לפני
כבוד השופטת מירית פולוס
תובעת/נתבעת
****
ע"י ב"כ עו"ד יורם ירקוני
נגד
נתבע/תובע
****
ע"י ב"כ עו"ד אהרן בניסטי
פסק דין
בפני תביעות שהגישו הצדדים:
תלה"מ 44839-06-21 תביעת האישה לפסיקת מזונותיה.
תלה"מ 43478-04-21 תביעת האיש לאיזון משאבים, פירוק שיתוף ודמי שימוש.
רקע כללי:
הצדדים להליך בשנות החמישים לחייהם, נישאו זל"ז בשנת 1990 ונפרדו בחודש *** 2021. לצדדים מנישואיהם שני ילדים בגירים, ילידי השנים *** ו ***.
בחודש *** 21, זמן קצר לאחר שעזב האיש את הבית המשותף, נולד לו בן מאישה אחרת, איתה ניהל מערכת יחסים. כיום מתגורר האיש עם אותה אישה ועם בנם הקטין.
הצדדים אינם גרושים חרף הפירוד ביניהם. האיש טען שהאישה סירבה למתן גט והאישה טענה שהאיש סירב להוראת בית הדין הרבני לשלם לה כתובתה. בא כח האיש מסר כי הצדדים הגישו סיכומיהם בעניין תשלום הכתובה והם ממתינים להכרעת כב' בית הדין. צורף על ידי ב"כ האישה פר' ישיבת בה"ד מיום 16.3.23 שעסקה בעניין הכתובה, נסרק לתיק ביום 18.6.24.
בשנת 2005 אישרו הצדדים בבית המשפט הסכם ממון שעניינו שלום בית ולחילופין הסדרי הממון למקרה של פירוד. הצדדים הסכימו אז על "תקופת ניסיון בת שישה חודשים בלבד" לצורך פניה ליעוץ וניסיון לשיקום היחסים (סעיף 4 להסכם).
הוסכם בין היתר כי במהלך תקופת שלום הבית יעדכן האיש את האישה "בנוגע לכל הכנסותיו מכל עיסוק בו הוא עוסק" וכי הבעל "יעביר לידי האשה את משכורתו מכל מקור ומכל סוג…" (סעיפים 4.2 ו 4.5).
עוד הוסכם שבמקרה של פירוד תמכר דירת המגורים ותמורתה תחולק בחלקים שווים (סעיף 11.4), זכויות סוציאליות יחולקו בחלקים שווים (סעיף 15.1) וכספים בחשבונות וחסכונות שנרשמו על שם הצדדים במשותף, יחולקו בחלקים שווים.
מצבה הרפואי של האישה לעת הפירוד וגם כיום אינו תקין. האישה חלתה במחלה קשה, עברה אירוע מוחי, אירוע לבבי, כריתת איברים בעקבות מחלת הסרטן, סובלת מבעיות זיכרון, מצויה בשיקום קוגניטיבי והכנסתה כיום היא מקצבאות בלבד כפי שיפורט בהמשך.
האיש עבד כשכיר בחנות ל **** והשתכר סך של 15,000 ₪ לחודש. בתום ההליך הודיע האיש כי פוטר והוא מובטל. לעניין גובה השתכרות האיש ועיסוקיו – נושא זה עמד במרכז המחלוקת בין הצדדים והאישה טענה כי לאיש עיסוקים שונים המניבים לו כספים רבים שאינם מדווחים וכי העלים ממנה כספים ורכוש.
להלן ידונו תביעות הצדדים, כל תביעה בנפרד.
תביעת האישה לתשלום מזונותיה:
תמצית טענות האישה: לאישה זכות חוקית לקבלת מזונותיה; האישה ננטשה על ידי האיש; לאיש הכנסות ממספר מקורות והוא משתכר סכומים רבים במזומן; הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה, לרבות נסיעות לחו"ל; האישה חיה מקצבאות נכות; לאישה הוצאות רבות והכנסותיה אינן מספיקות לצרכיה; בית המשפט מתבקש לפסוק לתובעת מזונות אישה על סך של כ 16,000 ₪ לחודש, לאחר שקוזזו מהוצאות האישה הכנסותיה מקצבאות.
תמצית טענות האיש: חיי הנישואין של הצדדים מצויים במשבר מספר רב של שנים; האישה השליכה את האיש מדירת הצדדים; על פי הסכם הממון לא מגיעים לאישה תשלומי מזונות; האישה גרה בדירת הצדדים יחד עם בנם ללא תשלום מדור והאיש שוכר דירה למגוריו; האישה מסרבת להתגרש; האישה משתכרת ממספר מקורות ובנוסף לקצבאות מקבלת הכנסה מאחותה שהיא בעלת עסק וכן מדירה שיש לצדדים בארה"ב; האישה משכה כספים מחשבונות הצדדים; הוצאות האישה אינן כמפורט בתביעה.
דיון והכרעה:
ככלל – מקום בו מערכת היחסים בין הצדדים תמה ואין סיכוי לשיקומה, הפסיקה איננה מעודדת פסיקת תשלום של מזונות אישה. בעניין זה ראה בע"א 5930/93 פדן נגד פדן תק-על 94 (4) 228:
"מקור החיוב במזונות האישה יונק מקשר הנישואין המתקיים הלכה למעשה, בהיות האישה עמו ועל שולחנו. תנאי מהותי לחיוב במזונות האישה הוא ניהול חיי משפחה משותפים, וכשתנאי זה אינו מתקיים, מתערער החיוב."
כן ראה גם בתמ"ש (י-ם) 16810/02 ע' נגד פ', פורסם בנבו: "אין כל ערך חברתי בשימור מלאכותי של נישואין על הנייר ובוודאי שאין כל הצדקה לעודד המשך קיום קשר חד סטרי זה על ידי פסיקת מזונות לאישה."
ביום 20.10.21 דחה בית המשפט את בקשת האישה לפסיקת מזונות זמניים עבורה, "בשים לב להכנסות האישה מקצבאות לרבות הכנסה מאבדן כושר עבודה מחברת ביטוח וכן למגורי האישה ללא תשלום בדירתם המשותפת של הצדדים וכמו כן בשים לב למגורי הצדדים בנפרד כבר למעלה מחצי שנה…".
כפי שפורט מעלה, האישה חלתה והיא זכאית לקצבאות. האישה איננה עובדת. בהתאם למסמכים עדכניים שנסרקו לתיק, האישה מקבלת מחברת הביטוח, בגין אבדן כושר עבודה בשיעור של 100% סך של 3,925 ₪ לחודש. אישור זה בתוקף עד סוף חודש יוני 24 וצויין באישור שהומצא כי אם תקופת אי הכושר נמשכת עליה להמציא מסמכים עדכניים. עוד הומצא מסמך מהביטוח הלאומי ולפיו לאישה 77% נכות רפואית משוקללת לצמיתות. סך הכנסות האישה מכל המקורות כ – 6,500 ₪ לחודש.
האיש אמנם טען שלאישה מקורות הכנסה נוספים, אך לא המציא בדל ראיה לעניין זה. בהינתן מצבה הרפואי והכרת חברת הביטוח באבדן כושר עבודה בשיעור של 100%, אינני מוצאת לקבוע שלאשה יש יכולת השתכרות כלשהי מעבודה.
באשר להכנסות האיש, אלו נותרו לוטות בערפל. האיש טען כי הוא משתכר סך של 15,000 ₪ לחודש בלבד מעבודה כשכיר, אולם להתרשמות בית המשפט, כפי שטענה האישה, הכנסותיו מעבודה כשכיר אינן מהוות את מקור ההכנסה היחיד של האיש. האיש היה עוסק מורשה בין התאריכים 1.1.09 ועד 31.12.12 וכן מיום 1.1.14 ועד ליום 27.3.22 (כמפורט על ידי האקטואר במענה לשאלות הבהרה מיום 22.6.23, עמוד 2), אך הוא טען בפני האקטואר שלא היו לו כלל הכנסות כעצמאי. האיש לא הציג הסבר מספק לתהייה מדוע, נוכח טענתו בדבר העדר הכנסות, החזיק מספר עוסק ומדוע פתח שוב את עסקו לאחר שסגר אותו בשנת 2012.
בחקירתו של האיש, התברר כי תשלומים רבים במהלך הנישואין, שולמו על ידי הצדדים במזומן, כפי שנרשם בחשבוניות שהוצגו, בסכומים של אלפי שקלים (עמ' 38-39 לפר' מיום 4.6.24).
האיש לא הכחיש שלצדדים היו כספי מזומן, אך טען כי רוב הכספים המזומנים הגיעו מהאישה (פר' עמוד 40 שורה 31). טענתו זו לא הוכחה. הטענה כי אחות האישה העבירה לה שכר בגין עבודה במזומן, הוכחשה על ידי האחות בחקירה. האחות העידה שהאישה עבדה בעסק שבבעלותה "לפני הרבה שנים, לפחות 7 או 8 שנים" (פר' מיום 3.6.24 עמ' 35 שורה 35) ולגבי האפשרות ששילמה כספים במזומן השיבה: "מה פתאום ששילמתי במזומן, אין חיה כזאת, אני עובדת עם ארגונים, ועדים, עם בית המשפט" (עמ' 36 שורות 9-10).
האישה הגישה לתיק תצהיר עדות ראשית של אמה, גב' ****, במסגרתו הצהירה האם על עיסוקו של האיש, מעבר לעבודתו כשכיר, על כך שהוא "סיפר שהוא עושה הרבה כסף", על כך שכיסיו של האיש "היו תמיד מלאים במזומנים רבים" וכן על רמת החיים הגבוהה בה חיו בני הזוג. מסיבה כלשהי בחר האיש להימנע מלחקור את אם האישה. ראה פרוטוקול מיום 3.6.24, עמוד 35 שורה 16. מכאן – גרסת האם לא נסתרה.
יש עוד לציין בהקשר של דרישת האישה למזונותיה, כי להתרשמות בית המשפט מהמסמכים שצורפו והמידע שהומצא על ידי הצדדים, הצדדים עודם נשואים בשל מחלוקת בעניין הכתובה. בהחלטת כב' בית הדין מיום 11.7.23 שנסרקה ביום 18.6.24, עמוד 27 למסמכים הסרוקים, נרשם : "הבעל אף אינו מוכן לשלם את הכתובה בסכומה הנומינלי (54,000 ₪) למרות הבהרת בית הדין בהחלטות קודמות שתשלום זה יקוזז בכל מקרה מאיזון המשאבים הצפוי."
באשר לצרכי האישה, הצרכים המפורטים בתביעה לא הוכחו באופן ברור, מה גם שהאישה טענה שחדלה להוציא חלק מההוצאות כגון תשלום לרופאים פרטיים, בשל העדר יכולת לממנם.
בסופו של יום, בעניין המזונות יש לקחת בחשבון כדלקמן: מחד – קשר הזוגיות בין הצדדים אינו בר החייאה. מאידך – הצדדים עודם נשואים, וכפי שעולה מהפרוטוקולים שצורפו מדיוני ביה"ד, הדבר הינו בשל סירוב האיש לשלם לאישה כתובה. עוד יש לקחת בחשבון את מצבה הרפואי של האישה, שמצויה באבדן כושר מלא וזכאית לאחוזי נכות לצמיתות בשיעור של 77%, דהיינו – הקצבאות המשולמות לה מהוות את מלוא הכנסתה ואין לה יכולת להשתכרות נוספת.
בית המשפט לא פסק לאישה מזונות זמניים, אך כפי שפורט מעלה, בית המשפט לקח בחשבון בהחלטה הנ"ל שהאישה מתגוררת בבית הצדדים, עליו לא רובצת משכנתא, ללא תשלום.
גם האיש, בכתב ההגנה שהגיש לתביעת המזונות, ציין בסעיף 46: "התובעת מתגוררת בדירת הצדדים שאין עליה משכנתא, כך שאין לה כלל הוצאה עבור שכירת מדור…".
האיש עתר לחיוב האישה בדמי שימוש ראויים בגין מגוריה בדירה המשותפת, ובדיון הסיכומים ביקש שתחויב לשלם לו סך של 3,750 ₪ לחודש.
נוכח השתכרות האישה מקצבאות בסכום של כ 6,500 ₪ סה"כ, ברי כי אם תחויב בתשלום חודשי של 3,750 ₪ בגין דמי שימוש, תיוותר ללא יכולת לספק צרכיה השוטפים. כאמור, גם האיש הבין זאת, והטענה כי לאישה אין עלויות בגין שכירות היתה חלק מטענות ההגנה שלו כנגד תביעת המזונות.
בנסיבות העניין, אני מוצאת לקבוע כי מזונות האישה יפסקו בדרך של כיסוי מדורה עד מכירת הדירה. כלומר, האישה לא תחויב בתשלום דמי שימוש, ותהיה רשאית להמשיך ולהתגורר בדירת המגורים עד מכירתה, ללא תשלום שכ"ד לאיש. יחד עם זאת, האישה תהיה מחויבת בכיסוי עלויות אחזקת המדור. ככל ויהיה קיים חוב בגין עלויות אחזקת מדור בגין תקופת מגורי האישה בנכס לאחר מועד הקרע, ישולם החוב מתוך חלקה בתמורת המכר.
סוף דבר בתיק המזונות – לאישה לא יועבר תשלום חודשי בעבור מזונות אישה. האיש חוייב בתשלום מדור האישה – בדרך של מגורי האישה בדירת הצדדים ללא תשלום דמי שימוש, עד מכירת הדירה.
תביעת רכוש:
טענות האיש: בית המשפט מתבקש להורות על פירוק השיתוף בדירת המגורים הרשומה על שם הצדדים בחלקים שווים; לצדדים דירה ב ****, המסמכים בידי האשה, מבוקש פסק דין הצהרתי כי הנכס הינו חלק מאיזון המשאבים ולהורות על פירוק השיתוף בו; בחשבון הבנק המשותף הופקדו כספי ירושה של האיש בסך של 571,234 ₪ ויש להעביר כספים אלו לידיו; האשה משכה כספים מחשבונות הצדדים בסך כולל של 46,400 ₪; לצדדים רכב ומבוקש למכור אותו ולחלק תמורתו וכן לחייב האישה בדמי שימוש ראויים בגין השימוש ברכב; מבוקש לאזן זכויות סוציאליות.
טענות האישה: יש למנות חוקר כלכלי שיבדוק היכן הכספים שנצברו בתקופת הנישואין, מדוע מחזיק הנתבע בחשבונות בנק רבים, מדוע כל השנים כמעט כל הוצאות המשפחה בוצעו במזומן; לאחר שיתברר כמה כסף על האיש לתת לאישה במסגרת האיזון ניתן יהיה לדון בתביעה לפירוק שיתוף; בדירת המגורים גרים האישה ובנם של הצדדים ודירה זו מהווה את זכותה למדור; האשה לא מנעה מגורי האיש בבית, אלא שהוא עזב לאחר שבחר לחיות עם פלגשו או במלון מפואר; לתובע יש מידע ומסמכים על הדירה בארה"ב; הכספים בחשבון המשותף הם משותפים; האשה רשאית לעשות שימוש ברכב, החזר ההלוואה למכונית המשמשת את האיש נעשה מחשבון בנק משותף; יש להפעיל את סעיף 8 (2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג ולקבוע כי הזכויות יאוזנו ביחס של 3/4 לאשה ו 1/4 לאיש.
דיון והכרעה:
בכל הנוגע לטענות האישה להברחת כספים ורכוש – בית המשפט מינה רו"ח שבחן את טענות הצדדים. גם לאחר שהתקבלה חוו"ד המומחה, לא ידעה האישה להצביע על סכום כספי ברור שלטענתה הוברח מכספי האיזון. בהתאם, ביום 21.9.23 ניתנה החלטה בדיון ונקבע: "…האישה רשאית, לאחר שהתקבלו מלוא הנתונים והמסמכים, ואם סבורה שקיימת לה עילת תביעה, להגיש תביעה כספית באשר לסכום ההברחות הנטען…" (עמוד 22 לפר' שורות 12-14). נוכח האמור – במסגרת הליך זה לא התבררה הטענה להברחת כספים מכספי התא המשפחתי, בהעדר טענות ברורות בעניין זה באשר למועדי הברחה, סכומים שהוברחו וכיוצ"ב.
דיון באשר לטענת האישה כי יש לערוך איזון שאינו שוויוני, בהתאם לסמכות בית המשפט כקבוע בסעיף 8 (2) לחוק.
סעיף 8 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973, קובע:
"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק להתרת הנישואין – לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:…
…
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע, בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג…"
לגבי סעיף 8 נפסק כי מאפשר לערכאות השיפוטיות "גמישות רבה לערוך איזון נכסים הוגן על פי שיקולים כלכליים ואחרים (עניין יעקבי). ויודגש – איזון הוגן, אף שאיננו שווה. הסעיף משמש פתח להעניק יותר מאשר שווי מחצית הרכוש לצד הנזקק תוך התחשבות בשיקולים כלכליים ואחרים… חלוקה שתקנה לכל אחד מבני הזוג שוויון הזדמנויות בחיים שלאחר הפירוד…" בע"מ 7272/10 פלונית נגד פלוני פורסם בנבו.
כן ראה בעמ"ש 51056-09-20 פלוני נגד פלונית:
"ושוב – אכן כללו של דבר הוא חלוקה שוויונית, מתוך הנחה כי יש בה להביא אל הצדק ולחסוך בזמן שיפוטי ולפשט ההליכים… ואולם מעת שהנסיבות מורות לעשות כן, אל לו לבית המשפט לנקוט בכלל אלא לאחוז ביוצא מן הכלל…"
כן ראה בעמ"ש (מרכז) 55308-09-22 ד.ח נגד א.ח (פורסם בנבו):
"ואם כן, כאשר מחד קיים פער משמעותי ביכולת ההשתכרות של הצדדים (כושר השתכרות של 8,000 ₪ למשיבה אל מול כושר השתכרות של 14,500 למערער) אליו נוספה הערכת בית המשפט והתרשמותו, אשר אף בה איננו מוצאים מקום להתערב, כי המשיבה תתקשה להשיא ולממש את כושר השתכרותה בשל המצב האישי והרגשי אליו היא נקלעה בשל אסון משפחתי שפקד את המשפחה, ומאידך נמצא כי המערער מתנהל באופן המעלה ספקות של ממש באשר להיקף רכושו האמיתי, יש בדבר להצדיק חלוקה לא שוויונית."
בהנתן הכללים אשר נקבעו בחוק ובפסיקה, לא יכול להיות חולק, כי מצב הדברים בתיק זה, מצדיק סטיה מהכלל של חלוקה שוויונית מדויקת.
ודוק – כאמור, האישה מצויה במצב רפואי שאינו שפיר בלשון המעטה, לאחר שעברה מחלה קשה, אירוע מוחי, אירוע לבבי וכריתת איברים. כל הכנסתה של האישה הינה מקצבאות, בסך של כ 6,500 ₪ לחודש.
נוכח מצבה של האישה, נראה כי אין צפי בעת הזו לשובה למעגל העבודה ומצבה אינו מאפשר לה יכולת השתכרות נאותה או בכלל. לא בכדי העמיד הביטוח הלאומי את נכות האישה על שיעור של 77% לצמיתות וחברת הביטוח העמידה את אבדן הכושר על שיעור של 100% באופן זמני.
לעומת האישה, האיש אמנם טען שפוטר מעבודתו בסמוך לתום ניהול ההליך, אולם בכך אין בכדי להצביע על ירידה בכושר ההשתכרות. מדובר באדם בשנות החמישים לחייו, ללא כל מגבלה על יכולת ההשתכרות. האיש טען כי השתכר כ 15,000 ₪ לחודש מעבודה, כבר בנתון זה יש בכדי להצביע על פער משמעותי בין האיש לאישה. יתרה מכך וכפי שפורט מעלה, בית המשפט התרשם כי קיים ספק אם ההכנסה הנ"ל משקפת את מלוא הכנסתו של האיש.
לצד האמור מעלה, יוזכר כי לצדדים הסכם ממון. מדובר בהסכם שאושר על ידי בית המשפט בשנת 2005. אמנם, בהסכם נרשם שהצדדים יעשו ניסיון לשלום בית למשך חצי שנה ובפועל הצדדים נפרדו רק בחלוף כ 16 שנים ממועד ההסכם. יחד עם זאת, איש מהצדדים לא טען כנגד תוקפו של הסכם הממון.
בנסיבות אלו, לא מצאתי להורות על חלוקה לא שוויונית של הבית, שהסכמה בדבר חלוקתו השוויונית מופיעה בהסכם הממון. יצוין כי ההסכם מתייחס לדירה אחרת, ששימשה למגורי הצדדים בעת אישור ההסכם, אך נראה שיש להתייחס להסכמה לחלוקה שוויונית של דירת המגורים, גם אם בחלוף השנים, מכרו הדירה שנזכרה בהסכם ורכשו דירה אחרת. יתרה מכך, מקום בו מדובר בדירה הרשומה על שם שני הצדדים, בטרם יגרע מקניינו של בעל דין לצורך ביצוע איזון לא שוויוני, יש לבחון חלופות אחרות לאיזון הפער הכלכלי בין הצדדים.
בנוסף, לא מצאתי לקבוע בניגוד להוראות ההסכם, הקובע כי זכויות סוציאליות יחולקו בשווה.
עם זאת, ולאחר שנלקחו בחשבון פערי ההשתכרות בין הצדדים והפערים ביכולת ההשתכרות, בית המשפט מוצא להורות על איזון כפי שיפורט להלן, תוך שימוש בסמכות בית המשפט לאיזון לא שוויוני מכח סעיף 8 (2) לחוק וכן סמכות בית המשפט להורות על היוון זכויות סוציאליות במקרים מתאימים.
רכב הצדדים – מדובר ברכב שעם הפירוד נותר בידי האישה. הרכב אינו מופיע בהסכם הממון. הסכם הממון התייחס לרכב אחר שמומן בהלוואה. כאמור, האיש עתר לפירוק השיתוף ברכב ולפסיקת דמי שימוש. בנסיבות שפורטו, וכחלק ממכלול האיזון, אני מוצאת להותיר את הרכב בשלמות בידי האישה. בהתאם, נדחית עתירת האיש לקבל דמי שימוש בגין שימוש האישה ברכב.
בהקשר לדרישה לפסיקת דמי שימוש ברכב, יוער בבחינת למעלה מן הצורך, שכן ממילא הותרתי את הרכב בידי האישה, כי לבית המשפט ספק באשר לעוגן המשפטי לתביעה כאמור.
פסיקת דמי שימוש ברכב, לתקופה ממושכת, יכולה להוביל לתוצאה ולפיה בגין דמי שימוש ישולם סכום המתקרב או עולה על שווי מחצית הרכב השייך לבן הזוג המקבל את התשלום.
בעלי הדין אינם חברה להשכרת רכבים. ככלל, רכב פרטי הוא מצרך שערכו יורד עם הזמן, ואיננו מניב הכנסות ורווחים לבעליו. לכל היותר לטעמי, ניתן להידרש לשווי הרכב במועד הקרע בין הצדדים ולהעביר לבן הזוג שהרכב לא היה בשימושו, את מחצית השווי במועד הקרע. בדרך זו, לא ייפגע כלכלית הצד שהרכב לא היה בידיו. יחד עם זאת, גם לא יקבל דמי שימוש, שאינם, כדרך הכלל, מגיעים לידי בעלים של רכב פרטי (להבדיל מדמי שימוש בעבור נכס מקרקעין).
זכויות סוציאליות – עוד בהקשר לקביעה כי החלוקה של הנכסים תבוצע באיזון לטובת האישה, מצאתי להורות על היוון הזכויות הסוציאליות, באופן שהכספים שהאיש חייב לאישה ישולמו בסכום חד פעמי מהוון, במועד מכירת הדירה ומתוך חלקו של האיש בתמורה.
ודוק – אין מדובר בחלוקה לא שוויונית של הזכויות. החלוקה היא שוויונית, אולם מועד הביצוע הוקדם.
לעניין היוון הזכויות – סעיף 6 (ג) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, קובע כי באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו.
בסעיף 6 (ד) נקבע שבית המשפט יתחשב במצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג.
הפסיקה קבעה שככלל, יש לבצע את האיזון הסוציאלי במועד הבשלת הזכויות, ורק במקרה חריג יקבע מועד אחר. ראה במאמרו של כב' השופט יהושע גייפמן, "זכויות פנסיה ונכסי פרישה אחרים – כנכסים בני – חלוקה או בני איזון בין בני זוג", הפרקליט מא, חוברת א-ב,
עמ' 125, פורסם בנבו:
"למרות שלבית המשפט יש שיקול דעת רחב לבחור, במסגרת הסדרי הביצוע, בין החלופות השונות: מימוש במועד הבשלת הזכויות, חיוב בסכום חד פעמי במועד חלוקת הרכוש בין בני הזוג על פי תחשיב של אקטואר, וחיוב בתשלומים ממועד חלוקת הרכוש – רצוי שרק במקרה חריג יקבע מועד אחר, שאינו מועד הבשלת הזכויות, למימוש הזכויות של בן הזוג התובע. חריג זה יש להחילו בהסכמת הצדדים או כאשר בן הזוג הנתבע הינו עתיר נכסים, בה בשעה שבן הזוג התובע נתון בקשיים כספיים חמורים או נזקק לכסף למחייתו."
הכלל אם כן הוא איזון הזכויות במועד הגמלן והיוונן רק במקרים חריגים. לטעמו של בית המשפט, מקרה זה נופל בגדר אותם מקרים חריגים שמצדיקים היוון הזכויות.
ודוק – לצד איחולי בריאות והחלמה מלאה לאישה, יש לקחת בחשבון שמצבה הרפואי אינו שפיר. למצבה הרפואי של האישה יתכן ויש השפעה על תוחלת החיים הצפויה. המתנה למועד הבשלת הזכויות וקבלתן בעתיד בגיל הפנסיה, איננה מתאימה לאישה, בשל מצבה הכלכלי והרפואי כפי שפורט. נראה שהאישה עסוקה בהישרדות מידית ולא בתכנון לעתיד הרחוק.
בנוסף, האישה מתגוררת כיום לבד (או עם מי מילדי הצדדים הבוגרים, מעת לעת), לעומת האיש המצוי בזוגיות וגם בת זוגו עובדת. מצב דברים זה מטיל את מלוא הנטל למימון עלויות מחייתה ומדורה על האישה, ואם לא יהוונו הזכויות הסוציאליות, בשים לב להכנסותיה הנמוכות, ספק אם תוכל למממן את מלוא צרכיה.
נוכח האמור, אני מוצאת להורות כי חלקה של האישה בזכויות הסוציאליות, ישולם לאישה על ידי האיש, בסכום חד פעמי מהוון, מתוך חלקו של האיש בתמורת מכר הדירה.
על פי חוות דעת אקטואר מחודש יוני 22, סך הזכויות המהוון עומד על 691,950 ₪. סכום זה יש לעדכן, הן על מנת שערכו ישוערך והן נוכח פרישתו הנטענת של הבעל ממקום העבודה, והצורך לבחון הזכויות ששולמו לו, ככל ששולמו. בנוסף, בהמשך פסק הדין יקבע בית המשפט באשר לסכומים שיש לקזז מתוך סכום התשלום, ועל האקטואר לערוך החישוב.
האקטואר אם כן יגיש תחשיב עדכני של הסכום המהוון לתשלום לצורך האיזון בתוך 30 יום ממועד מתן פסק דין זה. שכרו ישולם על ידי הצדדים בחלקים שווים. הסכום שיקבע האקטואר שהינו הסכום הסופי לצרכי האיזון, ישולם מתוך חלקו של הבעל בכספי מכר הדירה.
דירת הצדדים – לצדדים דירה השייכת לשניהם בחלקים שווים. דירה זו תימכר על ידי הצדדים בתוך שלושה חודשים ממועד מתן פסק הדין. לאחר חלוף תקופה זו יוכל כל צד לעתור למינוי כונסי נכסים ומכירת הדירה באמצעות כינוס. תמורת הדירה בקיזוז עלויות המכר תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. אם יש חובות בגין אחזקת המדור לתקופת מגורי האישה, ישולמו מתוך חלקה של האישה.
דירה בארה"ב – הצדדים הסכימו שרכשו דירה בארה"ב, בעסקה שפשרה לא הובהר די הצורך, תוך שנטען על ידי שניהם כי בעסקה היה מעורב איש עסקים, ישראלי תושב ארה"ב, שהינו חבר של האישה. במהלך הדיון טענה האישה כי הצדדים חייבים לאותו חבר כספים ולפיכך זכויותיהם אינן בטוחות או ברורות.
הנני קובעת כי כל זכות שיש לצדדים ביחס לדירה בארה"ב, ככל ויש להם זכות, שייכת לשניהם בחלקים שווים ושניהם רשאים לדרוש את פירוק השיתוף בדירה, בכפוף לכל דין בארה"ב וזכויות צד ג' ככל וישנן.
דמי שכירות מהדירה בארה"ב – האיש טען כי יש לחייב את האישה בדמי שכירות שקיבלה מהדירה בארה"ב לאחר מועד הקרע, שהועברו אליה לטענתו מאותו החבר שהיה מעורב בעסקת הרכישה. האיש לא הוכיח טענה זו ולמעט הצגת השערות שונות, לא המציא כל ראיה לטענה. בנוסף, לא זימן את אותו החבר לחקירה (שניתן היה לבצע גם באמצעות וידאו מרחוק). הטענות בעניין זה נדחות.
טענות האיש באשר לכספים בחשבון המשותף – האקטואר קבע כי חלק מהכספים בחשבון המשותף, מקורם בסך של כ 570,000 ₪ שהפקיד האיש בחשבון, לאחר מכירת דירה שהתקבלה בירושה מהוריו. האיש טען כי יש להוציא מהאיזון כספים אלו.
לא מצאתי לקבל טענת האיש בדבר הוצאת כספים אלו מהאיזון הרכושי, מהנימוקים הבאים:
האיש עצמו הגיש לבית המשפט את הסכם הממון בין הצדדים וטען כי יש לפעול על פיו. על פי ההסכם, סעיף 15.2, "כל החשבונות והכספים והחסכונות של הצדדים הרשומים על שמם במשותף יחולקו בין הצדדים בחלקים שווים ביניהם." הכספים כאמור היו בחשבון משותף של הצדדים, ומכאן, על פי הסכם הממון, יש לחלקם ביניהם.
האישה טענה והאיש אישר, כי במועד הנישואין רכשו הצדדים דירה, שלימים נמכרה, כאשר כ 30,000 דולר מתוך עלות הדירה שולמו על ידי הורי האשה והיתרה שולמה באמצעות משכנתא. סך עלות רכישת הדירה אז עמדה על 67,000 דולר. דהיינו הורי האישה מימנו כ 45% מסכום רכישת הדירה. דירה זו נמכרה בהמשך ותמורתה שימשה את הצדדים לרכישת דירה חלופית.
מכאן, כספים שהתקבלו מהורי הצדדים, הוכנסו על ידי הצדדים לשיתוף, וכפי ששיתפה האישה את האיש בכספים שהעבירו הוריה, בחר האיש, במועד בו קיבל כספי ירושה, לשתף את האישה. בחירה זו ברורה, נוכח הפקדת הכספים בחשבון בנק משותף, ולאחר שנחתם הסכם ממון, הקובע כי כספים בחשבון משותף יהיו משותפים.
ראה בהקשר להפקדת כספים בחשבון משותף ע"א 655/89 דבורה מטלון נגד חיים כץ, פ"מ מה (3) 845, 849:
"השופט המלומד צדק בכך כי השאלה מה היתה השקעתו של כל אחד מבני הזוג בחשבון אינה רלוונטית כלל. הוא גם צדק בקביעתו, כי כל עוד לא הוכח אחרת, יוצרת השותפות בחשבון חזקה, כי יתרת הזכות בו (או החובה) שייכת לשני בני הזוג בחלקים שווים. מכאן, שהעובדה, כי תכניות החיסכון נרכשו מכספים שהפקיד המשיב קודם לכן, היא לבדה, אינה מעלה ואינה מורידה. עם הפקדת הכסף על ידיו בחשבון המשותף לא ניתן עוד לראות את כל הכסף ככספו שלו, אלא ככספם המשותף, כל עוד לא הוסכם ביניהם אחרת לגבי אותו סכום."
נוכח האמור, הנני קובעת כי הכספים בחשבון המשותף – משותפים.
טענות ב"כ האיש שעלו בסיכומיו, כי האישה משכה סכומים לאחר מועד הקרע –
במענה האקטואר מיום 30.8.23 לשאלות הבהרה שהעביר האיש, נקבע שיש לייחס לחובתה של האישה 19,446 ₪ בגין תשלום שבוצע לכיסוי תביעת חוב של הבנק הבינלאומי כנגד הצדדים במסגרת חשבון משותף בבנק אוצר החייל. לעניין סכום זה, הסכום יקוזז על ידי האקטואר מחישוב הסכום הכספי המהוון של הזכויות שיועבר לאישה.
שימוש בכרטיסי אשראי לאחר מועד הקרע – האיש טען שהאישה חייבה כרטיסי אשראי בסכום של כ 36,000 ₪ לאחר מועד הקרע, ויש להשיב לו מחצית סכום זה. האיש לא פירט באילו משיכות מדובר, למה שימשו, והאישה לא נחקרה בעניין זה. בנסיבות אלו, הבקשה להשיב מחצית סכום החיוב בכרטיסי אשראי נדחית.
משיכת כספים מבנק הפועלים לאחר מועד הקרע – מדובר בסכום של כ 20,000 ₪ כעולה ממכתב האיש לאקטואר מיום 28.2.23. האישה לא נחקרה לעניין כספים אלו, למה שימשו ובנסיבות אלו לא מצאתי לחייבה להשיב מחצית הסכום.
עלויות מדור – לפי החלטת בית המשפט מיום 30.6.22, על האישה לשלם את דמי אחזקת המדור בגין תקופת מגוריה בדירה לאחר עזיבת האיש. האקטואר קבע כי על האישה להשיב לאיש תשלומים ששילם בעבור ארנונה לאחר שעזב את הבית, בסך כולל של 10,344 ₪. האקטואר יקזז סכום זה מחישוב סכום הזכויות הסוציאליות המהוונות שיועברו לאישה.
חשבון הבנק בארה"ב – האקטואר ציין שלא הומצאו לו מלוא דפי החשבון. האשה טענה בכתב ההגנה, סעיף 20, כי בחשבון היו כ 14,000 דולר, אולם, סך של 11,000 דולר שימש לדברי המשקיע לצורך ההשקעה, חלקו בשיפוץ, תשלום לעו"ד וכו' (וראה גם חקירתה מיום 3.6.24 עמוד 31 שורות 9-13 לפר' ועמוד 32 שורות 23-24). סכום של 3,000 דולר נמשך על ידי האישה, לפי טענתה בכתב ההגנה ובחקירה, לצורך מימון שהיה בארה"ב. נוכח ההודאה הנ"ל, סך של 1,500 דולר, כערכם בשקלים במועד הפירוד וצמודים למועד החישוב, יקוזזו מהסכום המהוון של הזכויות שעל האיש להעביר לאישה.
לא מצאתי להורות לאישה להעביר לאיש מחצית מהכספים שהיו בחשבון, כאשר לטענתה העבירה סכום של כ 11,000 דולר לידי איש העסקים המעורב בעניין הדירה לפי דרישתו וטענתו בדבר חוב כלפיו. ההתחשבנות מול אותו משקיע, אין מקומה בהליך הנוכחי, כאשר אותו איש עסקים אינו צד להליך ואף לא הוזמן להיחקר. אם למי מהצדדים טענות כנגד אותו משקיע, יש לבררן בהליך מתאים.
סוף דבר – התביעות למזונות אישה ולאיזון משאבים הוכרעו כפי שפורט.
הוצאות ההליך – לכאורה לאחר שהתקבלו באופן חלקי טענות האישה לפסיקת מזונות ולאיזון לא שוויוני, היה מקום לפסוק הוצאות ההליך לטובתה. יחד עם זאת, בית המשפט לוקח בחשבון כי עלות האקטואר בתיק זה היתה גבוהה, וחלק ניכר מהעלות שולם בשל בדיקת טענות האישה לריבוי חשבונות על שם האיש ולהברחת רכוש, טענות שבסופו של יום לא הוכחו בהליך זה. נוכח האמור, אין צו להוצאות במסגרת פסק הדין.
התיקים יסגרו.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ח סיוון תשפ"ד, 24 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
