בפני
כבוד השופטת מאיה לוי
תובעת
ר’ ח’ ס’ ת”ז *********
ע”י ב”כ עוה”ד מיכל שויקה
נגד
נתבע
ת’ ס’ ת”ז *********
ע”י ב”כ עוה”ד ענבר סברדליק
פסק דין
התובעת והנתבע נישאו זל”ז כדמו”י ביום 2008.**.** והתגרשו ביום 2022.**.**
לצדדים שתי בנות קטינות: נ’ ילידת 2010.**.** (12.5) וש’ ילידת 2012**.**.** (10)
הצדדים נפרדו הלכה למעשה בתאריך 23.1.2022 כאשר התובעת עזבה את בית הצדדים ועברה להתגורר בבית הוריה במושב *****, ואילו הקטינות נותרו להתגורר עם האב.
בעקבות האמור חל ריחוק מסוים והתקיימו זמני שהות מצומצמים יותר בין הבנות לבין האם.
עם זאת ובעקבות נקיטת הליכים משפטיים ובסיוע גורמי מקצוע והפניית המשפחה להליכים טיפוליים, הקשר בין הקטינות לבין האם התחזק, ובעקבות תסקיר עדכני מחודש 12/2022 ניתנה החלטה ביום 26.12.2022 אשר קובעת זמני שהות מאוזנים ואף שוויוניים.
בין הצדדים קיימים פערי הכנסות משמעותיים.
התובעת עובדת במשרה חלקית כ**** ב** ***** ומשתכרת בממוצע 5,553 ₪, ואילו הנתבע עובד במשרה מלאה בחברת “****” כ**** **** ו******** ומשתכר 19,094 ₪.
כמו כן לנתבע הכנסה נוספת בסך 2,700 ₪, מהשכרת יחידת דיור אשר בבעלותו.
התובעת רכשה במאי 2022 דירה ב***** ועזבה את בית הוריה ב*****, והיא נושאת בהחזר הלוואת משכנתא בסך של 2,500 ₪ לחודש.
מנגד, הנתבע נושא בהחזר חודשי בגין הלוואת משכנתא אותה נטל, בסך של 5,500 ₪.
בדיון אשר התקיים ביום 10.1.2023 הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע על סמך סיכומים קצרים, תלושי השכר וכל החומר הקיים בתיק באשר לסוגיית המזונות, ללא קיום הליך ראייתי.
בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט – 1959 חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נקבע ונבחן בהתאם לדין האישי החל עליו.
במקרה דנן, שני הצדדים משתייכים לדת היהודית.
חובת האב במזונות ילדיו עד גיל שש הינה מוחלטת ובלעדית – אבסולוטית.
מגיל שש ואילך יש לפנות לאשר נקבע בהלכה הידועה והמושרשת המכונה בע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית [פורסם במאגרים המקוונים] (19.7.2017).
ההלכה קובעת כי יחס החלוקה בין ההורים, ביחס לקטינים בגילאי 6-15 וכן 15-18 יהא בהתאם ליכולותיהם הכלכליות, מכלל המקורות העומדים לרשותם (שכר עבודה ונכסים אחרים המצמיחים רווחים כדוגמת דמי שכירות ורווחי הון), חלוקת זמני השהות בפועל וכן בשקלול נסיבותיו הייחודיות של המקרה העומד לדיון.
אם כן, הקריטריונים הטעונים בחינה הינם כדלהלן:
חלוקת זמני השהות.
צורכי הקטינות וגובהן, לרבות מדור והוצאותיו.
היכולות הכלכליות של ההורים מכלל המקורות העומדים לרשותם, תוך עריכת השוואה וקביעת היחסיות בנוגע לאיתנותם הכלכלית.
כעת נעבור לבחון כל אחד מהקריטריונים באופן פרטני ומורחב.
ההחלטה מיום 26.12.2022 הורתה על חלוקה שוויונית של זמני השהות, בהמשך להמלצות התסקיר העדכני מטעם העו”ס לס”ד.
על אף טענות הנתבע בדבר זמני השהות אשר התקיימו בפועל בעבר והחלת החלוקה השוויונית אך לאחרונה, אין מקום לסטות מהמלצות התסקיר האחרון מיום 26.12.2022 אשר המליצו כאמור לעיל, על הרחבת זמני השהות בין הקטינות לבין התובעת ולמעשה על חלוקה שוויונית מחצה על מחצה.
עיון בפסיקה הקיימת מעלה כי המזונות הבסיסיים אשר אינם טעונים הוכחה עמדו בעבר על רף ממוצע של 1,500 ₪.
ברם, חיפוש ובדיקה של פסיקה עדכנית יותר מעלה לא אחת כי יש להעמיד את המזונות הבסיסיים אשר אינם דורשים הוכחה על המנעד שבין 1,600-1,700 ₪, כאשר בית המשפט אינו נדרש להוכחה מדויקת של הצרכים, ובאפשרותו לקבוע את גובה צורכי הקטינים על דרך האומדנה.
ראה בהקשר האמור, עמ”ש (חי’) 26409-10-18 מ’ ש’ נ’ ק’ ש’ [פורסם במאגרים המקוונים] (25.7.2019):
“ביתר פירוט, בכל הנוגע לגובה המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה ציינו במסגרת עמ”ש (חי’) 32385-11-18 א’ ג’ נ’ ר’ ג’ עמ’ 7 [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] (22.5.2019) כדלקמן: “נזכיר כי כעקרון, המזונות הבסיסיים אינם דורשים הוכחה והם מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. לאחר בחינה סבורני כי הסכום שנפסק – 1,600 ₪ אינו חורג מהמקובל. ראו למשל עמ”ש (חי’) 41465-10-17 ש’ נ’ ש’ [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ’ 17 (25.10.2018) שם ציינו כי “המזונות ההכרחיים של קטין ללא צרכים מיוחדים נעים על המנעד שבין 1,300 לבין 1,400 לפחות ולעיתים אף מעבר לכך…” כאשר במסגרת זו לא נכללות הוצאות בריאות או חינוך, הוצאות עבור פעילות פנאי, בילויים לרבות נסיעות וטיולים, בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הקטינים במהלך החיים המשותפים והוצאות מדור…למעלה מן הצורך נפנה לפסיקת בתי המשפט המחוזיים מהשנים האחרונות המצדדת בהעלות הרף שאינו דורש הוכחה לכדי 1,600 – 1,700 ₪. בכגון דא הפנה בית משפט קמא לעמ”ש (ת”א) 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ’ 10 (9.10.2017).ראו גם: עמ”ש (ת”א) 32172-11-17 ע.ש (קטינה) נ’ נ.ש [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ’ 10-11 (10.1.2019) – עמדת כב’ השופטת שבח לפיה הסך של 1,400 ₪ הנוהג מזה שנים קפא על שמריו למרות העלייה ביוקר המחיה והגידול בשכר הממוצע במשק, ועל כן הגיעה העת להעלות את הרף המינימלי שאינו דרוש הוכחה לכדי סך של 1,600 עד 1,700 ₪”…נשוב ונזכיר: לבית המשפט הסמכות לפסוק מזונות ולקבוע את גובה צורכיהם של הקטינים, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של הצרכים, זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית. (ע”א 687/83 מזור נ’ מזור, פ”ד לח(3) 29 , עמ’ 33 (15.7.1984); ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד לט(3) 822 עמ’ 828 (31.10.1985))”.
לא זו אף זו, בפסיקה מהעת האחרונה, כדוגמת עמ”ש (מרכז-לוד) 58574-06-20 נ.ב. נ’ מ.ב.[פורסם במאגרים המקוונים] (10.3.2021) נקבע כדלהלן:
“…הפסיקה כיום נוטה להעריך צרכי קטין מינימליים המתגורר בשני בתים בשיעורים שבין 2,250 ₪ ל- 2,500 ₪ לחודש לפחות, ללא רכיב המדור…”.
בהתאם לפסיקה החדשה, צרכיהם של הקטינים המחלקים את זמנם באופן שוויוני בין שני בתים גבוהים יותר מצרכי קטינים אשר הוריהם אינם מקיימים זמני שהות שוויוניים, עת שוהים הקטינים מרבית הזמן בבית עיקרי אחד אצל ההורה המרכז את מרבית הוצאותיהם.
אם כן, לאחר שעיינתי בכלל החומר אשר הונח בפניי, הנני מעמידה את צורכי הקטינות, אשר אינם דורשים הוכחה על 4,400 ₪ (2,200 ₪ לכל קטינה).
לסכום זה יש להוסיף דמי מדור והוצאות מדור.
המשכנתא של הנתבע עומדת על 5,500 ₪.
לסכום זה יש להוסיף הוצאות אחזקת מדור בסך רעיוני של 1,200 ₪, כך שמתקבל סך כולל של 6,700 ₪ X 40% חלקם של הקטינות בהוצאות המדור = 2,680 ₪.
המשכנתא של התובעת עומדת על 2,500 ₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאות אחזקת מדור בסך רעיוני של 1,200 ₪, כך שמתקבל סך כולל של 3,700 ₪ X 40% = 1,480 ₪.
אם נחבר את שני הסכומים הללו נקבל סך של 4,160 ₪, שהינם למעשה חלקן של הקטינות בהוצאות דמי המדור בשני הבתים.
על הנתבע לשאת ב- 79% הנגזרים משיעור ההכנסה שלו (כפי שיפורט בהמשך).
כלומר 4,160 ₪ X 79% = 3,286 ₪.
פערי ההשתכרות בין הצדדים
בין הצדדים קיימים פערי הכנסות משמעותיים.
התובעת עובדת במשרה חלקית כ**** ב** ***** ומשתכרת בממוצע 5,553 ₪, ואילו הנתבע עובד במשרה מלאה בחברת “****” כ***** **** ו******** ומשתכר 19,094 ₪.
סכומי ההשתכרות המפורטים הינם ברוטו בהפחתת ניכויי חובה.
כמו כן לנתבע הכנסה נוספת בסך 2,700 ₪, מהשכרת יחידת דיור אשר בבעלותו.
לא שוכנעתי לקבל את טענת הנתבע, לפיה יש לנכות מדמי השכירות את ההוצאות בגין אחזקת יחידת הדיור, שכן מדובר ביחידה המושכרת לצד שלישי ומשכך יש להניח כי זה נושא בהוצאות הארנונה, המים והחשמל בהתאם להיקף שימושו.
במילים אחרות, אין סבירות בטענה לפיה הנתבע נושא בכלל ההוצאות במנותק מרמת הצריכה של דייר המשנה, בייחוד ככל שהדבר נוגע לחשבון החשמל.
עם זאת, והיות ודמי השכירות מהווים אחוז קטן מסה”כ הכנסותיו של הנתבע, גם אם היינו מקבלים את הטענה על כי הנתבע נושא גם בחשבונות הדייר, לא היה בכך משום השפעה משמעותית על הסכום הפנוי המשתלם לידי הנתבע מדי חודש.
הנתבע טען כי התובעת אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה.
אין ממש בטענה זו.
התובעת עובדת כ***** מטעם ***** *******.
מעיון בתלוש השכר עולה כי התובעת עובדת לא ב*** אחד, אלא ב*****– ** “*****” ו** “****” וכן משמשת כ***** ****** ב** ב*****. כלומר, התובעת ממלאת גם שעות של מילוי מקום.
כמות שעות מילוי המקום והגדלת המשרה הינם נושאים המצויים בתחום האחריות של המעסיק – ***** *******, וניתנים בהתאם לצרכים המערכתיים הדרושים.
התובעת אינה יכולה לקבוע מראש את שעות מילוי המקום אותן היא חפצה לאייש בכל חודש, והיא חשופה לשינויים ולדרישות בכל זמן נתון.
עבודת התובעת ב**** ****** אומנם אינה במשרה מלאה, אולם עבודתה ב***** ***** מעניקה לה תוספות שכר לא מבוטלות- התואר הראשון שלה ב*****, הוותק ב**** וב***** מעניקים תוספות בשכר, כך שמידת הכדאיות באיתור מקום עבודה אחר ב**** מחוץ ל***** *******, מוטלת בספק.
עם זאת ולאור ההסכם אשר נחתם בין נציגי ***** ו****** ***** בחודש ******* *****, אשר עתיד להעלות את שכר עובדי ה******, יש מקום להעמיד את כושר השתכרותה של התובעת על 6,500 ₪.
בעניין הטענה בדבר פוטנציאל השתכרות בלתי ממומש של התובעת, הנתבע לא הציג נתונים קונקרטיים מהעבר מהם ניתן היה לדלות מסקנה של פוטנציאל השתכרות גבוה יותר מצד התובעת (מלבד תארים ב***** ו******), כגון: הכנסה גבוהה יותר בעבר, השכלה רלוונטית המתאימה למקצוע אחר רווחי יותר וכיוצא בזה.
סיכום ביניים, פוטנציאל השתכרותה של התובעת יועמד על 6,500 ₪, וממנו יש להפחית 60% מדמי המשכנתא (דמי המשכנתא בקיזוז חלקן של הקטינות), כך שמתקבל סך של 5,000 ₪ (6,500 ₪ – 1,500 ₪).
השתכרותו בפועל של הנתבע עומדת על סכום כולל של 21,794 ₪, וממנה יש לקזז 60% מהחזרי המשכנתא, כך שמתקבל סך של 18,494 ₪.
(21,794 ₪ – 3,300 ₪).
אם כן, יחסי הכנסות הצדדים הינן בשיעור של 21% (21.28% במעוגל) – 79% (78.7% במעוגל) לטובת הנתבע.
{5,000 ₪ + 18,494 ₪ = 23,494 ₪ הקופה המשותפת
5,000 ₪ / 23,494 ₪
18,494 ₪ / 23,494 ₪}.
חישוב המזונות
צורכיהם הבסיסיים של הקטינים אשר אינם דורשים הוכחה הועמדו על 4,400 ₪; יש לערוך חישוב במסגרתו מחצית הסכום תהא עבור צרכים תלויי שהות והמחצית השנייה עבור צרכים שאינם תלויי שהות.
לאור האמור החישוב ייערך באופן הבא ביחס לכל קטינה:
צרכים שאינם תלויי שהות: 1,100 ₪ (2,200/2) X 80% = 880 ₪
צרכים תלויי שהות: 1,100 ₪ X 29% = 319 ₪. (חלקו של הנתבע בהכנסה המשותפת 79% מינוס 50% חלוקת זמני שהות).
אם כן, 880 ₪ + 319 ₪ = 1,199 ₪ X 2 קטינים = 2,398 ₪.
מדמי המדור בסך 3,286 ₪ יש לנכות את הסכום בו נושא הנתבע בפועל בגין חלקן של הקטינות בסך 2,680 ₪, כך שמתקבל סך של 606 ₪.
הסך הכולל המתקבל מחיבור כלל הסכומים הנדרשים: 2,398 ₪ + 606 ₪ מביא לתוצאה של 3,004 ₪ עבור שתי הקטינות.
לאור הטענה לפיה זמני השהות השוויוניים החלו אך לאחרונה, המזונות המלאים יחולו למפרע החל מחודש 1/23, זאת בהינתן המועד בו ניתנה החלטה בדבר הרחבת זמני השהות (26.12.2022) וישולמו מידי ה- 1 לכל חודש.
בכל הנוגע לתקופה שתחילתה ביום 20.6.2022 ועדחודש 12/22 כולל, אשר כללה זמני שהות מצומצמים יותר עם האם, ולאור פערי ההשתכרות המשמעותיים בין הצדדים, כמפורט לעיל, הריני מורה כי המזונות עבור שתי הקטינות יעמדו על סך של 2,000 ₪.
חוב העבר בגין הפרשי המזונות אשר לא שולמו יתווסף לשיעור המזונות הקבוע, וישולם לשיעורין בתשלומים חודשיים של 1000 ₪ עד לסילוק כלל היתרה.
המזונות ישולמו עד הגעת הקטינות לגיל 18 או עד סיום הלימודים התיכוניים, על פי המאוחר שביניהם. מאותו מועד ועד סיום שירות חובה, יועמדו המזונות ע”ס 1/3 מהסכום המלא אשר השתלם בגין הקטינות, עד לאותו המועד.
סכום המזונות יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן ויעודכן אחת ל-3 חודשים ללא עדכון רטרואקטיבי. המדד הבסיסי הקובע לצורך העדכון הינו זה שפורסם ביום 15.1.2023, והתאמה ראשונה תעשה ביום 15.5.2023.
קצבה ו/או מענק המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינות, ישולמו בנוסף לדמי המזונות.
הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים, כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים בכלל זה, אבחונים בגין לקות למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר אינה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת החולים.
בתוך כך גם הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור, אלא אם ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על ידי הורה אחד בלבד, או אז רק ההורה המממן ייהנה מהחזר זה.
בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת ממניעה לקבלת הטיפול ברפואה הציבורית, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית.
כל הוצאה רפואית חריגה כאמור לעיל, תעשה על יסוד אסמכתה מגורם רלוונטי המאשר את נחיצות ההוצאה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק עלויות ונחיצות בתוך 10 ימים ממועד משלוח האסמכתה, הוראה זו אינה חלה במקרה שבו יתעורר צורך רפואי דחוף.
הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית ובכלל זה, אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, ועד כיתה, ועד הורים וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוך ו/או למסגרת החינוכית, בקיזוז מענק חינוך, ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה.
הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות חוגים (עד שני חוגים לכל קטין בעלות מתנ”ס ובכל מקרה עלות שני החוגים לא תעלה על 400 ₪. הוצאה זו בגין החוגים כוללת ביגוד מיוחד, ציוד, מימון תחרויות ואירועים וכל אשר נדרש במסגרת החוג), שיעורי עזר (באופן המוגבל לשלושה שיעורים פרטיים לכל קטין בשבוע. התשלום יהיה על בסיס רישום מהמורה הפרטי אשר יישלח לצדדים אחת לחודש), תנועת נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש), קייטנות (מחזור אחד בקיץ בעלות קייטנה עירייה/ מתנ”ס ציבורי) ואבחונים דידקטיים.
כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר או מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המוסכם על הצדדים.
כל הוצאה חריגה אחרת, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששניהם הסכימו להוצאה זו בכתב באמצעות תקשורת מתועדת.
כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים (להלן: תקשורת מתועדת): תקשורת סלולרית (כגון: WHATS UP) / דוא”ל / דואר רשום.
ההורה השולח אינו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל (להלן: ההורה המשלם) יקבל מההורה השני (להלן: ההורה החייב) את חלקו כאמור וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת מתועדת דרישה בצירוף האסמכתה הרלוונטית בדבר התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
לחילופין, רשאי ההורה החייב להודיע להורה המשלם בתקשורת מתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
שקלתי את שיעור ההוצאות אותו יש לפסוק לחובת הנתבע. עם זאת ולאור הסכמת הצדדים לחסוך בזמן שיפוטי ומאחר והתובעת מיוצגת מטעם הסיוע המשפטי, החלטתי לפטור את הנתבע מתשלום הוצאות משפט.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק שבכותרת.
ניתן היום, ח’ שבט תשפ”ג, 30 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
