים (לשון סעיף 17 לעיל) ופועלם לטובת הילד, יכול ויבואו לבוא לידי ביטוי בעצם קבלת החלטה הורית משותפת "טובה דייה" עבורו; כזו המתקבלת על ידי שניהם, גם אם לכתחילה היו חלוקים; וגם בסוגיות שעל פניו מסווגות כמהותיות, כבחירת מסגרת חינוכית.
תקשורת הורית מקרבת וטובה נדרשת בין הורים המבקשים לפעול לטובת גידול ילדיהם המשותפים; והיא נדרשת באופן פרדקוסלי אף ביתר שאת דווקא לעת פרידתם; ובמיוחד כאשר הקטינים חולקים זמן משמעותי בשני בתים.
כך שנוצר מצב בו הקטינים נמצאים תחת מטריית האחריות ההורית הטיפולית המשותפת של שני ההורים בצוותא חדא (אפוטרופסות שווה עפ"י חוק); ובה בעת מטופלים פיסית דה פקטו על ידי מי מההורים שעה שהם נמצאים בביתו ותחת אחריותו, בהתאם לחלוקת זמני השהות (חזקה פיסית עפ"י הסכמות או פסק-דין).
ולנסיבות דנא
במקרה זה, סבורתני, שחרף העובדה, כי לכאורה עסקינן בסוגיה מהותית (קביעת מסגרת חינוך) נסיבותיו הקונקרטיות של הסכסוך מלמדות אחרת; אין מחלוקת בין ההורים אודות איכות מסגרות החינוך העומדות על הפרק; כך שמדובר בקבלת החלטה בין שתי חלופות "טובות דיין" עבור הקטין דכאן; כל אחת מהן תצמיח אותו בדרך אחרת ודומה, כי ראוי היה שהוריו ישכילו לקבל החלטה זו בעצמם; ברם, משהונחה הסוגיה לפתחו של בית המשפט היא מוכרעת, כמפורט להלן.
שני ההורים אוהבים ודואגים לקטין; על כך אין חולק והדבר אף ניכר בעמדת האפוט' לדין עצמה, כמו גם בעמדות אנשי החינוך שעמם שוחחה.
מהמצוי לפניי, עולה, כי למרבה השמחה, המדובר בילד בריא, נבון, אהוב על ילדי הגן; ללא כל אינדיקציה למורכבויות כלשהן מצידו המחייבות מתן מענים מיוחדים. בהקשר זה אף ציין פסיכולוג הגן שערך עליו תצפית, כי התרשם שהקטין ניחן בכוחות שיאפשרו לו להתמודד בסיטואציות חברתיות שונות ולמצוא את מקומו.
משיחתה של האפוט' לדין עם הקטין עולה, כי הוא אינו מביע במישרין בחירה מועדפת אשר למסגרת חינוכית קונקרטית מתוך השתיים; כך גם ציין כי, העובדה שאמו עובדת באחד מבתי הספר אינה מפריעה לו ככל וילמד שם ובה בעת התרשמה האפוט' לדין כי הקטין "אינו בונה" על נוכחות האם כמשענת עבורו, דבר האמור, לדבריה, לשמח את הוריו; בהקשרה של אחותו הוסיף, כי הם לא תמיד מסתדרים ביניהם.
בזהירות המתחייבת ובהינתן עוצמת הקונפליקט, ניתן להבין מדוע הקטין נמנע מלהביע עמדה מפורשת שתציב אותו במישרין כתומך לכאורה באחד משני הוריו.
אם כן, הפער המרכזי שבין שתי מסגרות החינוך, לכאורה, מסתכם בשני נתונים מרכזיים והם העובדה שהאם מלמדת בבית הספר שאליו היא מבקשת לרשום את הקטין; לצד היות ביה"ס המסגרת החינוכית שבה לומדת אחותו הבכורה, בהתאם לבחירתם של שני ההורים לגביה (טרם פרוץ הסכסוך). לנתונים עובדתיים אלו יוצקים שני הצדדים פרשנויות הפוכות בדבר אופן השפעתן על הקטין ועליהם כהוריו; האב טוען, בין היתר, כי נגישות האם לקטין בביה"ס עלולה לפגום ביכולת ההתמודדות העצמאית שלו, וכי הוא מצידו חש ב'עוינות' מצד צוות ביה"ס שבו עובדת האם ושאליו מבקשת לרשום את הקטין. האם מוסיפה מצידה, בין השאר, כי האב הסכים לרישום הבת הבכורה בביה"ס וכי עתה הוא מתנגד מתוך יצר נקם ותו לא.
האפוט' לדין התרשמה, כי שני ההורים דואגים לקטין ורוצים בטובתו, אלא שעל אף הניסיון לייצר טעמים ענייניים המצדיקים בחירה בבי"ס זה על פני אחר, עולה הרושם, כי שניהם מוּנעים מעוצמת הסכסוך הקיים, כאשר גם סוגיה זו נותבה להנצחתו כחלק ממאבק הכוחות ביניהם. הלכך, ציינה האפוט' לדין, כי יש להתמקד בשיקולים ישירים בעניינו של הקטין ובחינת טובתו, תוך מתן משקל נמוך יותר לטובתו או רווחתו של מי מההורים.
דומה על פניו, כי בנסיבות שבהן החליטו הורים במשותף על רישום ילד ראשון מבין ילדיהם למסגרת בית ספרית אחת, אזי ביחס לילדיהם הבאים, ובהעדר כל צורך מיוחד של מי מהקטינים למסגרת חינוכית ייחודית לצרכיו, יפעלו ההורים במשתף לרישום כלל האחים לאותה מסגרת חינוכית; הדבר מתיישב עם טובת כל ילד בנפרד, כמו גם עם טובת המשפחה כמערכת.
את הנסיבות במקרה זה מצאתי כמצדיקות את שקלול ההכרעה דרך פריזמה זו; שכן, שמעבר לעובדה שמדובר במסגרת חינוכית טובה ככלל; אזי לדברי האב עצמו, המסגרת החינוכית שבה לומדת הקטינה ושאליה מבקשת האם לרשום את הקטין מיטיבה מאוד עם בת הבכורה של הצדדים בפרט; ומטעמים אלו הוא אינו שוקל אפילו לעתור לשינוייה, כפועל יוצא מרצונו לשמור על טובתה.
בהקשר זה יוער, כי בתגובת האב מיום 13.4.23 שהוגשה בגדרי הליך י"ס, אישר בסעיף 13, כי היה זה פתרון בעיניו ללימודי הקטין בבי"ס "X", ככל והאם הייתה מפסיקה ללמד שם; דומה כי, דברים אלה מדברים בעד עצמם ויש בהם כדי להעיד, כי עיקר יהבו של האב הוא בהתנגדותו למסגרת הבית ספרית אינה באיכותו של המוסד או בהיקף החברים שילמדו שם עם הקטין, אלא אך בנוכחותה של האם.
בהינתן טיבם ואיכותם של שני בתי הספר של הפרק שאינם במחלוקת; בהעדר צרכים מיוחדים של הקטין העומד בלב הסכסוך, שבהם היה כדי להצדיק בחינת מסגרת מיוחדת עבורו כאינדיבידואל, יש מקום לטעמי ליתן משקל לבחינת הסוגיה בראייה מערכתית של המשפחה כולה; בפרט שראייה זו מתיישבת עם חלוקת זמני השהות והטיפול השווים של הקטינים עם כל אחד מההורים; קרי בראיית המערכת המשפחתית המתקיימת בין הקטינים לבין שני הההורים ביחד ולחוד – הן במישור אפוטרופסותם השווה, הן במישור חלוקת הזמן ההורי השווה ביניהם.
יתרה מכך – גם מנקודת מבטו האינדיבידואלי של הקטין – עונה מסגרת זו של ביה"ס Xעל צרכיו וטובתו; שהרי אין חולק, כי בשני בתי הספר עתידים ללמוד ילדים מגן הילדים של הקטין; תוך שלא נהיר, למצער עד תום, באיזה מביניהם ילמד ילד מהגן שעמו הקטין אינו מסתדר (ר' האמור בסיכומי האם והאפוט' לדין שלכאורה פער ביניהם בנתון זה); ברם מכל מקום אין בכך כדי להוות שיקול, למצער כזה המטה את הכף לכאן או לכאן.
עוד אנו למדים בהיבט החברתי, מדיווחי הגננת לאפוט' לדין, כי הגם שהקטין אינו חווה עצמו כבעל חברים רבים, בפועל הוא "ילד מאוד אהוב וחברותי" (סעיף 39 לעמדת האפוט' לדין); כך גם עולה מדיווחי גורמי החינוך, לרבות הפסיכולוג, כי הוא התרשם לחיוב מהקטין כמי ש"יוכל להתמודד עם סיטואציות חברתיות" (סעיף 45 לעמדת האפוט' לדין); כך שגם אם בבי"ס "Y" כמותית ילמדו יותר ילדים מגן הילדים של הקטין, הגם שהאם חולקת על נתון זה, אזי כך או כך – להתרשמות אנשי החינוך, לקטין יכולת התמודדות (זאת תוך שנהיר כי האב עצמו מבקש לכאורה לחשל את הקטין, כך שדומה כי הדבר מתיישב גם עם תפיסתו).
אציין, כי לא מצאתי לקבל את טענות האב שנטענו בעלמא וללא כל תימוכין, לפיהן יהא בנוכחות האם כמורה בביה"ס כדי לפגוע בהתפתחותו העצמאית של הקטין; כך גם לא מצאתי לקבל טענתו הכללית שנטענה, בהעדר תוכן קונקרטי, בדבר "התנכלות" צוות ביה"ס אליו בשל עבודת האם שם; דווקא מדיווחי האב עצמו, עולה כי, הנסיון מראה, שמסגרת בית ספרית זו היא מסגרת מיטיבה, למצער לבתם הבכורה; על כן אין כל מניעה כי כך תהא גם עבור בנם הקטין.
אף האפוט' לדין בעמדתה ובסיכומיה, ציינה, כי היא מותירה את ההכרעה תחת שיקול דעתו של בית המשפט. זאת תוך שלא נעלמה מעיני הערתה כי הכף נוטה "במעט מאוד" לביה"ס "Y"; ברם בנסיבות הסכסוך דנא וטעמיי לעיל, אין המדובר במסה קריטית שיש בה כדי לשנות מהכרעתי, כמפורט בהרחבה.
אשר על כן ולאור המקובץ לעיל, מצאתי, תחת המכלול הנסיבתי העומד לפניי, למצער בגדרי המתווה הדיוני המוסכם, להורות על רישום הקטין לביה"ס "X"; הואיל כך, יפעלו ההורים בשיתוף פעולה לצורך הסדרת רישום הקטין וכן לשילובו בבית הספר, על כל הכרוך בכך.
ברם, וחשוב מכך הוא אופן העברת תוכן ההחלטה לידיעת הקטין ע"י ההורים; מבוקש כי האפוט' לדין תסייע להם בכך וכי הדבר יעשה בתיאום מראש באמצעותה ובאופן רגיש ומתאים לגילו ומצבו הרגיש של הקטין.
מצופה מההורים, שכאמור התרשמתי מהיותם הורים טובים ודואגים, לפעול ביחד ולחוד להעברת מסר מרגיע, אחיד ואוהד של תוכן ההחלטה, מבלי שיהא בה כדי לצקת תוכן למאבק כוחות ביניהם; לרבות במתן תמיכה משותפת בבנם האהוב בצאתו לדרך חדשה, מרגשת ולא תמיד פשוטה, של לימודים במסגרת בית ספרית; שהרי לכך הוא זקוק יותר מכל.
בשים לב לגילאי ילדיהם המשותפים והשנים הארוכות שבמסגרתן יידרשו ההורים לקבלת החלטות בעניינם, מוצע להם להידבר, בסיוע ב"כ והאפוט' לדין, וליתן הסכמה להפנייתם להליך תיאום הורי, שבמסגרתו יוכלו לפעול לבניית מתווה תקשורת חיובית ביניהם באופן שיקדם את רווחתם ורווחת ילדיהם (וייתכן שאף ייתר צורך בניהול הליכים); הודעת הצדדים בנדון תוגש לתיק בתוך 14 יום (ימי פגרה במניין).
בשלב זה, חרף תוצאת החלטתי זו, בהינתן מורכבות ורגישות הדברים, כמו גם העובדה כי בכך אין כדי לסיים את כלל ההליכים התלויים ועומדים בין הצדדים, ועל מנת שלא להחריף את הקונפליקט, לא מצאתי להורות על חיוב בהוצאות; אך זאת תוך שטענות הצדדים בנדון שמורות להם.
המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים ותקבע תזכורת פנימית בהתאם.
החלטה זו תהא מותרת בפרסום לאחר השלמת תהליך התממה להשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ג' אלול תשפ"ג, 20 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
