תמ"ש 28581-07-18 XXX ני XXX
התובעת:
הנתבע:
מבוא:
.1
כבוד השופטת בכירה שושנה ברגר
רקע בקצרה:
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
te
.4
XXX .t.n XXX
ע"י ב"כ עו"ד זיו לוטן ואח'
נגד
XXX .t.n XXX
בפניי תביעה כספית עייס 148,188 ש אשר הוגשה על ידי הגב'XXX (להלן: "התובעת") כנגד מר XXX
(להלן: "הנתבע") במסגרתה עתרה התובעת להחזר מחצית מדמי הפיתוח ששילמו הצדדים במהלך
נישואיהם.
ע"י ב"כ עו"ד אסף רון ואח'
פסק דין
הצדדים נישאו ביום 6.9.90, ומנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים. הצדדים חיים בנפרד משנת
1999, וביום 19.12.04 התגרשו זה מזו.
2. עניינם של הצדדים נדון בפני בית משפט זה במסגרת הליכים קודמים בתמייש 17050/99 והתיקים
הקשורים לו. במשך השנים הוגשו על ידי הצדדים מספר תובענות נוספות. אתייחס להליכים
הקודמים בין הצדדים, במידת הצורך, במסגרת פרק הדיון להלן.
העובדות הצריכות לעניין שאינן במחלוקת:
3. עסקינן במגרש XXX, נכס הידוע כגוש XXX, חלקה XX בישוב XXX (להלן: "המגרש") אשר
בעליו הינו מנהל מקרקעי ישראל. חוכרת המגרש הינה האגודה השיתופית XXX ומר XXX
(להלן: "פלוני") אחיו של הנתבע, היה בר הרשות במגרש. ביום 26.6.95 הסכים פלוני להעביר את
זכויותיו במגרש לטובת הנתבע (נספח ייביי לנ/1).
ביום 24.8.95 חתמו הצדדים על הסכם פיתות (נספח "איי לסיכומי התובעת) מול החברה הכלכלית
לפיתוח חוף הכרמל בע"מ (להלן: "החברה הכלכלית") לצורך עבודות פיתות.
1 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב- 22/03/2022
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
תמ"ש 28581-07-18 XXX נ' XXX
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
.8
בהתאם להסכם הפיתוח, שילמו הצדדים ביום 20.11.95 סך של 90,000 ₪ (חשבונית בגין דמי
הפיתוח- נספח יידיי לסיכומי התובעת).
6. ההליכים להמשך רכישת הזכויות לא הושלמו נוכח הליך הפירוד בין הצדדים.
7. ביום 21.11.17 קיבל הנתבע היתר בנייה להקים את ביתו במגרש (נספח ייבי לסיכומי התובעת).
סקירה דיונית של ההליך דנא:
}
ביום 11.7.18 הוגשה התביעה. ביום 5.11.18 הוגש כתב הגנה. ביום 22.11.18 הוגש כתב תשובה.
יצוין כי התביעה הוגשה תחילה לבית המשפט השלום בXXX (סומנה תייא 28581-07-18)
ובהחלטת כב' השופטת תמי לוי- יתת מיום 3.12.18 הועברה לבית משפט זה ונותבה לטיפולי.
9. ישיבת ק.מ התקיימה ביום 4.3.19.
10. ביום 26.2.20 הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת (ת/1). ביום 20.7.20 הוגשו תצהירי עדות
ראשית מטעם הנתבע (נ/1).
דיון והכרעה:
11. ביום 21.12.20 התקיימה ישיבת הוכחות במהלכה נחקרו התובעת, והנתבע. בסיום הישיבה קצבתי
מועדים להגשת סיכומים בכתב. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
12. הערה כללית ומקדימה- כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם צוין אחרת.
13. אקדים אחרית לראשית, ואציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה דחייה. ואלו טעמיי.
14. דין התביעה דחייה מחמת מעשה בית דין מסוג "השתק עילהיי. ובמה דברים אמורים!
15. על פי תקנה 180 (ג) לתקנות תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשותיי):
תחילתן של תקנות אלה ביום י"ז בטבת התשפ"א (1 בינואר 2021) (להלן – יום התחילה) והן
יחולו על הליך לרבות ערעור, שנפתח ביום התחילה או לאחריו…". אי לכך, נוכח העובדה כי
התובענה דנא הוגשה ביום 11.7.18, יש מקום לפנות לתקנות הקודמות, קרי תקנות סדר הדין
האזרחי, תשמ"ד-1984 כפי שהיו בתוקף עד יום 1.1.2021 (להלן: "התקנות הקודמותיי).
2 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב- 22/03/2022
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
תמ"ש 28581-07-18 XXX נ' XXX
44. לכל האמור לעיל, מצטרפים גם שיקול של מדיניות משפטית ראויה, "מדיניות שכזו אינה חפצה
לעודד התעוררותם מחדש של סכסוכים, שנים רבות אחרי שקמה עילת התביעה, מבלי שכל אחד
ואחד מיחידיו ידע לאחר שנים מה עוד יתבע ממנו ומי ידע אימתי", וכן: "הסכסוך המשפחתי
צריך לסופיות אפילו יותר מסכסוך אזרחי "רגיל", ואין לתור אחר עילות תביעה שלא נוצלו שנים
רבות לאחור" (ראו: בתמייש (ת"א) 4157-02-15 1. פני א. א [פורסם בנבו) (26.12.16) בפיסקאות
104 ו-109 לפסק הדין).
45. מכלול הטעמים עליהם עמדתי בפסק הדין מביאים למסקנה כי דין התביעה דחייה, וכך אני מורה.
46. בטרם חתימה, ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הצדדים. ואולם, לא מצאתי לנכון
לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידם, שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל, כדי לבסס את התוצאה
המשפטית אליה הגעתי.
סוף דבר:
47. לאור כל האמור והמפורט, הנני קובעת כדלקמן:
א. התביעה נדחית, בשל הטעמים אשר פורטו בפסק הדין.
ב. לאור התוצאה, ולפנים משורת הדין, הנני מחייבת את התובעת בהוצאות משפט בסך 5,000
₪ בצירוף מעיימ כחוק, אשר ישולמו לנתבע תוך 60 יום, שאם לא כן יישא הסך האמור הפרשי
הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
ג. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני הגהה ועריכה.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור התיק.
ניתן היום, כ"ה שבט תשפייב, 27 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
11 מתוך 11
*•.4
שושנה ברגר,
שופטת בכירה
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב- 22/03/2022
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ"ש 28581-07-18 XXX נ' XXX
16. תקנה 101 (א) לתקנות הקודמות שכותרתה: "דחיה על הסף", קובעת כדלקמן:
"101. (א) בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם
או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה:
(1) מעשה בית דיון
(2) חוסר סמכות;
(3) כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע".
17. כידוע, יידוקטרינת מעשה בית דין קובעת כי פסק דין שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו,
מקים מחסום דיוני המונע התדיינות נוספת בין אותם בעלי דין או חליפיהם, בכל עניין או שאלה
שהוכרעו בפסק הדין. שני שיקולים מרכזיים עומדים ביסוד הדוקטרינה, ומצדיקים שלא
להידרש בשנית להליך שכבר נדון והוכרע לגביו. השיקול האחד, הבטחת סופיותן של הכרעות
שיפוטיות וכפועל יוצא מכך יעילות ההליך השיפוטי, זאת על מנת למנוע הטרדתו של בעל דין
שכנגד בעניין שכבר נדון והוכרע או שניתנה הזדמנות להעמידו לדיון ולהכרעה. השיקול השני
נוגע לאינטרס הציבורי במניעת עומס יתר על מערכת בתי המשפט בהתדיינות חוזרת בעניינים
שכבר נדונו. עניין זה קשור אף להיבט העקביות שבהכרעות השיפוטיות ולצורך בשמירה על
האמון במערכת המשפט (ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפירוק) נ' ג.
אלה ובניו חברה קבלנית לבניין (1972) בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 18 (12.4.2015))…מדוקטרינת
מעשה בית דין צמחו שני כללי משנה עיקריים: השתק עילה, המונע התדיינות נוספת בעילה
שהוכרעה; והשתק פלוגתא, המונע דיון נוסף בפלוגתא שנדונה והוכרעה, גם כאשר עילות
התביעה שונות זו מזו בכל אחת מההתדיינויות (יששכר רוזן-צבי, ההליך האזרחי 485 (2015)
(להלן: רוזן-צבי); נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי 137 (1991) (להלן: זלצמן)). כלל
"השתק עילה" קובע כי כאשר תביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, לא ייזקק
בית משפט לתביעה נוספת בין אותם צדדים (או חליפיהם), בהתבסס על עילה זהה (ראו למשל:
אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 265 (מהדורה 13, 2020) (להלן: גורן))" (ראו: ע"א 8273/16
Fundacio Gala-Salvador Dali ני וי. אס מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ [פורסם בנבו] (11.7.21)
בפיסקאות 40-41 לפסק דינו של כב' השופט דוד מינץ).
18. יסודותיו של הכלל בדבר השתק עילה הינם בשלושה תנאים מצטברים: (א) בשני ההליכים העילה
זהה; (ב) בהליך הראשון הכריע בית-משפט מוסמך בתביעה לגופו של עניין; (ג) בעלי-הדין או
חליפיהם זהים בשני ההליכים (ראו כי זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי (התשנ"א), בעמי 29).
19. הלכה היא כי הכלל בדבר השתק עילה חל גם כאשר מחדלים דיוניים מנעו הכרעה לגופן של טענות
במסגרת התובענה הראשונה, כשהמוקד בתחולת הכלל בדבר מעשה בית דין הוא בהזדמנות
המלאה שניתנה לתובע בגדרי ההליך הראשון ללבן מכלול טענותיו. כך, בעייא 735/07 צמרות חברה
לבנין נ' בנק מזרחי טפחות, [פורסם בנבו] (5.1.11) נקבע כי: "חלות מעשה בית דין מסוג "השתק
עילה" על הליך זה מייתר ממילא את טענות המערערים לפיהן ההליך הראשון לא הכריע בשאלת
3 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב –
22/03/2022 –
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
תמ"ש 28581-07-18 XXX נ' XXX
חוב המערערים לבנק ובטענת התנאי המתלה למתן האשראי. טענות פרטניות אלה נבלעות
ונטמעות ב"השתק העילה", המתפרש על כל הטענות שנטענו, ואשר ניתן היה לטעון במסגרת
ההליך הראשון. יתר על כן, בתביעת הבן ניתנה הן לבן והן למערערים הזדמנות מלאה להעלות
את מכלול הטענות שבפיהם באשר ליחסיהם המשפטיים עם הבנק בנוגע לפרויקט צמרות, ובכלל
זה, ביחס למימוש הבטוחה על הדירה. משלא עשו כן בדרך הנאותה ובעיתוי הנכון, נבלעו טענות
אלה במרחב "השתק העילה", והמערערים מושתקים מהעלאתם בהליך שיפוטי נפרד ומאוחר",
20. ראו גם: ע"א 4087/04 מוטי גורה כי בנק לאומי [פורסם בנבו] (8.9.05): "העובדה כי בעל דין מנוע
מלהעלות טענה שיכול היה להעלותה בפני בית המשפט במסגרת הליך משפטי, ולא עשה כן,
עולה בקנה אחד עם השיקולים העומדים בבסיס דוקטרינת "מעשה בית דין". על צד להליך
לדאוג להביא בפני בית המשפט את כל טענותיו הרלוונטיות במועד. העובדה, כי בעל הדין שמנגד
יוצא נשכר לכאורה כתוצאה ממחדלו של המערער להעלות את טענותיו במועד, אין בה כדי להצר
את תחולת ההשתק".
21. יפים לענייננו דברי בית הדין הארצי לעבודה בעייע (ארצי) 33143-09-13 סטפני ביתן ני אוניברסיטת
בן גוריון [פורסם בנבו] (2.1.17): "האם הרציונלים המונחים ביסוד הכלל בדבר השתק העילה
מצדיקים מבחינת היקפם הפנימי החלתו גם על מקרה בו כבענייננו בו התובענה הקודמת נדחתה
עקב כך שהסעד שהתבקש נזנח בסיכומים, לאחר שנתקיים דיון בעניין והצדדים הביאו את
ראיותיהם והעידו עדים? לטעמינו, התשובה לשאלה זו חיובית. מבחינת אינטרס המשיבה הרי
שהיא נערכה לדיון בתובענה הראשונה, הגישה כתבי בית דין, הביאה ראיות והעידה עדים. במצב
דברים זה הושקע רובו המכריע של המאמץ הדיוני, והתפנית שחלה בשלב הסיכומים על ידי
המערערת אינה גורעת מן האינטרס שלה שלא תוטרד שנית באותו ענין. מבחינת האינטרס
המערכתי הרי שזמן שיפוטי יקר הוקדש לליבון התובענה הראשונה, ומבחינה זו הדיון בתובענה
החדשה הוא בגדר כפל דיון שאינו מוצדק. אמנם, מבחינת המערערת בקביעה מעין זו טמונה
הצרה נוספת של אפשרות גישתה לערכאות שיפוטיות, שכן המחסום הדיוני קם בשל ההזדמנות
שניתנה לה בגדרי ההליך הראשון למצות את העילה באמצעות הכרעה לגופם של דברים. ואולם,
משהעדר מיצוי ההכרעה לגופה נבע מבחירתה הדיונית בגדרי ההליך הראשון – ובענייננו זניחת
הסעד בסיכומים – הרי שמופחת החשש מפני פגיעה כפויה בזכות הגישה לערכאות. עסקינן
איפוא בהצרה של אפשרות הגישה לערכאות, שהיא בעלת מימד רצוני. המערערת אחזה במפתח
למיצוי בירור עילת התביעה בתובענה הראשונה, ומשנמנעה מלעשות בו שימוש יעיל אין לה
להלין אלא על עצמה. לזאת יש להוסיף, כי באופן תיאורטי בלבד – ומבלי לקבוע שכך הם פני
הדברים בענייננו – קביעה כי לא קם המחסום הדיוני בנסיבות המתוארות עלולה לפתוח פתח
לניצול לרעה של הליכים שיפוטיים. זאת, אם וככל שבעל דין ימנע ממיצוי עילתו בתובענה
הראשונה עקב התרשמותו ממהלך הדיון כי אינו עתיד לצלות בו ומתוך תפישה כי יוכל להביא
הענין לבירור בשנית בפני שופט אחר. לזאת אין להסכין. הנה כי כן, מבחינה עיונית הרציונלים
המונחים ביסוד הכלל בדבר השתק עילה מצדיקים החלתו גם כאשר התובענה הראשונה נדחתה
4 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב- 22/03/2022
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
תמ"ש 28581-07-18 XXX נ' XXX
מחמת זניחת הסעד שהתבקש בסיכומים, לאחר שנתקיים דיון בעניין, והצדדים הביאו את
ראיותיהם והעידו עדיהם".
22. ראו גם: נינה זלצמן בספרה "מעשה בית דין בהליך אזרחי" (1991) (עמי 307-308): "המצב הראשון
עשוי להתרחש, על פי תקנות סדר הדין האזרחי, השני מקרים של דחיית התובענה על ידי בית
המשפט בשל מחדלו של התובע במהלך הדיון. דחיית התובענה מקימה מעשה בית דין במובן של
השתק עילה. אומנם נכון, כי במקרים אלה קונה לעצמו הנתבע, מן ההפקר כביכול, את הזכות
להיות פטור מתביעת התובע, שלא תחודש עוד נגדו, אולם שיקולים הנוגעים בתקנת הציבור
מחייבים הטלתה של סנקציה חריפה על התובע, שאינו מאפשר במחדלו בירור המשפט לגופו,
גורם בכך לשיבושו של ההליך השיפוטי ופוגם בתקינותו. מתוצאותיה של הסנקציה האמורה,
קרי, פסק דין הדוחה את התביעה, נהנה הנתבע כאשר נהג הוא מצידו על פי סדרי הדין הנוהגים
והיה נכון להתמודד בבית המשפט בהוכחותיו נגד אותה תביעה. לתובע המבקש למנוע תוצאה
קשה זו האפשרות לפנות לבית המשפט שנתן את פסק הדין הדוחה תביעתו בבקשה לביטולו של
פסק הדין, כאשר זה ניתן בהעדרוי.
23. במקרה דנן, ביום 18.2.10 הגישה התובעת תובענה שכותרתה: "אכיפת הסכם ומתן הוראות ביצוע
לפי סע' 7 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה התשנ"ה-1995 (תמייש 32237-02-10). בסעיפים 48- 55
לתובענה טענה התובעת כדלקמן:
מתן הוראות לפירוק השיתוף בין הצדדים במגרש ב
הנמצא בבעלות
הצדדים.
48. כאמור לעיל, ביום 24.9.07 נתן כבי ביהמ"ש פסק דין, אשר אישר הסכם פשרה בין הצדדים, ולפי
שהוקצה על ידי מינהל מקרקעי ישראל בהסכמת אגודת
המגרש ב
לשני
הצדדים יחדיו (לאחר ביצוע תשלום דמי היוון), ימכר ותמורתו המכר תחולק בין הצדדים
בחלקים שווים. יצוין כי האפשרות להעביר זכויות לאחר ביצוע תשלום דמי התיוון הוכרה על-ידי
מינהל מקרקעי ישראל וראה הוראת אגף חקלאי 502 משנת 2003 המצ"ב
5 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב –
22/03/2022 –
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ"ש 28581-07-18 XXX נ' XXX
אף סעיף 5.3.3 להחלטה 1180 של מועצת מקרקעי ישראל, משנת 2009, מכיר באפשרות להעביר
זמיות בתקופת הפיתוח, אם כי נקבע כלל לפיו עבירות המוחכר אסורה בחמש השנים הראשונות
לחכירה למעט חריגים. האיסור נקבע רק בשנת 2009, וקשה להלום כי הוא חל "רטרואקטיבית"
על מי שזכאי להמרה לפי תחולת ההחלטה, כמו הצדדים כאן. מכאן, אילולי הייתה קיימת זכות
בסיסית להעברת המוחכר, לא היה צורך בהוראות כאלו.
49. מאז מתן פסתייד ומזה למעלה משנתיים, נתקלה התובעת בקשיים של ממש במימוש פסה"ד, בין
היתר בשל התנהלות חסרת תום לב מצידו של הנתבע ומי מטעמו.
50. כלומר, שני הצדדים עמדו כאן כבר בשנת 1996 בכל תנאי הסף הנדרשים להקצאת המגרש על
שמם. בכך, שונה מהותית עניינם מעניינם של מעוניינים במגרשים אחרים זה ממש,
אך איחרו בגיבוש תנאי הסף עד לאחר המועד האחרון (8.8.2005) להגשת בקשה
לעסקאות כאלו, עדיין בדמי היוון בשיעור 66%+מעיים. המועד האחרון לביצוע עסקאות בדמי
היוון מיטיבים אלו הועמד לבסוף על יום 31.12.2006. עיין והבתן, ממש לאחרונה: בג"ץ 9151/07
חגי נ' מנהל מקרקעי ישראל, תק-על 2010(1), 117 (2010).
51. ברם, בטרם הספיקו הצדדים כאן לשלם את דמי ההיוון כשיעורם אז בשנת 1996, פרץ המשבר
המשפחתי שאמור להסתיים עם ביצוע פסק-הדין שבפשרה כאן. נסיבות כאלו אין בהן לאיין
ולהפקיע את עצם הזכאות לחכירה, שהתגבשת על סמך בקשה שהוגשה ואושרה מעומדת בכל
תנאי הסף, כמעט עשר שנים לפני 8.8.2005.
52. לעומת זאת, אין חולק כי המועד לתשלום דמי ההיוון בשיעור המיטיב של 6696 מערך הקרקעיי
בשוק + מעיים – חלף ביום 31.12.2006.
53. העובדות הללו היו הבסיס להצהרות המפורשות של התובעת, כי היא מוכנה לשאת בתשלום הערך
המעודכן של דמי ההיוון (מאז 1.1.2007 כבר בשיעור 919% + מעיים). התובעת עומדת על נכונותה
זו גם כעת. זאת, גם במקומו של הנתבע, תוך שמירת זכותה לקזז המחצית שלו מתקבלים
עתידיים שלו. ראה הצהרות התובעת בסעיפים 11, 12, ו-19 סייפא לעמדת התובעת, שהוגשה ביום
10.8.2009, כתגובה לתשובות כל הצדדים בבקשת הבזיון, שהוגשה עוד ביום 13.3.2008 בתמ"ש
.17059/99
54. למען הסדר הטוב יובהר כי בעניין זה עדיין תלויה ועומדת, בהמתנה לחכרעה, אותה בקשת בזיון
בית המשפט, המוזכרת בסעיף 51 לעיל, והיא קבועה כעת לדיון ביום 24.5.2010. בהליך הבזיון
מיוצגת התובעת עין עו"ד אפרת ואש.
55. במסגרת תביעה זו מבוקש ליתן כל צו וכל סעד שיידרש על מנת לאכוף את החסכם ופסק הדין
מיום 24.9.07, בין בעין ובין בשווה כסף. ככל שחיית צו האכיפה המבוקש בהליך המיון לא יינתן
6 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב- 22/03/2022
1
2
3
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ"ש 28581-07-18 XXX ני XXX
מבוקש לחילופין למנות שמאי מקרקעין כמומחה מטעם בית המשפט הנכבד, אשר יעריך את שווי
הנכס המשותף על בסיס העברת זכויות ממוכר מרצון לקונה מרצון, בניכוי תשלום דמי ההיוון,
ותוך השבת הוצאות הפיתות ששילמת זה כבר התובעת בעצמה, וכך יכמת הסעד הכספי הראוי
לענין זה, כסעד חליפי לאכיפת החסכם בנוגע למגרש המשותף.
24. ביום 9.6.15 ניתן פסק דין בתובענה האמורה. בפסקה 18 לפסק הדין נקבע כדלקמן :
"ייאמר תחילה, כי במסגרת כתב התביעה עתרה התובעת בסעיף 55 ליתן סעדים לצורך אכיפת
הסכם הפשרה בכל הנוגע למגרש בXXX. מקבלת אני את טענת הנתבע כי התובעת זנחה את
עתירתה בעניין זה, משלא נטען דבר בעניין זה בסיכומיה. יוער מי, חרף טענות הנתבע בסיכומיו
לא מצאה התובעת לנכון להתייחס לעניין במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו מטעמה והדבר
מחזק את המסקנה כי אכן זנחה את עתירתה בעניין זה ולפיכך, מתייתר ההכרעה בנדון".
25. יצוין כי הנתבע הגיש ערעור על פסק הדין מיום 9.6.15 (עמייש 31035-09-16) ובפסק דינו של כבי
בית המשפט המחוזי מיום 20.4.17 הוחזר הדיון לבית משפט זה על מנת לקבל את חוות דעתו של
המומחה בהתאם להנחיות שפורטו בפסק הדין ולקבוע את גובה התשלום שעל הנתבע לשלם
לתובעת בגין הפרשי שכר.
26. יוטעם כי התובעת לא הגישה ערעור על פסק הדין מיום 9.6.15, ומאחר ופסק הדין מפי בית המשפט
המחוזי התייחס רק לסוגיית הפרשי השכר, הקביעה שבפיסקה 18 לפסק הדין מיום 9.6.15 נותרה
על כנה.
27. עוד יוטעם כי גם כאשר הוחזר הדיון לפתחי, לא העלתה התובעת במסגרת הדיון המחודש דבר
וחצי דבר לעניין המגרש ו/או השבת הוצאות הפיתוח ששילמה.
28. ביום 25.9.17 ניתן פסק דין לפיו בהסכמת הצדדים אימצתי את חוו"ד המומחה המעודכנת מיום
25.5.17 וניתן לה תוקף של פסק דין.
29. לאור הנסקר, 3 התנאים המצטברים שביסוד הכלל בדבר השתק עילה מתקיימים במקרה דנן:
א. בשני ההליכים העילה זהה- ניתן לראות כי במסגרת העתירה למתן הוראות לעניין המגרש
בתובענה, עתרה התובעת כסעד חליפי להשבת הוצאות הפיתוח ששילמה, בסעיף 55 המצוטט
לעיל, אותו סעד לו היא עתרה בתובענה דנן. ראו לעניין זה דברי התובעת בדיון מיום 21.12.20
(בעמ' 5 בשורות 7-13):
"ש. בשנת 2010 את מגישה בקשה לביזיון בימ"ש לגבי המגרש, שאת יודעת כבר שהמנהל
אומר לך שאין לך זכויות.
7 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב- 22/03/2022_
123
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
תמ"ש 28581-07-18 XXX נ' XXX
ת. אני דורשת את התשתית. כל פעם שבאתי לבימ"ש ביקשתי את התשתית. השופטת
אמרה שנדון על זה במשפט אחר, לא בכספים.
ש. לא ענית לי. למה הגשת ב- 2010 בקשה לביזיון בימ"ש כשלכל המאוחר ב- 2008 ידעת
שאין לך זכויות במגרש.
ת. ביקשתי את התשתית כל השנים".
ב. בהליך הראשון הכריע בית-משפט מוסמך בתביעה לגופו של עניין משהתקיים דיון בבית
המשפט לגופם של דברים, ואף אם בסופו של יום נדחתה עתירת התובעת מחמת זניחת הסעד
בסיכומים
– הרי שפסק הדין הראשון שדחה את העתירה (פסק הדין מיום 9.6.15) מקים
השתק עילה מפני התדיינות נוספת בעילה זו בתובענה החדשה שבפניי.
ג. בעלי-הדין זהים בשני ההליכים- התובעת והנתבע.
30. לאור כל האמור והמפורט, אין מנוס מהקביעה כי דין התביעה דחייה מחמת מעשה בית דין (השתק
עילה).
31. גם לגופו של עניין, דין התביעה דחייה. ואבאר דבריי.
32. במסגרת ההליכים הקודמים שניהלו הצדדים בתמ"ש 17050/99 והתיקים הקשורים לו, הגיעו
הצדדים ביום 14.8.07 להסכם פשרה (להלן: "ההסכם") בתמייש 17056/99 ובתמייש 17057/99
אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק דין על ידי ביום 24.9.07.
33. בסעיף 3 להסכם, הרלבנטי לענייננו, הוסכם כדלקמן:
המגרש בישוב מוסכם על הצדדים כי המגרש יימכר לכל המרבה במחיר
ותמורתו, בניכוי כל הוצאות המכירה, תתחלק בחלקים שווים בין הצדדים. עוד
מוסכם כי בכדי למכור המגרש, שני הצדדים יתחלקו שווה בשווה בכול התוצאות
הכרוכות במכירתו לרבות מס שבח, דמי חכירה, דמי היוון וכו'.
.3
34. ביום 13.3.08 הגישה התובעת בקשה דחופה לפי פקודת ביזיון בית משפט במסגרת תיק תמ"ש
17059-99, במסגרתה עתרה לאכוף על הנתבע בקנס או במאסר למלא אחר ההסכם באופן שהמגרש
יימכר למשפחת XXX והתמורה שתתקבל בגין המכירה תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.
לחלופין, עתרה התובעת למנות את בייכ הצדדים ככונסי נכסים לצורך מכירת המגרש.
35. ביום 14.10.10 ניתן פסק דין בבקשת התובעת לפי פקודת ביזיון בית משפט, לפיו נדחתה הבקשה
על הסף, וזאת מן הטעם כי לא ניתן לבצ את ההסכם בכל הנוגע למגרש, משההקצאה בוטלה עוד
8 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב- 22/03/2022
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
תמ"ש 28581-07-18 XXX נ XXX
בשנת 1996. לפיכך, נקבע כי לתובעת אין עילה כנגד הנתבע על פי פקודת ביזיון בית משפט. עוד
נקבע בפסק הדין:
"לאור המסגרת הדיונית שבפניי, אשר עניינה, כאמור, בקשה על פי ביזיון בית משפט, אין מקום
לדיון בטענות המבקשת בכל הנוגע לנהלי המינהל באשר להקצאת מגרשים. יש לזכור, כי פסק
הדין לא הכריע בשאלת הזכויות במגרש, אלא אישר את הסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים
בכל הנוגע למגרש – זאת ותו לא. משכך, טענות המבקשת בכל הנוגע לזכויות במגרש ובפרט,
בהתייחס לביטול ההקצאה, תוך העלאת טענות כנגד נהלי המינהל – אין מקומן להתברר במסגרת
בקשה זו. הבקשה הוגשה לבית משפט זה במסגרת תיק משפחה המתנהל בין המבקשת למשיב
1, כאשר הסעד לו היא עותרת, הינו במהותו סעד כנגד המינהל ונהליו. לא ניתן לברר סעד זה,
באמצעות הגשת בקשה בתיק משפחה, על דרך של צירוף המינהל כמשיב לבקשה. לפיכך, ככל
שעומדת המבקשת על טענותיה, כפי שפורטו בבקשה ובפרט בתגובה לעמדות המשיבים, עליה
להגיש תביעה נפרדת לבית המשפט המוסמך, ויודגש- משנדחתה הבקשה על הסף, אין בפסק
דין זה כדי להכריע ו/או לקבוע מסמרות בטענות המבקשת או המשיבים לגופן . טענות אלה
מקומן לה תבור אם וככל שתוגש על ידי המבקשת תביעה נפרדת, כאמור לעיל".
36. דהיינו, כבר בפסק הדין מיום 14.10.10 נקבע כי לא ניתן לבצע את ההסכם בכל הנוגע למגרש. מכאן
כי לתובעת אין עילה כנגד הנתבע בגין הפרת ההסכם, לאור הקביעה בפסק הדין מיום 14.10.10.
37. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מהשיהוי הרב בהגשת התביעה דנן. אני סבורה כי די בו כשלעצמו על
מנת לדחות את התובענה, בשל שיהוי בלתי סביר בהגשתה.
38. סעיף 27 סיפא לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע כי אין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות לפי כל
דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי".
39. בפסיקה נקבע כי: "במשפט האזרחי, דוקטרינת השיהוי מקנה לבית המשפט שיקול דעת לדחות
תביעה שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות כאשר תומכים בכך שיקולי מדיניות חשובים. לצורך
כן, בית המשפט ישקול את האינטרסים ההדדיים של בעלי הדין, את מערכת היחסים ומאזן
הנזקים ביניהם, את אופייה של הזכות הנתבעת וכן היבטים כלליים של האינטרס הציבורי (ראו:
עניין עץ החיים, בעמ' 448-447)" (ראו: ע"א 2483/14 שלומוביץ נ' בית חנניה מושב עובדים
להתיישבות [פורסם בנבו] (14.7.16).
40, זאת ועוד: "בניגוד לדיני ההתיישנות המחילים כללים פורמאליים הנקבעים בחוק, דוקטרינת
השיהוי משאירה בידיו של בית המשפט שיקול דעת על פי נסיבותיו של העניין (ראו: ע"א
3602/97 נציבות מס הכנסה ומס רכוש נ' שחר, פ"ד נו(2) 297, 325 (2001); ע"א 5964/03 עיזבון
המנות אדוארד ארידור ז"ל נ' עיריית פתח-תקוה, פ"ד ס(4) 437, 473 (2006); עניין תלמוד תורה,
בעמ' 448; ע"א 2919/07 מדינת ישראל – הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82,
9 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב – 22/03/2022_
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
תמ"ש 28581-07-18 XXX נ' XXX
155 (2010) (להלן: עניין גיא-ליפל)), ומאפשרת לו לקצר את התקופה שבה ניתן לנקוט הליכים
משפטיים באותם מקרים שבהם הדבר נדרש מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע" (ראו: ע"א
4352/15 קורן נ' הראל [פורסם בנבו] (2.8.17)).
41. התובעת נשאלה בדיון מיום 21.12.20 לעניין הסיבה שבגינה לא הגישה את התביעה קודם לכן,
והשיבה כדלקמן (בעמ' 5 בשורות 21-22):
יש. מה עשית מ- 2010 עד 2018?
ת. ישבתי וחיכיתי שצד ג' יקנה את המגרש וישלם לי את התשתית שלי…".
ובהמשך דבריה (בעמ' 7 בשורות 9-14):
"ש. מה עשית משנת 2012 עד 2018?
ת. חיכיתי שמישהו יקנה. אז החליטה משפחת XXX שהיא בונה בסוף בית בשו-שו. אתה יודע
את זה. אתה יודע כל מה שנעשה שם. בושה. זכותי להגיד, שידעו. אתה יודע הכל.
ש. האם יש לך אסמכתא לפניות לאגודה מ- 2012 עד 2018?
ת. יש מסמכים בתיק האישי, יש מסמכים שכל מי שרוצה לבנות, לקנות, שיפנה אלי ולנתבע.
ישבתי בשקט"י
לדידי, אין מדובר בהסבר מניח את הדעת, ואין בידי לקבלו, כאשר אל מול זכותה של התובעת
לגישה לערכאות עומד אינטרס הנתבע לסיום ההליכים בעניינו. כך בכלל, ובפרט כאשר ההליכים
בעניינם של הצדדים החלו בשנת 1999, קרי לפני 23 שנים. בית המשפט סבור כי בנסיבות אלו,
גובר אינטרס הנתבע לסופיות הדיון על פני האינטרסים של התובעת.
42. לטעמי, במהלך השנים, לתובעת היו מספר הזדמנויות להעלות את טענותיה כנגד הנתבע לעניין
השבת הוצאות הפיתוח ששילמה:
ב.
א. במסגרת הערעור שהוגש על פסק הדין מיום 9.6.15 (עמ"ש 31035-09-16)- התובעת לא טענה
דבר וחצי דבר לעניין זה, לא בכתב בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמה ביום 26.12.16, לא בדיון
שהתנהל בפני ההרכב ביום 18.1.17, ואף לא הוגש מטעמה ערעור או ערעור שכנגד.
כאשר הוחזר הדיון לפתתי, לא העלתה התובעת במסגרת הדיון המחודש דבר וחצי דבר לעניין
השבת הוצאות הפיתוח ששילמה, כאשר מדובר על זכות כספית וניתן היה (ככל והתובעת
הייתה מעלה את הטענה וככל והיא הייתה מתקבלת) להכליל את הסכומים במסגרת חווייז
האקטואר.
43. בפועל, התובעת לא עשתה כן במספר הזדמנויות, כאמור. להשקפתי, התנהלותה זו של התובעת,
כפי שתוארה לעיל, לרבות ההשתהות האמורה, מעידה על זניחת זכות התביעה (ככל והייתה
קיימת) כנגד הנתבע (ראו: ע"א 9199-16 זעאתרה ני זעאתרה [פורסם בנבו] (3.3.19).
10 מתוך 11
הנהלת בתי המשפט, מזהה סער: 4700-4002-2022-002567, התקבל ב- 22/03/2022
1
2
3
4
5
6
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
=
