בית משפט לענייני משפחה בתל אביב -יפו
תמ"ש 62078-05-24 א. נ' א.
10 יוני 2024
לפני כבוד השופט ארז שני
התובע
ה. א.
נגד
הנתבעת
ש. א.
<#1#>
נוכחים:
התובע וב"כ עו"ד ארביב סמדר
הנתבעת וב"כ עו"ד גבי אלמשעלי
פסק דין
ביום 26.5.2024 הניח האב כתב תביעה לקביעת מה שהוא קרה "הסדרי ראיה" והקרוי היום "זמני שהות". כתב התביעה נחזה להיות חתום בידי עורכת הדין הנקובה בכותרת.
כתב תביעה זה הוא שהוביל יחד עם בקשה לסעד דחוף שהוגשה בו ביום משום מה לפי תקנה 12 לתקנות להסדר התדיינות, ענין מוזר במידת מה, שכן אין בנמצא כאן הליך ישוב סכסוך פתוח והתיק נפתח כתמ"ש.
בו ביום הורה המותב העיקרי, כבוד השופטת איריס ארבל אסל, להניח את התיק בפניי, שעה שהיא סברה כי עצם הטענה היא לניכור הורי או לניתוק קשר עם קטין.
כך או אחרת, המותב העיקרי כתב שהיא מצויה בשבתון וגם מטעם זה בלבד ראוי התיק לבירור.
כעת שומע אני שלא ברור כלל מי הכין את הבקשה, אך המבקש בעצמו חתום עליה, תוך שהוא נוקב בכותרת שונה מזו שבתביעה לענין שמו של בית המשפט ולא ברור גם אם עורכת הדין החתומה על התביעה נתנה את ברכתה להגשתה. התשובה היא כנראה לא ומדובר בפעולה של האב.
ביום 30.5.24 הגישה האם בקשה למחיקת התובענה ולביטול הדיון.
האם סיפרה את שהועלם לחלוטין מכתב התביעה, לאמור, כי האם הגישה תביעה ערוכה לבית הדין הרבני עוד ביום 26.11.23.
אנו זוכרים כי כאשר נוגע דבר לקטינים ומשמורתם, אזי מדובר בסמכות כרוכה מעצם טיבה וטבעה.
מסתבר, כי בית הדין הרבני קיים דיון ביום 4.1.24, דיון נוסף בו נחקרה עו"ס קויים ביום 25.1.24, דיון נוסף ביום 1.4.24, תסקיר שירותי הרווחה נמסר ביום 4.1.24 ועדכון לתסקיר נעשה ביום 6.2.24.
המבקש הגיש בקשות שונות, גם כתב תביעה ביום 7.5.24.
כאן הייתי מצפה כי ב"כ התובע תודיע לבית המשפט מה טעם היא חושבת שיש סמכות לבית המשפט כאן ומה טעם לא אוזכר בתביעה דבר וחצי דבר שיש בו ללמד על פועלו של בית הדין הרבני.
ההסבר שבו מנסה התובע להלעיט אותי לפיו הוא היה לא מיוצג ובמצוקה ולכן מותר לו לזגזג בין הערכאות, להגיש מסמכים חתומים על ידי באת כוחו כשהיא לא שלמה עמם, או לומר שבית הדין לא החליט לשביעות רצונו ולכן החליט התובע בינו לבינו שבית הדין איבד את סמכותו, כל אלה אינם ראויים ואינם נכונים.
ביום 9.6.24 הגישה האם, הנתבעת, בקשה לבחון את נחיצות הדיון שעה שאפילו ביום 9.6.24 החליט בית הדין הרבני שהסמכות לדון במחלוקת לענין המשמורת וזמני השהות נתונה לבית הדין.
בית הדין ציין כי גם התובע הגיש תביעת גירושין ביום 12.10.23 אליה כרך תביעה למשמורת וזמני שהות. בית הדין סיפר על קיומם של 3 דיונים ובעצם החלטת בית הדין מאמתת את תיאורה של האם עוד בתגובה המקורית.
מה טעם התעלם מכך התובע? לא מסר עמדה, וגרם לקיומו של דיון מיותר בבחינת "שיטת מצליח"? לחידה זו אין לי פתרון.
תקנות 1-5 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, המכונות "עקרונות יסוד" חלות גם על בית המשפט לענייני משפחה. אלה מסבירות כי שימוש בזכויות דיוניות צריך להיות מידתי [תקנה 2] הוגן וראוי, תוך שחובתו של התובע [תקנה 3ב'] לנהוג בתום לב ובהגינות דיונית.
קובעת תקנה 4 כי לא יעשה בעל דין או בא כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט.
מאליו ברור, כי אם התובענה הוגשה בחוסר סמכות, אין לבית המשפט גם את הסמכות לדון בשאלה אם קיים ניתוק קשר והכיצד לחדשו, ענין זה הוא ענין לערכאה המוסמכת, קרי: בית הדין הרבני.
עוד בשעתו אגב הלכת פייג-פלמן, הדגיש בית המשפט העליון את החובה ההדדית של כיבוד בין ערכאות. חובה זו חלה לא רק על בית הדין, היא חלה גם על בית המשפט.
אין לי שום ספק שצדק כבוד הדיין הרב שלמה שטסמן בפוסקו את שפסק לענין הסמכות.
הואיל וכך, התובענה נמחקת.
הבקשה נדחית.
בשעתו, כשהחל נוהל שיפוט מוקד במחוז תל אביב, נשאלה השאלה מה יהא על מי שינסה לעשות בנוהל שלימים התפתח כדי נוהל הנשיאה 2-20, שימוש לרעה. התשובה היתה פסיקת הוצאות בשיעור ראוי.
בית המשפט העליון גם אגב בג"צ 891/05 וגם בהליכים נוספים, קבע כי הוצאות פוסקים גם לפי התנהלותו של בעל הדין. במילים אחרות, לא רק הצורך של האם ובא כוחה לבוא לתל אביב מאזור צפת, אלא גם טיב התנהלותו של התובע מובן ובר שיקול.
עם מחיקת התובענה מחוסר סמכות עניינית, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת סך 8,500 ₪.
סך ההוצאות יחולק: מחציתו לסיוע המשפטי ומחציתו לאם.
המזכירות תסגור את התיק.
<#6#>
ניתנה והודעה היום ד' סיוון תשפ"ד, 10/06/2024 במעמד הנוכחים.
ארז שני, שופט
