לפני
כבוד השופט אילן דפדי
המבקשת/המערערת
אספן שווק בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ארנולד פרידמן
נגד
המשיבה
DERMAESTHETICS BEVERLY HILLS FORMULA USA, INC
ע"י ב"כ עו"ד רחלי פרי – רייכמן ועו"ד אור אבי ווזנה
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, כב' השופט אהרון אורנשטיין, מיום 9.1.2023 בת"א 15443-10-22.
בהחלטה נושא הבקשה שהוכתרה כפסק דין, הורה בית משפט קמא על עיכוב ההליכים בתיק שהתנהל לפניו בהתאם לחוק הבוררות. זאת, לאור טענת המשיבה כי בהתאם להסכם בין הצדדים עליהם לברר את המחלוקת במסגרת בוררות שתתקיים בפני מוסד בוררות במדינת דלאוור שבארצות הברית. בית המשפט קמא דחה את טענת המבקשת כי תניות הבוררות והשיפוט מהוות תניות מקפחות בחוזה אחיד ולכן יש לבטלן וכן קיבל את טענת המשיבה כי תניות אלו ייחודיות. בנוסף, ביטל את היתר ההמצאה מחוץ למדינה שניתן לפני כן על ידי מותב אחר.
ביום 1.3.23 הגישה המבקשת ערעור על פסק הדין (ע"א 2434-03-23). לאור טענת משרד ב"כ המשיבה כי אינו מוסמך לייצג את המשיבה או לקבל בשמה כתבי בי דין, הורתה כב' השופטת אורלי מור- אל, בכובעה כרשמת, ביום 15.3.2023 על ביצוע המצאה של כתב הערעור למשיבה בקליפורניה.
ביום 21.5.23, כב' השופטת נועה גרוסמן, אליה הועבר הטיפול בערעור, קבעה כי מתבקשת תשובה לערעור ונתנה הוראות מתאימות להגשתה.
למחרת ביום 22.5.2023 קבעה כב' השופטת כדלקמן:
"1.לאחר עיון חוזר בערעור ובפסק הדין, אבקש כי המערערת תנמק תוך 7 ימים מדוע לא היה מקום להגשת בקשת רשות ערעור חלף ערעור בזכות, זאת בשים לב לכך שמדובר בעיכוב הליכים עקב תניית בוררות (יחד עם הוראה המבטלת היתר המצאה) ולנוכח הוראת סעיף 38 לחוק הבוררות התשכ"ח- 1968.
2.המערערת מופנית בעניין זה לפסק דינה של כב' רשמת בית המשפט העליון שרית עבדיאן במסגרת ע"א 8130/19 סאן שיין מעליסה בע"מ נ RIO GRANDE INC.
3. אני מעכבת עד להחלטה אחרת את החלטתי מיום 21.5.2023 בדבר הגשת תשובה מצד המשיבה לערעור".
ביום 5.6.2023 הגישה המבקשת את נימוקיה. בסעיף 13 ביקשה כדלקמן: "לחילופין, היה והח"מ פירש לא נכונה את המצב המשפטי ובית המשפט יחליט שאין למערערת זכות להגיש ערעור בזכות על פסק הדין של בית משפט קמא, מתבקש כבוד בית המשפט לדון בערעור כבקשת רשות ערעור לפי תקנה 149(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה לפי תקנה 149 (2) (ב) לתקנות. יוער כי כתב הערעור כולל את מלוא טענות המערערת ונימוקי ההתנגדות להחלטה וכן את המסמכים התומכים בהן".
בהמשך, התבקשה התייחסות המשיבה וזו הוגשה.
ביום 15.6.2023 הורתה כב' השופטת גרוסמן על מחיקת הערעור. זאת לאחר שקבעה כי על המבקשת היה להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות.
ביום 25.6.2023 הגישה המבקשת את בקשתה להארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור.
טענות הצדדים
המבקשת טענה כי לאור השתלשלות העניינים שתוארה לעיל ,יש להיעתר לבקשה להארכת מועד כדי למנוע עיוות דין. לטענתה, עם סילוק הערעור על הסף ייווצר מצב לפיו הטענות המשפטיות ייחרצו על בסיס פרוצדורלי בלבד ללא הליך ראוי והוגן בבית המשפט המחוזי כדי להגיע לחקר האמת ולהשיג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך לפי עקרונות היסוד של תקנות סדר הדין האזרחי. היא הפנתה לסעיף 13 לנימוקים שהוגשו על ידה בהתאם להחלטת כב' השופטת גרוסמן בו התבקש בית המשפט כי במקרה שבא כוחה לא פירש נכונה את המצב הפרוצדורלי, יראו בערעור שהוגש כבקשת רשות ערעור. בהמשך, טענה המבקשת בקצרה גם לגופו של פסק הדין ונימקה מדוע יש לקבל את בקשת רשות הערעור.
המשיבה התנגדה למבוקש וטענה כי יש לסלק את הבקשה על הסף מקום בו הוגשה כ-3.5 חודשים לאחר שחלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור. בנוסף, טענה כי יש לסלק את הבקשה גם לגופה מאחר שלא קיים בענייננו טעם מיוחד להארכת מועד וכי בפסיקה נקבע כי רשות ערעור בענייני בוררות תינתן רק במקרים חריגים, אשר המקרה דנן אינו נמנה עליהם. לדבריה, הבקשה אף לא נתמכה בתצהיר. המשיבה הפנתה לע"א 8130/19 סאן שיין מעליסה בע"מ נ' RIO GRANDE INC ואח' (פורסם בנבו, 21.7.2020), להלן: "עניין סאנשיין") שנזכר בהחלטה מיום 22.5.23 ובו נקבע כי הדרך לערער על פסק דין לפי סעיף 38 לחוק הבוררות היא הגשת בקשת רשות ערעור ולא ערעור בזכות. לטענת המשיבה, טעותו של בא כוח המבקשת בהבנת המצב המשפטי אינה מהווה עילה להארכת המועד. לדבריה, למבקשת היו 3 הזדמנויות שונות לבקש הארכת מועד והיא לא עשתה כן: האחת, עם הגשת הערעור בזכות. השנייה, לאחר שבית המשפט התריע בפניה על כך והשלישית, עם מתן פסק הדין בערכאת הערעור ביום 15.6.23 שלאחריו התמהמהה עוד 10 ימים עד להגשת הליך זה. לטענתה, טענות המבקשת לגוף הערעור אינן מהוות טעם להארכת מועד ואין בבקשה אף טעם רגיל להארכת מועד. גם היא טענה לגופה של בקשת רשות הערעור שלשיטתה יש לדחותה.
בתשובתה, טענה המבקשת כי יש לבחון בקשתה תוך התחשבות במכלול נסיבות המקרה ובכלל זה, משך האיחור, מהות הטעם שהוצג להגשת ההליך באיחור כמו גם מידת ההסתמכות של הצד שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך. גם היא התייחסה לעניין סאנשיין וטענה כי באותו פסק דין נקבע כי היה חוסר בהירות באשר לאופן ההשגה על החלטה המורה על עיכוב הליכי בוררות יחד עם ביטול היתר המצאה המקים "טעם מיוחד להארכת מועד. המבקשת הוסיפה וטענה כי דחיית בקשתה תהווה פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכות הגישה שלה לערכאות.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה להארכת מועד תוך חיוב המבקשת בהוצאות משפט.
על אתר אומר כי במקרה דנן לא היה הכרח בהגשת תצהיר, שכן אין מחלוקת בין הצדדים בדבר השתלשלות העניינים שקדמה להגשתה של הבקשה להארכת מועד וכן שזו הוגשה בעקבות טעות בדין שנפלה אצל המבקשת.
כמפורט לעיל, הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום הוגש ביום 1.3.2023 טרם שחלף המועד האחרון להגשתו. למעשה, הפעם הראשונה בה נודע למבקשת כי ייתכן ונקטה בהליך שגוי, הייתה עם קבלת החלטת בית המשפט של ערעור מיום 22.5.2023 שהורתה לה לנמק מדוע לא הוגשה בקשת רשות לערער.
המבקשת פעלה בהתאם להחלטת בית המשפט ופירטה את נימוקיה. אף שלא צוין במסגרת ההנמקה במפורש כי מתבקשת הארכת מועד להגשת בקשת רשות הערעור, לא ניתן להתעלם מבקשתה החלופית כפי שהובאה בסעיף 13 לנימוקיה. במסגרת זו ביקשה כי ככל שיתברר כי בא כוחה פירש לא נכונה את המצב המשפטי, ידון בית המשפט בערעור כבקשת רשות ערעור. במיוחד הדברים אמורים, עת ציינה כי כתב הערעור כולל את מלוא טענותיה ונימוקי ההתנגדות להחלטה וכן את המסמכים התומכים בהן, כך שבפועל כל החומר כבר היה בפני בית המשפט והטעות התייחסה רק לסיווג ההליך. בנסיבות אלה, אני סבור כי מבחינה מהותית יש לראות בקשתה זו כשקולה לבקשה להארכת מועד.
לאחר מחיקת הערעור, המבקשת לא השתהתה יתר על המידה וביום 25.6.2023 עתרה בבקשה זו להארכת מועד. בנסיבות אלה, בהן הערעור הוגש תוך פרק הזמן הקבוע בדין ולאור בקשתה החלופית בסעיף 13, אזי המשקל שיש לתת להסתמכות המשיבה על פסק הדין שהורה על מחיקת הערעור כסיום ההליכים בין הצדדים הנו נמוך ביותר. לאור השתלשלות העניינים, היה צפוי כי המבקשת תעמוד על טענותיה ותפעל להגשת בקשת רשות ערעור, כפי שאכן עשתה.
יש לציין כי החלטת בית משפט קמא הוכתרה כפסק דין, כאשר בסיפא של החלטתו הורה על סגירת התיק, מה שהוביל לטעותה של המבקשת. בנסיבות אלה ניתן גם להבין מדוע בהחלטה מיום 21.5.2023 מצא בית המשפט לקבוע כי הערעור מצריך תשובה. רק לאחר עיון חוזר מצא לנכון בהחלטתו מיום 22.5.2023 לעכב את ביצועה ולהורות למבקשת לנמק מדוע פעלה בדרך זו.
נסיבות המקרה דנן דומות לפסק הדין בעניין סאנשיין אליו הפנו הצדדים. גם שם מצאה לנכון כב' הרשמת עבדיאן להורות על מחיקת הערעור, אך ליתן הארכת מועד להגשתו. להלן הדברים :
"מסקנתי היא, אם כן, כי פסק הדין טעון רשות ערעור נוכח הוראות סעיף 38 לחוק הבוררות. משלא התבקשה – וממילא לא ניתנה – רשות ערעור על פסק הדין, דינו של הערעור שבכותרת להימחק על הסף. כעת, עליי להידרש לבקשת המערערת להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין.
אני סבורה כי בענייננו, חוסר הבהירות באשר לשאלת אופן ההשגה על החלטה המורה הן על עיכוב הליכי בוררות והן על ביטול היתר המצאה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בעניין ווטאירפול (וראו גם את קביעותיו של כבוד השופט נ' הנדל בעניין ערעור ווטאירפול), מקימה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק הדין (השוו: בש"א 8517/15 נוימן נ' כפר אז"ר, מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, [פורסם בנבו] פיסקה 3 (29.5.2016))".
כך גם בענייננו. מעבר לקביעה כי יש לעכב את ההליכים שנוהלו בפניו בשל תניית בוררות, החלטתו של בית המשפט קמא כללה גם החלטה בדבר ביטול ההמצאה. כאמור לעיל, אף שבמקרה דנן לא נתבקשה הארכת מועד, אין להתעלם מבקשתה החלופית של המבקשת שיש לראותה מבחינה מהותית כשקולה לבקשה להארכת מועד.
תקנה 176 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי "(א)בית המשפט רשאי לתת בכל עת הוראות לכל עניין שבסדרי הדין וכן לתקן כל פגם או טעות בכל הליך לרבות בעניין שהוכרע לפי תקנה 33(ד) אם ראה לנכון צורך בכך לשם הגשמת מטרת תקנות אלה.
(ב)בית המשפט רשאי לתת הוראות בדבר היקף כתב טענות; נקבע בתקנות אלה או בכל חיקוק זמן לעשיית דבר או להימנע מעשיית דבר או מדד להיקף כתב טענות, יחול האמור כל עוד בית המשפט לא הורה אחרת מטעמים מיוחדים".
לעניין הטעות כטעם מיוחד למתן ארכה להארכת מועד, יפים הדברים שהובאו על ידי כב' השופט מינץ בבש"א 7955/19 חמדאן וגאדה נ' פקיד שומה פתח תקוה – רשות המיסים (8.12.2019). על אף שבאותו מקרה לא מצא כב' השופט לנכון להאריך את המועד, הרי שלדברים שהובאו יש רלוונטיות במקרה דנן. להלן הדברים: "כידוע, על המבקש הארכת מועד להגשת הליך לשכנע את בית המשפט כי קיים "טעם מיוחד" למתן ארכה המבוקשת (תקנה 528 לתקנות; וראו לאחרונה: בש"א 7814/19 כהן נ' איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (27.11.2019)). ככלל, טעות שבדין אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד, אלא אם מדובר בטעות סבירה, כאשר סבירות זו נמדדת לפי הקושי בהבנת הדין ובמאמצים הכנים שנעשו על ידי מבקש ההארכה להימנע מן הטעות (בש"מ 6229/11 דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה, פסקה 8 (10.1.2012)). עם זאת, עם השנים רוכך הכלל, ונקבע כי בנסיבות מסוימות בהן מדובר בטעות שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט יהיה מקום להכיר בטעות כ"טעם מיוחד". כמו כן יש לשקול את סיכויי ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסקה 17 (21.4.2015; בש"א 8010/14 פלג נ' פבריקנט את סלנט גרופ בע"מ, פסקה 4 (18.1.2015))".
יפים הדברים שהובאו על ידי כב' השופט אהרן פרקש בבר"ע (י-ם) 815/05 בנק ירושלים בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 20.2.2006) שהפנה גם לדבריו של כב' השופט אוקון בעניין אחר. להלן הדברים: "לאחרונה חל ריכוך של ההלכה הנוקשה בסוגיית הארכת המועד מחמת טעות שבדין (בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אהרון אמנון, פ"ד נד(4) 702; רע"א 9073/01 יהודית פרנקו סידי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תק-על 2002(1) 745). דברים שכתב כב' הרשם (כתוארו אז) ב. אוקון בעניין בקשה להארכת מועד לקיום דיון נוסף, יפים ונכונים הם גם לענייננו: "לא ניתן להותיר אי מבודד של חוסר התחשבות בטעות שבדין, רק בתחום סדרי הדין. סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות יתר, במקום בו נדרשת התחשבות, עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על ידי הזכויות המוגנות. לעיתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין. על כן, נראה כי אין לשלול בכל מקרה כל בקשה למתן ארכה בשל טעות בדין בנוגע למועד הגשת העתירה לדיון נוסף… מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות… היא פחותה, ניתן יהיה להכיר בטעות. כך, למשל, ניתנה הארכת מועד מקום בו נתן בעל הדין הודעה לבעל הדין האחר, ביחס לכוונתו להגיש עתירה לדיון נוסף. ההודעה שללה את צפייתו של בעל הדין האחר להתגבשות "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים (בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אלינא אוריאלי, תקדין עליון 487 (1)2000)…" (בש"א 6708/00 הנ"ל, עמ' 705).
(וראו גם פסק דינה של כב' השופטת ת. שרון – נתנאל בת"א (מחוזי חיפה) 4783/07 רחל ירום נ' אוניברסיטת חיפה (פורסם בנבו, 18.11.2007).
מתן ארכה להגשת ערעור מתיישבת גם עם מטרות תקנות סדר הדין. כך נקבע בתקנה 1 כי מטרתן "לקבוע סדרי דין לניהול ההליכים האזרחיים בבית המשפט, ליצור ודאות דיונית, למנוע שרירותיות ולהגשים את העקרונות החוקתיים העומדים ביסודו של הליך שיפוטי ראוי והוגן כדי להגיע לחקר האמת ולהציג תוצאה נכונה ופתרון צודק של הסכסוך".
במקרה דנן, מחיקת הערעור הייתה אך מהטעם שהוגש ערעור בזכות חלף בקשת רשות ערעור. לא התקיים דיון לגופו של עניין בטענות המבקשת ולכן סגירת הדלת בפניה כעת ואי מתן אפשרות להביא טענותיה בפני ערכאת הערעור, תגרום לה עוול ותפגע קשות בזכות הגישה שלה לערכאות.
לעניין סיכויי הזכייה, שני הצדדים טענו בהרחבה בעניין זה. הצדדים הפנו בין היתר להסכם ביניהם וטענו בדבר תחולתן של תניות הבוררות. הם הפנו להוראות חוק הבוררות לרבות לאמנת ניו יורק. עניינים אלה מצריכים עיון. בנסיבות אלה, לא מצאתי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי ההליך ונכון שטענות אלה ייבחנו בבוא העת על ידי המותב שידון בבקשת רשות הערעור.
לסיכום, מאחר שהערעור המקורי הוגש במועד, נוכח בקשתה החלופית של המבקשת כפי שהועלתה בסעיף 13 לנימוקיה, מאחר שכתב הערעור כלל את מלוא טענות המבקשת כך שהטעות התייחסה רק לסיווג ההליך, לאור המשקל הנמוך שיש לתת להסתמכות המשיבה בדבר סיום ההליכים והציפייה כי המבקשת תעמוד על טענותיה במסגרת הגשת בקשת רשות ערעור, מאחר שטענותיה של המבקשת טרם נדונו לגופו של עניין, לאור פסקי הדין שהובאו לעיל בדבר מתן ארכה גם בנסיבות של טעות בדין בהתחשב במטרת התקנות וזכות הגישה לערכאות, נחה דעתי כי האיזון הראוי במקרה דנן הוא ליתן למבקשת ארכה להגשת בקשת רשות הערעור. בקשת רשות הערעור תוגש בתוך 7 ימים.
עם זאת, נוכח הטעות של המבקשת אשר הובילה להתדיינות נוספת אשר גרמה לטרדה והוצאות, יש מקום לחייבה בהוצאות מתאימות. בעניין זה יש להתחשב בכך שטרם התקיים דיון לגופו של ענין בטענות הצדדים. לאחר ששקלתי את האמור לעיל, אני מחייב את המבקשת לשלם למשיבה הוצאות בסך של 6,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 ימים.
החלטתי ניתנת בתוקף תפקידי כרשם.
המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.
ניתנה היום, ד' חשוון תשפ"ד, 19 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.
