לפני
כבוד השופטת שירלי שי
תובע:
י' ב' ח'
ע"י ב"כ עוה"ד גלעד גלזמן
נגד
נתבעת:
ל' ב' ח'
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק טאוסי
פסק דין
ענייננו בתביעה לאיזון משאבים שהוגשה על ידי התובע.
כבר כאן יאמר כי במקביל הוגשה גם מטעם הנתבעת תביעה לאיזון משאבים, ובהחלטה שיפוטית, טכנית גרידא, הוסכם כי שני ההליכים יתנהלו במסגרת תיק אחד, התיק שבכותרת. אשר על כן, ורק למען הסדר הטוב, בפסק דין זה, יקרא האיש – התובע, והאשה – הנתבעת.
במסגרת ההליך מינה בית המשפט (המותב הקודם שטיפל בתיק – חברתי כבוד השופטת רבקה מקייס) מומחה לצורך עריכת חוות דעת לאיזון המשאבים בין הצדדים, רו"ח דן שפרינצק (להלן: "המומחה").
ביום 15.9.2022 הוגשה חוות דעת המומחה.
הצדדים שניהם הגישו שאלות הבהרה למומחה.
ביום 16.1.2023 הודיעה הנתבעת כי לאחר שההליכים מול האקטואר הסתיימו, נותרו לשיטתה שני נושאים פתוחים, כדלהלן:
כספי הירושה שקיבלה בסך 130,651, אשר הוכנסו לאיזון על אף שניתן "לצבוע אותם".
נטילת מיטלטלין שנלקחו על ידי התובע.
ביום 24.1.2023 הגיש הנתבע את תגובתו, וטען לגבי המיטלטלין כי הנתבעת לא דרשה בהם חלק ומששתקה הבהירה הלכה למעשה שאין לה שום דרישה. לגבי חוות הדעת הכחיש התובע את הטענה לפיה כספי ירושת הנתבעת נכללו באיזון והוסיף כי יש להוציא מהאיזון את ההלוואות שנלקחו לטובת מימון רכישת הדירה הפרטית של הנתבעת.
ביום 27.6.2023 בדיון שנערך במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמות, שקיבלו תוקף של החלטה, כדלהלן:
ביום 25.10.2023 הגיש המומחה בקשה למתן הנחיות בית המשפט, כדלהלן:
83912253226495
4056825247769516918521824958549851359535202057090233528785451339735365290513123757162510225753655785787855165490558985514158651474152279505163255
בהחלטה מיום 2.11.2023 נתבקשו הצדדים להגיב לבקשת ההבהרה של המומחה. ובהחלטה מיום 9.11.2023 הבהיר בית המשפט כי על המומחה לערוך את חוות הדעת בהתאם להסכמות שהושגו במעמד הדיון, כאשר זו תכלול גם את אופציית ההיוון כפי שנהוג לעשות בחוות דעת.
ביום 7.1.2024 הוגש עדכון חוות דעת המומחה המעודכנת.
ביום 6.2.2024 הגיש התובע בקשה למתן הכרעות ובה עתר לאמץ את חוות דעת המומחה ולהכריע בשאלות שבמחלוקת – שווי חלקה של הנתבעת בהלוואה של ה- 70,000 ₪ שנטל התובע, לפי אחת משתי האפשרויות שהציג המומחה, וסוגיית ההיוון, תוך שציין כי מתנגד להיוון.
כפי שניתן לראות הצדדים נותרו חלוקים בשתי שאלות בלבד, האם ההלוואה שנטל התובע, בסך 70,000 ₪ הינה חלק מהאיזון או לאו, ואם כן באיזה חלק. והאם יש להורות על ביצוע האיזון בדרך של היוון, או בדרך של איזון בעת גמילת הזכויות.
אקדים ואומר כי לאחר שבית המשפט נדרש לטענות הצדדים, ולחוות הדעת המשלימה של האקטואר, הוא מאמץ את אפשרות א' לגבי איזון המשאבים באופן שיאוזנו כל הזכויות, כבר היום, כמפורט בדפי החישוב של המומחה. לעניין ההלוואה, בית המשפט מאמץ את עמדתו של התובע, לפיה על הנתבעת לשאת בהחזר של 52,000 ₪ מההלוואה שנטל התובע, ועל התובע לשאת בהחזר של 18,000 ₪ ממנה. ועתה אסביר:
הלוואה – מקריאה חוזרת של פרוטוקול הדיון מיום 27.6.2023, בו מפורטת עמדתו של כל אחד מהצדדים לגבי ההלוואה, והסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של החלטה, עולה בבירור כי עמדתה של הנתבעת היא זו העולה בקנה אחד עם החלטה זו. לפיכך, לא נותר לי כי אם לקבל עמדה זו לפיה על הנתבעת לשאת בהחזר של 52,000 ₪ מההלוואה.
היוון – מחד, צודק התובע כי דרך המלך הינה איזון זכויות על פי מועד גמילתן. ולענין זה אפנה לבע"א 809/90 לידאי נ' לידאי, פד"י מ"ו (1) 602, שם נפסק כי בהעדר הסכמה אין לכפות איזון זכויות שטרם הבשילו. וכידוע, פסיקת בתי המשפט לענייני משפחה יישמה עיקרון זה כדרך המלך אולם, בנסיבות מיוחדות הפעיל בית המשפט שיקול דעת והורה על היוון זכויות מידי.
כבוד השופט גביזון (סגן הנשיאה אז), בתמ"ש(באר שבע) 3288-03-14 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו 07.07.15) קבע כי "בחירת המסלול הנכון והראוי לאיזון משאבים יעשה בכל מקרה בהתאם לנסיבותיו של אותו מקרה ספציפי".
הפסיקה גם קבעה כי במקרים שבהן בן הזוג התובע נתון בקשיים כלכליים או נזקק לכסף למחייתו, ניתן להורות על היוון זכויות מיידי (ראו תמ"ש (נצ') 7080/04 כ.מ.ת נ' ה.ת. [פורסם בנבו . (17/1/2012)
המקרה דנן יכול להיכלל תחת נסיבות מיוחדות בהן על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהורות על היוון זכויות מיידי, ומדוע?
פער הזכויות בין הצדדים אינו גדול.
בחלופה זו התובע נותר עם מלוא הכספים הנזילים אשר בידו, כך שבחירה באופציה זו לא תטיל עליו נטל כלכלי, לא תפגע בזכויות אותן צבר ולא יכביד עליו.
מאידך, אימוץ האופציה של איזון בעת גמילה, יטיל על הנתבעת נטל כלכלי, יכביד עליה מבחינה כספית, ולא נראה כי יש בידה, בשלב זה של ההליך, מקור למימון התשלום.
יתר על כן, לצדדים 4 ילדים, 2 מהם קטינים, אחת בגיל 18 והבכור כבן 22. לטענת הנתבעת, טענה שלא נסתרה, התובע אינו נושא במזונות הילדים הקטינים, אינו מקיים עימם זמני שהות, לכל הפחות לא באופן קבוע ו/או בצורה שוויונית, כך שמלוא הנטל הכלכלי עליה. הטלת חיוב על פי האופציה של חלוקה בעת גמילת הזכויות, תחייב את הנתבעת לשלם עתה סך של כ- 70,000 ₪, הוצאה שבהחלט תפגע ביכולתה לזון את ילדיה.
הצדדים שניהם הגישו תביעות לאיזון משאבים. הצדדים שניהם מעוניינים לסיים את הקשר ביניהם. אין מדובר במקרה שצד אחד מנצל את הדין כמקור לחץ או דחייה של סיום ההליכים.
ויוזכר כי בין יתרונותיה של חלופת ההיוון, ניתן למצוא את הניתוק הכלכלי המוחלט שבין הצדדים ורצף שיקומי. ראו תמ"ש(י-ם) 21382/01 ב' ד' נ. ב' ר', פורסם בנבו 3.8.09.
בשולי הדברים יאמר כי במסגרת ההסכמות התבקש המומחה לבחון האם הסך של 130,000 ₪ שהופקדו בחשבון של האשה, הוצאו לחשבון אחר אשר לא אוזן בדוח, וככל שסכום זה נותר בחשבון אליו הופקד, ונלקח בחשבון בדוח האיזון מיום 3.8.2022, הוא יוצא.
המומחה כותב בחוות הדעת: "נראה שמעת כניסת הסכום לחשבון הוא התנהל רק במסגרתו ונאכל ברובו הגדול ע"י הפעולות השוטפות בחשבון. הואיל שלכסף אין ריח, והואיל שבמהלך התקופה ממועד כניסת הסכום לחשבון ועד מועד הפירוד נכנסו גם כספים נוספים לחשבון (משכורת שוטפת וכמה העברות), כל שניתן יהיה לעשות הוא להחריג מהחישוב את יתרת העו"ש במועד הפירוד (5,171.28 ₪) ואת יתר הפיקדון בו (25,260.35 ₪)".
אין מחלוקת כי הנתבעת קיבלה כספי ירושה ועל פי דברי המומחה, כספים אלה, ברובם, שימשו את התא המשפחתי, קרי גם את התובע. גם מטעם זה, במקרה דנן, יש מקום לקבל את עתירת הנתבעת לביצוע איזון זכויות על דרך ההיוון – חלופה שפותרת את כל אחד מהצדדים מתשלום כבד לצד השני.
נוכח כל האמור לעיל הצדדים יפעלו על פי אפשרות א' בחוות הדעת המשלימה (הנושאת תאריך 20.11.2023) ובהתאם לעמדת הנתבע לגבי חלקה בהלוואה, ובזה תמו כל ההתחשבנויות העכשוויות והעתידיות שבין הצדדים, לגבי כל הנכסים והזכויות.
בשל התוצאה אליה הגעתי, אין חיוב בהוצאות.
ניתן היום, י"ב סיוון תשפ"ד, 18 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
