בפני
כבוד השופטת הילה מלר-שלו
תובעת
ל'
נגד
נתבע
מ'
פסק דין (משלים)
הכרעה משלימה הניתנת במסגרת פסיקת מזונות בתם הקטינה של הצדדים.
רקע נדרש
התובעת (להלן גם "האם") והנתבע (להלן גם "האב"), נישאו זל"ז ביום x.y.2013. במהלך נישואין אלו נולדה בתם, ילידת z.y.2014 (להלן: "הקטינה"); הצדדים התגרשו ביוני 2019.
בין הצדדים התנהלו מספר הליכים ובהם תובענות בעניין הקטינה, מזונותיה ורכושם; ההליכים הוכרעו, לרבות על דרך הסכמות בחלקם, וכל שנותר הוא פסק-דין משלים זה שעניינו רכיב המדור במזונות הקטינה.
מפאת הרלבנטיות, יצוין, כי ביום 6.6.23 ניתן פסק דין בהליך בעניין הקטינה, הנותן תוקף שיפוטי להמלצות התסקיר מיום 21.3.21, תוך הענקת סמכויות לעו"ס לסדרי דין מכוח סעיפים 19 ו-68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (להלן: "פסק הדין בעניין הקטינה").
ביום 10.11.22 ניתן פסק-דין חלקי בעניין מזונותיה השוטפים הקטינה על יסוד הסכמות הצדדים, הקובע בעיקרו את סכום המזונות השוטפים שבו חב האב כמזונות הקטינה בסך 1,500 ₪ כפי שנקבע בהחלטה למזונות זמניים מיום 7.2.21 (לרבות יתר ההוראות המצויות בה); זאת כאשר הוסף, כי סכום המזונות השוטפים ישולם עד הגיעה הקטינה לגיל 18 או עד לסיום לימודי התיכון – לפי המאוחר מבין שני המועדים. והיה והקטינה תשרת בצה"ל או בשירות הלאומי, האב ימשיך לשלם מזונות לאם עד לתום תקופת שירות החובה או הלאומי, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום.
לצד זאת, ובהינתן המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים לעניין סוגיית חיוב במדור; הסכימו הצדדים הסכימו על מתווה דיוני, לפיו תוכרע סוגיה זו על בסיס החומרים המצויים בתיק (ר' פרוט' הדיון והחלטה מיום 10.11.22 עמ' ש' 8-12; הודעתם המשותפת מיום 6.12.22 והחלטה מיום 12.12.22); זהו המתווה שעל בסיסו ניתנת הכרעה משלימה זו. למען הסדר הטוב, יצוין, כי מעבר למכלול כתבי הטענות המצוי בתיק, הגישו שני הצדדים תצהירי עדות ראשית בצירוף אסמכתאות.
טענות הצדדים בעיקרן
התובעת
יש לחייב את הנתבע בדמי מדור ראויים, לאחר שחדלו הצדדים מלחיות תחת קורת גג אחת.
בהחלטה למזונות זמניים חויב הנתבע בתשלום חלקו במשכנתא, שעמד על סך של 1,200 ₪ (מחצית התשלום); על מנת לשמור על יציבות בחיי הקטינה, רכשה התובעת את חלקו של הנתבע בדירתם המשותפת של הצדדים והיא נושאת במשכנתא והחיוב החודשי בגינה עומד על סך של 3,025 ₪ וזאת מיום 15.12.21 עם רכישת הדירה.
סכום החיוב במשכנתא שבו נושאת התובעת נמוך מכל סכום שהיתה משלמת לו היתה שוכרת באותה סביבת מגורים דירה למגוריה ולמגורי הקטינה.
באוקטובר 2021 פוטרה התובעת ממקום עבודתה, והחלה לעבוד בחברת "A" מנובמבר 2021, אשר בו היא נאבקת על שימור משרתה, מאחר והיא נאלצת להעדר מעת לעת; הכנסתה עומדת על סך של 8,200 ₪ נטו לחודש, ומאחר ואין לה ניכויי רשות זהו הסכום שאף נכנס בפועל לחשבון בנק; התובעת צרפה 12 תלושי שכר.
הנתבע ממשיך לעבוד בתחום המקצועי שבו עוסק במערכות מיזוג בחברת B שם הוא משתכר כ-10,000 ₪. בנוסף יש לו הכנסות נוספות מעבודות פרטיות שאותן הוא נוהג לקחת כפי שנהג בתקופת הנישואין, המוערכות על ידה בסך של כ-2,500 ₪; מעבר לכך יש לו הכנסה נוספת בסך של 3,200 ₪, שמקורה בדמי השכירות של יחידת הדיור שהוא משכיר; המדובר ביחידה שהנתבע בנה ממשאביו עוד טרם נישואי הצדדים; התובעת אף היא סייעה בצביעה ובמהלך הנישואין נהג לשתף אותה בהכנסות והיא היתה עורכת את הסכמי השכירות. מדובר בכספים שאותם שלשל הנתבע לכיסו לאורך כל השנים; כך שבאופן מצטבר עומדת הכנסת הנתבע על סך של 17,500 ₪; והכל תוך שהנתבע מתגורר בבית אמו.
האב לוקח את הקטינה פעם בשבוע למספר שעות ופעם בחודש למשך 24 שעות לבית הוריו, כאשר התובעת היא שנושאת בנטל הטיפול השוטף וגידול הילדה.
בנסיבות העניין, יש להוסיף לסכום המוסכם של המזונות השוטפים שהפכו לסופיים דמי מדור.
במסגרת הדיון האחרון, הוסיפה, כי יש מקום לחיוב במדור, בין היתר, בשים לב לזמני השהות המצומצמים, כמו גם לחיובו של הנתבע במסגרת ההחלטה למזונות זמניים בנשיאה במחצית עלות המשכנתא.
הנתבע
זמני השהות של האב עם הקטינה הם אחת לשבוע, בימי שני בין השעות 16:00-19:30 וכן בסוף שבוע אחד בחודש, תוך שהוא אוסף ומחזיר את הקטינה; כן נקבע כי הקטינה תשהה אצל התובע מחצית חופשות וחגים לסירוגין. חלוקת זמנים זו קיבלה תוקף של פסק דין.
ביום 2.5.22 ניתנה החלטת בית המשפט, אשר דחתה את בקשת התובעת למדור הקטינה; למרות זאת, מנסה התובעת מנסה לשנות זאת.
התובעת עותרת לחיוב בדמי מדור, זאת למרות העובדה שהיא רכשה את חלקו של הנתבע בדירת המגורים המשותפת; המדובר בתשלומים שמגדילים את זכויותיה הרכושיות וההוניות.
הנתבע עובד כטכנאי מזגנים בחברת "B" ומשתכר סך של 7,740 ₪; מעבר לכך אין לו כל הכנסה נוספת; הוא אינו עובד בעבודות פרטיות אלא מסייע לעיתים לחברים ולמשפחתו ככל והם נדרשים לסיוע בהתקנת מזגנים; הכספים של יחידות הדיור של אמו עוברות אליה ולא אליו.
התובעת משתכרת 8,200 ₪ נטו מעבודתה כשכירה; בנוסף היא הקימה עסק למצגות לארועים "N" שממנו מעריך הנתבע שהיא משתכרת כ-2,000 ₪ נוספים בממוצע לחודש, למצער מעסק זה.
התובעת מפריזה בצרכי הקטינה לרבות בדמי המדור המוכחשים, כשמטרתה להוציא מהנתבע כספים שלא כדין.
בדיון האחרון הוסיף, כי אין לחייבו בגין המדור, מאחר ואין המדובר בדירה שכורה, אלא בדירה שבבעלות התובעת וככזו אזי מדובר על זכות רכושית שלה ואין מקום לחיוב במזונות.
דיון והכרעה
מסגרת נורמטיבית, בעיקרה
ההלכה קובעת, כי מקום שקם חיוב בגין מדור עבור קטין אחד יעמוד זה על שיעור
של 30%, והדברים ידועים (ר' למשל, עמ"ש (מרכז) 67824-01-22 ד.מ נ' מ.מ (פורסם במאגרים המשפטיים, 19.1.23) פסקה 25 לפסה"ד וההפניות שם).
המחלוקת דכאן אם כן היא בשאלה – היש לחייב ברכיב המדור, שעה שעסקינן בהחזר משכנתא, להבדיל מתשלום דמי שכירות?
בפרשת ברזילאי, נפסק, כי בית המשפט רשאי לכלול את החזר המשכנתא כרכיב במסגרת פסיקת המזונות, בהיות תשלום המשכנתא בבחינת אמצעי נדרש להבטחת קיומו של מדור (ע"א 803/85 ברזילאי נ' ברזילאי (פורסם במאגרים המשפטיים, 31.12.85); לצד זאת, נפסק בפרשת שוקר, כי את החיוב בתשלום המשכנתא יש לסווג כסוגייה רכושית, שטיבה ההוני נטול קשר לחיוב המזונות (ע"א 864/94 שוקר נ' שוקר (פורסם במאגרים המשפטיים, 20.12.94) למען הסדר הטוב יצוין, כי בעניין שוקר מבחינה אופרטיבית דחה בית המשפט את הערעור על הפחתת המזונות שהגיש המערער; עוד לסוגיית אופן סיווג החזרי משכנתא,
ר' מאמרו של כב' השופט י' שקד "בין משכנתא למדור" פורסם באתר המשפטי "נבו", 2013).
בפסיקה מוקדמת של ערכאת המשפחה, שעסקה בסוגיית אופן סיווג רכיב המשכנתא, בזיקה לחיוב במזונות (שניתנה לאחר ההכרעות לעיל) הותוו ע"י כב' השופט י. גייפמן קווי מתאר מנחים לאופן בחינת הסוגייה והרציונלים העומדים בבסיסה; שאינם בבחינת רשימה סגורה, ועליהם ניתן למנות:
חיוב בגין מדור עבור תשלום משכנתא, הוא בבחינת חיוב עבור "מדור רעיוני"; הרציונל העומד בבסיסו הוא, כי בהעדר משכנתא שומה על החייב במזונות לשלם עבור דמי שכירות המעניקים קורת גג לקטין כלפיו חב במזונות.
האיזון בין החייב במזונות למקבלם מושג בכך שלחייב במזונות לא נגרם חסרון כיס, חרף העובדה שההורה לו משולם רכיב זה מגדיל את הונו, שאם לא כן ממילא היה הראשון חב בגין מדור חלופי בגין שיעור חלקו של הזכאי במזונות בעלות שכר דירה סביר.
מכוח רציונאלים אלה נגזר, כי כאשר החזר המשכנתא חורג מעלות שכר דירה סביר, יחושב רכיב המדור הרעיוני בהתאם לשיעורו של שכר דירה סביר, ויתרת המשכנתא תסווג כרכיב רעיוני המשולם על ידי בעלי המשכנתא והדירה בלבד.
המדור הוא חלק מהצרכים ההכרחיים; משום כך, שיעור החיוב מותנה בהכנסות ההורים ובשיעור התפלגות הרכיב בהתחשב במספר הקטינים וחלקו של בעל הדירה (30% חלקו של קטין אחד; 40% חלקם של שני קטינים; 50% חלקם של שלושה קטינים).
מניעת כפל חיוב בתשלום משכנתא – מדין רכוש ומדין מזונות – יושג, ככל ויידרש, ע"י מנגנוני קיזוז הדדים (לעניין רציונל זה מפנה כב' השופט גייפמן להלכת נפשי ע"א 7033/93 נפשי נ' נפשי (פורסם במאגרים המשפטיים, 10.8.95; בתמ"ש (ת"א) 19574/96 אמינוב נ' מתתוב (פורסם במאגרים המשפטיים, 4.6.01, סעיף 8 לפסה"ד; עוד ר' התייחסות לאמות מידה אלה בעמ"ש (נצ')555-06-15 פלונית נ' פלוני (פורסם באתרים המשפטיים, 30.12.15)).
בתוך כך ומניתוח פסיקה עקבית ועדכנית בסוגיה זו עולה, כי בתי המשפט מתחשבים גם בהחזרי המשכנתא במסגרת פסיקת מזונות; בין היתר תוך סיווג החיוב כחיוב "רעיוני" במדורם של קטינים (ר' למשל, האמור בעמ"ש (חי') 44496-10-2- א' נ' ב' (פורסם במאגרים המשפטיים, 11.8.21) סעיף 25 לפסה"ד של כב' השופט ג'יוסי וסעיפים 22-24 לפסה"ד של
כב' השופט סילמן; סקירה מקיפה בסוגיה בפסה"ד בעמ"ש (נצ')555-06-15 פלונית נ' פלוני (פורסם באתרים המשפטיים, 30.12.15); פסה"ד של כב השופט שוחט בעמ"ש (ת"א) 28592-05-13 י.נ נ' י.נ. (פורסם במאגרים המשפטיים, 9.11.14)).
וליישום בנסיבות דנא
בהסכמת הצדדים, קיבלה ההחלטה למזונות זמניים תוקף של פסק-דין חלקי כסכום מזונות שוטף שבו יישא האב עבור הקטינה.
עיון במסמכים המצויים בתיק מעלה, כי שכרה החודשי של האם עומד ע"ס של כ-8,549 ₪ בממוצע ושכרו החודשי של האב הינו כ-8,893 ₪ בממוצע. שני הצדדים העלו טענות אודות מקורות הכנסה נוספים, לרבות בלתי מדווחים, שיש לזקוף לזכותו של כל אחד מהם; ברם ובהתאם למתווה הדיוני המוסכם להכרעה, גדריי המצוי בתיק (ר' לעיל) הוא הבסיס להכרעה דנא, ועל כן דומה, כי טענות אלו לא הוכחו, והמדובר על פניו בהכנסות דומות.
אולם הפער שבין הכנסות הצדדים בא לידי ביטוי בבחינת הכנסתם הפנויה; התובעת והקטינה מתגוררות בדירה שבבעלותה, שעליה מוטלת משכנתא חודשית בסך של 3,025 ₪ (ר' נספח 1 לתצהיר עדות ראשית של התובעת) ואילו הנתבע מתגורר בבית אמו ואינו נושא בתשלום מדור.
פער משמעותי נוסף הקיים בין הצדדים, שעליו אין חולק, הוא בחלוקת הזמן ההורי בין האם בין האב; בהתאם לקביעות פסק-הדין בעניין הקטינה, כאמור לעיל, שוהה הקטינה עם האב ומטופלת על ידו פעם בשבוע למספר שעות וכן אחת לחודש למשך לילה אחד; זאת כאשר ביתר הזמן שוהה הקטינה ומטופלת על ידי האם.
קיומם של זמני שהות מצומצים משמעותית של הקטינה אצל האב, מקנים לו, בין היתר, יתרון נוסף במשוואה ביחס לאם – בדמות משאב הזמן הפנוי העומד לרשותו, שבאמצעותו יכול לפעול, בין השאר, להגדלת הכנסתו, היקפה, הכשרתו, והכל בראי מיצוי פוטנציאל; מנגד משאבי הזמן של האם מצומצמים משמעותית, לרבות בראי נטל הטיפול בקטינה על כל הנגזר מכך; כל אלו מצאתי כראויים לשקלל במסגרת ההכרעה דנא, לרבות בראייה עתידית.
במכלול הנסיבתי המונח לפניי לא מצאתי לקבל את טענתו העיקרית של האב לאי חיוב ברכיב המדור; טענה המושתתת בעיקרה על בעלותה של האם בבית המשמש למגוריה ולמגורי הקטינה; לכאורה, לשיטתו, על יסוד טעם זה, ככל והאם היתה שוכרת דירה לא היה חולק על עצם הצורך בחיוב במדור; שהרי אין מחלוקת בין הצדדים, כי תחת חלוקת זמני השהות המתקיימים בין הצדדים זהו ביתה העיקרי של הקטינה.
יתרה מכך, במציאות החיים דהיום דומה, כי סכום החזר משכנתא העומד על 3,025 נמוך בכל קנה מידה מכל חיוב בשכר דירה, ולמצער נהיר, כי הוא אינו עולה עליו. כך שנשמר האיזון הראוי בין הצורך לספק מדור עבור הקטינה לצד אי יצירת חסרון כיס עבור הנתבע (ר' הפסיקה לעיל).
אשר לחישוב רכיב המדור הנפסק במקרה דנן; כאן יש לתת את הדעת להיות הכרעה זו בבחינת הכרעה משלימה לפסיקת מזונותיה השוטפים של הקטינה; במקרים מעין אלה שומה על ביהמ"ש לפסוק תוך התחשבות בסך רכיבי המזונות העומדים לה לרבות כלל הפרמטרים שיש להביא בחשבון במסגרת פסיקת מזונות לקטינה זו ולצדדים העומדים לפניי, לרבות המשמעות ההונית של רכיב המשכנתא (בבחינת רווח משני לתובעת; ראו רמ"ש (י-ם) 42761-06-11 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים המשפטיים, 6.7.11 והפנייתו לבע"מ 1078/11 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים המשפטיים, 27.4.11)).
אשר על כן, ולאור המקובץ לעיל, מצאתי להורות על חיוב האב בסך של 750 ₪, אשר יתווסף לדמי מזונות הקטינה בעבור מדורה ואשר ישולמו כסך כולל לידי האם במועד תשלום חיוב במזונות השוטפים (בהתאם לפסה"ד החלקי שניתן בהסכמת הצדדים, כאמור לעיל, זאת כאשר יוער, להסדרת ספק, כי הסכום הכולל את שני הרכיבים יהא הסכום שיופחת לכדי שליש, בהתאם להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף בפסה"ד החלקי); לעניין תחילת מועד חיוב זה, ולאחר שנדרשתי לטענות הצדדים בנדון, ובין היתר בשים לב לאמור בהחלטתי מיום 2.5.22 ואופן ההתנהלות הדיונית, מצאתי באיזון הראוי בנסיבות דנא להורות, כי תוקף החיוב יחול החל מחודש נובמבר 2022 (ר' פרוט' הדיון מיום 10.11.22 בדבר מועד הסכמת הצדדים בדבר אופן ההכרעה;ר' לעיל).
הפרשי העבר שנצברו, ישולמו על ידי הנתבע ב – 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מחיוב המזונות בחודש הבא (אוגוסט 2023).
בנסיבות אלה, ובין היתר בשים לב לאופן התנהלות הצדדים, ההסכמות שאליהן הגיעו במרוצת ניהולם, לרבות אודות אופן ההכרעה, מצאתי להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו.
פסק הדין ניתן לפרסום לאחר השלמת תהליך התממה להשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, י"ז תמוז תשפ"ג, 06 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
