לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיא חגית מטלין
מבקשת
ט' ח' נ'
נגד
משיב
א' נ'
החלטה
לפניי בקשה למזונות זמניים עבור שני קטינים א', יליד 2021 (כבן 3 שנים) ו-נ', ילידת 2022 (כבת שנה ושבעה חודשים).
במסגרת החלטה למזונות זמניים מיום 28.3.24 טרם קיומו של דיון במעמד צדדים, ולאור גילם של הקטינים (שניהם מתחת לגיל 6), ונוכח הסדרי השהות הרחבים אשר נקבעו בהחלטתי מיום 17.3.24 (כפי שיפורט להלן), נקבע כי האב ישלם לידי האם עבור מזונותיהם הזמניים של הקטינים סכום של 1,000 ₪ לכל אחד מהם ובסה"כ 2,000 ₪ לשניהם יחד.
עוד נקבע כי בנוסף ישתתף במחצית מהוצאות החינוך ובמחצית מהוצאות רפואיות חריגות של הקטינים. בנוסף נקבע, כי מאחר ובשלב זה האם מתגוררת עם הקטינים בבית הוריה לא נפסק חלקם של הקטינים במדור.
כמו כן נקבע באותה החלטה, כי טענות בעניין התחשבנויות כספיות בחשבון המשותף, אין מקומן להתברר במסגרת תביעה למזונות קטינים וכי טענות הצדדים ישמעו גם בדיון (להלן: ההחלטה למזונות זמניים טרם קיום דיון").
ביום 8.4.24 התקיים דיון במעמד הצדדים (להלן: "הדיון").
בהחלטה בדיון מיום 8.4.24 התבקשו הצדדים להגיש הרצאת פרטים מלאה ומפורטת וכן טבלה ובה חישוב הנטו בניכוי ניכויי חובה, וכן ניכויים שכל צד חושב שצריכים להיות מנוכים/חושב שלא צריכים להיות מנוכים, וממוצע נטו שנתי, דפי חשבון בנק אחרונים ודף ריכוז יתרות ליום 1.1.23, 1.2.24 ו- 8.4.24.
הסדרי השהות
בהחלטה מיום 17.3.24 נקבעו הסדרי שהות זמניים בין האב לקטינים הכוללים לינה פעמיים בשבוע – בימים ב' ו- ד' מסיום המסגרות החינוכיות ועד למחרת למסגרות החינוכיות, וכן כל סופ"ש שני מסיום המסגרות החינוכיות ועד מוצ"ש.
אלה היו הסדרי השהות הזמניים במועד מתן ההחלטה למזונות זמניים טרם קיום הדיון, דהיינו, 5/14 ימים אצל האב ו- 9/14 ימים אצל האם.
ביום 7.4.24 התקבל תסקיר. לאחר קבלת תגובות הצדדים לתסקיר ניתן תוקף של החלטה להמלצותיו ולפיהן בין השאר, התווסף לילה נוסף במוצ"ש להסדרים הקיימים.
משכך יחס הסדרי השהות עתה הינו: 6/14 ימים אצל האב ו- 8/14 ימים אצל האם.
בדיון עתרה ב"כ המבקשת להגדלת סכום המזונות הזמניים שנקבעו, וטענה כי השתכרות האב גבוהה מכפי שקבע בית המשפט בהחלטתו מיום 28.3.24 וזאת משום שלא גולם שווי הרכב שמהווה אחד מרכיבי השכר של המשיב. עוד נטען כי אמנם רכיב זה נכלל בתלוש השכר לצורך חישוב המס, אך למעשה המשיב לא משלם בפועל עבור הוצאות אחזקת הרכב, וזאת להבדיל מן המבקשת אשר צריכה לשלם עבור טיפולים, ביטוח, דלק וכדומה, ומשכך הכנסתו הפנויה של המשיב גדולה יותר. כמו כן טענה ב"כ המבקשת כי בית המשפט לא פסק את חלקם של הקטינים בהוצאות אחזקת מדור, על אף שהאם עברה להתגורר עם הקטינים בבית הוריה (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.24, שורות 26-25; 35-33, עמ' 7, שורות 23-28).
ב"כ המשיב טענה בדיון, כי למבקשת יש תוספות כמו החזר של טלפון, מקבלת משכורת 13, חופשים של *** לעומת התנאים של המשיב בעסק פרטי (ראה: עמ' 9 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.24, שורות 3-5).
עוד טענה ב"כ המשיב בדיון, כי מסכום נטו של 9,148 ₪ אותו משתכר המשיב, נדרש המשיב לשלם דמי שכירות בסכום של 4,700 ₪ לחודש, כך שנשאר לו 2,600 ₪ לכלכלה, מהם אמור לשלם 2,000 ₪ למזונות זמניים, ו- 2,300 ₪ מחצית גנים פרטיים לפני שקנה אוכל, לכן עתרה להפחתת סכום המזונות הזמניים שנפסק בהחלטה מיום 28.3.24 לסכום של כ- 300 ₪, 500 ₪ לחודש (ראה: עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.24, שורות 26-31).
השתכרויות הצדדים:
השתכרות המבקשת:
בכתב התביעה ובבקשה למזונות טענה המבקשת, כי עובדת כ-*** ו-**** ב-*** ושכרה הממוצע ב-11 החודשים האחרונים הינו 11,983 ₪ ברוטו ו-10,089 ₪ נטו לחודש (ראה: סעיף 17 לכתב התביעה וסעיף 17 לבקשה למזונות זמניים).
לטענת המשיב, המבקשת עובדת *** ומשתכרת כ- 10,500 ₪ נטו לחודש, ולסכום זה יש להוסיף מענקים והטבות עובד מדינה, מעבר להפרשות סוציאליות, לעומת המשיב שעובד בעסק פרטי, ואינו צובר חסכונות גמול והשתלמות (ראה: סעיף 20 א לכתב ההגנה).
בהחלטה למזונות זמניים מיום 28.3.24 טרם קיום דיון, ובהתאם לתלושי השכר שצירפה האם לחודשים 02/23 עד 01/24 נקבע, כי שכרה הממוצע נטו של המבקשת הינו בסך של כ- 11,141 ₪ לאחר ניכוי ניכויי חובה (מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות).
בהרצאת הפרטים וטבלת השכר שצירפה האם לתגובתה מיום 21.4.24 מציינת כי הכנסתה הממוצעת נטו בחודשים 02/23 – 01/24 הינה 11,349 ₪ לאחר ניכויי חובה בלבד.
יתרת חשבון הבנק החדש של המבקשת בבנק *** נכון ליום 19.4.24 עמדה על יתרת זכות בסך של 5,889 ₪ )ראה: נספח ד' לתגובה מיום 21.4.24).
המשיב בתגובתו מיום 5.5.24 ציין כי הכנסתה הממוצעת של המבקשת בחודשים 03/23 – 01/24 נטו הינה 10,089 ₪ לאחר ניכויי חובה וגמל.
מחישוב תלושי השכר לחודשים 1/23- 2/24 שצרפה המבקשת (כאשר בחודשים 1-2/23 המבקשת שהתה בחופשת לידה) עולה (כפי שציינה המבקשת עצמה בהרצאת הפרטים שצרפה) כי ממוצע הנטו הינו 11,349 ₪ לחודש בניכוי ניכויי חובה.
השתכרות המשיב:
בכתב התביעה ובבקשה למזונות זמניים טען המשיב כי עובד בחברת "***" ומשתכר כ- 8,500 ₪ נטו לחודש (ראה: סעיף 20 א לכתב התביעה וסעיף 31 לתגובה לבקשה למזונות זמניים).
המבקשת טענה בכתב התביעה כי מעריכה כי המשיב משתכר כ- 15,000 ₪ לחודש ברוטו כולל זקיפת רכב בשווי של כ- 5,000 ₪ (ראה: סעיף 18 לכתב התביעה, סעיף 18 לבקשה למזונות זמניים).
בהחלטה למזונות זמניים מיום 28.3.24 טרם קיום דיון ובהתאם לתלושי השכר שצירף האב לחודשים 01/23 עד 01/24 נקבע כי שכרו הממוצע של האב הינו בסך של כ-9,148 ₪ נטו לאחר ניכוי ניכויי חובה בלבד (מס הכנסה, ביטוח לאומי וביטוח בריאות), וזאת לאחר שלא גולם שווי השימוש ברכב בשכרו של המשיב.
מעיון בתלושי השכר שצירף המשיב עולה כי רכיב שווי השימוש ברכב בתלושי השכר שצירף לחודשים 01/23 עד 10/23 הינו בסך של 4,920 ₪, בתלושים שצירף לחודשים 11/23 עד 12/23 הינו בסך של 4,190 ₪, ובתלוש שצירף לחודש 01/24 הינו, בסך של 4,330 ש"ח (ראה: נספח ג' לתגובה למזונות זמניים, נספח ג' לתגובה משלימה מיום 30.4.24).
בהחלטה למזונות זמניים מיום 28.3.24 טרם קיום דיון, לא גולם כאמור, שווי הרכב של המשיב בשכרו לצורך חישוב הכנסתו הפנויה של המשיב, ולעניין זה טענה המבקשת בדיון כי "יש לקחת את השווי של הרכב באופן יחסי לאדם נורמטיבי" וכי בית המשפט לא צריך לנכות את מלוא סכום שווי הרכב משכרו של המשיב אלא מחצית. "לכל היותר 3,000 ₪, יכול היה הנתבע לקחת רכב אחר" (ראה: עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.24, שורות 3, 6-5).
מנגד, טען המשיב כי המבקשת משתכרת יותר ממנו ומקבלת מעבודתה: אשמורת, תוספת טלפון, מעונות ונסיעות חודשיות, והטבות אלה גם יורדות מסך הברוטו שלה וכן כי למבקשת נותרת הכנסה פנויה בעוד למשיב לא נותר כלום לאחר הוצאותיו ואף הוא "צריך לקחת מהאוכל של ההורים שלו כסף כדי שיהיה לו לקנות לילדים משהו".
עוד הוסיפה ב"כ המשיב כי על בית המשפט להתייחס באותו אופן בגילום שווי הרכב של המשיב אל מול האשמורת של המבקשת (ראה: עמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.24, שורות 18-17; 32-31; עמ' 9, שורות 1-4).
המבקשת פרטה בתגובתה מיום 21.4.24 את חישוב שכרו של המשיב, וציינה כי הכנסתו הממוצעת של המשיב בחודשים 02/23 – 01/24 הינה 11,670 ₪ נטו, וזאת לאחר ניכוי ניכויי חובה ולאחר שגולם בשכרו 2,500 ₪, כמחצית משווי השימוש ברכב.
מנגד מהרצאת הפרטים וטבלת השכר שצירף האב לתגובה מיום 30.4.24 ומיום 5.5.24 ציין כי חישוב הכנסתו הממוצעת בחודשים 01/23 – 12/23 הינה 8,652 ₪ נטו לאחר ניכויי חובה וגמל.
יתרת חשבון הבנק הפרטי של המשיב נכון ליום 2.5.24 הינה יתרת חובה בסך של 7,870 ₪ (ראה: נספח לתגובת המשיב מיום 5.5.24).
יובהר כי משמעות שווי השימוש ברכב (כפי שמופיע בתלושי השכר של המשיב) הינה כי לצורכי מס רואים את הכנסת המשיב כגבוהה יותר בסכום של כ- 4,920 ₪, אך אין משמעות הדבר, כי הכנסתו בפועל גבוהה מזו המצוינת בתלוש השכר. על אף האמור לעיל לא ניתן להתעלם מהעובדה כי בפועל שכר הנטו של המשיב נמוך יותר נוכח הטבה זו, שעה שגובה המס המנוכה משכרו גבוה יותר ובנוסף יש להביא בחשבון כי אין לו הוצאות אחזקת רכב והוצאות נסיעה (ראה לעניין זה תלה"מ (תל אביב-יפו) 11016-04-17 א.ר.א. נ' א.ז, [פורסם בנבו] (12.3.2018); תלה"מ (ק' גת) 45007-07-19 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (9.5.2021)).
בכל הנוגע להחזקת רכב נקבע בעמ"ש (חי') -36735-10-17 י.ב. נ' ו.ב. [פורסם במאגרים המקוונים] [פורסם בנבו] (5.10.2018):
"באשר לתוספת עבור החזקת רכב, אכן, בדרך כלל, אין לראות בה כחלק מהמשכורת המשולמת, שכן לא מדובר בתוספת שמשתלמת לשכר אלא ניתנת בדמות טובת הנאה – הרכב. יחד עם זאת, אין להתעלם באופן מוחלט מטובת הנאה זו, ולו משום שהיא מאפשרת למערער להתנייד ביתר קלות וחוסכת ממנו הוצאה אפשרית בגין החזקת רכב לרבות רכישת רכב מכספו… מוכן אני כאמור, לקבל חלקית, את טענת האב ביחס לתוספת המשולמת לו בגין רכב, ולהפחית כמחצית ממנה…"(ההדגשות שלי, ח.מ.) .
לאור האמור גם במקרה שלפני לא מצאתי להתעלם באופן מוחלט מטובת הנאה זו החוסכת למשיב רכישת רכב מכספו, הוצאות בגין החזקתו, והוצאות נסיעה, ומצאתי לקבל טענת ב"כ המבקשת בדיון (ראה סעיף 15 דלעיל) בעניין זה, ולקבוע כי יש להוסיף לשכר הנטו של האב (לאחר ניכוי ניכויי חובה) מחצית משווי גילום הרכב, דהיינו 2,460 ₪, כך שאני מעמידה את שכרו על סך של 11,608 ₪ לחודש (9,148 + 2,460).
באשר לטענת המשיב לעניין האשמורת של המבקשת, שהינו מועדון הטבות של **** ומעניק הטבות במגוון תחומים, לא מצאתי בשלב זה כי הוא מהווה רכיב הניתן לכימות אשר ניתן להתייחס אליו בהתאמה כתוסף לשכרה של המבקשת.
בנוסף, טענה ב"כ המבקשת כי בית המשפט לא התייחס לעובדה שכושר השתכרותה של האם נפגע באופן קיצוני, בעוד היא שהתה עם הקטינים בבתי חולים כשנאלצו לעבור ניתוחים בזמן שלטענתה המשיב עבד מכסת שעות נוספות לא מבוטלת ואין לו בכלל ימי מחלה בתלושי השכר (ראה: עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 8.4.24, שורות 16-14;עמ' 7, שורות 15-14).
נוכח הסדרי השהות הרחבים שנקבעו בין האב לקטינים, והאחריות ההורית הנפרסת על פני כל היום, הרי שגם על האב יהיה לשהות עם ילד חולה בבית חולים או בבית בעת זמני השהות שלו עם הילד. על האב יהיה לקחת חלק בנטל זה באופן כמעט שווה בהתאם ליחס הסדרי השהות שנקבע.
מדור- בעת הגשת הבקשה למזונות זמניים ביום 7.2.24 התגוררו הצדדים יחד בדירה שכורה ב-***.
החל מיום 1.3.24 מתגוררים הצדדים בנפרד לאחר שהמבקשת עברה להתגורר עם הקטינים בבית הוריה ב******. לטענת המשיב חידש את חוזה השכירות בדירה בה גרו הצדדים בעלות של 4,700 ₪ לחודש.
מאחר וכמפורט לעיל, העמדתי את הכנסת האב על סך של 11,608 ₪ נטו לחודש, ואת הכנסת האם על סך של 11,349 ₪ נטו לחודש, מדובר בהכנסות כמעט זהות.
כאשר המבקשת תעזוב את בית הוריה תישא גם היא בעלויות שכירות בהן אינה נושאת בשלב זה.
אני מעריכה מדור רעיוני סביר בסכום של 4,400 ₪ לחודש (סכום המדור שנקבע נתבע ע"י האם בכתב התביעה ובבקשה למזונות זמניים).
המשיב כאמור, נושא כבר עתה בעלויות שכירות, משכך הכנסתו הפנויה בהפחתת המדור הרעיוני שנקבע (11,608 ₪ – 4,400 ₪), הינה כ- 7,200 ₪ לחודש.
כשתישא האם בעלויות שכירות, הכנסתה הפנויה (11,349 ₪- 4,400 ₪) תהיה דומה ותעמוד על סכום של 6,950 ₪.
חישוב מזונות הקטינים אשר הינם מתחת לגיל 6:
מאחר ושני הקטינים הינם מתחת לגיל 6, ובע"מ 919 אינו חל בשלב זה, בהתאם להלכה הפסוקה, על האב לשאת רק בצרכים ההכרחיים של הקטינים. לפיכך צרכי הקטינים המחושבים מצומצמים רק לצרכים ההכרחיים כאמור, כאשר ביתרת הצרכים נושאים ההורים על פי יכולותיהם (ראה: עמ"ש (מרכז) 2366-06-23 ש. מ. נ' נ. מ.מ [פורסם בנבו] (24.12.23)).
עוד נקבע בעמ"ש (מחוזי חיפה) 28488-09-19 ר' ב' נ' ה' ב' [פורסם בנבו] (12.3.2020), כי "…לזמני השהות שמקיימים הקטינים במחיצת אביהם משמעות והשלכה על גובה המזונות בהם אמור לשאת, גם בתקופה שלפני גיל 6, וככל ששוהים הם יותר עם אביהם, כך גדל נטל המזונות שעל האב לשאת בו במישרין, לשם סיפוק צרכי הקטינים בזמן שהייתם אצלו. פועל יוצא מכך שצרכי הקטינים בזמן שהם שוהים עם אמם, אף הם פוחתים".
לאור כל האמור מצאתי לקבוע את צרכי כל אחד מהקטינים על סך של 1,600 ₪ לחודש.
ואולם על פי יחס זמני השהות בהם שוהים הקטינים עם המשיב- 6 ימים מתוך 14 הרי שהוא נושא בסכום של 685 ₪ מצרכי כל אחד מהם באופן ישיר בעת שהותם אצלו, כך שנותר לו לשאת בעוד 915 ₪ לכל אחד מהם (ראה גם עמ"ש 2366-06-23 ש. מ. נ' נ. מ. מ, שלעיל).
בסה"כ ישלם האב למזונותיהם הזמניים של הקטינים בשלב זה 1,830 ₪ לשניהם יחד.
תוקף חיוב זה הינו מיום 10.5.24. עד למועד זה יעמוד על כנו החיוב שנקבע בהחלטה מיום 28.3.24.
אשר לחלקם של הקטינים בהוצאות המדור עד הגיע כל אחד מהם לגיל 6- מאחר והמבקשת מתגוררת עם הקטינים בבית הוריה לא מצאתי בשלב זה, לפסוק את חלקם של הקטינים במדור.
ואולם (עד הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 6), עם יציאת המבקשת והקטינים להתגורר בשכירות בהתאם להלכה הפסוקה, על האב לשאת בחלקם של שני הקטינים במדור- 40% מהוצאות השכירות.
לפיכך חלקם של הקטינים בהתאם לסכום המדור הרעיוני שנקבע יהא 40% משכר דירה שלא יעלה על 4,400 ₪ לחודש (בכפוף להצגת חוזה שכירות תקף במועדיו על שם המבקשת עם צד ג' שאינו בן משפחה) דהיינו, 1,760₪ לחודש (4,400 ₪ * 40%).
מהם נושא המשיב בסך של 754 ₪ בעת שהיית הקטינים עמו, שכן הקטינים לנים עמו 6/14 מימי השבוע (1,760* 6/14).
כך שנותר לו לשאת בעוד 1,006 ₪ (1,760-754) עבור מדור לשני הקטינים יחד. (סכום של 503 ₪ לחודש עבור מדור לכל אחד מהם).
סך זה בצירוף דמי המזונות (1,006+1830) מגיע לסכום של 2,836 ₪ לשני הקטינים יחד (כולל מדור), למען הנוחות יעוגל הסכום ל – 2,850 ₪. דהיינו, 1,425 ₪ למזונותיהם הזמניים של כל אחד מהקטינים (כולל מדור).
(לעניין זה ראה גם עמ"ש 2366-06-23 ש.מ נ' נ. מ. מ שלעיל).
בנוסף לדמי המזונות, יישאו הצדדים בחלקים שווים בהוצאות חינוך הקטינים ובהוצאות רפואיות חריגות של הקטינים, אשר אינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי ו/או הביטוח הרפואי המשלים בחלקים שווים.
דמי המזונות ישולמו לידי האם בכל 10 לחודש עבור כל חודש מראש.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד הידוע בחודש 03/24 ויעודכנו אחת לשלושה חודשים ללא הפרשים למפרע.
קצבת הילדים תתווסף לדמי המזונות ותשולם לידי האם.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, כ"ט ניסן תשפ"ד, 07 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
