לפני
כב’ השופטת הבכירה רבקה מקייס
תובעת
ע’ ל’
נגד
נתבע
א’ ל’
החלטה
הסוגיה שלפניי היא שאלת טובת הקטינות במסגרת הסכסוך שבין הצדדים המגיע לממדים הפוגעים בטובת הקטינות.
אחזור בקצרה על העובדות שפורטו בהחלטתי מיום 19.3.23 וכן אתייחס לאירועים שלאחר מועד מתן החלטתי זו.
רקע כללי
הצדדים הם בני זוג יהודים שנישאו זל”ז כדמו”י בשנת 2012.
מנישואיהם נולדו לצדדים שתי בנות:
_______ – בת 10 שנים;
_______ – בת 7.5 שנים;
הצדדים מתגוררים עם בנותיהם בבית ב_________.
בחודש 1/22 הגישה התובעת הליך יישוב סכסוך ועל-אף שבהסכמה הוארכה מפעם לפעם תקופת עיכוב ההליכים, לא הצליחו הצדדים לגבש הסכמות ובחודש 1/23 הגישה התובעת הליך בעניין הקטינות (שמספרו בכותרת) והליך רכושי.
ביום 12.1.23 הגישה התובעת (להלן גם: “האם”) בקשה בעניין הקטינות שבה עתרה כי על-אף מצב המגורים הקיים היינו ששני ההורים מתגוררים עם הבנות תחת קורת גג אחת, יקבע ביהמ”ש ימים קבועים שבהם הבנות תהיינה תחת אחריותה וימים קבועים שבהם הבנות תהיינה תחת אחריות הנתבע (להלן גם: “האב”). כמו-כן עתרה התובעת להזמנת תסקיר והפניית האב להדרכה הורית.
בהחלטה מיום 25.1.23 ולאחר שביהמ”ש התרשם כי המגורים תחת קורת גג אחת הם הרסניים עבור הבנות וחושפים אותן לסכסוך ההורי הקשה, הורה לצדדים כי יפנו באופן מידי ליחידת הסיוע על-מנת לנסות ולגבש הסכמות לגבי הפרדת המגורים וחלוקת זמני השהות. כמו-כן הורה ביהמ”ש על הזמנת תסקיר וכי הלשכה לסיוע משפטי תמנה אפוטרופוס לדין לקטינות.
ביום 9.2.23 הגישה האם בקשה דחופה שבה עתרה להורות כי שתי הקטינות תקבלנה טיפול רגשי במסגרת המרכז לשלום המשפחה שב___________ או במסגרות חלופיות, שאותן פירטה. האם ציינה כי הבנות סובלות מאוד מהמתח ששורר בין ההורים וחוסר השקט שבבית, שרופא המשפחה הפנה אותן לקבלת טיפול אולם האב לשיטתה מסרב ומנצל פלטפורמה זו כדי להטיח בה האשמות.
הבקשה הופנתה לתגובת האב והאפוטרופוסית לדין שמונתה.
ביום 13.2.23 הוגש עדכון מטעם יחידת הסיוע שבו צוין כי קיימו פגישה עם ההורים, כי הוצעו מספר פתרונות להפרדת המגורים אולם לא ניתן היה להביא את ההורים להסכמות. כמו-כן תואר כי הרושם הוא מקונפליקט קשה בין ההורים שאליו חשופות הבנות ומתוך חשש לשלומן הנפשי, הועבר דיווח לעו”ס לחוק הנוער.
בתגובתו לעדכון טען האב כנגד הפניה של יחידת הסיוע לעו”ס לחוק הנוער וטען כי הבנות מאושרות ושמחות.
ביום 19.3.23 הוגש עדכון מטעם האפוטרופוסית לדין שתיארה תמונה עגומה לגבי מצבן של שתי הבנות שמוצאות עצמן בלב הסכסוך כשכל אחד מההורים עושה בהן שימוש לצורך איסוף ראיות כנגד משנהו.
לאחר שכל הניסיונות של הגורמים השונים להביא את הצדדים להסכמות בעניין הפרדת מגורים לא צלחו, ניתנה ביום 19.3.23 החלטה ע”י ביהמ”ש זה שבה נקבע כי הצדדים יתנהלו בדרך של קינון (נסטינג), כך ששלושה ימים ישהו הקטינות באחריות האם והאב לא ישהה בבית הצדדים, ושלושה ימים ישהו באחריות האב והאם לא תשהה בבית הצדדים.
כמו-כן נקבע כי בסופי השבוע לסירוגין ישהו הקטינות עם כל אחד מההורים.
בהחלטה זו התקיים גם דיון בסוגיית הטיפול הרגשי עבור הקטינות, אף לאור הדיווח של העו”ס לחוק הנוער, ונקבע כי הקטינות יחלו לאלתר טיפול רגשי אם במסגרת ציבורית ואם במסגרת פרטית.
עד כאן החלטתי מיום 19.3.23.
בקשת רשות ערעור על החלטה זו
על החלטה זו הגיש האב בקשת רשות ערעור במסגרת רמ”ש 45930-03-23. ביום 30.3.23 התקיים דיון בערעור, בנוכחות הצדדים ובאי-כוחם, עו”ס לחוק הנוער והאפוטרופוסית לדין של הקטינות.
ב”כ האב טען לעניין ההחלטה של בית משפט זה את הטענות הבאות:
האב הוא ההורה הדומיננטי והסכסוך הוא לגבי הזכויות בבית ________ כאשר זכויות האב שוות מיליונים. ב”כ האב הפנה גם לתביעה לפסק דין הצהרתי שהגיש האב לעניין הנכס __________.
מצב הקטינות הוא מצוין והדבר היחיד שמטריד אותן הוא שהן לא רוצות שההורים יתגרשו, אין בין ההורים מריבות, והראיה היא כי לא הוגש הליך נזקקות לגבי הקטינות.
אין לבית המשפט סמכות להחליט על הסדר של קינון (נסטינג) ולא צורפה כל פסיקה בסוגיה.
ההסדר פוגע בזכויות הכלכליות של האב.
בית משפט זה לא שמע את הקטינות.
ב”כ האם הפנתה להוראות סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לעניין סמכותו של בית המשפט להורות על הסדר מסוג “נסטינג”, כפי שהוחלט על-ידו.
העו”ס לחוק הנוער ציינה בדיון שהתקיים בביהמ”ש המחוזי כך:
“התרשמתי מבנות שמשוועות לעזרה ותמיכה וכך גם כתבתי בחומרים שהוגשו לבית המשפט באמצעות האפוט’ לדין.”
“הבנות נמצאות בכפל נאמנויות ואם אין הפרדה ברורה בין ההורים ושהסכסוך יונמך בבית אז זה עלול להתעצם בהמשך.”
ר’ עמ’ 7 לפרוטוקול שורה 7 ואילך.
גם האפוטרופוסית לדין ציינה בדיון כך:
“המלחמה על הבית הזה פוגעת מאוד מאוד בילדים שלהם וזה כאב הלב ואני לא רואה את הסוף. זה לא שהם קרובים להגיע לפשרה. ואז נשאיר את הילדות האלה בקרב עוד כמה שנים?”
ובהמשך דבריה:
“אני חושבת שאפשר להגיע להסכמה שבכל זאת הפרדה, אבל אולי פחות קשה וקצת ימים של שקט. אם נצליח להגיע בהסכמה זה עדיף והסכמה משמעותה ריכוך מסויים של החלטת בית משפט קמא, היינו שבהסכמה כל אחד מהצדדים יצא מהבית יום אחד בשבוע וכל סוף שבוע שני ולא 3 ימים ברצף על מנת לתת קצת “אוויר” להורים ולבנות וזאת עד למועד הדיון הפרונטלי בבית משפט קמא שאף אני סבורה שהיה צריך להתקיים דיון כזה. לקראת הדיון שייערך אני כמובן אעשה ביקורי בית אצל הבנות ואבדוק את טובת הקטינות ומה שמתחייב מתפקידי.”
לבסוף ניתן פסק דין של בית משפט המחוזי בזו הלשון:
“ההחלטה שמשמעותה אכן מרחיקת לכת ניתנה, כאמור, מבלי שהתקיים דיון ומבלי שהוגש תסקיר ודומני שלא כך הוא סדר הדברים הנכון. יחד עם זאת, דומה כי בתוצאה שאליה הגיע בית משפט קמא יש כדי לסייע לקטינות.”
ועוד נקבע במסגרת פסק הדין:
“בשאלה האם מוסמך בית המשפט ליתן סעדים שלא התבקשו, אני סבורה כי לכאורה אכן קיימת אפשרות כזאת על פי סעיפים 75 לחוק בתי המשפט ו-68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, ואולם ניתן להשתמש בסעדים אלה באופן זמני רק במקרים חריגים ביותר, לאחר דיון במעמד הצדדים ולאחר קבלת חוות דעת נדרשות או אף פגישה שמקיימת הערכאה הדיונית עם הקטינות. ודוק. בעניין שבפניי קיימת מחלוקת עובדתית אף בשאלת המפתח האם החיים בבית הצדדים שלווים ושקטים כטענת המבקש, או מתנהלים בכאוס מוחלט כפי שטענו המשיבה, פקידת הסעד, יחידת הסיוע והעו”ס לחוק נוער. בעניין זה אני מסכימה עם בית המשפט קמא, אשר הגיע למסקנה כי סביר יותר שגורמים מטפלים אובייקטיביים משקפים את המצב הנכון יותר מאשר המבקש. ניתן אכן בשלב זה לתת אמון בעמדת האפוט’ לדין המצטטת את הקטינות עצמן המדווחות על חייהן ברקע של “ריב מתמשך”, “בלתי נפסק” בין הוריהן. ויותר מכך, ______ למשל מדווחת על צילומים בלתי נפסקים של הצדדים האחד את השני ואותן, על מריבות מתמשכות ועל כך שהיא מעוניינת לקיים שיחות טיפוליות (להן מתנגד המבקש). ______ מדווחת על מחשבות מטרידות המקשות עליה להירדם, על חשיפה לסכסוך בין הוריה, לדבריה “הם כל הזמן צורחים… אני אומרת להם די והם לא מפסיקים”.
9. לפיכך, כאמור, יש ממש בפתרון האמור בהחלטת בית משפט קמא. יחד עם זאת וכאמור לעיל, נוכח המחלוקת היסודית והעזה בין הצדדים, היה על בית משפט קמא לקיים דיון פרונטלי לפני מתן ההחלטה, להיעזר בתסקירים ו/או חוות דעת ו/או פגישה עם הקטינות, דבר שלא נעשה ולפיכך אין מנוס מהחזרת הדיון לבית משפט קמא.”
על בסיס האמור לעיל, הורה בית המשפט המחוזי כי בית משפט זה יקיים דיון פרונטלי בנוכחות הצדדים וב”כ והאפוטרופוסית לדין, וככל שלא יוגש תסקיר, תוזמן לדיון גם פקידת הסעד הרלוונטית. נקבע עוד כי הדיון ייערך במועד הקרוב האפשרי מיד לאחר פגרת הפסח.
הקביעה לגבי חלוקת זמני השהות של כל אחד מההורים עם הקטינות, כפי שהורה עליה ביהמ”ש בהחלטה מיום 19.3.23 אומצה על ידי בית המשפט המחוזי ואולם צומצמו הימים שבהם ישהה כל אחד מההורים מחוץ לבית כך שנקבע כי ביום ב’ ישהה האב מחוץ לבית, וביום ה’ תשהה האם מחוץ לבית, וכן בסופי שבוע לסירוגין.
ההליכים לאחר הכרעת בית המשפט המחוזי
בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע מועד לדיון מיד לאחר פגרת חג הפסח ליום 20.4.23.
בדיון זה חזר ב”כ האב על טענותיו לעניין החלטת בית המשפט הקובעת הסדר של קינון (נסטינג) בין הצדדים וטען כך:
“לא יהיה מצב שההורים לא יהיו יחד בבית, זה צריך חוק של הכנסת ואי אפשר לכפות על זוג בכפיה דווקא את הזוג הספציפי הזה כי מה שגברתי אומרת כל תיק גירושים צריך לעשות את זה. אין אף שופט ואף עו”ד שטוען ושיש פסיקה שאפשר לכפות נסטינג על אחד הצדדים, כולל מאמרים וכל מי שלא שאלתי. אי אפשר לכפות נסטינג.”
מנגד, טען ב”כ האם כך:
“אפשר להרחיק אדם מביתו בלי קשר לזכויות קניין. חברי חוזר על עניין הנסטינג, זה לא רלוונטי. אף אחד לא מדבר על חלוקת, מדובר על לתת סעד מיידי לשמור על טובתן של קטינות. אני מאד מוטרד מזה שחברי טוען שהבנות אומרות לאבא שלהן שהכל נפלא בבית, ואולי נשמע את האפוט’ לדין כי זה לא מתקרב אפילו למצב, ואם כך והן מרגישות את הצורך ככה לומר לאביהן, זה חמור ביותר.”
ב”כ האם המשיך ותיאר מציאות קשה ביותר כאשר שני הצדדים נוכחים בבית, כך למשל אחד מדליק את האור והשני מכבה, כל יציאה מהבית מעוררת ויכוח מי ילווה את הקטינות, וההתנהלות הקשה הזו מתקיימת לעיניי הקטינות.
האפוטרופוס לדין פירטה כי הקטינות קשורות לשני ההורים, שני ההורים הם הורים מיטיבים גם אם סגנון ההורות שונה, כי אין התקדמות במו”מ בין הצדדים, וכי המסר המועבר לקטינות הוא כי המצב הנוכחי של אי הפרדת המגורים יישאר על כנו תקופה ארוכה. האפוטרופוסית לדין טענה כי יש לקטינות בעיות חברתיות, שלדעתה נובעות מהסכסוך הזוגי והפחד שההורים לא “יעשו בושות” ויש לבנות זכות לגדול ולחיות בסביבה שקטה.
לבסוף, לאור בקשת ב”כ האב כי יתקיים מפגש בין ביהמ”ש לבין הבנות, נקבעה פגישה ליום 27.4.23 ונקבע דיון נוסף ליום 30.4.23.
מפגש עם הקטינות
במועד שנקבע התקיים מפגש בין מותב זה לבין הקטינות והוגש דיווח ע”י העו”ס מיחידת הסיוע – דיווח שיישאר חסוי מפני הצדדים ובאי כוחם והופקד בכספת בית המשפט.
על-מנת שלא לפגוע בחיסיון החל על מפגשים מסוג אלה יסתפק ביהמ”ש בלציין כי התרשם משתי בנות מאוד עצובות הנמצאות בתווך בין הוריהן.
דיווח של עו”ס לסדרי דין
ביום 23.4.23 הוגש עדכון ראשוני מאת שירותי הרווחה ב___________, שם מציינת העו”ס לסדרי דין כי התקיימה ועדה בנוכחות ההורים (בנפרד) וכי יחל הליך טיפולי לכל אחת מהקטינות וגם הליך של הדרכה ההורית.
באותו דיווח מצוין כי בוועדה שוחחו עם ההורים על הקשיים שאיתם מתמודדות הקטינות, שנובעים מהפרידה המתארכת ביניהם וכן “מנוכחות שני ההורים כל העת בבית, שכן עד כה ממשיכים להתגורר באותה הדירה.”
מוסיפה העו”ס כי לאחר התייעצות עם המפקחת המחוזית עלה כי “בעת הזאת טובת הבנות תהיה הפרדת מגורי ההורים כך שתפגושנה את ההורים בבתים נפרדים ורק אז ניתן יהיה להתייחס לזמני השהות.”
הדיון מיום 30.4.23
טענות ב”כ האב
בדיון מיום 30.4.23 חזר ב”כ האב על טענותיו אך טען גם להתנהלות לא תקינה של האם, כגון העובדה כי האם לא שהתה עם הקטינות בסוף השבוע שהיו באחריותה, לא העירה את הקטינות ביום שהוא באחריותה, ועובדות אלה ממחישות לטענתו כי האב הוא ההורה הדומיננטי של הבנות.
ב”כ האב העלה פעם נוספת את טענתו כי אין סמכות לבית המשפט להורות על הסדר של נסטינג מה עוד שסעד זה לא התבקש על ידי האם.
ב”כ האב הוסיף כי מאחר ולא נפתח הליך נזקקות יש להסיק כי מצב הקטינות טוב וכי לפני מתן החלטה על הסדר של “נסטינג” יש לבדוק את מצבם הכלכלי של הצדדים.
ב”כ האב הוסיף כי הקטינות מתגעגעות לאב כאשר הוא אינו נוכח בבית, כי יש פה ניסיון לנשל את האב מזכויות בנכס הנמצא ב_________ שם נמצאת משפחתה של האם.
טענות ב”כ האם
באת כוחה הכחישה את טענות ב”כ האב לגבי תפקוד האם, ציינה את טענות האם כלפי תפקודו של האב לרבות העובדה כי לעיתים אינו לן בבית ומכאן שיש לו מקום חלופי לגור בו.
ב”כ האם ציינה כי ההצעה הפרקטית ביותר היא כי הדירה ש________ תושכר, שכר הדירה יחולק בין הצדדים, וכל צד ישכור דירה נפרדת למגוריו.
תשובת ב”כ האב
ב”כ האב דחה את ההצעה להשכרת הנכס, והציע כי הבית יימכר לאלתר אולם כספי התמורה בגין חלקו של האב יישארו בנאמנות עד לפסק דין של בית המשפט “ונגמר התיק” (עמ’ 6 שורה 31). הוסיף וטען בא כוחו כי עזיבת הבית על ידי האב עלולה לפגוע בו.
ב”כ האם הבהירה כי ייתכן והאם תהיה מעוניינת לרכוש את חלקו של האב בנכס, ללא קשר לחלוקה ביניהם, ועל כן אינה מעוניינת בשלב זה במכירת הנכס.
דיון
המסגרת הנורמטיבית
כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, ר’ סעיף 23 לעיל, אף אני סבורה כי יש ויש בסמכות בית משפט זה להורות על הסדר קינון (נסטינג) על פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט וסעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב -1962 ואבהיר.
סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 קובע:
“בית המשפט רשאי, בכל עת, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה או בא-כוחו או לבקשת צד מעונין ואף מיוזמתו הוא, לנקוט אמצעים זמניים או קבועים הנראים לו לשמירת עניניו של קטין, ושל אדם שמונה לו אפוטרופוס, אם על-ידי מינוי אפוטרופוס זמני או אפוטרופוס-לַדין, ואם בדרך אחרת; וכן רשאי בית המשפט לעשות, אם הקטין או האדם שמונה לו אפוטרופוס פנה אליו בעצמו.”
סעיף 75 חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ”ד-1984 קובע כך:
“75. כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא- תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו.”
ביחס לטענת ב”כ האב כי יש בהחלטת בית המשפט כדי לפגוע בזכויות הקנייניות של האב – אוסיף כי אדם הלוקח על עצמו הורות על ילדו הקטין, באותו רגע מאבד חלק מזכויותיו לטובת חובותיו כלפי ילדו.
וכך אמנם קובע סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962:
“אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם.”
כמעט בכל הליך משפטי שמתנהל בעניינם של קטינים, קובע בית המשפט את חובותיו של הורה כלפי ילדו, לעיתים תכופות תוך פגיעה בזכויות שונות של ההורה: הזכות לתנועה (כאשר ניתן צו עיכוב יציאה מן הארץ), הזכות לקניין (כאשר מחויב הורה בדמי מזונות או תשלום הוצאות ילדו) ועוד ועוד.
בה”ט (משפחה נצרת) 2476-10-20 ש’ ז’ נ’ א’ ג’ ז’ (נבו 7.10.2020) דן חברי כבוד השופט זגורי בסוגיית טובת הקטינים וכך קבע:
“2. לכן, אציין ואדגיש, כי לנגד עיני עומדת טובת הקטינות והיא חשובה וניצבת מעל לכל שיקול אחר לרבות זה של טובת ההורים. כך מצווה בית המשפט לענייני משפחה לנהוג כל אימת שמתנהלים לפניו הליכים בענייני ילדים כפי שנקבע בפסק דינו של כב’ השופט זילברג המנוח בע”א 209/54 שטיינר נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד ט 241, בעמ’ 251 מול האותיות ה’-ו’ (1954);
“מבחן טובת הילדים, לדעתי, לא יימלט בו אחד מן השנים: או שאינו שיקול רציני כלל, או שמתחשבים בו, ובו בלבד, כגורם החלטי, מכריע, הדוחה (במקרה התנגשות) כל שיקול אחר. פשרה לא תיתכן כאן; הוא אינו ניתן לחלוקה, ואין למזגו ולערבבו באיזה שהוא שיקול אחר. כי משהתרומם המחוקק לדרגת התפיסה המודרנית – ובתפיסה מודרנית זו נוקטים חכמי ישראל זה עידן ועידנים – כי הילד אינו ‘אובייקט’ של שמירה והחזקה להנאתו או לטובתו של אחד ההורים, אלא הוא עצמו ‘סובייקט’, הוא גופו ‘בעל-דין’, בשאלה חיונית זו, הרי לא יתכן להתעלם מן האינטרסים שלו בשום צירוף מסיבות שהוא, ולא יתכן כי נדחה אותם מפני ‘זכות’ של מישהו אחר, ויהא זה האב או האם שלו.”
3. הדברים נאמרים בפתח ההחלטה שעה שנראה כי שני הצדדים עשו שימוש באופן ציני בדיבור “טובת הבנות” בכתבי הטענות ובטענות בעל פה, אך למעשה העדיפו את אינטרסיהם האישיים, תוך שבחרו “להוריד את הכפפות” ולהיאבק באופן הכי מכוער שיכול להיות, תוך עירוב הקטינות, העברתן מאחד לאחר, ניסיון לנכס אותן, חשיפתן לקונפליקט נאמנויות בלתי אפשרי, חשיפתן לחקירות משטרתיות, הקלטתן, צילומן ושימוש בהן לצרכי מאבק הגירושין/פירוד/משמורת.”
ובהמשך פסק הדין לעניין הסדר הקינון, הפנה כבוד השופט זגורי להחלטה שניתנה על ידו ביום 1.10.2020 שבה נקבע כדלקמן:
“עיינתי היטב בבקשה ובתגובה ואין לי כל ספק ביחס לקביעות הבאות, הגם שהן על יסוד המסמכים הכתובים בלבד:
1.הצדדים מצויים בסכסוך זוגי והורי עמוק בעצימות גבוהה והקטינותחשופות לסכסוך זה.
2.קיימים ביטויים של הסתה וניכור הורי כלפי הקטינות.
3.קיים אי סדר, חוסר יציבות וחוסר ודאות ביחס לזמני שהות של מי מההורים עם הקטינות.
4.ההורים אינם יכולים לחיות עוד תחת קורת גג אחת.
5.ההורים מתקשים למצוא הסדר שהוא לטובת הקטינות ועסוקים במלחמת הגירושין (לרבות שימוש בהקלטות ואמירות מסיתות) ויש חשש כבד כי טובת הקטינות נפגעת ועלולה להמשיך להיפגע.
6.קיים ניסיון לחצוץ בין הקטינות והדבר מהווה גורם סיכון עבורן.
7.יחד עם כל האמור, אין אינדיקציה כי אלמלא הסכסוך, יש פגם במסוגלות ההורית של מי מהצדדים.
8.יש צורך במתן הוראות ברורות בעניין הסדרת הקשר של ההורים עם הקטינות ובשילוב גורמי טיפול בהקדם להבטחת שלום הקטינות.
9.נראה, כי הטוב ביותר עבור הקטינות הוא הסדר קינון, nesting שלפיו בטווח הזמנים הקרוב, כל הורה שוהה עם הקטינות לסירוגין בבית הצדדים, אך הואיל והאם כבר עזבה את הדירה ויש קושי לראות כיצד מתקיימת תקשורת בין הצדדים וכאשר ממילא האם לפחות נדרשת לסיוע של הוריה בטיפול בקטינות בחלק מזמני שהות, גם ביצוע הסדר זה מוטל בספק……..”
מכאן שללא ספק – לו הסדר זה היה אפשרי מבחינה פרקטית בנסיבות הרלוונטיות שעמדו לפני בית המשפט באותו מקרה – כך היה מורה בית המשפט.
בית המשפט ער כמובן לעלויות הכרוכות בהסדר קינון וזאת מאחר שעל הצדדים להחזיק לעיתים שלוש יחידות דיור, ואולם שאלה זו עלתה בפסיקה לגבי הסדר לטווח ארוך ולא לגבי הסדר זמני שמטרתו להוציא את הקטינים מהמאבק הקשה שבין ההורים (ר’ תלה”מ (משפחה נצרת) 35685-03-21 ד’ א’ נ’ נ’ א’ (נבו 18.7.2021)).
ביחס ליתרונות של הסדר הנסטינג, כאן המקום לציין מתוך מאמר של עוה”ד אלינור ליבוביץ, מאמר שאליו הפנה ב”כ האב בדיון: “היתרונות לילדים ברורים. הם ישנים באותה מיטה ונמצאים באותו בית כל הזמן ולא מחלקים זמנם בין שני בתים וחוסכים זמן הסעות מבית לבית ונותרים להתגורר בסביבתם המוכרת, שמן הסתם קרובה לבית הספר ולחברים.”
אמנם נטען במאמר כי אין סמכות לכפות הסדר זה על ההורים, ואולם, עם כל הכבוד לכותבת המאמר, וגם לאור המפורט לעיל, אני קובעת כי יש ויש סמכות להורות על הסדר זמני זה במקרה המתאים.
הסדר קינון כהסדר זמני
אין ספק כי הסדר זה הוא זמני בלבד, במטרה להוציא את הקטינות מהקונפליקט המידי בין הוריהם, ואין מדובר בהסדר לטווח הארוך (ר’ תלה”מ 35685-03-21 שאוזכר לעיל והמאמר שצוטט בפסק הדין).
מן הכלל אל הפרט
לנגד עיניי, וביתר שאת לאחר ששמעתי את הקטינות, עומדת טובתן של הקטינות ואין לי כל ספק כי מצויות במצוקה אל נוכח היחסים הקשים שבין הוריהן הבאים לידי ביטוי בכל דקה ודקה שבה ההורים שוהים יחדיו בבית הצדדים.
לגבי מצבן הקשה של הקטינות הובאו בפני בית המשפט עמדתם של כול גורמי הטיפול: תחילה עו”ס יחידת הסיוע, לאחר מכן עו”ס לחוק הנוער, עמדת האפוטרופוסית לדין ועו”ס לסדרי דין בחוות דעת ראשונית.
ביחס לטענת ב”כ האב שלפיה מאחר ולא הוגש הליך נזקקות יש להניח כי מצבן של הקטינות טוב, טענה זו, אין לה מקום. כידוע, נקיטת הליכי נזקקות נמצאת בקצה הסקלה של התערבות הרשויות באוטונומיה המשפחתית על מנת להגן על קטינים ויש בידי בית המשפט כלים רבים ושונים להגן על ילדים קטינים לפני שמגיעים לתוצאה העגומה של נקיטת הליכי נזקקות.
כפי שציינה האפוטרופוסית לדין בדבריה, הקטינות נאלצות להתמודד עם קושי חברתי מאחר שהן נמנעות להזמין חברות לביתן – “מחשש שהוריהן יעשו בושות”. תיאור קשה זה ממחיש את המציאות שעמה צריכות הקטינות להתמודד מדי יום ביומו. לפי דברי ב”כ האב עצמו – הבנות מעורבות מאד בסכסוך, מועבר להן מידע כי הסכסוך יימשך זמן רב, והן בפועל בתווך בין הוריהן.
המוקד של הסכסוך בין ההורים
בדיון התברר כי הנושא המעסיק את ההורים הוא הדירה ב_______ וכי – כדברי ב”כ האב – אם ימכרו את הנכס – הכול היה נפתר.
המחלוקות הרכושיות בין הצדדים
על פי כתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים – בירור הסוגיה של איזון המשאבים בנוגע לדירה תיארך זמן רב מאחר והנכס איננו רשום על-שם מי מהצדדים.
בהתאם לכתב התביעה, האב עותר כי תחילה ייקבע ש-50% מהזכויות בנכס שייכות לו, כי בית המשפט יורה על רישום הזכויות בכל מוסד לרבות ________ ורשות המסים, וכי רק לאחר מכן יורה בית המשפט על פירוק השיתוף.
בהתאם לכתב ההגנה, למרות ששני הצדדים תרמו מכספיהם לבניית הבית ב_________, הזכויות החוזיות והאפשרות לבנות בית על הקרקע ____________ (שרשומה ע”ש רמ”י) ניתנו אך ורק לחברי _________ דהיינו לאם ואילו האב לשיטתה סירב להגיש מועמדות לחברות _______.
מכאן ניכר כי מדובר בסוגיות מורכבות הן עובדתית והן משפטית ולפיכך בירור המחלוקות בין הצדדים ייארך זמן לא מבוטל לרבות עירובם של צדדי ג’ בסוגיה.
יודגש כי בין אם יגיעו הצדדים להסכמות לגבי מכירת הנכס או להסכמות לגבי השכרת הנכס, מצבן של הקטינות איננו יכול להמתין 3 חודשים, כהצעת האב, ויש למצוא פתרון מידי שיבטיח את שלומן וביטחונן הנפשי של הבנות.
בית המשפט אינו יכול לקבל עמדה זו וזאת מהסיבות שלהלן:
אין כל הסבר מדוע תיפגענה זכויותיו הכלכליות של האב לו יוחל על שני הצדדים אותו דין: כל אחד מהם שוהה מחוץ לדירת הצדדים בחלק מהימים.
גם אם בית המשפט יקבל את הצעתה של ב”כ האם כי הדירה תושכר ושכר הדירה יחולק בין הצדדים– לא ברור כלל מהי הפגיעה בזכותו של מאן דהוא.
סיכום
מעבר לכל המידע שהיה בפניי במועד מתן החלטתי מיום 19.3.23 ולאחר שקיבלתי חוות דעת ראשונית של עו”ס לסדרי דין, שמעתי את ב”כ שני הצדדים בשני דיונים שונים ואף נפגשתי עם הקטינות אני קובעת כי בסמכותו של בית משפט זה להורות על הסדר קינון לטווח הקצר כפי שיפורט להלן.
ההסדר שנקבע בהחלטתי מיום 19.3.23 יחול במלואו על הצדדים כאשר כל הפרה של הוראות ההחלטה בנוגע לשהייה/אי שהייה בבית במועדים שנקבעו יגרור קנס של 500 ₪ על כל הפרה.
הסדר זה יחול עד ליום 30.6.23, ובתקופה זו יפעלו ב”כ הצדדים לקידום פתרון מוסכם להפרדת המגורים. סוגיה זו, בין היתר, תידון בדיון הקבוע ליום 22.6.23.
7 ימים לפני מועד הדיון יוגש עדכון מטעמה של האפוטרופוסית לדין שתתייצב גם היא לדיון.
נאסר על מי מהצדדים לשתף את הקטינות בסכסוך שבין ההורים, להעביר מסרים הנוגעים לעמדת מי מהצדדים, וכל פעולה אחרת שיש בה כדי להעצים עוד את קונפליקט הנאמנויות שבו נמצאות הקטינות.
כמו-כן וכל עוד מתגוררים ההורים עדיין תחת קורת גג אחת, אין טעם להורות על הגשת תסקיר וזאת עד להפרדת המגורים ומתן החלטה אחרת. עם זאת כבר בשלב זה וכפי שדווח, יתחילו הקטינות לקבל טיפול וההורים יופנו להדרכה הורית וזאת במסגרת השירותים של אגף הרווחה.
הוצאות משפט
בשלב זה, ומתוך תקווה כי ניתן יהיה להנמיך את גובה להבות הסכסוך בין הצדדים, לא אפסוק הוצאות לרבות לא לטובת אוצר המדינה.
התובענה הרכושית וההליך בעניין הקטינות יידונו במועד שנקבע ביומני.
החלטה זו תפורסם ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, ט”ז אייר תשפ”ג, 07 מאי 2023, בהעדר הצדדים.
