לפני כב’ השופטת חנה מרים לומפ
המאשימה:
מדינת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)
ע”י ב”כ עו”ד עינת יריב
נגד
הנאשם:
איימן עווידה (עציר)
ע”י ב”כ עוה”ד יואל ויטריאול ושי טובים
גזר דין
רקע
הנאשם הורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, תשל”ז – 1977 (להלן: “החוק”), ניסיון לחבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק בצירוף סעיף 25 לחוק, סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק, קבלת רכב או חלק גנובים לפי סעיף 413י לחוק, ונהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף לפי סעיפים 10(א) ו-38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ”א- 1961 (להלן: “פקודת התעבורה”).
בנוסף, צירף הנאשם את ת”פ 46409-09-19 מבית המשפט השלום בכפר סבא, והורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון שהוצג שם, בכתב אישום מתוקן, בעבירות של נהיגה פוחזת של רכב לפי סעיף 338 (א)(1) לחוק, נהיגה כאשר רישיון הנהיגה פקע מעל 6 חודשים לפי סעיף 10א לפקודת התעבורה, נהיגה משמאל לקו הפרדה רצוף בדרך לפי תקנה 36ג לתקנות התעבורה תשכ”א- 1961 (להלן: “תקנות התעבורה”), נהיגה כשברמזור אור אדום לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, בלימת פתע לפי תקנה 53 לתקנות התעבורה, אי מסירת פרטים בתאונת “נזק בלבד” לפי תקנה 145(א) לתקנות התעבורה, והפרעת שוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.
במסגרת הסדר הטיעון בשני התיקים לא הייתה הסכמה לעניין העונש, וכל צד נותר חופשי בטיעוניו. הטיעונים לעונש נדחו לאחר קבלתם של תסקיר נפגע עבירה שהתבקש מטעם המאשימה, ותסקיר שירות המבחן שהתבקש מטעם הנאשם. ב”כ המאשימה ביקשה להציג את סרטון האירוע כראיות לעונש, וב”כ הנאשם יוכל להתנגד להצגתו. בסופו של יום הסרטון הוצג, וזאת לאחר שחזר בו ב”כ הנאשם מהתנגדותו. עוד ביקש ב”כ הנאשם להגיש חוות דעת פרטית בעניינו של הנאשם. ב”כ המאשימה לא התנגדה להגשתו, אולם בקשה לחקור את עורך חוות הדעת.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן בתיק העיקרי, הנאשם אינו מחזיק רישיון נהיגה בתוקף משנת 2002. ביום 25.8.20, בשעות הלילה, נגנב מרחוב הרב מן ההר בירושלים כלי רכב מסוג מזדה CX-5 בצבע שחור הנושא לוחית רישוי מספר 72-802-11 (להלן: “המזדה השחורה”), אשר בבעלותו של עמית נהרי, על ידי אדם שזהותו אינה ידועה במדויק למאשימה. ביום 3.6.21, בשעות הערב, נגנב מרחוב מעפילי אגוז בת”א כלי רכב מסוג מזדה בצבע לבן הנושא לוחית רישוי מספר 79-403-11 (להלן: “המזדה הלבנה”) אשר בבעלותה של רוית חזן, על ידי אדם שזהותו אינה ידועה במדויק למאשימה. במועד ובנסיבות שאינן ידועות למאשימה, הורכבה לוחית הרישוי של המזדה הלבנה על המזדה השחורה.
עובר ליום 29.6.21, קיבל הנאשם לידיו את המזדה השחורה בנסיבות שאינן ידועות במדויק למאשימה. ביום 29.6.21 סמוך לשעה 23:10, הגיע הנאשם למחסום חיזמה כאשר הוא נוהג במזדה השחורה, מכיוון שטחי הרשות הפלסטינית לכיוון שטח ישראל. באותה העת, שהו במחסום השוטרים זאהי סלאח, לידן תורג’מן, נגטו טגניה ואייל עבאס (להלן: “השוטר זאהי, השוטר לידן, השוטר נגטו והשוטר אייל” ולהלן יחד: “השוטרים”).
בשל דיווח שקיבל השוטר זאהי על כלי רכב גנוב מסוג מזדה, כאשר הגיע הנאשם סמוך למחסום, הורה השוטר זאהי לנאשם לעצור את המזדה השחורה ולפתוח את החלון. בשלב זה, השוטרים זאהי ולידן עמדו על הכביש לצדה השמאלי של המזדה השחורה, סמוך לנאשם, והשוטר נגטו עמד לצדה הימני. הנאשם לא נענה לקריאתו של השוטר זאהי, ובשל חשדו של השוטר נגטו, חצה השוטר נגטו את נתיב נסיעתו של הנאשם לפני חזית הרכב. או אז, ובזמן שהשוטר נגטו עמד מול המזדה השחורה, לחץ הנאשם על דוושת הגז והחל בנסיעה קדימה, תוך שהוא כמעט דורס את השוטר נגטו, אשר נאלץ להתחמק מנתיב הנסיעה מחשש לחייו. הנאשם המשיך בנסיעתו מספר מטרים ונעצר מאחורי רכב מסחרי לבן, בשל סגירת המחסום והרמת דוקרנים בנתיב נסיעתו. בשלב זה, רצו השוטרים לכיוונו של הנאשם. או אז, עקף הנאשם את הרכב המסחרי הלבן והמשיך בנסיעה.
באותה העת, היו השוטרים מורן זייגר, מוחמד זעזע ועדן אזולאי בפעילות מבצעית בצומת סמוך למחסום חיזמה (להלן: “הצומת הראשון”) ברכב מסוג ג’מפי בצבע לבן. בשל דיווח שקיבל השוטר מורן זייגר על רכב שנמלט ממחסום חיזמה, החלו השוטרים בנסיעה לכיוון צומת הסמוך למחסום ועצרו את רכבם סמוך לצומת. כאשר הגיע הנאשם לצומת, כרזו השוטרים לנאשם “משטרה עצור”, ואולם הנאשם המשיך בנסיעה. השוטרים הפעילו את מערכת הסירנה ברכב הג’מפי והחלו במרדף רכוב אחר הנאשם. הנאשם חצה צומת נוסף (להלן: “הצומת השני”) כאשר מופע הרמזור בצומת היה אדום והמשיך בנסיעה מהירה לכיוון צומת הרחובות סיירת דוכיפת וסיירת ירושלמית (להלן: “הצומת השלישי”). כאשר הגיע הנאשם לצומת השלישי, חצה הנאשם במהירות גבוהה את הצומת כאשר מופע הרמזור היה אדום. באותה העת, נהגה מ”ח (להלן: “המתלוננת”) ברכב מסוג סיאט הנושא לוחית רישוי מספר 59-820-76 (להלן: “הסיאט”) אשר בבעלותה, ופנתה שמאלה בצומת השני בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו של הנאשם, כאשר מופע הרמזור בנתיב נסיעתה היה ירוק. הנאשם חצה במהירות את הצומת כאשר מופע הרמזור היה אדום והתנגש בעוצמה בסיאט. כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרמו למתלוננת שבר בעצם השכם הימנית, שברים בצלעות 7,8 מימין, שבר בחוליות L5, L4 והמטומה תת-עורית בטנית והיא נזקקה לטיפול רפואי. כמו כן, הסיאט שבבעלותה ניזוק.
על פי עובדות החלק הכללי בכתב האישום בתיק המצורף, במועד המתואר בכתב האישום השכיר אברהים אבו טאלב (להלן: “אברהים”) רכב מסוג טויוטה ל”ז 4441-86-001 (להלן: “הרכב”), אותו השאיל לנאשם. במועד המתואר בכתב האישום היה אמיר לוי (להלן: “המתלונן”) בעליו של רכב מסוג סיטרואן ל”ז 027-39-47 (להלן: “רכבו של המתלונן”), בו נהג יובל לוי, בנו של אמיר (להלן: “יובל”).
ביום 29/9/18, בשעה 08:51 או בסמוך לכך, היו השוטרים אנטולי חנא (להלן: “השוטר אנטולי”) ואלוף כלף (להלן: “השוטר אלוף”) (להלן ביחד: “השוטרים”) במחסום 109, מעבר אליהו, כשהם בניידת כחול לבן ל”ז 25498 (להלן: “הניידת”). בנסיבות המתוארות, בעת שישב הנאשם ברכב, הוא עורר את חשדם של השוטרים, אשר ניגשו אליו ושאלו אותו לפרטיו. בהמשך למתואר, החל הנאשם לברוח מהמקום ברכב, כאשר השוטרים נוסעים אחריו בניידת, כשאזעקתה פועלת והם כורזים לו לעצור. בשלב זה, התפתח מרדף בין הנאשם לשוטרים בכביש 55, אשר במהלכו נהג הנאשם במהירות, ונהג בניגוד לכיוון התנועה כשהוא עוקף פסים לבנים. בהמשך למתואר, כאשר הגיע הנאשם לצומת תחנת דלק השלום, עבר הנאשם את הצומת באור אדום, ובכך גרם לרכב אחר שנכנס לצומת לסטות מנתיב נסיעתו. בנסיבות המתוארות, במהלך המרדף, הזיז הנאשם את רכבו לכיוונה של הניידת, ופגע בחלקה הימני הקדמי. בנוסף, בלם הנאשם מספר פעמים את רכבו בלימת פתע, וגרם לניידת להתנגש ברכבו. בהמשך למתואר, פנה הנאשם ונכנס עם רכבו לג’לג’וליה כשהוא עובר ברמזור אדום. בנסיבות המתוארות, בתוך ג’לג’וליה, וכאשר הניידת אחריו, ניסה הנאשם לפנות שמאלה, וגרם להתנגשות בין רכבו לבין הניידת. עוד, נסע הנאשם בג’לג’וליה נגד כיוון התנועה. בהמשך למתואר, המשיך הנאשם במהירות בנסיעתו, והניידת המשיכה בנסיעה אחריו. הנאשם נסע לכיכר חורשים, ביצע סיבוב פרסה בכיכר לכיוון כפר ברא, בניגוד לתנועה ואיבד שליטה על רכבו, אשר עף לצד השמאלי של הכביש. הנאשם יצא מהרכב והחל בבריחה רגלית, כאשר השוטר אנטולי רודף אחריו וקורא לו לעצור. בשלב זה, ותוך כדי מעצר הסתובב הנאשם לעבר השוטר אנטולי, אשר ירה לעברו על מנת לעוצרו. כתוצאה מכך, נגרמה לנאשם פציעת ירי במותן שמאל, והוא אושפז ועבר ניתוח תחת הרדמה כללית לכריתת מעי גס ימני, מעי דק, שבר בעמוד שדרה וחשד לפגיעה בשופכן הימני.
תסקיר שירות המבחן
מתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם עולה, כי הוא בן 45, גרוש ואב לשני ילדים. טרם מעצרו התגורר בבית אמו בשכונת בית חנינא בירושלים ולא עבד. משפחת מוצאו מונה זוג הורים וארבעה אחים כאשר הנאשם הוא הבכור במשפחה. אביו בן 80, חולה כליות ומטופל בדיאליזה בבית החולים, במהלך חייו עבד בחנות לממכר ממתקים, וכיום מתפרנס מקצבאות המוסד לביטוח לאומי. אמו בשנות ה-70 לחייה, עקרת בית, וחינוך הילדים היה מוטל על כתפיה, בעוד אביו התעסק בעיקר בפרנסת הבית, והיא התקשתה בהצבת גבולות עבור ילדיה.
הנאשם סיים 12 שנות לימוד ללא תעודת בגרות. כאשר היה בן 11 לערך, בזמן האינתיפאדה, החנות של אביו נסגרה לתקופה עקב המצב הביטחוני. הנאשם תיאר, כי בעקבות זאת המצב הכלכלי בבית הדרדר והביא למשבר למשפחה. עקב עיסוקם הרב של הוריו בהישרדות וחוסר פניות לילדיהם, הנאשם החל לשוטט ברחוב ולחבור לחברה שולית עבריינית. בגיל 15 התנסה לראשונה בסמים ואלכוהול, כאשר בתחילה השתמש בעיקר בסמים מסוג קנביס וחשיש ובהמשך העמיק את השימוש ואת התמכרותו לסמים והחל להשתמש בסמי רחוב שונים במשך שנים ארוכות ועד למעצרו האחרון. הנאשם לא השתלב במסגרת גמילה מסמים לאורך השנים והתקשה להסביר מדוע, ונטה לייחס זאת למחסור בגורמי תמיכה משפחתיים וכלכליים. לדבריו, גם כיום הוא אינו שוהה באגף נקי מסמים בשל סירובו להפסיק את השימוש במשככי כאבים, דבר המהווה תנאי בסיסי לשילוב באגף זה. מבחינה תעסוקתית הנאשם לא עבד שנים ארוכות, וככל הנראה התפרנס ממעורבותו בפלילים, ותקופות ארוכות שהה במאסר. שירות המבחן התרשם, מאדם אשר החל משנות בגרותו המוקדמות חבר לחברה שולית ועבריינית ואימץ לעצמו דפוסים עברייניים והישרדותיים. במהלך השנים לא השתלב בתעסוקה באופן נורמטיבי, זאת ככל הנראה על רקע השימוש ארוך הטווח בסמים ומעורבותו בפלילים. הנאשם מסר, כי הוא עייף מאורח החיים העברייני אותו ניהל עד כה והוא מעוניין לקיים אורח חיים נורמטיבי. עם זאת, שירות המבחן סבר, שנוכח דפוסיו העבריינים המושרשים, הוא מתקשה לחזור לתפקוד תקין הכולל שגרת עבודה. בנוסף, הוא לא פנה להשתלב בטיפול גמילה מסמים לאורך השנים הן במסגרת מאסרים קודמים והן במסגרת הקהילה.
אשר לביצוע העבירות- ביחס לעבירות בהן הורשע בתיק העיקרי מסר, כי לא ידע שהרכב גנוב והסכים להעביר את הרכב במחסום בתמורה למאתיים שקל לשם מימון סמים בהם נהג להשתמש. הוא נמלט מהשוטרים משום שנבהל מהתנהגותם כלפיו ומהנשק שהחזיקו. הנאשם נטה לצמצם מחומרת מעשיו ולהשליך את האחריות לביצוען להשפעת סמים (קוקאין) ולכך שלא היה בשליטה. ביחס לעבירות בהן הורשע בתיק המצורף תיאר, כי משנת 2002 הוא לא חידש את רישיון הנהיגה שלו בשל חובות וקנסות שצבר, והסתיר זאת מבעל הרכב. עוד מסר, כי נמלט מהשוטרים מאחר שלא היה ברשותו רישיון נהיגה תקף. לדבריו, הוא חש שהשוטר יכול היה להימנע מלירות לעברו מאחר שעצר את הרכב. שירות המבחן התרשם, שהנאשם חסר תובנה לחומרת העבירות אותן ביצע, מצמצם ממידת אחריותו לביצוען, ונוטה להשליך את האחריות על גורמים חיצוניים.
אשר להערכת גורמי הסיכון לעבריינות והסיכוי לשיקום- מחד גיסא, ביחס לגורמי הסיכון לעבריינות, שירות המבחן התייחס לחומרת העבירות, להישנותן, לנסיבות המחמירות בביצוען, לחוסר התובנה לחומרתן, לנטייתו להשליך את האחריות לביצוען על גורמים חיצוניים ולצמצם ממידת אחריותו לביצוען. גורמי סיכון נוספים הם: עברו הפלילי בתחום הסמים, האלימות ועבירות שונות; ריצוי שמונה תקופות מאסר בפועל, אשר לא היוו גורם מרתיע עבורו; ביצוע עבירות חוזרות של נהיגה בפסילה, גם לאחר שנידון לתקופת מאסר בפועל; אי חידוש רישיון הנהיגה משנת 2002; חובות רבים לרשויות עקב תשלום מזונות אשר לא הוסדרו; התמכרותו לסמים מגיל 15 מבלי שהשתלב בטיפול גמילה מסמים לאורך השנים הן במסגרת מאסרים קודמים שריצה והן במסגרת הקהילה; מאפייני אישיותו הבעייתיים הכוללים בין היתר קשיים בקבלת סמכות ובהתמודדות עם גבולות ברורים, דפוסים עברייניים, חבירה וחשיפה גבוהה לחברה שולית ועבריינית לאורך השנים, קושי בוויסות רגשי כאשר הוא פועל מתוך תמריץ רגעי וללא שיקול דעת; ניסיון קודם של שירות המבחן לגייס אותו לטיפול בשנת 2018 אשר לא צלח; היעדר תובנה למצבו; היעדר בשלות ומוכנות להשתלב בטיפול אינטנסיבי ארוך טווח לגמילה מסמים, אף במסגרת המאסר הנוכחי. מאידך גיסא, ביחס לגורמי הסיכוי לשיקום, שירות המבחן התייחס לעייפות מאורח חיים עברייני אותו ניהל עד כה ולרצונו לקחת אחריות על תפקידו כאב. אולם במכלול השיקולים להערכת שירות המבחן, רמת הסיכון לביצוע עבירות דומות בעתיד היא גבוהה.
סופו של דבר, שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית שיקומית בעניינו והומלץ על עונש מוחשי ומציב גבול, מאסר מותנה כעונש הרתעתי ופיצוי לנפגעים.
תסקיר נפגע עבירה
מתסקיר נפגע עבירה עולה , כי הנפגעת רווקה, בת 29, כלכלנית במקצועה, המתגוררת בדירה שכורה עם שותפה במרכז הארץ ועובדת כחשבת בחברת השקעות. נפגעת העבירה מסרה, שניהלה אורח חיים ומסלול חיים אופייני לצעירים בני גילה, היא שירתה שירות צבאי מלא, טיילה בחוץ לארץ, בשנת 2019 היא סיימה תואר אקדמאי בכלכלה, והחלה לעבוד במשרד לביטחון פנים בתחום הרכש. בתקופה זו, סיפרה כי החלה לחלום ולתכנן את המעבר לחיים עצמאיים במרכז הארץ. או אז נפגעה בתאונה בדרכה לבית הוריה שם התגוררה. היא תיארה כיצד למעשה איבדה את החיים שהיו לה ונדרשה מאז להסתגל לשגרת חיים אחרת, מלווה בכאב ובפרוצדורות רפואיות. כיום, בחלוף כשנה וחצי מאז שנפגעה בתאונה, היא מצויה בהליך שיקום ונדרשת להשקעה של כוחות, פיזיים ונפשיים מרובים להתמודדות עם הפציעות וההשלכות של האירוע על חייה ברמה האישית, הבין אישית, התפקודית, הנפשית והכלכלית. היא תיארה בכאב את השינויים שחלו בה ובחייה מאז שנפצעה וקשייה להשתקם, לצד חוסר הוודאות לגבי התמודדויות הצפויות לה בהמשך. בנוסף, כעולה מתיאוריה וממסמכים רפואיים שהציגה, היא מתמודדת עם הפרעה פוסט טראומתית. היא הרבתה לבכות במהלך המפגש וניכר, כי השיח אודות טראומת הפגיעה והתמודדותה מאז מסב לה צער ועצב. היה לה חשוב להציג סרטון שצולם בעת התאונה על מנת להבטיח ככל יכולתה את הבנת חומרת הטראומה, והפגיעה בה ושלמעשה היא חיה בנס. הרושם הוא כי למתלוננת רצון עז להמשיך בשגרת החיים ולהינות מהם, אולם הניסיון לנהל אורח חיים שאופייני לאנשים בני גילה, מלווה בכאב וקושי רב, בשל המגבלות אשר נכפו עליה, שלא מבחירה, מה שפוגע באפשרותה לקיים חיים עם ספונטניות ותחושת רווחה, כפי שהתנהלה קודם לכן.
המתלוננת תיארה מזיכרונה המעורפל של האירועים שהתרחשו מיד לאחר ההתנגשות: את גופה השמוט בתוך הרכב, כאשר היא לא מצליחה לזוז, לפתוח חגורה או דלת; התקהלות הגדולה מסביב לרכב; הבהלה והאימה הגדולה של הוריה אשר הגיעו במהרה; הנסיעה הקשה באמבולנס לבית החולים כאשר כל תזוזה ופניה של הרכב במהירות גדולה, בהיותה שכובה במיטה הקשיחה, הקרינה בכאבים עזים לכל חלקי גופה. בהמשך, כששהתה בבית החולים הרופאים אסרו עליה לזוז ולקום מהמיטה, בשל החשש מפגיעות פנימיות נרחבות וחשד לשברים בעמוד השדרה, מה שעורר אצלה ואצל קרוביה חשש ממשי לשלומה ולחייה.
להלן פירוט הנזקים שנגרמו למתלוננת כתוצאה מאירוע:
אשר לנזק הפיזי- אובחנו המטומה תת עורית מימין בראשה עם חשד למוקד דימום סמוך לסינוס, שבר קדמי עם תזוזה בצוואר, שברים בשתי צלעות, המטומה תת עורית באגן מימין, שבר עצם המותן משמאל. היא אושפזה להשגחה וטיפול נוגד כאב. הוחלט על טיפול שמרני ללא ניתוח, והיא שוחררה לביתה עם המלצה למעקב במרפאת טראומה, טיפול במשככי כאבים. המתלוננת תיארה כי מיום שחרורה היא סבלה מכאבי בטן והקאות, התקשתה לאכול וירדה משמעותית במשקל. על רקע האמור היא הרבתה להגיע לביקורים, בדיקות ומעקב בבית החולים ובחלוף כחמישה חודשים היא אושפזה בשנית עקב כאבי בטן כרוניים. מסיכום האשפוז מיום 29.11.21 עולה, כי בוצע ניתוח בהרדמה כללית לתיקון בקע בדופן הבטן שנבע מהפציעה, הידבקויות של מעי דק ושכבות עמוקות בבטן וקרע במעי. היא סיפרה על תקופות השיקום הארוכות בבית הוריה לאחר האשפוזים, אמה סעדה אותה מאחר שנזקקה לסיוע בכל פעולה שגרתית, מה שמנע מהאם לשוב לעבודתה. כתוצאה מכך היא חזרה להיות תלויה בהוריה באופן טוטאלי “כמו תינוקת” כלשונה, בתקופות האשפוז והשיקום הממושכות אשר העמיסו עליה, גרמו לנסיגה בהליך רכישת עצמאות בו הייתה מצויה טרם התאונה ובכלל זה לתחושת אשמה על כך שחייהם של קרוביה הפכו להיות מוגבלים, גם כן בשל הטיפול והדאגה לה. בנוסף, ייחסה את התופעות הגופניות והבריאותיות של אמה, אשר חלו מאז התאונה, ללחץ והפחד המצמית מפני האפשרות לאבד את בתה.
נזק נוסף הנגרם כתוצאה מהאירוע הוא המעקב הרפואי, הביקורים והטיפולים הרפואיים הרבים. מעקב במרפאת כאב עקב כאבים כרוניים עם המלצה לטיפול בקנביס רפואי, מעקב אורתופדי עקב החמרה בכאב הגב, הכתף וכף הרגל, מעקב כירורגי עקב כאבים בבטן ומעקב ראומטולוגי וגסטרו.
נזק נפשי- אובחנה הפרעה פוסט טראומתית ופיברומיאלגיה. הפציעה לוותה בחוויה קשה של סכנת חיים שמלווה אותה מאז בכל רגע וגורמת לה להיות במצב תמידי של חרדה קיומית, מתח, דריכות, חוסר שקט וחשדנות.
הומלץ לה להשתלב בטיפול בפוסט טראומה, פיזיותרפיה, הידרותרפיה, תרגילי שחייה, יוגה, פילאטיס, המשך טיפול באמצעות קאנביס רפואי וטיפול תרופתי. בנוסף, היא זקוקה לניתוח בבטן ובאגן. בהקשר לכך המתלוננת תיארה שחלק מהטיפולים שהומלצו עליהם לא אושרו לה על ידי קופת החולים והוריה נאלצים לממן זאת באופן פרטי. כאשר עיסוק בשיקום מצריך ממנה השקעה של זמן, אנרגיה וכסף ופוגע בפניותה להשקיע בקידומה והתפתחותה העצמיים.
נזק נוסף, שנגרם לדבריה כתוצאה מהכאבים מהם סובלת, הוא פגיעה בקשריה החברתיים. היא מתקשה לשבת, לעמוד וללכת לאורך זמן, דבר המגביל אותה מלהשתתף בפעילויות חברתיות שונות, באירועים וגם גורם לקושי במהלך יום עבודתה, שכן היא נזקקת להפסקות מרובות ולמנוחה. על כן, כל יציאה שלה מהבית מלווה בתכנון קפדני בהתאם לאופי הפעילות המתוכננת, מה שמונע אפשרות לנהל חיים עם חווית ספונטניות.
בעיות נוספות עמן מתמודדת מאז התאונה הן בתחום הגניקולוגי, כאשר בשלב זה מבחינתה לא ברור כיצד זה עלול להשפיע על בריאותה בהמשך ובכלל זה על יכולתה להרות. המתלוננת דיווחה כי במודע היא נמנעת מלקיים קשר זוגי בשלל החשש שהמגבלות והכאבים מהם סובלת עלולים להרתיע את הצד השני בקשר אינטימי, ובכלל כך שמצב זה מונע ממנה לקדם את עצמה בפן האישי, להגשים חלומה להקים משפחה משלה בהתאם לגילה ולשלב ההתפתחותי בו היא מצויה.
לסיום, הומלץ להשית על הנאשם פיצוי כספי למתלוננת, כחלק מהכרה חברתית ומשפטית בפגיעת הנאשם בה ובהשלכות הפגיעה על חייה, על מנת לאפשר לה לפנות לשיקום ולטיפול בדרך שתבחר.
ראיות לעונש
ב”כ המאשימה הגישה כראיות לעונש סרטון המתעד את האירוע בתיק העיקרי (ת/1), גיליון רישומו הפלילי של הנאשם (ת/2) וגיליון רישומו התעבורתי של הנאשם (ת/3).
ב”כ הנאשם הגיש כראיות לעונש אסמכתא רפואית לפציעתו (נספח א’).
טיעוני הצדדים לעונש
ב”כ המאשימה ציינה, כי הנאשם הורשע על פי הודעתו בתיק העיקרי במגוון עבירות בתיק מרדף, אשר הסתיים בפגיעה קשה במתלוננת, וכן צירף תיק נוסף מבית המשפט השלום בכפר סבא בו מדובר גם במרדף חמור.
אשר לנסיבות ביצוע העבירה בתיק המצורף ציינה, כי מדובר באירוע מרדף מספטמבר 2018 אשר התרחש כחצי שנה מעת שחרורו ממאסר, מדובר במרדף ממושך וארוך, כאשר הנאשם נהג ללא רישיון נהיגה במהירות, בניגוד לכיוון התנועה, חוצה אור אדום, גורם לרכב אחר לסטות, בולם, גורם לניידת להתנגש בו, מבצע סיבוב פרסה נגד כיוון התנועה ומאבד שליטה על הרכב. מאירוע זה נלמדת תעוזתו של הנאשם- בורח משוטרים, מנגח ניידות ולאחר מכן בורח רגלית. מנגד הנאשם נורה בעקבות האירוע ונפגע.
אשר לנסיבות ביצוע העבירה בתיק העיקרי ציינה, כי בחודש יוני 2021 כאשר היה תלוי ועומד נגדו ההליך בתיק המצורף, הוא היה מעורב במרדף בו ברח משוטרים, אולם המרדף הסתיים בצורה חמורה יותר. הנאשם נהג ללא רישיון נהיגה ברכב שנגנב עם לוחית זיהוי שלא שייכת לו, הוא נמלט מהשוטרים, וכשהשוטר נעמד מולו הוא לוחץ על דוושת הגז תוך שהוא כמעט דורס אותו. למרות אירוע מסוכן זה, הנאשם המשיך בדרכו, חוצה צמתים באור אדום ופוגע במהירות גבוהה ברכבה של המתלוננת, אשר לרוע מזלה נקלעה לאותו צומת. למתלוננת נגרמו נזקים פיזיים חמורים ונזקים נוספים כמפורט בתסקיר נפגע עבירה, בין היתר, יכולת התעסוקה שלה, דימויה העצמי, עתידה, וכן השפעה על מצבה הנפשי.
לפיכך, עתרה המאשימה למתחם עונש הולם בתיק העיקרי הנע בין 4 ל-8 שנות מאסר, ובתיק המצורף למתחם עונש הולם הנע בין שנתיים ל-4 שנות מאסר, והגישה פסיקה לתמיכה בטיעוניה.
אשר לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה- מחד גיסא, יש לשקול את הודאתו והחיסכון בזמן שיפוטי. מאידך גיסא, לנאשם עבר פלילי עשיר, הוא ריצה עונשי מאסר ממושכים כולל הרשעות בתיקים הדומים. מרישומו התעבורתי עולה, כי נצברו לחובתו מספר הרשעות בעבירה של נהיגה ללא רישיון, ולמרות זאת הנאשם לא נרתע מביצוע מעשים אלה שוב ושוב. מכאן, שיש חשיבות להרתעת הרבים והרתעת היחיד בעניינו. בנוסף, תסקיר שירות מבחן שלילי, הנאשם מצמצם מחומרת המעשים, חסר תובנה לגבי חומרת העבירות, ושירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה לביצוע עבירות דומות, ואף המליץ להשית על הנאשם עונש מוחשי ומציב גבול. כמו כן, צוין כי בעבר ניסו לשלבו בטיפול אשר לא צלח.
לאור האמור, ביקשה ב”כ המאשימה למקם את הנאשם בשליש העליון של כל אחד מהמתחמים ולהטיל עליו עונש של 9 שנות מאסר, פיצוי משמעותי לנפגעת העבירה העולה על סך 100,000 ₪, פסילה, מאסר מותנה וקנס.
ב”כ הנאשם הדגיש שבתיק המצורף השוטר ירה על הנאשם והוא נפצע. כמו כן הסביר ששירות המבחן לא יכול להציע לנאשם טיפול או שילוב במסגרת שיקומית, מאחר שהנאשם מגדל שני קטינים במשך 13 שנה לבדו, לאחר שגרושתו הותירה את ילדיהם המשותפים בחזקתו, והנאשם נושא בנטל גידולם ופרנסתם לבדו.
לדידו, בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה והענישה הנוהגת מתחם העונש ההולם בתיק העיקרי נע בין 20 ל-40 חודשי מאסר והפנה בהשלמת הטיעונים לעונש לפסיקה לתמיכה בטיעוניו. אשר לתיק המצורף, טען כי הוצע לו ענישה מותנת בלבד, לאור פציעתו של הנאשם באירוע על ידי שוטר, שבעקבות הירי פוטר. הנאשם נפגע קשות מהירי וסובל מכך גם היום.
אשר לעונש המתאים- נטען, כי מצבו הרפואי של הנאשם רע, עמוד השדרה שבגבו עמוס בשברים, בשל ירי השוטר בתיק המצורף, והוא זקוק עד היום לסדרת טיפולים רפואיים ארוכה וממושכת. הנאשם קיבל אחריות מלאה למעשיו, ומבקש שבית המשפט ינקוט כלפיו במידת הרחמים לאחר הטראומה שעבר. לדברי ב”כ, הנאשם משווע לתוכנית שיקום, כך שיוכל לקבל את ארגז הכלים המתאים לשיקום, וזאת לאחר שפנה מיוזמתו לגמילה מסמים עד שטיהר את עצמו וחדל מלהשתמש בסמים, אשר ליוו אותו שנים ארוכות. כמו כן, מדובר במי שמגיל צעיר נאלץ לבצע פעולות שאינן מתאימות לגילו, ובכללן סיוע בפרנסת הבית. על כן עתר להטלת עונש ברף התחתון של מתחם העונש ההולם.
הנאשם בדבריו האחרונים מסר, כי ביצע את העבירות תחת השפעת סמים, ולכן הוא לא מאשים אף אחד בטעותו. לדבריו, באותה העת הוא “לא היה שפוי”, כיום הוא התנקה ונהיה אדם אחר. עוד הוסיף, כי הוא פצוע ירי ו”כל הגב שלו פלטינות”, ולא תמיד הוא מצליח לעמוד על הרגליים. הילדים שלו גדלים עם אחיו שמטפל בהם. בנוסף, טען כי מעת שנעצר הוא סובל מלחץ דם, ויש לו בעיה בלב וביקש מבית המשפט שיסייע לו.
דיון והכרעה
ביחס לשאלה האם יש לקבוע מתחם עונש הולם אחד לכל האירועים או שני מתחמים שונים לכל אירוע, אני סבורה שיש לקבוע שני מתחמים שונים: האחד לאישום הראשון, והשני לאישום השני. הגעתי למסקנה זו, הגם שהערכים המוגנים הם דומים, וזאת מאחר שמדובר באירועים שהתרחשו בפרקי זמן שונים בפער של מספר שנים, במקומות שונים, וכלפי נפגעי עבירה אחרים.
בהתאם לסעיף 40ב’ לחוק העיקרון המנחה בענישה הוא הלימה, קרי: יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה ונסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם, לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות לביצוע העבירה.
מתחם העונש ההולם
הערכים החברתיים המוגנים העומדים בבסיס העבירות בהן הורשע הנאשם הם הגנה מפני פגיעה בשלמות הגוף, ברכוש, בביטחון המשתמשים בדרך, ושמירה על הסדר הציבורי, על שלטון החוק ועל מי שאמונים על אכיפתו. בנוסף, שמירה על כללי הבטיחות בדרכים, וכן חובת הנוהגים בדרך למנוע סיכון חיי אדם, סיכון נהגים אחרים וסיכון חייהם של המשתמשים בדרך.
בית המשפט העליון הדגיש את חומרתן של עבירות “המרדפים”, כעבירות המסכנות חיי אדם ועלולות לגרום לנזקים משמעותיים לגוף ולרכוש. נקבע, כי יש מקום לענישה משמעותית ומרתיעה בעבירות אלו, על מנת להגן על המשתמשים בדרך (ר’ למשל ע”פ 8970/16 עיסא נ’ מדינת ישראל, בפס’ 11 (7.11.16); ע”פ 5877-13 גאלב נ’ מדינת ישראל, בפס’ 15 (2.4.15); ע”פ 4160/14 פלוני נ’ מדינת ישראל, בפס’ 11 (20.10.14)).
לא בכדי קבע המחוקק עונש מרתיע של עד 20 שנות מאסר לצידה של עבירת סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה. העונש אותו קבע המחוקק בצד העבירה מעיד על חומרתה ועל רצון הציבור להילחם בה, ובשל כך מגמת הפסיקה מן השנים האחרונות מבטאת החמרה בענישת עבריינים המורשעים בעבירה זו. תופעת הנהיגה הפרועה בכבישי הארץ, יוצרת סכנה ממשית ומוחשית לביטחון הציבור, ומחייבת ענישה מחמירה. לכך מצטרפת חומרה נוספת, שכן הנאשם ניסה לפגוע בשוטרים שעסקו במלאכת אכיפת החוק, ובית המשפט מצווה להגן על שלמות גופם, למען יבצעו מלאכתם נאמנה ללא סיכון אישי. במקרה זה הסיכון התממש, שכן בתיק העיקרי גם נפגעה קשות עוברת אורח תמימה שנקלעה למקום עת הנאשם נמלט משוטרים.
יפים לעניין זה הדברים שנכתבו בע”פ 4538/08 מדינת ישראל נ’ פלוני, בפס’ 9 (13.8.08), אשר צוטטו במסגרת ע”פ 4626/20 יצחק גולדשטיין נ’ מדינת ישראל (4.4.21):
“בית משפט זה קבע רמת ענישה גבוהה במיוחד לעבירות הכרוכות בנהיגה פרועה בכביש תוך סיכון מיידי של חיי אדם בנתיב תחבורה ואגב התעלמות מכללי התנועה ומהוראות שוטרים לעצור. חומרת הענישה נובעת הן מהחומרה המופלגת העולה מהתנהגות זו, ומהסיכונים שהיא טומנת בחובה, והן מהתפשטותה של התופעה המסוכנת הזו בכבישי הארץ, באזורים שונים בערים ומחוצה להן”.
לעניין הצורך בענישה מחמירה בעבירות הקשורות ב”מרדפים” אפנה גם לדברי כבוד השופט י’ עמית בע”פ 1919/22 עדי מקדשי נ’ מדינת ישראל (2.8.22)
“אין צורך להכביר מילים על אודות הסכנה הכרוכה במרדף. סכנה לעוברי אורח ולמשתמשים בכביש, וסכנה לשוטרים – הן אלה שדולקים אחר הרכב הנמלט והן אלה שפורסים מחסום כדי לסגור בעד הרכב הנמלט, ולמרבה הצער, אך לאחרונה קיפחו שוטרים את חייהם בעקבות ניסיונות הימלטות ומרדף. כאשר שוטר מורה לאדם לעצור בשולי הדרך – יש לעצור. כך, חלק ופשוט. כאשר אדם נמלט תוך כדי מרדף, הוא מעיד על עצמו שהוא נכון לסכן חיי אדם, ובשפת הרחוב “הוא לא רואה ממטר”, והעיקר מבחינתו הוא למלט את עצמו. אכן, ההימלטות היא פעמים רבות “ספונטנית”, בהחלטה של שניה, אך הדבר מעיד על הלך החשיבה הבלתי נורמטיבי בעליל של הנמלט. יש מספר סיבות להימלטות מפני המשטרה, ובין היתר, החשש להיתפס בגין עבירה אחרת. אחת העבירות המניעות הימלטות, שמא הנפוצה ביותר, היא נהיגה ללא רישיון. ניתן היה לסבור, כי “תוחלת הנזק”, קרי, העובדה שסיכויי ההיתפסות במכפלת העונש שיושת על הנמלט בעקבות המרדף, גבוהה יותר מהעונש שיושת עליו בגין העבירה של נהיגה ללא רישיון – יצמצמו תופעה זו. ברם, ככל הנראה העבריינים במקומותינו טרם הפנימו וטרם יישמו את התיאוריה הכלכלית המקובלת…אדרבה, דומה כי תופעת המרדפים אך החמירה, יצאה מתחומי הנגב ונפוצה בכל הארץ. הצבת מחסום משטרתי הפכה למרבה הצער למלאכה שיש סיכון בצידה, ועל הענישה בעבירות הכרוכות במרדף לשקף את תרומת בתי המשפט בהגנה על הציבור ועל השוטרים העושים מלאכתם. כפי שנאמר פעמים רבות בפסיקה, “חברה מתוקנת לא יכולה להשלים עם תופעות של נהיגה פראית וביריונית אשר מסכנת את ביטחון ציבור הנהגים ועוברי הדרך” (ע”פ 1925/14 עלוש נ’ מדינת ישראל (8.2.2015) [פורסם בנבו]; ע”פ 1641/13 סביח נ’ מדינת ישראל (31.12.2014) [פורסם בנבו]; ע”פ 6059/15 סלאמה נ’ מדינת ישראל (10.8.2016) [פורסם בנבו])”.
עבירה חמורה נוספת אותה ביצע הנאשם היא עבירת חבלה בכוונה מחמירה כאשר הערך המוגן בעבירת זו הוא ערך שלמות החיים והגוף, וכן ההגנה על שלום הציבור ובטחונו. המחוקק ייחס לעבירת חבלה בכוונה מחמירה דרגת חומרה גבוהה הבאה לידי ביטוי, בכך כשקבע לצד עבירה זו עונש מאסר של עד 20 שנה. עמדה זו משקפת את היחס החברתי כלפי פגיעה בערכים של חיי אדם, בריאותו ושלמות גופו, בפרט שעה שהפגיעה בגופו של אדם אחר נעשתה מתוך כוונה מיוחדת להטיל בו מום, נכות או חבלה חמורה.
להלן אביא פסיקה במסגרת סקירת מדיניות הענישה הנהוגה, בגין עבירות שעיקרן סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה בדרך של נהיגה מסוכנת תוך הימלטות משוטרים:
בע”פ 1919/22 מקדשי נ’ מדינת ישראל (2.8.22), נדון עניינו של מי שהורשע, על פי הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, מעשי פזיזות ורשלנות, התחזות כאדם אחר, הכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, נהיגה בפסלות, נהיגה כשרישיון הנהיגה פקע מעל 24 חודשים, נהיגה כשרישיון הרכב פקע פחות משישה חודשים, וכן נהיגה במהירות העולה על המהירות המותרת. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 22 ל-50 חודשי מאסר, והשית עליו 26 חודשי מאסר בפועל, פסילה לתקופה של 5 שנים (והפעלת פסילה מותנית בחופף), וכן מאסר מותנה. הערעור נדחה, תוך שציין בית המשפט העליון, כי בית משפט קמא הקל מאד בעונשו.
בע”פ 3840/21 חאמד נ’ מדינת ישראל (8.3.22) נדון עניינו של מי שהורשע, על פי הודאתו, בעבירות סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, תקיפה הגורמת חבלה ממשית, סיוע לגניבת רכב והחזקת מכשירי פריצה לרכב, כניסה ושהייה שלא כדין בישראל ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח, בכך שנסע עם אחר ברכב גנוב, וסייע לאחר לגנוב רכב, נסע בפראות והתנגש בניידת משטרה וברכב וגרם לפציעת נוסעיו. בית המשפט המחוזי קבע, כי מדובר במרדף קצר, מבחינת זמן ומרחק ובשעת לילה המאופיינת בתנועה דלילה יחסית. עם זאת, החמיר עמו, בין היתר, בשל עברו הפלילי המכביד. הושתו עליו 56 חודשי מאסר (הכוללים 6 חודשי מאסר מותנה שהופעלו). בית המשפט העליון דחה את ערעורו על חומרת העונש וציין, כי מדובר במקרה נוסף שבו “נהג מסכן עוברי דרך ובוחר להתעלם מאחריותו הבסיסית כגורם השולט בכלי בעל כוח קטלני, כדי להתחמק מהמשטרה”, וכן שלמעשיו התווספה חומרה מיוחדת בשל הנהיגה ברכב גנוב וסיוע לאחר לגנוב רכב.
בע”פ 4626/20 יצחק גולדשטיין נ’ מדינת ישראל (04.04.21), נדון עניינו של מי שהורשע בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה והיזק לרכוש במזיד, בכך שהמערער נמלט ממאבטחים בבית החולים “שערי צדק”, תוך שהוא דורך על כף רגלם במהלך מנוסתו, פוגע מספר פעמים ברכבה של עוברת אורח, ונוסע בנתיב הנגדי לכיוון הר הרצל. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 20 ל-60 חודשי מאסר, והשית עליו 36 חודשי מאסר בפועל ופיצוי בסך 12,000 ₪ למשיבה 2 שרכבה נפגע כתוצאה מהאירוע לצד עונשים נלווים. בית המשפט העליון דחה את הערעור בקובעו, כי מתחם העונש ההולם שאותו קבע בית המשפט המחוזי הולם את חומרת העבירות שביצע המערער.
בע”פ 3703/19 שביטה נ’ מדינת ישראל (14.11.19), נדחה ערעורו של מי שהורשע בעבירות של גניבת רכב, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה ללא רישיון נהיגה. המערער נטל מפתח של רכב שהונח על חלון מבנה, פתח באמצעותו רכב וגנבו. בהמשך נהג בו אף שלא הוציא מעולם רישיון נהיגה. הרכב אותר על ידי המשטרה והחל מרדף במהלכו נהג בפראות בתוך עיר, ויצר סיכון לכלי רכב ולהולכי רגל. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם הנע בין 2.5 ועד ל-5.5 שנות מאסר. המערער בעל עבר פלילי, נדון לעונש של 48 חודשי מאסר בפועל, וכן הופעל מאסר מותנה (סה”כ 52 חודשים).
בע”פ 8963/17 כפיר ששון נ’ מדינת ישראל (23.05.2018), נדון עניינו של מי שהורשע, לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה במזיד ברכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, החזקת סכין, נהיגה ללא רישיון תקף ועבירה של אי-ציות לרמזור. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין שנתיים ועד חמש שנות מאסר בפועל, והשית עליו 44 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, וכן עונשים נלווים. בית המשפט העליון דחה את הערעור על חומרת העונש.
בע”פ 4763/17 ותד נ’ מדינת ישראל (29.1.18), נדון עניינו של מערער כבן 19 בעת ביצוע העבירות, אשר החל בנסיעה פרועה, חצה צמתים באור אדום וגרם לרכבים לסטות ממסלולם עד אשר נעצר וניסה לברוח רגלית. המערער צבר לחובתו הרשעה אחת. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 20 ל-40 חודשי מאסר), והשית עליו 20 חודשי מאסר בפועל. ערעורו על חומרת העונש נדחה.
בע”פ 3300/16 אבו ענזה נ’ מדינת ישראל (11.5.17), נדחה ערעור של מי שהורשע, על פי הודאתו, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיון נהיגה. המערער לא נענה לקריאות שוטרים לעצור את רכבו והתקיים מרדף במהלכו המערער סטה למסלול הנגדי, גרם לנהגים לסטות ממסלולם, ועוד. המערער גרם לתאונה, שבה נהג הרכב שבו התנגש איבד את הכרתו לזמן קצר ואשתו נחבלה. המערער יצא מהרכב לאחר התאונה וניסה להימלט רגלית. מדובר במערער שצבר לחובתו עבר פלילי. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 3 ל-5 שנות מאסר בפועל, והשית עליו עונש של 50 חודשי מאסר בפועל.
בע”פ 6059/15 זוהיר סלאמה נ’ מדינת ישראל (10.8.16), נדון עניינו של מי שנסע בפראות ללא רישיון נהיגה, תוך סיכון משתמשי הדרך, כשהמשטרה רודפת אחריו. נהיגתו כללה בין היתר, חציית 4 צמתים ברמזור אדום, נסיעה בנתיב הנגדי, והתנגשות ברכב משטרה. המרדף נפסק לאחר שהמערער התנגש במעקה בטיחות ונעצר לאחר ניסיון בריחה רגלית, ללא נזק גוף. בית המשפט המחוזי קבע מתחם ענישה הנע בין 3 ל-6 שנות מאסר, והושת עליו עונש של 5 שנות מאסר. כמו כן הופעלו מאסרים מותנים, בחופף ובמצטבר, כך שבסה”כ הושת עליו עונש של 74 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית. בית המשפט העליון דחה את הערעור, נקבע כי בית המשפט התחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובכללן הפרעת אישיות בה הוא לוקה, מצב נפשי קשה ופיגור סביבתי שבו אובחן, בכך שחפף מחצית מתקופת התנאים לתקופת מאסרו.
בע”פ 1925/14 סמיח עלוש נ’ מדינת ישראל (8.2.15), נדון עניינו של מי שהורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. בית המשפט המחוזי קבע מתחם עונש הולם הנע בין 3 ועד 6 שנות מאסר בפועל, והשית עליו 5 שנות מאסר בפועל, וכן פסילת רישיון לתקופה של 5 שנים ועונשים נלווים, בהתחשב בעברו הפלילי המכביד. הערעור על חומרת העונש נדחה.
בע”פ 1641/13 אבו סביח נ’ מדינת ישראל (31.12.14), נדון עניינו של מי שהורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, שימוש ברכב ללא רשות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הנאשם גנב רכב. למחרת, שוטרת הורתה לו לעצור. הנאשם נמלט בנסיעה מהירה והחל מרדף, במהלכו הנאשם סטה בפתאומיות ממסלול נסיעתו וגרם לנהגים לבלום ולסטות ממסלולם. במהלך מנוסתו ניסה מספר פעמים להתנגש בניידת. בית המשפט המחוזי השית עליו עונש של 60 חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל עונשי מאסר מותנים. הנאשם בעל עבר פלילי עשיר, ובית המשפט העליון קבע, כי אמנם העונש הוא ברף הגבוה, אך מדובר בעונש הולם.
בת”פ (מחוזי חיפה) 26550-02-22 מדינת ישראל נ’ חמדאן (29.9.22), נדון עניינו של מי שהורשע על פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה, נהיגה ברכב ללא רישיון, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ומעשי פזיזות ורשלנות, בכך שבמהלך מרדף משטרתי הנאשם המשיך בנסיעה, תוך שהוא עוקף רכבים אחרים ונוסע במהירות בניגוד לכיוון התנועה, לא נענה לקריאות השוטרים לעצור, התנגש בניידת שלהם ופגע ברגלם של שני שוטרים. בית המשפט קבע מתחם עונש הולם הנע בין 30 ל-54 חודשי מאסר בפועל, והשית עליו 34 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 40 חודשים, וכן עונשים נלווים.
בת”פ (מחוזי ירושלים) 75411-12-19 מדינת ישראל נ’ שרף (13.4.21), נדון עניינו של מי שהורשע, על פי הודאתו, בשלוש עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, בעבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, בשלוש עבירות של חבלה במזיד ברכב, בעבירת הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, בעבירת תקיפת שוטר, בעבירת איומים, בעבירת נהיגה ללא רישיון רכב בתוקף, וכן בשבע עבירות של אי ציות לתמרור. נקבעו שני מתחמי ענישה, האחד נוגע לאירוע המרדף המשטרתי שנע בין 24 ל-48 חודשי מאסר בפועל בהתחשב במצבו הנפשי של הנאשם ופציעתו במהלך האירוע, והשני לאירועים שהתרחשו עת היה הנאשם מאושפז בבית חולים, שנע בין מספר חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לבין מספר חודשי מאסר בפועל. בסופו של יום, הושת עליו עונש כולל של 26 חודשי מאסר בפועל, פסילה למשך 18 חודשים, וכן עונשים נלווים.
מתחם עונש הולם בתיק העיקרי
אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה- מחד גיסא, יש לציין לחומרה, כי הנאשם ניסה להימלט משוטרים, והפגין זלזול ברשויות האכיפה ובשלטון החוק, בכך שהתעלם מהוראותיהם של השוטרים לעצור. הנאשם קיבל לידיו רכב גנוב ונהג בו, כאשר הוא אינו מחזיק רישיון נהיגה בתוקף משנת 2002, באופן פרוע ומסוכן. בכך סיכן, את חייו של השוטר נגטו, בשעה שנסע לעברו במהירות, כאשר הוא עמד מולו, ולחץ על דוושת הגז והחל בנסיעה קדימה תוך שכמעט פגע בו, עד שכפסע היה בין תוצאה קטלנית לבין אירוע ללא נזק. במקרה דנן, נמנע נזק משמעותי לגופו של השוטר, רק בשל ערנותו, כאשר הספיק לזוז הצידה, ובכך מנע פגיעה בגופו על ידי הנאשם. בנוסף, הנזק הפוטנציאלי בעבירה של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הוא רב וכולל סיכון משמעותי לפגיעה בחיי המשתמשים בדרך. לא זו אף זו, בהמשך נסיעתו, כאשר הוא הגיע למחסום חיזמה, כרזו לו השוטרים שהיו שם לעצור, אולם הוא המשיך בנסיעה והשוטרים החלו במרדף רכוב אחריו. זאת ועוד, המרדף כלל עבירות תנועה חמורות שיש בהם סיכון לחיי אדם ובהם חציית רמזורים באור אדום, ונסיעה מהירה. למרבה הצער, נקלעה למקום עוברת אורח תמימה שבאותה העת נהגה ברכבה בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו של הנאשם, כאשר הרמזור בכיוונה היה ירוק. הנאשם חצה במהירות את הצומת והתנגש ברכבה בעוצמה. הנזקים הפיזיים והנפשיים שנגרמו לה כתוצאה מהאירוע הם מרובים וקשים ואף הרכב שבבעלותה ניזוק. אמנם נראה, כי מדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן, אך ככל שהתמשך האירוע יכול היה הנאשם לקבל החלטה להפסיק את המרדף פעמים רבות במהלכו, אולם הנאשם בחר להמשיך ולהסלים את נסיעתו הפרועה. הנזקים שנגרמו למתלוננת מפורטים בהרחבה בתסקיר נפגע עבירה, כאמור, ומדובר במי שניהלה אורח רגיל ומיום הפגיעה היא מתמודדת עם בעיות רפואיות רבות המלוות בפרוצדורות רפואיות ובכאב והשקעה במשאבים רבים אשר פוגעת באפשרותה לקיים חיים בתחושת רווחה כפי שהיו קודם לכן. בשל נזקיה הפיזיים היא אושפזה ולאחר שחרורה היא אושפזה בשנית לצורך ניתוח לתיקון בקע בדופן הבטן אשר נבע מהפציעה, תקופות שיקום ארוכות בבית הוריה לאחר האשפוזים ואמה סעדה אותה וכך נמנע ממנה לדוש לעבודה. היא מצויה במעקבים רפואיים רבים, ביקורים וטיפולים רבים. נזק נוסף הוא באבחונה עם הפרעה פוסט טראומתית ופיברומיאלגיה (תסמונת הגברת הכאב), נזק נוסף הוא פגיעה בקשריה החברתיים כי היא מוגבלת מלהשתתף בפעילויות חברתיות שונות, באירועים, בשל קושיה הפיזי. התמודדות נוספת היא בתחום הגניקולוגיה כאשר בשלב זה לא ברור כיצד זה עלול להשפיע על בריאותה בהמשך ועל יכולתה להרות, על כן היא נמנעת מקיום קשר זוגי המונע ממנה להקים משפחה משלה בהתאם לשלב בו היא מצויה. כתוצאה מהפציעה היא מצויה במצב תמידי בתחושות חרדה, מתח, דריכות, חוסר שקט וחשדנות, והיא אך טופלה על ידי פסיכולוג בעת אישפוזה.
לאחר שבחנתי את הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את מדיניות הענישה הנהוגה, את נסיבות ביצוע העבירות ואת אשמו של הנאשם, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם, נע בין 4 ל-8 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה מותנת ופסילה מלקבל רישיון נהיגה.
מתחם העונש ההולם בתיק המצורף
במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, מחד גיסא, יש לציין לחומרה, כי הנאשם ניסה להימלט משוטרים, והפגין זלזול ברשויות האכיפה ובשלטון החוק, בכך שהתעלם מהוראותיהם של השוטרים לעצור. בשלב זה התפתח בין הנאשם לשוטרים מרדף שכלל עבירות תנועה חמורות שיש בהם סיכון למשתמשים בדרך, בעת שנסע במהירות ובניגוד לכיוון התנועה, כאשר עוקף פסים לבנים, חצה רמזורים באור אדום, פגע בחלקה הימני קדמי של ניידת, בלם מספר פעמים את רכבו בלימת פתע וגרם לניידת להתנגש ברכבו, נסע בניגוד לכיוון התנועה ואיבד שליטה על רכבו, ונסע ברכב ללא רישיון נהיגה. במקרה דנן, הנזק הפוטנציאלי למשתמשים בדרך ושוטרים שהשתתפו במרדף הוא משמעותי. אמנם נראה, כי מדובר באירוע ספונטני ולא מתוכנן, אך ככל שהתמשך האירוע יכול היה הנאשם לקבל החלטה להפסיק את המרדף פעמים רבות במהלכו, אולם הנאשם בחר להמשיך ולהסלים את נסיעתו הפרועה. בנוסף, יש לראות בחומרה את העובדה שהנאשם התנגש בניידת. האירוע הסתיים בכך שהנאשם יצא מהרכב והחל בבריחה רגלית, כאשר השוטר רודף אחריו וקורא לו לעצור. בשלב זה הנאשם הסתובב לעבר השוטר, אשר ירה לעברו ובכך הסתיים האירוע. מאידך גיסא, למרבה המזל, בסופו של דבר, לא נפגעו השוטרים והמשתמשים בדרך, ומי שנפגע קשות הוא הנאשם, כאשר השוטר אנטולי ירה מספר יריות לעברו. כתוצאה מהירי נפצע הנאשם פציעת ירי במותן שמאל, אושפז ונותח.
לאחר שבחנתי את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את מדיניות הענישה הנהוגה, בשים לב לכך שהנאשם הורשע בעבירות מסוג עוון הנדונות בבית המשפט השלום, את נסיבות ביצוע העבירות, ובעיקר כי לא נגרם נזק בפועל, ואת פציעתו הקשה של הנאשם, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם בתיק זה נע בין 8 חודשי מאסר בפועל ל-24 חודשי מאסר בפועל, לצד ענישה מותנת ופסילה מלקבל רישיון נהיגה.
העונש המתאים
במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה ממתחמי העונש ההולם לקולה, מאחר שמדובר במי שלא עבר כל הליך שיקומי, ושירות המבחן לא בא בהמלצה שיקומית בעניינו, וניסיון גמילה שלו בעבר כשל. אדרבא, תסקיר שירות המבחן מלמד על מסוכנות גבוהה מהנאשם וסיכוי גבוה לחזרנות. בנסיבות אלה היה מקום לסטות לחומרה ממתחם העונש ההולם מטעמי הגנה על הציבור. מדובר במי שזו לו הפעם השלישית שהוא מעורב במרדף מסוכן. בשנת 2008 נדון ל-13 חודשי מאסר, בשנת 2018 הועמד לדין על התיק המצורף ולמרות זאת חזר לסורו ונמלט משוטרים וגרם לפציעה קשה של עוברת אורח תמימה בתיק העיקרי. יתרה מזו, לנאשם בנוסף הרשעות רבות במגוון עבירות הן בתחום הפלילי והן בתחום התעבורתי, שבגינן נדון לעונשי מאסר חלקם ממושכים. הנאשם הראה במעשיו, כי מאסרים חוזרים ונשנים, ואף פציעתו הקשה לא הרתיעוהו ולכן יש להגן על הציבור מפניו. יודגש, שרק מפני שהנאשם לקח אחריות למעשיו, והביע חרטה עליהם, לא מצאתי לחרוג ממתחם העונש ההולם מטעמי הגנה על הציבור, ושיקול זה יקבל משקל משמעותי בקביעת העונש בתוך המתחם.
אשר לגזירת העונש המתאים בתוך מתחם העונש ההולם, יש להתחשב גם בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה. בענייננו, הנאשם בן 45, לקח אחריות למעשיו וחסך זמן שיפוטי יקר, הוא הביע חרטה על מעשיו, ונסיבות חייו הקשות-כמפורט בתסקיר שירות המבחן. הנאשם גרוש ואב לשני ילדים אשר נושא בנטל גידולים לבד, ובאירוע הראשון נפגע פגיעה פיזית משמעותית כתוצאה מהאירוע המלווה אותו עד היום. הוא נפצע בעמוד שדרה וברגלו ומאז נעזר בקביים ונוטל משככי כאבים. עוד התחשבתי בכך שהנאשם שוהה במעצר למעלה משנה ושבעה חודשים וידוע כי תנאי מעצר קשים מתנאי מאסר. מנגד, התחשבתי בצורך בהרתעת הנאשם לאור התנהלותו באירוע זה, היעדר אופק שיקומי טיפולי בעניינו, ולאור עברו הפלילי כאשר צבר לחובתו עשר הרשעות קודמות בגין עבירות אחזקת סכין, סחיטה, הפרעה לשוטר, נהיגה בזמן פסילה, פריצה, הסגת גבול, סמים ונשק בגינן ריצה שמונה מאסרים בפועל קודמים וביניהם גם מאסרים לתקופות ארוכות, ומכאן נראה כי המאסרים לא היוו גורם מרתיע עבורו (ת/2). לנאשם עבר פלילי בעבירות תעבורה כאשר צבר לחובתו 43 עבירות תעבורה שונות וביניהן פקיעת רישיון נהיגה, אי ציות תמרור, נהיגה ללא רישיון רכב, נהיגה בזמן פסילה, מהירות, פקיעת רישיון רכב ונהיגה ללא חגורת בטיחות (ת/3). בנוסף, הנאשם השתמש בסמים החל מגיל 15 ועד למעצרו האחרון כולל שימוש בסמי רחוב וכן הנאשם לא השתלב במסגרת גמילה מסמים לאורך השנים, לא עבד שנים ארוכות ושהה לתקופות ארוכות במאסרים. לנאשם נטייה לצמצם מאחריותו ומחומרת מעשיו בשני התיקים ולהשליך את האחריות לביצוען על גורמים חיצוניים. עוד שקלתי את העובדה כי הנאשם ביצע את העבירות בתיק העיקרי כאשר היה תלוי ועומד נגדו כתב אישום בתיק המצורף בעבירות דומות. עוד שקלתי, כי שירות המבחן ניסה לגייסו לטיפול בשנת 2018 אשר לא צלח. כמו כן שירות המבחן המליץ על עונש מוחשי ומציב גבול.
בבואי לגזור את עונשו מצאתי כי נוכח נסיבותיו האישיות, עברו הפלילי המכביד, והסיכון הרב הנשקף ממנו, בצירוף שיקולי הרתעת היחיד והרתעת הרבים, יש למקמו בחלקו העליון של מתחם העונש ההולם בתיק העיקרי ובחלק התחתון של המתחם בתיק המצורף בעיקר בשל פציעתו. עוד אטיל על הנאשם עונשים צופים פני עתיד מכבידים ותקופת פסילה ממושכת, וכן פיצוי למתלוננת.
אשר על כן, הנני גוזרת על הנאשם עונש כולל, כדלהלן:
7 וחצי שנות מאסר אשר ירוצו מיום מעצרו 29.6.21. בנוסף ינוכו ימי מעצרו בתיק המצורף ת”פ 46409-09-19.
12 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעבור הנאשם עבירה מסוג פשע במשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.
6 חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם עבירה מסוג עוון במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר.
פסילה מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה מכל סוג למשך 6 שנים החל מיום שחרורו, ללא צורך בהפקדת רישיון הנהיגה.
12 חודשי פסילה על תנאי, לבל יעבור במשך 3 שנים, מיום השחרור מהמאסר, על כל עבירה לפי פקודת התעבורה או לפי תקנות התעבורה.
60,000 ₪ פיצוי לנפגעת העבירה, אשר ישולמו בתוך 5 חודשים מהיום.
בטרם חתימה יודגש, כי לא נעלמה מעיני זעקתו של הנאשם לעזרה בשל חוסר יכולתו לצאת ממעגל הפשע והסמים, בצל עייפותו מאורח חיים זה, ושאיפתו לשינויי. עם זאת, בית המשפט אינו יכול לנקוט במידת הרחמים כלפי הנאשם, ולהעמיד את הציבור בסכנה, כל עוד הנאשם אינו עובר שינוי ונגמל מסמים מסוכנים. אני תקווה שהנאשם ישכיל לנצל את השנים בין כותלי שב”ס, לעבור שינוי מהותי, להשתלב בהליך של גמילה ושיקום ולהתמיד בו, ולהסתייע עם שחרורו ברשות לשיקום האסיר.
העתק גזר הדין ישלח לשירות המבחן.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום מהיום.
ניתן היום, כ”ט שבט תשפ”ג, 20 פברואר 2023, במעמד ב”כ הצדדים והנאשם.
