לפני
כבוד השופט סארי ג'יוסי
המבקשת
א' ב'
ע"י ב"כ עוה"ד א. רון ואח'
נגד
המשיב
ג' ב'
ע"י ב"כ עוה"ד א. זינגר ואח'
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב' השופטת יפעת שקדי שץ) בתלה"מ 9091-08-23 ותלה"מ 62743-06-22 מיום 05.12.2023, במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לאפשר לה להתגורר בנכס המקרקעין – בית שבשלבי בניה סופיים שברחוב xxx בxxx (להלן: "הבית" או "הנכס").
תמצית העובדות:
הצדדים, בני זוג לשעבר, נישאו ביום xx.xx.xxxx. מנישואים אלו נולדו שלושה ילדים, בת אחת קטינה ושני בנים בגירים. ביום xx.xx.xxxx התגרשו הצדדים.
בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים התלויים ועומדים בפני בית משפט קמא:
תלה"מ 62743-06-22 – תביעה שהגישה המבקשת לאיזון משאבים ופירוק שיתוף.
תלה"מ 6293-06-23 – תביעה שהגישה המבקשת בעניין קטין.
תלה"מ 9754-06-23 – תביעה שהגישה המבקשת לפסיקת דמי מזונות.
תלה"מ 9091-08-23 – תביעה שהגיש המשיב לפירוק שיתוף במקרקעין.
הצדדים בעלי זכויות בבית. הצדדים נפרדו טרם השלמת בניית הבית והגישו כאמור תביעות הדדיות לבית משפט קמא במסגרתן ביקשו פירוק השיתוף בנכס.
ביום 06.08.2023 ניתנו בבית משפט קמא צווים במעמד צד אחד – המשיב, זאת לאחר עתירתו של המשיב. הראשון, צו מניעה זמני האוסר על המבקשת לבצע פעולות בבית אשר אינן נדרשות לצורך הסדרת טופס 4, ושיש בהן משום פגיעה או שינוי בתשתית ובמערכות הקיימות בבית, ללא הסכמתו, מעורבותו ושיתופו בפעולות המתבצעות. השני, צו מניעה ארעי האוסר על הצדדים לתפוס חזקה בבית, להתגורר בו ולאבזרו לצורך מגורים בו.
ביום 29.09.2023 ניתנה החלטת בית משפט קמא במסגרתה נקבע כי צו המניעה הזמני האוסר על המבקשת להיכנס ולהתגורר בבית יוותר על כנו.
ביום 03.10.2023 ניתנה החלטה מפורטת בהמשך להחלטה מיום 29.09.2023, בנוגע לבקשת המשיב לצווי המניעה ומינוי כונס נכסים; לבקשת המשיב לפי פקודת ביזיון בית המשפט; לעניין מועד הקרע ומינוי אקטואר; ובבקשת המבקשת לעניין חלוקת הכספים בחשבון המשותף של הצדדים. במסגרת ההחלטה נקבע כי הבקשות לסעדים זמניים התקבלו במלואן, קרי, נאסר על המבקשת להיכנס ולהתגורר בבית, ובנוסף, בית משפט קמא הורה על מינוי כונס נכסים ואסר על ביצוע פעולות להשלמת הבניה בנכס, שכן ההשלמה תבוצע בניהולו של הכונס. כמו כן, נדחתה הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט וכן טענות המבקשת בעניין חלוקת הכספים בחשבון נדחו באופן חלקי.
ביום 08.10.2023 הגיש המשיב בקשה למתן צו לפינוי הרהיטים והחפצים מהבית. לטענתו, העבירה המבקשת ביום 03.10.2023 את כל תכולת הדירה הקודמת לבית, זאת על מנת להכשירו למגורים ואף העבירה את הבת הקטינה להתגורר עמה בבית. במקביל הגישה המבקשת בקשה לאפשר לה ולילדים להתגורר בבית שכן לטענתה אין לה מקום מגורים אחר והיא גרה עם אמה בדירה קטנה ללא ממ"ד וכי אין בידיה כסף נזיל להתחייב על שכירות. בנוסף, ציינה המבקשת בבקשתה כי הילדים נשארו בימים האחרונים לישון בבית החדש ללא התנגדות המשיב.
ביום 09.10.2023 מונה כונס נכסים זמני לצורך השלמת בניית הבית והסדרת הנדרש לקבלת טופס 4.
ביום 29.10.2023 ניתנה החלטת בית משפט קמא במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לאפשר את המגורים בבית בהסתמך על כל הטעמים שפורטו בהחלטה ביחס להותרת צו המניעה על כנו. לאור תקופת החירום, הורה בית משפט קמא כי פינוי הבית יהיה עד ליום 26.11.2023.
ביום 21.11.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיון חוזר ולחילופין לעיכוב ביצוע או עיכוב ביצוע זמני של ההחלטות מיום 06.08.2023, 29.09.2023, 03.10.2023, ו-29.10.2023 לפיהן נאסר על הצדדים לתפוס חזקה בבית וכי יש לפנותו עד ליום 26.11.2023.
ביום 24.11.2023 דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיון חוזר אך נעתר באופן חלקי לעיכוב ביצוע ההחלטה מיום 29.10.2023 עד ליום 28.11.2023.
ביום 03.12.2023 נדחתה בקשת המבקשת למתן ארכה נוספת לעיכוב ביצוע ההחלטות.
ביום 04.12.2023 הגישה המבקשת בקשה למתן הוראות לכונס הנכסים ועתרה לאפשר את הצטרפותו של קבלן שביצע עבודות בנכס מטעמה, לביקור שמתכנן כונס הנכסים לערוך בנכס. ביום 05.12.2023 ניתנה החלטת בית משפא קמא הדוחה את בקשתה של המבקשת.
ביום 04.12.2023 הוגשה בקשה למתן החלטה מטעם המשיב בבקשה למתן צו פינוי הריהוט והאביזרים מהבית ואחסונם במרתף הבית.
החלטת בית משפט קמא:
ביום 05.12.2023 ניתנה החלטת בית משפט קמא במסגרתה נקבע כי ההחלטה בדבר פינוי הנכס ניתנה ביום 29.10.2023 והיה על המבקשת לפנותו. עוד נקבע כי בכדי לאפשר העברה בפיקוח המבקשת ולמקום שמבוקש על ידיה, כדי לאפשר לה לשלוט בעלויות ובאופן ביצוע ההעברה, ניתנה לה שהות עד ליום 06.12.2023 בשעה 18:00 לבצע את הפינוי. במידה ולא יבוצע הפינוי עד למועד האמור, רשאי המשיב לפעול לפינוי הציוד ואחסונו במרתף.
עוד יש לציין כי ביום 06.12.2023 הגישה המבקשת בקשה לעיכוב החלטות בית משפט קמא בקשר לפעולותיו של כונס הנכסים הזמני ובקשר לפינוי חפציה מהבית, על מנת לאפשר הגשת בקשה לפסלות שופט. ביום 08.12.2023 נדחתה הבקשה על ידי בית משפט קמא.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור:
המבקשת מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא והגישה את בקשת רשות הערעור המונחת בפניי.
יחד עם בקשת רשות הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטתי מיום 12.12.2023 לא שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה במעמד צד אחד שכן עיון בתיק בית משפט קמא מעלה כי עסקינן בנכס לגביו ניתן צו המונע מהמבקשת להיכנס אליו או לערוך בו שינויים וכי טרם התקבל טופס 4 והמבקשת והקטינה כלל לא התגוררו בו עד לאחרונה. עוד ציינתי כי ניתנו ע"י בית משפט קמא מספר החלטות לרבות זו מיום 29.10.2023 בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לאפשר לה להתגורר בדירה.
לאחר שנתבקשה הבהרה מטעם המבקשת אשר למועד בו החלה להתגורר בדירה וכיצד התאפשר הדבר ולאחר שהוגשה תגובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע, מצאתי ביום 26.12.2023 להיעתר לבקשה ולאפשר למבקשת להתגורר בנכס עד למתן החלטה אחרת. זאת חרף הקשיים הרבים שמעלה הבקשה, הן במישור הדיוני והן במישור המהותי וההחלטות הרבות שניתנו קודם להחלטה מושא בקשת רשות הערעור שדחו בקשות קודמות לאפשר למבקשת להיכנס ולאכלס את הנכס.
בבקשת רשות הערעור טוענת המבקשת כי החלטות בית משפט קמא שגויות עד כדי גרימת עיוות דין. המבקשת מבקשת להורות כי היא ובתה הקטינה יוכלו להתגורר בבית עד לסיום לימודיה התיכוניים של הקטינה בחודש xxxx . לחילופין, מבקשת להורות כי יוכלו להתגורר בבית עד למועד מכירתו. בנוסף, מבקשת להורות כסעד נלווה כי פירוק השיתוף יידון במכלול הנושאים טענותיה בתביעה הרכושית (62743-06-22) ובמסגרת איזון המשאבים הכולל בין הצדדים, כך שתתאפשר גם לה במסגרת איזון המשאבים לרכוש את חלקו של המשיב בבית.
לטענתה של המבקשת, שגה בית משפט קמא כאשר קבע כי הבית הינו בבעלות משותפת של הצדדים וכח אינו בגדר דירת מגורים שכן לטענתה בעוד הצדדים היו נשואים הם מכרו את ביתם בו התגורו במשך שנים ורכשו את הבית הנוכחי באותו רחוב בו גרו קודם על מנת שישמש למגורי המשפחה.
עוד טוענת המבקשת כי חוסר האיזון בהחלטותיו של בית משפט קמא יוצר פער משמעותי בזכות ויכולת המיקוח בין המבקשת והמשיב שכן למבקשת אין יכולת להתמקח עם המשיב על מחיר הנכס ו/או לרכוש את חלקו, בטרם ייערך איזון משאבים בכלל הכספים הזכויות הנכסים. עוד טענה כי הצביעה לשלם דמי שכירות עבור חלקה בכל התקופה בה תשהה בבית ועד למכירתו והמשיב סירב לכך.
כמו כן, לדידה של המבקשת, החלטות בית משפט קמא המורות על פינוי המבקשת וילדיה מבית המגורים בטרם איזון משאבים, יגרמו לה נזק בלתי הפיך עד כדי אסון קולוסאלי שכן היא תמצא עצמה ללא מקום מגורים חלופי וכי לא קיימים לה אמצעים כלכליים זמינים על מנת לשכור דירה בסביבה הטבעית של הקטינה.
בנוסף טוענת המבקשת כי טובת הקטינה כלל לא נלקחה בחשבון על ידי בית משפט קמא, שכן הקטינה מטופלת כיום אצל פסיכולוגית ולדבריה היא חווה קשיים רבים בעקבות הגירושין והמעבר, לאחר שעברה בחודש xxxx2023 מהבית הקודם בו התגוררו, ומעבר נוסף ומיידי עלול להעצים את הקשיים עמם מתמודדת הקטינה וליצור לחצים נוספים ופגיעה בקטינה.
יתר על כן, לטענת המבקשת, הבית מושא המחלוקת הוא גם קניינה ויש לאפשר לה לגור בביתה עם ילדיה עד אשר יורה בית המשפט על מכירתו. עוד טוענת המבקשת כי התיקונים הנדרשים לשם קבלת טופס 4 נוגעים בעיקר לחריגות בנייה ומצויים רובם ככולם בקומת המרתף ואין במגוריה בבית כדי להפריע לביצועם.
התבקשה תשובת המשיב וזו הוגשה בכתב. לטענתו, דין הבקשה להידחות לנוכח כשלים דיוניים ומהותיים, התנהלות בחוסר תום לב ומחמת שיהוי וכן לגופה, משלא מתקיימים התנאים למתן רשות ערעור.
לטענת המשיב, לא נפל כל פגם דיוני או מהותי בהחלטות, קל וחומר פגם היורד לשורשו של עניין המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור או התערבות בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידו במסגרת ההחלטות.
לטענתו, המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור אחת על חמש החלטות שונות אשר ניתנו במסגרת שתי תביעות שונות כאשר כל ההחלטות הינן פועל יוצא של צו המניעה מיום 06.08.2023 אשר אסר על מי מהצדדים לתפוס חזקה בנכס, להתגורר בו ולאבזרו לצורך מגורים בו. המבקשת לא מערערת על צו המניעה ולכן לטענת המשיב נשמט הבסיס תחת טענותיה לביטול ההחלטות שניתנו לאחר שניתן צו המניעה. על כן טוען המשיב כי מטרת בקשת רשות הערעור היא להכשיר בדרך פסולה את הפרותיה של המבקשת.
עוד לטענת המשיב, לכשלים דיוניים אלו נוסף השיהוי בהגשת הבקשה שכן ארבע מתוך חמש ההחלטות מושא הבקשה ניתנו לפני חודשים רבים.
המשיב מעלה טענות נוספות באשר להתנהלותה הדיונית של המבקשת במסגרת ההליכים השונים שלא מצאתי להתעכב עליהן.
לטענת המשיב, צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי הנכס אינו מהווה בית מגורים שכן אין חולק כי הנכס מעולם לא שימש למגורים וכי עוד לפני שהתגרשו הצדדים הגישה המבקשת תביעה לפירוק שיתוף בנכס והוסכם על מכירתו. לטענתו, רק לאחר שהמבקשת חידשה את ההליך המשפטי החליטה לעבור לגור בנכס. לטענתו המשיב, משהצדדים גרושים יש לפעול באופן מיידי למכירת הנכס וחלוקת תמורתו בין הצדדים באופן שיאפשר לכל אחד מהם להסדיר לעצמו מקום מגורים חלופי.
בנוסף, טוען המשיב כי צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי אין להמתין עם מכירת הנכס עד לביצוע איזון משאבים כולל. לטענתו, מאחר ותלויות תביעות לפירוק שיתוף הדדיות ובהינתן שהנכס לא שימש למגורי הצדדים מעולם, אין להחיל את ההלכות הקובעות כי במקרים מסוימים ניתן לעכב את פירוק השיתוף על מנת לאפשר לצד החפץ בכך לרכוש את חלקו של האחר בעת שיבוצע איזון המשאבים הכולל.
יתר על כן טוען המשיב כי טובת הקטינה נלקחה בחשבון באופן ראוי שכן לטענתו נקבע כממצא עובדתי כי למבקשת עומדת האפשרות למקום מגורים חלופי. עוד לטענתו, רצונה של המבקשת לגור בנכס אינו נועד לטובת ילדיהם אלא נועד לקדם אינטרסים ורצונות של המבקשת בלבד.
לטענת המשיב צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי המשך אכלוס הנכס יפגע בהשלמת העבודות אותן נדרש לבצע לשם מכירת הנכס.
עוד טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות שכן לטענתו מנסה המבקשת למנוע ממנו להמשיך ולפעול להשלמת הבנייה לשם השגת טופס 4 וכי פעלה בחופזה ובחוסר אחריות על מנת שתספיק להכשיר את הנכס למגוריה עד למועד שבו היה עליה לפנות את בית המגורים הקודם.
לטענת המשיב, בית משפט קמא החליט כי המשך השלמת הבנייה תיעשה על ידי כונס נכסים שימונה ומשכך אסר על ביצוע פעולות נוספות להשלמת הבניה בנכס על ידי מי מהצדדים בעוד שהמבקשת המשיכה לבצע פעולות בנכס לשם הכשרתו למגוריה ואף לאחר שמונה כונס נכסים. לכן, מטרת בקשת רשות הערעור לטענתו היא להכשיר את ההפרה המתמשכת של החלטות בית משפט קמא.
דיון והכרעה:
לאחר שנתתי דעתי להחלטות בית משפט קמא, לבקשת רשות הערעור ולתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, מסקנתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
לא נעלמו מעיניי טענות המשיב במישור הדיוני, כך למשל האיחור והשיהוי בהגשת הבקשה. אכן טענות אלו מעלות קשיים פורמליים רבים, בשים לב להשתלשלות האירועים והחלטות בית משפט קמא ובפרט מיום 29.09.2023 ו-3.10.2023 מכוחן נאסר על המבקשת להיכנס לדירה. בהקשר זה אכן צודק המשיב בטענתו כי אף שהבקשה מופנית כנגד ההחלטה מיום 05.12.2023, מדובר בניסיון לעקוף החלטות קודמות, להתעלם מהן ולבטל את תוצאתן שלא על דרך השגה בתוך המועד החוקי על החלטות אלו.
יחד עם זאת, מצאתי להתמקד בסוגיה המהותית העולה מהמקרה דנן והיא פירוק השיתוף בנכס שאמור היה לשמש, לטענת המבקשת, דירת מגורים של המשפחה.
פירוק שיתוף בדירת מגורים משותפת של בני זוג אגב סכסוך משפחתי, נבדל הוא מפירוק שיתוף במקרקעין בין שותפים שאינם בני זוג.
מחד, כאשר עסקינן בפירוק השיתוף על פי דיני הקניין, קמה לכל שותף במקרקעין הזכות לדרוש את פירוק שיתוף הנכס בכל עת, זאת לפי סעיף 37 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969.
מנגד, ניצבים שיקולים מתחום דיני המשפחה, ובעטים נטיה במקרים המתאימים להשעות פירוק השיתוף בנכס המשותף, ובעיקר משמדובר בדירת מגורים של בני זוג, וכי זה ייצא לפועל במסגרת הסדר רכושי כולל, בין אם של פירוק השיתוף בכלל הנכסים והזכויות על פי דיני השיתוף בזוגות שחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 (להלן:"חוק יחסי ממון") אינו חל עליהם, ובין אם על פי הסדר איזון משאבים כולל בהתאם לחוק יחסי ממון.
על כן, ככל שקיימת אפשרות להגיע להסדר סופי וכולל של מערכת היחסים הרכושית בין בני הזוג בפרק זמן סביר, ניתן להשעות פירוק השיתוף בדירת המגורים, ותחת פירוק השיתוף בגזרה המצומצמת, זה ייערך באופן רוחבי, על כלל הזכויות והרכוש. השעיה זו מתחייבת בנסיבות המתאימות על אף הפגיעה בזכות הקניינית לשחרור מידי משותפות כפויה במסגרת הליך מסוג זה, והיא נעשית לתכלית ראויה של הגעה להסדר כולל וסופי בין הצדדים כשהפגיעה בזכות הקניין אינה עולה על הנדרש (ר' בע"מ 9267/09 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (02.03.2010).
שני הצדדים בענייננו הגישו תביעות במסגרתן התבקש סעד של פירוק השיתוף וכן הסכימו על פירוק בדרך של מכירת הנכס. עולה כי המבקשת אינה מתנגדת למכירת הנכס, אלא טוענת כי יש לאפשר לה להתגורר בנכס עד למכירתו או כי יש להסדיר את מגוריה עד לסיום לימודי התיכון של הקטינה.
מדובר בנכס משותף אשר לא שימש קודם למגורים. בנכס בוצעו עבודות על מנת להכשירו למגורים והצדדים נפרדו טרם השלמת הבנייה. בנוסף, המבקשת והקטינה כלל לא התגוררו בו עד לאחרונה, וזאת לאחר שניתנו החלטות בית משפט קמא לרבות צוי מניעה וכן החלטות מאוחרות הדוחות את בקשתה של המבקשת לאפשר לה להתגורר בנכס.
על רקע דברים אלה עולה השאלה, האם כאשר מדובר בנכס משותף שלא שימש בפועל למגורי הצדדים, וקיימת מחלוקת האם נועד כדי לשמש למגוריהם בהמשך, כטענת המבקשת, או שלצדדים היו תכניות אחרות לגביו, כטענת המשיב, יש להחיל עליו דיני הקניין ה"רגילים"?
כאמור, בעוד שדיני המקרקעין שואפים למימוש זכויות קניין באפן מיידי במסגרת פירוק השיתוף, דיני המשפחה שואפים לבחון את היבט המשפחה, ולהשעות את הפירוק לשלב מאוחר יותר, עם עריכת הפירוק הכולל או איזון המשאבים הכולל.
אשר לשיקולים המנחים להשעיית פירוק השיתוף במקרקעין בין בני זוג נפסק בין היתר ב-בע"מ 8873/96 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (07.06.2007):
"בבואו לבחון את סבירות השעייתה של הזכות הקניינית, על בית המשפט להתחשב בשורה של משתנים, לרבות הסיכוי להגיע להסדר כולל בתוך זמן סביר; השפעת מימושן של הזכויות הקנייניות על הסיכוי האמור (לטוב או למוטב); הנזק העלול להיגרם למי מבני הזוג כתוצאה מהעיכוב; השלכות העיכוב על צדדים שלישיים, ושיקולים נוספים לפי הנסיבות הספציפיות" (פסקה ט"ז בפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה, א' רובינשטיין).
על כן, יש לתת את הדעת גם לשיקולים ואינטרסים נוספים שיתכן כי בשלהם ראוי שלא לדחות את הליכי פירוק השיתוף בדירה, גם אם פירוק זה מהווה הכרעה בגזרה צרה זו.
סבור אני כי במקרה דנן השעיית המכירה לא תשרת את החתירה להסדר כולל והוגן, וכי פני הנכס עצמו שלא שימש למגורים, מטים את כפות המאזניים לטובת הכרעה על פי דיני המקרקעין – פירוק מיידי, תחת השעיית הפירוק, בהעדר שיקולים מובהקים מתחום דיני המשפחה.
תחילה יש לזכור כי עסקינן בנכס שלא שימש למגורי הצדדים טרם משבר הזוגיות ולא שימש קורת גג עבור ילדיהם, כך שאף שיקולים מובהקים מדיני המשפחה אינם כה רלוונטיים לענייננו, כך גם לדוגמא, מניעת פגיעה בילדים בעקבות הוצאתם המיידית מדירה לה הורגלו ומסביבתם המוכרת; דומה כי מדובר בבית רחב מימדים, ואין תועלת בעיכוב פירוק השיתוף בו ודחיית הפקת רווח כלכלי נאה ממכירתו שעה ששני הצדדים מעוניינים בהמשך בכך, כאשר תמורתו תשמש לרווחתם של הצדדים ושל ילדיהם; הסדר איזון משאבים כולל וסופי אינו נראה בטווח הקרוב, שעה שהמבקשת בעצמה אינה מציגה טיעונים משכנעים בעניין זה.
לא נעלמה מעיניי העובדה שאין לשלול האפשרות כי הנכס יכול לשמש למגוריה של המבקשת ובכך גם יהא ניצול ומיצוי של הנכס בשלב זה עד למכירתו וכן לחיסכון בהוצאות של הצדדים. אלא שכאמור מדובר בבית רחב מימדים שנמצא בשלבי הקמה העתיד להימכר במסגרת פירוק השיתוף/איזון המשאבים, כאשר גם אין כל ערך רגשי לנכס, בין אם בעיני המבקשת ובין אם בעיני ילדי הצדדים ומגורים בנכס יכולים לעכב את הכשרתו, השלמת בנייתו וקבלת טופס 4 וכן מכירתו.
אשר לטענת המבקשת כי לא עומד לרשותה פתרון מדור חלופי, פתוחה הדרך לפניה לעתור להסדרת מדורה או מדור הקטינה בגדרי תביעה מתאימה. בנוסף סבור אני כי התמורה שתתקבל כתוצאה מפירוק השיתוף תהווה מקור להבטחת מגוריה עם הקטינה, כארש שאלת הזכאות למדור והסדרתם תידון לגופה.
אשר לטענת המבקשת בנוגע לטובת הקטינה, סבור אני כי אין ממש בטיעון זה שעה שהנכס לא שימש בעבר למגורים.
לאור כל המקובץ, מקובלת עלי מסקנת בית משפט קמא כי מתקיימים שיקולים המצדיקים את הותרת הסעד הזמני האוסר על כניסת הצדדים לנכס למטרות מגורים ולא מצאתי כי נפלה בה שגגה המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.
טרם סיום אבהיר כי אין בהחלטתי זו כדי לחרוץ גורל אופן חלוקת כספי התמורה של מכר הבית, וכי על בית משפט קמא לשקול בבוא העת, בהתאם לטענות הצדדים ועתירותיהם, יחס החלוקה ומועד החלוקה, בשים לב גם לקביעות נוספות, ככל שיתקבלו.
לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה, וביטול עיכוב הביצוע, כאשר על המבקשת לפנות את הבית תוך 21 ימים.
המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪ .
מתוך העירבון שהופקד תעביר המזכירות את הסך של 5,000 ₪ לידי ב"כ המשיב, עבור המשיב, בגין ההוצאות שנפסקו לטובתו. היתרה ככל שתיוותר, תועבר לידי ב"כ המבקשת.
מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י"ח אדר ב' תשפ"ד, 28 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
