לפני
בעניין: מדינת ישראל
(1
(2
(3
שראל
בית משפט השלום בירושלים
כבוד השופט מוחמד חאג' יחיא
(4
עייי בייך עוייד שירלי אוחיון
משטרת ישראל – תביעות י-ם
סקר אבו סרחאן
ע"י ב"כ עוייד עיסא מוחמדיה
נגד
ראיות הצדדים
המאשימה
הכרעת דין
כנגד הנאשם הוגש כתב האישום בגין איומים, עבירה לפי סעיף 192 בחוק העונשין,
התשל"ז-1977 (להלן: ״חוק העונשין״).
הנאשם
לפי האישום, בתאריך 19.3.2019, בשעה 02:49 או בסמוך לכך, שלח הנאשם באמצעות
הטלפון הנייד השייך לו שמספרו XXX0184- 053 (להלן: "הטלפון של הנאשם") מסרון
באמצעות יישומון הווצ-אפ לטלפון השייך לשוטר אלון אברהם (להלן: "המתלונן"), ובו
סרטון וידאו שמציג את דגל ישראל וברקע נשמעות בשפה הערבית קריאות למלחמה
(להלן: "הסרטון"). מיד לאחר הסרטון, שלח הנאשם למתלונן שני מסרונים נוספים: "אני
אחכה לך״ ו-״אני אהרוג אותך".
בדיון מיום 5.11.2020 השיב הנאשם על האישום. הנאשם כופר במיוחס לו, ובכלל זה, הוא
כופר בכך ששלח מסרונים למתלונן או שאיים עליו.
1 מתוך 15
מטעם המאשימה העידו ארבעה עדים: המתלונן, השוטר ואפי ביסאן (להלן: "השוטר
ביסאן"), השוטר נזיר מוסטפא (להלן: "השוטר מוסטפא") והשוטר אליאב שוסטק (להלן:
(5
שראל
בית משפט השלום בירושלים
(6
מא/5 – הודעת הנאשם במשטרה, מיום 22.3.2019 בשעה 01:24.
מא/6 – מזכר לשוטר ראובן שטרית מיום 19.3.2019 ועניינו הורדת הסרטון לתקליטור.
מא/7 – הודעת הנאשם במשטרה, מיום 23.3.2019 בשעה 09:10.
מא/8 – מזכר של השוטר מוסטפא מיום 23.3.2019 ועניינו דו"ח צפייה בסרטון.
מא/9 – תקליטור ובו תיעוד של חקירות הנאשם.
מא/10 – דו"ח פריקה מיום 28.5.2019 (להלן: ״דו״ח הפריקה").
מא/11 – מזכר של השוטר ביסאן מיום 4.6.2019 שהוא נספח לדו"ח הפריקה.
מא/12 – מזכר של השוטר ביסאן מיום 28.5.2019 ועניינו "בדיקת הטלפון של החשוד".
מטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו. בנוסף הוגש מוצג נ/1 שעניינו נוהל אח"מ שמספרו
300.08.035 וכותרתו: ”תפיסה וחיפוש במחשב”.
ביום 3.6.2021, ובהמשך להחלטה בדיון ההוכחות מיום 30.5.2021, הגישה המאשימה
תעודות ההכשרה וההסמכה המקצועית של השוטר ביסאן כחוקר מיומן. בנוסף, לאחר
שהוגשו סיכומי הצדדים ולנוכח טענת הנאשם בסיכומיו לפיה לא הוכח כי נערך חיפוש
כדין בטלפון של הנאשם, הציגה המאשימה את צו החיפוש מיום 24.3.2019 [בתיק -51431
03-19 (להלן: "צו החיפוש")]. לאחר שהנאשם הגיש את טיעוניו בנושא זה, קיימתי דיון
ביום 10.1.2022. בתום הדיון החלטתי להתיר את הגשת צו החיפוש לתיק תוך מתן הזדמנות
לנאשם להשלים עדות או טיעון. הנאשם הודיע שהוא מסתפק במה שכבר טען.
עיקרי עדותו של המתלונן (ע׳ 62-20)
2 מתוך 15
(34
(35
שראל
בית משפט השלום בירושלים
(36
יוצא אם כן, כי בטלפון הנבדק נמצאו שני פריטים חשובים כאמור. בתיקיית "נשלח" נוצר
הסרטון ביום 19.3.2019 בשעה 02:49, ובאותו מכשיר נמצא שמו ומספרו של המתלונן.
השוטר ביסאן אישר (בהגינותו יש לציין), כי אין קשר בין שני פריטים אלה (ע' 106-105).
משמע – מפריקת הטלפון אין אינדיקציה שהסרטון נשלח למתלונן.
הנאשם אשר כפר בחקירותיו במשטרה מיום 22.3.2019 ומיום 23.3.2019 כי הכיר את
המתלונן וכן "הרחיק" את עצמו מהסרטון והסתפק בלטעון ש-"ייתכן וראיתי, בפייסבוק
רגיל רואים את זה" (ש' 95 במוצג מא/5), זאת לצד כפירתו המוחלטת בתשובתו לאישום
בכל המיוחס לו, הוא אישר לראשונה בעדותו במשפט (כשלוש שנים לאחר האירוע),
בשלושה פריטים חשובים: הראשון – הוא כן מכיר את המתלונן, נפגש עמו בעבר והיו
שיחות ביניהם (ע' 108). השני – מספר הטלפון של המתלונן אכן היה שמור בטלפון שלו
(ש' 8, ע' 128; ש' 10-6, ע' 134). השלישי – גם הסרטון היה שמור בטלפון שלו (ש' 2, ע'
108 ; ש' 23-21, ע' 114; ש' 22-18, ע' 129).
נכון, המאשימה לא הציגה לעניין הטלפון של הנאשם את שרשרת המוצג, קרי דו"ח
תפיסתו, דרך אחסונו ועד הגעתו לידי השוטר ביסאן למימוש צו החיפוש. עם זאת, לא נותר
בלבי ספק, כי המכשיר שבדק השוטר ביסאן הוא אותו מכשיר שנתפס בחזקת הנאשם:
11 מתוך 15
(37
שראל
בית משפט השלום בירושלים
(38
ראשית – בדו"ח הפריקה ציין השוטר ביסאן את מספר תיק החקירה, את שם הנאשם ואת
מספר הפריט (הזיהוי) של הטלפון שנתפס. כל אלה מעידים על הזיקה הקיימת בין שלושת
הנתונים האלה. זיקה זו לא נפרמה על-ידי ההגנה בחקירות הנגדיות של עדי התביעה או
באמצעות הצגת ראיות אחרות מתיק החקירה על-ידי ההגנה. שנית – הנאשם כאמור, אישר
כי הסרטון מושא האישום היה בטלפון שלו. חשוב לציין, כי גרסה זו הוצגה לראשונה
בעדותו, רק לאחר שהשוטר ביסאן עמד על האבחנה בין מסרון כתוב שלא נשמר לאחר
שנמחק לבין מסרון מדיה שנשמר גם לאחר שנמחק מהמכשיר. שלישית – השוטר ביסאן
מצא את מספרו של המתלונן ואת שמו שמורים באנשי הקשר בטלפון של הנאשם כשזה
כתוב בערבית. עובדה זו אושרה על-ידי הנאשם בחקירתו הנגדית. נסיבות אלו אינן מעידות
על מקריות, אלא שעל בסיסן, מתחייבת המסקנה שמדובר באותו מכשיר · זה שנתפס וזה
שנבדק.
סיכום ביניים
הנאשם העיד בחקירתו במשטרה ביום 22.3.2019 (מוצג מא/5), 3 ימים בלבד לאחר
משלוח המסרונים, כי הוא מחזיק את מכשיר הטלפון שלו כשבועיים-שלושה (ש' 26-25)
וכי מספר הטלפון הוא מחזיק מזה כשנה (ש' 24-23). עוד בחקירתו האמורה, מסר שהוא
מחזיק באותו מכשיר שני "סימים" (שני מספרים) (ש' 28). בחקירתו מיום 23.3.2019 (מוצג
מא/7) הוא חידד שהמספר הישן מבין השניים – המספר הרלבנטי לאישום – הוא מחזיק
כאמור מזה כשנה (ש' 23). בכל אופן, המכשיר משמש אותו באופן בלעדי (ש' 34-33
במוצע מא/5; ש' 131-128 במוג מא/7). כאשר נשאל הנאשם בחקירתו הראשונה אם
לאחרונה מישהו לקח ממנו את הטלפון או שמא אבד, הוא השיב בשלילה (ש' 36-35).
אם כן, הבא נתרומם מעט מהעובדות ונעשה סדר בראיות הפזורות ואשר הוכחו במשפט:
• במכשיר הטלפון של המתלונן התקבל הסרטון (ביום 19.3.2019 בשעה 02:49).
בסמיכות זמנים אליו (בצורה עוקבת), הגיעו גם המסרונים הכתובים.
המסרונים בעלי תוכן מאיים.
כל המסרונים מקורם אותו מספר טלפון שולח.
12 מתוך 15
(39
(40
שראל
בית משפט השלום בירושלים
המספר השולח הוא של הנאשם.
אין מחלוקת שבטלפון של הנאשם היו הסרטון וגם שמו ומספרו של המתלונן.
בתיקיית האחסון של הקבצים שנשלחו בטלפון של הנאשם, נמצא כי הסרטון
"נוצר" שם בדיוק ביום ובשעה שבה התקבלו בטלפון של המתלונן.
הוכח שהטלפון שנתפס על-ידי המשטרה הוא זה שנבדק בפריקה.
הנאשם טוען שהטלפון שלו משמש אותו באופן בלעדי ולא היה בשימוש של אחר
לרבות ביום האירוע.
בהינתן כל אלה, מתחייבת המסקנה לפיה כל המסרונים מושא האישום נשלחו על-ידי
הנאשם למתלונן ביום ובשעה המוזכרים. טענת הנאשם לפיה אינו יודע לכתוב עברית, אין
בה לנגוס במסקנה לעיל. שכן, טענה זו לא רק שלא הוכחה כדבעי על-ידי הנאשם, אלא
שגם, לא נראה כי הייתה קיימת מורכבות מיוחדת שהנאשם יכתוב את מה שכתב בין בסיוע
של אחר ובין בסיוע שירותי התרגום הזמינים במרשתת או אף ביישומוני התרגום הקיימים
בכל מכשיר טלפון חכם. מה גם שהמלל המאיים שנשלח נראה שהוא פשוט ואינו מורכב
במיוחד לתרגום.
אפרט.
כפירת הנאשם: חיזוק לכל האמור נמצא גם בקשיים הראייתיים שבגרסת הנאשם וכפירתו
המוחלטת.
א) כאמור, למרות שהנאשם שלל בשתי חקירותיו העוקבות במשטרה כל היכרות עם
המתלונן, בעדותו לפניי אישר שהוא מכיר אותו וכי אף שמר אצלו את מספר הטלפון
שלו ואת שמו, ולא רק. הנאשם תיאר כי המתלונן אף איים עליו בעבר כי "ייחנך" אותו
לאחר שזה הודיעו כי יחדל להתקשר אליו שמא יתלונן עליו. הנאשם גם תיאר: "הוא
הטריד אותי מאוד ולחץ עלי מאוד" (ש' 20, ע' 109). הגם מדובר בהתרחשות מלפני
כשנה או שנה וחצי לפני האיומים, לא נראה סביר כי התרחשות חריגה זו תפרח
מזיכרונו של הנאשם.
13 מתוך 15
ת"פ 6054-08-19 מדינת ישראל נ' אבו סרחאן
גם אם נניח שהוא חשש לספר על כך בחקירתו הראשונה, לא ברור מדוע לא עשה כן
בחקירה השנייה, וככל שגם כאן הוא חשש, הרי לא ברור מדוע לא העלה את זה
בתשובתו לאישום. גם הסברו לפיו המתלונן ביקשו לשמור את עובדת הקשר ביניהם
בסוד, לא מצאתי בו טעם לכבישת הגרסה. שכן הרי עם הגשת האישום נגדו, כבר ידע
הנאשם שהוא מועמד לדין על-יסוד תלונת המתלונן וכי הוא עלול להיות "מסובך"
בפלילים. ישאל השואל, איזה אינטרס היה לו בחקירותיו במשטרה או במעמד מתן
תשובתו לאישום להמשיך לגונן על המתלונן חרף כל ההתפתחויות. לסיכום, גרסת
הנאשם במשפט היא כבושה ולא מצאתי בתשובותיו הִצְדק סביר לכבישתה.
ב) בחקירותיו במשטרה, הוא ניסה "להרחיק" את עצמו מהסרטון. כך למשל, בחקירתו
הראשונה הוא מסר כי "ייתכן" שראה אותו (ש' 95). בחקירה השנייה, בהתחלה הוא
שלל היכרות עם הסרטון (ש' 81-82) אך בהמשך, שוב, מסר כי "אולי פעם אחת" ראה
אותו (ש' 94-89). בעדותו לפניי הוא אישר לראשונה כי הסרטון היה שמור בטלפון
שלו. גם כאן, לא מצאתי הסבר מניח את הדעת לכבישת הגרסה. בנדון, אין לי אלא
להסיק שהנאשם קיבע או עיצב את גרסתו לאחר ששמע את עדויות עדי התביעה,
ובעיקר, עדות השוטר ביסאן ממנה התברר כי רק קבצי המדיה נשמרים.
ג) בחקירותיו במשטרה מסר הנאשם, כי אינו זוכר את מספרי הטלפון שלו (ש' 18-17).
לדידי, די בזאת כדי לעורר תהייה ביחס למהימנות דבריו. שכן, מה הסבירות כי אדם
צעיר בן 23, אשר מחזיק במכשיר טלפון עם שני "סימים" (ש' 28 במווצג מא/5),
משתמש ב-"פייסבוק" וב-"וואצ-אפ" (ש' 66-65 במוצג מא/5), וכן ב-"יוטיוב",
ב"טיקטוק" וגם ב-"איביי" (ש' 94-89 במוצג מא/7), לא נראה כי סובל מבעיות זיכרון,
וחרף כל אלה, הוא אינו זוכר את מספר הטלפון שלו ואשר מחזיק מזה כשנה (ש' 23 ו29 במוצג מא/7). הפתרונים אצל הנאשם.
ד) בחקירתו הראשונה במשטרה, מיום 22.3.2019, מסר הנאשם כי עבד בשופרסל וסיים
את עבודתו שם "לפני 3 ימים" (ש' 12). הוא לא זכר מתי היה יום העבודה האחרון
בעבודה (ש' 40-39). בחקירתו השנייה מיום 23.3.2019, כאשר נשאל כיצד הוא לא
14 מתוך 15
(41
תוצאה
שראל
בית משפט השלום בירושלים
(42
זוכר באיזה יום סיים לעבוד, הוא השיב: "לא זוכר. גג עד שלישי לא מעבר״ (ש' -51
50). לא רק שיש לתהות כיצד שכח הנאשם מתי סיים לעבוד אצל מעסיקו (במיוחד שזה
התרחש ימים בודדים לפני החקירה), אלא שבעדותו לפניי העיד כי ״בזמן שתפסו אותי
הייתי עובד בהדסה עין כרם בשעות הערב" (ש' 24-23, ע' 110). לא מצאתי כל זכר
למקום עבודתו בהדסה בחקירותיו במשטרה שהיו לאחר שכבר נעצר.
כל האמור מכרסם במהימנות גרסת הנאשם וכפירתו ומחזק את ראיות המאשימה.
על-יסוד האמור, מרשיע בזאת את הנאשם בביצוע איומים, עבירה לפי סעיף 192 בחוק
העונשין.
ניתנה היום, כייו אדר א' תשפייב, 27 פברואר 2022, במעמד הצדדים
מוחמד חאג' יחיא, שופט
15 מתוך 15
(7
שראל
בית משפט השלום בירושלים
עיקרי עדותו של השוטר ביסאן (ע' 106-63)
(8
(9
העד הוא שוטר, חוקר מיומן שמוסמך לערוך פריקה וחיפוש באמצעי מדיה זאת לפי הסמכה
משנת 2017. הוא ביצע את פריקת הטלפון של הנאשם לאחר שקיבל אותו כמוצג בתיק
החקירה. פעולת הפריקה החלה ביום 27.5.2019. במסגרתה מצא אינדיקציה לכך שהסרטון
נוצר בתיקיית "נשלח" בטלפון זה ביום 19.3.2019 בשעה 02:49, משמע הדברים שזה
נשלח מאותו מספר של הנאשם במועד שצוין (ע' 88). כמו כן, הוא מצא את מספר הטלפון
של המתלונן שמור במכשיר התפוס. העד הסביר, כי לא מצא בטלפון זה אינדיקציה
למסרונים המאיימים הכתובים או אינדיקציה לשפה העברית. לדידו, מסרון כתוב שנמחק,
לא נשמר בתיקיית האחסון הפנימי. לעומת זאת, קובץ מדיה נשמר באחסון האמור אף לאחר
שנמחק. העד הסביר את תהליך הפריקה (ע' 95). בנוסף הוא העיד שמיד לאחר סיום הפריקה
כתב מזכר השלמה (מוצג מא/12; ע' 81) ומספר ימים לאחר מכן כתב מזכר הבהרה (מוצג
מא/11; ע' 91).
עדות השוטרים שוסטק (ע' 19-12) ומוסטפא (ע' 62)
השוטר שוסטק הוא חוקר במשטרה. באמצעותו הוגשו מוצגים מא/2-1. לפי עדותו,
המתלונן שלח לו את הסרטון שקיבל. העד צילם במצלמה חיצונית את מסך הטלפון שלו
(של העד) ובצילום מופיע את מה שקיבל מהמתלונן. אין היכרות בין העד לבין המתלונן.
3 מתוך 15
(10
(11
עיקרי עדותו של הנאשם (ע' 137-107)
הנאשם הוא בחור צעיר, בן 23 בגילו ואב משפחה. עובד באתרי בנייה. זמן קצר לפני מועד
האירוע הוא עבד ברשת מרכולים. הנאשם מכחיש מכל וכל את המיוחס לו בכתב האישום.
לדבריו, הוא לא שלח איומים למתלונן ולא יודע לכתוב עברית. אמנם הוא מכיר את הסרטון
וזה אכן היה שמור בטלפון שלו, ואולם הוא לא שלח אותו למתלונן. הנאשם העיד גם כן,
כי הכיר את המתלונן בעבר עת האחרון פגש אותו וביקש להפעילו כמודיע בענייני גניבות
רכב. הנאשם סירב לכך אך המתלונן המשיך להתקשר אליו. ואולם, מאחר ופניות המתלונן
אליו הציקו לו, הנאשם הזהיר את המתלונן שיחדל מכך אחרת יגיש תלונה נגדו. או אז,
המתלונן אמר לו: "אני אחנך אותך" ומאז נותק הקשר ביניהם למעלה משנה לפני האירוע,
והכל נשכח מראשו. מספר הטלפון של המתלונן היה שמור בטלפון של הנאשם. הנאשם
הסביר כי לא סיפר זאת בחקירותיו במשטרה מאחר ששכח זאת, וכי בכל מקרה, המתלונן
ביקש ממנו לשמור את הקשר ביניהם בסתר.
שראל
בית משפט השלום בירושלים
סיכומי הצדדים
(12
ביחס לשוטר מוסטפא, באמצעותו הוגשה הודעתו השנייה של הנאשם במשטרה (מוצג
מא/7).
(13
המאשימה גורסת, כי עדויות עדיה היו מהימנות כך שעל-יסוד אלה לצד יתר הראיות
שהוצגו, תוך מתן דגש על הסתירות שבגרסת הנאשם, הוכיחה המאשימה את אשמת
הנאשם מעל לכל ספק סביר.
הנאשם חוזר בסיכומיו על טענותיו שבתשובה לאישום ובעדותו. הנאשם טוען גם כן, כי לא
הוכח שנעשו חדירה וחיפוש כדין בטלפון שלו, וכי לא הוכח שהטלפון אשר נעשה עליו
חיפוש הוא אכן שלו. עוד טוען הנאשם, כי לא הוכח שהטלפון הוחזק בתנאים נאותים ושלא
נעשה שינוי בתוכנו במשך תפיסתו במשטרה. הנאשם טוען גם, כי אין ליתן אמון בראיות
המאשימה אלא בגרסתו אשר כופרת בטענת המאשימה לפיה המסרונים נשלחו על-ידו.
בכל מקרה, הסרטון אינו מכוון למתלונן, לא נוצר עבורו ואינו מהווה איום.
4 מתוך 15
דיון והכרעה
(14
(15
שראל
בית משפט השלום בירושלים
(16
לפי עבירת האיומים בסעיף 192 בחוק העונשין:
"המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו,
בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את
האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים"
ברע"פ 2038/04 שמואל לם נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(4) 96, 106 (2006), נקבע בין היתר
כהאי לישנא:
"על פי סעיף 192 לחוק העונשין, אין נדרשת תוצאה של פגיעה בפועל
בערכים המוגנים כדי שתתקיים עבירת האיומים. לשם אכיפת האיסור
שנקבע בעבירה אין נדרש להוכיח כי האיום אכן השיג את מטרתו של
המאיים וכי ההפחדה או ההקנטה התממשה. די בפעולת האיום עצמה, אם
בוצעה מתוך כוונה להפחיד או להקניט, כדי להיות עבירה של איומים.
מדובר אפוא בעבירה שהיא מסוג העבירות ההתנהגותיות, ואין מדובר
בעבירה תוצאתית. זאת ועוד, מדובר בעבירה שהמחשבה הפלילית הנלווית
אליה כוללת יסוד של "מחשבה פלילית מיוחדת"…"
[ראו גם: ע"פ 103/88 משה ליכטמן נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 373 (1989)]
היסוד העובדתי של העבירה הנדונה כולל רכיב התנהגותי ורכיב נסיבתי והם שניהם מהווים
יחד את מכלול ההתנהגות האסורה (עניין לם לעיל, 107). הרכיב ההתנהגותי אף הוא מורכב
משני נדבכים: המעשה הפיזי של ביצוע האיום (דרך הביטוי), וגם מתוכן האיום (הביטוי
עצמו). גם כן הרכיב הנסיבתי מושתת על שני נדבכים: רכיב ("שלא כדין") הנדרש בעבירה,
וגם הדרישה לעניין מיהות המאויים ("על אדם"). לעניין דרישת "שלא כדין", נפסק ברע"פ
8736/15 זילפה צוברי בר נ' מדינת ישראל (17.1.2018), פסקה 33 בחוות דעתה של כבוד
השופטת ד' ברק-ארז, כלהלן:
"ניתן לחשוב על גישה, שאותה אני מציעה לכנות "הגישה המשולבת", לפיה
לצורך התקיימות הרכיב "שלא כדין" בעבירה פלילית, על התביעה להוכיח
בשלב ראשון קיומו של איסור נפרד, פלילי או אזרחי, על ההתנהגות הנדונה
בעבירה, אך בשלב שני, הנאשם יהיה רשאי להציג הצדק בדין להתנהגות
5 מתוך 15
(17
(18
שראל
בית משפט השלום בירושלים
(19
הנדונה, ובכך להביא לזיכויו. גישה זו, אשר קרובה לכאורה לגישה
המצמצמת, משלבת למעשה גם היבטים מהגישה המרחיבה: מחד גיסא,
נשמרת בה הדרישה המכוונת כלפי התביעה להוכיח קיומו של איסור מקביל
בנורמה חיצונית נפרדת; מאידך גיסא, לנאשם עומדת האפשרות להצביע על
הסדרים אחרים בדין להוכחת צידוק להתנהגות, שברגיל היא התנהגות
אסורה (ובמובן זה התוצאה המתקבלת משקפת הפללה של פחות מקרים אף
בהשוואה לגישה שכונתה מצמצמת)"
אשר ליסוד הנפשי של העבירה, נקבע בעניין לם לעיל (ע' 124), כלהלן:
משם לכאן
"כאמור, בעבירת האיומים המונח "בכוונה" אינו מכוון לרכיב תוצאתי,
ונראה כי משמעותו הנכונה, מבין השתיים האפשריות לפי סעיף 90א, היא
"במטרה". אין לנו צורך להידרש בענייננו להבחנה המורכבת בין "מניע"
ל"מטרה", שכן אשר לעבירת האיומים ברי כי היא מבוצעת מתוך שאיפה
להשיג את ההפחדה או ההקנטה, וזוהי המטרה הניצבת לנגד עיניו של
המאיים בהשמיעו את דבר האיום"
ובהמשך, נקבע לעניין החלת הלכת הצפיות על היסוד הנפשי (ע' 128):
"ניתן אפוא לסכם ולקבוע כי על היסוד הנפשי של הכוונה להפחיד או
להקניט הקבוע בעבירת האיומים חלה הלכת הצפיות. בהתקיים מודעות
ברמת הסתברות גבוהה, עד כדי קרבה לוודאות, כי הביטוי המאיים עלול
להפחיד או להקניט את קולט האיום – הוא המאוים – כי אז מתקיים היסוד
הנפשי הנדרש לצורך הרשעה בעבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין״
בע"פ 3779/94 משה חמדני נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(1) 408, 415 (1998), נקבע בין היתר:
"יש לבחון את התקיימותו של האיום לפי אמת-מידה אובייקטיבית, היינו
אם יש בדברים כדי להטיל אימה בלבו של אדם רגיל מן היישוב בנסיבותיו
של האדם שנגדו הופנה האיום"
לאחר ששמעתי את העדויות בהליך והתרשמתי מהן, עיינתי במוצגים שהונחו לפניי וכן
לאחר שנתתי את דעתי למכלול טענות הצדדים, הגעתי לכלל דעה כי המאשימה הוכיחה
מעל לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום.
6 מתוך 15
(20
(21
(22
(23
שראל
בית משפט השלום בירושלים
(24
כפי שעולה מחומר הראיות, בטלפון של המתלונן שמספרו 05X –XXXX184 התקבלו ביום
19.3.2019 שלושה מסרונים בסמיכות זמנים: הראשון – הסרטון בליווי כיתוב "אימוג'י"
של אצבע משולשת במספר פעמים, זאת בשעה 02:49. השני – המלל "אני אחכה לך",
זאת בשעה 02:52. השלישי – ״אני אהרוג אותך", זאת בשעה 02:53.
את המסרונים ניתן לחלק לשניים: המדיה והמסרונים הכתובים (כולל תמונות "האימוג'י").
זה המקום לציין ולאחר צפייה בו, מדובר בסרטון קצר (בן כ-15 שניות) עליו מוטבע השם
של יישומון ה-TikTok ובו מופיע דגל ישראל למשך כל הסרטון וברקע נשמעות קריאות
בערבית כנגד נשיאה הקודם של ארצות הברית דונלד טרמפ ואיום לצאת למלחמה (ראו גם
מוצג מא/8).
כאמור, הוכח לפניי, כי המסרונים דלעיל מהווים איום וכי נשלחו מהטלפון של הנאשם
לטלפון של המתלונן, ובהתאם מהנאשם למתלונן. הגם עלה בעדויות כי הייתה קיימת
היכרות קצרה ביניהם לפני 19.3.2019 (כשנה וחצי לפני המועד המוזכר – לגישת המתלונן:
ע' 21 ו-ע' 40), אך לא היו קיימים ביניהם כל קשרי חברות וידידות. המתלונן הוא שוטר
והנאשם הוא אדם פרטי. למסקנתי דלעיל הגעתי על-יסוד הטעמים המצטברים הבאים:
התוכן המאיים; דו"ח הפריקה ועדות ביסאן; וכן הקשיים הראייתיים הממשיים שבגרסת
הנאשם.
התוכן המאיים: המתלונן העיד לפניי לעניין התוכן המאיים שקיבל (ש' 10-8, ע' 20),
ובאמצעותו הוגש מוצג מא/3 שמצביע על המסרונים שקיבל לטלפון הנייד שלו ביום
19.3.2019 בשעה מוקדמת לפנות בוקר. מהתרשמותי מתוכן ההודעות, בעיקר, ההודעות
הכתובות, הן דברי איום מפורשים. אין להכביר במילים כי המלל "אני אחכה לך" או "אני
אהרוג אותך" הם דברי איום מפורשים וכל המוסיף על כך גורע (עדות המתלונן: ש' 8-7,
ע' 28).
במובחן מהמסרונים הכתובים, מנסה ההגנה בסיכומיה (לרבות בחקירה הנגדית של
המתלונן
ראו ע' 31-28) להציג את הסרטון כדבר שאינו מהווה איום וודאי שלא על
7 מתוך 15
(25
(26
(27
שראל
בית משפט השלום בירושלים
המתלונן, מאחר ואינו קשור כביכול למתלונן וזה אינו מושא הסרטון כאמור. בנדון דנן, גם
אם אניח כפי שיטת ההגנה שתוכן הסרטון כשלעצמו אינו מהווה איום, אלא הוא מהווה
אולי רק הבעת דעה פוליטית או מדינית על הצד הקיצוני, באמצעות קללות ודברי לעג
וזלזול, ואולי אף קריאה להפרת סדר, עם זאת, לדידי, לסרטון זה קיימת חשיבות לבחינת
יסודות עבירת האיומים ולראיית התמונה הכוללת, אך זאת מזווית אחרת.
אנמק.
במשך כל הסרטון הקצר מופיע ברקע דגל ישראל. נתון זה, לצד המלל המאיים שצוטט
לעיל (שהוא נפרד מהסרטון), כל זה מצד אחד, ומהצד השני, עובדת היותו של המתלונן
איש משטרה ונתפס בעיני הזולת כגורם ייצוגי למדינה וחוקיה, יש בצירוף של אלה לבסס
את הזיקה הישירה והמפורשת בין הסרטון לבין האיומים המפורשים. רוצה לומר,
להתרשמותי מהתמונה הכוללת, האיומים נשלחו למתלונן בזיקה לתפקידו. לא נראה
שמדובר במסרונים תועים. כאשר נשאל המתלונן: "אני שמעתי סרטון שמדבר על טרמפ",
הוא השיב: "אני לא העברתי את זה לטרמפ, זה הגיע אלי ואני קיבלתי את זה טלפון
שלי עם איומים בעברית שלא משתמעים לשתי פנים, הם ממש ברורים, אז זה תוספת
לאיומים" (ש' 5-2, ע' 30; ראו גם: ש' 10-4, ע' 31). המתלונן העיד כי לאחר שקיבל את
המסרונים הוא הוגדר כשוטר מאוים, דבר שכלל סיורי ניידות סביב ביתו ואף הוצמד לו
מאבטח לתקופה מסוימת (ש' 10-8, ע' 22).
לפי עדות המתלונן, המסרונים הגיעו ממספר טלפון של הנאשם. המתלונן ידע זאת לאחר
שבדק את המספר שהופיע אצלו ברישומיו במשטרה (ש' 16-13, ע' 21). המספר לא היה
שמור אצלו. חיזוק לכך נמצא מצילום מסך הטלפון שביצע השוטר שוסטק לאחר שקיבל
את הסרטון מאת המתלונן, ועל-גבי המסך מופיע מספר הטלפון של הנאשם ולא שמו (מוצג
מא/2).
בכל אופן, עדות המתלונן הותירה רושם אמין. לא התרשמתי שהוא מנסה להשחיר את פני
הנאשם זולת המיוחס לו. כך למשל: עת נשאל אם הנאשם איים עליו בעבר, הוא השיב –
בהחלטיות – בשלילה (ע' 53-52; ש' 4, ע' 54). עוד חיזוק לרושם זה נשען על העובדה
8 מתוך 15
(28
(29
שראל
בית משפט השלום בירושלים
(30
לפיה המתלונן לא הזכיר את שם הנאשם בעדותו הראשונה במשטרה אלא רק בהשלמה
שלה. העד הסביר זאת בבדיקה שעשה כאמור, לזיהוי למי שייך המספר השולח (ע' 55-54).
במילים אחרות, לו נניח שמדובר בסיפור עלילה, כפי שרומז לכך הנאשם – לראשונה
בעדותו במשפט לפיה המתלונן איים עליו באומרו "אני אחנך אותך" – הרי ישאל השואל
מדוע ימסור המתלונן תלונה נגד אלמוני ורק בהודעה המשלימה במשטרה הוא יציין את
שמו. יש להניח כי לכתחילה הוא היה מפשט את הדברים ומוסר את שמו של הנאשם
למשטרה כבר בהזדמנות הראשונה.
דו"ח הפריקה ועדות השוטר ביסאן: כפי שעולה מחומר החקירה, השוטר ביסאן ביצע
חיפוש ופריקה בטלפון שנתפס. טוען הנאשם לראשונה בסיכומיו, כי לא הוכח שזה אותו
טלפון של הנאשם. אין בידי לקבל טענה זו. מלבד זאת שהנאשם בתשובתו לאישום הסתפק
בכפירה כללית ולא פירט, אלא שגם – כפי שינומק בהמשך – לא מצאתי לפקפק במהימנות
מכלול ראיות המאשימה לפיהן הטלפון שנבדק הוא זה שנתפס על הנאשם, והוא זה שכלל
את המספר ממנו נשלחו האיומים לטלפון של המתלונן.
עוד טוען הנאשם, כי לא הוכח שהחדירה והחיפוש אשר נעשו על-ידי המשטרה בטלפון
של הנאשם, הוא חיפוש חוקי וממילא לא נעשו על-ידי חוקר מיומן לכך. גם כאן, אין בידי
לקבל טיעון זה. ראשית – על-יסוד המסמכים שהוגשו ביום 3.6.2021, ביניהם כתב הסמכה
לחוקר מיומן של משטרת ישראל, השוטר ביסאן הוא חוקר מיומן לביצוע חיפוש באמצעי
מדיה זאת מחודש יולי 2017. שנית – החיפוש נעשה כאמור לפי צו שיפוטי מיום 24.3.2019
[תיק 51431-03-19] ומכאן שהחיפוש גם נעשה לפי הנוהל המשטרתי שהציגה ההגנה
(מוצג נ/1).
מעדות השוטר ביסאן לפניי וכן מדו"ח הפריקה (מוצג מא/10) ושני המזכרים שכתב
(מוצגים מא/12-11) עולה התמונה הבאה: ביום 27.5.2019 בשעה 20:14 החל העד
בביצוע פעולת הפריקה של הטלפון הנתפס של הנאשם. המכשיר סומן כפריט (מוצג) נתפס
במשטרה ומספרו 81298936. פעולת הפריקה כללה חיפוש בטלפון וגם פריקת תוכן ממנו.
העד מצא שני פריטים חשובים:
9 מתוך 15
(31
(32
שראל
בית משפט השלום בירושלים
(33
הראשון – אינדיקציה לכך שהסרטון "created" ביום 19.3.2019 בשעה 02:49, בתיקיית
אחסון שיתוף פנימי היא תיקיית המדיה שנשלחה "send" תחת הקטגוריה "Videos", הכל
כפי שמופיע בדו"ח הפריקה (ש' 19-16, ע' 77; ש' 2-1, ע' 78; ע' 85). גם צילום הסרטון
מופיע שם. העד הסביר כי סרטון מדיה שנשלח, נשמר בתיקייה (ע' 69). התאריך והשעה
המוזכרים הם בדיוק היום והשעה בהם נתקבל הסרטון בטלפון של המתלונן.
השני
– העד מצא כי מספר הטלפון של המתלונן שמור באנשי הקשר המאוחסנים בטלפון
של הנאשם, כאשר שמו של המתלונן רשום בערבית "ט" ואף מופיע שם מלל הסטטוס
שלו בישומון הוואצ-אפ "לא אוהב חופרים" (ראו עמוד 2 בדו"ח הפריקה "Contacts";
עדות השוטר ביסאן: ע' 70, ע' 75 ו-ע' 90).
שני פריטים אלה הוציא השוטר ביסאן מהטלפון תחת הקטגוריה "Tags". העד הסביר את
פעולת "התיוג" באופן זה שעת הוא מוצא ממצא ראייתי בעקבות החדירה למכשיר הטלפון,
הוא עושה "תיוג" לממצא זה ועושה "ייצוא" לחומר שאותר וכך הוא מכין את דו"ח
הפריקה (ש' 22-17, ע' 75; ראו גם: ע' 96). זאת ועוד, השוטר ביסאן לא מצא אינדיקציה
לקיום המסרונים הכתובים (מוצג מא/12). בדיקתו הסתיימה ביום 28.5.2019 בשעה 14:48
(ש' 6, ע' 74).
אשר למסרונים הכתובים, כתב העד במזכר משלים שלו, מיום 28.5.2019, זאת לאחר סיום
הפריקה (מוצג מא/12; ע' 81), כי "לא הייתה אפשרות לשחזר את הודעות הואטס אפ
שנמחקו מהטלפון החשוד בעקבות גרסת האבטחה של הטלפון שלא היה ניתן גם לפרוק
את הואטס אפ של הטלפון" (ראו גם עדות העד: ש' 16-13, ע' 78). לפי עדותו, במובחן
מקבצי מדיה שנמחקו אך נשמרים, מסרוני מלל שנמחקו, לא נשמרים (ע' 79; ע' 86-84).
עדות השוטר ביסאן, אף היא הותירה רושם אמין. העד העיד על הפעולות המקצועיות
שביצע. חרף המורכבות המסתמנת בפעולותיו בשל אופיין הטכנולוגי המובהק, אך הוא
ניסה ככל הניתן לפשט ולהסביר את משמעות דו"ח הפריקה ופעולותיו שנעשו. לא מצאתי
10 מתוך 15
