בפני
כבוד השופטת בכירה שושנה ברגר
התובע:
XXX ת.ז. XXX (קטין)
באמצעות אביו, האפוט' הטבעי
XXX ת.ז. XXX
ע"י ב"כ עו"ד שלמה מושיץ
נגד
הנתבעת:
XXX ת.ז. XXX
ע"י ב"כ עו"ד עמוס צדיקה
פסק דין
מבוא:
בפניי תביעה להסרת חיסיון אשר הוגשה על ידי מר XXX (להלן: "התובע" או "האב") כנגד הגב' XXX (להלן: "הנתבעת" או "האם").
רקע וסקירה דיונית:
הצדדים נישאו ביום XX/06, ובמסגרת הנישואין נולד להם בן יחיד, XXX, יליד XX/07 (להלן ייקרא בשמו הפרטי או "הקטין"), בקרוב ימלאו לו 16 שנים.
הצדדים נפרדו ביום 28.10.07, ומאז הם מנהלים הליכים משפטיים ממושכים ביניהם בבית משפט זה, בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון.
במהלך ההליכים, נשמע הקטין בלשכתי בנוכחות עו"ס יח"ס פעמיים: ביום 28.12.15 וביום 26.5.21.
ביום 18.9.22 הגיש האב את התביעה בה עסקינן, במסגרתה עתר להורות על הסרת החיסיון מתרשומות שיחה שנערכו במהלך שמיעת הקטין בלשכת בית המשפט ביום 28.12.15 וביום 26.5.21. ביום 24.11.22 הגישה האם כתב הגנה, במסגרתו עתרה לדחות את התביעה על הסף תוך השתת הוצאות על האב. ביום 11.12.22 הגיש האב תשובה לכתב ההגנה.
ביום 1.3.23 התקיים דיון בפניי במעמד הצדדים, במהלכו חזרו הצדדים על טענותיהם.
דיון והכרעה:
שתי הערות כלליות ומקדימות-
כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.
טענות הצדדים ישולבו, במידת הצורך, במסגרת פסק הדין.
אקדים אחרית לראשית, ואציין כי לאחר שבחנתי עמדות הצדדים, ושמעתי את הצדדים בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום לדחות את התביעה. ואלו טעמיי.
ראשית, ובטרם אדרש לטענות האב בתביעה שבפניי, יוטעם כי התביעה דנן הוגשה בשם הקטין, אולם ברי כי הלכה למעשה מדובר בתביעת האב, כאשר האינטרסים של האב הם העומדים במרכז התביעה, כפי שעולה מסעיפים 19-20 לכתב התביעה:
ראו גם: סעיף 25 לכתב התביעה:
בנסיבות אלו, אני מוצאת כי התביעה הוגשה על ידי האב, לטובת האינטרסים שלו בלבד, ואין בין התביעה דנן לבין טובת הקטין דבר, כי אם טובתו של האב היא העומדת במוקד ההליך בו נקט האב.
המסקנה האמורה מתחזקת נוכח העובדה כי קבעתי זה מכבר כי האב אחראי לניכור ההורי של הבן כלפי האם (ראו: החלטתי מיום 5.6.17). גם כב' בית המשפט המחוזי התייחס לקביעה כאמור בפסק דינו מיום 23.4.18 ברמ"ש 34352-09-17 (בפסקה 16 לפסק דינה של כב' השופטת שושנה שטמר) באומרו כי הקביעה מבוססת על "התרשמות בית המשפט קמא מהמבקש ומהתנהלותו לאורך שנים רבות, וכן על הדוחות של העו"ס שטיפלו במשפחה, וקביעותיהן לעניין זה חד משמעיות". חזרתי על הקביעה האמורה גם בפסק הדין מיום 4.9.20 בתמ"ש 31439-03-16 (בפיסקה 29). ערעור שהגיש האב על פסק הדין האמור נמחק בפסק דינו של כב' השופט סארי ג'יוסי מיום 13.4.21 בעמ"ש 59956-10-20 (ראו: פיסקה 31 לפסק דיני מיום 10.2.22 בתמ"ש 24984-11-14, תמ"ש 24313-03-15, ותלה"מ 7843-04-18 (להלן: "פסק הדין לאחריות הורית").
בהקשר זה ייאמר עוד כי מביעה אני את מורת רוחי מהעובדה שהקטין קרא את פסק הדין לאחריות הורית, כפי הנטען בסעיף 17 לתביעה:
אני סבורה כי אין כל מקום לחשיפת קטינים לפסק דין העוסק בעניינם. אין כל מקום לעירובם של קטינים בסכסוך בין הוריהם ובהליכים משפטיים הנוגעים אליהם. הדבר עומד בסתירה לטובתם, ומהווה פגיעה בשלומם הנפשי ובהתפתחותם התקינה.
כנסקר לעיל, האב עתר להורות על הסרת החיסיון מתרשומות שיחה שנערכו במהלך שמיעת הקטין בלשכת בית המשפט ביום 28.12.15 וביום 26.5.21.
לעניין שמיעת הילד, תקנה 53 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 (להלן: "התקנות") שכותרתה: "שמיעת הילד על ידי שופט" קובעת כדלקמן:
"בחר הילד להשמיע את דבריו לפני שופט, רשאי השופט להחליט לשמוע את הילד בנוכחות עובד יחידת הסיוע, וכן רשאי הוא לאפשר נוסף עליו, גם נוכחות של האפוטרופוס לדין; תיערך תרשומת של עיקרי דבריו של הילד בלבד".
תקנה 55 לתקנות, שכותרתה: "חיסיון דברי הילד", מורה כדלקמן:
"התרשומת של בית המשפט או של עובד יחידת הסיוע וכן דברים שהילד מסר יישמרו בכספת בית המשפט או באופן מאובטח אחר, ויהיו חסויים בפני כל אדם, למעט בית המשפט שלערעור; בית המשפט ששמע את הילד לא יפרט בהחלטתו את דברי הילד, אלא אם כן הסכים הילד לגילוי הדברים, כולם או חלקם, ובית המשפט מצא כי יהיה בגילוי כדי לקדם את טובת הילד".
יצוין כי גם בתקנות הקודמות, קרי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 כפי שהיו בתוקף עד יום 1.1.2021 (להלן: "התקנות הקודמות") תקנה 258לג8 קבעה לענין זה כי: "התרשומת של בית המשפט או של עובד יחידת הסיוע וכן דברים שהילד מסר יישמרו בכספת בית המשפט ויהיו חסויים בפני כל אדם, למעט בית המשפט שלערעור; בית המשפט ששמע את הילד לא יפרט בהחלטתו את דברי הילד, אלא אם כן הסכים הילד לגילוי הדברים, כולם או חלקם, ובית המשפט מצא כי יהיה בגילוי כדי לקדם את טובת הילד".
בית המשפט העליון התייחס לאחרונה לתקנה 55 לתקנות במסגרת בג"ץ 5507-22 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי רחובות [פורסם בנבו] (9.11.2022) בפיסקה 15 לפסק הדין, באומרו את הדברים הבאים: "…היה מקום לערוך פרוטוקול לפגישה זו, אף אם יש להותירו חסוי ולהימנע מלהראות אותו לצדדים (השוו: תקנה 55 לתקנות בית משפט לענייני משפחה). זאת, למצער, על מנת שבית הדין הרבני הגדול יוכל להתרשם משנאמר בפגישה, ככל שיוגש ערעור על החלטת בית הדין האזורי. אי-עריכת פרוטוקול פוגעת באפשרות של בית הדין הרבני הגדול, ביושבו כערכאת ערעור, להפעיל ביקורת על החלטת בית הדין האזורי".
דהיינו, אין חולק כי התרשומת של בית המשפט מהפגישה עם הקטין הינה חסויה ויש להימנע מלהראות אותה לצדדים.
לאחרונה בית המשפט המחוזי אף הטעים לעניין זה כי ידי בית המשפט כבולות בכל הנוגע לתוכן דברי הקטין החסויים. ראו דברי בית המשפט המחוזי ברמ"ש (ב"ש) 23274-10-22 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] (17.11.22) בפיסקה 26 לפסק הדין:
"לא נעלם מעיניי כמובן, כי ידי בית משפט קמא היו כבולות בכל הנוגע לתוכן דברי הקטין בפני עו"ס יחידת הסיוע, אשר כידוע, הם חסויים מפני הכל למעט בית המשפט וערכאת הערעור (כקבוע בתקנה 55 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020)".
לדידי, תכלית תקנה 55 הנ"ל הינה מתן אפשרות להתרשמות בית המשפט מהקטין ומרצונו באופן ישיר ובלתי אמצעי, וזאת באופן חסוי- לטובת הקטין, במטרה למנוע פגיעה בו, בין היתר, על ידי העמדתו בעל כורחו בתווך בין הוריו.
אין בידי לקבל את טענות האב לעניין האיזון שנדרש בית המשפט לערוך במקרים של חיסיון יחסי, לשם עשיית צדק, והעדר פגיעה באינטרס הציבורי. יוטעם כי לא מצאתי בטענות האב הצדקה לסטות מהחיסיון הקבוע בדין. סבורני כי במקרה דנן יש להעמיד במוקד הבירור את טובת הקטין XXX, והיא הגוברת על כל אינטרס אחר.
כידוע, נפסק כי "…החתירה לתור אחר טובתו של קטין, היא לב ההליך ועליה אמון בית המשפט. אזכיר, כי לא בכדי העניק המחוקק הנחיות יסוד שונות מן הרגיל לבית משפט לענייני משפחה בכל הנוגע לדיני הראיות וסדרי הדין. דברים אלה מתעצמים לאור מטרת העל השורה במקרה דנן, מטרה הגוברת על סדר הדין הפרוצדורלי ודיני הראיות הקבועים, והיא מטרת "טובת הילד", המהווה "מגדלור" לכל צעד ושעל של בית המשפט" (ראו: רמ"ש (חי') 47810-06-21 י.ח. נ' א.א [פורסם בנבו] (12.7.21) בפסקה 18 לפסק דינה של כב' השופטת אספרנצה אלון).
בענייננו, אני סבורה כי טובת הקטין XXX היא כי ההליכים הנוגעים לו בבית המשפט המתנהלים בין הוריו במשך שנים (מאז היה תינוק בן מספר חודשים) יגיעו לסיומם. הקטין משווע לשקט, לרגיעה ושלוות נפש, כמו גם לסופיות הדיון בעניינו, לאחר 16 שנים.
בבחינת למעלה מן הצורך, ייאמר כי הקטין לא הביע הסכמתו לגילוי הדברים שנאמרו במהלך המפגשים בזמן אמת. אי לכך, דבריו לא פורטו במסגרת פסקי הדין שניתנו (לא במסגרת פסק הדין מיום 4.9.20 בתביעת המזונות, ולא במסגרת פסק הדין מיום 10.2.22 בתובענות בעניינו של הקטין) זאת, כמתחייב מתקנה 55 לתקנות.
זאת ועוד, מקבלת אני את טענות ב"כ האם לפיהן המועד המתאים להעלאת טענת הסרת החיסיון הינה במסגרת ההליך הרלבנטי, ולא לאחר סיומו (בפסק דין חלוט).
מוצאת אני כי תביעה זו הינה המשך של התנהלות האב לאורך ההליכים, התנהלות של האב להעצמת אירוע האלימות הנטען לאורך תקופה ממושכת באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין. ראו לעניין זה האמור בפיסקה 33 לפסק הדין לאחריות הורית:
"33. שותפה אני לעמדת עו"ס XXX, כפי שהובעה בדיון מיום 31.1.21, לפיה האב העצים את אירוע האלימות הנטען לאורך תקופה ממושכת באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טובת הקטין. ראו לעניין זה דברי עו"ס XXX בעמ' 16 בשורות 27-28 ובעמ' 17 בשורות 1-13):
"ש. בפברואר 2017, באותו פרוטוקול את כותבת כדלקמן בעמוד 17 שורות 10-13 ואני מקריא. מה שאת אומרת שאותו הורה שנחשף שהילד שלו הופעלה כלפיו אלימות, הוא צריך להבליג ולהגיד שהכל שטויות ? או לפעול כמו שפעל האבא והתחיל להניע את הגלגלים כדי שהדבר הזה יצא לאור ?
ת. אני אף פעם לא אגיד לאבא להגיד שהכל שטויות ושיבליג על זה. זה לא היה וזה לא יקרה ניסוח שכזה. בהחלט במקרים כאלה אנו מפנים למסגרת טיפולית כדי להיעזר בגורם נוסף ושיסייע למשפחה להתמודד. אם היה אירוע או לא, זה החוויות של הילד והדרך שבה כל אחד מההורים פועל. לפעמים הורה נותן לאירוע כז או אחר נפח מאוד גדול שמכוון את ההתנהלות שלו לאורך זמן. אני לא יודעת אם היה או לא אירוע. אני חושבת שלאורך זמן הם היו ביחידת הסיוע בטיפול כדי לסייע להם להתמודד עם האירוע ולהתקדם הלאה כי כל הגורמים חשבו שיש מקום לחדש את הקשר בין הקטין לאמו. הפנינו להערכה פסיכודיאנגוסטית במימון שירותי הרווחה על מנת לעשות הערכה על מצב הילד התנהלות ההורים וגם שם נתנו המלצות להמשך טיפול ואחת ההמלצות הייתה לחזור לאותם זמני שהות שהיו טרם האירוע. גם כשהם הגיעו לתחנה בXXX וגם בתחנה בXXX אף אחד מהגורמים לא אמר להפסיק את המפגשים בין הילד לאמו".
ובהמשך דבריה (בעמ' 18 בשורות 7-17):
"ש. דיברת איתנו כאן על אירוע והעצמה של האירוע, מה דעתך בנוגע להעצמה הספציפית שאנו עוסקים בה בנוגע לאירוע שנטען על ידי האב ? אותו אירוע אלימות מאוגוסט 2015. אנחנו מאוגוסט 2015, מדברים בכל תסקיר ובכל מכתב של האב ובכל דיון מדברים על האירוע הזה בתור המרכז. האם נראה לך שמישהו מנסה להעצים דברים ולשים אותם באופן לא פורפוציונלי ?
ת. למיטב הבנתי המקצועית אני יכולה לדבר על מה שהיה בזמנו. כבר ציינתי וחבל שהדברים נמשכים ועוד לא הגיע מצב של זמני שהות סבירים מורחבים יותר.
ש. האם לאור כל מה שאת רואה, כל המכתבים, כל התסקירים והדיונים אנו עוסקים באירוע אחד נטען ומנפחים אותו ?
ת. להעצים את האירוע הזה ולהגיע איתו עד היום בעיניי זה בהחלט מדאיג. למרות שקרו מאז דברים, הייתה התקדמות ויש שיתוף פעולה בטיפול שהיטיב לקטין גם לזה צריך לתת מקום".
וגם (בעמ' 26 בשורות 26-28 ובעמ' 27 בשורות 1-7):
"ש. נשאלת לראשנה על ידי חברי האם ההתנהלות שאת רואה זה מעצים את האירוע ואת אמרת שזה מדאיג, ז"א את מסכימה שהיה אירוע ?
ת. אני מדברת על ההעצמה. מדובר על אירוע נטען שהיה באוגוסט 2015 ואנחנו עדיין במצב היום אחרי 5 וחצי שנים , אמנם יש קשר אבל הקשר לא קשר שהוא מורחב יותר. לאורך השנים אני רואה שיש העצמה של האירוע. אני לא יודעת אם הוא היה או לא. יש העצמה של הדברים עד היום. אפילו היום אני מוזמנת על דברים שהיו לפני 5 וחצי שנה. להתעסק בדבר שקרה לפני 5 וחצי שנים כאילו זה קרה היום, זה מדאיג. כבר מזמן היה צריך להסתיים ההתנהלות הזאת ולעבור פזה, ולעלות רמה ולאפשר קשר אחר המשפחה נמצאת בטיפול כל כך הרבה זמן. הטיפול הוא גם אבא וגם אמא, כל אחד יש לו תרומה שלו".
מסכימה אני עם דברי עו"ס XXX לעניין זה".
טוב יעשה האב אם יחדל מהתנהלותו זו אשר אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין.
לעניין הוצאות משפט, נפסק לאחרונה על ידי בית המשפט העליון ברע"א 7703/22 סיון סרדניוף נ' עיריית תל אביב-יפו [פורסם בנבו] (7.12.2022) בפיסקה 13 להחלטה: "כידוע, בבואו לפסוק הוצאות על בית המשפט לאזן בית מגוון שיקולים שונים. תוצאת ההליך היא אכן שיקול חשוב מבין אותם השיקולים, שכן אחת ממטרותיה של פסיקת הוצאות משפט היא מניעת חסרון כיס של הצד שזכה בדין (רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 9 [פורסם בנבו] (28.12.2020) (להלן: עניין Magic)). עם זאת, אין המדובר בשיקול יחיד, ולצד שיקול חשוב זה על בית המשפט לשקול שיקולים נוספים, הכוללים, בין היתר, את היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין בהליך והזמן השיפוטי שנדרש לניהולו (שם, בפסקה 10). באיזון בין השיקולים השונים שלעיל, נתון לבית המשפט הפוסק את הוצאות המשפט שיקול דעת רחב, ויפים לעניין זה דברי השופט צ' זילברטל בעניין AIG: "לבית המשפט שיקול דעת אם לחייב בעל דין בתשלום שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט, אם לאו, כאשר הן התקנות והן הפסיקה התוו קווים מנחים באשר למרכיבי שיקול הדעת האמור. […] אכן, ככלל, ברירת המחדל היא פסיקת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין לטובת הצד הזוכה, כך שלא ייגרם לו חסרון כיס […]. ואולם, פסיקת הוצאות נתונה לשיקול הדעת ותחושת הצדק של בית המשפט בדונו בתיק, ולא אחת קורה שבתי המשפט, לרבות בית משפט זה, מחליטים שלא לפסוק הוצאות לזוכה, או לסטות מעקרונות היסוד בסוגיה, לא רק בשל נסיבותיהם הספציפיות של התיקים שבפניהם, אלא גם בשל נסיבות הכרוכות במיהות בעלי הדין, ופעמים גם לפנים משורת הדין" (שם, בפסקה 4)".
בענייננו, לאחר ששקלתי בדברים, הואיל והאם נדרשה להגיש כתב הגנה, ולהתייצב לדיון, לפנים משורת הדין, הנני מחייבת את האב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום מופחת של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולם תוך 30 יום, וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום המלא בפועל.
סוף דבר:
נוכח כל האמור והמפורט לעיל, הנני מורה כדלקמן:
התביעה נדחית, לאור הנימוקים אשר פורטו בפסק הדין.
הנני מחייבת את האב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום מופחת של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, אשר ישולם תוך 30 יום, וממועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום המלא בפועל.
פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק שבכותרת.
ניתן היום, כ"ט אדר תשפ"ג, 22 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
