לפני
כבוד השופטת נאוה גדיש
תובע
ד'
ע"י ב"כ עוה"ד יוסף אמר
נגד
נתבעת
מ'
ע"י ב"כ עוה"ד צפנת חן
בעניין הקטינה ל' ילידת 2013
פסק דין
הצדדים הם הורי הקטינה (בת 10.5).
בחודש ספטמבר 2023 הגיש האב תובענה זו, במסגרתה עתר לאכוף על האם לאפשר לו לקיים את זמני השהות שנקבעו ביניהם בהסכם גירושין, שאושר בבית המשפט בשנת 2015.
יוער כי במקביל עתר האב גם להפחתת מזונות ואולם, בתבונתו, בדיון הראשון, קיבל את המלצת בית המשפט והתביעה בעניין המזונות (תלה"מ 25151-09-23) נמחקה.
באותו דיון השכילו הצדדים להגיע להסכמות בעניין זמני השהות, ולבקשתם הם הופנו להליך טיפולי במסגרת הרווחה, לחיזוק הקשר בין האב לקטינה.
במקביל, העו"ס קיבלה סמכויות בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962.
אף שניתן היה לסיים את ההליך באותה עת, אפשרתי לצדדים להתחיל לפעול בהתאם להסכמות ולעדכן אותי בתוך 90 יום, אם יש צורך בהמשך ההליך.
בחודש אפריל 2024 הגיש האב בקשה בהולה להסדיר את חלוקת זמני השהות בחג הפסח, לאחר קבלת עמדת המשיבה, הבהרתי לצדדים כי ככל שיש ביניהם מחלוקות בעניין, עליהם לפנות לעו"ס שקיבלה סמכויות.
לשמחתי (ושלא לומר, לשמחתה של ל'), הצדדים הגיעו להסכמות גם בעניין זה והכרעת הבקשה התייתרה.
בנסיבות אלו, הבהרתי לצדדים כי לטעמי יש להורות על סיום ההליך ואולם אפשרתי להם להודיע, אם מי מהם סבור שיש צורך בהמשכו.
האם לא הגישה דבר והאב הודיע כי לטעמו יש "להשאיר את התיק פתוח", מאחר ולטענתו התגלעו בין הצדדים מחלוקות נוספות, אם ביחס למסגרת החינוך אליה תירשם הקטינה ואם לאור כוונת האם להעתיק את מקום המגורים של הקטינה לעיר אחרת. עוד הוסיף האב וטען כי חרף ההחלטה שניתנה עוד בחודש ינואר, האם אינה משתפת פעולה בהליך הטיפולי אליו הופנו הצדדים.
לאחר שבחנתי את טענות האב, לא מצאתי להותיר את התיק פתוח.
להלן אבהיר נימוקיי:
מטרת ההליך המשפטי לקבל סעד משפטי, במסגרת הדיונית שפורטה בכתב התביעה.
אמנם, אפשר ותוך כדי ההליך נדרש סיוע נוסף של בית המשפט, בפרט ביחס לעניינים הנוגעים לקטינה, ואולם סיוע זה צריך להיות באותן גבולות שהוגדרו בכתב התביעה (כך למשל קבלת הכרעה בעניין החגים, כפי שהיה במסגרת בקשה מס' 3).
לא ניתן במסגרת הליך שעניינו קביעת זמני שהות, להכריע במחלוקות בעניין מקום מגורים או בעניין מסגרת חינוך.
עניינים אלו, במקרה של מחלוקת בין ההורים, דורשים בירור מעמיק על ידי בית המשפט, בחינת טובת הקטינה, לעיתים באמצעות חוות דעת ולעיתים בדרך אחרת.
לא מדובר בעניין שניתן וראוי להכריע בו, כבקשת ביניים, במסגרת הליך שעוסק בזמני שהות.
אמנם, החיים מטיבם דינמיים, בפרט בכל הנוגע לקטינים, כך שתוך כדי ההליך אפשר ויידרשו סעדים נוספים מבית המשפט, אלא שאלו צריכים להיות כחלק מההליך העיקרי, או במסגרת הליך נפרד.
זאת ועוד, כאמור, בענייננו, למעשה ניתן היה לסיים את ההליך כבר בתום הדיון הראשון.
הדבר לא נעשה, על מנת לתת לצדדים פרק זמן קצר, כדי לפעול על פי ההסכמות ולוודא שאין עם כך בעיה.
(זאת מבלי לפגוע בזכותו של כל צד לטעון להפרת זמני שהות ולממש את זכותו בעניין, במסגרת הליך מתאים).
בית המשפט לא אמור להמשיך וללוות הורים, עד שילדיהם יגיעו לבגרות.
"ליווי" כזה, שלא לומר מעורבות והתערבות מצד בית המשפט, אינו מתיישב עם טובת הקטינים.
ככלל, על ההורים להתנהל בעצמם, גם כשאין ביניהם הסכמות בנושאים הקשורים לילדיהם הקטינים, כפי שהיו עושים, לו היו ממשיכים לחיות יחד והיו ביניהם מחלוקות בעניין ילדיהם.
יש רק לקוות ולהניח כי אין בעובדה שההורים בחרו שלא להמשיך לחיות יחד, כדי לפגוע
בהבנה של שניהם ובתובנה ההורית הבסיסית הנדרשת להבין כי טובת ילדיהם מחייבת אותם להמשיך לשתף פעולה ולהגיע יחד להחלטות מושכלות לטובת ילדיהם.
ככלל, אם יש בין הורים מחלוקות, כפי שקורה מעת לעת והם אינם מסוגלים לפתור אותן בעצמם, עליהם להיעזר במסגרות טיפוליות ורק אם הדבר לא עולה בידיהם, אפשר ונדרשת מעורבות משפטית.
במקרה שלפניי, הסעד העיקרי שהתבקש בתביעה ניתן כבר בדיון הראשון והצדדים אף גיבשו הסכמה לעניין הפניה להליך טיפולי.
ברי כי על ההורים לפעול בהתאם להסכמות שאליהן הגיעו ואשר קיבלו תוקף שיפוטי.
ככל שמי מהם אינו עושה כן, הסעד שעומד לאחר הינו ככל סעד שעומד לבעל דין במקרה של הפרת החלטה שיפוטית.
המשך מעורבות של בית המשפט, בכל מחלוקת שיש ושתהיה בין ההורים, בכל הקשור לבתם ל' (עד שתגיע לבגרות), לא רק שתפגע בקטינה (שלטובתה חייבים ההורים להגיע להסכמות, או לפנות לקבל טיפול שיסייע בידיהם להגיע להסכמות), אלא אף תפגע באינטרס הציבור, לאור העומס הנוסף שיוטל על בתי המשפט.
סוף דבר, אני מורה כי ההחלטה שניתנה ביום 9.1.24 תקבל תוקף של פסק דין.
אין לי אלא לאחל בהצלחה לצדדים ולקוות כי ישכילו להגיע להסכמות בכל הנוגע לטובת ל', לא רק עד שתגיע לבגרות, אלא לכל אורך חייה.
על מנת שלא להעיב על הסיכוי האמור ובשים לב להסכמות אליהן הגיעו בדיון הראשון, אינני עושה צו להוצאות.
פסק הדין ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"ד, 04 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
