בפניי : כבוד השופטת לירון זרבל – קדשאי
בעניין המנוח:המנוח
המבקש :עו"ד פלוני – מנהל העזבון
נ ג ד
המשיבים : 1. האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון
ע"י ב"כ היועץ המשפט לממשלה
2. פלונית
3. אלמונית
4. קטינה
באמצעות הוריה, האפוטרופסים הטבעיים:
האב […]; והאֵם […]
5. קרן הצדקה של ארגון עולי מרכז אירופה – חיפה, מס' עמותה 000000000
6. אגודת ידידי המרכז הרפואי בני ציון – חיפה, מס' עמותה 000000000
7. אלמוני
(איש הקשר למוזיאון של ארגון יוצאי מרכז אירופה – בגוש תפן)
פסק דין
הכרעה בבקשת מנהל עזבון המנוח לפסיקת שכר טרחה, לאישור דו"ח ניהול העזבון ולשחרורו מתפקידו.
המנוח הלך לעולמו ביום 00.00.22 והותיר אחריו צוואה בעדים ותוספת לצוואה שאושרו בצו קיום צוואה מיום 14.11.22. במסגרת צוואתו נקב המנוח במבקש כמנהל עזבונו. בהתאם לכך מונה המבקש למנהל העזבון על ידי הרשמת לענייני ירושה במסגרת הצו האמור. בסעיף 7 לצוואה נקב המנוח בשכר הטרחה לו יזכה המבקש בזו הלשון:
"[…] מנהל עזבוני יקבל שכר טרחה עבור ניהול העזבון בשיעור 3% משווי העזבון ועוד 1.5% עבור הוצאת צו קיום צוואה, סה"כ 4.5% ומע"מ".
תמצית הוראות הצוואה: המשיבה מס' 2 תזכה בסכום של 400,000 ₪; המשיבה מס' 3 תזכה בתכולת הדירה; למוזיאון של ארגון יוצאי מרכז אירופה בגוש תפן (באמצעות המשיב מס' 7), ציווה המנוח שני עיטורים ופריטים נוספים; לקרן הצדקה של ארגון עולי מרכז אירופה (המשיבה מס' 5) ציווה המנוח את כל הכספים שיעמדו לזכותו מהתקשרותו עם הדיור המוגן בו התגורר. כמו כן, סכום המיועד לרווחת כלל העובדים בדיור המוגן; לאגודת ידידי המרכז הרפואי בני ציון (המשיבה מס' 6) ציווה המנוח את יתרת עזבונו; בתוספת לצוואה גרע המנוח 150,000 ₪ ממנתהּ של המשיבה מס' 2 לעיל, וציווה אותם למשיבה מס' 4 (קטינה, באמצעות הוריה).
תמצית טענות המבקש ודו"ח ניהול העזבון
סידור ההלוויה והקבורה, והגשת בקשה לצו קיום צוואה: המנוח הלך לעולמו ערירי והמבקש דאג לכל סידורי ההלוויה והקמת המצבה. בנוסף נשא באגרות להגשת בקשה למתן צו לקיום צוואה ומינוי מנהל עזבון. סך ההוצאות בגין רכיב זה: 8,292 ₪.
יחידת הדיור בדיור מוגן: המבקש דאג לפינוי הדירה והשבתה לדיור המוגן, מסר את התכולה למשיבה מס' 3, ואת העיטורים והפריטים הנוספים למשיב מס' 7. לבקשה צורפו אישורים מטעם שני האחרונים לקבלת מנתם, ואישור המשיבה מס' 3 לשכ"ט המבוקש.
העובד הסיעודי: המבקש טיפל בסיום העסקתו ושילם לו את זכויותיו על פי דין בסך 25,248.75 ₪. לבקשה צורפו העתקי חישוב הזכויות ואישור העברה בנקאית.
זכויות כספיות של העזבון: העזבון כולל כסף מזומן; כספים שהתקבלו מהדיור המוגן; כספים בחשבונות בנק. המבקש ריכז את הכספים, מכר את ניירות הערך ויתרות המט"ח והפקידם בחשבון בנק אחד. שיעור סך כל הזכויות הכספיות 4,395,390.48 ₪ (לאחר הפחתת ההוצאות שנמנו לעיל). לבקשה צורפו דפי חשבון וסימוכין לפעולות האמורות.
שווי העזבון לצורך חישוב שכ"ט: שווי העזבון לפני סילוק ההוצאות הוא 4,438,668.23 ₪. המבקש גזר שיעור של 4.5% משווי העזבון בהתאם להוראות הצוואה, והעמידו על סך 233,695 ₪ (כולל מע"מ).
חלוקת העזבון והסכמת היורשים: לבקשה צורפו סימוכין לקבלת מנתה של המשיבה מס' 2, בהפחתת חלקהּ היחסי בהוצאות, וכן אישורה והסכמתה לשכ"ט המבוקש; להעברת מנתה של המשיבה מס' 4 (קטינה) לאחר הפחתת חלקהּ בהוצאות, באמצעות הוריה והסכמתם למבוקש; להעברת מנתה של המשיבה מס' 5 לרבות המנה המיועדת לעובדי הדיור המוגן, בהפחתת חלקהּ בהוצאות, ולאישורה והסכמתה למבוקש. עוד צורפה התחייבותה למילוי הוראות הצוואה הנוגעות לה; להעברת מנתה של המשיבה מס' 6 הזוכה ביתרת העזבון, התחייבותה למלא אחר הוראות הצוואה ואישורה לשכ"ט המבוקש; אישור המשיבה מס' 3 על קבלת מנתה והסכמתה לשכ"ט המבוקש.
תגובת המשיב מס' 1 – האפוטרופוס הכללי
לטענת המשיב מס' 1 (להלן – "המשיב") לא צורף לבקשה דו"ח כספי ערוך לפי תקנות הירושה, תשנ"ח-1998 (להלן – "תקנות הירושה") שכר הטרחה הנקוב בצוואה בשיעור 1.5% עבור הגשת בקשה למתן צו קיום צוואה, הוא מופרז ביחס למאמץ הכרוך בכך. עבור רכיב זה יש לגבות לכל היותר 12,000 ₪ בצירוף מע"מ עבור שכ"ט.
על פי תקנות 45ב ו – 45ב(ב) לתקנות הירושה, שיעור שכ"ט מנהל עזבון לא יעלה על 4%. בכפוף להגשת דו"ח כספי כנדרש, לא יתנגד המשיב "למבוקש". בהקשר זה לא התבהר מתגובת המשיב לאיזה חלק מן "המבוקש" נתן הסכמתו בשים לב לעמדתו לעיל. המשיב הוסיף כי לאחר שיוגש הדו"ח הכספי בהתאם לתקנות, לא תהיה מניעה לחלוקת הכספים "כמבוקש" (הגם שהיורשים כבר קבלו את מנתם כאמור, למעט המשיבה מס' 6).
המבקש הגיש ללא דיחוי את הדו"ח הכספי ערוך לפי נוסח התקנות. לטענתו עוד שיעור בסך 1.5% עבור הגשת בקשה לצו ירושה הוא השיעור הנקוב בתעריף המינימלי; שיעור זה כולל עוד את מאמציו הרבים שנבעו מהיות המנוח ערירי, כמפורט לעיל. כל אחד מהיורשים אישר את שיעור שכ"ט. רשם הירושות אישר את צוואת המנוח ללא התנגדות, לאחר קבלת עמדת היועמ"ש. עוד הוסיף, ככל שירדתי לסוף דעתו, כי הבקשה דנן היא לאשר רק את חלקו השני של השכ"ט הנקוב בצוואה, בשיעור 3%.
הוריתי על קבלת תשובת המשיב. בתשובתו ציין המשיב כי "לא ניתן להתנות על הוראות החוק בנוגע לשיעור שכר הטרחה". עוד לעמדתו יש לקבל את הסכמת כל היורשים לתשלום רכיב שכ"ט בשיעור 1.5. יש לקבל עוד את הסכמתם המפורשת של בעלי החתימה המורשים בעמותות, לרבות הסכמתם של יתר הזוכים.
בו ביום המבקש השיב לדברים והפנה את המשיב ואת בית המשפט להסכמתם המפורשת של כלל היורשים לכל רכיבי שכר הטרחה כנקוב בצוואה, כפי שעלתה מנספחי הבקשה. הוריתי למשיב להגיש עמדה משלימה. בחלוף 5 חודשים, ולאחר שתי אורכות שיזם בית המשפט, נמנע המשיב מלהגיש עמדתו עד למועד כתיבת שורות אלה.
דיון והכרעה
המשיב אינו מעלה כל טענה ביחס לפירוט הפעולות שתיאר המבקש או ביחס להוצאות העזבון אותן מנה בבקשתו, או בנוגע לשווי העזבון. עיון בבקשה מלמד כי המבקש תמך את כלל טענותיו בסימוכין למכביר. מטעמים אלה לא מצאתי מקום לפקפק בטענותיו. המחלוקת בענייננו היא מחלוקת משפטית. בלב המקרה מונחת סוגיה משפטית מוגדרת ושני הצדדים נמנעו מלעסוק בה:
האם זכאי מנהל עזבון לשכ"ט בשיעור הנקוב בצוואה, העולה על השיעור הנקוב בתקנות?
המשיב הסתפק בטענה כללית אחת, ולפיה לא ניתן להתנות בצוואה על שיעור שכ"ט הנקוב בתקנות. סתם ולא פירש. בית המשפט אינו יכול להתנער מעיסוק בסוגיה המשפטית שבפניו, וידון בה להלן – למרבה הצער, מבלי שהצדדים לקחו חלק בדיון זה.
המסגרת המשפטית
ההוראות הרלוונטיות הפותחות את הדיון בענייננו מצויות בסעיפים 81, 91 ו – 95 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן – "חוק הירושה") להלן (ההדגשות אינן במקור, לז"ק):
"81. קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, לפי הענין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לעניני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו."
"91. בית המשפט רשאי לפסוק למנהל עזבון שכר לפי כללים שקבע שר המשפטים
בתקנות."
"95. נתן המוריש בצוואתו הוראות בענין מן הענינים הנתונים לפי סימן זה לשיקול דעתו של בית המשפט, יפעל בית המשפט בהתאם להוראות אלה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן".
מקריאה ראשונה של הוראות אלה, אפשר לראותן כמנגנון המאזן בין כיבוד רצון המנוח, לבין הרצון לפקח על שכר הטרחה של מנהלי עזבון. מחד גיסא, רשאי המנוח לתת עוד בחייו הוראות הנוגעות לניהול העזבון, לרבות בחירת מנהל העזבון. המחוקק מעמיד ברירת מחדל לפיה רצון המנוח יכובד, אלא אם בית המשפט "משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו". הוראות סעיף 95 משלימות ומרחיבות עקרון זה לכל הוראה צוואתית שהניח המצווה בצוואתו ונתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ונקבע כי "יפעל בית המשפט בהתאם להוראות אלה, זולת אם שוכנע, מטעמים שיירשמו, שהיו סיבות מיוחדות לסטות מהן".
נשאלת השאלה הפרשנית, האם שכר טרחת מנהל עזבון הנקוב בצוואה, שווה ערך לקביעת זהות מנהל העזבון הנדונה בסעיף 81? האם על בית המשפט לפעול לפי ציווי זה כנקוב בסעיף 95?
התשובה שניתנה לכך בפסיקה היא שלילית. במישור הלשוני, המחוקק לא העמיד הוראה בנוסח סעיף 81 המתייחסת לשיעור שכר הטרחה, אלא לזהות מנהל העזבון בלבד. המחוקק הכפיף את שיקול דעתו של בית המשפט לעניין שכר הטרחה לנקוב בתקנות באמצעות סעיף 91. כבוד השופט יהושע גייפמן נדרש לפרשנות הוראות אלה בפסק דינו בת"ע 1130/98 עיזבון המנוחה מרגריטה לוין ז"ל נ' ב"כ היועץ המשפטי לממשלה (מיום 6.11.2002):
"ב- 1998 הוחלפה הוראת סעיף 91 לחוק הירושה בהוראה שונה, ונקבע בה: 'בית המשפט רשאי לפסוק למנהל עיזבון שכר לפי כללים שקבע שר המשפטים בתקנות'.
מכח חקיקה ראשית זו נקבע בתקנות הירושה (תיקון מס' 3) תשס"א – 2001 'תקרה' לפסיקת שכר מנהל עיזבון – בשיעור של 3% משווי העיזבון, ובנסיבות מיוחדות, כאשר נדרש ביצוע פעולות חריגות או מאמץ מיוחד – בשיעור 4% משווי העיזבון.
עפ"י החוק הקיים הוגבלה סמכותו של בית המשפט לפסוק שכר טרחה למנהל עיזבון עד לתקרה של 4% משווי העיזבון. צמצום טווח שיקול הדעת של בית המשפט נעשה מכוח חקיקה ראשית.
פרשנות הוראת סעיף 95 לחוק הירושה, למקרא הוראת סעיף 91 לחוק הירושה, היא שמתן עדיפות להוראת המצווה בצוואה, לעניין גובה שכר הטירחה של מנהל העיזבון, מצויה רק בטווח שהושאר בחקיקה לשיקול דעת בית המשפט – עד לתקרה של 4% משווי העיזבון.
פרשנות תכליתית זו תואמת שיקולי צדק והגינות […]" (ס' 16-15 לפסק הדין).
פסק הדין המנחה בסוגיה ניתן בהסכמה מפי כבוד הנשיא אורי גורן, ב-ע"מ (ת"א) 1043/04 עיזבון המנוחה ח' נ' ז"ל נ' במשרד האפוטרופוס הכללי (מיום 25.4.2007, להלן – "המנוחה ח'"). בפסק דינו סוקר בית המשפט את הרקע והתכלית שבבסיס תיקון סעיף 91 לחוק הירושה, לאחריהן מניח את גבולות הסוגיה:
"על רקע הניתוח דלעיל, המסקנה המתבקשת לעניין תיקון סעיף 91 לחוק הירושה והתקנת התקנות בשנת תשנ"ח (להלן ביחד – התיקון) הינה, כי מטרת המחוקק היתה להגביר את הפיקוח על שכרם של מנהלי עיזבון, כחלק מהצורך בפיקוח הדוק ומתמיד על כלל פעולותיהם. הגברת הפיקוח נעשתה, בשלב הראשון (התיקון), באמצעות צמצום שיקול הדעת המסור לבית-המשפט, והכפפתו, בשלב השני (תיקון התקנות בשנת תשס"א), לאמות-מידה שלאורן ייקבע השכר במסגרת הגבולות שהותוו. בשים לב לתכלית זו השאלה המתעוררת הינה, כלום יש ביכולתו של המצווה לחרוג מהגבולות שנקבעו במסגרת התיקון באמצעות הוראה מפורשת בצוואה המתנה עליהם?" (ס' 29 לפסק הדין).
על רקע תכלית זו, מוצא בית המשפט כי עריכת צוואה, כמו כל פעולה משפטית, כפופה לנורמות החברתיות אותן שיקף המחוקק ומחוקק המשנה במעשה חקיקה:
"די לטעמי בכך שהמצווה ביקש, וביודעין, לחרוג מאמות-המידה שמכתיב הדין בעניין שכרו של מנהל העיזבון, כדי להוביל לתוצאה הנותנת תוקף לרצון זה רק עד כדי גובה השכר המירבי שניתן לפסוק למנהל העיזבון על-פי הדין. כשם שצוואה – כמו חוזה, ולמעשה ככל פעולה משפטית – כפופה לעקרונות הכלליים בדבר חוקיות ביצועה […] ובדבר תקנת הציבור […] כך כפופה הצוואה, וכפוף המצווה, לתפיסות החברתיות והציבוריות שהובילו את המחוקק הראשי ואת מחוקק-המשנה להגביל במסגרת התיקון את שיקול דעתו של בית-המשפט בפסיקת שכרם של מנהלי עיזבון. ודוק: המחוקק נתן עדיפות לרצון המצווה בכל הקשור, למשל, לזהות מנהל העיזבון (סעיף 81 לחוק הירושה), אך הוא נמנע – וכנראה לא בכדי – מלחוקק הוראה מקבילה וספציפית לגבי קביעת שכרו של מנהל העיזבון על-ידי המצווה" (ס' 34)
בית המשפט מעמיד נימוק נוסף לקביעה זו, ומוצא את ההוראות בחוק הירושה, את התיקון לחוק ואת התקנת התקנות, כהוראות כופות, שלא ניתן להתנות עליהן בצוואה:
"לאותה תוצאה ניתן להגיע גם בדרך אחרת, והיא זו הנוגעת לאבחנה המוכרת בין הוראת דין כופה (קוגנטית) שאין להתנות עליה, לבין הוראת דין מרשה (דיספוזיטיבית) המשמשת אך כברירת מחדל. הכלל הוא, כי ככל שקיים אינטרס ציבורי בקיומה של הוראת החוק בכל הנסיבות, כך תגבר הנטייה לראותה כהוראה כופה שאין להתנות עליה […]
"יישומן של אמות-מידה אלו על העניין שבפנינו מוליך למסקנה כי הוראות חוק הירושה הנוגעות לפיקוח בית-המשפט על מנהל העיזבון בכלל, והוראות התיקון הנוגעות לשכרו של מנהל העיזבון בפרט, הינן הוראות כופות, שלא ניתן להתנות עליהן, אף לא בהוראת צוואה מפורשת" (ס' 37-36).
בית המשפט תומך את הכרעתו גם בעמדת פרופ' שילה, המובאת בפסק הדין, ויש בה חשיבות לענייננו:
"[…] נדמה שלאור סעיף 91 והתקנות שהותקנו, אין לאשר הוראה בצוואה החורגת מעבר לתקרה שאושרה כשכר מנהל עיזבון. אם ההוראה נכנסת למסגרת הסכום שמותר לפסקו, יש לתת משקל להוראת המצווה. אם ההוראה היא לתת למנהל העיזבון פחות מהמגיע לו על פי התקנות, אין לגרוע מזכות מנהל העיזבון על פי חוק והתקנות. רק אם ההוראה קובעת כי יש לתת למנהל יותר ממה שאובייקטיבית סביר לפסוק לו כשכר, יש להתחשב בהוראת המוריש. אולם, כאמור, התשלום יהיה רק עד התקרה המותרת על פי התקנות" (ס' 40 לפסק הדין).
זהו אפוא פסק הדין המנחה בסוגיה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק הדין, נדחתה (בע"מ 4323/07 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (מיום 11.5.09).
אמור אפוא מעתה – שכר טרחתו של מנהל עזבון, גם אם נקוב בצוואה כדין, אינו יכול לעלות בשיעורו על השיעור המקסימלי הנקוב בתקנות. כוחו של המצווה להותיר בעודו בחייו הוראות הנוגעות לניהול עזבונו, הוגבל ביחס לשיעור שכר טרחת מנהל עזבון, ואין בכוחו לגבור על הוראות המחוקק ומחוקק המשנה בהקשר זה.
מן הכלל אל הפרט
כאמור, המבקש לא העמיד כל טיעון רלוונטי לסוגיה. המבקש לא הצביע על סיבה לאבחן את בקשתו, או את הצוואה, מן הדין שחל בענייננו ולא העמיד נימוקים לרצונו מכללא, כי בית המשפט יחרוג מהפסיקה המנחה בסוגיה. לפיכך דין בקשת המבקש ביחס לשיעור העולה על סכום המרבי לפי התקנות – להידחות.
נשאלת השאלה מהו אם כן שיעור שכר הטרחה הראוי בטווח הנקוב בתקנות ועד לשיעור 4%? לאחר שהפכתי בדבר, מצאתי שיש לאשר את שכ"ט הנקוב בצוואה במלואו, ולהעמידו על שיעור 4%. להלן נימוקיי:
לא נעלמה מעיני טענת המשיב לפיה שכ"ט בשיעור 1.5% עבור הגשת בקשה לצו קיום הצוואה הוא מופרז עבור הפעולות הכרוכות בכך. מצאתי כי דינה להידחות. טענה זו לא פותחה על ידי המשיב ונותרה כטענה כללית, בשים לב לכך שמקור ההוראה בצוואה. שוכנעתי עוד, מבלי לקבוע ממצא בדבר, כי שיעור זה מתייחס לפעולות נוספות שביצע המבקש, שלרוב נעשות על ידי בני משפחה או קרובים, בעוד המנוח הלך לעולמו ערירי. כך או כך, גם אם אקבל את טענת המשיב, אין בה להעלות או להוריד.
כפי שעולה מעמדתו של פרופ' שילה, הטווח המצוי עד תקרת 4%, הוא הפתח הצר בו נתון לבית המשפט שיקול דעת, ובו אפשר להביא לידי ביטוי את רצון המנוח. כדבריו לעיל, "רק אם ההוראה קובעת כי יש לתת למנהל יותר ממה שאובייקטיבית סביר לפסוק לו כשכר, יש להתחשב בהוראת המוריש. אולם, כאמור, התשלום יהיה רק עד התקרה המותרת על פי התקנות".
במילים אחרות, גם אם אשתכנע שהשיעור הנקוב בצוואה הוא מופרז כולו או חלקו ביחס לפעולות שביצע המבקש, יש לכבד את רצונו של המוריש, עד לשיעור 4% כאמור. גישה זו אומצה גם על ידי בית המשפט המחוזי בפרשת המנוחה ח':
"יחד עם זאת, בתוך גבולותיו של שיקול-הדעת השיפוטי שעיצב התיקון תגבר הוראת המצווה (עד כדי התקרה המותרת) על-פני הקריטריונים האובייקטיביים לפסיקת שכר מנהל עיזבון (כפי שנקבעו בעבר בפרשת אלואשוילי ומוסדרים כיום בתקנה 45ב(א) סיפה לתקנות), המתחשבים בשווי העיזבון, בטיב פעולותיו של המנהל ובהיקפן" (ס' 42-41).
בנסיבות העניין, לאור רצון המנוח כפי שמשתקף מצוואתו וכיבוד רצונו, לא מצאתי צידוק לחרוג מהשיעור עליו ציווה, עד לתקרת 4% כאמור.
למעלה מן הצורך, לא נעלמה עוד מעיני טענת המבקש לפיה בקשתו מתייחסת רק לרכיב שכ"ט בשיעור 3%, אך לא אוכל לקבלה. טענה זו לא פותחה. לא הונח לטענה בסיס בבקשת המבקש, בצוואה, בנסיבות או בדין. כמו כן, טענה זו נולדה רק לאחר הגשת תגובת המשיב. מטעמים אלה מצאתי טענה זו בלתי מבוססת, ונוכח התוצאה אליה הגעתי ושיעור שכ"ט לו זוכה המבקש, לא מצאתי צורך להכריע בה.
בנוגע להסכמת היורשים לשכר הטרחה המבוקש, זו עולה במפורש מן הסימוכין שצירף המבקש לבקשתו ולא מצאתי ממש בטענות המשיב. אציין כי הסכמת היורשים ניתנה לשיעור הנקוב בצוואה וגבוה יותר מן הפסוק בפסק דין זה.
התנהלות המשיב – בסיפת פסק הדין לא ניתן שלא להתייחס להתנהלות המשיב בהליך זה, אשר כנטען אכן לקתה בפגמים. המשיב נמנע עד היום ובמשך תקופה ממושכת למלא אחר החלטתי מיום 17.1.24 ולהגיש תגובה משלימה לעמדת המבקש. המבקש נאלץ להגיש מספר בקשות למתן פסק דין בהעדר, ובית המשפט העניק למשיב שתי אורכות ביוזמתו, שכן המשיב עצמו לא הגיש תחת תגובתו כל בקשה למתן ארכה. למותר לציין עוד שב"כ המשיב מחובר לרשת ה"נט" והחלטות בית המשפט מצויות לנגד עיניו. הדברים מתווספים לדלוּת הטענות שהעמיד המשיב, ולא אשוב על הדברים. בנסיבות אלו היה מקום לשקול השתת הוצאות על כתפי המשיב. עם זאת ומשעה שהתקבלה טענת המשיב ונדחתה טענת המבקש לעניין גובה שכ"ט, ובשים לב לשיעור הגבוה של שכ"ט לו זוכה המבקש, ובהינתן שפסיקת הוצאות תושת בסופו של יום על כספי משלם המיסים, מצאתי להסתפק במקרה זה בציון האמור לעיל, תוך ציפייה כי התנהלות מסוג זו מטעם המשיב, קל וחומר בהיותו נציג המדינה, לא תישנה.
סוף דבר
על בסיס כל הנקוב לעיל, אני קובעת כדלקמן:
אני מאשרת את דו"ח ניהול העזבון מטעם המבקש.
שכר טרחת המבקש יעמוד על 4% משווי העזבון הנקוב בבקשה בצירוף מע"מ. ככל שהמבקש גבה או קיזז ממנתם של היורשים חלק עבור שכר הטרחה בהתאם לשיעור הנקוב בצוואה, ישיב ליורשים את ההפרש בין חלקם לפי הנקוב בצוואה לבין חלקם לפי הנקוב בפסק דין זה.
אני משחררת את המבקש מתפקידו כמנהל עזבון המנוח.
פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני הגהה.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"א אייר תשפ"ד, 29 מאי 2024, בהעדר הצדדים.
