בפני
כבוד השופט בן ציון קבלר
מבקשים
מחלקה לשרותים חברתיים – אשדוד (א, ד, ה, סיטי) רשויות מקומיות 10000000368
נגד
משיבים
XXXXXX
בעניין הקטינים:
XXXX
XXXX
החלטה – נוסח לפירסום
עניינה של משפחת XXX מוכר היטב לבית המשפט מדיונים קודמים והחלטה זו תעסוק מנקודת הזמן בה התקיים הדיון האחרון.
דיון קודם התנהל בעניין ארבעה מבני ובנות המשפחה בחודש יולי. שתיים מבנות המשפחה, XXX XXX הוצאו (יחדיו) אל מסגרת חוץ ביתית בשל תלונות על פגיעות מיניות שחוו מאחד מבני המשפחה, XXXX (כולם וכולן קטינים וקטינות).
יש להדגיש כי לא הוגש כתב אישום כנגד הקטין XXXX, לא התבקשה הרחקתו מהבית והתיק נסגר על ידי הפרקליטות. עם זאת, הוחלט (על דעת הקטינות ולפי בקשתן) כי ישהו במסגרת חוץ ביתית.
אבי המשפחה מרצה עונש מאסר XXXXXX שנים לאחר שהורשע בפגיעות מיניות בבת אחרת XXXX אשר איננה מתגוררת עוד בבית. נותרו XXXXX לשחרורו.
יודגש למעלה מן הנדרש כי פרוטוקול זה חסוי לפי דין ורגיש אף מעבר לרגישות המוטמעת בהליכים מסוג זה ויש לשמרו מכל משמר.
לאחר שהוצאו XXXXX וXXXXX מחוץ לבית נותרו הקטינים להם נוגעת הבקשה, (בני 6 ו10 בהתאמה), בבקשה שהוגשה על ידי רשויות הרווחה כמומלצים אף הם להוצאה חוץ ביתית. המשיבה והמשיב מתנגדים בתוקף להמלצה זו.
רשויות הרווחה נסמכו על האלימות הקיימת בבית בין האחים, על העובדה כי האח הגדול (הבכור) XXXX בגיר בן XXXX , מתנהל בצורה מסכנת וכי למשיבה אין כל יכולת לשלוט עליו. כמו כן קיים החשש המוטמע פן יפגעו הקטינים מינית על ידי אחיהם הגדולים, זאת לאור תלונת הקטינות שהוצאו מן הבית וכן על אבחונים שנערכו לקטינים נשוא הבקשה וכן למשיבה, אימם.
יצוין כי מדובר במקרה יוצא דופן בחומרתו ברגישותו, אך גם בחריגותו – החריג הוא, כי כל הצדדים משבחים את המשיבה על הירתמותה להליך ולדרישות שהועמדו בפניה עד כה ואפרט – בדיון הקודם מחודש יולי הוחלטו מספר החלטות אופרטיביות, לרבות עריכת אבחונים למשיבה ולקטינה XXXX, הפניית הקטין לטיפול רפואי ספציפי הנוגעת לבעיה רפואית שלו ועוד. בכל אלו עמדה המשיבה הקפידה לשתף פעולה עם הרשויות, מעמידה ביתה פתוח לביקורים, מספרת בגלוי לב על האלימות הקיימת בבית והתוקפנות בין האחים, מבקרת את בנותיה הנמצאות מחוץ לבית, מתמודדת בשלל בעיות הקיום היומיומיות, עובדת, מקבלת השלמת הכנסה, ומטפלת בבית המאכלס כיום את בניה ואת הקטינים.
גורמי טיפול ואבחון מציינים את הסביבה בה נמצאים הקטינים נשוא הבקשה כמסכנת אותם וכגורם אשר מביא למסקנה כי יש להוציאם אל מחוץ לבית – הדבר עולה בחוות הדעת שנערכו לאחר האבחונים ובדיווחים האחרים, אף מפי המשיבה, לגבי האלימות הקיימת בבית.
הנה כי כן לפנינו משיבה ראויה בסביבה בלתי ראויה- ויש שיאמרו כי עצם היות הסביבה בלתי ראויה, “גורר” עימו גם את המשיבה להוות גורם בלתי מתאים שכן נטייתה לשמר את ערך אחידות ואחדות המשפחה כערך עליון יכול ויביא לחיפוי והסוואה של פגיעות בקטינים (שילת ואלרואי) אשר לא ידווחו מחשש כי יאונה רע – בין לפוגעים, בין לנפגעים (אשר יוצאו מבית).
הנה כך מתוך דו”ח אבחון פסיכודיאגנוסטי שנערך למשיבה, מיום 27.7.21 (מופיע בנט ביום 19.9.21):
“בהתייחס לתוקפנות הידועה והגלויה … (של) מבוגרים כלפי ילדים והילדים אחד כלפי השני… תופסת תוקפנות כחלק בלתי נפרד ובלתי נמנע מהחיים. כמו קשיים אחרים בחייה, גם תוקפנות נתפסת כדבר שXXXX (המשיבה-ב.ק) אינה יכולה לפתור, אלא רק לבקש עזרה מהסביבה שתוכל
להקל… אחדות המשפחה עומדת כערך מעל לכל, גם כאשר הדבר עולה במחיר כבד לפרטים במשפחה” (הדגש שלי –ב.ק).
בדיון הקודם נדרשתי לענייו האחים האחרים החיים בבית – XXXX כך נאמר, עתיד לצאת למסגרת מתאימה. חלפו ארבעה חודשים ועדיין לא בוצע הדבר. עו”ס משפחה אשר נכחה בדיון, הסבירה כי אכן המשיבה פעלה ופועלת להסדרת הנושא אך הדברים אינם בידיה וכי קיים “תור” המתנה ארוך למסגרת אפשרית וכן כי רשויות הרווחה לוחצות לקידום הנושא – הנה כי כן, אלמנט חשוב במתן סעד ומזור למשפחת המשיבה מתמהמה שלא בגין נתונים עליהם יש לה שליטה – היא את שלה עשתה בפניות חוזרות ונישנות לפתור המצב שכן XXXX מטיל חתיתו על בני הבית. בנושא זה מסכים גם המשיב כי יש לפעול להוצאת בנו בכורו מתוך תקווה והבנה כי הוצאתו תביא להרגעת הרוחות בבית.
אניח כעת ליתר הבנים ואתייחס לאבחונים שנערכו לקטינים נשוא הבקשה – ותחילה לקטין – מתוך דוח פסיכו דיאגנוסטי של הקטין XXXXX מיום 30.11.20 (מופיע בנט ביום 20.5.212)
“לXXXXXX פוטנציאל אינטלקטואלי שאינו נופל מהטווח הנורמטיבי. עם זאת, תפקודו בפועל נמוך מכך, והוא מתפקד מבחינה זו ברמה גבולית. לצד חסך סביבתי מצטבר שנובע ככל הנראה מדלות הסביבה המידית, מחשיפה לא מספקת למקורות ידע והעשרה שונים ולפניות חלקית בלבד להליך לימודים פורמאלי….XXXXX מתמודד עם חרדה כרונית שגורמת לחוויה מתמדת של אי שקט פנימי, דריכות וחוסר בטחון …. הוא מפנים תפיסה של מציאות חיצונית ככאוטית, בלתי צפויה ולעיתים קרובות מסוכנת, כשהוא ניצב מולה חלש וחסר אונים, מבלי שיש לצדו דמויות הוריות יציבות, חזקות וזמינות שמסוגלות להגן עליו… הוא זקוק לסביבה יציבה, נטולת סיכונים בלתי צפויים, שיש בה מבוגרים שמסוגלים לאפשר לו חוויה של מוגנות וביטחון על מנת להפחית בהדרגה את החרדה שבה הוא חווה את מציאות חייו. ממכלול ממצאי האבחון עולה ספק עמוק לגבי היכולת של משפחתו לתת מענה לצורך התפתחותי בסיסי זה, ביון היתר לאור היעדר התקדמות ממשית לאחר תהליך טיפולי אינטנסיבי של שנה וחצי”.
ולגבי הקטינה נשוא הבקשה XXXX , מתוך דוח פסיכו דיאגנוסטי של הקטינה מיום 1.8.21 (מופיע בנט ביום 19.9.21)
אני סבורה כי XXXX לא תוכל לקבל מענה בבית אימה, זאת מאחר ויש סיכון ממשי, מיידי או/ו מושהה לשלומה של הילדה. להתרשמותי אין למשפחה מקורת תמיכה וריפוד של המשפחה המורחבת שיכולים להושיט יד ולגדל את XXXXX למשך תקופה עד שהבנים ייצאו מהבית…. האם אינה יכולה לספק לבתה יציבות פיזית ורגשית, לענות על צרכיה ההולכים והגדלים. להערכתי
הסיכונים הטמונים שבהישארותה של XXXX בבית עולים על פני הקושי והמשבר שעלול לקרות במעבר משוער למשפחה אחרת. ההתמזגות בעלת הגוון החרדתי בין הילדה והאם כדי לענות על הצרכים ההוריים של אורלי וההזדהות המלאה של XXXX עם האחות הפגועה הן אינדיקציה שלילית שעלולה להוות גם סיכון נפשי חמור לXXXX עצמה. כתוצאה מכל אלה הרי שעולה צורך בהשמה חוץ ביתית עבור XXXXX… בשל המרכיבים של ההפנמות הפתולוגיות בנוגע למערכת היחסים בין XXX לדמויות ההתקשרות והן בשל הסיכונים להזנחה ולהתנהלות לא עקבית מצד האם, מוטב שXXXX תהה בסיבה מכילה ומארגנת”
לפיכך הומלץ בין היתר על השמה חוץ ביתית במשפחת אומנה טיפולית.
אפוט’ לדין אשר ביקרה בבית המשיבים תיארה אף היא את המצב:
מתוך העדכון שהוגש טרם הדיון עולה כי המצב בבית הינו מורכב בלשון המעטה. בבית מתגוררים אחיהם הגדולים של הקטינים וניכר כי המשיבה מתמודדת עם התנהגותם המורכבת. עוד עלה כי המשיבה מציפה את הקטינים במידע בכל הנוגע להתנהלות ההליכים המשפטיים בעניינם וכן במחשבותיה וחששותיה ללא הבחנה או התאמה לגילם ומצבם, ואף לא סבורה כי יש בכך בעיה כלשהי.
בשיחה עם הקטין נשוא הבקשה התרשמה אפוטרופא לדין כי הוא אינו מעוניין לומר שום דבר אשר יהיה לו השפעה על מה שיקרה לו בהמשך והוא מתעקש כי המצב בבית “בסדר” והוא אינו רוצה לצאת ממנו לפנימייה. בשיחה עם הקטינה נשוא הבקשה עלה הרושם כי היא מנסה להסתיר מצוקה פנימית אמיתית ולאורך השיחה יצאה מגדרה כדי לא לפרוץ בבכי, אך הדגישה כי המצב בבית “בסדר”.
המשיבה שיתפה כי הבן XXXX סובל מבעיות נפשיות ועכשיו הסכים להתחיל ולשתף פעולה עם סל שיקום והליך הוצאה מהבית להוסטל. באשר לבנה XXXX , מסרה כי הוא אינו מוכן לצאת לפנימייה וגם אם כל מה שנטען כלפיו נכון, לא ניתן להוציאו מהבית, כי הוא גם הבן שלה. המשיבה מסרה כי היא אינה עוזבת את הקטינים (נשוא הבקשה) לרגע אחד, אפילו כשהיא יורדת להוציא את הזבל וכן מסרה כי אין לה פיתרון אחר
מול כל אלו קיים קשר חזק ביותר של האם עם שני הקטינים בהם עסקינן – הקשר קיים בינה לבינם ובינם לבין עצמם. החרדה היא כי ניתוקם מאמם, אליה קשורים הם בעבותות, יגרום לנזק – נזק גדול יותר אף מהישארותם בבית. האפשרויות הן לנסות ולקבל אישור חריג עבור הקטינה להשמתה יחד עם אחיותיה (שכן קיימת מגבלת גיל במסגרת בה הן נמצאות וXXX נמצא צעירה מדי) ומסגרת נפרדת (או אומנה) לקטין או מציאת משפחת אומנה לשני הקטינים. או אז תצטרך המשיבה לנדוד בין ילדיה ובבית יוותרו ארבעת הבנים.
דיון ומסקנות
תחושתי הראשונית הייתה כי אין בפני די פרטים בכדי להבין מה נעשה לגבי מי שמסכן את המשך שהותם של הקטינים בבית – מדוע לא יוצאו המֶסָכְּנִים (מם בסגול), שהם בוגרים יותר בגיל, מהווים הלכה למעשה סיכון ובעיה, הם אל מחוץ לבית למסגרות. שמעתי אליבא המשיבה כי כל אחד מהם נמצא במסגרות המעסיקות אותו במשך רוב שעות היום ורק לעת ערב נאספים כולם יחדיו אלי בית. או אז מכנסת האם תחת כנפיה את הקטינים נשוא הבקשה ומקפידה שלא להותירם לבד בבית אף כשיוצאת היא, כדוגמא שגרתית, אל חדר האשפה בבניין. ברור כי מצד אחד הדבר מעיד על מסירותה, חששותיה ואין יודעת טוב ממנה מקורם של אלו ומקפידה על מתן הגנה לקטינים אך מצד שני, לא ניתן לנהל חיים בדרך שכזו לאורך זמן. גם המסר העובר לקטינים וגם התנהלות היומיומית לא תקינים ובוודאי שלא ניתן להתנהל כך לאורך זמן רב.
ביקשתי הן מן המשיבה והן מעו”ס לחוק נוער דיווח מפורט לגבי כל אחד מהבנים המתגוררים בבית ואכן לאחר קריאתו, ניכר כי כל אחד מהם (למעט הבכור) נמצא במסגרות, מועסק רוב שעות היממה והדיווחים ככלל לגביהם מניחים את הדעת – היוצא מכאן הוא שניים:
המשיבה מתפקדת גם “בחזית” מרובעת זו (ולגבי בכורה אין מחלוקת כי עשתה כל אשר לאל ידה למצוא לו מסגרת מתאימה) וכן כי אין בסיס להוצאתם של אלו (מלבד כאמור לבכור) מהבית.
מן המפורסמות כי התא המשפחתי הוא משכנו הטבעי של כל אדם ואדם לא כל שכן קטין. התערבות חיצונית קיצונית, יש שתעשה במשורה ורק משכלו כל הקיצים. ראה לעניין זה בבע”מ 8721/13 פלונית נ’ המחלקה לשירותים חברתיים [פורסם בנבו] (12.1.14):
“אכן למותר לציין כי הוצאת קטין ממשמורת הוריו הוא צעד קיצוני אשר ננקט על-ידי הרשויות, מקום בו אין דרך אחרת להבטיח את טובת הקטין… וכי “ככלל מקומו של קטין עם הוריו מולידיו, אליהם קשור הוא בקשר הדם שלא ניתן לנתקו, ואשר ביכולתם ליתן לו תחושת שייכות שהיא חיונית לרגש הביטחון הקיומי ולהתפתחותו כאדם”.
אין מחלוקת כי היחסים בין המשיבה לשני הקטינים אשר הוצאתם מתבקשת חמים וקרובים. אין מחלוקת כי היחסים בין השניים מהודקים. משכך פני הדברים – והמשיבה עומדת בכל הדרישות שהוצבו בפניה ומתפקדת אל מול מציאות חיים מורכבת, נשאלת השאלה הם הפתרון “הפדגוגי”, עדיף מן האקסיומה הטבעית. האם הערך המוסף שיש לאהבת המשיבה ולחום הבוקע ממנה אל ילדיה, לקשר היומיומי המהודק אינו עולה בסיכומו על התועלת שתהיה בהוצאתם מביתם. עו”ס לחוק נוער (שגם הגישה עדכון לגבי שתי הקטינות שכבר הוצאו מן הבית) מכוונת אל עצם החשד הכבד לפגיעה מינית – עלי לציין כי אין לדיין אלא מה שמונח בפניו ועלי לדון בעובדות – כנגד הקטין הפוגע (לכאורה) לא הוגש כתב אישום. כנגד הקטין הפוגע (לכאורה) לא הוגשו בקשות ובהן הגבלות כלשהן. הקטין הפוגע (לכאורה) לא נדרש להיות בהליך טיפולי וסופם של דברים – לא נטען כי קטין זה פגע בקטינים נשוא הבקשה, ניתן גם להפנות לדיווחים שהעבירה עו”ס לחוק נוער לגבי המסגרות
בהם הוא נמצא. החשש המוטמע ברור אך אינו מהווה בסיס מספק בשלב זה להשתת החלטה אופרטיבית. כמובן כי לבקשת עו”ס לחוק נוער נדבכים נוספים והיא מסתמכת על האבחונים. באת כח המשיבה טוענת כי האבחונים נעשו כאילו צוירה המטרה וממנה נמשך החץ…
לאחר ששקלתי את כל השיקולים הנוגעים לעניין, אלו לכאן ואלו לכאן, האבחונים אל מול העובדות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להוציא הקטינים לעת הזו מביתם ומרשות אימם.
לא התעלמתי ולו מאות ותג באיבחונים ובדוחות – יש לזכור אין המדובר ב”מדע מדוייק” ומדובר בהמלצות – יש בדעתי להשאיר המלצות אלו תלויות ועומדות ובעלות משקל – אך עתידי.
בשלב זה, אבקש להמשיך ולבחון את השארתם של הקטינים בביתם ואת שיתוף הפעולה של המשיבה עם עו”ס לחוק נוער וכל מי אשר מטעמה, זאת לאורך ציר זמן נתן ומדוד בבחינת “רגל על הקרקע”.
אפוט’ תערוך ביקורים, ועו”ס לחוק נוער תעביר דיווחים ובית המשפט יפקח עינו על מצב הדברים.
קובע דיון נוסף בפני ליום XXXXXX לשעה 12:00.
עו”ס לחוק נוער תעביר רשימת פעולות וצעדים שעל המשיבה לנקוט, או כל בעל עניין אחר וזאת תוך 30 ימים. עניין מיוחד יש בדיווח אודות מצב הדברים בנוגע לבכור XXXX.
אפוט’ לדין תערוך ביקור בית ותשוחח עם כל הנדרש ותעביר דיווח אף היא בתוך 30 ימים.
לקראת הדיון יועברו דיווחים עדכניים. אבקש גם את התייחסות גורמי הטיפול לעוצמת הקשר שבין המשיבה לקטינים ובינם לבין עצמם ולפגיעה שתגרם לאלו במידה ואכן יוצאו הקטינים מן הבית.
ברצוני להבהיר – כי מדובר בהחלטה “גמישה”, כי ניתן להעביר עדכונים באופן שוטף ובמידת הצורך וכי על המשיבה לדעת כי לא נפסלו המלצות עו”ס לחוק נוער ומסקנות האיבחונים וכי במידה ויהיה שינוי במסד הנתונים והעובדות יכול ותתקבל החלטה שונה. כאמור – בשלב זה – עד למועד 06/04/2022 מצאתי לנכון על המשך תוכנית בקהילה.
מזכירות תעדכן.
ניתנה היום, כ”ה כסלו תשפ”ב, 29 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.
