בפני
כבוד השופטת שירי היימן,
סגנית נשיאה לענייני משפחה-מחוז חיפה
תובעת
ח.ס.
ע"י עו"ד יוסף שאבי
נגד
נתבע
ש.ס.
ע"י עו"ד איריס מנור
פסק דין
לפניי תביעת התובעת לביטול חיובה במזונות הבנות א., מ. וש., אותה הגישה התובעת (להלן: "התובעת" או "האישה" או "האם") נגד הנתבע (להלן: "הנתבע" או "האיש" או "האב") ביום 11.11.20 בטענה לשינוי נסיבות מהותי.
רקע
בין הצדדים התנהלו הליכים רבים. ביניהם, בתלה"מ *****-12-17 (מזונות) ניתן פסק דין ביום 29.7.2020 במסגרתו חויבה האישה במזונות א. והקטינות ש. ומ. (להלן: "פסק הדין").
הצדדים נישאו כדמו"י ביום 13.03.89 והתגרשו ביום 12.4.2018 (נספח 1 לכתב התביעה). מנישואים אלו נולדו 6 בנות שכיום 5 מהן בגירות והקטינה, מ., בת כ- 17 שנים (ילידת 01.07.07).
ביום 29.07.20 ניתן פסק דין בתביעות שהתנהלו בין הצדדים: תביעה לחיוב האם במזונות שתיים מהבנות המשותפות שהיו עדיין קטינות – ש. ומ. (ילידות 2005 ו – 2007) והבת א., שכבר מלאו לה 19 (ילידת 2001) (תלה"מ *****-12-10) ותביעה רכושית לאיזון משאבים ופירוק שיתוף (תלה"מ *****-08-17). במסגרת פסק הדין נקבע כדלקמן:
מיום הגשת התביעה ועד למועד פסק הדין נקבע כי האם לא תחויב במזונות הקטינות וזאת מאחר וסיפקה מדור לקטינות שהתגוררו בבית המשותף עם האב, במיוחד שעה שתביעתה לדמי שימוש נדחתה. בנקבע כי בתקופה זו תחויב האם ב – 25% מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינות.
החל מיום מתן פסק הדין נקבע כדלקמן:
האם תשלם לאב למזונות שתי הקטינות סך של 1,080 ₪ מדי חודש החל מיום מתן פסק הדין ועד עד פינוי הדירה על ידי האיש בתוספת 30% מהוצאות חינוך ובריאות.
מיום פינוי הדירה ועד הגיע הקטינות לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון – לפי המאוחר מבין שני המועדים תשלם האם לאב סך של 1,500 ₪ לחודש עבור מזונות שתי הקטינות – 750 ₪ לכל קטינה.
עבור מזונות הבת הבגירה א. תשלם האם סך של 180 ש"ח לחודש מיום פסק הדין ועד לפירוק השיתוף בדירה ולאחר פירוק השיתוף תשלם האם סך של 250 ₪ לחודש וזאת עד לסיום שירות חובה בצה"ל/שירות לאומי."
כן חויבה התובעת לשאת ב – 30% מהוצאות החינוך והבריאות של הקטינות החל מיום מתן פסק הדין.
ביום 16.12.20 ניתנה החלטה בבקשה לסעד זמני לביטול מזונות במסגרתה נקבע כדלקמן:
בהתאם למכתב מביטוח לאומי מיום 03.11.19 ממנו עולה שהחל מיום 01.01.20 נדחתה תביעתה לקצבת נכות כללית מאחר ונקבע על ידי רופא נכות רפואית בשיעור של 37% לשנת 2020 והחל מיום 01.01.21 שיעור הנכות יעמוד על 10%.
החל מחודש 1/20 זכאית לקצבת הבטחת הכנסה ומדי חודש זכאית לסך של 1,761 ₪ מסכום זה מנוכה סך של 104 ₪ עבור ביטוח בריאות, קרי מקבלת סך של 1,656 ₪ נטו. מתגוררת בדירה שכורה השייכת לאחיה ודמי השכירות החודשיים עומדים על 2,400 ₪ (נספח 8 לבקשה).
מהמסמכים שהגיש המשיב עולה שבחודש 12/20 הקים הוראת קבע ע"ס 3,000 ₪ אך על פניו נראה כי רשום שתדירות התשלום 1 חודשים.
בשלב זה אין מקום למתן סעד זמני ודחוף, במיוחד שהמבקשת מקבלת מהמשיב או לפחות זכאית לקבל לפי פסק הדין הפרשי השתכרות, זכאית למחצית משווי דירת הצדדים שנמצאת בהליך פירוק שיתוף ובהתאם לחוות דעת השמאי שהוגשה ביום 19.12.17, שווי הדירה הוערך ע"ס 1,230,000 ₪, זכאית למחצית משווי הרכב בסך של כ- 26,000 ₪ וכן זכאית לסכום מיידי בסך של כ- 100,000 ₪ לצורך איזון זכויות הצדדים. המדובר בבקשה לסעד דחוף לגבי פסק דין שניתן ביום 29.07.20, קרי לפני פחות מ- 4 חודשים, כאשר המבקשת זכאית לפי פסק הדין לקבל כספים שיאפשרו לה לשאת במזונות הבנות.
ביום 21.12.20 ניתנה החלטה בבקשה לתיקון טעות סופר בהחלטה מיום 16.12.20 בה נכתב בטעות כי האישה זכאית לקבל מהאיש סך של כ- 100,000 ₪ ונקבע שתיקון זה אינו משליך על ההחלטה מיום 16.12.20 במסגרתה נדחתה בקשת האישה לביטול חיובה במזונות.
ביום 23.12.20 ניתנו החלטות בשתי בקשות שהגישו הצדדים: בקשת האיש לתיקון טעות סופר בפסק הדין ובקשת האישה לעיון חוזר בהחלטה מיום 21.12.20 ולביטולה. בקשת האישה נדחתה ובקשת האיש לתיקון פסק הדין התקבלה.
ביום 14.01.21 ניתנה החלטה בבקשות האישה לביטול החלטה מיום 23.12.20 ובקשתה לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 23.12.20. שתי הבקשות נדחו.
ביום 23.2.21 ניתנה החלטה בבקשה נוספת של התובעת לביטול חיובה במזונות הקטינות במסגרתה נקבע כדלקמן: המבקשת לא הוכיחה שינוי נסיבות מאז ניתנה ההחלטה הראשונה שדחתה את בקשתה ועד היום. לא חל כל שינוי בהכנסות המבקשת מאז ההחלטה מיום 16.12.20 ועד היום. משלא הוכח שינוי נסיבות, הבקשה נדחית.
ביום 29.3.21, לאחר שנשמעו טענות הצדדים בדיון שהתקיים ביום 25.3.2021, שקלתי מחדש את הטענות והנתונים וניתנה החלטה כדלקמן:
"האם: מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה בסך של 1,760 ₪ ואמורה לקבל פיצוי בגין פערי השתכרות בסך של 2,133 ₪ וסה"כ הכנסותיה כ- 3,900 ₪ ובמעוגל 4,000 ₪. מתגוררת בדירה שכורה ודמי השכירות החודשיים עומדים על 2,400 ₪. הכנסתה הפנויה עומדת על 1,600 ₪ (4,000-2,400).
האב: החל מחודש 2/21 גמלאי ****** והכנסתו עומדת על סך של כ- 11,400 ₪. מתגורר יחד עם הקטינות ב****** בדירה שכורה ודמי השכירות החודשיים עומדים על 3,100 ₪ (צורף חוזה שכירות). הכנסתו הפנויה של האב, בקיזוז חלקו בדמי המדור בבית גרות שתי קטינות ובגירה) (3,100*50%= 1,550), עומדת על 9,850 ₪ (11,400-1,550).
צרכי הקטינות: לא חל שינוי בצרכי הקטינות וימשיכו לעמוד על 1,800 ₪ לכל אחת כפי שנקבע בפסק הדין.
ההכנסה הכוללת של ההורים עומדת על 11,450 ₪ (1,600+9,850) הכנסתה של האם מההכנסה הכוללת עומדת על 13.9% (1,600/11,450).
צרכים שוטפים: צרכי כל קטינה הועמדו על 1,800 ₪ ולכן על האם לשאת ב- 14% מסכום זה, קרי סך של 250 ₪ לכל קטינה.
הוצאות מדור: דמי השכירות עומדים על 3,100 ₪. חלקן של הבנות הקטינות עומד על 40%, קרי 1,200 ₪. על האם לשאת ב- 14% מהסכום, ולכן תישא בסך של 170 ₪ עבור שתי הקטינות וסך של 85 ₪ עבור כל אחת מהקטינות.
הוצאות אחזקת מדור: האיש טען שהוצאות אחזקת המדור עומדות על 900 ₪. חלקן של הבנות עומד על 40%, קרי 360 ₪, מתוך סכום זה על האם לשאת ב- 14%, קרי 50 ₪ לשתיהן וסך של 25 ₪ לכל קטינה.
מהחישוב לעיל, יוצא שעל האם לשלם למזונות כל אחת מהקטינות סך של 360 ₪ (25+85+250).
בסך הכול על האם לשאת בסך של 360 ₪ עבור כל אחת מהקטינות וסך של 720 ₪ עבור שתיהן.
עבור הבת א. שהיא כיום בגירה, נוכח הכנסתה הנמוכה של האם אין מקום לחייבה בהשתתפות בהוצאות הבת הבגירה.
פירוט ההוצאות החריגות של הקטינות יהא כפי שנקבע בפסק הדין, אך חלקה של האם יעמוד על 14%.
החלטה זו תחול החל מיום הגשת התביעה.
החלטה זו היא החלטה זמנית עד אשר יתבררו תוצאות הערעור שהגישה האם לבית הדין לעבודה ובהתאם לתוצאותיו ייקבע המשך הטיפול בתיק."
ביום 20.4.21 נדחתה בקשת התובעת למתן צו גילוי מסמכים הנוגעים לפרישתו של הנתבע ממקום עבודתו. נקבע כי מתלוש השכר של חודש 1/21 ניתן ללמוד על הסכומים שקיבל הנתבע בעת פרישתו ואין צורך בכל מסמכי הפרישה.
טענות התובעת
התובעת מבקשת להורות על קבלת התביעה וביטול מזונות הקטינות בשל שינוי נסיבות מהותי.
התובעת מבקשת לפסול את עדותו של העד מר ב.ר. שכן הייתה לא רלוונטית, יש בה הרחבת חזית, ללא שצורפו המסמכים לתיק המוצגים. כן מבקשת להוציא את נספח 10 מתיק המוצגים בהעדר תצהיר וחתימת מר ש. שלא הוזמן להעיד מטעם הנתבע על אמיתות ותוכן המסמך.
נכסי התובעת והכנסותיה: מחודש ינואר 2021, ואילך נקבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% (נספחים 4,7 בתיק המוצגים "א" מיום 17.8.22). הכנסתה החודשית והיחידה של התובעת נסמכה על קצבת הבטחת ע"ס של 1,761 ₪ ברוטו בניכוי ביטוח בריאות ע"ס של 104 ₪ (נספחים 4,5 בתיק המוצגים "א" מיום 17.8.22).
החל מחודש 7/2017 התגוררה התובעת בדירה שכורה ב***** בדמי שכירות חודשים ע"ס של 2,400 ₪, שאותה רכשה בשנת 2022 מכספי מכר דירתה בעיר ****** ומכספי קופות גמל שקיבלה בהתאם לפסק הדין בתביעה הרכושית, כן שילמה את מלוא הלוואותיה שקיבלה משך השנים מבני משפחתה, לרבות תשלום לידי הנתבע ע"ס 102,242 ₪ בהתאם להחלטה מיום 21.12.2020 (נספחים 1,2,3,4 תיק מוצגים "ג" מיום 20.2.23). לתובעת אין כספים, חסכונות או יתרת זכות בחשבונותיה. (נספחים א,ב,ג,ד תיק מוצגי הנתבע "ב" מיום 26.12.22).
החל מחודש 7/2022, החלה התובעת לעבוד כמטפלת בקשישה והכנסתה החודשית היא בסך 2,100 ₪ אותה מקבלת התובעת במזומן (נספח 2 תיק מוצגי התובעת "ב" מיום 24.10.22). כך העיד העד מטעם הנתבע מר ג.ב.א. שהוא בנה של הקשישה.
הנתבע מעביר לחשבונה של התובעת תשלום חודשי ע"ס של 2,133 ₪ המהווים פערי השתכרות, הכנסתה החודשית הכוללת נעמדת ע"ס 4,233 ₪ נטו בחודש.
התובעת אינה מצויה בזוגיות ולא נישאה למר ג.ב.א. העד העיד כי אינו עובד, אין לו כסף ומעולם לא תמך בתובעת כלכלית ולא השקיע בשיפוץ דירתה.
הכנסות התובעת אינן מותירות לה קיום מינימאלי להוצאות מחייתה הבסיסית החודשית: כלכלה 2,000 ₪, רשויות 665 ₪, הוט 100 ₪, תרופות/קנאביס 600 ₪, קופ"ח 240 ₪, נסיעות 400 ₪, נייד 60 ₪, ביגוד הנעלה 200 ₪, היגיינה 500 ₪, תרבות ופנאי 200 ₪. (נספח 4 תיק מוצגי התובעת "ב" מיום 24.10.22).
הנתבע הבריח את בתה הקטינה של התובעת מהעיר ***** ל***** והיא מתגוררת במהלך השבוע בפנימייה ואינה מתגוררת עם הנתבע ב*****.
לנתבע דירה ב***** אותה רכש ביום 19.4.21 במזומן מכספי פיצויי פנסיה מוקדמת והוא משביח דירתו (עמוד 14 פרוטוקול מיום 30.11.22). לנתבע הכנסה מדמי שכירות בסך של 4,800 ₪ בחודש. (נספח א תיק מוצגי הנתבע "ג" מיום 22.3.23).
בבעלות הנתבע רכב מסוג יונדאי I35. (נספח ד תיק מוצגי הנתבע "ג" מיום 22.3.23).
הנתבע פרש לפנסיה מוקדמת מ***** והחל מחודש ינואר 2021 החל לקבל גמלת פנסיה ע"ס של 22,384 ₪ ברוטו. (נספחים 8,9,10 תיק מוצגי התובעת "א" מיום 17.8.22). פנסיה חודשית לאחר הפרשות לקופות סך של 11,800 ₪.
הנתבע מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי ע"ס של 6,130 ₪ בחודש (נספח ג תיק מוצגי הנתבע "ג" מיום 22.3.23), בנוסף קצבת ילדה מהמל"ל בסך 164 ₪ .
לנתבע זכויות בקופות גמל ע"ס 609,021 ₪. (נספח 5 תיק מוצגי התובעת "ג" מיום 20.2.23). בנוסף, ברשות הנתבע כספים נוספים בקופות גמל אותם קיבל בסיום עבודתו ע"ס 284,490 ₪.
בנסיבות האמורות אין מקום לחייב התובעת לשלם מזונות הקטינה בשל מצבה הכלכלי והבריאותי והן בשל ניכור מצד הקטינה כלפיה.
טענות הנתבע
התובעת נהגה בחוסר תום לב ובהיעדר שקיפות בהליך הקודם אשר הסתיים בפס"ד מיום 29.7.20. התובעת הגישה בקשה שלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין אשר מלמדת כי התובעת ידעה שקצבתה לנכות כללית עתידה להתבטל ונהגה במדיניות הסתרה כאשר בסעיף 16 לתצהיר עדות ראשית מטעמה מיום 17.11.19 הצהירה על קצבה של 5,110 ₪ , על אף שהחזיקה בנספח 3 כבר ביום 11.11.20 אותו צרפה לבקשתה הדחופה לביטול המזונות.
כך, בדיון הוכחות מיום 12.2.20 הצהירה על הכנסה מביטוח לאומי 5,000 ₪ והסתירה מבית משפט הודעה שהייתה מצויה בידה על כך קצבתה עתידה להתבטל ושבחשבונה יש סכום של 517,215 ₪ שהתגלה במסגרת צו גילוי מסמכים ומקורם אינו מתשלומי הנתבע שכן התובעת החלה לקבל כספים מקופות הנתבע רק בחודש 2/22. התובעת הסתירה כספים שקיבלה או שעתידה לקבל מחברת הביטוח בגין מחלתה.
התובעת לא הוכיחה שינוי נסיבות מהותי היורד לשורשו של עניין ואשר מצדיק ביטול השתתפות התובעת בהוצאות הקטינות שעה שהתובעת הסתירה מבית המשפט את רכושה והכספים הנאמדים על סך של 1,300,000 ₪ בטרם רכשה דירתה וכעולה מחשבונותיה נותרו לה לאחר הרכישה כספים בסך של 600,000 ₪.
במועד פסק הדין שילמה התובעת שכירות בסך של 2,400 ₪ מידי חודש וכיום הינה בעלת דירה בבעלותה אותה רכשה במזומן. בעת מתן פסק הדין קבע בית המשפט שהכנסתה הפנויה של התובעת לאחר ניכוי תשלום שכ"ד עומד על סך של 4,900 ₪, הכנסה אשר לא פחתה שכן התובעת מכניסה 2,100 ₪ בחודש ובנוסף, מקבלת פערי שכר מהנתבע כך שסך הכנסתה מגיע ל -4,400 ₪ בחודש, הפרש זניח בין ההכנסות בהתאם לאמור בפסק הדין לבין הכנסותיה כיום ובהתחשב בכלל הכספים המצויים בחשבונותיה על הרכוש /הדירה אותה רכשה.
התובעת מפרטת בסעיף 6 לתביעתה הוצאותיה בסך של 6,300 ₪ לחודש. לא צרפה כל אסמכתא ומנגד העידה כי היא חוסכת "2,000 ומשהו" שהנתבע מעביר כפערי שכר. (עמוד 32 לפרוטוקול).
התובעת לא המציאה כל ראיה התומכת בטענתה כי אחותה נ. העמידה לה הלוואה, כן לא המציאה כל מסמך המעיד על החזר הלוואה.
התובעת ציינה בסעיף 9 לסיכומיה כי רכשה ושיפצה את הדירה מכספי מכירת הדירה ב***** וכן מכספי קופות גמל שהתקבלו ברשותה מפסק הדין, בעוד בעדותה מיום 30.11.22 בחקירה ראשית שרכשה את הדירה "מכספים של אחותי". (פרוטוקול עמוד 24).
התייחסות לדו"ח חוקר: בית המשפט נעתר לבקשת הנתבע לזימון העד החוקר ב.ר. ביום 6.9.22. ביום 29.5.23 נחקר העד מידיעה אישית שראה במו עיניו ומדובר בעדות קבילה בעלת משקל רב. התובעת ויתרה על חקירתו ועדותו לא נסתרה על כן יש לקבלה במלואה. מטעמים לא ברורים אשר לא נרשמו בפרוטוקול, בית משפט סרב לקבל הדו"ח וכך הצד שכנגד. ביום 19.11.22 דחה בימ"ש את בקשת התובעת להוציא את דו"ח חוקר מתיק המוצגים כך שמדובר בראייה קבילה.
נוכח העובדה כי שמו של העד ב.א. עלה בהליך הקודם וכן בהליך דנא, דוחות החקירה אשר הוגשו, עדות החוקר ב.ר. מיום 29.5.23 יש בהם כדי ללמד על עקביות היחסים בין התובעת ועל מערכת יחסים אותה הם מקיימים כעולה מחומר החקירה שם נראו הצדדים שבים בשעות מאוחרות לבית התובעת ויוצאים בבוקר כאשר התובעת מלווה את ב.א. לעבודתו לאחר שהעיד כי אינו עובד, אין לו פרנסה וחי אצל אמו. (עמוד 43 לפרוטוקול שורות 1-2).
הנתבע יטען כי התובעת עושה שימוש לרעה בהליכי בית משפט המהווה עילה לדחיית תביעה על הסף מכוח תקנה 101 סעיף קטן 3. על כן מתבקש בית המשפט לדחות התביעה ולהורות לתובעת לשלם דמי מזונות הקטינות כמו גם הוצאות חריגות בהתאם לפסק הדין מיום 29.7.20.
המתווה הנורמטיבי, דיון והכרעה
סעיף 13(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט – 1959 (להלן: "החוק"), קובע:
"בית המשפט רשאי לשנות את אשר נקבע בהסכם, בויתור ובפסק-דין, אם ראה לעשות כן על סמך נסיבות שנודעו למבקש או שנשתנו אחרי ההסכם, הויתור או פסק-הדין".
לא אחת נפסק, כי פסק דין למזונות, ובמיוחד פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, צופה מטבעו פני עתיד, כך שרק שינוי משמעותי יצדיק היזקקות חוזרת של בית המשפט לשאלת המזונות (ראו לעניין זה, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3), 187, תמ"ש (ת"א)85240/98 דרומי נ' דרומי (לא פורסם), ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין (ניתן ביום 13.6.1994)).
עוד נקבע, כי פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין, ואין זה משנה אם פסק הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות או מתוקף הסכמה בין הצדדים, וכי מקום שארע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש (ראה ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187). במסגרת פסק דין זה, נקבע גם כי לא כל שינוי בנסיבות מצדיק את שינוי שיעור המזונות, וכדברי כב' הש' שמגר בע' 188:
"אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר. שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות".
פסק דין למזונות ניתן לעיון מחדש מקום בו התובע מוכיח שינוי נסיבות משמעותי וכאמור ב-תמ"א 957/93 פלונית נ' אלמוני פ"מ תשנ"ד(3) 133, 137:
"נסיבות חדשות כאלה, היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם-דהיינו, היכולות להשפיע בצורה ממשית על עצם החבות של החייב במזונות, או כאלה הפוגעות או היכולות לפגוע בגובה החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה… שינוי מהותי כנ"ל, צריך להיות שינוי היורד לשורשו של החיוב, או לשורשה של החובה, או לשורשו של סכום המזונות".
כב' השופט הנדל קבע בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.21):
"ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15, תוך חתירה, ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות. ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי בהתאם להלכת 919/15".
האם חל שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת המזונות שנקבעו בהסכם?
התובעת טוענת לשינוי נסיבות בשני מישורים: האחד, נתק בינה לבין הקטינות שנגרם בעטיו של ניכור מצד הנתבע והמצדיק את ביטול המזונות והשני, שינוי לרעה במצבה הכלכלי והבריאותי.
ניכור הורי
בפסק הדין שניתן ביום 29.7.2020 נידונו באריכות טענותיה של התובעת שיש לפטור אותה ממזונות הקטינות נוכח הנתק והניכור ההורי לו גרם הנתבע לטענתה (סעיפים 131-149 לפסק הדין).
בפסק הדין נקבע:
"135. בהתאם להלכות שנקבעו בפסיקה, הסעד של ביטול מזונות הינו סעד קיצוני וחריג ועל כן יש לבחון את השתלשלות ההליכים והמידע המונח בפני בית המשפט שכן תביעת המשמורת התנהלה בבית הדין הרבני.
וכן:
" 147. בענייננו, התנהגות האם בעטיה מסרבות הבנות לקיים קשר עמה כללה אלימות פיזית ומילולית, איומים והאשמות. התובעת לא מצליחה להכיל את רגשותיהן של הבנות והיא שקועה בעולמה שלה, כפי שצוין בתסקיר. הבנות חרדות מהאם לאור אירועי עבר טראומטיים ואף כאשר היו ניסיונות לחידוש הקשר בסופו של דבר ההליך הופסק לאור התנהגותה של התובעת, שפעם האשימה את הבנות ופעם התלהמה וצעקה על עו"ס במרכז הקשר, כך שהתובעת בעצמה חיסלה את הסיכויים הקלושים שהיו לחידוש הקשר עם הבנות.
148. בנסיבות העניין מאחר והנתק נגרם בעטיה של האם אין מקום לבטל את חיובה במזונות. על האם מוטלת החובה לדאוג לצרכי הקטינה בהתאם ליכולותיה הכלכליות."
מאז לא חל כל שינוי. התובעת המשיכה בדרכה ולא שיתפה פעולה בכל הנוגע לסיפוק צרכיהן של הבנות ובמיוחד הקטינה מ.
ביום 17.1.22 ניתן פסק דין (א"פ *****-07-21) שהעניק סמכויות בלעדיות לאב לחתום לבדו בכל הקשור לעניין החינוך והבריאות של הקטינה מ. נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד האם וכך נקבע בו:
"50. כפי שמצוין בתסקיר, הקטינה לומדת בחינוך מיוחד על פי וועדת שילוב, וככל הנראה תהיה זקוקה לטיפול רגשי. עוד מצוין בתסקיר שכתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה מצד האם, כמעט והפסידה הקטינה את "וועדת אפיון וזכאות" ואת האפשרות להשתלב בחינוך המיוחד. גם רישומה של הקטינה לפנימייה חייב את מעורבות בית המשפט. האם סירבה בכל תוקף לשתף פעולה ולשים את טובתה של הקטינה כנגד עיניה. וזאת למרות שהקטינה, שהיא בת 14, הביעה רצון מפורש ללמוד בפנימייה ולמרות שהן עו"ס לס"ד והן האפוטרופוס לדין המליצו על השמתה בפנימייה.
וכן:
53. בדיון מיום 6.1.22 עו"ס לס"ד הדגישה שטובת הקטינה, בנסיבות העניין, הינה ליתן סמכויות בלעדיות לאב והתייחסה לכך שזה רצונה של הקטינה:
"התסקיר מדבר בעד עצמו. הקטינה ללא קשר עם האמא, ללא שיתוף פעולה מצד האם. הדברים עלו בעבר, כולל האבחונים, וועדות השמה. נושא הפנימייה, כל פעם נדרשת פנייה לבית המשפט. ככל שהקטינה במשמורת האב ואין קשר עם האמא, צריך לאפשר שצרכיה יטופלו כראוי ולכן צריך לאפשר לאבא לקבל אפו' בלעדית בנושאים הספציפיים האלה, לטובת הקטינה. זו גם בקשת הקטינה, היא בת 14" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 7 ואילך).
54. אפוט' לדין התייחסה למצבה של הקטינה ולכך שהשתלבה בפנימייה ולאכזבה שהביעה הקטינה מאי חידוש הקשר על ידי האם והצטרפה לעמדת עו"ס לס"ד. דבריה של אפוט' לדין בדיון ממחישים היטב את מצב הקטינה:
"היא שיתפה אותי בקושי הרגשי שלה, שלאחר ההשמה, האם לא עשתה מאומה כדי ליצור קשר עם גורמי הטיפול, עם המסגרת ועם אלה שיכולים לתרום לחידוש הקשר. היא רואה בזה עמדה ברורה ובחירה מצד האם לנתק קשר איתה. מ. נמצאת באיזושהי סערה פנימית, מצד אחד היא ציפתה שאמא תעשה מאמץ, כשהיא מחוץ לביתו של האב, בסביבה ניטרלי ובסיוע גורמים טיפוליים, ניתנה הזדמנות לאם לחידוש הקשר ומ. הביעה בפני אכזבה מרה מכך שהאם לא ניצלה את ההזדמנות הזו. בדיון אחרון ציינתי שיציאתה של מ. למסגרת חוץ ביתית, תכשיר את הקרקע לאיזשהו חידוש קשר. אני רואה בזה ויותור מצד האם וזה חבל מאוד. אמנם יש למ. קשרים מאוד חברתיים עם אם הבית והצוות, אבל הציפייה היתה בכל זאת, שהאם תשתלב בטיפול משפחתי, תביע רצון ותגיע למסגרת או לפחות תרים טלפון (היו לי מקרים איפה שהילד הביע התנגדות נחרצת ובכל זאת כאשר הורה מגיע למסגרת, מגלה עניין בו, לקבל תיווכים מהגורמים במסגרת, לאחר מכן בטיפול רגשי, הגיע באופן סדיר והתעניין בשלומו של הילד וזה עשה טוב ליד). פה יש מצב שמדבר בעד עצמו. בנסיבות העניין, בהעדר שיתוף פעולה מצד האם, אין מנוס אלא לקבל את התביעה על מנת לקדם את האינטרסים של מ. היה ובאיזה שלב האם כן תרצה לקבל דיווחים ולהתעניין באיזשהו שלב, הדלת פתוחה, היא יכולה לגרום לגורמי הטיפול במסגרת. היא יכולה להגיע ולפחות להתרשם מהסביבה. ציפייה מכל הורה שילך לראות איפה ישן הילד, איך הוא מבלה את יומו וסדר יומו, זה מאכזב מאוד. בוודאי שרצונה של הקטינה הוא שיינתן צו לאפ' בלעדית לידי האב, הוא הדמות היציבה, הדומיננטית היחידה בעצם שמתעניין בצרכיה" (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 26 ואילך).
מאחר ולא חל כל שינוי בהתנהלות התובעת כלפי הבנות והקטינה מ., וטענות התובעת כי קיים ניכור הורי המצדיק פטור ממזונות נדחו בפסק הדין מיום 29.7.2020 ונדחות גם כעת.
מצבה הכלכלי של התובעת
עת ניתן פסק הדין ביום 29.7.2020 היה מצבה של התובעת כפי שפורט בפסק הדין:
154. התובעת מוכרת כבעלת נכות ומתקיימת מקצבת נכות בסך של 5,000 ₪ ואינה עובדת (עמ' 23 לפרוטוקול, שורה 33 ואילך) והגישה הודעה לביהמ"ש שמוכרת כנכה לצמיתות ואסור לה לעבוד. מעיון באישור מהמוסד לביטוח לאומי עולה כי החל מיום 01.01.19 נקבעה דרגת אי כושר זמנית 100% וגובה הקצבה עומד על 5,110 ₪ (נספח 8 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). בהתאם לפסק דין זה החל מחודש 8/2020 היא זכאית לסך של כ – 2,133 ₪ מהאיש בגין פערי השתכרות. דהיינו הכנסתה תעמוד על סך של כ- 7,300 ₪ לחודש.
מתגוררת בדירה שכורה ב*****- דירה ששייכת לאחיה- ודמי השכירות החודשיים עומדים על 2,400 ₪ (נספח 13 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). התובעת טענה שמשלמת את דמי השכירות באמצעות שיקים ושתמציא צילומי שיקים וניתנה החלטה המורה לה לעשות כן (עמ' 25 לפרוטוקול, שורה 29 ואילך) התובעת עשתה כן ביום 23.02.20 והמציאה צילומי שיקים שנפרעו מחשבונה. "
נקבע כי : "הכנסתה הפנויה של האישה לאחר קיזוז דמי המדור שלה עומדת על סך של 4,900 ₪ (7,300-2,400)."
מצבה של התובעת כיום
בחודש ינואר 2020, דחתה ועדת ביטוח לאומי את תביעתה לקצבת נכות כללית וקבעה לתובעת נכות רפואית זמנית בשיעור 37%, ומחודש ינואר 2021 ואילך נקבע לתובעת נכות צמיתה בשיעור 10% והיא אינה זכאית לקצבת נכות. (נספח 2 לתיק המוצגים של התובעת מיום 24.7.22).
החל מינואר 2021 קיבלה התובעת הבטחת הכנסה ע"ס של 1,761 ₪ בניכוי ביטוח בריאות ע"ס של 104 ₪ ונטו בסך של 1,657 ₪ (נספח 2 לתיק המוצגים של התובעת מיום 24.7.22).
החל מחודש יולי 2022, החלה התובעת לעבוד במשק בית והכנסתה החודשית עומדת ע"ס של 2,100 ₪ אותה היא מקבלת במזומן (נספח 2 תיק מוצגי התובעת "ב" מיום 24.10.22).
התובעת מקבלת מדי חודש סך של 2,233 ₪ מידי הנתבע, כפיצוי עבור פערי השתכרות בהתאם לפסק הדין מיום 29.7.2020 החל מחודש 8/2020 למשך 90 חודשים.
הכנסתה של התובעת עומדת אם כן על סך חודשי של 4,233 ₪.
התובעת הציגה הסכמי שכירות (מוצג 3 למוצגיה מיום 17.8.22 ונספח 1 למוצגיה מיום 20.2.23) מהם עולה כי החל מ 9/2020 ועד 9/22 המשיכה והתגוררה באותה הדירה ב***** תמורת שכר דירה בסך של 2,400 ₪.
התובעת רכשה דירה זו מידי בעלי הדירה ביולי 2022 מכספי מכר דירת הצדדים ב***** ומכספי קופות הגמל שקיבלה בהתאם לפסק הדין בתביעה הרכושית, והיא מתגוררת בדירה זו (סעיף 9 לסיכומי התובעת). כיום אין למבקשת הוצאות מדור.
התובעת טענה להוצאות אחזקת מדור בסך של כ – 800 ₪ (חשמל, מים, ועד, הוט, ארנונה), (נספח 4 תיק מוצגי התובעת מיום 24.10.22).
עד יולי 2022 עמדה הכנסתה הפנויה של האישה על סך של 1,600 ₪ כמפורט בהחלטה מיום 29.3.2021 והחל מחודש יולי 2022 הכנסתה הפנויה של האישה היא בסך של 4,233 ₪.
בפסק הדין נקבעה הכנסתה הפנויה על סך של 4,900 ₪ וכיום היא עומדת על סך של 4,233 ₪. הפער הוא זניח במיוחד שעה שהתובעת לא הוכיחה מדוע אין ביכולתה להשתכר שכר גבוה מ- 2,100 ₪ שעה שהמוסד לביטוח לאומי קבע שלתובעת נוכחת צמיתה בשיעור של 10% בלבד.
הנתבע לא הוכיח את טענותיו כי מר א.ג. הינו בן זוגה של התובעת המתגורר אתה תחת קורת גג אחת ולא השתכנעתי שמר א. נושא בהוצאות אחזקת הדירה. ממילא קבעתי כי לתובעת אין הוצאות מדור שכן הדירה בבעלותה נקייה ממשכנתא. גם אם מר א. תומך בתובעת אין הוא מחויב לעשות כן ובוודאי שאין הוא מחויב להשתתף בהוצאות הקטינות.
מר א. בחקירתו נשאל בחקירה ראשית:
"ש. מה הקשר שלך עם ח.?
ת. ידידים. 14 שנה ידידים.
ובהמשך…….
ש. אתה יישן אצלה?
ת. זו לא שאלה מוגזמת?
ש. האם אתה עולה לדירה ב*****, סוגר את הדלת ונשאר לישון אצל ח. לילה?
ת. אנחנו ידידים.
ש. יישן או לא יישן אצלה?
ובהמשך……..
ת. אני לא ישן אצלה. אני רואה טלוויזיה והולך הביתה ב- 01:00 בלילה. לפעמים יש לה בעיה במחשבה. יש לה חרדות ודיכאון. אני לא יישן אצלה. (עמ' 41 לפרוטוקול שורה 12 ואילך).
ש. היא מלווה אותך לעבודה?
ת. לא. אני הרבה זמן לא עובד, אין לי פרנסה. אני חי אצל אמא שלי וגם אחותי תומכת בי. ירדתי מעבודה בכלל" (עמ' 42 לפרוטוקול שורה 30 ואילך).
מצבו הכלכלי של הנתבע
עת ניתן פסק הדין היה מצבו של הנתבע כדלקמן: וכך נקבע בפסק הדין:
"157. כיום עובד ב***** כעובד כללי בפינוי אשפה (עמ' 24 לפרוטוקול, שורה 36 ואילך). הנתבע הוכר כבעל נכות צמיתה בשיעור של 10% (סעיפים 76-77 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע). בהתאם למכתב מחברת ***** מיום 06.04.17 (נספח נ/12 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע) היקף משרתו של הנתבע לא השתנה, אך חלה ירידה בשכרו לאחר הפגיעה מאחר ותחנת העבודה השתנתה וכיום הפרמיה נמוכה משמעותית בכ- 10 שעות ליום עבודה.
בהתאם לתלושי השכר לחודשים 12/18-12/19 אמנם הסכום המופקד בבנק שלו עומד על כ- 9,400 ₪, אולם הכנסתו הממוצעת, ללא ניכויי התחייבות, עומדת על כ- 17,200 ₪.
ביום 08.05.15 עבר תאונת עבודה וכתוצאה מכך נגרמו לו חבלה בכתף שמאל וקרע בגיד הסופראספינטוס בכתף שמאל (נספח נ/12 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע).
ביום 08.11.16 קיבל סך של כ- 130,000 ₪ בגין תאונת עבודה עבור התקופה מיום 11.08.15 עד 28.02.16 (נספח ד 2 לכתב ההגנה בתביעת המזונות ונספח 29 לתצהיר עדות ראשית של התובעת) ולאחר שבשנת 2015 נפגע כושר השתכרותו קיבל סך של 242,110 ₪ מהמל"ל.
השתתף בקורס תפעולי- עגורן חוף מסוג קמפנגל, ונכון ליום 02.10.98 לא סיים את הקורס מטעמים אישיים (נספח נ/9 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבע) ובמכתב מאוחר יותר נכתב שסיים את הקורס בימים 16-18.10.89 (נספח 3 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת).
158. כיום מתגורר הנתבע בדירה שבבעלות הצדדים ורובצת עליה משכנתא וההחזר החודשי עומד על 600 ₪. מאחר וניתן צו פירוק שיתוף בדירה והנתבע יצטרך לרכוש/לשכור דירה אחרת, אעמיד את דמי השכירות על 3,000 ₪. גובה דמי השימוש בדירת הצדדים שבה התגוררו 8 נפשות עמד על סך של 3,500 ₪ כך ששכר דירה מתאים בעבור הנתבע, שתי הקטינות והבת א. יעמוד על סך של 3,000 ₪.
בהתאם לפסק דין זה מהסך של 17,200 עליו להעביר לאישה סך של כ – 2,133 ₪ לחודש ועל כן הכנסתו תעמוד על סך של 15,100 ₪ נטו.
הכנסתו הפנויה של האיש בקיזוז חלקו בדמי המדור (3,000*50%= 1,500), עומדת על סך של 13,600 (15,100-1,500)."
מצבו של הנתבע כיום
החל מחודש ינואר 2021 החל הנתבע לקבל גמלת פנסיה חודשית בסכום נטו של כ- 11,500 ₪. (לאחר ניכוי ניכויי חובה: מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות וקופות גמל בהסכם בהתאם לתלושי שכר לחודשים 7/21-8/22, נספח 3 תיק מוצגי הנתבע מיום 21.9.22).
הנתבע מקבל קצבה מהמוסד לביטוח לאומי בגין פגיעה בעבודה מיום 31.10.2019, דרגת הנכות היא בשיעור 28% יציבה מיום 1.11.2019 וגובה הקצבה הוא בסך של 6,130 ₪ בחודש (נספח ג' למסמכים שהמציא הנתבע ביום 22.3.23). מדפי חשבון הבנק ניתן ללמוד שהגמלה החודשית נטו עומדת על סך של 5,767 ₪ לחודש.
הנתבע רכש את חלקה של התובעת בדירת הצדדים ב*****. לנתבע הכנסה מדמי שכירות מדירה זו בסך של 4,800 ₪ בחודש (נספח א' לנספחים שהמציא הנתבע ביום 22.3.23).
הנתבע מתגורר בדירה שכורה ב***** ומשלם דמי שכירות בסך של 3,100 ₪ בחודש.
בהתאם לפסק דין מיום 29.7.20 על הנתבע להעביר לאישה סך של– 2,133 ₪ לחודש (90 תשלומים).
הכנסתו של הנתבע עומדת על סך של 22,067 ₪ נטו (11,500 מפנסיה+ הכנסה משכירות 4,800+ 5,767 ביטוח לאומי)
מסכום זה יש לנכות את הסכום אותו הוא מעביר לתובעת מדי חודש בסך של 2,133 ₪ וכן את הוצאות המדור בסך 3,100 ₪.
הכנסתו הפנויה של הנתבע עומדת על סך של כ- 16,800 ₪, חל גידול של כ – 20% בהכנסתו הפנויה של הנתבע.
טענות הצדדים באשר לרכוש ולכספים שבידי האחר
שני הצדדים טענו באריכות לגבי הכספים אותם מחזיק האחר – הצדדים היו נשואים כ – 29 שנים. בפסק הדין מיום 29.7.2020 ניתן תוקף של פסק דין לחלופה השנייה בחוות דעת האקטואר מיום 22.11.18 שתוקנה ועודכנה ביום 12.7.21 וקיבלה תוקף של החלטה.
הנתבע חויב בתשלום בגין פערי השתכרות לתובעת, ניתן צו לפירוק שיתוף בדירת המגורים והאיש חויב לשלם לאישה מחצית משווי הרכב. שני הצדדים קיבלו את חלקם בזכויות שנצברו במהלך חיי הנישואים. שניהם רכשו דירה מכספים אלו והמידע אודות כספים אלו היה מונח בפני בית המשפט עת ניתן פסק הדין בעניין המזונות, על כן אין בכך שינוי נסיבות.
שני נתונים חדשים התגלו במהלך הליך זה. התברר מדפי חשבון הבנק בבנק הפועלים הרשום על שם התובעת ואחותה (חשבון מס' ******) עולה כי ביום 31.1.2021 היו בחשבון סך של 517,215 ₪. מנגד התברר כי האיש זכאי לגמלת נכות מהעבודה בסך של כ – 6,000 ₪ לחודש.
קצבת הנכות של האיש
ממסמכים שהגישה האישה לתיק בית המשפט ביום 22.3.23 עולה כי האיש זכאי לגמלת נכות מהעבודה בסך של כ – 6,000 ₪ בגין פגיעה בעבודה שהתרחשה ביום 31.10.19. המכתב הוא מיום 16.3.23, אך מעיון בדפי חשבון הבנק של האיש עולה כי ביום 26.6.22 קיבל סכום חד פעמי מהביטוח הלאומי בסך של 91,119 ₪ והחל מיום 26.6.22 הוא מקבל סכום חודשי של 5,767 ₪ בגין גמלת הנכות. האיש לא הציג מידע זה בפני בית המשפט ובכך נהג שלא כדין.
עליה זו בהכנסתו החודשית ייתכן והיה בה להצדיק עיון מחדש בגובה המזונות, אך מנגד גם האישה קיבלה סכום כסף משמעותי של למעלה מחצי מיליון ₪.
סך של 517,000 ₪ בחשבון האישה
מהמסמכים שהגיש האיש לתיק בית המשפט ביום 26.12.22 עולה שעל שם האישה 3 חשבונות בנק. האחד על שמה בלבד בבנק הפועלים, השני על שמה ועל שם אחותה נ.מ. בבנק הפועלים, השלישי על שמה בבנק דיסקונט. בבנק יהב ניהל ב"כ חשבון נאמנות עבורה לצורך קבלת כספי תמורת הדירה.
ביום 31.1.2021 היו בחשבון בנק בבנק הפועלים הרשום על שם האישה ואחותה סך של כ-517,215 ₪.
בהמשך, ביום 31.10.21, קיבלה האישה סך של 507,586 ₪ בגין חלקה בדירה וחלקה בקופות הגמל "ילין לפידות" בהתאם לחוות דעת האקטואר שהופקד בחשבונה ביום 31.12.21. סכומים אלו הם חלק מאיזון המשאבים ופירוק השיתוף בין הצדדים והיו ידועים לבית המשפט בעת מתן פסק הדין.
היתרה בסך של 517,000 ₪ הייתה בחשבון המשותף לה ולאחותה עוד בטרם קיבלה את חלקה בהתאם לאיזון המשאבים ופירוק השיתוף בדירה.
האיש טוען כי האישה קיבלה כספים אלו כפיצוי מחברת הביטוח בגלל מחלת הסרטן ממנה סבלה. האישה מכחישה זאת וטוענת שכספים אלו שייכים לאחותה:
ש. בדפים של בנק הפועלים בחשבון שלך ושל אחותך, פסק הדין ניתן ב- 29.7.20 כמה חודשים אחרי זה ביקשתי דפים מ 1/21, אני רואה שיש בחשבון בבנק פועלים שלכן יותר מחצי מליון ₪. את רוצה להסביר מה מקור הכסף?
ת. הכסף של נ.מ. העבירה לי לחשבון. זה הכסף שלה לא שלי.
ש. למה שנ. תכניס אותך להיות שותפה בחשבון שלה?
ת. היא רוצה לעזור לי כל האחים רוצים לעזור לי.
ש. כשהעבירו כספים מהחשבון שלך ושל נ. את נתת הוראות?
ת. נ. נתנה הוראות זה כסף שלה והיא העבירה לי. כל זה חובות. (עמ' 31 לפרוטוקול, שורה 25 ואילך).
כשנשאלה האם קיבלה את הסכום כפיצוי על מחלת הסרטן ענתה שלא כך הדבר במילים: "לא קיבלתי" (עמ' 33 לפרוטוקול, שורה 9 ואילך)
האיש לא הוכיח השערתו כי האישה קיבלה כספים אלו כפיצוי על מחלת הסרטן, אך גם הסברה של האישה אינו מקובל עלי.
האישה העידה שהחשבון בבנק הפועלים מס' ***** משותף לה ולאחותה, אך בד בבד העידה שהועברו אליה כספים לחשבון זה ושכספי תמורת הדירה שמכרה לאיש הופקדו בחשבון זה. (עמ' 26 לפרוטוקול, שורה 27 ואילך) כך שהכספים בחשבון שייכים לה ברובם לפחות.
האישה הסתירה את קיומו של החשבון המשותף לה ולאחותה, כמו גם את קיומו של החשבון המתנהל על שמה בבנק דיסקונט. לתיק המוצגים שהגישה ביום 24.7.22 צרפה רק את דפי החשבון שעל שמה בלבד בבנק הפועלים. לא די שלא הצהירה על חשבונות הבנק הנוספים בהרצאת הפרטים, בחקירה הנגדית הכחישה בתחילה את קיומו של חשבון נוסף והעדיפה לשתוק על פני הצגת גרסה:
"ש. כשאת צירפת תיק מוצגים בהרצאת הפרטים שלך ציינת שיש לך חשבון בנק אחד בבנק פועלים מספר חשבון ***** והצהרת שזה החשבון היחיד שיש לך?
ת. נכון.
ש. בחקירה ראשית אמרת שיש לך גם חשבון משותף עם אחותך נ.מ.?
ת. כן.
ש. למה לא רשמת בהרצאת הפרטים שיש לך חשבון משותף עם נ.?
ת. זה כסף שלה.
ש. את עומדת בפני בימ"ש אמורה להצהיר עדות אמת, חוץ מהחשבון עם נ.מ. יש לך עוד חשבונות על שמך?
ת. לא.
ש. היו לך?
ת. לא.
ש. בשום בנק אחר?
ת. דיסקונט.
ש. עם מי החשבון בדיסקונט.
ת. רק שלי.
ש. ממתי פתחת את החשבון בדיסקונט?
ת. לא יודעת.
ש. מה יש לך שם בחשבון?
ת. כלום. לא העברתי לשם כספים.
ש. את לא משקרת עכשיו?
ת. לא."
המשך:
ש. למה לא הצהרת בהרצאת הפרטים שיש לך חשבון גם בדיסקונט?
ת. אני מעדיפה לשתוק. (עמ' 27 לפרוטוקול, שורה 19 ואילך).
אחותה לא זומנה להעיד בעניין זה, ומאחר והאישה העידה שכספי תמורת הדירה השייכים לה הופקדו לחשבון זה ההנחה היא שהכספים המצויים בחשבון המשותף שייכים לה. הנטל להוכיח את מצבה הכלכלי מונח על התובעת שלא סיפקה הסבר מתאים.
הסכום הנוסף בסך של למעלה מ – 517,000 ₪ הוא סכום שהגיע לאישה מעבר לאיזון המשאבים וללא קשר אליו.
על בעל דין המבקש סעד מבית המשפט לבוא בידיים נקיות ולהציג את המידע כולו בפני בית המשפט. במקרה זה האישה הסתירה מידע זה מבית המשפט ואף כשנחקרה בחקירה הנגדית בחרה שלא לומר אמת בתחילה ולאחר מכן בחרה לשתוק.
אמנם חל גידול של כ – 20% בהכנסתו הפנויה של הנתבע, אך מנגד הונה של התובעת גדל בכ – 517,000 ₪, שמהווים אף הם מקור לתשלום מזונות הקטינות.
אשר על כן אני קובעת כי לא חל שינוי נסיבות מהותי מאז ניתן פסק הדין ועד הגשת התביעה ועד היום המצדיק שינוי בגובה המזונות.
אשר על כן התביעה נדחית. פסק הדין יעמוד על כנו. ההחלטה למזונות זמניים מיום 29.3.2021 מבוטלת.
נוכח התנהלותו של הנתבע, שאף הוא העלים מידע מבית המשפט ולא הגיש את המסמכים הנוגעים לגמלת הנכות מהעבודה, איני עשה צו להוצאות.
במקרה זה מן הראוי היה להטיל הוצאות לטובת אוצר המדינה על שני הצדדים נוכח התנהלותם ואך לפנים משורת הדין ולמען טובתן של בנותיהם של הצדדים איני עושה זאת במסגרת הליך זה.
המזכירות תודיע ותסגור התיק
ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ד, 09 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
