בפני
כבוד השופטת שירלי שי
תובע:
י’ ר’
ע”י ב”כ עוה”ד אורית דרור הראל
נגד
נתבע:
ש’ ר’
פסק דין
בפניי תובענה לחיוב אב – הנתבע לשלם לבנו – התובע סך של 1,000,000 ₪ המהווים פיצוי בגין נטישה והתעמרות של הנתבע בתובע בעת היותו קטין, וכן בגין עוגמת נפש.
בהתאם להחלטה מיום 18.5.22, אשר ניתנה ע”י המותב הקודם הדן בתיק, חברתי כב’ השו’ מירב אליהו, נוכח מגורי הנתבע מחוץ לגבולות ישראל, ומשכתובתו לא היתה ידועה, ובהתאם לתקנה 167(ב) לתקסד”א, התשע”ט – 2018, ביום 23.5.23 הומצא כתב התביעה על ידי התובע לאחיו של הנתבע, מר צ’ ה’ ר’ המתגורר ברח’ xxxx בxxx.
ביום 23.6.23 הוגשה הודעת אחיו של הנתבע, מר ה’ ר’, במסגרתה פירט את כתובתו המלאה של הנתבע. בהחלטה מיום 23.6.23 הורה בית המשפט לתובע להמציא את כתב התביעה לכתובת הנתבע כפי שצוינה על ידיו אחיו בהודעתו.
ביום 24.10.22 הוגשה בקשת התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה כאשר ציין בבקשתו כי המצאת כתב התביעה לכתובת הנתבע בxxx, כפי שהורה בית המשפט בהחלטתו מיום 23.6.23, בוצעה על ידו, ואולם שני המשלוחים בדואר חזרו מהטעם שהנתבע סירב לקבלם.
עוד צוין במסגרת הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, כי ב”כ התובע קיבלה פניה מעו”ד עמיתה, אשר ביקשה להעביר אליה תיק לייצוג אב שמתגורר בxxx ונתבע ע”י בנו בארץ. לאחר ששמעה ב”כ התובע את מלוא פרטי התיק הבינה שמדובר בהליך דנן ומיד סירבה לקבל את הייצוג. לטענת התובע אותה שיחה שקיבלה באת כוחו מהווה הוכחה ברורה שאביו, הנתבע, מודע היטב לכתב התביעה שהוגש כנגדו.
חרף האמור כתב הגנה מטעם הנתבע לא הוגש. כך גם לא הוגשה בקשה למתן אורכה או כל בקשה אחרת מטעם הנתבע.
לדיון שנקבע במעמד הצדדים, ליום 3.11.2022, הנתבע לא התייצב. ושוב, לא הוגשה מטעמו כל בקשה לענין העדר התייצבות ו/או דחיית הדיון.
בדיון, אליו כאמור לא התייצב הנתבע, עתר התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה. עוד עתר התובע למינוי מומחה שיבחן את הנזק שנגרם לתובע, שיגיש תחשיב נזק לרבות לענין הטיפולים העתידיים.
בסופו של הדיון, ולאחר שבית המשפט שמע את דברי התובע, ניתנה לנתבע הזדמנות נוספת להגיש, בתוך 30 ימים, כתב הגנה תוך שהובהר מפורשות כי ככל שלא יוגש כתב הגנה במועד, יינתן פסק דין בהעדר הגנה. התובע נדרש לבצע מסירה של ההחלטה לידי הנתבע. במקביל, ולבקשת התובע נעתר בית המשפט למינוי מומחה שיבחן את הנזק הנפשי/רגשי של התובע לרבות הקשיים שהוא נתקל בהם בחיי היום יום שלו, תוך מתן חישוב הנזק עבר הווה ועתיד.
ביום 14.11.22, בהחלטה נפרדת, מונה ד”ר אדם דרנל, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: “המומחה”).
חרף ההזדמנות הנוספת שניתנה לנתבע לא הוגש כתב הגנה מטעמו. פרוטוקול הדיון מיום 3.11.23 הומצא על ידי התובע לנתבע ביום 10.11.23, אולם הנתבע סירב לקבלו.
ביום 18.4.23 הוגשה חוות דעת מפורטת מאת המומחה. לגבי הנזק הנפשי, כותב המומחה כך:
“כפי שכתבתי סובל התובע מתסמינים חרדתיים, ערך עצמי נמוך, וחוסר אמונה בכוחותיו למימוש עצמי.
תסמינים אלה אופייניים להשלכות של הורות מזניחה ושל נטישת הורה על ילד.
בגין תסמינים אלה היה בעבר התובע שנים בטיפול פסיכולוגי, והמוקד לשיחות הוא יחסיו עם האב.
כלומר – התובע סובל מתסמינים נפשיים שחומרתם הגיעה לרמת צורך לקבל טיפול נפשי, והצורך לטיפול היה בגל יחסיו של התובע אם אביו.
עם כל אלה הצליח התובע להתחתן, וגר עם אשתו, אך גם ביחסיו עם אשתו מוטל הצל של נטישת האב.
לדברי התובע עזב את ה”כולל” ונראה ששינה את אורח חייו כדי לנסות להתפרנס בעצמו, הוא מנסה לעבוד בנדל”ן אך בטוח שבגלל התנהגותו הוא לא יזכה להצלחה. התובע גם לומד מנהל עסקים במכללת xxxx, והעיר שזה אינו מקום טוב ללימודים, ושהיה מעדיף מקצוע אחר אבל בגלל הישגיו לא חושב שיצליח להתקבל.
אילו היה בית המשפט מנחה אותי לקבוע נכות נפשית, הייתי מעריך שנכותו הנפשית של התובע היא 10% לפי 34ב’ לתקנות המוסד לביטוח לאומי”.
עם קבלת חוות דעת המומחה, נדרשו הצדדים להגיש תגובתם לדוח. התובע נדרש לבצע מסירת ההחלטה לנתבע. חוות הדעת נשלחה לנתבע באמצעות דואר ישראל, אולם הנתבע סרב לקבל את דבר הדואר. מיותר לציין כי תגובה מטעמו לא הוגשה.
בתגובתו של התובע לחוות הדעת, טען התובע כי “חוות הדעת מהווה הוכחה מספקת לנטען בכתב התביעה והיא מצדיקה מתן פסק דין לטובת התובע, בהתאם למפורט בכתב התביעה”. עוד הוסיף התובע כי על פי תקנה 130 לתקנות תקסד”א, כאשר לא הוגש כתב הגנה, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, מה שחוות דעת המומחה מספקת, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד.
בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 10.5.23 הוגש על ידי התובע תחשיב נזק ביום 1.6.23. ראשי הנזק פורטו על ידי התובע, ולפיהם עתר לסכומים, על פי הפירוט כדלהלן:
יצוין כי המתנתי עם מתן פסק הדין, גם לאחר שהוגש תחשיב נזק, על מנת לאפשר לנתבע ליתן את עמדתו, אולם לצערו של בית המשפט, חרף מספר הזדמנויות שניתנו לנתבע והזמן שחלף, לא הוגש דבר מטעמו.
בנסיבות הללו זכאי התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה.
למעשה, בכך יכול היה פסק הדין להסתיים, אולם בשל מורכבות הטענות וייחודם, ואל נוכח התנהלותו החריגה של הנתבע, אציין בתמצית את סיפור התובע וטיעוניו.
טענות התובע בתמצית
לטענת התובע מאז גיל 7 חודשים, חי בישראל עם אימו, כאשר הנתבע, אביו, נותר להתגורר בxxx.
מאותו היום בחר הנתבע להתנכר לבנו ולפגוע בו לאורך כל חייו, פגיעות קשות ומטלטלות.
הנתבע כאב נטש את אחריותו ההורית ונהג באכזריות כלפי התובע, פעם אחר פעם.
רק בהגיע התובע לגיל 5 הגיע הנתבע לישראל בפעם הראשונה, ובהמשך, ביקוריו לא היו סדירים, כאשר בכל פעם מחדש נאלץ התובע להתמודד מחדש עם הנטישה שחש ועם הפחדים מהמפגש המחודש.
באחד הביקורים הבודדים לקח הנתבע את התובע לשבת שלמה, אולם לביקור זה היו השלכות קשות על חייו של התובע ועל המשך התפתחותו. בעוד כל המשפחה של הנתבע (משפחה חדשה שהקים לאחר גירושיו מאם התובע) לנה בקומות העליונות של הבית, את התובע השכיב הנתבע לישון לבדו במרתף החשוך.
לאחר ביקור זה החל התובע לגמגם ולפחד מהחושך וסירב להישאר לבדו לאורך שנים רבות. כתוצאה מהמתח הלחץ והחרדה הקיא התובע בכל פעם שהיה צריך ללכת לישון לבדו.
מאז גיל 9 לא ראה התובע את הנתבע וגם פניות התובע לנתבע להיפגש עימו, לרבות להגיע לביקור אצלו בxxx, סורבו על ידי הנתבע.
התובע הודר מאירועים מיוחדים של משפחת הנתבע, כמו הכנסת ספר תורה, והוקנט על ידי חבריו, לאחר שסיפר להם שהוא בן משפחת ר’, וחרף זאת לא לקח חלק בחגיגות המשפחה.
לפני שמלאו לתובע 13 הוא פנה לנתבע וביקש ממנו שיגיע לבר המצווה שלו. התובע מתאר את האירוע, במיוחד אצל משפחות חרדיות, כאחד האירועים החשובים ביותר בחיי נער חרדי. לטענת התובע הנתבע הבטיח לו שיגיע לבר מצוותו והוא נשען על הבטחה זו וציפה למאורע בו יהיה בידו להראות את אביו לחבריו.
התובע ויתר על נוכחות משפחת אימו בבר המצווה, נוכח סירובו של הנתבע לפגוש את משפחתה בבר המצווה, והכל על מנת לזכות בנוכחות הנתבע, וחרף זאת, ולאחר כל הוויתורים וההבטחות, הנתבע לא הגיע לבר המצווה.
הנתבע הוסיף חטא על פשע והמשיך להבטיח לתובע שיפצה אותו במתנה, ולאחר שנה שלמה בה חיכה התובע למתנה, הגיעה מתנה בצורת סוודר ומד למדידת חום בחדר. לטענת התובע, כגודל הציפייה גודל האכזבה.
לטענת התובע, הנטישה, ההתעלמות, ההיעדרות של הנתבע מחייו ובתוספת האכזבות, וההתעמרות, שחווה מאביו, יצרו אצלו צלקות עמוקות, שלא נרפאו במהלך שנים, גבר הגמגום ונוספו גם הפרעות אכילה. כל אלה דרשו ליווי וטיפול פסיכולוגי על מנת להמשיך ולתפקד.
יתר על כן, טוען התובע, כי בשל הבעיות הנפשיות שנוצרו אצלו במהלך השנים, משום שאין לו אב ובשל חוסר כלכלי, הוא חווה פגיעה גם בנושא השידוכים, כנהוג בחברה החרדית.
דיון והכרעה
לא ניתן לפתוח פרק זה בהתעלם מהתנהלות הנתבע, אשר לא טרח אף להגיש עמדתו לבית המשפט. הנתבע לא הגיש כתב הגנה. הנתבע לא התייצב לדיון. הנתבע לא הגיש תגובה לתחשיב הנזק. הנתבע, לכאורה, לא קיים, או לכל הפחות נוהג ככזה, ובעיקר נוהג כאילו ההליך לא עוסק בו.
עצוב לומר כי ניתן לראות בהתעלמות הנתבע מהליך שהוגש כנגדו, המשך ישיר להתעלמותו מהתובע, בנו. נראה כי במקרה דנן לא יהיה זה מוגזם לומר, כי התנהלותו זו של הנתבע אינה מפתיעה, וגם בה יש כדי לגרום כאב ואכזבה לתובע. נכון הדבר כי אין אכזבה של התובע מהנתבע, בהיותו קטין, כאכזבתו בתור בגיר, ואין משקלה של אכזבה מציפייה לבואו, לקבלת תשומת ליבו, ולנוכחותו במהלך חייו של התובע כקטין, כמשקלה של התעלמות הנתבע מהליך משפטי. אולם התעלמות היא התעלמות, ונהיר כי יש בה כדי לגרום לאכזבה.
התובע בכתב תביעתו מפרט אירועים נוספים שגרמו לו לאכזבה והעלו מחדש את תחושות הדחייה והנטישה שחווה לאורך ילדותו, כמו בחירתו של הנתבע שלא לאפשר לתובע להגיע לxxx, על חשבונו, להשתתף בשבעה על מות דודו, וכך גם בחירתו של הנתבע שלא להגיע לחתונת התובע, בישראל, אף לאחר שהציע לממן עבורו כרטיס טיסה.
מקריאת טענות התובע עולה תמונה קשה של אב שפגע בבנו. זנח ונטש אותו, התעלם מצרכיו, פטר את עצמו מאחריותו ההורית, ואף גרוע מכך – במפגשים המעטים שהיו בין הצדדים, ובתקשורת המצומצמת שנהגה ביניהם – פגע בו אף יותר. אם כאשר באופן פעיל ומכוון הותיר אותו לישון לבד, בחושך, במרתף, כאשר אחיו למחצה ישנים בקומה נפרדת, עם הוריהם, ואם כאשר הבטיח לו הבטחות, יצר אצלו ציפייה והכל לשווא.
לא רק שהתנהלות הנתבע גרמה לתובע לקשיים, שדרשו השתתפות בטיפול פסיכולוגי, הוסיף הנתבע חטא על פשע, וסירב ליתן לאימו של התובע, אשר גידלה אותו בגפה, לקבוע את זהות הפסיכולוג שיטפל בו, עד אשר זו נאלצה לפנות לעזרת בית המשפט ולנהל הליך בענין זה. מיותר לציין כי גם להליך זה הנתבע לא התייצב. החלטת בית המשפט מיום 24.3.2011 צורפה כנספח 3 לכתב התביעה.
בדיון שהתקיים בפניי העיד התובע כי במגזר החרדי, התנהלות התובע כלפיו, גרמה לו לנזקים נוספים, כמו בעייתיות בשידוך הולם, כדלהלן:
” יש מושג כזה בשידוכים אצל חרדים שאתה לא סתם פוגש מישהי אלא קודם מישהו מביא הצעה לשידוך מסויים, ההורים מבררים על אותה הצעה, ההורים של הצד השני מבררים על הצד הזה וכשהכל מסתדר הולכים לפגישה ראשונה שניה שלישית ואם הכל מסתדר מזל טוב. היו לי מקרים שמאוד מאוד רצו אפילו שאני סוג ב’ כי בעולם החרדי הורים גרושים זה סוג ב’ ולמרות זאת היו שידוכים שכן רצו אותי אבל אז ביקשו הרבה פעמים לעשות שיחה עם אבא ולשאול אותו שאלות לראות שהכל בסדר וזה למעשה לא היה תמיד אבל כל פעם שזה קרה אמרו או אחרי זה שלא רצו אותי שאבא הרס, לכלך עלי על אמא שלי וכל המשפחה” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.11.22, עמוד 3 שורות 29-35).
בהמשך העיד כי לא רק שהנתבע נטש אותו והזניח אותו הוא גם בכוונה רצה לקלקל, לפגוע ולהרוס לו את החיים (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.11.22, עמ’ 3 שורה 36 וגם עמ’ 4 שורה 1).
כנשאל התובע בקשר להיעדרות אביו מחתונתו, תיאר בבושת פנים שנאלץ לשקר את חבריו, כאילו הנתבע נכח בחתונתו, והכל על מנת להיות כמו כולם, כך:
“חשוב לציין שגם כשהתחתנתי ורציתי שהוא יבוא ליום הזה היו לי רגשות מאוד מעורבים כי הוא לא אבא בשבילי. רציתי שהוא יבוא גם כי זה היום הכי חשוב חיים ורציתי שייראה כמו שצריך כל החברים שואלים איפה אבא שלי ואמתי להם תירוצים “הוא הגיע ולא זיהיתם אותו הוא פשוט לא דומה לי”” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.11.22, עמ’ 4 שורות 23-26).
כנשאל התובע במה התנהגותו של הנתבע פגעה בחייו ענה בכאב, בפנים עצובות, ברעד ואף תוך דמעות, כך:
“התחלתי להיתקע בדיבור כשהייתי ילד קטן אחרי המקרה של המרתף וזה המשיך ובא בתקופות, נעצר ועד היום, היום אני יחסית. פעם הייתי לוקח ריטלין היה לי אבחון אבל כרגע אני לא לוקח טיפול תרופתי” (ראו פרוטוקול דיון מיום 3.11.22 עמ’ 4 שורות 6-8).
מתווה נורמטיבי
התובע בתביעתו הפנה לסעיף 22 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, הקובע את האחריות ההורית, וכן לסעיף 63 לפקודת הנזיקין – הפרת חובה חקוקה, ולפסיקה, “פרשת אמין”, שם חויב אב שנתבע בתביעה נזיקית בגין הפרת חובותיו כאב, אי סיפוק צרכיהם הנפשיים והחומריים של ילדיו, התנכרות והזנחה.
לכך יש להוסיף את סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובע את תפקידי ההורים.
לא יכולה להיות מחלוקת כי הנתבע הפר את חובתו ההורית, לא קיים את תפקידו ההורי ולא פעל באחריות הורית, בהיותו של התובע קטין. מחדליו של הנתבע בענייננו, כלפי התובע, עולים כדי התנהגות בעייתית, וזה בלשון המעטה.
בהתנהגות הנתבע יש משום הפרת חובת זהירות כלפי בנו התובע, במובן סעיף 35 לפקודת הנזיקין, ומאחר שנגרם לתובע מכך נזק, נתקיימו אף היסודות של עוולת הרשלנות.
כמו בפרשת אמין, גם כאן, מדובר במקרה “שמקומם את הנפש”, כלשונו של כב’ השופט ת.אור, משני צידי המתרס. שמיעת התופעות אותן חווה התובע, ביניהן “התקפי חרדה, בכי בלתי פוסק, התמוטטות נפשית של ממש” ו/או “טראומות שריסקו את נפשו של התובע….. כחלק מהצורך הסדיסטי שלו בפגיעה בבן הבכור” מרעידות ומצמררות. אין בליבי ספק כי כל אלה גורמים לכל בר דעת, בוודאי למי שחווה הורות בחייו, שלא להאמין.
התנהגותו של הנתבע, או נכון יותר, מחדליו של הנתבע כלפי התובע, בנו, בהתייחס לעובדה כי במקביל לנטישת התובע כאן, בנה משפחה חדשה בxxx, הביא לעולם ילדים נוספים, להם דואג, בם מטפל ואיתם נמצא, ואף אינו מאפשר לתובע להכירם, יש בה כדי להוסיף תחושות קשות נוספות לתובע, כמו תחושת האפליה שתיאר, שיש בה במקרה קיצוני, לבדה, לגרום לנזק וכאב.
לטענת התובע, יש קשר ישיר בין סכסוך הגירושין בין הוריו של התובע, לבין היחס המתעלל של הנתבע כלפי התובע. אינני יודעת אם כך הדבר, אולם הסיבה תהיה אשר תהא, אין צידוק להתנהגות הנתבע.
נוכח כל המקובץ לעיל, ובהתאם לפסיקה המפורטת מעלה, אני נעתרת לתביעה במלואה, ומורה לנתבע לשלם לתובע את הסך של 1,160,089 ₪, בהתאם לעתירותיו, וזאת בתוך 30 ימים, שלאחריהם יגררו ריבית והצמדה כדין.
התובע ימציא לנתבע את פסק הדין במסירה כדין.
הוצאות ההליך – הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך של 25,000 ₪.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, כ”א תמוז תשפ”ג, 10 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
