בפני כבוד השופטת שירי היימן,
סגנית נשיאה לענייני משפחה-מחוז חיפה
תובעת בתלה"מ 45578-07-21, ובתמ"ש 61712-02-23
נתבעת בתלה"מ 3598-07-214
הנתבע בתלה"מ 45578-07-21, ובתמ"ש 61712-02-23
התובע בתלה"מ 43598-07-21
תובעים בתלה"מ 43598-07-21,
נתבעים בתמ"ש 61712-02-23
א.נ
ע"י ב"כ עו"ד דוד מימון
נאמנת-עו"ד ענבל בית הלחמי
נגד
א.נ.
ע"י ב"כ אילוק אברהם
.2ב.נ. סוג זיהוי צד א'
.3 נ.ח. סוג זיהוי צד א'
ע"י ב"כ עו"ד אילוק אברהם
פסק דין
מונחות לפני מספר תביעות.
תביעה רכושית שהגישה האישה (להלן: "האישה") כנגד האיש (להלן: "האיש") (תלה"מ 45578-07-21, מיום 21.7.21).
תביעה אותה הגישה האישה כנגד האיש ואחיו (להלן: "אחיו של האיש" או "נ." או "ב.") (תמ"ש 61712-02-23, מיום 26.2.23) למתן פס"ד הצהרתי הקובע כי מחצית מזכויות הבעלות בבית המגורים בו התגוררו בני הזוג, ברחוב ***** ב******, הידוע כחלקה ** בגוש ***** (להלן: "הבית") הרשומות ע"ש האיש ואחיו שייכות לה ולאיש (להלן: "בני הזוג") בחלקים שווים.
תביעה אותה הגישו האיש ואחיו לסילוק ידה של האישה מהבית (תלה"מ 43598-07-21, מיום 20.7.21).
בין הצדדים מתנהלות תביעות בסוגיית מזונות קטין (תלה"מ ******-07-21, מיום 22.7.21) ובסוגיית זמני שהות (תלה"מ *****-07-21, מיום 22.7.21).
בפתח הדיון מיום 19.4.23 הודיעו ב"כ הצדדים:
"אנו מסכימים שנקודת המחלוקת העיקרית בין הצדדים זה הנושא הרכושי ונושא הבית. נושא המזונות וחלוקת זמני שהות של הקטין יקבעו לאחר שהצדדים יפרידו מגורים. היום יישמעו הוכחות בנושא הרכושי ב- 3 ההליכים הללו: 45578-07-21, 43598-07-21, .61712-02-23".
הצדדים נישאו ביום 5.3.1995 מנישואים אלו נולדו 5 ילדים, כיום רק הבן ***** קטין (יליד 27.1.2009 – בן 15.5). נישואי הצדדים עלו על שרטון ומועד האיזון המוסכם חל ביום 5.4.21.
במשך שנות נישואיהם, התגוררו הצדדים בבית צמוד קרקע- דו משפחתי הידוע כחלק מחלקה ** בגוש *****, והמצוי ברח' ****, ******(להלן: "הבית"). המגרש עליו בנוי הבית רשום על שם האיש ושני אחיו נ. וב. אחיו של הנתבע, ב., מתגורר בדו משפחתי הצמוד.
התביעה לאיזון משאבים (תלה"מ 45578-07-21)
ביום 20.2.22 הוגשה חוות דעת האקטואר שמונה לצורך איזון הזכויות והחובות שצברו הצדדים מיום נישואיהם 5.3.95 ועד למועד האיזון 5.4.21 בין וכך קבע:
"ח.1. איזון הזכויות ליום חוות הדעת – חלופה ראשונה
לאיזון זכויות הצדדים, בסכום חד פעמי (מהוון) במועד חוות הדעת, על האיש להעביר לאישה סך של 230,128 ₪ .
בנוסף על האישה להשיב לאיש מחצית מהתשלומים שביצע בגין חובות בהוצל"פ לאחר המועד הקובע, בסך של 30,452 ₪, כאמור בסעיף ד.8 לחוות הדעת.
בסעיף ד.8 לחוות הדעת מפורטים החובות בהם נשא האיש: 31,905 ₪ למגדל חב' לביטוח ביום 3.5.21, 7,000 ₪ לפלאפון חב' תקשורת ביום 12.4.21, 22,000 ₪ לבנק מזרחי טפחות ביום 12.4.21.
ח.2. איזון זכויות למועד הבשלתן – חלופה שניה
לאיזון מיידי של זכויות נזילות למועד חוות הדעת על האיש להעביר לאישה סך של 66,112 ₪ במועד חוות הדעת, צורפו פסיקתות לחתימה באשר לחלקם של הצדדים בקופות הצבורות של האחר.
בנוסף: על האישה להשיב לאיש מחצית מהתשלומים שביצע בגין חובות בהוצל"פ לאחר המועד הקובע, בסך של 30,452 ₪, כאמור בסעיף ד.8 לחוות הדעת.
ביום 22.2.22, השיב המומחה לשאלות ההבהרה והוסיף לחוות הדעת האמור לפיה:
"1. הוצגה בפני אסמכתא לקיומו של חוב לעיריית ***** בסך של 767,808 ₪. חוב זה נצבר בתק' החיים המשותפת, כך שיש לחלוק בחוב בחלקים שווים, וכל קיזוז/הנחה/תוספת שתהיה בחוב זה יחול על שני הצדדים בחלקים שווים.
2. הוצגה בפני אסמכתא לקיומו של האישה בהוצל"פ במס' תיקים בסך של 271,4** ₪. חוב זה נצבר בתק' החיים המשותפת, כך שיש לחלוק בחוב בחלקים שווים, וכל תשלום עיתי/קיזוז/הנחה/תוספת שתהיה בחוב זה יחול על שני הצדדים בחלקים שווים.
כל האמור לעיל, מתווסף לאמור בחוות הדעת שהוגשה על ידי".
ביום 16.6.23 שלחה האישה שאלות הבהרה נוספות לאקטואר בהתאם להחלטה מיום 13.5.23 שאישרה לה לעשות כן. בשאלות ההבהרה טענה כי האיש עשה שימוש בכספים משותפים לצורך כיסוי החובות שכיסה לאחר מועד הקרע. עוד טענה כי הצדדים פעלו באמצעות חשבונה של הבת **** נוכח הליכי חדל"פ שננקטו נגדם ועל כן החוב בחשבון הבנק של הבת **** הוא חוב משותף, על האיש להשיב לה מחצית מחמש משכורותיו שמשך במזומן 5 חודשים טרם המועד הקובע וקיים חוב משותף לשופרסל.
בתשובות שהגיש האקטואר השיב כי לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי הכספים עמם שולמו החובות הם כספים שנצברו בתקופת השיתוף, שכן האיש נהג תמיד למשוך את משכורותיו במזומן ורמת ההכנסה של הצדדים להם 5 ילדים לא אפשרה לצדדים לחסוך סכומי כסף משמעותיים. עוד הסביר כי האיש טען שאביו נתן לו את הכספים לסילוק החובות. האקטואר הבהיר כי טענות באשר לחוב בחשבון הבת **** ובכרטיס האשראי של שופרסל הן טענות עובדתיות שעל בית המשפט להכריע בהן. האקטואר סיכם את תשובותיו וקבע כי: "לאור האמור לעיל, לא נמצא על ידי כי יש לעדכן את חוות הדעת שהוגשה על ידי".
טענות האישה
אין לסמוך על גרסת הנתבע א. אשר טען כי שילם כספים לכיסוי חובות משותפים של בני הזוג מכספו לאחר יום הניתוק בסך של 60,905 ₪, סמיכות הזמנים למועד הקובע 12.4.21 והעובדה שכספים אלו הוחזקו קודם בידי עו"ד מחייבת מסקנה כי כספים אלו נלקחו מקופה משותפת לצדדים לאחר שלא הומצא כל מקור אסמכתא לכספים אלה.
לאחר עיון בחשבון הבנק בבנק הדואר לשם היה נוהג הנתבע להעביר הכנסתו עולה כי נהג למשוך משכורתו מיד עם הפקדתה לבנק במשך חודשים טרם מועד הקרע. הבעל הודה בטענה זו באומרו כי משך את הכספים לשם כיסוי חובות משותפים ולשם תשלום שכר טרחת עורך דין ולאקטואר על כן הבעל הבריח כספים משותפים ויש לאזנם.
הצדדים נהגו להפקיד משכורתם בחשבון הבת המשותפת **** בשל הליכי הוצל"פ שנפתחו נגדם כאשר החל מחודש 8/20 פסק הנתבע להעביר משכורתו לחשבון זה והותיר יתרת חובה בחשבון הילדה בסך של 23,557 ₪ במועד הקובע ואשר לא נלקח בחשבון וצורף במסמכי האקטואר.
הצדדים עשו שימוש בכרטיס חיובים של שופרסל ונצבר חוב בסך של 12,113 ₪ ליום הקובע שלא נלקח בחשבון, עותק צורף למסמכים שנשלחו לאקטואר. על כן, מבקשת להורות לכל אחד מהצדדים להעביר לחשבון הבנק של הבת **** סך של 17,835 ₪ ולהורות לאיש להעביר לידי האישה את הסך האמור בחוות דעת האקטואר בסך של 35,000 ₪
טענות האיש
מבקש לאמץ את חוות דעת האקטואר.
דיון והכרעה
התשלומים ששילם האיש בגין חובות בהוצל"פ לאחר המועד הקובע 5.4.2021
האקטואר קבע כי על האישה להשיב לאיש מחצית מהתשלומים ששילם לאחר המועד הקובע בסך של 30,452 ₪.
האיש מבקש לתת תוקף של פסק דין לחלופה זו והאישה מצידה טוענת כי האיש עשה שימוש בכספים משותפים לצורך תשלום החובות ועל כן אין היא מחויבת להשיב לו את מחצית התשלום.
בסעיף ד.8 לחוות הדעת מיום 20.2.22 מפורטים החובות בהם נשא האיש: 31,905 ₪ למגדל חב' לביטוח ביום 3.5.21, 7,000 ₪ לפלאפון חב' תקשורת ביום 12.4.21, 22,000 ₪ לבנק מזרחי טפחות ביום 12.4.21.
האיש נחקר בעניין התנהלותו הכלכלית החל מ- 8/2020 והשיב כדלקמן:
"ש. נכון שפעלתם באמצעות החשבון של הילדה?
ת. כן. היתה תקופה.
ש. נכן שהפסקת להעביר לשם כסף ב- 8/2020 והתחלת להעביר לחשבון הדואר?
ש. נכון.
ת. האם נכון שהיית מושך את המשכורת במזומן משם?
ש. נכון.
ת. מה עשית עם הכסף?
ש. העברתי לה את הכל. לקחה את כל המשכורת שלי.
ש. אני מדבר על 8/2020. ב- 8/2020 הפסקת להזרים כסף לחשבון של הילדה והתחלת להעביר בבנק הדואר?
ת. הפסקתי כי התחלנו גירושין.
ש. אז לא נכון שהעברת לה את כל הכסף במזומן?
ת. לפני העברתי לחשבון של הילדה. כשהתחלנו גירושין הפסקתי.
ש. ואז העברת לחשבון בבנק הדואר והתחלת למשוך במזומן. מה עשית עם הכסף?
ת. עורך דין, אקטואר.
ש. נכון ששילמת את החוב שהיו לך בסכום של 60 אלף ₪?
ת. אני לא שילמתי 60 אלף ש,ח כי לקחתי מאבא שלי כסף ואז החזרתי לו.
ש. כמה כסף משכת מהחשבון בבנק הדואר לצרכים הפרטיים שלך?
ת. לא יודע מה זה צרכים פרטיים.
ש. הכסף שמשכת מהחשבון בבנק הדואר, מה עשית איתו?
ת. מה אכפת לך. עורך דין, אקטואר, תשלומים. גם כספים שהייתי חייב לאנשים. לבית כנס שילמתי." (עמ' 34 לפרוטוקול שורה 25 ואילך).
האיש אישר אם כן את טענת האישה כי נהג למשוך את כל כספו במזומן מחשבון הבנק והפסיק להעביר את משכורתו לחשבונה של הבת ****. עוד אישר כי אמנם נטל מאביו סך של 60,000 ₪ לצורך תשלום החובות המשותפים, אך השיב לו את הסכום.
נוכח סמיכות הזמנים בין המועד הקובע – 5.4.2021 ומועדי תשלום החובות – 12.4.21 ו – 3.5.21 אני מקבלת את טענת האישה כי ההנחה היא שהאיש עשה שימוש בכספים שחסך טרם המועד הקובע לצורך סילוק החובות. המדובר בסכום של 60,000 ₪. האיש משתכר כ- 10,000 ₪ בחודש כך שלא ייתכן שכל הסכום ששימש לתשלום החובות נצבר לאחר המועד הקובע. אשר על כן אני קובעת כי האישה אינה מחויבת להשיב לאיש מחצית מהחובות שסילק.
כיסוי יתרת החובה בחשבון הבנק של הבת **** ובכרטיס אשראי שופרסל
האישה טוענת כי הצדדים השתמשו בחשבון הבנק של הבת **** לצורך תשלום הוצאות הבית ובכרטיס אשראי על שמה, נוכח הליכי הוצל"פ וחדל"פ שננקטו נגדם והפקידו משכורתם לחשבונה. האיש חדל לעשות זאת ב 8/2020 ונוצר חוב בחשבון הבת.
האיש הסכים לאמור בחקירתו שצוטטה לעיל.
הצדדים אינם חלוקים בעניין חשבון הבנק של הבת והאישה העידה כך:
"ש. היתה לכם תקופה שעשיתם שימוש בחשבונה של הבת ****?
ת. נכון.
ש. איך הייתם פועלים בחשבון הזה?
ת. המשכורת שלי ושלו נכנסו לחשבון של הבת והתנהלנו בכל מה שקשור למשק הבית בחשבון של ****.
ש. עד מתי המשיך א. להפקיד כספים לחשבון הזה?
ת. נדמה לי אוגוסט או ספטמבר 2020.
ש. מה היתה יתרת החוב בחשבון הזה ב- 5.4.21 ?
ת. יתרת חוב 23,557 ₪.
ש. השתמשתם גם בכרטיס שופרסל, מה היתה יתרת החוב בתאריך 5.4.21?
ת. נראה לי 10 אלף ₪. לא זוכרת בדיוק."
(עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 3 ואילך)
האישה צרפה לשאלות ההבהרה שנשלחו לאקטואר ביום 17.7.23 תדפיס של חשבון הבנק של הבת **** מיום 1.4.21 ממנו עולה כי יתרת החובה עמדה על סך של 23,557 ₪ וכן דף חיוב של כרטיס אשראי של חב' שופרסל ממנו עולה כי ביום 11.4.21 עמד גובה החוב על סך של 12,113 ₪.
בני הזוג מסכימים כי עשו שימוש בחשבון הבנק של הבת **** ועל כן אני קובעת כי לבני הזוג חוב כלפי הבת **** בסך כולל של 35,670 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מהיום הקובע 5.4.21 ועד ליום התשלום בפועל. החוב חל בחלקים שווים על כל אחד מבני הזוג.
מאחר והבת **** היא בגירה שאינה צד להליך זה, לא ניתן במסגרת הליך זה לתת סעד לטובתה.
טענת האישה כי על האיש להשיב מחצית מהמשכורות שלא הפקיד לחשבון הבנק של הבת **** החל מ- 8/2020
טענה זו נדחית. משקבעתי כי האיש עשה שימוש במשכורות אלו לשם כיסוי החובות המשותפים לאחר המועד הקבוע ופטרתי את האישה מהחזר מחצית החובות, אין מקום לטענה זו.
הצדדים התגוררו יחד בתקופה זו בחודש 8/2020 ואילך ונשאו יחד בהוצאות אחזקת הבית בו התגוררו. האיש עשה שימוש בכספים אלו לצורך סילוק חובות משותפים. לא הוכח כי האיש עשה שימוש חריג בכספים אלו לצרכים פרטיים.
ההליכים המשפטיים החלו רק ב- 7/2021, שלושה חודשים לאחר המועד הקובע, ולא הוכח כי האיש עשה שימוש בכספים לצורך תשלום לעורך דין טרם המועד הקובע.
אשר על כן טענה זו נדחית.
חובות האישה
האישה נמצאת בהליך חדל"פ ובתשובה לשאלות הבהרה מיום 22.2.22 ציין האקטואר כי הוצגה בפניו אסמכתא לכך שחובותיה של האישה עומדים על סך של 271,475 ₪. עוד ציין האקטואר כי החוב נצבר בתקופת החיים המשותפים ועל הצדדים לחלוק בו בחלקים שווים "וכל תשלום עיתי/קיזוז/הנחה/תוספת שתהיה בחוב זה יחול על שני הצדדים בחלקים שווים."
בשאלות הבהרה ששלח האיש לאקטואר ביום 27.2.22 טען כי אין לחייבו בהחזר מלוא מחצית החוב אלא רק במחצית החובות שהאישה תחזיר בפועל במסגרת הליך החדל"פ. טענה זו מתקבלת והיא עולה בקנה אחד עם חוות דעת האקטואר, שקבע שעל האיש לשאת במחצית כל תשלום שתבוצע בחוב זה.
אשר על כן אני קובעת כי על האיש לשפות את האישה בכל סכום שבו נשאה בעבר ותישא בעתיד במסגרת הליך החדל"פ או בכל חוב שנוצר במהלך החיים המשותפים והאישה נשאה בו.
חוב לעיריית *****
בתשובה לשאלות הבהרה מיום 22.2.22 קבע האקטואר כי הוצגה בפניו אסמכתא לחוב זה שנוצר במהלך החיים המשותפים ועל הצדדים לשאת בתשלום לכיסוי החוב בחלקים שווים.
ביום 8.3.23 הודיע האיש כי נפלה טעות בחישוב. היטל הכבישים בסך של 390,000 ₪ הוטל על שלושת הנתבעים האחים יחד וחלקם של האיש והאישה עומד על שליש, דהיינו סך של 130,000 ₪.
במסמך מיום 29.5.23 אותו המציאה האישה מעירית *****, צוין כי נכון ליום 26.3.2023 קיימת יתרת חוב בגין היטל הסלילה בסך 396,374.23 ₪ וכי החוב חל על שלושת הנתבעים בחלקים שווים.
מהמסמכים שהמציאה האישה מעיריית *****, החוב הוא בגין היטל סלילה מיום 1.8.1995. הדיון בשאלה האם האישה חייבת מחצית מהחוב יתקיים במסגרת הדיון בתביעת האישה לסעד הצהרתי לגבי זכויותיה בבית. ככל וייקבע כי לאישה זכויות בבית יהיה עליה לשאת בחוב זה ביחס שייקבע, ככל וייקבע ואין לה כל זכות בבית הרי שהחוב אינו חל עליה.
איזון משאבים:
הצדדים אינם חלוקים באשר לאיזון המשאבים שנקבע על ידי האקטואר. בדיון מיום 1.12.22 הודיע האיש כי הוא מבקש לתת תוקף לחלופה השנייה. האישה לא טענה בעניין זה.
אשר על כן ניתן תוקף של פסק דין לחלופה השנייה בחוות דעת האקטואר:
על האיש לשלם לאישה לאיזון מידי של זכויות נזילות למועד חוות הדעת, הסך של 66,112 ₪ כשהם צמודים למדד מיום חוות הדעת ועד למועד התשלום שיחול בתוך 30 יום מהיום. ככל והאיש לא ישלם את הסכום בתוך 30 יום מהיום יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
הפסיקתות ייחתמו בנפרד.
התביעה לפסק דין הצהרתי – תלה"מ 61712-02-23 והתביעה לסילוק יד תלה"מ 43598-07-21
עניינם של שני ההליכים מתמקד בבית המגורים (להלן: "הבית") בו גרו בני הזוג מאז שנת 1996-1997 ועד המועד הקבוע ועד היום, ברח' ****** ב***** הידוע כחלקה ** (חלק) גוש ***** (להלן: "החלקה").
הבית מהווה את חלקו הדרומי של מבנה שבנוי בצד הצפוני של החלקה.
המבנה (להלן: "המבנה") מורכב משתי יחידות דיור ובנוי על מחצית חלקה ** בגוש ***** (להלן: "המגרש"). בחלק הצפוני מתגורר האח ב. עם משפחתו ובחלק הדרומי מתגוררים בני הזוג.
בהתאם לנסח רישום המקרקעין הזכויות במגרש נרשמו ביום 24.12.1991 בחלקים שווים ע"ש האיש – הנתבע 1- א. נ. ושני אחיו: נ. נ וב. נ. לכל אחד משלושת האחים 1/3 מהזכויות במגרש. (נספח 1, עמ' 4 לתיק המוצגים של הנתבעים 1-3).
האישה הגישה תביעה לסעד הצהרתי שיצהיר כי היא בעלת רבע מהזכויות במגרש והאחים הגישו כנגדה תביעה לפינוי וסילוק יד.
ביום 8.12.2021 הגיש שמאי המקרקעין שמונה על ידי בית המשפט להעריך את שווי הדירה בה התגוררו הצדדים כפנויה (החלק בו התגוררו הצדדים) את חוות דעתו וקבע כי שוויו של הבית הוא 3,100,000 ₪.
הצדדים ביקשו כי תוגש חוות דעת מתוקנת נוכח עליית מחירי הנדל"ן וביום 6.7.23 הוגשה חוות דעת מתוקנת מטעם השמאי בה קבע כי שווי הבית הוא שלושה מיליון שמונה מאות ועשרים אלף ₪.
טענות האישה
האישה טוענת לזכות קניינית בבית המגורים. לטענתה כבר במועד האירוסין הבטיח אביו של האיש כי מחצית הבית תהיה בבעלותה בעוד אביה שילם את עלות החתונה וכספי המתנות שולמו לבני הזוג.
כשנישאו בני הזוג הבית היה במצב של שלד ללא טיח. בני הזוג התגוררו בבית הוריה ודודיה במשך 3 שנים ללא שנשאו בדמי שכירות. מכספים שחסכו בנו במשך 3 שנים את ביתם. יש לדחות את טענת אביו של האיש כי הוא שילם את עלות הבניה.
במהלך נישואיהם נהגו הצדדים בשיתוף מלא לרבות חשבון בנק משותף, כספים שקיבלה האישה מהוריה היו משותפים, האישה נהגה להסדיר את החובות המשותפים, הגישה בקשה לשינויים בהיתר הבניה על הבית, דאגה לטופס 4 ולרישום הזכויות.
דרישת האיש כי האישה תישא במחצית היטל סלילת הכביש, היטל המוטל על בעלים בקרקע, מהווה הודאת בעל דין כי לאישה מחצית מהזכויות בבית.
האח ב. והאיש הודו כי על החלקה נבנו שני בתים המיועדים עבורם ועבור בני משפחותיהם וכי האח נ. עבר להתגורר בבית אותו קיבל מאביו ברחוב *****, לבקשת אביהם אשר בנה את שני הבתים. לכן אין לנ. זכויות בבית ובמגרש וההוכחה לכך היא כי הבקשות והיתרי בניה והתשלומים בגינם לא נרשמו על שם נ..
הזכויות בבית הינם של האיש- א. בלבד ובמגרש הם חולקים בחלקים שווים עם ב., כאשר לנ. בפועל אין כל זכויות לא במגרש ולא בבנוי עליו. ב. העיד כי אין לו זכויות בבית של נ..
יש להורות כי לאישה זכויות קנייניות ברבע מהזכויות במגרש ולהורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה בשוק החופשי למרבה במחיר ולקבוע כי מכספי התמורה ישולמו תחילה חובות האישה בחדל"פ, ותשלום חלק הבעלים לרשות המקומית בגין היטל הסלילה. שיעור חובה של האישה בהיטל הסלילה ייקבע בהתאם לשיעור זכותה בבית.
טענות האחים, האיש – א., נ. וב.
המגרש נרכש בשנת 1991 על ידי אבי האחים מכספיו ומכספי האחים ונרשם בלשכת רישום מקרקעין ביום 24.12.91 על שמם בחלקים שווים (נסח טאבו, נספח א' סיכומים).
האיש הכיר את האישה רק בשנת 1994 ובני הזוג נישאו בשנת 1995, כארבע שנים לאחר שנרכש המגרש. אין מחלוקת כי האישה התגוררה עם האיש בבית במשך כל נישואיהם ועל כן מגיע לה פיצוי כספי אך לא זכויות קנייניות. יש להורות על סילוק ידה של האישה מהנכס תוך מתן פיצוי כספי .
השמאי קבע כי שווי הבית 3,820,000 ₪ ושווי השטח המשותף 7,640,000 ₪ מכאן כי חלקו של האיש (שליש) עומד על סך של 2,546,000 ₪. ככל ויקבע כי לאישה זכויות בנכס מבוקש כי דרך ביצוע הפירוק יהיה בדרך של סילוק ידה של האישה כנגד פיצוי כספי.
דיון והכרעה
השאלות העומדות להכרעה:
מי הם בעלי הזכויות בבית ומה היקף וטיב זכותו של האיש.
מה טיב זכויותיה של האישה, האם זכות של ברת רשות או זכות קניינית מכוח הלכת השיתוף הספציפי בגובה מחצית מזכויותיו של האיש בבית.
לאחר שתיקבע מהות זכותה של האישה והיקפה ייקבע אופן פירוק השיתוף.
אומר כבר כעת כי לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהגישו, לאחר ששמעתי את הצדדים והעדים מטעמם והתרשמתי מהם באופן בלתי אמצעי אני קובעת:
לא עלה בידי האישה לסתור את רישום הזכויות אצל רשם המקרקעין. הזכויות במגרש שייכות בחלקים שווים לשלושת האחים: נ., ב. וא. – האיש.
האיש והאח ב. חילקו ביניהם את החזקה והשימוש במגרש כך שכל אחד מהם מחזיק ועושה שימוש במחצית המגרש ובבית הבנוי עליו, בו הוא רואה את ביתו ורכושו.
לאיש 1/3 מהזכויות במגרש כולו שמתמקדות, נוכח ההסכמות בין האחים, בבית בו הוא מתגורר המשתרע על מחצית המגרש. דהיינו לאיש זכויות בשיעור של 2/3 במחצית המגרש ובביתו הבנוי עליו (שליש מתוך המגרש כולו= 2/3 ממחצית המגרש). כך גם לאח ב. 2/3 מהזכויות במחצית המגרש ובביתו הבנוי עליו.
מכוח הלכת השיתוף הספציפי לאישה זכויות קנייניות במחצית זכויותיו של האיש בבית, דהיינו 1/3 מהזכויות בבית המגורים ומחצית המגרש עליו הוא בנוי.
לאח נ. 1/3 מהזכויות במגרש. נ. העניק זכות של בר רשות לאיש ולאשתו וכן לאח ב. ואשתו. כל אחד משני הזוגות, בהתאם להסכמות האחים והשימוש בפועל, עושה שימוש במחצית מזכויות האח נ., דהיינו ב 1/6 מזכויות נ. במגרש כולו ו- 1/3 מזכויות נ. במחצית המגרש עליו בנוי ביתם.
האח נ. ביטל את הרשות שהעניק לאישה כשהגיש תביעה זו לסילוק יד.
כשנכנסו בני הזוג לגור בבית הוא היה במצב מתקדם של בנייה ובני הזוג השקיעו בסיום הבנייה וכן השקיעו בבית במהלך שנות מגוריהם בו ועל כן האישה זכאית לפיצוי בגין השקעותיה נוכח ביטול הרישיון.
האישה זכאית לפיצוי בגין מחצית מהשקעות בני הזוג רק בחלקו של נ. בבית (חלקו של נ. בבית הוא 1/3 מהבית ומחצית המגרש עליו הוא בנוי- 1/6 ממחצית המגרש) ועל כן גובה הפיצוי ייקבע באופן יחסי.
מאחר והבית הוא חלק ממגרש שבו זכויות לצדדי ג' ומאחר וזכויות האישה מורכבות מזכות קניינית וזכות של ברת רשות, פירוק השיתוף בבית ייעשה בדרך של פיצוי כספי.
להלן יפורטו נימוקי
בעלי הזכויות במגרש, היקף וטיב זכויות האיש
כאמור בהתאם לנסח רישום המקרקעין לשלושת האחים זכויות שוות במגרש וכל אחד מהם הוא הבעלים של 1/3 מהזכויות בו.
האישה טוענת כי למרות ששליש מהזכויות במגרש רשומות על שם האח נ.- לנ. אין למעשה זכויות במגרש, שכן לא מימן את רכישתו, הוא אינו גר בו ואינו נוהג בו מנהג בעלים.
רישום הזכויות אצל רשם המקרקעין הוא ראיה חותכת לתוכן ולאמיתות הרישום, ואכן סעיף 125 לחוק המקרקעין – התשכ"ט 1969 קובע כדלקמן:
"(א) רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) התשכ"ט 1969…"
על הטוען כי הרישום אינו משקף את מצב הזכויות האמתי מוטל הנטל להוכיח זאת.
האישה העידה כי:
"ש. מי היה אמור להיות הבעלים הרשום של הבית?
ת. א. ואני.
ש. על סמך מה את אומרת את זה?
ת. על סמך מה שהובטח לאבא שלי ביום האירוסין. הובטח שהבית שבו אנו גרים עד עצם היום הזה הוא בית של א. ושלי וזה מה שהובטח". (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 13 ואילך).
עוד העידה:
"ש. מה ידוע לך על מי שהגיש את התוכניות לבניית הבית שב. גר?
ת. א. וב..
ש. מכירה את ר.א.?
ת. ר. הוא קונסטרוקטור של הבתים שלנו, של הבית שלנו גם, הוא קרוב משפחה שלהם.
ש. מתי נפגשת איתו בקשר לבית הזה?
ת. אני וא. הלכנו אליו למשרד כי היינו צריכים להגיש תוכנית שינוי. לא כזה הבנתי אז, זה היה סמוך מאוד אחרי שהתחתנו. ניגשנו אל רחמים עם התוכניות ומתי שהגשנו את התוכניות הוא כבר היה יודע שלנ. אין חלק בבית הזה כי סוכם שכל אחד מהילדים יקבל בית. הוא בחר בבית שהוא גר היום ובזה הוא וויתר על הבית שאנחנו גרים. הוא מקורב מאוד למשפחה, ידע זאת ומחק את השם של נ. ורשם את א.. יש לי גרמושקה". (עמ' 10 לפרוטוקול שורה 5 ואילך).
וכן:
"ש. התבקשת ע"י א. לטפל בנושא טופס 4 ורישום הזכויות. באיזה הקשר עלה הנושא של נ.?
ת. זה עלה בהקשר שכל פעם שרצינו לסדר טופס 4, כל הזמן א. אמר שאין בעיה וככה סוכם עם נ. והוא יצא. אמרתי תוך כדי שיחות ושאלתי אם ייעשה בעיות ואמר שלא יעשה בעיות סיכמנו את זה ביחד והוא ייצא. סמכתי על המילה שלהם. (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 2 ואילך).
בחקירה הנגדית העידה התובעת:
"ש. נרשמו הזכויות על שם נ., איל וב. שווה בשווה. הכרת אותם ב- 91? מתי הכרת את א.?
ת. 9 חודשים לפני החתונה.
ש. זאת אומרת שהכרת את א. כמעט 3 שנים, כאשר השטח כבר היה בבעלותו בטאבו. איך אתה יכולה לטעון שהחצי מהבית שלך וכל הדברים האלה?
ת. כי בהתחלה לא ידעו למי זה שייך ורשמו בינתיים על שלושת האחים. אני וא. עוד לא הכרנו. ב. ונ. עוד לא התחתנו. מה שקרה שמתי שנ. התחתן, שאלו את אשתו איפה תרצה לגור. אצלם ככה נהוג שכל אחד מקבל בית לעצמו. נ. בסופו של יום לא רצה את הבית, ברגע שלא רצתה את הבית ב***** נ. וויתר על הזכויות. הוא ידע שברגע שהוא בוחר את הבית איפה שהוא גר היום הוא מוותר, אבא של א. לא ייתן לילד אחד 2 בתים. לכל ילד נתן בית.
ש. איפה הסכם?
ת. אין הסכם אבל יש אמון בין אנשים.
ש. מסכימה ומאשרת שכשנרשם הטאבו ב- 91 לא היית בקשר עם המשפחה?
ת. אח שלו היה ידיד של המשפחה. ככה הכרנו.
ש. למה לא טרחת להעביר את הזכויות בטאבו 30 שנה?
ת. בגלל שהיתה בעיה של חריגת בנייה. זה לא שלא דאגתי, פניתי למקומות, פניתי לאדריכל ****** ורציתי לסיים את הדבר הזה כדי שנחיה סוף סוף עם טופס 4 , היינו צריכים להגיש תוכניות, הלכתי ל***** ובסוף לא יצא מזה משהו. כן עבדתי, פעלתי לסגור את החובות.
ש. 30 שנה אתם נשואים ובחיים לא ביקשת מא. לרשום את הזכויות שלך בטאבו. למה?
ת. אם הייתי יודעת הייתי עושה את זה. לא ידעתי.
ש. יכול להיות שלא היית יכולה לעשות העברה בטאבו כי כבר רשומים 3 אחים ונ. לא היה מוותר על החלק שלו?
ת. הוא ידע שזה מה שסוכם. אני לא הלכתי לטאבו מסיבה אחת פשוטה, אני לא עובדת בחוק והבנתי שטופס 4 קשור לטאבו והכל. הבנתי שאין לי אפשרות לטופס 4 וזה נשאר תקוע בגלל זה". (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 26 ואילך).
האישה מוסיפה ומבססת את טענתה על המסמכים הבאים:
על המגרש בנוי מבנה דו משפחתי ובו שני בתים בלבד. מאז נבנה המבנה, במשך עשרות שנים, מתגוררים בו האיש והאישה והאח ב. ואשתו בלבד. האח נ. מתגורר בנכס אחר שנרכש על ידי אביהם של האחים.
היתר בניה על שם האיש והאח ב. הוצא בשנת 1992 לבניית 2 קוטג'ים צמודים, האח נ. אינו נזכר בהיתר הבניה. (נספח 1, תיק מוצגי האישה).
ביום 23.2.92 קיבלו ב. והאיש בלבד הודעה מעירית ***** על הפקעה משטח החלקה, ההודעה אינה מופנית לאח נ. (נספח 2 תיק מוצגי האישה).
התכתבויות עם הוועדה לתכנון ובניה בנוגע לשינוים בהיתר הבניה, אגרת בנייה וביוב, דרישה לתשלום היטל השבחה מופנות לאיש ולאח ב. בלבד, ושמו של נ. אינו נזכר (נספחים 3-6 למוצגי האישה).
מנגד טוענים הנתבעים כי האח נ. מעולם לא ויתר על זכויות הבעלות בנכס.
הנתבע, נ., העיד כי הנכס רשום על שמו והוא בבעלותו. כשנשאל איך נרכש השטח השיב כי "אנחנו נותנים לאבא את הכסף שאנו מרוויחים ואבא מנהל את העניינים. הוא ליווה את הקניה. אנחנו בסך הכל סומכים על אבא." (עמ' 28 לפרוטוקול שורה 1 ואילך). עוד העיד שהמשפחה מתנהלת כקיבוץ: "בלי שום קשר אם אני נשוי עכשיו והאחים מתחתנים והם צריכים קצת כסף אני עוזר לו. נותן כסף לאבא. אם אני יכול להגיד לך שא. גר בבית הזה ושיכולנו לעזור לו הייתי עוזר. ככה אנחנו חיים. אני לא יכול לזכור מאיזה נקודת זמן העברתי את הכסף. אנחנו גרים בקיבוץ." (עמ' 29 לפרוטוקול שורה 27 ואילך).
כשנשאל אודות מעורבותו בבניית המבנה השיב:
"ש. מה הייתה המעורבות שלך בבניית הבתים ברח' ******? בתהליך הבניה
ת. אבא זה שמושך בחוטים. בכל כסף שיכלתי לתת לאבא הייתי נותן.
ש. הגשת את התוכניות לבניה על המבנה ברח' *******?
ת. ברור. אני רשום שם. ברור שאני חתום על תוכניות.
ש. אני מציג לך תוכנית של הבניה. בנו את הבית לפי תוכנית?
ת. זה דבר שהיה מזמן. איפה שהיה צריך לחתום חתמתי. חתמתי בטאבו.
ש. זה נכון כפי שאחיך ב. שהבתים ברח' ****** נבנו עבור ב. וא.?
ת. אתה מדבר על שנת 91. בת – 91 לא ידענו עם מי אנחנו מתחתנים ומה יהיה. הבניה התחילה בשנת 91 והמשיכה עד שנת 94 95.
ש. שבכל התוכניות שהוגשו לגבי הבתים שמתגוררים א. ואשתו וב. אתה לא חתום על כלום. כל הבקשות הוגשם בשם ב. וא.?
ת. אני לא זוכר. אמרו לי לחתום חתמתי. אבא היה מלווה את הכל." (עמ' 30 לפרוטוקול שורה 3 ואילך).
האח ב. נ., המתגורר במבנה, העיד בחקירה ראשית:
ש. תספר לביהמ"ש מה אתה יודע על הבית הזה, איך נרכש, איך הועברו הזכויות?
ת. יש לי משקל גדול מאוד כי אני גר עם א. באותו בניין. אני בקיא קצת יותר בפרטים, גם עברתי גירושין אצל כב' השופט ****. בשנת 91 אבא שלי רשם את המגרש על שם 3 הילדים שלו. הוא רכש את המגרש גם מהכסף שלי, של נ. וא.. הוא רשם את המגרש על 3 האחים האלה. לא ידע מי הולך לגור שם ומה שקרה, אחרי שהוא רשם את המגרש בשנת 91, התחתנתי ב- 94 וא. ב- 95, הרבה אחרי שהוא קנה את המגרש. מה שקרה זה הכל מתחיל ונגמר באבא שלי. הרבה מאוד כסף אבא שלי יחד איתנו השקיע במגרש ובבתים האלה. מה שקרה שנ. התחתן לפני כולם והיתה דירה ב****** שאבא שלי בזמנו בנה, הוא אמר לו לעבור לשם ואח"כ הוא בנה לי ולא. 2 בתים. כשהוא בנה את הבתים האלה, בשנת 96 כשנכנסתי לבית, הבית היה כבר כמעט גמור. רוב הכסף שהושקע היה של אבא שלי ומה שקרה שהכל התחיל מאבא שלי. יש הרבה מאוד דברים, כמו שאני שילמתי על החשמל במשך כל השנים האלה. עד היום אני משלם את החשמל. יש כרטיס אישי שלי ששילמתי את החשמל במשך כל השנים האלה. מימנתי הרבה מאוד כסף עם אבא עבור הבית הזה שא. מתגורר שם". (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 10 ואילך).
אביהם של הנתבעים, י.נ., העיד בחקירה ראשית:
"ש. באיזה שנה קנית את השטח?
ת. כתוב הכל. כמה שזכור לי בשנת 91 קניתי את זה.
ש. מתי העברת את זה בטאבו?
ת. ב- 24.12.91 העברתי את הזכויות לילדים.
ש. מי בנה את הבית?
ת. אני .
ש. מאיזה כספים?
ת. חלק שלי. הרוב למעשה שלי. חלק של נ., חלק של ב., א. קיבל פיצויים ונתן אותם. הרוב שלי.
ש. כשקנית ובנית את הבית והעברת את הזכויות, הכרת את א.?
ת. לא". (עמ' 21 לפרוטוקול, שורה 20 ואילך).
האיש, א. העיד:
"ת. אבא שלי בנה יחידה אחת שבנויה משני חלקים. אבל זה יחידה אחת. הוא לא ידע מי יהיה שם, אם אני, אם ב.. מי שמתחתן מקבל בית.
ש. שיהיה שלו?
ת. לא יהיה שלו, נכנס לבית. זה לא קשור מי יהיה בטאבו בכלל. אחי יכול להיות בבית של אחי. אם אני ארצה לגור לבית של אחי אני יכול, גם אם אחי גר שם.
ש. אביך רצה לבנות לכל אחד בית, אבל כשקנו את המגרש לא ידעו מה הולכים לעשות אבל כשהתחילו את הבנייה ב- 92 אחיך נ. העיד שמ- 91 גר בבית ב*****, כלומר כבר היה לו בית.זאת אומרת שהיה ברור שהבתים האלה נבנים עבורך ועבור ב.?
ת. לא בהכרח.
ש. היו שני בתים.
ת. נ. למשל היה בית של אחי הרביעי י. שהוא נכנס לגור שם כי בדיוק התחתן. אנחנו כשהתחתנו ב- 95 היה בית, גרנו אצל ההורים שלה בבית שלה, אחי שנה שנתיים היא פחדה שאבא שלי ישכיר את הבית הגמור ואז נכנסנו לשם. נכנסנו בכוח כדי שאבא שלי לא ישכיר את הבית." (עמ' 33 לפרוטוקול שורה 21 ואילך)
וכן העיד:
ש. אני אומר לך שלא העברת את הזכויות בבית על שם א. בגלל שהיו חובות על המקרקעין ולכן אי אפשר להעביר זכויות, מה אתה אומר?
ת. בשביל להעביר משהו בטאבו, רק לפני שנה שנתיים נתנו לנו עיקול מהעירייה שאי אפשר. עד לפני כן היה אפשר אבל לא הייתי עושה את זה.
ש. למה לא?
ת. כי את הגירושין שלנו ב- 2005 רציתי, ב- 2008 רציתי וב- 2019 רציתי. ב- 2008 פתחתי תיק ברבנות.
ש. נכון שאמרת לה שאין בעיה עם נ., שנ. יודע שלא מגיע לו כלום בבית ויחתום על כל מסמך שיידרש?
ת. אמרתי לה בפירוש שהבית שלי, נ. וב. ואם נתגרש היא תצא מהבית ולא יכולה להישאר. היא יודעת. עשרות פעמים אמרתי לה את זה במהלך כל החיים. כל פעם שאמרתי לה שנתגרש וזה מה שיהיה כי זה על שלושת האחים ולא יכולה לעשות עם זה כלום. בגלל שאנחנו 3 אחים במגרש אמרתי לה שתצטרך לצאת מהבית. הכל על אבא שלנו. (עמ' 39 לפרוטוקול שורה 1 ואילך).
בבע"מ 1270/12 פלונית נ. פלוני (ניתן ביום 6.9.2023- פורסם במאגרים) קבעה כב' השופטת וילנר כי דרישת הכתב בעינה עומדת גם ביחסים בין בני זוג, קל וחומר בענייננו, בו המדובר ביחסים שבין גיסים ואחיהם ואשתו.
"27. כמבואר לעיל, סעיף 8 לחוק המקרקעין קובע כי "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב", ומשמעותו כי ללא מסמך כאמור, אין לעסקה תוקף משפטי. אמנם, בעניין קלמר נפסק כי במקרים "מיוחדים ויוצאי דופן", עשויה לקום "זעקת הגינות", שתצדיק ליתן תוקף משפטי לעסקה במקרקעין למרות היעדר מסמך כתוב שמעגן אותה.
ואולם, לנוכח הוראתו המפורשת של סעיף 8 לחוק המקרקעין, אין להכיר בקיומה של "זעקת הגינות" כאמור אלא במקרים נדירים שבנדירים, שבהם קיימת הסתמכות משמעותית ביותר על ההסכמה שבעל-פה; והצד שמתנער ממנה נוהג בחוסר תום לב קיצוני; כך שעקרונות ההגינות והצדק 'זועקים', כי לא ניתן להשלים עם תוצאה של התנערות מהעסקה (וראו בעניין זה, למשל, את אזהרת השופט א' רובינשטיין בעניין שם טוב מפני "המדרון החלקלק בעניין דרישת הכתב" שסופו "עשיית דבריו של המחוקק פלסתר" (פס' א'); וכן ראו: ע"א 6766/11 חג'אזי נ' חגאזי, פס' 15 לפסק דינו של השופט צ' זילברטל [פורסם בנבו] (23.6.2013)).
…….
עינינו הרואות, המקרים הבודדים שבהם הכיר בית משפט זה בקיומה של "זעקת הגינות", עסקו בחוסר תום לב קיצוני של הצד המתנער מהעסקה, ועל הסתמכות משמעותית ביותר של הצד שכנגד.
מהעדויות מצטיירת תמונה של משפחה שאכן התנהלה "כמו קיבוץ", כדברי האח נ., שבה ארבעת האחים ואביהם מתנהלים במעין קופה משותפת ממנה הם רוכשים קרקעות, בונים בתים ודואגים שלכל אחד מהאחים יהיה בית מגורים. ייתכן ואחד מהאחים יתגורר שנים רבות וארוכות בבית שאינו רשום על שמו ושאחיו יתגוררו בבית הרשום על שמו. אך אין בהסכמות אלו בכדי להוביל למסקנה שהאח נ. ויתר על זכויותיו בנכס.
המגרש נשוא ההליך הוא מקרקעין מוסדרים שקיים לגביהם רישום בלשכת רישום המקרקעין, רישום המהווה ראיה חותכת לתוכנו.
לא עלה בידי האישה להרים את הנטל הכבד ולהוכיח כי למרות הרישום לאח נ. אין זכויות קנייניות במגרש. גם העובדה שהאח נ. אינו גר במגרש, מאפשר מזה שנים רבות לשני אחיו להשתמש במגרש באופן מלא מבלי לדרוש דמי שכירות אינה מובילה למסקנה כי ויתר על זכויותיו בו. האישה לא הוכיחה כי הובטח לה שהאח נ. יוותר על זכויותיו לטובת האיש ולטובתה.
ולא עלה בידי האישה להוכיח כי מדובר באחד מאותם מקרים נדירים בהם יש להכיר בקיומה של "זעקת ההגינות".
אשר על כן טענתה נדחית. המגרש רשום בחלקים שווים על שם שלושת הנתבעים, האיש- א., ב. ונ..
זכויותיו של האיש א. מורכבות איפה מזכויות בעלות ב 1/3 מהמגרש וזכויות של בר רשות במחצית זכויותיו של האח נ., דהיינו ב1/6 מהמגרש.
כך גם זכויותיו של האח ב. במגרש.
זכויותיה של האישה במגרש
בסיכומיה טוענת האישה למחצית מזכויותיו של האיש במגרש מכוח הלכת השיתוף הספציפי (סעיף 6 לסיכומים).
זכויותיה של האישה במגרש מורכבות אם כן משני סוגים של זכויות.
אין מחלוקת שהאישה ברת רשות במחצית זכויותיו של נ. במגרש, שכן היא מתגוררת בו מאז נישאה לאיש, בידיעתו וברשותו של נ. ומבלי לשמש דמי שימוש בעבור המגורים.
האם לאישה מחצית מזכויות הבעלות של האיש במגרש מכוח הלכת השיתוף הספציפי
בעמ"ש 30266-12-18 ב' נ. ב' (ניתן ביום 20.4.2019 – לא פורסם) קבע כב' השופט סילמן:
"30. בצד הוראות חוק יחסי ממון ניתן ליצור דואליות נורמטיבית של שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי (הלכת "אבו רומי" – רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) 1**) בייחוד משמדובר ב"יהלום השיתוף" – דירת מגורים, ובהתחשב באורך חיי הנישואין.
31. כידוע, במקרה של בני זוג אשר חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג -1973, גם אם מדובר בנכס חיצוני, ניתן להוכיח לגביו כוונת שיתוף ספציפית מכוח הדין הכללי.
32. השאלה אם הוכחה כוונת שיתוף ספציפית בנכס היא שאלה שבעובדה (ראו בע"מ 2948/07 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] מיום 18.4.2007 וכן בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] מיום 7.1.2010). יש לבחון הנסיבות בכל מקרה לגופו ולתור אחר "דבר מה נוסף". בפרט יש לבחון אומד דעת בני הזוג, כוונתם, ציפייתם הלגיטימית, ההסכמות ביניהם ונסיבות החיים ביחס לנכס הספציפי (ראו ע"א 7**0/10 מרים בן גיאת נ' הכשרת הישוב ביטוח בע"מ [פורסם בנבו] מיום 11.8.2011). בפס"ד גיאת נקבע כי בכל הנוגע לדירת מגורים הופחת רף הנטל ביחס לדירת מגורים ובבע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] מיום 26.12.2012, נקבע כי ניתן להסתפק בהבטחות, מצגים אקטיביים והסתמכות.
המגרש נרכש בשנת 1991 ונרשם על שם שלושת האחים ביום 24.12.1991, דהיינו, למעלה מארבע שנים טרם נישואי הצדדים ביום 5.3.1995. אביהם של הנתבעים העיד כי החל בבניית המבנה בשנת 1992, ואכן האישה הציגה היתר בנייה משנת 1992 כנספח 1 לתיק המוצגים מטעמה.
הצדדים מסכימים שהבית היה בנוי בחלקו עת נישאו הצדדים. האישה טוענת כי היה במצב של שלד, ערום מהכל. (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 7 ואילך) והיא טוענת כי הבנייה הושלמה "מהכספים המשותפים ואבא שלי גם עזר בתקופה הזאת." (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 29 ואילך).
האח ב. העיד כי אביהם של האחים בנה לו ולאיש א. מבנה הכולל 2 יחידות דיור: "כשהוא בנה את הבתים האלה, בשנת 96 כשנכנסתי לבית, הבית היה כבר כמעט גמור רוב הכסף שהושקע היה של אבא שלי ומה שקרה שהכל התחיל מאבא שלי." (עמ' 16 לפרוטוקול שורה 18 ואילך). כן העיד כי גם בני הזוג נכנסו לביתם בשנת- 96-97. (עמ' 17 לפרוטוקול שורה 1 ואילך).
וכן העיד:
"ש. הכסף ששימש לבניית הבתים היה כספכם או של אבא?
ת. גם שלנו וגם של אבא.
ש. מפנה לסעיף 48 בכתב ההגנה שלך, למה כתבת שזה נבנה מכספכם האישי בלבד?
ת. גם אנחנו וגם אבא.
ש. כשאתה אומר שהדירה היתה קיימת לפני הנישואין, מה הכוונה? במצב שלד?
ת. לא שלד. במצב שהבית הזה היה צריך להשלים אותו עם כל הדברים שהיו בתוך הבית. מחוץ לבית היה מוכן." (עמ' 20 לפרוטוקול שורה 14 ואילך).
האב, י. העיד אף הוא שאמנם רוב הכספים לבניית המבנה היו שלו אך: "חלק של נ., חלק של ב., א. קיבל פיצויים ונתן אותם. הרוב שלי." (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 27 ואילך).
עוד טען כי מצבו של הבית כאשר בני הזוג נישאו היה: "אולי 80 אחוז 90 אחוז היה בנוי. אולי נשארו דברים קטנים." (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 8).
הצדדים מסכימים אם כן שבעת שנישאו בני הזוג הבית לא היה בנוי באופן מלא, אך הם חלוקים אודות מידת ההשקעה שהיה צריך להשקיע לצורך סיום הבניה.
הצדדים גם מסכימים שבמהלך חיי הנישואים בני הזוג המשיכו והשקיעו בבית. האיש העיד כי "במהלך השנים האלה כל הזמן בן אדם עושה דשא, חשמל, שער." (עמ' 36 לפרוטוקול שורה 28)
הצדדים מסכימים שבניית הבית נעשתה גם מכספו של האיש, אם כי חלוקים בעניין גובה ההשקעה של בני הזוג בבית בתקופת החיים המשותפים.
הכרעה בשאלת גובה ההשקעה תינתן בהמשך. בשלב זה ולצורך הכרעה בשאלת קיומו של שיתוף ספציפי אין צורך להכריע בגובה השקעת בני הזוג בסיום בניית הבית, די בכך שבני הזוג השקיעו בסיום בניית הבית והתאמתו למגוריהם במהלך החיים המשותפים.
האישה הייתה מעורבת בהליך הסדרת הזכויות בבית, בהגשת בקשה לשינויים ביתר הבנייה של הבית בשנת 1996 (צורף כנספח א' לסיכומי האישה), האיש נתן לאישה ייפוי כוח נוטריוני לצורך הסדרת טופס 4 ורישום הזכויות (מוצג 23 למוצגי האישה).
האיש העיד כי בני הזוג התנהלו כיחידה כלכלית אחת ולפי דבריו אף גרוע מזה:
"ש. האם נכון לומר שבינך לבין א. במהלך שנות הנישואין הכל היה בשיתוף? מכונית השתמשתם, אם אבא שלה שלח כסף הכל היה בשיתוף, נכון?
ת. זה יותר גרוע. כל הכסף היה אצלה. שקל אחד לא ראיתי. בשביל לנסוע לעבודה הייתי צריך ממנה 30 ₪. היא היתה שולטת על הכל.
ש. הבנתי שאבא שלך שלט?
ת. מבחינת כספים כל הכסף שלי הוזרם אליה. בחשבון שלה הכל היה. החשבון של הילדה זה החשבון שלה. "
(עמ' 37 לפרוטוקול שורה 18 ואילך)
אין מחלוקת שבני הזוג התגוררו בבית משנת 1996-1997 ועדיין מתגוררים בו, כלומר שעד למועד האיזון 5.4.2021 התגוררו בו יחדיו במשך כ- 24 שנים, במהלכם נולדו לבני הזוג 5 ילדים.
בית זה היה בית המגורים היחיד של בני הזוג, "יהלום השיתוף". השקעות בני הזוג בבית, הן בטרם נכנסו לגור בו והן במהלך חיי הנישואין, מעורבותה של האישה בתהליך הבנייה והסדרת טופס 4 והרישוי, וניהול חיים כלכליים משותפים במהלך החיים המשותפים מהווים "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף ספציפי.
במכלול הנסיבות אני קובעת כי האישה הוכיחה כוונת שיתוף ספציפי לגבי הבית בו התגוררה עם האיש ואני קובעת כי לאישה מחצית מזכויות הקניין של האיש בבית.
זכויות האישה כברת רשות
כבר קבעתי כי האח נ. העניק לאישה ולאיש זכות של בר רשות במחצית זכויותיו במגרש. לאח ב. ואשתו העניק זכות של בר רשות במחצית האחרת של זכויותיו.
ביום 20.7.21 עת הגיש האח נ. את תביעת הפינוי גילה דעתו כי הוא מבקש לבטל את הרשות שהעניק לאישה.
מה המשמעות של ביטול זכות זו?
בעמ"ש (חי') 52947-12-15 ח.י.א נ' מ.א.ג (ניתן ביום 2.8.2016- פורסם במאגרים) קבע כב' השופט ג'יוסי בעניין מוסד הרישיון במקרקעין:
"…מוסד הרישיון במקרקעין מבוסס על תורת ההשתק שפותחה בדיני היושר האנגליים ונקלטה במשפט הישראלי באמצעות סימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל. השתק זה נועד על מנת למנוע מבעל זכות במקרקעין לחזור בו מן ההרשאה שנתן לאחר לשימוש במקרקעין, אם המורשה הסתמך על ההרשאה בתום לב ובאופן סביר ושינה את מצבו לרעה על ידי השקעות שהשקיע במקרקעין, מתוך ציפייה שיוכל להמשיך להשתמש בהם כל עוד הוא מעוניין בכך…יחד עם זאת, נפסק כי נוכח שיקולי הצדק שביסוד תורת ההשתק, היא תופעל בגמישות, תוך שלבית המשפט ניתן שיקול דעת בקביעת הסעדים הנובעים ממנה, אם מתן רשות שימוש במקרקעין ללא הגבלה ואם פיצויים. אמנם, סעיף 160 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") ניתק את דיני המקרקעין מדיני היושר האנגליים, וסעיף 161 לחוק המקרקעין, קבע כי מתחילת חוק זה אין זכות במקרקעין, אלא על פי חוק. אולם הפסיקה המשיכה להכיר במוסד הרישיון במקרקעין וקבעה כי כיום ניתן לעגן את תורת ההשתק בחובת תום הלב שנקבעה בחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973…" .
ובעמ"ש (חי') 4194-10-17 ע' ח' נ' ר' ח' (8.1.2019) (סעיף 32 לפסק הדין) קבע כב' השופט ג'יוסי כך בעניין שיעור הפיצוי:
"אלא שפסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה ב-בע"מ 1894/16 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (10.5.2017)) תחמה את שיעור הפיצוי בגין ביטול רישיון (רישיון הניתן לביטול) לכדי שווי השקעת בר הרשות בנכס ובהשבחתו בלבד. בהקשר זה הפנה בית המשפט העליון , כב' השופט נ. סולברג, לע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מחלקת עבודות הנ"ל. עוד נקבע, כי על בית משפט לבחון על בסיס ראיות מוצקות את שיעור ההשקעות שהשקיע בר הרשות בנכס ולאחר מכן לבחון על בסיס אותן ראיות את שיעור הפיצויים הראוי, או יותר נכון לומר, ההחזר הראוי הנגזר משיעור ההשקעות בנכס, על בסיס שיקולי צדק."
ע"א 463/79 חנא פרח ג'בראן נ' סימון ג'בראן , פ"ד לו (4) 403 עוסק במקרה בו אח בנה בית על מקרקעין השייכים לאחיו, בידיעתו ובהסכמתו של אחיו. לאחר 15 שנים בהן התגורר בבית פרץ סכסוך בין האחים ובעל המקרקעין ביטל את הרשות שהעניק לאחיו והגיש תביעה לסילוק יד. בית המשפט העליון קבע שהבניה שבנה האח על מקרקעי אחיו, למרות שהייתה ברשות ובהסכמה, אינה מקנה לו זכויות קנייניות בקרקע ועל כן הורה על פינוי בר הרשות, אך מנגד, זכאי בר הרשות לפיצוי בגין השקעתו בבניית הבית והפינוי יהיה בכפוף לפיצוי. וכך קבע בעמ' 408 לפסק הדין:
"אלא ששוב אין אנו מצויים כיום במצב, שתמיד ניתן לסלק בעל רשות שמשתמש במקרקעין ברישיון, גם אם נתן תמורה או הקים מבנים על דעת בעל הקרקע או מסיבות דומות (ע"א 87/62 [2], בעמ' 2905וראה גם: errington v. Errington and another[8] (1952)).
רישיון רישיון ונסיבותיו, וכך גם התוצאות: ואין דומה מי שבנה בהרשאה והסכמה מפורשות לכתחילה – תוך ידיעת הבעל כי מה שנבנה משביח רכושו ומעשירו לבין סבילות בדיעבד של מצב, שנוצר לאחר הבנייה. וכך גם לעניין ביטול הרשות, שגם היא תלויה, ממהות הרשות, בנסיבות ובמטרות למענה ניתנה. כאשר מקבל הרשות משקיע מהונו להקמת מבני קבע על דעת בעל הקרקע והסכמתו, מונעים בעדו דיני היושר לבטל את הרשות בלא כלום וככל העולה על לבו. בע"א 346/62 [3], בעמ ' 710נאמר…..:
ובהמשך בעמ' 409:
.8מאז נפסק ע"א 87/62 [2] הנ"ל נתגבשה ההלכה, כי כאשר אדם נותן לזולתו רשות שימוש בנכסו לזמן בלתי מוגבל ותוך ידיעה והסכמה, כי הלה ישפר הנכס או יוסיף בנייה, הרי אם כעבור זמן הוא מבטל הרשות, מחייב הצדק, כי בר הרשות יפוצה על הוצאותיו והשקעותיו, משום שהנכס על ההוספות וההשבחה יעבור לנותן הרשות (ע"א 92/69 [5], בעמ' 200; ובעקבותיו ע"א 234/70 [6]).
קל וחומר במקרה כמו שלפנינו, כאשר הרשות ניתנה לכתחילה, על-מנת שיקים המשיב על חלק הקרקע את הדירה, וזו הוקמה אמנם מכספו של המשיב אך תוך שיתוף פעולה מלא של המערער. זו הפכה דירת מגוריו לו ולבני משפחתו, ובמשך כחמש עשרה שנים, עד לביטול הרשות בשנת 19**, כנראה גם המערער ראה הדבר כטבעי בגדר יחסים וקרבת משפחה. בנסיבות כאלה לא הפך המשיב מסיג גבול עם ביטול הרשות הפורמאלית, ואין המערער חופשי לסלק ידו של המשיב בלא כלום. המשיב זכאי לפיצוי מלא על השקעותיו ביצירת הדירה (ע"א 32/77 [1]) ובתנאים דהאידנא חייב הפיצוי להיות בגובה הערך הנוכחי של ההשקעות (ע"א 5**/76 [7], בעמ' 134).
מקובלת עלי גישת כבוד השופטת בן-פורת, כפי שבוטאה באסמכתא אחרונה זו (בעמ' 135), כי אין מקום להפחית מהפיצוי, בגין השימוש שעשה המשיב במשך השנים בדירה.
.9שאלת הערכת הפיצוי לא עלתה כלל לדיון בערכאה הראשונה, מחמת התוצאה השונה אליה הגיעה. אך מהראיות ניתן ללמוד, כי שני בעלי הדין לא רק כי לא שמרו על החשבונות של עלות הבנייה של שתי הדירות שנבנו במשותף, אלא אף לא ערכו חשבונות כאלה כלל. אני ממילא סבור, שמאחר שהאינדקס הכללי לא התקדם באופן סימטרי עם עלות הבנייה, ובהתחשב בעובדה, כי המדובר בדירת מגורין, דעתי היא, כי הפיצוי, לו זכאי המשיב, צריך להיות כשוויה של הדירה בעת פינויה על-ידי המשיב. ועניין זה אין להשאיר להסכמה בין בעלי הדין, אלא הוא חייב להיעשות בגדר הדיונים."
בפרשת ג'בראן קבע איפה בית המשפט העליון כי:
בעל המקרקעין המעניק רישיון במקרקעין אינו רשאי "לבטל את הרשות בלא כלום וככל העולה על לבו".
בר הרשות זכאי לפיצוי מלא על השקעותיו, יש לחשב את הפיצוי בהתאם לערך הנוכחי של ההשקעות, גם אם בעלי הדין לא שמרו חשבוניות ולא ערכו חשבונות אין הדבר פוגע בזכותו של בר הרשות לקבל פיצוי כשווי ההשקעות. וכן קבע כי גובה הפיצוי ייקבע על ידי בית המשפט במסגרת הדיונים.
עוד קבע כי בעל הרשות אינו הופך ל"מסיג גבול עם ביטול הרשות הפורמאלית, ואין המערער חופשי לסלק ידו של המשיב בלא כלום" ואין לקזז מהפיצוי את שווי השימוש שעשה בר הרשות בדירה.
בבע"מ 1894/16 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 10.5.2017 פורסם במאגרים) חידד כב' השופט סולברג את ההלכה:
"הלכה היא, כי רישיון הניתן לביטול אינו מקנה לבעליו זכות לקבל פיצויים בעקבות ביטל הרישיון, אלא פיצויים בגין השבחת הקרקע בלבד ואף זאת מכח שיקולי צדק" (ע"א 618/05 דיאמנשטיין נ' מחלקת עבודות ציבוריות מדינת ישראל (21.3.2007)".
וכן קבע:
"שעה שנקבע כי רשות היא הדירה ומבוטלת, וכי יש לפסוק פיצויים בגין ביטולה – ואף אם קביעות אלו התבססו על שיקולי צדק – או אז יש לילך בדרך שהתוותה הפסיקה ולקבוע פיצוי אך בשווי השקעת ברי-הרשות בנכס ובהשבחתו."
האישה זכאית אם כן לפיצוי בגובה שווי השקעתה בחלקו של האח נ. במגרש.
כפי שפורט לעיל הצדדים מסכימים שהבית לא היה גמור במלואו עת נישאו הצדדים והיה צורך להשלים את הבניה, אך חלוקים בשאלת היקף ההשקעה והמקור הכספי.
האישה טוענת כי עת נישאו היה הבית במצב של שלד עם טיח. לטענתה במשך 3 השנים הראשונות לנישואים התגוררו בבית הוריה ללא תשלום דמי שכירות, שערכם הוא 3,200 ₪, החיסכון הגיע לכדי 115,000 ₪ שהושקעו כולם בבנייה.
עוד היא טוענת כי גם לאחר שעברו להתגורר בבית המשיכו לקבל את דמי השכירות מבית הוריה ודודיה בסך של 2,450 ₪ לחודש במשך 13 שנים וכך חסכו סך נוסף של 400,000 ₪ ששימשו להשלמת הבניה (צרפה מספר הסכמי שכירות לשנים 2007, 2003, לדירה ברחוב ******* ב***** מהם עולה כי היא זו שקיבלה את דמי השכירות – נספח 18 לתיק המוצגים של האישה)
כן היא טוענת שאביה העביר לה כספים (צרפה דוגמאות להעברת כספים בסך של 44,000 ₪- נספח 19 לתיק המוצגים של האישה) סך של 34,900 ₪ כמימון החתונה בעוד שכספי המתנות נשארו בידי בני הזוג (נספח 11 לתיק המוצגים של האישה).
האישה אף צרפה אסמכתאות לתשלומים עבור השקעות בבית בסך של כ – 44,000 ₪. האישה צרפה אסמכתאות לרכישת מוצרי שיש, מוצרים לאמבטיה ולשירותים, אריחי קרמיקה בפנים ובחוץ, הזמנת עבודות אלומיניום, לרבות שער החניה, בשנים 1996, 2005- 2006 (נספחים 14, 20-21 לתיק המוצגים של האישה).
לטענתה בני הזוג השקיעו סך של כ – 660,000 ₪ בבנייה.
וכך העידה:
"ש. עלתה פה טענה בכתב ההגנה שגרתם בשכירות?
ת. מעולם לא גרנו בשכירות. אבא שלי לא רק שלא שילמנו לו שכירות, הוא גם שילם את כל ההוצאות השוטפות חשמל, מים ארנונה. הכל. גם עזר לנו כלכלית.
ש. אחרי שעברתם לגור בבית, מה עלה בגורל הכספים שהתקבלו מהדירה ב*******?
ת. השכרנו אותה א. ואני וקיבלנו בשכירות. הדירה ב******** השכרנו אותה וקיבלנו דמי שכירות. דמי השכירות שימש אותנו להשלמת הבית, כל מיני שיפוצים שהיינו צריכים לעשות בבית." (עמ' 12 שורה 5 ואילך).
האישה צרפה צילום שלטענתה הוא צילום של הבית שצילמה מתוך בית הוריה המנוחים ממנו עולה לטענתה כי הבית במצב של שלד (נספח 12 לתיק המוצגים של האישה) והעידה כי התמונה צולמה בשנים הראשונות לאחר החתונה בשנת 95, 96 (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 9 ואילך) אך גם העידה שאינה זוכרת במדויק את השנה בה צולמה התמונה (עמ' 14 לפרוטוקול שורה 3 ואילך) ולטענתה:
"ש. מה לא היה בבית?
ת. לא היה שער, בכניסה היה חול. בתוך הבית לא היה ריצוף, לא היה מטבח, מקלחות, דלתות, משקופים, חלונות." (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 13 ואילך).
וכן:
ש. מה היתה המעורבות שלך בהשלמת הבנייה של הבית ?
ת. בחרתי את הריצוף, את המקלחות כולל סניטריה, קרמיקה, היה שם התאורה בחוץ , הכניסה, השער, המעקה בבית.
ש. מהיכן היו כספים להשלים את הבנייה?
ת. מהכספים המשותפים ואבא שלי גם עזר בתקופה הזאת. בתקופה הזאת גם היינו צריכים דירה להתגורר.
ש. מתי הותקן דוד שמש?
ת. סמוך לכניסה. נכנסנו לבית בשנת 98, 3 שנים אחרי החתונה שלנו. (עמ' 11 לפרוטוקול שורה 25 ואילך).
וכן:
"ש. מה היה המצב של החצר כשנכנסתם להתגורר בבית ב*****?
ת. בבית ב****** כשנכנסנו בחצר לא היה דשא, לא עצים, לא אורות, ריצוף, חומה. גם יישרנו את הרצפה. זה היה כשנכנסנו לבית ב*******.
ש. איזה עוד דברים בוצעו בבית הזה במהלך הנישואין?
ת. מה שעשינו במהלך החיים זה עבודות עיצוביות בתוך הבית, כמו תקרות גבס. בנינו מזנון מאבן, החלפנו את כל המקלחות כי היתה בעיה בצנרת. כל זה אני מדברת על החלק שאנחנו גרים בו. גם בחוץ אחרי ששמנו את העצים והתאורה, גם רצפנו איזור מסוים בחצר. כל שנה השקענו בבית, כמו צביעה. (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 12 ואילך).
האישה הציגה 26 תמונות של הבית בפנים ובחוץ מהן ניתן ללמוד, לטענתה, על השלמות שנעשו בבית כשלוש שנים לאחר הנישואין, לאחר שבני הזוג עם ביתם הבכורה עברו להתגורר בבית (נספח 17 לתיק המוצגים של האישה).
האח ב., שגר במבנה, העיד כי כשנכנס לבית, הבית היה כמעט גמור והאב השקיע את רוב הכסף (עמ' 16 לפרוטוקול שורה 19) וכן: "הבית הזה הוא בית שרוב הזמן מי שליווה אותו זה אבא שלי ואח שלי א. הוא ליווה ובחר את התריסים, סורגים, ריצוף. למעשה חלק גדול מהכסף בא מאבא שלי." (עמ' 17 לפרוטוקול שורה 7 ואילך).
כשנשאל אודות מצבו של הבית עת נישאו בני הזוג השיב:
"ש. כשאתה אומר שהדירה היתה קיימת לפני הנישואין, מה הכוונה? במצב שלד?
ת. לא שלד. במצב שהבית הזה היה צריך להשלים אותו עם כל הדברים שהיו בתוך הבית. מחוץ לבית היה מוכן.
ש. היה שער?
ת. לא זוכר.
ש. חומה?
ת. היתה. אם לא טועה היתה אבל הם שינו אצלם את השונה. אצלי לא שיניתי. הם קיצרו אותה כדי לראות את הים יותר טוב. לא יודע אם רלוונטי. לא יכול לזכור מלפני 30 שנה. בשנת 96 כבר נכנסתי לבית. הבית למעשה היה תאום אחד לשני. מה שנעשה אצלי נעשה אצל א." (עמ' 20 לפרוטוקול שורה 18 ואילך).
וכן:
ש. כל הבנייה שבתוך הבית נעשתה כשהם נשואים?
ת. עד היום אני זוכר שנכנסנו לבית אבא שלי נכנס אלי ואמר שרוצה לעשות לי מזגנים. מזגנים לא היו ועוד דברים שלא היו בבית. אמרתי לאבא שלא רוצה כי מימנת אותי מעל ומעבר וכל הזמן הוא מנסה לעזור לילדים שלו. אמרתי שאת המזגנים, ארונות מטבח אני אעשה. אבל רוב הכסף כבר הושקע בבית. (עמ' 21 שורה 7 ואילך).
אביהם של האחים העיד כי כשהתחתנו בני הזוג: "הבית היה לו טיח, היו דברים קטנים שלא נגמרו, היו לי בעיות עם העירייה." (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 3 ואילך) "אולי 80 אחוז 90 אחוז היה בנוי. אולי נשארו דברים קטנים." (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 8 ואילך).
לטענתו, בתמונה שהציגה האישה אכן רואים את הבית אך הוא לא במצב שלד אלא גמור (עמ' 24 לפרוטוקול שורה 29 ואילך), הוא בעצמו מימן את רוב הבנייה וגם את מעקה המדרגות. הסיבה שהקבלה נמצאת אצל האישה ורשומה על שמה היא מאחר והיא גרה בדירה ועל כן נרשמה על שמה ונמצאת ברשותה.
האיש, א. העיד אודות מצבו של הבית:
"ש. נכנסתם בכוח לפני שהבית היה גמור?
ת. לא. היה גמור מזמן. עוד כשהיינו ב***** הבית היה גמור אבל לא נכנסנו כי לא היה מטבח, מזגנים. אבא שלי עשה ארונות מטבח ולא שאל אפילו כי זה היה לפני החתונה. היא אומרת שלא היו חלונות, תשאל אותה אם היא היתה עושה חלונות ושייש בצבע ירוק. זה לא הטעם שלה. אבא שלי עשה הכל בטעם שלו. היא אמרה שהיא רוצה דשא, היה ריצוף של אבנים." (עמ' 34 לפרוטוקול שורה 6 ואילך).
וכן:
"ש. צרפנו צילום , נספח 12 שצולם מהדירה ב******, ראית את התמונה?
ת. גם לפני החתונה גרה ב*******, מאיפה אני יודע באיזו שנה צילמה?
ש. היא אומרת שצילמה אחרי הנישואין, מה אתה אומר?
ת. לא יודע. גם איך אפשר לדעת לפי התמונה אם הוא גמור?
ש. נכון שעל הבית שאתה גר בו יש ציפוי מאבן?
ת. הוא בנוי מאבן מהתחלה עד הסוף.
ש. נכון שעשיתם עבודות בבית ב- 2005? שער? עבודות חשמל?
ת. במהלך השנים האלה כל הזמן בן אדם עושה דשא, חשמל, שער. מה קשור?" (עמ' 36 לפרוטוקול שורה 22 ואילך).
לפי עדותו אביו שלט על הבנייה אך הם העבירו לו כספים:
"ש. כל מה שקשור לבניה, הסכמים עם בעלי מקצוע, איפה זה?
ת. עברו 30 שנה. גם את החוזה לא יודע איפה הוא.
ש. יש וויכוח מתי הסתיימה הבניה, לא בדקת?
ת. אין לנו מסמכים מלפני 30 שנה. כל הדברים אבא שלי טיפל, בנה, הביא בעלי מקצוע. הוא הכל. אנחנו רק העברנו לו כסף." (עמ' 38 לפרוטוקול שורה 9 ואילך).
הצדדים אינם חלוקים על כך שהבית לא היה גמור במלואו עת נישאו הצדדים, הצדדים מסכימים שהבית היה במצב של שלד עם טיח ומסכימים שבני הזוג השקיעו בבית, אך חלוקים בעניין היקף ההשקעה.
הנתבעים טוענים כי הבית היה 80%-90% גמור ונשארו רק דברים קטנים. האח ב. והאיש מסכימים שלא היה מטבח ומזגנים, אך אביהם מימן את התקנתם, וטוענים שכבר היו חלונות בבית.
האישה טוענת שבני הזוג השלימו: מטבח, דלתות, חלונות, משקופים, מקלחות, אלומיניום, שיש, מוצרים לאמבטיה, קרמיקה, שער, ריצוף, דוד שמש, גינה, תאורה בחוץ.
בני הזוג מסכימים כי במהלך החיים המשותפים המשיכו והשקיעו בבית. האישה טוענת כי הוסיפו תקרות גבס, מזנון אבן, מקלחות, ריצוף בחצר, האיש מסכים כי במהלך השנים השקיעו בדשא, חשמל, שער.
האישה טוענת כי בני הזוג השקיעו בבית סך של 660,000 ₪, אך הציגה קבלות על סך של 44,000 ₪ בלבד. טענתה לסכום ההשקעה מבוססת על תחשיב שערכה שכולל חיסכון בדמי שכירות, קבלת דמי השכירות עבור דירת הוריה ודודיה ומתנות החתונה וכספים שהעביר לה אביה.
גם אם אקבל את התחשיב שערכה, לא הוכח כי כל הכספים הללו הושקעו בבית וייתכן שחלקם שימוש למחייתם של בני הזוג, שכן האישה טענה בסעיף 2 לסיכומיה כי משכורתו של האיש הייתה דלה כ – 4,500 ₪ ולא הספיקה לכלכלת המשפחה.
יש לזכור כי מאז נכנסו בני הזוג לבית ומאז בוצעו בו ההשקעות חלפו כ – 24 שנים וסביר כי צדדים לא ישמרו קבלות זמן כה רב ועל כן יש מקום לנקוט בדרך של אומדנה.
עוד יש לזכור כי כבר קבעתי שהאישה זכאית למחצית זכויותיו של האיש בבית ועל כן במסגרת פרק זה האישה אינה זכאית לפיצוי בגין כל השקעותיה אלא רק בגין השקעותיה בחלקו של האח נ. בבית.
שלושת האחים הם בעלים במשותף בכל המגרש, 1/3 לכל אחד מהם. אמנם הבעלות היא במושע, אך בפועל האחים חילקו ביניהם את החזקה והשימוש בשטח באופן ברור. ב. מחזיק במחצית המגרש עליו בנוי ביתו והאיש א. מחזיק במחצית המגרש עליו בנוי ביתו. כל אחד מהאחים רואה בבית בו הוא גר את רכושו ומשקיע בבית כראות עיניו. האח ב. העיד שכל אחד מהם שיפץ והוסיף לבית כרצונו, כך בני הזוג שינו את החומה אצלם: "הם קיצרו אותה כדי לראות את הים יותר טוב" (עמ' 20 לפרוטוקול שורה 24 ואילך).
לאיש 1/3 מהזכויות במגרש כולו שמתמקדות, נוכח ההסכמות בין האחים, בבית בו הוא מתגורר המשתרע על מחצית המגרש. דהיינו לאיש זכויות בשיעור של 2/3 במחצית המגרש ובביתו הבנוי עליו (שליש מתוך המגרש כולו= 2/3 ממחצית המגרש). כך גם לאח ב. 2/3 מהזכויות במחצית המגרש ובביתו הבנוי עליו.
לאח נ. 1/3 מהזכויות במגרש. נ. העניק זכות של בר רשות לאיש ולאשתו וכן לאח ב. ואשתו. כל אחד משני הזוגות, בהתאם להסכמות האחים והשימוש בפועל, עושה שימוש במחצית מזכויות האח נ., דהיינו ב 1/6 מזכויות נ. במגרש כולו ו- 1/3 מזכויות נ. במחצית המגרש עליו בנוי ביתם.
האישה זכאית לפיצוי בגין מחצית מהשקעות בני הזוג רק בחלקו של נ. בבית (חלקו של נ. בבית הוא 1/3 מהבית ומחצית המגרש עליו הוא בנוי- 1/6 ממחצית המגרש).
על כן כשבני הזוג השקיעו מכספם בהשלמת הבנייה והשיפוץ בבית הרי ש- 2/3 מההשקעה השקיעו בחלקו של האיש בבית, חלק בו לאישה מחצית הזכויות ולכן היא אינה זכאית לפיצוי נוסף בגין השקעות אלו. 1/3 מההשקעות השקיעו הצדדים בחלקו של נ., והאישה זכאית למחצית מהשקעה זו.
גם אם אניח שהצדדים השקיעו כ – 660,000 ₪ במשך השנים בבית, כטענת האישה, הרי שרק שליש מהסכום- סך של 220,000 ₪ הושקעו בחלקו של האח נ. והאישה זכאית לפיצוי בגובה של 110,000 ₪ בלבד בעבור השקעות אלו.
קביעת פיצוי לאישה בגובה של 110,000 ₪ מתיישב עם חוות דעת השמאי. השמאי קבע ששוויו של הבית הוא 3,820,000 ₪. חלקו של האח נ. בבית הוא 1/3- סך של כ- 1,273,3330 ₪.
האחים מסכימים שהבית היה 80% גמור, דהיינו, בני הזוג השלימו 20% מעלות הבניה. 20% מתוך חלקו של נ. בבית עומד על סך של כ – 254,666 ₪ (1,273,333 X 20%= 254,666 ₪). מתוכם זכאית האישה למחצית, כך שקביעת פיצוי בסך של 110,000 ₪ מתיישבת גם עם ערכו של הבית כפי שנקבע על ידי השמאי.
אני ערה לכך שחוות דעת השמאי כוללת בחובה גם את מחיר הקרקע, אולם ההתייחסות לחוות דעת השמאי משמשת כקנה מידה נוסף בלבד.
אשר על כן אני קובעת כי על האח נ. לפצות את האישה בסך של 110,000 ₪ בגין השקעותיה בחלקו בבית ובמגרש.
דרך פירוק השיתוף
עד כה קבעתי שהאישה זכאית למחצית זכויותיו של האיש בבית ולפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין השקעותיה בחלקו של האח נ. בבית.
האישה טוענת כי יש להורות על פירוק שיתוף בדרך של העמדת הבית למכירה בשוק החופשי. הנתבעים טוענים כי יש לקבוע את הפיצוי שישולם לאישה כנגד סילוק ידה של האישה מהבית, שכן השטח בבעלות שלושת האחים, יש קושי למכור את הבית נוכח חריגות הבנייה ואין היגיון לסלק את בעלי הזכויות במגרש מרכושם.
בעמ"ש 30266-12-18 הנ"ל קבע כב' השופט סילמן באשר לאופן פירוק השיתוף, במקרקעין שבהם קיימות זכויות לצדדי ג':
33. בעמ"ש 23200-04-12 קבע בית משפט זה, כי אין כל מניעה להעתיק שיתוף ספציפי, במידה וקיים, לחיוב כספי, שיהווה שווי המקרקעין והבנוי עליהם, גם מקום בו קיימות זכויות לצדדי ג'.
כב' ביהמ"ש המחוזי, ובעקבותיו כב' ביהמ"ש העליון שם ראו לקבוע, כי גם מקום בו קיימות בנכס זכויות קניין של צדדי ג', הן שותפים בנכס והן בעל משכנתא, ניתן לקבוע חובת תשלום כדי שווי הנכס לרבות המקרקעין, ביחסים שבין בני הזוג. (ראה בע"מ 7181/12).
בענייננו הבית שייך בחלקו לאיש ובחלקו לאח נ., גם לאח ב. זכויות במגרש וזכויותיה של האישה בנכס מורכבות מזכויות קנייניות וזכות כספית לפיצוי בגין השקעה. אשר על כן הדרך הנכונה לפירוק השיתוף הוא בדרך של פיצוי כספי לאישה בהתאם לחוות דעת השמאי כנגד סילוק ידה של האישה מהבית.
שווי הבית עומד על סך של 3,820,000 ₪. לאיש 2/3 מהזכויות בבית. 1/3 מהזכויות שייכות לאח נ. ועל כן שווי זכויותיו של האיש עומדות על סך של 2,546,666 ₪. חלקה של האישה עומד על מחצית בשווי של 1,273,333 ₪.
היטל הסלילה
מאחר וקבעתי שלאישה זכויות קנייניות בנכס הרי שחל עליה חוב בגין היטל הסלילה. כפי שפורט לעיל היטל הכבישים בסך של 390,000 ₪ הוטל על שלושת הנתבעים האחים יחד וחלקם של האיש והאישה עומד על שליש, דהיינו סך של 130,000 ₪. חלקה של האישה עומד על מחצית הסכום – סך של 65,000 ₪ והוא יופחת מהפיצוי שייקבע לאישה.
סוף דבר
על האיש לשפות את האישה בכל סכום שבו נשאה בעבר ותישא בעתיד במסגרת הליך החדל"פ או בכל חוב שנוצר במהלך החיים המשותפים והאישה נשאה בו.
האישה אינה מחויבת להחזיר לאיש מחצית מהחובות שסילק ואשר מפורטים בסעיף ד.8 לחוות דעת האקטואר.
ניתן תוקף של פסק דין לחלופה השנייה בחוות דעת האקטואר:
על האיש לשלם לאישה לאיזון מידי של זכויות נזילות למועד חוות הדעת, הסך של 66,112 ₪ כשהם צמודים למדד מיום חוות הדעת ועד למועד התשלום שיחול בתוך 30 יום מהיום. ככל והאיש לא ישלם את הסכום בתוך 30 יום מהיום יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.
בעבור זכויותיה הקניינות בבית על האיש לשלם לאישה סך של 1,273,333 ₪. מסכום זה יקוזז סך של 65,000 ₪ בגין חובה של האישה בעבור היטל הסלילה ועל כן על האיש לשלם לה סך של 1,208,333 ₪.
כפיצוי עבור השקעותיה של האישה בחלקו של האח נ. בבית על האח נ. לשלם לה סך של 110,000 ₪.
בתוך 30 יום מהמועד בו ישלמו האיש א. והאח נ. את גובה הפיצוי לאישה כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, יהיה על האישה לפנות את הבית.
בנסיבות העניין משקיבלתי חלק מטענות הצדדים אין צו להוצאות.
פסק הדין על כל חלקיו ניתן לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את שלושת התיקים.
ניתן היום, י' אב תשפ"ד, 14 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.
