בפני
כב' השופטת הבכירה רבקה מקייס
המבקש
נגד
המשיבה
פסק דין והחלטה
בפניי בקשה של המבקש להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין שניתן כנגדו ביום 29.1.18 בשתי התובענות שבכותרת.
רקע כללי
הצדדים שבפניי ניהלו בפני בית המשפט לא פחות מ- 12 הליכים שונים, לרבות תביעות מזונות והפחתת מזונות, אחריות הורית, רכוש, אכיפת הסכם ועוד.
הצדדים נישאו זל"ז ביום 24.8.95 והיו נשואים כתשע שנים עד למועד הגירושין (להלן מועד הגירושין הראשון) ביום 4.12.03.
מתקופת הנישואין הראשונה נולדו לצדדים שלושה ילדים כיום בני 25 ומעלה והצדדים ערכו הסכם גירושין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב.
ביום 17.9.05 נולד לצדדים ילד נוסף – ה', שהוא כיום כבן 19, ובהחלטת בית הדין הרבני מיום 16.6.16 נקבע כי המבקש הינו אביו של ה', וכי על הצדדים לסדר גט לחומרא. ואמנם הצדדים התגרשו בפעם השנייה בגט לחומרא על פי החלטת בית הדין הרבני ביום 23.1.17.
הסוגיות הרכושיות שנידונו בפני בית משפט זה
במסגרת הסכם הגירושין הראשון לא הוסדרה שאלת איזון המשאבים בין הצדדים, ובסוגיה זו הגישה המשיבה תביעה במסגרת תמ"ש 33830/04 וביום 25.5.06 ניתן פסק דין (כב' השופטת חני שירה) במסגרת תמ"ש 33830/04 שם קבע בית המשפט כי
"כל רכושם אשר נצבר להם מתחילת נישואיהם ועד יום הגירושין הוא רכוש משותף…"
פסק הדין התייחס לתקופת הנישואין הראשונה כמפורט לעיל, משנת 1995 ועד שנת 2003.
בית המשפט הורה על קבלת מידע מאת מת"ש לגבי הזכויות שצבר המבקש בתקופת הנישואין הראשונים ומידע נוסף לצורך עריכת איזון משאבים בין הצדדים.
תובענות נוספות
במסגרת תמ"ש 33834/04 הגישה המשיבה תביעה לחיוב המבקש במזונותיו של הבן ה', וביום 30.5.10 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון שנקבע.
ביום 8.7.14 הגיש המבקש תביעה להפחתת מזונות, וביום 14.6.15 הגיעו הצדדים להסדר שאושר וקיבל תוקף של פסק דין אשר קבע את מזונות ארבעת ילדיהם של הצדדים.
המשיבה הגישה הליך נוסף במסגרת תמ"ש 45929-06-15 במסגרתו עתרה לפסק דין בהתאם לחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד – 2014 וזאת על בסיס פסק דינו של בית המשפט מיום 25.5.06.
במסגרת קדם משפט נוסף שהתקיים בתובענה זו ביום 3.1.16 אישר בית המשפט את תביעת התובעת והורה לרשום הערה בדבר זכויותיה של התובעת ובית המשפט חזר על העיקרון שלהלן:
"למען הסר ספק, הזכות של התובעת משתרעת על כל הזכויות, מכל סוג שהוא, שנצברו על שם הנתבע ביחס לתקופה דלעיל."
המשיבה הגישה בנוסף בקשה ליישוב סכסוך במסגרת י"ס 65045-06-17 אולם בפועל שני הצדדים לא התייצבו לפגישת מהו"ת וההליך נסגר.
ההליכים נשוא החלטה זו
ואולם, לאחר שפסקי הדין השונים לא הביאו לקבלת הכספים המגיעים למשיבה – (כפי שאף הודה המבקש בבקשתו נשוא הכרעה זו), הגישה המשיבה שתי תביעות נוספות:
הלבסוף הגישה המשיבה שתי תביעות שונות:
תלה"מ 57301-10-17 – תביעה לאכיפת פסק הדין שניתן ביום 25.5.06.
תלה"מ 57314-10-17 תביעה רכושית לגבי התקופה שמיום 3.12.03 ועד לחודש 8/13.
במסגרת תלה"מ 57314-10-17 עתרה המשיבה להכיר בתקופה נוספת בה חיו הצדדים כיודעים בציבור, תקופה במסגרתה נולד בנם הקטין ה' ובשל כך אף נדרשו הצדדים לעריכת גט לחומרא על ידי בית הדין הרבני ולהורות על כן על ביצוע איזון משאבים גם לגבי התקופה השנייה משנת 2003 ועד שנת 2013 – המועד המוסכם בו נפרדו סופית דרכיהם של הצדדים.
ההליכים בשתי תובענות אלה
בפועל, ההליכים בתובענות אלה התנהלו במאוחד, ללא שהמבקש הגיש כתבי הגנה, ללא שהתייצב לדיונים וזאת עד ליום 18.1.22 מועד הגשת בקשה זו למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בשתי התובענות.
לעניין המצאת התובענות לידי המבקש צירף ב"כ המשיבה לתגובתו לבקשה נשוא החלטה זו אישור מסירה לגבי התובענה שבמסגרת תלה"מ 57314-10-17, במסגרתו ניתן לראות כי שליח הגיע במהלך חודש 11/17 בשלושה מועדים שונים לכתובת בבני עייש –____, והשאיר את מסמכי בי-דין, ובתצהיר מוסר חזר על המועדים בהם ביקר בכתובת זו.
ביום 29.1.18 התקיים דיון ראשון בשתי התובענות אליו לא התייצב המבקש.
חשוב לציין כי ברישומי מזכירות בית המשפט (אישור מסירה מס' 84011214552) נרשם כי החלטת בית המשפט בדבר מועד קיום קדם המשפט נסמר לידיו של המבקש ביום 29.11.17 בכתובת שנרשמה בכתב התביעה: ____________.
בית המשפט קבע בפסק דינו כך:
"בפני בית המשפט תביעה רכושית אשר הגדרת הסעדים בה כללה כל סעד אפשרי חלופי, יהא אשר יהא. בפועל, מתבקש בית המשפט להורות על איזון משאבים בין צדדים אשר היו בני זוג וחזרו לחיות ביחד לאחר הגירושין ואף התבקשו לערוך גט לחומרא במועד הפירוד.
הנתבע לא הגיש כתב הגנה למרות שהתבצעה מסירה כדין. כך גם לא התייצב לישיבת קדם המשפט היום, ולפיכך, ניתן ליתן פס"ד גם בהעדרו, וזאת גם לאור תקנה 157 (2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד 1984 ביחס לאי-התייצבות לדיון [157]:
"…(2)התייצב התובע, ואילו הנתבע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר"
זאת ועוד, מדובר בפסק דין אשר מסדיר התנהלות ביחס לזכויות שיש לבחון אותם וגם צריך להיות לנתבע אינטרס לבחון את הנדרש.
אשר על כן אני מורה על ביצוע איזון משאבים בהתאם להלכת השיתוף בכל הזכויות הכספיות מכל סוג שהוא שנצברו על ידי הצדדים בין המועדים 3/12/03 ועד 8/13, לרבות זכויות פנסיה וזכויות אחרות שנצברו כתוצאה מעבודה או על פי כל דין.
לצורך ביצוע האיזון הנני מפנה את הצדדים לאבי יחזקאל, חבצלת 10 רמת גן טל': 8482861-050 050-2424158, משרד 03-7266914 אימייל avi@actuar.co.il/ שממונה כמומחה מטעם בית משפט לצורך קביעת הזכויות הפנסיוניות והסוציאליות של כל אחד מהצדדים ולערוך את האיזון ביניהם.
הנני מורה לאקטואר גם לבחון את הזכויות בהתאם לפסק הדין מיום 25/5/2016.
שכר טרחתו של המומחה ישולם על ידי הצדדים בחלקים שווים, בתוך 7 ימים מיום שיקבלו דרישה מהמומחה להפקיד את שכר הטרחה שלו.
המומחה יקבל כל מסמך שהוא מהצדדים, והצדדים מתחייבים להמציא לידי המומחה כל מסמך שיידרשו.
חוות הדעת תוגש ישירות לתיק בית המשפט ולב"כ הצדדים.
ב"כ הצדדים יפנו לאלתר לאקטואר על מנת שיוכל להגיש את חוות דעתו בהקדם האפשרי."
לאור פסק דינו של בית המשפט ומינוי המומחה על ידו הודיע המומחה ביום 29.7.18 כי
"טרם הושלמה ההתקשרות עם הבעל וטרם התקבלו ממנו המסמכים הנדרשים לצורך תחילת ביצעו התחשיב."
לאור חוסר שיתוף הפעולה של המבקש, ביום 3.9.18 הגיש ב"כ המשיבה בקשה לפסיקתא הקובעת כי בהמשך לפסק הדין שניתן כאמור ביום 29.7.18 מסמיך בית המשפט את המומחה לקבל כל מידע מכל הגורמים לרבות מחלקת התשלומים של ____לגבי המבקש אולם בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט.
ביום 10.12.18 הוגשה בקשה נוספת להסמיך את המומחה לקבל מידע לגבי זכויות המבקש בד בבד עם בקשה לביזיון בית משפט כנגד המבקש. לאור החלטת בית המשפט הגישה המשיבה תובענה נוספת לאכיפת פסק הדין מיום 29.1.18 במסגרת תלה"מ 31315-03-19.
ב"כ המשיבה צירף אישור מסירה ותצהיר מוסר במסגרתו צוין כי תובענה זו הומצאה לידי המבקש במסגרת שלושה ביקורים שונים בכתובת _____(כתובת המבקש בכתבי הטענות ר.מ.) וצילום בו נצפה כי המעטפה הודבקה על הדלת.
גם בתובענה זו נקבע מועד לדיון אליו לא התייצב המבקש ובית המשפט נתן הוראה להגשת פסיקתות לקבלת מידע מאת מח' תשלומים של ____לגבי זכויותיו של המבקש מיום 3.12.03 ועד 1.8.13.
ביום 29.9.20 הודיע ב"כ המשיבה כי לאחרונה העביר ____ (המעביד ר.מ.) על פי החלטות בית המשפט את כל המסמכים הדרושים לעריכת חוות הדעת של המומחה.
חוות דעת המומחה
ביום 24.1.21 הגיש המומחה את חוות דעתו וציין כי לגבי התקופה השנייה משנת 2003-2013 הסכומים המגיעים למשיבה בגין תקופה זו עומדים על סך של כ- 500,000 ₪ על פי חישוב של היוון הזכויות וסך של כ- 130,000 ₪ לפי שיטה ב' בדבר חלוקה על פי החוק לחיסכון פנסיוני. אולם חוות דעת זו לא התייחסה לתקופת הנישואין הראשונה של הצדדים.
ב"כ המשיבה עתר למתן תוקף של פסק דין לחוות הדעת ביום 18.2.21 אולם נדרש על ידי בית המשפט אולם נדרש בהחלטה מיום 7.3.21 להמציא את הבקשה וההחלטה לידי המבקש ולצרף אישור מסירה ותצהיר מוסר אולם לבקשת ב"כ המשיבה עוכבה מסירה זו עד להשלמת חוות דעת המומחה.
ואמנם ביום 4.6.21 הוגשה השלמת חוות דעת המומחה אשר קבע כי לגבי התקופה הראשונה זכאית המשיבה לסך כולל של כמיליון ₪ בגין שתי התקופות לפי שיטת ההיוון, וסך של כ- 270,000 ₪ בגין שתי התקופות לפי שיטה ב'.
ביום 14.7.21 הודיע ב"כ המשיבה כי הוא עושה מאמצים לאתר את המבקש לצורך המצאת חוות הדעת לידיו וביום 25.7.21 הודיע לבית המשפט כי הומצאה חוות הדעת וכן ההחלטה לידי המבקש וצירף אישור מסירה לפיו נמסרה חוות הדעת וההחלטה לידי המבקש.
באישור המסירה שצורף – ללא תצהיר מוסר, מופיע תאריך שנראה כ- 19.2 וכי כתובתו של המבקש הינה _________ ראש העין.
הפניות של המבקש לבית המשפט
ביום 18.8.21 הגיש המבקש בקשה למתן ארכה להגשת כתב הגנה וטען כי נודע לו על התביעה רק לפני כשלושה שבועות, כי בחלק מהתקופה היה בטיפול נמרץ, ועתר למתן ארכה של 60 יום להגשת כתב הגנה.
ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, ציין כי נמסרו לידי המבקש כתבי בי-דין, כי גם המומחה פעל ליצירת קשר עם המבקש, וגם מ___ הודיעו למבקש כי ניתנו צווים בעניינו, וכי רק לאחר שבית המשפט עומד לתת פסק דין התעורר המבקש ועתר למתן עוד ארכה.
הוסיף וציין ב"כ המשיבה כי המשיבה נאלצה לשלם את מלוא שכרו של המומחה לאור התנהלות המבקש.
כמו-כן ציין ב"כ המשיבה כי הוא הזמין את התיק מהארכיב ובמידת הצורך יציג את מלוא אישורי המסירה.
לאחר קבלת תגובת ב"כ המשיבה החליט בית המשפט כי ניתנת למבקש ארכה להגיב לעניין האקטואר עד ליום 1.10.21.
להחלטה זו הגיב המבקש בכך שהגיש בעצמו תגובה לפיה הוא מתנגד לחוות דעת האקטואר, טען כי המשיבה חסכה כספים בזמן החיים המשותפים וכי חסכה בחשבונה סך של כ- 480,000 ₪, כי המשיבה רכשה רכב חדש שנקנה מכספים משותפים שהוסתרו ממנו, וכי פיקדונות הילדים מוחזקים על ידי המשיבה.
הוסיף המבקש כי החישוב לגבי גובה הפנסיה אינו מדוייק, ולאור כל אלה הוא מתנגד לחוות דעת האקטואר ודורש כי ייבדקו חסכונותיה של המשיבה, וחשבונות הבנק שלה.
המבקש צירף תלוש שכר מאת ____לחודש 7/21.
בשלב זה נדחתה בקשת ב"כ המשיבה לחתימה על הפסיקתות שניסח המומחה מאחר ואלה אינן מוסכמות על שני הצדדים.
בקשת ב"כ המשיבה למתן תוקף של פסק דין לחוות הדעת האקטוארית נשלחה לתגובת המבקש ובשלב זה – בחודש 12/21 הוגש לראשונה ייפוי כוח מטעם המבקש על ידי ב"כ דהיום.
ואמנם ביום 16.1.22 הוגשה הבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק הדין ובקשה לעיכוב ביצוע.
ההליכים לאחר הגשת הבקשה למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין
לאחר קבלת תגובת ב"כ המשיבה ניתנה החלטת בית המשפט בזו הלשון:
על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור במסגרת רמ"ש 30277-03-22 וביום 4.7.22 ניתנה החלטת ערכאת הערעור בהסכמת הצדדים לפיה החלטת בית המשפט תבוטל, ובית המשפט ידון בבקשה למתן ארכה לביטול פסק הדין שהגיש המבקש וזאת לאחר דיון פרונטלי בו ייחקר המבקש.
בשלב זה הועבר ההליך לדיון בפני מותב זה.
המשך ההליכים
ביום 8.1.23 התקיים דיון במסגרתו נטענו טענות ב"כ הצדדים כאשר ב"כ המבקש מפנה להעדר אישורי מסירה בתיק בית המשפט, לכתובות השונות בין גוף התביעה לבין אישורי המסירה, וב"כ המשיבה תיאר את ההליכים שהתנהלו בתביעות המשיבה.
ב"כ הצדדים התבקשו לברר באם המבקש שילם את חלקה של המשיבה בזכויות משנת 1995-2003 (תקופה שאין לגביה מחלוקת כי מגיעים למשיבה את חלקה בזכויות המבקש) ובהתאם לכך ייקבע באם על המבקש להפקיד ערובה להוצאות המשיבה.
ב"כ המשיבה הודיע לבית המשפט כי אמנם המבקש לא שילם את חלקה של המשיבה גם לגבי התקופה הראשונה של נישואי הצדדים וכי גובה הסכום שנקבע הינו של כ- 130,000 ₪ המגיעים למשיבה עוד משנת 2003 ולפיכך נקבעה ערובה להפקדה לפני המשך הדיון בביטול פסק הדין.
על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לפיה החלטת בית המשפט אינה מתיישבת עם החלטת ערכאת הערעור מיום 4.7.22 וביום 20.2.23 נקבע כי הדיון יתקיים ללא קביעת ערובה – וזאת בהתאם להחלטה שניתנה במסגרת רמ"ש 30277-03-22.
הדיון בבקשה של המבקש למתן ארכה להגשת בקשה לביטול פסק דין
טענות המבקש בבקשתו
בבקשתו טען המבקש כי לא נמצאו אישורי מסירה בתיק בית המשפט, וכי למבקש נודע על ההליכים בפעם הראשונה ביום 19.7.21.
לאור זאת, לטענת המבקש יש מקום לביטול פסק הדין שניתן משיקולי צדק, וזאת מאחר והמשיבה עשתה שימוש בהליכים משפטיים כדי לקדם אינטרסים ולהוציא מהמבקש כספים ביתר.
לטענת המבקש יש לראות בביטול פסק הדין משיקולי צדק כנגזרת של זכות הגישה לערכאות.
לטענת המבקש ההצהרה בפני בית הדין אינה הצהרה כי הצדדים הם ידועים בציבור, על הצדדים לא חל חוק יחסי ממון אלא הלכת השיתוף, ובנוסף הפנה להליכים שונים בין הצדדים מהם יש ללמוד – לטענת המבקש – כי הצדדים לא התגוררו יחדיו למעט במשך שלוש שנים בלבד משנת 2010 ועד שנת 2013.
המבקש צירף לבקשתו מספר רב של מסמכים רפואיים לתקופות הבאות:
שנת 2013 (לרבות אישור על אשפוז).
שנים 2015 – 2016.
שנת 2019 – שלושה ימי אשפוז בחודש 2/19, ביקורים תכופים במרפאה, ואשפוז קצר בחודש 12/19.
שנת 2020 – ביקורים רבים במרפאה, אשפוז בחודש 3/20, בחודש 15.5, ובחודש 12/20.
שנת 2021- ביקור במיון ובמרפאה בחודש 1/21, וכן בחודש 4/21.
המבקש צירף תמצית רישום ממשרד הפנים לגבי כתובתו הרשומה:
בין 30/01 ועד 1/06 התגורר ברח' ש' ראשון לציון
בין 1/06 ועד 10/09 התגורר ברח' מ' ראשון לציון
בין 10/09 עד 1/20 התגורר ברח' ה______ בבני עייש
החל מ 1/20 מתגורר ברח' י' ראש העין.
בסיכומיו חזר המבקש על טענותיו.
טענות המשיבה בתגובתה
לטענת המשיבה נעשתה מסירה כדין של כתב התביעה עוד בחודש 11/17, וכן מפנה לעובדה כי המבקש לטענתו קיבל את כל החומר המשפטי ביום 16.7.21 וכי בקשתו הנידונה הוגשה כחצי שנה לאחר שנודע לו על כל ההליכים.
מוסיף ב"כ המשיבה כי המבקש פעל להימשכות ההליכים בחוסר תום לב, מפנה לעובדה כי חוזה שכירות לשנת 2010 הייתה על שם שני הצדדים. (ראה נספח ה' לכתב תביעתו של המבקש מיום 8.7.14).
לעניין סיכוי ההגנה מפנה ב"כ המשיבה להליכים בבית הדין הרבני, ומפנה לחקירתו בפני בית המשפט, שם הודה כי קיבל את חוות הדעת כבר בחודש 2/21.
ב"כ המשיבה מפנה לעובדה כי המבקש ידע על ההליכים לכל המאוחר בחודש 7/21 וכי גם אחיו ידע על הליכים אלה, וכי בוצעו מסירות הן לאחיו והן לאמו.
חקירת המבקש
ביום 21.9.23 נחקר המבקש בפני בית המשפט. בחקירתו העיד המבקש כי הצדדים חזרו לחיות תחת קורת גג אחת רק בין השנים 2010 עד 2013.
המבקש נשאל והעיד כי בין השנים 2003 עד 2010 התגורר בבית אמו או ב"שכירויות וב___".
לשאלת ב"כ המשיבה אם כך כיצד נולד בנם ה' בשנת 2005 השיב המבקש בדרך המזלזלת במשיבה כך:
"ש. אני אומר לך שמה שאתה אומר זה לא נכון, כמו אישור המסירה שאמרת שלא קיבלת. אם לא חייתם בזוגיות ולא התגוררתם יחד איך הבאתם ילד?
ת. איפה ששכרתי דירה היא היתה באה מאחורה אז הייתי עושה לה טובה וכך נולד ילד.
ש. מאיזה חלון היא באה?
ת. מהחלון שלי, מהמרפסת קופצת מהחלון.
ש. איך היתה מגיעה לחלון ?
ת. זה בית קרקע, מהחלון היתה קופצת. בדיוק כמו שאני אומר."
המבקש נחקר על תביעתו לביטול מזונות משנת 2014 ולאחר התערבות בית המשפט אישר כי הגיש את התביעה שם צוין כי הצדדים התגוררו יחד משנת 2004 לסירוגין והשיב:
"ש. אני מפנה לסעיפים 6.2 ו – 6.3 מצטט – כתוב שגרתם ביחד משנת 2004 לסירוגין.
ת. אני התגרשתי בשנת 2004.
ש. הסיפור ממשיך כי החל מאוגוסט 2010 אפילו שכרת איתה דירה.
ת. אני התגרשתי בסוף 2004 ממנה אחרי הגירושין הילדים שלי ראיתי שהולכים לאיבוד שכרתי להם דירה למשך 3 שנים. זה מה שהיה.
ש. אתה אומר שבעצם לא התגוררת משנת 2004 ולא עשית שום דבר משנת 2004 למרות שבתצהיר כתבת אחרת.
ת. לא."
למרות הפניית המבקש להצהרתו בכתב התביעה עמד על גרסתו כי רק במשך שלוש שנים התגוררו הצדדים יחדיו.
לעניין ידיעותיו של המבקש על ההליכים השיב כך המבקש:
"ש. האם זה נכון שזו לא הפעם הראשונה שאתה לא מגיש כתב הגנה ולא מתייצב לדיונים ?
ת. על מה? על זה שלא קיבלתי? חוץ מהאקטואר שלא הגעתי כי יצאתי מבית חולים כי הייתי תשוש? אז החתמתם אותי והלכתם. תתבייש לכם."
בחקירתו החוזרת הצהיר המבקש כי קיבל לראשונה את כל החומר המשפטי ביום 16.7.21.
אחיו של המבקש העיד אף הוא ואישר כי שוחח עם ב"כ המשיבה, טען כי למרות שביקש לקבל את כל החומר במייל מב"כ המשיבה – לא קיבל, כי לאחר שנמסרו לידי המבקש כל החומר המשפטי הגיע לבקרו, התקשר גם לאקטואר לאחר שהומצאה גם חוות הדעת האקטוארית.
אחיו של המבקש המשיך וטען כי ניסה לפעול ולקבל ייצוג עבור המבקש מטעם המדינה אך נדחה ורק אז פנה לקבלת ייצוג. אחיו של המבקש גם תיאר כך:
"ת. ניסיתי לפנות לעורך דין אולי יש לו אפשרות כי אין לנו אנו לא אנשים עשירים, ביקשתי מטעם המדינה אז הם דחו אותנו כי לא היה אפשרות, אז שכר מצוה דרך מישהו מההנהלה מטעם המדינה אמרו שיש דבר כזה של שכר מצוה וככה התקדמתי. בסופו של דבר באתי יום אחד שלא קיבלתי ממנו שום מסמך לקחתי את הנתבע לבית המשפט הוצאנו תיקים וחשכו עינינו, מדובר בכמויות עצומות.
ש. מתי פנית לבית המשפט לקבל את פסק הדין?
ת. לא זוכר, הדברים רשומים. "
המסגרת הנורמטיבית
ב"כ הצדדים הפנו כל אחד מטעמו לפסיקה אחרת של בית המשפט התומכת לטענתם בגרסתם העובדתית.
בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 13685-07-13 "ולדימיר" נ' "אלה" (נבו 04.02.2015) פירט בית המשפט המחוזי את עיקרי ההלכה המתייחסת לסוגיה שבפניי:
"22. כידוע, בבוא בית המשפט לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ישקול בית המשפט שני סוגים של שיקולים: האחד הוא הסיבה למחדלו של המבקש והשני סיכויי ההצלחה של הגנתו או תביעתו (סיכוי לכאורה), לפי העניין, של מבקש הביטול."
ככלל, שאלת סיכויי ההצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש, אלא אם מדובר במחדל של בעל הדין העולה כדי התעלמות מההליך המשפטי או זלזול בו שאז לא יבוטל פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אף אם הצביע על סיכוי לכאורי לכך שטענותיו היו מתקבלות לו הוגשו במועד להבדיל ממי שלא התייצב מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות (רע"א 4163/13 בלאגנאק אינבסטמנטס לימיטד נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ [פורסם בנבו] (18/6/13), רע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפארם בע"מ [פורסם בנבו] (14/12/10) ורע"א 4085/14 ראובן רוברט דובנוב נ' אור עידו החזקות בע"מ [פורסם בנבו] (9/7/14)).
"23.לצד השיקולים המנחים הנ"ל, קיים שיקול נוסף שהוא מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין, והוא זכות הגישה לערכאות אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו, כאשר לא מדובר בזכות מוחלטת אלא זכות שיש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח כי הסנקציה של מתן פס"ד במעמד צד אחד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת פחותה בחומרתה כגון השתת הוצאות (רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן [פורסם בנבו] (22/5/12)), סנקציה חלופית שאני סבור שבמקרה דנן, לאור האיזונים הננקטים, מן הראוי להשתמש בה."
וממשיך בית המשפט וקובע כך:
"הפתרון המאוזן יכול וצריך להימצא במקרה זה לטעמי בדרך של חיוב ולדימירבהוצאות נכבדות עקב התנהגותו, ובאופן שההוצאות שנפסקו לחובתו בבימ"שקמא לא יוחזרו וכן בנוסף ישלם ולדימיר לאלה הוצאות משפט מותנות בסך של50,000 ₪, סכום שיבטא את חומרת התנהגותו הרשלנית, העובדה שעקב התנהגותוזו נוהלו הליכים ארוכים ומיותרים ואת העובדה שלמרות שכפסע היה בין ולדימירלבין דחיית בקשתו לביטול פסק הדין ניתנה עדיפות במקרה זה לזכות הגישהלערכאות אך בכפוף לתשלום הוצאות נכבדות."
ובעמ"ש (מחוזי חיפה) 22629-03-20 א' נ' ב' (נבו 22.11.2021) במקרה נוסף, מפנה בית המשפט להלכה שנקבעה ברע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו-המנהל המיוחד של העמותה [פורסם בנבו] (22/4/15) שם נקבע כך:
"…ככלל יינתן משקל רב יותר לשאלת סיכויי ההגנה אך ייתכנו מקרים בהם מחדלו של בעל הדין הוא כה משמעותי עד שיאפיל על שאלת סיכויי הגנתו, ויש להבחין בהקשר זה בין המקרים בהם סיבת ההיעדרות נעוצה באי הבנה או אף רשלנות מסוימת לבין המקרים בהם ההיעדרות מקורה ב"התעלמות מדעת מההליך השיפוטי" שמקורה בזלזול בבית-המשפט וללא כל סיבה סבירה) רע"א 7657/11 גריסרו נ' ברמן, [פורסם בנבו] פסקה11 (18.6.2012); רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, [פורסם בנבו] פסקה 10 ;(22.5.2012) ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ[פורסם בנבו] , פסקה 6 לפסק-דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס (6.4.2008) והאסמכתאות שם)" [ההדגשה אינה במקור, ע.ו]"
ובעמ"ש (מחוזי מרכז) 26304-07-23 אלמונית נ' פלונית (נבו 05.08.2023) מבהיר בית המשפט כך:
32. לבית המשפט נתונה סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט בהתקיים נסיבות שבהן שיקולי צדק גוברים על כללי סופיות הדיון ומעשה בית דין (ראו: ע"א 4682/92 עיזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ, [פורסם בנבו] (2003)). בין שיקולים אלו, נכלל גם גילוי ראיות חדשות שבכוחן לשנות את ההלכה מיסודה, ואשר לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה קודם לכן (ראו: ע"א 3255/19 פבזנר נ' שפר, פסקאות 14-13 [פורסם בנבו] (2021); ע"א 2455/20 בן דוד נ' גלסמן, פסקה 15 [פורסם בנבו] (2021)).
מן הכלל אל פרט
סוגית מועד ידיעתו של המבקש על ההליכים שהגישה המשיבה
מסירת כתב התביעה
התביעה הוגשה ביום 29.10.17, ובכותרת כתב התביעה מופיעה כתובתו של המבקש במושב מ', רח' ________ אך באישור המסירה שצורף (נספח ב') כי הכתובת בה ערך המוסר ביקור הינה ה______ ב' כאשר הכתובת תוקנה בכתב יד.
על פי תמצית הרישום ממרשם האוכלוסין (נספח ז' לבקשת המבקש) אכן התגורר המבקש בכתובת בב' בתקופה זו.
המבקש העיד כי לא קיבל את כתבי בי-דין, ובא כוחו טען כי נעשה שינוי באישור המסירה לאחר מעשה.
אין כל בסיס לטענה זו, גם לאור תצהיר המוסר המפרט באופן מפורש כי ההמצאה בוצעה בכתובת הרשומה באישור המסירה, אישור מוסר שאומת בתצהיר שנחתם ביום 12.11.17, ללא כל תיקונים.
אני קובעת כי כתבי התביעה נמסרו לידי המבקש כדין במועד כפי שציין בית המשפט במועד הדיון ומתן פסק הדין.
לכך יש להוסיף כי על פי אישור המסירה שצוין לעיל גם ידע המבקש על תאריך הדיון שנקבע אך בחר שלא להתייצב לדיון שנקבע.
אין ספק כי מקום מגוריו בפועל של המבקש לוט בערפל וכי במהלך כל ההליכים נמנע מלקבל דואר רשום, ולשתף פעולה עם הליכי בית המשפט.
כך מצינו ברישומי בית המשפט לגבי כל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים אין ספור ניסיונות למסור לידי המבקש כתבי בי-דין, בכתובות שונות כאשר לעיתים נרשם כי המבקש לא ידוע במען שצוין בתמצית הרישום שצירף, המבקש בחר שלא להגיע לקחת דואר רשום ועוד ועוד.
מסירה של שאר החלטות בית המשפט
לאור זאת אין ספק כי חלק מההחלטות ופסק הדין שנשלחו למבקש לא הגיע לייעדו כפי שעולה אמנם מעיון בנט המשפט.
המצאת חוות דעת האקטואר
כידוע הוגשה לבית המשפט חוות דעת המומחה בשני חלקים: חלק ראשון ביום 24.1.21, וחלק שני ביום 4.6.21.
ב"כ המשיבה צירף לתגובתו אישור מסירה נוסף מיום 19.2.21. בכותרת אישור המסירה מופיע הכיתוב: "חוות דעת מומחה + החלטה", וכן מופיע כי המסמכים נמסרו לידי המבקש אישית. (נספח ו' לתגובה), ואני קובעת כי עובדה זו אושרה על ידי המבקש בעדותו.
שוכנעתי כי אמנם המבקש קיבל במועד זה את חוות הדעת החלקית יחד עם החלטת בית המשפט מיום 25.1.21 אשר קבעה כך:
"ביהמ"ש מבקש להביא לידיעת הצדדים כי התקבלה חוות דעת של האקטואר והיא בתיק בית המשפט"
וכך העיד המבקש בפניי:
"ש. האם זה נכון שזו לא הפעם הראשונה שאתה לא מגיש כתב הגנה ולא מתייצב לדיונים ?
ת. על מה? על זה שלא קיבלתי? חוץ מהאקטואר שלא הגעתי כי יצאתי מבית חולים כי הייתי תשוש? אז החתמתם אותי והלכתם. תתבייש לכם.
ש. היית תשוש ולא ידעת מה אתה עושה?
ת. אני לא ידעתי ולא זוכר מי הבן אדם שהחתים אותי.
ש. בא אליך בן אדם דפק בדלת אתה פותח את הדלת.
ת. לא אני פתחתי, אמא שלי פתחה.
ש. כשהיא פתחה איפה היית ?
ת. בסלון."
המסקנה הינה כי כבר בשלב זה – בחודש 2/21 יודע המבקש כי לא רק כי קיימים הליכים של המשיבה כנגדו בנוגע לזכויות סוציאליות ואיזונם, אלא גם כי נקבעו הסכומים אשר עליו להעביר למשיבה במסגרת חוות דעת האקטואר.
אין במסמכים הרפואיים הרבים שצירף המבקש כדי להצדיק את התעלמותו של המבקש מההליכים שידע עליהם כבר בשנת 2017.
המצאה נוספת בחודש 7/21
בהתאם להחלטת בית המשפט המציא ב"כ המשיבה את חוות הדעת המלאה לידי המבקש, גם אם לא צורף אישור מסירה לגבי ביצוע המסירה.
ואמנם בנט המשפט מופיע כי ביום 29.7.21 הזמין המבקש העתק מלוא ההליכים בין הצדדים וכי ביום 8.8.21 הודיעו למבקש כי התיקים הודפסו ונמצאים במזכירות.
המבקש הגיש שתי בקשות שנדחו כמפורט לעיל, ורק ביום 16.1.22 הגיש את בקשתו נשוא החלטה זו.
הבקשה לפיכך הוגשה ארבע וחצי שנים לאחר שהודבקה על דלתו כתבי התביעה, ארבע שנים לאחר שלא התייצב לקדם המשפט אליו זומן כדין, שנה לאחר שקיבל את חוות דעתו הראשונה של האקטואר ומעל חצי שנה לאחר שקיבל את חוות דעתו המלאה של האקטואר וקיבל לידיו את מלוא ההליכים שהתקיימו בפני בית המשפט לאחר שצולמו אלה לבקשתו.
הכרעה לגבי התובענה בתלה"מ 57301-10-17
המבקש ידע גם ידע כי נקבע על פי פסק דין משנת 2006 כי המשיבה זכאית למחצית הזכויות שנצברו על שמו אך לא פעל כלל להעברת חלקה בזכויותיו במשך כל השנים ואף לא לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה בנידון.
נראה על פניו כי התנהלות זו מתאימה להגדרה שאוזכרה בפסיקה של "התעלמות מדעת מההליך השיפוטי" שמקורה בזלזול בבית-המשפט וללא כל סיבה סבירה".
גם מצבו הרפואי של המבקש אינה עילה להתעלמות מההליכים שהמבקש ידע עליהם כמפורט לעיל.
המבקש גם מודה בחיובו בגין התקופה הראשונה, אמנם מכחיש כי לא פעל לשלם את המגיע למשיבה בגין פסק הדין משנת 2006, אך העובדות מדברות בעד עצמן, כפי שעלה אף בדיון מיום 8.1.23.
מכאן שאין כל סיכוי להגנתו של המבקש בהליך זה והבקשה שהוגשה לגבי הליך זה נדחית, ונושא ההוצאות ואכיפתו של פסק הדין בתובענה זו ידון בסיום פסק הדין.
הכרעה לגבי התובענה בתלה"מ 57301-10-17
סיכויי הגנתו של המבקש
המבקש טען כי יש לו סיכויים טובים בהגנתו לאור טענות שעלו בכתבי טענותיה של המשיבה במהלך הליכים קודמים בין הצדדים ודבריה בפני בית המשפט.
אכן מתעוררות שאלות לגבי תקופת החיים המשותפים של הצדדים כאשר נראה על פניו כי כל צד בחר להציג בפני בית המשפט גרסה המתאימה לצרכיו ברגעים שונים.
כך המבקש בכתב טענותיו שבתמ"ש 235-07-14 מציין כך בסעיף 6.1 לכתב תביעתו להפחתת חיוב המזונות לאחר שלא התייצב לדיונים בהליך בו נקבעו המזונות:
"6.1 התובע אמנם התגרש מהנתבעת בשנת 2004 אך בני הזוג המשיכו להתגורר יחדיו לסירוגין ולתקופות ארוכות תחת קורת גג אחת.
ובהמשך:
15. לא זו אף זו, הנתבעים אף ששבו לגור יחדיו ועל פרנסת הבית נפלו על כתפיהתובע בלבד, המשיכה נתבעת 1 בהליך המשפטי כנגד התובע בהוצל"פראשון לציון…."
גם לא ניתן להתעלם מכך כי המבקש, בתגובה שהוגשו על ידו – לפני קבלת ייצוג משפטי – אינו מכחיש את עובדת היותם של הצדדים ידועים בציבור בתקופה הנטענת אלא רק מעלה תהיות לגבי זכויותיה של המשיבה, כספיה וחסכונותיה, לרבות רכב אשר לטענתו נרכש מכספים משותפים בזמן החיים המשותפים.
מנגד, המשיבה ציינה במהלך ההליכים שהצדדים חיים בנפרד (פרוטוקול מיום 24.11.05), כי היא מוכנה לקבוע זמני שהות למבקש לגבי הקטין ה' (פרוטוקול מיום 25.4.06 ומיום 25.5.06), ועוד.
הכרעה
לאור הסעד שהתבקש על ידי המשיבה, הכרה בעשר שנים של חיים משותפים לאחר גירושי הצדדים, תקופה עליה חלה חזקת שיתוף ואשר יש להוכיח עובדתית את קיומם של מאפייני חזקת השיתוף, הגעתי למסקנה כי יש מקום לבטל את פסק הדין שניתן במסגרת תלה"מ 57314-10-17 בהעדר הגנה, אולם זאת בכפוף לאמור להלן.
סיכום
בפניי מבקש אשר כפי שנהג גם בעבר וגם כיום התנהל בדרך של זלזול בהליכי בית המשפט, הגיש את בקשתו לביטול פסק הדין מעבר לארבע שנים מאז הומצא לידיו כתב התביעה, שנה לאחר שהומצאה חוות הדעת הראשונה וחצי שנה לאחר שקיבל לידיו את מלוא המסמכים של כתבי התביעה.
לא שוכנעתי כי מצבו הרפואי של המבקש מנע ממנו אפשרות להתגונן נגד התובענות שהוגשו כנגדו.
גם טענת ב"כ המשיבה כי המבקש ידע על ההליכים אם מפניות האקטואר ואם מ_________, גם זו הנחה הגיונית וסבירה בעיניי.
כפי שנקבע לעיל, אין מקום לקבל את הבקשה ככל שהיא מתייחסת לתלה"מ 57301-10-17.
מנגד, בשל הסעד שהתבקש בתלה"מ 57314-10-17 יש מקום, משיקולי צדק, לתת לו את יומו בבית המשפט אולם זאת בתנאים שייקבעו להלן.
מוצאת אני לאמץ בנוגע לתובענה זו את אשר נקבע בפסק הדין שצוטט לעיל בעמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 13685-07-13 "ולדימיר" נ' "אלה:
"הפתרון המאוזן יכול וצריך להימצא במקרה זה לטעמי בדרך של חיוב ולדימיר בהוצאות נכבדות עקב התנהגותו, ובאופן שההוצאות שנפסקו לחובתו בבימ"ש קמא לא יוחזרו וכן בנוסף ישלם ולדימיר לאלה הוצאות משפט מותנות בסך של 50,000 ₪, סכום שיבטא את חומרת התנהגותו הרשלנית, העובדה שעקב התנהגותו זו נוהלו הליכים ארוכים ומיותרים ואת העובדה שלמרות שכפסע היה בין ולדימיר לבין דחיית בקשתו לביטול פסק הדין ניתנה עדיפות במקרה זה לזכות הגישה
לערכאות אך בכפוף לתשלום הוצאות נכבדות."
הוראות אופרטיביות
תלה"מ 57301-10-17
על המבקש לשלם למשיבה תוך 30 יום מיום מתן פסק דין זה סך של 137,401 ₪ נכון למועד התחשיב של המומחה 2.6.21 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוות הדעת ועד למועד התשלום בפועל בגין הזכויות הנזילות שנצברו ממועד נישואי הצדדים ועד למועד הגירושין הראשון.
המבקש יישא בהוצאות המשיבה בגין הליך זה בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.
ההליך ייסגר.
תלה"מ 57314-10-17
פסק הדין שניתן ביום 29.1.18 בתובענה זו יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות לידי המשיבה בסך של 20,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך.
לא ישולמו ההוצאות שנפסקו, לא יבוטל פסק הדין בתובענה זו והמבקש ישלים את יתרת הכספים שנקבעו בחוות הדעת של המומחה כי מגיעים למשיבה בגין הכספים הנזילים שנצברו בתקופה הנידונה, וייחתמו כל הפסיקתות שהוגשו על ידי המומחה.
נקבע לדיון בתלה"מ 57314-10-17 במעמד הצדדים בכפוף לתשלום ההוצאות כנ"ל בסעיף ליום 29.9.24 שעה 9.00.
פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, ב' סיוון תשפ"ד, 08 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
ניתנה היום, ב' סיוון תשפ"ד, 08 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
חתימה
