בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה
ת.ב
תובעת
ע"י ב"כ עו"ד מאירה אזרד.
נגד
נתבע
א.ב.
פתח דבר-
.1
ע"י ב"כ עו"ד רונן דליהו
פסק דין
הנתבע נשוי כיום לשתי נשים, כאשר התובעת הינה אשתו הראשונה.
החלטה זו עניינה בשאלה מהו המועד הקובע לצורך איזון המשאבים בין בני הזוג שבנדון?
האם לכל המאוחר במועד נישואיו לאישה השנייה בשנת 2004 ואז יש לדחות התביעה
מכוח התיישנות או שיהוי, כטענת הנתבע, או במועד הגשת התביעה דכאן, כטענת
התובעת
רקע עובדתי –
.2
.3
.4
.5
התובעת והנתבע, בני העדה המוסלמית אשר נישאו זל"ז בשנת 1964, בהתאם לדת השרעית
המוסלמית,ומנישואין אלה נולדו להם 11 ילדים משותפים.
התובעת ילידת 1943, אינה יודעת קרוא וכתוב; הנתבע יליד 1945 איש עבודה, עשה חייל
בעסקיו וצבר רכוש רב. לימים באמצע שנת 2018 או בסמוך לכך נפל התובע ונחבל
בהמשך מצבו הבריאותי התדרדר ומתנהלים כיום בעניינו בקשות למינוי אפוטרופוס על
'
גופו ורכושו.
התובעת הגישה ביום 8/6/2017 בקשה ליישוב סכסוך ובמסגרתה הגישה בקשה לסעד דחוף
להטלת עיקולים על כל הזכויות של הנתבע, הצדדים לא הגיעו להסכמות והתיק נסגר ביום
3/8/2017
ביום 24/9/2017 הגישה התובעת את התביעה הרכושית דנן, לשיטתה, במהלך החיים
המשותפים עם הנתבע, צברו הצדדים רכוש רב התובעת עתרה, בהתבסס על הלכת
השיתוף, למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא זכאית למחצית הזכויות/רכוש אשר צברך
1 מתוך 20
1
23
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
220
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
33
34
222222232
31
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
הצדדים לפירוק שיתוף וסעדים נוספים, כאשר לשיטתה מועד הקרע הוא מועד הגשת
תביעה זו.
הנתבע, הגיש כתב הגנה מקורי, כתב הגנה מתוקן, וגם בקשה לדחיית התביעה על הסף;
לשיטתו, מועד הקרע הוא מוקדם לפני הגשת תביעה דנן ולכל המאוחר ב2004 ועל כן
התביעה התיישנה ו/או הוגשה בשיהוי ניכר.
הצדדים חלוקים באשר לטיב מערכת היחסים ומועד הקרע הסופי ביניהם,וזאת בעיקר
מאחר ובמהלך חיי הנישואין" של הצדדים, יינפלו דברים":
-ביום 22/9/1997 הוצאה תעודת גירושין של הצדדים ע"י בית הדין השרעי בX
-ביום 10/1/1998 נישואין בשנית של הצדדים לפי הדת השרעית
-הנתבע נישא עם אישה אחרת ביום 16/2/2004 ועבר להתגורר איתה, תוך ביצוע עבירה
של ריבוי הנישואין. לנתבע לא נולדו ילדים מאשתו השנייה.
בתאריך 14/2/2018 ו- 8/7/2020 הורה בית משפט על הגשת תצהירי עדות ראשית.
התובעת הגישה תצהיר מטעמה, ואילו הנתבע לא הגיש תצהיר כלל.
בהחלטה מיום 3/12/20 הורה בית משפט, על פיצול הדיון לשמיעת ראיות, באופן שתחילה
יישמעו הראיות לעניין מועד הקרע טענת ההתיישנות והשיהוי בלבד.
במהלך ההליך המשפטי התדרדר מצבו הרפואי של הנתבע ולא התייצב לדיון,התובעת
בלבד נחקרה בפניי על תצהירה, והצדדים הגישו סיכומי בכתב.
.6
.8
גרסת התובעת-
.9
מועד הקרע הוא ביום הגשת התביעה דנן.
הצדדים ניהלו חיים משותפים, תוך שיתוף כלכלי מלא,כאשר כל אחד מהם תורם ככל
יכולתו למשק הבית המשותף; הצדדים צברו במהלך החיים המשותפים, רכוש רב לרבות
בניינים, אדמות, רכבים, נגריה-חברת X ובניו בעיימה, חנויות, מאפיה, משחטת עופות,
מספרי מנויות ועוד, אך כל הרכוש נרשם על שם הנתבע כי כך נהוג במגזר הערבי.
התובעת מעולם לא התגרשה ייבפועל"י מהנתבע.
נישואי הצדדים נמשכו גם אחרי נישואי הנתבע לאישה אחרת. התובעת לא יכלה להתנגד
או למנוע מהנתבע להתחתן עם אישה אחרת. האיש ניהל למעשה, שתי מערכות יחסים זו
בצד זו כנהוג בחברה הערבית.
2 מתוך 20
.10
.11
.12
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
.33
גם דרך הטיעון של הנתבע עצמו לעניין זה עומדת לחובתו, ומחלישה עד מאוד את
מהימנות גרסתו. הנתבע נתן גרסאות שונות וסותרות :
,
13
14
15
א.
ב.
ג.
הנתבע טען תחילה בכתב הגנה מקורי (מ26/11/17) כי הצדדים התגרשו עוד משנת 1997
וכי יש התיישנות
הנתבע שהתייצב לדיון מקדמי בתאריך 14/2/18, (שם עמ21-26) הכחיש בתוקף דברי
התובעת שמסרה שלא היו גירושין. לדבריו, התובעת עצמה אמרה לו שהיא אישה חולה ולא
יכולה לקיים חובותיה כאישה ובקשה שיעזוב את הבית ויתחתן עם אישה אחרת. והם סכמו
להתגרש שכן הוא לא יכול להתחתן עם אחרת ללא גירושין. והוסיף: "אחרי שהתגרשנו
אני אף פעם לא חזרתי אליה כאישה, נכנסתי לבית יותר מפעם אחת הבאתי דברים
לילדים והיינו בקשר טוב אבל אף פעם לא היה קשר כבני זוג, אני לא קיימתי איתה יחסי
אישות ולא נגעתי בה כאישה. כל חודש הייתי נותן לה משכורת והייתי שומר עליה, אם
רצתה כסף או משהו הייתי עוזר לה".
הנתבע העלה בכתב הגנה מתוקן שהגיש (מ10/6/20) טיעון שונה ורחב. מצד אחד, טען שוב
כי הצדדים התגרשו בשנת 1997, וכי זכויות המגיעות לאישה המוכחשות- בגין תקופת
נישואין ראשנה, התיישנו, ומצד שני, הוא בעצמו הוסיף כי הצדדים נישאו זה לזו בשנת
1998, כאשר בתקופת הנישואים השניים, לא נרכשו נכסים, וחיים משותפים
לא היו
תקינים, ולא נוהלו חיים משותפים.
ואילו בסיכומיו טען הנתבע, כי נוכח העובדה שבני הזוג נפרדו בפועל למשך כמעט שני
עשורים, מידת הרלוונטיות של ענין הגירושין פחותה יותר, שכן התובעת הייתה אמורה
לפעול להגיש תביעה נגדו,בין אם ענין הגירושין ממנה הוסדר פורמאלית ובין אם לאו,
כשהוא ממקד כאמור את מועד הקרע בשנת 2000 ושנת 2004.
34. חיזוק לגרסה כי מדובר בגירושין פורמאליים נמצא בתמליל שיחה בין התובעת לנתבע
ואשר צורפה לתצהיר התובעת.
לשיטת התובעת, לפני הגשת התביעה היא פנתה למשרד הפנים להנפיק תעודת זהות חדשה
לאחר שזו הלכה לאבוד. הבת שלה הפנתה את תשומת לבה כי בתעודת הזהות החדשה
היה רשום ייגרושה", והיא פנתה לנתבע לברר פשר הדברים, הנתבע השיב לה כי היא לא
גרושה בפועל אלא מדובר בגירושין על הנייר, והדבר נעשה רק לצורך קבלת קצבת
מהמוסד לביטוח לאומי, התובעת פנתה שוב לביטוח לאומי והודיעו לה שהיא מקבלת אך
ורק קצבת זיקנה ; ואז הבינה שהנתבע הונה אותה ופנתה לקבל ייעוץ משפטי
מעיון בתמליל השיחה עולה כי הנתבע מסביר לתובעת, פעם אחר פעם, כי מדובר בגירושין
על הנייר, היא לא גרושה בפועל, והוא רשם אותה בביטוח לאומי כגרושה רק כדי שתקבל
,
כסף מהמלייל, וכל האנשים עושים מה שהוא עשה ולא רק הוא.
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
233
11 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
התובעת בחקירתה עמדה על כך שהיא הקליטה את הנתבע והוסיפה כי הנתבע אמר לה
"….שאם את גרושה, אני לא הייתי בא אלייך הביתה ולא נכנס אליך הביתה" (עמ'22ש-14
17. השווה גם עמ23ש 2-1)
לסיכום – מכלל האמור לעיל מסתברת המסקנה כי הגירושין נעשו ע"י הנתבע ובהעדר
התובעת באופן פורמאלי, והם לא היוו מועד קרע סופי ומוחלט בין הצדדים, לא הוכח
שהצדדים נפרדו בפועל והדבר היווה קרע סופי ביניהם, מה גם שהנתבע הצהיר בפני בית
הדין השרעי כי, ביום 10/1/1998 שוב התחתן עם התובעת וניתן פסק דין של בית הדין
השרעי המאשר הנישואין, כך שלא נקטעו בפועל חיי הנישואין והשיתוף בין הצדדים, החל
מנישואיהם משנת 1964.
.35
נישואי הנתבע לאישה אחרת–
.36
הנתבע מקד טענותיו בשני מועדי קרע, הראשון, בשנת 2000 והשני המאוחר בשנת
2004:לשיטת הנתבע, בשנת 2000 או בסמוך לכך עזב הנתבע את הבית בידיעתה ובהסכמתה
של התובעת, והחל לנהל מערכת יחסים זוגית עם אישה אחרת שאיתה חי עד היום; מערכת
יחסים זוגית זו, עלתה שלב וביום 16/2/2004 נישא הנתבע לאשתו הנוכחית גב' מ', והשניים
עברו להתגורר יחדיו בנכס משותף בעיר X. (הנתבע צירף לסיכומיו העתק החלטת בית
הדין השרעי מתאריך 31/5/2020 בדבר אישור נישואי הנתבע לגבי "ימייי מתאריך
.(16/2/2004
לשיטת התובעת, כעבור זמן, החל הנתבע להגיע לפרקים קצרים יותר לבית, בטענה שהוא
עובד קשה בבניין שהוא בונה ביישוב צ', ובמקביל הגיעו לה שמועות מהילדים והשכנים,
שהנתבע התחתן עם אישה אחרת. היא לא יכלה לומר דבר מלבד להסכים עם גורלה, למצער
כך נהוג במגזר הערבי; התובעת הבינה שהנתבע הביא מאהבת צעירה יותר, ולא יכלה לומר
דבר בעניין, אך הנישואין בינה לבין הנתבע המשיכו להתקיים בהרמוניה ושיתוף שאינם
חורגים מהנהוג סביבם.
מקובלת עליי גרסת הנתבע לפיה בשנת 2000, החל בקשר זוגי עם אישה אחרת; גרסה זו לא
הופרכה (השווה עדות התובעת עמ20ש3-7);
כן בתאריך 16/2/2004 התחתן הנתבע עם האישה השנייה, והוא עבר להתגורר איתה
בבית משותף, כך עולה מגרסתו הוא בסעיף7 לסיכומים, וכך גם עולה מעדות התובעת
(עמ17ש13-21) ; לא הוכח מועד עזיבה מוקדם יותר, ככל שהתכוון הנתבע לכך.
ודוק, נישואי הנתבע לאישה שנייה ומגורים בנפרד ממגורי התובעת, הנו אקט משמעותי
מאוד ובית משפט אינו מתעלם מכך, עם זאת לא הוכח בפניי, בנסיבות בני הזוג כאן, כי
12 מתוך 20
.37
.38
.39
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
היה בכך משום אירוע מנתק שהיווה קץ לחיים משותפים משפחתיים וכלכליים של
התובעת והנתבע.
לשיטת התובעת, נוכחותה של אישה שנייה בחיי הנתבע לא היה בהסכמתה, אך היא
קיבלה הדבר כעובדה, ובלית ברירה, ענין זה לא גרם לנתק וסכסוך ביניהם, כך שגם אחרי
קשר זוגי של הנתבע ונישואים שניים עם אישה אחרת, היא והנתבע, המשיכו להיות כזוג
נשוי והיא לא התגרשה ממנו ולא הפסיקה חיי השיתוף לא היה ביניהם כל סכסוך
,והנתבע המשיך לפקוד את הבית המשותף בו היא גרה עם הילדים, ולדאוג לכלכלת
התובעת ולענייני הילדים, כך במשך שנים טובות, עד שהפסיק לעשות כן ואז הגישה
התביעה שבנדון .
'
התובעת נחקרה בגין גרסתה הנייל בחקירה ארוכה וצולבת, גרסתה לא התערערה ולא
נסתרה והיא לא אשרה כל פירודיי ממשי ביניהם. התובעת הינה אישה מבוגרת ופשוטה,
אינה יודעת קרוא וכתוב ועדותה הייתה מהימנה ביותר. היא מסרה עדות כנה, פשוטה
ספונטנית ועקבית ללא כל הגזמה,והתרשמתי כי, היא מספרת את הדברים כהווייתם וכפי
שהיא חוותה אותם ללא התחמקות וללא התחכמות.
מעדות התובעת ניתן להסיק כי, היא ידעה בשלב מאוחר יותר, ולא בזמן אמת על נישואי
הנתבע לאישה אחרת, הנתבע לא אמר לה זאת והיא לא הסכימה לכך, היא ידעה מאוחר
יותר מהילדים שלהם ומהשכנים, והיא פשוט לא יכלה להתנגד לנישואים אלה או למנוע
מהנתבע להתחתן, בשים לב לדת המוסלמית.
"..הוא אמר לי שהוא רוצה לצאת לעשות עבודות שמירה של מקום והוא לקח דברים ויצא.
אחרי זה אמרו לי שהוא נשוי".( עמ' 18 שורות 26-279
" הוא היה בא ויוצא ולא אמר שהוא התחתן, לא היה מראה את זה, ואחרי זה נודע לי" (
עמ' 18 שורה 35, עמ' 19 שורות 3-4)
"לא הסכמתי"," כשהילדים אמרו או השכנים,ידעתי שיש לו מישהי"י( עמ' 20 שורה1,
28
29
30
31
32
33
34
232
(32
" אף פעם לא היה סכסוך בינינו, אף פעם לא אמר לי שהוא רוצה ללכת לחיות עם אישה
אחרת"( עמ' 19 שורות 17-18)
"אף אחד לא תסכים שבעלה יתחתן עם עוד אישה.תאמינו לי שאני אישה מקופחת"(עמ'
19 שורה 31)
" מבחינת הדת השרעית הוא יכול להתחתן עם אישה, שתיים, שלוש או ארבע.אני לא
יכולה לעשות כלום".( עמ' 19 שורות35-36)
"אני שמעתי שהוא נשוי, אני לא יכולה למנוע ממנו להתחתן או לא" ( עמ' 17 שורה 13)
13 מתוך 20
.40
א.
.41
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
,
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
" ..הילדים השכנים אמרו שהוא נשוי, אף פעם לא ראיתי אותה, נפגשתי איתה, מכירה
אותה, ולא היתה ביננו שום שיחה.אני לא יכולה למנוע ממנו להיות עם אישה אחרת". (
עמי 21 שורות 17-19).
מעדות התובעת, עולה כי נישואי הנתבע לאישה שנייה, לא גרם לו לייעזוב אותה ולהפסיק
את החיים המשותפים איתה, לא היה ביניהם סכסוך להפך, הנתבע המשיך לבוא אילה
ולכלכל אותה ולדאוג לה ולילדים,התובעת קיבלה את המצב העובדתי בו הנתבע מנהל שתי
מערכות יחסים, וכדבריה הוא היה יפה ושם" : :
"כשהוא התחתן הוא יצא מהבית, .. אחרי שהתחתן הוא היה בא הביתה, מביא לי דברים
אבל הוא לא היה ישן איתי בלילה, אבל היה בא ביום"
"הוא היה בא אלי הביתה, היה יושב ביום והיה יוצא. הפסיק לבוא אלי אחרי שהגשתי
תביעה נגדו" (עמ17ש10-15).
"הוא התגורר איתי שנים רבות, היו לנו בנות שלא היו נשואות, גם אחרי שהתחתן הוא
המשיך להתגורר איתי בדירה הזו, הוא היה בא נכנס ויוצא, הכל היה רגיל "(עמ20ש-27
(29
"אז מה שהוא התחתן, הוא היה בא אלי הביתה ומביא לי דברים הביתה. כשהפסיק
להביא לי דברים, אני הגשתי את התביעה".(עמ18ש1-3).
"…הוא היה בא אלי וגם הולך לשם, לפעמים היינו ישנים ביחד, למה לא?" (עמ12-13021)
"הוא היה חי פה ושם, גם אצלי וגם אצלה"(עמ22ש2-3)
"אנחנו כן חיינו ביחד, הוא היה בא הביתה, כל יום היה בא הביתה".
יכן אנחנו חיינו ביחד, גם אם יש לו אישה שנייה".(עמ18ש9, 11).
ב.
ג.
-התובעת חזרה פעם אחר פעם, כי הם היו ביחסים טובים ולא היה כל סכסוך ביניהם גם
לאחר שהיתה לנתבע אישה שנייה, הוא היה בא הביתה ומביא דברים, משכך לא היתה כל
סיבה לפנות לבית משפט ולהגיש תביעה נגדו . לשיטתה, רק כשהנתבע הפסיק "להביא לה
דברים" הגישה תביעה דנן,וכדבריה:
"אם היינו ביחסים טובים למה שאפנה לבית המשפט"(עמ20 שורה 20)
לא, לא היה סכסוך ביניננו, הוא היה בא אלי הביתה, שוהה בבית ויוצא. הולך וחוזר, לא
היה סכסוד(עמ20ש16-18)"
"אני והוא היו ביחסים טובים, למה שאני אפנה לבית המשפט, לא היינו מסוכסכיםיי יי
"אנחנו היינו ביחסים טובים הוא היה איתי בבית, למה שאגיש תביעה נגדו". (עמ22ש1,
(33
"ש. זאת אומרת שאם הוא היה ממשיך לשלם לך, לא היית מגישה תביעה אף פעם?
ת. כן לא היתי מגישה תביעה נגדו. אם בעלי היה בא, נכנס, מביא דברים ויוצא למה
שאגיש תביעה נגדו'(עמ23ש8-10).
14 מתוך 20
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
ד.
ובהמשך :
"ש. הבנת שאם את נשואה מגיע לך זכויות?
ת. בטח שמגיע לי אני נמצאת במדינה שנותנת לכל אחד את הזכות שלו. אני יודעת שלפי
החוק של מדינה ישראל מגיע לאישה זכויות.
ש. מאיפה את יודעת ?
ת.אני שומעת. אני לא קוראת ולא כותבת
ש הרבה שנים את יודעת את זה ?
ת.כן
ש. אז למה לא תבעת אותו לפני הרבה שנים?
ת. אני אמרתי לכם כמה פעמים שאני והוא ביחסים טובים. הוא היה אצלי בבית למה
שאני אתבע אותו" (עמ'23ש16-25).
אולם, לשיטת התובעת, כשהפסיק הנתבע לדאוג לה-הגישה תביעה; כדבריה "הוא הפסיק
לתת לי כסף והפסיק להביא לי דברים ובגלל זה הגשתי תביעה נגדו" (עמ16ש26).
,
התובעת הדגישה כי היא אשתו ונשארה אשתו של הנתבע, ומתוקף כך, היא אף לא חשבה
על ענייני רכוש והדבר יילא הטריד אותה", גם כשהנתבע התחתן עם אישה אחרת, שכן לא
הייתה ייסיבהיי לכך, לא היה סכסוך ביניהם והנתבע היה אצלה בבית! עמדה והתנהלות זו
של התובעת במשך שנים רק מחזקת את גרסתה בדבר המשך "חיי שותפותיי עם הנתבע;
כך מסרה :
"ש. שידעת שהוא נשוי, לא פחדת שייקחו לך כל הזכויות, יש לו גם אישה אחרת
ת. אני לא ציפיתי שהוא יגיע למצב הזה שלא ייתן לי כלום. זה העמל שלי ושלו, זכות גם
,
שלי וגם שלו, מה שעשינו.
'
ת. הבנת שיש אישה אחרת שכל הרכוש יכול ללכת אליה?
ת. אני אשתו, אני לא גרושה, אני אשתו הרשמית, הוא לא יכול להתחתן עם אישה אחרת.
ש. הוא הלך ללכת למקום אחר, לא פחדת שהוא ייקח לך את הרכוש?
ת. אני אשתו ונשארתי אשתו, היא הייתה חברה שלו, למה שאני אפחד?
(עמ19ש5-13).
ובהמשך היא אף התפלאה מזה "למה שתיקח לי את הרכוש" ( עמ7-20020) ( עמ23ש-26
(28
עדות זו של התובעת זכתה לאומני המלא והיא לא נתערערה ולא הופרכה, ואני מקבלת
אותה במלואה. ולפיה, נמצא כי גם אחרי שהתחתן הנתבע עם אישה אחרת ועבר לגור
15 מתוך 20
2
123
3
4
5
7
69
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
36
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
בדירה נפרדת, מהתובעת, נשמרו והמשיכו רכבים מרכזיים של שיתוף בין התובעת והנתבע,
ויחסי הנישואין לא הגיעו לסיומם יידה פקטוי; שוכנעתי כי הנתבע המשיך לבוא ולבקר את
התובעת בבית ולדאוג לכלכלתה ולדאוג לילדים . במצב דברים זה, אין כאן "ניתוק יבין
הצדדים ואין כאן יישבירת כלים" מוחלטת שאין אחריה חזרה ותקומה לחיים משותפים של
התובעת והנתבע.
הנתבע בחר לו בדרך חיים בה הוא נשוי לשתי נשים, הוא היה נשוי לתובעת והביא ממנה 11
ילדים, אך הוא שוב התחתן עם אישה צעירה בגיל ועבר להתגורר איתה, מבלי להתגרש
מאשתו הראשונה ולבלי להפסיק את מערכת היחסים המשפחתיים איתה כליל.
מצד אחד רצה הנתבע, ככל הנראה, לשמור על המשפחה הראשונה ועל אשתו הראשונה
ובפרט שהיו להם 11 ילדים משותפים, האישה הראשונה המשיכה להתגורר בבית
המשפחה,שם הוא היה מבקר אותה ואת הילדים ודואג לצרכיהם, כך הוא שמר על המעמד
החברתי של הצדדים כבני זוג נשואים בפני החברה, וגם כבני זוג נשואים מבחינת דתית.
מצד שני ובמקביל הוא בחר להיות לנשוי לאישה אחרת שניה, צעירה אשר תספק צרכיו
הרגשיים ועבר להתגורר איתה בדירה נפרדת.
אין לכחד שמצב זה, הוא מצב מורכב ושונה מניהול חיי נישואים רגילים עם אישה אחת
אך הדברים קורים ובפרט, בקרב האוכלוסייה המוסלמית, אליו משתייכים שני הצדדים,
זאת בשים לב לדין המוסלמי-המתיר לשאת יותר מאישה אחת.
כך שגם אם הדין הישראלי אוסר על ריבוי נישואין, ומי שיתחתן עם יותר מאישה אחת
עובר בעצם על סעיף 176 לחוק העונשין, הרי עדיין אין בכך בכדי לבטל את תוקף
הנישואין בהתאם לדת השרעית., כך שני הנישואין יהיו תקפים.
בהקשר זה אציין כי בית הדין השרעי בהחלטתו מיום 31/5/2020 בעניין אישור נישואי
הנתבע לאישה השנייה החל מיום 16/2/2004, הורה על העברת ההחלטה לב"כ היועמ"ש
מאחר וקיים חשש לביצוע עבירה של ריבוי נישואין.
גם אם הנישואין השניים היו בהסכמה או שלא בהסכמה של התובעת, וגם אם הנתבע עזב
את הדירה המשותפת ועבר להתגורר יחד עם האישה השנייה,אך הוא כן המשיך לבקר את
התובעת ולכלכל אותה ולדאוג לה ולילדים, הרי עדיין במקרה זה לא היה משום ביטול
לחיי השיתוף בין הצדדים כאן; ולא היה בכך קץ לחיים משותפים עם התובעת ו/או ניתוק
כל מיתרי יחסי השותפות בין בני הזוג כאן.
,
מעדות התובעת עולה כי היא קיבלה עובדה זו של האישה השנייה, בלית ברירה, וככל
הנראה ללא יכולת התנגדות; אציין כי התובעת אישה מבוגרת ילידת 1943, אימא ל 11
ילדים, פשוטה תמימה, אינה משכילה, אינה יודעת קרוא וכתוב, אינה עובדת מחוץ לבית
ואין לה מקור פרנסה מלבד תמיכה בעלה הנתבע העובדה שהמשיכה להתגורר בבית
המשותף של הצדדים, והנתבע המשיך לטענתה לבקר אותה כמעט מדי יום ולכלכל אותה
16 מתוך 20
.43
.44
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
233
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
ואת הילדים ולדאוג לענייניהם ולצרכיהם, סיפקו את צרכיה להמשך חיי השיתוף
המשפחתיים והכלכליים עם הנתבע.
בהקשר זה אעיר כי, מהמסמך אשר הגיש הנתבע עצמו, אישור והתחייבות מיום 5/7/1987,
עולה כי רצונו של הנתבע להתחתן עם אישה אחרת היה קיים לפני זמן רב, והוא גילה רצון
זה תוך התחייבותו לשמירת זכויותיה של אשתו הראשונה התובעת הן האזרחיות והן
השרעיות.
גם בשיחה בין התובע לנתבע (התמליל צורף לתצהיר התובעת) חוזר הנתבע על כך שהתובעת
הינה אשתו, ענין הגירושין היה פורמאלי וכי הנישואין לאישה השנייה היה בהסכמת
התובעת וכי הוא הוא לא החסיר מהתובעת דבר על אף נישואיו השניים, הוא כל הזמן
שאל ודואג לה, ועשה כל מה ביקשה. אין שום מילה מצד הנתבע בשיחה זו לפיה הוא אומר
שהתובעת אינה אשתו או שהיא פרודה או גרושה (ראה עמ' 1 שורה 23, עמ' 2 שורה 4
שורה 13 עמ1-4011).
גם אם הנתבע היה יינוכחיי יותר בחיי האישה השנייה על פני התובעת, וגם אם הצדדים
לא קיימו עוד יחסי אישות ביניהם( הגם שעניין זה נטול בספק נוכח עדות התובעת לפיה ייכל
הזמן, בתקופה האחרונה, הוא היה בא אלי וגם הולך לשם, לפעמים היינו ישנים ביחד, למה
לא?" (עמ10-15021) ) ודוקו,הדגש כאן הוא על המשך חיי השיתוף במובן זה שהתובעת
המשיכה להיות אשתו של הנתבע מבחינה דתית וחברתית ומשפחתית, הנתבע המשיך לבקר
אותה ולדאוג לה ולצרכיה והמשיכו ביניהם יחס של כבוד, דאגה ואכפתיות ומחויבות של
אחד כלפי השני; עובדה היא שהנתבע לא התגרש מהתובעת ולא הפסיק חיי הנישואין,
והמשיך לראות עצמו כמחויב להלכלכלתה ולצרכיה. לדידי, התנהלות זו של הנתבע, יש
בה ללמד כי גם בתפיסתו הוא, התובעת נותרה אשתו הראשונה, והוא מחיוב לה, וכי חיי
הנישואין לא התרוקנו מתוכנם.
,
אמנם יכול להיות שהרכיב של ניהול משק משותף, ותפקידים בו השתנה, עם חלוף השנים
,בפרט שהילדים בגרו והנתבע עבר להתגורר עם אישה אחרת; אך לטעמי, התובעת כן
נשארה ייעמוד התווך של הבית", היא נשארה בבית, דאגה ושמרה עליו. היא יינכחהיי בבית
עת בא ובקר אותה הנתבע . רוצה לומר כי גם הנתבע נהנה מקן משפחתי חם הכולל את
11 ילדיו (בשים לב שאין לו ילדים מאישה השנייה), מדובר בתרומהי משמעותית שדי בה
לספק בנסיבות העניין את אותה דרישה להמשך חיי השיתוף בין הצדדים.
ככל שהנתבע לא היה מעוניין בהמשך חיי המשפחה עם התובעת, לאחר נישואיו לאישה
השנייה, היה עליו לנקוט בפעולה ברורה של גירושין מהתובעת ו/או פירוד מוחלט ו/או
ניתוק ביחסים גם המשפחתיים וגם הכלכליים, אך משלא עשה כן, אזי אין מדובר בקרע
סופי בין הצדדים לעניין איזון המשאבים.
17 מתוך 20
.45
.46
2
3
4
5
6
7
8
9
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
.47
טענת הנתבע כי, התובעת לא הוכיחה התנהלות של שיתוף ברכוש ואו בכספים כלשהם
במשך כל התקופה מאז נישואיו,והדבר היחידי שהיה הוא שהנתבע סייע לה בהגינות ביושר
כאם ילידו ורעייתו לשעבר, במחייה יום יומית ולא מעבר לכך, אינה מקובלת עלי כלל וכלל.
על מנת לקבוע אם הייתה הפסקה בשיתוף הכלכלי של הצדדים, יש לבחון התנהלות
הצדדים לפני ואחרי. מטיעוני התובעת ועדותה עולה כי, לאורך כל חייה עם הנתבע היא
לא הייתה מעורבת ולא מעורה בהתנהלות הכספית של הנתבע והכל הוא עשה לבדו, גם
לפני נישואיו לאישה האחרת וגם לאחריה. התובעת הייתה עקרת בית אשר טיפלה בעיקר
במשק הבית ובילדים, והוא זה אשר היה המפרנס העיקרי לתא המשפחתי, ולא היה שינוי
בהתנהלות כלכלית זו גם לאחר נישואיו לאישה אחרת, וכדבריה:
"הוא היה אחראי על כל הכסף"
" מאז שאני התחתנתי כל הכסף שהיה לי הוא היה אחראי על כל הכסף. הוא היה רוכש
אדמות, הוא היה בונה בניינים, אני לא היה לי כסף בידיים. זה ככה כל החיים".
"אני והוא היינו ביחד,הכסף שלי שלו והכסף שלו שלי". (עמ' 17 שורות 27, 29-30, 36)
" הוא היה נוסע מתי שבא לו. אף אחד לא היה מחליט בשבילו. הכסף היה איתו והוא היה
עושה מה שרוצה" (עמ' 18 שורות 19-20)
"כל הכסף הוא היה מקבל, הוא היה אחראי על כל הכסף". (עמ' 20 שורה 36).
"כל הכסף היה הנתבע מקבל. השוכרים לא היו נותנים את הכסף אלא לנתבע".
" הוא אחראי על הכל, מה אני אעשה. הוא היה שולט בהכל בנכסים וכספים .כל העולם
בידיים שלו".( עמ' 21 שורה 6, 31-32).
" אני הייתי מגדלת את הילדים,וכל ענייני הכסף הוא ניהל. אני לא הבנתי בענייני
טרקטור ומשאיות". ( עמ' 23 שורות 14-15).
'
בייכ הנתבע מפנה בסיכומיו, לתמש 59054-06-15 שם ביהמ"ש קבע את מועד הקר ליום
עזיבת האיש את הבית, וזאת על אף שהאיש המשיך לדאוג לכלכלת משפחתו לתקופה של
כשנה וחצי לאחר שעזב; אך הנסיבות כאן שונות בתכלית השינוי מהנסיבות שם ואין
ללמוד מהם לעניינו (שם. מדובר בצדדים שנשאו זלייז כדמו"י בשנת 95 ויש להם ילדה אחת,
האיש קם ועזב את הבית עקב משבר שלא היה ניתן לאחוי, הצדדים ניהלו גישור ומויימ
לצורך גיבוש הסכם גירושין, האיש המשיך להפקיד את משכורתו לחשבון המשותף למשך
כשנה וחצי לצורך תשלום הוצאות המשפחה עד לגיבוש הסכם גירושין ). אך במקרה
שלנו של בני הזוג כאן, לא היה שום סכסוך בין בני הזוג, לא דיברו על גירושין, האיש
המשיך לבקר ולבוא לתובעת בביתם המשותף ולכלכל אותה ולדאוג לצרכיה למשך שנים
רבות עד הגשת התביעה דכאן, ורק לאחר שסירב להמשיך לכלכל אותה היא מיהרה להגיש
את התביעה כאן.
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
232
18 מתוך 20
.48
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
טענת הנתבע כי לא היה שיתוף כלכלי או ברכוש בין הצדדים נובעת מתפיסת העולם שלו כי
מאחר והוא זה אשר עבד ופרנס את המשפחה והתובעת לא עבדה מחוץ לבית לא הביאה
כספים ולא רכשה נכסים,אזי כל הרכוש הוא שלו.
חיזוק למסקנתי זו נמצא אף בתמליל שיחה 2 בין התובעת לבין הנתבע (צורפה לתצהיר
התובעת). התובעת פונה טלפונית לנתבע ומבקשת ממנו כסף ואם אין לו אז היא תקבל דמי
שכירות של החנויות שיש להם, ואז הנתבע אומר לה שהחנויות הן רק שלו, על שמו הוא זה
שבנה אותם ואין לה חלק בהם, היא לא עבדה, לא הביאה כסף ולא מימנה את הבניה ועל
כן אין לה חלק בהן, התובעת אומרת לו שהיא כן הייתה עובדת בבית וכן תרמה בעצמה
לביצוע הבניה של החנויות ואז הנתבע משיב לה :"את עבדת בבית, את נשארת בבית", וכי
הוא לא לקח שום דבר מהבית.
אציין כי מעיון בתמליל, בשום שלב בשיחה,הנתבע לא אומר לתובעת את לא אישתי אנחנו
פרודים או שהוא לא מחויב כלפיה ; הוא רק חושב שכל הנכסים שלו, למעט בית המגורים,
מאחר והוא זה אשר עבד מחוץ לבית והביא כסף והנכסים רשומים על שמו.
אינני מקבלת טענת ב"כ הנתבע בסיכומים כי התובעת ידעה כי חלק מרכושו של הנתבע
עתיד להימכר לצד ג' ועדיין לא פנתה ולו במכתב אחד לנתבע באשר לזכויותיה ו/או כספים
המגיעים לה, כביכול.
ראשית, הטענה נטענה באופן כללי וסתמי ללא כל פירוט.
שנית, לא הובאו ראיות ולא הוכח כי התובעת ידעה בפועל על כך, או שידעה כי המדובר
בפעולה להברחת נכס ולא בפעולה רגילה במסגרת עסקין של הנתבע, ונמנעה מלנקוט
27
28
29
30
31
32
33
34
35
2313
עמדה.
גם הטענה שהעובדה שהתובעת לא ביקרה את הנתבע בבית חולים אחרי התאונה מעידה על
הקרע ביניהם אינה רלבנטית, שכן כאמור לעיל, הנתבע נפגע אחרי התחלת ההליכים כאן
ואחרי התחלת הסכסוך ביניהם.
.49
50
.50
.51
מועד הגשת תביעה-כמועד הקרע
בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענת התובעת לפיה, מועד הקרע הוא במועד שהנתבע סירב
לתת לה כסף ולהמשיך לכלכל אותה ואז היא פנתה לבית המשפט, כך שמועד הקרע לצורך
איזון המשאבים הוא מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ביום 5/6/2017.
לאור הקביעה לעיל כי, חיי הנישואין של הצדדים לא נקטעו מאז נישואיהם בשנת 1964 ועד
מועד הקרע הנייל 5/6/2017, נשמט הבסיס מתחת לכל טענות הנתבע לעניין התיישנות
התביעה, שיהוי בהגשתה וגם טענות להזנחה, וויתור התובעת על זכויותיה. אין ממש
בטענות אלה. ראשית, הצדדים כאן עדיין נשואים
19 מתוך 20
.52
.53
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
23
24
2222
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
שנית,גם אם נרשמו גירושין לתקופה של כשלושה חודשים מיום 22/9/1997 ועד 10/1/1998
, הרי כפי שקבעתי לעיל, לא היה מדובר בגירושין בפועל אלא באופן פורמאלי בלבד.
בנוסף, סעיף 13 לחוק ההתיישנות קובע :
"בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו היו בעלי הדין נשואים זה לזה".
שלישית, כאמור לעיל בהרחבה, מועד הקרע בו הופסק השיתוף הוא במועד שהנתבע סירב
להמשיך לכלכל את התובעת ואז הגישה התביעה דכאן
הנתבע לא הצליח להוכיח מועד קרע קודם לכן, לא בשנת 2004 ולא 2000, בוודאי לא
ב1997 ולא 1987., אז לתובעת לא הייתה סיבהיי ולא עילה, לקום ולפנות לבית המשפט
לתבוע זכויותיה מכוח הלכת השיתוף. במצב זה, אין לייחס לתובעת כל הזנחה ו/או וויתור
•
25
222
26
27
על זכויותיה.
סוף דבר –
–
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי המועד הקובע לאיזון המשאבים בין הצדדים הוא ביום
הגשת הבקשה ליישוב סכסוך – 5/6/2017.
התובעת זכאית לאיזון משאבים לתקופה משנת הנישואין 1964 ועד למועד הקובע
.5/6/2017
אני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובעת הוצאות ושכ"ט עוייד בסך כולל של 10,000 ₪.
הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק
מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים או פרטים מזהים.
ג'מילה ג'בארין כליפה, שופטת
20 מתוך 20
.54
.55
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
לא הוכחה קטיעה לחיים משותפים של הצדדים, ולא הוכח מועד קרע מוקדם יותר ממועד
הגשת תביעה. הנתבע הפסיק לבוא לתובעת ולכלכל אותה ואז הוגשה התביעה.
בנסיבות אלה, מגיע לתובעת מחצית מכל הרכוש שצברו הצדדים במהלך החיים המשותפים
עד למועד הגשת התביעה.
.13
.14
גרסת הנתבע-
.15
התביעה התיישנה ו/או הוגשה בשיהוי ניכר.
מועד הקרע הוא מועד מוקדם לפני מועד הגשת התביעה;
בתאריך 5/7/87 – חתמו הצדדים על מסמך ייפרידה ראשוני" בו מאפשרת התובעת לנתבע
להתחיל לנהל מערכת יחסים זוגית עם אישה אחרת.
או בשנת 1997 עת התגרשו הצדדים
;
או בשנת 2000- יום תחילת הקשר הזוגי של הנתבע עם אישה אחרת-
או לכל המאוחר ביום 16/2/2004 יום נישואי הנתבע עם האישה האחרת גבי מי.
התובעת לא הוכיחה התנהלות של שיתוף ברכוש ו/או כספים כלשהם במשך כל התקופה
מאז מועד הקרע. הדבר היחידי שהיה הוא שהנתבע סייע לה בהגינות וביושר כאם ילדיו
ורעייתו לשעבר, במחייה יום יומית
אין ולא היה, שיתוף / כוונת שיתוף עם התובעת. הרכוש נצבר בכוחות הנתבע בלבד, ולא
בזכות /תרומת התובעת
התובעת ישנה על זכויותיהיי וזנחה אותן מבחירה. רק לאחר אירועים דרמטיים שהביאו
לפציעתו והתדרדרות במצבו הגופני והנפשי של הנתבע, נזכרה התובעת, ככל הנראה,
בעידוד של אחרים, להגיש בחוסר תום לב, ושיהוי ניכר את תביעה דנן .
.16
.17
.18
.19
מצב משפטי-הלכת שיתוף
.20
על בני-זוג שנישאו קודם לכניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשלייג1973- חלה
הילכת השיתוף בנכסים
" עיקרה של הילכת השיתוף בין בני-זוג כמשמעה בדין האזרחי הוא בקיומה של חזקה
הניתנת לסתירה שלפיה בני-זוג המנהלים אורח חיים תקין ומאמץ משותף מתכוונים כי
רכוש הנצבר על-ידיהם במהלך חייהם המשותפים יימצא בבעלותם המשותפת " בגץ
2222/99 גבאי נ' בית הדין הרבני הגדול, פייד נד(5) 401; ראה גם עא 1915/91 אסתר
3 מתוך 20
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
'
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
.21
יעקובי נ' עזרא יעקובי, פייד מט(3) 529; רעא 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ, פייד
סב(1) 165); עוד נקבע בפסיקה, כי :"עם תחילת פיתוחה של הילכת השיתוף על-ידי בית
המשפט הוטל על בן הזוג הטוען לשיתוף להצביע על נישואים הרמוניים, ולהוכיח כי
הנכסים נרכשו ב"מאמץ משותף". במשך הזמן צומצמה דרישה זו עד למינימום של חיים
משותפים תחת קורת גג אחת, ללא קרע או פירוד ממשיים (…בפסיקה המאוחרת, פרשנות
המונח "שלום בית" קיבלה תפנית אובייקטיבית בכיוון של חיים משותפים תוך מאמץ
משותף "(עא 819/94 שולמית לוי נ' דוד לוי, פייד נ(1) 300)
בהתאם להלכה הפסוקה בתביעה מכוח הלכת השיתוף- המבוססת על קיום חיים משותפים
של בני זוג, המועד הקובע לאיזון הרכוש שנצבר, הוא מועד הפסקת השיתוף בין בני הזוג
שזה בדרך כלל במועד פקיעת הנישואין- היינו גירושין או הפטירה. עם זאת, בפסיקה
נמצא כי במקרים מסוימים, המועד הקובע הוא מוקדם יותר למועד פקיעת הנישואין
והוא במועד בו ארע קרע ממשי וסופי שאינו ניתן עוד לאיחוי. בפסיקה נבחנו ונקבעו
מקרים רבים שונים המעידים על הקרע בטרם פקיעת הנישואין כגון, הגשת תביעות, עזיבת
הבית, הפרדת רכוש בפועל וכו' בסופו של יום, מועד הקרע, נבחן ונקבע בכל מקרה ומקרה
על פי נסיבותיו.
תימוכין לכך נמצא גם בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, -שאינו חל הצדדים כאן-
העוסק בין היתר, במועד הקדמת מועד איזון המשאבים בטרם פקיעת הנישואין .
ראה (עא 809/90 מרדכי חי לידאי נ' דבורה לידאי, פייד מו(1) 602) עייא 5640/94 חסל ני
חסל פייד ני(4) 250; בג"ץ 2642/08 – פלונית נ' כב' בית הדין הרבני הגדול לערעורים
בירושלים ואח' [פורסם בנבו]). ע"מ (תל-אביב-יפו) 1058/03 – עי מי ני די מי. בתמש (כייס)
25480/04 א. אני ל. א, תמש (פיית) 38559-05-11 ת. ס נ' ד. ס.
"
דיון והכרעה-
.22
הערה דיונית-
א.
כאמור, מצבו הרפואי של הנתבע התדרדר ומנוהלים לגביו כיום שתי בקשות בעניין מינוי
אפוטרופוס על גופו ורכושו, בקשה שהוגשה על ידי בנו י, ובקשה שניה שהוגשה על ידו
אשתו השנייה
כפי שניווכח להלן, התנהלות הנתבע בהליך זה לא הייתה ראויה וגרמה להתארכות ההליך
ולבזבוז זמן יקר, הדבר מתבטא, בעיקר, באי הגשת תצהיר עדות ראשית כלל,חרף
החלטות בית משפט, וזאת אף בטרם שהייתה הדרדרות במצבו הרפואי הקוגניטיבי
,והדבר נזקף לחובתו. הנתבע, אשר יוצג עד כה ע"י שלושה עורכי דין, לא הקפיד גם על
הצגת גרסה מלאה סדורה במקשה אחת, וזו ידעה שינוים ותוספות, כפי שאפרט בהמשך.
4 מתוך 20
,
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
233
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
ב.
התביעה הוגשה בחודש 9/2017 וזאת בטרם שנפל הנתבע ונפגע, הנתבע הגיש כתב הגנה
באמצעות עוייד, וטען כי דין התביעה להידחות מחמת התיישנות שכן הצדדים גרושים
משנת 1997. התובעת הכחישה את העניין ועל כן ניתנה החלטה להגשת תצהירים
התובעת הגישה תצהיר מטעמה ב 7/4/2019 והתביעה נקבעה לשמיעת ראיות ליום
12/12/2019,אך הנתבע לא הגיש תצהיר מטעמו לא במועד שנקבע ולא בכל מועד לפני
ישיבת ההוכחות ולא ביקש אורכה. אציין כי, דאז הנתבע לא היה במצב קוגניטיבי אשר
מנע ממנו הגשת תצהיר.
הנתבע לא התייצב לישיבת ההוכחות אשר נקבעה ליום 12/12/2019, אך התייצבה בייכ
וטענה כי נתגלה מסמך בבית הדין השרעי המעיד על נישואי הצדדים משנת 1998, ובהמשך
כתב הגנה מתוקן מטעם הנתבע הוגש רק ב 10/6/2020. ביום 8/7/2020 שוב ניתנה החלטה
בעניין הגשת תצהירי עדות ראשית, אך גם הפעם הנתבע לא קיים את ההחלטה ולא הגיש
תצהירים מטעמו על אף שאושרה לו אורכה נוספת לעשות כן
אמנם חל שינוי במצבו הבריאותי של הנתבע, הוא עבר תאונה אושפז,היה מרותק למיטה
ועבר הליך שיקום; יחד עם זאת, לדעתי, הנתבע יכול היה לדאוג להגיש תצהיר עדות
ראשית מטעמו לפני התדרדרות במצבו, אך לא עשה כן, וזה בעטיו הוא.
•
רק ביום 1/11/2020 הודיע ב"כ הנתבע כי, אין הנתבע מסוגל לחתום על מסמכים
משפטיים.
לגופו של ענין, אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה כי, לאחר שבחנתי את טענות
וראיות הצדדים, הגעתי למסקנה כי גרסת התובעת לפיה מועד הקרע בין הצדדים הוא בעת
הגשת התביעה דנן, עדיפה וסבירה בעיני על גרסת הנתבע לפיה מועד הקרע היה מוקדם
לפני כן, הכל מהנימוקים שלהלן.
כפי שניווכח להלן, הצדדים קיימו מאז הנישואין ב1964, ועד להגשת תביעה דנן ב2017,
מערכת יחסים משותפת כאשר כל אחד מלא את תפקדו לפי חלקו ויכולתו, ללא קרע של
ממש; על אף שבחייהם המשותפים של הצדדים פקדו מספר ייארועים" אך לא היה בהם
ריקון של חיי הנישואין והפסקת השיתוף ביניהם .
התובעת נחקרה בפניי והותירה בי רושם חיובי ומהימן ביותר, התובעת על אף גילה המבוגר
מסרה גרסה פשוטה ועקבית, ללא כל התחכמות או התחמקות עדותה הייתה כנה,
ספונטנית פשוטה, קוהרנטית ומהימנה ביותר, וגרסתה זכתה לאמוני המלא. ניכר בפניי
שהיא מתארת את הדברים כהווייתם, ללא כל הגזמה.
לשיטת התובעת,בגיל 20 שנה, התחתנה עם הנתבע, והם ניהלו חיי משפחה תקינים; לאחר
הנישואין, עברה התובעת להתגורר עם הנתבע ייבדירת חדרי ללא מקלחת וללא שירותים,
5 מתוך 20
.23
.24
.25
.26
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
.27
,
וכאשר היו להם 7 ילדים בנתה יחדר נוסף", ובהמשך הנתבע קנה חצי דונם בעירX ועליו
נבנה בנין בן מספר קומות, באחת, התגוררה היא והנתבע הצדדים הביאו 11 ילדים
משותפים, וניהלו שיתוף כלכלי מלא כשכל אחד עושה לבית ותורם ככל יכולתו למשק הבית
המשותף. התובעת שקדה על טיפול בבית ובמשפחה, גידלה את הילדים, היא גם תרמה את
חלקה בעבודתה, בזריעת ירקות ומכירתם וגם בחליבת כבישים ומכירת חלב וגבינה,היא
הייתה מעבירה כל הכסף לנתבע. הנתבע בתורו עבד מחוץ לבית, לשיטת התובעת, היא
טיפלה בילדים ובמשק הבית ואישרה לנתבע לעבוד ולהשקיע בעבדותו ועסקיו השונים ובכך
תרמה את חלקה גם היא.
גרסה זו של התובעת מקובלת עליי; מדובר בגרסה סבירה, הגיונית, ועקבית שעמדה עליה
בתביעתה ובתצהירה, גם בחקירתה שם ספרה .." ..אני חייתי את כל החיים אתו,
בהתחלה היה לנו רק חדר אחד, אני גידלתי את הילדים, אני טפלתי בכבישים, בעזים,
מה שהיתי מוכרת הייתי נותנת לו" (עמ'18ש31-33).
התובעת בעדותה ספרה על ההתנהלות הכספית ביניהם::
"ש.את כותבת בתצהיר שלך שבמשך 13 שנה היית אוספת כסף ונותנת לנתבע?
ת. ככה היה במשך שנים רבות. כל הכסף היינו נותנים לו, הוא היה אחראי על כל הכסף.
ש יכול להיות שמא כל אחד מכלכל את עצמו בצורה עצמאית?
ת. מאז שהתחתנו כל הכסף שהיה לי הוא היה אחראי על כל הכסף, הוא היה רוכש אדמות
,הוא היה בונה בנינים, אני לא היה לי כסף בידיים, זה ככה כל החיים.
ש. מתי הפסקת לתת לו כסף?
ת. כאשר אני הגשתי תביעה נגדו הפסקתי לתת לו. אני הייתי מגדלת את הילדים הוא היה
עובר
ש. מתי הגשת תביעה והפסקה להעביר את הכסף.
ת. 2017
עד שנת 2017 העברת לו כסף?
ת. אני והוא היינו ביחד, הכסף שלי שלו והכסף שלו שלי".
(עמ17ש26-36)..
הנתבע בכתב הגנתו טען כי הוא זה אשר עבד והשקיע מזמנו לפרנסת המשפחה. הוא
הכחיש כי התובעת עבדה מחוץ לבית ותרמה לפרנסת המשפחה, ובפרט לאור הרכב
המשפחה, הצורך לטפל בילדים,והמגזר בו חיים. לשיטתו תפקידה של התובעת היה לטפל
בילדים ובמשק הבית בלבד.
גם אם אקבל טענת הנתבע כי, התובעת לא עבדה מחוץ לבית, והתמקדה בטיפול במשפחה
ובמשק הבית, כאשר הנתבע עבד בחוץ ופרנס המשפחה, הרי עדיין התובעת ייתרמה" את
חלקה יפנימה", בניהול משק הבית המשותף, בכך שהיא דאגה לקיום המשפחה והבית
גידול 11 ילדים וחינוכם, סיפוק צרכי הבעל והילדים, ובכללי יצירת קן חם לחיי משפחה
6 מתוך 20
'
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
וחלק זה, לטעמי, לא פחות מחלקו של הבעל העובד מחוץ הבית, ולמעשה ניתן לומר כי
עבודת הבעל בחוץ התאפשרה, במידה רבה, על ידי עשיית האישה "בתוך הבית", וחלק זה,
ייחשב להשתתפות במאמץ הכולל, ואין הכרח בתרומה כספית או בעבודה מחוץ למשק
הבית.
.28
כבר נפסק בעא 724/83 אידית בר נתן נ' אשר בר נתן: "הרכיב השני, הדרוש להחלת חזקת
השיתוף, הינו "מאמץ משותף", כשהכוונה היא, שכל אחד מבני הזוג מילא את תפקידו
במסגרת התא המשפחתי ותרם את תרומתו, ואין הכוונה לדרישת תרומה כספית
סובסטאנטיבית או למאמצים עסקיים, אלא די בכך שהאישה מנהלת את משק ביתה
ותורמת את חלקה לקיום המשפחה, לרבות חינוך הילדים ".
במצב דברים זה, נמצא כי הצדדים ניהלו חיים משפחתיים במאמץ משותף.
כפי שאפרט להלן, על ציר הזמן של מערכת היחסים בין הצדדים מאז הנישואין בשנת 1964
ועד להגשת התביעה דנן בשנת 2017, נמצא מספר "אירועים", אך לא הוכח בפניי, שהיה
בהם משום קרע סופי והפסקת החיים המשותפים של הצדדים. להלן אתייחס לכל אירוע
בנפרד.
מסמך- "אישור והתחייבות "מתאריך 5/7/87-
.29
א.
הנתבע טען במסגרת "בקשה לדחיית התביעה על הסף", כי הצדדים חתמו בתאריך 5/7/87
על יימסמך פרידה ראשוני", בו מאפשרת התובעת לנתבע להתחיל לנהל מערכת יחסים זוגית
עם אישה אחרת,וזה הקרע הראשוני ביניהם. אך לטעמי אין לקבל טיעון זה.
( העתק המסמך הנייל עם תגרום לשפה העברית צורף כנספח לבקשה לדחיית התביעה על
הסף).
–
גופנית
מדובר במסמך מודפס הערוך בשפה הערבית בכותרת "אישור והתחייבותיי, לפיו לכאורה
התובעת
מאשרת כי הצדדים נשואים משנת 1964 בהתאם לדת השרעית,שהם חיים
בשלום ויחסים טובים,אך בשל חוסר יכולתה לקיים חובותיה הזוגית בעקבות חולשה
מסכימה לכך שהנתבע יתחתן עם אישה אחרת בעתיד כאישה שנייה, כשהיא
תישאר אשתו לכל דבר וענין הנתבע התחייב בפניה לשמור על כל זכויותיה השרעיות
והאזרחיות ולהשאיר אותה בכבוד בבית הנישואין בו היא גרה כיום, וימשיך לפרנס ולזון
אותה כפי שעשה בעבר, וידאג לכל ענייניה וענייני ילדיה המשותפים ומבלי להחסיר שום
דבר, ועל כך הסכימה שיתחתן עם אישה אחרת בתנאי שהאישה השנייה תגור בבית אחר
ובנפרד ממנה.
על המסמך יש לכאורה " חתימה של התובעת ועוד חתימות.
7 מתוך 20
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
233
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
ב.
,
המסמך עצמו לא מעיד על קרע בחיי הנישואין; לכאורה במסמך זה אין כל אינדיקציה
להתערערות היחסים בין הצדדים, בוודאי לא קרע ביניהם; להפך, במסמך זה רשום אף כי
היחסים ביניהם תקינים; בנסיבות אלה ובהתאם לאמור במסמך זה, הסכמת התובעת
לנתבע להתחתן עם אישה אחרת, אינו מעיד על התערערות היחסים ביניהם, אלא על
מסמך שנערך מתוך דאגה, הבנה והסכמה, ותוך שמירת מלוא הזכויות של התובעת.
ג.
ש.
יתירה מזאת, התובעת נחקרה לעניין מסמך זה וחתימתה עליו,לדבריה היא לא ידעה שיש
מסמך כזה כלל. היא לא יודעת לכתוב ולקרוא ולא יודעת אם זו חתימה שלה, ואם היא
הוחתמה,היא לא יודעת על מה חתמה וכדבריה:
אני רוצה להראות לך את המסמך הזה?
ת.
אני לא יודעת לקרוא ולכתוב.
ש.
זה החתימה שלך?
ת.
ש.
אני מציירת את החתימה שלי אבל אני לא יודעת לכתוב ולקרוא. אני לא יודעת מה
כתוב במסמך שלפניי.
זה החתימה שלך?
ת.
હું
ש.
אני לא יודעת. גם אם זה הציור שלי אני לא יודעת מה כתוב. אם הוא החתים אותי
אני לא יודעת על מה אני חתמתי. אם אני לא מאמינה לבעלי למי אני אאמין.
במסמך הזה שכתוב בערבית הוא נעשה ב-5.7.87. במסמך הזה המקורי, את
מאשרת שאת יודעת שהוא יכול להתחתן עם כל אישה אחרת?
ת.
ש.
ת.
5 5
זה לא נכון. אם הוא עושה משחק ומנצל את זה שאני לא יודעת לקרוא. זה לא נכון.
על המסמך הזה חתומים העידם א' ו- מ'?
זה לא נכון. אף אחד לא תסכים שבעלה יתחתן עם עוד אישה. תאמינו לי שאני
אישה מקופחת". ( עמ' 19 שורות 19-31).
ד.
גרסתה הנייל של התובעת כי היא לא יודעת על ההסכם ותוכנו לא נסתרה.
ה.
,
על אף שעל ההסכם חתומים אנשים נוספים בשם א' ו- מי, הנתבע או בייכ לא דאגו להזמין
לעדות את האנשים הנייל,לעניין נסיבות החתימה על המסמך,לעניין חתימת התובעת או
ידיעתה והסכמתה לתוכנו, והדבר נזקף לחובת הנתבע.
הנתבע לא הוכיח כי התובעת סבלה מבעיות רפואיות או גופניות אשר מנעו ממנה לקיים את
ייש.
ת.
חובתה כלפי הנתבע, כפי שאמור במסמך. התובעת אף הכחישה זאת בעדותה, וכדבריה:
איזה בעיה רפואית הייתה לך בשנת 87' שלא יכלת לחיות אתו כמו בעל ואישה?
מאז שנולדתי, מאז שהתחתנתי ועד היום, אף פעם לא הייתי בבית חולים. אין לי
שום בעיה רפואיות חוץ מסכרת. אף פעם לא עשיתי ניתוח, לא עברתי כלום ולא
הייתי בבית חולים. היום אני בת 76". ( עמ' 22 שורות 4-7).
,
8 מתוך 20
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
תעודת גירושין מיום 22/9/1997
.30
.31
הנתבע טען בכתב ההגנה הראשון כי, הצדדים התגרשו בשנת 1997 ועל כן התביעה לאיזון
משאבים התיישנה. התובעת הכחישה בתוקף קיום גירושין בפועל ביניהם.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים והמסמכים אשר הוגשו, לא שוכנעתי ולא הוכח בפניי כי
היה אקט גירושין בפועל שהיווה קרע סופי שאחריו לא היה עוד תקומה לחיים המשותפים
של הצדדים . אפרט.
מהמסמכים אשר הוגשו בפניי עולה כי, ניתן פסק דין לגירושין ביום 22/9/1997 בהעדר
הצדדים, ולאחר מכן ניתן פסק דין להוכחת הנישואין מיום 10/1/1998 בהעדר התובעת
עצמה.
א.
מהמסמכים אשר הוגשו לתיק עולה כי הצדדים הגישו ביום 18/6/1997 תביעה לגירושין
בהסכמה לבית הדין השרעי כאשר שני הצדדים מיוצגים ע"י עו"ד ע.ש, לתביעה צורף יפוי
כוח לקבלת הגט מיום 17/6/1997 לפיו התובעת מייפה את כוחו של מר מ.ח. לקבל הגט
במקומה ובהעדרה שכן אינה יכולה להתייצב בפני בית הדין מסיבות רפואיות וחברתיות.
החלטת בית הדין השרעי בדבר הגירושין, נתקבלה בתאריך 22/9/1997 בהעדר הצדדים
ובמעמד עוייד ע.ש. כמיופה כוח של התובעת,ומר מ.ח., מיופה כוח של הנתבע, והוצאה
תעודת גירושין בהתאם.
ב.
ג.
התובעת הגישה בבית הדין השרעי ב11/2017, תביעה לביטול פסייד הגירושין ומזונות
אישה, במסגרת תיק 3376/2017, וכן הגישה ב3/2018 תביעה נוספת "התנגדות לפסק דין
ובקשה לביטול הגירושין " במסגרת תיק 470/2018; בטענה שהיא מעולם לא פגשה אדם
בשם מ.ח.ולא ייפתה את כוחו לקבל הגט במקומה, היא לא ידעה כלל וכלל על הליך
הגירושין ולא התגרשה או גורשה בין מדעת ובין שלא מדעת, וככל הנראה נלקחה ממנה
חתימתה בגניבת דעת,עת מדובר באישה שאינה יודעת קרוא וכתוב, והוחתמה על ידי בעלה
אצל עוייד ע.ש. על מסמכים שלא הבינה משמעותם.
לאחר התחלת ההליכים בבית הדין השרעי נתגלה כי ביום 30/7/1998 הוציא בית הדין
השרעי החלטה להוכחת הנישואין של הצדדים דכאן מיום 10/1/1998. ממסמך זה עולה כי
ביום 30/7/1998 התייצב הנתבע ועוייד ע.ש. בפני בית הדין השרעי, ללא התייצבות מטעם
האישה, הנתבע הצהיר כי אחרי הגירושין הנ"ל מיום 22/9/1997 הוא חזר והתחתן עם
התובעת בהתאם לדת השרעית ביום 10/1/1998, עוייד ע.ש. אישר את האמור, כמיופה
כוח של התובעת.
9 מתוך 20
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
233
ב.
שראל
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תלה"מ 50196-09-17 פלונית נגד פלוני
תיק חיצוני:
א.
ד.
לאור קיומה של ההחלטה הנ"ל להוכחת הנישואין מיום 10/1/1998 ומצבו הרפואי של
הנתבע שהדרדר בינתיים, הסכימה התובעת לחזור בה מהתביעה לביטול פסק הגירושין
מיום 22/9/1997, וזאת כמפורט בפרוטוקול והחלטת בית הדין שהרעי מיום 21/1/2020
ה.
(תיק 470/2018).
לסיכום-מהמסמכים הנייל עולה כי הגירושין בוצעו ביום 22/9/1997 בהעדר התובעת, וגם
ההצהרה על הנישואין מיום 10/1/1998, בוצעו בהעדר התובעת.
גרסת התובעת כי מעולם לא היה גירושין בפועל ביניהם, והיא אף לא ידעה על הגירושין
והליך הגירושין, וכי הכל התנהל ביניהם כרגיל וחיו כבני זוג לכל דבר וענין לא נסתרה .
התובעת עמדה לאורך כל ההליך על טענתה כי מעולם לא התגרשה מהנתבע. היא העידה
בפניי וניכר מדבריה כי מבחינתה היא "לא הייתה גרושה", היא הייתה משוכנעת בזה; כבר
בדיון מקדמי מתאריך 14/2/18 מסרה כי הם לא התגרשו ומעולם לא שמעה בחיים שלה
את המילה גירושין, והוסיפה " אני גרה היום באותו בית בו גרנו כל הזמן, הוא חי איתי כל
הזמן, הוא חי איתי בזנות. לא ידעתי שיש גירושין .." (עמ'12-1302). התובעת חזרה על
עמדתה גם בחקירתה בדיון מיום 3/12/2020 וכדבריה " אני לא גרושה. אני אף פעם בחיים
שלי לא שמעתי שאני גרושה. אני הגשתי בקשה לבית הדין השרעי כי אני לא גרושה".
(עמ17ש22-25)
טענת התובעת כי לפני כ 15 שנים הוחתמה על מסמכים אצל עוייד ע.ש., שבינתיים נפטר,
,
לא
שלא מתוך ידיעה והבנה לאמור בהם בסוברה כי מדובר במסמכים לצורך העסק
נסתרה. גרסה זו, אינה תלושה מהמציאות בשים לב להיות התובעת אישה שאינה יודעת
קרוא וכתוב. ההחלטה בעניין הגירושין ניתנה בהעדר וללא נוכחותה,מה גם שהנתבע בכתב
הגנה מתקן הסתפק בהכחשה כללית במקום להציג גרסת הגנה נגדית עניינית לזו של
התובעת.
ג.
,
בנוסף, העובדה כי הנתבע ועוייד ע.ש.הופיעו בפני בית הדין והצהירו על קיום הנישואין בין
הצדדים מ 10/1/1998 קרי שלושה חודשים לאחר הוצאת תעודת הגירושין,וגם הפעם
ללא נוכחות התובעת, מתיישבת יותר עם עמדת התובעת כי, לא ידעה על הגירושין ולא
ראתה עצמה כגרושה. ואף לא ידעה על הנישואים השניים; וכן מלמדת כי הוצאת תעודת
הגירושין הייתה ענין טכני ופורמאלי ולא מהותי משיקולים של הנתבע עצמו,והדבר לא
היווה לא קרע ממשי או אמיתי וסופי בין הצדדים כאן, כפי שניסה הנתבע לטעון.
10 מתוך 20
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
232
