תפ"ע 14502-02-21 מדינת ישראל נ' סהר
בפני
בעניין:
כבוד סגן הנשיא ירון מינטקביץ
מדינת ישראל
ע"י עו"ד הדס עמיר
שלום סהר
עיין עוייד עופר אשכנזי
גזר דין
נגד
המאשימה
הנאשם
הנאשם הורשע לאחר שמיעת עדויות בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה. וכך נקבע בהכרעת הדין:
האישום הראשון
ביום 27.1.20 עלו למוניתו של הנאשם נערה כבת 16 (להלן: מתלוננת א') ואחותה בת התשע על מנת
לנסוע לקניון מלחה לקנות בגדים לארוע משפחתי. מתלוננת אי ישבה מלפנים, לצידו של הנאשם,
ואחותה מאחור, והנאשם שוחח איתה.
במהלך הנסיעה, הניח הנאשם את ידו על ירכה השמאלית של מתלוננת א' והיא הזיזה את ידו. הנאשם
שאל את מתלוננת אי אם היא רוצה שיסיע אותה חזרה לאחר הקניות והניח שוב את ידו על ירכה והיא
השיבה בשלילה והזיזה את ידו פעם נוספת.
לאחר שירדה מהמונית התקשרה מתלוננת אי לאמה ופרצה בבכי. מעדותה של המתלוננת עלה, כי
אחותה שאלה אותה למה הנאשם נגע בה והיא לא ענתה, על מנת שלא לחשוף את אחותה לפרטי
המקרה.
האישום השני
ביום 12.9.20 בשעות הערב עלתה אשה בת 25 (להלן: מתלוננת ב') למוניתו של הנאשם. תחילה היא
בקשה לשבת מאחור, אך הנאשם ביקש שתשב לפנים והיא חשבה שיש חפצים על המושב האחורי
וישבה לצידו של הנאשם.
במהלך הנסיעה ניהלו הנאשם ומתלוננת בי שיחת חולין, ולפתע ליטף הנאשם את ירכה של המתלוננת.
תחילה חשבה המתלוננת כי מדובר בנגיעה אקראית, אך לאחר זמן קצר ליטף הנאשם שנית את רגלה
של המתלוננת, והיא הבינה שמדובר בנגיעה מכוונת ושלחה מסרון לידיד שלה בו ביקשה ממנו
שיתקשר אליה כי הנאשם מטריד אותה. הידיד התקשר למתלוננת בי והם שוחחו בטלפון מספר דקות.
עמוד 1 מתוך 6
תפ"ע 14502-02-21 מדינת ישראל נ' סהר
כאשר הגיע הנאשם אל סמוך לדירתה של מתלוננת ב' היא סיימה את השיחה ואז הנאשם האט את
מהירות הנסיעה וליטף את רגלה פעם נוספת. מתלוננת ב' אמרה לנאשם להזיז את ידו ומשלא עשה כן
היא הזיזה את ידו. הנאשם הציע למתלוננת בי להפגש לאחר מכן, והיא סרבה ואמרה שיש לה חבר.
הנאשם שב והניח את ידו על רגלה של מתלוננת בי והיא אמרה לו שיוריד את ידו מכיוון שמעשיו לא
נעימים לה והיא מאורסת ואז הוא הוריד את ידו מרגלה. לפני פרידה הציע הנאשם למתלוננת בי
שתיקח את מס' הטלפון שלו על מנת שיוכלו להפגש, והיא סרבה ויצאה מהמונית.
טיעוני הצדדים
בייכ המאשימה התייחסה בדבריה לחומרת מעשיו של הנאשם, הנובעת מכך שנעשו במסגרת עבודתו
כנהג מונית, כשלמתלוננות לא הייתה אפשרות לצאת מהרכב, וכן לפגיעת המעשים במתלוננות. לאור
זאת ביקשה לקבוע מתחמי עונש נפרדים לכל אחד מהאישומים, שבין מספר חודשי מאסר בפועל ועד
15 חודשי מאסר. לאור מכלול הנסיבות בקשה ב"כ המאשימה למקם את הנאשם באמצעו של כל
מתחם ולגזור עליו עונש כולל של 12 חודשי מאסר וענישה נלווית, ובכלל זה פיצוי למתלוננות.
,
בייכ נאשם טען, כי מעשי הנאשם הם ברף הנמוך ביותר של החומרה ועל כן מתחם העונש ההולם הוא
בין מאסר על תנאי ועד מאסר קצר בעבודות שירות. הסניגור הפנה לנסיבות חייו של הנאשם ובייחס
למצבו הרפואי ומצבה של אשתו, והגיש אסמכתאות בנושא. עוד טען, כי הערכת המסוכנות בעניינו
הושפעה מכפירתו, והפנה לכך שבשל ההליך איבד את רישיונו ופרנסתו נפגעה. לאור כל אלה ביקש
לגזור על הנאשם מאסר על תנאי ולחילופין להפנותו לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות.
שני הצדדים הגישו פסיקה לתמיכה בטיעוניהם.
הנאשם ביקש שרשיונו יוחזר והוא יוכל לשוב לעבוד וטען כי מצבו הכלכלי קשה.
מתחם העונש ההולם
הנאשם ביצע מעשים מגונים בשתי נוסעות צעירות שעלו למוניתו: האחת, קטינה כבת 16, והשניה
צעירה כבת 25. בשני המקרים, הנאשם ליטף את ירכיהן של הנוסעות, וניסה לתאם איתן מפגש נוסף,
כאשר במקרה מושא האישום השני הנאשם חזר על מעשיו מספר פעמים לאורך הנסיעה.
למרות הדימיון הרב שבין המקרים, בשים לב לכך שמעשי הנאשם כוונו כלפי קרבנות שונים ובוצעו
בפער זמנים של מספר חודשים זה מזה, אקבע מתחם עונש נפרד לכל אחד מהמקרים.
מדובר במעשים מעוררי שאט נפש, אשר פגעו פגיעה חמורה בערכים מוגנים שונים, ובהם כבודן של
המתלוננות, פרטיותן והאוטונומיה שלהן על גופן. ר' למשל עייפ 9994/07 פלוני נ' מדינת ישראל
(11.8.2008), שם נאמר:
על חומרתם הרבה של מעשי מין המתבצעים בזולת בהעדר הסכמה מרצון אין צורך
להכביר מילים. הפסיקה השיפוטית ביחס לעבריינות הפלילית בתחום זה מוליכה מזה
עמוד 2 מתוך 6
תפ"ע 14502-02-21 מדינת ישראל נ' סהר
שנים קו בולט של החמרה בדין הן בהיבט הגמול והן בהיבט ההרתעה. הניצול המיני
של הזולת בדרך של כפייה, או תוך אי התחשבות בהעדר הסכמה הוא אחת התופעות
הקשות והפוגעניות ביותר בביטחונו הגופני והנפשי של הפרט, ובשלום הציבור ככלל.
הפגיעה המינית העבריינית פולשת לגופו ולנפשו של הקרבן, והורסת בו חלקה טובה.
היא מבזה את עצמיותו, ופוגעת באינטימיות ובאוטונומיה המקודשת של גופו. היא
משקפת את השתלטות החזק והברוטאלי על החלש וחסר האונים. היא מצריכה
התערבות ממשית של מערכות החוק והמשפט כדי להגן על קרבנות עבריינות המין
בפועל ובפוטנציה".
במיוחד דברים אמורים בשים לב לכך שהמתלוננת באירוע הראשון היתה בזמן המעשה כבת 16,
והנאשם פגע בה לנגד עיניה של אחותה בת התשע (אדגיש, כי אני ער לכך שהנאשם לא הורשע בעבירה
של מעשה מגונה בקטין, אלא בעבירה של מעשה מגונה יירגיליי (עבירה על סע' 348(ג) לחוק העונשין)
ועל כן לא אשית עליו עונש כפי שהייתי משית על מי שהורשע במעשה מגונה בקטין, לגביו יש עונש
מזערי. עם זאת, בקביעת המתחם יש להביא בחשבון את מכלול הנסיבות, וגילה של נפגע העבירה הוא
שיקול רלוונטי ומשמעותי לעניין זה.
נתון נוסף אותו אביא בחשבון הוא כי הנאשם ביצע את העבירות בנוסעות במוניתו, תוך ניצול האמון
שנתנו בו כאשר עלו למוניתו על מנת שיביאן ליעדן, וניצול העובדה שהמתלוננות היו נתונות לשליטתו
במהלך הנסיעה. אדגיש בהקשר זה, כי מעשיו של הנאשם גרמו גם לנזק רוחבי, החורג מגבולות
המקרה שלפני, שכן יש בהם להרתיע את הציבור מלנסוע במוניות בשל חשש מפגיעה מצד הנהג – ובכך
הם פוגעים הן בציבור הרחב והן בנהגי המוניות האחרים. ר' למשל בהקשר זה עייפ 980/10 פלוני :
חובת של בית משפט זה להגן על אנשי עמל, כמו נהגי מוניות, הנותנים שירות לציבור
גם בשעות שאינן שיגרתיות, ונחשפים לגחמות זדון של עבריינים"; ראו גם ע"פ
8090/04 עבידאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 1250/07 אבו סולב נ' מדינת
ישראל (לא פורסם); ע"פ 9559/07 חאמד נ' מדינת ישראל (לא פורסם). תמונת הראי
היא מקום שנהג מונית מנצל את עיסוקו לפגיעה בזולת, במקרה דנא פגיעה מינית
בקטינה. נוסע הנכנס למונית צריך לחוש ביטחון כי הנהג יביאנו למחוז חפצו, ולא יפגע
בו; מחובת בתי המשפט להגן על נוסעי מוניות שלא יהיו טרף קל; ובודאי פגיעה מינית
נותנת אותותיה בקרבן, לא כל שכן בקטינה.
ר' גם עפ"יג (י-ם) 27848-10-14 דן דחליקה, שם אושר עונש של ששה חודשי מאסר בפועל (לריצוי ממש)
שהוטל על נהג מונית שביצע מעשה מגונה בנוסעת, בנסיבות דומות למקרה שלפני. ונפסק:
מעבר לדרוש יצוין כי העונש שהוטל על המערער אינו נוטה לכף החומרה. המערער,
נהג ברכב ציבורי, כפה עצמו על נוסעת ששכרה את שירותיו. יש במעשיו כדי לערער
את האמון הניתן בכל נהגי רכב ציבורי. הרתעת נהגים ברכב ציבורי מחייבת "מסר ברור
עמוד 3 מתוך 6
תפ"ע 14502-02-21 מדינת ישראל נ' סהר
ונחרץ בדבר הענישה לה צפויים עבריינים בתחום זה" (ע"פ 9395/07 קורן נ' מדינת
ישראל, 23.3.08).
המאשימה לא הגישה הצהרות נפגע עבירת מהמתלוננות, אך גם כך ברור כי מעשיו של הנאשם פגעו
בהן – והדברים נאמרים, בין היתר, על סמך התרשמותי הישירה משתי המתלוננות בעת שהעידו. ר'
בהקשר זה עייפ 6695/08 פלוני :
"…פעמים רבות תסקיר קרבן חיוני הוא בכדי להציג בפני בית המשפט את מצבו
העדכני של קרבן העבירה ולעמוד על הנזקים שנגרמו לו או לה. ואולם, מקום שלא הוגש
תסקיר קרבן אין משמעם של דברים כי בית המשפט רשאי להניח כי נפגע העבירה יצא
ללא פגע והעבירה שבוצעה בו לא הותירה בו רישומה. מדובר בעבירות שהנזק טבוע
בהן מעצם טיבן וקיומו הוא בבחינת הנחה שאין צורך להוכיחה. כמובן, מקום
שמבקשים להראות את חומרת הנזק והיקפו, יכול הדבר להיעשות באמצעות תסקיר
קרבן. מכאן, היעדרו של תסקיר קרבן אינו מעלה ואינו מוריד…"
לאור אלה, מתחם העונש ההולם כל אחד משני המקרים בנפרד הוא מאסר בפועל, לתקופה שבין
חודשים ספורים ועד 15 חודשים ועונשים נלווים, ובהם פיצוי לנפגעת העבירה.
נסיבות שאינן קשורות לעבירה
הנאשם 1951, נשוי ואב לשלוש בנות בגירות וסב לשבעה נכדים. אין לחובתו הרשעות קודמות.
מהערכת המסוכנות עלה, כי הנאשם הכחיש את המיוחס לו לפני מעריכת המסוכנות וטען כי מדובר
בעלילה הנובעת מקנאה, והוא אף כינה את המתלוננות ישתולותיי. הנאשם החזיק בגישה הגנתית
וקורבנית ושלל נזקקות טיפולית. לאור מכלול הנתונים שנסקרו בהרחבה בהערכת המסוכנות, ובהם
בשל גילו, נסיבות חייו אופי העבירות והתייחסותו אליהן נקבע, כי רמת מסוכנותו המינית היא נמוכה-
בינונית.
ממסמכים רפואיים שהוגשו על ידי ב"כ הנאשם עולה, כי הנאשם סובל ממגוון מחלות המגבילות את
תפקודו ואשתו מצויה במצב סיעודי וזקוקה לתמיכה. על מנת לא לפגוע בפרטיות הנאשם ובני
משפחתו לא ארחיב מעבר לכך.
דיון והכרעה
לזכות הנאשם זקפתי את נסיבותיו האישיות, ובהן גילו, מצבו הרפואי, מצבה הרפואי של אשתו והעדר
הרשעות קודמות. ברור, כי בשל מצבו של הנאשם נשיאת מאסר תהיה קשה לו יותר מאשר לאדם
אחר ואף תקשה על בני משפחתו.
מנגד הבאתי בחשבון את העובדה שהנאשם לא קיבל אחריות למעשיו, לא לפני ולא לפני מעריכת
המסוכנות. מעבר לאמור בהערכת המסוכנות, גם דברי הנאשם לפני לאחר שמיעת הטיעונים לעונש,
עמוד 4 מתוך 6
ב.
ג.
בית משפט השלום בירושלים
תפ"ע 14502-02-21 מדינת ישראל נ' סהר
אז ביקש להחזיר לו את רישיון הנהיגה על מנת שיוכל להמשיך ולעבוד כנהג מונית, מעידים על העדר
מוחלט של מודעות לחומרת מעשיו ופגיעתם במתלוננות.
אדגיש, כי אינני מחמיר עם הנאשם בשל כפירתו, אך לקבלת אחריות והודאה יש משקל רב לזכות
נאשם – ובמיוחד דברים אמורים בתיקי עבירות מין, בהם מתן עדות מקשה על נפגעות עבירה וגובה
מהן מחיר – ומהקלה זה לא יהנה הנאשם.
בשים לב לאלה, ראיתי להשית על הנאשם עונש בצידו הבינוני-נמוך של המתחם בגין כל אחד משני
האישומים, תוך צבירה חלקית של העונשים זה לזה.
לפיכך גוזר על הנאשם את העונשים הבאים
עשרה חודשי מאסר בפועל, לנשיאה ממש. מהעונש ינוכו ימי מעצר, ככל שהיו. הנאשם יתייצב
לשאת בעונשו ביום 9.1.22.
חמישה חודשי מאסר על תנאי, שלא לעבור כל עבירת מין תוך שלוש שנים מיום השחרור.
פיצויים לכל אחת מהמתלוננות בסך 4,000 שייח. הסכום ישולם עד יום 1.2.22.
הנאשם יתאם כניסתו למאסר עם ענף אבחון ומיון של שירות בתי הסוהר: פקס 08-9193314, דואר
אלקטרוני MaasarN@ips.gov.il, טלפון : 074-7831077 או 074-7831078.
ככל שלא יקבל הנאשם הנחיה אחרת, עליו להתייצב ביום 9.1.22 עד השעה 9:00 במתקן המעצר בכלא
ניצן ברמלה עם תעודה מזהה והעתק גזר הדין.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום.
ניתן היום, כ"א כסלו תשפייב, 25 נובמבר 2021, בנוכחות הצדדים.
עמוד 5 מתוך 6
ירון מינטקביץ, סגן נשיא
תפ"ע 14502-02-21 מדינת ישראל נ' סהר
עמוד 6 מתוך 6
