בפני
כב’ השופטת לורן אקוקה
תובעים
1. מ
2. מ
נגד
נתבעים
1. מ
פסק דין
פסק דין זה עוסק בתחרות בין זכויות הנטענות במקרקעין מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר שניתן לטובת 3 אחים ובין עסקת מתנה מאוחרת שנעשתה לטובת רק אחד מהם בלבד.
השתלשלות האירועים וטענות הצדדים:
העובדות הנוגעות לפסק הדין עוסקות ב-2 תובעים, אחיו של הנתבע. התובעים והנתבע הם ילדיה של המנוחה, ז”ל (להלן: “המנוחה”).
האם המנוחה הייתה רשומה כבעלי הזכויות בנכס (להלן: “הנכס”).
התובעים עתרו לביטול העברה ללא תמורה שנעשתה ביום ……(להלן: “עסקת המתנה”) בנכס אז נרשמו מחצית מהזכויות בנכס על שם הנתבע.
טוענים התובעים כי ביום ……. חתמה המנוחה, בנוכחות התובעים והנתבע, שלושת ילדיה, על ייפוי כוח בלתי חוזר נוטריוני (להלן: “ייפוי הכוח הבלתי חוזר”) לפיו הזכויות בנכס יעברו ללא תמורה לשלושת ילדיה. מרחיבים התובעים לעניין זה כי האמור נועד על מנת להבטיח כי הזכויות בדירה יהיו של התובעים והנתבע יחדיו והם יוכלו לעשות שימוש בזכויות אלו לאחר מותה של המנוחה.
לטענת התובעים, רק לאחר מותה של המנוחה, ביום …….התברר להם כי בוצעה העברה של מחצית הזכויות בנכס לידי הנתבע בניגוד להוראות ייפוי הכוח בלתי חוזר.
טוענים התובעים כי בבירור שנעשה מול אחיהם, הנתבע, התברר להם כי הוא ביקש מהאם המנוחה להעביר לו את זכויותיה בנכס היות שלטענתו מצבו פחות טוב מהתובעים וזאת בניגוד להוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן גם לטובתו תוך שהוא מסתייע בעורך דין שאינו בקיא בפרטי העסקה ואינו מודע לקיומו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר.
התובעים מפרטים בתביעתם כי פנו אל הנתבע בדין ודברים לטובת ביטול הרישום והסתייעו באמור גם ברבנים שונים תוך הצעות כספיות לפנים משורת הדין.
לטענת התובעים, הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר גוברות על עסקת המתנה ולא ניתן היה לבצע את עסקת המתנה נוכח הוראותיו, וודאי כאשר הנתבע הוא אחד מהנהנים על פי אותו ייפוי כוח בלתי חוזר, הואיל ואין מדובר בצד ג’ שאינו מודע להענקת הזכויות באמצעות ייפוי הכוח הבלתי חוזר.
לסיום ולראיה, מפנים התובעים להוראות הצוואה מיום ……. המעידות על רצונה של האם להעביר את זכויותיה בנכס לשלושת ילדיה בחלקים שווים, הוא שיש בו להביע על כוונתה האמתית של האם ולחזק את רצונה כפי שבא לידי ביטוי עוד בהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר.
הנתבע דחה טענות התובעים ולשיטתו הוא הבעלים כדין של מחצית הזכויות בנכס כפי שנרשמו בלשכת רישום מקרקעין.
מאשר הנתבע בכתב הגנתו את טענת התובעים כי לשיטתו, העברת מחצית מהזכויות בנכס על שמו נעשתה במתנה על ידי האם הואיל והוא עני וחסר דירה המתגורר בשכירות בעוד אחיו אמידים ובעלי ממון ודירות. לטענתו, האם המנוחה רצתה לסייע לו ולהבטיח מעט איזון מול אחיו המבוססים.
טוען הנתבע כי בייפוי הכוח הבלתי חוזר לא נעשה מעולם שימוש על אף השנים הרבות שחלפו מאז נעשה וזה מעיד כי לא הייתה כל כוונה להפעילו.
לטענת הנתבע, אין מניעה לחזור מייפוי הכוח הבלתי חוזר, לא ניתנה כל תמורה בגינו ואין בנמצא כל הסכם מתנה המונע חזרה ממנו. עוד לטענתו, לא נעשתה כל פעולה ולא נחתמו כל מסמכים המעידים על כוונה רצינית להעברת הזכויות בדירה מכוח ייפוי הכוח. לעומת זאת, עסקת המתנה הושלמה ברישום ולכן גוברת. כך גם מוסיף כי הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר לא דווחו לרשויות המס. משלים הנתבע עמדתו כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר אינו עסקה במקרקעין ולכן ניתן לחזור בו, וודאי כאשר לא ניתנה כל תמורה בצדו.
הנתבע מכחיש את גרסת התובעים בסעיפים ….. לכתב התביעה לפיהם הייתה לו דירה ב….אותה מכר ולכן ביקש שיוותרו אחיו על דרישתם לביטול עסקת המתנה הואיל וכיום אין לו רכוש וכי פנה לעורך דין שיסייע בהכנת המסמכים להשלמת עסקת המתנה בשים לב כי הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר לא נרשמו באופן שהגביל את השלמת עסקת המתנה.
לטענת הנתבע, הצעת הפשרה, כפי שנטענה בכתב התביעה, היא הטעם הברור לכך שיודעים התובעים כי אין סיכוי לתביעתם.
להשלמת פירוט האירועים, יצוין כי ביום ……. התקיים דיון ונקבעה ישיבת הוכחות ליום …… אולם לאחר הדיון, הודיעו הצדדים כי מוותרים הם על ישיבת ההוכחות עת לשיטתם עסקינן בשאלה משפטית: האם ייפוי הכוח הבלתי חוזר, יש לומר ייפוי הכוח הנוטריוני, גובר בכוחו על רישום זכויות הנתבע מכוח עסקת המתנה.
בהתאמה לכך הוגשו סיכומים מטעם הצדדים שניהם ואלו מונחים עתה לפני.
התובעים בסיכומיהם מפנים לפסיקה ולספרות לפיה אין מניעה כי עסקאות במקרקעין תעשנה באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר. הנתבע בתורו מפנה אף הוא לפסיקה ולספרות התומכת בעמדתו. כמו כן הפנה הנתבע להנחיית הממונה על מרשם המקרקעין באגף רישום והסדר מקרקעין לפיו ייפוי כוח בלתי חוזר מתבטל לאחר עשר שנים שלא נעשה בו שימוש. האמור קיבל מענה בסיכומי התשובה ולשיטת התובעים ולא צורפה כל ראיה לטענה דנן מה גם שלשיטתם אין לממונה על רישום המקרקעין כל סמכות לתת הוראה שכזו.
זה המקום לציין כי בסעיף … לסיכומים, טען הנתבע טענה עובדתית חדשה כי הוא זה שטיפל באמו במסירות ודאג לכל צרכיה בעת שקיבלה שירותי סיעוד והוסיף נספח מטעם שירותי הסיעוד הנתבע הרחיב את טענותיו העובדתיות מקום שהסכים כי המחלוקת היא בשאלה המשפטית בלבד והוסיף מסמכים לסיכומים – מסמך שהוכן לבקשתו ביום …….- ללא שביקש היתר לעשות כן. התובעים התנגדו לצירוף המסמך וממילא לטענתם אין באמור כדי להוות הסבר לטענות הנתבע בדבר הסיבות לעשיית עסקת המתנה שכן זו נעשתה שנים קודם למועדים בהם נטען כי דאג לאם. נוכח האמור בפסק הדין לא תהא כל התייחסות לטענה דנן.
בסיכומי התשובה השלימו התובעים והפנו לכך שהנהנים על פי ייפוי הכוח הם התובעים והנתבע ועל כן אין הוא נהנה תם לב מכוח עסקת המתנה.
בסיכומי התשובה ענו התובעים לטענת הנתבע כי בעבור ההוראות בייפוי הכוח הבלתי חוזר לא ניתנה תמורה וכי לשיטתם אין הכרח בתמורה כלשהי וטענה זו נטענה ללא כל ביסוס.
לטענת הנתבע כי בהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר אין כלל צד ג’, משיבים התובעים כי הם עצמם, התובעים והנתבע שלושתם יחדיו, הם צד ג’, לטובתם נעשה ייפוי הכוח הבלתי חוזר.
דיון והכרעה:
עניין לנו בשאלה פרשנית האם הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר שלא הושלמו ברישום גוברות על הוראות עסקת המתנה שהושלמה ברישום.
אין מחלוקת בעובדות הדרושות לטובת הכרעתי ואלו הן:
התובעים והנתבע אחיהם הם וילדיהם של המנוחים ז”ל.
לאחר פטירת האב המנוח, נרשמו הזכויות בנכס על שם האם המנוחה.
ביום ……. חתמה האם על ייפוי כוח בלתי חוזר לפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין תשנ”א – 1961.
בהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר צוין כי זה נעשה לטובת התובעים והנתבע כאשר הם הוגדרו אף כ”צד ג” הנהנים מהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר. הלכה למעשה ייפתה המנוחה את כוחם של השלושה בהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר להעביר להם עצמם את הזכויות שלה בנכס. הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר מתייחסות באופן מפורש הן לפרטי הנכס, הן למקבלי הזכויות מכוחו והן לכך שהזכויות מועברות בחלקים שווים לכל השלושה וללא תמורה.
אין מחלוקת כי העברת הזכויות מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר לא הושלמה ברישום הזכויות על שם התובעים והנתבע.
אין מחלוקת על נוסח הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר ובשים לב כי הן התובעים והן הנתבע הם אלו שלטובתם נעשה ייפוי הכוח הבלתי חוזר. לעניין זה יש להפנות להוראות סעיף … לייפוי הכוח הבלתי חוזר לפיו:
“היות ויפויי כח זה ניתן לטובת צד ג’ הנ”ל ושזכויותיו עומדות ותלויות ביפויי כח זה, הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לי/לנו רשות לבטלו או לשנותו והוא יהיה יפה גם אחרי פטירתי/נו- והוא יחייב גם את יורשי/נו, אפוטרופסי/נו ומנהלי עזבוני/נו”.
ביום ……. נחתמו תצהירי העברת מחצית מהזכויות בנכס על שם הנתבע ללא תמורה ואולם המתנה כפופה לזכות מגורים של המנוחה בדירה כל ימי חייה לרבות זכותה להשכיר את הדירה וליהנות מהפירות כל חייה.
יש לציין כי הן על ייפוי הכוח הבלתי חוזר והן על תצהיר המתנה והדיווח לרשויות המס חתמה המנוחה באמצעות טביעת אצבע. הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר נחתמו בפני נוטריון וצוין מפורשות כי מדובר בבוהן יד ימין של המנוחה.
המנוחה הותירה אף צוואה בה קבעה כי יורשיה הם שלושת בניה, התובעים והנתבע, תוך שהיא קובעת כי בתה לא תהא זכאית לירושה מכוח הצוואה ומסבירה את הנימוקים להחלטתה זו בגוף הצוואה.
ביום …… הלכה לעולמה האם המנוחה.
הצדדים ייתכן וחלוקים על הסיבות שבהן נעשתה כל עסקה – אם זו לפי ייפוי הכוח הבלתי חוזר ואם זו לפי תצהירי המתנה – ואולם הסיבות כפי שיפורט בהרחבה בהמשך אינן רלוונטיות לצורך הכרעתי וממילא אפשר כי אלו אינן במחלוקת על אף הפרשנות השונה שניתנה על ידי כל אחד מהצדדים לנסיבות אלו.
כאמור, עניין לנו במחלוקת בשאלה פרשנית האם הוראות חוק המתנה, תשכ”ח – 1958 (להלן: “חוק המתנה”) גוברות על הוראות חוק המקרקעין, תשכ”ט – 1969 (להלן: “חוק המקרקעין”) שכן השלמת העסקה לפי הוראות ייפוי הכוח לא הושלמו ברישום בשונה מהשלמת הרישום לפי עסקת המתנה.
האם הוראות ייפוי הכוח הן מתנה כפי הוראות חוק המתנה?
הפנו הצדדים לפסקי דין ולספרות של המלומדים על מנת ללמוד מעמדו של ייפוי הכוח הבלתי חוזר, מעמדו בזיקה לאי השלמת רישום העסקה מכוחו, מעמדו בחלוף השנים ובפרט מעמדו בתחרות מול זכות מאוחרת מכוח עסקת מתנה מאוחרת.
מה הדין?
חוק המתנה קובע בסעיף 1 לעניין מהות המתנה וזו מוגדרת כך:
“1(א) מתנה היא הקניית נכס שלא בתמורה.
(ב) דבר-המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מטלטלין או זכויות.”
סעיף 2 לחוק המתנה קובע כי:
“מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה.”
דרכי ההקניה של המתנה נקבעו בסעיף 6 לחוק ואלו ההוראות:
“בעלות בדבר-המתנה עוברת למקבל במסירת הדבר לידו, או במסירת מסמך לידו המזכה אותו לקבלו, ואם היה הדבר ברשות המקבל – בהודעת הנותן למקבל על המתנה; והכל כשאין בדין אחר הוראות מיוחדות לענין הנדון.”
בענייננו אין מחלוקת כי האם המנוחה ביקשה תחילה להעביר את זכויותיה בנכס לשלושת בניה, התובעים והנתבע, וזאת בהעברה וללא תמורה ועל כן האמור עונה על הוראת סעיף 1 לחוק המתנה. אין בעניינו אף מחלוקת כי האמור אף היה בידיעתם של כל הצדדים ועל כן חזקה כי הסכימו לקבל את המתנה. בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק המתנה יש לבדוק את אופן הקניית המתנה כאשר מדובר בזכות במקרקעין. לעניין זה קובעות גם הוראות סעיף 8 לחוק המקרקעין לפיהן עסקה במקרקעין טעונה מסמך בכתב. דרישה זו של מסמך בכתב היא דרישה מהותית הן מכוח חוק המתנה והן מכוח חוק המקרקעין. על כן יש להכריע תחילה בשאלה האם ייפוי הכוח הבלתי חוזר עונה על הוראות המסמך בכתב מבחינת 2 הוראות הדין.
עיון בהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר מלמדות כי המנוחה ייפתה את כולם של שלושת בניה, התובעים והנתבע, להעביר את זכויותיה בנכס תוך שמצוין במפורש כי מדובר בהעברה שלא בתמורה. בגוף ייפוי הכוח הבלתי חוזר מצוינים מלוא הפרטים הדרושים להשלמת העסקה המעידים על מסוימות וכן גמירות דעת המנוחה: פרטי הנכס המועבר, זהות מעביר הזכות, זהות מקבל הזכות, שווי התמורה – בענייננו העדרה של תמורה – חתימת המנוחה ואימות החתימה על ידי נוטריון. על כן, אין מניעה לראות במסמך זה כעונה על דרישת הכתב הן מכוח חוק המתנה והן מכוח חוק המקרקעין.
על פניו, לשיטת הנתבע אין הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר משלימות את העסקה ואולם כפי שפורט לעיל, לא מצאתי לקבל את עמדתו בהקשר זה.
האם הייתה רשאית המנוחה לחזור בה מהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר ?
אין מחלוקת על תוכן הוראות ייפוי הכוח וכי למעשה הן התובעים והן הנתבע הם אלו שלטובתם נעשה ייפוי הכוח הבלתי חוזר והן צד ג’ הנהנים מהוראותיו ואולם ישנה מחלוקת, האם הייתה רשאית האם המנוחה לחזור בה מהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר ולבצע את עסקת המתנה המאוחרת.
הוראות חוק המקרקעין קובעות כי עסקה במקרקעין , בתמורה ושלא בתמורה, תושלם רק עם רישומה וזאת לפי סעיף 7 לחוק המקרקעין. משמעות הדבר כי כל עוד העסקה לא נגמרה ברישום, היא נותרה בגדר התחייבות לעשות עסקה, היינו זכות אובליגטורית. ואם כך הדבר, הרי יש לבדוק האם רשאית הייתה המנוחה, נותנת המתנה, לחזור בה מן המתנה במסגרת הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר וכל עוד זו לא הושלמה ברישום.
הוראות חוק המתנה קובעות לעניין זה במסגרת סעיף 5 לחוק כך:
“(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו.
“ג” מלבד האמור בסעיף קטן (ב), רשאי הנותן לחזור בו מהתחייבותו אם היתה החזרה מוצדקת בהתנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי הנותן או כלפי בן-משפחתו או בהרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של הנותן.”
טען הנתבע כי הואיל ולא השלימו התובעים את העברת הזכויות בנכס ברישום, לא הייתה כל מניעה של המנוחה לחזור בה ולהעניק את מחצית מזכויותיה לנתבע. לעניין זה טוען הנתבע כי היו למנוחה סיבות לתת לו מחצית מהזכויות וזה לטובת איזון המצב הכלכלי בינו ובין אחיו, התובעים, בעוד לשיטתו מצבם הכלכלי טוב בהרבה ממצבם.
חוק המתנה למעשה קובע שני חריגים לכלל לפיו נותן המתנה רשאי לחזור בו מן ההענקה כל עוד זו לא הושלמה: כל עוד מקבל המתנה לא שינה מצבו בהסתמך על ההתחייבות ; נותן המתנה ויתר בכתב על רשות זו.
בענייננו לא נטען כי התובעים הסתמכו על דבר הענקת הזכויות בנכס ללא תמורה מאת אימם המנוחה. לעניין זה הם אף טענו כי לא הייתה להם כוונה לקבל את הזכויות בפועל כל עוד אימם בחיים וליהנות מפירות הנכס והם אף טענו בכתב התביעה כי נודע להם על הרישום של חלק מהזכויות על שם הנתבע רק לאחר פטירתה של האם. על כן, החריג הראשון לכלל אינו רלוונטי לענייננו. עם זאת, החריג השני מתקיים לשיטתי. ואסביר.
יש לקרוא את הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר וללמוד מהוראות סעיף 11 שם כי ישנה התייחסות מפורשת לוויתור של המנוחה על זכות החזרה ממתן המתנה באמצעות הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר. אם כך, כבר בגוף ייפוי הכוח הבלתי חוזר – שכאמור עונה על דרישת הכתב אם לפי חוק המתנה ואם לפי חוק המקרקעין – יש הוראת ויתור מפורשת ומכאן שגם זו עונה על ההגדרה של ויתור בכתב.
הלכה למעשה הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר עונות על הדרישה לכתב ומהוות הן את ההתחייבות להענקה ללא תמורה – מתנה – והן את הוויתור על זכות החזרה. על האפשרות להעניק ולוותר על זכות החזרה במסמך אחד ובגוף ייפוי הכוח הבלתי חוזר ראו פרשת סעתי, -Hyperlink Removed- טוקאן נ’ אלנאששיבי, מה(5) 410 (1991)וכן -Hyperlink Removed-(1) 199 (1996)./
בעא 493/91 שמעון מזרחי נ’ יעקב מזרחי, פ”ד נ(1) 199 (להלן: “עניין מזרחי”), נפסק לעניין הוראות הוויתור מכוח ייפוי כוח בלתי חוזר כך:
“7. בפסיקת בית המשפט זה נתעוררה בעבר מחלוקת, בשאלה המתעוררת גם בענייננו: האם ייפוי-כוח בלתי הדיר, אשר ניתן על-ידי נותן ההתחייבות לשם ביצוע הפעולות הדרושות להשלמת הקניית הבעלות במתנה, מהווה משום “ויתור בכתב” על זכות החזרה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה? מחלוקת זו התעוררה לראשונה בעניין סעתי [1], ושבה ועלתה בעניין ע”א 380/88 טוקאן נ’ פ’ פ’ אלנששיבי ואח’ (להלן – עניין טוקאן [3]). וכך מתאר בתמצית השופט בך, בפסק-דינו בעניין טוקאן [3], את המחלוקת שנתגלעה בעניין סעתי [1]:
“גישת השופטת נתניהו הייתה, כי מן הדין להפריד הפרדה ברורה בין שתי העיסקאות – עיסקת השליחות ועיסקת המתנה – ולא להסיק ממתן ייפוי הכוח הבלתי חוזר שהמתחייבת ויתרה בזה על זכות החזרה מן המתנה במובן הסיפא של סעיף 5(ב) הנ”ל. העמדה של המשנה לנשיא, השופטת בן-פורת, ושלי הייתה שונה. אנו ראינו במתן ייפוי-כוח בלתי חוזר כדי להבטיח את הענקת המתנה משום ביטוי בכתב לכוונת הנותן לוותר גם על זכותו לחזור בו מההתחייבות לתת את המתנה, בהיעדר ראיות לסתור…” (שם, בעמ’ 425).
גם בעניין טוקאן [3] הלכה דעת הרוב, מפי השופטים בך ומצא, בעקבות דעתם של השופטים בן-פורת ובך בעניין סעתי [1], וגרסה כי ייפוי-כוח בלתי חוזר אכן מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה מן ההתחייבות (לעניין זה ראה גם ג’ טדסקי, “הרשאה בלתי-הדירה לביצוע מתנה לאדם שלישי” משפטים יט (תשמ”ט-תש”ן) 205, 214-218; ד’ פרידמן ו-נ’ כהן, חוזים (אבירם, כרך א, תשנ”א) 485-487).
נזכיר, שבייפוי הכוח שעליו חתם המשיב הוא מציין במפורש כך:
“היות ויפוי הכוח ניתן לטובת צד ג’ הנ”ל (המערערים) … שזכויותיו עומדים ותלויים ביפוי כוח זה הוא יהיה בלתי חוזר, לא תהיה לי זכות לבטלו ולשנותו וכוחו יהיה יפה גם אחרי פטירתי והוא יחייב גם את יורשי אפוטרופסי ומנהלי עזבוני”.
לשון זו דומה ללשון ייפוי הכוח הבלתי חוזר אשר נדון בעניין סעתי [1] ובעניין טוקאן [3], ונראה לי שהמסקנה שאליה הגיע בית המשפט בשתי הפרשות ההן צריכה לחול גם בענייננו; דהיינו, שיש בחתימת ייפוי הכוח על-ידי המשיב ויתור בכתב מצדו על זכותו לחזור בו מן המתנה, באין כל ראיות שתסתורנה את הכוונה המשתמעת מייפוי הכוח, לוותר על זכותו של המשיב לחזור בו מההתחייבות ליתן את הנכסים במתנה למערערים.
.8ראוי להוסיף, שבמקרים שבהם נעשה הוויתור על זכות החזרה ממתנה בייפוי-כוח בלתי חוזר, יש משנה תוקף לכוונת הוויתור. סיווגה של הפעולה המשפטית שביצע הנותן, בתור התחייבות לתת מתנה ולא בתור מתנה מושלמת, אינו נובע מלשון מסמכי ההתחייבות אלא מהוראותיו של הדין החקוק, אשר דורש את רישום ההעברה כתנאי להשלמתה. אין המדובר כאן ברצונו המפורש של הנותן ליצור דווקא התחייבות לתת מתנה בעתיד ולא להעביר את הזכויות בנכס למקבל המתנה עם חתימת ייפוי הכוח הבלתי חוזר, ואין כאן כל סממן לרצון ברור שלא ליצור מתנה מוגמרת של ממש על אתר. לאור העובדה כי סיווגה של העיסקה בתור התחייבות לתת מתנה בעתיד הוא סטטוטורי, ניתן להניח כי נותן המתנה הניח כי בחתימתו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר הוא מוותר על זכותו לחזור בו מן המתת, ואולי אף ניתן להניח כי נותן המתנה התכוון להשלים, ככל הניתן, את כל הפעולות הדרושות מצדו לשם השלמת העברת הקניין במתנה, על-ידי החתימה על ייפוי הכוח האמור.
העולה מן האמור לעיל הוא, שלמשיב לא עמדה זכות לחזור בו מן המתנה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, וזאת משום שחתם על ייפוי-כוח בלתי חוזר לשם העברת הבעלות במקרקעין בהתאם להסכם, אשר בחתימתו עליו ויתר על זכות החזרה מהמתנה.”
עוד ראו לעניין זה גם בעמ 4778/17 פלוני נ’ פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 02.08.2017 ולהפניות לדעות המלומדים בהקשר זה כפי שהובאו שם: (ג’ טדסקי “הרשאה בלתי-הדירה לביצוע מתנה לאדם שלישי” משפטים י”ט 205 217-214 (1989); מ’ א’ ראבילו חוק המתנה, תשכ”ח-1968 377-366 ובפרט 375 (מהדורה שניה, 1996); ד’ פרידמן ונ’ כהן חוזים א 487-485 (1991)).
לשון הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר בענייננו, כפי שצוטטו לעיל כאמור בסעיף …. לייפוי הכוח הבלתי חוזר, דומות לאלו שהובאו בפסק הדין בעניין מזרחי ומשמעות הדבר כי הוראות ייפוי הכוח קבעו כי אין עוד למנוחה זכות לחזור בה מן המתנה.
נטען על ידי הנתבע כי התובעים לא עשו דבר על מנת להוציא לפועל ולהשלים את הרישום על פי הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר ומשכך רשאית המנוחה לחזור בה. לא נטען כי הודיעה המנוחה על חזרתה בה מהוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר . לא נטען על ידי הנתבע כי ידעו התובעים על דבר העברת מחצית מהזכויות עוד בחיי המנוחה במסגרת תצהירי מתנה מאוחרים לייפוי הכוח הבלתי חוזר. בענייננו גם אין מענה על הוראות סעיף 5(ג) לחוק המתנה שכן לא נטען – וממילא לו היה נטען לא היה מתמקד הדיון בשאלה המשפטית לבדה אלא נדרש האמור להוכחה – כי בשל התנהגות מחפירה של מי מהתובעים ביקשה המנוחה לחזור בה מהענקה. כך גם לא חלה כל הרעה כלכלית במצבו של נותן המתנה וכל שנטען כי ישנו מצב כלכלי של מקבל המתנה, הוא הנתבע, שביקשה האם לכאורה לתקן בהענקה.
נטען באופן כללי וללא תימוכין כי משלא הוציאו התובעים לפועל את הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר, בחלוף השנים, לא היה עוד מקום להשלים את העברת הזכויות מכוחו. גם אם אפשר לקרוא בתוך טענה זו כי טוען הנתבע לשיהוי, הרי לא נטען כי הייתה כוונה של מקבלי הזכויות מכוח ייפוי הכוח הבלתי חוזר וביניהם גם הנתבע לממש את הוראותיו עוד בימי חייה של האם המנוחה. יש להדגיש בהקשר זה כי גם הנתבע עצמו הוא אחד מאלו שלטובתם נעשה ייפוי הכוח הבלתי חוזר וגם לו ניתן הכוח להוציא את הוראותיו לפועל. הלכה למעשה אף הוא בחר שלא לעשות דבר ולא להוציא את הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר לפועל ולקבל את חלקו כפי הוראות המנוחה שם.
דווקא בבחינת הקשר זה של טענת שיהוי, הגם שלא נטענה במפורש, אפשר שנקודת האיזון בין האינטרסים השונים בין הצדדים מחייבת דחייתה שכן השימוש בה מהווה פגיעה בציפייה הלגיטימית דווקא של התובעים ולא של הנתבע. לעניין ההלכה הקובעת אימתי תתקבל טענת שיהוי ראו נא עא 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים נ’ הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פורסם במאגרים משפטיים, 02.07.2003.
בין היתר, ביקש הנתבע להפנות להנחיות של לשכת רישום מקרקעין ואולם זו הייתה הרחבה שלא נטענה במסגרת כתב ההגנה וממילא אף זו נטענה בעלמא ללא תימוכין.
לסיכום נקודה זו, המנוחה לא הייתה רשאית לחזור בה מן הוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר.
אם לא די בדברים האמורים לעיל, אפנה לע”מ (חי’) 403/06 ע. ע. מ נ’ ה. ע. מ, פורסם במאגרים משפטיים, 8.3.2007 (להלן: “פרשת ע. ע. מ נ’ ה. ע. מ ” ) שם נדון עניין דומה לענייננו. גם שם כמו כאן, נחתמו ייפוי כוח נוטריונים, בלתי חוזרים שלפיהם הועברו זכויוית במקרקעין. גם שם כמו בענייננו העברת הזכויות לא הושלמה ברישום. גם שם כמו בענייננו מייפה הכוח העביר את הזכויות שלו במקרקעין במתנה בשלב מאוחר לייפוי הכוח הבלתי חוזר והאמור בא לידי ביטוי גם ברישום. בענייננו, עם זאת, שלא כמו שם, מקבל הזכויות בעסקת המתנה המאוחרת הוא אחד הנהנים בהתאם להוראות ייפוי הכוח הבלתי חוזר ומי שנעשה ייפוי הכוח הבלתי חוזר לטובתו. אדגיש דווקא את ההבדל האחרון בין המקרה שם לעניינו הואיל ויש בו אך כדי לחזק את המסקנה המשפטית אליה הגיע הרכב השופטים שם.
בסופו של דבר, בפרשת ע. ע. מ נ’ ה. ע. מ, בפסק הדין שנכתב על ידי כב’ השופט עמית, קובע בית המשפט כי הוראות יפוי הכוח כללו גם את הוראות הוויתור תוך התייחסות הן להלכה והן לביקורת שנשמעה עליה ונכתב שם כך:
“נציין כי על הלכה זו נמתחה ביקורת מלומדים. ראבלו בספרו “חוק המתנה” (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג. טדסקי) תשנ”ז-1996, גורס שיש להתחקות אחר הרקע העובדתי, שהרי לא תמיד הצדדים מבינים את מהות ייפוי הכוח (שם, עמ’ 369).
כבודה של הביקורת במקומה, אך הלכת בית המשפט העליון היא המחייבת, ועל-פיה, משחתמה המשיבה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר לזכות המערער, המסמך מגלם הן את התחייבותה ליתן מתנה והן את ויתורה על זכותה לחזור בה מהמתנה. ”
לסיום ועל מנת שלא להותיר את פסק הדין בחסר, אציין כי הצדדים הסכימו לוותר על ישיבת הוכחות וחקירות נגדיות תוך שמיקדו טענותיהם בשאלות המשפטיות. התייחסתי לעניין נטל ההוכחה ונטל השכנוע בהחלטתי המתירה להם להגיש סיכומיהם. כאמור הנתונים העובדתיים עליהם נסמך פסק דיני הם אלו שהובאו לעיל ושאינם במחלוקת בין הצדדים. עם זאת אני מוצאת להעיר כי אף לו היה מקום לקדם בירור עובדתי, הנטל ממילא היה על הנתבע לו היה נטען לפגם בייפוי הכוח או בנסיבות המעידות על העדר תוקפו. ולעניין זה אפנה לדברי כב’ השופט עמית ב בפרשת ע. ע. מ נ’ ה. ע. מ:
“הדין המהותי הולך אחר הדין הראייתי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו – ע”א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נ’ הועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ”ד מו(4) 627, 642 (1992); ע”א 1845/90 רוני סיני נ’ מגדל חברה לביטוח בע”מ, פ”ד מ”ז(5) 661, 681 (1993); ע”א 1842/90 בר-לב נ’ פנינה (לוינסון) רפופורט, פ”ד מח(5) 211, 234 (1994); ע”א 4612/95 מתתיהו נ’ שטיל, פ”ד נא(4) 769, 780 (1997).
במקרה שלפנינו, המשיבה היא הטוענת לפגמים שנפלו בייפוי הכוח, ועליה הנטל להוכיח טענתה. ולא רק זאת, אלא שהנטל כבד במיוחד מהטעמים הבאים: ראשית, ייפוי הכוח נחתם בפני נוטריון ציבורי הנהנה מחזקת התקינות לפי סעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל”ו-1976 – ע”א 7303/01 עסאף נ’ מינהל מקרקעי ישראל, פ”ד נז(2) 847, בעמ’ 852, 859-860 (2003), טוקאן בעמ’ 418 מול האות ה. שנית, חלפו למעלה מ-25 שנים מאז החתימה, וכל אותה עת, המערער נהג במקרקעין מנהג בעלים ללא התנגדות וללא כל עוררין מצד המשיבה.”
לסיכום:
לסיכום, התביעה מתקבלת במלואה.
מורה על ביטול רישום העברה ללא תמורה שבוצעה לטובת הנתבע מיום …..
לעניין ההוצאות אני ערה לכך שהצדדים הסכימו לחסוך בישיבות ובחקירות נגדיות תוך הגשת סיכומים בכתב.
הנתבע יישא בהוצאות התובעים בסך של ……
מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, כ”ב טבת תשפ”ג, 15 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.
