העותרים
המשיבה
.1
.2
שראלי
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
1. פלונית
2. פלוני
3. פלונית
4. פלונית
5. פלונית
6. פלוני
7. פלונית
(קטינה – באמצעות אביה העותר מס’ 8)
8. פלוני
ע”י ב”כ עו”ד יפית וייסבוך ועו”ד גבריאלה גרפנקל
נגד
עת”מ 54499-07-22
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז דרום – אזרחי
עוייד דמיטרי קוגן ועו”ד יעקב חמו
פסק דין
זהו פסק דין בעתירה נגד החלטת הרשות לדחות ערר פנימי שהגישו העותרים על החלטה
לדחות את בקשת העותר מס’ 8 שהינו אזרח ישראל, להתאזרחות העותרים מס’ 1 – 7
שהינם ילדיו. הוחלט לדחות את העתירה כמפורט להלן.
העותר מס’ 8 יליד 1970, הגיע לישראל בשנת 2003 יחד עם רעייתו והעותרים מס’ 1
באמצעות אשרת ביקור (תייר). האשרה שבה החזיק העותר מס’ 8 (להלן: “העותרי)
הוארכה ועמדה בתוקף עד יציאתו מישראל בסוף שנת 2003. העותר ומשפחתו התגוררו
באותה עת בXXX. לאחר יציאתו מישראל בסוף שנת 2003, הגיע העותר ארצה מספר
פעמים כאשר בכל פעם קיבל אשרות ביקור (תייר).
,4
העותר התגייר בארצות הברית בשנת 2005, עלה ארצה בשנת 2006, וקיבל אזרחות
ישראלית מכח חוק השבות.
העותר נרשם עובר לעלייתו ארצה כרווק ללא ילדים, על אף שהיה כאמור נשוי ואב לילדים
באותה עת.
1 מתוך 9
העותרים מס’ 5 – 7 הינם ילדיו של העותר אשר נולדו בישראל (ביילידות ביתיי אשר לא
דווחו לרשויות), טרם רכישת האזרחות על ידי העותר מכח חוק השבות.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
.3
.4
שראלי
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
יודגש כי העותרים מס’ 1 – 7 כולם נולדו בטרם התגייר העותר, ובטרם רכש אזרחות
ישראלית.
–
עת”מ 54499-07-22
ארבעת ילדיו האחרים של העותר, אשר נולדו לאחר גיורו ועלייתו ארצה, ואינם נמנים על
העותרים, הוכרו כאזרחי ישראל מכח לידה, מאחר שנולדו לאחר שרכש אזרחות ישראלית,
וזאת, בהתאם להוראת סעיף 4(א)(1) לחוק האזרחות.
העותר פנה אל רשות האוכלוסין בבקשה למתן אזרחות לעותרים מס’ 1 – 7, ובקשתו זו
נדחתה, באשר על פי עמדת הרשות אין הם זכאים לקבלת מעמד בישראל על אף שאביהם
– העותר, הינו אזרח ישראלי יהודי, מאחר שנולדו קודם גיורו.
העותר ערר על החלטה זו וטען, בין היתר, כי דין בקשתו למתן אזרחות לעותרים מס’ 1
7 להתקבל נוכח הוראת סעיף 8 לחוק האזרחות בהיותם ילדיו הביולוגיים, אשר בעת
התאזרחותו שהו כולם בישראל והיו מצויים בחזקתו, ועל כן לטענתו, זכאים היו להתאזרח
עמו. לשיטת העותר, אין סעיף 8 לחוק האזרחות מבחין בין התאזרחות מכח גיור או מכל
סיבה אחרת.
העותר טען, כי העותרים מס’ 5 – 7, זכאים לאזרחות גם מכח הוראת סעיף 4א(א) לחוק
האזרחות, משנולדו בישראל, משאין להם כל מעמד בישראל, ומשאין להם אזרחות זרה.
העותר טען עוד כי המצב שנוצר נוכח סירוב בקשותיו לעניין העותרים מס’ 1 – 7, כאשר
אחיהם אשר נולדו לאחר גיורו והתאזרחותו, הינם בעלי אזרחות ישראלית – הוא בלתי
סביר, ועל כן, כדי לתקן מצב זה יש ליתן אזרחות לעותרים מס’ 1 – 7.
בהחלטה לדחות את הערר נקבע, בין היתר, כי טענת העותר שלפיה אין סעיף 8 לחוק
האזרחות מבחין בין התאזרחות מכח גיור או מכל סיבה אחרת, שגויה, שכן הוראת סעיף
8 לחוק תקפה רק ביחס לילדיו הקטינים של אדם שרכש אזרחות מכח התאזרחות כמובנה
בהוראות ס’ 5 – 7 לחוק האזרחות, ואינה תקפה ביחס לילדיו של מי שרכש את אזרחותו
מכח חוק השבות, כמו העותר.
אשר לטענה בדבר זכאות העותרים מס’ 5 – 7, לאזרחות מכח הוראת סעיף 4א(א) לחוק
האזרחות, נקבע, כי יש להגיש בקשה למתן אזרחות בהתאם להוראת חוק זו, על פי הנוהל
הרלוונטי, כאשר הבקשה מושא הערר לא הוגשה על פי הנוהל האמור.
2 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
.5
שראלי
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
עת”מ 54499-07-22
מכאן העתירה שבמסגרתה חזרו העותרים על הטענות שנטענו בערר, כאמור לעיל, והוסיפו
וטענו, בין היתר, טענות אלה:
נטען, כי החלטות המשיבה לוקות בחוסר סבירות קיצוני, וניתנו תוך פרשנות מוטעית
לחלוטין להוראת סעיף 8 לחוק האזרחות, ותוך התעלמות מפסק הדין שניתן בבג”צ
3353/18 קליבורן נ’ משרד הפנים (22.9.20) (להלן: “בג”צ קליבורן”), אשר לשיטת
העותרים, מחייב מתן אזרחות לקטין תושב ישראל הנמצא במשמורתו של ההורה אשר
הוענקה לו אזרחות ישראלית, מכל סיבה.
נטען, כי אין כל הבדל בין אזרח שקיבל אזרחות מכח לידה, לבין אזרח שקיבל אזרחות
מכח שבות או כל עילה אחרת, באשר כל האזרחים נהנים מאותן זכויות ומוטלים עליהם
אותם חובות, והחוק אינו מבחין בין סוגי אזרחויות אלה.
נטען, כי דחיית בקשת העותר למתן אזרחות לילדיו, פוגעת בזכות היסוד העומדת לו לטענת
העותרים לקיים חיי משפחה בישראל עם כל ילדיו.
במסגרת העתירה אישרה בי’כ העותרים מפורשות, כי “העותרים הגישו בקשות
להתאזרחות מכח ס’ 8 לחוק האזרחות, בהיותם ילדים של יהודי שהתאזרח בעת שהיו
קטינים, ולא בקשה להתאזרחות מכח שבות. אין חולק כי חוק השבות אינו חל על
העותרים אשר ביקשו מעמד מכח היותם קטינים ששהו בארץ בזמן שאביהם התאזרחיי
(סעיף 33 לעתירה). עם זאת, במהלך הדיון בעתירה הוסיפה ב”כ העותרים וטענה כי
לעותרים מס’ 1 – 7, קמה זכות לקבלת אזרחות ישראלית גם מכח הוראת סעיף 4א לחוק
השבות, בשל גיורו של העותר, וזאת, נוכח הוראת הסעיף שלפיה ייהזכויות של יהודי לפי
חוק זה והזכויות של עולה לפי חוק האזרחות תשי”ב – 1952… מוקנות גם לילד ונכד של
יהודי … להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון”.
לעניין זה הפנתה בייכ העותרים לחוות דעת היועץ המשפטי לממשלה (כתוארו אז) מ’ שמגר
משנת 1972, שלפיה “…יש לפרש את הביטוי “ילד… של יהודי’ כמורכב משני רבדים אלה:
האדם בו מדובר הוא יוצא חלציו של בעל הזכויות; וכדי למלא אחרי דרישת החוק כולה,
די שבעל הזכויות יהיה יהודי בעת שהוא עולה ארצה”. על פי פרשנות זו, עומדת הזכות
לקבלת אזרחות ישראלית גם לילדיו של מי שהתגייר, ואשר נולדו טרם גיורו. בייכ העותרים
עמדה על כך, כי ייבמהלך 30 שנה משנת 72 שהיתה חווייד שמגר… שחשבו שהפרשנות
נכונה, שעליה לארץ מקנה אזרחות אוטומטית לילד. 30 שנה זאת היתה הפרשנותיי.
3 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
.6
שראלי
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
עת”מ 54499-07-22
בייכ העותרים ערה לשינוי המהותי בעמדת היועץ המשפטי לממשלה, אשר התבטאה בחוות
הדעת המאוחרת יותר של היועץ המשפטי לממשלה (כתוארו אז), א’ רובינשטיין משנת
2001, שבה פורשה הוראת החוק באופן שונה בתכלית: “הפרשנות הראויה של חוק השבות
היא שזכויות שבות ניתנות לילדו של יהודי, שהוגדר ככזה בעת לידתו של הילד. לפיכך,
מי שנולד ליהודי – בין אם אמו יהודייה, ובין אם התגייר – זכאי לעלות ארצה מכח החוק,
אולם אם אביו או אמו התגיירו לאחר לידתו, הוא איננו זכאי לזכויות חוק השבות אלא אם
התגייר בעצמו”.
בייכ העותרים סבורה, כי יש להעדיף את עמדת היועמ”ש המוקדמת משנת 1972, ולא את
העמדה המאוחרת האמורה. עם זאת, היא הוסיפה והפנתה לסיפא של חוות הדעת
שלפיה:… טרם החלת פרשנות זו מן הראוי להסדיר פתרונות מעבר כלפי אנשים שהוגדרו
כזכאי חוק השבות כקרובי מתגיירים וממתינים למימוש זכויותיהם. כן יש למצוא
פתרונות הומניטריים במקרים נחוצים”, ועמדה על הצורך במתן פתרונות על פי חוות דעת
זו. עוד הפנתה לעניין הזכאות הנטענת מכח חוק השבות למבחן “…קשר הגורל …”
המוזכר בפסיקה, שאותו פירשה כמתייחס לקשר הגורל בין בני המשפחה בלבד, ותכליתו
לסברתה “…לא לפגוע באחדות התא המשפחתיי.
המשיבה טענה בכתב תשובתה, כי יש לסלק את העתירה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים
של העותרים, באשר העותר קיבל לטענתה את מעמד העולה ואת האזרחות הישראלית
בשנת 2006 “…תוך הסתרת מידע מהרשות על אודות קיומם שהיתם הבלתי חוקית
בישראל של אם ילדיו וילדיו…”, והמשיך להסתיר נתונים אלה עד הגשת תביעת אבהות
בעניינם לבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2014. לשיטת המשיבה, עבר בכך העותר
עבירה של מסירת ידיעה כוזבת כדי להשיג לעצמו אשרת עולה או תעודת עולה.
עוד טענה, כי יש לסלק את העתירה מחמת הגשתה בשיהוי שנים רבות לאחר שנולדו
העותרים מס’ 1 – 7 כאשר פנייתו הראשונה של העותר ליתן להם אזרחות, נעשתה רק
בשנת 2016, ואילו העתירה כאן הוגשה כאשר העותרים מס’ 1 – 6 כבר הינם בגירים, וזאת
על יסוד הוראת חוק שעניינה הקניית אזרחות לקטינים שהוריהם התאזרחו.
כן טענה להיות העתירה מוקדמת, לעניין מתן אזרחות מכח הוראת ס’ 4א לחוק האזרחות
לעותרים מס’ 5 – 7, משלא מוצו ההליכים המנהליים בעניין זה, כאשר לא הוגשה עדיין
בקשה למתן אזרחות לעותרים אלה מכח הוראת החוק האמורה, על פי הנוהל הרלוונטי,
וכאשר ממילא, טרם ניתנה החלטה מנהלית על ידי הרשות בבקשה שכזו.
4 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
בפני כבוד השופט גד גדעון
עת”מ 54499-07-22
לסברת המשיבה, דין העתירה להידחות גם לגופה, באשר הוראת סעיף 8 לחוק האזרחות
עניינה בילדיו הקטינים של מי שהתאזרח מכח הוראות סעיף 5 – 7 לחוק האזרחות, ואינו
חל על קבלת אזרחות מכח שבות. המשיבה מבססת פרשנותה זו על לשון החוק והשימוש
במונח “התאזרחותיי בסעיפיו השונים, ועל תכלית החוק, כאשר לטענתה: “יקיימת סיבה
פשוטה וברורה לכך שסעיף 8 לחוק חל רק על התאזרחות מכוח סעיפים 5-7 לחוק, ואינו
חל על קבלת אזרחות מכוח סעיף 2 לחוק (מכוח שבות). נבהיר… כאשר אדם מקבל אזרחות
ישראלית מכוח שבות – חוק השבות קובע הסדר כולל, ממצה ומקיף לגבי זכאותם של בני
משפחתו לאשרת עולה ותעודת עולה, וסעיף 2 לחוק האזרחות “מייבאי הסדר זה ומעניק
אזרחות מכוח שבות לכל בני המשפחה הרלוונטיים. לעומת זאת, התאזרחות מכוח
סעיפים 5 – 7 לחוק היא “יציר כפיו של חוק האזרחות, ועל כן נדרש המחוקק להשלים
את ההסדר החקיקתי ולקבוע מה יהא דינם של ילדיו הקטינים של אדם שהתאזרח
בישראל לפי סעיפים אלו. כפי שמלמד סעיף 1 לחוק – סעיפים 5 – 8 לחוק הם הסדר
כולל, שכותרתו “אזרחות מכוח התאזרחות”, ולא ניתן לנתק את סעיף 8 לחוק מהסדר זה
ולהחילו ולהרכיבו על קבלת אזרחות מכוח שבות… ואכן, לא קיימת אפשרות להגיש
בקשה עצמאית ונפרדת לפי סעיף 8 לחוק במנותק מהגשת בקשה של הורה לפי סעיפים
5-7 לחוקיי.
בייכ המשיבה הדגיש, כי בענייננו, קיבל העותר מעמד עולה מכח חוק השבות, ועל כן
האזרחות הוענקה לו מכח סעיף 2 לחוק האזרחות ולא במסגרת הליך התאזרחות לפי סעיף
5 לחוק. משכך, אין מדובר לסברתו בענייננו ביי…התאזרחות …” במובנה האמור בחוק
האזרחות.
לסברת ב”כ המשיבה, אין בפסק הדין שניתן בבג”צ קליבורן לסייע לעותרים בעתירתם,
שכן באותו עניין דובר באב שהתאזרח בישראל מכח סעיף 5 לחוק האזרחות, ולא במי
שרכש אזרחות ישראלית מכח חוק השבות, לפי סעיף 2 לחוק האזרחות, כבענייננו.
עוד טענה המשיבה, כי בית המשפט לעניינים מנהליים אינו מחליף את שיקול דעתה של
הרשות בשיקול דעתו, ודאי לא בעניינים עובדתיים ומקצועיים, ואינו מתערב בהחלטות
הרשות, אלא על פי העילות המנהליות הידועות, אשר אינן מתקיימות בעניין זה, לסברתה.
המשיבה עמדה על כך כי במסגרת העתירה לא נטען לזכאות העותרים מס’ 1 – 7, לאזרחות
על פי חוק השבות. עם זאת, נוכח טענות בייכ העותרים במהלך הדיון הבהיר בייכ המשיבה
מדוע, לשיטת המשיבה, ובהתאם לפסיקה, אין העותרים מס’ 1 – 7, עשויים להיות זכאים
5 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
.7
.8
.9
שראלי
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
לאזרחות ישראלית מכח הוראת סעיף 4א לחוק השבות, נוכח חוות דעת מאוחרת של
היועמ”ש לעניין זה.
עת”מ 54499-07-22
ב”כ המשיבה הוסיף, כי פתוחה בפני העותרים הדרך להגיש בקשה להענקת אזרחות
ישראלית לעותרים מס’ 1 – 7, מטעמים הומניטריים, וכי ככל שתוגשנה בקשות כאלה, הן
תידונה לגופן.
ביום 16.8.22, ניתן בהסכמת המשיבה צו ביניים אשר אסר על ביצוע הליכי אכיפה והרחקה
נגד העותרים מס’ 1 – 7, עד מתן פסק הדין בעתירה.
סבורני, כי יש לדחות את טענות העותרים בעתירתם, לקבל את עמדת המשיבה שלפיה, אין
מקום להתערבות בהחלטות הרשות בבקשות העותרים ובערר בעניינם, ומשכך, לדחות את
העתירה כמפורט להלן.
אציין, כי עתירה דומה (עתיים 51409-07-22 יבניה כהן נ’ משרד הפנים – רשות האוכלוסין
וההגירה), נדונה לפני חברי כב’ סגן הנשיאה השופט אי ביתן, ונדחתה בפסק דין מיום
26.1.23, שבו נדונו הסוגיות המרכזיות העולות גם בענייננו.
פסק הדין האמור מקובל עלי, והריני מאמץ בזה את קביעותיו.
סבורני, כי פרשנות המשיבה בדבר חלות הוראת סעיף 8 לחוק האזרחות על התאזרחות
מכח הוראות סעיף 5 – 7 לחוק האזרחות בלבד, ולא על רכישת אזרחות מכח שבות, עולה
בבירור מלשון הוראות חוק האזרחות –
כך, מבחין סעיף 1 לחוק לעניין רכישת אזרחות ישראלית בין רכישה יימכוח שבות לפי סעיף
2…”, בין רכישה “ימכוח התאזרחות לפי הסעיפים 5 עד 8…”, ובין רכישה מכח ישיבה
בישראל, לידה, אימוץ וכיוייב.
סעיף 2 לחוק שכותרתו “אזרחות מכוח שבותיי, אינו מכיל כלל את המונח “התאזרחותיי.
סעיף 4 לחוק, מבחין אף הוא לעניין אזרחות מכח לידה, בין אזרחות ימכוח שבותיי, ובין
אזרחות ימכוח התאזרחות”.
6 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
.10
.11
שראלי
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
עת”מ 54499-07-22
המונח “התאזרחות” מהווה את כותרת סעיף 5 לחוק, המפרט את הדרכים והדרישות
לקבלת אזרחות ישראלית על ידי “…התאזרחות…”, לרבות הגשת
“…להתאזרח…”.
בקשה
סעיף 6 לחוק, כותרתו “פטור מתנאים להתאזרחות”, ובכך עוסקות הוראות הסעיף, ואילו
סעיף 7 לחוק כותרתו “התאזרחות של בעל ואשה”, והוא מפרט הוראה בדבר זכות בן זוג
שלא התקיימו בו התנאים האמורים בסעיף 5(א) לחוק, לקבלת אזרחות ישראלית על ידי
“…התאזרחות…”, מקום שבן זוגו הינו אזרח ישראלי או שביקש “…להתאזרח…”,
ונתקיימו בו תנאי סעיף 5(א) לחוק או הפטור מהם.
ברי לסברתי, נוכח השימוש במונח “התאזרחותיי, הן בכותרות הסעיפים, אשר ניתן להיעזר
בהן לצורך פרשנות, והן בגוף הוראות הסעיפים שפורטו לעיל (כמו גם במונח “להתאזרחיי),
ונוכח האבחנה הברורה בין “התאזרחותיי, ובין רכישת אזרחות מכח שבות או מטעם אחר,
כי המונח התאזרחות עניינו ברכישת אזרחות בדרך האמורה בסעיף 5 לחוק.
לפיכך, השימוש במונח זה בחוק האזרחות, לרבות בסעיף 8 לחוק שבו עוסקת העתירה,
אינו מתייחס לסברתי לרכישת אזרחות על פי חוק השבות, ויש על כן לדחות את טענות
העותרים בהקשר זה.
מקובלת עלי גם פרשנותה התכליתית של המשיבה, כפי שצוטטה לעיל, המובילה למסקנה
זהה –
אכן, על פני הדברים, חוק השבות אשר הינו אחד החוקים המרכזיים והחשובים בחוקי
המדינה, לעניין רכישת מעמד בה, כולל הסדר ייחודי, שלם ומלא, לעניין רכישת אזרחות
מכח שבות, ליהודים וכן – בהתאם להוראת סעיף 4א לחוק – לצאצאיהם של יהודים, עד
דור שלישי (ולעניין תכליות הוראת ס’ 4א האמור ר’ בין היתר בגייצ 6247/04 לריסה
גורודצקי נ’ שר הפנים (23.3.2010) בפסקה 33).
על כן, אין מקום להרכיבי את הוראות חוק השבות, על הוראות חוק אחרות שאינן נוגעות
להסדרים האמורים בו, לרבות הוראת סעיף 8 לחוק האזרחות שעניינה שונה.
סבורני, כמו בייכ המשיבה, כי אין בפסק הדין שניתן בבג”צ קליבורן כדי לסייע לעותרים,
משעניינו של פסק הדין שם, במי שהתאזרח בהתאם להוראות חוק האזרחות, ולא מכח
הוראות חוק השבות, ולא מצאתי בפסק הדין תימוכין לעמדת העותרים בענייננו.
7 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
.12
.13
שראלי
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
עת”מ 54499-07-22
אשר לטענה אשר עלתה במהלך הדיון בעתירה, בדבר זכאות העותרים מס’ 1 – 7 לאזרחות
ישראלית מכח הוראת סעיף 4א לחוק השבות – המדובר כאמור בטענה שלא עלתה במסגרת
העתירה אלא להפך – בעתירה הובהר כי העותרים לא הגישו בקשה לקבלת אזרחות מכח
שבות, וכי “אין חולק כי חוק השבות אינו חל על העותרים…”. די בכך כדי לדחות את
הטענה לעניין זה.
מכל מקום, גם לעניין זה יש, לסברתי, לקבל את פרשנות המדינה, אשר התקבלה גם
בפסיקת ביהמ”ש העליון הנכבד, שלפיה יישבות היא שבות כפשוטה, ליהודים השבים
הביתה, והמחוקק הרחיב גם לבני משפחתם של עולים הבאים עמם שאינם יהודים, או
שמא הם מזרע ישראל אך אינם יהודים; ראו למשל ספרו של הרב חיים אמסלם זרע
ישראל (תש”ע). ככל שהמדובר בגרים – גר צדק הוא כמובן יהודי לכל דבר, אך מועד הגיור
הוא הקובע לצורך קביעת זכאותם של בני המשפחה. דבר זה מתישב עם השכל הישר
ופותח דלת של צדק והוגנות לנלוים על הגר שנתגיירו לפניו או עמו, או הנולדים לו לאחר
מכן – וגם למי שנולדו לפני כן, אם יתגיירו בעצמם” (בג”ץ 7638/10 שלמה אלמו טפרה ני
שר הפנים (29.4.2014) בפסקה ב’ לפסק דינו של כב’ הש’ א’ רובינשטיין), מה גם שהבקשה
בענייננו הוגשה זמן רב לאחר שפקעו הוראות המעבר אשר נקבעו ע”י הרשות עם מתן חווייד
היועמ”ש משנת 2001, ואשר אפשרו הגשת בקשות ע”פ חווייד היועמ”ש משנת 1972 (ור’
לעניין זה בגייץ 7638/10 האמור לעיל, בפסק דינו של כב’ הש’ אי שהם, ובפסקה אי לפסק
דינו של כב’ הש’ א’ רובינשטיין).
סבורני, כי גם ביתר טענותיהם של העותרים אין לבסס את הסעד המבוקש בעתירה.
יש לדחות לסברתי, את הטענה כי העותרים מס’ 5 – 7, זכאים לאזרחות ישראלית מכח
הוראת סעיף 4א(א) לחוק האזרחות, משום שהעותרים לא מיצו את ההליך המנהלי בעניין
זה, משלא הגישו עדיין בקשה מנהלית לקבלת אזרחות על יסוד הוראת החוק האמורה,
וממילא, בקשה כזו לא נדונה ע”י הרשות, והפניה לעניין זה, לבית המשפט במסגרת
העתירה, היה מוקדמת.
יש לדחות את טענת העותרים, בדבר זכאות העותרים מס’ 1 – 7 לאזרחות ישראלית, עיימ
למנוע אפליה כביכול, בינם ובין אחיהם הקטנים אשר הוכרו כאזרחי ישראל מכח לידה.
זאת, בהינתן הוראות החוק הברורות לסברתי, המבחינות בין האחים, ויוצרות ביניהם
שונות רלוונטית, לענייננו.
8 מתוך 9
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
.14
.15
.16
שראלי
בית משפט לעניינים מנהליים בבאר שבע
אזכיר, את דברי ב”כ המשיבה, שלפיהם, פתוחה בפני העותרים הדרך להגיש בקשה
להענקת אזרחות ישראלית לעותרים מס’ 1 – 7, מטעמים הומניטריים, ומקום שתוגשנה
בקשות כאלה, הן תידונה לגופן.
נוכח האמור לעיל, לא נמצא בהחלטות הרשות פגם העשוי להצדיק התערבות בית משפט
זה, ולפיכך, דין העתירה להידחות.
העתירה נדחית על כן.
העותרים יישאו בהוצאות המשיבה בגין ההליך בסך 15,000 ₪.
עת”מ 54499-07-22
ניתן היום, ט”ו שבט תשפייג, 06 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
9 מתוך 9
גד גדעון, שופט
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
