בפניי : כבוד השופטת לירון זרבל- קדשאי
התובעת :האם
ע"י ב"כ עו"ד דורית ענבר סברדליק
נ ג ד
הנתבע :הבן
ע"י ב"כ עו"ד שי סגל
החלטה
שלוש בקשות ממתינות להכרעתי – האחת, עתירת התובעת לגביית עדות מוקדמת מתוקף תקנה 73 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (בקשה מס' 19); השנייה, בקשת הנתבע להגשת תביעה שכנגד (בקשה מס' 2); השלישית, בקשת התובעת לסילוק על הסף של התביעה שכנגד (בקשה מס' 3). הואיל ומצאתי שעתירות הצדדים והנושאים שבטבורן קשורים זה בזה, אדון בהן במאוחד.
התובעת היא אמו של הנתבע. בתביעתה עותרת לביטול הסכם מתנה במסגרתו העניקה זכויותיה בדירת מגורים לבנה הנתבע ולבת אחרת (להלן – "האחות"). זכויות הנתבע והאחות נרשמו מתוקף הסכם המתנה, שלכאורה הושלמה. בית המשפט עשה כל שלאל ידו על מנת להביא את הצדדים לעמק השווה ולהסכם פשרה שייתר את בירור התביעה, שכן יש בה לשקף קרע עמוק בין האֵם לבין בנה, קרע שאף פילג את בני המשפחה, ואת יתר האחים – תשעה במספר. לא בכדי התקיימו עד כה שלושה דיוני קד"מ, ששימשו אכסניה לניסיונות לקרב בין הצדדים כאמור. כמו כן מונה בהסכמה שמאי לשם הערכת שווי הדירה והצדדים אף פנו להליך גישור מחוץ לכותלי בית המשפט. בדיון האחרון בית המשפט אף העמיד הצעה לפשרה, אך זו לא הבשילה לכדי הסכמה. להליך מלאו ממש בימים אלה שנתיים.
מטעמים אלה פני הצדדים ובית המשפט הוא לבירור התביעה, ויש מקום למתן הוראות מתאימות לבירורה באופן יעיל ואף מהיר. בתוך כך יש לתת את הדעת לבקשת הנתבע להגיש תביעה שכנגד, בקשה שהוגשה בעבר והדיון בה הוקפא לאור הניסיונות להשגת מתווה מוסכם. להלן הכרעתי בסוגיות הנקובות לעיל, שכאמור בעלות זיקה זו לזו.
גביית עדות מוקדמת
יצוין שעתירה זו לא הונחה על שולחני על דרך בקשה כדין, או בקשה כלל, כי אם על דרך "הודעה" מטעם התובעת על דחיית הצעת בית המשפט (שעלתה במעמד הצדדים ביום 10.7.23) (סומנה בקשה מס' 19). התובעת הוסיפה להודעתה עתירה בת שורה, לפיה "בית המשפט מתבקש בכל לשון של בקשה לקבוע מועד לעדות מוקדמת של התובעת נוכח גילה (86)". מעבר לכך ה"בקשה" אינה נושאת נימוקים או תיאור מצבה של התובעת למעט ציון גילה כאמור, ולא צורף לה תצהיר מטעם התובעת.
בבקשת התובעת למתן החלטה מיום 13.8.23 (סומנה בקשה מס' 20) התובעת הרחיבה – לאחר שהוגשה תגובת הנתבע – והעמידה לכאורה תשתית משפטית למבוקש. לטענתה הפסיקה הכירה בגילו של בעל-דין כהצדקה לגביית עדות מוקדמת, כמו גם במשקלה של העדות הצפויה ובמצבו הבריאותי של העד – הגם שלגבי שני רכיבים אחרונים אלה לא פירטה או הרחיבה מן הכלל אל הפרט.
הנתבע מתנגד למבוקש. לטענתו על בית המשפט להקדים ולהכריע בגורל התביעה שכנגד אותה מבקש להגיש נגד התובעת והאחות. זו האחרונה, היא לטענתו הדמות הדומיננטית העומדת מאחורי הסכסוך, יש לו טענות נגדה והיא צד דרוש בתיק, לרבות בתביעה שכנגד. יש לדבריו לברר את שני ההליכים יחדיו. עוד עומד הנתבע על כך שבקשת התובעת הוגשה ללא נימוקים וללא תצהיר. בהמשך לכך הוא מוסיף שהתובעת לא עמדה על החשש שבבסיס הבקשה, וגילה כשלעצמו אינו צידוק לקבלת הבקשה. הנתבע מוסיף שהתובעת ישנה על זכויותיה במשך עשור שנים לשיטתו, ואינה יכולה לצפות כעת להאצת ההליך. כמו כן, "יתר העדים" יהיו חשופים לחקירתה הנגדית של התובעת.
תקנה 73 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח – 2018 קובעת כי "בית המשפט רשאי בכל עת להורות על גביית עדות מוקדמת ועל אופן גבייתה, כל עוד קיים חשש סביר שלא יהיה ניתן לשמוע את העד במועד הרגיל או אם בעלי הדין, המיוצגים כולם בידי עורכי דין, הסכימו לכך".
בענייננו, התובעת לא העמידה נימוקים לבקשתה, שהיא בבחינת חריג. אין חולק על גילה המופלג של התובעת, ובית המשפט מאחל לה אריכות ימים. בית המשפט לא התרשם, והדבר אף לא נטען, שהתובעת סובלת ממצב רפואי, או נפשי, המצדיק את הקדמת עדותה והחרגתה מסדר הדין הרגיל. התובעת לא עומדת על קשיים שיהיו כרוכים בהגעה לדיונים או על קשיים שהולכים ומחמירים באופן שיצדיק את בקשתה. אכן, גילו המופלג של בעל דין יכול להוות צידוק לגביית עדות מוקדמת, אך יש להצביע על השפעת הגיל המופלג על בעל דין או עד, על הקושי עמו מתמודד, ועל הזיקה בינם ובין הקדמת עדותו כמבוקש. בהקשר זה כבר נאמר כי "גילו של אדם הוא עצמו אינו מכונן חשש סביר שיצדיק גביית עדות מוקדמת, בהיעדר מידע אובייקטיבי בדבר בריאותו הרופפת [ת"א (של חי') 22281-04-14 אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מן החי בע"מ (2019)]" ת"א (שלום חד') 9967-08-22 שושני נ' ינקלביץ" (11.9.23).
לא למותר לציין שלא צורפו לבקשה סימוכין רפואיים המצביעים על קושי, או על החמרה או התדרדרות שתצדקנה את הקדמת העדות. בנסיבות אלה יש אף משקל לעובדה שלא צורף תצהיר מטעם התובעת שיש בו לשפוך אור מפיה שלה על מצבה הנטען – הגם שכאמור לא ממש נטען.
בנסיבות אלה אין לשלול את טענת הנתבע לפיה קיימת חשיבות לשמיעת העדים ובעלי הדין במאוחד ועל פי סדר הדין הרגיל. אין לשלול עוד את טענתו שקבלת הבקשה תביא לחשיפת עדותה של התובעת לעיני או אוזניי העדים האחרים באופן שיפגום בהגנתו או תביעתו שכנגד.
מכל הטעמים האמורים, אני דוחה את הבקשה לגביית עדות מוקדמת. עם זאת, ביהמ"ש יעשה מאמץ להקדים את מועדי שמיעת הראיות בתיק, בהתאם לאילוצי יומנו.
הגשת תביעה שכנגד
רשותו של בית משפט זה להגשת תביעה שכנגד נדרשת מתוקף הוראות תקנה 14(א) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 (להלן – "התקנות"). הוראה זו אוסרת הגשת כתב טענות נוסף לאחר הגשת כתב הגנה.
התביעה שכנגד המבוקשת מופנית כלפי התובעת וכלפי האחות. לפי הטענה עצם הגשת התביעה דנן לביטול ההסכם גורמת או גרמה נזק לנתבע, ויש בה משום הפרה של ההסכם. כלפי האחות נטען באופן קונקרטי כי היא הרוח החיה העומדת מאחורי התביעה, והיא משפיעה לרעה על רצון אמה, התובעת.
איני מוצאת קושי בעצם הגשת התביעה שכנגד. כלפי התובעת מתקיימת זהות בין בעלי הדין, והתביעה נובעת מאותן נסיבות הקשורות למערכת היחסים סביב הדירה ועסקת המתנה מושא התביעה (זוסמן, סדר הדין האזרחי, 1995, ע' 286). העובדה שהאחות משמשת נתבעת נוספת בתביעה שכנגד אינה מהווה מניעה. הנתבע ממילא רשאי להגיש כנגדה תביעה נפרדת-עיקרית והדעת נותנת כי ההליכים ידונו במאוחד. יחד עם זאת, הואיל והגעתי למסקנה שאף אם תוגש התביעה שכנגד, דינה להימחק על הסף, לא אקבע מסמרות בהקשר לנימוקים אלה. דחיית הבקשה להגשת תביעה שכנגד, היא מן הטעם שדין התביעה שכנגד להימחק על הסף.
הבקשה לסילוק התביעה שכנגד על הסף
כאמור לעיל, מוכנה אני להניח שדין בקשת הנתבע להגיש תביעה שכנגד להתקבל, אך דין התביעה שכנגד גופה להימחק על הסף, מפאת העדר עילה.
לטענת התובעת, התביעה שכנגד נועדה להלך אימים על התובעת והאחות. התביעה אף אינה מגלה עילה. כמו כן, היא תלויה בתביעה העיקרית ושואבת ממנה כוחה, ואם תידחה התביעה העיקרית, תיעדר התביעה שכנגד כל עילה. לחילופין, במידה ותתקבל התביעה, וימצא טעם בביטול ההסכם, לא יוכל הנתבע להישמע בטענה להפרת ההסכם. עוד לטענתה, הוכחת העוולה של גרם הפרת חוזה מחייבת קיומה של הפרת חוזה, והן קיומו של נזק שנגרם לנתבע. לטענתה שני רכיבים אלה אינם מתקיימים בענייננו.
הנתבע עומד על כך שאמו התובעת הפרה את ההסכם, וכי האחות היא שגרמה לכך. לטענתו אין לחסום את דרכו להגיש תביעה "כספית" לדבריו כנגד התובעת והאחות. עם הגשת התביעה גילתה התובעת שהיא "חוזרת בה מחוזה המתנה". הפרה זו, היא עילת התביעה לשיטתו, ויש לה נפקות כלכלית "ונזקים ממשיים למבקש". לטענת הנתבע גם העילה נגד האחות היא מבוססת. לדבריו האחות משפיעה על התובעת ו"מרעילה אותה". היא מידרה אותה מבני משפחתה, יצרה סביבה חומה והעלילה עליו עלילות. כתוצאה מכל אלה, חזרה בה התובעת מהסכם המתנה.
לאחר שעיינתי בכתב התביעה וכתב התביעה שכנגד, הגעתי לכלל מסקנה שהתביעה שכנגד אינה מגלה עילה, כל שכן בשלב זה, וכי דינה להימחק על הסף. אשוב ואחדד שהתביעה שכנגד לא תוגש, הואיל ודינה להימחק על הסף. לפיכך החלטה זו על נימוקיה ניתנה על דרך החלטה, ולא פסק דין.
מחד גיסא, מן המפורסמות היא שמחיקה על הסף היא פעולה שתיעשה במשורה – "אמצעי חמור" ששמור למקרים בהם ברור שהתובע לא יזכה בסעדים הנתבעים על יסוד טענותיו (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 2015, ע' 345). בהקשר למחיקה מפאת העדר עילה, קובעת ההלכה כי כל עוד קיים סיכוי, גם אם קלוש, שאם תוכחנה הטענות העובדתיות יוכל התובע לזכות בתביעתו, אין לעשות שימוש בסמכות למחיקה על הסף. אך מאידך גיסא, מקום בו ברור שגם הוכחת הטענות העובדתיות לא תביא לקבלת התביעה, יש למחוק את התביעה על הסף (ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(1) 577, תמ"ש (טב') 6636-11-10 ד.ר נ' ד.ש, מיום 4.5.11).
מצאתי כי התביעה שכנגד בענייננו מהווה אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים מחיקה על הסף כאמור. במישור העובדתי, הגשת התביעה על ידי התובעת היא בבחינת עובדה מוגמרת שאינה שנויה במחלוקת, אך אין, ואף לא ניתן לראותה כהפרת חוזה המתנה, או חזרה ממנו. חוזה המתנה בענייננו מוצה. אין הוא תלוי על בלימה. זכויות הנתבע (והאחות) נרשמו בפנקס רישום המקרקעין ואף זו עובדה מוגמרת. גם אם היתה התובעת מבקשת "להפר" את ההסכם, אין בכוחה לעשות כן. כל שבכוחה לעשות הוא לפנות לקבלת סעד להשיב את הגלגל לאחור ולבטל את ההסכם, ומכאן תביעתה. אך תביעתה כשלעצמה אינה בבחינת ביטול ההסכם או חזרה ממנו. אין בנמצא חיוב חוזי אותו נמנעת התובעת מלבצע, ואין פרק או הוראה בחוזה אותם יש להוציא על הפועל ונמנע הדבר משום סירובה של התובעת לעשות כן. באותה נשימה, התביעה שכנגד אינה לאכיפת ההסכם.
מבלי לגרוע מן הדברים, בית המשפט היה נמנע מלראות בהגשת התביעה מצד התובעת משום הפרת חוזה, אף מתוך שיקולי מדיניות. לתובעת עומדת זכות יסודית לפניה לערכאות, לרבות בתובענה לביטול הסכם המתנה. כבוד השופטת מ' חשין המנוח תיאור את זכות הגישה לערכאות בזו הלשון:
"[…] זכות הגישה לבית-המשפט אין היא זכות-יסוד במובנו הרגיל של המושג זכות-יסוד. שייכת היא למסדר נורמות אחר בשיטת המשפט. ניתן לומר – וכך אומַר אני – כי נעלה היא על זכות-יסוד. לא עוד, אלא שקיומה הינו תנאי הכרחי וחיוני לקיומן של שאר זכויות-היסוד. זכות הגישה לבית-המשפט הינה צינור החיים של בית-המשפט. התשתית לקיומם של הרשות השופטת ושל שלטון החוק […] נדע מכאן, כי חסימת הדרך לבית-משפט – בין במישרין בין בעקיפין – ולו באורח חלקי, חותרת תחת ה-raison d’etre של הרשות השופטת. ופגיעה ברשות השופטת פירושה פגיעה ביסוד הדמוקרטי של המדינה".
מתוקף זכות יסודית זו, סעיפים בחוזים שונים, שבקשו להגביל את זכות הגישה לערכאות פורשו בצמצום רב, וכהוראות חוזיות המנוגדות לתקנת הציבור:
"בית המשפט יהיה נוטה לפרש הוראה כזאת באופן שיסלק את המחסום או המכשול מעל הדרך אל בית המשפט… אם פירוש כזה אינו אפשרי… עשוי בית המשפט לפסוק כי ההוראה סותרת את תקנת הציבור לפי סעיף 30 לחוק החוזים [ חלק כללי ] , ולפיכך היא בטלה" (ע"א 3833/93 לוין נ' לוין, פ"ד מח(2) 862, 874; ת"א (ת"א) 39701-05-10 אריה הרשטיק נ' עמית רפי, מיום 18.6.14 ).
הדברים יפים לענייננו על משקל קל וחומר מקום שאין בהסכם המתנה הוראה המונעת באופן מפורש הגשת תביעה או פנייה להליך משפטי.
אמור מעתה, שאין בהגשת התביעה מצד התובעת משום הפרת החוזה, ואף אם היתה בו הוראה המגבילה את הגשת התביעה, הדין היה מונע את אפיון התביעה כהפרה. כך מתוקף עליונותה של הזכות הנתונה לתובעת לפנות לערכאות. אפשר להעלות על הדעת נסיבות בהן תתקבל התביעה, והמתנה תבוטל. לא יהיה בכך למנוע מן הנתבע לעתור לסעדים הנובעים מביטול המתנה והסכם המתנה – ככל שאלה לא יקבלו מענה במסגרת התביעה העיקרית. ניתן להעלות לכאורה על הדעת עתירות של התובע להשבה ו/או פיצויי השבה ו/או פיצויי צפיות. אך עילות אלה טרם באו אל העולם. הקניית המתנה היא מעשה מוגמר, ועצם הגשת התביעה אינה מאיינת אותו.
יצוין עוד שכתב התביעה שכנגד כמות שהוא לוקה במישורים נוספים. כך באפיונו וכך בכימות הסעד הכספי. הנתבע אפיין את התביעה שכנגד כ"כספית" ומבסס את הסעד (כלפי התובעת) על הפרת הסכם מבלי לבסס את אותה הפרה כפעולה המנוגדת להסכם. את הסכום הנתבע העמיד הנתבע ע"ס 200,000 ₪ והקפיד לציין שהסך האמור נתבע "בגין הפרת ההסכם בלבד". הנתבע אינה מפרט כלל מניין נובע הסכום הנתבע וכיצד יש בו להלום את החוזה, את הוראותיו הקונקרטיות, את שוויו או ההפרה הנטענת. עוד מוסיף הנתבע כי הוא שומר על זכותו לתבוע את התובעת ואת האחות על כל נזק שיגרם לו "בהתאם לתוצאות התביעה שהוגשה".
העמדת הסכום הנתבע ללא ביסוס חוזי, וללא נימוק הסכום, והעמדת הזיקה בין הסכום הבלתי סופי לבין תוצאות ההליך, מביאים לקביעה שהתביעה והסעד אינם מגובשים, ומתיישב הדבר עם העדר העילה שבכתב התביעה.
קושי זה מביא אותנו ל"ראש" התביעה השני, הוא הסעד הנזיקי לכאורה. סעד זה מכוון לאחות, על אף שהתביעה לא אופיינה כתביעה נזיקית. סעד זה ממילא אינו מתייחס לתובעת עצמה. הסכום הנתבע מוגדר כפיצוי חוזי, בגין הפרת ההסכם לכאורה, והתובע אינו עומד על נזק ממוני שנגרם לו עד כה בעקבות הגשת התביעה. התובע אף אינו עומד על ראשי נזק כלשהם או על קשר סיבתי בין מעשיה של האחות לבין הנזק לכאורה. יש אף ממש בטענת התובעת כי תנאי להתקיימות העוולה הנקובה בסעיף 62(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הוא קיומו של נזק ממוני. הנתבע לא הצביע על נזק כאמור ואף אינו יכול להצביע על נזק שעה שמעצם הגשת התביעה לא חל של שינוי במצב המשפטי או בזכויותיו של הנתבע בדירה. לא בכדי מבקש הנתבע לשמור על זכותו לשפר עמדות לפי תוצאות התביעה העיקרית.
לבסוף יש להעיר, שלא נעלמה מעיני טענת הנתבע לפיה יש בהגשת התביעה משום חזרה של התובעת גם מויתורה על השבת הלוואה שנטל ממנה, בשיעור 142,000 ₪ (קרן). לכאורה ולפי הטענה, חזרת התובעת מויתורה לכאורה של השבת ההלוואה, תגרום לתובע חסרון כיס או נזק כספי. בהקשר זה יש לחדד שהשבת ההלוואה הנטענת אינה נמנית בין סעדי התביעה, הגם שהתובעת התייחסה אליה בתביעתה. לשון אחר, גם אם תתקבל התביעה, לא היה בכך משום חיוב של הנתבע להשיב את ההלוואה הנטענת, או חלקה.
מכל הטעמים האמורים אני קובעת, שדין התובענה שכנגד להימחק על הסף.
התוצאה
כאמור לעיל, בית המשפט מוצא חשיבות בבירור מהיר של התובענות, גם מפאת גילה של התובעת, ואף מפאת הקרע ההולך ומעמיק בין בני המשפחה. מקום שניסיונות הפשרה לא צלחו, והתקיימו זה מכבר 3 דיוני קדם משפט, יש להתוות מסלול מהיר לבירור התובענות.
על בסיס טעמים אלה, נקבע כדלקמן:
הבקשה לגביית עדות מוקדמת – נדחית.
הבקשה להגשת תביעה שכנגד – נדחית.
דיוני הוכחות נקבעים למועדים הבאים:
12.2.24 החל מהשעה: 10:00.
19.2.24 החל מהשעה: 10:00.
26.2.24 החל מהשעה: 10:00.
ההחלטה מותרת בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"ד, 01 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
