מספר בקשה:1
לפני
כבוד השופטת מורן ואלך-ניסן
המבקשת/ האם:
נ' ו'
ע"י ב"כ עו"ד גיל ויינשטיין
נגד
המשיב/האב:
א' ו'
ע"י ב"כ עו"ד יוסף גביזון
החלטה
רקע עובדתי
האב והאם יהודים שנישאו בקפריסין באוקטובר 2016 והתברכו בשני קטינים: קטין כבן שבע שנים וחצי (יליד פברואר 2017), וקטינה כבת שנתיים (ילידת יוני 2022).
הליך ישוב סכסוך נפתח על ידי האם ביום 11.03.24 ועל ידי האב ביום 12.03.24. בהיעדר הסכמות נסגר התיק ביום 11.04.24.
הצדדים הפרידו מגוריהם בתאריך 31.03.24, כאשר האם נותרה להתגורר בדירה השכורה בה התגוררו הצדדים יחד, בעוד האב שכר דירה אחרת למגוריו.
ממועד הפרדת המגורים, הצדדים קבעו חלוקת זמני שהות עם הקטינים בהסכמה, כאשר האב שוהה עם הקטינים בימי שלישי מסיום המסגרת החינוכית ועד למחרת בבוקר אז משיבם ישירות למסגרת החינוכית, כל סוף שבוע שני, מסיום מסגרות החינוך בימי שישי ועד השבתם למסגרות החינוך בימי ראשון. כמו כן, בסופי השבוע בהם האב לא שוהה עם הקטינים, הוא שוהה עמם גם בימי חמישי מסיום מסגרות החינוך ועד להשבתם בבוקר למחרת למסגרות החינוך.
טענות האם
האם עובדת כשכירה בתפקיד של אסיסטנטית לווטרינר, משתכרת סך חודשי ממוצע של 4,783 ₪, ובשל כך נאלצת ליטול הלוואות מבני משפחתה.
האב עצמאי שותף בנגריה מצליחה והכנסתו המוצהרת עומדת על סך של 12,000 ₪ נטו לחודש, לפני בונוסים. לאב הכנסות נוספות שאינן מדווחות על ידו. לאב ניירות ערך (ביטקוין) על שמו השייכות לשני הצדדים אולם האב פועל בהן כבשלו. ככל הידוע לאם, יתרת תיק המניות עומדת על 34,961 $.
האב לא משלם מזונות לאם, אלא נכון להיום משלם את דמי השכירות בסך של 7,200 ₪, תשלום גן לקטינה בסך 3,600 ₪, צהרון וחוגים לקטין בסך 1,335 ₪.
האם מחזיקה ברכב מסוג X ששוויו כ- 40,000 ₪ ; האב מחזיק ברכב מסוג Y ששוויו כ- 190,000 ₪ ולמיטב ידיעת האם, הוא מחזיק ברכבים נוספים במסגרת עסק הנגרייה. ככל הידוע לאם, האב מחזיק בחשבון עסקי בזכות של כ- 250,000 ₪ ופיקדון בסך של כ- 100,000 ₪.
האם מחזיקה בחשבון אחד בבנק דיסקונט המצוי ביתרת חובה של 2,000 ₪, האב מחזיק בחשבון על שמו בבנק דיסקונט ולמיטב ידיעת האם, יש לו חשבונות בנק נוספים במסגרת העסק שלו.
האם העמידה את צורכי הקטין בסך חודשי של 3,185 ₪ (כולל עלות צהרון) ואת צורכי הקטינה בסך של 5,800 ₪ (כולל עלות גן פרטי וצהרון). האם העמידה את הוצאות המדור והחזקתו בסך חודשי של 11,400 ₪ (אשר סכום זה כולל אף הוצאות דלק והחזקת רכב). האם ביקשה לחייב את האב במזונות הקטינים בסך של 3,200 ₪ לחודש, בצירוף 40% מהוצאות המדור והחזקתו (בסך שלא יפחת מ-4,560 ₪ לחודש) ובצירוף מחצית הוצאות חינוך והוצאות רפואיות חריגות.
טענות האב
הבקשה מוגזמת, מנופחת ומנותקת מהמציאות בה חיו הצדדים ולא בכדי הבקשה נעדרת אסמכתאות לתמיכה בהוצאות הקטינים הנטענות. הקטין כבן 7 שנים ולכן חלה עליו הלכת בע"מ 919/15. עובר לקרע בין הצדדים, האם הייתה סמוכה לשולחנו של האב מטעמי נוחות בלבד חרף פוטנציאל השתכרותה. האב היה כמה לשלום בית, אולם האם הכינה תשתית לתלונות שווא במשטרה ולפיכך בחר האב לעזוב את דירת הצדדים.
האב מממן את האם מטוב ליבו, והאם דורשת בעזות מצח מזונות ומדור בנוסף לדמי השכירות בסך 7,200 ₪ לחודש ובנוסף לתשלום מעון לקטינה בסך 3,600 ₪ לחודש. כמו כן, האב העביר לאם סך של 4,800 ₪ לאחר עזיבתו והוא נושא לבדו בתשלום "ריפוי בעיסוק" עבור הקטין. האם פונה לאב עם כל הוצאה לרבות תשלום לבייביסיטר, והאב "מתייצב לכל בקשה כספית" שלה חרף מצבו הכלכלי שנפגע בעטיה של המלחמה.
בניגוד לטענת האם, האב מעולם לא מידר אותה מהכנסותיו ולראיה בבקשתה הציגה מסמכי בנק שלו. מנגד, האם נתנה לאב להתמודד עם המצב הכלכלי לבדו משך שנות הזוגיות. באשר לתיק ניירות ערך טוען האב כי נפל קורבן למרמה והכספים לא באמת שייכים לו. יתרה מכך, הוא מוותר על כספים אלו לטובת האם, ככל שתצליח לשחררם מהתיק.
האב שוהה עם הילדים חמישה ימים מלאים לאורך שבועיים דבר המעיד על משמורת משותפת בין הצדדים.
לאם פוטנציאל השתכרותה גבוה מהכנסותיה שכן היא עובדת בחצי משרה ואף פחות מכך.
האב משתכר סך של 10,500 ₪, לחובתו הלוואה שסכום פירעונה עומד על 140,238 ₪ והוא נמצא ביתרת חובה של 32,663 ₪. ממועד הפרידה נשא האב בתשלומים בגין בייביסיטר, רופאים, בריכות טיפוליות בסך מצטבר של 8,775 ₪, וזאת לא כולל תשלומי השכירות והמעון המגיעים לסך של 33,800 ₪.
האב אינו צריך לשאת ב-40% מהוצאות המדור של האם, שכן הקטין מצוי במשמורת משותפת וחלקה של הקטינה עומד על 30% בלבד מפאת גילה עד לגובה דמי שכירות של 5,000 ₪ לחודש. בפועל האב משלם הן את דמי השכירות של האם והן את דמי השכירות שלו בסך מצטבר של 11,800 ₪ לחודש. עוד טוען האב, כי 40% מסך 7,200 ₪ הנטען על ידי האם, הם 2,880 ₪ כך שלא ברור מדוע עתרה לסך שלא יפחת מ- 4,560 ₪.
מכאן עותר האב לדחיית הבקשה וקיזוז הסכומים ששולמו על ידו על כה. האב הצהיר כי אין בכוונתו להמשיך ולשאת בתשלומים ששולמו על ידו עד כה, שכן האם פועלת בדרך של עשיית עושר ולא במשפט.
תשובת האם
האב חדל מהעברת תשלומים לאם בחודש יוני 2024, פרט למעון הקטינה בסך חודשי של 3,600 ₪ ששילם בתחילת חודש יוני. זמני השהות אינם שווים, שכן האב שוהה עם הקטינים 10 ימים בחודש והאם שוהה עמם 20 ימים בחודש, וגם בזמני השהות הקיימים האב אינו עומד. הלכת בע"מ 919/15 אינה רלוונטית לאור גילה של הקטינה. יחס זמני השהות עומד על 30%-70% לטובת האם, בעוד האב מרוויח לפחות פי 2 מהאם רק ביחס להכנסתו המוצהרת, בעוד הוא שולט בגובה תלוש השכר שלו ומרוויח כספים נוספים במזומן. במהלך הנישואין, האם היא זו שניהלה את משק הבית וטיפלה בקטינים באופן בלעדי. האם נאלצה להפחית את שעות עבודתה משום שהאב לא היה מסוגל לשהות עם הקטינים זמן רב. האב לא נשא בהוצאות האם אלא בהוצאות הקטינים עד לחודש מאי 2024, ואז חדל לשאת בהוצאות אלו בעצת בא כוחו. התשלום עבור השכירות הוא בגין דירה שגם האם עזבה לאחר עזיבת האב, והאב בחר לשלם חודש נוסף על מנת שלא לסייד את הדירה ולבצע תיקונים. האב הודיע כי הוא מפסיק לשלם עבור ריפוי בעיסוק על אף שהקטין זקוק לו ויש לחייבו לעשות כן. ההעברות שהאב ביצע בחודש יוני היו עבור ימים שהאב לא יכול היה לקיים את זמני השהות שלו ולכן האם נאלצה להיעזר בבייביסיטר. לפיכך יש לחייב את האב במזונות רטרואקטיביים מחודש יוני 2024 ואילך.
דיון והכרעה
בפתח יצוין כי לא הצלחתי להבין מדוע בחרה האם להגיש בקשה לפסיקת מזונות זמניים בזמן שהאב שילם מרצונו וללא הכרעה שיפוטית את מלוא דמי השכירות שלה, את מלוא עלות הגן של הקטינה ואת מלוא עלות הצהרון של הקטין בסך מצטבר של 12,135 ₪ לחודש, בעוד הסעדים המבוקשים בסעיף 31 לבקשה עומדים על סכום נמוך יותר. אמנם האב הודיע בתגובתו כי יפסיק לשאת בסכומים ששולמו על ידו עד כה, אולם הדבר נעשה על ידו רק בעקבות הגשת התביעה ולא טרם הגשת התביעה. סבורני כי טוב הייתה עושה האם לו הייתה נמנעת מהגשת בקשות שיש בהן כדי ללבות את הסכסוך, ובפרט שהצדדים השכילו להגיע להסכמות בעניין חלוקת זמני השהות ולא התרשמתי כי מדובר באב שבחר להתנער מצרכי הקטינים לאחר עזיבת הבית.
עם זאת, משבחרה האם להגיש את הבקשה לפסיקת מזונות זמניים ולאור הודעת האב כי יפסיק לשאת בתשלומים שהועברו על ידו בגין כך, עליי להידרש לבקשה.
לצורך פסיקת מזונות זמניים, אין בית המשפט נכנס לעובי הקורה. המזונות הזמניים נפסקים לאחר הגשת כתבי טענות ולפני בירור העובדות ובחינת ראיות הצדדים (ראה: ע"א 542/68 בן סירה נ' בן סירה פ"ד כד(1), 169, 170; ע"א 637/68 והב נ' והב פ"ד כג(1), 183-182).
חובת האב במזונות ילדים עד גיל 6 שנים- בהתאם לסעיף 3(א) בחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, על האב חל הדין האישי, הוא הדין העברי. לפיכך חייב האב במזונותיהם ההכרחיים של ילדיו מעיקר הדין. חובה זו לא שונתה בפרשת פלונית בבע"מ 919/15. [בע"מ 919/15, 1709/15 פלונית נ' פלוני ואח' (19.7.17) להלן: "בע"מ 919/15"]
שיעור מזונות הכרחיים מינימאליים לקטין הועמד בפסיקה מנחה של בתי המשפט המחוזיים על סך 1,600 ואף למעלה מכך, לא כולל הוצאות מדור והחזקתו ולא כולל הוצאות חינוך ורפואה. (השוו: רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ' א.נ. (25.10.18), עמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (9.10.17)).
באשר לילדים מעל גיל 6 שנים – ההלכה בבע"מ 919/15 השוותה את המצב המשפטי וחובת האב במזונות קטינים בגילאי 6-15 שנים, לסיפוק צרכי קטינים שהנם למעלה מגיל 15. כיום שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת החיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור.
צרכי קטין בכללותם (צרכים הכרחיים ושאינם הכרחיים) נאמדו בפסיקה המנחה לאחר בע"מ 919/15 על-סך 2,250 ₪ לחודש לקטין, למצער. סכום זה על-פי אותה פסיקה אינו כולל הוצאות מדור והוצאות חינוך ורפואה של הקטין. ראו לעניין זה: רמ"ש 59188-10-18 נ. נ' נ. (25.10.18).
יצוין, כי במסגרת עמ"ש 5121-05-20 ג. נ' ג., הובהר, כי סכומים אלו כוללים את חלקו של הקטין בהחזקת מדור, להבדיל מחלקו בעלות דמי המדור.
סכום זה נפסק עבור קטין החולק זמנו בין בתי הוריו. הסכום נמוך יותר עבור צרכי קטין המתגורר מרבית הזמן (או כולו) עם אחד מהוריו.
לעניין חלוקת זמני השהות – אין מחלוקת בין הצדדים כי האב שוהה עם הקטינים 5 לילות במחזור של שבועיים, כך שיחס זמני השהות עומד על כ-36%-64% לטובת האם. רק במסגרת התשובה טענה האם כי האב אינו עומד בזמני השהות במלואם, אלא שגם לדידה, האב משלם הוצאות בייביסיטר ככל שאינו עומד בזמני השהות, כך שעל פניו לא מוטל על האם נטל נוסף בגין כך.
לעניין צרכי הקטינים –האם הכלילה בהוצאות הקטינים עלות גנים, צהרונים, ביטוח רפואי, קופת חולים ותרופות, בד בבד עם דרישה לחייב את האב במחצית הוצאות החינוך והרפואה של הקטינים, קרי דרישה לכפל תשלום. עם זאת, בסעיף 31 לבקשה העמידה האם את הדרישה למזונות על סך 3,200 ש"ח, לא כולל 40% מהוצאות המדור והחזקת המדור שהועמדו על סך של 4,560 ₪, קרי סך כולל של 7,760 ₪.
לעניין הוצאות המדור והחזקתו – מובהר כי הוצאות רכב והחזקתו אינן בגדר הוצאות מדור ולא היה מקום להכלילן בהוצאות המדור "בשיטת מצליח". גם הוצאות החזקת המדור נטענו בחלקן בצורה מופרזת, שכן עיון באסמכתאות שצורפו מעלה כי הוצאות החשמל עומדות על כ-1,000 ₪ לחודשיים ולא לחודש אחד וגם הוצאות הגז עומדות על 100 ₪ לחודשיים.
זאת ועוד, בשלהי התשובה לתגובת האב ציינה האם כבדרך אגב שגם היא עזבה את הדירה השכורה, אולם לא פירטה לאיזו דירה עברה ומה עלותה. מאחר והאם אינה מתגוררת עוד בדירה אותה שכרו הצדדים יחד, יש להעמיד את גובה דמי השכירות שלה, לצורך חיוב המדור, על סכום סביר, גם אם בפועל משולם על ידה סכום גבוה יותר. ראה לעניין זה: עמ"ש (מרכז לוד) 31135-07-20 ד.ש. נ' מ.מ.ש. מאחר והאיש שוכר דירה תמורת 4,800 ₪ לחודש, אני מעמידה את גובה המדור הסביר של האם בסך של 5,000 ₪ לחודש.
לעניין הוצאות הקטינים – האם צירפה לבקשה תדפיסי אשראי, אולם אין באסמכתאות שצורפו לתמוך בגובה ההוצאות שפורטו על ידה, כגון טענה להוצאה בסך של 800 ₪ לחודש בגין ביגוד והנעלה לשני הקטינים.
לפיכך, אני מעמידה את צרכיו של כל קטין על סך של 2,250 ₪ לחודש, כולל הוצאות החזקת מדור, בשני הבתים יחד כקבוע בפסיקה.
ביחס לקטינה מובהר, כי סך של 1,600 ₪ ייחשב לצרכים הכרחיים בהם על האב לשאת לבדו, תוך קיזוז זמני השהות שלו עם הקטינה בהם הוא נושא בצרכיה באופן ישיר, והיתרה תיחשב למזונות מדין צדקה בהם על הצדדים לשאת בהתאם ליחס הכנסות ויחס זמני שהות.
לעניין הכנסותיה של האם – עיון בתלושי השכר של האם מלמד כי הכנסתה עומדת על 4,783 ₪ לחודש בממוצע. עם זאת, האם לא ממצה את פוטנציאל השתכרותה והיא עובדת במשרה חלקית בלבד. מאחר והילדים מצויים במסגרות חינוך עד שעות אחר הצהריים ובחלק מימות השבוע אף שוהים עם האב אשר אוסף אותם ישירות מהמסגרות החינוכיות, איני רואה סיבה לכך שהאם לא תוכל להגדיל את היקף עבודתה.
כמו כן, עיון בדפי הבנק של האם מלמד על הכנסות נוספות ועל אפשרות קיומו של חשבון נוסף, שכן נצפות העברות לחשבונה משמה של האם מיום 10.04.24 על סך של 15,373.70 ₪ ומיום
10.03.24 על סך 32,964 ₪. בנוסף נצפות העברות כספיות בסכומים לא מבוטלים דוגמת הפקדת צ'ק מיום 06.03.24 על סך 3,358 ₪, הפקדת שיק בסך 6,228 ₪ ביום 05.04.24, הפקדת שיק בסך 4,980 ₪ ביום 06.05.24, החזר מס מניירות ערך בסכומים של 5,122 ₪ ו-1,554 ₪ ביום 03.04.24 ועוד. סכומים אלו אינם מתיישבים עם טענת האם לדוחק כלכלי.
לעניין הכנסותיו של האב – מתלושי השכר של האב עולה כי הכנסתו הממוצעת עומדת על
כ-11,000 ₪ לחודש נטו. עם זאת, האם הציגה אסמכתאות לכך שהאב מקבל לכאורה סכומים נוספים מעבר לתלוש השכר כגון בונוס בסך 30,000 ₪, העברות בגובה עשרות אלפי ₪ בגין "גמר תשלום עבודה", "מקדמה" וכו', כך שהתמונה לגבי הכנסותיו המלאות של האב טרם התבררה. האב צירף אסמכתא לכך שחשבונו מצוי ביתרת חובה של 32,663 ₪, אולם לא צירף דפי בנק מלאים, ונראה על פניו כי לא צורפו דפי בנק מהחשבון העסקי אלא מהחשבון הפרטי בלבד.
האב אף מודה כי במהלך הנישואין האם נתמכה על ידו כלכלית, דבר המלמד על כך שהאב היה המפרנס העיקרי של המשפחה.
לפיכך, בשלב זה אני מוצאת לנכון להעמיד את פוטנציאל השתכרותה של האם על סך של 7,000 ₪ לחודש ואת הכנסותיו של האב על כפול מהנטען על ידו, קרי 22,000 ₪ לחודש, כאשר מתוך הסכום הנ"ל יש לקזז את הוצאות המדור של הצדדים.
עם זאת יודגש, כי בשלב זה של מזונות זמניים אין מקום לחישוב אריתמטי "קר" על יסוד נוסחאות בלבד, ולפיכך הסכומים שיפורטו להלן הם סכומים שנקבעו בראיה כוללת של התיק.
לפיכך, במכלול הנסיבות שלפניי, כאשר אני מביאה בחשבון השיקולים, בין היתר, את גילאי הקטינים וצרכיהם, יחס הכנסות הפנויות של הצדדים כפי שהונח לפני בשלב זה וחלוקת זמני השהות הקיימת, נקבע כדלקמן:
א. האב ישלם לידי האם עבור מזונותיו הזמניים של הקטין סך של 1,200 בחודש ועבור מזונותיה של הקטינה סך של 1,500 ₪ בחודש.
ב. לעניין הוצאות המדור – האב יישא בהוצאות המדור של הקטינים בסך של 40% עד לגובה דמי שכירות של 5,000 ₪ לחודש, קרי עד לתקרה של 2,000 ₪ לחודש. ערה אני לכך שהקטין חצה את גיל 6, אולם בשים לב לפערי השכר בין הצדדים, לתקרה שנקבעה עבור המדור ולעובדה שעד כה נשא האב ב-100% מהוצאות המדור של האם והילדים, לא מצאתי להפחית את ההשתתפות במדור לסכום נמוך יותר.
ג. לעניין הוצאות החינוך והרפואה – ערה אני לכך שהאם דרשה כי האב יישא במחצית הוצאות החינוך והרפואה ולא ביחס אחר. עם זאת, בד בבד דרשה האם כי האב יישא במזונות ובמדור הקטינים בסך של 7,760 ₪ לחודש. משנפסקו מזונות ומדור בסכום נמוך משמעותית מהסכום הנדרש, מצאתי לנכון להידרש ליחס אחר של חלוקת הוצאות החינוך והרפואה בשים לב לפער ההכנסות שנותר בין הצדדים גם לאחר תשלום המזונות לידי האם.
ד. לפיכך, הצדדים ישאו בהוצאות חינוך הקטינים בשיעור של 65% האב ו-35% האם, לרבות גנים, צהרון עד תום כתה ג', תשלומי חובה לבי"ס, שיעורים פרטיים (בהסכמה, ובהעדר הסכמה לפי המלצת המחנך או המורה המקצועי הרלוונטי), חוג אחד ומחזור אחד של קייטנה בחודשי הקיץ בעלות של קייטנת מתנ"ס.
קצבת המל"ל המשולמת עבור חינוך בגין כל קטין בתחילת שנה תשמש עבור צרכי החינוך (כולל ציוד לימודי) של אותו קטין ויתרת ההוצאות תחולק בין הצדדים כאמור.
ה. הצדדים ישאו בהוצאות רפואיות חריגות של הקטינים אשר אינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בשיעור של 65% האב ו-35% האם, לרבות אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים או אחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו"ב. בהעדר הסכמה אודות הוצאה רפואית, יפעלו בהתאם להמלצת רופא ילדים או מומחה מקצועי רלוונטי.
ו. בשים לב לכך שהאב נשא בעלות מלוא דמי השכירות ובמלוא הגן של הקטינה לחודש יוני 2024, חיוב המזונות הזמניים יחל מחודש יולי 2024 ואילך, כאשר התשלום הראשון יבוצע ב-10.07.24 וכל 10 לחודש שלאחריו.
ז. סכום המזונות הזמניים צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע היום והוא יעודכן כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע.
ח. קצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי תשולם לידי האם בנוסף לסכום המזונות שנפסק.
ט. סכום המזונות ישולם ישירות לחשבון הבנק של האם. האם תמסור לאב מספר חשבון בנק בכתב לצורך העברת המזונות עם קבלת החלטה זו.
מובהר כי החלטה זו היא החלטה זמנית אשר ניתנה על סמך החומר שבפניי ומבלי שנכנסתי לעובי הקורה, ואין בה כדי לקבוע מסמרות בדבר גובה המזונות שיפסקו בסופו של ההליך.
בשים לב לכך שמחד נפסקו מזונות זמניים ומאידך, קיים פער בין גובה המזונות שנתבעו לגובה המזונות שנפסק, מה גם שספק אם היה מקום להגיש את הבקשה בשים לב להוצאות ששולמו מרצונו של האב עד להגשת הבקשה, אין צו להוצאות לטובת מי מהצדדים.
החלטה זו מותרת לפרסום בהעדר פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ"ח סיוון תשפ"ד, 04 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
