בעניין:
שראל
.1
מדינת ישראל
ע"י עו"ד ענת ארוסי-כהן, פרקליטות מחוז ירושלים – פלילי
.2
לאוניד רפפורט
ע"י עוה"ד הלנה לובושיץ, רחל גילבאום
גזר דין
נגד
24.10.19
השופטת ענת זינגר
כתב האישום פרש מסכת של אירועים, במסגרתם פגע הנאשם מינית במתלוננת, בתו
הבכורה, ילידת 1997, וזאת מעת היותה כבת שמונה ובמשך כעשור. כתב האישום תאר מסכת של
פגיעות מיניות רבות, בתדירות של מספר פעמים בשבוע במהלך התקופה הנקובה, ובסך הכל מאות
רבות של מקרים. נטען, כי הנאשם נהג להעיר את המתלוננת משנתה, כאשר כל דרי הבית נמים את
שנת הלילה, ולהחדיר את איבר מינו או את אצבעותיו לתוך איבר מינה. המעשים בוצעו בחדר
הילדים או בסלון הבית. חלק המעשים בוצע בחדר הילדים, עת אחיה הקטנים של המתלוננת ישנים
בו. תוך כדי ביצוע המעשים נהג הנאשם לגעת וללטף את המתלוננת בחזה, בירכיה, בישבנה ובאיבר
מינה, וכן לנשקה תוך שהוא מחדיר את לשונו לפיה. הנאשם נהג גם לשכב לצד המתלוננת, לגעת
בגופה ולהביאה לכדי סיפוק. הוא הורה לה כיצד לשכב ומתי להסתובב, היכן לגעת ומה לעשות,
וכן הורה לה לבצע בו מין אוראלי עד אשר הגיע לפורקנו. המתלוננת עשתה כפי שהורה לה הנאשם,
אביה, ולעיתים תוך כדי המעשים בכתה חרישית. הנאשם מצדו הורה לה לשמור על השקט.
כשהגיעה המתלוננת לגיל ארבע-עשרה שנים בקירוב, החל הנאשם לתת לה לבלוע מעת לעת גלולה
שטיבה לא ברור למאשימה.
המאשימה
עמוד 1 מתוך 20
הנאשם
בעובדות כתב האישום הבחינה המאשימה בין שתי תקופות – התקופה הראשונה החל
משנת 2005 ועד שנת 2007, התקופה השנייה החל משנת 2007 ועד שמלאו למתלוננת כ-15.5 שנים
בשנת 2012. עוד מתייחס כתב האישום באופן נפרד לאירוע מיום 13.6.14 המכונה בכתב האישום
”הפעם האחרונה״.
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופטים א' דראל, ע' זינגר, ח' מאק-קלמנוביץ
תפ"ח 38067-05-17 מדינת ישראל נ' רפפורט
כתב האישום נדרש לפגיעה הראשונה עת נכנס הנאשם לחדר הילדים, כאשר אחי המתלוננת ישנים,
הוציא אותה מאותו החדר ופגע בה. הנאשם הפשיט את המתלוננת מבגדיה, הפשיל את מכנסיו
ובעוד היא שוכבת על המיטה החדיר את איבר מינו לאיבר מינה. כאשר המתלוננת השמיעה אנקת
כאב, הוא סכר את פיה באמצעות כף ידו בחוזקה והמשיך במעשיו עד שהגיע לפורקנו בתוך איבר
מינה. בתום המעשה שבה המתלוננת לחדרה, סבלה מכאבים והתקשתה להירדם. למחרת הבחינה
כי תחתוניה מוכתמים בדם ולכן זרקה אותם לזבל. מאותו יום ועד גיל עשר נהג הנאשם לבצע בה
מעשי אונס בתדירות גבוהה, זאת בחדר הילדים או בסלון הבית.
באשר לתקופה השנייה צוין כי בשנת 2007 לערך הפסיק הנאשם ממעשיו למשך כחודשיים, אך שב
לבצע את מעשיו כאשר הוא מעיר את המתלוננת ומכניס את איבר מינו לאיבר מינה בסלון הבית.
עת בכתה המתלוננת חרישית מחמת כאב עז ואף אמרה כי כואב לה, השיב הנאשם כי: "זה לא
משנה". הנאשם הגיע לפורקנו בתוך איבר מינה והמתלוננת חזרה לחדרה בתום המעשים. בשלב
כלשהו במהלך אותה תקופה, לאחר שהמתלוננת הגיעה לגיל אחת-עשרה, אף הוחמרו המעשים.
הנאשם החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת עד שהגיע לסיפוקו. הנאשם עשה זאת
במהלך התקופה כחמש פעמים. במקביל, הוא המשיך וביצע בה מעשי אונס רבים של החדרת איבר
מינו לאיבר מינה. ביום הכיפורים של שנת 2012 עת הייתה המתלוננת כבת חמש עשרה וחצי, נכנס
הנאשם לחדרה בלילה, הורה לה לרדת מהמיטה העליונה במיטת הקומתיים שבחדר הילדים,
השכיבה על המיטה הנפתחת שבחדר, הפשיטה והכניס את איבר מינו לאיבר מינה תוך שהוא מורה
לה כיצד לנוע. כשבוע לאחר אירוע זה, החליטה המתלוננת לעזוב את הבית ומאותו היום היא אכן
התגוררה בפנימיות חוץ ביתיות.
הפעם האחרונה בה פגע הנאשם במתלוננת, אירעה ביוני 2014 עת שהמתלוננת הגיעה לבית כדי
לשמור על אחיה הקטנים בזמן שההורים ואחיה ד' נסעו לטיול בחו"ל. בבוקר חזרת בני המשפחה
הנ"ל מחו"ל, ביום 13.6.14, ישנה המתלוננת בסלון הבית. הנאשם אשר נכנס לבית לפני אמה ואחיה,
הבחין במתלוננת ישנה בסלון. הנאשם נעל את דלת הבית, ניגש אל המתלוננת, הפשיט אותה
מבגדיה והכניס את איבר מינו לאיבר מינה. כאשר שמע שמישהו עולה בחדר המדרגות הוא הפסיק
ממעשיו והתלבש בחזרה.
.3
24.10.19
הכרעת הדין ניתנה לאחר שמיעת ראיות ובסופו של יום, הורשע הנאשם בכל העבירות
שיוחסו לו, ואלו הן: מאות עבירות אינוס ומספר עבירות של מעשה סדום – לפי סעיף 351(א) לחוק
העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "החוק"); עבירות מין במשפחה, כמאה עבירות אינוס ומספר
עבירות של מעשה סדום מתחת לגיל 21 – לפי סעיף 351(ב) לחוק; מעשה מגונה בקטין בן משפחה,
עמוד 2 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופטים א' דראל, ע' זינגר, ח' מאק-קלמנוביץ
תפ"ח 38067-05-17 מדינת ישראל נ' רפפורט
.21
בכל הנוגע למדיניות הענישה הנוהגת הפנתה ב"כ המאשימה לפסקי הדין הבאים;
א. ע"פ 6602/13 פלוני נ. מדינת ישראל דלעיל; באותו מקרה דובר כאמור במי שפגע
בבתו החורגת מגיל 6 ועד גיל 13, במעשים דומים מאוד למקרים אשר בפנינו.
בשונה מהמקרה דנן, בחר הנאשם שם להודות עוד בשלב מוקדם של החקירה, נטל
אחריות מלאה למעשיו ואף כתב מכתב חרטה והתנצלות לנפגעת ואפשר כי זו תחל
בהליך שיקומי מוקדם. בית המשפט המחוזי גזר באותו מקרה על הנאשם עונש של
28 שנות מאסר ובית המשפט העליון קיבל את ערעורו והעמיד את עונשו על 24
שנות מאסר בהתחשב בעקרון אחידות הענישה.
24.10.19
ב. תפ"ח (י-ם) 45027-10-16 דלעיל, שם הטלנו ביום 10.1.19 18 שנות מאסר על
אב חורג שפגע בבתו מגיל צעיר. בשונה מהמקרה דנן דובר שם בפחות מקרים
ובפגיעות פחות חמורות באופן משמעותי. פגיעות אשר גם לא בוצעו באלימות
פיזית.
ג.
ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל (4.7.2007); הערכאה הראשונה שם (ר' תפ"ח
(מחוזי- ת"א) 1090/04, מיום 7.12.05), הרשיעה את הנאשם בביצוע עבירות מין
חמורות בבתו מאז הייתה בת שתים-עשרה ובמשך שש שנים. הוא הורשע בעבירות
אינוס, מעשה סדום, מעשה מגונה בבן משפחה בנסיבות אינוס ובאיומים. על
הנאשם הוטלו 24 שנות מאסר לריצוי בפועל, שלוש שנות מאסר על תנאי ופיצוי
לבתו המתלוננת בסך 70,000 ₪. ערעורו על ההרשעה ועל חומרת העונש נדחה.
בית המשפט העליון הדגיש:
"המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את
ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר
ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות מין באשה הן עבירות קשות באשר
לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה
של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך
המשפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו. המערער, שבוי
בידי יצרו ותאוותו, ראה בילדתו אובייקט מיני זול ונגיש בו עשה ככל
העולה על רוחו, משל היתה גוף נטול נשמה. מערער זה מקומו מאחורי
סורג ובריח, והואיל ונדמה כי בעבירות מסוג זה חוטאים לא מעטים,
ראוי כי רמת הענישה תהיה כזו שתהווה גם מסר ברור וחד משמעי
לרבים".
ב"כ המאשימה הפנתה לכך שבמקרה דנן החלו המעשים בגיל צעיר יותר ויש לתת
לכך משמעות. כמו כן, באותו מקרה אף שהמערער טען באשר להרשעתו, הרי
עמוד 11 מתוך 20
שראל
.22
24.10.19
שבעת שנערך עימות בינו ובין המתלוננת הוא בחר לבקש מבתו סליחה ולא טען
כי היא שקרנית.
ד. ע"פ 3536/12 פלוני נ' מדינת ישראל (22.3.2016); במקרה זה דחה בית המשפט
העליון את ערעור הנאשם על הרשעתו ועל חומרת העונש שהוטל עליו במסגרת
תפ"ח (מחוזי – י-ם) 667/09 מדינת ישראל נ' פלוני(29.3.2012). הנאשם הורשע
בעבירות אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים שביצע בביתו הקטינה במשך ארבע
שנים מאז הייתה בת תשע שנים, תוך תקיפתה ואיום עליה. נגזרו עליו 22 שנות
מאסר בפועל, מאסרים מותנים ופיצוי למתלוננת בסך 25,000 ₪. בית המשפט
העליון, כאמור, דחה את הערעור על חומרת העונש, תוך שקבע כי "תקופת עונש
המאסר בפועל שגזר בית המשפט קמא, עשרים ושתיים שנים, היא ארוכה ביותר. עם זאת,
הפסיקה הכירה בכך שבעבירות מין, ובמיוחד בעבירות מין בתוך המשפחה ראויה החמרה
מיוחדת גם מכוח עקרון ההלימה, וגם "כמסר ברור וחד משמעי לרבים"..". ראוי ליתן את
הדעת לכך שבמקרה שבפנינו החלו המעשים בגיל צעיר יותר ונמשכו תקופה
ממושכת יותר.
ב"כ הנאשם לא הפנתה בעת טיעוניה לפסיקה נוספת ומעבר לפסיקה האמורה
נמצא להפנות עוד למקרים הבאים, הנוגעים לעבירות מין כלפי קטינים בתוך המשפחה:
א.
ע"פ 7951/12 פלוני נ' מדינת ישראל (7.4.2014); הנאשם באותו מקרה הורשע על פי
הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע מסכת ארוכה של עבירות מין בבתו, למשך חמש
שנים מאז הייתה בת אחת-עשרה. הנאשם בצע בבתו מאות מעשי סדום "שלא ייספרו
מרוב". כן הורשע בביצוע עבירות סמים ועבירות הדחה בחקירה, אשר בוצעו אף הם כלפי
בתו. בגזר הדין במסגרת תפ"ח (מחוזי ת"א-יפו) 8322-10-11 מדינת ישראל נ' פלוני
(20.9.2012), נאמר כי מדובר בנסיבות קשות – "הן במישור תכיפות האירועים, הן במשך
תקופתם והן ביחסו חסר החמלה של הנאשם כלפי בתו". בית המשפט הדגיש כי מבין
העבירות בכלל ועבירות המין בפרט, העבירה של גילוי עריות הינה אחת העבירות הקשות
והשפלות ביותר, אם לא הקשה ביניהן ועל כן מחייבת ענישה מחמירה. בנסיבות אלו
נגזרו על הנאשם 32 שנות מאסר לריצוי בפועל, עונשי מאסר מותנה, ופיצוי המתלוננת
בסכום המרבי הקבוע בחוק בסך 258,000 ₪. בית המשפט העליון מצא להתערב בעונש
עמוד 12 מתוך 20
שראל
ב.
.23
המאסר שהוטל, מתוך עיקרון אחידות הענישה, והעמידו על 26 שנות מאסר בפועל. יתר
העונשים נותרו כפי שנגזרו. בשונה מאותו מקרה – במקרה דנן, הנאשם לא הודה במיוחס
לו וממילא גם לא נטל אחריות על המעשים אשר אף החלו מגיל צעיר יותר של המתלוננת.
24.10.19
ע"פ 1183/15 פלוני נ' מדינת ישראל (21.2.2017). במקרה זה נדחה ערעורו של הנאשם
על הרשעתו בביצוע עבירות מין בבתו החורגת-המתלוננת, ועל עונש המאסר בן 28
השנים שהושת עליו. הנאשם הורשע במסגרת תפ"ח (מחוזי – חי')
בריבוי עבירות מעשי סדום בבת משפחה בנסיבות מחמירות, ריבוי עבירות של מעשים
מגונים בבת משפחה בנסיבות מחמירות, ריבוי עבירות של אינוס בת משפחה, ריבוי
עבירות של מעשי סדום בבת משפחה, ריבוי עבירות של מעשים מגונים בקטינה בת
משפחה, ריבוי עבירות איומים וריבוי עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות. באישום נוסף
הורשע הנאשם בריבוי עבירות של מעשי סדום בבת משפחה בנסיבות מחמירות עם אחר
וריבוי עבירות מעשים מגונים בבת משפחה בנסיבות מחמירות עם אחר. הנאשם היה בן
זוגה של אם המתלוננת וגידל אותה כאב מאז היותה פעוטה בת שנתיים. מאז הייתה
המתלוננת בת 14, ובמשך כשש שנים, ביצע בה הנאשם מעשים מגונים בגופה, חיכך
איבר מינו בין רגליה, החדיר איבר מינו לפיה ובעלה. לעיתים תוך הפעלת כוח, בניגוד
לרצונה, תוך איום במילים ובאמצעות חרב גדולה. בהיות המתלוננת כבת 15, בשלושה
אירועים שונים, הביא אותה הנאשם לבית חברו "הזקן", על מנת שזה האחרון יבצע בה
מעשים מיניים בניגוד לרצונה. כל זאת כאשר הנאשם צופה במעשים, מאלץ את
המתלוננת לבצעם ולעיתים אף מצטרף למעשים הקשים. לעבירות שבאישום הראשון
נקבע מתחם ענישה כולל שבין 20 ל-26 שנות מאסר בפועל ובסופו של יום נגזר העונש
בגין אישום זה בלבד ל-18 שנות מאסר בפועל. בגין האישום השני נקבעו 24 שנות מאסר
(8 שנים עבור כל מקרה). נקבע כי חלק מהעונשים יהא חופף, כך שבסה"כ ירצה הנאשם
עשרים ושמונה שנות מאסר בפועל. עוד הוטל עליו מאסר מותנה ופיצוי המתלוננת בסך
180,000 ₪. יוער כי נראה שהעונש הכולל החמור נבע גם משילוב שני חלקי האישום.
,
עמוד 13 מתוך 20
מכאן נפנה לנדבך האחרון בקביעת המתחם, כלומר לנסיבות הקשורות בביצוע
העבירה, כמפורט בסעיף 40ט לחוק העונשין, ככל שאלה רלוונטיות למקרה הנדון:
,4544-06-13
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופטים א' דראל, ע' זינגר, ח' מאק-קלמנוביץ
תפ"ח 38067-05-17 מדינת ישראל נ' רפפורט
24.10.19
אומנם לא הוכח תכנון מוקדם, אך יש לזכור כי עסקינן בפגיעה של הנאשם בביתו
המתגוררת עמו. פגיעה חוזרת ונשנית אשר כדי לבצעה אין צורך בתכנון מוקדם.
אין צורך להכביר מילים באשר לנזק הצפוי לילדה צעירה, אשר אביה מולידה, בחר
לפגוע בה מינית, בצורה חמורה ודורסנית ובתדירות רבה.
במקרה דנן עלה כי המעשים אף בוצעו בכוח ותוך התעלמות מדברי המתלוננת על
כאבה. התעלמות אב מכאב בתו, הוסיפה לעלבון ולפגיעה שחשה המתלוננת.
קיימת אפוא פגיעה נפשית בצד הפגיעה הפיזית. היה ניכר בעת שמיעת עדות
המתלוננת כי מדובר במי שנפגעה קשות. היא סובלת מפחדים וביעותים בלילות
המקשים על שנתה. היא מתערערת מאירועים פעוטים כמו צפייה באב ברחוב
המתנהג באהבה ונועם לבתו אותה הוא מחבק או נושא. מעדות גב' הכהן גרין עלה
כי המתלוננת סובלת מכאב נפשי עצום עד שהיא נדרשת לפגוע בגופה על מנת
שהכאב הפיזי יביא מזור לנפשה. מדובר בפגיעה משמעותית אשר לא ברי האם ניתן
יהיה להתגבר עליה בעתיד.
באשר לנזק שנגרם למתלוננת, אפנה עוד לאמור בהרחבה בתסקיר נפגעת העבירה.
לא ניתן להפנות לסיבה שגרמה לנאשם לבצע מעשיו ואשר יהא בה להביא להקלה
בעונשו. לא ניתן להעלות על הדעת סיבה שתגרום לאב לפגוע בביתו בצורה כה
חמורה, באופן שגרתי, תוך התעלמות מרצונותיה וכאבה ובניגוד לערכי מוסר
בסיסיים.
אין מקום להנחה כי הנאשם לא הבין את חומרת מעשיו ואת משמעותם. מדובר במי
שיש לו השכלה גבוהה בתחום המוסיקה, ששרת בצבא הרוסי, ובישראל עבד
בעבודה מסודרת בחברה מוכרת. אין אינדיקציה, ואף לא הובאה ראיה לכך,
שהנאשם מתקשה להבחין בין טוב ורע ובין מותר לאסור. מדובר באדם בוגר אב
לחמישה ילדים, שפגע בבתו הקטינה, ביודעו כי הדבר אסור ובהבינו את חומרת
המעשים.
לא ניתן להתעלם מהאופן החמור והאכזרי בו בוצעו המעשים. המתלוננת נשלפה
ממיטתה באישון ליל, הופשטה מבגדיה ונאנסה באלימות פעמים רבות. עת העזה
המתלוננת לחלוק עם הנאשם את תחושותיה הוא השיב "זה לא משנה". תשובתו זו
חוזרת בעדות המתלוננת וניכר כי תרומתה לפגיעה הקשה במתלוננת, כבירה.
הנאשם הפך את המתלוננת לכלי לסיפוק יצריו השפלים, התעלם מרצונותיה
ותלונותיה. הָפַכָה לשקופה אשר אינה ראויה ליחסו.
עמוד 14 מתוך 20
שראל
.24
יש לזכור כי בגין מעשה אחד של אינוס או עבירת סדום בנסיבות המקרה דנן, ניתן
להטיל עשרים שנות מאסר ואף נקבע עונש מינימלי בגובה רבע מהעונש, קרי חמש שנות
מאסר (ר' סעיפים 351(א) ו-355 לחוק). לא מדובר כאן במקרה בודד ובפגיעה חד פעמית,
כי אם במסכת תקיפות מיניות שבוצעו במשך תקופת זמן ממושכת ובילדה צעירה בשנים,
על ידי מי שהיה והינו אביה. כפי שנאמר בהכרעת הדין המתלוננת העריכה כי נפגעה ב –
1600 מקרי אונס. ממספר מהדהד זה, לא ניתן ואף אין מקום להתעלם.
בהינתן האמור והשיקולים דלעיל בדבר הערכים המוגנים שנפגעו מביצוע העבירה, מידת
הפגיעה בהם, מדיניות הענישה הנהוגה, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, ובשים לב
לביצוע המעשים במתלוננת, קטינה, שהיא בתו של הנאשם מגיל צעיר מאוד ובמשך מספר
שנים – מצאנו להעמיד את מתחם העונש ההולם במקרה דנן על מאסר בפועל שנע בין
עשרים ושתיים לבין עשרים ושמונה שנות מאסר בפועל, בתוספת מאסר מותנה ופיצויים
למתלוננת.
.25
24.10.19
המעשים שבוצעו במתלוננת מהווים התעללות ועת בחר הנאשם שלא הגיב
לתלונותיה על כאב, הוא הוסיף גם מימד של אכזריות. המעשים בוצעו תוך ניצול
הפרש הגילאים והמעמד בבית. הפיכת חייה של המתלוננת לרצף תקיפות פיזיות
מיניות חוזרות ונשנות על ידי אביה מהווה מעשה הדורש ענישה תואמת. מדובר
בפגיעה במסד חייה של המתלוננת, בעקירת שורשי ילדותה ואישיותה. פגיעה
בגופה, נפשה, חייה האישיים והחברתיים וכן באנושיותה. הדעת אינה יכולה לעכל
את הפגיעה האמורה ביוצאת חלציו ומעשי הנאשם ראויים לסלידה וביזוי בחברה
מתוקנת.
מרכיב משמעותי במעשיו של הנאשם נעוץ בניצול כוחו ומעמדו כלפי המתלוננת,
לרעה. היותו של הנאשם אביה של המתלוננת היווה את הרקע לביצוע העבירות
כלפיה. הנאשם ניצל את הזמינות בהיות המתלוננת מתגוררת בבית וכן ניצל את
מעמדו כלפיה וחוסר יכולתה לסרב לו.
אין מקום לחריגה ממתחם העונש ההולם:
לא הועלתה טענה כי קיימות נסיבות המצדיקות לחרוג ממתחם העונש ההולם וגם
לא מצאנו כי מתקיימות, במקרה זה, נסיבות המצדיקות זאת.
עמוד 15 מתוך 20
.26
שראל
קביעת העונש ההולם בתוך המתחם:
מכאן נפנה לגזירת העונש. קביעה זו תיעשה נוכח מכלול הנסיבות, שאינן קשורות
בביצוע העבירה (סעיף 40יא לחוק העונשין) ובשים לב לטענת ב"כ המאשימה כי יש למקם
את הנאשם בחלק האמצעי של המתחם.
.27
הבאות:
24.10.19
בהתייחס לשיקולים הקבועים בסעיף 40יא לחוק, נמצא להעיר את ההערות
לא מצאנו כי יש בעונש שיוטל על הנאשם כדי לפגוע בו באופן חריג מהשפעה שיש
לעונש על אחרים שמבצעים אותן העבירות;
אכן ברי כי ייתר בני המשפחה יפגעו ממאסרו של הנאשם. הנאשם היה עד למאסרו
המפרנס העיקרי במשפחה בה חמישה ילדים (כולל המתלוננת). עם זאת יש לזכור
כי כמעט תמיד נילוות למאסר פגיעה בהכנסת הנאשם והתלויים בו.
הנאשם אמנם אינו צעיר, עם זאת אין הוא מבוגר באופן חריג ולא נטען כי קיימת
בעיה בריאותית שיש בה כדי לשקול התחשבות בעת הטלת עונש המאסר.
אין לאפשר לנאשם את ההקלה הניתנת למי שנטל אחריות, שכן הנאשם כפר בכל
שיוחס לו באישום. הנאשם התייחס לאישומים נגדו כשקריים וכחלום רע (ר' סעיף
59 להכרעת הדין). המתלוננת לא זכתה לשמוע מהנאשם אביה כי הוא לוקח
אחריות על המעשים מתנצל עליהם ומביע חרטה. אף בעת אמירת מילתו האחרונה
שב הנאשם וטען כי המתלוננת משקרת, תוך שהוא מעלה הסברים שונים כדי לתמוך
בדבריו כי ביסוד הדבר עומדת שנאתה אליו.
הנאשם ממילא גם לא נקט בכל יוזמה לתיקון מעשיו והפגיעה שנגרמה מהם. נזכיר
בהקשר זה כי אף לאחר שהמתלוננת עזבה את הבית, ללא חשיפת מעשיו, הוא בחר
בדרך של התרחקות ממנה וזאת עד שנקרתה בפניו הזדמנות לשוב ולפגוע בה, בעת
החזרה מהטיסה עם אשתו ועם בנו ד'.
הנאשם בחר לכפור במיוחס לו וממילא נדרשה המתלוננת להעיד. הנאשם היה אדיש
לנזק הנוסף העשוי להיגרם לה מכך. אמנם עמידת הנאשם על ניהול ההליך לא
תעמוד לו לרועץ, אולם הוא לא יוכל גם ליהנות מההקלות להן זוכה מי שחוסך
בזמן שיפוטי יקר ובוודאי מי שחוסך מהנפגע נזק נוסף ואף מודה בפניו בטעותו
ומבקש סליחתו.
עמוד 16 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופטים א' דראל, ע' זינגר, ח' מאק-קלמנוביץ
תפ"ח 38067-05-17 מדינת ישראל נ' רפפורט
.28
אף שכלפי חוץ הצליח הנאשם ליצור מצג חיובי, בתוך ביתו פנימה התגלתה דמות
הפוכה לחלוטין. דמות של אב שהחליט, באכזריות להפוך את בתו בכורתו לכלי
לסיפוק צרכיו ומאווייו החולניים.
לא הופנינו להתנהגות לא ראויה של רשויות החוק. באשר לזמן שחלף מאז בוצעו
העבירות, נציין כי תחילתן של העבירות לפני כעשור ומחצה אך סופן בחמש השנים
האחרונות. כתב האישום כנגד הנאשם הוגש בחלוף כשנתיים מתום התקופה בה
הייתה המתלוננת קורבן למעשיו של הנאשם. עת מדובר בקטינה המצויה תחת
חסותו של הנאשם, והמתגוררת בביתו, הוא בית משפחתה, נדרש זמן הן להפנמת
הפגיעה וחומרת המעשים והן לאיסוף הכוחות לחשוף אותם ולהתלונן בגינם.
התלונות הועלו זמן קרוב למועד בו הסתיימו המעשים ומאז לא חל עיכוב. עוד
באשר לנסיבות דחיית מועד הגשת התלונה, ר' בתסקיר נפגעת העבירה.
ככל שניתן להתעלם מהעובדה כי מדובר במספר לא מבוטל של מקרים שאירעו
במשך מספר שנים, יש לזקוף לזכות הנאשם את העובדה שאין לו עבר פלילי בכלל
ובתחום עבירות המין בפרט.
מעשיו של הנאשם הם מכוערים ושפלים. הנאשם ניצל בצורה גסה וחמורה את
גילה הצעיר מאד של המתלוננת ואת העדר הבנתה את הסיטואציה, כמו גם את יחסי המרות
המובנים בין השניים ותלותה בו. הנאשם לא שת לבו לנזק הקשה שגרם למתלוננת, הן
הגופני והן הנפשי, וזאת עת היא ילדה רכה בשנים. השיקולים לחומרא עולים עשרות מונים
על כל שיקול לקולא.
נמצא להעיר כי עת שניתנה לנאשם אפשרות לומר מילים אחרונות לפני גזר הדין, לא רק
שהוא לא מצא להביע סליחה וחרטה, אלא הוא בחר להטיח האשמות קשות בבתו אשר
נכחה באולם. הוא הפנה לעובדות ופרטים באשר לדרך בה גידל ילדיו. הפנה בצורה
מפורטת למקומות אליהם לקח את ילדיו בעת הנסיעות לחו"ל והיה ניתן להתרשם בעת
אמירת הדברים, מהיותו מנוכר, קר ומרוחק – באופן המתיישב עם תיאורי המתלוננת.
כמובא לעיל, הפסיקה שבה ומורה להשית על מבצעי עבירות מין במשפחה עונשי מאסר
משמעותיים. כך בע"פ 7015/09 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.11.12) ציין כב' השופט שהם
כי –
24.10.19
"מן הראוי להשית על מבצעי עבירות מין במשפחה עונשי מאסר
משמעותיים, הן לשם הרתעתם האישית והן להרתעת הרבים, ובעיקר על
מנת לשקף את מידת הפגיעה החמורה בקרבנות ובזכות היסוד של כבוד
עמוד 17 מתוך 20
.29
יש לזכור כי בעבירות מין בקטינים בני משפחה יש לבכר שיקולי גמול והרתעה על פני
נסיבותיו האישיות של הנאשם. ר' ע"פ 4327/12 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 5.6.13);
ע"פ 7661/14 פלוני נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 4.1.16); ע"פ 2336/15 פלוני נ. מדינת
ישראל (ניתן ביום 10.1.17); ע"פ 7304/15 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.3.17).
סיכום :
שראל
האדם וכן במטרה להביע את הסלידה ושאט הנפש של החברה מביצוע
עבירות אלו. הדבר נכון ביתר שאת, כאשר מדובר בקורבנות קטינים."
שמענו את דברי המתלוננת ואת רצונה להתחשב במשפחתה ככל שהפיצויים
ישולמו מהקופה המשפחתית. עם זאת אנו סבורים כי גם צרכי המתלוננת ראויים
להתחשבות ובמיוחד כאשר אין לה גב כלכלי משפחתי ובפניה הליך שיקומי מורכב אשר
לא ברור מתי יסתיים. אנו תקווה כי המתלוננת, אשר נקטה בצעד אמיץ והגישה את התלונה
שהובילה למיצוי הדין עם אביה, תוכל למצוא את הכוחות הנדרשים להמשך התמודדותה
עם הפגיעה הקשה.
בשים לב לכל האמור לעיל, לרבות מספר השנים בהן ארעה הפגיעה, תדירותה, חומרתה, הגיל
הצעיר בו החלה, העדר לקיחת אחריות עד היום ומנגד בהביאנו בחשבון גם את השיקולים לקולא
ואת דברי ילדיו של הנאשם – אנו סבורים כי יש למקם את עונשו בחלק האמצעי של המתחם.
.30
יא
24.10.19
על יסוד האמור נמצא להשית על הנאשם את העונשים הבאים:
עשרים וחמש שנות מאסר לריצוי בפועל, בהפחתת כל התקופה בה היה
הנאשם במעצר עד כה, במסגרת הליך זה.
שנים עשר חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם עבירת מין מסוג פשע
או ניסיון לעבור עבירה כאמור, למשך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר.
פיצוי למתלוננת בסך 100,000 ₪. סכום זה ישולם בעשרה תשלומים שווים
ורצופים. התשלום הראשון ישולם עד ליום 5.1.2020 והאחרים לא יאוחר
מה- 5 לחודש בכל אחד מהחודשים שלאחר מכן.
ח
עמוד 18 מתוך 20
השופט ארנון דראל
אני מסכים.
השופטת חגית מאק-קלמנוביץ'
אני מסכימה.
שראל
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.
nauli
*
ענת זינגר, שופטת
הוחלט להטיל על הנאשם את העונשים כאמור בגזר דינה של כב' השופטת ע' זינגר.
עמוד 19 מתוך 20
nauli
24.10.19
ארנון דראל, שופט
e
ניתן היום, כ"ה בתשרי תש"פ, 24 באוקטובר 2019, בנוכחות באת כוח המאשימה, הנאשם ובאות
כוחו.
חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת
4
בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופטים א' דראל, ע' זינגר, ח' מאק-קלמנוביץ
תפ"ח 38067-05-17 מדינת ישראל נ' רפפורט
ארנון דראל, שופט
ענת זינגר, שופטת
עמוד 20 מתוך 20
24.10.19
חגית מאק-קלמנוביץ, שופטת
שראל
מאות עבירות מתחת לגיל 14 – לפי סעיף 351(ג)(1) לחוק בנסיבות סעיף 348(א) וסעיף 345(א)(3)
לחוק; מעשה מגונה בקטין בן משפחה, עשרות עבירות מתחת לגיל 16 – לפי סעיף 351(ג)(3) לחוק.
.4
אין מקום לחזור על פרטי הראיות שנשמעו בפנינו ועל פרטי ההכרעה שניתנה. ההכרעה
היא מפורטת ודוברת בעד עצמה. יאמר רק בקצרה כי עדות המתלוננת נמצאה אמינה ומשכנעת.
מדובר במסכת של התעללות מינית אשר נמשכה על פני שנים ואשר הפוגע במסגרתה הוא הנאשם,
אבי המתלוננת. הפגיעות החלו עוד כאשר הייתה המתלוננת ילדה קטנה אשר לא הייתה יכולה להבין
את פשר המעשים שבוצעו בגופה ואת חומרתם. הנאשם למעשה הפך את בתו למעין שפחת מין
לסיפוק צרכיו, כאשר הוא מתעלם מכאביה, מכאוביה, רצונותיה והפגיעה הנגרמת ממעשיו. פגיעה
הכרוכה בעצם קיום יחסי מין בגיל זה, בתוספת היותם מתקיימים בין אב לבתו. המעשים בוצעו
כאשר האב מנצל את סמכותו ההורית, את היות המתלוננת מתגוררת בביתו ונתונה לשליטתו וחסדיו.
.5
24.10.19
ראיות לעונש
תסקיר נפגעת עבירה:
הונח בפנינו תסקיר נפגעת עבירה. מדובר בתסקיר מפורט המתייחס למהות הפגיעה ולנזקים
הכרוכים בה. מפאת צנעת הפרט לא יפורט האמור בתסקיר מעבר לאמירה כי זה נדרש הן לדרך בה
הצליחה המתלוננת להתמודד עם הפגיעה במהלך התקופה בה זו ארעה והן לדרך בה מצליחה
המתלוננת להתמודד כעת עם הפגיעה הקשה שנותרה, כתוצאה מאותם המעשים. התסקיר מתייחס
לפגיעה שנגרמה למתלוננת בדרך תפיסת העולם והאפשרות לבטוח באחר. ההשפעה על יצירת
קשרים, בדידות ותחושות נלוות לנוכח העובדה שבני המשפחה ניתקו עימה קשר, מחמת בחירתה
להגיש תלונה כנגד ראש המשפחה. עוד נדרש התסקיר למערכת היחסים המשפחתית עם אחיי
המתלוננת ותחושותיה ביחס אליהם, הן עת אירעו המעשים והן כעת, לאחר שניתקו עימה קשר
ובחרו לגונן על האב. התסקיר מתייחס עוד לפוסט טראומה שנותרה אצל המתלוננת ודרכי ביטויה
הפיזיים והנפשיים. התסקיר נדרש מנגד לתפקוד הגבוה של המתלוננת חרף אותה פגיעה ובכלל זה
מצוין כי המתלוננת גויסה לצה"ל, עברה במסגרתו קורס חובשים ואף פנתה לקורס קצינים. בשים
לב לפגיעה ולדרך שיקומית ארוכה העומדת עוד בפני המתלוננת – הומלץ להטיל על הפוגע בין
היתר פיצוי כספי משמעותי.
דברי הנפגעת בשלב הטיעונים לעונש:
עמוד 3 מתוך 20
.6
המתלוננת התייצבה בעצמה לדיון בו נשמעו הטיעונים לעונש ביום 19.9.19. היא ציינה כי
החלה את התהליך בפחד שלא יאמינו לדבריה. לאחר העדויות עברה על הפרוטוקולים וראתה כי
מחמת קשייה השיבה בציניות ובהומור שחור. היא הדגישה כי ככל שמשמעות פסיקת פיצויים כנגד
אביה היא כי אלו יילקחו מקופת המשפחה ובכך יפגעו אחיה, אין היא מעוניינת בכך. בעת עדותה
נותרו לה כשבועיים וחצי להשלמת ההכשרה החיילית של קורס הקצינים בחיל רפואה. אף שדבריה
נאמרו כאשר אביה אינו נוכח באולם אלא צופה באמצעות וידאו – היה ניכר הקושי שלה לבטא את
עצמה ולשוב ולדבר על המעשים ובתום דבריה נותרה התחושה כי רצתה לומר דברים נוספים אך
לא הצליחה להביעם.
עדי ההגנה:
.7
שראל
מנגד העיד מי שהיה במשך כשבע שנים המנהל האישי של הנאשם במקום עבודתו, טרם
מעצרו. העד ציין כי היה לנאשם מוסר עבודה גבוה. לא היו עמו בעיות משמעת. הוא התמיד
בעבודה, לא נהג לאחר ולא נטל חופשות. העד הופתע מהמעשים שיוחסו לנאשם. מבחינתו הנאשם
הלך יום אחד למשטרה ומאז נעלם למספר שנים.
.8
עוד העידו שני אחי המתלוננת אחותה ש' ואחיה ד'- שני האחים אמרו כי חרף ההרשעה הם
מאמינים כי אביהם חף מפשע ולא עשה דבר רע. האחות ש' התקשתה להעיד ולבסוף אמרה כי
לנאשם היה תמיד אכפת מילדיו, הוא נתן להם הכול ולא החסיר מהם דבר. היא דיברה על מחסורו
בבית מאז נעצר ועל האכפתיות בה נהג בבני המשפחה. האח ד' אמר כי חרף עבודתו הקשה היה
הנאשם מפנה זמן לילדיו, לוקח אותם למוזיאונים, קונה להם ספרים ומשחקים והוא זכה להיות
הראשון מבני כיתתו אשר היה בחו"ל. בהתאם לדבריו האב שאף שיהיה טוב לבני המשפחה ונהג
להביא מתנות בחגים ובימי הולדת. מאז יצא האב מהבית הוא הבין כמה דמותו הייתה חשובה
בחייהם. הוא ביקש להפסיק את הסיוט בו נתונה המשפחה ולהחזיר את האב לבית מוקדם ככל
הניתן.
24.10.19
.9
מטעם הנאשם הוגשו גם מסמכים מהמל"ל ואלה מלמדים כי לאשת הנאשם הוכרו 85%
נכות רפואית ונקבעה לה דרגת אי כושר יציבה בגובה 65%. הקצבה החודשית ברוטו בשנת 2018
עמדה בתחילה על 2,748 ₪ לחודש ובסוף השנה זו הגיעה ל3,218 ₪.
יוער כי לא התבקש ולא הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן.
.10
עמוד 4 מתוך 20
שראל
.11
תמצית טענות הצדדים באשר לעונש:
ב"כ המאשימה הפנתה לחומרה מיוחדת עת עסקינן לא רק בעבירות מין אלא בעבירות מין
בקטינה כאשר אלה מבוצעות בתדירות על פני שנים ובתוך המשפחה, תוך גילוי עריות. בתגובה
לדברי העדים באשר לצדדים החיוביים של הנאשם אמרה כי לא ניתן להתייחס רק לחלק המואר
שהיה נחלת המשפחה ויש להתייחס גם לצד האפל והחשוך אשר אף הוא שרר שם. הודגשה העובדה
שהפגיעה הייתה בגיל בו טרם יכלה הנפגעת להבין את מהותה. נטען כי לא די להתייחס למספר
הפגיעות השבועיות אלא יש להבין כי מדובר למעשה ברצף סמיך, בו הנפגעת חיה בפחד מתמיד.
פחד מהפגיעה הצפויה להתרחש בסמוך, פחד מהכאב בעקבותיה ופחד מהפגיעה הבאה, הצפויה
ברצף הפגיעות המתמשכות. יש לראות את הפגיעות ואת החששות בין פגיעה אחת לשנייה כמסדרון
אחד ממושך. ב"כ המאשימה הפנתה לעובדה שהמתלוננת לא ישנה בלילות מחמת חששותיה. היא
הוסיפה וטענה כי הדבר ניכר עד היום בגופה הזעיר של המתלוננת, אשר גם כיום מתקשה לישון
בלילות. מהקושי של המתלוננת לבטא רגשות, היה ניתן להתרשם באופן ישיר עת ניסתה להתבטא
בדיון בו נשמעו הטענות לעונש. הודגש כי הנאשם בחר לטעון לחפותו. הוא לא חסך מבתו את
הצורך להעיד על הדברים ולשחזרם והדבר הצריך זמן שיפוטי רב. עוד הרחיבה ב"כ המאשימה
באשר לנזק שנותר אצל המתלוננת וימשיך להשפיע על חייה, בהתאמה לאמור בתסקיר. פורטו
הערכים הנפגעים בעבירות בהן הורשע הנאשם והודגש כי אין ליתן "הנחת כמות". העונש צריך
להיות מרתיע באופן שלא יעלה בדעתו של עבריין כי לאחר שביצע עבירה אחת, הרי שהנפקות של
חזרה על המעשה, לא תהא כבר משמעותית. הודגשה הפגיעה במתלוננת אשר אמרה לאביה כי כואב
לה אך זה בחר להמשיך במעשיו ולהגיד כי זה לא משנה. המאשימה הפנתה לפסיקה אליה אדרש
להלן וביקשה בסופו של יום לקבוע כי מתחם הענישה הראוי עומד על 24 עד 34 שנות מאסר. תוך
הפניה לשיקולים הרלוונטיים התבקש בית המשפט להעמיד את עונשו של הנאשם בחלק האמצעי
של המתחם וכן לפסוק פיצויים מכסימליים למתלוננת.
.12
24.10.19
ב"כ הנאשם מנגד הפנתה לכך שזה עדיין טוען לחפותו. נטען כי הוא אהוד על בני ביתו
ואלה משתוקקים לחזרתו לבית. הנאשם פרנס את המשפחה בכבוד ותוך עבודה קשה. אף שאין
למשפחה חסכונות ואין בחזקתם דירה לא החסיר האב דברים מילדיו ודאג לחינוכם ולהשכלתם.
ב"כ הנאשם הפנתה לפער בין תיאור הנאשם על ידי המתלוננת לבין תיאורו על ידי אחיה. מאחר
ובית המשפט הצביע אגב מתן ההכרעה, על קשיים שעלו נטען כי ראוי שחרף ההרשעה ישקף גזר
הדין הקלה, זאת גם בהתחשב בכך שחלק מטענות המתלוננת אינן ניתנות לבדיקה אובייקטיבית.
עמוד 5 מתוך 20
שראל
התבקשו רחמים על הנאשם ועל בני משפחתו והובהר כי אין מקור לתשלום פיצויים וככל שאלה
ישולמו יהא הדבר מהתקציב המשפחתי.
.13
דברים אחרונים מפי הנאשם:
עת ניתנה לנאשם האפשרות לשאת מילים אחרונות בטרם גזירת הדין, הוא בחר להקריא
דברים מן הכתוב. בדבריו הוא לא הביע חרטה ולא ביקש מחילה אלא הוסיף לעמוד ולטעון לחפותו.
הוא טען כי תמיד נהג לפשפש במעשיו וכי הוא רחמן וטוב לב. הוא החמיא לחינוך שניתן בבית
ולטיפול המסור שקיבלו ילדיו גם מאשתו. לדבריו אשמתו בכך שעת בחרו להיות דתיים הוא לא
חזר בתשובה שלמה. הוא לא הלך לבית כנסת, העביר ביקורת על החרדים ובבית אמו גם ראו
טלוויזיה בשבת. לדבריו הוא אשם בכך שלא דיבר בכבוד להוריו ודיבר לשון הרע אך לעזיבה של
המתלוננת את הבית אין כל יסוד פלילי, אלא יסוד חברתי. בתו ראתה בתים אחרים בהם נשמרת הדת
באופן שונה והדבר גרם למחלוקת ולעזיבה. כך גם היא לא הייתה שותפה לדרך בה ראו הוריה את
התרבות הישראלית ההמונית. לדבריו הפצת השקר על ידה כעת מהווה את דרכה להיכנס לחברה
הישראלית. מטעם לא ברור הוא נדרש בפירוט רב לנסיעות עם ילדיו לחו"ל במסגרת זכויות
בעבודתו. הנאשם ניסה להבהיר כי אף בטיולים אלה הקפיד על הרחבת עולם התרבותי. בד בבד
אמר כי בתו כעסה על כי האח ד' נלקח פעמיים לחו"ל בעוד היא כבר אינה מתגוררת בבית. הנאשם
שב והעלה טענות מדוע לא ניתן לקבל את גרסת המתלוננת באשר לפגיעתו בה בפעם האחרונה עת
שב מטיול בחו"ל עם אשתו ובנו ד'. הוא שב וטען לחפותו אף שבמשך כשנתיים כבר מעלילים עליו
והוא סובל מבוז. הוא תיאר את טלטלותיו בדרכו לדיונים ושב וטען כי בתו משקרת ככל הנראה
מחמת שנאה שאין הוא יודע יסודותיה. הוא מנה סיבות אפשריות לשנאת המתלוננת. בכלל זה ציין
כי פעם אחת יצא עם תחתוני בוקסר מהמקלחת בעת כניסת השבת. עוד ציין כי עת נאמר לה בחורף
ללבוש בגד חם השיבה המתלוננת כי היא תעשה בגוף שלה כרצונה ועל כך השיב כי הגוף שלה
נברא מהוריה במשמע יש להם זכות ביחס לגופה. לדבריו ייתכן והדבר הכעיס אותה. עוד מנה
כאפשרות קנאה באחים, העדר חינוך מספק, העדר תשומת לב. לדבריו המתלוננת החלה בהצגת
עצמה כמסכנה בעיני חברות, מחנכות ועובדות סוציאליות ולבסוף הגיעה לשקרים. לא אכפת לה
מה יוצא מפיה, אלא שהדברים יהיו כמה שיותר מפחידים ומצערים. הוא הציג את עצמו ואת יתר
בני המשפחה כקורבנות ושב ללא הרף על טענתו באשר לחפותו. לדברים אלה עוד אתייחס להלן.
הכרעה:
24.10.19
עמוד 6 מתוך 20
.14
שראל
בהתאם לתיקון 113 לחוק, עקרון ההלימה הוא המנחה בעת קביעת העונש: "קיומו
של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת
העונש המוטל עליו" (ר' סעיף 40ב). ממילא יש לתת משקל לעקרון הגמול על מעשה
העבירה, בעוד הנסיבות האישיות תובאנה בחשבון רק לאחר מכן בקביעת העונש בתוך
מתחם הענישה. סעיף 40יג(ג) לחוק מוסיף וקובע כי כאשר ביהמ"ש מרשיע נאשם בכמה
עבירות, עליו להתחשב, בין היתר, "במספר העבירות, בתדירותן ובזיקה ביניהן, וישמור על
יחס הולם בין חומרת מכלול המעשים ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג העונש, ואם גזר מאסרלבין תקופת המאסר שעל הנאשם לשאת”.
.15
אף שמדובר בעבירות רבות ושונות אשר בוצעו לאורך זמן, על פני כעשור מאחר
שמדובר בקורבן אחד, נמצא להתייחס לכלל המעשים כאירוע אחד ולקבוע מתחם אחד
בגין כלל המקרים (כפי שאף נהגה המאשימה). עם זאת, מטבעם של דברים על אותו מתחם
להביא לידי ביטוי את ריבוי המקרים, המעשים ומהותם. בעניין זה ר' ע"פ 6602/13 פלוני
נ' מדינת ישראל, (11.5.2015), שם נדונה מסכת עבירות מין אשר בוצעה במתלוננת מאז
הייתה כבת 6 ועד הגיעה לגיל 13. אף שם דובר בבתו של הנאשם, הגם שבתו החורגת,
אשר בה ביצע הנאשם מעשי אונס ומעשים מגונים רבים. הערכאה הראשונה בחרה לקבוע
מתחם אחד באומרה כי – "בשל ריבוי העבירות, מאות במספרן, ובשל רצף ביצוע העבירות
משך מספר שנים, ללא הפסקה, כמעט בלתי אפשרי לקבוע במקרה זה מתחם ענישה לכל אחת
ואחת
מהעבירות" (ר' תפ"ח (מחוזי י-ם) 20690-10-12 מדינת ישראל נ' פלוני,
(10.7.2013)). בית המשפט העליון (בע"פ 6602/13) אישר קביעה זו של בית המשפט
קמא, בנמקו כי – "אילו ב'חשבונאות' עסקינן, בצבירת כל המעשים והעונש הסטטוטורי בגינם,
כי אז ראוי היה המערער להישפט למאות שנות מאסר, כפי המקובל בארצות הברית. אך
הענישה אינה מתמטית.." (ר' סעיף 18 לפסק הדין). להליכה בדרך דומה ר' עוד ע"פ
6098/17 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 24.7.18), המאשר למעשה את הדרך בה נהגה
הערכאה הראשונה; תפ"ח (חי')4544-06-13 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום 4.1.15,
וע"פ 1183/15 שם אושר גזה"ד ביום 21.2.17) וכן גזר דיננו בתפ"ח (י-ם) 45027-10-16
מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ביום 10.1.19)
קביעת מתחם העונש ההולם:
24.10.19
עמוד 7 מתוך 20
.16
שראל
בשלב קביעת מתחם העונש יש להידרש לארבעה נדבכים – הערכים החברתיים שנפגעו
מביצוע העבירה, מידת הפגיעה באותם ערכים, מדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות בביצוע
העבירה (ר' סעיף 40ג לחוק העונשין).
.17
בעת ביצוע עבירות, ממין אלה בהן הורשע הנאשם נגרמת פגיעה קשה לשלום המתלוננת,
לגופה ולנפשה. נגרמת למתלוננת פגיעה בפרטיותה, ובזכותה לאוטונומיה על גופה ובכל שיעשה
בו. בעוד המתלוננת שמה מבטחה באביה, עצמה ובשרה, הרי זה ניצל את תומתה, תלותה בו
ומבטחה בו ופגע בה. בנסיבות המקרה מעבר לפגיעה בגוף ובנפש מעצם המעשים, נגרמת גם פגיעה
ביכולת הנפגע לבטוח באנשים וביכולת ליצור מערכות יחסים תקינות. דווקא מי שהיה אמור להיות
מקור לתמיכה, חום ויציבות – הוא זה שפגע במתלוננת. המעשים בוצעו תוך ניצול העדר הבנת
הפסול שבהם (כך לכל הפחות בגיל הצעיר) ותוך ניצול הקרבה הפיזית והרגשית שבין מבצע
העבירה והנפגעת. חילול כבוד המתלוננת וגופה בוצעו עת שזו צעירה בשנים, נתונה למרות הנאשם
וכאמור אף אינה מבינה את פשר הנעשה בגופה והפסול אשר בדבר. הפגיעה בוצעה במקום אשר
אמור להיות ביתה ומבצרה של הנפגעת ועל ידי מי שאמור היה לשמור עליה. בעוד שואב אדם מן
הישוב את כוחותיו, בין השאר מביתו ומהוריו, הרי שבמקרה דנן נגרמה הפגיעה דווקא מתוך מקום
זה. ילדות המתלוננת נגזלה ממנה, ונגרמה פגיעה קשה מנשוא לתמימותה, גופה ונפשה.
עת מקוימים יחסים תוך גילוי העריות, הרי שבנוסף ומעבר לפגיעה הקשה כאמור במתלוננת, נגרמת
גם פגיעה בערכי מוסר אשר עליהם מושתתת החברה.
.18
בע"פ 3163/11 פילאלי נ' מדינת ישראל (24.4.2012) נאמר:
"עבירות המין הן מבין העבירות הקשות שמופיעות בין סעיפי החוק
ובצדק. אדם הגומר בדעתו להשתמש בזולת ככלי לסיפוק יצרו המיני,
כמוהו כמי שהפשיט אותו מאנושיותו, מהאוטונומיה שלו, ומכבודו כאדם
בעל רצונות, שאיפות וחופש להחליט על גופו".
בע"פ 6690/07 פלוני נ. מדינת ישראל (10.3.2008), נאמר עוד –
24.10.19
״על החומרה שיש בעבירות מין, לא כל שכן כאשר הן מבוצעות בקרבן
קטין או קטינה, דומה כי אין צורך להכביר מילים. חילול כבוד האדם
של הקרבן, ניצול התמימות האמון, חוסר האונים ואי היכולת להתנגד
באופן משמעותי שמאפיינים פעמים רבות קרבנות עבירה קטינים, ניצול
החשש והפחד אצל רבים מהם מחשיפת המעשים, הצלקות הנפשיות
העמוקות הנחרתות בנפשם, הפגיעה בתפקודם השוטף במסגרות החיים
השונות, הזוגיות, החברתיות, האישיות ואחרות – כל אלה הם אך
מקצת הטעמים לחומרתן היתרה של עבירות המין המבוצעות בקטינים.
הגנה על שלומם של קטינים, על שלמות גופם ונפשם הינה אינטרס
עמוד 8 מתוך 20
שראל
.19
חברתי מוגן על ידי דיני העונשין. על העונש הנגזר במקרים שעניינם
לשקף את ההגנה על כבודם, גופם ונפשם של קטינים וקטינות ולהרחיק
מן הציבור את אלו מהם נשקף להם סיכון. על העונש לשקף את הסלידה
מן המעשים, את הוקעתם, ולשלוח מסר מרתיע לעבריין שעניינו נידון
ולציבור העבריינים בכוח (וראו למשל: ע”פ 2677/06 פלוני נ' מדינת
ישראל (לא פורסם, 18.4.07); ע"פ 6899/04 ד' פ' נ' מדינת ישראל (לא
פורסם, 21.12.06); ע"פ 7461/05 דדוש נ' מדינת ישראל (לא פורסם,
3.4.06); ע"פ 1561/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.7.05))….
שיקול נוסף שיש לו חשיבות בהקשר זה עניינו בנזק שהותיר ביצוע
העבירה בקרבנה. אכן, "פגיעתם של מעשי עבירה כאלה אינה מתמצית
בפגיעה הגופנית והנפשית שחשה המתלוננת בעת ביצוע המעשים.
הפצע שנפער בנפשה של המתלוננת בהיותה נערה צעירה עתיד
ללוותה כל ימי חייה" (ע"פ 3897/03 פלוניס נ׳ מדינת ישראל, פ"ד נז(6)
.((2003) 182,175
(ר' סעיף 6 לפסה"ד).
מידת הפגיעה במקרה דנן בערכים המוגנים היא רבה; חומרת המעשים, ותדירותם מלמדים
כי הנאשם עשה במתלוננת כלי למימוש יצריו ותאוותיו השפלים. תדירות המעשים החמורים הפכה
אותם למעין שגרה בחיי המתלוננת, ילדה רכה בשנים בתחילה ונערה צעירה בהמשך. עת עסקינן
בצבר מקרים רב, המבוצעים במתלוננת בעת היותה בגיל צעיר מאוד כדי לספק את תאוות הנאשם
וכדבר שבשגרה – אין מקום להקלה. הדברים יפים אף יותר עת שהפגיעה בוצעה על ידי אב בבתו,
תוך ניצול מרות האב ותמימות הנפגעת. הנאשם, אביה מולידה של המתלוננת, עשה בה כרצונו
לצורך מילוי תאוותיו וצרכיו המיניים החולניים. קשה לקבל מעשים מיניים מעין אלו הנידונים
שבוצעו על ידי אדם בוגר בילדה צעירה, אך קשה שבעתיים לקבל זאת עת שהמעשה מבוצע על ידי
מי שהיה אמור לשמור על המתלוננת ולהגן עליה. יש לתת ביטוי למצב הרגיש של המתלוננת
כקטינה לעומת הנאשם, הבגיר, אביה. הנאשם ניצל את חוסר האונים של מי שתלויה בו, מתגוררת
בביתו, ניזונה מפרנסתו ואין בנמצא מקום בו תוכל למצוא מזור לפגיעתה היום יומית. לעניין זה
קבע בית המשפט העליון בע"פ 2477/91 מדינת ישראל נ' פלוני (11.3.1993):
״מעשה אינוס מהווה עבירה חמורה ביותר, וחמורה היא שבעתיים כאשר
המדובר באונס של קטינה. אולם כשאותה קטינה היא גם בתו של הנאשם,
אשר הינה חסרת אונים כלפיו, ואין לה לרוב כתובת בפניה תוכל
להתלונן וממנה תוכל לבקש מגן מפני מעשים כאלה, הרי מחייב הדבר
סנקציה מכאיבה ומרתיעה עוד יותר".
עוד נאמר ביחס לעבירות גילוי עריות של הורים כלפי ילדיהם כי –
"מקומם של מעשים אלה, לא יכירם בחברה מתוקנת, המושתתת על
ערכים של כבוד האדם וחירותו ועל דאגה וחרדה לרווחתם של קטינים
הגדלים בתוכה, הזכאים לילדות תקינה, לא פגיעות גופניות ונפשיות
מאף אדם, ובוודאי לא מבני משפחה קרובים, המופקדים על חינוכם,
גידולם ורווחתם"
24.10.19
עמוד 9 מתוך 20
שראל
(ר' ע"פ 1687/93 פלונים נ' מדינת ישראל, 4.10.1994)
הדברים יפים לענייננו.
באשר לערכים המוגנים, ומידת הפגיעה בהם – יש לתת את הדעת לכך שהמעשים בוצעו במקום בו
אמורה המתלוננת להיות מוגנת ושמורה, קרי בביתה. לא היה מי שיושיט למתלוננת עזרה, או יתמוך
בה. היא נאלצה לשמור בסוד את דבר הפגיעות בגופה, כאשר אינה יודעת מה יודעים על כך יתר בני
משפחתה ואם הם יודעים מדוע אינם מסייעים בידה. היא נאלצה לחיות בפחד מתמיד מהמועד בו
ישוב אביה ויפגע בה ולסבול כאב ובדידות שנלוו לפגיעה.
.20
בעת פניה למדיניות הענישה בתיקים ממין זה, נפנה לדברי כב' השופטת ארבל בע"פ
10673/04 פלוני נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 1.6.08), שם אמרה:
24.10.19
"עבירות מעין אלה בהן הורשע המערער הן מהבזויות שעלי ספר החוקים שלנו.
ראויות הן למענה שיפוטי מחמיר, חד-משמעי וברור, המעמיד במרכזו את
הפגיעה בקרבן צעיר וחסר אונים מידיו של בן משפחה קרוב המנצל לרעה את
גילו, את הקרבה המשפחתית ואת האמון שנתן בו הקטין התמים. על העונש
לשקף את סלידתה של החברה ממעשים אלה ולשדר מסר מרתיע לעבריינים
בכוח. כן נדרש העונש לשקף את ההגנה שפורש בית המשפט על המתלוננת,
קרבן העבירה, שלאחר מסע של ייסורים והתחבטויות גייסה כוחותיה והרהיבה
עוז לחשוף את המעשים שבוצעו בה על ידי אביה מולידה. על העונש להלום
את חומרת המעשים ולהשיב למי שחמס במו ידיו את ילדותה של בתו כגמולו,
תוך הבטחת שלומה של המתלוננת … זאת ועוד, גם אם עונש חמור הוטל על
המערער, ספק בעיני אם שקול הוא לנזק הנפשי והרגשי שנגרם למתלוננת. את
היקפו של זה לא יידע איש לאמוד, אך זאת נדע כולנו – כי מעשים אלה צורבים
כברזל מלובן נפשו של ילד ומותירים צלקות שלעולם לא תימחינה".
בע"פ 1687/93 דלעיל, בהתייחס לעבירות מין שביצע אב בבתו, בהן הודה במסגרת הסדר טיעון,
נאמר עוד :
ור' עוד האמור בע"פ 6098/17 דלעיל.
״בין אם הדבר נובע מדחפים פתולוגים ובין אם נובע הוא מתוך נורמות וערכים
מעוותים, יש להעניש עושי מעשים אלה בכל חומר הדין. מקומם של מעשים
כאלה לא יכירם בחברה מתוקנת המושתתת על ערכים של כבוד האדם וחירותו
ועל דאגה וחרדה לרווחתם של קטינים הגדלים בתוכה, הזכאים לילדות תקינה
ללא פגיעות גופניות ונפשיות מאף אדם, ובוודאי לא מבני משפחה קרובים
המופקדים על חינוכם, גידולם ורווחתם".
עמוד 10 מתוך 20
