לפני הרכב כבוד השופטים:
סארי ג’יוסי [אב”ד]
עפרה אטיאס
ניצן סילמן
בעניין:
ח.
אדם שמונה לו אפוטרופוס
המערערים
.1 א.
.2 ב.
.3 ג.
ע”י ב”כ עו”ד טל זלץ
נגד
המשיבים
.1 ד.
ע”י ב”כ עו”ד טל איטקין
.2 האפוטרופוס הכללי מחוז חיפה והצפון
ע”י ב”כ עו”ד לוטן לנדסמן
3. ח.- אדם שמונה לו אפוטרופוס
ע”י ב”כ עו”ד רונן צרפתי
4. היועץ המשפטי לממשלה
ע”י ב”כ עו”ד שירי אלוני זרחיה
פסק-דין
השופט נ. סילמן
ערעורים על פסקי דין של ביהמ”ש לענייני משפחה בקריות (כב’ השופטת היימן) מיום 23.3.22 ו- 18.5.22 בעניינו של אבי המערערים, ח’, אדם שמונה לו אפוט’ (להלן: “החסוי”).
רקע עובדתי –
1. המערערים הם ילדיו הבגירים של החסוי. המשיבה 1 היא בת זוגו לשעבר ואם בנם המשותף, קטין.
2. המערערים עתרו לצירופם כבעלי דין בהליכים המתנהלים בין החסוי והמשיבה 1 – תביעת החסוי לפירוק שיתוף ותשלום דמי שימוש, תביעת המשיבה 1 לאיזון משאבים ותביעה להכרה בבני הזוג כידועים בציבור.
3. ביהמ”ש קמא דחה את הבקשה בהחלטה (המהווה פס”ד) מיום 18.5.22 בהתבסס, בין היתר, על החלטת ביהמ”ש המחוזי בבר”ע 18721-07-19 מיום 3.5.20 הדוחה ערעור ילדי החסוי על החלטת ביהמ”ש קמא שלא לצרפם כצד להליך בתביעת מזונות שנקטה המשיבה 1. ערכאת הערעור לא שוכנעה כי שיקולי יעילות וצדק מחייבים צירוף המערערים להליך, וכי צירופם עלול להוביל לסרבול והכברת האש; ייתכנו מחלוקות בין שניים הטוענים לחסוי- האפוט’ שמונה לו וילדיו, גם בדרך ניהול ההגנה; לא נדרש או נתבקש כל סעד מהמערערים ופסה”ד לא יחייב אותם.
בכל הנוגע לטענות המערערים ביחס לפגיעה אפשרית בזכויותיהם כיורשים פוטנציאליים של החסוי נקבע כי המערערים מודעים לכל ההליכים, האפוט’ הזמני שמונה (עו”ד צרפתי) ועוה”ד המנהל ההליכים -נמצא בקשר שוטף עמם ויש לו את האפשרות לזמנם למתן עדות כך שתוצג נקודת מבטם, ועל כן אין סכנה כי זכויותיהם לא יילקחו בחשבון.
4. בהליך נוסף עתרו המערערים למינוי קבע של האפוט’ הזמני, עו”ד צרפתי.
5. עו”ד צרפתי מונה כאפוט’ זמני של החסוי ביום 23.1.17 בהסכמת המערערים והמשיבה 1, ומאז מינויו הוארך מדי תקופה. מהלך 5 השנים האחרונות האפוט’ הזמני טיפל במס’ רב של נושאים בענייניו של החסוי, והוגשו בקשות רבות לקביעת שכר טרחתו.
6. האפוט’ הזמני סבר כי יש מקום שימשיך בתפקידו על מנת שלא ייפגעו זכויות החסוי ויזכה לייצוג הולם בכלל ההליכים; עו”ס בתסקיר מיום 11.1.22 ציינה כי מהלך איסוף האינפורמציה התקבלה עמדת האפוט’ הכללי לפיה ריבוי הליכים משפטיים אינם משרתים טובת החסוי מבחינה כלכלית ומבחינת מערכת היחסים עם הקרובים אליו, ואינם תואמים את התפיסה הטיפולית כי על האפוט’ לפעול לטובת החוסי. על כן, סברה עו”ס כי יש מקום למינוי עמותה חיצונית שיבחן המשך העסקת עוה”ד בהליכים תלויים ועומדים של החסוי; המשיבה 1 התנגדה למינוי בטענה כי האפוט’ אינו מקיים תפקידו נאמנה ובשקיפות ומתנהג אליה באופן מחפיר; ב”כ יועמ”ש רווחה הסכים עם המלצות תסקיר למינוי עמותה חיצונית; האפוט’ הכללי ציין כי האפוט’ הזמני הגיש ערעור בנוגע להחלטה בעניין שכר טרחתו דבר המעמיד אותו בניגוד אינטרסים, ומחזק את העמדה בצורך במינוי חיצוני.
7. ביהמ”ש קמא קבע בפסק דינו מיום 23.3.22 כי יש מקום למינוי עמותה חיצונית. ביהמ”ש קמא ציין כי חלו תמורות בהמלצות עו”ס מהלך השנים, אשר תאמו מצב הדברים אותה העת ובהתאם לטובת החסוי בהתאם להתרשמותה. עו”ס מכירה היטב את נסיבות חיי החסוי והצדדים המעורבים והמלצותיה בעבר וכיום מבוססות היטב, ועל כן לא נמצא מקום לסטות מהן. עוד צוין, כי המלצת עו”ס תואמת את התרשמות ביהמ”ש שמכיר את הצדדים ומערכת היחסים ביניהם מזה למעלה מחמש שנים וכן של יתר הגורמים המקצועיים המעורים בתיק.
8. כב’ השופטת קמא הוסיפה כי מערכת היחסים בין האפוט’ הזמני והמשיבה 1 עכורה מאוד ומאופיינת בחוסר אמון, וכך גם מערכת היחסים בין המערערים והמשיבה 1. חוסר שיתוף הפעולה מוביל לקשיים בניהול ענייני החסוי וטיפול בסוגיות הקשורות לקטין, דבר המוביל לריבוי הליכים משפטיים הן בביהמ”ש קמא והן בערכאת הערעור. אין הכרח שעוה”ד המייצג את החסוי בהליכים תלויים ועומדים ישמש גם כאפוט’ על גופו ורכושו, ההיפך הוא הנכון, עדיף הפרדה בין התפקידים, שכן איחודם עלול להוביל לניגוד עניינים. ודוק, בקשות רבות והליכים בעניין שכר טרחת עו”ד צרפתי.
9. לאור האמור, הורה ביהמ”ש קמא על מינוי עמותת המרכז הישראלי לאפוטרופסות מיום 23.4.22
טענות המערערים –
10. טעה ביהמ”ש קמא כשהסתמך על תסקיר עו”ס והמלצתה למינוי עמותה חיצונית. עו”ס לא שוחחה עם המערערים, אפוט’ זמני, המשיבה 1 והצוות המטפל במקום שהות החסוי; התסקיר לא בחן סיכום רפואי עדכני, וההמלצה היא עמדה של ב”כ האפוט’ הכללי.
11. רובם המכריע של ההליכים המשפטיים הם ביוזמתה של המשיבה 1 כנגד החסוי.
12. לאור היכרות רבת שנים של האפוט’ הזמני עם הצדדים וכמי שמנהל את ההליכים עבור החסוי ולטובתו, יש נחיצות להותיר את המינוי על כנו ולהפכו לקבע. שינוי זהות האפוט’ בשלב זה יפגע בחסוי
13. יש מקום להותיר למערערים להיות צד בהליכים המתנהלים בין החסוי ובין המשיבה 1, שכן נוכח מצבו של החסוי, הרי שזכויות הקיימות לו כיום הן הזכויות שעתידות להיות לעזבונו.
14. דחיית בקשת המערערים לצירופם להליכים מביאה לפגיעה קשה בזכויות החסוי ובזכויותיהם.
טענות המשיבה 1 –
15. אין בנימוקים שהעלו המערערים כדי להצדיק צירופם להליכים המתנהלים בינה לבין החסוי. צירופם לא נדרש לשם הכרעה בסכסוך; הסעדים העיקריים אינם נוגעים ו/או מכוונים כלפי המערערים; האפוט’ הזמני, גם אם לא ימונה במינוי קבע, ממשיך לייצגו בהליכים בביהמ”ש קמא, ותפקידו להביא בפני ביהמ”ש את קולו של החסוי.
16. אשר לטענת המערערים בדבר זכותם הקניינית, ולו בעקיפין, כיורשים פוטנציאליים, זו אינה מצדיקה צירופם להליכים. המערערים סומכים על האפוט’ הזמני, כך שאין מחלוקת שיביא עמדתם לצורך שמירה על זכויותיהם.
17. בצדק אימץ ביהמ”ש קמא המלצות עו”ס בתסקיר למינוי עמותה חיצונית כאפוט’ קבע על החסוי
18. האפוט’ הזמני אינו יכול להמשיך בתפקידו עקב חשש לניגוד עניינים, בכל הנוגע למחלוקות בעניין שכר טרחתו. היחסים העכורים בין האפוט’ הזמני לבין המשיבה 1 נבעו מהתנהגות מחפירה של האחרון כלפיה, ובהעדר שיתוף הפעולה ביניהם נאלץ ביהמ”ש קמא להכריע בכל בקשה וסוגיה שעלתה.
עמדת ב”כ היועמ”ש –
19. עמדות הצדדים בכל הנוגע למינוי אפוט’ קבע לחסוי הובאו בפני ביהמ”ש ועל כן, אי הבאת עמדתם בתסקיר אינה מהווה פגם שיש בו כדי לפסול את התסקיר על המלצותיו
20. לא ברור הצורך בצירוף מסמכים רפואיים לאור מצבו של החסוי
21. ניכר כי ברבות השנים נוצר ניגוד עניינים מובנה בתפקידו של עו”ד צרפתי כאפוט’ שבתוך כך מייצג את החסוי בהליכים משפטיים וגובה שכ”ט, ובעצם משמש הן כ”לקוח” והן כ”מייצג”
דיון והכרעה –
22. בדיון מיום 9.1.23 חזרו בהם המערערים מהערעור על פסק דינו של ביהמ”ש קמא מתאריך 23.3.22 בכל הנוגע למינוי עמותה חיצונית כאפוט’ על החסוי, והסכימו כי תמונה עמותת גג לנזקק ולחוסה בכפוף לכתב הסכמה.
23. בהתאם, ניתן פס”ד כי ערעור בעמ”ש 33209-05-22 נדחה ללא צו להוצאות.
24. על כן, ענייננו ערעור על פסק דינו של ביהמ”ש קמא מיום 18.5.22 הדוחה את בקשת המערערים לצירופם כצד בהליכים המתנהלים בין המשיב 1 והחסוי.
25. ככל שתתקבל דעתי, לאחר שמיעת טענות הצדדים, סבורני וכך אמליץ לחבריי להרכב, כי דין הערעור להידחות.
26. פסק דינו של ביהמ”ש קמא מפורט ומנומק כדבעי ולא מצאתי טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.
27. עסקינן בתביעות בין בני זוג – תביעת פירוק שיתוף, מזונות ואיזון משאבים, מסגרתן איני רואה מקום לצירופם של ילדי החסוי, דבר שיש בו, לטעמי, כדי לסרבל את ההליכים ולהעמיק הסכסוך.
28. כמו כן, כפי שאף הבהיר עו”ד צרפתי ששימש כאפוט’ זמני על החסוי וניהל עד כה את התביעות בעניינו, כלל המידע למעשה כבר גלוי ומצוי בידי הצדדים, וככל שיעלה הצורך, באפשרות בא-כוח החסוי להביא את מי מהמערערים כעדים מסגרת ההליכים המתנהלים בביהמ”ש קמא, על מנת שתוצג עמדתם וזכויותיהם הנטענות יילקחו בחשבון.
29. פתיחת הפתח בהליכים בין בני זוג לשמיעת ‘יורשים פוטנציאליים’ עלולה ליצור מדרון חלקלק שסופו מי ישורנו; מדובר בהליכים הנוגעים לליבת מערכת היחסים בין בני הזוג, והטענות יכול ויכללו טענות התנהגותיות, שאלות של אורח חיי הנישואין, דברים אשר לא ראוי כי יבואו בקהלם של ילדי מי מהצדדים.
30. ברירת המחדל הקבועה בחוק בהליכים כאמור הנה דלתיים סגורות; לא רק בפני הציבור הרחב, אלא גם בפני בני המשפחה; נדרש טעם מיוחד על מנת לסטות מאותה ברירת מחדל, לאור הייחוד בהליכים כאלו, הפגיעה בצנעת הפרט, טיב הטענות ועוד.
31. ודוק- במסגרת דיני המשפחה קיימים מספר הליכים בהם הוחלו כללי גמישות לצירוף מעוניינים בדבר- דיני הירושה, שאלות של אפוטרופסות, ועוד. במקרים אלו, בהם ההכרעה עלולה להביא לשינוי מארג ניהול חיי המשפחה (אולי אף להטלת חיובים על בני משפחה אחרים), יכול וניתן יהיה להפגין גמישות בנוגע לצירוף.
32. שונים פני הדברים מקום בו מדובר בהליכים מובהקים בין בני זוג, הליכים הנמשכים מזה מספר שנים, בהם כבר היו לילדי מי מהצדדים הזדמנויות לגילוי, בחינה, ושיתוף במידע.
33. אין די בטענה כי לאחר 120 שנים עלול מאן דהו להפגע שכן יצומצם חלקו בעיזבון; משמעות הדבר כי לעולם יהיה לצרף ילדים, קטינים כבגירים להליכים בין בני זוג.
34. איני סבור כי גם אובדן הכשרות מטה הכף; להתרשמותי- מדובר באב המיוצג ע”י מי ששימש אפוטרופוס שנים ארוכות, בקי בכל ניהול ענייניו, קיבל מלוא המידע מילדיו, וממילא יוכל להתייעץ עמם ולזמנם כעדים במידת הצורך.
35. לאור האמור, יש לדידי להורות על דחיית הערעור. אמליץ כי לא יעשה צו להוצאות.
נ. סילמן, שופט
השופט ס. ג’יוסי [אב”ד]
הערעור שלפנינו מעלה שאלת יישום הוראת סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995.
לשאלת יישומה של הוראה זו נדרשתי בעבר במסגרת רמ”ש 18721-07-19 ת’ ה’ נ’ אפוטרופוס האדם – עו”ד רונן צרפתי (פורסם בנבו 3.5.2020) בעניינם של הצדדים שלפנינו – צירופם של בני משפחה – ילדיו הבגירים של נתבע, אשר מונה לו אפוטרופוס כנתבעים נוספים בתביעה שהוגשה כנגדו למזונות אישה וקטין. במסגרת אותה החלטה, סברתי שאין להורות על צירופם של אלה מטעמים שונים, ודומה כי הדברים נכונים ביחס לשאלה שמעורר הערעור שלפנינו אף שמדובר בצירופם במסגרת תביעה אחרת – רכושית, להבדיל מתביעת מזונות.
גם כאן, כמו שם, לא שוכנעתי כי שיקולי יעילות וצדק מחייבים צירוף המערערים ונראה כי זה עלול לגרום לתוצאה הפוכה, ואחזור על דברים שכתבתי באותה החלטה:
“לא שוכנעתי כי שיקולי יעילות וצדק מחייבים צירוף ילדי האדם. אדרבא, סבורני כי צירוף כזה עלול לגרום לתוצאה הפוכה: סרבול ההליכים והכברת אש וחזיתות המריבה, ובמקום שהתביעה תתנהל כנגד האדם המיוצג ע”י אפוטרופסו האמון על טובתו וייצוגו, זו תתנהל גם כנגד אחרים – ילדיו. כך בפועל, ובניגוד להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962 ומטרת מינוי האפוט’ ותפקידו על פי חוק, יוצא שלאדם יטענו שניים – האפוט’ על פי מינוי וגם ילדיו, כאשר שני גורמים אלה אינם בהכרח מסונכרנים, וייתכן שיהיו חלוקים ביניהם, גם בדרך ניהול ההגנה, דבר שאינו משרת את האדם. סיטואציה זו יכולה לזמן שאלות ותקלות רבות: בעמדתו של מי יתחשב בית משפט? האם בעמדת האפוט’ או בעמדת הילדים?
יתר על כן, נראה כי מבחן הסעד וקיומה או העדרה של יריבות, מכתיבים את התוצאה והצורך של הצירוף או העדרו. מהמשיבים 3-5 לא נדרש כל סעד ופסק הדין לא יחייב אותם במאומה, למעט בהקשר של הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד, כפוף להכרעה שתתקבל. לא זו אף זו, הפיכתם לבעלי דין מקנה להם זכויות דיוניות ואחרות: זכות טיעון; הגשת עדויות; חקירת עדים והגשת סיכומים וכן זכות להשיג ולערער על החלטות למיניהן. בכך יש גם פגיעה בזכויות התובעים שאמורים עתה להתמודד עם שתי חזיתות, על כל הכרוך בכך מבחינת ניהול תביעתם, שלא לדבר על הפגיעה בפרטיותם ובזכותם לניהול ההליך בדלתיים סגורות, ללא נוכחות מי שאינו בגדר בעל דין נחוץ והכרחי.
לאור המקובץ, סבורני כי גם אם צירוף המשיבים 3-5 יתרום בצורה כזו או אחרת לבירור האמת ולשלמות התמונה לפני הערכאה הדיונית, ניתן להשיג מטרה זו בדרך פשוטה יותר, תוך צמצום הפגיעה באדם ובבעל דינו. כמו כן וממילא, ככל שמעמידים את היתרון בצירוף לעומת החסרונות שבו, כפות המאזניים נוטות בבירור לטובת אי צירוף המשיבים, כאשר את היתרונות בצירוף ניתן להשיג בדרך אחרת, על ידי זימונם להעיד, כאשר חזקה שהם ישתפו פעולה עם האפוט’ ויעמדו לרשותו בכל שאלה, בירור או מתן עדות.
ועל הכל, המשיבים הם שהגישו את הבקשה לצירופם, אף שככלל, בקשה כזו תוגש ע”י בעלי הדין המקוריים או מיוזמת בית משפט. חשוב מכך, בקשתם היתה לאקונית ונשענת על טיעון כללי לפיו ביכולתם “לשפוך אור” או “אנחנו חלק בלתי נפרד מההליך”, ואין בה די לצורך הצירוף, וכי מדוע מידע זה לא יוצג לפני בית משפט, אם לא יצורפו כבעלי דין.
יפים לעניין זה בהתאמה דברים שנאמרו ברע”א 8198/16 ג’י.טי.אס פאוור סולושנס לימיטד נ’ נתיבים דרום בע”מ (16.11.16) שם הפנה בית המפט העליון (כב’ השופט נ’ סולברג) לפסיקה קודמת שלו ברע”א 2228/15 במסגרתה ביטל החלטה על צירוף נתבעת בציינו:”מכל מקום, העובדה כי צד שלישי מחזיק במידע או זווית ראיה חיונית לבירור התובענה, אינה הופכת אותו מיניה וביה לבעל דין דרוש, אלא יתכן וניתן להסתפק בהעדתו על-ידי מי מבעלי הדין הקיימים””.
לאור כל האמור, מצטרף אני לעמדתו של חברי, השופט נ. סילמן, ומנימוקיו.
ס. ג’יוסי, שופט
[אב”ד]
השופטת ע. אטיאס
מבלי לשלול קטגורית נסיבות בהן יהא זה מוצדק לצרף “יורשים פוטנציאליים” כצד להליך, אני מצטרפת לתוצאה אליה הגיע חברי, כב’ השופט סילמן, במקרה שבפנינו.
ע. אטיאס, שופטת
נקבע פה-אחד כאמור בפסק-דינו של כב’ השופט סילמן. ערבונות שהופקדו יוחזרו על ידי המזכירות למפקידם, באמצעות ב”כ.
מותר לפרסום ללא שמות הצדדים ובהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, י”ח שבט תשפ”ג, 09 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
ס. ג’יוסי, שופט
[אב”ד]
ע. אטיאס, שופטת
נ. סילמן, שופט
