בפני
כבוד השופטת מאיה לוי
תובעת/נתבעת
מ' ש' ת"ז *********
ע"י ב"כ עוה"ד יהודה שוורץ
נגד
נתבע/תובע
ת' ב' ת"ז ********
ע"י ב"כ עוה"ד מירב לנג
פסק דין
הקדמה:
בפניי תובענת האם – הגב' מ' ש', למזונות קטין, יליד 2021.**.** (כבן שנתיים כיום), וכן תובענת האב – מר ת' ב', לקביעת אחריות הורית משותפת והרחבת זמני שהות.
הצדדים ניהלו מערכת יחסים מיום 1.1.2020 ונפרדו זמן קצר לאחר לידת הקטין.
מערכת היחסים היתה סוערת, מרבית הזמן וכללה משברים רבים.
ביום 1.8.2020 עברו הצדדים להתגורר יחדיו בדירה שכורה ב** **.
בחודש 10/2020 עזבה האם את הדירה המשותפת ועברה להתגורר בדירת הוריה ב**** ****.
ביום 27.11.2020 הציע האב לאם נישואין ונקבעה חתונה ליום 21.1.2021.
חתונת הצדדים נדחתה עקב מגפת הקורונה.
ביום 15.2.2021 עזבה האם את דירתם השכורה של הצדדים ושכרה דירה לבדה ב**** *****.
הליך יישוב הסכסוך נפתח ביום 18.7.2021 על ידי האב.
הצדדים ניסו להסדיר את מערכת היחסים ביניהם ואף פנו לייעוץ זוגי אשר לא צלח, והם נפרדו סופית בחודש 6/2022.
בתחילה התקיימו זמני שהות מינוריים בין האב לבין הקטין: בימים שני וחמישי בין השעות 17:00 ל- 19:00, ובכל סוף שבוע ביום שישי בין 16:00 ל-19:00 או לחילופין ביום שבת בין 10:00 ל- 13:00).
ביום 2.10.2022 ניתנה החלטה בבקשה למזונות זמניים אשר חייבה את האב במזונות קטין בסך של 3,000 ₪ בתוספת מחציות.
ההחלטה הזמנית ניתנה לאור פערי ההשתכרות בין הצדדים, גילו הצעיר של הקטין, וכן זמני השהות המצומצמים בין הקטין לבין האב אשר שררו באותה עת, כפי שפורט לעיל.
ביום 20.11.2022 מונתה עו"ס לס"ד לצורך בחינת חלוקת זמני השהות בין ההורים ומתן המלצות בראי טובת הקטין.
בתסקיר מיום 26.2.2023 (אשר נסרק לתיק ביום 1.3.2023), הומלץ על הרחבה הדרגתית של זמני השהות בין האב לבין הקטין, וביתר פירוט:
ממועד כתיבת התסקיר ועד ליום 1.6.2023:
בשלב הראשוני יאסוף האב את הקטין מבית האם בימים שני וחמישי משעה 17:00 עד 20:00 ויחזירו לבית האם לאחר מקלחת וארוחת ערב.
בסופי השבוע, תתקיים חלוקה לסירוגין של זמני השהות (בימי שישי בין השעות 12:00-19:00 ובימי שבת בין השעות 10:00-19:00). אלה יורחבו בהדרגה עד למצב של לינה בסוף שבוע, כאשר סוף השבוע הראשון הכולל לינה, חל ביום 10.3.2023.
מיום 1.6.2023 ועד ליום 1.8.2023:
הרחבה נוספת בזמני השהות, על ידי הוספת לינה באמצע השבוע, בשלב ראשון לילה אחד, כאשר ביום שני יאסוף האב את הקטין מבית האם/מהמסגרת החינוכית בשעה 17:00 וישיבו ב-8:00 בבוקר למחרת למסגרת החינוכית.
מיום 1.8.2023 ואילך:
הוספה קבועה של לילה נוסף בבית האב, ביום חמישי (בנוסף ללילה של יום שני).
סיכומו של דבר, הסדר זמני השהות בין האב לבין הקטין מיום 1.8.2023 ואילך, יהא כדלקמן:
בימים שני וחמישי משעה 17:00 ועד למחרת בשעה 8:00 בבוקר- לבית האם או למסגרת החינוכית אליה הקטין יירשם בהמשך.
סופי שבוע לסירוגין – איסוף הקטין מבית האם/המסגרת החינוכית ביום שישי בשעה 12:00 ועד לשעה 19:00 במוצאי שבת, שאז ישיב האב את הקטין לבית האם.
בנוסף נקבעה חלוקת חגים שוויונית אשר תתקיים במהופך וחוזר חלילה מדי שנה, בהתאם לטבלה המפורטת בתסקיר.
בדיון אשר נערך ביום 1.3.2023 אושרו המלצות התסקיר הנ"ל מיום 26.2.2023 וניתן להן תוקף של פסק דין, תוך שהצדדים חויבו לפנות לתיאום הורי בהקדם האפשרי ולשתף פעולה עם גורמי המקצוע והטיפול.
כמו כן הסכימו הצדדים על מתווה דיוני, על פיו לא ישמעו ראיות בתיק המזונות וההכרעה תינתן על סמך סיכומים קצרים בכתב.
טענות הצדדים:
טענות האם:
המדובר בקטין פעוט (כבן שנתיים כיום – הערה שלי, מ.ל). בהתאם לדין האישי, האב מחויב עד גיל 6 לשאת באופן בלעדי במזונותיו.
האב הינו בעל מקצוע מבוקש- **** *****, ובשל כך יש לו פוטנציאל השתכרות גבוה. תלושי השכר העדכניים הראו עלייה של 1,000 ₪ בשכרו החודשי, בהשוואה לשכר אותו השתכר האב בעת פסיקת המזונות הזמניים.
האב טען כי פוטר מעבודתו, אך לא הוצגה כל אסמכתא מצדו התומכת בכך.
האם אינה עובדת, ואין לה כל הכנסה מעבר לקצבת ילדים בסך 164 ₪.
האם נעדרת הכנסה וסובלת מבעיה רפואית ב*** **** **** המגבילה את אפשרויות התעסוקה שלה, היא סמוכה על שולחן הוריה.
לצד היעדר הכנסות, לאם הוצאות שוטפות וביניהן דמי שכירות חודשיים בסך 2,500 ₪.
אף אם זמני השהות עם הקטין הורחבו, התסקיר נעדר כל התייחסות להיעדרויות האב ואיחוריו במסגרת ההסדר הנוכחי.
יש לחייב את האב בתשלום מזונות בסך 3,400 ₪ לחודש, וכן בהשתתפות בהוצאות חינוך ובריאות חריגות והוצאות צהרון וקייטנות. כמו כן יש לחייב את האב בהוצאות משפט בשל ניהול הליך משפטי מיותר.
טענות האב:
בעת פסיקת המזונות הזמניים שררו זמני שהות מצומצמים בין האב לבין הקטין, וזאת בשונה מהיום.
האם אינה ממצה את פוטנציאל השתכרותה, ומעדיפה לחיות חיי נוחות על חשבון הוריה והאב. התובעת למדה בעברה ואף עבדה ב***** ****** ו** ** וכן עבדה כ***** ב"*****", ומשכך יש להעמיד את כושר השתכרותה על כ- 10,000 ₪ לחודש.
בשנת 2020 ירשה האם סכומים גבוהים המגיעים לדעת האב לכמיליון ₪.
האב פוטר מעבודתו וכיום נותר ללא הכנסה, תוך שהוא נאלץ להמתין לדמי אבטלה.
האב נושא בעלות דמי שכירות חודשית בסך 2,700 ₪ ובנוסף נאלץ לשאת בעלויות מחייתו ועלות אחזקת הקטין, כאשר הוא שוהה עמו.
לאב אין כל חסכונות/מניות/אופציות.
האם העריכה באופן מופרז את צורכי הקטין.
האם לא צירפה אסמכתאות, קבלות או חוזה שכירות מלא.
יתר על כן, יש לקזז את הסיוע אותו מקבלת האם ממשרד הבינוי והשיכון, בגובה 1,100 ₪ משכר הדירה, בו נושאת האם בפועל.
כל קצבה אשר משולמת עבור הקטין מהמל"ל או מרשויות המדינה, דינה להתחלק בין ההורים שווה בשווה.
נוכח זמני השהות הנרחבים והיעדר כל הוכחה ביחס לרכיבי המזונות, יש לקבוע כי סכום המזונות יעמוד על סך של 2,000 ₪ מידי חודש, לדחות את תביעת האם ולחייבה בהוצאות.
דיון והכרעה:
בהתאם לסעיף 3 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט – 1959, חיובו של אדם במזונות ילדיו הקטינים נקבע ונבחן בהתאם לדין האישי החל עליו.
במקרה דנן, שני הצדדים משתייכים לדת היהודית, כאשר חובת האב במזונות ילדיו עד גיל 6 הינה מוחלטת ובלעדית – אבסולוטית.
מגיל 6 ואילך, יש לפנות להלכה הידועה והמושרשת המכונה בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים המקוונים] (19.7.2017).
ההלכה קובעת כי יחס החלוקה בין ההורים, ביחס לקטינים בגילאי 6-15 וכן 15-18 יהא בהתאם ליכולותיהם הכלכליות, מכלל המקורות העומדים לרשותם (שכר עבודה ונכסים אחרים המצמיחים רווחים כדוגמת דמי שכירות ורווחי הון), חלוקת זמני השהות בפועל, כל זאת בשקלול נסיבותיו הייחודיות של המקרה העומד לדיון.
אם כן, הקריטריונים הטעונים בחינה הינם כדלהלן:
חלוקת זמני השהות בפועל.
צרכי הקטינים וגובהם, לרבות מדור והוצאותיו.
היכולות הכלכליות של ההורים מכלל המקורות העומדים לרשותם, תוך עריכת השוואה וקביעת היחסיות בנוגע לאיתנותם הכלכלית.
להלן יבחנו הקריטריונים הנ"ל בנפרד, בפירוט ובהרחבה.
זמני שהות:
לא נעלמו מעיני טענות האם לפיהן, העו"ס לס"ד, לא לקחה בחשבון את הפרות האב את זמני השהות הקבועים.
האב טען מנגד, במסגרת הדיון מיום 1.3.2023, כי הוא מעולם לא החסיר מפגש וכי רק פעמים בודדות הגיע באיחור שלא עלה על 10 דקות בשל עומס תנועה בנסיעה ממקום עבודתו.
בתגובה לדברים הנ"ל, האם לא הזדעקה ולא הביעה מחאה ו/או הסתייגות נחרצת ביחס לדברי האב. האם אך הגיבה וטענה, כי בתחילה התקיימו המפגשים באמצע השבוע, בימים שני ורביעי ולאחר מכן, לבקשת האב, הימים שונו לשני וחמישי, וכי היא מבקשת להחזיר את הימים שנקבעו מלכתחילה.
מכל מקום משוויתרו הצדדים על קיום הליך ראייתי, לא ניתן לקבל טענה חד צדדית מטעם מי מבעלי הדין בדבר הפרות זמני השהות, מה גם שהאב כאמור הכחיש טענות אלה.
למעשה, מה שעלה באופן הברור ביותר מתסקיר העו"ס לס"ד, הוא העובדה כי בין הצדדים קיימים ליקויים בתקשורת ומשכך הם נדרשים לפנות לתיאום הורי ולהתחייב לקיים תקשורת מיטבית אך ביחס לעניינים הנוגעים לקטין. יש להניח כי שיפור התקשורת בין הצדדים בעקבות התיאום ההורי, תביא לשיפור גם בעניין קיום מדויק של זמני השהות, תוך הותרת מקום לגמישות מסוימת במקרים חריגים בתיאום מוקדם בין הצדדים.
סופו של דבר, מהנתונים הקיימים בתיק, לא ניתן לקבוע כי האב לא קיים את זמני השהות באופן סדיר ו/או כי היו הפרות סדרתיות מצדו ביחס לזמני השהות.
ההרחבה ההדרגתית של זמני השהות כפי שהומלצה בתסקיר, מתבטאת בחלוקה אריתמטית של זמני שהות בתקופות השונות כדלקמן:
בתקופה הראשונה ממועד פסק הדין ועד ל-1.6.2023, חלוקת זמני השהות הינה 12.8% (13% במעוגל) עם האב ו-87% עם האם.
בתקופה השנייה מתאריך 1.6.2023 ועד ל- 1.8.2023: חלוקת זמני השהות הינה 19.94% (20% במעוגל) עם האב ו- 80% עם האם.
בתקופה השלישית מתאריך 1.8.2023 ועד לתאריך 1.9.2024: 27% עם האב ו- 73% עם האם.
תקופה רביעית מתאריך 1.9.2024 ואילך:
זמני השהות הנוכחיים מתייחסים לתקופה שבה הקטין אינו פוקד מסגרת חינוכית, וגם האם אינה עובדת.
מעת הגיעו של הקטין לגיל 3 (2024.**.**) וכניסתו לגן עירייה בתאריך 1.9.2024, כחלק מחוק חינוך חובה, יחול שינוי בחלוקת זמני השהות שכן יש לערוך הפחתה של השעות בהם הקטין ישהה במסגרת. למעשה ולאחר כניסת הקטין למסגרת, האב ישהה עם הקטין 35% מהזמן הכולל, וככל והקטין ירשם גם לצהרון, האב ישהה עם הקטין 39.4% (40% במעוגל) מהזמן.
לטובת החישוב ניתן לקבוע את זמני השהות עם האב במעוגל, על 37.5%.
צורכי הקטין וגובהם, לרבות מדור והוצאותיו
מעיון בסיכומי הצדדים עולה, כי כל צד מעלה טענות ביחס לגובה צורכי הקטין, כאשר צורכי הקטין "משתנים" בהתאם לזהותו של הטוען: האב טוען לצרכים מצומצמים יותר ואילו האם – לצרכים גבוהים יותר.
הפסיקה הקיימת כיום נוטה לעבור מעיון במספר קבלות ספורדיות מוגדרות לבחינה של טווחי המזונות בסיסיים אשר אינם דורשים הוכחה, זאת מתוך ההבנה כי ישנן הוצאות אותן קשה לכמת ולהעריך באופן מדויק, לא כל שכן להפריד בין ההוצאות אשר נועדו לקטינים בלבד לבין הוצאות המיועדות למשק הבית כולו. ההנחה היא, כי בית המשפט יושב בתוך עמו, מודע ליוקר המחיה ולהוצאות הבסיסיות הנדרשות לקיומם של קטינים ומתוך ניסיונו השיפוטי והכללי, מסוגל לאמוד צרכים אלה ולקבוע את שיעור המזונות הראוי להיפסק.
על פי ההלכה הקודמת, המזונות הבסיסיים אשר לא דרשו הוכחה, עמדו על סך ממוצע של כ- 1,500 ₪ לחודש לקטין, כאשר בית המשפט לא נדרש להוכחה מדויקת של הצרכים, ובאפשרותו לקבוע את גובה צורכיהם על דרך האומדנה.
אט אט ועם העלייה ביוקר המחייה, נקבע כי יש להעמיד את המזונות הבסיסיים אשר אינם דורשים הוכחה, על המנעד שבין 1,600-1,700 ₪.
ראה בהקשר האמור, עמ"ש (חי') 26409-10-18 מ' ש' נ' ק' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] (25.7.2019):
"ביתר פירוט, בכל הנוגע לגובה המזונות הבסיסיים שאינם דורשים הוכחה ציינו במסגרת עמ"ש (חי') 32385-11-18 א' ג' נ' ר' ג' עמ' 7 [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] (22.5.2019) כדלקמן: "נזכיר כי כעקרון, המזונות הבסיסיים אינם דורשים הוכחה והם מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. לאחר בחינה סבורני כי הסכום שנפסק – 1,600 ₪ אינו חורג מהמקובל. ראו למשל עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 17 (25.10.2018) שם ציינו כי "המזונות ההכרחיים של קטין ללא צרכים מיוחדים נעים על המנעד שבין 1,300 לבין 1,400 לפחות ולעיתים אף מעבר לכך…" כאשר במסגרת זו לא נכללות הוצאות בריאות או חינוך, הוצאות עבור פעילות פנאי, בילויים לרבות נסיעות וטיולים, בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הקטינים במהלך החיים המשותפים והוצאות מדור…למעלה מן הצורך נפנה לפסיקת בתי המשפט המחוזיים מהשנים האחרונות המצדדת בהעלות הרף שאינו דורש הוכחה לכדי 1,600 – 1,700 ₪. בכגון דא הפנה בית משפט קמא לעמ"ש (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 10 (9.10.2017).ראו גם: עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע.ש (קטינה) נ' נ.ש [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] עמ' 10-11 (10.1.2019) – עמדת כב' השופטת שבח לפיה הסך של 1,400 ₪ הנוהג מזה שנים קפא על שמריו למרות העלייה ביוקר המחיה והגידול בשכר הממוצע במשק, ועל כן הגיעה העת להעלות את הרף המינימלי שאינו דרוש הוכחה לכדי סך של 1,600 עד 1,700 ₪"…נשוב ונזכיר: לבית המשפט הסמכות לפסוק מזונות ולקבוע את גובה צורכיהם של הקטינים, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת של הצרכים, זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית. (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29 , עמ' 33 (15.7.1984); ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 עמ' 828 (31.10.1985))".
לא זו אף זו, בפסיקה מהעת האחרונה, כדוגמת עמ"ש (מרכז-לוד) 58574-06-20 נ.ב. נ' מ.ב.[פורסם במאגרים המקוונים] (10.3.2021), נערכה הרחבה נוספת אל מעבר לגבולות המוכרים:
"…הפסיקה כיום נוטה להעריך צרכי קטין מינימליים המתגורר בשני בתים בשיעורים שבין 2,250 ₪ ל- 2,500 ₪ לחודש לפחות, ללא רכיב המדור…".
מלבד העלייה ביוקר המחייה, הפסיקה החדשה מכירה בכך כי צורכיהם של הקטינים אשר מחלקים את זמנם באופן שוויוני או באופן כמעט שוויוני ונרחב בין שני בתים, גבוה יותר מצורכי קטינים אשר הוריהם אינם מקיימים זמני שהות שוויוניים והם שוהים במרבית הזמן בבית עיקרי אחד אצל ההורה המרכז, הנושא במרבית הוצאותיהם.
אם כן, במקרה שלפנינו, יש להעמיד את צורכי הקטין, אשר אינם דורשים הוכחה, על 2,400 ₪.
לסכום זה יש להוסיף דמי מדור והוצאות מדור.
דמי השכירות של התובעת עומדים על 2,500 ₪ (ערה אני לטענת האב לפיה לא צורף חוזה שכירות מלא, אך לא מצאתי בטענה זו ממש).
התובעת טענה כי שכר דירתה עתיד לעלות וכי היא כורעת תחת הנטל. עם זאת ומעיון בתדפיסי העו"ש עולה, כי התובעת מקבלת החל מחודש 3/2022, סיוע חודשי ממשרד הבינוי והשיכון בסך 1,170 ₪, כאשר ביום 9.3.22 קיבלה סיוע בגובה 2,340 ₪.
אם כן, מדמי השכירות של האם בגובה 2,500 ₪, יש להפחית את הסיוע ממשרד הבינוי והשיכון בסך 1,170 ₪, כך שמתקבל סך של 1,330 ₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאות אחזקת מדור בסך רעיוני של 1,200 ₪, כך שמתקבל סכום כולל של 2,530 ₪ X 33% חלקו של הקטין בהוצאות המדור = 835 ₪ במעוגל.
דמי השכירות של הנתבע עומדים על 2,700 ₪. לסכום זה יש להוסיף הוצאות אחזקת מדור בסך רעיוני של 1,200 ₪, כך שנתקבל סך כולל של 3,900 ₪ X 33% = 1,287 ₪.
אם נחבר את שני הסכומים הללו נקבל סך של 2,122 ₪, שהינם למעשה חלקו של הקטין בהוצאות דמי המדור בשני הבתים.
פערי ההשתכרות בין הצדדים:
התובעת צירפה אישור על כך שאינה עובדת כשכירה או כעצמאית מתאריך 1.10.2021 וללא הכנסות מתאריך 1.8.2020.
בחודשים ינואר-יוני 2022, קיבלה התובעת גמלת הבטחת הכנסה חודשית בסך 150 ₪ ובחודשים יולי ואוגוסט 2022 קיבלה התובעת גמלת הבטחת הכנסה חודשית בסך 1,032 ₪ (התובעת צירפה שני מסמכים שונים מהמל"ל, כאשר בהתאם לאחד מהם היא הייתה זכאית לגמלה בחודש אוגוסט 2022, ובהתאם למסמך השני היא לא הייתה זכאית לגמלה בחודש זה).
כמו כן קצבת הילדים החודשית בגובה 156 ₪ משולמת לידי התובעת.
התובעת טענה כי אינה יכולה לעבוד וכי היא סובלת מבעיה רפואית ב*** **** ****, המגבילה את אפשרויות התעסוקה שלה.
לא שוכנעתי כי התובעת אינה מסוגלת לכל עבודה.
ראשית, במסמך הבדיקה המצורפת (בדיקת ************ ***) נמצאה מגבלה קלה בלבד ב** *** וממצא גבולי ב** ****: "תסמונת ה**** ה***** מ**** בצורה גבולית, מ*** בצורה קלה…אין עדות מעבדתית ל*******".
יכול והמגבלות המתוארות מסבות לתובעת כאבים מסוימים ו/או חוסר נוחות בעת ביצוע עבודה הכוללת פעולות של ***** ****, כדוגמת ***** ו**** ****** הכוללים בחובם עריכת פעולות ****** רבות לטובת **** ה******* (לטענת הנתבע, התובעת עסקה במקצוע זה בעבר). עם זאת ואף אם התובעת נעדרת השכלה אקדמאית, באפשרותה לעבוד בכל עבודה משרדית כמזכירה או פקידה, ולחילופין לעבוד בטלמרקטינג או במכירות.
אף אם הדין האישי מטיל על האב חובה אבסולוטית לזון את הקטין עד לגיל 6, אין האם יכולה לפטור עצמה מחובתה מיציאה לעבודה מעשית, גם אם במשרה חלקית, וזאת לשם סיפוק צרכיה וצורכי הקטין המצוי בחזקתה.
מאחר ולא הוגש כל מסמך מרופא תעסוקתי על כך שהתובעת נעדרת כושר עבודה, הנני מעמידה את כושר השתכרותה על שכר המינימום.
שכר המינימום הקיים כיום במשק, עומד על 5,571 ₪ לחודש (החל מיום 1.4.2023).
בשקלול הנתונים ומאחר ומדובר בפוטנציאל השתכרות בלבד, מצאתי להעמיד את כושר השתכרותה של התובעת על 5,400 ₪.
בשנת 2021 (ינואר-נובמבר), עבד הנתבע בחברת *** ****** *** בע"מ והשתכר בממוצע 9,932 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה).
מיום 6.12.2021 ועד לחודש 3/2022 עבד הנתבע בחברת ***.
בחודש 12/2021 השתכר הנתבע 12,173 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה), בחודש ינואר 2022 סך של 13,016 ₪, בחודש פברואר 2022 סך של 13,894 ₪ ובחודש מרץ 2022 סך של 15,688 ₪.
החל מתאריך 23.5.2022 ועד לחודש פברואר 2023, עבד הנתבע בחברת **** ***.
בהתאם לנתונים המצטברים לחודש 12/2022 הנתבע השתכר בממוצע 14,516 ₪ (ברוטו בהפחתת ניכויי חובה). בחודש ינואר 2023 השתכר הנתבע 14,382 ₪, ובחודש פברואר 2023 11,718 ₪.
הנתבע טען כי פוטר מעבודתו וכי הוא יתקשה למצוא עבודה אחרת נוכח המצב הקיים בשוק, וכן טען, כי השכר באזור ה****, בו הוא מתגורר, נמוך יותר בהשוואה לעבודה באזור ה****.
אקדים ואציין כי לא שוכנעתי שיש להפחית את כושר השתכרותו של הנתבע. ראשית, הנתבע לא הציג, כאמור, מכתב פיטורים מסודר המפרט את נסיבות הפסקת העסקתו. שנית, על אף המצב הלא יציב בשוק ההייטק השורר בשנתיים האחרונות, עלה בידי הנתבע למצוא מקומות עבודה חלופיים בקלות יחסית, נוכח תחלופה תדירה של עבודות, במקביל לעלייה הדרגתית ושיפור תנאי השכר אשר נלוו לכל מעבר.
לאור מקצועו המבוקש של הנתבע בשוק ומאחר וחלה עלייה מתמדת בשכרו של התובע, אולם תוך התחשבות במצב הקיים בשוק ובטענה כי התובע פוטר מעבודתו, הנני מעמידה להעמיד את פוטנציאל השתכרותו של הנתבע על סך של 15,000 ₪.
אם כן, יחסי הכנסות הצדדים בפועל/פוטנציאל עומדים על 26.4% לעומת 73.6% לטובת האב.
על אף האמור, ומאחר וביחס לתובעת מדובר בפוטנציאל השתכרות בלתי ממומש עד כה, להבדיל מהשתכרות בפועל, הנני אומדת את יחסי ההכנסות בין הצדדים לפי 75%- האב ו- 25% האם.
תחשיב המזונות
צרכיו הבסיסיים של הקטין אינם דורשים הוכחה והועמדו על סך 2,400 ₪. יש לערוך חישוב, על פיו מחצית הסכום תהא עבור צרכים תלויי שהות והמחצית השנייה, עבור צרכים שאינם תלויי שהות.
לאור האמור, ייערך החישוב כדלקמן:
ממועד פסק הדין ועד ל- 1.8.2023 ונוכח החובה האבסולוטית העומדת לפתחי האב ביחס לנשיאה במזונות הקטין עד גיל 6, יישא האב במלוא צורכי הקטין בסך 2,400 ₪ + 835 ₪ (דמי מדור הקטין בשני הבתים בניכוי החלק בו נושא האב בפועל, 2,122 ₪ מינוס 1,287 ₪ = 835 ₪). כלומר סך כולל של 3,235 ₪, ובמעוגל 3,300 ₪.
מיום 1.8.2023 ועד יום 1.9.2024, יישא האב ב-73% מצורכי הקטין בצירוף מדור (שכן הוא נושא בפועל ב- 27% הנותרים בעת שהקטין שוהה אצלו):
2,400 ₪ X 73% + דמי מדור בגובה 835 ₪ = 1,752 ₪ + 835 ₪ = 2,587 ₪, ובמעוגל 2,600 ₪.
מיום 1.9.2024 ועד ליום 22.6.2027 עת ימלאו לקטין 6 שנים, יישא האב ב-62.5% מצורכי הקטין בצירוף מדור (שכן הוא נושא בפועל ב- 37.5% הנותרים בעת שהקטין שוהה אצלו):
2,400 ₪ X 62.5% + 835 ₪ = 1,500 ₪ + 835 ₪ = 2,335 ₪, ובמעוגל 2,400 ₪.
מיום 22.6.2027 ועד שימלאו לקטין 18 שנים:
צרכים שאינם תלויי שהות: 1,200 ₪ (2,400/2) X 75% (יחסי ההכנסות) = 900 ₪.
צרכים תלויי שהות: 1,200 ₪ X 37.5% = 450 ₪ (חלקו של הנתבע בהכנסה המשותפת 75% מינוס 37.5% = 37.5%).
אם כן, 900 ₪ + 450 ₪ = 1,350 ₪.
מדמי המדור בסך 2,122 ₪, יש לנכות את הסכום בו נושא הנתבע בפועל בגין חלקו של הקטין בסך 1,287 ₪, ולהכפיל את התוצאה ב-75% הנגזרים משיעור ההכנסה שלו, כך שמתקבל סך של 626 ₪.
הסך הכולל המתקבל מחיבור כלל הרכיבים הנדרשים מגיע לכדי 1,350 ₪ + 626 ₪, כלומר 1,976 ₪, ובמעוגל 2,000 ₪.
קצבה ו/או מענק המשולמים על ידי המל"ל בגין הקטינים, ישולמו בנוסף לדמי המזונות.
הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים, כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים בכלל זה, אבחונים בגין לקות למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר אינה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת החולים. בתוך כך גם הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור, אלא אם ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על ידי הורה אחד בלבד, או אז רק ההורה המממן ייהנה מהחזר זה.
בכל צורך רפואי על הצדדים לפנות לרפואה הציבורית בלבד, אלא אם קיימת מניעה לעשות כן. פנייה לרפואה פרטית מבלי שקיימת ממניעה לקבלת הטיפול ברפואה הציבורית, לא תחייב את הצד השני אלא עד לגובה העלות ברפואה הציבורית.
כל הוצאה רפואית חריגה כאמור לעיל, תעשה על יסוד אסמכתה מגורם רלוונטי המאשר את נחיצות ההוצאה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק עלויות ונחיצות בתוך 10 ימים ממועד משלוח האסמכתה, הוראה זו אינה חלה במקרה שבו יתעורר צורך רפואי דחוף.
הצדדים יישאו בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית ובכלל זה, אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, ועד כיתה, ועד הורים וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוך ו/או למסגרת החינוכית, בקיזוז מענק חינוך, ככל שישולם כזה, ולאחר מיצוי כל הנחה.
הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות מעון וצהרון (עד סוף כיתה ב' בהתאם לתעריף צהרון ציבורי), חוגים (עד שני חוגים לכל קטין בעלות מתנ"ס ובכל מקרה עלות שני החוגים לא תעלה על 400 ₪. הוצאה זו בגין החוגים כוללת ביגוד מיוחד, ציוד, מימון תחרויות ואירועים וכל אשר נדרש במסגרת החוג), שיעורי עזר (באופן המוגבל לשלושה שיעורים פרטיים לכל קטין בשבוע. התשלום יהיה על בסיס רישום מהמורה הפרטי אשר יישלח לצדדים אחת לחודש), תנועת נוער (ההוצאה תכלול תשלום שנתי, ביגוד, מחנות, טיולים וכל אשר נדרש), קייטנות (מחזור אחד בקיץ בעלות קייטנה עירייה/ מתנ"ס ציבורי) ואבחונים דידקטיים.
כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם. במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר או מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המוסכם על הצדדים.
כל הוצאה חריגה אחרת, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים, ובלבד ששניהם הסכימו להוצאה זו בכתב באמצעות תקשורת מתועדת.
כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים (להלן: תקשורת מתועדת): תקשורת סלולרית (כגון: WHATS UP) / דוא"ל / דואר רשום.
ההורה השולח אינו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל (להלן: ההורה המשלם), יקבל מההורה השני (להלן: ההורה החייב) את חלקו כאמור וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת מתועדת דרישה בצירוף האסמכתה הרלוונטית בדבר התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
לחילופין, רשאי ההורה החייב להודיע להורה המשלם בתקשורת מתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
שקלתי רבות את שיעור ההוצאות אותו יש לפסוק לחובת הנתבע אם בכלל, וזאת לאור רצון הצדדים לחסוך בזמן שיפוטי יקר. בין השיקולים שעמדו לנגד עיני היו הנסיבות אשר הוצגו בכתבי הטענות, התנהלות הצדדים אל מול העו"ס לס"ד ומידת שיתוף הפעולה למען הרחבת זמני השהות, דיווחים, שלא הוכחו, בגין הפרת זמני שהות, מיצוי כושר ההשתכרות של כל צד, והמצג בדבר נתוני ההכנסות, וניסיונם של מי מהצדדים לנסות ולזכות ביתרון דיוני.
בשקלול הנתונים ומששתי התביעות התקבלו באופן הדדי, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים, ותסגור את כלל התיקים הקשורים.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ט אייר תשפ"ג, 10 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
