ביהמ”ש לענייני משפחה בפ”ת, השופטת מורן ואלך ניסן: פס”ד לעניין מזונות קטינים וחלוקת מיטלטלין (תלה”מ 26873-11-20, תלה”מ 20788-05-21)

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בפני

כבוד השופטת מורן ואלך-ניסן

תובע (להלן: “האיש”):

האיש

ע”י ב”כ עוה”ד אלברט טייב

נגד

נתבעת (להלן: “האישה”):

האישה

ע”י ב”כ עוה”ד חימי יהודה

פסק דין

לפני הכרעה בתביעה רכושית, שהגיש האיש כנגד האישה ביום 10.11.20, שעיקרה מחלוקת בעניין ההלוואות המשותפות הנטענות והמיטלטלין המשותפים, וכן הכרעה בתביעה למזונות קטינים, שהגישה האישה כנגד האיש ביום 10.05.21. יצוין, ביום 10.11.20, הגיש האיש גם תביעה בעניין הילדים הקטינים, אלא שבעניין זה הגיעו הצדדים להסכמות, כפי שיפורט להלן.

רקע עובדתי על קצה המזלג:

הצדדים נישאו זל”ז כדמו”י ביום 19.05.2004, ובורכו בארבעה ילדים משותפים:

א., יליד פברואר 2005 , שכיום הינו בגיר;

ב. יליד מאי 2006, כבן 17 שנים;

ג., יליד ספטמבר 2009, כבן 13.5 שנים;

ד., יליד פברואר 2013, כבן 10 שנים.

הצדדים עלו ארצה מ **** בשנת 2007. ביום 22.12.20 עזב האיש את הדירה השכורה של הצדדים, וביום 29.04.21 הצדדים התגרשו בפני כב’ בית הדין הרבני. תקופת השיתוף נקבעה מיום הנישואין ועד למועד עזיבת האיש את הבית.

הסכמות הצדדים לעניין הקטינים:

במסגרת התביעה בעניין הקטינים, עתר האיש בעצמו לקביעת “משמורת הקטינים בידי האישה”, ולקביעת זמני השהות בינו לבין הילדים, פעמיים באמצע השבוע למספר שעות (ללא לינה), כל סוף שבוע שני עד מוצ”ש, חלוקת החגים בין ההורים לסירוגין וכן שבוע ברציפות בחודש יולי ובחודש אוגוסט. בכתב ההגנה, הודיעה האישה, כי היא מסכימה לקביעת המשמורת וזמני השהות, כפי שהוצעו ע”י האיש “בכפוף לתשלום מזונות ראויים ומוצדקים בנסיבות העניין”.

בדיון מיום 04.03.21, שנערך בפני המותב הקודם בתיק (כב’ השופט אורן אליעז), הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין כדלקמן:

” סיכמנו בינינו שהמשמורת תהיה אצל האמא, האב יראה את הילדים בימי ראשון ושני בין השעות 17:30 עד 20:30 ובכל סוף שבוע שני משעה 14:00 ביום שישי עד שעה לאחר צאת השבת; בחגים בהם יש ימים טובים, יום טוב ראשון יהיה אצל האם ויום טוב שני יהיה אצל האב ובשנה לאחר מכן יתחלפו. בימי חול המועד חצי חצי. בחופשת הקיץ האב ייקח את הקטינים שבוע אחד בחודש יולי, ושבוע אחד בחודש אוגוסט, כאשר שבוע אחד יהיה רצוף והשבוע השני יכול שיהיה מפוצל עם אפשרות לחלק ליומיים יומיים ושלושה”.

נושאים שהוכרעו במסגרת התביעה הרכושית:

במסגרת התביעה הרכושית, התעוררה בין הצדדים מחלוקת בעניין כספי פיצויים שקיבל האיש בעטיה של תאונה דרכים, בה היה מעורב בשנת 2015. האיש קיבל סך של 339,315 מתוכם סך של 290,000 ₪ הוחזקו בפק”מ, בחשבון המשותף של הצדדים. לטענת האיש, כספים אלו מוחרגים מאיזון המשאבים, בהתאם לסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג 1973, בעוד לטענת האישה, היא זכאית למחצית מכספי הפיצויים, נוכח העובדה שהפיצויים נפסקו בגין אבדן הכנסה ואובדן כושר השתכרות והופקדו לחשבון משותף.

בדיון מיום 04.03.21, ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, לפיהן יגישו סיכומים באשר לשאלת כספי הפיצויים שהופקדו לחשבון המשותף, ויינתן פסק דין לעניין זה, על יסוד טענות הצדדים וראיותיהם, ללא צורך בחקירות. כמו כן, הובעה הסכמה עקרונית למינוי אקטואר

לביצוע איזון המשאבים בין הצדדים. ביום 11.03.21, הגישו הצדדים פסיקתא מוסכמת למינוי מר אבי יחזקאל כמומחה מטעם בית המשפט לביצוע איזון המשאבים ביניהם.

ביום 27.12.21, הכריע כב’ השופט אליעז בסוגיית חלוקת כספי הפיצויים, בקובעו כי האישה זכאית לקבל 20% מכספי הפיצויים שהתקבלו בסך של 339,315 ₪.

ביום 31.10.22, הוגשה לתיק חוות הדעת האקטוארית המעודכנת בצירוף פסיקתא לחתימה, שנחתמה ביום 02.11.22, על יסוד הסכמת הצדדים.

המחלוקת בעניין המיטלטלין המשותפים:

במסגרת התביעה הרכושית, ביקש האיש להצהיר, כי המיטלטלין המצויים בדירת הצדדים הינם משותפים, למעט מיטלטלי הקטינים שיוותרו להם. לעומת זאת בכתב ההגנה נטען, כי המיטלטלין הקיימים בדירה הינם בסיסיים מאוד, חסרי ערך ונועדו בעיקר לשימוש הילדים. עוד נטען, כי ממועד הקרע, מכר האיש חלק מהמיטלטלין ללא הסכמת האישה, ולא ידוע לה לאן הופקדו כספי המכירה.

בדיון מיום 09.02.22 נטען ע”י האישה, כי בעת עזיבת הדירה השכורה היא הותירה לבעל הדירה את המזגן, כנגד ויתור של בעל הדירה על צביעת הדירה בעת פינויה. לעומת זאת, טען האיש, כי הוא בעצמו צבע את הדירה וערך בה תיקונים. לפיכך, נקבע, כי הצדדים יגישו אסמכתאות בדבר האופן בן הושארה הדירה ולאחר קבלת אסמכתאות, תינתן החלטה לעניין זה. עוד נקבע, בהסכמת הצדדים, כי הצדדים יעבירו זה לזו רשימות של מיטלטלין וינסו להגיע לעמק השווה, וככל שלא יעלה בידם להגיע להסכמות, הם רשאים להגיש את רשימות המיטלטלין, להכרעת בית המשפט, לפי שיקול דעתו.

ביום 10.04.22, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם האישה, במסגרתו צוין, כי האישה תנסה לבוא בדברים עם האיש פעם נוספת לעניין חלוקת המיטלטלין ותגיש הודעה לתיק.

ביום 14.06.22, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם האיש במסגרתו עתר האיש לקבלת מחצית משווי המיטלטלין המשותפים שהיו ערב עזיבתו את הדירה. האיש צירף פירוט של המיטלטלין בכתב יד, בשווי שהוערך על ידו בסך כולל של 25,350 ₪.

בדיון מיום 30.06.22, הועלה שוב נושא המיטלטלין, ובסיומו נקבע, כי בתוך 7 ימים, יגיש האיש פירוט של רשימת המיטלטלין המשותפים ויציין אילו פריטים כבר נלקחו על ידו, ובתוך 7 ימים תגיב האישה לעניין זה.

ביום 03.07.22, הוגשה עמדת האיש בעניין המיטלטלין. לטענת האיש, בעת עזיבתו את הבית, הוא נטל עמו רק את חפציו האישיים, מכונת קפה שקיבל מאחיו במתנה לפני כעשור ואקווריום עם דגים בשווי של כ-3,000 ₪. האיש פירט את התכולה שנותרה בדירה, ששוויה, נכון למועד רכישתה, עומד על 23,850 ₪. האיש טען, כי האישה לא הציגה כל אסמכתא לכך שהותירה את המזגן בדירה השכורה, ולכן יש לראות במזגן כחלק מהתמורה. לפיכך, עתר האיש לקבלת מחצית משווי המיטלטלין בקיזוז מחצית שווי האקווריום.

ביום 13.07.22, הוגשה תגובת האישה, לפיה היא אינה חייבת לאיש דבר בגין המיטלטלין המשותפים, שכן אם הצדדים יערכו התחשבנות לעניין הפריטים שכל אחד לקח, האיש יהיה חייב כספים לאישה ולא להפך. האישה צירפה התכתבויות בין הצדדים לעניין המיטלטלין. כמו כן, צירפה האישה תצהיר של בעלת הדירה אותה שכרו הצדדים, במסגרתו נטען כי סוכם עם שני הצדדים, כי במקום לצבוע את הדירה, הם יותירו את המזגן העילי בסלון. עוד צוין בתצהיר, כי האישה שילמה לבעלת הדירה 500 ₪ בגין ביצוע תיקונים בדירה. ביום 13.07.22 נקבע, כי נושא המיטלטלין יידון במסגרת דיון ההוכחות.

טענות האישה בהליך שעניינו מזונות קטינים:

הצדדים התגוררו בדירה שכורה במשך כ-10 שנים, עד לעזיבת האיש את הבית ביום 22.12.20.

האישה עובדת כספרית עצמאית ומקבלת לקוחות בבית, ב”משרת אם”, בין השעות 08:00-15:00, בשעות שבהן הילדים מצויים במסגרות חינוכיות. לצערה, קהל לקוחותיה מצומצם, והיא מקבלת בממוצע כשלושה לקוחות ביום ומשתכרת סך של 3,000 ₪ לחודש.

כיום, בעקבות משבר הקורונה, הכנסותיה נפגעו עד מאוד, הואיל ובתקופת הסגר (מאמצע חודש מרץ עד סוף אפריל 2020, מסוף חודש ספטמבר עד סוף חודש אוקטובר 2020 ומסוף חודש דצמבר 2020 עד חודש פברואר 2021), נאסר על ספרים לקבל קהל, ולכן היא הייתה יכולה לעבוד כלל, מה גם שהילדים היו באותה תקופה ללא מסגרת חינוכית ובמשמורתה המלאה.

האיש עובד כנהג ומוביל ציוד ומשתכר כ-13,000 ₪ נטו לחודש (לא כולל הטבות, זכויות סוציאליות ובונוסים). במהלך חיי הנישואין, האיש נהג להחליט אילו הוצאות “מותרות” ואילו לא, והאישה הייתה צריכה לקבל את אישורו לכל הוצאה והוצאה. בהתאם להחלטה שרירותית של האיש, האיש נשא בתשלומי השכירות, הוצאות חינוכיות לילדים, אינטרנט, החזר הלוואות רכב, וועד בית וקופת חולים בסך חודשי של כ – 8,000 ₪ לחודש, ואילו האישה נדרשה לשאת בהוצאות שוטפות של הבית, נסיעות הילדים, מזון, בגדים לילדים וכל הוצאה חריגה, בסך כולל של כ – 6,500 ₪ לחודש. לצורך כך, הייתה נעזרת בהוריה ובאחיה, על בסיס קבוע.

ממועד הקרע, כמעט כל ההוצאות הכרוכות בטיפול, גידול וחינוך הילדים, לרבות מזון, הוצאות קבועות וחריגות והחזקת מדור, מוטלות על כתפי האישה, שבקושי שורדת את החודש, כאשר האיש מעביר, מחודש ינואר 2021, לחשבון המשותף 5,000 ₪ בלבד מדי חודש, וסבור שבכך הוא יוצא ידי חובתו.

הילדים מצויים מרבית הזמן עם האישה, ופוגשים באביהם באופן מצומצם, וזאת על פי בקשתו של האיש.

בתצהיר עדות ראשית (להלן: “תצהיר האישה”), נטען כי האישה עברה להתגורר עם הילדים בדירה שכורה, יחד עם בעלה הנוכחי, החל מיום 15.06.21. לבעלה הנוכחי יש שלושה ילדים, המצויים במשמורת אימם. האישה משלמת מחצית מהוצאות המדור יחד עם בעלה הנוכחי, כך שחלקו של האיש בהוצאות המדור של האישה הינו רבע. עוד נטען, כי במועד הקרע התגורר האיש בדירת שני חדרים שכורה, ולמיטב ידיעתה של האישה, עבר להתגורר בדירה שכורה גדולה יותר עם בת זוגו.

האישה עתרה, בכתב התביעה, לחיוב האיש במזונות ילדיו, לרבות ההוצאות הכרוכות בגידולם וטיפולם וכן השתתפות בהוצאות המדור בסכום כולל של 12,100 ₪ לחודש כדלקמן: הוצאות תלויות שהות בסך 3,200 ₪ לחודש; הוצאות שאינן תלויות שהות בסך של 3,072 ₪ לחודש; הוצאות מדור בסך של 4,592 ₪ לחודש ותשלום דמי טיפול בסך של 1,200 ש”ח לחודש. חישוב סכום המזונות והמדור נערך ע”י האישה לפי יחס הכנסות של 20%-80% לטובת האיש, ויחס זמני שהות של 20%-80% לטובת האישה. בנוסף, עתרה לחיובו בתשלום מחצית הוצאות חריגות כגון: הוצאות רפואיות ולימודיות, ביגוד והנעלה. האישה עתרה לחיוב האיש במזונות עבר, החל ממועד הקרע 22.12.20 ועד למתן פס”ד או החלטה בעניין המזונות, בקיזוז סך של 20,000 ₪ ששולמו על ידי האב (נכון למועד הגשת התביעה). עוד עתרה לחיוב האב בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד.

בתצהיר האישה, התבקש בית המשפט לחייב את האיש בדמי מזונות בסך של 6,000 ₪ לחודש לכל הפחות, בצירוף מחצית הוצאות חינוכיות, מחצית הוצאות רפואיות חריגות ומחצית הוצאות חריגות אחרות, וכן רבע מהוצאות המדור והחזקת המדור של האישה ודמי טיפול בסך של 1,200 ₪ לחודש.

טענות האיש בהליך שעניינו מזונות קטינים:

עם עזיבתו את בית הצדדים, החל האיש לשלם לאישה, סך של 5,000 ₪ בחודש כדמי מזונות ומדור, על מנת שלא יחסר דבר בבית, וכן שילם תשלומים נוספים, אף מעבר ליכולתו הכלכלית, וזו הסיבה לכך שהאישה לא הגישה בקשה למזונות זמניים עד כה. האישה לא ציינה, כי בנוסף לסך של 5,000 ₪ לחודש, נשא האיש גם במלוא תשלומי ההלוואות המשותפות בסך של 2,000 ש”ח, תשלום קופות חולים שלה ושל הילדים בסך של 240 ₪ לחודש, תשלום שכר לימוד של הילדים הגדולים בסך של 1,200 ₪ לחודש ותשלום הוצאות האינטרנט והטלפון בביתה של האישה בסך של 149 ₪ לחודש.

בכתב ההגנה נטען, כי שכרו הממוצע של האיש עמוד על 12,000 ₪ לחודש, כאשר שכר זה כולל בתוכו תשלום בונוס של מעל 1,000 ₪, בשל עבודתו בתקופת הקורונה, כך ששכרו של האיש עומד על כ-11,000 ₪ בלבד. בתצהיר עדות ראשית מטעם האיש (להלן: “תצהיר האיש”), נטען, כי שכרו עומד על כ-10,000 ₪ נטו בכל חודש, שכן הבונוס שניתן בתקופת הקורונה בוטל. האיש אף טען כי הוא מתקשה לנהוג שעות ארוכות, בשל נכותו.

הכנסתה של האישה כספרית היא בסך של 10,000 ₪ לחודש, אך היא מקבלת כסף במזומן ואינה מצהירה עליו. בית המשפט חי בתוך עמו, ויודע היטב, שאם האישה הייתה מרוויחה רק 3,000 ₪ לחודש, כאשר שכר המינימום עומד על כ-5,300 ₪ בחודש, אזי היא הייתה מוצאת עבודה במקום אחר. בתצהיר האיש נטען, כי מחירון המספרה שצורף לתצהיר האישה הינו שקרי, שכן לאישה לא היה מחירון מעולם, והיא אף אינה רושמת, במכוון, את החלקות השיער שהיא עושה לנשים בסך של 800 ₪ ליחידה, וכן אינה מציינת את התמחותה בתסרוקות כלה ובנות מצווה, המניבות לה כסף רב. עוד טוען האיש, כי בעבר, רשויות מס הכנסה פסלו את הצהרות ההכנסה של האישה.

האישה כותבת בכתב התביעה שהוצאותיה עומדות על 6,500 ₪ לחודש, ומיד דואגת לכתוב שהוריה עוזרים לה, על מנת שבית המשפט לא יחשוב שמדובר בהכנסותיה מעבודתה. לו היה מדובר בסיוע מצד הוריה, הייתה מצרפת תדפיסי בנק להראות את העברות הכספים לחשבון הבנק שלה, ומשלא צירפה, ברור שמדובר ב”כסף שחור” שהיא מקבלת במסגרת עבודתה כספרית.

האישה עברה להתגורר עם בן זוגה ושלושת ילדיו באותה הדירה, ויש להתחשב בכך בחישוב דמי המדור. התובענה נעדרת התייחסות לצרכי הקטינים ואין ראיות לתמיכה בסכום ההזוי בעליל שדורשת האישה. האישה מגדירה הוצאות ביגוד והנעלה כהוצאה חריגה, בעוד שמדובר בהוצאה שנכללת בדמי המזונות.

אין מקום לחייבו במזונות עבר, שעה שהאישה נמנעה במשך חודשים רבים מלהגיש תובענה לדמי מזונות, כיוון שהמצב הכלכלי בבית נותר כפי שהיה ערב עזיבתו של האיש, וכעת, משהחליטה להגיש תביעת מזונות, היא דורשת תשלום רטרואקטיבי ממועד עזיבת האיש את הבית. אם כבר, האישה חייבת כספים לאיש, לאור העובדה שהוא ממשיך לשאת לבדו בהחזרי הלוואות משותפות והוצאות קופת החולים של הילדים, ויש לחייב אותה לשלם לאיש הוצאות אלו, לאלתר.

האיש נושא בדמי השכירות שלו בסך חודשי של 2,600 ₪, הוצאות חשמל 440 ₪, הוצאות כלכלה והוצאות אישיות עבורו ועבר הילדים בעת שהותם עמו, בסך חודשי של כ – 2,500 ₪, וכן בהחזר הלוואה משותפת בסך חודשי של 1,000 ₪. כל זאת, בנוסף לתשלום המזונות לידי האישה בסך 5,000 ₪ לחודש בצירוף 3,000 ₪ נוספים בגין הוצאות משותפות.

זמני השהות עם הקטינים מקובלים, ואינם מצומצמים כפי שמנסה האישה להציגם. האיש שוהה עם הילדים מחצית החגים, וכן עושה מאמץ גדול לשהות עמם שבוע בכל חודש בחופש הגדול.

התובענה נעדרת התייחסות לגילאי הקטינים, שכן מדובר במזונות מדין צדקה החלים על שני ההורים.

בשים לב לנסיבות התיק דנן, נטען בכתב ההגנה, כי יש להעמיד את מזונות הילדים על סך חודשי כולל של 3,500 ₪ בתוספת מחצית הוצאות רפואיות חריגות. אין לחייב את האיש במדור, לאור מגורי האישה עם בן זוגה בדירתו, ולחילופין, להעמיד את חיוב המדור על סך של 1,000 ₪ בלבד. יש להורות לאישה לשאת במחצית מהחזרי הלוואת הרכב ומחצית תשלום ההלוואה לכיסוי יתרת החובה בחשבון המשותף.

בתצהיר האיש נטען, כי יש לחייב אותו בהוצאות הילדים כדלקמן: 500 ₪ לחודש עבור הקטין א., 500 ₪ בחודש בעבור הקטין ב., 700 ₪ לחודש בגין הקטין ג. וסך של 800 ₪ עבור הקטין ד., בצירוף רבע מהוצאות המדור של האישה, מחצית הוצאות חינוך בקיזוז מענק הלימודים מהמוסד לביטוח לאומי ומחצית הוצאות רפואיות לאחר קיזוז הנחות שתקבל האישה. לאור גילאי הילדים, התבקש בית המשפט שלא לחייב את האיש בדמי טיפול.

פסיקת מזונות זמניים:

ביום 30.09.21, נפסקו מזונותיהם הזמניים של הילדים ע”י כב’ השופט אליעז. במסגרת פסיקה זו, העמיד כב’ השופט אליעז את יכולת השתכרותה של האישה על סך של 5,300 ₪, בהתאם לשכר המינימום, ואת יכולת השתכרותו החודשית של האיש על סך של 12,500 ₪ לכל הפחות, בהתאם לתלושי השכר שלו.

במסגרת פסיקת המזונות הזמניים נקבע, כי האיש יישא במזונות זמניים בסך של 4,500 ₪ לחודש, בצירוף 50% מחלקה של האישה בהוצאות המדור, ככל שהיא מתגוררת עם בן זוגו/או אנשים אחרים בדירה, מלבד הקטינים, בצירוף מחצית הוצאות החינוך של הקטינים בקיזוז מענק הלימודים מהמוסד לביטוח לאומי ומחצית הוצאות רפואיות חריגות. עוד נקבע, כי בשלב זה אין מקום לפסוק דמי טיפול. תוקף החיוב נקבע מיום הגשת הבקשה למזונות זמניים (10.05.21), כאשר האב רשאי לקזז סכומים ששילם על חשבון המזונות, בכסף בלבד ולידי האישה, בגין חיובי העבר.

יצוין, כי בדיונים שהתקיימו ביום 09.02.22 וביום 30.06.22, טענה האישה, כי לא תוכל להסכים לסכום מזונות נמוך מזה שנקבע בפסיקת המזונות הזמניים. לעומת זאת, האיש טען, כי גובה המזונות הזמניים בצירוף המחציות מגיע לסכומים אסטרונומיים שהאיש אינו יכול לעמוד בהם, לאור גובה הכנסותיו.

דיון והכרעה בסוגיית מזונות הילדים:

המסגרת הנורמטיבית:

חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נבחן על פי הדין האישי החל עליו בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי”ט 1959. בעניינינו שני הצדדים יהודים, ולפיכך חבות האב הינה עפ”י הדין העברי. כמו כן, לאור גילאי הקטינים, יש להתחשב בהלכה שנקבעה ע”י כב’ בית המשפט העליון בבע”מ 919/15, מיום 19.7.17, בשינויים המחויבים.

החובה לשאת בצרכי הקטינים, מעל 6 שנים, מוטלת על שני ההורים, כאשר החלוקה ביניהם תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, ובשים לב לחלוקת זמני השהות בפועל, צרכי הקטינים ובהתחשב במכלול הנסיבות העומדות בפני בית המשפט.

יכולת השתכרות האב:

מתלושי השכר שצירף האיש לכתב ההגנה עולה, כי הכנסתו הממוצעת עומדת על 13,361 ₪ נטו לחודש, כאשר סכומים אלו לוקחים בחשבון בונוסים שקיבל האב (לטענתו, בשל תקופת הקורונה). מתלושי השכר שצורפו לתצהיר האיש, מחודש ינואר 2022 ועד חודש מאי 2022, עולה כי הכנסתו פחתה לכדי כ-10,000 ₪ נטו לחודש. יחד עם זאת, עיון בתלושי השכר לשנת 2022 מעלה כי ההכנסה פחתה, בין היתר, בשל “היעדרויות”.

האיש אף צירף, כנספח ג’ לתצהירו, דיווחי הכנסות למס הכנסה לשנים 2018-2020, מהם עולה כי הכנסותיו בשנים אלו עמדו על סך של 199,424 ₪ בשנת 2018, סך של 200,360 ₪ בשנת 2019 וסך של 211,567 ₪ בשנת 2020. דהיינו, הכנסתו הממוצעת לשנת 2020 עמדה על 17,630 ₪ לחודש. יחד עם זאת יש לציין, כי מדובר בסך ברוטו, ולא נטו.

בפרוטוקול הדיון מיום 18.07.22 (להלן: “הפרוטוקול”), העיד האיש, כי הוא פוטר שבועיים קודם לכן, בטענה שאין מספיק עבודה, כי קיבל שכר בחודש יולי 2022, והחל מחודש אוגוסט 2022 יחתום בלשכת האבטלה. עוד העיד האיש, כי בקרוב יהא עליו לעבור ניתוח ברגלו. ראה: עמ’ 42 לפרוטוקול, ש’ 13-19, עמ’ 43 לפרוטוקול, ש’ 25-26, עמ’ 44 לפרוטוקול, ש’ 1-2.

לפיכך, בתום הדיון נקבע, כי על האיש להמציא את מכתב הפיטורין וכל המסמכים הנוגעים להתחשבנות הכספית הנוגעת לסיום עבודתו. ביום 25.08.22, הגיש האיש “הודעת מעביד על פרישה מעבודה של עובד”, שם צוין כי תקופת העסקתו של האיש הינה בין התאריכים 14.03.12-12.07.22, כי משכורתו החודשית עומדת על 10,800 ₪ לחודש, וכי הוא זכאי למענק פרישה בסך 108,081 ₪. לאחר שהאישה טענה, כי לא ברור מהמסמכים שהוגשו ע”י האיש, האם הוא פוטר/התפטר/חזר לעבוד, הגיש האיש מסמכים נוספים ביום 02.10.22. האיש צירף מכתב סיום עבודה מיום 11.07.22, וכן אישור בדבר תשלום דמי אבטלה (175 ימי זכאות, מתאריך 01.08.22 ועד 31.07.23). האיש אף צירף מסמך ממנו עולה, כי כספי הפיצויים מהמעסיק ייועדו לרצף קצבה, כמבוקש. בהמשך, צירף האיש לסיכומיו מיום 22.01.23, אישור תשלומי אבטלה לשנת 2022 בסך של 16,253 ₪, עבור חודשים אוגוסט-נובמבר 2022, ואישור תשלומי אבטלה לשנת 2023 בסך 5,628 ₪ בגין חודש דצמבר 2022.

האיש טען בסיכומיו, כי מאז פיטוריו, הוא מתקשה במציאת מקום עבודה חלופי, עקב הבעיה הבריאותית ממנה הוא סובל ברגלו, תוך שהוא מפנה להחלטת בית המשפט מיום 27.12.21 בדבר חלוקת כספי הפיצויים בינו לבין האישה. יחד עם זאת, האיש לא צירף שום מסמכים בדבר מצבו הרפואי ו/או נכותו ו/או אי יכולתו למצוא עבודה בשל כך, כאשר יוזכר כי מדובר בתאונה משנת 2015, שלאחריה האיש עבד כנהג , במשך כעשר שנים.

הלכת עמיצור קובעת, כי יכולת ההורה לשאת במזונות ילדיו הקטינים נקבעת לא רק על פי הכנסתו בפועל, אלא נגזרת גם מכושר השתכרותו ויכולתו למצות את כישוריו ולהגדיל הכנסתו ממקורות נוספים, כולל רכוש ראה: ע”א 239/85 עמיצור נ’ עמיצור פ”ד מ (1) 147.

במקרה דנן, יש לקחת בחשבון, בעת פסיקת המזונות, כי במסגרת חלוקת כספי הפיצויים, האיש קיבל 80% מכספים אלו, ולא הוכח כי כספים אלו שימשו אותו להוצאות רפואיות כלשהן. בנוסף, האיש מחזיק ברכב (אם כי לטענתו מדובר ברכב בשווי נמוך יחסית). ראה: עמ’ 44 לפרוטוקול, ש’ 17-37.

בנוסף נקבע בפסיקה, כי גם אם מצבו הכלכלי של האב ירוד, שיעור המזונות יחושב בהתאם לפוטנציאל ההכנסה שלו ויהיה עליו לעשות את המקסימום כדי למצות את כושר השתכרותו ולשאת במזונות ילדיו. ראה: עמ”ש (מחוזי מרכז) 34733-03-15 ר. א. ק נ’ ד. ו (פורסם בנבו)‏‏.

בנסיבות אלו, כאשר מחד, הכנסתו של האיש עמדה בעבר, על סך ממוצע 13,361 ₪ כולל בונוסים (שאינם קיימים עוד), ומאידך, האיש מצוי כיום במעגל האבטלה והכנסתו פחתה, אולם לא הוכח כי אינו יכול לשוב ולהשתלב במעגל העבודה, אני מעמידה את פוטנציאל השתכרותו של האיש על סך של 12,000 ₪ נטו לחודש.

יצוין, כי העובדה שהאיש בחר שלא למשוך את כספי הפיצויים, אלא לייעד אותם לקצבה, עשויה להעיד על כך שהוא אינו זקוק לכספים באופן דחוף, שכן על פניו, לא ברור כיצד האיש מצליח לכלכל את עצמו ובני משפחתו (הן הקטינים המשותפים לצדדים והן אשתו הנוכחית) מתוך דמי האבטלה בלבד, בזמן שהוא מעיד כי אשתו אינה עובדת. ראה: עמ’ 26 לפרוטוקול, ש’ 25-28.

יכולת השתכרות האם:

האישה הצהירה, שהיא משתכרת סך חודשי של 3,000 ₪ מעבודתה כספרית בביתה. האישה צירפה כנספח ד’ לכתב התביעה למזונות דו”ח הכנסות והוצאות לשנת 2019, במסגרתו צוין כי הרווח לצורך מס הכנסה לשנה זו עומד על 40,753 ₪. אולם, מדובר בדו”ח חתום ע”י האישה בלבד, ללא כל אימות של רו”ח או גוף רשמי כלשהו. עוד צירפה האישה דו”ח הכנסות והוצאות לשנת 2020, שאינו חתום על ידה, שם צוין רווח לצורך מס הכנסה בסך של 28,426 ₪, וכן טופס דין וחשבון על הכנסות בארץ ובחו”ל לשנת 2020, שגם לגביו לא צורף אישור מרשויות המס. יתרה מכך, מדפי הבנק, שצורפו כנספח ו’ לכתב התביעה, עולה כי האישה קיבלה מענקים בגין תקופת הקורונה (“סיוע לעצמאים”), כגון: סך של 4,754 ₪ בתאריך 08.01.21, וסך של 5,000 ₪ בתאריך 25.02.21. בהמשך, צירפה האישה לתצהירה שומת מס הכנסה לשנת 2020, שם הועמדו הכנסותיה על סך 69,283 ₪, לאור הכנסותיה מעבודתה בצירוף המענקים שקיבלה.

לתצהיר האישה צורפו מסמכים נוספים (נספחים ה’1-ה’6): צילום מהיומן של האישה למשך שלושה חודשים אחרונים, מחירון של האישה לשנים 2021-2022, צילום תקבולים בביט מלקוחות בשלושה חודשים אחרונים, תצהיר משתי לקוחות של האישה: גב’ ר’ וגב’ ל’, שומות מס לשנים 2019-2020 ותצהיר על מחזור משנת 2021.

שתי הלקוחות לא התייצבו לחקירה על תצהיריהן. ב”כ האישה הודיע, בפתח דיון ההוכחות, כי גב’ ר’ אמרה מראש שלא תוכל להתייצב במועד הקבוע לדיון, ומשכך לא היה טעם לזמנה באמצעות צו בית משפט, ואילו לגבי גב’ ל’, ביקש ב”כ האישה לשקול את הצורך בעדותה בסיום הדיון. בסיום הדיון, הודיע ב”כ האישה, כי אין צורך גם בעדותה. ראה: מעמ’ 1 לפרוטוקול ש’ 22 ועד עמ’ 2 לפרוטוקול ש’ 13, וכן עמ’ 60 לפרוטוקול, ש’ 6-7. בנסיבות אלו, בהעדר התייצבות המצהירות, איני רואה מקום לייחס משקל לתצהיריהן.

לגבי היומן של האישה – הרי שאיני מוצאת ליתן משקל רב למסמך שנתון באופן מלא לשליטת האישה, מה גם שהאישה העידה, כי העובדה שלקוחה לא רשומה ביומן, אין פירושה שלא הגיעה למספרה. ראה: מעמ’ 8 לפרוטוקול ש’ 37 ועד עמ’ 9 לפרוטוקול, ש’ 1.

גם המחירון שהוצג הינו מסמך שהודפס, על פי הנטען, במשרדו של ב”כ האישה, ובאופן עקרוני, האישה יכולה לרשום בו כל סכום שהיא רוצה. האישה נשאלה מדוע לא צילמה את המחירון כפי שהוא מופיע בשולחן העבודה שלה, כנטען על ידה והשיבה: “כי זה פשוט לא יפה”. ראה: עמ’ 6 לפרוטוקול, ש’ 5-11. בנוסף, במסגרת המחירון, מפרטת האישה מחירים בגין פן, תספורת, צבע ופסים, אולם מחקירתה עולה כי היא גם מבצעת תספורות לבת מצווה בעלות של כ-150 ₪, וכן מבצעת החלקות שיער בעלות נטענת של עד 200 ₪ עבור החלקה חלקית, כאשר יש גם החלקות מלאות (שמטבע הדברים עולות יותר). ראה: עמ’ 9 לפרוטוקול, ש’ 7-11, עמ’ 21 לפרוטוקול, ש’ 23-33.

גם עיון בפירוט התקבולים בביט שצירפה האישה מעלה, כי לא תמיד קיימת קורלציה בין המחירון שהוצג, לבין ההעברות בביט שעומדות על סכומים שלא מופיעים במחירון, כגון: תשלומים בסך 180 ₪, תספורת בסך 140 ₪, תספורת בסך 400 ₪, תשלומים בסך 280 ₪ ועוד. יוזכר, כי האיש טען בתצהירו, שלאישה לא היה מעולם מחירון, וכי היא מרוויחה הרבה כסף בגין החלקות שיער ותסרוקות לאירועים

האישה העידה, כי היא משמשת כספרית כבר כ-12 שנה וכי היא סבורה שהיא מקצועית בעבודתה. ראה: עמ’ 2 לפרוטוקול, ש’ 19-28. האישה העידה, כי היא עובדת לפעמים גם בימי שישי. ראה: עמ’ 6 לפרוטוקול, ש’ 27-28. האישה אף העידה, כי מלבד העברות בביט, היא מקבלת כספים במזומן. כאשר נשאלה מדוע לא צירפה חשבוניות בגין התשלומים במזומן לתצהירה, השיבה כי החשבוניות מצויות בבית, וכי לא התבקשה להציגן. ראה: עמ’ 3 לפרוטוקול, ש’ 1-3, ש’ 34-38, עמ’ 5 לפרוטוקול ש’ 25-30,

בדיון מיום 09.02.22, העידה האישה כי הכנסתה נעה בין 3,000 ₪ ל-4,000 ₪ לחודש, כי היא לא מפרסמת את עצמה אלא שמה עובר מפה לאוזן וכי יש לה 2-3 לקוחות ביום. ראה: עמ’ 6 לפרוטוקול מיום 09.02.22, ש’ 33-35.

בנסיבות אלה, שבהן יש לאישה די והותר לקוחות גם מבלי לשווק את עצמה, אזי גם אם אלך לשיטתה ואצא מנקודת הנחה, שהיא מקבלת 3 לקוחות ביום בלבד, בעלות ממוצעת של 100 ₪ ללקוחה בלבד, אזי פוטנציאל ההשתכרות של האישה עומדת על 6,000 ש”ח לחודש, לא כולל ימי שישי.

זאת ועוד, האישה הצהירה בכתב התביעה, כי בתקופת החיים המשותפים היא נאלצה לשאת בהוצאות שוטפות של הבית והילדים בסך של כ-6,500 ₪ לחודש, כאשר לטענתה נעזרה בבני משפחתה לעניין זה. אולם, האישה לא הביאה כל ראיה לטענה זו, לא הגישה תצהירים מטעם הוריה או אחיה, לא ביקשה לזמנם לעדות ואף לא הציגה אסמכתאות על קבלת כספים מידיהם, כגון באמצעות העברות בנקאיות, וזאת על אף שלטענתה היה מדובר בסיוע, על בסיס קבוע.

לטענת האיש, הכנסתה של האישה מגיעה לכדי 10,000 ₪ לחודש, אלא שגם טענה זו נטענה בעלמא וללא כל אסמכתאות. האיש אמנם העיד, כי הוא גר עם האישה 16 שנים וראה את המזומנים שהרוויחה “בשחור”, וכי האישה קיבלה קנס מרשויות המס בגין העלמת הכנסות כביכול, אולם טענות אלו לא נתמכו בראיות. ראה: מעמ’ 39 לפרוטוקול ש’ 25 ועד עמ’ 41 לפרוטוקול, ש’ 5.

בנסיבות אלו, אני מעמידה את פוטנציאל השתכרותה של האם על סך של 6,000 ₪ לחודש, לכל הפחות. מכאן, שיחס ההכנסות בין הצדדים עומד על כ- 67% -33% לטובת האב.

זמני שהות:

כאמור, זמני השהות נקבעו בהסכמת הצדדים לימי ראשון ושני בין השעות 17:30 עד 20:30, ובכל סוף שבוע שני משעה 14:00 ביום שישי עד שעה לאחר צאת השבת, וכן נקבעה חלוקת חגים וחופשות.

האיש טען בסיכומיו, כי לאור גילאי הילדים, לא ניתן לקבוע עבורם זמני שהות עמו ולכן זמני השהות שנקבעו אינם רלוונטיים. עוד טען, כי בחודשים האחרונים הוא פוגש בילדיו “הרבה מעבר לשנקבע”, כדבריו. לעומת זאת, האישה טענה בסיכומי התשובה מטעמה, כי הבן הבכור א. כמעט ואינו שוהה עם האיש מזה חודשים עקב מריבות ביניהם. עוד נטען, כי האיש אסר על שלושת הילדים הקטנים להתקלח אצלו, שכן רעייתו “לא מרשה”, ובסופי שבוע שבהם הילדים אמורים לשהות עם האיש, הם יוצאים ו/או חוזרים לבית האישה באמצע היום ולרוב מגיעים לביתה רעבים. בניגוד לגרסת האיש לפיה הוא רואה את הילדים הרבה יותר, שלא הוכחה והועלתה רק בסיכומים מטעמו, גרסתה של האישה לפיה הילדים שוהים עם האיש פחות משנקבע, נתמכה בעדויות של הצדדים בבית המשפט. כך, בדיון מיום 30.06.22, טענה האישה, בעמ’ 13 לפרוטוקול, ש’ 1-5: ” הגדות (הכוונה הגדול – מ.ו.) הוא בן 17.5 מחודש פברואר הוא לא רואה את אבא שלו. בהחלטה של הש’ לפני שנה רשום שהקטנים צריכים לחזור במוצאי שבת מקולחים עם אוכל ואף פעם לא מתקיים. הילדים 9 ו-12 הם לא אמורים לקלח אותם, הם צריכים להתקלח אצלו. זה אף פעם לא מתקיים. ד. שחזר מאבא אמר לי אמא אני רעב. הם לא חוזרים מקולחים וגם לא אוכלים כמו שצריך. הילד הגדול גם בימים שלו הוא כל הזמן איתי וזה גם הוצאות”. גם בדיון מיום 18.07.22, ציינה האישה, כי הילדים לפעמים לא הולכים לבית האיש, לא אוכלים אצלו ולא מתקלחים אצלו. ראה: עמ’ 15 לפרוטוקול, ש’ 1-6.

בדיון מיום 30.06.22, הודה האיש, בעמ’ 13 לפרוטוקול, ש’ 20-26, בכך שהילד הגדול כבר כמה חודשים אינו מדבר אתו ואינו מוכן לבוא אליו, כאשר לטענתו הדבר נובע מהסתה של האישה נגדו. לעומת זאת, האישה טענה, כי הילד הגדול אינו מגיע לבית האיש, שכן אשתו של האיש אינה רוצה אותו. ראה: עמ’ 14 לפרוטוקול מיום 30.06.22, ש’ 9-10.

בנסיבות אלו, הגעתי למסקנה, כי האב שוהה עם הקטינים כ-25% מהזמן (כאשר לצורך כך, אני מחשיבה, בנסיבות התיק דנן, את זמני השהות באמצע השבוע, למשך 3 שעות כל פעם, כיום אחד מלא ואת סוף השבוע כיום וחצי, דהיינו 3.5 ימים במחזוריות של שבועיים). בד בבד, התרשמתי כי האם נושאת במרבית נטל ההוצאות של הקטינים, אף מעבר ליחס זמני השהות, ולפיכך, מצאתי לקבוע כי האב מוציא בעין 20% מהוצאות הקטינים (במקום 25%). ראה גם: תלה”מ (ראשון לציון) 19268-06-20.

צרכי הקטינים:

האישה עתרה, בכתב התביעה, לפסיקת מזונותיהם, מדורם ודמי טיפול בסך כולל של 12,100 ₪, לא כולל מחצית הוצאות רפואיות, לימודיות ואף ביגוד והנעלה, כאשר מדובר בסכום מוגזם, שלא נתמך בראיות. יצוין, כי האישה עצמה טענה, שהאיש משתכר כ-13,000 ₪ נטו לחודש. האמנם סבורה האישה כי האיש צריך להיוותר ללא כסף למחייתו?! גם בדיון מיום 09.02.22, טען ב”כ האישה, בעמ’ 4 לפרוטוקול, ש’ 11-12: “במסגרת כתב התביעה שלנו דרשנו 12א’ ₪, אוקיי ברור שזה לא ריאלי, הנתבע מרוויח לטענתו 11א'”. אם מדובר בסכום שאינו ריאלי, גם לדידה של ב”כ האישה, מדוע יש צורך להגיש תביעות בסכומים כה מוגזמים?! האישה אף טענה בכתב התביעה, כי בעת החיים המשותפים האיש נשא בהוצאות הבית והילדים בסך של כ-8,000 ₪ לחודש. אם כך, מדוע סבורה האישה, כי לאחר הפירוד, כשהאיש נדרש לכלכל משק בית נפרד משל עצמו, הוא צריך לשאת במזונות, מדור ודמי טיפול בסך 12,100 ₪, לא כולל הוצאות חריגות?! גם החישוב בכתב התביעה, לפיו האיש צריך לשאת ב80% מהוצאות המדור והחזקת המדור של האישה, לאור יחס ההכנסות, אינו נכון, שכן האיש אינו צריך לשאת בהוצאות המדור והחזקת המדור של האישה, אלא לכל היותר בחלקם היחסי של הקטינים.

הגיע העת שבית המשפט יביע את מורת רוחו מהגשת תביעת מזונות בסכומים מופרזים, בדרך של פסיקת הוצאות בגין תביעות אלו, כפי שיפורט בהמשך. ראה גם: תלה”מ (ת”א) 7226-11-19 פלוני נ’ אלמונית.

יצוין, כי ב”כ האיש טען, שהאישה הפחיתה את סכום המזונות המופרז שדרשה בכתב התביעה בסך 12,100 ₪ לחודש, לסך של 6,000 ₪ שנדרש בתצהיר מטעמה. אולם עיון מעמיק מעלה, כי האישה לא הפחיתה מדרישותיה הכספיות, באופן משמעותי, במסגרת התצהיר מטעמה. שכן, בכתב התביעה נדרש סך של 12,100 ₪ המורכב מסך של 3,200 ₪ בגין הוצאות תלויות שהות, סך של 3,072 ₪ בגין הוצאות שאינן תלויות שהות (במסגרתן כבר הוכללו הוצאות חינוך), סך של 4,592 ₪ בגין הוצאות מדור וסך של 1,200 ₪ דמי טיפול, בעוד שבתצהיר נדרש סך של 6,000 ₪ בגין מזונות, אולם לכך מתווספות מחצית הוצאות חינוכיות (שקודם לכן כאמור הוכללו בסכום המזונות השוטף), מחצית הוצאות רפואיות, רבע מהוצאות המדור ותשלום דמי טיפול בסך 1,200 ₪ לחודש.

מעיון בנספחים שצורפו לכתב התביעה ולתצהיר האישה עולה, כי האישה לא צירפה אסמכתאות לתמיכה בסכומים הנדרשים על ידה. כך למשל, לכתב התביעה צירפה האישה פירוט דפי בנק, בהם ניתן לראות חיובי כרטיס אשראי בסכומים נמוכים יחסית, מבלי שצורפו פירוט תדפיסי אשראי ו/או קבלות כלשהן, למעט מספר חשבוניות בגין הוצאות החזקת בית בלבד. גם לתצהיר עדות ראשית לא צורפו תדפיסי כרטיס אשראי או קבלות כלשהן בגין צרכי הקטינים, למעט קבלות בודדות בגין הוצאות החזקת בית, הסעות ותשלום לישיבת בני עקיבא.

על פי הפסיקה, תביעת מזונות היא תביעה כספית, שיש להוכיחה, כמו כל תביעה אחרת. ראה: ע”א 130/85 סבן נ’ סבן פ”ד מ (1) 69. לפיכך, ניתן היה לדחות את התביעה, בהעדר הוכחה. יחד עם זאת, לאור העובדה שמדובר בתביעה למזונות קטינים, הרי שבית המשפט יכול לעשות שימוש בידיעה שיפוטית ביחס למזונות מינימאליים שאינם טעונים הוכחה. ראה למשל: תלה”מ (ת”א) א.ר.א נ’ א.ז.

שיעור מזונות הכרחיים מינימאליים לקטין הועמד בפסיקה מנחה של בתי המשפט המחוזיים על סך 1,600 ואף למעלה מכך, לא כולל הוצאות מדור והחזקתו ולא כולל הוצאות חינוך ורפואה. השוו: רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ’ א.נ. (25.10.18), עמ”ש (ת”א) 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני (9.10.17)).

ההלכה בפרשת פלונית (בע”מ 919/15, 1709/15 מיום 19.7.17) השוותה את המצב המשפטי וחובת האב במזונות קטינים בגילאי 6-15, לסיפוק צרכי קטינים שהנם למעלה מגיל 15.

כיום, שני ההורים חבים מדין צדקה, בסיפוק צרכיהם עד כדי רמת החיים בה הורגלו הקטינים ערב הפירוד, מדין צדקה, באופן יחסי להכנסות ההורים מכל מקור.

מאחר ובמקרה דנן, כל הקטינים מעל גיל 6, אין צורך להפריד בין צרכים הכרחיים לצרכים שאינם הכרחיים.

צרכי קטין בכללותם (צרכים הכרחיים ושאינם הכרחיים) נאמדו בפסיקה המנחה לאחר בע”מ 919/15 על-סך 2,250 ₪ לחודש לקטין, החולק את זמנו בין בתי הוריו, לכל הפחות. סכום זה על-פי אותה פסיקה אינו כולל הוצאות מדור והוצאות חינוך ורפואה של הקטין ראו לעניין זה: רמ”ש 59188-10-18 נ. נ’ נ. (25.10.18)יצוין, כי במסגרת עמ”ש 5121-05-20 ג. נ’ ג., הובהר, כי סכומים אלו כוללים את חלקו של הקטין באחזקת מדור, להבדיל מחלקו בעלות דמי המדור.

לעניין הבחנה בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות נקבע בעמ”ש12792-10-19 (מחוזי מרכז, פורסם במאגרים) מפי כבוד השופט שוחט כי “בהתאם להלכת 919 יש לערוך אבחנה בין צרכים תלויי שהות, שלצורך קביעתם יש לבחון כמה זמן שוהים הקטינים אצל כל אחד מההורים, לבין צרכים שאינם תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון רק את יחס ההכנסות. במילים אחרות: לצורך קביעת שיעור המזונות של רכיבים כמו מזון ומוצרי היגיינה יש לבחון בנוסף ליחס הכנסות של כל אחד מההורים, גם את יחס זמני השהות, היות שעלות רכיבים אלו היא פונקציה של משך השהות שהקטין נמצא בביתו של כל אחד מהוריו. אולם, ביחס להוצאות כגון תספורת, תשלום לטלפון נייד, קניית ילקוט, צורכי לימוד – המשתנה היחיד הוא יחס ההכנסות ולא זמני השהות, היות שאין קשר בין עלות רכישת מוצרים אלו לבין זמני השהות שהקטין נמצא אצל כל אחד מההורים”.

במקרה דנן, לא הוכחה רמת חיים גבוהה של הצדדים (להפך, האישה טענה כי נאלצה להסתייע בבני משפחתה על בסיס קבוע). משכך, ובהתחשב בעובדה שהקטינים אינם מחלקים את זמנם בצורה שווה או דומה בין שני בתים, אלא שוהים מרבית הזמן בבית האישה, אני מוצאת לנכון להעמיד את צרכיו כל קטין על סך של 1,800 ₪ לחודש, כאשר הצרכים תלוי השהות, שהינם גבוהים יותר מהצרכים שאינם תלוי שהות, מוערכים על ידי בסך של 1,400 ₪ לחודש, והצרכים שאינם תלוי שהות מוערכים על ידי בסך של 400 ₪ לחודש. ראה גם: עמ”ש (מחוזי חיפה) 59345-11-22 ; תלה”מ (חיפה) 5987-10-16.

לפיכך, חלקו של האיש בהוצאות תלויות השהות, בהתחשב ביחס ההכנסות וביחס זמני השהות שנקבע על ידי, הינו כ-650 ₪ לילד, וחלקו של האב בהוצאות שאינן תלויות שהות, בהתאם ליחס הכנסות הצדדים, הינו כ-270 ₪ לילד.

יצוין, כי על פי הלכת ורד, אם לילד אחד במשפחה קובעים סכום מסוים של מזונות, הרי ביחס למספר הילדים, סכום המזונות אינו שווה למכפלת הילדים הנקבע לילד אחד ראה: ע”א 552/87 ורד נ’ ורד פ”ד מב(3), 599.

יחד עם זאת, נקבע בבע”מ 919/15, כי אין מקום לחייב את בית המשפט להיצמד לנוסחאות אריתמטיות נוקשות, אלא יש להותיר שיקול דעת לחתור לשוויון מהותי בין ההורים.

אשר על כן, בהתחשב בכלל הנתונים המפורטים בתיק, אני קובעת כי האיש יישא במזונות כל קטין בסך של 900 ₪, דהיינו 3,600 ₪ לחודש בגין ארבעת הילדים.

יצוין, כי במסגרת תביעת המזונות, הכלילה האישה כחלק מההוצאות שאינן תלויות שהות תשלומים בגין בתי ספר, הסעות לבית הספר, ציוד בית ספר וכו, אלו שהוצאות אלו הינן חלק מההוצאות החינוכיות של הקטינים, בהן יישאו הצדדים בנפרד, בחלקים שווים, כפי שיפורט בהמשך.

הוצאות מדור:

אין מחלוקת, כי האישה מתגוררת בדירה עם בן זוגה, ולפיכך שני הצדדים מסכימים, כי על האיש לשאת רק ברבע מהוצאות המדור של האישה. ראה גם: סעיף 26 לתצהיר האיש.

האישה צירפה כנספח ד’ לתצהיר מטעמה תצהיר מטעם בעלה הנוכחי, מר *** ****, לפיו האישה והילדים עברו להתגורר בדירה שהוא שכר לבד ילדיו, בתאריך 15.06.21. בתצהיר צוין, כי שכר הדירה עומד על 5,500 ₪ לחודש, ועד בית 280 ₪ לחודש, ארנונה 660 ₪ לחודש, מים, חשמל וגז כ-1,000 ₪ לחודש, כאשר האישה מתחלקת עמו בהוצאות המדור הללו.

יצוין, כי בעלה של האישה לא התייצב לדיון לצורך חקירה על תצהירו. כמו כן, לא צורף הסכם שכירות עדכני או קבלות עדכניות בגין הוצאות החזקת הדירה. משכך, האיש יישא ברבע מהוצאות המדור של האישה, בכפוף להצגת הסכם שכירות בתוקף.

ערה אני לכך שגם לאיש הוצאות מדור משל עצמו (ראה: נספח א’ לתצהיר האיש), אלא שמנגד, זמני השהות של האב והקטינים מצומצמים והילדים לנים אצל האיש רק לילה אחד בשבועיים, כך שלא מצאתי לנכון לקחת בחשבון את הוצאות המדור של הקטינים בבית האב. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהוצאות המדור משליכות על ההכנסה הפנויה של הצדדים, כאשר האישה חולקת את הוצאות המדור עם בעלה, בעוד האיש טוען כי הוא נושא בהוצאות המדור לבדו, שכן אשתו אינה עובדת. ראה: מעמ’ 25 לפרוטוקול, ש’ 36 ועד עמ’ 26 לפרוטוקול ש’ 28.

משכך, בהתחשב בהכנסה הפנויה של האיש, לאחר תשלום הוצאות מדור והחזקת מדור, לא מצאתי להוסיף חיוב נפרד בגין הוצאות החזקת המדור של הקטינים בבית האישה, ואלו יכללו בסכומי המזונות השוטפים.

דמי טיפול:

האישה דרשה תוספת של דמי טיפול בסך 1,200 ₪ לחודש, בגין הטיפול בקטינים ג. ו- ד.

יצוין, כי במסגרת עמ”ש (מחוזי מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ’ א.ו, נקבעה פסיקה מנחה, לפיה יש מקום לחייב בדמי טיפול כאשר אחד ההורים מטפל בקטינים באופן כמעט בלעדי. באותו פסק דין צוין, כי לאור הגישה השוויונית הקיימת היום, לפיה נטל המזונות אינו מוטל עוד על כתפי האב בלבד, אלא שני ההורים חייבים במזונות ילדיהם מדין צדקה, אזי במצבים בהם הטיפול נופל רובו לכתפו של אחד ההורים, יש מקום לחייב את ההורה השני בדמי טיפול.

יחד עם זאת, במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מגילאי הילדים, שכן בעת הגשת התביעה, עמד גילו של ג. על כ-11.5 שנים וגילו של ד. על כ-8 שנים, וכיום הם כבני 13.5 שנים ו-10 שנים.

לפיכך, בהתחשב בגילאי הילדים, לא מצאתי לנכון לפסוק דמי טיפול, אולם קצבת הילדים תשולם לידי האישה, מבלי לקזזה מסכום המזונות ומבלי להילקח בחשבון כחלק מהכנסותיה של האישה. ראה גם: תמ”ש (ת”א) 37708-02-22 ג’ נ’ א’.

סיכום רכיבי המזונות:

לאור כל המפורט לעיל, בהתחשב בגילאי הקטינים וצרכיהם, הכנסות הצדדים ופוטנציאל השתכרותם ויחס זמני השהות, נקבע כדלקמן:

האיש ישלם לידי האישה, עבור מזונות הילדים סך של 900 ₪ לחודש לכל קטין, עד הגיעו של כל קטין לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים, על פי המאוחר.

האיש ישלם לידי האישה רבע מהוצאות המדור, בכפוף להצגת הסכם שכירות בתוקף.

הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בכל הוצאות החינוך של הקטינים, לרבות: תשלומים לבית הספר / לישיבה, צהרון עד סיום כיתה ג’, ציוד לבית הספר, הסעות לבית הספר, חוג אחד, קייטנה בקיץ במחזור אחד בעלות מתנ”ס, תנועת נוער, שיעורי עזר (בהסכמת הצדדים, ובהעדר הסכמה – לפי המלצת המורה המחנך או המורה המקצועי הרלוונטי), והכל בקיזוז המענק שמקבלת האישה, ככל שהיא זכאית לכך, בתחילת כל שנת לימודים, מאת המוסד לביטוח לאומי.

הצדדים יישאו, בחלקים שווים, בהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים, אשר אינן מכוסות על-ידי הביטוח הרפואי הממלכתי או הביטוח הרפואי המשלים שבו הם מבוטחים, לרבות טיפולי שיניים, משקפיים, טיפול פסיכולוגי ו/או רגשי, אבחונים, וכיו”ב. במקרה של מחלוקת ביחס להוצאה רפואית, יכריע רופא הילדים או הרופא המקצועי הרלוונטי.

תשלומים אלה יבוצעו כנגד קבלות או אישורים שיוצגו ע”י האישה.

דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור החודש השוטף, ישירות לחשבון הבנק של האישה, שפרטיו יימסרו לאיש על ידי האישה.

סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן אחת ל-3 חודשים, ללא עדכונים למפרע.

קצבת הילדים המשולמת מטעם המוסד לביטוח לאומי תתווסף לדמי המזונות ותשולם לידי האישה.

לעניין מועד תוקפו של החיוב – דמי המזונות הזמניים נפסקו ממועד הגשת הבקשה למזונות זמניים, קרי מחודש מאי 2021, אולם אין מחלוקת כי הצדדים נפרדו בתאריך 22.12.20.

על פי תקנה 15 (ב) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה תשע”ו 2016, כאשר מוגשת תביעת מזונות בתום תקופת עיכוב ההליכים יראו אותה כאילו הוגשה במועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. במקרה דנן, הבקשה ליישוב סכסוך הוגשה עוד בתאריך 11.06.20, משכך ניתן לפסוק מזונות רטרואקטיביים, גם טרם הגשת תביעת המזונות.

לפיכך, אני מורה כי תוקפו של החיוב יהא החל מחודש ינואר 2021, כאשר סכומים שהאיש שילם על חשבון המזונות, לידי האישה, בכסף בלבד וכנגד אסמכתאות , מחודש ינואר 2021 ואילך, יכולים להיות מקוזזים על ידו, והיתרה, ככל שקיימת, תשולם ב-3 תשלומים רצופים ושווים שיצטרפו לחיוב השוטף. עוד יצוין, כי במסגרת הקיזוזים בגין חוב העבר, רשאי האיש לקזז את התשלומים ששילם ביתר גם עבור קופת החולים של הילדים, כנגד אסמכתאות, כמפורט בסיכומי הצדדים לעניין זה.

על אף שתוצאת פסק הדין הינה שנפסקו מזונות לקטינים, אני מוצאת לנכון לחייב את האישה בהוצאות המשפט של האיש בגין תביעה זו, בהתחשב בעובדה שהאיש מעולם לא התכחש לחובתו לשאת במזונות ילדיו הקטינים ואף היה נכון, מתחילת ההליכים, לשלם סכומים סבירים עבור מזונות הילדים (האיש שילם מיוזמתו 5,000 ₪ לחודש עם עזיבת הבית, ולאחר מכן הציע, במסגרת כתב ההגנה, לשלם 3,500 ₪ מזונות בצירוף 1,000 ₪ דמי מדור ומחצית הוצאות רפואיות). לעומת זאת, האישה הגישה תביעת מזונות מופרזת ומוגזמת, שאינה נתמכת באסמכתאות ואינה תואמת את גובה הכנסותיו של האיש. לפיכך, בהתחשב בתוצאה הכוללת לפיה האיש חויב במזונות הקטינים, האישה תישא בהוצאות האיש בסך של 7,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

התביעה הרכושית וחלוקת המיטלטלין:

במסגרת תצהיר האיש, פירט האיש את ההלוואות המשותפות שהוא ממשיך לשלם, מבלי שהאישה משתתפת במחציתן, תוך שהוא מפנה לטיוטת דו”ח המומחית שמונתה ע”י בית המשפט וטוען שחלקה של האישה בהלוואות אלו עומד על 29,029 ₪.

האישה העידה, כי קיימות שתי הלוואות, כאשר לטענתה ההלוואה שנלקחה לצורך רכישת הרכב הינה הלוואה משותפת שנלקחה ע”י שני הצדדים יחד, ואת ההלוואה השנייה נטל האיש בעצמו. עוד העידה, כי היא לא המשיכה לשלם את חלקה בהלוואות אלו, וכנראה שהאיש המשיך לשאת בהן לבדו. ראה: עמ’ 9 לפרוטוקול, ש’ 12-26. עוד טענה האישה, כי היא חייבת לשאת במחצית ההלוואה שניטלה לצורך רכישת הרכב, אולם גם זכאית למחצית שווי הרכב, אלא שבהמשך הודתה, כי כספי תמורת מכירת הרכב הופקדו לחשבון המשותף של הצדדים. ראה: עמ’ 11 לפרוטוקול, ש’ 11-33. עוד נשאלה האישה, האם נכון שהיא חייבת לאיש סך של 28,609 ₪ והשיבה: “הסכום המדויק אני לא יודעת אבל אם אתה, אם יש עובדה על זה אז כן. כמו שהוא חייב לי 16 שנה של החיים שלי”. ראה: עמ’ 13 לפרוטוקול, ש’ 33-35.

האיש מצדו העיד, כי הוא שילם את דמי המזונות הזמניים שנפסקו ע”י בית המשפט בצירוף תשלומים לבית הספר ועזרה לילדים, אבל לא שילם את החיוב בהוצאות המדור, מאחר והוא נושא לבדו בהלוואות המשותפות והאישה חייבת לו כספים בגין חלקה בהלוואות אלו. ראה: מעמ’ 27 לפרוטוקול ש’ 34 ועד עמ’ 28 לפרוטוקול, ש’ 39.

ביום 25.08.22, עם הגשת מסמכי האיש בדבר סיום העסקתו, ביקש האיש שלא ליתן כל החלטה בדבר קיזוזים, בטרם יוכרע חובה של האישה בגין ההלוואות המשותפות. ביום 15.09.22, הוגשה תגובת האישה, במסגרתה עתרה להורות למומחית שמונתה בתיק להגיש פסיקתא לחתימה על פי חוות דעתה והממצאים הקיימים בתיק. ביום 06.10.22, הודיע האיש כי הוא מסכים עם עתירתה של האישה, לפיה המומחית תגיש פסיקתא לחתימה בהתאם לממצאים הקיימים בתיק. ביום 18.10.22 התבקשה המומחית להבהיר, על בסיס הסכמות הצדדים, האם יש בידיה את מלוא המסמכים לצורך הגשת חוות דעת מעודכנת בצירוף פסיקתאות. ביום 31.10.22, הוגשה לתיק ע”י ב”כ האישה חוות דעתה של המומחית בצירוף פסיקתא לחתימה, אלא שבדיעבד מתברר כי חוות הדעת נסרקה באופן חסר, ללא עמוד חמש לחוות הדעת. ביום 02.11.22 נחתמה הפסיקתא שצורפה לחוות הדעת.

במסגרת סיכומי האישה, לא הייתה התייחסות לחוות הדעת של המומחית, אלא רק לנושא המזונות והמיטלטלין. במסגרת סיכומי האיש הוקדש פרק נפרד להלוואות המשותפות, במסגרתו נטען כי הצדדים אישרו את דו”ח המומחית אלא שהושמט עמוד 5 מהדו”ח שעניינו ההלוואות המשותפות, והדו”ח המלא צורף לסיכומי האיש. לפי החישוב שבוצע בסיכומי האיש, האישה חייבת לאיש בגין יתרת ההלוואות המשותפות ועד מועד פירעונן המלא סך של 23,718 ₪, ובקיזוז הסך של 7,632 ₪ שהאיש חייב לאישה על פי חוות הדעת, נותר לתשלום סך של 16,086 ₪, אותו יש לחייב את האישה לשלם, לאלתר, לידי האיש.

במסגרת סיכומי התשובה, נטען ע”י האישה, כי בית המשפט הורה על הגשת סיכומים בנושא המזונות והמיטלטלין, שכן נושא הרכוש אינו רלוונטי עוד והוכרע כבר ביום 02.11.22, לאחר שהצדדים אישרו את חוות הדעת של המומחית. עוד נטען, כי האיש לא העביר למומחית את המסמכים הנדרשים בקשר להחזר ההלוואות הנטענות. דא עקא, שעיון בחוות הדעת במלואה מעלה, כי המומחית התייחסה בעמוד 5 לחוות דעתה להלוואות הנטענות וראתה בהן הלוואות משותפות. משכך, לא ברורה טענת האישה, כי האיש לא המציא למומחית את המסמכים הנדרשים. לאור העובדה ששני הצדדים אישרו את חוות הדעת במלואה, הרי שעל האישה לשאת במחצית ההלוואות שנכללו בחוות הדעת ולא הובעה לגביהן שום הסתייגות.

מעיון בסעיף 5 לחוות הדעת עולה, כי האיש חייב לאישה סך של 7,632 ₪ בגין איזון הנוגע לחשבון הבנק שלו. לעומת זאת, האישה חייבת לאיש סך של 9,470 ₪ בגין חלקה בהלוואות המשותפות, אלא שהחישוב בדו”ח המומחית הינו נכון ליום 11.10.21. הלוואה אחת, שנלקחה לצורך רכישת הרכב, הסתיימה ביום 11.09.21, ומשכך חלקה של האישה בהלוואה זו עומד על 4,241, כמפורט בדו”ח. לעומת זאת, ההלוואה הנוספת, שנלקחה לכיסוי יתרת חובה בחשבון המשותף, צפויה להסתיים רק ביום 11.12.23. משכך יש לקחת בחשבון גם את חלקה של האישה בהלוואה זו עד למועד פירעונה הסופי.

בנסיבות אלו, אני מקבלת את החישוב שנעשה בסעיפים 35-40 לסיכומי האיש, המבוסס על גובה ההחזר החודשי של ההלוואה ומועד סיומה, כאשר לחישוב זה לא ניתן מענה ענייני בסיכומי האישה והיא אף אישרה את חוות הדעת של המומחית, ללא כל הסתייגויות מצדה.

עם זאת, לאור העובדה שהאיש משלם את החזר ההלוואה השנייה בתשלומים, והוא טרם שילם את החזר ההלוואה לחודשים יוני-דצמבר 2023, הרי שבגין חודשים אלו, האישה תעביר לאיש מחצית מהחזר ההלוואה, מדי חודש בחודשו, בסך של כ-548 ₪ לחודש (מחצית מהסך של 1,096 ₪ לחודש, או כנגד הסכום המעודכן בהתאם לאסמכתאות שתוצגנה בפניה).

באשר להלוואות שכבר נפרעו ע”י האיש עד לחודש מאי 2023 כולל, האישה חייבת לאיש סך של 12,249 ₪ (מחצית החזרי ההלוואות ששולמו על ידי האיש עד לחודש מאי 2023 כולל, בקיזוז הסך של 7,632 ₪ שהאיש חייב לאישה בהתאם לחוות הדעת).

ככל שבהתאם לפסק הדין למזונות, קיים חוב מזונות עבר של האיש לאישה, אני מתירה לאיש לקזז את החוב הכספי של האישה בסך 12,249 ש”ח מחוב העבר. קיזוז זה לא יחול ביחס לחיוב המזונות השוטף, אלא בהסכמה מפורשת בכתב מטעם האישה. ככל שיוותר חוב של האישה כלפי האיש, לאחר קיזוז חוב מזונות העבר (ככל שקיים), יהא על האישה לשלם אותו לאיש בשלושה תשלומים רצופים ושווים.

באשר למיטלטלין – האיש צירף כנספח ו’ לתצהירו מיום 14.06.22 רשימה בכתב יד של פירוט המיטלטלין, כאשר הוא מעריך את שווי המיטלטלין בסך של 25,350 ₪ ודורש לקבל מחצית משווי זה. יחד עם זאת, בדיון מיום 30.06.22, הבהיר ב”כ האיש כי מדובר ב”אלפי שקלים בודדים” (ראה: עמ’ 11 לפרוטוקול מיום 30.06.22 ש’ 6-7). בסיום הדיון נקבע, כי האיש יגיש רשימת מיטלטלין משותפים ויפרט אילו מיטלטלין כבר נלקחו על ידו, והאישה תהא רשאית להגיב בעניין זה.

ביום 03.07.22, הודיע האיש, כי בעת עזיבת הבית, נטל עמו ציוד אישי, מכונת קפה שהתקבלה במתנה מאחיו לפני כעשור ואקווריום עם דגים בשווי של 3,000 ₪. האיש הבהיר כי שווי המיטלטלין שפורט בתצהיר מטעמו הינו נכון למועד הרכישה. עוד טען האיש, כי האישה לא הביאה כל אסמכתא לכך שהיא הותירה את המזגן המשותף לבעלת הדירה השכורה, במקום לצבוע את הדירה במועד פינויה.

ביום 13.07.22, הוגשה תגובת האישה לפיה, לא זו בלבד שהיא לא חייבת דבר לאיש, אלא שלו תבוצע התחשבנות בין הצדדים, האיש יהא חייב כספים לאישה. האישה ערכה חישוב מטעמה בדבר שווי הפריטים שהאיש נטל עמו, מול שווי הפריטים שנותרו בבית, והגיעה למסקנה כי האיש חייב לה 5,475 ₪. האישה צירפה לתגובתה התכתבויות בין הצדדים לעניין המיטלטלין וכן תצהיר מטעם בעלת הדירה. בתצהיר מטעם בעלת הדירה צוין, כי בעת סיום חוזה השכירות, הדירה הושבה לא צבועה ועם מספר פגמים. לפיכך, הוסכם עם האישה והאיש גם יחד, שבמקום לצבוע את הדירה, הם יותירו בדירה את המזגן, וכן שולם ע”י האישה סך של 500 ₪ בגין ביצוע התיקונים בדירה. יצוין, כי בעלת הדירה לא התייצבה לחקירה על תצהירה.

מעיון בהתכתבויות בין הצדדים, שצורף להן תרגום לעברית, עולה כי ביום 22.12.20, קרי במועד עזיבת האיש את הבית, האישה כותבת לאיש, כי הוא לא רשאי לקחת דבר מהדירה, מאחר ובחר לעזוב את הבית לטובת אישה אחרת, וכן מציינת כי ערכה רשימה לא סופית של כל הדברים שהאיש לקח מהבית, והוא מתבקש להחזירם. בתגובה כותב האיש: “את צריכה להתבייש, השארתי לך את כל הבית ואת שופטת אותי על הקצת שלקחתי את לא אנושית ואני מדבר בלשון המעטה תתביישי לך”. עוד צורפה התכתבות מיום 08.06.21 במסגרתה האישה שואלת את האיש, מתי הוא רוצה לקחת את התנור וכן לקחת את החפצים שהיא השאירה לו בצד, והאיש עונה: “בוקר, אולי היום תלוי בלוז שלי”.

בדיון מיום 18.07.22, האישה לא הכחישה, כי המיטלטלין שפירט האיש נותרו אצלה, אלא שלטענתה, השווי של המיטלטלין בפועל פחות בהרבה מהשווי הנטען ע”י האיש, שכן מדובר במיטלטלין ישנים שנרכשו לפני כ-10 שנים. ראה: מעמ’ 18 לפרוטוקול, ש’ 7 ועד עמ’ 19 לפרוטוקול, ש’ 5. האישה הכחישה את הטענה, כי מכונת הקפה ניתנה במתנה רק לאיש, וטענה כי מדובר במתנה משותפת, וכן הכחישה את הטענה, כי ספרי הקודש היו בבעלות האיש טרם הנישואין, בטענה, כי האיש רכש אותם במהלך הנישואין ראה: מעמ’ 19 לפרוטוקול, ש’ 28 ועד עמ’ 20 לפרוטוקול, ש’ 22. האישה העריכה את שווי המזנון לטלוויזיה שנותר אצלה בסך של 300 ₪, את המיקרוגל בסך של 150 ₪/200 ₪ ואת הארונות בשווי 500/600/700 ₪. יחד עם זאת, ציינה האישה, כי האיש כתב לה מפורשות בווטס אפ, כי הוא מותיר לה את מה שנשאר בבית. ראה: מעמ’ 20 לפרוטוקול, ש’ 23 ועד עמ’ 21 לפרוטוקול, ש’ 14.

האיש העיד, כי בעת עזיבת הבית, נטל עמו אקווריום, מכונת קפה, מכשיר כושר מסוג אליפטיקל,, מגירה ומכשיר מים. ראה: עמ’ 23 לפרוטוקול, ש’ 13-30. האיש העיד, כי הוא העריך את שווי המיטלטלין בהתאם לשווי הרכישה שלהם, שכן לטענתו הוא רכש את המיטלטלין בעצמו ולכן הוא יודע את מחירם. לטענתו, הפריטים נרכשו כשנתיים -שלוש טרם עזיבתו את הבית, אולם האיש לא צירף שום אסמכתא בגין רכישת פריטים אלו. ראה: עמ’ 48 לפרוטוקול, ש’ 3-39. בהמשך, הודה האיש בכך שהבטיח לאישה להותיר את המיטלטלין לשימושה, אלא שנאלץ לרכוש תכולה חדשה עבור עצמו, ולכן מגיע לו חצי מהמיטלטלין שהותיר בבית. האיש הודה, כי השווי שפורט על ידו בתצהיר אינו השווי של הפריטים כיום, ולטענתו, אין לו בעיה להפחית מהשווי המבוקש, בהתחשב בכך שחלפו שנה שנתיים. ראה: עמ’ 51 לפרוטוקול, ש’ 19-27. יצוין, כי לאור הודאתו של האיש, כי שווי המיטלטלין במועד עזיבת הבית פחות משווי המיטלטלין במועד הרכישה, לא ברור מדוע בסיכומי האיש, הועלתה שוב הדרישה לפסוק לאיש סך של 12,675 ₪ בגין מחצית שווי המיטלטלין.

עוד נשאל האיש, מדוע בכתב התביעה הרכושית, ביקש להצהיר כי כל המיטלטלין משותפים “למעט מיטלטלי הקטינים שיוותרו לקטינים” ואילו היום הוא מבקש חצי מכלל התכולה, והשיב: “אין תשובה”. ראה: עמ’ 52 לפרוטוקול, ש’ 3-11. בהמשך, הודיע האיש כי הוא מוותר על המיטות של הילדים. עוד נשאל האיש האם המקרר, המיקרוגל ומכונת הכביסה לא משמשים את הקטינים, וכמה אחוזים מתוך כל מכשיר משמשים את האישה וכמה את הילדים, השיב: “לאן הגענו?”, ונענה “אתה הגעת לשם”. ראה: מעמ’ 53 לפרוטוקול, ש’ 12 ועד עמ’ 54 לפרוטוקול, ש’ 24. לגבי המזגן, העיד האיש, כי כשהוא עזב את הבית, הוא צבע אותו והותיר בית מסודר, ולכן לא ברור לו מדוע היה צורך בצבע ושיפוצים. עוד העיד, כי לאחר עזיבתו, הוא שילם מזונות ומעבר לכך, לא היה מעודכן במה שנעשה בדירה ולא סוכם עמו דבר לעניין המזגן. ראה: עמ’ 55 לפרוטוקול, ש’ 24-29, עמ’ 57 לפרוטוקול, ש’ 1-34.

לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ושמיעת עדותם של הצדדים לעניין זה, הגעתי למסקנה כי אין מקום לחייב את האישה לשלם לאיש סכום כלשהו בגין המיטלטלין המשותפים.

ראשית, האיש הגיש רשימת מיטלטלין שאינה נתמכת בשום ראיה לגבי שווי המיטלטלין. לטענתו, לא מדובר בתכולה שנרכשה לפני כ-10 שנים, אלא לפני שנה/שנתיים לפני עזיבתו את הבית. משכך, האיש היה יכול לנסות לאתר אסמכתאות בגין הרכישות הללו, כגון באמצעות פירוט תדפיסי אשראי. שנית, האיש צירף לתצהירו רשימה בשווי של 25,350 ₪, אולם רק בהמשך הבהיר, כי מדובר בשווי רכישה ולא בשווי הפריטים כיום. מאחר ומדובר בפריטים ישנים ומשומשים, אני יוצאת מנקודת הנחה, כי שווים הינו כמחצית משווים במועד הרכישה, אם לא פחות מכך. לפיכך, גם אם תתקבל טענתו של האיש, כי שווי הפריטים במועד הרכישה עמד על 25,350 ₪ (שווי שכאמור לא הוכח), אזי מחצית השווי, נכון למועד עזיבת הבית, עומדת על 12,675 ש”ח , ומתוך זה מגיע לאיש מחצית, קרי כ-6,337 ₪. יחד עם זאת, אין מחלוקת, כי האיש לא יצא מהבית בלא כלום, אלא לקח עמו פריטים שונים. האיש עצמו הודה כי שווי האקווריום שנטל עומד על 3,000 ₪, ובנוסף הוא נטל עמו מכונת קפה, מכשיר כושר מסוג אליפטיקל,, מגירה ומכשיר מים, כפי שהודה בעדותו. כמו כן, מהתכתבויות בין ב”כ הצדדים, שצורפו כנספח א’ לתגובת האישה מיום 13.07.22 עולה, כי האיש נטל עמו גם ספרים, כלי עבודה תנור, שידה ומגהץ.

יתרה מכך, מהתכתבויות בין הצדדים עולה, כי האיש ויתר על התכולה שנותרה בבית והסתפק בתכולה שנטל עמו, ורק בהמשך התחרט על כך וביקש לקבל מחצית מהתכולה.

בנסיבות אלו, שבהן האיש ויתר על התכולה שנותרה בבית, לקח לעצמו פריטי תכולה לפי בחירתו, לא הוכיח כי שווי הפריטים שנותרו בבית עולה על שווי הפריטים שהותיר לעצמו וכן הודיע מראש כי אינו מעונין בפריטים השייכים לקטינים, אני סבורה כי לא היה מקום לדרישתו לקבלת מחצית שווי התכולה שנותרה בבית. לאור האמור לעיל, גם איני רואה צורך להכריע במחלוקת לעניין המזגן – האם נותר בידי האישה או שמא נותר לבעלת הדירה, שכן ממילא האיש כתב לאישה שהוא מוותר על התכולה שנותרה בדירה. למעלה מן הצורך יצוין, כי האיש טען בסעיף 48 לסיכומיו, כי היה על האישה להביא את בעל הדירה למתן עדות, או למצער, לקחת ממנו תצהיר, אולם האיש מתעלם מהעובדה שהוגש תצהיר מטעם בעלת הדירה, הגב’ *** *** כחלק מתגובת האישה מיום 13.07.22.

לפיכך, הדרישה לקבל מחצית שווי המיטלטלין שנותרו בידי האישה נדחית. האיש יישא בהוצאות האישה בגין הליך זה בסך של 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום. יצוין, כי רק לפנים משורת הדין, לא חייבתי גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על אף שאני סבורה כי לא היה מקום לבזבז זמן שיפוטי ולנהל הליך שלם בעניין המיטלטלין, לאור הנסיבות המפורטות לעיל.

המזכירות תסגור את התיקים התלויים ועומדים, וכן תסרוק את פסק הדין גם לתיק הקשור בעניין מזונות הקטינים.

פסק הדין מותר לפרסום, ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, כ”ג אייר תשפ”ג, 14 מאי 2023, בהעדר הצדדים.

לחזור למשהו ספיציפי?

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין בישראל

פורטל פסקי הדין של ישראל - מקום אחד לכל פס"ד של בתי המשפט הישראלי והמחוזות השונים

השאר תגובה

רוצים לקבל עדכון לגבי פסקי דין חדשים שעולים לאתר?

בשליחה הינך מאשר שאנו יכולים לשלוח לך מידע שיווקי / פרסומי

error: תוכן זה מוגן !!