16.8.2023
לפני כבוד השופטת תמר בר-אשר
המערער
י' י'
נגד
המשיבה
ש' ג'
המערער בעצמו
פסק דין
הערעור הנדון הוגש על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט מ' בנקי) בתיק ה"ט 64415-07-23 מיום 31.7.2023, שלפיה נדחתה בקשת המערער למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב-2001 (להלן – חוק מניעת הטרדה מאיימת או החוק).
עיינתי בכתב הערעור, בהחלטת בית המשפט קמא ובכל מסמכי התיק ההליך שנדון לפניו, לרבות בשני הפרוטוקולים של שני הדיונים שהתקיימו לפניו (ביום 27.7.2023 וביום 31.7.2023). לאחר עיון זה, משנמצא כי הערעור נעדר כל סיכוי להתקבל ובהתאם לסמכותי מכוח תקנה 138(א)(1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – התקנות), הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.
2. המערער לא טרח להציג תמונה ברורה של העובדות ואף טענותיו במסגרת כתב הערעור נוסחו באופן לא ברור וקשה, עד בלתי אפשרי, להבנה. בעיקר נראה כי המערער בחר לייחד את כתב הערעור לטענות מופרכות בעניין אופן התנהלות הדיונים בבית המשפט קמא – העומדים בסתירה ברורה למשתקף מהפרוטוקולים – וכל זאת תוך השתלחות שלוחת רסן בבית המשפט. בנסיבות אלו, כפי שנקבע בעבר לא פעם, די באופן סגנונו הלא ראוי של המערער ובהשתלחותו בבית המשפט קמא כדי להצדיק את מחיקת הערעור (בש"א 6076/20 דבורצקי נ' זפט (14.9.2020), פסקה 6, כבוד השופט ד' מינץ; בג"ץ 4740/20 פלונית נ' הלשכה לסיוע משפטי (6.9.2020); בג"ץ 2880/10 בציר נ' משרד המשפטים (18.4.2010), ע' פוגלמן). כך על אחת כמה וכמה לנוכח הוראת תקנה 32 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, המחייבת כי "כתב טענות ינוסח באופן שאינו מבזה, מביש או משתלח", כך שדי בהפרתה כדי להצדיק את מחיקת כתב הערעור (ע"א 7041/21 מוסה נ' רשות הפיתוח (13.3.2022), פסקה 11, כבוד השופט י' עמית).
3. מכל מקום, מעיון בתיק בית המשפט קמא, בפרוטוקולים של הדיונים ובהחלטותיו עולה כי העובדות העומדות ברקע הבקשה שהגיש המערער, שבה עתר למתן צו מניעת הטרדה מאיימת, עוסקות בפועל, בדרישה ראויה שהופנתה כלפיו לפנות דירה ששכר, לאחר שתקופת השכירות הסתיימה עוד ביום 15.3.2023. הבניין שבו מצויה הדירה צפוי להיהרס וכי עבודות ההריסה והבניה תוכננו להתחיל ביום 15.8.2023. משהתקרב מועד הפינוי והמערער לא פינה את הדירה, פנו אליו מטעם החברה המשכירה והאיצו בו לפנות את הדירה. בתגובה לכך הגיש המערער ביום 27.7.2023 את בקשתו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת.
4. במועד הגשת הבקשה (27.7.2023) התקיים דיון במעמד צד אחד, אשר במהלכו שמע בית המשפט קמא את המערער בסבלנות יוצאת דופן. בית המשפט שב והסביר למערער כי העובדה שמבקשים לפנות אותו מהדירה השכורה לאחר תום תקופת השכירות, אינה מקימה עילה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת. למרות זאת, המערער אטם אוזניו להסברי בית המשפט, נותר בשלו ועמד על קיום דיון במעמד שני הצדדים. כך אמנם היה, וכעבור ימים בודדים, ביום 31.7.2023 התקיים דיון במעמד שני הצדדים ובא-כוחה של המשיבה. בדיון זה, שוב הובהרו העובדות העומדות ברקע הבקשה, שעיקריהן פורטו לעיל, שוב הועמד המערער על טעותו בהגשת הבקשה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת ושוב הוצע לו לסגת מהבקשה, אך הוא נותר בדעתו.
5. בהחלטתו הדוחה את בקשת המערער למתן צו לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת הדגיש בית המשפט קמא את העובדה שכבר בדיון הראשון, שהתקיים רק במעמד המבקש, הוסבר לו כי בקשתו אינה עוסקת ב"הטרדה מאיימת", כמשמעותה בחוק, מאחר שכל מטרתה אינה אלא דחיית מועד פינויו מהדירה ששכר. חרף זאת, המבקש עמד על קיום דיון בבקשה ולפיכך וכאמור, נקבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים. זאת למרות העובדה שכבר בתום הדיון הראשון יכול היה בית המשפט לדחות את הבקשה בהיעדר עילה.
עוד הוסיף בית המשפט קמא בהחלטתו, כי בדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים התברר כי אמנם, כפי שעלה כבר בדיון הראשון, אין בקשתו של המערער מגלה עילה לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, אלא מדובר בניסיון חסר תום לב של המערער לדחות את מועד פינויו מהדירה השכורה. זאת חרף העובדה שכאמור, הסכם השכירות הסתיים עוד בחודש מרץ 2023 וכי התראה נוספת לפינויו מהדירה נשלחה אליו בחודש יוני 2023, שאף בה הובהר לו כי הפינוי הכרחי בשל עבודות ההריסה והבניה המתוכננות בנכס. בית המשפט אף עמד על כך שניסיון לגבש הבנות עם המערער לא צלח, מאחר שמטרתו הייתה לעכב את פינויו מהדירה.
עיון בפרוטוקולים של הדיונים מעלה כי אמנם נעשו ניסיונות להביא לסיום ההליך בהסכמה, אך המערער סירב לכך. לפיכך ומאחר שלא דובר בהטרדה מאיימת, דחה בית המשפט קמא את הבקשה. כמו כן, משמצא כי המערער עשה שימוש לרעה בהליך שיפוטי, הוא חייב אותו לשאת בהוצאות המשיבה בסך 2,500 ₪.
6. לאחר בחינת הדברים וכאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, בהיותה נכונה וראויה. אף לא היה מקום להגשת כתב ערעור הכולל השתלחות חסרת רסן כלפי בית המשפט קמא. כך תמיד וכך על אחת כמה וכמה במקום שבו ניכר כי בית המשפט קמא שמע את המערער בסבלנות רבה וחרף האפשרות שעמדה לו לסלק את הבקשה כבר לאחר הדיון הראשון, זימן גם את הצד השני וקיים דיון נוסף במעמד שני הצדדים. חרף הניסיונות לסייע למערער ולהסביר לו כי לא היה מקום לבקשתו מלכתחילה, הוא עמד על בקשתו.
בנסיבות אלו, אכן נכון היה לדחות את בקשתו של המערער ואף היה נכון לחיוב אותו בתשלום הוצאות המשיבה, אשר נאצלה להגיע לדיון מיותר בליווי עורך דין.
7. לפני סיום ראוי להזכיר דברים שנאמרו בהליך אחר, שאף בו בעל דין סבר כי הדרך לתקוף החלטה שיפוטית היא באמצעות תקיפת בית המשפט. לאחר שבאותו עניין מתח בית המשפט העליון ביקורת על אותן התבטאויות בוטות ולא מקובלות בין השאר, גם כלפי הערכאה הדיונית וכלפי הצד שכנגד, הוסיף והדגיש כי "התבטאויות מעין אלה, מקומן לא יכירן במערכת משפטית מתוקנת, שבה מחויבים הצדדים לכבד את בית המשפט ואת הצד האחר, גם אם קיימת מחלוקת בנושאים המקצועיים. מוטב לו לבא כוח המבקש לפשפש במעשיו ובהתבטאויותיו החריגות, והנני מקווה, עדיין, כי ישכיל להבין את הפסול הרב הטמון בהם" (רע"פ 6921/12 פירר נ' מדינת ישראל (9.10.2012), פסקה 16, כבוד השופט א' שהם).
8. הערעור נדחה.
רק לפנים משורת הדין ובהתחשב בהוצאות שבהן כבר חויב המערער לשלם בהתאם להחלטת בית המשפט קמא, הוא לא יחויב בתשלום הוצאות גם לאוצר המדינה בשל ערעור זה.
המזכירות תמציא את פסק הדין אל שני הצדדים.
לא ברור מדוע מלכתחילה התיק נפתח כחסוי לציבור. מכל מקום, משהוסרו שמות הצדדים, אין מניעה לפרסם את פסק הדין.
ניתן היום, כ"ט באב התשפ"ג, 16 באוגוסט 2023, בהיעדר הצדדים.
תמר בר-אשר, שופטת
