DOCPROPERTY DocDateEng * MERGEFORMAT 19 בדצמבר 2023
DOCPROPERTY DocDateHeb * MERGEFORMAT ז’ בטבת תשפ”ד
DOCPROPERTY DocNumber * MERGEFORMAT 4700-1039-2023-010073
תקציר הכרעת-דין בתיק תפ”ח תפ”ח 31636-02-21 מדינת ישראל נגד מחמד מסעד
אב”ד השופט דניאל בן טולילה, השופטת טל לחיאני שהם והשופט יואב עטר
בית המשפט המחוזי בבאר שבע (הרכב השופטים דניאל בן טולילה, טל לחיאני שהם ויואב עטר) הרשיע היום את הנאשם מחמד מסעד ברצח, עבירה לפי סעיף 300(א) לחוק העונשין, התשל”ז-1977, זאת לאחר שביום 6.1.15 ירה הנאשם מאקדחו בראשו של מנהל מחלקת הגביה של המועצה המקומית ערערה ופצע אותו קשות על רקע הליכי עיקול לא מוצדקים לשיטתו.
תחילה, הוגש נגד הנאשם כתב האישום בגין עבירה של ניסיון לרצח שכן המנוח שרד את הירי בראשו, אולם נותר במצב סיעודי. ביום 29.1.17 ניתנה הכרעת דין (תפ”ח 51088-01-15) במסגרתה הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון לרצח ונגזרו עליו 18 שנות מאסר לריצוי בפועל לצד ענישה נלווית.
ביום 20.2.20, בחלוף חמש שנים לאחר שנורה בראשו, המנוח נפטר בעקבות דלקת ריאות שהביאה לקריסת ריאותיו. לאור האמור, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ”ב-1982, הנאשם הועמד לדין פעם נוספת ובזו הפעם בגין עבירת רצח.
הואיל וכבר נקבע בהליך הקודם כי הנאשם היה זה שירה בראשו של המנוח, המחלוקת בתיק נסובה בעיקרה, סביב שאלת קיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין הירי לבין המוות.
לאחר ששמע את מומחה התביעה, פרופ’ מימון, קבע בית המשפט כי הונחה לפניו תשתית ראייתית ברורה בדבר קשר סיבתי עובדתי בין הירי של הנאשם בראשו של המנוח בשנת 2015 לבין מותו בשנת 2020. בית המשפט מצא כי קיומו של הקשר הסיבתי העובדתי נובע מכמה גורמים: “די בכך שפגיעת הראש הביאה לכך ש[ת.מ] חרף גילו הצעיר, יסבול מאספירציות תכופות בשל הפרכוסים והשכיבה הממושכת – ללא קשר לשאלת יכולתו לסלקן – לצורך הוכחת קיומו של קשר סיבתי. בדומה, די בכך ש[ת.מ] אינו מסוגל לסלק באופן יעיל אספירציות מדרכי הנשימה שלו בשל פגיעת הראש– אפילו סבל מאספירציות בודדות שאינן קשורות לפגיעת הראש – לצורך הוכחת קיומו של קשר סיבתי עובדתי. הדברים הם בבחינת קל וחומר מקום בו הירי בראשו של [ת.מ] הביא הן לאספירציות מוגברות (יצירת סיכון מוגבר) ובה בעת נטרל את המנגנון הטבעי של הגוף להתמודד עמן (החלשת מנגנוני ההגנה)” עוד קבע בית המשפט בהקשר לכך: “נדמה כי יותר משיש לתהות על הקשר הסיבתי בין הירייה בראשו למותו, יש “להעלות על נס” את הטיפול המסור אותו קיבל בבית החולים ובעיקר בביתו על ידי אשתו שהצליחו להותירו בחיים חרף הפגיעה הקשה ממנה סבל פרק זמן כה ממושך. טיפול זה היה בבחינת דחיית מותו מהפציעה”.
באשר לקיומו של קשר סיבתי משפטי נקבע כי הנאשם צפה והיה עליו לצפות כי גם אם הירייה בראשו של המנוח לא תביא למותו באופן מידי, תוצאה קטלנית זו תתממש כתוצאה מסיבוכים רפואיים הקשורים לחבלת הראש שנגרמה לו.
בית המשפט דחה את טענת ההגנה הנוספת לפיה הנאשם קונטר עובר לירי שביצע במנוח וזאת גם בהתאם לדין החדש שחל לאחר הרפורמה בעבירות ההמתה (תיקון 137).
התיק נדחה לשמיעת הטיעונים לעונש.
*** התקציר אינו בא להחליף את פסק-הדין, הנוסח המחייב הוא זה של פסק-הדין המלא ***
